האם ינקתם

[בשמת_א*]

פעם שמעתי אותה אומרת שזה כי לא רצתה שתיהרס לה הצורה של החזה.

לימים היא חלתה בסרטן השד והוציאו לה חלק מהשד.

להתעלף. אין לי מלים. פשוט להתעלף.

[גאמה*]

כן.

[זהבי_ת*]

אנחנו ארבעה.
את אחותי הבכורה אימי הניקה בערך חמישה חודשים
אותי 4 חודשים. את אחותי הצעירה 2חודשים ו"הקטן לא רצה לינוק"
תמיד זילזלתי בסיבה הזו. מה זאת אומרת "לא רצה לינוק?" עד שילדתי בעצמי...

המוזר שאת אימי הניקה מיינקת בירושלים בשנות ה-30 כי לסבתי לא היה חלב ואבי לא ינק בכלל והסיבה (שכנראה גם מאד העציבה את סבתי)- הוא לא רצה לינוק.

ההנקה בבית התינוקות בקיבוץ הייתה כפי שתארו כאן בשעות קבועות.
היו מגיעות כל החביירות באותה שעה, יושבות ומשוות.
אמא שלי סיפרה לי שהתביישה להניק כי אני ינקתי ברעבתנות ולידה ישבה מישהי עם תינוקת קטנה ורזה שבקושי ינקה.

ובלילות? קיבלנו מי סוכר כי היה צריך ללכת בלילה להעיר את האמהות בבית שלהן (בחדר) וזה היה קיבוץ צפוני קר נורא.
וממש פלא שעד היום אני מתנחמת לי בשוקולד ברגעים קשים....

והלוואי שהייתי יכולה לחתום את סיפורי ב- ואני? אני עדיין מניקה.....

[לוונדר_סגול*]

אני לא ינקתי (כי היו בעיות הנקה עם אחי הגדול)
חלום חיי היה להניק
אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה שהוא יתגשם...

[אביב_חדש*]

אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה שהוא יתגשם...
מדוע?

[אמא_של_נוגה*]

אני_ ינקתי חצי שנה - בין אם ציצי ובין אם שאיבות. אחרי ש"חלבו" את אמא שלי - אשה מיוחדת שהיתה באה הביתה וגרמה לאמא שלי "להניב" עוד כוס כל פעם בשביל הילד של השכנים שהיתה לו איזושהיא תסמונת - וגרמו לה כאבים לא נורמליים עד שסבתא שלי שיכול להיות שהניקה שנה (היתה יושבת בבתי קולנוע בסוף שנות החמישים בברית המועצות רואה סרטים ומניקה את _אמא שלי, עד שהיתה 13 ק"ג בגיל שנה) אמרה לאמא שלי ש"בזמני זה לא היה כל כך מסובך".
אחרי כל הסבל והעינויים שכללו שאיבות חובה בבית החולים החל מההנקה הראשונה ( אאוץ רציני ) החליטה אמא שלי שאת אח שלי, שנולד 7 שנים אחרי בשנת 79 היא לא מניקה כי יש בישראל סימילאק.

אחי גבוה ודי בריא עם תיאבון טוב כל כך שהלך ללמוד להיות טבח - ואילו אני שינקתי חצי שנה (עם תוספות מוצרי חלב שהיו בחינם ותפוח או גזר מבושל פה ושם) אני - הייתי חולה בכל כך הרבה מחלות ילדות - חזרת, אדמת וגם צהבת בכיתה א' לקינוח - כאילו שלא התחסנתי בכלל.

עם הבת שלי, התעקשתי עם כל הכאבים וה"פדיחות" והעלנו קילו בכל חודש - עד שקיבלתי גלולות פמולן בחודש השלישי ותפוקת החלב שלי פחתה מהר - למרות שזה ממש "לא אמור לקרות".
כך שביתי ינקה "רק" חודשיים וחצי בלעדית ושלושה חודשים כללית.


מצטערת על האריכות פשוט הוקסמתי מהפורום הזה ורציתי לשתף...
אמא של נוגה

[לוונדר_סגול*]

מדוע?
כי אני כבר בת 42, בלי בן זוג
לא רוצה להיות חד הורית
וגם לא בהורות אחרת
אז... מי יודע?
אבל - לפתע פתאום יום אחרי שכתבתי את הנ"ל - הינקתי!
ז"א יותר נכון, הייתי מוצציצי!
היה נורא כיף, גם לעוללית. ובעצם למה לא? אם יש מוצץ מגומי, למה לא אחד חם ונושם?

[ג'ינ_ג'ית*]

ז"א יותר נכון, הייתי מוצציצי

היה נורא כיף, גם לעוללית. ובעצם למה לא? אם יש מוצץ מגומי, למה לא אחד חם ונושם?

הציצי הוא אחלה מוצצי, לפני שנים, כשאחד מבני הדודים צווח נואשות לאמו שלא היתה במקום. שלפה סבתא שלי (!) את הציצי,
ובא שלום על העולם.

[Pלונית_אחרת*]

אמא שלי כמעט לא הניקה אותנו כי לא הצליח לה וזה כאב מאוד ו"דווקא רציתי - אמרו שזה טוב לרחם" - כך מפיה. (פרטים מדוייקים יותר אי אפשר לקבל ממנה, גם את הלידות היא לא זוכרת רק ש "אצלי זה לא היה כל כך קשה" - מה שעושה אותי אופטימית (-:)

קראתי איפה שהוא ניתוח שמאפיין את השכבות החברתיות שמניקות - בשנות השבעים הניקו יותר נשים מזרחיות ופחות נשים משכילות. בשנות התשעים יותר אשכנזיות, משכילות מניקות. - הנורמה השתנתה.

חמותי הניקה מעט (כמה שבועות) רק את האחרון (בן פחות מעשר) "הנקתי הרבה - 3 חודשים" 0-:.

ושאלה - אם כבר עוסקים בהנקה, שמעתי לאחרונה טענה מפי מטפלת טבעית דווקא, שאף יונק לא ממשיך לינוק אחרי צמיחת שיניו, וגם שלתינוק בן חצי שנה כבר לא מתאים לצרוך חלב (משהו לגבי איזון מלחים / סביבת העיקול - לא בדיוק הבנתי) מישהי שמעה? מכירה? יודעת? בכלל עד מתי התינוק מקבל מספיק מזון מהנקה (בלעדית)?

[אמא_ל_5*]

שאף יונק לא ממשיך לינוק אחרי צמיחת שיניו
נהפוך הוא - כל היונקים ממשיכים לינוק עד שנושרות שיני החלב. כשמן כן הן - שיני חלב. לפי השוואה עם יונקים אחרים נמצא שנשירת שיני החלב היא אחד הסימנים לגיל שבו מפסיקים לינוק, כלומר אצל בן אדם בסביבות גיל 5-7 שנים.
כיום מקובל שמומלץ להניק בלעדית עד גיל חצי שנה בערך, אם כי יש לא מעט תינוקות שגם עד גיל שנה כמעט ולא מתעניינים במוצקים, וזה בסדר.

[עדי_יותם*]

וגם שלתינוק בן חצי שנה כבר לא מתאים לצרוך חלב (משהו לגבי איזון מלחים / סביבת העיקול - לא בדיוק הבנתי) מישהי שמעה? מכירה? יודעת? בכלל עד מתי התינוק מקבל מספיק מזון מהנקה (בלעדית
אני חוששת שהמטפלת הטבעית טועה, ובגדול. מה היא ממליצה לתת אחרי גיל חצי שנה? רק מוצקים?
אם זה היה נכון, תינוקות היו גומלים את עצמם בגיל חצי שנה.
(וגם, כמובן, כל מה ש-אמא ל 5 אמרה).

[Pלונית_אחרת*]

כלומר אצל בן אדם בסביבות גיל 5-7 שנים.
טוב זה כנראה מוגזם אפילו בשביל באופן D-:

ולגבי המלצת המטפלת?! באמת אני כבר לא בטוחה מה היה ההסבר נראה לי שכדאי שאשאל שוב, ההסבר גם התבלבל לי בראש עם ההסברים על חוסר הכושר שלנו (בני האדם) לעכל חלב פרה. והאמת לא שאלתי מה נותנים אחרי... (מאחר והדיון עדיין תאורתי - יש עוד שנה עד שהעוברית שלי תהיה בת חצי שנה (-: )

ושאלתי את אמא שלי - היא באמת לא הניקה אותנו, זה נורא כאב ולא הלך (מעניין מה היה קורה לו היו יועצות הנקה, ממש חשבתי עליה לבד - גרה רחוק מאמא שלה, ילדה ראשונה מכל החברות ולא היה את מי לשאול) היתה לנו שיחה מאוד נעימה בנושא. היה לי כף סוף סוף שיחה נעימה איתה, ועוד בעניני הורות.

[עדי_יותם*]

טוב זה כנראה מוגזם אפילו בשביל באופן
תתפלאי. (-:
<לא שלי>

[בשמת_א*]

טוב זה כנראה מוגזם אפילו בשביל באופן
שלי D-:
מעניין איך יהיה השני (הוא רק בן שנתיים).

[Pלונית_אחרת*]

בשמת - האם הנקת את בתך עד גיל 7 ?

[בשמת_א*]

לא, כמעט חמש, אני חושבת. אבל היא כבר בת שבע ומדי פעם מבקשת (אף על פי שמזמן היא שכחה לגמרי איך יונקים) (-:

[אביב_חדש*]

נהפוך הוא - כל היונקים ממשיכים לינוק עד שנושרות שיני החלב
בדיוק ככה הצעיר שלי גמל את עצמו. הוא הודיע שכששיני החלב ינשרו (השתיים הראשונות שהתנדנדו יחד) הוא יפסיק לינוק, ואכן כך היה. ביום שהן נשרו, סיים לינוק.

[אמא_ל_5*]

בדיוק ככה הצעיר שלי גמל את עצמו. הוא הודיע שכששיני החלב ינשרו (השתיים הראשונות שהתנדנדו יחד) הוא יפסיק לינוק, ואכן כך היה. ביום שהן נשרו, סיים לינוק.
טוב לשמוע. הבת הקטנה שלי לא מראה שום סימן של גמילה, ואולי זה יהיה הגורם...

[סקרלט_אוחנה*]

הגירסאות משתנות כל הזמן
עד לפני כמה שבועות ידעתי שינקתי כמה שבועות, ואח"כ אמא שלי, שלא מסתדרת עד היום עם משימת האמהות, הפסיקה להניק כי האחיות בטיפת חלב אמרו לה שהיא עצבנית מדי ולחוצה מדי. לפני שבוע, החזרתי אותה הביתה ובדרך ניסיתי להבין מה היתה הבעיה המדויקת. מסתבר שבבית היולדות היא ניסתה כמה פעמים, וכנראה שהיתה בעית תפיסה (התחברתי, עזבתי, צעקתי וכו'). אחות יועצת (כן, היו אז כאלו) הביאה לה משאבה, והיא מניסתה לשאוב אבל כאב לה. בבית היא ניסתה עוד פעם, אבל זה לא הסתדר, והשכנות, שהיו כולן אמהות אמרו לה "מי מניקה היום? תני בקבוק".
את אחותי שצעירה ממני בחמש שנים היא לא ניסתה להניק, שתינו גדלנו על חלב פרה של תנובה, מדולל במים ועם סוכר. אחותי עד היום (25) אלרגית לחלב בצורה שלא תאמן.
ונורא עצוב לי בשבילה שלא היו אז את האמצעים לעודד את מי שרצתה להניק. בעיקר כי היא מסתכלת בעיניים כלות עלי ועל אלה כשאני מניקה.

[נורמה_טבעית*]

מסתבר שאני ינקתי ארבעה-חמישה חודשים. שאלתי את אמא, היא אמרה - כן! ואז אמרה ששלושה חודשים רק זה (היא היתה באה לבית תינוקות בשביל זה - השקעה!) ואח"כ גם זה וגם כל-מיני דייסה וטחונים...

[אם_פי_3*]

היא היתה באה לבית תינוקות בשביל זה - השקעה!
למיטב ידיעתי, אצלנו לפחות, הורים (גם אבות! לא יודעת אם גם ליונקים.) היו באים להאכיל את התינוקות בתקופה הראשונה (לא יודעת עד איזה גיל), גם אם אכלו מבקבוק - מה שתואר קודם כהמולה מפריעה.
כיום זה כבר הרבה פחות מקובל, אבל הורים באים לא מעט לבית התינוקות, לא בשעות קבועות מראש, ואמהות מיניקות באות להאכיל את ילדיהן (לפי קריאה בגילאים הצעירים, אח"כ בד"כ נוצר סדר יום קבוע יותר) - המפגש החברתי של אמהות מיניקות הוא דווקא נקודה לזכות ההנקה הקיבוצית, לדעתי, ותורם להמשך הנקה (גם עוזרות אחת לשניה בפתרון בעיות הנקה בסיסיות). נדמה לי שכבר כתבתי איפהשהו, אבל בפעוטון של בני, הכולל ילדים בסביבות גיל שנה וחצי (פלוס מינוס) יש 37.5% יונקים פעילים ועוד שניים (25%) שינקו מעבר לגיל שנה.

[אביב_חדש*]

טוב לשמוע. הבת הקטנה שלי לא מראה שום סימן של גמילה, ואולי זה יהיה הגורם...
אמא ל 5 - זה היה בגיל 5 ושלושה חודשים. תעמדי בזה?

[בשמת_א*]

זה היה בגיל 5 ושלושה חודשים. תעמדי בזה?
את צוחקת, אביב חדש? הקטנה לא כל כך רחוקה מזה...

[אביב_חדש*]

את צוחקת, אביב חדש? הקטנה לא כל כך רחוקה מזה...
באמת?
אז אופס...

[אמא_ל_5*]

את צוחקת, אביב חדש? הקטנה לא כל כך רחוקה מזה...
ארבע וחצי.
הבעיה היא שאצלנו השיניים החלביות נושרות מאוחר. נראה כבר מה יהיה...

[סאן_שיין*]

אני נולדתי בלידה טראומטית ביותר שנמשכה 8 שעות אחרי 3 ימים עם צירים. נולדתי בלידת ואקום ללא חמצן, בשבוע הראשון הייתי מחוברת לחמצן, אמא שלי היתה מאד חולה וכמעט מתה. לא ינקתי מעולם. אני חושבת שחייתי עם חווית נטישה גדולה מאד. מה עוד ש"בבית היתומים" שבו ביליתי עד גיל 3, ההמשך היה רחוק מקרבה - הכוונה היא ללינה קיבוצית משותפת שבה להורים היו כשעתיים ביום של פגישה אתי.

[אורה_גבריאלי*]

מעניין ועגום הדף הזה...

נולדתי מאוחר, בחודש העשירי, בלילה. אמי היתה אמורה לעבור ניתוח קיסרי למחרת בבוקר. אמא התפתלה וצעקה שעות בחדר בהדסה ואף אחד לא האמין לה שהיא יולדת. "את לקיסרי" אמרו לה בבטחון.
בסוף עבר שם סטז'ר צעיר שבכל זאת בדק אותה, ואני הזדרזתי, סוף סוף, לצאת וכך ניצלתי מהסכין בדקה התשעים... ונולדתי בלידה רגילה.
אולי השתהיתי כי ידעתי שזה לא פשוט אצלכם.... (טוב, אצלנו).

הורי מספרים שלא הפסקתי לצרוח מרגע שנולדתי ועד כמה שבועות אחר כך.
קרובת משפחה שהיתה אחות מיילדת הגיעה, אמרה "למה הילדה צורחת?", שקלה אותי לפני ההנקה ואחריה, והודיעה שאני צורחת מרעב.

מאותו רגע הועברתי אחר כבוד למיני דייסות (שנות השישים) ומהר מאוד אחר כך, מספרת אמא, קיבלתי כל מיני מזונות אחרים.

למזלי, אני די בריאה ולא סובלת מאלרגיות. אבל בילדותי נדמה לי שהייתי די חלושס ותפסתי מחלות כמו נייר זבובים.

[בברלי*]

אני ינקתי לפחות 4 שנים בצורה סדירה וגם אחרי זה קצת.
נולדתי בקליפורניה בשנות ה-60 המאוחרות, הוריי חיו בחברה (כמעט קומונה) שחיה חיי טבע. אמא שלי לא רצתה לתת לי שום דבר חוץ מחלב אם ורק בגיל 10 חודשים התחלתי לקבל אוכל אחר, כתוספת לחלב אם.
ינקתי הרבה, בכל מצב ובכל מקום (לפי הסיפורים של אמא שלי) ואפילו ינקתי מנשים אחרות. אני עדיין זוכרת את עצמי יונקת (לא סדיר, אלא פעם ב...) בגיל 6. לאמא שלי ז"ל זה לא הפריע בכלל והיא היתה מניקה אותי ואת אחי הצעיר בו זמנית.

[תמר_מ*]

אני ינקתי כשלושה חודשים וכך גם שלושת האחים שלי. עד היום אימי תומכת הנקה נלהבת.

[יטבת_מ*]

אני ינקתי שבועיים כי לאמא שלי היה גודש ונתנו לה כדורים שהפסיקו את החלב. בעלי ינק שלשה שבועות כי בטיפת חלב אמרו לאמא שלו שתניק אותו כל 4 שעות בדיוק (והיא לא הבינה למה הילד בוכה כל הזמן...) וא"כ אמרו לה שהילד לא עולה במשקל.
שנינו להוטים להניק את הילדה שלנו (בת 3 חודשים כרגע) כמה שיותר ואני חושבת לפעמים שאולי זה לא רק בגלל שאנחנו מאמינים שזה הכי טוב בשבילה וזה בא גם מאיזה חסך...

[אוריה*]

אני לא ינקתי בכלל,ולמען האמת אני יכולה להעיד על עצמי שאני בריאה אנטיליגנטית,ובכלל, בחורה סבבה(-:

[הנסיכה_הקסומה*]

אני ינקתי 3 חודשים, כמקובל באותה תקופה, אאאאאאאאאבל בעלי ינק שנה תמימה! (לפני 32 שנה - בקיבוץ!!) ועוד לפי דרישה (אמא שלו התעקשה שיקראו לה כל פעם שהוא בוכה)

[ירוק_ה*]

ואבא שלי היה קם בלילות להביא לי אותה להנקה.
פשוט מעולה! פליטת פה מדהימה...
אני לא ינקתי בכלל בכלל.... עם הילדה הראשונה אמא שלי נסתה אבל מאוד נלחצה כשזה לא הלך בקלות וקיבלה בהכנעה שעדיף לתת לילדה המסכנה אוכל אמיתי מבקבוק, שלא תרעב למוות. עם הילדה השניה היא קצת נסתה אבל היה קשה, כאב, "לא היה לי ראש לזה" ואז כשהילדה השלישית הגיעה (אני) היא כבר בכלל לא ניסתה להניק.
אח"כ כשכל ילדותי הייתי ככככל הזמן חולה, ברגעי מתח היא שיתפה אותי ברגשות אשם שלה על כך שאולי אני כזאת חולנית בגלל שהיא לא הניקה אותי. (אחרי הרבה שנים 'הרגעתי' אותה שזה היה רק בגלל שהרעילו אותי בכל כך הרבה מוצרי חלב פרה... )

[מיכל_בר*]

אני לא ינקתי בכלל.
אמא שלי היתה 'פמיניסטית'.

[מיטל_פ*]

לא ינקתי בכלל. אמא שלי אומרת שלא היה לה חלב, ושצרחתי כמה לילות טובים עד שהם הבינו שאני פשוט רעבה ואבא שלי חימם לי חלב פרה מהול במים, לפי איזה מדריך גידול ילדים ישן. אגב, הוא גם מספר שהתקופה הראשונה אחרי הולדתי היתה "קצת קשה" לאמא שלי, שבכלל ציפתה לבן ואני יצאתי, ושהוא טיפל בי בשבועות הראשונים כמעט לבד לגמרי. גיליתי את זה ממש לא מזמן ואני עדיין מעבדת את זה..

[יעלי_לה]

אני ינקתי 10 חודשים, עם מוצקים מגיל 3 חודשים. אח"כ בקבוק עם חלב שומשום עד שנה וחצי בערך.
בעלי ינק 3 חודשים ופצע את חמותי עד זוב דם (אני חושדת שהקיבעון שלה על כך שהוא ה"ילד הרע" במשפחה התחיל בזה, הפצעים זה כביכול משהו שהוא "עשה לה"). היא סבלה וסבלה עד הגיל שהיה "מותר" לתת מוצקים והמעבר התבצע בבת אחת. את 2 גיסותיי (הקטנות יותר) היא לא הניקה אפילו יום (כבר היתה פורמולה, נדמה לי). אגב, הן לא העלו על דעתן להניק את הילדים שלהן.

[יעלי_לה]

אגב, אני רוצה להוסיף שבעיניי הדף לא מדכא בכלל אלא משמח. תראו איך תוך פחות מדור הצטבר כ"כ ידע! יש יועצות הנקה ופורומים על הנקה בכל פורטל ומידע זמין - וממש תוך זמן קצרצר. בקצב הזה, כשבנות העשה של היום יניקו, מי שלא יידע מהי קפיצת גדילה ייחשב בור ועם הארץ, והשאלה "נו, יש לך מספיק חלב?" תיענה במבטי זלזול מכל עבר...
אמן.

[Mise_en_scene*]

אמא שלי אומרת שהיא הניקה אותי שבוע. אני חושבת שהיא מגזימה. אולי חצי שעה בבי"ח.
תחתיי יש עוד 3 ילדים ומעולם לא ראיתי אותה מניקה. תמיד בקבוק עם מטרנה וגדלנו על גרבר.

[Mise_en_scene*]

מיטל פ, גם אצלנו סיפור דומה, שהיא ציפתה לבן ופתאום יצאו לה בנות.
אצלי זו היתה אכזבה קשה, גם כי אני בכורה והיא רצתה בן וגם כי הלידה היתה קשה והיא סבלה מתופעות קשות
שנה אחרי כן.
לפני כמה זמן היינו אצל הוריי, אחיותיי, אחי הקטן ואנוכי. אמא שלי דיברה עם האורחת שהיתה שם
על לידות וכו' ופשוט אמרה את המשפט הבא (על הלידה של אחי): "אחרי 3 בנות, לא רציתי עוד אכזבה.."

אנחנו היינו בהלם. לא שלא ידענו שהיא רצתה בנים, אבל אכזבה?

[נבט_חיטה*]

אאאאאאאאאבל בעלי ינק שנה תמימה! (לפני 32 שנה - בקיבוץ!!) ועוד לפי דרישה (אמא שלו התעקשה שיקראו לה כל פעם שהוא בוכה)
וואלה? באיזה קיבוץ זה היה?? (-:
נולדתי בניתוח קיסרי. אני לא ינקתי. אולי שבוע (?) אח"כ ישר דייסת סולת. אמא שלי טוענת שלא היה לה חלב. המודעות של היום (שאין דבר כזה שאין חלב) כלל לא הייתה אז. לצערי. לא יודעת עד כמה זה השפיע על ההתפתחות שלי <השפיע, בטח השפיע> אבל אני מאמינה שזה שנולדתי וגדלתי בקיבוץ, ישנתי מגיל 3 חודשים בבית תינוקות <בררר...> ולא עם ההורים שלי ובכלל כל צורת ה"חינוך" המשונה הזאת- השפיעה על מי שאני היום לטוב ולרע.
כיום, מאושרת מזה שאני מניקה תינוק שבשבוע הבא יהיה בן 10 חודשים. ישן איתנו במיטה ונמצא עם אמא שלו (להלן אני (-: ) כל שעות היממה.
ואמא שלי גאה בי. ומזילה דמעה כשלא הייתה מספיק חזקה לגדל אותנו בדרך שהאמינה בה.
אגב, גם בן זוגי לא ינק. גם הוא נולד בניתוח קיסרי. וכך גם שלושת אחיו. כיום הוא סובל מאלרגיות בשפע. )-:

_את אחי הבכור אמא שלי הניקה לפני 52 שנה.
לא מגיע לה כל הכבוד? בחיי שמגיע!_
אכן, כל הכבוד!!! @}

כיום מקובל שמומלץ להניק בלעדית עד גיל חצי שנה בערך, אם כי יש לא מעט תינוקות שגם עד גיל שנה כמעט ולא מתעניינים במוצקים, וזה בסדר.
שלי מתעניין רק בציצי של אמא שלו <להלן אני>. אפילו כשאני מקריאה לו את "מעשה בחמישה בלונים" ואומרת שסיגלית פגשה את חתולתה "מיצי" הוא ישר תופס את הציצי... גם מבעד לחולצה.

[מיכלול_ה*]

גם אנחו ארבע בנות ואני משוכנעת שגם ההורים שלי (לפמות אבא) חיכו ארבע פעמים לבן.
אמא שלי לא זוכרת פרטים מדויקים מהלידות ומההנקה, אבל היא כן יכולה להגיד שאת אחותי הגדולה היא הניקה כמה חודשים (בטח שלושה) ורק משד אחד, את אחותי השניה ואותי היא הניקה פחות מזה כי לא היה לה מספיק חלב, ואת אחותי הקטנה היא לא הניקה בכלל גם לא אחרי הלידה, אחר כך היא התחרטה על זה מאוד אבל כבר לא היה לה חלב והיא נכנסה לדיכאון (את נושא הדיכאון היא ספרה לי רק עכשיו 31 שנים אחרי).
אני ושתי אחיותי סובלות מרגישיות שונות למזון ומאלרגיות שונות למזון ובעלות נטיה להשמנה ולזלילת יתר. אחותי הגדולה לא רגישה לאוכל ואף פעם לא משמינה. אני חושבת שאפשר להסביר את ההבדל ביניקה שלה לעומת חוסר היניקה של אחיותיה.

[אוריה*]

<יש שם עוד אוריה למעלה, שהיא לא אני, דוקא נחמד, שתי אוריות בדף אחד>

אני ילדה חמישית.
אמא שלי מאז ומתמיד היתה משוכנעת שיש לה 40 cc בציצים.
לכל אחד מהאחים שלי זה הספיק לשבוע שבועיים, ודי.
מזל שנולדתי פג. הייתי קטנה כזאת, זה הספיק כמעט לחודשיים.
כשאני מניקה את פיצקי שלי (בן 7 וחצי חודשים) בשמחה והתרגשות, חלק בי יונק בעצמו.
עושה תיקון.
ואין לי ספק שיש לי לפחות איזה 400 cc..

[אמא_בבית*]

ואוו.. כנראה שהייתה מגפה רצינית לפני שישים שנה שגרמה לכל הבנות להוולד ללא בלוטות חלב! (חוץ מאמא של בברלי. טוב, היא מאמריקה..)

[Mise_en_scene*]

גם לסבתא שלי היתה תופעת ה"אין חלב".
אבא שלי (בכור) נולד קטן, היא הניקה אותו והיא אומרת שהוא כל הזמן בכה. בגיל חודשיים היא הגיעה איתו לטיפת חלב ואמרו לה שהוא במצב של תת תזונה. אמרו לה שכנראה אין לה חלב. אז היא נתנה תמ"ל ואחריו את 2 הילדים הבאים היא אפילו לא ניסתה להניק.

אבא שלי שמן מאוד, יש לו בעיית אכילה ברורה. לדעתי חלק מזה נובע ממה שעבר עליו בינקות מבחינה זו.

2 האחים הקטנים שלו גם סובלים מהשמנה, אח שלו בדיאטות כל החיים כדי לא לעלות במשקל.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

ובעלות נטיה להשמנה ולזלילת יתר. אחותי הגדולה לא רגישה לאוכל ואף פעם לא משמינה. מאוד הזדהיתי עם המשפט הזה.
אחותי הגדולה ינקה גם היא מס' חודשים ואילו אני נקתי בקושי מספר שבועות, כי לאמא שלי כמו להרבה אמהות אז
"לא היה חלב"
אני מרגישה כבר הרבה זמן שחלק מבעיות האכילה שלי שהתחילו כבר בינקות קשורות באי היניקה שלי
עכשיו אני מנסה לעשות תיקון ולהתחיל לאכול נכון. תיקון גדול יותר יבוא אינשאללה עם הילדים (שבטח מהחסכים שלי יינקו עד האוניברסיטה)

[א_ל_א_ן*]

נולדתי במלחמת ששת הימים. כשהייתי בת שבועיים נגמר לאמא שלי החלב.
אבל- הינקתי. ובכך אני חושבת שהשלמתי את החסר. הינקתי את ילדיי ביחד שבע וחצי שנים
הגדולה ינקה כמעט שנתיים. האמצעית ינקה שנתיים וחצי, עד אמצע ההריון של הקטן שינק עד לא מזמן- שלוש שנים. איזה כיף לי.

[ציפציף*]

אפשר לכתוב מחקר מתוצאות הדף הזה!
איזה יופי שאנחנו יכולות לתקן...אני ינקתי שבועיים והיום אני מיניקה את בני בן שנה ועשרה חודשים בתענוג גדול,
שהוא רוצה לינוק הוא מרים את החולצה ומכריז:"לינוק!"

[עלי_מרווה*]

ינקתי אולי 3 חודשים. אימא טוענת שבדיוק נסעה איתי לאיזשהו טיול מרוחק וטעמה תבשיל מטובל במיוחד... וכשלא הייתי מוכנה להתקרב אליה לאחר מכן, אפילו ממטר, הייתה צריכה לאתר בדרך לא דרך בקבוקים וחלב, כשהמכולת הקרובה במרחק שעות נסיעה מהמקום. אבל לטובתה יאמר שרצתה להניק אותי עד שנה, כפי שהיה מקובל בשנים אלו באזור שלה. את אחי הגדול ממני הניקה מעל חצי שנה, עד שלא התחילה להוסיף מוצקים והחלב "נגמר".

מעניין שאימא שלה סיפרה שלא היה לה חלב כלל, ושעוד בבית החולים האחיות איתרו עבורה מינקת ששכבה במיטה סמוכה והיא שאבה חלב עבור אימי עד גיל שנה. תמיד שמעתי משתיהן שלא ייתכן שיהיה לי מספיק חלב. גם כשהנקתי מעל שנה וחצי... והערות האלה של "די, תפסיקי, זה כבר מזמן מקולקל"!!

את בעלי הניקו בדיוק חודש. חמותי מספרת שהיה לה כל כך הרבה חלב, שהיתה שואבת אחרי כל הנקה עוד כוס שלמה ומוסיפה אותה לתוך אמבטייה שלו, כדי למנוע גירויי עור. היא טוענת שהיתה גם צריכה להחליף 20 חולצות ביום בגלל הדליפה וממש לא ידעה איפה לשים את החלב... וחמי, שקינא נורא בכל המתרחש, הכריח אותה להפסיק את ההנקה. או אמר או הוא או בעלי........ סתם מבאס כי בסוף הם התגרשו ובעלי הפסיד בגללו בגדול.

עוד אפיזודה שזכורה לי כמעודדת במיוחד כדי להניק, קשורה לדודתי. הסבתא השניה שלי הניקה את ילדיה עד גיל שנה עגולה, הנקה בלעדית, בתקופת מלחמה, רעב, רדיפות, יש לה סיפורים ארוכים על איך הניקה במסירות נפש. אז דודתי, ילדתה הבכורה תפסה בטחון כל כך מלא מכך, שהיתה שואבת אחרי כל הנקת ביתה קצת חלב ומאחסנת בבקבוקים במקרר. במקביל היא גם חילקה את החלב השאוב לכמה חברות ש"לא היה להן חלב"... היא מספרת שככל שההנקה נמשכה, נוצר לה יותר ויותר חלב לשאוב, והגיעה למצב שבו בפתיחת מקרר היו רואים פשוט אינסוף בקבוקים של חלב. וכשהיו באים אורחים, היא היתה מכינה להם קפה עם חלב בריא במיוחד... אגב היום, בת כמעט 60, היא נראית גג 40, חטובה, זוהרת, עם חזה קטן וקומפקטי, (גם מוצלחת, חכמה וקרייריסטית עצומה - אבל על זה בדף אחר)

[עלי_מרווה*]

ציפציף, אצלנו קוראים לזה "את זה"... מרימים את החולצה, או קורעים אותה, תלוי בגיל וצורחים "את זה!!!!!!!"

[מיטל_פ*]

Mise - גם אני בכורה, ונראה לי שזה היה הגורם המשמעותי להלם. אף אחד לא קורא לזה "דיכאון" אצלנו, ואמא שלי בכלל מכחישה שהיתה איזושהי בעייה והיתה מופתעת לשמוע אותי אומרת את זה. היא טוענת בתוקף שפשוט לא היה לה חלב וזהו. אני חושבת שהיתה שלכל התקופה הראשונית הקצת-טראומתית משמעות רבה בקשר שלי עם אמא שלי.

<מיטל יודעת שזה נשמע 'כאילו, דה' אבל היא עוד מעבדת את כל הנושא. תמיד היתה קצת איטית בדברים שכאלה..>

[Mise_en_scene*]

אין לי צל של ספק שלתקופה החשובה הזו יש השפעה על היחסים.. (גם אני מדברת מנסיון..)

[תמרוש_רוש]

אני ינקתי עד גיל שנה, והסיפור האהוב על אמא שלי זה על איך שראיתי באיזה ספר ילדים תמונה של בקבוק ובאתי לשאול אותה מה זה.
עוד סיפור נחמד: בחודש הראשון לא עליתי במשקל (אל תתפסו אותי על מספרים מדויקים, אולי כן חזרתי למשקל הלידה), והרופאה שלי התחילה להיות מודאגת, ובסוף המליצה על תוספות. אמא שלי אמרה לה: תראי, זו הילדה הרביעית שלי. נכון שהיא לא משמינה, אבל היא מתפתחת, אני רואה שהיא מתפתחת, והיא נראית טוב. אז הרופאה אמרה: טוב, נחכה עוד שבוע. ובשבוע הזה התחלתי לעלות.
אבל בבדיקה קצת יותר יסודית מתברר שהיא הניקה אותי מלא עד גיל ארבעה חודשים בערך, אחר כך התחילה עם התוספות וירדה לשתי הנקות ביום (בוקר וערב), ואחרי חצי שנה השאירה רק את הנקת ערב. היא הפסיקה כשעברתי מסטטוס "תינוקת" ל"ילדה" וזה לא נראה לה לעניין, רגשית, להניק ילדה (הולכת, מדברת, נותנת פקודות לכל העולם ).
את האחים שלי היא כנראה הניקה קצת פחות, לא ידוע לי כמה. עם אחי הראשון היתה לה דלקת ו/או פטמות סדוקות, אז היא הפסיקה די מהר כנראה, ועם אחי השני היו צרות צרורות של משהו שנראה כמו הצרת השוער, והוא פלט והקיא בערמות.

שום אלרגיות. אבל לאחי הצעיר דווקא יש אלרגיה לאבקנים. וגם הוא ינק.

[Mise_en_scene*]

אתמול פגשתי מישהי בת 23 שינקה עד גיל שנה ועשרה חודשים שנלחמת בהשמנה כל חייה.
אמא שלה סיפרה לי (פגשתי את שתיהן יחד) שהיא ינקה ממש כמעט מלא עד הגיל הזה, היא היתה אוכלת מעט במעון וממש לא
היתה נלהבת ממוצקים ורוב הזמן רק רצתה לינוק. מעניין.

[הכאב_שבנפשי*]

ינקתי שבועיים עד שפתאום לאמא שלי התייבש החלב לדבריה,(אני מאמינה לה,אבל לא מכירה את התופעה מעצמי-את שלי הנקתי עד גיל 8 חודשים ועכשיו את מספר שלוש בגיל 9 וחצי עדיין) אח"כ חלב פרה,ואמא מספרת בגאווה שמאז לא קמה אלי בלילות... מעניין כמה יש לזה קשר ליחסינו היום,שהם לא משהו למרות שלכאורה אין סיבה.
דווקא מהבחינה הפיזית הייתי ילדה חזקה ועמידה ועדיין,וללא בעיות אכילה או מישקל,רק דימוי עצמי..

[לא_ינקתי_בכלל*]

אני, לעומת זאת, לא ינקתי בכלל, אף פעם אחת לא היה לי העונג. וזאת מתוך החלטה מראש, מטעמי שחרור האישה.
גם היחסים שלי עם אמי לא משהו, יש איזה ריחוק כרוני (מצידי).
אני בטוחה שכואב לה היום על ההחלטה הפזיזה שלקחה בתור אמא צעירה.
במיוחד לאור היופי והמשמעות שבהנקה, שהתגלו לה עם לידת הנכד הראשון שלה; הנקתי אותו עד גיל שנתיים.

[''צפונית''*]

פגשתי מישהי שסיפרה לי שאת שני בניה (כיום אחרי צבא) הניקה ב-ל-ב-ד עד גיל שנה - ללא שום תוספות.
אותי אימי הניקה, לפני 27 שנה, עד שהתחלתי ללכת - בגיל 9 חודשים, תוספות היא לא הסכימה לתת עד סביבות גיל 5 חודשים.

[נסיכת_השום*]

אני ינקתי עד גיל חצי שנה. אמא שלי נאלצה להפסיק כי היתה לה אסטמה קשה, והיתה חייבת לקחת תרופות שהיו מזיקות לי.
לעומת זאת, אישי, ינק עד גיל שלוש, והוא אחד מהאנשים הכי בריאים (לפחות פיזית...) שאני מכירה. כמעט אף פעם לא נדבק כשכלם מתמוטטים מוירוסים שונים מסביבו, וגם אם כן, עובר לו תוך יום. אין לו שום אלרגיות כמעט, ושום בעיות נשימה, למרות שהוא מעשן. בקיצור, מאוד מחזק לי את ההבנה של כמה חשוב להניק, והרבה זמן.

[רוצה_להיות_אני*]

9 חודשים,
החלב "נגמר" אחרי שהתחילו עם מוצקים בגיל 3 חודשים.

[הילה_ב*]

אמי הניקה אותי עד גיל שנתיים וחצי. כשהיא נסתה להפסיק בגיל שנה וחצי עלה לי החום לכמעט ארבעים והרופא הטבעוני שלה אמר לה שהיא חייבת להמשיך להניק אותי!! (איזה כיף לי)
והוא אחד מהאנשים הכי בריאים (לפחות פיזית...)גם אני.
אני מאוד רוצה להניק את אליה גם לפחות עד גיל שנתיים וחצי (מקווה שגם הוא ירצה)

[שונמי_ת*]

אפילו שלוק אחד לא ינקתי מאימי )-:
אני רוצה להניק את הבת שלי כמה שרק תרצה (-:
היא בת שנה ועוד הזרוע (או שמה הציצי...) נטויה!

[הגמד_חיוכון*]

איזה דף מענין,
אני ינקתי מעט מאוד. אימי מספרת שלא היתה לה תמיכה כלל בהנקה באותה תקופה.
אחרי שהופסקה ההנקה היה לאימי גודש שקראה לו "ממש אבנים לוהטות" וזו היתה לה חויה קשה מאוד. כך שאת אחותי אחרי 3 שנים לא ניסתה כלל להניק.
הייתי ילדה חולנית ואלרגית.. בגיל 6 חליתי בדלקת ראות קשה שכתוצאה ממנה נהפכתי לאסמטית מאז. בתור מתבגרת עם קשיי המחלה המעצבנת הזו- והידע שצברתי לאט לאט כנגד ההורים... האשמתי את אימי תמיד באסטמה שלי. אמי שרצה איתי לרופאים ולמחלקות ראות בבתי חולים לבדיקות..
כיום אני מבינה שללא תמיכה בהנקה- ממש רשת שמעודדת, אחיות בבית החולים, ומשפחה, וגישה לכל המידע בנושא שלא היתה אז- ההנקה היא דבר מאוד לא מובן מאליו כמו שברור לנו היום. אצלי איה יונקת ותמשיך לינוק עד שלא תרצה יותר.
ואמי עדיין טוענת באזניי שיש טעם להפסיק את ההנקה כי ככה היא תהיה קשורה מידי אליי...!

[הילה_ב*]

גמד, את צריכה להבין שאמא שלך לא אומרת את זה מררצון להפריע או לעצבן קשה לה עם זה שהיא לא הניקה כמו שצריך... בלי תמיכה וכאלה...
תגידי, את יודעת שאת יכולה לטפל באסטמה?

[הגמד_חיוכון*]

הו... אני מבינה לגמרי! אני כבר כתבתי את הדיפלומה שלי בסובלנות כלפי אמא... ובימים אלה אני בלימודי המשך: איך להכיל את אמא במרחקים.
(אני מטפלת באסטמה כרגע בסטרואידים..P-: זה קצת מעפן כי אני מניקה, אך אין לי ברירה, רעיונות אחרים? את מוזמנת אלי לדף )

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

בבית יולדות בו שהיתי באחת מהפעמים, לא מרשים לילדים מתחת לגיל 3 להכנס לבקר את אמא והתינוק (מחשש להדבקת מחלות ילדות) חוץ מילד אחד, אותו הכניסו.
מדוע?
הוא כבר בן שלש, ואחריו יש שני ילדים (!!!!)
ועדיין יונק...

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

וכמובן גם אחיו...

[אומה_לי*]

אני ינקתי שהועיים
עד לקפיצת גדילה הראשונה
שאז שכנעו את אימי שאין לה מספיק חלב

[שמש*]

אני ינקתי שנה! איזה כיף לי....
ושני ילדיי ינקו כל אחד שנה ועשר וגם כיף לי!

[plump*]

אני ינקתי פחות מחודש, למרות שאני יודעת כמה חשוב היה לאמא שלי להניק - היא עד עכשיו מספרת שהזמינה יועצת הנקה הביתה. היועצת יעצה להניק כל 4 שעות וזה עוד אחרי קיסרי שאחריו לא נתנו לה לראות אותי שלושה (!!!!) ימים אז תגידו לי זה פלא ש "לא היה לה חלב". כמו מישהי אחרת כאן גם אני הייתי אסמתית ונוטה להצטננויות.
את שני אחי הקטנים היא אפילו לא ניסתה...כי ממילא אין מספיק חלב )-:

[תמרהינדי*]

נידמה לי שרק שבועיים...עצוב - מחר אני אלך לברר את הפרטים המדוייקים!!!

[אמא_דובה*]

מבין שלושת ילדיה של אמי אני ינקתי הכי הרבה - חודשיים. והיא דווקא רצתה מאוד להניק, וכנראה הלך לה טוב (היא לא זוכרת פצעים, סדקים או דברים כאלה). "רק" אמרו לה בט"ח בגיל 6 שבועות שאין לה מספיק חלב, והיא הוסיפה חלב פרה מדולל ודייסות וכל מה שחשבו אז שצריך, ואז באמת כמו שהאחות אמרה - נגמר החלב, איזה פלא... אצלי בנוסף לכל גם אושפזתי בגלל דלקת ריאות בגיל חודשיים וכנראה לא הסכמתי לינוק בביה"ח. אמי מספרת שמסביבה היו עוד אמהות לתינוקות באותו גיל בערך ואף אחת מהן לא הניקה (מדובר על שנת 1972). אמי רצתה לשאוב לי חלב אבל אף אחות לא ניסתה לעזור לה, אז נגמלתי לצערה הרב. מאז שהייתי קטנה אני זוכרת ששמעתי את הסיפור הזה, ואף פעם לא הבנתי מה הביג דיל... עד שילדתי בעצמי. נדמה לי שסבתא שלי - אמא שלה - דווקא הניקה למרחקים ארוכים אז כנראה בגלל זה היתה לה מוטיבציה, למרות הסביבה האדישה, אבל זה לא הספיק.
אגב, כשאני הנקתי אמי שמחה מאוד וציינה כל הזמן שהדובון עולה במשקל מהחלב שלי בלבד, וכמה שאני צריכה להיות גאה בזה (לא משנה שהיה תינוק צפלון במיוחד ). מדי פעם היא אמרה בשמחה מהולה בצער "את מניקה אותו יותר זמן ממה שהנקתי את כל הילדים שלי יחד". רק אז הבנתי כמה שהיא הצטערה על שלא הניקה אותנו יותר.

[אמא_חתולה*]

אני הבכורה וינקתי 6 חודשים כאשר שלושת החודשים האחרונים אמא שלי הייתה כבר בהריון עם אחי. גם הוא ינק זמן דומה. מדובר על סוף שנות השישים. אחי הקטן נולד פג (שבוע 26) ואז, בשנת 77 לא הייתה מודעות לחשיבות של חלב אם לפגים ולכן הקטן מכולם שהיה זקוק לזה יותר מכולנו לא ינק.
אולי יש בכך משהו שאחי האמצעי ואני מגדלים את משפחותינו סמוך יחסית להורים ואילו הקטן גר כבר כמה שנים בחו"ל ועדיין לא נישא והקים משפחה.
אני הנקתי את בני הבכור 7-8 חודשים, את האמצעית מעל לשנה , וכיום אני מניקה את בני השלישי, שאף הוא נולד פג.
כיום הוא יונק כבר מעל חצי שנה ועוד היד (או הדד) נטויה

[גלית_ר*]

אני ינקתי כתשעה חודשים וכך גם אחי ואחותי - אמא תמיד סיפרה את זה בגאווה. מדובר על אמצע שנות השישים עד אמצע שנות השבעים, בבית תינוקות בקיבוץ! לאחרונה סיפרה גם שהיה עידוד גדול להנקה מצד מטפלת התינוקות, וגם שמי שהיו להן קשיים - האמהות האחרות תרמו להן חלב.
אני הינקתי את הבכורה קצת יותר משנתיים, הקטן רק בן חמישה חודשים וכמובן יונק עדיין.

[אילה*]

אני ינקתי 3 חודשים , ואולי אפילו פחות מזה , אם להתחשב בתזזיתיות של אמא שלי.
בן זוגי ינק שנה - משפחה פרסית אורגינל , משאירים את הילד בבית כמה שאפשר , ומספרים על זה בגאווה.

בגיל בית ספר היתה לי חברה שהייתי מבקרת אצלה , היינו מכינות שיעורים ואבא שלה היה מנסה להסביר לנו חשבון.האמא שנולדה לה בת זקונים ישבה במטבח והניקה.
האמת היא ,שהתמונה הנפלאה מלווה אצלי בזיכרון בריח של עוגות שמרים שהיא היתה אופה וגם שבכלל , כל הבית הזה נראה לי הרבה יותר הגיוני ומסודר משלנו.

תעשו טובה לדור הבא ותשתדלו שילדות יראו אותכן מניקות.

[אמא_של_שפן*]

אמא שלי הניקה אותי 3 חודשים (זה כל מה ש"הרשו" לה, כלומר מה שהיה "נכון רפואית" אז) היא עשתה את זה בשמחה, ואני חושבת שאם היה מומלץ רפואית אז להניק עוד היא היתה עושה את זה. אחי נולד אחרי הריון בסיכון גבוה, היא קבלה המון המון תרופות ולא רצתה לסכן אותו (המושג של תרופה בטוחה בהנקה לא היה מוגדר אז כמו עכשיו).
חמותי הניקה עד שהרופא הרשה לה להפסיק, גם בערך 3 חודשים - אותו פרק זמן אבל יחס שונה לגמרי - שהוא גם ההבדל ביניהן. לאמא שלי יש את האמהות הכי מעניקה וזורמת וכיפית בעולם. ועל חמותי אני לא אדבר.
אני מניקה עדיין את שפן - בן שנה ותשע כמעט, אבל מתחילים לדלל בכמויות (כבר לא לפי דרישה בשעות היום). אני לא יכולה לדמיין לא להניק את הילדים הבאים. בכלל, הרעיון של תרכובות סינטטיות מגעיל אותי - אם כי זה מן הסתם עדיף על מה שנתנו לפצפונים לפני 30 שנה (חלב פרה מדולל ועגבניה בגיל 3 חודשים.. בעעעע...).

[מנה_מנה*]

אנחנו שלושה ילדים. כולנו ינקנו עד גיל 7 חודשים (בשילוב מוצקים לפי הדרכת ט"ח). אמא שלי מספרת שכל פעם היא רצתה להניק עד גיל שנה אבל בגיל 7 חודשים היא הרגישה שנגמר לה החלב וכשהפסיקה לא היה גודש ודליפות.
היום כשהיא רואה אותי היא מצטערת שלא היה לה עם מי להתייעץ כי אחרת היא בטוחה שהיתה ממשיכה.
וסתם סיפור שלה: המלצת (מה המלצה, הוראות) ט"ח היו להניק 10 דקות מכל צד כל 3 שעות. אני הייתי ישנונית לא קטנה וגם חובבת של יניקות קצרות (ואז נרדמת). אמא שלי התיישבה עם השעון והחליטה שהיא מוכנה להתפשר על 5 דקות יניקה. אחרי שתי דקות יניקה נרדמתי. אמא שלי זרקה את השעון.

[אכלנית*]

אנחנו שלושה, אף אחד מאיתנו לא ינק.
אמא שלי, אדם לחוץ מיסודו, הרגישה שההנקה מורטת את עצביה והחליטה לא להניק,
למען בריאותה הנפשית.
אני חושבת שעשתה החלטה נכונה ונבונה - אף על פי שאני מניקה את בתי הנקה מלאה.
דרך אגב, שלושתנו בריאים וגדולים (טפו טפו טפו).
אחי הקטן ממש ענקמון - למרות שלא ינק וגם בקושי ישן עד גיל שלוש.

[רוני_בלוני*]

אני ינקתי שלושה ימים ואחי ינק שלושה שבועות!
וגדלנו כילדים בריאים לכל דבר.
אמא שלי לא התחברה להנקה במיוחד.

[פלוניתה*]

אמא שלי הניקה את אחותי הגדולה כמה ימים, ולפי הסיפור שלה ההנקה הלכה טוב, ואז ביום אחד היא סיפרה לחברה שלה שההנקה הלכה טוב, והיא עשתה לה עין הרע ובגלל זה הייתה לה דלקת ושאר צרות והיא הפסיקה להניק. את הילדים הבאים (אנחנו 5) לא הניקה, או שהניקה כמה ימים (לא ברור לי, כשאני שואלת על זה היא ממלמלת משהו לא ברור ועוברת נושא...)

[פלוני_אלמונית*]

לא ינקתי, כי אמי לקחה תרופות מסוימות (ומיותרות!). אני כל כך סקרן לדעת מה הטעם של זה ומרגיש כאילו יש לי חסך. יוצא לי לחשב על זה הרבה יחסית.

[פלונית*]

אם אתה אב, אתה יכול לטעום. למה לא? (משערת שתתאכזב, אז אולי עדיף בעצם לא לטעום ולהשאר עם דימיון)

[פלוני_אלמונית*]

_אם אתה אב, אתה יכול לטעום. למה לא? (משערת שתתאכזב, אז אולי עדיף בעצם לא לטעום ולהשאר עם דימיון)
עריכת כל הדף_
הבנזוג שלי, חובב חלב נלהב, דווקא מאד אהב את הטעם

[פלוני_אלמונית*]

אם אתה אב, אתה יכול לטעום. למה לא? (משערת שתתאכזב, אז אולי עדיף בעצם לא לטעום ולהשאר עם דימיון)
אינני אב. בעצם מה שרציתי לרשום למעלה והתביישתי, שאני סקרן גם לדעת איך זה לינוק ממש. אבל כנראה שזה לא יצא לי אף פעם . מענין אותי אם יש עוד אנשים כאלה?

[אוד_ליה*]

כנראה שזה לא יצא לי אף פעם.
למה? אי אפשר לדעת
זה מזכיר לי את הבדיחה... שאמא עברה ליד פארק עם התינוק שלה. ישב שם בחור חולני למראה, חיוור וכו'... הוא סיפר לה שיש לו מחלה סופנית ורק אם הוא יקבל מעט חלב אם הוא יינצל. ההיא מתפדחת, אבל אח"כ אומרת - נו טוב, אם זה עניין של חיים ומוות.. בוא אני אתן לך לינוק.
הבחור יונק ואחרי מס' דקות נראה טוב, חוזר לו הצבע ללחיים. הוא מודה לאותה האמא. אך עדיין נראה מוטרד. האמא שואלת אותו אם יש עוד משהו שהוא צריך, והוא אומר לה- "יש גם ביסקוויט לסחבק?"

[ילדת_קיץ*]

אני לא סגורה על זה לגמרי. נראה לי שינקתי חודש או חודשיים. אני צריכה לשאול שוב את אמאשלי. חבל. זה גם משהו אבל היום כשאני מניקה שנה וחצי אני מבינה כמה זה חשוב ואפשר עוד ועוד...
חוצמזה זה באמת קשה להניק הרבה כשלא נמצאים עם התינוק. לשאוב זה סיוט בעיני...אמא שלי חזרה ללימודים מלאים כשהייתי בת 3 חודשים אני חושבת והשאירה אותי עם מטפלת שהיא ממש לא סמכה עליה ולפי הסיפורים של הוריי היתה... בוא נגיד לא משהו. דכאונית, שקרנית ועם בעיות אכילה. השאלה היא...למה נשארתי איתה עד גיל שנה? (כבר אמרתי לאמאשלי שאני בשוק מזה... והיא באמת אמא נהדרת עם כוונות טובות אבל...!!) וגם - איך יצאתי כ"כ שפויה ובריאה בנפשי? (-:

[אמא_ל'ה*]

מעולם לא ינקתי. אמא שלי היתה אחרי ניתוח קיסרי ולא היה מקובל אז להיניק אחריו.

[תמר_מסיני*]

ינקתי 9 חודשים, עד שאמא שלי חזרה לעבודה. נולדתי בניתוח קיסרי אבל היא התעקשה להניק למרות מה שאמרו לה ולמרות הכאבים האיומים שהיו לה.

[כיכר_הבית*]

ינקתי שלושה חודשים בלבד. את ביתי הראשונה (היום בת שנתיים וחצי) הנקתי שנה ושלושה חודשים (עד חודש רביעי בהריון עם בתי השניה) ואת בתי השניה עדיין מניקה כבר למעלה מ10 חודשים.....

[טדליק_נהנאנע*]

הייתי פגית באינקובטור. אמא שלי ניסתה לשאוב שבועיים, ולא היה לה כמעט חלב. (בכל פעם שאני חושבת על זה אני מתחילה לדמוע).
אם אני לא טועה,את אחי הגדול ואת אחותי הקטנה היא היניקה שלשה שבועות עד שצעקו עליה בטיפת חלב שאין לה חלב והם בתת משקל.
שילכו לכל הרוחות, סליחה על הביטוי.
גם על בוציקי שלי אמרו שהוא ירד לאחוזון 5 וניסו להבהיל אותי (כמעט והצליחו...). מזל שיש את האתר הזה. אתם צריכים לראות את בוציקי, הוא גבוה יחסית לגילו, ומוצק ביותר.

[יעלי*]

להכניס קצת שמחה לדף - אני (בת 32) ושני אחיי (בני 27+-) ינקנו כל אחד כשנה (ולטענת אמי נגמלנו מרצוננו, למרות שבחיים לא ראינו בקבוק ועברנו ישר למוצקים, קצת נשמע מוזר..). אחותי הקטנה שכבר בת 20 ינקה שנתיים ו10 חודשים. אמי הניקה בניגוד גמור לצו החברתי כי ככה היה נראה לה נכון, מבחינתי מגיע לה שאפו גדול על זה, ובעיקר על העובדה שבזכותה הנקה בשבילי היא הבייס ליין ואין אופציה אחרת להאכלה. הייתי גדולה כבר כשאחותי ינקה וזה זכור לי היטב (אם כי אמי בניגוד אלי הקפידה להניק בצנעה). בכורי ינק 3 שנים, קטני יונק בינתיים 7 חודשים, אנחנו רק בהתחלה..

[עשב_השדה*]

אני ילידת 51
ינקתי שמונה חדשים שלמים כנראה שכבר בגיל ארבעה חדשים היו תוספות
אימי היתה גאה בזאת והטיפה להנקה אבל כל ארבע שעות כמו שכתוב בספרים הגרמניים שלה
על חינוך וכו..........באסה
אני הנקתי את ילדי לפני 22, ו18 שנים כל אחד מהם שנתיים
הגמילה היתה הדרגתית ובתקשורת מלאה הנוכחות שלי לא נשללה מהם
ואהבתי כל רגע כשמסביב היתה הרמת גבה קולקטיבית ,אך לא מהמשפחה הקרובה
משם היתה תמיכה מלאה ועדוד.