האם להוציא את הילד מהגן

שלום לבלב, רק רציתי להביע הזדהות גדולה. אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד דומה.
בתי בת השלוש התחילה גן לא מזמן, וגם לי יש תהיות לגבי הגן הספציפי הזה וההליכה לגן באופן כללי.
כרגע זו אופציה טובה בשביל כולנו - בעיקר בשבילה.

רק לגבי זה
בפעמים ששאלתי אותו אם הוא רוצה לעבור גן אז הוא אמר שלא.
לדעתי כדאי להשאיר אותו מחוץ לבלבול ולתהיות.
אם בשבילכם זו החלטה קשה וכבדת משקל, אז בטח ובטח שגם בשבילו.

_שהשארנו אותו שבוע בבית, בזמן שחשבתי שממש רע לו, היה יום אחד שעברנו ליד הגן וראינו את הילדים משחקים בחצר. הוא נעמד שם והסתכל עליהם. הוא רצה להתקרב. הוא רצה להיכנס יחד איתי.
בפעמים ששאלתי אותו אם הוא רוצה לעבור גן אז הוא אמר שלא._
אני רוצה בהזדמנות זו, לחזור על אנקדוטה שקראתי פעם, עוד בימי תפוז. התגלה מקרה של התעללות בגן בגילה, ואחת האמהות כתבה בפורום בו קראתי. היא סיפרה ששבוע אחרי שהכל התפוצץ ופיזרו את הגן, בו הגננת ובעלה היו ממש מכים את הילדים, הילדה ביקשה לחזור לגן! האמא כמובן הופתעה, ולשאלה למה, הילדה ענתה שהיא רוצה לשחק עם אחת הילדות.
ילדים מוצאים טוב בכל רע. מעטים הילדים שכל כך רע להם עד שהם ממש לא יסכימו ללכת. מסתגלים. בעיני זה לא שיקול, בפרט שכרגע הוא לא במצב שיש לו חברים אחרים בשעות הבוקר, אז בהחלט יכול להיות שהוא רצה לשחק עם החברים.
אני מסכימה שזה אומר שהמצב לא כל כך גרוע. הוא לא נורא.
אבל, כשאנחנו מנסות להגדיר אם משהו נופל בקטגוריה של מספיק גרוע כדי להוציא או לא מספיק גרוע כדי להוציא, אנחנו נתקעות על הגבול החמקמק הזה ולא מצליחות להחליט. זה כמו להבדיל, נשים שלא מצליחות להכריע אם היתה כאן הטרדה או לא. זה גבול שלך, ורק את יכולה להחליט. יכול להיות שאמא אחרת היתה חושבת שהגן מתמודד טוב ולא שוקלת בכלל להוציא.

האם את חושבת שמספר שעות מצומצם יותר יוריד את ההשפעה השלילית של הגן? האם זה יקשה עליו יותר ויבלבל אותו?
בעיני התשובות הן כן ולא בהתאמה. ילדים לא כל כך מתבלבלים מהר כמו שחושבים. השאלה האמיתי היא אם המערכת תסכים להסדר כזה, או שאולי המערכת תסכים אבל תגיב הרבה יותר גרוע ממה שעכשיו.

אני יודעת שיש מפגשים של משפחות בחנ"ב אבל בגלל שמדובר על זמן מצומצם ולא כל יום אני חושבת שזה לא יהיה טוב באותה מידה.
זה לא מחוייב המציאות. היו תקופות, כולל כיום, שאנחנו נפגשים הרבה מאד, באים אלינו, הולכים לחברים, וכן, גם בגיל ארבע. אני לא יודעת איך זה בגן, אבל בחנ"ב שאצלי בבית יש המון משחק חופשי והרבה חברים.
איך עושים את זה? מייצרים את זה. מזמינים. מזמינים חברות להעזר בך אם הן צריכות בייביסיטר, מזמינים את עצמך לאחרות, ועוד.

האם את חושבת שמספר שעות מצומצם יותר יוריד את ההשפעה השלילית של הגן? האם זה יקשה עליו יותר ויבלבל אותו?

חד וחלק, בעיני, מספר שעות מצומצם בגן יוריד את ההשפעה השלילית. לדעתי, זה לא יקשה עליו ויבלבל אותו, אלא אם הוא ילד שממש צריך סדר.

פלונית אלמונית.
את צודקת לגבי הצורך שלא לערב אותו. הוא לא כל כך מילולי וחשבתי שלא הכי טוב שם ולא היתה לי דרך לגלות. כמו שאמרה תפוח אדמה גם, ילדים מסתגלים ודברים יכולים להיראות להם רגילים אז באמת קשה לדעת דרכם. לפחות לא בגילאי 3-4.

היום בבוקר הוא לא רצה ללכת לגן. הוא התעורר מצונן. אז זרמתי איתו. בימי ראשון אני לא עובדת. כשהגדול ראה שהיתה כוונה להשאיר את אחיו הקטן בבית הוא גם רצה. בנזוגי נבהל מהסיטואציה ואמר ששניהם הולכים לגן. היה לי קשה לקחת החלטה לבד אז הם הלכו לגן. הקטן ממש לא רצה להיכנס.
אחרי שעשיתי סידורים קצרים החלטתי שאני אוספת את הקטן מוקדם. היה בקושי 10 והגענו לגן אחרי 9 אז החלטתי לחכות עד אחרי שיסתיים חוג תנועה. במקביל זוגי צלצל ואמר שהוא מצטער על מה שאמר בבוקר ושאם אני לא רגועה שאאסוף אותו. את שני הילדים. ליום כיף. בשעה 11 שניהם כבר היו איתי.
מחר אני לא אוכל להוציא אותו מוקדם אבל אני אתחיל לעשות את זה.
תפוח אדמה
להפתעתי, בגננת הציעה לאסוף אותו מוקדם כל יום. היא דיברה על 1.30 כדי שלא יהיה מפגש שמשעמם אותו. אז אולי לא אאסוף אותו בשעה 11 אבל בשעה 1.
עכשיו גם חורף. אני תמיד יכולה לומר שהיה לו קצת חום בערב שלפני... לא?
כשהגעתי הוא ועוד ילדה מהגן נעלו את עצמם בשירותים ושיחקו שם... תמיד הוא עושה איזה מעשה שובבות כשאני מגיעה... אבל אף פעם לבד. יש קצת חוסר שליטה בגן הזה.

הי ליבלוב,
שמחתי לקרוא שאת מוצאת או ממציאה (!) את הדרך שנראת נכונה לך, לבנך ולמשפחה כולה. כל הכבוד לך על היכולת להעזר למרות שעלו גם תגובות פסקניות לגמרי.
נזקים נגרמים למרבית הצער/המציאות גם בקרב משפחות חנ"ב . תמצאי את הדרך שלך ובעיקר את האנשים שילוו אותך ויחזקו אותך. זריעת פחד לגבי נזקים אלה או אחרים לא ממש מקדמת . יש כ"כ הרבה פרמטרים המשפיעים על בטחון ודימוי עצמי ועל בריאות נפשית.

לא ממש אוהבת הצהרות גורפות ונחרצות כפי שעלו בחלק מהתגובות.

אני נרגשת לקרוא את המבט המיטיב על הבן שלך , את השמחה והגאווה על הכוחות שיש בו. מאחלת לך שתפרגני גם מבט כזה על עצמך ותהני.

האם את חושבת שמספר שעות מצומצם יותר יוריד את ההשפעה השלילית של הגן?
בהחלט

בייחוד אם את במושכל מגלדת על הדברים שלא מתאימים לו.

האם זה יקשה עליו יותר ויבלבל אותו?
מה זה "יבלבל"? עוד אחד מהמושגים שמשתמשים בהם לפעמים באופן נרחב מדי.
אם את חושבת שיהיה לו קשה להבין או לזכור מתי יוצאים מהגן מוקדם, או מתי נשארים בבית, אז הפתרון הפשוט והמתבקש הוא להכין מערכת שבועית ביתית, שבה כל הדברים שאת רוצה שהוא יזכור, ביחד עם דברים שהוא אוהב וזוכר ממילא. אפשר לצייר סמלים או ציורונים קטנים לדברים מסוימים.
ואז הוא תמיד יכול להסתכל במערכת ולהגיד "אה, היום יום שלישי, אז יש לי חוג תנועה ואז הולכים הביתה מוקדם" או "מחר יום חמישי ואני נשאר בבית"

אהבתי את האבחנה שלך על חוסר הגבולות שיש בגן - הרבה חופש, ולא ברור מה מותר ומתי אסור, וגם האופן שבו הסביבה בנויה לא מקל על ההבנה (חדרים פתוחים שהכניסה אליהם אסורה). זו באמת בעיה רצינית

אני חושבת שהדיעה הרווחת שילדים זקוקים לשיגרה היא מוטעת.
לנו יש חיים מאוד נטולי שיגרה, והרבה פעמים בת השלוש שלי שואלת אותי בערב מה מתוכנן למחר בבוקר.
היא התחילה גן לפני שלושה חודשים, ומאז אנחנו פחות או יותר יושבים במקום (ומחכים ללידה), אז כן נהייתה איזו רוטינה בזמן האחרון - רוטינה נחמדה עם הרבה קפיצות בין לבין... אני חושבת שעוד לא היה לנו שבוע שבו הלכה כל השבוע לגן.
והכל בסדר.
אז נכון שהיא נולדה לתוך חיים שכאלה, והיא אכן סתגלתנית כמו חתולת רחוב... ואמא שלה שונאת שיגרה... וזה בטח גם מאוד תלוי בילד...
ועדיין - מתצפיות על ילדים אחרים - לפעמים יש לי הרגשה שהשיגרה הזאת רק עושה אותם פחות בטוחים בחיים, כי ברגע שמשהו קטן משתבש, הכל מתחרבש.

פלונית
תודה רבה. עלית בי חיוך גדול (וגם דמעה) כשקראתי את התגובה שלך. אני מנסה ומקווה שנמצא את הדרך הטובה ביותר. אני מרגישה שאנחנו במין הלוך-ושוב: הרגשה של שיפור ואז חזרה אחורה- לא בגלל התנהגות שהילד אלא בגלל תגובות מהגננת. אני מקווה שנמצא מקום מאוזן וקבוע שלא יזעזע אותנו או את הילד. אז לפחות עד הפעם הבאה אני אכן יותר רגועה עם הפתרון וההחלטה שמצאתי לעצמי (בעזרת הנשים החכמות שענו לי כאן).
תמרוש רוש
אני מסכימה איתן וגם עם פלוני אלמונית. הרבה קולות מסביב מדברים איתי על בלבול. אני התכוונתי יותר למצב שהוא פשוט לא ירצה ללכת יותר לגן. מבחינתו, הוא יכול להיות איתי כל היום וכל הלילה (הוא כבר ליווה אותי לבדיקות דם במקום להישאר עם אביו) ואז כשאנחנו מגיעים לגן הוא כן רוצה להישאר והוא כן משחק עם ילדים אחרים ומשתובב.
היום הוא נשאר כל היום (כי הלכנו לפגוש מיילדת בית מחוץ לעיר). הגעתי רבע שעה לפני סוף היום כדי להוציא אותו מוקדם במידה ומשתעמם אבל הוא היה במפגש והגננת ציינה שהוא היה ממש נהדר (אני שמחה לשמוע את זה כמובן ומצד שני זה מלחיץ- שתתרגל שהוא רגיל- לא גרוע ולא נהדר).
הייתי בטוחה שעדיף שלא לתאר לו מה יהיה- מתי הוא יצא מוקדם ומתי לא ילך לגן. חשבתי יותר על לזרום. גם מול הגן- כדי שלא יראו שיש תכנון קבוע שלא להביא אותו (למרות שהוא לא פטפטן גדול), גם כי זה יהיה תלוי במצבו- אם אני רואה שהיה בסיטואציה מורכבת אז אולי למחרת אעדיף שיישאר בבית ואם היו לו ימים נחמדים או אם הגננת מדברת על דברים שכן יכולים לעניין אותו אז להשאיר אותו כל יום. בנוסף ההחלטה היא מול אחיו. אחיו הגדול הוא כן "פטפטן" ואם יראה שקיימת מערכת מסודרת אז הוא יכול לומר לגננת/ סייעת (הוא אמר לסייעת של הגן של הקטן שאחיו לא מגיע כי הוא לא אוהב את הגן). בנוסף הוא גם ירצה להישאר בבית כי יקנא ולו אין בעיה בגן. סיבה נוספת היא שגם אצלנו אין שגרה. אולי כן יהיה לו ברור שהוא לא נשאר למפגש ושבימי ראשון הוא לא תמיד ילך לגן....
אף פעם לא היינו ממשפחות השגרה. מאז שנכנסו לגנים אז יש את שגרת הבוקר ובעצם גם את שגרת הערב שלא הוכרזה כשגרה אלא זה מה שעושים לפני שהולכים לישון. אני זוכרת שקראתי בספר של רופא ילדים שדיבר על הורים היוצרים שגרה אצל תינוקות וילדים קטנים (שעת אוכל, שינה וכו') ואמר איך ההורים, בסופו של דבר, משתעבדים לשגרה.

"אני תמיד יכולה לומר שהיה לו קצת חום בערב שלפני... לא?"

עדיף להיות כנה עם הגן, כמו שאת מצפה שהם יהיו כנים איתך.

חגית
מאיזו בחינה את חושבת שאני צריכה להיות כנה עם הגן- לומר שאני לא רוצה שיגיע באותו יום לגן (דבר שיכול להיחשב כבעייתי מבחינת הצוות) או העובדה שאני לא מרוצה מהגן?
הגננת יודעת מה דעתי עליה ועל הגן. (זאת לא רק דעתי, הרבה הורים חושבים ומרגישים כמוני ולפי הבנתי היא מודעת גם לזה- לא ממני כמובן).
אני לא מעוניינת ליצור מלחמות אלא להגיע למצב שלכולם יהיה טוב, במיוחד לילד.

הי לבלוב,

השמוש העודף בעיני במילה בלבול, פעמים ככ רבות הוא למעשה קיצור למשפט ארוך כמו :
"תעשי לנו טובה ותכניסי את הילד שלך לרוטינה גם אם לא לטובתו , כי זה ממש לטובת הצוות הנוהג בהתאם
לתפיסת עולם כמו שלנו..."
שלא יהיו אי הבנות , להרגלים/שגרה וכו יש ערך אבל בגבול הטעם הטוב (:

מבחינה הזו הדרישה ל'שיבלון', מהטעמים הרשמיים של טובת הילד היא ממש לא כנה בעיני ומצב דברים זה נראה לי שמוטב לנהוג על הכלל הבינלאומי :
ברומא היה רומאי
ממש לא חובה לגלות כנות מלאה ואפילו שקר לבן סביר בעיני בנסיבות העניין.

(אגב, תהיתי האם מסגרת של לגן עם אמא מוכרת לך ?

היי פלונית,

אני מסכימה איתך לגבי עניין השגרה והבלבול.
אני מכירה את מסגרת ה"גן עם אמא" אבל ממה שהבנתי מדובר בילדים קטנים יותר, ממש פעוטות. אני מדברת על מסגרת שבה אני הולכת איתו, לא? או מסגרת שבה אמהות מתחלפות ושומרות על ילדים?
בכל מקרה, הוצאתו מוקדם ואי לקיחתו לגן מדי פעם ללא ספק תעשה גם לי טוב.
אתמול קיבלתי שיחת ייאוש מהסייעת שהיא לא יכולה להמשיך במצב הזה איתו כי היא כל היום רק מחפשת אותו (זאת היתה שיחה של כמה דקות טובות עם תלונות והצגת צילום מקום הפשע והרבה תלונות).
הקטע העכשווי- להסתגר בשירותים עם עוד ילדה.
כמובן שאחר כך כל אחר הצהריים נדפק בגלל זה וישבנו לדבר איתו, שיחה שבמהלכה הוא ואני לא הפסקנו לבכות. היום בבוקר אני הייתי עצבנית לגמרי והוא לחוץ ביותר. הגענו לגן וכולו עצבני.
בקיצור אני הולכת להחזיר אותו מהגן כי לא נראה לי טוב שהוא שם.
דברים שאני מתחילה לראות כחיוביים- היא מאוד יצירתי באיך לעצבן אותן או להתחבא להן או לעשות את מה שהוא מנסה כל הזמן לעשות (נראה לי שמבחינתו הוא סתם משחק). הוא ממש מנהיג כי כל פעם הוא משכנע ילדה אחרת לשתף איתו פעולה בפשעים שהוא עושה (אני אומרת את זה בנימה סרקסטית. אין לי דרך אחרת לגשת למצב).

כמובן שאחר כך כל אחר הצהריים נדפק
אני כל כך לא מבינה למה ההורים צריכים להתערב בצורה כזאת במה שקורה במשך היום בגן.
הרי אלו דברים שהמטפלות אמורות להתמודד איתם.

בגלל זה וישבנו לדבר איתו, שיחה שבמהלכה הוא ואני לא הפסקנו לבכות. היום בבוקר אני הייתי עצבנית לגמרי והוא לחוץ ביותר. הגענו לגן וכולו עצבני.
אוי... זה כל כך עצוב.
אני ממש מבינה את הקושי וההתלבטות (אני הפלונית מלמעלה שגם שולחת את בתה בלב לא ממש שלם לגן...) - אבל אני חושבת שבהחלט הגיע הזמן להוציא אותו משם ולהמשיך להרהר ולטפל בעניין כשהוא איתך בבית.

הלכתי להוציא אותו עכשיו מהגן. הן היו עדיין בחצר אבל הוא לא היה, הוא עלה עם אחת הסייעות לעזור לה. דיברתי קצת עם הגננת ושאלתי אותה איך הוא. היא גם ראתה בבוקר שלא היו לו אנרגיות טובות. היא אמרה שהוא נרגע אחרי שהוא אכל ארוחת בוקר ושהוא היה בסדר בחצר ושיחק. הם עשו משהו עם זיתים והיא נתנה לו לעבוד עם מים (שזה דבר שהוא אכן מאוד אוהב).אז הוא ניסה לשכנע ילדה אחרת ללכת בלי רשות (למה הוא כל הזמן עושה את זה???) הילדה באה לגננת ואמרה לה אז הגננת שלחה אותו (בטוב) עם הסייעת לגן כדי שיעזור לה. היא הדגישה ואמרה שהוא בסדר.
אמרתי לה שאני לא רגועה, שאני יושבת בבית ודואגת. ביקשתי ממנה לצלצל אלי אם לא טוב לו, הוא היא רואה שהוא צריך חיבוק (הסברתי לה איך אתמול אחרי השיחה עם הסייעת הוא הרגיש שאני כועסת עליו ואיך היה הבוקר עקב כל הסיפור) כי מבחינתי זה שווה ערך ללא להרגיש טוב כי עלה החום.
היא הבטיחה שתעשה את זה וחזרתי הביתה... כמובן, מודאגת.

אני דואגת לך כי את מודאגת.
רוצה לשאול:
מה יעשה לך יותר קל וטוב? אפילו נקודתית. כל יום, כל שעה.
הבוקר מרגיש לי נכון בשבילי לשלוח אותו/להשאיר אותו.
נניח שלחתי/ לא שלחתי, האם מתאים לי לשנות.
חיבוק גדול.

שליחה על ידי אחת* » 07 דצמבר 2016, 16:09

מהצד זה ממש נשמע רע,
הילד הקטן שלך כבר נמצא בתפקיד של "מסית לדבר עבירה" "חסר משמעת" "בעייתי" וכו,
כל התוויות הללו ישוחררו כאשר הוא יהיה במקום אוהב בו הוא מרגיש בטוב (בבית ).

קורע את הלב לשמוע את התיאורים הללו.

הי לבלוב,
כל הכבוד לבן שלך ששומר על האנרגיה מלאת החיות שלו (יש אנשים שנבהלים מחיות בכלל וגם מחיות של משהו אחר... לפעמים קשה שלא להבהל בעקבות הנבהלים...).
אם תרצי לדבר או להתכתב במייל את מוזמנת.
אגב , אין לי מושג מי הפלונית האחרת שכתבה ארבע הודעות לפני... .

בכל מקרה המבט שלך עליו מרגש, ןטוב שאת מצליחה לגייס גם ציניות להתמודד עם ההתנהלות המשונה והרווחת בגן.

הבת שלי בגן שטוב לה בו וזאת כזאת שמחה והקלה. היא קטנה, וזה גן פרטי ואני יודעת שבתל אביב זה הון קטן, אבל אולי זאת גם אפשרות?

בכל מקרה, הגן הזה נשמע לא משהו... קודם כל, מאוד לא בטיחותי (ננעל בשירותים? איך אפשרות כזאת בכלל קיימת???) ולפי מה שאת אומרת לא מתאים לו או לגיל שלו.

הייתי מחפשת גן טוב יותר לפני הלידה, אחר כך הרי זה יהיה הרבה יותר מסובך ועדיף שלא "תתקעו" עם הגן הזה רק בגלל שלא יהיה פנאי או שלא תרצו להתעסק בשינויים לילד בתקופה שהיא גם ככה מלאת שינויים.

_מהצד זה ממש נשמע רע,
הילד הקטן שלך כבר נמצא בתפקיד של "מסית לדבר עבירה" "חסר משמעת" "בעייתי" וכו,
כל התוויות הללו ישוחררו כאשר הוא יהיה במקום אוהב בו הוא מרגיש בטוב (בבית ).

קורע את הלב לשמוע את התיאורים הללו._

מסכימה עם כל מילה.

תודה על התמיכה.
יולי קו, אני מודאגת. אני באמת מודאגת. יומיים הכל בסדר ואז הכל מתהפך. כשאני חושבת על הדברים בצורה קרה הדברים לא נשמעים כל כך נוראים אבל כשמספרים לי את זה בהיסטריה או לחץ או כעס או כל רגש דומה אחר, אני נכנסת ללחץ וההיגיון מתערבל לי. היום כשלקחתי אותו בבוקר לא ידעתי שהמצב לא ייראה טוב עד שלא הגענו. כשחזרתי לקחת אותו, לפי מה שהבנתי מהגננת הוא כבר היה טוב יותר. אבל עשיתי את מה שאת אומרת- בדקתי מה אני מרגישה באותו הרגע. הייתי צריכה לוותר כי למרות שאני הייתי מודאגת נאמר לי שהוא בסדר. אני חייבת לפרגן לה על כך שידעה איך לנתב את האנרגיה הלא טובה איתה הוא הגיעה למצב שהיה לו בסדר. הוא אמר שאפילו נהנה מפעילות שעשה.
אחת וקור את
אני חושבת שהגננת מתאמצת שלא להגיע לשם. היתה לנו שיחה רצינית על זה לפני כחודש. עדיין יש משהו שגורם לו להתנהג בצורה הזאת (ללכת בלי רשות של הגננת בצורה מודעת ובכוונה) ואני חושבת שחלק מזה קשור למקום הזה שהוא מרגיש כבר אשם.
בקרוב אמורה להגיע פסיכולוגית ולתצפת עליו בגן, אני מקווה שהיא תוכל להאיר את המצב כי אני לא מבינה למה הוא מרגיש צורך להתנהג ככה. היא תשוחח איתנו לפני התצפית אני חושבת ונוכל לתת את הצד שלו בבית שמאוד שונה מההתנהגות בגן.
מיכל בז
הוא אוהב לנעול את הדלת בשירותים. הוא אוהב להיות לבד בשירותים. הוא לא ננעל בטעות אלא במודע וכנראה שזה מותר כי זה קיים בשירותים. מדובר על אשכול גנים ועל הרבה ילדים. אין בעיה לפתוח את הדלת- הוא בוחר שלא לפתוח ולא לענות (לפחות לסייעת). כשהוא רוצה הוא פותח את הדלת.
גן פרטי... מבחינה כלכלית יהיה לי יותר פשוט להשאיר אותו בבית. שנה שעברה הוא היה בגן עירייה שבו היה לו טוב. לא דמיינתי מצב כזה. היינו אמורים לעבור למקום טוב יותר.

מה שממש מייאש אותי בכל המצב זאת התחושה שהעניינים לא מסתדרים. כמה ימים הדברים נראים משתפרים ואז פתאום יש עוד שיחה נוקשה עם הגננת/ סייעת. קשה מאוד להיות במקום הזה. לא להבין בדיוק למה הוא מתנהג ככה, לשאול את עצמי אם רע לו. אמא של ילדה אחרת מהגן נמצאת במצב דומה לשלי והיא הרבה יותר רגועה. אחד ההבדלים, נראה לי, זה התקשורת עם הגננת. בגלל שאני אוספת אותו לפני תחילת הצהרון אני מקבלת פידבק יומי עם הסברים מפורטים וביטוי כל התסכול של הגננות. אם לא הייתי רואה את כל זה אז בטח הייתי יותר רגועה.
מבחינת הילד- לא נראה כאילו כל כך רע לו.
אם רק הייתי יכולה להכניס לגן איזו מצלמה כדי לראות מה קורה שם. ברור לי שאני לא יכולה אבל אני לא מסוגלת להירגע ולא לדאוג. אני מרגישה מאוד מתוסכלת.
אני מקווה שהפסיכולוגית תוכל לשפוך קצת אור ושלא תנסה ל"שבלן" אותו...
המון תודה. אתן ממש עוזרות לי.
פלונית, אשמח.

אם רק הייתי יכולה להכניס לגן איזו מצלמה כדי לראות מה קורה שם
מכשיר הקלטה בכיס שלו?

אני רוצה לראות את ההתנהגות שלו- איך הוא מגיב, אם הוא משתתף, מה זה אומר שיה לו טוב או לא.
מכשיר הקלטה לא ייתן לי תמונה כזאת כי לפעמים יותר חשוב רגעי השקט ונראה לי שיש הרבה רעש מסביב.
אני לא חושדת בהתעללות בו אבל יותר רוצה לראות את המקום שלו, את הטיפול, את הצורה שהוא מתנהג עם הילדים ועם הגננות- כדי להבין אם טוב או לא בגן הזה.
(כעיקרון, אם לומר את האמת, זה לא נראה לי גן מציאה בכלל. למרות שהגננת משתדלת יש דברים שלא יוצאים לה בצורה טבעית. עדיין יש ילדים שלא רוצים להיכנס לגן בבוקר, הורים נוספים מתלוננים. הילדים שלהם יותר זורמים עם המערכת. הבן שלי לא כל כך- אני חושבת שהוא מחצין את מה שהרבה ילדים לא. אז לא התעללות אבל שנה קצת קשה או פחות מועילה).

אני חושבת שהגננת מתאמצת שלא להגיע לשם.
לי נראה שהיא כבר ממזמן ממזמן שם.

אני חושבת שחלק מזה קשור למקום הזה שהוא מרגיש כבר אשם.
חלק מזה? זה בדיוק מה שטענתי לפני כמה הודעות - שזו נבואה שמגשימה את עצמה, שהוא יתחיל להתנהג לא בסדר בגלל שזה מה שמצפים ממנו. והנה זה קורה...

כשאני חושבת על הדברים בצורה קרה הדברים לא נשמעים כל כך נוראים
יש גריין אחד שאני מאוד אוהבת, שאומר שמי שיכול להשאר רגוע כשהילדים שלו בסכנת חיים, לא צריך להוליד ילדים.

יש דברים שראוי לנהל בהיגיון - למשל, התנהלות כלכלית. ויש דברים שההיגיון משני בהם - למשל, ערכים. השאלה איזו מידה של נזק היא נוראית זה לא החלטה הגיונית, זו החלטה רגשית בעיניי. וכמו שכבר אמרו לפני, התיאורים קורעי לב.

הלב שלי - של זרה, שזה לא הילד שלה שם בגן - מרגיש את הכאב הזה. למה להדחיק אותו, לדכא אותו, להגיד שהוא לא לגיטימי? יש מקום להיגיון, לשיקולים כלכליים, ובעיקר לשקול חלופות ולמצוא דרך אחרת להפגיש אותו עם חברים. אבל כאב הלב ממה שקורה חשוב מאוד בעיניי. הוא מראה שהלב לא מתקהה.

אישה במסע
כשאני חושבת על הדברים בצורה קרה הדברים לא נשמעים כל כך נוראים
התכוונתי שהגננות מתלוננות בצורה מאוד מלחיצה דברים שאינם כל כך גרועים ושאם הן לא היו אומרות את הדברים בטון מלחיץ ועם פרצוף חמור אז אני משערת שאני הייתי פחות מודאגת (כמו למשל האמא האחרת שלא פוגשת את הגננות כל יום ולכן לא ממש מודאגת כמוני).
יש גריין אחד שאני מאוד אוהבת, שאומר שמי שיכול להשאר רגוע כשהילדים שלו בסכנת חיים, לא צריך להוליד ילדים.
הילד לא נמצא בסכנת חיים. אני חושבת שחשוב מאוד לקחת החלטות כשרגועים. במיוחד דברים שקשורים באנשים אחרים שסומכים עלינו לקבל את ההחלטה הנכונה- בילדים שלנו.
גם את המצב הזה אני מרגישה שאני צריכה לנהל בהיגיון מהבחינה שאני חייבת להבין מה הפלוסים והמינוסים של כל מצב. אם אני אקח החלטה פזיזה על בסיס רגשי זה יטלטל את הבן שלי עוד יותר.
אני יכולה להוציא אותו מהגן ולהשאיר אותו בבית אבל אם אני לא מחליטה מה בדיוק נעשה בצורה סופית אני לא מועילה לו ואת זה ראיתי כששבוע הילד נשאר איתי בבית. מבחינתי ההחלטה נלקחה כי היה מצב שאני ראיתי כחירום, כממש בעייתי. עכשיו אני לא רואה את המצב כזה אלא שלב של ניסיון לתקן ולכן עד שלא אדע אם יש אפשרות לתקן או לא אני צריכה לתת זמן. גם לו להירפא.
אני באמת מרגישה שאני צריכה שמישהו מבחוץ יראה אותו ויתאר לנו איך הוא בגן ואני מקווה שהפסיכולוגית תוכל לסייע. הפסיכולוגית היא חיצונית. היא תוכל לזהות אם הילד מתויג או לא. היא תוכל לומר לגננת איך לחלץ אץ הילד מהמקום שאליו הוא הגיע. במידה וזה לא יקרה אוכל להמשיך משם.
הכאב שהלב שלך מרגיש זה, בצורה גדולה נראה לי, הכאב שלי- הבלבול שלי, המצוקה שלי שיכול להיות שלא היו קיימות אם לא הייתי מקבלת את השיחות ההיסטריות מהגננות פעם בשבוע. אני לא יודעת אם היית רואה את זה ישירות על הילד במידה והיית מכירה אותו.
אני לא יודעת כמה ילדים יש לך ובני כמה הם, זאת פעם ראשונה שאני נתקלת בצורה ישירה שמצב כזה. אין לי בעיה להגן על הילדים שלי ולריב למענם כשאני חושבת שנעשה להם עוול אבל אני צריכה להבין כאן איזו הגנה ואיזו פעולה שלי תהיה המיטבית לילד ולא רק להרגעה שלי.

בלבול שלי, המצוקה שלי שיכול להיות שלא היו קיימות אם לא הייתי מקבלת את השיחות ההיסטריות מהגננות פעם בשבוע. אני לא יודעת אם היית רואה את זה ישירות על הילד במידה והיית מכירה אותו.
את מזכירה לי חוויות נשכחות... דווקא מחינוך ביתי, בסיטואציות בהן כן הייתי נוכחת, אבל אני ראיתי את הדברים אחרת מאמהות אחרות שנכחו באותה הסיטואציה, והגיבו כמו שאת מתארת את הגננת, בהיסטריה קלה. זה באמת מאד מערער, המצב הזה שבו דוחקים בך להשיג פיתרון למשהו שהוא בכלל לא ביידייך (וכן, גם בחינוך ביתי זה יכול לקרות). אני חושבת שבעצם הן רצו שהוא יתפוגג מחייהן ובכך יקל עליהן.
מאד מאד קשה לקחת רגע וללכת הצידה. על אחת כמה וכמה בסיטואציה שבה את לא נמצאת בכלל.
בסופו של דבר מה שעזר אצלנו היה לשוחח עם הילד ולנסות להבין מתוך שברי השיחה איתו מה המצב ומה מציק. זה אפשרי לגמרי (והילד שלי לא היה הכי מתמלל וגם לא הכי מודע, שזה אחת הדברים שהובילו לקשיים). עזר גם להתרחק מהאמהות ההיסטריות, כי הבנתי שבלי קשר לילד, לי זה לא עוזר בכלל להיות בסביבתן, ועדיף לי לחפש חברה של אמהות רגועות יותר.
אז אני חושבת שאולי כדא להפנות את הגננת המלחיצה להתקשר לאבא של הילד, כדי להוריד ממך את הלחץ הזה, ואז לשבת ולשוחח איתו ולהתבונן בו גם בבית ולחשוב. אולי תבוא מזה תובנה. אני חושבת שבאמת יכול להיות שהפסיכולוגית תעזור, אבל נראה לי שכרגע את תולה בה הרבה תקוות ומנסיון, הן לא תמיד עומדות במבחן המציאות, ובסופו של דבר גם מה שהיא תגיד יהיה הפרשנות שלה לעניין. ואת מקבלת כל כך הרבה פרשנויות שאת לא יודעת מה לחשוב.
ובסופו של דבר מה שמשנה זה אך ורק הפרשנות שלך. איך את חווה את הדברים. וכל זויות הראייה האחרות משאירות אותך מבולבלת. אז אני חושבת שאולי כדאי להעיף את כל המראות האלה של המציאות ולהתבונן בה בעצמך. (אולי לבקש בעצמך להיות בגן אפילו). אבל בלי נסיון להחליט בכל רגע. בלי נסיון שתבוא הארה בכל שנייה, כי אז באמת, יום אחד נראה ככה ויום אחר נראה אחרת. וככה קשה להחליט. אולי את יכולה לתת לעצמך תאריך שבו את חוזרת להתעסק במה לעשות, איך להרגיע את עצמך ואיך את הילד, ועד אז את אך ורק מתבוננת. על עצמך, על הילד, על הגן, על מה שאפשר.

הי לבלוב ,

את מוזמנת להשאיר כאן דרך להתקשרות ואצור איתך קשר.

מטיפי מוסר למניהם תמצאי בכל מקום. זה מצער ואפילו מרגיז. פעמים רבות המופע של פסקנות היא סוג של נרציסטיות במסווה של דאגה לזולת...

כל אחד והדרך שלו להגיע להחלטות ולגיבוש דרכו ולא כל היסטריה על הדרך היא ' סכנת חיים '.

ההתבוננות שלך מרגשת ומעוררת הערכה !

אגב, לא ודאי שהפסיכולוגית תהיה אוביקטיבית או מקצועית. אם דבריה יהיו תומכים ומקדמים זה טוב. אם לא, אפשר יהיה למצוא דרך לשחרר אותם ואולי גם אותה (:

שלום פלונית יקרה,

אני מסכימה מאוד עם דברייך אלה:

_ההתבוננות שלך מרגשת ומעוררת הערכה !

אגב, לא ודאי שהפסיכולוגית תהיה אוביקטיבית או מקצועית. אם דבריה יהיו תומכים ומקדמים זה טוב. אם לא, אפשר יהיה למצוא דרך לשחרר אותם ואולי גם אותה (:_

אולי תמצאי לך ניק יותר אישי, כך שנוכל להכיר ולזהות אותך יותר בקלות מאשר סתם פלונית? (אין צורך בשם מזהה בהכרח, יותר בכיוון של כינוי).

אני אומרת כי אני לא הייתי משאירה דרך להתקשרות עם פלונים, וזו כבר פעם שניה שאת מציעה, אם איני טועה.

בוקר טוב לך יולי קו,

יתכן שהצעתי לפנות אלי כבר קודם , לא זוכרת.

בעודי חושבת איזה כינוי לבחור לעצמי, אני כותבת הפעם מסלולרי אחר ואני רואה שכאן אני מזוהה עם הכינוי פלוניתית... ( מקוריות מובהקת...).

השם שאני בוחרת הוא השחר, כך אזדהה בהמשך.

הפסיכולוגית...
בהתחלה מאוד כעסתי על הבקשה לערב פסיכולוגית, עוד לפני שנגמר ספטמבר... עכשיו היא התקווה היחידה שלי לפתור את המצב בצורה פשוטה יחסית. לכן, מבחינתי היא מן נקודת ציון- אחריה כבר הפתרון מתוך המערכת ממש אינו ברור. חברה טובה שעובדת בתחום החינוך המיוחד ומכירה פסיכולוגים מהסוג הזה מאוד מאמינה בזה. מצד שני, אני יודעת שבספטמבר הורים של ילדה אחרת אישרו הבאת פסיכולוג ולפי הנראה המצב ממש לא נפתר לאחר תצפית של הפסיכולוגית, ניתן לומר שהילדה ממשיכה במעשיה.
אני מנסה להימנע משיחות עם הגננות- לא להשאיר בגן ולא לאסוף. ברגעים אלו אני מרגישה שאני נוטשת את הילד. אם אני לא רוצה ללכת לשם אז מה אני מעבירה לו... בנוסף, מאד עוזר לו שאני מגיעה איתו לגן. אני מאוד עוזרת לו ליצור קשר עם ילדים אחרים. שבוע שעבר הוא ביקש ממני שאני אלך כבר הביתה (הוא רצה להישאר) אחרי שהתחלנו לשחק ליד שולחן ובאו ושיחקו איתנו כמה בנים מהגן. בנזוגי לא מדבר עברית ולכן כאשר הוא מגיע איתו הם יותר מתבודדים ופחות יוצרים קשר. אבל ללא ספק, היתרון בזה שהוא לא מדבר עברית הוא שאף גננת לא משגעת אותו.
אפשר יהיה למצוא דרך לשחרר אותם ואולי גם אותה
להשאיר אותו בבית? מה הן יעשו בלעדיו? יהיה להן משעמם, איפה כל האתגר???
מקסימום אני אחזור לתכנית ההוצאה מוקדם מהגן וימי חופש מדי פעם...
הגננת כבר לא מוותרת לו על מפגשי הסיום. זה כבר נראה לי טוב. אני מקווה שהיא תעשה אותם יותר מעניינים.
הגננת עם הכוונות הטובות ממש לא מבינה על מה אני חושבת... אני כותבת את זה בגיחוך מסוים. מבחינתה, אני אמורה להשאיר אותו בבית כפרס... אם במשך שבוע התנהג יפה בגן... היא כל כך שונה מראיית העולם שלי אבל אני מהנהנת, מחייכת ומצרפת לרשימת המשפטים שעדיף לשכוח.... בכל זאת, היא מנסה. והיא אומרת את זה בחיוך. היא גם רואה שאין לי בעיה לבוא ולקחת אותו או לא להביא אותו בכלל.
הוא מרגיש, נראה לי, שהיא מתאמצת. הוא מדבר עליה בצורה מאוד חיובית.
פלוניתית, אני לא רוצה להטריד אותך. אני נסערת לגמרי אחרי שקורה משהו בגן ועד עכשיו זה היה על בסיס שבועי... כנראה ההורמונים של ההריון עוזרים אבל אני לא רוצה להתיש...
אני לא יודעת איך להשאיר פרטים מבלי להזדהות יותר מדי. את מתעסקת בחינוך?

מחר בבוקר השיחה עם הפסיכולוגית.
כל השבוע קיבלתי דיווחים על מעלליו- בעיקר המשחק בשירותים ועם נייר הטואלט. היום גם קשקש על הקיר בשירותים.
אני מגיבה בשוויון נפש לעדכונים. אין לי כוח ואני מרגישה שאין לי מה לעשות.
שאלתי אותו למה הוא הולך לשחק בשירותים והוא אמר שמשעמם לו. הוא הולך ברגעי המשחק החופשי בחצר או בגן... אז לא ברור לי כל כך מאין השעמום. אולי כי הוא עדיין לא משתלב שם מבחינה חברתית?
היום, כשהגענו הביתה גילינו שהוא מלא בפיפי. כנראה עשה פיפי בעמידה בשלב מסוים של היום. הוא היה ממש מסריח והמגפיים היו מלאות בפיפי. המכנס לא היה רטוב. רק התחתונים. לכן אני משערת שעשה את הפיפי בעמידה. אין לי אפשרות לדעת באיזה רגע הוא עשה את הפיפי. הוא לא התלונן על כלום. אנחנו גילינו שהמגפיים שהוא נועל ושהגרביים שהוא גורב מלאים בפיפי.
היום לפני שהלך לישון, הוא עדיין עם חיתול בלילה כי מרטיב ללא הפסקה, העדיף להשתין בחיתול במקום ללכת לשירותים. בדרך כלל הולך לשירותים. נראה לי מוזר שיבחר לעשות פיפי בחופשיות.
אני כבר לא יודעת אם זה נחשב רגרסיה או סתם עצלנות.
אני שוב שואלת את עצמי מה לעשות כי בשיחה אחרת עם אחיו הוא אמר שהוא לא מוכן לעזוב את הגן בגלל ילדה שהוא מאוד אוהב שם. שוב משבר.
מחר אני חייבת לקחת אותו. נראה מה אומרת הפסיכולוגית ומשם נחליט.

שליחה על ידי אחת* » 15 דצמבר 2016, 10:30

נשמע שפשוט לא טוב לו.

הוא אמר שהוא לא מוכן לעזוב את הגן בגלל ילדה שהוא מאוד אוהב שם.

לדעתי לא צריך להתחשב בדעתו או ברצונות שלו במקרה הזה. הוא ילד - הוא צריך שמישהו מבוגר ואחראי ושקול יקח את האחריות עליו, ויחליט בשבילו.

לקחת החלטות זה דבר נורא נורא קשה, לכל דבר יש מעלות וחסרונות.
מסכימה עם אחת שמעלי. נשמע שפשוט לא טוב לו (וגם לך!).

תעדכני מה היה עם הפסיכולוגית!!

בגלל ילדה שהוא מאוד אוהב שם
ניסתם לדבר עם הורי הילדה על מוקומות אחרים להיפגש בהם?

הי לבלוב ,
איך עבר עליכם היום ??

הי לבלוב .

חושבת עליכם.
יתכן שפעם התייחסת לכך שהילד שלך הוא ילד של חיבורים ?? אם כן ותרצי שאכתוב לך כאן דבר מה לגבי זה אעשה זאת ברצון.
בכל מקרה הבן שלך , בעזרתך הטובה, תופס מקום טוב בלב. את לגמרי מרגשת באמהות שלך ובאנושיות שלך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי

חזרתי לספר איך היתה השיחה עם הפסיכולוגית ואני מאוד מעודדת. היינו אנחנו, ההורים, מנהלת האשכול, הגננת והפסיכולוגית.
בהתחלה דיברה הגננת שתיארה את מעלליו ומאוד ניסתה להדגיש את העובדה שאין לו סבלנות לשבת במפגש ושהוא לא שומר על קשר עין איתה כשהיא מדברת איתו- ביקורת או שבחים. דיברה על כמה הוא אוהב לשחק עם מים (בכלל נראה לי שהיא חיפשה איך לתאר אותו עם בעייה עם ספקטרום האוטיזם....) אנחנו הסברנו שהוא מאוד ביישן ולא אוהב תשומת לב (ולכן לא מסתכל עליה, בתכלס בנזוגי אומר שהילד לא אוהב את הגננת... ואמרנו שהוא אוהב מים, בצק, לבשל- כל דבר פיסי). אנחנו, מצידנו, לא ניסינו להגן עליו. לא רציתי להיות במקום הזה. הסברנו איך הוא.
הפסיכולוגית שאלה אותנו איך הילד בבית. אמרנו שהוא ממש לא מתנהג ככה- לא עסוק בלבדוק ולפרוץ גבולות כל הזמן, לא מסתכן בכוונה ונזהר כשצריך, בהתאם, כמובן, לגילו.
היא הביעה הבנה בחוסר האונים שלנו מול מערכת. היא אמרה שמדובר בילד נורמלי ושיש להבין את הצורך שלו. איך בדיוק מדגישים דברים באתר הזה? כי אני רוצה להדגיש ולהדגיש את מה שאמרה. הוא ילד נורמלי. מה שאומר שהבעיה היא במערכת ובגננת.
אני גם אמרתי שאני לא מסוגלת יותר עם כל המידע שאני מקבלת, כל יום דיווח. הפסיכולוגית אמרה שאם הגננת מספרת על מה הוא עשה היום אז צריך לתאר את כל היום ולא רק רגע מסוים שלילי. היא גם אמרה שצריך להפסיק עם כל הדיווחים האלה שקורים מעל לראש הילד ושסתם מציפים אותנו ושאין לנו שום יכולת לעשות דבר.
אני כבר מרגישה משוחררת!
הרגשתי שהפסיכולוגית תמכה בנו כהורים. היא לא תקפה את הגננת אבל הוסכם שהן יחשבו על דרך פעילות איך לפתור את המצב.
נאמר עליו שהוא חכם, יוזם, חברותי (בעיקר על ידי מנהלת האשכול שגם מתצפתת עליו). שאפשר לראות מתי הוא מתכנן לעשות משהו (התיאור היה ממש מצחיק, יכולתי לדמיין אותו בראש עם המבט השובב של תכנית פעולה על פניו. אני די בטוחה שחייכתי. נראה לי שגם מנהלת האשכול חייכה).
סיפרתי להן על בריחת הפיפי שראינו (הגננת ציינה שבורח לו בגן ושכאשר הן רואות אז הן מחליפות לו וזה נכון, במקרה האחרון זה לא נראה במכנסיים). דיברתי על כך שאני חושבת שהוא מרגיש מתויג כילד הרע (ותיארתי את המקרה עליו דיברתי כאן- תגובתו מול כעס לא מוצדק), אמרתי שהגננת הציעה לי לאסוף אותו מוקדם בתיאום עם מנהלת האשכול (הגננת כבר לא היתה כי היתה צריכה ללכת, מנהלת האשכול מאוד הופתעה מהפיתרון שניתן על ידי הגננת שלא נראה בהסכמתה- אמרה שכנראה לא הבינה) והפסיכולוגית ממש לא אישרה את זה.
אני חושבת שבגלל שכל הזמן מספרים לי מה הוא עושה ומתלוננים אני מרגישה אחריות ומנסה למצוא מי אשם או מה הסיבה או הגורם להתנהגות- אם הילד יתנהג בצורה קשה יותר אני אסתכל עליו בצורה בוחנת יותר ואדאג, אם קורה משהו קטן בגן אני אנסה להסביר את כל המצב משם ואם יש בעיה באשכול הגנים אז אני אהיה משוכנעת שהכל מתחיל משם.
אבל לי אין אפשרות לדעת בסופו של דבר מה באמת קורה. הפסיכולוגית הסכימה גם עם זה.
אני רוצה להאמין שהפסיכולוגית רואה קיימת בעיה עם הגננת.
בשבוע שעבר צלצלו אלי אמהות של 2 בנות, משת"פיות של הבן שלי, שגן איתן דיברה הגננת ודיברה על התנהגות בעייתית עם הבן שלי ובנוסף בעיות שקיימות מתחילת השנה. אמא אחת כבר בתהליכים להתלונן מול מנהלת האשכול אחרי שהגננת המליצה לה טיפולים למיניהם. אמא אחרת עדיין צריכה לדבר עם הגננת אבל גם רואה לאן הדברים הולכים.
אין ספק. גננת בעייתית שלא מתמודדת היטב.

בכל מקרה, הפסיכולוגית, מנהלת האשכול ששמה לב שקיבלתי הצעה לא נכונה כביכול בתיאום איתה, האמהות הבאות שמתלוננות (מדובר כבר על לפחות 5 ילדים "בעייתיים" בגן... נו באמת..), הגננת, שאולי שמה לב שהאחריות היא עליה (ושכנראה שהבעיה בה... ) נראה כאילו דברים מתחילים לזוז.

היום חגגנו לו מסיבת יום הולדת עם חברים וחברות שהוא רצה (כולם מהגן הקודם). לא הרבה. הוא לא ייהנה מלהיות מרכז ההמון.
הוא נהנה, היה אהוב ומחובק. אנחנו גם נהנו מכל רגע.

השחר
למה את מתכוונת בילד של חיבורים? אשמח אם תכתבי לי על זה.
תודה רבה על המחמאות. הן מאוד מחזקות אותי.

אחת
קצת קשה לדעת, כמו שהסברתי למעלה, אם לא טוב לו. נראה לי שבסדר לו והוא לא מודע לכך שיכול להיות הרבה יותר טוב (הגננת די מעפנה לדעתי). לאחרונה, הדברים השליליים שנאמרים הם רק מהגננות והוא נראה בסדר (כל עוד אני לא מראה לו שאני כועסת עליו. עכשיו גם כשהן מספרות על מעשה שובבות אני מסתכלת עליו בחיוך כדי שלא יחשוב שהן שוב מקטרות ואני לא אומרת לו כמעט כלום על זה ובטח שלא בכעס). אני מאוד מנסה להבין אם רע או טוב ולכן אני נתלית בכל דבר קטן על מנת להבין מה קורה שם. זה כמובן אף פעם לא נותן לי תמונה מלאה ומשאיר אותי מבולבלת.

אלף בית
דיברתי עם הורי הילדה, היא כבר באה אליו פעם אחת. הזמנתי אותה גם ליום ההולדת והיא לא יכלה להגיע. היה לי קצת לא נעים כי היא התחילה להשתתף במעשי השובבות שלו וההורים שלה קיבלו דיווחים שליליים אבל מסתבר, לפי מה שהגננת אמרה לאמא, שהבעיות נראו מתחילת השנה... אז הן לא קשורות רק לבן שלי. בכל מקרה הילדה גם מדברת הרבה על הבן שלי ואני אפגיש אותם כמה שיותר. הם מאוד מצחיקים ביחד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד דבר מעצבן אצל הגננת הזאת- בנזוגי לא מבין טוב עברית והוא ביקש לעשות את השיחה באנגלית... הגננת אמרה שהיא מצטערת אבל שהיא לא מדברת טוב אנגלית וסיכמנו שאני אתרגם. תרגמתי ככל שיכולתי אבל המסכן לא הבין חצי.
אני יכולה להבין שקשה לה להתבטא באנגלית אבל אין מה לעשות, אני חושבת שהיא חייבת לנסות מכיוון שמדובר בשיחה ושבנזוגי צריך להיות בה חלק פעיל.
זאת היתה תגובתה הראשונית והיא היתה הראשונה לדבר ופשוט פתחה לה בעברית.
אחרי זה היא כן עשתה את המאמץ ודיברה אבל כי גם מנהלת האשכול השתדלה לדבר באנגלית כשזכרה וגם הפסיכולוגית.
אני חושבת שזה מראה על גישה מסוימת, אולי מתנשאת וללא ספק לא מתחשבת.

הי לבלוב,

שמחתי לקרוא על הפגישה. על העמדה שלכם על הרוח הנושבת מכיוון הפסיכולוגית.. ברור שהגננת על הספקטרום המעצבן....

אען לי ספק שההורות שאת מבטאת חיונית ומהווה עוגן מצויין.
הילד שלך חיוני , כם אנרגיות טובות של ילד לא משובלן וזה ממש טוב.

אני באופן אישי ממש לא הייתי רוצה שבאמצע הבישול / הטיול בשפת הים - האזנה למוסיקה וכו כדי לשבת במפגש ...
אגב , כשאני הייתי ילדה למפגש קראו ריכוז...מעניין למה החליטו לשנות את השם. אולי בשל האסוציאציות. בכל מקרה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

אני לא לגמרי בטוחה לגבי ההתרשות הבאה. יש לי הרגשה שתכלס, מי שצריכה גבולות זו הגננת בעצמה:
א. נראה שהיא לא ממש מבינה את המושג גבול שבעיקרו מציין נקודת מפגש בין שתי טריטוריות אנושיות או אחרות. מתוקף כך כל קונפליקט נתפס אצלה כפלישה לתריטוריה שלה ולא כהזדמנות לדיאלוג. יתכן שמסיבה זו גילוי של חוסר צייטנות מעורר אצלה דחק.
ב. היא מפספסת דבר מה הקשור באתיקה מקצועית. מה פתאום היא משתפת אמהות אחרות. מוגזם. זה סוג של פריצת גבולות.

לגבי מה ששאלתי על "ילד של חיבורים", פשוט כהדך הזה לא עלה חיפשתי תחת השם לבלוב וראיתי דף אחר בו הייתה משהיא שכתבה תחת הכינוי לבלוב אבל אולי זו בכלל לא את.

הפסיכולוגית נשמעת עניינית תומכת ועוזרת. זה ממש מצויין. קבעתם מפגש המשך ??

לסיום...יש לי הרגשה שהמילים הטובות שלך לבן שלך משמעויות יותר מהגננת המעפנה הזו. אני בטוחה שתמצאי דרך לדיאלוג שלך אתו על המורכבות של גברת גננת.

שיהיה יום טוב ושבוע מבורך.

אני יכולה להבין שקשה לה להתבטא באנגלית אבל אין מה לעשות, אני חושבת שהיא חייבת לנסות מכיוון שמדובר בשיחה ושבנזוגי צריך להיות בה חלק פעיל.
אני מסכימה. לו אני הייתי צריכה לתאר משהו מורכב ושלא קשור בתכנות (נניח, התנהגות של ילד מהגן) באנגלית, ובעברית, אז בעברית הייתי מעבירה יותר מידע. אם הגננת מעבירה את כל המידע שהיא יכולה בעברית, את יכולה אחר כך לספר לבן זוגך בבית. אם הגננת מדברת באנגלית את חצי מהמידע פשוט אובד, את לעולם לא תשמעי אותו.

למיטב ידיעתי, לא בחרתם בגן דו שפתי, ואין דרישה מהגננת לדעת אנגלית. לדעתי, סה סביר בהחלט שהיא לא יכוהל להתבטא בצורה סבירה באנגלית. זה לא עניין של התנשאות, אלא של יכולת. ושל רצון להעביר את המסר שלה, שאובד במעבר לשפה אחרת.

מה פתאום היא משתפת אמהות אחרות. מוגזם. זה סוג של פריצת גבולות.
מסכימה

ובעוד שהפסיכולוגית בהחלט נשמעת טובה, הגננת נשמעת מעצבנת יותר מרגע לרגע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

השחר
יכול להיות שזאת אני. אני חושבת שזה היה בדף של תיוג ילדים (תחילת השנה והגננת רצתה מכון להתפתחות הילד...). אני אחזור לבדוק מה כתבתי שם.
לא כל כך ברור לי איך העניין ממשיך עם הפסיכולוגית. הן סיכמו שהן יחפשו צורת עבודה ואני חושבת שהדיאלוג יהיה מול הגננת ומנהלת האשכול. ניסיתי להבין אבל לא קיבלתי תשובה מבהירה שזכורה לי.
מה שברור שהמערכת היא זאת שצריכה לפתור את הבעיה ולמצוא דרכי פעולה נכונות. עד שזה לא ייעשה אין ממש ע מה לדבר כי לא ייראה שיפור.
מי שצריכה גבולות זו הגננת בעצמה:
אני חושבת שהגננת באה ממקום של רצון חינוך של הילדים וההורים לפי ראייתה. היא עברה איזו הדרכת הורים או שהיא מדריכת הורים ונותנת המלצות על גידול ילדים ועצות (בתכלס כל כך מיושנות שאני לא מתייחסת אליהן). נראה לי שהיא מאמינה שאם אנחנו ההורים נחנך את ילדנו כראוי (לפיה) אז לא תהיה בעיה עם הילדים וכל הבעיות יפתרו. היא גם מאוד חובבת אבחונים.
לגבי גבולות, היא ממש לא יודעת איך לשים אותם
נראה שהיא לא ממש מבינה את המושג גבול שבעיקרו מציין נקודת מפגש בין שתי טריטוריות אנושיות או אחרות.
נראה שהיא מבינה את הרעיון שגבולות נותנים ביטחון לילד בצורה שגויה. מבחינתה כל גבול ואיסור נותן ביטחון, היא קובעת כללים מוזרים והמון איסורים שאין שום סיבה הגיונית להם ומתעכבת על דברים תפלים. אני רואה גבולות כדבר שנותן ביטחון לילדים כאשר יש סיבה אמיתית לגבולות ואני מאמינה שגם הילדים רואים את הסיבה וההגיון שמאחורי הגבולות- כי משהו מסוכן, לא מנומס, לא חברותי, או כל דבר אחר בעל הסבר הגיוני. אני מאמינה מאוד שאם מסבירים לילד משהו (בהתאם לגילו כמובן) הוא יבין ויפנים.
היא היתה מאוד גאה כשהחליטה לא לאפשר לילדים לשחק במה שהם רוצים בבוקר כשהם מגיעים ורק הגבילה אותם לשבת ולשחק בשולחנות (לא בפינות השונות בגן ולא על הרצפה- לבנות קוביות למשל). בסופו של דבר, במקום לברך את הילדים בצורה רגועה בבוקר היא היתה עסוקה בריצה בכל הגן כדי לגעור בילדים. אני יכולה להבין שהיא לא רוצה שיבלגנו את פינת המטבח או התחפושות אבל מה ההגיון לבנות בקוביות על השולחן ולא על השטיח? או לא לקרוא ספרים בפינת הספריה (כי נקרעו כמה ספרים בתחילת השנה). אין הגיון, מבחינתה האיסור "ריכז" את הילדים ונתן להם ביטחון כאשר אין סיבה אמיתית לאיסור הזה. כמו שאת רואה, בגבולות האלה אין באמת מפגש בין טריטוריות אלא לגמרי כוח סמכות בסגנון "אני אמרתי ואני קובעת את החוקים"
מתוקף כך כל קונפליקט נתפס אצלה כפלישה לתריטוריה שלה ולא כהזדמנות לדיאלוג
ואז היא מנסה לגלגל את הקונפליקט ואת האחריות לפתרון הלאה.
היא מפספסת דבר מה הקשור באתיקה מקצועית. מה פתאום היא משתפת אמהות אחרות. מוגזם. זה סוג של פריצת גבולות.
ללא ספק, מבחינתי זה בסדר כי טוב לי לדעת שעוד הורים נמצאים במצב כמוני. כשאמרתי לבנזוגי הוא עודד אותי לדבר עם האמהות- מאוד מרגיע לשמוע שאת לא לבד מול גננת שכזאת. כשהיא היתה מספרת לי על מה הבן שלי עשה היא מאוד השתמשה באתיקה מקצועית ולא ציינה שהוא עושה דברים עם עוד ילד או ילדה. גם מבלי לומר שמות זה היה פרט מאוד חשוב לדעת שגיליתי מאוד מאוחר לצערי ושינה את כל התמונה. אני חושבת שכאן הסיפור של אתיקה מקצועית הוא כבר די שולי (איפה האתיקה אם הסייעת מתארת כמה נמאס לה והיא התייאשה כי הילד עושה כל מני דברים ליד הילד?)

אישה במסע
למיטב ידיעתי, לא בחרתם בגן דו שפתי, ואין דרישה מהגננת לדעת אנגלית.
אני חושבת שניתן לראות גישה מסוימת של חוסר התחשבות- לא היה אפילו ניסיון כושל ואז מעבר לעברית אלא ישר ביטול. הסיטואציה, לנו כהורים, אינה פשוטה. אנחנו יושבים מול פסיכולוגית וצוות ומקבלים פידבק על הילד שלנו. אמורה להיות שיחה בין כולנו וגם אם לא ניתן לדבר אנגלית מושלמת עדיין יש צורך להביע רצון לתקשר. יש ילד בגן שההורים שלו לא מדברים טוב עברית (הם ממוצא רוסי). מה היא הייתה עושה במקרה כזה? מדברת בעברית?
להתחיל את השיחה בתגובה הזאת, כששאר הנוכחות בשיחה התאמצנו לתאר דברים באנגלית (מעורבבת בעברית) מתאים לצורה שבה הגננת מתנהגת בכללי- היא היודעת, היא המרכז ואנחנו צריכים להסתדר לפי מה שהיא אומרת. תגובת הפסיכולוגית (מבחינת תוכן התגובה) והניסיונות של כולנו לדבר כמה שאפשר באנגלית כדי שבנזוגי יהיה מעורב כמו שמגיע לו רק הדגישו את ההתנהגות הלא נכונה שלה.
אז אני לא מצפה ממנה לדבר באנגלית מושלמת, לתאר לפסיכולוגית את הבן שלנו היא יכולה לעשות גם לא לידנו (היא לא ממש דיברה במושגים מקצועיים מסובכים אלא תיאורים די פשוטים), אבל כן לגלות אמפתיה לנו כהורים ולצורך שלנו לראות שהיא משפתפת איתנו פעולה ולא רק דורשת שיתוף פעולה מאיתנו.
הגננת נשמעת מעצבנת יותר מרגע לרגע.
אני איישת צריכה להתאמץ להסתכל עליה כבר מרוב שהיא מרגיזה אותי (מבלי שהבן שלי ישים לב כמובן). ללא ספק יש כאן שיעור חשוב מאוד עבורי...

שליחה על ידי אחת* » 18 דצמבר 2016, 12:56

את לא חייבת להסתדר עם הגננת, אבל הילד מוכרח, הוא גם תלוי בה וגם נתון למרותה.
זה פשוט נשמע מאוד פוגעני כלפיו להזניח אותו בסביבה עוינת כזו.

מה היא הייתה עושה במקרה כזה? מדברת בעברית?
כמובן. זה גם קרה במציאות - כשאני הייתי ילדה קטנה, וההורים שלי רק עלו לארץ. והם לא ציפו מהגננת לדבר ברוסית.

אם אני יודעת מה היכולת שלי לדבר בשפה כלשהי, אז "ניסיון כושל" זה פופוליזם. אין בזה תועלת - כי הרי אני יודעת מראש שהניסיון יהיה כושל, אבל זה מבזבז את הזמן של הפגישה. לעשות מעשה שהתוצאות שלו שליליות בשביל רושם חיובי - מה טוב בזה?

היא הביעה רצון לתקשר - פשוט לא בתנאים שלך. ובעיני שיחה בעברית זה הנורמה, ולנסות לדבר באנגלית זה לעשות מעל ומעבר, לא מינימום אלא השתדלות יתר שראויה להודייה אמיתית וכנה. אני לא חושבת ש"מגיע לו" משהו (לבן הזוג שלך). ה"מגיע" הזה זה דרך עקיפה להגיד מישהי חייב לך - שלמרות שבן הזוג שלך לא יודע לדבר עברית טוב - וזו שפת המדינה בה הוא חיי! - האחרים חייבים לו לדבר באנגלית. וזה לא ככה.

אני לא תמיד מצליחה לבטא את המחשבות שלי כמו שצריך ברוסית - וזו שפת האם שלי! אז באנגלית? זה היה לוקח לי פי עשר זמן, הורס את הזרימה של השיחה, ובסוף הייתי יוצאת בתחושה שלא הצלחתי להעביר את הדבר הכי חשוב.

בעיניי הרבה יותר סביר שאת תסבירי אחר כך לבן הזוג שלך הכל בבית, לעומת המצב ההפוך, בו המידע לא עובר בכלל, לא אלייך ולא לבן הזוג.

וכמובן, כשההורים לא מדברים עברית ודוברים רוסית, עדיין מדברים איתם בעברית. כי הגננת-מחנכת-מורה לא יודעת רוסית. וההורים לא מצפים שהן תדברנה ברוסית - כי הן לא יכולות. זו ציפייה מנותקת מהמציאות. זה קרה יותר מפעם אחת, וש לי מספיק מכרים די להגיד שזו הנורמה, וההורים מברה"מ לא חושבים ש"מגיע להם" שאנשי החינוך ידברו בשפה שלהם במקום בשפה הרשמית של הארץ אליה הם היגרו, ולא מפרשים פרשנות שלילית החלטה הגיונית, נייטרלית, ומובן מאליה בעיניהם.

אוסיף שאולי לו היא הייתה משתפת פעולה בשאר הנושאים (ומתחילה לקחת אחריות על הבעיות וחוסר המקצועיות שלה במקום להפיל אותה על ילדים קטנים!) היית מתייחסת לחוסר הרצון שלה לעבור שפה אחרת. דעתי על הגננת שלילית מאוד, ועדיין אני חושבת שהמעשה הקונקרטי הזה היה נכון, והשניסיון של שאר הצוות לעבור לאנגלית היה בעיקר פופוליסטי, ולא מועיל.

איפה האתיקה אם הסייעת מתארת כמה נמאס לה והיא התייאשה כי הילד עושה כל מני דברים ליד הילד?
אז מתברר שלא רק הגננת לא מקצועית ומתנהגת בצורה לא ראויה, אלא גם הסייעת? יש לפחות אשת צוות ראויה אחת בגן הזה בכלל?

עשה היא מאוד השתמשה באתיקה מקצועית
היא לא. היא אולי השתמשה באתיקה מקצועית כתרוץ בשביל לנהוג בצורה לא אתית, ולהציג לך תמונה לא מדוייקת ומעוותת בכוונת תחילה, בתור מניפולציה, כדי לגרום לך להתנהג כמו שהיא רוצה. זה ההפך מאתיקה.

<אני לא חושבת שיש שיעור בלהסתדר עם אנשים גרועים. לדעתי השיעור הוא להתרחק מהם כמה שיותר מהר, כי אין סיבה לסבול. אבל את דעתי השלילית על הגננת והגן כבר אמרתי, ויותר מפעם אחת>

אם אני יודעת מה היכולת שלי לדבר בשפה כלשהי, אז "ניסיון כושל" זה פופוליזם. אין בזה תועלת - כי הרי אני יודעת מראש שהניסיון יהיה כושל, אבל זה מבזבז את הזמן של הפגישה. לעשות מעשה שהתוצאות שלו שליליות בשביל רושם חיובי - מה טוב בזה?
מה שטוב בזה זה הנסיון עצמו. עצם הנסיון מראה שאכפת לך. כמובן שאם לא אכפת לך אז אין טעם לנסות. כל העניין נסוב סביב הקשר, ולדבר בעברית, בלי אפילו התנצלות, מראה שלא אכפת לה מהקשר, אלא רק מעצמה. אני בטוחה שאם היא היתה מתנצלת וקצת מנסה, זה היה עובר אחרת.

אני חייבת להוסיף, בתור אחת שבאה מעולם האקדמיה, שכולם עד אחד עוברים לאנגלית ברגע שיש אפילו אדם אחד מתוך מאות שלא דובר עברית. רק שלשום הייתי בכנס בו רבים מהמרצים דיברו באנגלית שניכר שהיא הרבה פחות זורמת עבורם מעברית, כי היו קומץ אנשים שאינם דוברי עברית (אנגלית אינה שפת האם שלהם גם). זה דבר מאד מקובל בהרבה מקומות, כי אנגלית היא הלינגואה פרנקה של העולם כיום.
ואכן, אם היו מדברים בעברית היו יותר ניאנסים בהרצאות, הכל היה זורם יותר ואולי הם גם היו מספיקים להעביר יותר מידע באותו הזמן. ועדיין.

עצם הנסיון מראה שאכפת לך
זה אם את מתעדפת רגש על פני היגיון. אם את מתעדפת היגיון, כמוני, זה מראה שאכפת לך להראות שאכפת לך, על פני באמת לשמור את הזמן שלך ושל מי שאת מדברת איתה (כלומר, באמת אכפת לך).

ואכן, אם היו מדברים בעברית היו יותר ניאנסים בהרצאות, הכל היה זורם יותר ואולי הם גם היו מספיקים להעביר יותר מידע באותו הזמן. ועדיין.
כלומר, אנשים מתנהגים בצורה שבתוחלת פוגעת בכולם, ולדעתך עדיף להמשיך לעשות את זה כי כרגע זה נחשב מנומס? בעיני זה לא חכם.

אני לא הייתי מתנצלת במקומה. על מה להתנצל? על זה שהאנגלית שלי לא טובה? זה לא חלק מדרישות המקצוע. על זה שאני מתנהגת בהיגיון במקום על פי הרגש? זה לא משהו להתנצל עליו.
לדעתי לו היא הייתה פועלת לפי טובת הילד, היא לא הייתה מדברת באנגלית. ולו גם שאר נשות הצוות היו פועלת על פי טובת הילד, גם הן היו מתעדפות את תועלתו על פני הנימוס.

ושוב, אני לא נתלקתי בתגובות דומות מטעם דוברי רוסית - הן לא חשבו שמגיע להן שידברו אליהן בשפה שלהן. הן ניסו לדבר בשפה של הארץ אליה הן היגרו, כימטב יכולתן (כמעט ולא נתקלתי בגברים שהשתתפו בפגישות ואספות הורים. אם הם השתתפו, אז כנ"ל). לדעתי, לצפות שידברו אליך בשפה זרה ולא בשפה של הארץ שלך, זה לא התנהגות מנומסת. זה כמו להכנס לספרייה ולצפת שכל האנשים בתור יתנו לך לעקוף אותם.

זה דבר מאד מקובל בהרבה מקומות
האם הבעיות עם הגננת זה לא בגלל שהא מנסה לפעול באופן מאד מקובל ?

יש הבדל בין מהגרים שלא דוברים שום שפה פרט לזו של המקום ממנו היגרו לבין אנשים שדוברים את השפה שמקובלת על כולם כשפת תקשורת בינלאומית.
אני למשל חושבת שטובת הילד היא שאבא שלו יבין, ואם הייתי גננת במצב כזה, ונניח שהייתי צריכה לדבר בשפה שאני לא ממש טובה בה, הייתי מנסה, ומבקשת עזרה בדברים שאני לא מצליחה להגיד.
זה שמהגרים מרוסיה לא מבינים את שפת המקום ולא מצליחים להתנהל זה דבר מאד בעייתי. בעיני במצב כזה צריך לנסות למצוא מתורגמן, מה גם שלא קשה למצוא דוברי רוסית בארץ.
אני ושבת שביימנו אנגלית זה דבר בסיסי. מי שלא יודע אנגלית ועובד במקצוע שדורש מידת מה של ידע משול בעיני לאדם שאינו יודע קרוא וכתוב. איך אפשר לתכנת בלי לדעת אנגלית? כל האתרים המקצועיים שקשורים לעניין כתובים אנגלית.
אני יודעת שבמקצועות החיוך רבות מהנשים לא יודעות אנגלית, כי עסקתי כמה שנים בתרגום מאמרים מקצועיים למורות בתואר שני. זה לא הוסיף להערכה שלי כלפיהן.
לגבי הרצאות באקדמיה - זה לא עניין של נימוס. זה עניין של שרידות. אי אפשר כיום לקיים אקדמיה שאינה דוברת אנגלית.

איך אפשר לתכנת בלי לדעת אנגלית? כל האתרים המקצועיים שקשורים לעניין כתובים אנגלית.
יש הבדל מהותי בין רמת האנגלית שמאפשרת לקרוא בחופשיות ספרים בתכנות (וספרי פנטזיה. קצת פחות בחופשיות, אבל בהחלט לקרוא בעזרתו האדיבה של גוגל טרנסלייט), לבין היכולת להתבטא באנגלית, ובטח לבין היכולת לתאר מצבים רגשיים מסובכים באנגלית...

אי אפשר לקיים אקדמיה שלא דוברת אנגלית, אבל לו באחד מהשיעורים שהייתי באה עליה המרצה היה עובר לאנגלית כי יש סטודנט שמבין עברית רע, הייתי חושבת שזו התנהגות ממש מגעילה מצדו. למה היכולת שלו להבין את ההרצאה יותר חשובה מהיכולת שלי? (קורס במתמטיקה. אם הקורס הוא בתכנות כנראה שגם ככה חצי מהקורס באנגלית, ולא היה אכפת לי להעביר את כולו לאנגלית)

מה שאנשים לרוב לא שמים לב אליו: כשעוברים לאנגלית, דובר האנגלית מבין טוב יותר, אבל זה על חשבון כל מי שלא מבין אנגלית טוב מספיק...

במקרה של הגננת, אם היא לא חיה בסביבה דוברת אנגלית כמה שנים, כנראה שהיא לא דוברת אנגלית טוב מספיק כדי להעביר ניואנסים רגשיים דקים.

מה שאני לא מבינה - יש שני הורים. אם הגננת מדברת בעברית, אז היא יכולה להעביר את כל הניאנסים, ואת האמא תסביר לאבא. אם היא דוברת אנגלית, אז הניואנסים לא עוברים. בכלל.
פשוט לא ברור לי איך המצב השני עדיף על הראשון. מה גם שהאמא יכולה לתפקד כמתרגמת - זה הרבה יותר הגיוני. ולמען האמת, לדעתי הדבר המנומס לעשות זה לעשות את זה בבית - להעביר את הרשמים באופן כללי, או אפילו להקליט ולתרגם מילולית. אבל לעשות את זה בזמן האסיפה? בעיני זה לא מנומס.
בעיני, בישראל לדעת עברית זה משהו בסיסי.

ובנוגע לדברים בסיסיים - הם שונים בעיני אנשים שונים. בעיני לא סביר להחיל על אנשים שונים את רמת הציפיות שלך. אני מצפה מאנשים שידעו מתמטיקה בסיסית - למשל, שיכירו את ההגדרה של גבול ויבינו מספרים מרוכבים. אבל אני לא מצפה מגננות שתדענה להסביר זאת לילדים אם הם ישאלו (למרות שבמקרה של גבול, הייתי רוצה שהן תוכלנה להסביר אם הנושא יעלה). ועדין - אני לא אכעס על הגננת אם היא לא תצליח להסביר. כי אני יודעת מה המציאות, ולכעוס על מישהי כי היא לא עונה על הציפיות שלי זה פשוט מטופש.

ולשפוט אותה על פי הדרישות שלי זה לא הוגן. אני לא חושבת שחשוב שגננות ידעו אנגלית. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא הבריאות הנפשית שלהן - היכולת לאהוב את הילדים, להשאר רגועות, לא לכעוס. היחסים הבין אישיים שלהן. היכולת לקחת אחריות על עצמן.

<זה כבר מזמן לא קשור לנושא. אולי נעבור לדף הבית שלי?>

אבל אני לא מצפה מגננות שתדענה להסביר זאת לילדים אם הם ישאלו (למרות שבמקרה של גבול, הייתי רוצה שהן תוכלנה להסביר אם הנושא יעלה). ועדין - אני לא אכעס על הגננת אם היא לא תצליח להסביר. כי אני יודעת מה המציאות, ולכעוס על מישהי כי היא לא עונה על הציפיות שלי זה פשוט מטופש.
אני גם לא כועסת. בוודאי לא על גננת שאינה קשורה אלי באופן ישיר. כתבתי איפשהו שאני כועסת?

היחסים הבין אישיים שלהן. היכולת לקחת אחריות על עצמן.
אז זה בדיוק העניין. לנסות לתקשר אפילו טיפונת בשפה שאת לא הכי טובה בה, או להתנצל על חוסר היכולת לתקשר, זה בדיוק המהות של יחסים בינאישיים.

לבלוב ,

נושא השפה הוא בעיני דוגמא נוספת לקושי של הגננת בהבנת הסיטואציה ובהבנת תפקידה ביחס לילד ולמשפחתו כאחד. הייתי שותפה במספיק מפגשים מקצועיים בהם עלה הצורך במתורגמן (דובר אמהרית , רוסית , ערבית , שפת הסימנים וכו וכו' ) וכך היה.
העניין הוא לא מידת בקיאותה באנגלית או סוהילית אלא אחריותה הבסיסית לדאוג לכך שהשיחה תהיה מובנת לכל ובוודאי שלאבא ואמא. בהחלט רצוי שלא את תהיי המתורגמנית.

אין לי ספק שבזכות מי שאת ולמרות מי שהיא את לומדת הרבה ומתרגלת גמישות באופן משמעותי

אני לגמרי סומכת עליך שאת עושה את המיטב שאפשרי עבור בנך. המתוק .

אני כן מנסה לחשוב איך לעזור לה ...אולי איזה סרטון נחמד מטד (אולי את הסרטון של ברנה בראון על העוצמה שבפגיעות. אנסה לחשוב על סרטונים נוספים ...) הנסיון מראה שלעיתים קשר ומאמץ מאפשרים תזוזה לכיוון מיטיב

סליחה על שגיאןת הכתיב שבוודאי מככבות פה ושם...

שליחה על ידי אחת* » 18 דצמבר 2016, 18:49

נשמע שלבן שלכם מתאימה מסגרת קטנה וזורמת (כמו בית ) ולא גן עירוני.
אפשר להאשים את הגננת?

שליחה על ידי אחת* » 18 דצמבר 2016, 18:51

ודרך אגב, היא זו שצריכה להתמודד עם חוסר ההתאמה באופן יומיומי.

אחת, זה נשמע לי כמו תאוריה שלך... הרי לבלוב סיפרה שהוא היה בגן עירייה בשנה שעברה וזה היה מאוד מוצלח.

היא היתה מאוד גאה כשהחליטה לא לאפשר לילדים לשחק במה שהם רוצים בבוקר כשהם מגיעים ורק הגבילה אותם לשבת ולשחק בשולחנות (לא בפינות השונות בגן ולא על הרצפה- לבנות קוביות למשל). בסופו של דבר, במקום לברך את הילדים בצורה רגועה בבוקר היא היתה עסוקה בריצה בכל הגן כדי לגעור בילדים. אני יכולה להבין שהיא לא רוצה שיבלגנו את פינת המטבח או התחפושות אבל מה ההגיון לבנות בקוביות על השולחן ולא על השטיח? או לא לקרוא ספרים בפינת הספריה (כי נקרעו כמה ספרים בתחילת השנה). אין הגיון, מבחינתה האיסור "ריכז" את הילדים ונתן להם ביטחון כאשר אין סיבה אמיתית לאיסור הזה. כמו שאת רואה, בגבולות האלה אין באמת מפגש בין טריטוריות אלא לגמרי כוח סמכות בסגנון "אני אמרתי ואני קובעת את החוקים"

זה די מזעזע. ממש דיכוי. לא מבינה בכלל מה זה ילדים. לא הייתי מפקידה את הילדון שלי בידיה אפילו ליום אחד.

רציתי להגיד שבעיני לצד תגובות תומכות ישנן תגובות שיש בהן גם שפוטיות שלא ממש עוזאת וגם לא תמכת מאמינה שכן יש רצןן לעזור ולתמוך. עם זאת תגובה שפוטית בנוסח אני במקומך.., מבלי להכיר את התמונה היותר רחבה, לא ממש רלוונטית. כל אחד עם אישיותו יכולתיו מסוגלויותיו ומגבלותיו.

עניין השפה הוא שולי בסופו של דבר. סתם אנקדוטה שאני חושבת שתפוח אדמה והשחר הבינו את כוונתי. בסיטואציה הזאת התקשורת איתנו, ההורים, היתה החשובה. אם לא, מדוע מזמנים אותנו לשיחה? כדי שנהיה צד פעיל בה.
בשיחה אחת בה הייתי לבדי הייתי צריכה לקחת החלטה (אם להתעקש על להעביר אותו גן או לתת עוד הזדמנות לגננת הזאת) כמעט לבד. כל מה שבנזוגי הבין היה דרכי. כרגע אני חושבת שההחלטה הזאת לא היתה נכונה. אני מאוד מצטערת עליה והיא נופלת עלי (אף אחד לא מאשים אותי חוץ ממני). כל האחריות להתנהלות בגן הזה נופלת עלי בגלל נושא השפה. אם אני מעבירה את המידע לבן הזוג אז הוא מקבל את ההתרשמות שלי ואני מאוד רוצה שהוא יהיה פעיל כדי להביע את דעתו ולהגיב. גם כי זה עוזר לי אבל בעיקר כי זאת זכותו כי הוא אבא של הילד.
אני חייתי המון שנים בחו"ל ואני מכירה את חווית הזרות והקושי עם השפה. למרות ששלטתי בשפות המדוברות מאוד חרה לי לראות שהחשיבות של עקרון השפה הרשמית עולה על חשיבות התקשורת. אם לא מבינים מה שאת אומרת אז אין שום חשיבות לשפה.

אלף בית
האם הבעיות עם הגננת זה לא בגלל שהא מנסה לפעול באופן מאד מקובל ?
הגננת חושבת שהיא פועלת באופן מאוד מקובל אבל מהמעט גננות שראיתי עד עכשיו, זה לא האופן המקובל. אני חושבת שכאן הבעיה כי היא מאמינה בצדקתה ובנכונות דרכה ובעצם הטועים הם הורי הילדים והילדים. לא משנה שהתגובות שהיא מקבלת הם ממנהלת האשכול והן ממה שאמרה הפסיכולוגית אמורות להראות לה שהיא טועה.
נראה שהיא מעוניינת בהדרכה אבל אני חושבת שהיא לא מפנימה אותה...
אחת
הבן שלי אכן היה בגן עירייה שנה שעברה והיה לו טוב. חברה קבועה של ילדים מאוד טובה לו.
הגננת מתמודדת עם חוסר התאמה של הרבה ילדים בגן הזה שמעולם לא היתה להם בעיה של חוסר התאמה... אני חושבת שהגננת לא מתאימה.
קור את
אני לא ראיתי את הסיטואציה כמזעזעת אלא טיפשית. בזבוז אנרגיה מטורף מבחינתה כאשר הילדים נמצאים ליד ההורים והיא לא יכולה לעשות יותר מדי...
בשאר היום הם די במשחק חופשי אז מותר להם הכל... יצא שהגעתי לגן כמה פעמים באמצע היום וגם הסתכלתי בחצר, אז היא לא כל כך מדכאת. (חוץ מזה, הבן היצירתי שלי מצא לו פתרון והלך לטייל במקומות מעניינים יותר

אני אומרת את זה סתם בחיוך כי הוא נעלם ברגעי המשחק החופשי).
השחר
שוב תודה. בני נראה בסדר. כשאני לא מקבלת דיווחים יומיים (ומיום חמישי, לאחר הוראת הפסיכולוגית) לא נאמר לי כלום... הן בטח מחכות ליום שישי או משהו כזה כדי לומר הכל, בימים האלה הגננת בכלל לא מדברת איתי...) אז כולנו שמחים ומרוצים. לי אין מה לומר לו בבית, הוא מספר כל מני דברים שמראים שהוא נהנה.
ללא ספק מגיעה ולנו (ולכל שאר הילדים והוריהם בגן) גננת טובה באמת בעלת כישורים.

רק אני חושבת שהיה ראוי מצד הגן להתאמץ ולמצוא מתורגמן? או לפחות להעלות את האפשרות הזאת לפני השיחה

בוקר טוב לבלוב ,

שיהיה יום נעים !

אני הייתי חושבת שזו אחריות של ההורים ליידע ולבקש מספיק זמן לפני הפגישה.
וגם אם הצוות כאילו יודע, כי כבר התקיימה פגישה בעבר, לא בהכרח הוא תירגם זאת כאחריות שלו. אז לפנות מספיק זמן מראש ולבקש. ולקחת בחשבון שזה לא משאב שבהכרח זמין וקיים כאופציה במערכת. (כשעבדתי במערכת החינוך, מתורגמן לדוברי אנגלית זה לא משהו שהיה קיים כמשאב. אילתרנו ונעזרנו במזכירה, כשיכולנו. אבל הכל היה מבוסס על רצון טוב. לא היו אופציות מובנות במערכת. אני מתרשמת שהמצב לא השתנה, אבל אני כבר לא ממש בתוך המערכת, אלא ליידה).

כאיש מקצוע, לעולם לא הייתי מסכימה לנהל שיחה מקצועית בשפה שאני לא שולטת בה היטב. ואנגלית עבורי היא לא שפה כזו. יש פער עצום בין לקרוא מאמר אקדמי באנגלית או להקשיב להרצאה באנגלית ובין לתת תיאור, בשפה תיאורית, של התנהגויות של ילד והרגשות שלי סביב זה.
פעם אחת בדייט, הסכמתי לנסות להתנהל באנגלית עם אדם שהעברית שלו היתה מאוד נמוכה, לדבריו ובתחושתו. התוצאה היתה עגומה מבחינתי. ברגע שצץ הקונפליקט הראשון בשיחה בפגישה הראשונה, נהייתי לו אשמה במשהו כי לא הצלחתי להתבטא ולהעביר ניואנסים מספיק במדוייק. זה אומר הרבה עליו, בעיני. אבל לא הייתי מסכימה להיכנס לסיטואציה כזו שוב.

בתפיסה שלי, חשוב לי מאוד למצוא גשר תקשורתי עם האחר, אבל מעגל האחריות היותר בסיסי שלי הוא על עצמי. על האם אני מבטאת את המסר שלי במדוייק. ובסביבה ובשפה שמאפשרות לי זאת.

לבלוב, חוץ מזה, כל מילה שלך על הגננת ועל ניתוח המצב. חושבת שאת רואה את הדברים מאוד בהיר ומאוד מדוייק. חיבוק.

עניין השפה הוא לא היה כל כך משמעותי בשיחה. אני חושבת שאם הגננת כמו שאר הנוכחות שהיינו, הייתה אומרת משהו כמו "יהיה לי קשה אבל אני אנסה" והייתה אומרת משפט שרובו עברית זה עדיין היה נתפס יותר נעים. הן יודעות שבנזוגי אינו מדבר עברית. בסופו של דבר, הצורך שלו להבין ולדעת מאוד קשור לצורך של הגננת להבין את הילד ולפתור את המצב. אני משווה את ההתנהגות המקובעת שלה עם הילד להתנהגות הזאת- "זה מה שאני יודעת ומכאן אני לא זזה". סיטואציית השיחה הזאת התבססה על שיתוף פעולה הדדי. לי היה קשה מאוד לשתף פעולה אחרי ביטול שכזה. אני חוזרת ואומרת שבשלב מסוים היא דיברה אנגלית כי ראתה שכל השאר דיברנו אנגלית אז יכולת בסיסית יש לה (אני מקווה כי אז זה אומר שהיא לא הבינה את מה שאמרו השאר).
בכל מקרה, מאז לא אומרים לי כלום אבל הילדון ממשיך במעלליו.
היום הלכתי לאסוף אותו מוקדם יותר ופגשתי שותפה אחת (מני כמה) לטיולים שלו. היא היתה בלעדיו אבל אני דיברתי איתה כמה דקות עד שהחלטתי לעלות לגן ולראות אם הבן שלי שם. בדרך פגשתי את הסייעת של הגן שבכלל לא ידעה שאותה ילדה לא נמצאת עם כולם... הסייעת גם הוסיפה שהיא והבן שלי ירדו להסתובב לבדם ארבע פעמים באותו היום...
אתמול גם הבנתי שהיה יום "קשה"
לפחות זה לא נאמר בצורה מאשימה. כן מוזר לי לא לדעת בכלל. אולי כי כבר התרגלתי להיות מעודכנת.
הלוואי והיה לי איזה מן פתרון פלא להבין מה מניע אותם (בעיקר את הילדון שלי) ללכת. למה הוא עושה את זה?
אם לומר את האמת, נראה לי שהוא עושה את זה כי הוא יכול... כי אפשר. אבל אומרים לו שאסור, שזה לא בסדר. מצד שני תמיד יש ילדים מטיילים ברחבי האשכול הזה. האם הוא היה עושה את זה עם גננת אחרת?
תמרוש רוש- מתורגמן במערכת החינוך הציבורית הישראלית זה הרבה מעבר למה שמצופה... למרות שבמדינה עם כל כך הרבה הגירה ("עליה") זה לא חייב להיות כל כך מוזר.
פלוניתית, את השחר, נכון? לילה טוב לך

לב שומע תודה על החיבוק.

לגבי השפה - מבינה אותך..

ולגבי המניע - לי נשמע בדומה לאינטואיציות שלך, שמשהו במכלול נחווה עבורו כמאוד לא מותאם, ובצדק, אז הוא מוצא לו את הפתרונות שלו בתוך זה..

אישית נשמע לי לא מאוד משנה, אם ההליכה שלו אומרת "רע לי ואומלל לי לכן אני הולך", או שהיא אומרת "מעצבן כאן אז בא לי לעצבן אותם חזרה, ונדמה לי שמצאתי נקודת תורפה", או שהיא אומרת שכתגובה לחוסר תקשורת, חוסר בתקשורת חמה, הוא מגיב בחוסר הפנמה של כללי הגן.
זה הכל אותו דבר בסוף כל עוד שזה לא התקבע לדפוס נוקשה.. בעיני.

לב שומע
בדקתי לעומק את אפשרות "רע לי ואומלל לי לכן אני הולך" וזה לא זה. זה מעשה שובבות לגמרי. אפילו לא נראה שמעצבן לו. הוא עושה את זה ברגע שהוא די חופשי. והיום שדיברתי עם הילדה השותפה לפשע שלו היא תיארה את מה שהם עושים בצחוק. נראה שמדובר בבחינת גבולות.
חוסר הפנמה של כללי הגן
חוסר רצון ברור להפנים או אפילו הפנמה מעולה ורצון לבטל אותם.
כשאת מדברת על דפוס נוקשה את מתכוונת לדפוס שיחזור על עצמו בעתיד עם עוד גננות או על דפוס שבתוך הגן הזה לא יהיה ניתן לתקן?
כבר בלי קשר לכלום אני חושבת שזאת היתה טעות גדולה שלא להעביר אותו גן- טעות לילד אבל גם טעות לצוות ולגן עצמו. אמנם הוא לא אלים או אגרסיבי אבל לפי מה שהגננת תיארה, אשת צוות אחת תמיד צריכה להסתכל עליו (יכול מאוד להיות שזה נכון אבל אני גם חושדת שזאת הגזמה מהסוג שהגננת אוהבת- איך הוא נעלם להן כל כך הרבה פעמים ואף אחת לא שמה לב בכלל אם יש מישהי שמסתכלת עליו כל הזמן???)
ככל שאני חושבת על זה, נראה לי שהגננת רצתה להשיג אישור אולי לסייעת נוספת מיוחדת בשבילו כדי שיהיה לה קל יותר..בגלל זה כל הניסיונות להציג אותו כ"בעייתי" והאמירה שאשת צוות אחת תמיד מסתכלת עליו (בחוסר הצלחה כמו שהסברתי)... בכל מקרה, לא הצליח לה.
ואולי הגננת לא כל כך רעה. אולי היא מאוד רוצה להוכיח את עצמה כדי שתוכל לקבל גן על בסיס קבוע וכל כך קשה לה והיא מאוד מתוסכלת...
היא חייבת להיות מתוסכלת- ילדים שנעלמים לה, הורים שמעבירים עליה ביקורת, הרבה ממה שהיא עושה ונראה לה נכון מתברר להיות שגוי... לא יכול להיות לה קל.

בוקר טוב לבלוב,

בעקבות החוויה שלי הנובעת מהאופן שבו את רואה את התהליך ומהדרך הייחודית שלך להתנהל בקשר עם הגן ואפילו כאן בדף , אני רק יכולה לקוות עבור הגננת הזו ועבור רבים כמותה , שמשהיא כמוך תהיה המנחה המקצועית שלהם. התשלובת של תבונה לצד רגישות הכלה ויכולת יוצאת דופן לאובייקטיביות , פשוט נובעים ממך בשיא הטבעיות. סחטיין.... .

חשבתי לגבי הטיולים היזומים שהבן שלך עושה. מה הבעיה עם זה בעצם ?
אני מכירה מספיק מסגרות של אשכולות גנים שדבר כזה לגיטימי ןאפילו מקבל עידוד. כך מאפשר מרחב ודינמיקה מגוונת עם אנשי צוות נוספים ועם ילדים אחרים. מזכיר לי את החופש שככ הרבה אנשים מבקשים לנפשם.

שולחת לך את ברכת השחר

רציתי להגיד לך דבר נוסף לגבי זה שבעקבות התאורים לפעמים אני מדמיינת שהגננת לגמרי לפני יציאה לפנסיה ולפעמים כמו גננת בראשית דרכה.
אולי היא גננת שהחלה את דרכה בגיל מבוגר??

לבלוב יקרה, כן, זה מה שעבר לי בראש כאופציה - שכיוון שהגבולות של הגן (והמבוגרים שמייצגים אותם) כל כך לא מתקשרים איתו, עם מי שהוא - אז הוא לא מתקשר איתם, ולא כל כך משנה האם כתוצאה מחוסר הפנמה או מחוסר רצון להפנים.
דפוס שהתקבע - התכוונתי גם וגם, תלוי עד כמה התקבע. ותמיד אפשר לתקן. לדעתי. רק שזה תהליך, ועבודה, ולמה קודם לעשות לא טוב ואחר כך לתקן..

מאוד מאוד יכול להיות כל ההשערות שלך לגבי הגננת. בעיני. את מתארת אותה לא רעה, פשוט גננת לא בשלה..
גם גננות מתפתחות. מקווה בשבילה שהיא אכן תתפתח..
הכי טוב שאת יכולה לעשות בהבנה שלי הוא או להעביר (בלי הרבה מידי שיחות ודיונים איתו) או מה שאת עושה בדיוק - לתת לו גב מול המערכת.שיתמודדו..

השחר,
הבעיה בטיולים היזומים שעושה הבן שלי היא שהוא עושה אותם מבלי ליידע את הצוות אני משערת, העובדה שהן לא יודעות היכן הוא למשך פרקי זמן ארוכים יותר או פחות. אני לא כל כך בטוחה, אם לומר את האמת. אני רואה ילדים משוטטים באשכול הזה כל הזמן אבל כנראה העובדה שהוא הולך מבלי לומר להן. בפעמים שהוא הולך ומסתגר בשירותים הוא משאיר שם תוהו ובוהו- משחק עם נייר טואלט, פעם אחת קשקש על הקירות, מביא צעצועים. פעם אחת הגננת אמרה שהיא נתנה לו מטלית ואמרה לו לנקות את הקשקוש שעשה. זה היה נראה לי כצעד נכן וטבעי- פעולה שהוא עשה והתוצאה שלה- לכלכת אז אתה צריך לנקות. היא הגדירה את זה כטיפול. זאת בעצם אותה הגברת בשיוני אדרת רק אני חושבת שההבדל ביני לבינה הוא בראייה הכללית- מבחינתי זה לא טיפול אלא תגובה הגיונית שאולי תעצור את ההתנהגות או לא, לי זה לא משנה, מה שחשוב לי שהילד יבין שאם הוא מלכלך אז הוא אחראי לנקות (במסגרת היכולות שלו). היא רואה בזה כטיפול שאמור לגרום לו להפסיק להיעלם לה בשירותים (ואז, כשהיא מגלה שהוא נהנה מזה אז היא נהיית מתוסכלת כי הטיפול שלה נכשל...)
אולי, כשהן רואות שהוא מתכנן בריחה, הן צריכות להציע לו ללכת לטיול עצמאי. במקום להתאמץ ולהשאיר אותו, אולי אפשר לשאול אותו אם הוא רוצה לטייל ולחזור. יכול להיות שאם הוא יגלה שאין גבול לפרוץ, שאין מול מי להילחם אז הוא יוותר? אני אנסה להציע להם את זה.
הגננת באמצע- סוף שנות הארבעים שלה נראה לי (אז צדקת לגבי עניין הפרישה... אולי לא כל כך מבוגרת אבל בהחלט לא צעירה) אבל זאת הפעם הראשונה שבאחריותה גן על בסיס קבוע. עד עכשיו היא היתה גננת משלימה או מחליפה וכן גננת בצהרון. אז צדקת לגמרי בתחושות שלך- היא לא צעירה ולכן קצת מיושנת וקצת מתנשאת (היא לגמרי בגישה של "יודעת הכל" בקשר לגידול ילדים וחינוך) אבל כן חסרת ניסיון (ויכולת).
לב שומע
שכיוון שהגבולות של הגן (והמבוגרים שמייצגים אותם) כל כך לא מתקשרים איתו, עם מי שהוא - אז הוא לא מתקשר איתם
יוצא לו לפגוש כמה מבוגרים שמייצגים את גבולות הגן-הגננת הקבועה, הגננת המחליפה, הסייעות ומנהלת האשכול. ההשערה שלי היא שהגננת הקבועה גורמת למין אווירה מסוימת שמשפיעה על ההתנהגות שלו גם כשהיא לא נמצאת. יחד איתו יש עוד כמה ילדים (בנות) שגם עושות את מה שהוא עושה. אולי הוא זה שהכניס אותן למשחק הזה אבל מסתבר שהן יוזמות כמו שהוא יוזם.
אני מאוד מקווה שיוכלו לתקן את הדפוס הזה. לא כדי לשבלן אותו אלא כי אני לא בטוחה עד כמה הטיולים שלו בטוחים לו. אני גם הייתי כועסת אם הוא היה הולך ממני מבלי להודיע לי לאן (אם, נגיד, אנחנו נמצאים בגינה) אז אני מבינה את הקושי של הצוות (שלא ממש עוקב כל הזמן אחרי הילדים, יצא לי לגלות כמה פעמים שהוא או ילד אחר מטייל לו ושאץ אחד מהצוות לא היה מודע לזה).
גם גננות מתפתחות. מקווה בשבילה שהיא אכן תתפתח..
אני מקווה בשביל כולם שהיא לא תיקח אחריות כזאת. שנה שעברה הילדון היה עם גננת שחשבתי שצריכה להתפתח כי היה נראה שעדיין לא גיבשה את הזהות הפדגוגית שלה. מה שקורה בגן שלו עכשיו נראה לי ממש כישלון. נראה שחסר לה את הדבר הבסיסי שגורם לילדים להיקשר אליה- החום, האותנטיות, ההבנה של הילדים וההכלה. היא צריכה לעשות שינוי ענק ואולי להתחיל ממקום צנוע ופשוט יותר.
כמה שנראה שהיא מעוניינת בהדרכה, יש בה משהו מאוד מתערב ומאוד מתנשא, אני לא היחידה שחווה את זה. בשיחות איתה אני מרגישה כאילו היא מנסה ל"גלות לי את האור", את הדרך הנכונה לגידול ילדים. עד עכשיו, כל ההמלצות שהיא נתנה לי בוטלו על ידי אנשי חינוך מקצועיים יותר (למשל להעניש את הילד בכללי, להעניש את הילד על מה שקורה בגן, כל מני שטויות שהיא אמרה לי לומר וכו...)
כמה שאני מרגישה את התסכול שלה, הילדים שאתה לא אשמים והיא אכן משתדלת ורוצה להיות טובה.

הכי טוב שאת יכולה לעשות בהבנה שלי הוא או להעביר (בלי הרבה מידי שיחות ודיונים איתו) או מה שאת עושה בדיוק - לתת לו גב מול המערכת.שיתמודדו..
אופציה 1 כרגע לא קיימת. כמו שהסברתי, משום מה, זה לא נראה למערכת כדבר הגיוני. אולי אין מקום בגנים אחרים או יש סיבה אחרת שאני לא מודעת אליה, אבל אני לא רואה את זה קורה. המערכת (האשכול) מעדיף להשקיע משאבים רציניים בסידור המצב כאשר אולי היה עדיף למנוע אותו. מצד שני, הילד שלי כבר מרגיש טוב מבחינה חברתית שם. היום היתה שביתה והוא לא הלך לגן והוא ביקש לראות את החברים שלו. הוא גם מתאר את הסייעת (שהיא די קריזיונרית) כמצחיקה שנותנת לו נשיקות כל הזמן. אז להעביר אותו עכשיו לא יעזור לו (במיוחד לאור העובדה שהגננת הזאת לא אמורה להיות שם שנה הבאה).
אז אני נותנת לו גב מול המערכת - עמדתי מול המערכת- מול הגננת והצוות - והעברתי ביקורת רצינית והראיתי להם שאני לא אוותר. נראה שחמשת השעות שהוא נמצא שם לא מפריעות לו, רק חמש שעות (אנחנו לוקחים אותו יחסית מאוחר והוא יוצא בשעה 14). נקווה שיידעו להתמודד איתו. בבית, הוא יקבל את כל האהבה, התמיכה, הביטחון והחיזוקים שהוא צריך. אני ממש דואגת לזה בצורה מאוד מודעת.

הי לבלוב ,

אני לא ממש זוכרת. תהיתי האם הבן שלך סיפר על הטיולים? (איך עולה הרעיון ז/בחירת העתוי/ החוויה שלו /הרגשות שלו
איך מתמודד עם הכעס כלפיו בהקשר זה ןכו...).

עוד מעט סופש....באה מנוחה ליגע

הבן שלי לא מספר על הטיולים, בדרך כלל הוא מכחיש. בגן מגדירים את הטיולים כ"לברוח" הוא אומר שהוא לא בורח (אולי הוא לא רואה את זה כבריחה).
הוא גם אומר שהוא לא הולך בלי רשות. גם בימים שאמרו לי שהוא עושה את זה.
כשאני שואלת אותו למה הוא עושה את זה הוא אומר שהוא הולך כי משעמם לו או כי הוא מתגעגע אלי. בדרך כלל הוא בורח ברגעים של משחק חופשי (בגן או בחצר) ולא ברגעים שיכולים להיות משעממים. ברגעי המשחק החופשי הילדים די חופשיים לעשות כרצונם ולשחק במה שבא להם. אז רוב הסיכויים שהרגש אליו הוא מכוון אינו שעמום, לפחות לא במובן הבסיסי של המילה.
הגננת יכולה לראות מתי הוא מתכנן בריחה- לפי המבטים שלו וההתנהגות שלו.
הוא מספר שכעסו עליו- הגננת או הסייעת. אני חושבת שהגננת, בגלל השיחות שהיו לנו בעבר, מאוד נזהרת איתו, הוא לא מספר הרבה שהיא כועסת מאז אותן שיחות. הסייעת יותר כועסת.
כל עניין הטיולים שלו זה נושא שהוא לא אוהב לדבר עליו, לפחות לא איתי.
אני משערת שזה קשור לכך שמתחילת השנה היו לנו שיחות רציניות על הנושא והוא לא רוצה שאני אעיר לו או אכעס עליו. מאוד קשה לו לקבל מצב שבו אני כועסת עליו.
זה אומר שהוא מודעלכך שמה שהוא עושה לא בסדר, לפחות לא בעיני הצוות.

מחר אנחנו נוסעים לחו"ל לחגוג קצת חג מולד אז יש לנו חופש ארוך מהגן

אחשוב על הדברים שכתבת....

בנתיים מאחלת חופשה טובה ונעימה !

תשמעי, הבריחות האלה -- זה בסדר. כל מה שהוא עושה זה בסדר. הוא לא הורס ולא פוגע באף אחד. הבעיה היא בזה שבגן הגדירו את זה כמשהו רע ואסור. זה מה שצריך לפתור: את ההתנהגות של הגננות, לא את ההתנהגות של הילד.

אני אציע לך את ההצעה הרגילה שלי: כל פעם שהילד עושה משהו אסור -- לעזור לו לעשות את זה יותר.
אז במקרה של הבן שלך, צריך לחשוב יחד עם הצוות איך אפשר לעזור לו לעשות טיולים כאלה ובילויים כאלה באופן יזום, בלי שהוא יצטרך להסתיר את זה או לברוח. הרי ברור שזה משהו טוב לו, משהו שהוא אוהב וכנראה אפילו צריך. איך אפשר לעזור לו לשחק ככה יותר? בגלוי? בתמיכה?

שלום, חזרנו והיום חזרנו לגן
חזרנו מהחופש והקטן היה חולה, הגדול גם לא רצה ללכת אז הם נשארו בבית. היה לי די נחמד. אחרי שהיינו יחד 10 ימים זה לא היה קשה. בנזוגי לחץ יותר על חזרה לגנים. גם הסביבה (חברה אחת למשל ההורים שלי). מוזר איך כולם מאמינים במסגרות.
החופשה היתה מאוד נחמדה... כולנו מאוד נהננו, במיוחד הילדים.
יונת שרון
יצא לי לחשוב, לילה אחד חסר מנוחה או שזה היה חצי חלום, על פתרונות שונים. נראה לי שזה היה אחרי שקראתי את מה שכתבת.

כשרואים שהוא מתכנן עזיבה אז לשלוח אותו לעשות משהו- "נראה שמתחשק לך לטייל אז אולי תלך לגן השני ותביא לי..../ אולי תעשה סיבוב ותבדוק שהגן שלנו מסודר"- כל דבר שיוציא את העניין השלילי מהפעולה.
כשרואים שהוא מתכנן עזיבה להפוך את זה לצחוק, להגזמה. אולי אם הגננת תבוא ותגיד משהו בסגנון "נראה שאתה רוצה לטייל קצת עכשיו כשאנחנו בגן/ בחצר. לאן אתה רוצה ללכת? אולי נלך ביחד? אני רוצה לטייל בירח/ ביפן/ בלא משנה איפה אבל מוגזם"- אז אולי זה יהפוך לצחוק והוא ירגיש שמבינים אותו.

ככה אני הייתי פועלת אם הוא היה מתנהג ככה איתי.
(הודות לספר "איך לדבר כדי שילדים יקשיבו..." שנותן לי כלים מאוד יעילים)
מה שכן- לא לקרוא לעזיבות שלו "בריחה" אלא טיול, כמו שאמרת, להוציא את החלק השלילי מדבר שאינו כל כך שלילי.
אני שואלת את עצמי אם הוא באמת צריך את העזיות האלה או שזאת דרך לבחון גבולות או להביע עצמאות או אולי אפילו סתם כי הוא רואה שילדים מטיילים באשכול והוא מאוד רוצה לראות מה קורה. ללא ספק הוא מאוד מאוד סקרן.

זו התחלה. אבל המטרה היא לא למנוע ממנו לטייל, ולא להפחית את זה. המטרה היא לחזק את זה, לעזור לו לפתח את הדבר שמושך אותו. לכן לא כדאי לחכות שהוא כבר לא יוכל להתאפק ויברח לטיול, אלא לתת לו הזדמנויות לטייל גם לפני זה. יש לזה יתרון נוסף, שככה הגננות יכולת להציע לו לטייל כשנוח להן.

להוציא את החלק השלילי מדבר שאינו כל כך שלילי.
אין פה שום חלק שלילי. כלומר, חוץ מהגננות. זו דעתי.

זה טבעי לבני אדם לזוז ממקום למקום (למען האמת, כולנו אמורים ללכת כמה קילומטרים כל יום, וזה שאנחנו לא עושים את זה פוגע בבריאותנו). טוב שהוא עדיין בקשר עם הצורך שלו בתנועה. אני לא רואה שום סיבה שהוא ירצה להשאר באותו המקום כל הזמן. ובהתחשב במסרים הסותרים שיש בגן בנוגע לטיולים, גם אין סיבה שהוא יבין שיש פה גבול ברור.

מכאן, היחידות שיש להן בעיה הן הגננות. או שתואלנה בטובן להציב גבול נורמלי (למשל, להתחיל מלסגור את הדלתות אם הן לא רוצות שמישהו יצא. המסר של הדלת הפתוחה חזק מהמסר המילולי של "אסור", גם אם הן אמרו את זה במפורש). או שתפסקנה להפיל את הבעיות שלהן על ילד קטן. הטיולים שלו בסדר גמור.

חזרתי לעדכן.

חזרנו בתחילת ינואר מהחופשה המשפחתית ולאחר כנה ימי פינוק והחלמה מחלה בבית הילד חזר לגן.
כרגע הוא משתף פעולה, אינו מטייל והגננת מאושרת... כולן אומרות לי איך הוא "ילד טוב" (הגדרה מרגיזה אבל אני מבינה את הכוונה שמאחוריה).
הוא, מבחינתו, יותר רגוע בגן, נפתח לילדים חדשים נראה שנקשר טוב יותר לצוות ומספר חוויות.
אני רגועה. מופתעת אבל לא מתעמקת יותר מדי. מנסה לנחש מה גרם לשינוי.
ללא ספק הנסיעה עשתה לו רק טוב. הזמן עם סבא וסבתא, הדודים ובני הדודים, החברים שלנו וילדיהם שגרים בחו"ל חיזק אותו (חיינו בחו"ל כמה שנים טובות). הוא מאוד נהנה.
מצד שני, אני גם בטוחה שהשינוי בהתנהגות הצוות, עקב השיחה עם הפסיכולוגית, גם תרם. פתאום הפסיקו לתאר לי את כל מעלליו ומה שהיה בגן נשאר בגן...
אולי הוא גם עבר קפיצת גדילה מסוימת והפעילות בגן הפונה לילדים בגילאים שונים כשהוא מהצעירים ביותר עם הפרש גילאים של שנתיים כבר לא בלתי נגישה עבורו.

בכל מקרה, המצב השתפר.
תודה על כל העצות והתמיכה וגם הביקורת. כולם גרמו לי לחשוב ולנתח את המצב.

לבלוב שמחה לשמוע, אני משוכנעת שבמרחק הזמן הכל הסתדר, כל הכבוד על הרגישות וההקשבה לצרכי הילד.