דג חתול

[שיחות*]

אני מנחשת שהמילה עוותה ביודעין לטובת המוזיקה,
שזה אגב טיעון מכובד בהחלט ולוקח בהליכה חוקים אחרים. כי מוזיקה זה גם שיקול. אם לא הא.

[אהבת_עולם*]

_אני מנחשת שהמילה עוותה ביודעין לטובת המוזיקה,
שזה אגב טיעון מכובד בהחלט ולוקח בהליכה חוקים אחרים. כי מוזיקה זה גם שיקול_

כנ"ל בביטוי 'לא מעוקצך ולא מדובשך', כאשר בעצם המילה הייתה אמורה להיות 'דיבשך', אך לטובת המוזיקה...
(כה לימדתנו המורה ללשון בבית הספר... היא לא קראה לזה 'מוזיקה', אני לא זוכרת איך היא קראה לזה... מצלול אולי?)

[מי_מה*]

כי מוזיקה זה גם שיקול. אם לא הא.

[מצ'רה*]

(מימה, באמת למדתי את זה ממך כשכתבת אי אז ש
כשמדובר במחאה בכיכר למשקל יש יותר משקל)

[שיחות*]

אם יש משהו שאני מברכת עליו בכל הגיל התבגרות הזה, זה שזה נהיה cool לגרוב לא זוגות.

[שביל_בצד*]

בעולם שבו כבר שום מרד לא יעשה רושם (ולחשוב שלפני 15 שנה חור שני באוזן היה קוווווווווווווול)
(אין לי איך להשלים את המשפט, אבל זה מה שקפץ לי)

[שיחות*]

בעולם שבו כבר שום מרד לא יעשה רושם
יש לזה השלמה ממש טבעית, קבלי:
בעולם שבו כבר שום מרד לא יעשה רושם, זה פשוט נפלא ש

[בשמת_א*]

(-:

שיחו-או-ת! את מייבשת אותנו! אין סיפורים! (-;

[שיחות*]

אין, קר לי באפריל. המערכות שלי משובשות. בחוץ גשם נורא (תודה, תודה על הגשם, בסדר) אני יושבת בין תנור ספירלה למזגן מחמם ולא נעים לי. קר לי. וזה אמצע אפריל. נו מה נהיה.

[בשמת_א*]

איך אני אוהבת ריח של גשם. ודווקא נהניתי מאוד ללבוש חולצה חמה ומכנסיים חמים וגרביים חמים וסוודר חם וצעיף חם ומעיל שכבר העליתי לארון למעלה והורדתי שוב, כשהלכתי היום לעבודה. היה חורפי וכל המכוניות היו נקיות מגשם והכל היה רחוץ ורטוב ונעים וקר ואני הייתי עטופה ומוגנת.

[בשמת_א*]

(כן זאת אני שמתמלאת אושר זורח מבפנים להיות בשלג במינוס 7 מעלות. וזה כנראה גנטי, כי ככה גם הילד, ואצלו אין שום זכרון ילדות של שלג סקנדינאבי. הוא פשוט התמלא כולו באותו אושר, יכולתי לראות שזה פשוט בקע ממנו).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תודה, תודה על הגשם, בסדר
עוד הוכחה מדוע אין צורך באייקון "אמרה בפולנית נרגנת".

(אני דווקא נהנית מימי הגשם האלה, לא צריכה להיפרד עדיין מהסוודר והגרביים העבים, אבל רק בגלל שידוע לי שהם האחרונים בהחלט השנה).

[ממ*]

(תודה, תודה על הגשם, בסדר)

[ציפורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם יש משהו שאני מברכת עליו בכל הגיל התבגרות הזה, זה שזה נהיה cool לגרוב לא זוגות.
ברצינות?! לגמרי שווה.
עוד לא הגיע לכאן..

[שיחות*]

שווה. אני אומרת לך. באחריות.

[שיחות*]

ביפן, יש אמנות עתיקה שקוראים לה urushi.
הרעיון הוא, שצובעים כלי אוכל מעץ דק או אולי במבוק, בהמון,המון, מליוני שכבות של לכה, לכה שמסכנת את מי שנוגע בה, ואז, יש מין כלי שחור אדום כזה, מרשים, בערך. למה בערך? כי אחרי כל הטירחה הזאת, וסכנת הנפשות, וההמתנת נצח שכל שכבה תתייבש, ובכלל, כל ה fuss הזה שהיפנים יודעים לעשות סביב האומנויות העתיקות שלהן, ואיך רק מי שאבא שלו וסבא שלו עשו אז הוא נחשב, ורק אם אתה מאסטר, ומיליון דולר כל קערה וכל החארטה הזאת, אז אחרי כל הבלגן, התוצאה הסופית זה משהו שמה שהוא הכי מזכיר זה...פלסטיק.
אז נכון שבעולם העתיק, תדמיינו, זה בטח הדבר הכי הורס בעולם, מראה של פלסטיק פתאום. מבריק נוקשה וחלקלק, בעל נסיבות ייצור מסתוריות וכולי...אבל לנו? פלסטיק. כאילו, come on!

כך בדיוק אני רואה את מאמציהן של המתבגרות סביבי, סביב רכישת המכשיר שכיאה לדינוזאור אני לא סגורה
על איך קוראים לו, קופסת מתכת קטנה ויוקרתית, שעות של בייביסיטר לא נגמרים, רחיצות כלבים והוצאת מכוניות לטיול, תחינות משפילות מכל בעל ממון ושאר תרגילי אקרובטיקה, ובסוף מה שיוצא להם זה טרנזיסטור.

ובהקשר הזה, טלפון עם מסך טאצ', אוקיי?
הבת שלי מסתכלת בי על סף הקאה כל פעם שאני נוגעת לה בזה בידיי המגושמות. (היו פעמיים בערך.)
בפעם האחרונה, יצא המרצע מן המעי וחבט לי בראש:
"אמא, איך שאת נוגעת בזה...כאילו שאת לא מאמינה לזה. רואים בתנועות שלך שאת לא מאמינה שזה יעשה משהו אם תגעי. את לא צריכה ללחוץ כל כך חזק. "

[שיחות*]

טוב אני חייבת לחלץ את זה, לא שזה כזה עניין אבל אני מרגישה שזה לא ראוי להמשיך להסתיר את זה באדישות מעושה:
זה נורא מחמיא לי ש ממ שתמיד נראית רק בדיונים נוקבים ורציניים, משתעשעת אצלי בבלוג.
זהו. אפשר להמשיך. סליחה על ההתפרצות.

[שיחות*]

והיום, אם כבר מחלצים אמיתות מביכות, בתחנת דלק, נכנסתי לקנות ביסלי ומסטיקים, והיו שם כיסויים לטלפון בהמון המון סגנונות, ולבי התרכך ואמרתי לעצמי חאלאס להיות נבלה קשת עורף דינוזאור מצומק שאינו מתקשר עם הדורות הבאים, חאלאס עם זה כבר.
ומיד בחרתי (לא מיד, שעה לקח לי), אחד ורוד עם נקודות לבנות עדין וחמוד ויפה, רק כדי להגיע הביתה והיא ברחמים אוי אמא, אוי, מסכנה, אמא, סליחה שלא ידעת, זה לאייפון. לי יש...(מילה כלשהי.)

[מי_מה*]

אז אין סיפור אבל צחוק בריא יש וזה לא מעט בימינו. וגרביים לא בזוג זה משהו שכבר מזמן הסכנתי אתו אבל המתבגרים לא זורמים אתי על זה אז רק אני ככה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אוי אמא, אוי, מסכנה, אמא, סליחה שלא ידעת, זה לאייפון. לי יש...(מילה כלשהי.)
!!! גם אני לא הייתי מבדילה, באחריות.

בכלל, אצלנו בעיר הסואנת יש חנויות שלמות, שלמות, בגודל של קיוסק מרווח, שכל מה שהן מוכרות זה כיסויים. אבל רק זה. חשבתי לעצמי שזה ממש פאתטי, להיכנס לחנות כזו. ואז חשבתי שלו היה לי מכשיר כזה, ודאי גם אני הייתי רוצה כיסוי יפה ואפילו מדליק. אז אולי... הייתי מנסה להשיג אחד כזה בלי להיכנס לחנות כזו. ואולי בעצם הייתי נכנסת אבל רק לרגע. או נכנסת וקונה את הכי פושטי. או שולחת מישהו במקומי. או נכנסת, קונה עשרה כיסויים ביחד ויוצאת, לברור אותם בחוץ בקיצור, לבלות שעות בחנות כזו זה דבר מסריח וזהו זה.

[מי_מה*]

מה שקרוטונית אמרה... ממה שהבנתי , האלו רגישים בטירוף וחייבים את הכיסויי

[שיחות*]

היום, במקום לבדוק כל הזמן אם הגיבו על השנינה הקורבנית שלי בפארק הירדן, עשיתי דבר ראוי (כן, ככה זה, מזג האויר הוא סתווי סטייל תכף יום כיפור, ואני כל העת משחררת אמיתות מביכות כמו באיזה תא וידוי במרתפי סוף העולם שם אין סדר, אין עונות, אין אונים, הכל הולך.) והדבר הראוי הוא:
הורדתי הכל מהמקרר. הכל. השארתי כמה פתקוניות חיוביות שמדברות על מרחב בזמן, בהירות מחשבה וכאלה, אחת פחות חיובית של כל מיני חובות ששכחתי לשלם, וכל השאר מגנטים בלי כלום מתחתם. אחר כך עברתי במטלית לחה ואחר כך במגבת יבשה.
משם גלשתי לדופן המקרר שאותה בעצם אני רואה כששוטפת כלים ומבשלת, אז העברתי את הקלף של בהירות מחשבה לשם, וגם משם הורדתי את כל רשימות הקשר של הכתה ושל הגן, מתכון עוגת גזר של קרוטונית שכבר דהה והושפרץ, מתכון חצילים מוחמצים של עננים בקפה, שכבר עבר איתי על המקרר כמה דירות ועוד לא עשיתי אותו אבל הם ממש שווים, וזהו. גם שם נקי עכשיו. (את המתכונים שמתי במגירה, לא זרקתי.)

[לי_אורה*]

ממה שהבנתי , האלו רגישים בטירוף וחייבים את הכיסויי
אני דווקא הבנתי שמדובר בסטייל. כלומר, יש מגיני מסך שזה בשביל למנוע שריטות, אבל הכיסויים נועדו בעיקר בשביל הסטייל. יש ממש חמודים: דובים מסוגים שונים כולל פנדה, הלו קיטי, דוגמאות שונות, בוהקים, בצבעים שונים וכו'. ויש גם כאלו עם אוזניים וזנב וכו'. ממש חמודים. אממה, לא מתאימים לכל סוג של סמרטפון

[לי_אורה*]

הורדתי הכל מהמקרר
נתת לי השראה. הלוואי שגם אני אצליח לעשות כזה פנג שואי\פליי ליידי. המממ... יותר קל לקרוא על כך ולכתוב את זה

[שיחות*]

פנג שואי\פליי ליידי.
פליי בשמת . . .
(כבר כתבתי על זה מספיק) . הקסם שזה חמש דקות.

[חלוקית_נחל*]

שיחות אהובה,
גם כשאת מתקרבנת
זה כול כך בסטייל
אין עלייך!

[שיחות*]

תודה (-: הפנמתי באיחור ניכר אך בהצלחה את אבני היסוד של המיני(-:
<איפה עוברת היא כבר עלתה לי על העצבים עם ההיעדרות סרת הטעם שלה מכל המיני פארסה!>
אני יודעת בדיוק איפה היא, אגב, כשאני חושבת על זה. צופה בסרטון ההוא, שאני הרוסה מהחשק להביא אותו לכאן, וממש לא נעים לי מרוב שהוא גס ובוטה - כאילו, אפשר לחשוב, ובכל זאת. אבל כל כך מצחיק. טוב כנראה שאביא אותו לכאן - כי לשלוח אותו לאנשים לא נעים לי ) (חוץ מלכמה קשוחות שכבר שלחתי) (בניגוד לי.צ. שמעניין ת'סבתא שלה איך זה מתקבל ומה לא עושים ושלחה אותו אלי- )
אנא ראו בהקדמה מסורבלת זו התראה ואזהרה והוראה להרחיק ילדים מהמסך. זהו. נזהרתי מספיק, ואני מביאה לפניכם את יצירת המופת הבאה לתפארת מה שתרצו.
ושוב למען הסר ספק, מדובר במערכון מצויין שמפוזרות בו גם מספר רמיזות מיניות גסות ירודות ובוטות, בעברית. (רק שלא תתאכזבו לי עם כל ההכנה הזאת. )
http://www.youtube.com/watch?v=EQ4h6SC0hkc

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

תודה שיתפת והצחקת אותי.

<ברור לך, שאת לגמרי מערערת על תדמיתך הגסה והמחוספסת, עם ההתלבטות וההתנצלות עדינת הנפש הזו?>
<צ׳לאק?>

[שיחות*]

<צ׳לאק?>
את שואלת מה זה? או מסיימת משפט בשאלתיות חיננית כזאת שהייתה מקובלת טרום עידן האייפונים, כשנערות עוד היו מדברות זו אל זו?

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אני כותבת באייפון ו״ש״ אחת נפלה.
קרוב לביתי, יש חנות כזו כמו שקרוטונית תיארה. רציתי לקנות שם כיסוי
והמוכר הסתכל בי בזלזול ואמר שאין לו לדגם (הישן) שלי>
< הצחקת אותי עם הדינוזאור המצומק. מתכתב עם טרמינולוגיה פרטית. אבל לעולם לא הייתי מצרפת את המילה ״מצומק״>
<כי זו באמת גסות רוח >

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מסיימת בחינניות.כאילו דא-אה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מפרפזת בחינניות, אם לדייק.

[שיחות*]

אלוהים ישמור למה של מי קראת דינוזאור?!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

חאלאס להיות נבלה קשת עורף דינוזאור מצומק
<או יצאתי סתומה?>

[שיחות*]

מתכתב עם טרמינולוגיה פרטית. אבל לעולם לא הייתי מצרפת את המילה ״מצומק״>
אז הינחתי שקראת דינוזאור למישהו. או משהו.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

למישהו. או משהו.
נו, לי. אלא למי. (בלי פרטים נוספים).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הכיסויים נועדו בעיקר בשביל הסטייל. יש ממש חמודים: דובים מסוגים שונים כולל פנדה, הלו קיטי, דוגמאות שונות, בוהקים, בצבעים שונים וכו'. ויש גם כאלו עם אוזניים וזנב וכו'. ממש חמודים
רבנן, עולה לי ארוחת הערב עכשיו (לא שהם לא חמודים, רק הזנב הבוהק הזה..)

(את המתכונים שמתי במגירה, לא זרקתי.)
ככה עשית אותי כותבת למגירה!

[שיחות*]

את כבר שנה וחצי מככבת על המקרר. מה את מקטרת.
(יותר טוב לך כבר ממה שעלה? זה לא ממש נוח לדמיין אותך עם גרא של פלסטיקים. או שמה גרה.

[שיחות*]

)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

את כבר שנה וחצי מככבת על המקרר. מה את מקטרת.
בסוף אני אבוא לבקר אותך עם העוגה הזאת, כל הדרך ברגל לצפון, מחזיקה את התבנית על הראש. חכי תראי

[עוברת_אורח*]

בחיים, אבל אשכרה בחיים לא הרגשתי כזו מקובלת. בחיי.
(יש לי אייפון, אבל בהיותי שונאת כל דבר של בנות בצבע ורוד אין לו כיסוי, רק מן מסגרת לבנה מסביב ששומרת עליו. פשטות מרצון היא שמי האמצעי)
<צ׳לאק>

[עוברת_אורח*]

אגב, שיחות, כשכתבת על עצמך עם המסך מגע זה ריפרר במודע לסבתא שלך עם הטלפון, נכון?

[ריש_גלית*]

ואי, חודש, כולה חודש לא ביקרתי ומה נהיה.
אין על השיחות האלה אצלך, שיחות.
הקטע על הטבחית שלא סופרת - איך פספסתי אותו בלייב. אפילו שהנושא לא היה לגמרי חדש לי (ציפורי קטנה לחשה לי פעם משהו כזה).
והברווזים.
והעמבה. מה יהיה עם העמבה הזאת. באמת כל כמה שנים היא חוזרת ככה... לא שאני מזדהה עם ההתעללות הזאת במנגו, אבל ייתכן שיש לי איזה מקור למתכון אותנטיקו.
ואולי אפילו יכולה לברר על התקליט הנדיר ההוא. אם כי לא הייתי בונה על זה.

[ממ*]

_טוב אני חייבת לחלץ את זה, לא שזה כזה עניין אבל אני מרגישה שזה לא ראוי להמשיך להסתיר את זה באדישות מעושה:
זה נורא מחמיא לי ש ממ שתמיד נראית רק בדיונים נוקבים ורציניים, משתעשעת אצלי בבלוג._

שיחות, את חמודה שזה משהו. אני באמת בחורה רצינית (מדי) ועוסקת כל היום בתיאוריות בעיקר. הבלוג שלך הוא היחידי שקוראת, והוא נהדר ואת מוכשרת.

[בשמת_א*]

הקסם שזה חמש דקות
בדיוק.

היום החלטתי לנצל את שיעור החשבון של הילד. שנינו על שולחן האוכל, הוא מתיישב עם מחברת החשבון ואנחנו מדסקסים עיגול מספרים לעשרות, למאות ולאלפים, שבזה הוא אמור לפתור כמה תרגילים. באותו זמן אני שולפת את תיק הביטוחים השמן, עומדת ומוציאה את כל כל כל הביטוחים (דירה + רכב) שמלפני 2011, בודקת וזורקת. אין לי מגרסת נייר, אני משרה בגיגית וכשזה הופך לעיסת נייר, זה הולך בתור כדור מעוך לפח (אני לא מאלה שיודעות לעשות יצירות מעיסת נייר, וגם אם כן, מה אעשה ביצירות האלה? סתם יתפסו לי מקום בבית).

כמה זמן לקח לפנות ערימה ענקית של ענייני ביטוח ישנים?
זמן שיעור החשבון. באמת לא הרבה... לא מדדתי, כי ממילא עשיתי שיעור חשבון.
איזה הרגשה מעולה!

אני אתרום עוד משהו שהחלטתי לעשות היום:
הכל בעמידה!
כן, גם עכשיו אני מקלידה בעמידה. אני כבר יודעת איך זה ייגמר אם אני אשב. יש לי ערימות למיין ואני רוצה להתקדם!!!!! כולי מרץ ורצון לגמור כמה דברים היום!

וחוץ מזה הבהילו אותי המחקרים שאמרו שלא משנה כמה פעילות גופנית את עושה, קובע כמה את יושבת. מי שיושבת יותר מדי מזמינה לעצמה מחלות קשות. לא רוצה.
נמיין
אחרי זה נרקוד player]טוויסט embedded[/po]&v=KxQZQ86jJHg

בסוף אני אבוא לבקר אותך עם העוגה הזאת, כל הדרך ברגל לצפון, מחזיקה את התבנית על הראש. חכי תראי
הלו, את מאיימת? אולי תאיימי עלי איומים כאלה? לא, כי אני הרבה יותר קרובה, את יודעת...

עמבה! איך שכחתי לעדכן, יוווווווווווו!
טוב, תיכף ארוץ לעדכן בדף שלי כי הבטחתי שם, אבל תשמעו, ההיא מהפינה של אבי? אז מתברר שהבנאדם מוסד, והעמבה אותנטית. מלאה במנגו. וחריפה. פשוט מושלמת. הייתי ילדה טובה ונמנעתי מלאכול ממש לפני השיעור שלי אבל עכשיו יש זמן עד יום רביעי. אני הולכת להתפרע היום ולשפוך ים של עמבה על האורז, כי גם האבוקדו בשל וזה הולך מצויין ביחד.

[ריש_גלית*]

ברגע זה ממש נראה התקליט המדובר באוזן השלישית בחיפה. 29 ש"ח. @}

[שיחות*]

הקטע על הטבחית שלא סופרת
שעה לקח לי. שעה.
(את מה היא לא סופרת לעזאזל. אולי זה את מי ולא את מה? אולי זה תיחכום כזה שאני מפספסת. ואיזה ברווזים?)
בסוף הבנתי.

[שיחות*]

כשכתבת על עצמך עם המסך מגע זה ריפרר במודע לסבתא שלך עם הטלפון, נכון?
אני מאוד תלויה בחסדי מי שקורא. שייהנה. שיבין. שיבין איך שאני התכוונתי. אבל למשפט הזה לא ציפיתי גם בלא יודעת מה. זה היה מעבר למה שאפשר לצפות. תודה

[שיחות*]

בסוף אני אבוא לבקר אותך עם העוגה הזאת, כל הדרך ברגל לצפון, מחזיקה את התבנית על הראש. חכי תראי
בגלל שבשמת ביקשה שבעצם תבואי אליה, אין לי איך לשלוט בתמונה שהצטיירה לי בראש אז אביא אותה להנאת הציבור:
קרוטונית, צועדת על כביש ארבע (הכי פחות סואן, ונעים להליכה צפונה חוץ מבקטע בו מופיע השלט הפסימי "בני ציון בצרה" ) על הראש שלה תבנית, על התבנית עוגה, על העוגה אבשלום קור ורק אז, למעלה על כתפיו...נו, הבנתם כבר.

[שיחות*]

אבשלום פיינברג. שיט. אני מה זה דפוקה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קרוטונית, צועדת על כביש ארבע (הכי פחות סואן, ונעים להליכה צפונה חוץ מבקטע בו מופיע השלט הפסימי "בני ציון בצרה" ) על הראש שלה תבנית, על התבנית עוגה, על העוגה אבשלום קור ורק אז, למעלה על כתפיו...נו, הבנתם כבר.
ואני דווקא חשבתי שעל העוגה אשים צנצנת עמבה, כדי לקפוץ לבשמת בדרך אליך. אבל בשמת הרסה לי את התוכניות. אם כך, לדעתי מכתפיו של אבשלום פיינברג יבצבץ עץ בגלל שהוא בלע גלעין פעם וצמח לו בבטן. ובעץ התמר בין עפאיו יקננו כמובן תוכים ותוכיים לרוב (מה ההבדל?), לצד חסידת זהב, טווס זהב וטווס יפה זנב. זהו, ככה בקטנה, להעביר את הזמן, שלא ישעמם בדרך

מתברר שהבנאדם מוסד, והעמבה אותנטית. מלאה במנגו. וחריפה. פשוט מושלמת.
אוי. עכשיו התמלא לי הפה בכמויות רוק כאלה, שרק פרוסת חלה עם עמבה ועגבנייה תוכל לעזור במשהו!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

רגע, מה פסימי ב"בני ציון בצרה"? אה

[שיחות*]

עפאיו?
וואו. נאלמתי דום יותר מכששמעתי פוארותיו.
עפאיו. איך זה ביחיד? מה זה בכלל? זה הרי לא סתם ענפים, נכון?
תוכיים זה כל מיני מינים, כמו שריבוע יש אחד יחיד ומיוחד אבל מרובעים פארשים יש כל מיני.
מאיפה זה חסידת זהב?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

סליחה, זו דוכיפת, לא חסידה "ובדקל בין עפאיו / תשכון לה דוכיפת זהב" (ביאליק)
"בשמים טס טווס זהב" (שם טוב לוי. כן).

מרגיעון: "מה את רוצה?" את הקוגניציה שלי בחזרה אם אפשר.

[בשמת_א*]

שרק פרוסת חלה עם עמבה ועגבנייה תוכל לעזור במשהו!
אם אין לך בדיוק בבית, את מוזמנת לכאן! יש עמבה, יש עגבנייה, ויש חלה (אורגנית אבל טעימה נורא). (-:

[מי_מה*]

טוב אני צוחקת פה בקול רם ועוד לא כולם נרדמו כאן בחדרים שלהם אז זה ממש סכנת נפשות!
הידעתן שהיום צוין בעולם יום התקליט? היום דוקא הייתי בבית של אחי ואיימתי לנבור בתקליטיה ולחפש אולי בכל זאת, אבל לקחתי על עצמי מלאכת טיגון וכשזו נסתיימה כבר שכחתי את המשימה ההיא אז וואלה, האוזן השלישית בחיפה. אפילו לא ידעתי שיש כזאת. איאלץ לסור לשם במו רגלי. רק שנשבור כבר את הדודא לתקליט הזה!

[מי_מה*]

וקרוטונית תודה על שלושה תרנים לאניה שזה השיר שדודה שלי היתה שרה לי כשהייתי ממש קטנה אבל טווס זהב של שם טוב לוי פי אלף יותר שווה וזה כבר נוסטלגיה לימי נעורי שאז היה לי התקליט
http://www.youtube.com/watch?v=uJx3i1NiXoM

[מי_מה*]

עכשיו רוקדת עם הטוויסט של בשמת. בחיי אדוני וספר התורה שאין מצב שאני יושבת יותר מדי. אם כבר אז כל פעם שאני מגיעה למדקרת שלי היא מצקצקת לי בלשון כמו אינסטלטור ואומרת 'שימוש יתר' בשרירים....

[ריש_גלית*]

הידעתן שהיום צוין בעולם יום התקליט?
כן, וככה נודע למקורותינו שהתקליט הנ"ל נמצא באוזן בחיפה. הוא (מקורותינו) ביקר שם לרגל יום התקליט.

הטבחית שלא סופרת - כן זה היה קצת התחכמות לא מוצלחת. בעברית יש לומר "הטבחית שאינה סופרת" ואז אולי זה יותר מובן... אח, עזבי. בואי לקפה וזהו. אנחנו בערך שכנות עכשיו, לא?

[עוברת_אורח*]

אוי, קרוטונית, את גדולה!

[שיחות*]

חלמתי שפגשתי את שם טוב לוי. ואמרתי לו משהו על ההופעה שלו שהייתי בה בתחילת שנות השמונים במועדון שהוא גם מקלט או גם חדר אוכל, אולי שניהם, בלילה חורפי. הוא היה עם מישהו. גרוניך? שלמה יידוב? לא יודעת. היו הרבה דובונים עבים וזקנים עבותים, כנהוג בקיבוצניקיות החורפית של הגולן לפני כמה עשורים.

[לי_אורה*]

אין לי מגרסת נייר, אני משרה בגיגית וכשזה הופך לעיסת נייר, זה הולך בתור כדור מעוך לפח
למה לא למיחזור נייר?

[בשמת_א*]

_אין לי מגרסת נייר, אני משרה בגיגית וכשזה הופך לעיסת נייר, זה הולך בתור כדור מעוך לפח
למה לא למיחזור נייר?_
על בטחון שדה שמעת (-: ?
דברים רגישים שאני לא רוצה שיפלו לידיים של אנשים, אני משמידה.
לא שמה במיחזור נייר מסמכים שיש עליהם שמי, תעודת הזהות שלי, פרטי חשבון הבנק שלי, פרטי כרטיס האשראי שלי, פרטי הביטוח שלי, פרטי הרכב שלי וכדומה.

כל מסמכי הבנק והביטוח שיש עליהם פרט אישי מזהה - מושמדים לרמה כזאת שאף אחד לא יכול לשחזר את פרטי.

[פלונית*]

קרוטנית, אפשר מתכון לעוגת גזר? צריכה דחוף מתכון לעוגה בחושה קלה להכנה למחר (מכירת עוגות לבי"ס). אם יש מישהי אחרת שיש לה אשמח. תודה מראש, פלונית

[פלוני_אלמונית*]

פורסמה כבר בדף הזה: ‫דג חתול (2012-05-06T23:38:58)‬

[שיחות*]

עתה אלך להתנבל לי יפה-יפה, כראוי ליום זה שהוא שמשי וסגרירי לסירוגין (בגופיה וחצאית דקיקה, רגע קופאים מקור ורגע מזיעים. תענוג).
בעקבות הקישור לעוגת גזר גיליתי שגם בשנה שעברה היה מזג אויר פסיכי.

[שיחות*]

_אני סתם מתענגת לי פה. תמשיכו, תמשיכו!
את העוגות אני כבר אוכל אצלכן._
ושבשמת כבר שנה שעברה פיזרה איומים קונדיטוריים.
האם הבלוג הזה הוא בעצם אירוע הזזת רהיטים ממקום למקום?!

[לי_אורה*]

לא שמה במיחזור נייר מסמכים שיש עליהם שמי
בוודאי! ובצדק גמור! גמני עוברת על כל מסמך אישי וקורעת אותו לגזרים (אם הייתה לי מגרסת נייר הייתי גורסת). אבל את חתיכות הנייר אפשר לשים במיחזור הנייר. או שיש סיבה לכך שלא?
<נוראאאא נהנית מהשיחה ומכל חילופי המילים. זה אותו דבר שיחה וחילופי דברים? חילופי דברים בריח עמבה וחלה אורגנית וטווסי זהב מעופפים מעל העפאים של בצרה (ושוב חזרנו לעיראק ) וקרוטונית פוסעת בצעד תימני עם מגש על ראשה ועליו כל מיני איתמרים שמגדלים תמר מכיס חולצתם המפוספסת בעליל בדרכה לשני מקומות גם יחדיו ובדרך פוגשת קיבוצניקים עם דובונים וזקנים עבותים למשעי עם עוגת גזר און טופ אוף איט>

[בשמת_א*]

ושבשמת כבר שנה שעברה פיזרה איומים קונדיטוריים.
בקרוב אהיה אצלך. תתכונני!

[שיחות*]

בני אומר:
אמא, אני יודע איך הכינו לבה.
הכניסו כדורי אש ממש ענקיים לאמצע של כדור הארץ, ואז האנשים יצאו ממש מהר, ואז נהיה שם ממש חם, ומרוב חום הכל יצא החוצה והייתה לבה.
אתה יודע מתוקי (מכירים את זה שבורים וחסרי אונים תמיד מסבירים מה לא?), - אנשים לא באמת יכולים לעמוד ליד חום כזה, הם ימותו מיד. זה לא אנשים עשו, זה ...הטבע עשה.
הטבע ואלוהים את מתכוונת, הוא מתקן אותי בכובד ראש.
הטבע ואלוהים, אני מסכימה.
גם את הבית הזה אלוהים עשה, הוא ממשיך בקביעה.
אלוהים עשה את האנשים, ואנשים יכולים לבנות בתים, אני מתקנת.
אבל אמא, הוא נאנח, משתהה, ומחליט על קו סובלני:
בכל בנאדם יש חתיכה קטנה של אלוהים. אז אלוהים בנה את הבית הזה.

[בשמת_א*]

חמודי!

[מי_מה*]

מתוק אחד! וצודק גם.

[שיחות*]

עוד משהו על הבן שלי: (סצינת נתקעתן בחדר מדרגות ממהרות לעבודה עם הפח ביד (לא מטפטף, לא מטפטף,) ושכנה מראה לכן תמונות של הנכדים בנייד שלה)

אוף!!! היא שכחה לספר לי מה קרה לג'ון לנון!
זועף על אחותו שהבטיחה ושכחה וממלמל.
מה קרה לג'ון לנון, אני שואלת באי שימת לב
נו אמא, מה מה קרה לג'ון לנון, זועפת חזרה אחותו השניה, הרגו אותו.
מה? נדהם אחיה הקטן. ומוסיף: מי זה בכלל ג'ון לנון?
הוא מוסיקאי מצויין מאוד, ואיש מיוחד מאוד, מלהקת החיפושיות.
אה. נאנח הקטן בהקלה. מזל שלא מלהקת הביטלס, כי אז זה היה ממש עצוב כי זו להקה ממש מעולה.

אולי זה המקום להוסיף שלפני דקה סיפרה לי חברתי יעל שתיבדל לחיים ארוכים ומאושרים שדבורה עומר מתה.
נכון שמי שנחקק על המון לבבות, אזניים ועיניים לא מת? אף פעם. כמו ג'ון לנון. כמו דבורה עומר. ונא לא להתקטנן לי על ההבדלים. (הייתי נשואה פעם למישהו שאידיאולוגית לא הסכים שהילדים יקראו דבורה עומר. היו לו עניינים פאראנו-קלטוריים, הוא אפילו עשה על זה דוקטורט מרוב שזה היה בנפשו (-: באמת. )

[בשמת_א*]

(-:
לא אתקטנן לך. היא קרובה רחוקה של אמא שלי (סבתא שלה וסבא של אמי היו אחים) אז היא הציפה אותנו בכתבות ובהתלבטות אם ללכת להלוייה או לא...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

(מי תהיה החרוצה שתתן קישור לדיון כאן על שרה גיבורת ניל"י?)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

(החיוך הוא כמובן על ההברקות של הילדון... )

[לילה_טוב*]

שאידיאולוגית לא הסכים שהילדים יקראו דבורה עומר
בא לך להסביר למה? אפשר בקצרה. ממש מסקרן אותי.

[עץ_לי_מון*]

לילה טוב, לא כדאי לך, אם דבורה עומר עדיין דבורה עומר בשבילך, אל תקראי אותה שוב ואל תשאלי...
(אותו דבר תקף לגבי ספרי האסופית/אן מהחווה הירוקה, ובשבילי זה נכון גם לגבי מונטי פייתון, שזה כבר טראגי...)

שיחות, הילד הזה מממותק.

[בשמת_א*]

בגלל הרמה הספרותית הנמוכה, האג'נדה המאוד פטריוטית (ניסוח עדין) וכיוצא באלה?
אבל אני כמו אבא שלי, לא מצנזרת. אם לא אסרו עלי לקרוא רומנים רומנטיים, פטריק קים ורינגו, בטח שלא אאסור על דבורה עומר...

[פלוני_אלמונית*]

פטריוטית זה רע ?
אז אתם בטוח גם נגד לקרא את גלילה רון פדר לא ?
והס מלהזכיר אסתר שטרייט וורצל

דווקא דבורה עומר זכורה לי כשמאלנית משום מה (להבדיל מגלילה)

[שיחות*]

יותר האג'נדה המאוד פטריוטית (ניסוח עדין) וכיוצא באלה , נראה לי.
מונטי פייתון
בואו נסכים, בבקשה, בבקשה, שלא נוגעים במונטי פייטון. פשוט ככה, נשאיר את הזיכרון המתוק על כנו ולא נבדוק את זה. (למרות שפעם אחרונה שבדקתי הייתה לא מאוד מזמן ועדיין היה נפלא. מה בעצם הבעיה עם מונטי פייטון? עץ לימון, רק באת! כבר לעשות בעיות?!)

אז אתם בטוח גם נגד
לא אנחנו, רק הגרוש שלי (-:
לילה טוב לכולם

[שיחות*]

מי תהיה החרוצה שתתן קישור לדיון כאן על שרה גיבורת ניל"י?)
לא הבנתי, שרה או אבשלום? (ראית שבסוף יצא שלבשמת יש קשר לכתפיים ההן?! לא סתם זה לא הירפה מאיתנו. הנה יצא המרצע. )

[בשמת_א*]

אז אתם בטוח
מי זה אנחנו? רק הגרוש של שיחות...

פטריוטית זה רע ?
ע"ע הגרוש של שיחות... P-:

ראית שבסוף יצא שלבשמת יש קשר לכתפיים ההן?!
את כבר מבינה שיש לי כמה וכמה קשרים לכתפיים ההן? את מבינה שדרך פנינה בלומרוזן לבית שמידט, שדרך לוין קיפניס ולמעשה כלתו ובנו ציונה ושי קיפניס, את מבינה שדרך דבורה עומר שכתבה על שרה, את מבינה שאם אני אמשיך לחפור אגלה עוד כמה קשרים? את מבינה ש-מייק בר רב אשי זכר צדיק ואדם משכמו ומעלה לברכה, צדק במה שאמר על הקשרים בין כל שני אנשים מן היישוב? pun intended?

[לילה_טוב*]

אה. פשוט נשארתי בקרשינדו.

[לילה_טוב*]

ברור שבתור ילדה אהבתי גם את כל הלאהוב עד מוות-פגיעה ישירה-שרה גיבורת נילי וכו' (עכשיו אני סקרנית לדעת איך זה יהיה לחזור אליהם), אבל את קרשינדו אני אוהבת עד היום בגלל שאני ממש רואה איך טמונים בו זרעי המרד שלי בחינוך הקיבוצי והקונבנציונלי ובו זמנית הוא חושף את החיבור העמוק שלי לשורשים האלה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני רק מפנה אותך למשפט החוזר פה בדף מספר פעמים בשמת ישבה על כתפיי אבשלום פיינברג החתיך ההורס.

שפתח פה סוג של דיון. ולא ברצותו התגלגל אפילו לכדי הווידוי וכן, הראו שם את אבשלום ושרה שוכבים, ואני שכבר הייתי אישה בוגרת, פשוט חטפתי שוק, כי לא יכול להיות שהם עשו שם סקס, הרי זה היה בימי התורכים, ודבורה עומר לא אמרה על זה מילה!

ויותר לא אוסיף דבר (אבל מה יש להוסיף, היה לנו פה הכל, מיתולוגיה מקומית, אושייה באופנית, סקס, תקשורת, ספרות ילדים ואפילו תורכי קטן).

[שיחות*]

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

_את כבר מבינה שיש לי כמה וכמה קשרים לכתפיים ההן?
בשמת ישבה על כתפיי אבשלום פיינברג החתיך ההורס_
גמני חיפשתי את הקישור, כי התכוונתי למחות בקטנוניות על ששמי נפקד מרשימת הקשרים לכתפיים ההן. אבל בדרך נתקלתי בדיון סביב קרוטונית ,הפלרטוט והעגלה . ובדיון סביב המתכון של זהבה ל"איך להחזיק את הגבר שלך בבית" , ופתאום הבנתי שלא רק הבלוג, כל האתר הזה הוא בעצם אירוע הזזת רהיטים ממקום למקום וכל האיזכור של המכשפות- בדף "דימוי הגוף"- נראה לי כמעט מיותר. (אבל רק כמעט).

מזל שלא מלהקת הביטלס, כי אז זה היה ממש עצוב כי זו להקה ממש מעולה
כל מילה. פשוט ממיס! נורא מתחשק לי לשלוף את האייפון, כי גם לי יש כמה מרגליות סביב הביטלס וג'ון לנון בפרט, אבל אני נורא ממהרת וגם שקית הזבל התחילה לטפטף..

יום שמח, שהיה!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

(האמת שנראה לי שזה היה בכלל יוסף לישנסקי בסצינה הלוהטת ההיא...).

[בשמת_א*]

האמת שנראה לי שזה היה בכלל יוסף לישנסקי בסצינה הלוהטת ההיא.
טוב שלא ראיתי את הסרט...
(האמת, המשחק שלהם היה נורא ואיום אז לא הייתי מסוגלת לצפות בזה)