האם הילדה אנורקטית

[אילה_א*]

בת כמה היא ?
האם היא אוכלת ?
(נגיד בארוחה משפחתית?)
זה לא נשמע טוב בכלל כדאי להתייעץ עם מומחית לתחום

[סאלי_תדמור*]

כבר לא יוצאת עם חברות כי "לא הספיקה להרזות"
זה המשפט הכואב ביותר מכל מה שכתבת. ולא שהשאר לא כואב.
אתן צריכות יעוץ דחוף. מכל הלב אני כותבת את זה. וגם את, לא רק היא. כדי שתוכלי לתמוך בעצמך ובה.
קבלי גדול

[אילה_בשדה_הדגן*]

זה טוב שאת במודעות .יש סימנים וצריך להתיחס אליהם.
אולי זה לא זה , אולי משהו שיחלוף, ואולי החשש מוצדק.

קראי את הספר: 'השפה הסודית של הפרעות אכילה' מאת פגי קלוד פייר.ספר מאוד חשוב שמתאר גישה טיפולית חדשנית.קרוב לוודאי שהיום התחום רק הולך ומתמקצע , יש עוד אנשי מקצוע שהשתלמו בתחום ומרפאות בארץ.
פני לכל גורם שיכול לסייע לך .
טיפלתי תקופה מסויימת במישהי שסבלה מהמכה הזו-ולמדתי-אל תשאירי את הבת שלך לבד !
יש מצב שצריך להיות צמודים אליה , כאילו היא בת יום .תינוקת חסרת ישע מול השדים שבתוך עצמה.
לראות שהיא אוכלת , לראות שהיא לא מקיאה , לעשות איתה ביחד הכל - נניח שהיא עושה ספורט, אז שתעשה , לפי תוכנית שפויה.

חברות במקרה של אנורקסיות זה לא 'מציאה '- הן בשלב די מוקדם של העסק מלמדות אחת את השניה טכניקות להתעלל בעצמן.אולי עד היום היו לבת שלך חברות טובות וכאלה ששמחת שהיא מבלה איתן.אולי הן ישארו חברות שלה ויעזרו לה, אם הן יקבלו הדרכה נכונה איך לנהוג איתה.
העינין הוא, שבדרך כלל ,אם אנורקסית הולכת ומחפשת לה חברות , היא תמצא בנות אנורקסיות והן ישקעו ביחד.
אז הכי טוב שתהיה איתך,תהיי את איתה . תערסלי אותה .
כל שעה שאת איתה זה פחות חרדות - כי את יודעת בדיוק ואת עם היד על הדופק.היא אולי לא צריכה חיים חברתיים מגוונים. היא צריכה קודם כל את עצמה.

[א_ל_א_ן*]

מאחלת שתעברו את זה בשלום

[חלקיקה_בשלם*]

מה שהציל אותי בתקופת הנערות זה החום המשפחתי. כי בכל פעם שעלה בי הרצון לשנאה עצמית ( וזה מגיע משם אין מה לעשות...)ומול זה היה החום והאהבה של המשפחה שלי, זה מנע ממני לעשות הרבה שטויות.
כל פעם שרציתי להזיק לעצמי, לעשן, לשתות, להרעיב, מה לא? (הרי בודקים כל הזמן את הגבולות), עלו לי מנגד בעיני רוחי ההורים שלי , המשפחה שלי, האחים הקטנים שלי - איך אני מסוגלת לעשות להם את זה? איך אני יכולה לפגוע בהם, לצער אותם?
וזה, לפי דעתי היום, מה שבאמת הציל אותי. האהבה שלהם.
לכן צריך להזהר מאוד מביקורת. ככל שתבקרי אותה ותנסי " לעזור" לה בדרכים של מבוגרים- היא תתרחק ותהיה לה לגיטימציה כביכול להזיק לעצמה, כי היא תתעל את הכעס שלה מהביקורת אל עצמה.
וככל שתהיה תמיכה, אהבה, הכלה, אחדות, - לא יהיה לה את הלב להזיק לעצמה. כי הלב יתמלא בזיכרון של האהבה שלכם אליה.
כמה שזה קשה לפעמים לקבל אותה ואת המצב הזה, תנשמי עמוק ותקבלי אותה. עם הרבה הרבה אהבה.

[אלמונית*]

יש התייצבות.היא מטופלת מכל הכוונים גם אנשי מקצוע גם אנחנו ויש בינתיים מגמת שיפור .יש אכילה ,יש מצב רוח יש תפקוד חברתי יש שיתוף פעולה עם הטיפול לצד כל מיני התחלה של תובנות שיש לה.אז לאור כל היישים האלו אנו משתדלים להישאר אופטימיים גם נוכח נפילות קטנות שקורות פה ושם וזוכרים מדובר על טיול ארוך בארץ הזאת של הפרעות אכילה.יש להמשיך ולהצטייד כל הזמן.