נדמה לי שעכשיו זו כבר העונה הרביעית של האח הגדול,
את הראשונה כמעט לא ראיתי, היו לי דעות קדומות, אבל בשנייה התחלתי לצפות ושיניתי את דעתי, ומאז אני מוצאת את זה מעניין ביותר.
ויותר מזה - מעורר בי מחשבות עמוקות על ההקבלה לחיינו בעולם הזה:
אני מרגישה שהאנשים שמגיעים לבית זה כמו הנשמות שנשלחות לכדור הארץ.
הן לכאורה מתנתקות מהעולם האמיתי שלהן, ומגיעות לכאן לשם אתגרים והתנסויות מעניינות, ונמנע מהן קשר עם המקום שממנו באו (לא קשר רציף בכל אופן. גם למתקשרים).
היחס לאח הגדול נראה לי לפעמים כמו היחס לאלוהים: הוא זה שמחליט עליהם, הוא זה שקובע. הם באים כל פעם לחדר מיוחד (בית תפילה?) לבכות לו, לשפוך את לבם, ולבקש ממנו בקשות. והם נתונים לחסדיו אם יסכים או לא.
(ההבדל היחיד - שאצל האח הגדול - 'אלוהים' גם עונה להם ישירות).
האח הגדול בכוונה מציב אותם בכל מיני אתגרים מיוחדים - כדי להוציא מהם צדדים שלא יוצאים ברגיל.
כמו שאלוהים מציב לנו כאן אתגרים מיוחדים שדרכם אנו יכולים לגלות יותר את היכולות שלנו או את הצדדים האפלים שלנו וכו' וכו'.
האח הגדול הוא מין מעבדה כזו, שמייצרת דרמה באופן מיוחד, שמשתמשת בקטליזטורים ועושה ניסויים בחומרים - שמתוך כך מתגלים דברים מדהימים (תרכובות מופלאות, תרכובות מסוכנות).
גם העולם הוא מין מעבדה כזאת. עם קטליזטורים כאלה.
זה שהאח הגדול בוחר מראש דווקא משתתפים שהם לכאורה הפכים ועשויים להוות אתגר אחד עבור השני - זה כמו שנראה שעל כדור הארץ בדרך כלל בני המשפחה הם כאלה שמהווים את האתגר הכי גדול אחד עבור השני - שאיתם אנחנו 'נתקעים' בלית ברירה - ודווקא איתם מתבצעת הלמידה הכי גדולה.
כאשר אדם מועמד להדחה - זה כמו אדם חולה שעלול למות - גם אם לא ימות, זה גורם לו לעשות חשבון נפש, ואולי לשנות את דרכו.
כשהם מודחים - זה מעין מוות, שבו הם עוזבים את הבית (את החיים הארציים, את הגוף) ויוצאים ממנו אל החיים שאחרי המוות, לפגוש את כל הנשמות שמחכות להם שם (הקהל באולם
), ואת כל אלו ש'מתו' לפניהם.ואז המלאכים (ארז טל ואסי אזר
) מראים להם על מסך את כל הרגעים שלהם בבית, כמו שמקובל להאמין שמראים לנשמה את כל החיים שלה - וזה הזמן שהיא נזכרת ומבינה את הטעויות שלה ועושה חשבון נפש.מדהים, לא?
**********
כבר מזמן חשבתי על כל ההקבלות האלה - אבל אתמול זה התחדד לי:
הייתה להם משימת 'בית חולים' וחלק היו צריכים להיות רופאים וחלק היו צריכים להיות חולים - ולכל אחד נתנו משימת 'מחלה' אחרת - אחת עם גבס ומותר לה ללכת רק עם שני מלווים, אחת חולה במיתרי הקול ואסור לה לדבר, אחת עם טחורים ומותר לה לשבת רק על כרית עם חור באמצע וכו'.
(כפי שהבנתי, האח הגדול בכוונה בחר לכל אחד 'מחלה' שמנוגדת לטבעו, כדי שהאתגר יהיה קשה יותר. למשל מי שרגילה כל הזמן לזוז - שתצטרך להיות עם גבס, מי שרגילה לדבר - צריכה לשתוק וכו'.)
היה איזה קטע ששירן שהיה אסור לה להוציא קול - שאלה מישהו בתנועות שפתיים 'עצבני?' ואז הוא התחיל לשפוך את הלב הרבה זמן, והיא רק הנהנה בראש והקשיבה לו.
חשבתי שזה מדהים איך למרות שהיא בכלל לא יכולה לדבר ובקושי סימנה מילה אחת, היא הצליחה להוציא ממנו תגובה כלכך ארוכה.
ושבעצם, דווקא זה שאסור לה לדבר אולי גורם לה פתאום להפוך למקשיבנית ממש טובה.
ופתאום הבנתי שזה בדיוק כמו בכדור הארץ: הגענו לכאן ולקחנו על עצמנו תפקידים 'בכאילו' - כדי להוציא מעצמנו יותר.
כלומר, אנשים בעולם הזה שהם חולים למשל או יש להם כל מיני בעיות - זה לא באמת. זה מין משחק כזה שהנשמה משחקת, שבחרה לעצמה את התפקיד כאן (למשל לחלות במחלה מסוימת), כדי לגלות כל מיני דברים שקשה יותר לגלות בלי התפקיד הזה.
(ליתר דיוק: אפשר אמנם להגיד שאלוהים 'הנחית' את זה עלינו, אבל נראה לי שבראייה רחבה יותר - זה הנשמה בחרה את זה.)
וכשנמצאים כאן קשה לזכור שהבעיה הזו היא לא באמת אלא חלק ממשחק, והיא זמנית, רק כדי ללמוד משהו.
אבל כנראה שזאת האמת.
כשראיתי את זה באח הגדול זה התחדד לי שגם כאן בחיים זה ככה. למרות שכשאני רואה את זה בטלוויזיה יותר קל לראות שזה משחק (במיוחד שמשימה כזאת מתוחמת להם בזמן והם חוזרים להיות אנשים 'רגילים'), אבל כאן יותר קשה לי לראות שזה משחק - ומה שראיתי אתמול היה בשבילי תזכורת.
(האמת, שבאח הגדול זה משחק בתוך משחק - כי גם כל ההשתתפות שם זה משחק, אבל גם בתוך זה נותנים להם משימות - שכל אחת בפני עצמה היא משחק.
ובכל זאת - הרבה פעמים גם בבית עצמו וגם בתוך המשימות הם נכנסים למערבולות רגשיות ומריבות כאילו שהכל אמיתי. ורק מי שצופה מהצד יכול לזכור שזה משחק ולשאול את עצמו למה הם לוקחים את זה כ"כ קשה, אבל מי שבפנים כ"כ מעורב שהוא לא יכול לזכור.
וככה גם בחיים האלה למרות שיודעים, קשה לזכור שזה בעצם משחק).
וכשחשבתי על זה אתמול כשראיתי את שירן, נזכרתי שכבר מזמן חשבתי שהאח הגדול הוא סוג של מיקרוקוסמוס לחיים בכדור הארץ, אז התחשק לי לכתוב את זה כאן.
<נ.ב. אם לא יתפתח כאן דיון שמצדיק דף נפרד, יהיה אפשר לאחד את זה עם האח הגדול>
.