גן חברים

רצינו לשתף ולספר על מסע שאנו עורכים עם ילדינו...

אנחנו חמש משפחות מאביחיל, מכמורת וכפר ויתקין. לכולנו ילדים בגילאי 2.5 - 4 .
הילדים שלנו נפגשים 5 פעמים בשבוע בבתים שלנו. כל פעם שני הורים נמצאים איתם.
השעות קבועות מראש (8:00 - 13:00) והימים והצמדים קבועים מראש.

יש עוד המון המון לספר. אני כותבת כעת מעט פרטים טכניים. איכשהו לא יוצא לי יותר מזה...
אולי אם יהיו שאלות אצליח להניע.
ואולי אחד מחבריי בגן-חברים שלנו יצטרף?

זה כל כך הרבה יותר מ"גן".. אבל כשהגינו את הרעיון מישהו זרק את השם הזה וזה נתפס.
אז הנה אנחנו. גן חברים.

אז במה להתחיל?
אולי בהתחלה.

אפשר לומר שבעצם צמחנו לתוך הגן-חברים הזה, בטבעיות ובפשטות.
היינו נפגשות, תקופה ארוכה 6,7 אמהות עם הילדים, כל פעם בבית אחר. משחקים, מפטפטים (מפטפטות...), אוכלים יחד,
חולקים בחוויות.
מדי פעם, כשמישהי היתה צריכה, היא היתה משאירה את הילד/ה עם שאר האמהות ויוצאת לענייניה.
קשה לשים את האצבע על הרגע בו הוחלט ללכת צעד קדימה.
אבל בשלב מסוים התחלנו לדבר על משהו יותר מוגדר, יותר מובנה.
היינו נפגשות בערבים ומדברות. בהתחלה רק הנשים, אחר כך גם אבא או שניים, היום כולם מעורבים מאד במה שקורה ולוקחים חלק במשא ובמסע.
שאלנו את עצמינו מה ה"חזון" שלנו, לאן אנחנו שואפות. דיברנו על האפשרות לתת לילדים שלנו חברה במידה הרצויה, אבל לא להרחיק אותם מהבית. להיות פנויה לעבוד (בבית או בחוץ) פעמיים, שלוש בשבוע ולעשות זאת בידיעה שהילד שלי נשאר אצל חברות שלי שהוא מכיר ואוהב, בבית שהוא מכיר, עם חברים שלו.
דיברנו על עניינים טכניים - ארוחות, ימי פעילות, סדר יום (ארוחת בוקר 8:00 עד 10:00, א. צהריים 12:00, בין לבין שישחקו להנאתם),
דיברנו על חששות שעלו בתוכנו.
אני למשל, ידעתי שאני עתידה ללדת בסוף אוקוטובר - חודשיים אחרי תחילת השנה - היו לי המון חששות מאיך העניינים יסתדרו בתוך העניין הזה עם המחויבות לגן והצורך לנוח ולקחת פסק זמן. (הסתדרו מצויין, העניינים).

כל כך הרבה דברים יש לספר על הדרך שעשינו ועדיין עושים.
טוב, לאט לאט.

איזה יפה כתבת.
גרמת לי להתבונן אחורה ולנסות להגדיר קצת דברים לעצמי.
בשבילי הגן הזה הוא למידה וגדילה.

אף פעם לא דמיינתי שאבלה בוקר קבוע בשבוע בבלוי עם ילדים שאינם ילדיי. גם כשכל הרעיון החל להתגבש לא היה לי בעצם מושג איך מעבירים יום שלם איתם. מה עושים כל היום? מה עושים אם מישהו בוכה? מישהו רוצה את אמא? מה אם לא אבין אותם? ממש דמיינתי ימים שלמים שכל מה שאני יכולה לעשות הוא לנסות לשרוד בלי אסונות.

בשבועות הראשונים באמת הייתי מאוד דרוכה, עסוקה בלהרגיע, בנסיון למלא את הזמן כדי למנוע קושי. די מהר הבנתי שזה לא הכיוון, בעיקר הרגשתי שאני רוצה להתחיל להנות מהזמן הזה. היום אני מרגישה כל כך אחרת.

גם היום אין לי תשובה על אף אחת מהשאלות האלה בעצם, אבל מבחינתי אני הולכת ולומדת ומכירה יותר ויותר את כל הילדים האלה, ויחד אנחנו כל פעם מוצאים דרכים להנות יחד, לשמוח, לנחם כשקשה. .. דיאנה (אם שנמצאת איתנו) אמרה פעם שהיא מרגישה שהיא הולכת ונהיית יותר ויותר אמא של כל הילדים. אני מאוד מזדהה עם האמירה הזו.
אני מרגישה איך בקשר עם כל אחד מהם מתבטאים חלקים אחרים שלי, איך כל אחד מהם דורש ממני איזשהו אימון.
אם כל הורות היא בעצם הזדמנות לגדילה, גם ה"עבודה" בגן נותנת להורות שלי איזה פריזמה הרבה יותר רחבה. הזדמנות להרחיב את הדברים שאני רגילה אליהם מול בתי .

יש לזה כל כך הרבה פנים, עוד לא הזכרתי את הקשר בנינו האמהות והמשפחות, אבל נשאיר קצת להמשך.

שליחה על ידי דיאנה* » 31 מרץ 2007, 22:09

אני מצטרפת אליך,חן,בניסיון לתאר את הדרך שעשינו עד היום בגן חברים...
מה שבטוח זה שצמחנו לתוך זה,כמו שכתבת.זה היה תהליך כ"כ טבעי וברור בשבילי...מדהים כמה זה היה פשוט.
לא שזה כ"כ קל אבל מה שפשוט זה כל הדברים הטכניים שלפעמים אפשר להסתבך איתם כ"כ...
כשהתחלנו לחשוב על איך ואיפה הגן יתנהל היו חששות מזה שכל יום הגן יהיה בבית אחר,מזה שכל ילד יצטרך לארח בבית שלו
את כל הילדים ולהתחלק בצעצועים שלו.מזה שגם ה"גננות" מתחלפות ומזה שאין גן כל יום.חשבנו שהילדים יתבלבלו מכל
הגורמים המשתנים הללו,אבל התברר שבעיקר אנחנו התבלבלנו מהם...
הילדים כבר הכירו את הבתים אחד של השני,ואת האמהות-מי יותר ומי פחות.ואני חושבת שאפשר לומר שלא היו קשיים סביב זה שאין
משהו שחוזר על עצמו כל יום.כי בסה"כ יש קביעות,המחזור שלה ארוך יותר-פעם בשבוע אותן אמהות שומרות,פעם בשבועים בכל בית.
וכמובן-כל יום אותם ילדים,קבוצה של מתוקים נודדים!!!
מהר מאד תואם(בני בן השנתים וחצי) הבין והפנים את הרעיון והוא פשוט שואל-איפה הגן היום?ומי יהיה?וברגע שהוא יודע הענין סביב זה נגמר...
מבחינתי זה השבט הקטן שלי,כל האמהות הן האמהות של תואם וככל שהזמן עובר אני יותר אמא של כל אחד מהילדים האחרים.
אחד הרווחים הגדולים מזה הם שכ"כ הרבה אנשים(גם האבות בענין,סתם אני אומרת כל פעם אמהות) משתתפים בגידול של תואם,מכירים אותו ואוהבים אותו
והוא זוכה לתגובות מגוונות על דברים שאני בתור אמא שלו קצת מקובעת בתגובה שלי אליהם.
לפעמים אני רואה מישהו אחר מתמודד עם מצבים של התקף בכי שלו(ילד רגיש אפשר לומר) בסבלנות,אהבה וקלילות בזמן שאני פקעת עצבים רק מלראות אותו ככה.אז בטח שיש לי כאן עבודה אישית לעשות בנושא אבל זה לא הדף המתאים לדון בזה...כאן אני פשוט יכולה להגיד-איזה מזל יש לו
שהוא לא תקוע רק איתי במקומות שקשים לי!
ובכלל אני מצאתי שלהיות עם ילד בבית לבד זה נכון וטבעי אבל זה פחות נכון וטבעי לי להיות בבית כ"כ הרבה,אז השבט הזה הוא בשבילי אחת המתנות היקרות שקיבלתי בחיים!

שליחה על ידי דיאנה* » 31 מרץ 2007, 22:12

דנהלה גנבת לי את המילים!

ויהלי אמרה לפני שהלכה לישון : " היום התחברתי לדיאנה" (-:

הי אהובות
כיף לראות אתכן כאן!
בקר טוב ויום נעים לנו...

אולי כדאי שנחליף את שם הדף למשהו ברור יותר?

מאד מעניין, בבקשה תמשיכו.

הי דיאנה,
טוב לפגוש אותך גם פה... (נפגשנו לא מזמן בהופעה של מיכאל וסנדרין)... זאת אני שעבדה איתכם ברפלקסולוגיה... ד"ש ליותם

נשיקות

דנהל'ה, אפשר בכיף להחליף את השם, איך שאת חושבת.

אני רוצה להמשיך לספר את השתלשלות העניינים.

אז נפגשנו ודיברנו המון - וגם התחייבנו לקיים תקשורת פתוחה בין כולנו, כי רק ככה זה יכול להצליח. אמרנו שאם יש תחושות כעס או מירמור שקשורות לחיי הגן, או ספקות וכל מני כאלה, זה חייב להיאמר, אחרת זה יושב ביננו כמו פגע רע ורק מחבל ותוקע.
במבחן המציאות, עד כה, אנחנו עומדים בזה לא רע, (לא?)
אנו מקיימים ישיבות סדירות (פעם בשלושה שבועות) בהן משוחחים על עניינים טכניים (חגים, טיול גן, החלפות ביננו) וגם על עניינים לא טכניים (דינמיקה בין הילדים, תחושות שעולות).
חוץ מזה אנחנו מקדישים בכל ישיבה פרק זמן לדבר על ילד אחד, כל פעם ילד אחר. איך אנחנו חווים אותו, מה עובר עליו, מה מעסיק אותו, איך אפשר לעזור לו בדבר זה או אחר.
לעיתים עולים דברים קשים. לעיתים יש חילוקי דעות. זה תמיד מרגש וממלא (אותי לפחות). תחושת השותפות בין כולנו.

הכל עוד כל כך בתוך תהליך...

בכל אופן, נערכנו כמיטב יכולתנו לפתיחת השנה.
עשינו קורס עזרה ראשונה בדגש ילדים ותינוקות.
הקדשנו ישיבה אחת ללמוד קצת את נושא הקונפליקטים בין ילדים ("זה שלי! לא! זה אני תפסתי! אבל זה שלי!") ולסכם בינינו על דרך להתמודד עם זה ולהגיב על זה.
עברנו על כללי בטיחות בבתים (מדרגות, סכינים, תנורים וכו').

ובספטמבר יצאנו לדרך.

לעיתים עולים דברים קשים. לעיתים יש חילוקי דעות.
לא כרכילות, באמת מעניין אותי עם איזה קשיים או חילוקי דעות אתם מתמודדים ואיך מגשרים על הפערים?
וגם, האם אתם מאפשרים לילדים בחירה ? האם ללכת לגן זה החלטת ההורה או שאפשר לפעמים להישאר בבית?

היי אמהות
יול יול מדרבנת אותי לקרוא, לכתוב ולהיות מעורב. אז נכנסתי, עלעלתי. איזה מוזר לקרוא עלינו מבחוץ. מרגיש לי חשוף, מסקרן, מפחיד, מעניין... כמו ב"טוק שואו" של הטבע. עדיין לא מרגיש לי לכתוב, מלחיץ משהו, אבל בהחלט עוקב אחר השיח. וחשוב לי להדגיש, כמו שדיאנה כתבה, שלא מדובר בפורום אימהות אלא בפורום הורים.
שיהיה חג שמח

האם אתם חושבים להמשיך בשנה הבאה? האם באותה מתכונת?
האם יש קול ביניכן שאומר, שצריך דמות קבועה ומקום קבוע, או שיש דעה אחידה לגבי אופן ההתנהלות?
תודה על השיתוף זה מאד מעניין

מרתק.
אשמח לשמוע פרטים טכניים
(אוכל, מגבלות, ואיך לא - כסף).
תודה

האם אתם מאפשרים לילדים בחירה ? האם ללכת לגן זה החלטת ההורה או שאפשר לפעמים להישאר בבית?
האמת היא שעד היום לא נתקלתי ביום בו לא רצתה ללכת. היא פשוט הולכת בשמחה. באופן עקרוני, מבחינתי, היא יכולה להשאר בבית (אם מתאפשר ברמה טכנית).
חלק מקשיים כאלה עלו בעיקר בתחילת הדרך, כשהיו ילדים שהתקשו להשאר בלי אמא, או שרצו שאמא תבוא באמצע היום.עשינו הרבה בדיקות בהתחלה, היו אמהות שהיו עם הילדים במשך היום, לחלק מן הילדים עשינו בהתחלה ימים מקוצרים: להשאר רק לשעה בהתחלה, אחכ שעתיים וכד'.
במהלך היום, אם עולה קושי אצל ילד שמתגעגע אנחנו בודקים כל פעם, לפעמים מנסים להציע איזשהי פעילות, לפעמים נמצאים איתו ומחבקים ופשוט (בעצם לא כל כך פשוט) משקפים את הקושי, מתקשרים לאמא ומציעים שתגיע מוקדם. הרבה נסיונות, כל פעם עוזר משהו אחר. לאט לאט לומדים מה מתאים לכל ילד.

גם לי יש שאלות בעיקר מתוך סקרנות:

מה גילאי הילדים?

לא הבנתי אם כל יום יש אמא אחת שמארחת את כל הילדים, או שיש עוד אמהות שנמצאות אתה בבית?

ותודה שאתן כותבות ומשתפות, כי זה מאד מעורר השראה וגם תקוה שכשנחזור לארץ...נוכל לעשות משהו דומה.

עם איזה קשיים או חילוקי דעות אתם מתמודדים ואיך מגשרים על הפערים?

באופן כללי, לעיתים עולות דעות שונות לגבי החלטות על אופי הגן, או לגבי התמודדות עם מצבים בגן. הדרך לגשר על הפערים היא לשוחח ולדבר ולהגיד ולחלוק... לפעמים זה מספיק בשביל לפתור מה שצריך לפתור. לפעמים מתפשרים.
זהו טיבה של קבוצה.
אני חייבת להגיד שבסך הכל הכללי יש המון הסכמות וכולנו רואים את הדברים פעמים רבות באופן דומה. לא תמיד, לא כולם.
אבל בכללי אין צורך לגשר על פערים אדירים.
ואנחנו עדיין בלמידה.

האם אתם חושבים להמשיך בשנה הבאה? האם באותה מתכונת?

אנחנו ממשיכים בשנה הבאה.
המתכונת מתגבשת בימים אלה...
יש הסכמה לצרף עוד משפחות ולהגדיל את המינון ל 5 פעמים בשבוע.

האם יש קול ביניכן שאומר, שצריך דמות קבועה ומקום קבוע, או שיש דעה אחידה לגבי אופן ההתנהלות?

לגבי המקום יש הסכמה להמשיך בבתים.
לגבי דמות קבועה - יש קולות שונים לכאן ולכאן, ויש גם אילוצים טכניים. עדיין לא החלטנו.

_אשמח לשמוע פרטים טכניים
(אוכל, מגבלות, ואיך לא - כסף)._

אתחיל בכסף - זה כל כך פשוט - לא מעורב פה שום כסף! כל משפחה נותנת את התורנות שלה ואת הבית שלה ואת הצעצועים שלה ואת האוכל שלה ואין שום צורך בעניינים כספיים. זה סידור כלכלי מאד.
עוד פרטים טכניים בהמשך...

מה גילאי הילדים?

לכולנו ילדים בגילאי 2.5 - 4

לא הבנתי אם כל יום יש אמא אחת שמארחת את כל הילדים, או שיש עוד אמהות שנמצאות אתה בבית?

כל יום שני הורים עם הילדים.

וגם אני רוצה להדגיש :

שלא מדובר בפורום אימהות אלא בפורום הורים.

תודה על הפידבקים..
חג שמח.

תודה.

רוצה להוסיף כי עבורי הקבוצה הזו היא כמו איזו משפחה גדולה, כולם שותפיםבאיזשהו אופן בדרך של גידול ילדתי ואני שותפה בשלהם.

סביב המחשבה על ההרחבה אליה אנו מתכווננים בשנה הבאה, עלתה ההתלבטות לגבי שיתוף מישהי קבועה בתשלום. ההחלטה היתה להמנע מזה כרגע, בעיקר מתוך הרצון להשאיר את זה במתכונת מאוד ביתית: ההתנהלות בין הבתים שלנו, אנחנו האמהות והאבות. חשוב לנו שההתרחבות לא תשנה את האופי הזה. שישמר משהו מאוד פשוט: חברות שלי שומרות על הבת שלי ואני שומרת על הילדים שלהם. (אני מביעה את דעתי כמובן, כך זה עבורי)

בהקשר הזה אני רוצה לספר על הישיבות שלנו, מפגשים של חשיבה משותפת. בעיקר לפני ההתחלה הישיבות הללו עזרו לנו להגדיר מה בעצם המטרה של המסגרת הזו (חברה לילדים,אפשרות לאמהות לעבוד או לעשות דברים אחרים) , מה הקווים האדומים מבחינתנו (נדמה לי : בלי טלויזיה, בלי אוכל תעשייתי, תקנו אותי אם אני טועה ואם יש עוד), איך אנחנו מגיבות למריבות בין הילדים וכד'. זו הזדמנות לדון בשאלות מאוד מהותיות שנוגעות בעצם באמהות שלי.
אנחנו מקפידים על פגישה לפחות אחת לחודש. תמיד יש המון על מה לדבר. זה זמן בו מתבוננים על מה בעצם אנחנו עושים שם, על תהליכים שעוברים על ההורים ועל הילדים.

בזמן האחרון התחלנו לקיים ישיבות המוקדשות כל פעם לילד אחד. אני יכולה לספר כי מהישיבה על בתי קיבלתי המון.
גם המון אינפורמציה מהרבה אנשים שמבלים זמן עם הבת שלי ויכולים לראות דברים שאני לא תמיד ערה אליהם, וגם קבוצת חשיבה ממש משמעותית. העלתי התלבטויות שלי ושמעתי זוויות שונות לגבי מה נכון עבורה, איפה קשה לה ומה עוזר לה. לי זה ממש עזר להתפתח באמהות שלי, לראות עליה זוויות אחרות ולשמוע על היחסים שלה עם מבוגרים וילדים אחרים. נראה לי כי בדר"כ התייעצויות כאלה נעשות עם בן הזוג, ולנו נוצרה מן "משפחה מורחבת".
זה מבחינתי ערך מוסף, משהו שקבוצה כזו יכולה לתת.

כמובן שקיימת כאן גם איזשהי סכנה, כיוון ששיחות כאלה יכולות להיות מאוד רגישות, אך אני חושבת שאנו משתדלים לעשות את הדברים מאוד בעדינות ורגישות, לבדוק עד כמה מתאים לכל אחד לשמוע או לומר.

מעניין מאד לקרוא, תמשיכו.

קוראת בעניין את הדף.
אנחנו בימים אלה מפרקים מסגרת שבנינו בקיבוץ גדות. המסגרת מנתה כעשרה ילדים בגילאי 3 עד 8, שכרנו אשת צוות אחת בתשלום ואיתה עבדו בסבב אמהות מתחלפות. את המבנה קיבלנו כתרומה מהקיבוץ למטרת הקמת גן/ בית ספר דמוקרטי.
כאמור אנחנו מתפרקים לאחר כשנתיים של פעילות וכל משפחה מחפשת חלופה. את הקיבוץ כולנו עוזבים מכיוון שאין להם רצון לקבל תושבים בחינוך הביתי.
בין הדברים שהובילו לפירוק היו העיניין הכלכלי (תעשו חישוב פשוט כמה צריך בשביל להחזיק אשת צוות בשכר הוגן)
והפער בגישות החינוכיות. (ברגע שיש צוות בעל סמכות עולים נושאים חינוכיים)
יש לי הרגשה שככל שתשמרו יותר על הקונספט הזה:
חברות שלי שומרות על הבת שלי ואני שומרת על הילדים שלהם.
ולא תערבו עניינים כלכליים בירוקרטיים (הנהלת חשבונות, תלוש משכורת וכו') יהיה לכם קל ופשוט יותר.

תודה על השיתוף ומחכה לשמוע עוד.

נעמי, תודה על הטיפ. יש עוד דברים שאת יכולה להמליץ מנסיונך?
גם לי מאד מאד חשוב לשמור על המסגרת המשפחתית והפשוטה של חברים ששומרים על הילדים אחד של השני.

בסוף השבוע אנחנו נוסעים לטיול גן חברים...
מה בתכנון?
ביקור במוזיאון הטרקטורים בכפר-תבור, מדורה וארוחת ערב חגיגית, קמפינג בשטח באזור,
טיול רגלי למחרת בבוקר ו...מה שיבוא.

יווווו! איזה כיף היה בטיול! כיף חיים!

תמונות יעלו בקרוב (אנחנו קצת מסתבכים עם הפרקטיקה של העניין הזה. איך לעזזל מוסיפים כאן תמונות??).

תמונה
תמונה
תמונה

עוד אף פעם לא כתבתי פה, זה קצת מוזר ...עדיין. אבל כל-כך מתחשק לי כבר לכתוב על הטיול, שאני מנסה לעבור את מחסום הבושה, ההתנצלויות והשעה ולהיזרק לזה בכל זאת...
אז אחרי ההקדמה, היה טיול סופשבוע נפלא ביותר!!!! שרק עושה חשק לעוד ומיד. לא יודעת ממה להתחיל כי הכל היה כל-כך מוצלח. התכנון וההפקה (תודה חן ונימי) והיישום בפועל (תודה כולם). ובנוכחות מלאה (תודה למי שזה לא היה מובן מאליו עבורו...)
אבל מעבר לתחושות ולתובנות הפרטיות,מה שרלוונטי לדף הזה ולגן הזה בעצם, הוא הכיף שבלראות את הילד ה"קטן" שלי כל-כך עצמאי ומאושר, לא זקוק לי, לא צמוד אלי ומחובר כל-כך לכל מי שהיה שם. לראות אותו מתעניין ומסתקרן, מבקש עזרה מאחרים, נמשך לחברתם ולדעת שטוב לו. שמבחינתו זה היה בעצם הכי טבעי. להיות עם החברים שלו, להיות עם ההורים שלו, עם ההורים של החברים שלו ועם הגננים/נות שלו. (שאלו כאמור אותם האנשים.אותם האנשים שהוא מכיר ואיתם הוא מבלה את הזמן שהוא לא איתנו.)
כך, כמעט באותו האופן, גם הייתה לי ההזדמנות או הזכות להיות עם הילדים האחרים. בעוד רמה אחת של קירבה ואינטימיות. בעוד שעות, בעוד אופנים, פשוט בעוד... וזו מתנה.
זהו בינתיים. יש עוד בהחלט. מקווה שבהמשך.

וואוו, אנחנו מפורסמים(:
מרגיש פתאום נורא חשוף.

הטיול היה פשוט נפלא, הזדמנות בשביל הילדים להיות יחד המון זמן יחסית, ללכת לישון, לקום יחד. להיות יחד עם כל ההורים.
בשבילנו לנוח, לפטפט, להתקרב.
כולם נראו כל כך שמחים ומשוחררים.
קבענו על מתכונת טיול של פעם בחודש, מרוב התלהבות. פעם הבאה מדרימים.

אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של בדיקה לגבי צירוף של משפחה וילד נוסף לגן. זה מחייב פתאום שינויים, להכיר ילד חדש, ללמוד קשר חדש. כמו חידה כזו, אני מרגישה שמחה עם זה, למרות החשש מהשינוי.מדובר בילד שמגיע מתוך מסגרת קונבנציונלית יחסית, בניגוד לשאר הילדים, שגדלו לתוך הגן הזה.
כרגע היינו שבועיים עם ארבעה בנים ושתי בנות- מצב שמרגיש לא כל כך מאוזן. שתי הבנות חברות מאוד טובות, אבל המצב כרגע לא כל כך מאפשר אווירור עבורן.

עם איזה קשיים או חילוקי דעות אתם מתמודדים ואיך מגשרים על הפערים?

רציתי לספר לדוגמא על הישיבה האחרונה (בה לא נוכחתי אך דווחתי בפרוטרוט), בה עלו כל מיני קשיים בנינו. דברים שקשה לנו לומר זה לזו, תחושות שעולות בין ההורים. כמו בכל קבוצה, בעיקר כה קרובה, עולים כל מיני עיניינים. לפעמים גם רגעים פחות פשוטים. אם בהתחלה הכל נראה הרמוני יחסית, עם הזמן אנו גם מרשים לעצמנו להתמודד גם עם השונות בנינו. עם ציפיות אחרות שיש לכל אחד.
ברמה העקרונית החלטנו כי נשתדל לומר זה לזו כמה שיותר, שנצליח לקבל ביקורת וכד'. לא לשמור בבטן כדי למנוע "התפוצצויות" או צבירות של תסכולים.
לגביי זו חוויה מאוד חדשה, להשתייך כך לקבוצה, מתוך בחירה. קבוצה עובדת, קבוצה צומחת ומתמודדת. לא תמיד קל, אבל ממש שווה את המאמץ. אני מרגישה שהקבוצה הזו חשובה בשבילי לאין שיעור. ממש שפיות בשבילי.
המטרה החשובה בעיני היא לשמור על הקבוצה הזו, על האיכויות שלה. זה עמוד מול עיני בכל ישיבה ובכל החלטה שאני עושה כמעט.
קבענו שבפגישה הבאה נעלה קשיים ותחושות שיש לנו בתוך קבוצת ההורים. עם זאת, קבענו כי נדבר בעיקר על דברים הנוגעים והקשורים לילדים, ונושאים אישיים יותר, נעלה בשיחות אחד על אחד.
בקיצור, מתמודדים עם מה שבא, לאט לאט, בודקים כל פעם דרכים.

פלונית יקירתי, כתבנו יחד...

_אשמח לשמוע פרטים טכניים
(אוכל, מגבלות, ואיך לא - כסף)._

אני חוזרת לנושאים הטכניים שאולי לא זכו לתיאור מספיק ממשי.
בנוגע לאוכל:
כל משפחה ביום שהגן אצלה דואגת לארוחת בוקר וארוחת צהריים. זה קל מאד, הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע.
בדרך כלל מבשלים משהו שבין כה וכה מבשלים לבית.
החלטנו להקפיד שבכל ארוחת בוקר יהיו פירות ירקות, לחם וממרחים (טחינה, גבינה, אבוקדו וכו'), בכל ארוחת צהריים יהיו דגן, חלבון (בד"כ קטניות אבל לפעמים עוף) וירקות.
יש ימים שכל הבוקר הם מנשנשים פירות ואז בקושי טועמים ארוחת צהריים. יש ימים שנהיים רעבים ואוכלים טוב...
בכל מקרה תמיד אני יודעת שהילד שלי אוכל טוב - כלומר - מזון טוב. מלא, טרי, טעים, ביתי.

לגבי מגבלות---- לא כל כך ברור לי למה הכוונה?

ולנושא הכסף כבר התייחסתי.

דברים טכניים נוספים...?
אני יכולה לספר על ההתארגנות לפני הגן.
זה דורש בעקר התארגנות סביבתית, לא רבה מדי, כי כולנו מגדלים ילדים קטנים בבית והבתים שלנו ערוכים לכך...
בדרך כלל אני שמה לב למצב הצעצועים - שיהיו מסודרים בצורה נגישה ומפוזרים בכמה מוקדים בחלל (שלא תבינו לא נכון - יש לנו בית קטן והוא לא הכי קטן בקבוצה).
אני מפנה כורסה אחת גדולה שתופסת חצי סלון.
אני מארגנת שולחן וכסאות לארוחת בוקר (כל משפחה מצאה לה פתרונות אחרים לנושא השולחן וכסאות. בבית אחד השולחן מאד נמוך ויושבים על הרצפה. בבתים אחרים נמצאו/נקנו/אולתרו שולחן וכסאות קטנים).
אני מעיפה מבט בשירותים לראות שהסיר והישבנון זמינים.
אני בודקת איך החצר - שלא מסתובבים כלי עבודה ודברים לא ידידותיים אחרים, מסדרת את צי כלי הרכב של הבן שלי בשורה ארוכה ומכובדת..
תכל'ס הידיעה שיש עוד ילדים שמסתובבים בבית מלבד הילדים הפרטיים שלי כבר כל כך טבועה בי, שהתחלתי לראות דברים דרך העיניים שלהם.
ילדה אחת נורא אוהבת פיצ'פקעס של בנות - אני אוספת כאלה בשבילה. ילדה אחרת חולה על נדנדות, אני דוחקת בנמרוד שיתלה את הנדנדה. ככה.

בדרך כלל אני גם מזכירה לבני שלמחרת יהיה אצלינו גן חברים ואם יש צעצועים שהוא לא רוצה לחלוק, הוא שומר אותם במקום נפרד.

בפעמים הראשונות בתחילת השנה הייתי נורא מתרגשת לפני יום גן אצלינו ואפילו נלחצת. עכשיו הכל כל כך הרבה יותר באיזי.
אני מספיקה הכל ועושה דברים בנחת. גם כי אני יודעת שמי שעומד להגיע זה חברים שלי שיכולים, למשל, להחזיק לי רגע את התינוק כדי שאסיים את ההתארגנות.
כשאני חושבת על זה ומנסחת את זה כאן, זה כל כך מחמם לי את הלב. שוב.

ההתארגנות אצלנו:
בבוקר שמים מחצלת גדולה בחוץ, מארגנים עליה צעצועים, בדרך מעניינת.

סדר היום התארגן כך שבאמצע היום אנחנו יוצאים בדר"כ לטיול בסביבה. יש לנו גן משחקים ליד הבית, לפעמים הולכים אליו. בצד השני של הבית יש סוסים ולידם עץ פקאנים- זה הטיול המועדף. עוברים ליד הסוסים, חלק מהילדים מאכילים אותם בקש. כשמגיעים לפקאנים אנחנו יושבים על האדמה, מפצחים ואוכלים המון המון פקאנים. בנתיים הילדים אוספים פקאנים, רצים ומשחקים מסביב. משם ממשיכים לפעמים לחנות חיות לא רחוקה. תלוי בחשק.
מעניין איך הכל בית הילדים התארגנו והתרגלו לפעילויות באותו בית. הבת שלי שואלת בבוקר איפה הגן ומתכננת באיזה משחקים תשחק. בבית שלנו הם מבקשיםאת הדברים שהם רגילים אליהם כאן

והאטרקציה הכי גדולה: טרקטור גרוטאה שעומד ליד ביתנו.

נשמע מגניב, מי לא היה רוצה לגדול ככה.
אני כל הזמן חושב (חושש) איפה הילדים שלנו יקבלו את ה"בום". את החיים האמיתיים בפרצוף. מתי תתפוצץ להם הבועה?
בבית ספר? כמו שאני רואה יש סיכויי שלא יהיה, חטיבת ביניים? גם זה לא בטוח. תיכון? מי יודע. צבא?????
אני שגדלתי בדרך הקונבנציונאלית חטפתי בכל שלב כזה הלם, אבל בצבא זה היה שיא השיאים. .בטירונות גולני הבנתי כמה עד כמה לא ידעתי (ועוד באתי מתל אביב).
ואם נמשיך, במקום העבודה? (לא יהיה להם קשה קצת, לעבוד אחרי 18 שנים של קייטנה?)

מעניין לראות איך אתן מתרגשות כל כך מכל הדברים והפרטים הקטנים האלה (בטיול, מה שאורית ודנה כתבו כל כך יפה), עבורי זה היה כיף ונחמד אבל די טבעי סך הכל.

מנסה להעלות תמונות נוספות.

הנה photo]תמונה zoom[/po].gne?id=464229657&size=l ניתן להוריד למחשב שלכם ברזולוציה גבוהה.
photo]תמונה zoom[/po].gne?id=464229553&size=l
photo]תמונה zoom[/po].gne?id=464229623&size=l
photo]תמונה zoom[/po].gne?id=464229587&size=l
photo]תמונה zoom[/po].gne?id=464229651&size=l
photo]תמונה zoom[/po].gne?id=464229671&size=l

הרבה בוחרים לא לגדל ככה (בעצם הרוב, לא?). וטוב שיש דרכים שונות לגדל ילדים, גם בתוך המשפחה עצמה. הזעטוטים שלנו חיים בצורה הרמונית לדרך החיים שלנו. כמעט כל יום יש "פיצוץ" בגן. כל יום מתפוצצת לה בועה קטנה חדשה. החיים האמיתיים זה כאן ועכשיו. לא בטוח שיותר קל להם, ולא בטוח שיותר קשה להם. מקווה שהם מקבלים מאיתנו בסיס ממנו יוכלו לצמוח ולהתפתח מכל מה שהחיים יזמנו להם. }

תודה לך יול יול שהזמנת אותי לקרוא. מעניין ומופלא!!!
אני סקרנית לדעת איך מתמודדים עם "סכנת ההתרחבות", כי לא נראה לי שמסגרת כזו יכולה להחזיק מעמד אם היא מתרחבת מדיי.
כלומר, מה עושים עם בקשות של הורים נוספים להצטרף? איך מחליטים אם "לקבל" ילד חדש או לא? ואם לא מקבלים, איזה מסר מעבירים?

כיף לקרוא ולראות לאן התפתחתם

מעורר עניין, מחשבה והשראה.

סליחה על ההתפרצות, עיינתי בתמונות וראיתי חבר מוכר מלפני 20 שנה.
האם אחד האבות הוא דב, מרחובות בעברו הרחוק?
דב, האם זה אתה, מותק?
הוסף "ודי" לשמי ותזהה!

מה עושים עם בקשות של הורים נוספים להצטרף? איך מחליטים אם "לקבל" ילד חדש או לא? ואם לא מקבלים, איזה מסר מעבירים?

כל נושא ההתרחבות בעצם כרגע בהתהוות, ובאמת מעורר חששות. יש ביננו הרבה אמון וקרבה שנבנו עם הזמן. גם לתהליך כזה צריך לתת את הזמן.

יש קריטריונים טכניים שהכרחיים - מקום מגורים קרוב ל"גזרה" שלנו, גיל הילד/ה, בית עם חצר.

מלבד זאת... זה נושא שאנחנו מתעסקים איתו. אין הגדרות מפורשות.
אנחנו מאמינים שאם תצטרף משפחה והעניינים יזרמו אז זה יתאים לשני הצדדים. ואם תצטרף משפחה והעניינים לא יזרמו - אז זה לא יתאים לשני הצדדים.
אנחנו רוצים את השינוי הזה ולכן מאפשרים לו להתרחש.

הי מיכלי, לא להאמין, 20 שנה אמאל'ה. איך בדיוק זיהית את התמונה? בדיוק השבוע דברתי על חברים ותיקים ואמרתי שיחד עם השינויים בחיים משתנה גם החברותא. בהדרגה התפוגגו החברים מהילדות, אח"כ מהצבא, מהתואר הראשון וכך הלאה. נראה לי בעיקר מחוסר עיניין משותף. והנה קול מהעבר. מת לשאול אותך הרבה שאלות ולהשלים פערים. אבל לאט לנו.

כן, מיכל, אנחנו קוראים לו דוב.
אמסור לו שאת פה : )

אהה כתבנו ביחד!

שלום כולם. אני בדיוק בדיוק מחפשת משו בסגנון לראיי- בתי בת 11 החודשים ולי. (אבא עובד פול טיים...)
אני מסיימת סטאז' בהומיאופתיה ורוצה לפתוח קליניקה ובנוסף הייתי רוצה להמשיך להיות עם ראיי, אנחנו מחפשות לנו איזה קבוצה שתסכים לקבל אותנו ושנמצאת באותה סיטואציה.
גרות בגן- חיים...
אני מבינה שראיי צעירה לקבוצה שלכם- יש לכם איזה רעיון?
אשמח אם תכתבו לי ב פתרון ביניים לחינוך בייתי
תודה!!

באיזור כפר-סבא-הוד השרון

מחשבות ואולי אפילו התארגנות אמיתית לקראת "גן הורים"/ "גן חברים"/ מפגשי חברים
הכוונה היא בגדול מפגשים קבועים בין קבוצת אמהות/ אבות וילדים בהתחלה ביחד ובהמשך במסגרת של שני מבוגרים שנשארים עם עם הילדים בכל יום.
כרגע מדובר על גילאים של שנתיים וחצי פלוס ומינוס.
כותבת משהו מאוד כללי במכוון כי מבחינתנו הכל פתוח להכרות ודיאלוג באופן שיענה על הצרכים של המשתתפים המבוגרים והילדים.
מוזמנים/ות לכתוב לי בדףבית
ונשמח להפגש אולי ביומעיון, או ביום אחר בקרוב מאוד

שליחה על ידי עדי* » 27 מאי 2007, 21:46

בהמשך להודעה של ענבל ית, שותפה לאותם מחשבות, ומאוד אשמח ללמוד מהניסיון שלכם. באמת דף מעורר השראה. האמת היא שיש לנו המון שאלות, ואני מתלבטת במה להתחיל.
אולי השאלה שהכי רלוונטית לי עכשיו היא האם אחים מגיעים יחד לגן חברים שלכם, ואם כן, איך זה הולך. לי יש בן (שנתיים וחמישה חודשים) ובת (שנה וחודש) ואני תוהה איך זה יכול לעבוד. אם יש לכם תובנות בנושא בבקשה תשתפו.
וגם: האם אתם מרגישים שכמות הילדים (8 בערך אצלכם עד כה אם הבנתי נכון?) מאפשרת לכם לתת תשומת לב לכל אחד מהם?
תודה

היי עדי,
ראשית, כרגע קבוצתנו מונה חמישה ילדים, אנחנו שואפים להגיע לשמונה.
אנחנו חושבים ששני הורים על שמונה ילדים זה יחס בריא וטוב ( - אין יותר מדי פנאי להציק להם ולהתערב בעניינים שלהם...).
שנית, לגבי אחים:
כרגע, יש רק אח אחד בשטח, וזה קטינא שלי, בן 7 חודשים שנמצא עם הילדים בגן רק כשאני נמצאת, אבל בהחלט מתוכנן להשאירו בהמשך גם בלעדי חלק מהזמן, כשזה יתאים.
אנחנו מאד נהנים מהמשפחתיות של ה גן חברים שלנו, ורוצים לשמר את זה, גם כשנגדל. לכן זה אך טבעי שאחים צעירים יצטרפו לחגיגה.

הקטנצ'יק מעריץ את הכנופיה שלנו ועושה צעדי זחילה ראשונים אחריהם בהתלהבות רבה.
זה פרט נוסף לדינמיקה שזורמת בגן. זה לא תמיד קל.
בכל זאת, הוא עושה את הסיפתח וזו הפגישה הראשונה של החבורה עם תינוק כל כך מקרוב.
כמו שהם קצת אחים, הוא קצת אח קטן של כולם (כולל ליטופים, כולל כאפות...).
בכל אופן, כולם מדווחים שזה כיף! [-:
בקרוב יצטרף עוד תינוק לשבט שלנו וכולנו נרוויח שוב.

שליחה על ידי עדי* » 03 יוני 2007, 20:26

חן,
תודה על התשובה שלך.
אנחנו חושבים ששני הורים על שמונה ילדים זה יחס בריא וטוב ( - אין יותר מדי פנאי להציק להם ולהתערב בעניינים שלהם...).
אבל האם אתם חושבים שכל ילד מקבל את תשומת הלב שהוא צריך? אני יוצאת מנקודת הנחה שהקטנים (נגיד אלה שמתחת לגיל שלוש) ממש זקוקים להדרכה בהתנהלות החברתית שלהם - איך לבקש צעצוע שמישהו אחר משחק בו (במקום לחטוף), איך לשתף, וכו' - איך אתם מתפנים לכל זה כשיש רק שני מבוגרים? אתם פשוט נותנים להם להסתדר לבד? ומה עושים כשיותר משני ילדים מדוכדכים / בוכים וזקוקים לתשומת לב של אחד לאחד? אולי בבקשה תוכלי לתאר לי סיטואציה כזאת?
קטינא שלי, בן 7 חודשים שנמצא עם הילדים בגן רק כשאני נמצאת
איך את מצליחה להיות שם בשביל הילדים שלך וגם לחלק תשומת לב לשאר? (לפעמים אני מרגישה שאני לא מצליחה להתחלק בין השניים שלי שרוצים כל אחד את אמא 100% בדיוק באותה השנייה).
אני שואלת מתוך רצון ללמוד ממך כמובן ולא ממקום שיפוטי.
תודה לך

ווהאוו, עדי, שאלת שאלות, על כל אחת מהן אפשר לענות דף שלם...
אני מנסה לתמצת.

איך אתם מתפנים לכל זה כשיש רק שני מבוגרים? אתם פשוט נותנים להם להסתדר לבד? ומה עושים כשיותר משני ילדים מדוכדכים / בוכים וזקוקים לתשומת לב של אחד לאחד? אולי בבקשה תוכלי לתאר לי סיטואציה כזאת?

טוב. אז תארי לעצמך משפחה - אבא, אמא, שלושה או ארבעה ילדים (או חמישה או שישה וכן הלאה...). זה כל העניין.
אנחנו הרבה יותר דומים למשפחה מאשר לגן ילדים.
כמו שבבית לפעמים יותר משני ילדים זקוקים למשהו (חיבוק, עזרה עם צעצוע, עזרה בפתרון קונפליקט עם ילד אחר, הקשבה, וכו' וכו' וכו'), כך גם אצלינו - לפעמים יש 100% מענה לצרכים של הילדים, לפעמים לא.
אנחנו משתדלים לתת להם להסתדר כמה שיותר לבד - כי אנחנו מאמינים שככה צריך. המון פעמים הם אכן מסתדרים לבד. ולפעמים לא, ואז אחד מאיתנו מתערב.
בכלל, הילדים למדו להיות בסיטואציה הזאת אחד עם השני ומיום ליום, מחודש לחודש, הם פחות ופחות צריכים את עזרתנו.
גם כי הם גדלים, גם כי הם מכירים מצויין אחד את השני ומדהים לראות כמה קבלה התפתחה ביניהם. הם יודעים מה ה'שריטה' של כל ילד, ומקבלים את זה בטבעיות..

איך את מצליחה להיות שם בשביל הילדים שלך וגם לחלק תשומת לב לשאר?

נורא קשה לי לתאר את זה במילים. זה כבר כל כך טבעי בשבילי...וגם בשביל הילדים.
זה בעיקר תקופות. יש תקופות שהילדים הפרטיים שלנו נהיים יותר 'דבק' כלפינו, או מביאים לשעות הגן את האישיוס מהבית.
זה גם משתנה ממשפחה למשפחה. כל הורה מול כל ילד זה סיפור אחר.
זו בהחלט למידה שעשינו (וכמובן עדיין עושים). כל הורה וילד עם ההתמודדויות שלהם.
לי באופן אישי כבר תקופה ארוכה ממש קל עם הילדים הפרטיים שלי. הבן הגדול די שוכח ממני בשעות הגן, בין אם אני נמצאת ובין אם לאו.
הקטנצ'יק בהתחלה היה טמון רוב היום המנשא. לאט לאט יצא לאור וזוחל להנאתו בתוך המהומה...
אם אני מניקה, אני מניקה תוך כדי... החיים. כמו בבית. מספרת סיפור תוך כדי, או משהו נייח כזה. ולפעמים גם תוך כדי תנועה... כמו בשאר החיים שלי.
עכשיו קטינא בתקופה שהוא כל כך סקרן, קשה לו להתנתק ולהרדם. אז אני משתדלת להתרחק ממרכז העניינים כשאני מרדימה אותו.
והכי חשוב: אני לא לבד בעסק הזה. גם מי שעובד/ת איתי בגן נותן חסות לתינוקי והנטל מתחלק ביננו.
וגם זה נורא דומה למשפחה. הנוכחות של התינוק עושה משהו. כל מני דברים. נדמה לי שכבר כתבתי פה למעלה. הוא מקבל הרבה תשומת לב,
אבל גם מעורר קנאה וכעס מצד הילדים, וחוטף פה ושם...

זהו. חייבת לישון.
לילה טוב!

שליחה על ידי עדי* » 07 יוני 2007, 22:23

המון תודה על התשובות שלך. אני מעכלת אותן לאט.
אולי אני פשוט צריכה להתנסות בחוויה הזאת יותר כדי שהדברים יראו פשוטים יותר.

למי שרוצה לשמוע, כאמור, קצת ברגע האחרון, ובכל זאת:

הערב יתקיים מפגש מתעניינים אודות הגן שלנו. נספר איך הכל עובד, מה החזון שלנו, מה הגן הזה עבורינו ונענה על שאלות.
יכול להתאים למי שמתעניין בגן הספציפי שלנו ולכל מי שמתעניין בעצם הרעיון ורוצה ללמוד ולהכיר מקרוב.
כולכם מוזמנים.

להתראות.

החלטתי לעדכן קצת, למרות שהדף הזה מעט נשכח.

אנחנו אוטוטו סוגרים שנה של עבודה משותפת וזה מעורר בי המון גאוה והתרגשות.
היתה שנה מיוחדת במינה, מרתקת, מספקת, מלאת תובנות ומאד מעשירה עבורי.
אני לא בטוחה שאני בשלה עדיין לסכם. אולי בהמשך.
יש כל הזמן התפתחויות ונושאים מאתגרים על הפרק. ואנחנו כל כך נכונים ללמוד, לא סתם כולנו כאן. זאת הרגשתי.
טוב, אני בפרץ חיבה לשמורת טבע הזאת שמהווה עבורי.... אוף, יותר מדי.

קלטנו משפחה חדשה לשורותינו וזה נו-רא משמח אותנו.
זה מביא משב רוח רענן לקבוצה ובינתיים הולך חלק ונעים. לאט לאט.
מתאים לכולם הקצב הזה, אני חושבת.
איזה כיף שבאתם משפחת א'!

אני מזכירה למי שקורא כאן שאנחנו מעוניינים לגדול עוד ומזמינים את מי שמתעניין לפנות אלינו.
אולי כדאי להכניס מודעה שוב ב ככר השוק ...

מה קורה עם הגן חברים? אפשר לשמןע עןד קצת עידכונים?

אפשר לקבל את הטלפון שבו אוכל לשאול פרטים על העבודה?

מס' הטלפון בקשר לעבודה

דנה: 054-5277521

מעתיקה מככר השוק (אני חושבת שזו הבחורה שסיפרתי עליה לדנה):
_שלום! אני אמא לתינוק בן 5 חודשים, בעלת ניסיון רב עם ילדים (גם בחינוך טבעי ביתי),ניסיון בערוגות הגינה, תואר במדעי הים. הייתי מעוניינת לשמור על ילד/ה נוספ/ת במקביל באזור עמק חפר (אני ממכמורת). או לחילופין הייתי מעוניינת בעבודה שמאפשרת לעבוד עם הילד (מהבית לדוגמא).
שלי 0524489284_

לכול הורה דבעי!

לקראת ספטמבר הקרוב (1.9.08) מתארגנת קבוצת הורים להקמת "גן קטן" .
הרעיון הוא לאפשר לילדים להיות במסגרת אינטימית, פשוטה, טבעית ונעימה עם גננת שמעניקה אהבה וגבולות.
(זאת לפני שהגן הוא - אנתרופוסופי, דמוקרטי, מועצה, דיאלוגי, מונטיסורי…)

הגן ימנה עד 12 ילדים בטווח גלאים של 3-5, מאזור עמק חפר ויפעל על בסיס "ניהול הורים".
כלומר, ההורים יפעלו כעמותה ויהיו אחראים על תפעולו ואחזקתו. מידת מעורבות ההורה תקבע על פי יכולתו ורצונו.
הגן יפעל ללא מטרות רווח, במטרה לחסוך בעלויות.

למתעניינים, נשמח למסור פרטים נוספים.
חן נושי: 052-5112445
ב ב ה: 052-5277726

לא נכנסתי לפה הרבה זמן, אבל ---- הגיע הזמן לסגור מעגל.

השבוע חגגנו מסיבת סיום לגן חברים. המסע המשותף שלנו הגיע אל צומת דרכים. לשמחתי כולנו בחרנו לפנות לאותו כיוון...

אבל קודם עדכונים:

השנה השניה התחילה בסופו של דבר בלי משפ' א', שהחליטו לבחור בגן רגיל.
זכינו בשלי, שעבדה איתנו 3 - 4 פעמים בשבוע (ותודה ל אמת וצדק השדכנית ממעלה הדף).
שלי היתה מגיעה עם כנען המתוק שלה ומביאה איתה שמחה, סבלנות, שקט, הקשבה, ועוד כל כך הרבה דברים.
שלי ליוותה אותנו במשך כל השנה ואנחנו עדיין מנסים לפתות אותה להמשיך איתנו גם למסגרת הבאה...

בפסח האחרון התווסף ילד נוסף וחזרנו להיות 6 משפחות.

בינתיים נולדו עוד תינוקות, והשבט ממשיך להתרחב.

עשינו איזשהו תהליך פרידה וקינחנו אותו בשבוע פרידה בים - היינו 8 ימים בחוף מכמורת והיה כיייייףףףף כל כך!

בשנה הבאה (עוד שבוע?!) נהיה כולנו בגן עמותת הורים באביחיל, אבל זה כבר לסיפור אחר..

מילות סיכום?
היה גדול. מעצים. מרגש. לפעמים קשה.
הרווח שלי באופן אישי כל כך גדול שקשה לתאר. הרווח של הילדים שלי משמעותי ומכונן. אנחנו מי שאנחנו גם בזכות הגן חברים.

במסיבת הסיום היתה כזאת אווירה! כזאת שמחה וקרבה ובעיקר אהבה. הגן הזה נעשה עם כל כך הרבה אהבה.
איזה כיף להיות חלק מזה.

אני כותבת עם הרבה הפסקות (שני זאטוטים עם חום דורשים את שלהם), לא מצליחה להתבטא מדוייק.
נו, שיהיה.

דרך צלחה לכולנו!

נכנסתי להציץ, לראות אם יש סיכום, ואכן מצאתי אותו. מרגש מאוד, כל הכבוד, גן החברים שלכם הצליח להיות הישג גדול!!!
בהצלחה בהמשך המבטיח. אמשיך ללוות מרחוק

גן חברים תם ונשלם,
ובשעה טובה ומוצלחת ב-1.9.08 נפתח גן קטן בעמק חפר, גן עמותת הורים, אנו כרגע 15 משפחות ודלתינו פתוחות.
ראו דף: בלוג קהילת גן קטן