דג חתול

[שיחות*]

וכן, הראו שם את אבשלום ושרה שוכבים, ואני שכבר הייתי אישה בוגרת, פשוט חטפתי שוק, כי לא יכול להיות שהם עשו שם סקס, הרי זה היה בימי התורכים, ודבורה עומר לא אמרה על זה מילה!

צורך בלתי נשלט להעתיק שוב את המשפט הזה, שבאמת מסכם ...משהו. כי באמת צדקת והיה טעם רב בהצעתך לשנס מותניים ולחפש את הדיון הרלוונטי.

[שיחות*]

אה (-: הוספתי בלי לראות את תוספותיכן המלבבות כי השארתי על המסך מהבוקר.

אבל אני נורא ממהרת וגם שקית הזבל התחילה לטפטף..
לכל ירידה במדרגות יש גם עליה במדרגות....אנחנו כאן. (בתפקיד השכנה שפותחת קצת את הדלת כל פעם ששומעת דשדוש רגליים ומציצה בחשדנות, אולי סוף סוף מישהו ידבר איתי ואוכל לצעוק עליו קצת שזה לא בסדר ש...משהו. "
כתוב לי במלחיצון שבין השורות כתובות המילים. אז מילא שהביטוי הזה נראה בכל פינה בזמן האחרון, אז הוא גם מלחיצון כי מי היא השכנה שפותחת דלת? ולמה היא נראית מכשושה בדיוק כמו מה שאמרנו שאין דבר כזה בדיון האחר וזה שבא אחריו וכולי? והאם היא רהיט, שזזה ככה כאן בין הדפים, או שמא מעצבת הפנים בכבודה ובעצמה?

[תפוזית*]

אתן מצחיקות אותי תודה!
<מהשכנה שלא נעים לה להיכנס באמצע השיחה של שתי השכנות שמקשקשות בחדר המדרגות, אבל הייתה שמחה להצטרף לחבורה... >

[בשמת_א*]

ולמה היא נראית מכשושה בדיוק כמו מה שאמרנו שאין דבר כזה בדיון האחר וזה שבא אחריו וכולי?
בדיוק קראתי מאמר ישן על הזדקנות. על הזדקנות חיובית והזדקנות שלילית. ההזדקנות השלילית יוצרת אדם מרוכז רק בעצמו, רואה רק את השלילי, חסר כל עניין, אינו מעוניין לעזור לזולת, אינו מעוניין לפתח את עצמו, להמשיך ללמוד, לאמץ גישה נדיבה, פתוחה וחיובית. אלה אנשים שמזדקנים רע, שמרחיקים מעצמם אנשים ונשארים בבדידות בגלל שהתקבעו בתוך שליליות, ומתים יחסית מהר בד"כ.

[מצ'רה*]

קריאה מומלצת: הספר "המכשפה מרחוב מלצ'ט 3" של גדי טאוב (השכנה בחדר המדרגות הזכירה לי)

[מי_מה*]

מקלידה ביד אחת (אוכלתדוקאולא מניקה) וצוחקת בפה מלא

[פומלה*]

בדיוק קראתי מאמר ישן על הזדקנות. על הזדקנות חיובית והזדקנות שלילית. ואיך מתבטאת הזדקנות חיובית? (מתפרצת בריצה במעלה המדרגות בדרך לפגישה חטופה עם השכן)

[בשמת_א*]

תיכף אצטט (-:

[בשמת_א*]

אז ככה: ד"ר פאולה הרדין, תרגום עו"ד יונה גורן, מתוך כתב העת "בריאות על בוריה" כרך ד', חוברת 5, עמ' 16 (אני מעתיקה בצורה חופשית, עם קצת דילוגים, לא ציטוט מדויק):
איך נראית ההזדקנות החיובית?
אנשים כאלה בדרך כלל:

• מסתכלים על העולם ועל אחרים בנדיבות ובסלחנות כלפי פגמים.
• מוכנים לתת לעצמם ולאחרים, ואף תורמים יותר בפועל, גם כלכלית.
• פיתחו גישה חיובית ואיכפתית כלפי הטבע.
• עדיין נמצאים בתהליך של הבנה ושל התחברות פנימית.
• עברו נקודת מפנה, כגון גירושים, אובדן עבודה וכדומה, שגרמה להם לחוויה של שינוי או של לידה מחדש. הם ראו בנקודת מפנה זו הזדמנות לצמוח ולהתפתח ולא תירוץ להסתגר ולהאשים.
• ניסו לפשט את חייהם, והקדישו זמן למחשבה ולתובנה, הדרושות כדי לסלק מחייהם אי-סדר ובלבול. למדו לקבוע לעצמם גבולות.
• יש להם מספיק אומץ כדי לשנות את עצמם ואת תנאי סביבתם.
• רואים את עצמם כאנשים רוחניים.
• מבוקשים כאנשים נבונים, הנותנים עצה טובה, תובנה ופרספקטיבה.
• מחוייבים ללמידה מתמדת, ומקדישים זמן ללמידה לבד או במסגרת קורסים וסדנאות.
• נוהגים בדאגה כלפי עצמם וכלפי אחרים.
• מאמינים בתקווה. לוקחים את חלומותיהם ברצינות, ומצליחים להגשים חלק מחלומותיהם במשך חייהם.

[שיחות*]

פשוט עושה חשק להזדקן, לא?
תודה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

בקיצור מי שחי חיים חיוביים, יש לו יותר סיכוי להזדקנות חיובית. ויפה יובל אחד קודם.

[פומלה*]

תודה בשמת על הפירוט @} מקוה שלא מואחר מדי ליישם...
הרשימה באמת נקראת לי כמו "איך לחיות בצורה חיובית" ואני דווקא חושבת שכל הסוד ל"הזדקנות חיובית" היא לא לפחד כלל...מהזקנה כמובן, לקבל אותה ואת השינויים שהיא מכתיבה ולזרום.
לא פשוט בכלל- כי זה מפחיד

[שיחות*]

ריבוי ההדרים כאן בזמן האחרון זה בגלל והדרת פני זקן?

[שיחות*]

קריאה מומלצת: הספר "המכשפה מרחוב מלצ'ט 3" של גדי טאוב (השכנה בחדר המדרגות הזכירה לי)
לגמרי! הבת שלי בדיוק הגישה על זה יומן מסע.

[בשמת_א*]

הרשימה באמת נקראת לי כמו "איך לחיות בצורה חיובית"
גם אני חושבת כך.
אבל המחברת מקשרת את זה לתובנות שמגיעות עם הגיל והניסיון, לכן זה מתקשר אצלה להזדקנות. או שבעצם, היא עוסקת בהזדקנות ולכן משווה בין אלה שמזדקנים טוב לאלה שמזדקנים רע.

[מיכל_בז*]

טוב, אז אם בקטע של מכשפות, אני ממליצה על תנינה האדירה, האנרכיסטית והמצחיקה של נורית זרחי.
כשהייתי ילדה היא העיפה לי ת׳ראש.

[שיחות*]

אבל המחברת מקשרת את זה לתובנות שמגיעות עם הגיל והניסיון
גם לי זה התחבר ככה, ולכן, לא משנה הגיל, משנה השינוי התפיסתי המתחולל עם הזמן.
אולי מישהו חי דאוג ולחוץ ועם נטיה להתמרמר ואז הזמן מעביר אותו שינוי. ולוקח הכל יותר באיזי בגיל המבוגר. נרגע, מקבל פרופורציות...

[בשמת_א*]

אולי מישהו חי דאוג ולחוץ ועם נטיה להתמרמר
מחמיר את כל הסימפטומים ואז הוא מזדקן רע...

[עץ_לי_מון*]

עץ לימון, רק באת! כבר לעשות בעיות?!
אואו... לא, לא ככה, אממ.. התכוונתי ש.. נו.. זה.

טוב, כפיצוי אני אעשה ספונג׳ה בחדר מדרגות.

[ציפורי*]

אה. נאנח הקטן בהקלה. מזל שלא מלהקת הביטלס, כי אז זה היה ממש עצוב כי זו להקה ממש מעולה.
D-:
הייתי נשואה פעם למישהו שאידיאולוגית לא הסכים שהילדים יקראו דבורה עומר. היו לו עניינים פאראנו-קלטוריים, הוא אפילו עשה על זה דוקטורט מרוב שזה היה בנפשו
אני משערת שזה אותו מישהו שכשישבתי פעם אצלכם בסלון וקראתי ספר הוא ביקש לראות איזה ספר זה ואז אמר-
"אח..אין כמו ספרי טיסה.."
ייבש אותי שחבל על הזמן..(מתנצלת מראש על הנפילה הקלה ללשון הרע, אבל שנים אני מחכה לפרוק את הסיפור הזה >:) ).

[שיחות*]

ציפורי יקרה, מה אני אגיד? כנראה שמדובר בגרוש הזה...

[שיחות*]

טוב, כפיצוי אני אעשה ספונג׳ה בחדר מדרגות.
אוי אין צורך. הבלוג היה בסדנה של בשמת וכאן מנקים ללא רגשות אשמה (-:
את חמודה מאוד והפיצוי הוא שאת אוהבת את מונטי פייטון.

[שיחות*]

התכוונתי להגיד שלפעמים ההומור כאן קצת גס רוח. אז סליחה על זה

[שיחות*]

שכחתי להתייחס לזה:
ואיך מתבטאת הזדקנות חיובית?
כנראה שבין השאר בתרגולי דברים ברוח ריצה במעלה המדרגות בדרך לפגישה חטופה עם השכן)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

"אח..אין כמו ספרי טיסה.."
רגע, אבל מה קראת? בטח סאראמאגו. או ג'ויס. או פרוסט.

[ציפורי*]

תודה קרוטונית. כל כך קיוויתי שמישהו ישאל...
זה היה ספר של אן טיילר. זו שכתבה את תייר מזדמן, שהוא ספר (וסרט) נפלא בעיני.
אני מאוד אוהבת את הספרים שלה. וגם את דבורה עומר.
(כן, מאז אותו ארוע על הספה בבית של שיחות עברתי תהליך של השלמה עם שטחיותי כקוראת וככותבת).
(אבל כנראה שהתהליך לא הושלם במלואו כי עובדה שהיה לי דחוף נורא לפרוק את זה כאן עכשיו P-: ).

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

שטחיותך ככותבת??? פחחחחחחחחח
(תסלחו לי כן)

[בשמת_א*]

עברתי תהליך של השלמה עם שטחיותי כקוראת וככותבת
חחח
למען האמת, הערות כמו

"אח..אין כמו ספרי טיסה.."
מעידות בעיקר על התנשאות, זלזול בטעמם של אחרים, זלזול בכלל.
כלומר זה מעיד על האקס. לא על טעמך הספרותי (לא מכירה אותך ככותבת אבל אולי זה מפני שאני נכנסת רק למעט מאוד דפים פה?).

[ציפורי*]

תודה יקרה. התכוונתי ככותבת פרוזה, לא בלוגים..
ובכלל, בעצם, זה לא בדיוק שטחית אלא מין משהו שקשה לי להסביר, משהו כזה אולי- "כתיבה נשית על יחסים ועולם פנימי בלי התעסקות בסכסוך היהודי פלסטיני או על עניינים אחרים שברומו של עולם".
(אוף, איך הסתבכתי..לא התכוונתי להתחיל לנהל כאן דיונים על כישוריי ככותבת. פאדיחה).
(בטח יש על זה איזה פתגם בארמית- "הנופל בלשונו מתגלה גאוותו" או משהו כזה)

[בשמת_א*]

כתיבה נשית על יחסים ועולם פנימי בלי התעסקות בסכסוך היהודי פלסטיני או על עניינים אחרים שברומו של עולם
אהה.
הוא שאמרתי: התנשאות וזלזול.

מי בדיוק קובע מהם "עניינים שברומו של עולם"? איך אני אוהבת את אלה שקובעים במקומי מה צריך להיות הכי חשוב בעיני...

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

התכוונתי ככותבת פרוזה, לא בלוגים..
גם אני, נו. קראתי הרי.

כתיבה נשית על יחסים ועולם פנימי בלי התעסקות בסכסוך היהודי פלסטיני או על עניינים אחרים שברומו של עולם
אויש עדיף שאני לא אתחיל.
בשמת, טוב שיש אותך

בטח יש על זה איזה פתגם בארמית

[עץ_לי_מון*]

אל דאגה דג ח, אני לגמרי התחלתי... ואני בכלל לא נעלבתי אלא נהניתי מהפליקים הידידותיים..

ולעניין הספרים, בדיוק היום חשבתי על זה, שחבל שבמקום לקרוא ערימות של דפים בבאופן, מליון פעם את המאחורה על האריזה של הטמפונים (לפני שקראתי את הדף הרלוונטי בבאופן (-; ), וספרי טיסה שנקלעו לידי.. חבל שבמקום כל אלו לא סיימתי את יוליסס או את הטרילוגיה של שר הטבעות. אבל למה בעצם? כי אז הייתי יכולה להגיד שבמקום לקרוא ספרי טיסה בלה בלה בלה....?

שחצנות, גם אם פנימית, מורידה אותי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

"כתיבה נשית על יחסים ועולם פנימי בלי התעסקות בסכסוך היהודי פלסטיני או על עניינים אחרים שברומו של עולם".
כן, זה נשמע ממש-ממש שטחי. כמו ספר של דוריס לסינג או מרגרט אטווד או אליס מונרו. זוועה.

[שיחות*]

תזכורת לציבור: אפשר לספר לציפורי איזו מוכשרת ומצויינת היא תוך כדי שעוזבים את הגרוש שלי במנוחה. ככה, עם שתי אצבעות, להניח, הופ. זהו. (כן, כן, בשמת, גם את. אני רואה שקשה לך, אנחנו איתך, אז קדימה, ביחד...אוה! יופי. רואה? ) יש מלאן-תא על מה להחמיא לה גם ככה, ואני מאוד בעד ההתרחשות הזאת, של ליטופים אוהדים ומחזקים ותזכורות מציאות לכותבת המשובחת שהינה.
אסיים בהחרייה-החזקה של המשפט הבא
_שטחיותך ככותבת??? פחחחחחחחחח
(תסלחו לי כן)_

[שיחות*]

לפני שתתחילי, ציפורי יקרה ואהובה, אני מדגישה בזאת :
ברור וידוע שאת מרגישה ש..."אוף, איך הסתבכתי..לא התכוונתי להתחיל לנהל כאן דיונים על כישוריי ככותבת. פאדיחה"
אז אל. הכל סבבה, את בסביבה כל כך אוהבת ומעריכה כישורייך שלאף חד אפילו לא נדמה שזה מה שהתכוונת, וכולם פה עושה רושם שמאוד נהנים להפליג במילים חמות עלייך ועל כתיבתך אז תרגישי נעים. הפתגם בארמית: אידק חוטרא, בארא זראטוסטרא (תרגום חופשי: "נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח".)

[פלוני_אלמונית*]

עדיין לא הצלחתי להבין, זה בלוג של דג חתול או של שיחות (או של שתיהן או שהן אותה אחת)

[שיחות*]

במשך השנים כתבתי כשיחות, את הבלוג הזה התחלתי בשם דג חתול, וחזרתי לשיחות. אותה אחת. (אני חושבת.)

[בשמת_א*]

חבל שבמקום כל אלו לא סיימתי את יוליסס או את הטרילוגיה של שר הטבעות
לא חבל.
הם משעממים...

(שיחות, למה שנעזוב אותו במנוחה? הוא חמוד מאוד, אבל זה לא מפחית מההתנשאות והזלזול).

[שיחות*]

נעזוב אותו במנוחה כי את לא מבינה את הקונטקסט. האיש הזה, במקרה ידוע לי, מחבב את ציפורי מאוד, מאוד, מכבד ומעריך, מאוד.
יש לו הומור מסוג שלא בא טוב לציפורי באותו הזמן. אני יכולה להבין את זה. אבל זה הומור, ואולי זו גם דעתו על הספר, לא יודעת, לא מכירה אף אחד מהספרים שציינתן. אני מכירה היטב את ההומור שלו. הוא לא נועד לפגוע בד"כ, ואין לי שום ספק שבעולם שהוא לא התכוון לפגוע בציפורי, שאל עדינותה, חוכמתה ומורכבותה התוודע היטב, על פני לא מעט זמן.

[ציפורי*]

תודה שיחות על ההוראות הברורות והנחרצות-
אז אל. הכל סבבה, את בסביבה כל כך אוהבת ומעריכה כישורייך שלאף חד אפילו לא נדמה שזה מה שהתכוונת, וכולם פה עושה רושם שמאוד נהנים להפליג במילים חמות עלייך ועל כתיבתך אז תרגישי נעים. הפתגם בארמית: אידק חוטרא, בארא זראטוסטרא (תרגום חופשי: "נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח".)

הן לא מאפשרות לי להסתבך עם עצמי עכשיו לנוכח השפע הזה של מילים טובות.
I'm overwhelmed
(זה אחד הביטויים באנגלית שפשוט אין לו תרגום מוצלח. לפעמים מוצפת יכול להתאים, אבל במקרה הזה למשל- לא).

[ציפורי*]

האיש הזה, במקרה ידוע לי, מחבב את ציפורי מאוד, מאוד, מכבד ומעריך, מאוד.
זה לגמרי הדדי.

[אישה_במסע*]

היורשה לי להתערב בשיחה שקרתה מזמן בין אנשים שאני לא מכירה?

לדעתי, יש הבדל בין אדם שמעריך מישהו לבין התנהגות מעריכה.

בחברה שלנו מקובלות הרבה התנהגויות מזלזלות ולא אוהבות, שמשום מה נחשבות מכבדות ואוהבות. זה לא הופך אותן לכאלה.

יכול מאוד להיות שהו אמעריך את ציפורי, אבל הוא גדל באותו עולם שכולנו גדלנו בו, ולכן יצא לו משפט מזלזל.

זה לא אומר עליו שום דבר מהותי. זה לא הופך את הביקורת על המשפט לפחות נכונה.

[בשמת_א*]

או, תודה ל אישה במסע שסידרה לי את הראש: גם אני מאוד מכבדת ומחבבת את הנ"ל, ובכל זאת, ההתנהגות המתוארת היתה מתנשאת ומזלזלת ועובדה שזה "שתל" אותה...

[מי_מה*]

בשמת, טוב שיש אותך
וטוב שיש אתכן כולכן. ומרוב שיש לי המון רגשות חמים אין לי מילים אז אני אשים פה שיר באדיבות סגו לה ששמה אותו במקום לגמרי אחר ונראה לי שייך גם לכאן
http://www.youtube.com/watch?v=[po]eK YcQyeYMo[/po]

[ריש_גלית*]

אחחחחח
(שזה, להבדיל מפחחחח, משהו ממש מלא רגש ומנומס שבמקרה אין לו מלה בעברית).

[פלוני_אלמונית*]

מה שנקרא לגופו של עניין ולא לגופו של אדם

[אישה_במסע*]

בשמת, את ההבדל הזה למדתי ממך, אניאני בסך הכל מחזירה עלייך את כל מה שכתבת על התנהגויות אוהבות בדפים על אמא שאוהבת יותר וגבר שאוהב יותר, שהפך ל איך לזהות גבר אוהב.



http://www.youtube.com/watch?v=_MZ3qjQYt1M

[שיחות*]

ממש הגזמתן.
סליחה שאני רואה כאן רק את הגיחוך שבלנתח מצבים מתוך הוירטואליה, אבל זה מגוחך ברמות.
מקווה לזכור את זה בפעם הבאה שאפול בפח הטיפשי הזה.
יכול להיות שאצטרך למחוק את המשפט הזה שכתבתי. אני לפני מחזור. אבל קשה לשבת בשתיקה מנומסת מול נתחנות יתר של פיסות מידע שלא מחוברות לכלום. זה נראה לי לא אזרחות טובה להניח לזה לקרות בלי תגובה.

[פלוני_אלמונית*]

שיחות כבר עזבנו מזמן את גרושך, פשוט מנסות להמשיך...אולי קשור גם לאיך אנו אוספים צרות שלא שלנו, כאשר איננו מתיחסות לעניין עצמו אלא נשארות רק בפרספקטיבה של העניין ביחס אל עצמנו...

[שיחות*]

תודה על ההסבר.
תודה באמת, לא ציני.
כאשר איננו מתיחסות לעניין עצמו אלא נשארות רק בפרספקטיבה של העניין ביחס אל עצמנו...
כן, זה נושא ראוי. פחות ישים לפני מחזור אני מניחה.

[ציפורי*]

גם אני הרגשתי אי נוחות גדולה לגבי הדיון שהתפתח, עד שהבנתי שזה באמת כבר לא קשור לארוע עצמו, אלא לסוגיות של אהבה עצמית וערך עצמי.
עדיין מוזרה לי כל ההתפתחות הזו שהתחילה במה שסיפרתי, ויש בי חלק שמאוד נבוך מזה.

[בשמת_א*]

מצידי אין בעיה למחוק כל מה שכתבתי בנושא, אם בא לכן זה לא נראה לי משהו מהותי P-:

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מצידי אין בעיה לשלוח לשיחות פה חיבוק גדול ולדבר בדף שלה רק על מה שהיא מבקשת לדבר בדף שלה. בין אם זה קשור לאירוע, לאדם או לסטגדם. @}

שירים נהיו פה כמו זרי פרחים כאלה ששולחים במתנה? (או כמו בונבוניירות עבשות שמעבירים לדודה החמישית אחרי שהרביעית החליטה שבזה היא לא נוגעת?)
אז הנה שיר לבעלת הבית המתוקה, היום שבת ולא מורידים זבל. רק מזמינים לעוגת שמרים וכוס תה ומוזיקה רכה עם קול דבש וסלסולים.
http://www.youtube.com/watch?v=zKVUSKlRU50

[שיחות*]

מתוקה אחת. שמת לב לזה?
מילים ולחן: קובי אפללו
גיטרות: שמעון יחיא
צ'לו: מאיה בלזיצמן
ויולה: גליה חי
כינור ראשון: קרן טננבאום
כינור שני: ניצן קנטי

---

בדרך כלל לא שמה לב אבל עכשיו גם שמתי לב שזה שיר ארוך (הרבה בתים), (זוכרת מה בוב דילן אמר על שירים ארוכים? ), וגם ההרכב המוסיקלי הזה הוא בלתי שגרתי. (אני נוטה, שלא בטובתי, לזלזל במבצעים לא מוכרים וברמיזה אפילו, לסילסולים.) אבל עכשיו הבחנתי, גם כלים אמיתיים, גם שמות לא מוכרים וגם הרבה מילים. מעניין. (את השיר פחות אהבתי. אבל זה פחות משנה. יש לי ממש אוזן לא סובלנית לשירי מסכנות. הילדות שלי עכשיו שומעות נתן גושן. מהבוקר. ואני מכינה סנדביצ'ים ושואלת את הכיור מתי הוא כבר יפסיק לייבב המסכנון-נצח הזה, ולמה כבר ממוקדם בבוקר כל הקוטראיי הזה. get a life! ובכל זאת חיממת את לבי עם העדינול הזה, ותודה רבה לך.

[שיחות*]

יצא לי פס צהוב נורא דרמטי, אז זה לא בגלל שכתבתי דברים שאמורה לבוא אחריהם דממת הגות, זה פשוט ככה יצא אין לי מושג למה.

[בשמת_א*]

זוכרת מה בוב דילן אמר על שירים ארוכים? )
מה הוא אמר?
<מתמקדת בעיקר>

[שיחות*]

שמחה ששאלת (-:
הוא אמר ששירים שנמשכים פחות משלוש דקות עלולים לגרום לנזק מוחי.

[לי_אורה*]

הוא אמר

[שיחות*]

כבוד לבוב דילן בבקשה.
(וואי, נהייתי נורא נודניקית לגבי מה שכותבים פה. אולי אני צריכה לשחרר את הבלוג קצת מנוכחותי המעיקה. ולא, זה לא הזמנה לליטופי אגו (-:
שינשום קצת. )

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

להשוות את ק. אפללו לנתן גושן זה כמו להשוות טקסט של בוב דילן לספר הטלפונים. כלומר, זה טקסט וזה טקסט, האורך אותו אורך, אבל איפה הכישרון!
תיכף אני מתחילה לספר בדיחות עדתיות נמוכות.

אולי אני צריכה לשחרר את הבלוג קצת מנוכחותי המעיקה.
מאיזו עדה את?
יש פה מישהי מרחובות?

[שיחות*]

גושן זה ספר הטלפונים? עדכניני וקשה

[שיחות*]

אני כל הבדיחות הולכות אצלנו. כורדים מספיק טוב לך?
ופרסים? כבר ים אפשרויות. (על עיראקים בטח את לא מספרת. גם כן אלה עם הגאווה שלהם. לא הרבה אנשים יודעים איזה גאווה יש על העיראקים.)
גם את הרחובות לא הבנתי. נא לספר בדיחות מובנות או להסביר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

האמת? לא נחשפתי למכלול יצירתו של גושן. וכנראה טוב שכך.

נא לספר בדיחות מובנות או להסביר.
טוב, נכנעתי. אסתפק בבדיחה של הגדול. היום נגסנו באבטיח ואני אמרתי: "אוי, זה משיב נפש". אמר הילד: "אה, אז אפשר לתת את זה למישהו שמת והוא יפסיק להיות מת. אולי אתן את זה לסבא רבא שלי".
אני ממש מקווה שזה מובן

[שיחות*]

מובן . אבל מה היה הזה עם הרחובות?

[שיחות*]

ורגע, סתם לכלכת על גושן על הדרך? אפילו לא מכירה אותו? או את "מכלול יצירתו" כמו שאומרים רק כאלה שאומרים "משיב נפש" כשהם אוכלים אבטיח?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כן, סתם, על הדרך. (מרגיעון: קחו אוויר - זה בחינם!)
רחובות, זה היה סתם טייק-אוף על בדיחת סטנד אפיסטים ידועה: "יש פה מישהו מנתניה? <הכנס כאן בדיחה על נתניה>" וכן הלאה.

[שיחות*]

מה שנקרא במופלא ממך אל תחקור.

המרגיעון הביא אותה בבדיחה עדתית נמוכה:
ללא חולמים - לְעולם לא תהא מנוחה לעולָם.

[מי_מה*]

נו, די, סתמו, קובי אפללו הוא ממי, או כמו שקרוטונית אמרה פעם במקום אחר, פופ משובח. ואם כבר אז האבטיחים השנה, בינתיים ממש משיבי נפש ותודה רבה ושבוע טוב

[פלוני_אלמונית*]

הבנזוג היה בהופעה של דילן לפני כמה שבועות, ודיווח שהלה רצח בשיטתיות שיר אחר שיר. מילמל כך שאי אפשר היה להביו למה כוונת המשורר, בשום מובן. הקהל היה עסוק בעיקר בניחוש מושכל של מה הוא שר עכשיו. כמה מצער.

(לעומת זאת הופעה של הרולינג סטונז - באמא שלי, הסטונז!) היתה מעולה, מלאת אנרגיה, עיזוז ומקצועיות. הלוואי עלי, הלוואי הלוואי, לקפוץ ככה בגיל 70 כמו מיק ג׳אגר.

<אליס בארץ המראה, בכלל לא כאן. בכלל לא! אני עובדת. עובדת. בעיקר על עצמי>

[שיחות*]

אליס אהובה! איזה בוקר מגניב. סולחת על כל הטיזינג עם ההופעות , וסותמת.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אליס בארץ המראה,

[אליס_בארץ_המראה*]

לא לא, אל תסתמי! בסוף עוד יצא שאני אשמה שאת לא כותבת. ונשבעת שזה לא טיזינג, רק חיפשתי נושא שיאפשר לי להשתחל פנימה. כבר לא קל לאשה בגילי, כל ההופעות האלה (כלומר האחת שהלכתי אליה), שלא לדבר על להשתחל.

וקרוטונית, מזל טוב ענקי, ענקי ומיוחד! Alle achtung! איך שאני מגיעה לישראל אני קונה עותק

[שיחות*]

זה כבר מהתחלה את אשמה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[שיחות*]

הסבר לפשר ההסמקה של קרוטונית:
הספר שלה על המדפים! בחנויות! מזל טוב! בהצלחה רבה
קוראים לספר "הזקן השתגע". ונראה לי שהוא הולך להיות לא דומה למה שהתרגלנו לקבל מקרוטונית בד"כ...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תודה מותק שלי לא סתם אלא במבצע 1+1 בצומת ספרים (יענו, אם הספר לא ימצא חן בעיניכם קחו עוד אחד שיהיה בבית).

[מי_מה*]

מזל טוב לקרוטונית (אני לא מתאפקת, אבל לפחות שמה בסוגריים, את ההסתיגות שלי מרשתות השיווק האלה של הספרים עם האחד+אחד שלהם והשלוש בעשר או ארבע במאה שלהם שמשאירים את הסופרים בלא שכר הוגן לכתיבתם).
ברשותכן חולקת פה שיר. איכשהו גיליתי אותו רק עכשיו וגם זה בגלל חגיגות התשעים לקיבוץ שלי שכבר תיכף בן 92 אבל רק אתמול היה סופסוף המופע המרכזי והשיר הזה היה בו ונגנבתי עליו ומיד רצתי לחפש ביוטיוב וגיליתי שבכלל היתה סדרה בערוץ 8 שבטח הייתי שמחה לראות .
http://www.youtube.com/watch?v=SngMdrHcQKU

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מי מה יקרה, גם אני מסתייגת מהמבצעים מאותן סיבות, לא רק בגלל הפגיעה בסופרים (חיתוך התמלוגים בחצי) אלא בגלל הפגיעה במו"לים קטנים, ותומכת במי שמנסים לשנות את המצב הקיים. אבל זה המצב בשוק, ומבחינתי כרגע עדיף שיראו ויקראו את הספר מאשר שלא. ספר (ראשון של כותבת לא מוכרת) שלא במבצע פשוט מתפוגג. לכן, אין לכחש, שמחתי מאוד שנכנס לרשימת המוזלים.

(כמובן, לא הוספתי קודם - הוא נמכר גם בחנויות עצמאיות קטנות בת"א ובירושלים, ואולי עוד שאני לא יודעת עליהן, ושם אפשר לקנות במחירים שמשאירים את החנות בחיים).

[שיחות*]

ברשותכן חולקת פה שיר. מעולה.

[עץ_לי_מון*]

קרוטונית, מרגש! בהצלחה

[עוברת_אורח*]

_אליס בארץ המראה,
hurray_
אשרינו שזכינו לחזות בשיבת ציון!

[מי_מה*]

ובסוף עוד הלכתי וקניתי עם האחד +אחד. . אני , אין לי אופי במיל אבל לפרגן לחברות אני מפרגנת וגם יש לי ספריה נאה אז זה מפצה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

היי! איזה כייף! רוב תודות, יקירתי. מקווה שתיהני (אם לא תיהני תמיד יש את השני שבא אתו ).

[מי_מה*]

אויש , סתמי, ברור שאני אהנה

[פלוני_אלמונית*]

שיחות, איה את?

[שיחות*]

כבר אמרתי שאני מתה על מימה? הבחורה עקבית. ברורה. ג'דאית לכל דבר ועניין.
(אני כאן, אני כאן (-: )
רציתי לספר כמה דברים, והתערבבו לי קצת. אנחנו קוראים עכשיו את נסים ונפלאות. טראח איך שהגענו ל"ואתם ואתם ראיתם גם שמעתם. הנסים והפלאות, לנסים ונפלאות" , זה בקע ממני כשיר. כי אני מכירה את השיר הזה! מי עוד מכירה? משתיים ועשרה בצהריים בגל הקל התכנית לאם ולילד? הקריאו תסכיתים של נסים ונפלאות. כל יום.
ואני שטופת אהבה ללאה גולדברג, לספר כולו, וילדיי הצעירים נמוגים לי בדבשיות לתוכו, ותענוג למתוח את הגבולות ולא להעביר כל משפט לעברית בת ימינו וכן לקרוא כמה משפטים ברצף לפי הופעתן המילולית המדוייקת...ואז מגיע הרגע שגברת מה בכך אמא של עוזי וגברת יוכבד (הבת שלי היחידה בעולם שאומרת יוכבד עם ד' בסוף, כמו שהיא אומרת סבתא עם ב' באמצע)מתפרצות לדירתה של לאה יקירתנו (לחדרה, ליתר דיוק) וכועסות על מה שהיא עושה עם הילדים. גם אספה אליה שניים מהרחוב, את נסים ואחיו הקטן אליהו שאבא אין להם ואמם כובסת בבית איזו גברת והתאשפזה בבית החולים הדסה, והם נשארו לבדם, וגם חיברה אותם עם ילדיהן הטובים ונקיים ויחדיו מכינים קרקס.
וחשבתי לי, איזה קטע, מרוב אהבה אל לאה גולדברג לא עצרתי רגע אחד לתמוה איזה קטע הזוי זה, כל איסוף הילדים הזה, ללא יידוע ברור של הוריהם, ואף בהתנגדותם הגלויה של חלק מההורים...טוב בשנות השבעים לא עצרתי, הערב עצרתי, ואף תמהתי, ואז הזכרתי לי שלאה לא הייתה רק דודה של שום-איש, היא גם הייתה אמנית. וככזאת, אז לא אגיד "מותר לה" אבל כן אגיד שלא מוזר שהיא ישבה וכתבה על החוויה הזאת כעל התנסות סופר-לגיטימית. כולה לקחתי כמה ילדים של אחרים, הדבקתי אותם לקוף, ורבתי עם האימהות שלהן (אלה שלא היו מרותקות למיטת בית החולים..) והתעקשתי להמשיך במיזם שהתחלנו בו.
מדליק, אף פעם לא הייתי חושבת שיש בספר הכתום התמים משהו מופרע וחתרני.

והבן שלי אמר לי "אמא את יודעת, אם יום אחד תחליטי להיות כל היום בלי מכשירים בכלל, החיים שלך יהיו ממש טובים באותו היום. אולי תנסי מחר. "
וואי, אתה כזה חכם וכל כך צודק, בסדר, אנסה מחר.
וכשחזרנו אני מהעבודה והוא מהגן, חיכיתי בסבלנות שהוא ייעלם רגע, כדי לבדוק מיילים. כי אני רמאית חסרת כבוד ומוסר. אני די מגעילה עכשיו שאני חושבת על זה. איך בשניה הראשונה שהלך לשירותים ישר היד הייתה על העכבר של המחשב.
ובערב, הוא אמר לי בשלווה כזאת "זה לא נורא שהיום לא כל כך הצלחת. אפשר גם ביום אחר."
פעם אני אכתוב את רשימת הדאגות שיש לי מלגדל בן בבית בלי עוד בנים בסביבה. והאחריות והבגרות והשיתופיות שהוא חס וחלילה עלול למצוא את עצמו רוכש ומפתח בגילו הרך.

[מי_מה*]

מתה עליך גם ועל האוצרות האלה שאת מגדלת בבית.

[עוברת_אורח*]

מתה עליך גם ועל האוצרות האלה שאת מגדלת בבית.

[עננים_בקפה*]

לא להיות דואגת. בבית שכולו בנים זכרים אני בכל זאת זוכה לכך שמספר שלוש מניח עלי יד ענוגה של אחות רחמנית לבושת שביס והומה "זה בסדר אמא, גם כשאת כועסת את אוהבת אותי, אני מבין בתחושת הלב וסולח"

[עוברת_אורח*]

זה קטע של מספרי שלוש