האם שמעתם על פראנה

חיים ללא אוכל?
אשמח לקבל מידע מאנשים שמכירים ומבינים.
תודה.

ראיתי 3 סרטונים כאלו:
הודי בן 80 שלא אכל ולא שתה מגיל 13, אומר שזה לא קסם, אלא שגופו מפריש מהחייך למעלה דרך בלוטת האיצטורבל נוזל כמו חלב סמיך שמזין אותו
טיבאטי שועשה מדיטציה מגיל 15 לא זז ולא אוכל כמו בודהה
זוג מפרו שלא אוכלים 5 שנים, האשה לטענתה נכנסה להריון ילדה ומניקה תינוק בריא

עכשיו ברגע זה ממש יש על זה הרצאהבתל אביב, ב"פלא": https://www.facebook.com/events/580382775354562/
אני מכירה טיפונת את מי שמדבר, ריי מאור, והוא אכן נראה חיוני, שמח, ובחור נפלא באופן כללי. עשי חיפוש על שמו, ותמצאי הרצאות נוספות.
והנה אתר בנושא, יש שם תשובות שאת מחפשת: http://pranalife.co.il/

תודה,
השאלה אם זה נכון או איזו שרלטנות? כביכול זה נשמע לא הגיוני.
למרות שזה בטוח חוסך הרבה התעסקות וכאב ראש...

יש גם את ה Sun gazers
שלא אוכלים אחרי כמה חודשים.
(מוזמנת לגגל).

ניחוח אדמה אחרי הגשם

למרות שזה בטוח חוסך הרבה התעסקות וכאב ראש...
עצלה , אני חושבת שאם הם לא אוכלים אז הם עושים המון מדיטציה ועוד פרקטיקות מיוחדות
לא נראה לי שהם פשוט מפסיקים לאכול וממשיכים לחיות כרגיל רק בלי הטרחה (או הכיף, תלוי איך מסתכלים) של קניות, בישולים, אוכל, שטיפת כלים ...

יש אגודה הודית נחמדה שעוסקת בהפרכה של הטענות הללו מכיוון שחבריה טוענים שבהודו הדברים הגיעו לכלל סכנת נפשות.
אין לי כרגע גישה לפ"ב (שם אני קוראת אותם), אבל אפשר למצוא את שמם בפרק של ספק סביר שעסק בנושא.

הנה מאמר מפורט באתר חשיבה חדה

זה ממש ממש מרתק.
למרות טענות על רמאות, הזוג הזה נראה לי ממש אמין ואמיתי.

ואם כבר אז מעניין אותי, האם יש אנשים שחיים ללא שינה?

<אהבת עולם רוצה לחיות 5000 שנה בחיוניות בריאות שלמה בלי להיות חייבת לאכול או לישון. רק אם מתחשק לה...

>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהבת....ללא שינה וללא אוכל????
אלו שתי הנאות בסיסיות של החיים....

לא נראה לי שהם פשוט מפסיקים לאכול וממשיכים לחיות כרגיל רק בלי הטרחה (או הכיף, תלוי איך מסתכלים) של קניות, בישולים, אוכל, שטיפת כלים ...
דווקא אפשר לוותר על רוב אלה אם פשוט עוברים לרואו פוד - לא צריך לבשל ולשטוף כלים, קניות אפשר להזמין ממשק אורגני... אני לא צינית - זה באמת פותר הרבה מאוד מהבעיות עם אוכל ועם בריאות.

קראתי בעיון את האתרים המדוברים.
מדובר באנשים שמתקיימים על מיץ ושייקים. מדי פעם הם חורגים ורק בשביל הטעם (לא בשביל התזונה) אוכלים עוד אוכל. רוב האנשים אחרי חודש חודשיים לא יכולים להמשיך ככה וחוזרים לאכול אוכל (רק מסיבות חברתיות כמובן).

מה שנכון הוא שבמחקרים הראו שצריכה קלורית נמוכה אכן מקושרת לאורך חיים ארוך יותר. אבל לא עד כדי כך נמוכה.

_למרות טענות על רמאות, הזוג הזה נראה לי ממש אמין ואמיתי.
ואם כבר אז מעניין אותי, האם יש אנשים שחיים ללא שינה?_
נראה מאוד אמין!!!
אני לא מכירה אנשים שחיים ללא שינה אבל אני חיה כבר 20 שנה ללא סקס! זה עובד!

_קראתי בעיון את האתרים המדוברים.
מדובר באנשים שמתקיימים על מיץ ושייקים._

דווקא זה לא מה שהתרשמתי מהזוג הנ"ל. הם אומרים שבעיקרון הם לא אוכלים ולא שותים בכלל.
מלבד פה ושם במפגשים עם חברים. (שלצערי לא היה מפורט כמה זה בדיוק 'פה ושם', אבל ההתרשמות הייתה שרוב הזמן הם אכן לא אוכלים ולא שותים. ובשום מקום הם לא הזכירו התבססות על מיצים).
הם באמת נראים כלכך מלאים חיוניות, ובאותו זמן כלכך שלווים - שהיה משהו מאוד משכנע בלראות אותם.
רק הייתי רוצה לדעת - איך הם עושים את זה. כי מלבד טכניקת הנשימה שהם הציעו, לא ממש הצלחתי להבין איך מגיעים לזה.

_אהבת....ללא שינה וללא אוכל????
אלו שתי הנאות בסיסיות של החיים...._

כתבתי בלי להיות חייבת לאכול ולישון. רק אם מתחשק

.
כלומר, אם מתחשק - אז כן, אבל לא כי חייבים....

תארי לך שלא היינו חייבים לאכול - לא הישרדותית ולא פסיכולוגית, והיינו אוכלים רק מתי שבא לנו בשביל ההנאה, ורק כשיש משהו באמת טעים.
ושאר הזמן היה נחסך לנו כל ההתעסקות עם האוכל.

אותי זה היה מוציא משעבוד - גם מבחינת ההתעסקות עם זה. גם מבחינת הזמן שזה לוקח.
וגם ובעיקר מהשעבוד הפסיכולוגי שאני משועבדת לאוכל, שזה כמו בית כלא.

ניסיתי לעשות חשבון כמה זמן אנחנו מוציאים סביב אכילה כל יום:
עצם האכילה עצמה, נגיד אפילו 2 ארוחות ביום שכל אחת לוקחת חצי שעה - זה שעה.
ההכנות לארוחה, מינימום חצי שעה ביום.
אחרי הארוחות, ניקיון, שטיפת כלים, מינימום מינימום רבע שעה.
בילוי בשירותים, במצטבר נגיד חצי שעה ביום.
עבודה כדי לממן את האוכל, תלוי כמה כל אחד מרוויח לשעה ומה אוכלים, אבל נגיד המינימום ההכרחי חצי שעה ביום.
פעם בכמה ימים גם יש קניות. בממוצע ליום נגיד רבע שעה.
סה"כ 3 שעות כל יום הולכות סביב האוכל !!!
90 שעות לחודש, 1,080 שעות לשנה. את יודעת מה הייתי יכולה לעשות ב1,080 שעות???
ואני עוד הבאתי את המינימום. יש אנשים שאצלם זה לוקח גם הרבה יותר.

תארו לכם גם כמה בעיות זה היה פותר בעולם.
אם לא היו חייבים לאכול ולשתות - אז כל הבעיה של 'פיצוץ אוכלוסין' הייתה הרבה פחות רלוונטית. אם לא חסר אוכל - אז האמת היא שעדיין יש plenty of room בכדור הארץ. (אולי יש עוד קשיים עם פיצוץ אוכלוסין, אבל האוכל והמים זה העיקרי שבהם).
וגם היה אפשר לחיות בכל מיני איזורים שוממים, שאנשים לא חיים בהם כיום בגלל שאין שם אוכל או מים. זה גם היה פותר את הבעיה של פיצוץ אוכלוסין.
גם המון שטחים בכדור הארץ שמוקדשים לחקלאות היו מתפנים. ואז באמת היה יותר מקום בשביל כולנו.
לא היו כורתים את כל יערות הגשם כדי להאכיל פרות כדי להאכיל את עצמנו.
גם היו פחות מלחמות, למשל על מקורות מים וכאלה.
ואם היו פותרים את בעיית החמצן - אז היה אפשר לחיות גם על כוכבים אחרים, בלי להזדקק לאוכל. (או שנלמד גם לחיות בלי חמצן

).

אני רק מפנטזת על זה שהיה אפשר לחיות בלי מים. כמה כיף היה לצאת לטיול ארוך עם תרמיל על הגב, בלי להצטרך לקחת ליטרים של מים.
(אוף, למה אלוהים עשה את המים כלכך כבדים?). זה תמיד אחד הדברים המבאסים בטיולי הליכה.

אבל כמובן כפי שאמרתי, יש גם הרבה הנאה באוכל.
אז אם היינו יכולים לצמצם את האכילה רק למה שבאמת עושה לנו כיף עילאי, ואת כל השאר לשחרר - זה היה 'סוף'

.

בקשר לשינה: גם כנ"ל. אני מאוד אוהבת לישון. אבל לא אוהבת את זה שאני חייבת לישון.
יש ימים שאני רוצה להמשיך להיות ערה עוד ועוד, כי יש לי כל כך הרבה דברים מהנים לעשות.
אם זה היה תלוי בי, הייתי נגיד לא ישנה 3 ימים או שבוע, ואז ישנה להנאתי כמה שבא לי, ושוב ערה כמה שבא לי וכו'.

י

בהקשר לאכילה או שתייה לא מתוך כורח, אלא מתוך האפשרות להתענג, נזכרתי גם בקטע מהנסיך הקטן שמתקשר לזה.
הנסיך הקטן לא היה צריך לאכול או לשתות.

כשהם נתקעו במדבר בלי מים הטייס מבשר לנסיך הקטן כי "עוד מעט נגווע בצמא..." והם מחליטים לחפש באר במדבר. בדרך הטייס שואל אותו:
"אז גם אתה צמא?", שאלתי אותו.
אבל הוא לא ענה על שאלתי, אלא אמר רק:
"מים יכולים להיות טובים גם ללב".
בהמשך, הם מוצאים באר והטייס מעלה מים ממנה בעזרת חבל ודלי, כדי שיוכלו לשתות.
"למים האלה אני צמא", אמר לי הנסיך הקטן, "תן לי לשתות..."
"הרמתי את הדלי אל שפתיו. הוא שתה בעיניים עצומות. המים היו מתוקים כחג. הם לא היו מי שתיה סתם, לא ולא. המים האלה נבעו מההליכה תחת כוכבי השמים, משירת הגלגילה, ממאמץ זרועותי. הם היו טובים ללב, כמתנה. כמתנת חג המולד שלי, כשהייתי קטן, שכל זיוה בא לה מאורו של האשוח, מצלילי המיסה של חצות, מנועם החיוכים."

האמת, שבעבר שמעתי סיפורים על אנשים כאלה בהודו. לא ידעתי אם זה נכון, אך חשבתי לעצמי שאם כן אז אלה רק אנשים 'יוגיים', לא אנשים מן היישוב.
לכן הפליא אותי לגלות בדף הזה שאנשים 'רגילים' גם חיים כך.
אמנם עדיין יש לי ספיקות, אך ככל שאני קוראת ורואה יותר חומר, זה נהיה יותר מוחשי, ונשמע יותר ויותר אמין.

כאן סרטון על בחור מאמן כושר, שהפך לבריטריאן (חי רק על אוויר), אחרי תקופה ארוכה של חיים על פירות, על מיצים ועל מים, בהדרגה. וכל זה בצורה אינטואיטיבית, בלי שקרא או שמע משהו בנושא.
הוא נשמע אמין לחלוטין. ונראה חזק ובריא, כמו שרק הייתי יכולה לאחל לעצמי.

עדיין מעניין אם כל אחד יכול. או שזה שמור רק ליחידי סגולה.

בהייה שמשית

<המחכימון: ההגיון תום אזור ללא תחום. הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך.>

הוא נשמע אמין לחלוטין.
איך רצית שיישמע? כך נשמעים שרלטנים, אחרת לא היו מאמינים להם.

אחד הפוסטים הראשונים שהעלייתי לאוויר באתר שינוי תודעתי ביניואר 2012 : איך חיים מהאוויר- פראנה

השבוע נכנס לגור איתנו בבית שינוי תודעתי שחף, אמיתי, שכמו גונתן לווינסטון, יודע שהדרך לחופש היא כשמשחררים את כבלי התודעה מהגוף. שחף התחיל לפני שבוע את תהליך ה 21 יום שחרור מכבלי הגוף בהם ילמד להזין עצמו מפראנה - אנרגיית החיים. (שחף איתנו תודעתית. פיזית הוא יצטרף כשותף למרחב ההתפתחות כאן אחרי שגופו ישוחרר מהתלות במזון גשמי, בסוף תהליך ה 21 יום)

"כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל. עלינו להרחיק מעלינו את כל המגביל אותנו
תלמידיו היו נמים את שנתם, תשושים מטיסות היום. הם אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, אך אף אחד מהם ,אף לא פלטשר השחף עצמו,לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה
"גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר אינו אלא מחשבותיכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבותיכם וניתקתם את כבלי גופכם

זה הלחם המרוקאי שנאפה על מלוקי נחל ?

לא מלוקי אלא חלוקי

אני התחלתי לקרוא באתר הזה בשנת 2004. כל מה שקראתי נשמע לי הזוי, חסר אחריות ומקומם (חיסונים, אי-מילה אורגני, חנ"ב, לידת בית עם וללא מיילדת, טבעונאות, הודיה, צפריר שפרון, בלב בלה בלה). מאז ועד היום, אימצתי את רובם המוחלט של הרעיונות המופרכים, ההזויים והמקוממים ביותר שיש לאתר הזה להציע. ויותר מכך, הבחנתי שהרבה מן הרעיונות הללו התגנבו לתוך המיינסטרים (ואני לא מתגוררת בפר"ח).

ובכן, הדף הזה מטריד אותי מאד.

ובכן, הדף הזה מטריד אותי מאד.
אני חושבת שאין מה לדאוג: רוב המאמצים למעשה של הפראנה לא ישרדו אתנו תקופות ארוכות...
חבר'ה, זה בסדר למלא את הראש בשטויות, אבל לפחות שתו כוס מים !

אהממ, פרס דארווין?
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7% ... 7%99%D7%9F

אני נזכרתי שכאשר אני מאוהבת, אני לא זקוקה לאוכל או משקה. זו מין תחושת ריגוש כזו, שמזינה את הגוף. כלומר, מבחינתי, אין ספק שאני מכירה את התחושה שמחליפה את הצורך באוכל. השאלה הי האם אפשר "למשוך" אותה יותר ממספר ימים ? (אבולוציונית וכו' זה נשמע בלתי סביר)

אפשר, בכוח התודעה! תודעתנו היום מתרחבת יותר ויותר לפרוץ את גבולות האפשר, עד שנבין שבאמת באמת אין שם גבול. הכל אצלנו בראש.
איך חיים מהאוויר- פראנה - אתר שינוי תודעתי

ואם כבר אז מעניין אותי, האם יש אנשים שחיים ללא שינה?
זה יכול לקרות באופן מוגבל לאנשים עם בעיית דו קוטביות או משהו כמו מניה דפרסיה במצבים של מניה הם יכולים לא לישון מספר ימים אולי, אבל אפשר למות ממש ללא שינה.
לא מזמן היה סיפור על כך.
השינה נחוצה לנו כמו אוכל מבחינה פיזית אך גם נפשית.
להרפות, להניח דברים בצד, לוותר על שליטה, להתכנס בתוך עצמך...
זה חלק מהאנושיות שלנו שאנו זקוקים לדברים הללו (אכילה ושינה) כדי לשרוד, שאין לנו שליטה על כך.

כן גם אני חושבת ש ובכן, הדף הזה מטריד אותי מאד.

נוהה מה הזוי המלוקי או החלוקי ?

שנמות מצחוק !!!\
אמן

ראיתי סרטון על הודי בן 84 שלא אכל הוא שתה 70 שנים ועל נער בן 16 בכפר בטיבט שכבר שנתיים עושה מדיטציה בלי לזוז, בלי לאכול ובלי לשתות. חיפשתי את הלינקים ולא מצאתי אז אם משהו מוצא, אשמח אם תשימו כאן

אמא בגבעתיים, מעתיקה קישורים שהעתקתי לעצמי - לשאלתך ועוד:

זוג בריטריאני שהביא ילד - קמילה ואקאהי (זוג מדהים): http://www.youtube.com/watch?v=5p5ewQ9Z-7g#t=2347

ילד בן 15 בנפאל עשה מדיטציה בגזע עץ בלי אוכל ומים במשך 10 חודשים, כתבה של דיסקברי (עקבו אחריו במשך כמה ימים עם המצלמות 24 שעות והוא באמת לא זז לא אכל ולא שתה):

http://www.timewheel.net/Video-The-Boy- ... ine-Powers

ג'ריחו סאנפאייר - בחור שהפך לבריטריאני אחרי שנים של אכילת רק פירות ואח"כ רק מיצים. (מאוד נהניתי לראות אותו, וגם משכנע ). באנגלית: http://www.youtube.com/watch?v=yV0PqghG ... D4&index=8
ראיון נוסף איתו, ברדיו, בתקופה מאוחרת יותר (עדיין לא שמעתי. לא יודעת אם אומר את אותם הדברים או אחרים): http://www.youtube.com/watch?v=pOClGVqvmt0

בחור סרי לנקי בריטריאני כתבה קצרה: http://www.dailymail.co.uk/news/article ... YEARS.html

תוכנית קצרה עליו של כ6 דקות (גם מאוד נהניתי לראות, ונראה משכנע): http://www.youtube.com/watch?v=GyCQSptLGno

וגם:

איש זקן בהודו שלא אכל ולא שתה 70 שנה - פראהלד ג'אני: http://www.youtube.com/watch?v=EE36ddpx6XU
כתבה עליו באנגלית ב ABC NEWS http://abcnews.go.com/Health/Internatio ... Vf2dxx9uSo
הערך שלו בויקיפדיה (אנגלית) http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Prahlad Jani[/po]

(בקשר לאיש ההודי הזקן, ראיתי באתר אחר טענות שהמעקב לא היה הדוק מספיק. שנתנו לו לפעמים לצאת מחוץ למצלמות, וגם שנתנו לו לצחצח שיניים ולהתקלח. ואז הטוענים טוענים שזו בטח הייתה הזדמנות טובה ללגום. בית החולים אומר שהמים נמדדו לפני ואחרי.
לא יודעת מה הנכון. אני נוטה להאמין שהוא באמת לא שותה).

דרך אגב, הזוג הצעיר, יש משהו מאוד מרתק בלראות ולשמוע אותם.
הם נראים כלכך כלכך שלווים ומלאים שמחה פנימית אמיתית, שזה בפני עצמו ממש משכנע.
לא ראיתי הרבה אנשים שמשדרים משהו כזה.

אם רק הייתי מצליחה להשתחרר מהכמיהה הרגשית לאוכל.
אפילו רק זה היה כלכך משנה את מצב העניינים...

מעתיקה מהפורום בפייסבוק:
ממליץ לך לראות ולהראות את הקטע הקצר הזה שבו ד"ר תומס קמפבל, פיזיקאי שעד לא מזמן עבד בנאס"א ומדגים את התיאוריה הגדולה שלו על הכל (Big Toe) לכל אספקט בחיים הללו. הם מתחילים לשוחח על תזונה פראנית מהדקה ה-33:25 עד 42. מרתק כל פעם מחדש
http://www.youtube.com/watch?v=66roUb1YqNw

וגם, ריי, שפתח את הקבוצה בפייסבוק, עושה עכשיו תהליך מול מצלמות כדי להוכיח את האפשרות הזאת.
זה ישודר בערוץ 10, (נדמה לי אצל אמנון לוי).
הוא סגור בחדר בלי אוכל ומים ל-8 ימים, עם מעקב של רופא, ושל כתבים.
אפשר לקרוא על התהליך בקבוצת הפייסבוק 'פראנה - חיים ללא הצורך במזון' (לא יודעת איך לתת קישור ישיר לפוסטים, אבל זה שני הפוסטים הראשונים אחרי הפוסט הפותח)

אז באמת עקבו אחריו, 8 ימים.
בלי אוכל זה שטויות, אבל בלי מים???
תמיד אמרו לנו שאחרי 3 ימים בלי מים מתים.

הנה פרומו לתוכנית, שתהיה ביום ראשון הקרוב אחרי החדשות:
https://www.facebook.com/photo.php?v=10151933866784932

אני לא מצליחה להבין איך זה אפשרי.
פיזית.
מילא רגשית (לא שאני שם, אבל אני מבינה שיש אנשים שירדו מההתמכרות לאוכל ומצליחים לא לחשוב עליו או לרצות אותו
אבל איך הגוף מתקיים?

הנה עוד משהו שכבר לא אהיה.

אני לא מצליחה להבין איך זה אפשרי.

גם אני לא מבינה. אבל אם אנשים עושים את זה - חייב להיות לזה הסבר.
אולי בתוכנית עם ריי מאור מסבירים את זה.
בגלל זה אני מחכה לראות אותה.

כאן פרומו הרבה יותר אמיתי ומפורט לתוכנית הקרובה ביום ראשון:
http://www.youtube.com/watch?v=f4c7k2V0 ... e=youtu.be

_אני לא מצליחה להבין איך זה אפשרי.
פיזית._
when it's to good to be true
it's not true
אבל אולי אהבת עולם תראה לנו משהו אחר

_when it's to good to be true
it's not true_
מאיפה הבאת את המשפט הזה?
אני חולקת עליו מכל וכל.

אנשים סקפטיים וחשדנים לא יכולים להאמין שיש משהו טוב באמת.
זה לא אומר שבאמת לא יכול להיות.
צריך לבחון דברים לעומק, במידה דרושה של סקפטיות, אך גם להשאיר את הראש פתוח.

את המשפט שאמרת יכולים גם אנשים מהמייסטרים לומר על 'בלי חיתולים' ועל עוד הרבה דברים אחרים שנידונים כאן באתר.
ולפני שהמציאו את המטוסים נניח, אנשים היו יכולים לומר את מה שאמרת, כי אין סיכוי שבן אדם יכול לטוס בשמיים.
ואפשר למצוא אינספור דוגמאות לאורך ההיסטוריה.
האם הם צודקים/צדקו? או שהם פשוט לא התעמקו ולא ניסו?

חוצמזה כאן לא מדובר אם זה טוב או לא. אלא פשוט אם זה אפשרי.
אמנם כבר קראתי וראיתי חומר די משכנע על זה, אך בכ"ז אשתכנע יותר אם מישהו יותר מוחשי בשבילי כמו בחור ישראלי שנבחן בישראל הצליח בזה.
לכן אני מחכה לראות את התוכנית.

ולא, אני לא יודעת אם אני אישית אוכל להראות משהו אחר.
כי אני מכורה פסיכולוגית לאוכל.
זה עדיין לא אומר שפיזית אי אפשר לחיות בלי אוכל.

יכול להיות שמקומי לא בדף הזה.
אני פשוט מאמינה בחוקי הפיזיקה.
ופיזית (פיסיקלית...) בהחלט אי אפשר לחיות ללא אוכל.
אבל אני לא רוצה לשבש את הדיון כאן שאני חושבת שמהותו לא מתבססת על חוקי הפיזיקה.
אז תמשיכו בכיף @}

צפיתי בקטע שהומלץ על ידי אהבת עולם עם ד"ר תומס קמפבל.
לפי דעתי הוא לא אמר שום דבר מבוסס. שום דבר שאפשר לנסות או לבדוק, ולא תאר שום דרך או תהליך. הדוגמאות ממשחקי מחשב לא רלוונטיות לדעתי.
אני לא הייתי מסיקה מהראיון הזה שאפשר לחיות בלי לאכול.

יש עדויות של אנשים ששרדו תקופות ארוכות בלי מזון ומים, הרבה יותר משמונה ימים.
לכן הסקת מסקנה מתצפית באורך של שבוע או שבועיים מפתה אבל גם מאוד מסוכנת.

אף אחד לא מת מניסוי לא מבוקר על עצמו או על ילדיו ב'חיים בלי חיתולים' או בחירה בחינוך ביתי.
אבל יש אנשים שמתו ממש ולגמרי ובאופן בלתי הפיך מתרגול השיטה הזו (הגורו שלהם נשאר בחיים, והוא אכל מדי פעם רק בנסיבות חברתיות).

לדעתי יש כאן מקרה אופייני של רעיון מפתה אבל בלי בסיס.

הגורו שלהם נשאר בחיים, והוא אכל מדי פעם רק בנסיבות חברתיות
לעניין זה, עושה רושם ממה שראיתי בסרטונים שכולם בעצם מזינים את עצמם בהרבה מעבר לאוויר.
שתיית מיצים מכניסה הרבה מאוד ויטמינים מינרלים ואנרגיה.
ריי עצמו אומר באחד הפרומואים שהוא שותה משהו כמו 500 קלוריות ליום. הדר' שותה גם הוא בזמני הארוחות ביחד עם אחרים, הזוג ההוא שנראה קצת הזוי אומר שהם אוכלים מתי שהם רוצים בעצם אבל מרגישים שיש להם בחירה לא לאכול אם בא להם...

בקיצור, זה מרתק לגמרי אבל לבד מההודי המבוגר באחד הסרטונים, שטוען שהוא לא נוגע בכלום ממש, כולם מכניסים קלוריות ממזון לגוף שלהם.
אין לי שום דבר נגד הרעיון אבל נדמה לי שהאופן שבו הוא מוצג מטעה, וזה, לכשעצמו, לא מוצא חן בעיניי.

ועוד מילה בעניין - יש היום הרבה גישות שמקדמות צמצום של התזונה. בין אם באופן גורף ובין אם לפרקי זמן מוגבלים.
יש צום מים וצום מיצים וצום לסירוגין וצום מוגבל קלוריות ומה לא.
כמו שאני רואה את הרעיון עד כה - הפראנה היא עוד גישה של הגבלת תזונה, שכרגע היא קיצונית יותר מאחרות.
בסדר גמור, זה נותן חומר למחשבה על מה שהגוף צריך לעומת מה שאנחנו נותנים לו (ונותנים ונותנים ונותנים...). אבל מכאן ועד לומר "התקיימות על אוויר" המרחק עדיין רב.
מנסים להציג כאן אפשרות שיש לה איכות אחרת. לי זה נראה כאילו יש כאן אפשרות שהכמות בה אחרת.

כאמור, בינתיים ראיתי רק אחד ששיכנע אותי באפשרות של חיים על אוויר. ומזה אני מסכימה ללמוד ברצון שיש בעולמנו תופעות חריגות ומשונות שאין לנו כלים להסביר. אבל הסכמתי ללמוד את זה כבר מזמן

יש עדויות של אנשים ששרדו תקופות ארוכות בלי מזון ומים, הרבה יותר משמונה ימים.

בלי מזון זה ברור. אפשר גם 3 חודשים. אבל גם בלי מים יותר משמונה ימים??
עד כמה שידוע לי המדע טוען שאי אפשר לשרוד יותר מ-3 ימים בלי מים.

את באמת שמעת על אנשים ששרדו בלי מים יותר מ-8 ימים?

קיצור, זה מרתק לגמרי אבל לבד מההודי המבוגר באחד הסרטונים, שטוען שהוא לא נוגע בכלום ממש, כולם מכניסים קלוריות ממזון לגוף שלהם.
יש גם את הנער (הטיבטי?) שעשה מדיטציה בלי לזוז בכלל מספר חודשים, בלי לאכול, בלי לשתות, בלי לישון...אחרי שהגיעו יותר מדי אנשים לצפות בו ברח להמשיך למדוט ביער.
ההודי טוען שהוא לא ממש חיי מהאוויר, אלא שבלוטת האיצרובל שלו מייצרת חומר לבן שמזין אותו ושיש לו חור בחייך שדרכו יוצא הנוזל הזה

http://www.emetaheret.org.il/2009/10/11 ... %98%D7%9F/

חיפשתי שוב ולא מצאתי מידע מדוייק (זוכרת משהו מעורפל על ניצולים מתאונה ולא על יוגים וכדומה).
אבל בכל זאת נראה לי שלהסיק יכולת קיום ללא מזון בכלל,למשך זמן בלתי מוגבל, על סמך 8 ימים של צום בפיקוח, זו מסקנה גורפת ומסוכנת.

נדמה לי שהאופן שבו הוא מוצג מטעה, וזה, לכשעצמו, לא מוצא חן בעיניי.
שמת את האצבע על (חלק) ממה שמפריע לי. הטענה היא שאפשר לחיות ללא מזון רק שאני כן אוכל מזון כי זה חברתי וכי זה רק בשביל הטעם ולא בשביל התזונה, וכי צ'יזבורגר הוא מעולה בדיוק לתדר האנרגטי שהפראנה צריכה לפעמים (רואים שקראתי קצת באתרים על זה, ניסיתי להבין אם יש משהו מבוקר או הכל שמועות).

אגב חברה שלי סיפרה לי שחברה שלה עושה את זה, כמובן בערך ולא מלא (הטענה היא שרגשית היא עדיין לא בשלה לתהליך מלא, ולכן כן שותה, עד שתצליח להגמל לחלוטין) - והיא נראית ממש, ממש מפחידה. ממש רזה מדי מדי.

האמת היא, זה קצת מזכיר לי את הסיפור על הבחור שניסה לגמול את החמור שלו מאוכל.
והחמור מת בדיוק כשהוא כמעט, כמעט הצליח.

ריי הוא אלוף אמיתי, שיודע את ייעודו לפלס דרך לאנשים לפתוח את הראש להבנה שהכל, אבל הכל- מתחיל אצלנו בראש- בבחירה התודעתית שלנו. הגוף רק מהדהד את התדר התודעתי, שמשתקף במציאות הגשמית. בתור מי שגם עברה את התהליך וחיה פראנה כבר חודש וחצי ללא מזון גשמי, אני יכולה לומר בוודאות: אלו ימי הגאולה שבהם מוכיח האדם את עליונות הרוח על החומר .
המשיח איננו יישות פיזית שתושיע אותנו. המשיח הוא תודעה, רכובה על גבי חמור - הוא החומר . הלבן הוא הדף החלק שנדרשים בני האנוש להתחיל: למחוק מתודעתם את כל המגבלות, הידע ומערכת האמנות הישנות ולהיפתח להבנה שהכל, אבל הכל אפשרי, מתחיל ונגמר במילה אחת: בחירה.
הבחירה הזו נעשתה ע"י הנשמה שלנו עוד לפני שירדנו לגוף פיזי. אנחנו כאן כדי להבין למה.
קישור לתוכנית עם אמנון לוי שתיעדה את ריי ששודרה אתמול בערוץ 10 מוטמעת בפוסט כאן:

מי שרוצה להעמיק את ההבנה, מוזמן לקרוא ולצפות כאן: פראנה - איך חיים מהאוויר - אתר שינוי תודעתי

קצת מבאס, הפרק מגיע עד חצי הניסוי שלו. נו, ככה זה עם טלוויזיה, מישהו יסחט את הלימון הזה עד תום.

בינתיים, ועל סמך הצומות שעשיתי, אני יכולה להגיד שלי אין שום בעיה לחיות מחמש מאות קלוריות של מיצים כל יום, ושאני לא מרגישה שמעבר לכמות הקלורית הזו אני זקוקה לאנרגיה נוספת, רוחנית וגבוהה. ת'אמת, גם חמש מאות זה הרבה. אני מעריכה שיכולתי לתפקד היטב גם עם פחות.
לחיות ממיצים לא נותן לי את התחושה הפראנית שמדברים עליה ברמה הרוחנית. אני פשוט מרגישה מעולה וזהו. המחשבה שיש לי על זה היא שהגוף שלי זקוק להרבה פחות ממה שנהוג לחשוב ושכל חישובי הקלוריות המקובלים הם פשוט מן המצאה מדעית מאוד הגיונית אבל לא באמת נחוצה ואולי אפילו מזיקה.

יאללה, נחכה לפרק הבא של התוכנית.

נ.ב - סתם הערה בנוגע לחלק בתוכנית שבו מראים אשה אוסטרלית שהשתתפה בניסוי כזה וקרסה אחרי היום השלישי (ושתחת הנחייתה מתו שלושה אנשים שניסו ללכת בדרך הזו). אני חוויתי אותה כמאוד יהירה. אני חושבת שאי אפשר להיות יהיר ומתריס ובו זמנית לחיות מאנרגיה גבוהה. ואני רוצה לקוות שאנשים לא ילכו יותר בעיניים עצומות אחרי אנשים יהירים.
מעירה את זה כי עשה לי עצוב.

הנה הרבה ביקורת מעניינת על הנושא, חלקה מתייחסת לסרטים שהוצגו גם כאן.

http://sharp-thinking.com/2012/05/03/%D ... %99%D7%9D/

ורק למען הסר ספק - אני דווקא לא שוללת את הרעיון. הדרך שבה הוא מוצג גורמת לי בעיקר לספק וחשדנות.

הקטע עם ההתעלפות של רעי הוא סתם גימיק תקשורתי, כדי למשוך קהל לראות את הפרק הבא. הוא אמר מראש שיש לו נטייה להתעלף כשלוקחים לו דם והוא חזר לעצמו מייד.
בתהליך הפראנה שלי , הייתי במהלך שבוע יבש ללא מים ומזון וגם עם מחזור- הוצאתי הרבה מאד דם ולא התעלפתי אפילו פעם אחת.

וציל צול- אם כבר מדברים על יהירות, אז ... את מדברת על צום מיצים . פראנה היא לא צום!!! את לא מונעת מעצמך אנרגיה אלא מזינה עצמך באנרגיה, היא פשוט לא גשמית.

וציל צול- אם כבר מדברים על יהירות
???
אני חוששת שיש לנו הגדרות שונות למילה יהירות.

אני לא מדברת על צום מיצים. ריי מדבר על צום מיצים.
הוא אומר בסרט בפירוש שהוא שותה בערך 500 קלוריות ביום בצורה של מיץ או אפילו שייק (יעני, עם הסיבים).
זו בדיוק ההגדרה של צום מיצים (אם מורידים את הסיבים שהוא בהחלט מקבל בשייק), בלי התחייבות על מספר הקלוריות. וכאמור, הוא לא הראשון. באחד הסרטים שיש בדף יש רופא שחי כך וגם בסרט רואים אותו יושב מול אשתו לארוחת ערב כשהיא אוכלת והוא שותה נוזל צבעוני בכוס.
הוא גם אומר שפעם בשבוע הוא צם לגמרי ליום מלא ולפעמים יומיים. אז ההבנה הפיזיולוגית שלי מסבירה בפשטות ובלי צורך להתפתל שהוא מתחזק מאגר קבוע של הזנה גשמית שמספיקה בהחלט לצומות מלאים מתי שמתחשק לו.
וגם מה שמתואר כתהליך ההתחלה מהווה הסתמכות על המאגרים הקיימים של הגוף ונראה לי סביר ביותר בלי הסתמכות על שום מקור הזנה נוסף.

מהניסיון שלי עם צומות אני בהחלט מבינה איך משהו סטייל צום מיצים משאיר הרבה מקום להזנה אנרגטית. אני ממש מתחברת לזה וגם לי היו חוויות של התעלות ושל דיוק פנימי. אבל לרגע לא הרגשתי ולא טענתי שאני מקיימת את עצמי מאנרגיה שאינה גשמית. כי ה 500 קלוריות האלה גשמיות מאוד ולפעמים זה בדיוק מה שנחוץ כדי לקיים את הגוף היטב.
זה שהמוסכמה היום היא שאנחנו צריכים בערך 2000 קלוריות ביום כדי להתקיים היטב עוד לא הופך אותה לנכונה. יכול להיות שאנחנו זקוקים להרבה הרבה פחות.

ושוב, נעמה, אני ממש לא בהתנגדות לדבר הזה. אני בוחנת את זה בעין סקרנית מאוד, בלב פתוח ובראש פתוח. אבל אני גם אשה עם שכל ישר. והשכל הישר שלי אומר שאם בן אדם מסביר שהוא אוכל 500 קלוריות ליום בצורה של שתייה אז הוא לא מתקיים מפראנה אלא מ 500 קלוריות של שתייה. זה הבסיס. יש מי שנראה שמוסיף על זה מה שהוא מכנה פראנה. אבל אני חושבת, לעת עתה ועד שאבין יותר, שבלי בסיס מינימלי של חלבון, שומן וסוכר ושלל ויטמינים ומינרלים, אי אפשר להתקיים לאורך חיים שלמים. כן אפשר לזמן מוגבל שאורכו לא ידוע לי כרגע כי טרם התנסיתי בעצמי.

וכאמירה כללית, אני חושבת שגישה חקרנית כלפי דברים שעלולים להסתיים במוות היא בריאה מאוד.

אגב חברה שלי סיפרה לי שחברה שלה עושה את זה, כמובן בערך ולא מלא (הטענה היא שרגשית היא עדיין לא בשלה לתהליך מלא, ולכן כן שותה, עד שתצליח להגמל לחלוטין) - והיא נראית ממש, ממש מפחידה. ממש רזה מדי מדי
גם חברה שלי עושה את זה וגם היא רזה בצורה מפחידה. היא כבר חצי שנה בזה וכול פעם יש לה הסבר אחר למה זה לא מתאזן: פעם אחת כי עדיין לא עברו 3 חודשים, אח''כ כי לא עברה חצי שנה וכו'. בחודשים הראשונים היא היתה חסרת אנרגיה ומאוד לא חיונית. עכשיו זה השתפר, הבנתי אבל היא עדיין לא חזרה למה שהייתה קודם - שמנמנה קלות וחיונית מאוד. היא החלה לאכול גם מרקים מלבד מיצים כדי לעלות במשקל כי היא נראתה " מוזלמן" כפי שאימא שלה ציינה.
כשאני שואלת אותה מתי היא תדע שזה לא מתאים לה היא מתחמקת. האמת היא שאני חוששת לה ואומרת לה את זה מדי פעם אבל לא יודעת כמה מותר לי להתערב בזה.

דרך אגב, גם אנורקסיות חוות התעלות וזה עקב שחרור חומרים מסויימים בתהליך ההרעבה.

ציל צול,
נהניתי ממה שכתבת.
שאלה סקרנית, האם את חיה מ - 500 קלוריות ליום?
אם לא, מדוע?
אני אישית אוכלת די מעט לפי מה שנחשב רגיל, אני גם בהחלט רזה למדי (BMI נושק לתקין מלמטה, הרופא שלי אומר שהמשקל סבבה לי). קצת קשה לי לחשב קלוריות ואני גם קצת לא מאמינה לעניין הזה של הקלוריות. כי הן מחושבות במעבדה, ואילו בגוף התהליכים יותר מורכבים. אז לפעמים אני אוכלת המון פירות וזה נחשב משמין והמון קלוריות וזה כמובן לא משמין אותי (ניסיתי כרגע לחשב ונראה לי שהעשר בננות, אבוקדו, חופן שקדים ועוד כמה פירות ועלים יצא לי היום בערך 1500 קלוריות ואני שבעה ומרוצה). לעומת כל מיני ידידות שעושות דיאטות של לחם קל וקוטג', נראה לי שהן אוכלות פחות קלוריות ממני וממשיכות להשמין. אבל עדיין לא נראה שהיתי סבבה עם 500 קלוריות, מה זה כמו נניח 7 בננות? לא נראה לי טוב.
זה גם ידוע שככל שמורידים צריכה קלוריות כך הגוף מייעל את השימוש במזון. זו הבעיה של דיאטות שהן יוצרות שהגוף מנצל את מה שהוא כן מקבל יותר ביעילות. נדמה לי שגם לי זה ככה, אם היום אני אוכל כמו פעם 3 ארוחות ביום של אוכל מבושל אני אשמין לאט אבל בטוח.
אז אולי מי שחי מ - 500 קלוריות (אוקי ופראנה...

) הגוף מנצל ממש טוב את אלו.

כשאני שואלת אותה מתי היא תדע שזה לא מתאים לה היא מתחמקת
כי אלו סוגים חשיבה שונים.
בחשיבה מדעית כל תיאוריה חייבת להכיל את התנאי, מתי היא תופרך? למשל אם תפוח (או יוגיסט) באמת בצורה מוכחת וניתנת לשחזור יצוף בחלל לאורך זמן בלי ליפול ובלי להתמך על משהו, אז תיאוריית המשיכה של גופים (כמו כדוה"א) תופרך וכל הפיזיקאים יחזרו לשולחן השרטוט לנסח תיאוריה חלופית.
ככה המדע עובד. אי אפשר באמת להוכיח תיאוריה, אפשר רק להגיד שבינתיים היא מסתדרת עם מה שיודעים, אבל אפשר להפריך אותה. וחייב להיות תנאי מפריך.
אז לפני שהתחלתי ללמד התמקדות בשיחות וידאו ערכתי ניסוי, קורס שלם כזה בחינם, ואמרתי לעצמי שאם כל המשתתפים פרט לאחד יחוו שינוי גדול בקורס אני הולכת על זה. אם זה לא יהיה המצב אז אני אבין שזו לא דרך טובה.
אבל תיאוריות מסוגים אחרים - לא מדעיות - לא כופות על עצמן את הכלל הזה של תנאי הפרכה.
אדם דתי לא מנסח תנאי שאם הוא יתקיים אז הוא יבין שאלוהים לא קיים. הוא מחזיק באמונה הזו לא משנה מה, וכל מה שקורה רק יוכיח את האמונה, לעולם לא יפריך.
גם לחילונים יש אמונות. למשל לי אישית יש אמונה בטבעו הטוב של האדם. זו אמונה, בטח לא תיאוריה מדעית. לא משנה כמה "הפרכות" יש, אני ממשיכה להחזיק באמונה שלי. אם תשאלי אולי מדי אדע שהאמונה הזו לא נכונה? נראה לי שאשיב - אף פעם. לא משנה מה יקרה.

אז גם לי נראה שאם אדם רזה בצורה חולנית הוא מדגים שאי אפשר לחיות מפראנה ומפריך את התיאוריה הזו.
אבל זו חשיבה לא רלוונטית כנראה כי אנחנו שופטים מערכת חשיבה אחת (אמונה) באמצעות חוקים של מערכת חשיבה אחרת (מדע) וזה פשוט לא עובד יחד.

נכנסתי לדיון שאני לרוב לא נכנסת אליו ואני לא מבטיחה להיות פעילה בו במיוחד.
אבל משום מה נמשכתי לכתוב את זה

מקוה שבכ"ז מוסיף משהו למישהו.

לפני כמה שנים היה בעיתון על שתיים מצפת שהיו בקטע הזה, אחת אמא לילד. בסוף גרדו אותן מהמזרונים שעליהם הן נחו מעולפת ותקעו להן אינפוזיה. את הילד לא הצליחו להציל. הוא מת.

_שאלה סקרנית, האם את חיה מ - 500 קלוריות ליום?
אם לא, מדוע?_
לא באופן קבוע אבל מדי פעם כן. וגם צמתי הרבה פעמים בצומות ארוכים והלפני ואחרי כולל הרבה פעמים ימים על צמצום קלורי משמעותי.
חלק גדול מהזמן אני מרגישה חשק גדול לחיות בצמצום קלורי אבל הסביבה שלי מלאה בשפע מזין וזה מושך אותי לאכול, כמעט תמיד יותר ממה שאני צריכה. אני ממש מרגישה את זה בגוף.
גם לי אין שום עניין בקלוריות. אם הייתי צריכה להעריך - אני אוכלת בערך 1200 עד 1500 קלוריות ביום ואני בפירוש יודעת שזה הרבה יותר ממה שאני צריכה.

ככל שמורידים צריכה קלוריות כך הגוף מייעל את השימוש במזון
נכון. וזה מורגש. ויש לזה הגיון הישרדותי לתקופות שבהן המזון נמצא בצמצום. ואז עולה השאלה - אם יש לי שפע, למה לחיות כאילו אין לי? למה לאלץ את הגוף לטקטיקה הישרדותית שאין בה צורך ומהו המחיר של האילוץ הזה?
התשובה האפשרית שלי היא כפולה:
1) כי באופן בלתי מוסבר זה מרגיש ממש טוב. וזה מעורר את המחשבה שאין לנו מושג אמיתי מהי הצריכה הקלורית הנחוצה באמת, ולכן אין לנו מושג מהו באמת צמצום.
2) קשור לראשון - כי יכול להיות שההרגשה הטובה נובעת מזה שלגוף נשארים מספיק זמן וכוח ומשאבים כדי לתקן ביעילות את מה שדורש תיקון. זה מונע מצב שבו כל הזמן מתבזבזים משאבים על עיכול מיותר ומה שנשאר מתועל למטרות טובות שמשפרות מאוד את ההרגשה.

זו הבעיה של דיאטות שהן יוצרות שהגוף מנצל את מה שהוא כן מקבל יותר ביעילות
למה זו בעיה? זה נשמע לי מצוין.

אז גם לי נראה שאם אדם רזה בצורה חולנית
להבנתי הרזון נובע מתחילת התהליך שבו באמת לא אוכלים במשך פרקי זמן ממושכים. אבל ברגע שמחזירים לגוף את המינימום הקלורי הוא עולה יפה במשקל ומתאזן על רזון שלי אישית לא נראה חולני.

לפני כמה שנים היה בעיתון
כשמתחילים לפשפש בגוגל מוצאים הרבה סיפורים כאלה. אני מעריכה שבגלל זה מציעים לעשות את זה בהשגחה. כי הסיכון גבוה מאוד. היום נהוג להציע לערוך גם צומות פשוטים וגם צום מיצים בהשגחה. לטעמי מי שמודע מספיק לגוף שלו לא זקוק לזה אבל אני יכולה להבין למה התבססה ההנחה שזה נחוץ. כי זה באמת עלול להיות מסוכן.

ומילה אחרונה לגבי פראנה וחיים באנרגיה גבוהה - אישית אני לא מבינה למה צריך להיות קשר בין השניים. אנשים רוחניים מאוד אוכלים הרבה פעמים באופן נורמטיבי לגמרי. התזונה שלהם
יכולה להיות מדויקת להפליא אבל היא כוללת אוכל. ואני לא רואה הרבה טעם בשאלה האם אפשר לחיות היטב מפראנה. בואו נניח שאפשר, כלומר, שמדעית יימצאו אנשים כאלה, גם אם חריגים, שבאמת חיים רק מפראנה. אז...?
השאלה צריכה להיות, לדעתי, האם זה נחוץ? מעניין? מיטיב? ריאלי? מקדם רוחניות? וכו'...

התשובות שלי -
לא נחוץ, כי אפשר להגיע לאותה רמה של רוחניות גם באכילה מדויקת, שיכולה לכלול לפרקים צומות מסוגים שונים.
זה בהחלט מעניין כחוויה.
זה מיטיב כחוויה מוגבלת בזמן אבל מסוכן לאורך זמן (אם אלו באמת חיים על אוויר בלי מים ואוכל בכלל).
זה בהחלט לא ריאלי. כאמור, מכל מה שחקרתי ראיתי רק אדם אחד שנראה שחי כך וגם לגביו יש פקפוק רב.
זה מקדם רוחניות אבל רוחניות לא בהכרח תלויה בזה.

_זו הבעיה של דיאטות שהן יוצרות שהגוף מנצל את מה שהוא כן מקבל יותר ביעילות
למה זו בעיה? זה נשמע לי מצוין._
תופעה זו היא שגורמת לכך שדיאטות הרזיה הופכות ללא יעילות לאחר זמן מסוים. עושים דיאטה, מורידים במשקל, ולאחר תקופה מסוימת הגוף מתרגל לכמות המזון - ומה שקודם היה עבורו מעט ולכן הייתה ירידה במשקל, הופך עבורו לסטנדרט ולכן הירידה במשקל נעצרת. ולעתים יש גם עלייה במשקל למרות שלא משנים את התזונה. אז זה ממש לא מצוין כשרוצים וכשצריכים לרזות.

ליאורה, אני לא מתעסקת בכלל בדיאטות כאלה. הנחת המוצא שלי היא שמי שצריך לרדת במשקל יגיע לזה מתוך הקשבה לגוף, וברוב המקרים חלק מהצעקה של הגוף (אחרי שהוא צועק על הרכב המזון הלא מתאים) היא - נותנים לי יותר מדי אוכל. ואם ההקשבה הזו מובילה לצמצום של כמות המזון, ובזכות זה לגוף נשאר אוויר לנשום ולעשות עוד כמה דברים חוץ מלעכל, אז אני חושבת שזו ברכה.
מה שכן, ירידה כזו במשקל לעולם תהיה מתונה מאוד ולא אמורה להיחוות על ידי הגוף כטלטלה שצריך להתאושש ממנה.

תראי גם אצל הפראנים וכל מי שעוסק בצום - תמיד יש המלצה למהלך מקדים הדרגתי מאוד, שאמור למנוע מהגוף את התחושה שלוקחים לו בכפייה. זה שונה מהותית מדיאטה שבה ביום אחד פשוט מתחילים לאכול אחרת, לפי איזו הוראה מגבוה, והגוף לא מבין מאיפה זה בא לו.

אולי זו לא בעיה עבור פראנים שהם מיעוט קטן. אבל זו בעיה עבור כל מי שמנסה לעשות דיאטה לצורכי הרזיה שלא בדרך הפראנה, וכאן מדובר במיליוני אנשים ברחבי העולם (לפחות העולם המערבי).

דיאטה לצורכי הרזיה אכן יוצרת ברוב המקרים סוג של בעיה. אני מסכימה לגמרי ולכן מתנגדת לדרך הזו.
אבל המסע הטבעי של הגוף, שבו הוא מנצל ביעילות רבה יותר את המזון שהוא מקבל, היא לא בעיה בעיניי. היא התוצר הטבעי של זה שמפסיקים להעמיס על הגוף דברים שהוא לא צריך ולא יודע איך לפרק כמו שצריך. לתהליכים יעילים בגוף יש יתרון גדול. אני יודעת שיש הרבה אנשים שהיעילות הזו לא מסתדרת עם אורך החיים שלהם, אבל הדף הזה לא עוסק בדיאטה או בהרזיה אלא בהגיון שיש מאחורי חיים פראנים.

החלק הזה של ההגיון - שבו הגוף נהיה מאוד יעיל - הוא הגיוני גם בעיניי. אני פשוט חושבת שזה לא כל כך קל לדעת מתי היעילות הזו הופכת למאבק הישרדות. יחד עם זאת, האתגר הזה הוא לא מה שהיה מונע ממני לנסות את הפראנה. מה שמונע ממני כרגע הוא שאני לא מרגישה צורך לנטרל מזון גשמי לחלוטין כדי להנות מהזנה שאינה גשמית. וכמו שרואים, גם הפראנים עצמם לא מרגישים צורך לנהוג כך רוב הזמן מכיוון שהפראנה עצמה כנראה לא מספקת את כל צורכי הגוף לאורך זמן.
משהו בסוג ה"יעילות" שמציעה דרך החיים הפראנית לא מספק, וכנראה קרוב מדי להישרדות, ומכאן הצורך במיצים ושייקים.

פראנה איננה צום/דיאטה/אנורקסיה שבהם אדם מונע מעצמו אנרגיה.
הפראנה מזינה אותך באנרגיה, רק שאיננה גשמית

הפראנה מזינה אותך באנרגיה, רק שאיננה גשמית
אישית, זה מובן לי לגמרי. אני פשוט מתקשה להבין למה בשביל לזכות בהזנה הזו צריך להפסיק לאכול. הפראנה קיימת בכל מקרה ואני יכולה לבחור להיות מוזנת על ידה, עם ובלי קשר למה שאני אוכלת.

כי מסת האדמה החומרית של המזון הגשמי מונעת מתדרי האוויר להיטמע במלואם. האדמה מורידה את התדר. האוויר מעלה אותו

יש רוח ויש חומר, אם אנו מעוניינים לחיות אך ורק בעולם הרוח אנו יכולים שלא לישון במזון חומרי וכך נחיה אך ורק בעולם הרוחני, או במילים אחרות-נמות.
אם ניתן להתקיים ללא תזונה צריך להיות לזה הסבר ברמת החומר, למשל ברוח השיחות בפארק, ניזונים מחיידקים שמתרבים במערכת העיכול.

נעמה, תודה. הבנתי אותך עכשיו יותר טוב.
האם על פי ההגיון הזה, ככל שאוכלים פחות כך ניתן לספוג יותר מתדרי האוויר, או שזה מצב בינארי של אפס ואחד - כלומר, שברגע שאוכלים או שותים משהו כבר משתבשת הספיגה של התדר לגמרי ואי אפשר להנות מהפראנה?
מהעובדה שרוב הפראנים שותים, וחלקם אוכלים מדי פעם, אני מתרשמת שזה לא מצב בינארי, ושהפחתת מזון פשוט מפנה מקום לספיגה טובה יותר של הפראנה.
מה דעתך?

אגב, נתקלתי ברעיון הזה בנוגע לאנרגיית הצ'י כשעשיתי דיקור עם מיה גל ושקלנו את האפשרות של דיקור בצום.
החוויה שלי היא שצום מאפשר דברים שאינם מתאפשרים ללא צום. הוא מפנה מקום לרוחות חדשות להיכנס. אם אני מבינה נכון, אחד מהם הוא התחושה של הזנה מסוג אחר.
אני אישית לא חוויתי את זה אבל כן חוויתי דברים רבים שגם ריי מתאר. אולי אנחנו פשוט קוראים להם בשמות שונים.

להבנתי הרזון נובע מתחילת התהליך שבו באמת לא אוכלים במשך פרקי זמן ממושכים
לא אמור להיות ככה אם הפראנה מזינה ואין צורך במזון, למה שיהיה רזון חולני?

וחוץ מזה נהניתי מכל מה שכתבת, מעניין קו המחשבה שלך. תודה @}

ציל צול, דעתי איננה רלוונטית עבורך. דעתך היא זו שתשפיע על הבחירות שלך. אם הנושא באמת מעניין אותך, תחקרי אותו, תגלגלי בגוגל, צפי בסרטונים ודוגי לך את המידע שרלוונטי לשלב ההתפתחותי שאת נמצאת בו.
המידע שאני דגתי והטמעתי בפוסט פראנה באתר שינוי תודעתי רלוונטי עבורי. אנחנו אנשים שונים ולכל אחד המסע שלו.
אני מודעת לכך שכל המהות של אתר באופן טבעי מבוסס על מתן עצות ותמיכה אבל אני אינני מאמינה שזו הדרך. שאלת לדעתי? דעתי היא שהטכסט הראשון שעלייך לקרוא הוא זה שאת עצמך כתבת, התסריט הנשמתי שאת חתמת עליו. התשובות נמצאות אצלך. תדייקי את השאלות ותתחילי להתנסות. לא דרך עצות מאחרים אלא דרך חיבור לחושים הפנימיים שלך,הקשיבי לילד הפנימי שלך. הוא יודע.
העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לא להקשיב לעצות של אחרים. הקשיבי לקולך הפנימי. רק את יודעת מה נכון לך.

ןלגבי הרזון: שטויות.
אני לא הייתי רזה מעולם וגם כעת כשאני חיה על פראנה אינני רזה.

כל נשמה כשיורדת לעולם חותמת על הגוף שישמש לה בית.הגוף נבחר לשמש את הייעוד=התסריט. כדי לממש את השליחות שלי וללמד שינוי תודעתי: קורסים וירטואליים של מידעי תודעת העל , אני לא צריכה גוף של דוגמנית ולא ספורטאית על. כן בחרתי מבנה גדול כי כנראה שיש עבורי חשיבות לנוכחות הפיזית שלי ומבנה גדול מושך תשומת לב בעולם הארצי שמקדש רזון כמודל... חוצמזה, שלא היה לי הרבה ניסיון בגלגולים קודמים בעולם האדמה הארצי אז לא ממש הבנתי כנראה מה ההשלכות של הבחירה שלי בגוף גדול . (הבחירה הזו נעשתה אגב לפני שירדתי לגוף הפיזי)
יש מי שחתמו על מבנה רזה , וגם אם יאכלו שוקולד כל היום יישארו רזים ויש שכמותי שחתמו על מבנה גוף גדול וגם כשאינני אוכלת מזון גשמי, עדיין נשארתי באותו מבנה.
ירדתי במהלך התהליך במשקל, כן, אבל זו ממש לא המטרה. זה רק תוצר נלווה. הפראנה מזינה אותך בדיוק במה וכמה שאתה צריך. (בניגוד למזון גשמי שגורם לך לאכול מעבר למה שהגוף באמת צריך)

ציל צול, דעתי איננה רלוונטית עבורך
נכון, אבל היא מעניינת אותי בכל זאת

תחקרי אותו, תגלגלי בגוגל, צפי בסרטונים ודוגי לך את המידע
מבחינתי זה בדיוק מה שאני עושה ברגע זה, גם כשאני משוחחת איתך.

אני מודעת לכך שכל המהות של אתר באופן טבעי מבוסס על מתן עצות ותמיכה אבל אני אינני מאמינה שזו הדרך
כמוך, גם אני לא מאמינה בעצות. ולכן לא שאלת בעצתך, אלא לדעתך. ותודה ששיתפת אותה.

יש מי שחתמו על מבנה רזה , וגם אם יאכלו שוקולד כל היום יישארו רזים ויש שכמותי שחתמו על מבנה גוף גדול וגם כשאינני אוכלת מזון גשמי, עדיין נשארתי באותו מבנה.
בתור מי שמלווה תהליכי שינוי תזונה אני מצביעה נגד התובנה הזו. הרבה פעמים הגוף הפיזי משקף בחירה שנלקחה באופן אקטיבי ביותר במהלך החיים, ואם להתייחס לעולם המושגים שאת מציעה - היא יצרה גוף שמסתיר את זה שחתמנו עליו.
בתהליך מודע אפשר בהחלט לחזור אל הגוף שחתמנו עליו, ואני מסכימה שהוא לא תמיד רזה.

בקשר לריי מאור והשיטה שלו, לחיות מ500 קלוריות של פרות וירקות טחונים זה לא פראנה זאת דיאטת בריאות

והנה ריי "הפראני" אוכל ג'וק חי http://www.youtube.com/watch?v=sh6W0xtygHU
ראיתי עשר דקות ראשונות של התוכנית שהספיקו לי, בשביל לקלוט שהאיש שחצן ורודף פרסום. כמה חודשים שהוא עושה צום מיצים ומיד רץ לספר בטלוויזיה? אלו בדיוק סוג האנשים שעושים יחסי ציבור גרועים לרוחניות. לעשות צום מיצים זה בריא ונהדר, אבל למה כל הקישקושים מסביב?

פלוני אלמוני, יש עכשיו דף פעיל שנקרא האנטומיה של השלום שמדבר על האופן שבו אדם הופך לאובייקט.
הדיון מעניין ואני ממליצה לקרוא בחום.
גם כאן יש דיון מעניין והטונים שבחרת להוסיף קשים לי. האם אפשר להנמיך בבקשה את להבות הביקורת?

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לא להקשיב לעצות של אחרים. הקשיבי לקולך הפנימי. רק את יודעת מה נכון לך.
@}

אני דווקא בעד להקשיב לעצות של אחרים. לפעמים יש בהן טעם רב. אחרי זה אפשר לעשות מה שרוצים.
אני נמנעת מלהקשיב לעצות של אחרים רק כאשר אני מרגישה שהאנרגיה שלהן מחלישה אותי. זה קורה מהרבה סיבות שלא כאן המקום לפרט.
אבל הרבה פעמים האנרגיה של היועץ והעצה לא מחלישה, ואני יכולה להקשיב בנחת ואחרי זה לבחור כראות עיניי.

למה זה חשוב? כי בעיקרון אני חושבת שמתן עצות היא לא דרך טובה לסייע לאנשים. אבל אני רואה שפעמים רבות אנשים רוצים, ויכולים, לסייע, אבל מתן עצות היא הדרך היחידה שהם מכירים לעשות זאת. אלו הפעמים שבהן אפשר לדחות את הדרך שבה הסיוע מוגש אבל עדיין להקשיב. לפעמים מתחבאות שם פנינים. ולפעמים מתחבא שם קשר, שעם מעט השקעה, יכול לעבור ממתן עצות לדברים אחרים שיש להם ערך רב עבורי.

רוצה לומר - אין קשר בין הקשבה לאחרים לבין ההקשבה לקול הפנימי שלי, ולבין ההבנה שרק אני יודעת מה נכון לי. אפשר גם וגם וגם.

לסייע לאחרים לא עוזר להם. אהבה אמיתית משמעה לא להפריע לאדם במשחק העצמאי שלו, לא לתמוך ולעזור כי אז זה מחליש אותו ולא מעצים

לסייע לאחרים לא עוזר להם
סיוע הוא מונח רחב מאוד והוא כולל אפשרויות רבות.
לא כל תמיכה מחלישה. לא כל אי-הפרעה מעצימה. לפעמים זה בדיוק הפוך.
לאהבה יש פנים רבות, כולן אמיתיות באותה מידה.

וכאמירה אישית מניסיון חיי המוגבל - כללים שטובים תמיד, מרתיעים אותי.

כשאת מרימה מישהו, את מונעת ממנו לקום בעצמו ולגלות את עוצמתו הפנימית.

כשאת תומכת במישהו?

הרבה פעמים הגוף הפיזי משקף בחירה שנלקחה באופן אקטיבי ביותר במהלך החיים, ואם להתייחס לעולם המושגים שאת מציעה - היא יצרה גוף שמסתיר את זה שחתמנו עליו.

ציל צול צודקת, לי זה קרה ובמשך שבע שנים הגוף שחתמתי עליו היה מוסתר.

כשאת מרימה מישהו, את מונעת ממנו לקום בעצמו ולגלות את עוצמתו הפנימית.
אני מסכימה עם העיקרון, כמובן.
אבל לא כל פעולה של סיוע יוצרת הרמה שמונעת גילוי. זו אפשרות לתרחיש אבל בהחלט לא התרחיש היחיד האפשרי.
רוצה לומר - התרגום למציאות של המשפט שלך הרבה יותר מורכב מהמילים עצמן. מודעות ברמה גבוהה יכולה לייצר סיוע מעצים. אני רוצה לקוות שזה מה שאני עושה כשאני מלווה אנשים. בכל אופן, בזה אני מאמינה ולשם אני מכוונת.

במשך שבע שנים הגוף שחתמתי עליו היה מוסתר
ביישניתית, אני שמחה בשבילך ששבע השנים האלה הסתיימו ומקווה שתהליך החשיפה היה מוצלח.
@}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש מישהו שיכול להביא לי סרטונים על פראנה מתורגם אני בת 13 וכאדי שזה לי יהיה מפחיד תודה לעוזרים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא

בת 13 אלמונית: כל מה שתעשי שהוא מתוך פחד- סימן שאיננו מדוייק לך.
אם נושא הפראנה מעניין אותך, את יכולה להתחיל להעמיק בו אבל רק אם זה בא ממקום של רצון אמיתי להבין, לא מתוך פחד. ובשום אופן אל תנסי את זה בבית לבד בלי הדרכה מתאימה!!!
אם את חשה שאינך רוצה לאכול ייתכן שזה יושב על מטען רגשי-נפשי של צורך בשליטה ואז את עלולה להגיע למצב של אנורקסיה.
הגוף קורס כשלא מזינים אותו. בגילך, יש לכך השלכות מסוכנות לטווח ארוך כמו איבוד המחזור וקריסת מערכות כללית שתמנע ממך יכולת להביא ילדים לעולם בעתיד ולהיות אשה.
פראנה היא דרך להזין את הגוף באנרגיה שאיננה גשמית. לא מדובר בתהליך פיזי של הימנעות מאוכל (כמו צום למטרות ניקוי וריפוי או אנורקסיה במקרה של קיצוניות המעידה על בעיה נפשית). מדובר בתהליך תודעתי בעיקר.
אינני אומרת שילדים לא יכולים. להיפך, תודעתכם גמישה הרבה יותר מזו של המבוגרים, אבל נדרשת עבודה תודעתית רצינית מאד כדי להבין את האנרגיות שמקיימות את הגוף הפיזי שהן מעבר למה שהעין יכולה לראות ולמדוד.
תוכלי לקרוא חומר בעברית בפוסט פראנה - איך חיים מהאוויר באתר שלי- שינוי תודעתי . יש קישור לתוכנית של אמנון לוי בערוץ 10 שמתעדת את ריי מאור בשבוע שעוברים אותו כל הפראנים בתהליך, ללא מים וללא אוכל. יש שם גם קישור לאתר חיים פראניים שהוא גם בעברית. רוב הסירטונים, מה לעשות, הם באנגלית. בארץ יש רק 5 אנשים שחיים על פראנה ככל שידוע לי...

מזמינה אותך לפנות אליי בפרטי ואשמח לעזור לך לדייק את הרצון (אש) והאוויר (הבנה) , כדי שלא תקבלי החלטות שמסוכנות לך מתוך פחד (מים) ותרעיבי את הגוף שלך (אדמה)
אני ב [email protected]

אהבה,נעמה

הניסוי עם רעי מאור אצל אמנון לוי (8 ימים בלי אוכל ושתייה מוקף מצלמות) -
חלק ראשון
חלק שני

ולא הבנתי מה היה הרעיון של אכילת הג'וק (קישור שהובא במעלה הדף). באמת מגעיל.

או קי. צפיתי גם בחלק השני. מעניין מאוד, אבל אישית, לא מפתיע בכלל.
קודם כל הבנתי שהפראנה היא משהו שמזין אבל לא משהו שמשקה.
במקור לא הבנתי את זה. כלומר, יש הסכמה על כך שהגוף זקוק למים כדי לחיות היטב.
בלי מים אפשר לחיות זמן כלשהו אבל קשה לומר שזה לחיות היטב. זה לשרוד.
הרופא מופתע, אני לא. לחשוב שהרפואה יודעת באמת כמה זמן גוף של אדם יכול לחיות בלי מים זו פשוט יהירות.
במובן הזה, אני שמחה שאנשים כמו ריי מאלצים את מי שמחזיק בעמדות נוקשות לשקול אותן שוב. בשורה התחתונה זה עובד לטובת כלל האוכלוסייה כאשר עולם הרפואה הופך צנוע יותר.

עם מה נשארתי מבחינה פיזיולוגית?
1) עם זה שהגוף האנושי הרבה יותר סתגלן וגמיש ממה שנדמה. תמיד טוב להיזכר בזה.
2) עם היכולת לקיים צום ארוך על מים (עניין ידוע מזה זמן רב מאוד, גם לי אישית). גם בזה טוב להיזכר.
3) עם העובדה שצום ארוך על מים הוא לא בהכרח הישרדותי אלא גם מחייה ממש ומאפשר חוויות רגשיות ונפשיות ורוחניות שקשה להגיע אליהן במצב רגיל. גם זה ידוע לי מזמן וגם בזה נעים להיזכר.
4) עם ההשערה החזקה, שטרם הופרכה, שגוף האדם זקוק למזון גשמי כדי לחיות היטב. גם זה ידוע, כמובן.

מה נשאר לי מזה? הדיון בשאלה כמה מזון גשמי צריך ובאיזו דרגה של מוצקות המזון הזה צריך להיות.
האם מדובר בדיון חדש עבורי? לא
האם מדובר בדיון שעמד על הפרק בעצם מהרגע הראשון של הניסוי הטלוויזיוני הזה? כן
האם למדתי משהו חדש? כן. אבל הוא הרבה יותר מוגבל ממה שנדמה. למדתי שאפשר לשרוד בלי מים למשך זמן ארוך יותר מזה שהימרתי עליו מלכתחילה. אבל גם למדתי שזו חוויה מאוד לא נעימה פיזית, ושגם מי שראיתי שעובר אותה לא רוצה לעבור אותה שוב. יכול להיות שבעתיד ריי יסדר לעצמו את הזיכרון אחרת. נשים עושות את זה כמעט אחרי כל לידה אז בטח שגם הוא יכול.

מה לקחתי מזה לגבי הפראנה? את הידיעה, שכבר ידעתי, שכאשר מפנים מקום שבו היה קודם לכן אוכל, גם בגוף וגם ברמת העיסוק, נכנס לשם אוויר. האוויר הזה יכול להניע לכל מיני כיוונים. מהחוויות שלי - האוויר הזה לא מזין אותי. אפילו להפך. הוא משאיר לי מקום להיות עוד דברים שלא קשורים בכלל להזנה.

ומילה אחרונה לגבי הדוקטור והמדע - ההפתעה שלו מאי שינוי המדדים הכימיים נובעת מכך שהוא מכיר בעיקר אנשים שנזונים באופן רגיל מאוכל רגיל. כאשר צמים פתאום, גם אחרי הכנה קצרה, הגוף סופג הלם מסוים מעצם השינוי ומגיב בהתאם.
אבל אם צמים כמו ריי, אחרי תקופה ארוכה של הזנה נקייה מזבל ועשירה בויטמינים ומינרלים, וכל זה על כמות נמוכה ממילא של קלוריות, אין סיבה שהגוף יהיה בשוק ולכן הוא גם לא יגיב כמו בשוק.
בקיצור, מדעית הדבר הזה מסתדר לחלוטין ולא ברורה פליאתו הגדולה של דר' קיציס.