גמילה מקקי בחיתול

אנונימי

דף זה עוסק בילדים גמולים או בתהליך גמילה מחיתולים המסרבים לעשות קקי בשירותים או בסיר.

|| ראו גם רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים, גמילה מחיתולים בגן ||

|| דפים נוספים בנושא גמילה נמצאים ב-מדור חיתולים ||

יש לי בעיה - שהיא לא ממש בעיה אבל לנדב קשה איתה
מאז שנדב ונעמה בבית הורדתי להם את החיתולים.
נעמה מסתדרת עם זה נפלא אבל נדב קשה לו עם ה'קקי'.
או שהוא מבקש חיתול או שהוא עושה בכל מקום חוץ מאשר בשירותים, מה אני צריכה לעשות כדי להקל עליו (הוא רוב הזמן בבית מסתובב חצי ערום).

למה לא לתת חיתול כשהוא מבקש? (הוא מבקש תמיד?)

למה לא לתת לו טיטול אם הוא מבקש?
יש הרבה ילדים שקודם נגמלים מפיפי ורק אחר כך מקקי.
לדעתי, תזרמי איתו בקצב שלו.
חבל על ההתאפקות שלו.

כדאי לתת לו טיטול כדי לא להכנס למעגל התאפקויות שקשה לצאת ממנו. לא מאותה סיבה, אבל אצלנו הוא כבר מתאפק גם בטיטול, וזה ממש לא מוצלח (הוא סובל, אבל לא משחרר). תני לו את הזמן שלו, עד שירגיש מספיק בטוח. זה יבוא.

שליחה על ידי מור* » 06 מאי 2002, 01:04

ומה לגבי קקי? יהונתן בלי חיתולים מלבד לילה ו...קקי. הוא לא מוכן לעשות קקי בשירותים, אנחנו יודעים שהוא יכול כי קרה כבר פעמיים-שלוש שהוא עשה בשרותים: מיוזמתו אצל בן דודו ובלית ברירה כשנתקענו פעם בלי אף חיתול, אבל במצב רגיל אי אפשר לשכנעו לעשות בשירותים הוא יעדיף להתאפק.
אני גם תוהה אם לחתוך וזהו או שיש פה איזה משהו שמפריע לו( פחד כלשהו, קושי להשתחרר) כרגע וכשזה יעלם אז הוא יהיה מוכן....
מעצבן אותי לזרוק חיתול לפעמים עם איזה גלל קטן ומסכן כשאני יודעת שיכולתי לחסוך אותו מהסביבה אם היה מסכים לארח את ישבנו הקטן באסלה....

מור יקרה,
אני לא יודעת בן כמה יהונתן אבל הילד שלי בן שלוש + ועדיין מבקש חיתול לקקי. לפני שבועיים בערך ניסיתי לחתוך את העניין כי היה נראה לי שהוא מוכן. לדעתי עשיתי הכל בעדינות, אבל זה לא עבד. לשמחתי שמעתי לעצתם של מנוסים ממני וירדתי מהעניין. נזק בטוח עשיתי, השאלה כמה.
שורה תחתונה: תני לילד זמן, גם אם את מתבאסת. היי קשובה וכשהרגע המתאים יגיע הילד כבר יגיד לך. הרי הוא לא יגיע לגיל 16 עם חיתול, וגם אם כן...

שליחה על ידי מור* » 13 מאי 2002, 22:34

אורית, תודה! יהונתן בן שנתיים ושמונה חודשים...

יעל, אני מנחה שזה נשמע רע איך שניסחתי, אבל התכוונתי שלפעמים זה נראה לי מן התעקשות כזאת לא ברורה שלו (כי ראינו שהוא יכול בשירותים) ואז חבל לי כמו שכתבתי.... ברור שדאגתי לסביבה לא באה לפניו, אם לכך התכוונת, והוא עדיין עושה קקי בחיתול.
אך יש עוד עניין והוא הספור סביב ניקוי הקקי אח"כ, איזה סאגה זאת......כן, זה נהיה כבר די issue אצלנו, אז אולי זה כבר באמת קשור לתוצאה, כפי שאמרת....
בקיצור, החלטתי לעזוב את העניין ולתת לו ת'זמן, הדבר האחרון שאני רוצה זה ליצור אצלו קבעונות וכל מיני בנושא... אני צריכה לשחרר,,,

איילת נגמלה מחיתולים לפני כמה חדשים (גיל 3+) למעט קקי. אחרי שעשתה פעם אחת באסלה, לא הסכימה יותר, ונאלצנו לגמור עוד חבילת חיתולים (קטנה) לצורך קקי בלבד.
בסוף במידה מסויימת זה כבר הפך למאבק למרות שהשתדלנו לא ללחוץ.
לפני כשבועיים היא "נתקעה" בטיול של הגן בלי חיתולים. אחת הגננות שכנעה אותה לחפור בור ולעשות קקי בפנים, ואחר כך לכסות. לזה היא הסכימה בשמחה.
מאותו יום הסכימה גם לשבת על האסלה - אנחנו הפכנו את זה למשחק "בואי נראה כמה פְּלוּפִּים תצליחי לעשות", יש התלהבות רבה, וגמרנו לגמרי עם החיתולים.
מסקנה אפשרית: להפוך את העניין למעניין (משחק, או פעילות סביב הנושא) - יכול לעזור.

שלום! רציתי להתיעץ איתכם.
אורי בן 2.9. עושה פיפי בסיר או שירותים כבר שנה בלי לפספס, אבל רק בעמידה, הוא לא מוכן לשבת על שום סיר ולא על ישבנון בשירותים. בגלל זה הוא עושה קקי רק בחיתול או במכנסיים. הוא לא מודיע שיש לו קקי אלא מבקש להחליף לאחר מכן. הוא יודע שצריך לעשות קקי בסיר, אבל.. אני מנסה לזרום איתו ושנה לא לחצתי עליו בענין ישיבה על הסיר, בערך פעם בחודש אני מציעה לו בעדינות והוא מסרב בתוקף. אני רואה שאין שום התקדמות בענין ולא יודעת האם להמשיך לחכות או צריך להיות יותר יצירתית בניסיונות שיכנוע.
אשמח מאוד לכל עצה.

האפרוח - 2.5 - עושה בד"כ בדרכים המקובלות, אבל לפעמים רוח היצרתיות מפעמת בו והוא עובר לעמידה או כריעה על האסלה, כלומר הרגליים על מושב האסלה והוא נעזר בי או בקיר או בכיור הסמוך למען היציבות. אולי את יכולה לנסות להציע לו את האקרובטיקה הזאת או לחילופין כריעה או עמידה מעל לרצפה כשמשהו מונח עליה(עיתון ישן? חיתול?).

הייתי מציעה לך יוליה לנסות ולהשתמש בבובה שהוא מאד אוהב (דובי, כלב..) ולבקש מבנך אולי הוא יכול להראות לבובה איך עושים קקי בסיר. הוא לבטח יושיב אותה על הסיר ומבלי שהילד יבחין לשים בתוך הסיר חתיכות של פלסטלינה חומה או כל דבר שיכול להזכיר קקי. לאחר כמה דקות לבקש מהילד שיבדוק אם הבובה עשתה קקי ולהפתעתו ותדהמתו יהיה שם קקי. לשמוח מאד עם הבובה שעשתה קקי ולתת לה מדבקה או חיבוק וכד'. אח"כ לשאול את הילד אם גם הוא היה רוצה לנסות לעשות קקי כמו הבובה שלו, להראות לה שגם אתה יודע. הילד בדר"כ מסכים לנסות (לא להכריח). אפשר לתת לו לחשוב על זה ולהחליט. כמובן כל זה נעשה כאשר את יודעת שהילד צריך לעשות קקי בכדי שתהיה לו הצלחה. לאחר שהוא יעבור את הפעם הראשונה והמאד מפחידה מצידם (הקקי עבורם הוא איבר מגופם והם פוחדים לתת לו לצאת). אפשר לנסות "לשחד" למרות שאני כלל וכלל לא בעד שיטת השוחד אבל רק באופן חד פעמי. להבטיח לילד משהו שהוא מאד אוהב אם ישב על הסיר וינסה לעשות קקי, או אם יעשה ממש. אבל רק חד פעמי. בפעמים הבאות שיעשה לא לתת לו כלום רק חיבוק והבעת שביעות רצון, שמחה עידוד. בזמן שהוא יושב אפשר ללמד אותו "ללחוץ" שהקקי יצא. לספור עד עשר ו ללחוץ, או לעשות ממממממממממממ עם השפתיים כאילו מדיטציה (משחק הסחה) עם ידיים למעלה ואז להוריד אותם לאט לאט - אנחנו עוזרים לקקי לצאת. לקרא לקקי "קקי תצא, אנחנו מחכים לך" וכל מיני כאלה שהילד ירגיש חופשי ונינוח. בהצלחה.

הקקי עבורם הוא איבר מגופם והם פוחדים לתת לו לצאת
כל פעם שאני שומעת את התיאוריה הזאת אני תוהה מחדש:
מניין? על סמך מה ההשערה הזאת? מי המציא את הפרשנות הזאת?

אנחנו עדיין בלי חיתולים בכלל! ורק לכם אני מעיזה לומר שנראה לי שעשינו זאת ולא נחזור אליהם אף פעם יותר.
גם אם ייקח לשון עוד הרבה זמן לסיים את התהליך הזה.

היו פיספוסים פה ושם, לא עשיתי מהם סיפור גדול וזה משתפר כל הזמן.
מה שכן קרה זה ששון החליט שהוא אוהב לעשות קקי על הרצפה. לא באמבטיה ולא בחיתול.
ומה שאני בעצם שואלת זה איך אני יכולה להסביר לו שלא עושים על הרצפה?
הוא אומר לי כשיש לו קקי, אני מכניסה אותו לאמבטיה ואז הוא מיד רוצה לצאת ועושה על הרצפה. אני מנסה לשכנע אותו להשאר אבל הוא מתחיל לבכות שהוא רוצה לצאת, לפעמים זה הולך לי להסיח את דעתו ובסוף הוא עושה באמבטיה ,, אבל לפעמים הוא מתעקש ואני מפחדת לעשות משהו לא נכון...אז אנא עזרתכם.
כן ניסיתי להסביר לו במילים פשוטות - אולי יש לכם רעיון להסבר?
דרך אגב הוא קצת מפחד מהקקי שלו ובורח ממנו באמבטיה כדי לא לדרוך עליו, אני דואגת ישר להרים אותו בנייר ונותנת לו לראות אותו ולהריח והוא אפילו שולח לו נשיקה ואז אנחנו שמים באסלה ואומרים שלום. רעיונות נוספים???
בכל מקרה, שוב תודה רבה

אני לא יודעת אם זה שייך פה או בדף חמותי ואני (או אולי חמי ואני). הבן שלי לא מוכן לעשות קקי בשירותים, רק בחיתול. יש לו שליטה מוחלטת גם בפיפי, גם בקקי, גם ביום וגם בלילה ואנחנו בעצם מחכים בנושא הגמילה להחלטה שלו, שעוד לא הבשילה.
אתמול בעודו עסוק בעניין הוא אומר לי "סבא אמר שאני צריך לעשות קקי בשירותים". אני חייבת להגיב כי: 1. הסבא גלש עמוק עמוק לתוך תחום שאינו עניינו, 2. הפוטנציאל לפגיעה בתהליך הבריא שהבן עובר כל כך עצום.
מה אומרים בלי לפגוע, בלי לקלקל את מרקם היחסים העדין גם ככה?

דרך אגב, לבן אמרתי שאני חושבת שסבא טועה והבחירה איפה לעשות היא שלו ושלו בלבד.

הפוטנציאל לפגיעה בתהליך הבריא שהבן עובר כל כך עצום.
עירית,
אינני חושבת שיש פוטנציאל עצום לפגיעה במה שהסבא אמר. בלי קשר לשאלה אם הוא צודק בדבריו או לא (זו שאלה של השקפה), אלא מפני שאמירה אחת שלו הרבה פחות משמעותית לגבי הילד מהאמירות שלך. את אמא שלו, איתך הוא נמצא כל הזמן וממך הוא סופג את ההעדפות, את ה"נכון/לא נכון", את הכללים שלך. אמירה של אדם אחר, אפילו אם הוא סבא שהילד אוהב, עשוייה לבלבל אותו קצת, אבל לא לגרום לנזק מתמשך.
רצוי רק לדאוג לכך שזאת תהיה אמירה חד-פעמית ולא ניג'וס קבוע...
ולילד את יכולה להגיד, שהמבוגרים עושים קקי בשירותים, שכשהוא יגדל ודאי גם הוא ירצה, ושסבא ודאי התכוון לזה.

עירית, למה את מתכוונת כשאת אומרת שהבחירה איפה לעשות שלו ושלו בלבד? גם על הספה? על השטיח? על הרצפה?...וכן הלאה?!

תודה אש"י וחיה. ברור שהילד יודע שהמבוגרים עושים קקי בשירותים, הרי עיניו בראשו. הבחירה שלו היא בין חיתול לבין שירותים או סיר. הספה, השטיח וכלי המטבח אינם אופציה כמובן (להוציא מן הכלל תאונות מצערות). הוא גם יודע שאם הוא מסתובב ערום, אחריותו היא לגשת לשירותים או לבקש חיתול בשעת הצורך והוא מקבל על עצמו את האחריות הזו. כפי שציינתי, הוא בפירוש שולט ביציאות.

החשש שלי הוא אכן מניג'וס. עובדה שהאמירה הזו הטרידה את הילד מספיק כדי להזכר בה בקקי הבא שלו. איני יודעת איזה נפח אמירות מעין אלו תופסות ביחסים בינו לבין הסבים שאינם הורי. אולי הייתי יכולה לעבור על זה לסדר היום, אבל אין לי דרך לוודא שאמירות כאלו לא נשנות, אני לחלוטין תלוייה בדיווחים של בני ואני לא אתחיל לחקור אותו, מן הסתם, על השיחות עם הסבים.

הייי יש לי שאלה. שלום בא אלי כשיש לו קקי והוא מבקש החלפת חיתול. כאשר אני יודעת שהוא צריך לעשות קקי, הוא אומר לי שהוא רוצה לעשות קקי בחיתול ולא בסיר. הוא לא מעוניין לנסות לעשות את הקקי בסיר. איך לשכנע אותו?
עם הפיפי לפעמים אני מצליחה לשים אותו באמבטיה בעמידה ואז הוא עושה שם פיפי. זה לפי המצברוח שלו. לפעמים הוא מסרב ולפעמים הוא מסכים
יש עיצות? הוא בן 22 חודשים

שרה, תני לו זמן. בלי לחץ. בסוף זה יגיע. (וזה עקרון כללי בקקי, אגב)

לא לחצתי עליו. רק שאלתי אותו: רוצה קקי בסיר? והוא מנענע את הראש לשלילה בהחלטיות ואומר: לא קקי! - - ואז הוא מצביע על החיתול הנקי, מנענע את הראש ל'כן' ואומר: פה קקי! (

רחמים - למה דווקא בחיתול? אוף!)

אבל הוא אוהב את הטקס BYE BYE - קקי: זורקים את הקקי מהחיתול לאסלה של הבית שימוש ואז מורידים את המים ואומרים 'BYE BYE - קקי!' הוא מנופף ביד לשלום ועוקב אחרי הקקי שרץ במעגלים שבמערבולת באסלה עד שזה נעלם, ואז הוא אומר: 'דייייי קקי!'

המשיכי לתת לו לבחור. יום אחד זה יעבור לו.
ד"א - לשאול לפני כל קקי אם הוא רוצה סיר, כשאת יודעת מראש מה התשובה - אולי זה לא לחץ, אבל זה מרגיז! (לפחות אותי, כשאמי מופתעת שוב ושוב מתשובה קבועה שלי - ממש ממש מרתיח, עד היום).

לעודד אותך - אצל ילדי, הם פשוט פתאום התחילו להעדיף סיר. איך? למה? אין לי מושג! זה פשוט קרה. הם בני שנתיים ותשע, והשינוי קרה ממש לא מזמן (חודשיים, אולי).

אני מכירה את הקטע הזה שאמא שלי תמיד בסעודת שבת שואלת אותי באופן קבוע אם אני רוצה את הגפילטע פיש אפילו שבכל ה28 שנותי תמיד אמרתי 'לא' והיא כל פעם מופתעת מחדש!

אצלינו המצב מאד דומה למה ששרה מתארת. מגיל 10 חודשים בערך הוא אומר מתי שהוא הולך לעשות קקי. ואנחנו גם עושים טקס פרידה לקקי באסלה וכיוב. אבל לא ברור לי איך להתקדם. הצעתי לו לעשות בשירותים והוא לא רוצה. האם עדיף ךהציע שירותים או בסיר? שירותים נראה לי יותר טוב היא הוא מאד אוהב לחקות אותנו, מצד שני, זה קצת גדול עבורו ושרפרף לא מספיק טוב והוא נבהל שאני מחזיקה אותו באוויר.
תודה!

שלום לאחרונה מדי פעם מבקש לשבת על הסיר. בדרך כלל זה קורה אחרי שהוא עשה קקי אז בהחלפה הוא לא נותן לי לשים חיתול חדש. הוא בועט ומצביע על הסיר ואומר 'פה קקי! פה קקי!' אז הוא יושב על הסיר ומתחיל לשיר לה לה לה ומבקש שאשיר איתו 'אוניה' וגם מתחיל לשחק בידית שמורידה את המים בשירותים ותוך כדי מציץ למים של האסלה שמסתובבים במערבולת (הסיר ממוקם ליד האסלה) מצידו הוא יישב על הסיר עד מחר בבוקר תוך כדי שהוא מבקש שאשיר לו את כל השירים שבעולם. כבר נמאס לי הישיבות האנסופיות האלו באמבטיה, שיש לי עוד דברים לעשות מאשר לשבת מולו באמבטיה.. העיקר: הוא בנתיים לא עשה כלום בסיר. אם נמאס לי ואני מסתלקת מהאמבטיה הוא רץ אחרי ומבקש עוד 'פה קקי' ו'אניה' או שאשים לו את החיתול

או שהוא כבר גמר את טקס הישיבה על הסיר ואז הוא מבקש מעצמו שאשים עליו את החיתול

אז מה בעלות הנסיון שכאן יגידו שזה אומר?

11 חודשים נראה לי מוקדם.... לי יש בן 4 שעדיין עושה קקי אך ורק בחיתול! הוא לא מוכן לשמוע על האסלה, כבר ניסינו מס' פעמים לחתןך ואז הוא פשוט התאפק (אפילו מס' ימים)... אני לא מצליחה להבין מה הקטע פה: משהו באסלה מפחיד אותו? בהפרדות מהקקי? התנוחה של הישיבה במקום העמידה (שכך עושה בחיתול)? או שאולי יש איזו בעיה אורגנית, פיזית? יש לציין שגם בלילה הוא לא מרגיש כשיש לו פיפי ולא מתעורר- כבר פעמיים הורדנו בלילה חתול, אבל אחרי פספוסים רבים החזרנו, הוא לגמרי לא מרגיש את הפיפי מתוך שינה!!! מי אמר פה שלא עושים פיפי מתוך שינה? אני חזיתי בכך במו עיניי....

אשמח לשמוע אם יש למישהו פה נסיון דומה....עד מתי לחכות שזה יבוא לבד? והאם זה לא נראה/נשמע כבר בעיה כלשהי?

מי אמר פה שלא עושים פיפי מתוך שינה? אני חזיתי בכך במו עיניי....
תינוקות קטנים לא עושים פיפי מתוך שינה.
אחרי מספיק זמן בחיתולים, כל המערכת מתנוונת, ואז יש כל התופעות שתיארת.
אני ממליצה לך לקרוא את לגדל ילדים בלי חיתולים . אולי תקבלי רעיונות לגבי הבן.

אני ממש מפחדת לנסות!
אז אולי היית מעדיפה לדחות את זה קצת?

קקי מסריח
אישית, אני בעד להימנע מהגדרות שליליות של דברים שבאים מהילד.

דוחף ידיים לתוך החיתול ומורח קקי על עצמו
הפטנט היחיד שאני מכירה נגד זה הוא לזהות מייד כשהוא עושה קקי ותיכף ומייד לקחת לאמבטיה להוריד חיתול ולרחוץ תוסיק ולהחליף.

זה מה שאני עושה, משתדלת לזהות מייד!
לגבי 'קקי מסריח' מה כן להגיד לו? איך ללמד אותו שלא לשים ידיים בחיתול?

שלום,
מסריקה של מה שכתוב כאן המקרה שלי דומה לזה של מור. יש לי ילד בן 3 עוד מעט. אצלנו העניין כזה: עקרונית, כשהוא ערום, הוא לא מפספס, אבל הוא גם לא עושה בשום מקום שהוא.
את הפיפי הוא נהנה לעשות בשירותים, עומד על שרפרף, באופן עצמאי לגמרי (פירות הקיץ האחרון בארץ, עם גינה בחוץ ו"השקייה" של הדשא...) , אבל מאוד עצור עם הקקי.

הייתי משאירה אותו ערום לפעמים ומגיל מאוד מוקדם הבחנתי שהוא לא עושה בכלל, עד הרגע שאני שמה לו חיתול כי אני דואגת שהוא מתאפק. בגיל שנה וחודשיים, אחרי ארבע שעות שהוא הסתובב ערומקו, הבחנתי שהוא לא עשה כלום וברגע ששמתי לו חיתול הוא השתחרר.
אני לא רוצה שכתוצאה מהורדת החיתול, הוא יהיה באיפוק מתמשך ולכן אני מורידה לו רק כשהוא מבקש, ולא מעודדת אותו לרדת מהחיתולים. לא הייתי רוצה לבדוק את קצה היכולת שלו.
לעתים נדירות הוא אומר שיש לו קקי, הולך לשרותים לישבנון יושב עליו קצת וקם. אני מרגישה שהוא רוצה, אבל מפחד, או לא מעז להעלות על הדעת באמת לתת לזה לקרות (אולי בערך כמו שלי יהיה מוזר לעשות בתוך חיתול).
יש רעיונות איך אפשר לעזור לו מהנקודה שהוא נמצא בה?

השאלה מה עושים במקרה הפוך. הילד בשליטה מוחלטת על הצרכים, אבל לא עושה אותם בשרותים.

עידו כבר מזמן עושה פיפי בשרותים (בעמידה), אבל קקי הוא עושה רק בחיתול, ולא מוכן לנסות להתיישב על השרותים או על סיר. ניסיתי להראות לו גם אפשרות לעשות על הרצפה על חתכת נייר, חשבתי שאולי האינסטרומנטים או ישיבה מעל חור מדאיגים אותו. גורנישט.

שיכנועים בנוסח "בו ננסה בפעם הבאה שיש קקי לשבת על הסיר" גרמו לעצירות של שלושה ימים (כשהוא ידע שהוא מקבל חיתול אם הוא רוצה). בסוף, בעזרת שמן זית וחיתול הצלחנו לשחרר את העניין (גם ישבתי איתו על העניין, שתמיד תמיד עדיף לעשות, ממש לא משנה איפה, מאשר להתאפק).

אז זהו, בינתיים אנחנו פשוט שמים חיתול בכל פעם שיש קקי, הוא עושה אותו בעמידה, מחליפים את החיתול ושלום על ישראל.

אם למשהו יש נסיון בעניין או הארות, אני אשמח לשמוע...

אז זהו, בינתיים אנחנו פשוט שמים חיתול בכל פעם שיש קקי, הוא עושה אותו בעמידה, מחליפים את החיתול ושלום על ישראל
מסכימה איתך.
תמיד טוב להוריד את הלחץ.
מתישהו, כשבאמת לא יהיה איכפת לכם, הוא יעשה שינוי.

כשהוא בוחר שירותים, הצעה של חיתול היא "חזרה אחורה". רק הוא יכול לבקש "חזרה אחורה" (בשמת בדף לגדל ילדים בלי חיתולים).

מה הייתם מציעים לעשות, כאשר לילד יש קקי (וזה ברור שיש לו) והוא רוצה לרדת מהשירותים?

והוא רוצה לרדת מהשירותים?
רצונו הוא כבודו.
דבר ראשון: לכבד את רצונו. רוצה לרדת? בבקשה.
תחשבי:
סבתא שלך בשירותים. כואבת לה הבטן, וברור שהיא צריכה, אבל היא רוצה לרדת מהשירותים (צריכה את עזרתך כי היא לא מסתדרת לבד). מה את מציעה לעשות?
(יש סיפור ממש דומה באחד מגליונות באופן, שממש בימים האחרונים גם הושם באתר על ידי בעלת הסיפור בדף שלה. אוף, שכחתי מי! הסבא שם בסוף מתיישב ועושה אצלה בחצר הבית! )
הפחד שלך הוא, שבסוף הקקי הזה ייצא במקום לא סימפטי. נגיד, בתחתונים שלו, או על הספה, או על השטיח.
אז כמה עצות מעשיות:

למגן את הבית בתקופות גמילה ופספוסים. כלומר, לגלגל שטיחים שחשובים לך ולסלק מהשטח, לשים כיסויים על הספה, כאלה שאפשר מייד להוריד ולתקוע במכונת הכביסה (כמה שמיכות פיקה חופפות חלקית?), לשים על המזרונים ריפודית עם שעוונית או ניילון, וכדומה.
קקי בבגדים או על הרצפה זה ממש לא נורא. את התחתונים/המכנסיים מנקים כמו חיתול: מורידים את העיקר לשירותים (אפשר בנייר, אפשר לשטוף בדוש לתוך השירותים), ושוטפים טוב את מה שנשאר. אני משפשפת בסבון, נגיד נקה 7 (מבהיל איך שהוא מוריד כתמים יותר טוב מסבונים מיוחדים להורדת כתמים... מה צריך ללמוד מזה עליו בתור סבון רחצה? ) ומשאירה כמה שעות רטוב ומלא סבון. אחר כך כביסה בטמפרטורה הכי גבוהה שהבד סובל (בינינו, אין אצלי יותר מ-40 מעלות והבגדים של הילדים 30 והכל יורד, לא נשאר זכר).
והעיקר, והעיקר: לא לפחד, לא לפחד כלל. לעשות סוויץ' במחשבה, לזה ששום דבר איום ונורא לא יקרה.

את יודעת, אם את תרפי מהפחד שלך ותגידי לו "בסדר, תרד", בלב שלם ובלי חרדות "מה יהיה" (הרי הקקי הזה בסוף ייצא, כך או אחרת, ושום דבר נורא לא יקרה מהעיכוב.), אז אולי גם הוא ירפה מהפחד שלו (בפעם הראשונה או השניה או העשירית שהוא יעשה את ה"קטע" הזה), ופשוט יחזור לבית שימוש לעשות את הקקי אחרי שהוא יראה שאת באמת מאפשרת לו ולא עושה עניין.
מה את אומרת, נראה לך?

דבר ראשון: לכבד את רצונו. רוצה לרדת? בבקשה.
כמובן שיש לכבד את רצונו. אני התכוונתי יותר לשכנוע, לדרבון.

ולגבי הפחד, אני לא מפחדת. בעבר (לפני שניהיה ממש קר) הוא הסתובב ימים שלמים ללא חיתול. כל היום ניקיתי פיפי וקקי, אולי קצת נמאס לי מהעניין. נכנסו למין לופ.
הוא יודע איפה צריך לעשות. הוא יודע להתאפק, כשאני מורידה לו חיתול לפני אמבטיה, אני אומרת לו "תגיד לפיפי שלא יצא", הוא חוזר אחרי "פיפי פייפי אל תצא" נכנס לאמבטיה וישר עושה. לפני שהוא עושה, הוא אומר "פיפי כאן תצא".
כשהוא מסתובב בבית הוא לא אומר לנו שיש לו/הולך לבד.
הגיע החורף וחזרנו לחיתולים והוא לא רוצה ללבוש אותם (או בכלל להתלבש).
בקיץ הוא היה עם חיתול רק בחוץ.

תהיה נוספת.
נכון שיש שלכבד את רצונו של הילד ועל זה אני כלל לא חולקת . השאלה היא, אם אני "מאשרת" לו לרדת מהשירותים - בהנחה ואני יודעת שהוא יעשה את הקקי על הרצפה - אני לא נותנת לו לגיטימציה להמשיך לעשות על הרצפה.
הרי ברור כאן שזה לא פספוס.
מה דעתכם?

אני התכוונתי יותר לשכנוע, לדרבון.
אז זהו, שהתפיסה שלי היא לא לשכנע ולא לדרבן ולא לדבר בכלל - זה גורם ללחץ ומגביר את החרדה.

אם אני "מאשרת" לו לרדת מהשירותים
מה זה "מאשרת"? זה לא נראה לי משהו שיש לך זכות "לאשר" או לא. לכן כתבתי לכבד אותו, לכן הדגמתי על הסבתא הדמיונית. גם לה את "מאשרת"? נכון שלא היה עולה בדעתך? אז מה, היא בן אדם והוא לא?
אילו היה יכול פיזית לקום ולרדת מהשירותים היה יורד וזהו. אז גם כאן: רצונו הוא כבודו. כל התערבות נגדו - פוגעת.

את לא נותנת לגיטימציה לעשות על הרצפה. הוא יודע כבר שאין.
הוא יודע היטב איפה עושים את הצרכים.
את כבר לא צריכה ללמד את זה.
להיפך, עכשיו את צריכה ללמוד להרפות מזה ולסמוך עליו.
את רק צריכה לתמוך בו בשקט ולעזור לו להוריד את מפלס החרדה ולעזור לו שעניין השירותים לא יהפוך למשהו שקשור לפחד מ"כישלון" או לאכזב את אבא ואמא.
אנחנו ההורים חייבים ללמוד להרפות בנושא הזה.
כל הבעיות באות מהלחץ הסמוי שלנו, מהפחדים שלנו שעוברים אליהם.

הגיע החורף וחזרנו לחיתולים
למה?
מדוע בעצם הפסקת את תהליך הגמילה שלו? כי זה היה לך ארוך והדרגתי ואיטי מדי?
אבל מה לעשות, זה הוא, זה הקצב שלו.
אני שוב אומרת: לא טוב שההורה יוזם נסיגה אחורה בתהליך הזה. אפילו הפסיכולוגים (שבדרך כלל אני לא מחזיקה מהם P-: ) מתנגדים לזה נחרצות.
החזרת החיתול אומרת לילד: אני לא סומכת עליך, אני מפחדת יותר שתפספס מאשר על הרגשות שלך, אתה קטן ולא מסוגל לגדול או ללמוד או להשתפר, ועוד מסרים כאלה. לא נעימים. אולי אפילו משפילים (תלוי בילד).
לא פלא שהוא מתנגד ונלחם איתך.
בשתי חזיתות: האחת, לא רוצה חיתול. השניה, מפחד בשירותים, מפספס - הכל מצביע על מאבק ועל אמביוולנטיות.
הוא רק רוצה שתאהבי אותו ושתקבלי אותו כמו שהוא, גם אם יצא לו במכנסיים, גם אם הוא לא שם לב בזמן, גם אם הוא צריך ועוצר את זה מתוך פחד.
וכיוון שהתחברת גם לבלי חיתולים, אז אני מזכירה לך שהקטע של "לשים לב בזמן" זה מה שהולך לאיבוד כשהם בחיתולים. אז לזכור שקשה לו עכשיו ללמוד מחדש תיפקוד פיזי שאבד לו. ואת כל כך מתאכזבת, שזה קשה לו יותר.

מה זה "מאשרת"?
לכן זה נכתב במרכאות. הוא יודע ויכול לרדת לבד. הכוונה היתה למעין הסכמה עם העובדה שהוא יעשה על הרצפה.

עכשיו את צריכה ללמוד להרפות מזה ולסמוך עליו
זאת העבודה הקשה ואת זה אני כנראה לא יודעת איך לעשות.

_הגיע החורף וחזרנו לחיתולים
למה?_
כי נולדה לנו תינוקת, כי קר מדי, כי הוא עושה המון פיפי, כי אף פעם לא הפסקנו לגמרי עם חיתולים, כי חשבתי שאולי אם נעזוב את העניין לחלוטין לתקופת מה אח"כ יהיה קל יותר. יש בטח עוד סיבות, אני אעצור כאן.

תראי, כבר הבנתי מזמן, שטעיתי בכל נושא הגמילה שלו. רק שעכשיו אני לא כ"כ יודעת מה לעשות.

רק שעכשיו אני לא כ"כ יודעת מה לעשות.
הכוונה היא לעצות פרקטיות.
כל רעיון יתקבל בברכה

לעבוד על עניין ה"להרפות ולסמוך".
בטח שזו עבודה קשה D-: זה כל העניין! בשביל זה יש לך פה קבוצת תמיכה

פשוט לנסות כל פעם שאת נתקלת בזה - לשחרר. להרגיש שאת מפחדת - ולהגיד לעצמך "נו, אז יהיה... . העיקר להוריד את הלחץ". לאט לאט זה מצליח יותר.
הילדים קולטים את מה שאנחנו משדרים. זה מדהים הדבר הזה.
תנסי לקלוט מה הוא רוצה, וללכת עם זה בלי לדבר ובלי להתייחס, כמה שמצליח לך.
למשל: הוא לא רוצה חיתול? לא צריך. לא להלביש לו ולעזוב את זה.
עושה במכנסיים? בסדר. "לא נורא, בפעם הבאה נספיק לבית שימוש. בוא נחליף לך". כן, גם עשרים פעם. הוא צריך את הביטחון ואז זה יילך לו. הוא צריך להרגיש שאת באמת מאמינה שהוא מסוגל, כדי להתקדם.
זה כל הסיפור של ההורות.
במקרה פה זה נפל עלייך בקטע של החיתולים. אבל זה "נופל" על כולנו, אצל כל אחת בקטעים אחרים.
זה השיעור הכי גדול: להרפות, ולסמוך. להרפות, ולזרום. לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק. מתי להתערב ומתי להישאר בשקט בצד. מה לשדר. מה לא לשדר. ובעיקר: להוריד את מפלס הלחץ שלנו.
רק שתדעי, שכולנו באותה הסירה.

את כ"כ צודקת. היום בבוקר הוא היה בלי חיתול. ראיתי שהוא מתחיל להתאמץ לקקי. אמרתי לו ,אני פותחת לך את הישבנון, אם תרצה תבוא. ברוגע ובלי ציפיה. הוא בא התיישב, עשה קקי וקם.

מעודד לדעת שכולנו באותה הסירה נרגעו לי קצת רגשות האשמה.

הוא צריך להרגיש שאת באמת מאמינה שהוא מסוגל, כדי להתקדם
על זה נראה לי שיש לי עוד הרבה לעבוד. רק בימים האחרונים קלטתי, שבעצם אנחנו משדרים לו, שאנחנו לא סומכים עליו.

בתי בת ה-4 מסרבת להיגמל מקקי ברגע שהיא צריכה היא מבקשת טיטול לא עזרו הפתעות מתנות עידוד ניסיתי סיר ניסיתי להושיב אותה עם הטיטול בשירותים היא יושבת אבל אין התקדמות מה לעשות המצב נמשך כבר שנה.

אני נתקלתי בבעיה דומה עם ילד בן 4, וגם במקרה זה הגעתי לפסיכולוגית בעיקר בגלל הקושי שמתחיל להתעורר עם הגן. אבל במקום להחזיר אותו הביתה ולהניח לו להמשיך לעשות קקי בטיטול או בתחתונים עוד שנים רבות, הפסיכולוגית עזרה לי להבין שבגיל הזה הילד באמת כבר לא צריך להזדקק לטיטול, אלא שהוא למד - אקטיבית - שכך הוא אמור לעשות, והוא קיבל מסר (שגוי לחלוטין) שהוא - בניגוד לאחרים - אינו מסוגל לעשות קקי בשירותים. הטיפול הוא בעיקר בהעברת האחריות לילד - לא כעונש אלא כעובדת חיים. ילד בן 4 מסוגל וצריך לעשות קקי בשירותים. ואיך מגיעים לשם? מתחילים להניח את יכולתו זו כמובנת מאליה, ומתחילים לדרוש ממנו לשאת בתוצאות כאשר הוא בוחר לעשות קקי במקום אחר. וזה אומר לנקות את עצמו לבד ולהחליף את בגדיו אם צריך, לנקות את הצואה מתחתוניו אל השירותים ולשטוף אותם, לשבת מדי שעה בשירותים או על סיר לכמה דקות כדי לנסות ללמוד לחרבן. זה אמור להיות אינטרס שלו, וכך אנו אמורים להתיחס לזה. ילד בגיל הזה צריך להבין שאחרים לא יקחו ממנו את האחריות לצואתו. כדאי גם לחשוב למה אנחנו ממשיכים לקחת אחריות על התחום הזה בחייו, בניגוד לתחומים אחרים שבהם הנחנו כמובן מאליו את התקדמותו והיא אכן התרחשה. אני עדיין לא בסוף התהליך, אבל אני יכולה להבטיח שאחרי מעט מאוד ויכוחים הילד לוקח את האחריות ומהר מאוד גאה בה.}

שליחה על ידי יפעת* » 18 מאי 2005, 11:10

ביתי בת 2.9 נגמלה מחיתולים במשך היום לפני כארבעה חודשים.
ביום בהיר אחד היא ביקשה להוריד את החיתול ומאותו רגע כמעט ולא פיספסה אף פעם. במשך היום בגן היא עושה פיפי וקקי בשירותים . הבעיה הינה בשעות אחר הצהריים: כשיש לה פיפי היא מבקשת ללכת לשירותים אבל כשיש לה קקי, היא פשוט מתישבת לה בשקט בצד (זה יכול להיות בגן שעשועים, בבית או בכל מקום אחר) ועושה קקי בתחתונים.
בהתחלה שמרנו על קור רוח ולא עשינו מזה עניין. בשלב מסויים, על מנת להניע אותה, הבטחתי לה שאם היא תעשה קקי בשירותים נקנה לה מתנה שהיא מאוד רצתה. וכל פעם אחרי שהיא עשתה קקי בתחתונים היא הסבירה לי באופן "מושכל" שאם היא תעשה קקי בשירותים היא תקבל את המתנה. אבל אם הייתי "קולטת" אותה עומדת לעשות או עושה קקי ורצה אליה ומציעה לה לרוץ לשירותים היא הייתה נוזפת בי ומבקשת ממני לעזוב את המקום וגם מפטירה לעברי שהיא לא רוצה את המתנה).
לאחר מספר פעמים בהן היא המשיכה לעשות קקי בתחתונים, שאלתי אותה למה היא לא מבקשת ללכת לשירותים ואז היא אמרה לי שהיא לא עושה קקי בשירותים כי לא קניתי לה את המתנה. החלטנו "לזרום" איתה בנושא וקנינו לה את המתנה. בהזדמנויות שונות שמענו אותה אומרת לילדים אחרים שאם הם רוצים מתנה כזו הם צריכים לעשות קקי בשירותים (כלומר ההתניה ברורה). יחד עם זאת, ילדתי החביבה ממשיכה בשלה ועושה קקי בתחתונים בשעות אחר הצהריים (קנינו לה את המתנה לפני מספר ימים).
מה עושים?
שוחחתי עם הגננת על מנת לוודא שהבעייה לא קיימת בגן. ואכן כן, בגן הכל תקין (מה שכן, הגננת ציינה בפניי שבתי תמיד באה אליה ומודיעה לה שיש לה קקי או פיפי וזאת למרות שהגננת ציינה בפניה מספר פעמים שהשירותים פתוחים והיא יכולה ללכת מתי שהיא רוצה ולעשות את צרכיה באופן חופשי ואין צורך לבוא ולבקש רשות).

בקיצור - אני זקוקה לעצה טובה: כיצד לגרום לבתי לעשות קקי בשירותים גם בשעות אחר הצהריים? או לחילופין, פרשנות לתופעה המוזרה.

תודה

יפעת -
בתי בת שנתיים ו-8 חודשים בגמילה מחודשת מטיטולים. (הייתה גמולה וכשנכנסתי לשמירת הריון ביקשה לחזור לטיטול וזרמנו איתה). לפני כשבועיים התחלנו בגמילה. במשפחתון היא נגמלה מיד. בבית זה התחלק לשניים - כאשר הייתה עם בעלי הייתה גמולה. כאשר הייתה איתי - "פיספסה" באופן קבוע.(היו ימים שהחזרתי לה את הטיטול כדי לא להלחץ, העדפתי שיקח לנו עוד קצת זמן מאשר ללכת למקום שיוביל לקשיים אח"כ).
בבדיקה עצמית הסתבר לי כי אני לחוצה ולא מוכנה לגמילה (פחדתי כל הזמן שתצטרך לשירותים "דוקא" כשאניק וכדומה). עכשיו נגמלה לגמרי, רק שכשנמצאית איתי עדיין לא גמולה מקקי. (עושה בתחתונים ואפילו לא אומרת לי). ולי ברור שאני בלחץ...!
והילדים קולטים מיד את הלחץ שלנו. לפעמים נלחצים ממנו ולפעמים מוצאים דרכים אחרות להתמודד איתו.
יש לי הרגשה שגם אתם בלחץ, ושבתך חווה את הלחץ הזה. נראה לי שהדרך הטובה ביותר להפיג את המתח סביב העניין היא להניח לו. לא לתת לזה להיות אישיו. עשית קקי בתחתונים? נחליף. בלי מתנות, בלי חגיגות.
שיהיה בהצלחה!

אולי השירותים מפחידים אותה ?
אסלה גדולה , חדר עם הד , מקום שבד"כ הדלת סגורה בו .
לנסות להציע סיר , לא נוח מבחינת נקיון , אך יכול לאפשר לילדה ללמוד לשחרר קקי מבלי שיגע בגוף .
אפשר להניח את הסיר בכל מיני מקומות בבית , מול טלוויזיה , בחדר השינה , בפינת המשחקים .

להניח את הסיר במקום המועדף עליה , ולשאול האם ברצונה בפרטיות .
במידה וכן ללכת מהחדר ולא לחזור עד אשר היא מסמנת ,
במידה והיא רוצה בנוכחותך אפשר להקריא סיפור או לשחק משחק אשר יסיח תשומת לב ישירה מהנושא .

בהצלחה .

שלום, הילד שלי בן 3 ו-3 חודשים הוא גמול מפיפי המון זמן וקקי הוא לא מוכן לעשות בשירותים אלא רק בטיטול.
עד לפני כחודש סיפקתי לו את הטיטול הנכסף והוא השתחרר כל פעם בטיטול. ומאז אני מרגישה שזה לא מוביל לכלום, הוא לא מראה שום סימן או רצון לנסות לעשות בשרותים! החלטתי לסיים עם הטיטולים והסברתי לו שנפרדים מהטיטול והגיע הזמן לעשות בשרותים. לאחר נסיונות רבים (ולצערי גם עצירויות) הילד עשה בשרותים ושמח על כך וקיבל מתנה שהוא ביקש אבל מאז הוא שוב מתאפק ולא רוצה לעשות בשרותים, חשבתי שלאחר הפעם הראשונה הוא יראה שהשד לא נורא וימשיך לעשות אבל ממש לא!! מה לעשות? אני ממש בדילמה! אציין גם שאני עכשיו בהריון ומאד הייתי רוצה לסיים איתו את הטיטולים לפני בואו של התינוק החדש!! מה אתן מציעות שאעשה?? לדעתי, הוא עקשן לא קטן, אבל יחד עם זאת קיים בו פחד למעשות בשרותים!! תודה!

ומאד הייתי רוצה לסיים איתו את הטיטולים לפני בואו של התינוק החדש!! מה אתן מציעות שאעשה?? לדעתי, הוא עקשן לא קטן, אבל יחד עם זאת קיים בו פחד למעשות בשרותים!! תודה!
כמו שזה נראה - את החלטת, את רוצה לסיים את העניין. אבל הוא לא מוכן!
הוא עקשן ואת עקשנית, ואתם נכנסים למלחמה. האם את זה את רוצה לקראת בואו של התינוק החדש?

להרפות, להרפות ושוב להרפות. לעזוב אותו לנפשו.

אולי הוא עקשן (אני לא מכירה אותו), אבל הוא בטוח מרגיש את הלחץ שלך וזה מלחיץ אותו .
את לא יכולה לשלוט בגופו, רק הוא יכול.

מה שאת כן יכולה אולי לעשות, וגם זה חייב להיות בלי לחץ ובלב שלם, זה להודיע לו שזו חבילת הטיטולים האחרונה ויותר אתם לא קונים. להסביר לו, שהוא ילד גדול והוא יכול לעשות בשירותים כמו אמא ואבא.
אם זה יעשה מתוך לחץ של "נו, תגמל כבר יש תינוק בדרך", זה לא יעבוד.

וחוץ מזה,דמייני סיטואציה, שאת עם התינוק החדש והוא עושה קקי בסה"כ פעם ביום (ולפי מה שאת מתארת עוד פחות). השד לא כ"כ נורא. זה לא שהוא עם חיתול כל היום, זה רק לקקי.

מנסיון של אמא לשני מחותלים, זה לא כ"כ נורא כמו שחושבים.

לדעתי, הוא עקשן לא קטן
ככל שתתעקשי יותר הוא יהיה יותר ויותר עקשן. ככל שתרפי הוא יתרכך.

מה שאת כן יכולה אולי לעשות, וגם זה חייב להיות בלי לחץ ובלב שלם, זה להודיע לו שזו חבילת הטיטולים האחרונה ויותר אתם לא קונים_ אני לא מסכימה עם זה ולא רואה מה ההבדל בין זה לבין _נו, תגמל כבר יש תינוק בדרך

אני מרגישה שזה לא מוביל לכלום פעם שמעתי משפט יפה שאומר בערך: כשאתה הולך בדרך, זה שהנוף לא משתנה אין משמעו שאינך מתקדם.

קיים בו פחד לעשות בשרותים אז למה להכריח אותו?

נראה לי שנתקעתם בפינה, גם את וגם הוא. מכל הבלאגן שהולך ליפול לך על הראש בטיפול בשני ילדים, נראה לי שחיתול אחד ביום לגדול לא יעשה את ההבדל.
ועל זה נאמר "תעזבי אותו באמ'שלך"

ומילה קטנה לגבי הפחד מהשירותים - שמעתי פעם עצה, שאולי יכולה להתאים לכם: לשים לו חיתול, ולבקש ממנו לשבת עם החיתול על השירותים ולעשות קקי בישיבה על השירותים לתוך החיתול. אם זה לא מפחיד אותו, זה יכול להיות צעד בהסתגלות.

מה שאת כן יכולה אולי לעשות, וגם זה חייב להיות בלי לחץ ובלב שלם, זה להודיע לו שזו חבילת הטיטולים האחרונה ויותר אתם לא קונים אני לא מסכימה עם זה ולא רואה מה ההבדל בין זה לבין נו, תגמל כבר יש תינוק בדרך
לכן ציינתי, אולי לעשות_ וגם _אם זה יעשה מתוך לחץ של "נו, תגמל כבר יש תינוק בדרך", זה לא יעבוד

אני בעד לצאת מהחיתולים וזהו. אי אפשר להפסיק ושוב להחזיר. למה?
מה שכן: לטפל בפחד.
למשל, אולי סיר יפחיד פחות מבית השימוש? או ישבנון? או מקום אחר לעשות קקי?
אולי אם אמא מחבקת בזמן שיושבים על האסלה ככה שיש תחושה בטוחה?
אולי כדאי לברר קודם ממה בדיוק הוא מפחד: מהורדת המים? מליפול לבית שימוש? מהגובה של האסלה? מהריח? ממה?
כדאי לדובב אותו בעדינות. אולי בעזרת סיפור על ילדה קטנה שפחדה לעשות בשירותים, או חיה (אם הוא אוהב אריות אפשר לספר לו על אריה קטן שפחד לעשות בשירותים... תהיי יצירתית). ולנסות לגלות איתו ממה המסופר מפחד. להקשיב לו. לחפש איך לעזור לו להתגבר על הפחד.
להחזיר חיתול לא עוזר להתגבר על הפחד.
כן עלול לבטל את בטחונו העצמי ולתת תחושה שאין לו כוחות להתגבר ואי אפשר לעזןר לו )-:

אני בעד לצאת מהחיתולים וזהו
ואם הילד לא מוכן לעשות קקי בשום מקום אחר?
אם האלטרנטיבה היא התאפקות או בכי או פחד, או שילוב שלהם?

_ואם הילד לא מוכן לעשות קקי בשום מקום אחר?
אם האלטרנטיבה היא התאפקות או בכי או פחד, או שילוב שלהם?_
האמת, אין לי תשובה.
זה כבר נשמע לי מצב קיצוני שהתדרדר מאוד.
איפשהוא צריך לתפוס את זה. לדבר עם הילד. לברר איתו. כמו שזה נשמע כאן, היא כבר סילקה את החיתולים ואמרה לו. אז עכשיו להחזיר פתאום?
להיבהל מהפחד של הילד במקום לעזור לו?
נשמע לי רע, רע מאוד.

וואו, כמה עצות! תודה לכולכן! אבל אני כבר החלטתי, לאחר שהילד חווה ממש "לידה" של קקי וסבל מאד
(אל תדאגו הוא הצליח להשתחרר בסוף) החלטתי להחזיר את הטיטול. אין לי כבר כוח להילחם בזה, העיקר שישתחרר ולא יפתח שוב עצירות קשה כ"כ. זוהר אור כתבה "תעזבי אותו באמ'שלך", אז עזבתי אותו, וגם כשיגיע התינוק החדש (בע"ה, יש עוד זמן) אז זה לא נורא כ"ע טיטול אחד ביום לקקי, שיהיה בשותף עם הטיטולים של התינוק!!!! ויכול מאד להיות שעד אז הוא בכלל יגמל... אז שוב תודה ומבטיחה לעדכן בהתרחשויות.

יש לי חדשות נפלאות. בסוף שבוע האחרון ירדנו לנפוש באילת ולא תאמינו מה קרה.......
בני הקטן והחמוד החליט שהוא צריך מלון 5 כוכבים בכדי לעשות צרכיו בשירותים. וכך היה.
סוף סוף הוא נגמל מהטיטול מרצונו החופשי ועשה בשירותים כמה וכמה פעמים ללא כל חשש.
אני מאושרת כ"כ. את חבילת הטיטולים שבדיוק!!! קניתי, אשמור למי שבאמת צריך או אולי לתינוק שבדרך.....

איזה יופי!
@}

תודה! מאז הוא לא מפסיק לעשות בשירותים ואפילו העיף בעצבנות את חבילת הטיטולים שקניתי מהחדר שלו
ואמר לי לשמור את זה לתינוק!! סבבה לי....

אנחנו בדיוק באותה סירה.
תומר כבר גמול בערך 10 חודשים מפיפי וקקי, ומזה חודשיים בערך הוא עושה קקי בתחתונים. גם אני הגבתי בהתחלה בכעס ועכשיו כבר אנחנו לא מתייחסים.
אין לו שינויים בחיים (אח קטן או גן) וגם אף פעם לא לחצנו עליו לעשות באסלה. הוא גם לא מפחד לשבת שם. תמיד אני מושיבה אותו אחרי שהוא עשה בתחתונים, לפעמים יוצא לו עוד.
היום לאחר שאנחנו קצת ירדנו מהעניין, זה פוחת קצת. לפעמים אחנו "תופסים אותו" שנייה לפני והולכים לשרותים, ולפעמים הוא גם מודיע לנו לפני שהוא עושה בתחתונים, ולפעמים עדיין, יש לא מעט פספוסים.
בכל המקרים, גם בהצלחות וגם בפספוסים, אנחנו מגיבים בחוסר תגובה, אדישות. לא שמחה ולא כעס. פשוט מנקים את התחתונים ויושבים בשרותים.

תשאלי אותה למה היא עושה את הקקי דווקא בתחתונים ולא באסלה? מה הסיבה המדוייקת
ותשאלי גם מה יעזור לה לעשות בשירותים.

אצלנו הגמילה מקקי היתה ארוכה והוא היה עושה המון בתחתונים. הייתי מנקה באדישות. בסוף שאלתי אותו מה הוא חושב שאפשר לעשות. הוא הציע שנכין שלט ועליו יהיה כתוב פיפי-קקי. תלינו את השלט על השירותים ומאז כמעט ואין פספוסים.

אז הנה עוד חידה, ואודה לכל רעיון לפתרון: בני בן 5 גמול כ-3 שנים מפיפי לגמרי גם בלילה). קקי לא מוכן לעשות בשירותים, רק בחיתול. עד לפני כחצי שנה עוד חשבנו שזה יבוא מעצמו בזמן הנכון לו, לפי גישתנו כלפיו בכל התחומים. אבל אז נראה לנו שיש קושי שהוא כנראה לא מצליח להתגבר לבד וכאן מקומנו להתערב. הבעיה: מהו הקושי?? לא נראה שפוחד משירותים כי נכנס אליהם מהתחלה לצרכי פיפי ללא בעיות. אך לא הגענו לשלב הישיבה בשירותים. לא זכורה לנו טראומה בנושא (שישב והחליק וכד'). לא סובל מעצירויות, מזהה תחושה ומבקש חיתול ועושה בחדר לבד תוך בקשה שלא יפריעו לו. אבל - כן נראה ש"משחק" עם העניין בזמן האחרון כי לפעמים מתאפק מס' ימים (אך לא מגיע לסבל של כאבי בטן או עצירויות). וגם נראה שיש איזשהו פחד מהישיבה על האסלה. ניסינו כמובן לדבר איתו בדרכים שונות, ניסינו להודיע שזו חבילת החיתולים האחרונה אך זה רק הביא להתאפקויות, ניסינו לחייבו לעשות עם החיתול בשירותים (בלי לשבת) וזה הביא לאותה תוצאה. נראה לנו שקצת שיגענו אותו ולכן ירדנו מהנושא לתקופה. לפני כשבועיים תפסתי איתו שיחה (הצד הקוגניטיבי שלו מאוד חזק ): כמובן שהסברתי לו מהם הקקי והפיפי וכל ההסברים המדעיים האפשריים. מה שעלה בנוסף (באמצעות חבר דימיוני) זה שיגעיל אותו לראות את הקקי באסלה אחרי שיעשה. ולכן, בשיתוף פעולה מלא, קנינו נייר טואלט בצבע שבחר שישמש לכיסוי הקקי לפני שהוא מסתכל לתוך האסלה תוך הסבר שלי שעוד נדבר על למה הקקי מגעיל אותו. בינתיים אין שימוש ברעיון, הוא מבקש חיתול. ואני מתלבטת האם לתת לו להתבשל עם זה או ללחוץ קצת. נראה שזה מעסיק אותו והוא לא יודע איך לעשות את השינוי כי פנה אלי כבר מס' פעמים בשאלה "יש לך משהו להגיד לי על קקי?". ואני חוששת שבעזיבתו לנפשו אנו מעבירים מסר של לא סומכים עליו שיצליח לעשות את השינוי ואולי גם חוסר אונים שלנו (מה שנכון). יש רעיון לעוד תמיכה שאוכל לתת? אני אנסה להציע להחזיק אותו/לחבק/לתלות שלט בשירותים וכו' שראיתי בדיון למעלה. תודה מראש על כל עצה ורעיון.

לפלונית
אני מכירה מקרוב לפחות שני ילדים (אחד בן והשנייה בת) שלא הסכימו בשום אופן לעבור מחיתול לתחתונים אף על פי שמפיפי נגמלו מזמן. על פניו אצל שניהם הכל היה תקין ובכל זאת סירבו. ההורים לחצו עליהם בתחילה וגם ספגו בעצמם הרבה לחץ מהסביבה. המשפחה והחברים לחצו על ההורים שזה לא לעניין, והיו גם בפני הילדים מעירים הערות פוגעות אבל הילדים לא ויתרו. רק כשהילדים עצמם החליטו לעבור מחיתול לשירותים זה עבד וזה עבד בעיקר כי ההורים שיחררו לגמרי את המקום הזה בתוך עצמם והעניקו לילדים גב מול כל מי שהעיר משהו, איפשרו להם לגמרי לבחור מה נכון להם, ללא קשר לסביבה ולמה שיש לה להגיד. כל עוד ההורים החזיקו את החרדה של מה יהיה עם החיתול הזה ונלחצו מהסביבה, הילדים לא ויתרו. הילד נגמל בסופו של דבר בסביבות גיל 4 וחצי והילדה קצת אחרי גיל 5.
היום שניהם הולכים בחופשיות לשירותים ללא שום בעיה.
לילד אני יודעת שעזר גם איזה שהוא ספר בנושא
אני אחפש את השם שלו ואכתוב לך כאן.

תודה. זה מחזק אותי בגישה כי זה מה שהלב והבטן שלי אומרים. אבל אני חייבת לציין שקשה לי עם זה אולי קצת בגלל לחץ חברתי (בעיקרון ניטרלתי את הסביבה ואין הערות בטח לא בנוכחותו אבל זה בכל זאת עושה משהו) אבל בעיקר בגלל שאני מרגישה שבגיל כזה זה מצביע על קושי ואולי צורך שלו בעזרה מצדנו להתגבר עליו. וחוסר ההבנה מהו הקושי, הנסיון "לפתור את החידה", חוסר האונים שלי- אלה גורמים לי לתחושה קשה. בנוסף יש בעיה טכנית שהחיתולים עוד מעט יהיו כבר קטנים. מעניין אותי מה דעתך בעניין המסר שאולי הוא מקבל/מפרש את התנהגותינו כאילו אנו לא סומכים עליו שיצליח או אולי שלא אכפת לנו. לא נראה לך שזה יכול ליצור אצלו חוסר בטחון או פגיעה רגשית אחרת, הרי הוא יודע ורואה שהוא יוצא דופן ושהחברים עושים בשירותים (אנו מקפידים שלא להעביר לעולם, לא לטוב ולא לרע, מסר של "למה החברים שלך עושים ואתה לא?" וכד', אבל הוא רואה שהחברים וגם ילדים קטנים בהרבה הולכים לעשות קקי בשירותים).

לפלונית
לשאלתך - להיפך. הוא רואה שאחרים עושים בשירותים ובכל זאת בוחר לעשות בחיתול. לא הייתי שוללת בדיקות לוודא שהכל תקין פיזית אבל אם הכל תקין פיזית הוא צריך שתהיו מאחוריו, שתתנו לו גב ובעיקר תשחררו את הלחץ שמשהו לא בסדר איתו, כי המסר עובר בעיקר דרך מה שאתם לא אומרים, אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר איתו אז זאת החויה שאיתה הוא מסתובב.
נכון, אולי יש לו קושי, אבל אם תתנו לו גב להיות איפה שהוא, ועם זאת לעורר בו את המודעות לגופו ולמה שיוצא ממנו, חשוב להסביר מה תפקידו של הקקי, מה הגוף נותן, איך עובדת פעולת העיכול (אנחנו אוכלים, והגוף מוציא את מה שלא צריך וכו') אבל חשוב בעיקר להיות איתו בבחירה שלו ובמה שהוא מסוגל כרגע ולשחרר מתח ולחץ זה אומר להרפות ממנו לחלוטין ולשים לב טוב טוב אילו מסרים הוא מקבל מהסביבה כשאתם לא לידו (משפחה, מערכת החינוך, חברים וכו')
מקוה שעזרתי במשהו

לפלונית
הספר עליו כתבתי לך קודם נקרא יש מפלצת בשירותים שם המשפחה של המחברת בורגיניון (לא זוכרת שם פרטי)
לא בטוחה שהוא כזה מוצלח, לילד הספציפי הזה זה קצת עזר, אם כי ברור שלא זה מה שהביא אותו בסופו של דבר לעשות בשירותים

המון תודה. אספר אם יהיו התפתחויות.

אשמח אם תעדכני
המון בהצלחה ובעיקר סבלנות סבלנות

שליחה על ידי לושה* » 29 מרץ 2007, 23:16

הבן שלי עוד מעט בן 4 ועדין מבקש טיטול לקקי (רק כשהוא נמצא איתי או בבית, אחרת, הוא מתאפק) היום ממש נשברתי והתנהגתי אליו בצורה שבטח לא תקדם את
הענין. הוא נגמל מפיפי ביום ובלילה, די מהר, לפני כשנה. וזה נראה לי כבר מוגזם בנושא הקקי. היו מספר נסיונות ,שחלקם הצליחו, לעשות קקי בשירותים (ניסיתי כל מיני שיטות: מדבקות, הבטחות למתנות וכו) אבל זה לא החזיק יותר מפעם-פעמים ונאלצתי לחזור לטיטול. ממה שאני מבינה הוא עוצר את עצמו - מפחד להוציא את הקקי החוצה, אלא אם כן יש משהוא קרוב (טיטול) שמחזיק את הקקי. בפעמים שישב על האסלה, אמר שכואב לו. אני מחפשת דרך לקדם את הנושא, סבלנות ל"קצב שלו" אין לי כבר. לדעתי חייבת להיות דרך נוספת (ענין האחריות שלו מוצא חן בעיני). אני חייבת לציין שבזמן שהוא עושה קקי בטיטול, הוא נמצא בחדר השירותים שהוא די מרווח ויש לו טקסי משחק קבועים, הוא מבקש שאחליף לו רק אחרי 10-15 דקות. אם אני באה קודם - הוא טוען שלא סיים, יש לו עוד.
אשמח לשמוע עצות בענין.

שליחה על ידי לושה* » 12 מאי 2007, 21:11

הי, אני מיואשת, אנא ספרו לי איך לעשות את זה ...

אז הגמילה היא לא מחיתול אלא מתחתונים. אנחנו כבר יותר מחצי שנה בלי חיתולים - מאז הטיול בהודו ששם לא נסחבנו איתם ופשוט התמודדנו עד שהקטן התחיל לבקש פיפי והכל בסדר. הבעיה היא עם הקקי. אין התקדמות. הוא לא אומר שיש לו. גם ששואלים אותו אחרי שיש פוקים אם יש לו הוא שאומר שלא ואחרי דקה עושה. הוא בן שנתיים וחצי ואולי צריך עוד להמתין אבל בינתיים הוא עושה בתחתונים וזה כבר מעייף אותנו כל פעם לנקות ולשטוף ולכבס ושטיפות באמבטיה כי הכל נמרח..... ובינתיים יש עוד קטנצ'יק בן חודשיים שכשאני איתם לבד מאוד מאוד קשה סוג ההחלפות הזה (חייב להיות מיידי כי אחרת זה נופל מהצד או שהוא מתיישב....). לא רוצים לחזור 'אחורה' לחיתולים וגם לא יודעים כ"כ כבר איך לגשת.
אולי למישהו יש עצה או הפנייה למישהו אלטרנטיבי-ייעוצי באזור פרדס-חנה שיכול/ה לייעץ על איך לגשת....

תודה לכל

נשמע לי שהוא פשוט לא יודע מה הוא אמור לעשות.
כשיש פוקים או סימני קקי אחרים פשוט קחו אותו, בלי לשאול, לסיר/אסלה או אפילו תחזיקו אותו באוויר בתנוחת פשפוש מעל סיר או כיור או משהו.
ברגע שהוא יראה שיש דרך לעשות קקי בלי להתלכלך ולהמרח גם הוא יעדיף את זה.

הוא יודע מה צריך לעשות ומתנגד נחרצות לזה שיש לו קקי חרף הפוקים.....יש סיר, יש ישבנון, יש מקטין אסלה יש בחוץ...... ועדיין משהו מונע ממנו להגיד בזמן ולבקש עזרה. לפעמים הוא גם נעלם ואז חוזר עם הקקי כבר בתחתונים.
ואגב - אין מצב לפישפוש הוא ענק - 16 ק"ג. אני אישית אחרי לידה אין סיכוי שארים אותו.... לדעתי הוא נכנס לדפוס של - ככה הקקי יוצא ואח"כ יש טקס באמבטיה ששוטפים ומחליפים ולזה הוא התרגל. וצריך איכשהוא לשבור ולשנות את הדפוס הזה....
כשהוא היה קטן היו לו עצירויות מטורפות - אולי זה קשור הכל בהכל?

אולי תנסו להמיר לו את טקס אחרי-הקקי בטקס עשיית קקי - אצלנו למשל, קקי תמיד בא עם סיפור - הוא יושב על הסיר/ישבנון/בחוץ ומישהו (בעדיפות לאבא) מספר לו סיפור. ויש עוד טקסים - בסיר הוא מבקש שנרוקן את הסיר אחרי כל חתיכה (סליחה על הגראפיות ...) ובחוץ אוספים תוך כדי. הוא כלכך נהנה מההתעסקות שהוא מנסה לעשות עוד ועוד...

אולי גם להצמיד לקקי קטע חברתי (איך ילד אחר/אמא/אבא עושים) כמובן בלי השוואות ואמירות פולניות...
וסתם עוד מחשבה שעלתה לייש מצב שזה גם קשור להצתרפות האח הקטן? אולי הוא מנסה לשמור עוד קצת על התינוקיות?

אני הייתי נותנת לו להסתובב בלי כלום - חם עכשיו - ולא אומרת אף מילה יותר. שיעשה על הרצפה, עדיף מאשר על עצמו. זה גם יקל עליכם בקטע של הניקוי ויוריד לחץ.

אני הייתי נותנת לו להסתובב בלי כלום - חם עכשיו - ולא אומרת אף מילה יותר. שיעשה על הרצפה, עדיף מאשר על עצמו. זה גם יקל עליכם בקטע של הניקוי ויוריד לחץ.

|Y||Y|

בדיוק הבעיה שלנו. בן שנתיים וחצי, שגדל חלקית (מאוד) בלי חיתולים, עושה פיפי בשירותים וכבר הרבה זמן בלי חיתולים כולל בלילה אבל קקי בתחתונים.
אני הייתי נותנת לו להסתובב בלי כלום - חם עכשיו - ולא אומרת אף מילה יותר
בקייץ שעבר היה מסתובב ערום ועושה בשמחה בגינה ואפילו כמה פעמים בשירותים, בחורף גרנו תקופה בחו"ל בבית לא שלנו (ועם שטיחים מקיר לקיר...) ולצערנו הוא היה יותר עם חיתולים מבלי ומאז שחזרנו לא מוכן לעשות קקי ערום ןכיוון שאנחנו לא רוצים לחזור לחיתולים אז זה בתחתונים כל הזמן. לפני כמה שבועות ניסינו את הצעתך והוא פשוט התאפק, הסתובב בחוסר נוחות ובסוף ביקש ללבוש את המכנסיים. כל נסיון להושיב אותו על סיר או בשירותים נתקל במחאה קולנית. אז מה עושים?

בעיה. מצד אחד זה לא מצב שהייתי משלימה איתו - לא בגלל התחתונים, אלא בגלל שזו רק צורה אחרת של התרגלות לחיתול.
מצד שני 2.5 זה כבר גיל דעתני עם מאבקי שליטה וצריך להיזהר מכפייה שעלולה לחזור כבומרנג.

לא יודעת מה הייתי עושה. אולי יוצרת איתו סיטואציות מתמשכות שבהן "אין מכנסיים" באופן טבעי. חוף הים, פארק, כל מיני כאלה. בלי להציע שיישב ובלי להציע שיעשה ובלי כלום. פשוט שיתרגל שוב לגוף ולתחושות הגוף.
לנהוג על פי הכלל Cruel to be kind. זה שהוא מגלה חוסר נוחות, לא סיבה מספיק טובה לתת לו מכנסיים שיעשה בהם. לדעתי.
אבל את מכירה את הילד הפרטי שלך - עד כמה את והוא יכולים למשוך.

כן, ננסה קצת שוב בזמן הקרוב, נראה מה יהיה.
עניין נוסף הוא שהוא עושה בכריעה, שזה אחלה לדעתי. אבל בעצם גם אני לא סגורה על איזו פוזיציה להציע לו, כשכבר יסכים לרעיון, לעשות בשירותים ככה שיהיה לו נוח. הוא גם מאוד מתנגד לשים ישבנון על האסלה ועושה פיפי בעמידה על שרפרף.

לגבי התנוחה, לדעתי כדאי לזרום עם הילד כמה שיותר, גם אם זה אומר שיעשה בכריעה על הרצפה. אפשר להקצות מקום מסוים לקקי ולנקות כל פעם, אפשר לפרוש שם אפילו עיתון או סמרטוט או מה שלא יהיה- אין שום סיבה לשכנע אותו לעשות קקי בתנוחה לא נוחה ולא פיזיולוגית על האסלה.
אגב, אפשר ללמד אותו לכרוע על האסלה.

לגבי התחתונים- אני חושבת שאם כבר הגעתם למצב שהוא מסרב לעשות קקי כשהוא עירום, להלביש לו תחתונים או מכנסיים במיוחד כדי שיעשה בהם רק יקבע את המצב הזה עוד יותר. הוא צריך להפנים שלא עושים בתחתונים. תסבירו בעדינות, באהבה, ובתמצות, שהוא יכול להחליט איפה לעשות, ובאיזו תנוחה, אבל בתחתונים אי אפשר. לדעתי חשוב שתהיו עקביים וחד משמעיים בנושא הזה.

אפשר ללמד אותו לכרוע על האסלה
נכון, או לכרוע מעל סיר גדול - יש כאלה שהם ממש "כיסא" (בצורת דובי מפלסטיק ושאר תפלצות), בסיס גדול וסיר פנימי נשלף. הם רחבים ואפשר להציב על ה"דפנות" שלהם כפות רגליים קטנות.

אנונימי

כל מצב שגורם להתאפקות יכול להוביל ליציאה כואבת ומשם ספיראלה של התאפקות. ומשם נזקים פיזיולוגיים. חלקם בלתי ניתנים לתיקון.

כל מצב שגורם להתאפקות יכול להוביל ליציאה כואבת ומשם ספיראלה של התאפקות
צודקת בהחלט.
אני אנסה לחדד נקודה שלא הבהרתי מספיק:
אני לא חושבת שצריך להגיע למצב שהוא מתאפק. להפך.
אני חושבת שצריך להבין למה הוא לא רוצה לעשות קקי כשהוא עירום.
אני מנחשת שכשהוא עירום נדרש ממנו לעשות קקי באסלה או בסיר וזה לא מוצא חן בעיניו. הוא מעדיף, אם הבנתי נכון, לכרוע על הרצפה.
אולי אם הוא ידע שמותר לו לעשות קקי בכריעה על הרצפה גם כשהוא עירום- הוא לא יתאפק.
לכן בשלב הזה הייתי מאפשרת לו לעשות קקי על הרצפה, לא משנה איפה, ובלבד שלא יתאפק ולא יבקש תחתונים (שני מצבים שבעיני הם בעייתיים מאד). לנקות קקי מהרצפה, אגב, הרבה יותר מהיר וקל מאשר לנקות טוסיק מרוח ותחתונים מרוחים.

אחרי שהלחץ ירד, ולעשות קקי בלי תחתונים לא יהיו אישיו, תוכלו להתחיל לבקש בהדרגה שיעשה קקי רק על רצפת השירותים, למשל, או רק במקלחון, או רק על עיתון שתפרשו במיוחד, או בכריעה על האסלה, או בגינה, או... או... אני מניחה שהעקרון הובן.
ברגע שלא יופעל עליו לחץ, גלוי או סמוי, יהיה יותר שיתוף פעולה גם מצידו.

אצלי, אגב, הילד לא מסכים לשבת על האסלה לקקי (לפיפי דווקא כן) ואני מחזיקה אותו באוויר מעל הכיור או אדמה, על כל 13 הקילו שלו, וכל עוד זו תהיה ההעדפה שלו- אמשיך להחזיק אותו.

אני מנחשת שכשהוא עירום נדרש ממנו לעשות קקי באסלה או בסיר וזה לא מוצא חן בעיניו
לא, לא לא! ממש לא. אין לי בעיה שיעשה על הרצפה, יש גם גינה. זה ממש לא העניין.

אני חושבת שצריך להבין למה הוא לא רוצה לעשות קקי כשהוא עירום
זה גם מה שאני שואלת. אני מאשימה את החורף בחו"ל שבו הלבשנו לו חיתול בחלק גדול מהזמן, כי היה קשה לנו עם הלוגיסטיקה של בלי חיתולים בבית לא שלנו ועם הרבה נסיעות וביקורים במקומות סגורים. אני מאוד מבואסת מזה, כי כאמור בקייץ של לפני שנה הוא כבר שיתף פעולה מאוד יפה ובשמחה עם פישפושים. הוא לגמרי מודע לצרכיו ועכשיו פשוט אוהב להתבודד לו באיזו פינה כשהוא עושה קקי וכאמור בנסיונות הקודמים להשאיר אותו ערום הוא התאפק והיה מוטרד ואני ממש לא רוצה שיתאפק ויפתח עצירויות. מסכימה לגמרי ש כל מצב שגורם להתאפקות יכול להוביל ליציאה כואבת ומשם ספיראלה של התאפקות. ומשם נזקים פיזיולוגיים. חלקם בלתי ניתנים לתיקון.
נעשה שוב נסיונות בזמן הקרוב.

סיר גדול - יש כאלה שהם ממש "כיסא" (בצורת דובי מפלסטיק ושאר תפלצות), בסיס גדול וסיר פנימי נשלף. הם רחבים ואפשר להציב על ה"דפנות" שלהם כפות רגליים קטנות. נשמע מעניין, לא נתקלתי בכאלה. מישהו יודע איפה יש?
תודה בנתיים על כל העצות!

נשמע מעניין, לא נתקלתי בכאלה. מישהו יודע איפה יש?
ראיתי בחנות "פושטית" של כלי בית בקינג ג'ורג' בתל אביב, אבל בטח יש גם בשילב / הום סנטר / טויז אר אס / אמבין ואחרים.

דף בדיוק בשבילי..
האפרוח בן שנתיים וחודשיים. הוא מדבר נפלא ויודע להסביר בדיוק מה הוא רוצה. מדובר בילד עדין ורגיש מאוד. מאוד. לפני כמה חודשים היה ניסיון גמילה שהופסק מכיוון שהרגשתי שהוא מפתח בעיות של ממש עם כל נושא הקקי (הוא ממש פחד לעשות, היה מתאפק ובוכה נורא בזמן שעשה, למרות שיצא קקי רך ובוכה כשהיינו מחליפים לו). כל הקיץ הסתובב לו עירום ותוך שבוע וחצי למד לבקש לצאת לחצר בשביל לעשות פיפי. קקי? ממש לא. הוא מחכה להיות עם חיתול או תחתונים כדי לעשות. מודיע (אם בכלל) רק בדיעבד.
כאשר הוא עם תחתונים הוא דווקא לא מודיע לפיפי אלא מרטיב אותם. האם הוא מרגיש כאילו הם חיתול? אני מזכירה לו כשאני מלבישה לו את התחתונים שיבקש להוריד אם יש לו אבל זה עוד לא קרה, רק כשהוא עירום הוא מבקש לצאת. לכן, לקראת החורף המתקרב אני מנסה שילמד לבקש גם כשהוא לבוש וכיום אני מלבישה לו תחתונים. כל פעם שהוא מפספס אני אומרת לו שזה לא נורא, שננגב ונשים חדשות ושבפעם הבאה שיש לו שיזכור לבקש ממני. השבוע הוא היה עם תחתונים בבית, ראיתי שהוא עשה פיפי וניגשתי להוריד אותם. גיליתי גוש בתוכם. אמרתי: "עשית גם קקי. בוא נלך להמשיך אותו בשירותים". הוא הסכים. הושבתי אותו על הישבנון והחזקתי אותו. ראיתי שיש לו עוד (כנראה שהפרעתי לו בדיוק בשעת מעשה). הוא מיד אמר: "אני לא יודעת, אני לא מצליחה

. אמרתי לו שהוא מצויין ושהוא מצליח והצעתי לו להתאמץ קצת. הוא התאמץ ויצא עוד גוש. שיבחתי אותו בהתלהבות (מוגזמת לכל הדעות אבל לא התאפקתי), הורדנו את המים ושטפנו את הטוסיק באמבטיה. לאחר מכן שוב אמרתי לו שכל הכבוד לו ושאם יש לו עוד שיגיד לי. אחרי כמה שעות, תחתונים חדשות, הוא מודיע לי שעשה קקי. אני לוקחת אותו לשירותים אבל הוא מתיישב בבכי ושוב חוזר: "אני לא יודעת", בקול מפוחד. חיבקתי אותו, ניקינו את התחתונים, ראינו את הצבע של הקקי (תמיד מבקש, גם ביציאות שלנו ושל אחיו הצעיר) והוא נרגע. מאז הוא עושה רק בחיתול, ממש כאילו מחכה. אני כל יום (לדעת בעלי יותר מדי פעמים) אומרת לו שוב ושוב שאם יש לו שיגיד לי ונלך יחד לשירותים. התשובה שלו היא תמיד: "טוב". היום, ללא קשר לכלום, בזמן משחק, ניגש לאבא שלו ואמר: "כיף לעשות קקי בחיתול". אמרתי לאב הנפלא לומר לו שכיף גם בשירותים או בסיר. אני מרגישה כל כך אבודה בתחום הזה. לא רוצה לגרום לו נזקים, קוראת כאן שזה נפוץ ולא יודעת איך להמשיך.
כמה להציע?
נראה שכל הקטע של הישיבה לא ממש מתאים לו. למרות שאתמול לפני השינה היה לו פיפי והצעתי לו לשבת על הסיר והוא ישב ועשה. היום כבר ממש לא רצה. עושה רושם שהוא ממש לא אוהב את הסיר הזה, שהופך גם לישבנון (או כל סיר אחר). כשהוא עובר על ידו לפעמים הוא מכה עליו. לפני כמה ימים הסכים לשבת עליו כשהוא בצורת הישבנון, לא עשה כלום, ירד ממנו ואמר: "אני רוצה למיטה, לישון. אמא תעשי לי חושך". בשעה שמונה בבוקר, עשרים דקות אחרי שהתעורר. אוף.

וגם..מה לעשות עם זה שהוא לא רוצה חיתול? אני מעדיפה שהוא יהיה בלי אבל יודעת שלא יעשה אם יהיה עירום או יעשה במכנסיים אם ילבש רק אותם.
אני לא רוצה לגרום לו עוגמת נפש. לא רוצה להציע יותר מדי - אבל רוצה להזכיר.
כמו שכבר אמרתי, אוף.

אצלנו הוא עושה קקי בתחתונים (לא מציעה טיטול אבל אם יבקש לא אסרב)- מפיפי גמול יפה ויושב על הסיר/באסלה/ עומד בדשא/ באסלה ובעצם בכל מקום שאני מציעה.
קקי לא מוכן לפעמים אם הוא מתחיל ואז מעבירה לשירותים אז ממשיך שם אבל מלכתחילה בורח ממני ועושה בתחתונים, אח"כ בא ואומר שעשה אבל בוכה כשמחליפים לו.
אני יודעת שיש את העיניין של השלב האנאלי, וקשה לו להיפרד מהקקי. אבל מה עושים (אני גם לא רוצה להזיק לו- למשל שיפתח עצירות וכאלה)? כמה תחתונים כבר אפשר לכבס?
תודה!

בקטע של התחתונים- אצלנו כל הזמן עם תחתונים, אני מציעה אך פחות ופחות, הוא כבר מבקש, וכמעט אין פיספוסים- אולי זה עיניין של הרגל כי אנחנו ישר מטיטול עברנו לתחתונים (למעט משחקי מים וכאלה)- אז אפשר להרגיל אותו גם לתחתונים. עשיתי מה שאת עושה- לנקות בלי לכעוס ולהגיד שבפעם הבאה יגיד ונלך לשירותים. בפיפי עבד, בקקי לצערי עוד לא.
אה, ושכחתי לציין- בן שנה ו-10.
מרגיעון- "קחו זמן להפנמה"...