הבנת הנקרא

[רני_וחדוה_כשר*]

משרד החינוך מצא פתרון מצויין לבעיית הבנת הנקרא בבתי הספר. לאחר שבמבחנים בינלאומיים הגיעה ישראל למקום ה-23.
יו"ר המזכירות הפדגוגית הפרופ' יעקב כץ, אמר אתמול: "על מנת למנוע הישגים נמוכים בהבנת הנקרא אצל תלמידי כיתות ד', כפי שנמצא במבחני המשוב, יחויבו תלמידי כיתות ב' לעבור מבחן ארצי בהבנת הנקרא".
אתה הבנת את זה, ברוך?
לא הצלחת במבחן בכיתה ד' - הפתרון המובן מאליו - תבחן בכיתה ב'.
ואז, יש להניח, עד כיתה ד' תוכל להבין מה שלא הבנת קודם, ותצליח יותר בבחינה.
ואם לא - מקסימום נבחן אותך כבר בגן חובה.
נשים בהריון - הזהרנה! אנחנו מגיעים!

המאמר המלא בעיתון הארץ

[דיאנה_ב*]

ומה דעתכם על הציטוט הבא מאותה כתבה:

"הדרישה של מערכת החינוך לשוויוניות גורפת (מדיניות צמצום הפערים, ר"ס) הביאה לבינוניות בהישגים. על מערכת החינוך לשנות מדיניותה ולעודד תלמידים למצוינות".

המסקנה של משרד החינוך מזכירה לי את המסקנה של מעונות היום בעקבות המחקר שהראה הזנחה קשה של תינוקות במעונות אלו, הבוכים במשך שעות מבלי שיגשו אליהם: לא לאפשר יותר לחוקרים להכנס למעונות.

[עודד_לבנה*]

דיאנה,
עידוד למצויינות משפר בדרך כלל את ההשגים של כולם.
הוא יוצר אוירה שמעריכה השגים, במקום אוירה שהסטנדרט בה הוא בינוניות.
לא מדובר כאן על הסתרה, אלא על מסקנה נכונה.
האם משרד החינוך יצליח לממש את המסקנה הזו כהלכה?
אני מניח שלא: משרד החינוך לא מצליח לממש שום דבר כהלכה.

[דיאנה_ב*]

הציטוט שהבאתי הוא לא ממשרד החינוך אלא מד"ר או פרופ' לחינוך מאיזו אוניברסיטה (שכחתי בדיוק מאיפה ואין לי כוח לחזור לכתבה... בכל מקרה אין לו קשר למשרד החינוך)

וכשדיברתי על המסקנה של משרד החינוך התכוונתי למסקנה אותה ציטטו רני וחדווה כשר.

לגבי הציטוט שהבאתי - לא הבאתי אותו דווקא כי אני מתנגדת לו, אלא כי באמת עניין אותי מה דעתם של אנשים מהקהילה, כי קיבלתי רושם שרוב הכותבים כאן דוגלים בשוויוניות וסוציאליסטיות, שאולי סותרת חינוך למצויינות. אני נוטה להסכים עם המשפט הזה, למרות שכרגע, כשבתי לומדת בבית ספר אמריקני, נראה לי שאני נחשפת לצדדים הפחות חיוביים של השגיות ודחיפה להצטיינות. לפי הכתבה ב"הארץ", ארה"ב נמצאת במקום די מכובד במבדק העולמי הזה, כך שהשיטה כנראה עובדת. מה שלא מוצא חן בעיני זה לא שדוחפים את הילדים להצטיין, אלא שלא מפתחים אצלם את המוטיבציה הפנימית להצטיין, ובמקום זה משתמשים בתמריצים חיצוניים כדוגמת פרסים (מי שעושה שעורי בית כל השבוע רואה סרט ביום שישי וכו').

[בשמת_א*]

הבנת הנקרא מתחילה מהגיל הרך, כשהתינוק מקבל יחס ותיווך של העולם מאמא (או מישהו כמו אמא).
לא מנטישה של תינוקות או ילדים רכים לחוסר ההתייחסות האישית אליהם במסגרות.
>סתם הערה מרושעת ושיפוטית של בשמת שחיפשה 25 שנה איך מצילים ילדים מחשיבה פשטנית<

[תבשיל_קדרה*]

כמה מחשבות:
כשראיתי את שם הדף, המחשבה הראשונה שלי היתה (דומה לשל בשמת?) שיש, כנראה, קשר הדוק בין (קשיים ב) הבנת הנקרא ובין הבנת הנשמע - "כל אחד שומע מה שהוא רוצה לשמוע".

לגבי בחינות - נו. שטות. אז מה? כמה פעמים קיבלתי ציון בבחינה, ולא היה לי מושג מה הטעויות שלי? אילו הייתי רואה את הטעויות - ואת תיקוניהן, יכולתי ללמוד יותר מכל ההתכוננות לבחינה. זה מענין מישהו באקדמיה? לא. בעצם - כן. מוראה אחת שנתקלתי בה...

בענין מצוינות מול סוציאליסטיות/שיויוניות -
קומוניזם, תיאורטי, מדבר על "כל אחד תורם מה שהוא יכול, ומקבל מה שהוא צריך". בחינוך, אני מבינה את זה בדרך הבאה - מי שמצוין, ילמד יותר, מי שחלש ילמד פחות (או ילמד/יעסוק במה שהוא כן חזק בו).
אין סתירה בין שיוויון (מסוג כולם מקבלים יחס שווה, ואל - כולם זהים) ובין מצוינות.

נקודה אחרת היא שחינוך למצוינות, כמו שאנחנו רגילים לראות אותו, כולל אימון מפרך, בד"כ בעזרת מורה.
שאלה מענינת היא - איך זה מתבצע ב unschooling. תשובה אחת שפגשתי, למשל אצל הילדים הגדולים של משפ' שפרון - כשהילדים גדולים, הם מסוגלים לבחור לעצמןם מורה ותכנית אימונים מפרכת. תשובה אחרת היא - כשילד (וגם מבוגר!) מאוד מתענין בנושא מסוים, הוא יהיה מצוין בו!

[תבשיל_קדרה*]

מותר עוד הערה על הבנת הנקרא והמאמר הזה?
בגרף - ארה"ב במקום 9. בטקסט - במקום 8. שילכו ללמוד הבנת הנקרא P-:

[אם_פי_3*]

בשמת - האם בקיבוצים (של פעם, עם מסגרת קבוצתית מלידה) הבנת הנקרא היתה פחות טובה?

האמת, נראה לי קצת קשה להשוות הבנת הנקרא ברמה העולמית. קשה לשמור על רמת-שפה אחידה בתרגום. אולי המילים שנבחרו בספרדית הן פחות שימושיות מאשר אלו שבאיטלקית, ולכן ילדים צעירים פחות מכירים אותן? אולי הנושא מוכר יותר לצרפתים מאשר לסינים? לכפריים (שמהווים את מרבית האוכלוסיה בזימבבואה) מאשר לעירוניים?

[בשמת_א*]

קיבוץ זה משהו קצת אחר: יש בו אלמנטים של "משפחה מורחבת".

[עודד_לבנה*]

גילה,

מי שמצוין, ילמד יותר, מי שחלש ילמד פחות

מזה נובע לפחות חלוקה להקבצות, וכנראה גם מסגרת מיוחדת למחוננים.
(אני שומע את הלובי של האינטגרציה שואף הרבה אויר כדי לצעוק חזק).

מהקשר שהיה לי עם מחוננים רבים, חלקם מרוצים מהמסגרות (הרגילות או המיוחדות שלהם), אבל חלקם (בדרך כלל כאלה שאין להם מסגרות מיוחדות) מרגישים, מתנהגים ומגיבים באופן שיוצר רושם שהם הילדים החורגים של משרד החינוך.

> עודד חושב שיחס המערכת למחוננים הוא הבזיון המצטיין של מערכת החינוך <

[דיאנה_ב*]

מאד מסכימה איתך עודד.
אבל בואו נחזור רגע לילדים הרגילים - הרי הכתבה דיברה על איך לשפר את הבנת הנקרא של כולם, לא רק של המחוננים.
מה הדרך הטובה ביותר לעשות את זה?
ואם נחזור לדברי גילה:
כשהילדים גדולים, הם מסוגלים לבחור לעצמןם מורה ותכנית אימונים מפרכת. תשובה אחרת היא - כשילד (וגם מבוגר!) מאוד מתענין בנושא מסוים, הוא יהיה מצוין בו!
זה מחזיר אותי לשאלת המוטיבציה שהעלתי בהודעה הקודמת שלי: איך נותנים לילדים את המוטיבציה ללמוד בעצמם, להתאמץ ולהצטיין?
איכשהו די ברור לי שלא כמו שעושים בבתי הספר האמריקאים, לפחות זה שבתי הולכת אליו - על ידי פרסים. למרות שנראה שבסופו של דבר זה עובד, לטווח הקצר.

[צפריר_שפרון*]

בתוך ההימנון הלאומי שלנו יש המשפט:
עין לציון צופיה.

והנה עינינו לציון צופות. כאילו שמצוינות זה עניין של ציונים, כאילו שמצוינות היא איזה ערך עליון.
הטעות של משרד החינוך מתחילה בנסיון לחזק את מה שחלש אצל הילד. מתקשה במתמטיקה - תשתפר שם. אבל זה לא מעניין אותי - לא חשוב עליך לדעת לפחות ברמה זו או אחרת.
על פני גישה שמדגישה את החלש והנחלש לטיפול יש לחזק אצל הילד את סגולותיו וכשרונותיו. שיהיה מצויין במצוינות הטבעית שלו.

כל נושא הצינוים והתוצאות הרי בכל מקרה פשט את הרגל, כפי שאמר ס. יזהר כמדומני על מערכת החינוך והלימוד -
אם הם היו נגרים - אף אחד לא היה מזמין אצלם כסא.

[עודד_לבנה*]

דיאנה,

איך לשפר את הבנת הנקרא של כולם, לא רק של המחוננים.

אני לא בטוח בתשובה, אבל בכל זאת רוצה להעלות אותה:
ראשית, לדאוג לכיתות הומגניות (להפריד את המחוננים משאר התלמידים, ואת האיטיים מהמהירים, וכך הלאה).

למה להפריד?
כי אם תלמיד אחד בכיתה עונה על השאלה לפני שהשאר הספיקו לחשוב עליה - אז הם מתרגלים לא לחשוב על השאלה.
הקצב של הכיתה צריך להתאים לכל התלמידים בה, וזה אפשרי רק בכיתות הומוגניות.

בעבר לימדתי מחוננים. כאן יש נקודה חשובה: מחוננים הם קבוצה מאד לא הומגנית: יש המחוננים הרגילים, ולידם יש אלופי הארץ במתמטיקה - וגם כאלה היו לי.

איך מתמודדים בכיתה לא הומוגנית?

זה לא קל, אבל אחת הדרכים היא לתת לכיתה חמישה אתגרים: הקל ביותר הוא כזה שכולם יצליחו לפתור, והקשה ביותר הוא כזה שאף אחד לא יצליח לפתור. כך כל אחד מרגיש שהוא יודע לפתור חלק, ואף אחד לא מרגיש שאין לו יותר מה ללמוד.
יותר מזה, כך אני יכול לבקש מהחלשים יותר להשמיע את הפתרונות שלהם.

---

כמה אתגרים בהבנת הנקרא:

---

משנדחה ערעורו העביר המתלונן את קובלנתו לערכאות העליונות (מתוך בחינות לשכת הגיוס לפני כארבעים שנה).

---

פוליטיקאי אמר: "למרות כל מה שנאמר - אינני חושב שאוכל להתנגד להסיר מסדר היום את ההצעה לביטול עונש המוות". מה הוא מקשקש? הוא בעד עונש מוות או נגדו? (מתוך מדור החידות של מעריב לנוער, לפני כשמונה עשרה שנים).

---

כל זה משפט אחד (הבית השני מתוך "הרדופים" של נתן יונתן):
בלי תוגה, כפופי צמרת,
בלוריות שיבה נבדרת
באשר יפות-התואר, בין שריקות העדרים
תפנוקי-גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם,
נכלמים נשפיל עינינו אל המים הקרירים.

הערה: מבחינת ניתוח תחבירי, כל הקטע מ- כאשר ועד בזרם הוא תאור מקום.

[אמא_של_יונת*]

עודד,
משנדחה ערעורו העביר המתלונן את קובלנתו לערכאות העליונות (מתוך בחינות לשכת הגיוס לפני כארבעים שנה).
ממקור מוסמך: זה לא נכלל בבחינות של לשכת הגיוס לפני 40 שנה...

[עודד_לבנה*]

אלא?
(אפשר לתקן בפנים, לא צריך את ההתכתבות)

[תבשיל_קדרה*]

איך נותנים לילדים את המוטיבציה ללמוד בעצמם, להתאמץ ולהצטיין

ללמוד בעצמם: צריך לא להרוס את המוטיבציה המולדת.
כנ"ל להתאמץ - אבל זה יקרה רק בנושאים שמענינים אותם, או חשובים להם מסיבה אחרת (למשל מערכת פרסים/עונשים, או לחץ חברתי (שיכול להתפס כטוב או רע, תלוי מתי ואיפה)).
להצטיין: יש כאלה שלא תהיה להם אף פעם מוטיבציה להצטיין. אז מה?

[בועז_חן*]

אני חושב שגם לגבי מאמץ והצטיינות צריך פשוט לא להרוס את המולד.
לגבי הצטיינות - אני חושב שהשאיפה לכך מצוייה ברובנו. כחברה (והורים) אנחנו פשוט לא מתרגשים מזה שהילד משחק נינטנדו הכי טוב בכיתה או היה הראשון להשחיל בלרה לחלון בקומה שניה.
ולגבי מאמץ, יש קטע מדהים ב עקרון הרצף שבו מסופר על ההבדל בין היחס המשועשע של האינדיאנים למאמץ שנדרש בעקיפת מפל ובין הקיטורים של המערביים (איטלקים אם אני לא טועה). הסיפור מראה את הפרדוקס של החיים המודרניים שרק מחפשים איך להוריד מאמצים (פיזיים ומנטאליים) ואז ממציאים מאמצים מלאכותיים כמו ספורט, תחרויות וכד'.

[עירית_ל*]

אני תוהה רבות לגבי הרצון להצטיין, שנדמה לי שאין לי. אולי אני מצטיינת במשהו (רק אולי), אבל זה בטח לא נובע מרצון.

זה מזכיר לי סיפור: היינו בטיול בארצות הברית ונכנסנו בעיירה שכוחת אל למקדונלד'ס. כל העובדות במקום היו נשים מבוגרות, משהו כמו ארבעים-חמישים, מטופחות, יפות, תסרוקות, איפור, תכשיטים. בעלי פשוט לא ידע איפה לקבור את עצמו ואמר שמעולם לא הרגיש כל כך לא נוח במסעדה ואילו אני הייתי באופוריה - הנה מדינה שאתה יכול בה לוותר על שאיפות גדולות, לעבוד במקדונלד'ס ולהשאר אדם מן הישוב ולא איזה פריק.

תיכף תגידו שאין לי מושג מה שיעור האבטלה או אפשרויות התעסוקה שם ושהן בעצם מסכנות. אולי, אבל אני לקחתי מזה שיעור לחיים בקבלה עצמית של חוסר הרצון שלי להצטיין.

[פלוני_אלמונית*]

מה הא אמר הסטורי

[שקיעות_של_פטל*]

איך נותנים לילדים את המוטיבציה ללמוד בעצמם
מסכימה על תבשיל קדרה ו בועז חן - המטרה היא לא לתת לילד מוטיבציה ללימוד אלא פשוט לא להרוס את המוטיבציה הקיימת, [אפשר להחליף במשפט את המילה 'מוטיבציה' במילה 'יצירתיות' או 'התלהבות' ועוד ועוד] "יצר הילד סקרן מנעוריו" ומערכת החינוך פשוט הורסת אותו [אתמול הייתה לאמא שלי ולי שיחה על חינוך ביתי (שיחה תיאורטית לחלוטין, לגביה, כאם, זה כבר לא רלוונטי ולגבי - עדיין לא) והיא הודתה שבדיעבד חשבה הרבה פעמים שעדיף היה לא לשלוח אותי לבי"ס]

>שקיעות של פטל אוכלת את הלב שלא זכתה לחינוך ביתי ובזבזה 12 שנים בבי"ס...<

ולגבי השיוויוניות - איך מגדירים שיויון במערכת החינוך - האם צריך שלאף אחד לא יהיה קשה? - כלומר להוריד את הרמה כדי שכולם יצליחו?
או שאולי השאיפה צריכה להיות שכל תלמיד יוכל לממש את הפוטנציאל היחודי שלו (גם מבחינת רמת הלימודים וגם מבחינת תחומי העניין), שאף תלמיד לא יחזור הביתה בסוף היום בתחושה של בזבוז זמן ושיעמום מצד אחד או תסכול מחוסר ההצלחה מצד שני....

ראשית, לדאוג לכיתות הומגניות (להפריד את המחוננים משאר התלמידים, ואת האיטיים מהמהירים, וכך הלאה).
אמא שלי מורה בבי"ס יסודי ומלמדת בשיטה הטרוגנית - זה אומר, מבחינתה, עבודה מאוד קשה - להכין חומרי לימוד ברמות שונות כדי שכל התלמידים יוכלו לללמוד. לעבד טקסטים לתלמידים המתקשים, כדי שיוכלו להבין, להכין דפי עבודה מאתגרים לתלמידים המצטיינים כדי שיהיה להם מה לעשות אחרי שהם גומרים את העבודה שניתנה לכל הכיתה ועוד.
התוצאות מצויינות - התלמידים החלשים מתקדמים ומצמצמים [מי יותר ומי פחות] חלק מהפערים, התלמידים המצטיינים מוצאים עניין בלימודים, והתלמידים הממוצעים לא נפגעים מקצב לימוד איטי או מהיר מדי.
כך שזה אפשרי, אבל בשביל זה צריך מורים מאוד מסורים שמוכנים להשקיע הרבה מאוד בעבודה (או מערכת רצינית שתכין מראש את חומרי שלימוד במספר רמות, כך שהמורים לא יצטרכו להמציא את הגלגל מחדש).


>שקיעות (וגו') הוציאה קיטור ותסכוליםD-:<

[אמא_של_יונת*]

שקיעות,
למה, למה אמא שלך לא היתה מורה של בני הבכור?!
ולמה לא נמצא בין מוריו אף צדיק אחד שינסה לעשות מה שהיא עושה?!
מסרי לאמא שלך את הערצתי.

[שקיעות_של_פטל*]

היא בדיוק יצאה לפני כמה דקות [באה לבקר אותי בדרך להשתלמות בתמתמטיקה....] אני אמסור לה מאוחר יותר....[-:

כמו שאמרתי - גם אנחנו [אמא שלי ואני] שואלות את עצמנו למה היא לא היתה המורה של הבת הבכורה שלה...(-;

[ב_דחילו*]

מסרי לאמא שלך את הערצתי גממני

ואיזה שם יפה יש לך, אפרופו הבנת הנקרא - הבנת הנשמע - שנים שרתי: 'לללללללה שקדים וצימוקים'.
@}

[פלוני_אלמונית*]

אז איך פותרים את בעיית הבנת הנקרא? חוץ מספרים.יש עוד דרך?

[פלוני_אלמונית*]

האם פורם הבנת הנקרא פעיל?

[שמחת_ציון*]

איך פותרים את בעיית הבנת הנקרא

ילד שיש לו בעיה עם "הנקרא" יהיה לו בעיה בהבנה, ולכן צריך קודם כל לקרוא בשטף ולא קריאה מצרפת, את זה אפשר לחזק ע"י קריאה מרובה
אבל הפתרון הכי טוב זה זמן ובשלות.
ברגע שהילד יהיה בשל לקראה הוא יבין גם את מה שהוא קורא.
בסבלנות בלי לחץ כמו כל תהליך למידה בחיים.

[בשמת_א*]

ילד שיש לו בעיה עם "הנקרא" יהיה לו בעיה בהבנה, ולכן צריך קודם כל לקרוא בשטף ולא קריאה מצרפת, את זה אפשר לחזק ע"י קריאה מרובה
ילד שיש לו בעייה בהבנה, צריך לשבת איתו ולקרוא הרבה ולפרש לו מה כתוב. לתרגם לו. כל דבר. בצורה מעניינת וחווייתית.

לא יעזור סתם לקרוא, אם יש בעייה.
הילד צריך תיווך ועזרה.

האם פורם הבנת הנקרא פעיל?
זה לא פורום כאן. זה אתר קהילתי של קהילת באופן טבעי.

[תבשיל_קדרה*]

זה לא פורום כאן
זה דף מתוך אתר.

[ענת_גביש*]

עודד לבנה , בדוגמאות לאתגרים בהבנת הנקרא הזכרת פה את אחד השירים הכי יפים
_בלי תוגה, כפופי צמרת,
בלוריות שיבה נבדרת
באשר יפות-התואר, בין שריקות העדרים
תפנוקי-גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם,
נכלמים נשפיל עינינו אל המים הקרירים._

הנה: http://www.youtube.com/watch?v=jl5uOClGcWQ
תודה, עודד

[chaya_stern*]

קריאה היא פעילות מורכבת מאד , אין אפשרות להציג פתרונות פשטנים.
אפשר להתעדכן באתר WWW. CHAYA - STERN.CO.IL

[תבשיל_קדרה*]

חיה, מה שאת עשית עד כה, זו פרסומת שאינה מקובלת באתר.
אשמח אם תספרי קצת על הרעויונות שלך, ולא תסתפקי בלכתוב את כתובת האתר שלך בכל כך הרבה דפים באתר.

[דניאלה*]

_בלי תוגה, כפופי צמרת,
בלוריות שיבה נבדרת
באשר יפות-התואר, בין שריקות העדרים
תפנוקי-גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם,
נכלמים נשפיל עינינו אל המים הקרירים._

ענת, תודה על שהזכרת לי את השיר האהוב הזה.
ואם כבר מדברים על הבנת הנקרא...
בשירונט ובכל מיני מקומות ברשת השיר מפוסק כך שיש נקודה אחרי המילה "העדרים",
כלומר, לפי הלחן (המקסים) במקום לפי התוכן

[אום_אל_קיצקיצ*]

דוקא יש טעם לשים פסיק אחרי העדרים לטעמי, כי "בין שריקות העדרים" הוא מאמר מוסגר
(לא?)

[ענת_גביש*]

טוב, אני מנסה: האם הקטע אומר, שאנחנו (הגברים המזדקנים) כופפים, לא בעצב כי אם במבוכה, את ראשינו הסבים הנדמים לצמרות עץ שחוחות, ומשפילים את עינינו אל המים כדי לא לראות את היפהפיות מרטיטות חמוקיהן עת תרדנה לרחוץ בנהר?
(ניסיתי בלי לבדוק את שאר השיר היפהפה, רק הבית (המשפט, כאמור (-: ) לגופו.

[פלוני_אלמונית*]

אני חושבת שההרדופים הם אלו שמשפילים את עיניהם אל המים במבוכה.
אני גם חושבת שיש שם פסיק - דניאלה אמרה (למיטב הבנתי), שלפי הלחן יש שם נקודה בעוד שלפי המילים אמור להיות פסיק.

[פלוני_אלמונית*]

ואם כבר, מה אומר המשפט הבא:
הרדופים שלי כמוני
וכמוך שכל ימייך
את פרחי האור שלנו את פיזרת לכל רואה (או רועה, קשה להבין מהשירה של שלמה ארצי)

[ענת_גביש*]

אני חושבת שההרדופים הם אלו שמשפילים את עיניהם אל המים במבוכה
רגע, אז מי הן אם כך יפות התואר? אולי פרות, פתאום עלה בדעתי. הפרות יפות התואר הן אלה שתפנוקי הגוו שלהן מרטיטים כשהן יורדות לרחוץ בזרם.
ובאמת, נדמה לי שלהרדוף תרמיל שיוצאת ממנו ציצית כזו שנראית כמו שיער שיבה...ואולי המשורר נהנה להחליף בין הדמות האנושית של מי שכבר פרחו ולא יפרחו כבר פעמיים לבין ההרדופים.

[דניאלה*]

_אני חושבת שההרדופים הם אלו שמשפילים את עיניהם אל המים במבוכה.
אני גם חושבת שיש שם פסיק - דניאלה אמרה (למיטב הבנתי), שלפי הלחן יש שם נקודה בעוד שלפי המילים אמור להיות פסיק._
כן


ואולי המשורר נהנה להחליף בין הדמות האנושית של מי שכבר פרחו ולא יפרחו כבר פעמיים לבין ההרדופים.
כך גם אני הבנתי,
תחילת השיר מנקודת המבט של ההרדופים (שלדעתי נבוכים דווקא מיפהפיות אנושיות שיורדות לרחוץ בזרם, בין שריקות העדרים),
וסוף השיר מנקודת מבט של בן אדם

[ענת_גביש*]

בקיצור, מקסים כל כך! (חשבתי על פרות כי לפעמים זה פשוט כל כך חלק בלתי נפרד מתיאור של נחל אצלנו, ובפרה יש, כמה מוזר, משהו יפה. ואם לא יפה, אז לפחות חמוקי גוו רוטטים יש ויש)
מביא למחשבה את השיר היפה האחר, הזמן הכפרי, "שיוויתי נפשי בשכבי ובקומי בטעם וניחוח השחת, כגמול עלי אימו כך גמול עלי יומי וטוב לנו, טוב לנו טוב לנו יחד..." מקווה שדייקתי במילים, אני לא יודעת מי כתב, "רק רגע אחד מהזמן הנצחי נשאר בעיני הפרות. ובפתח הרפת האם והבת ההולנדיות, בלובן ושחור כמים בשוקת נלכד במבט סילון לחלוחי של אור"
טוב זה לא מעשה אמן של נתן יונתן אבל שיר יפה (-:

[ענת_גביש*]

http://www.youtube.com/watch?v=OvvAaLR-lJo
הנה, הזמן הכפרי. אני הולכת להתבייש בפינה על שכתבתי לא מעשה אמן.

[chaya_stern*]

למי שהתקשה לקבל את הקביעה שהקריאה היא פעילות מורכבת אפרט מעט. תהליך הקריאה הוא סנכרון של מערכת ההכרה (הקוגניציה )שמורכבת מזכרון ,שפה, לימדה ועוד. מערכת האישיות, מערך הסביבה . עד כאן מה שמביא איתו הקורא אל הטקסט. מצד שני כל השיך לטקסט , מבנה , שפה תהלוך, ועוד. כל אחד ממערכות אילו מורכבת מהרבה תתי מערכות. כשל באחד מתתי מערכות אילו עלול ליצור כשל בקריאה ברמה זו או אחרת.
אין לי רעיונות לתת , אני יכולה להציע דרכים נתמכות מחקרים.
אחת הדרכים החשובות היא העשרת אוצר מילים ע"י קריאה הקראה, שירה , שיחה,כתיבה וציור.מרכיבים לשוניים אלו מעלים את כושרי הקורא לאינטראקציה עם הכתוב.
אשמח לענות לשאלות בנושא קריאה והבנת הנקרא.
חיה שטרן

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כולכם משום מה נתפסים למילה "עדרים" כעדרי בקר פשוטו כמשמעו. אך נתן יהונתן תמיד מעט מתוכחם ובונה סיפור מעבר לפשט. הוא כאילו מדבר על נערות יפות שרועות את העדרים, אך ישנו רובד נוסף. למי שמכיר את הפסוק "לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב"
במקרה זה שריקת העדרים אילו קולות המלחמה. עדרי הלוחמים הששים לקרב. וזה בעצם מחזיר אותנו לקונטקסט המקורי של השיר. שיר געגועים לבן שנפל בקרב. כאשר מנסים להבין שיר של נתן, לכל מילה יש משמעות נסתרת שהיא היא זו שמשקפת את כוונתו האמיתית של הכותב מעבר לפירוש הפשטני של המילה ואל לנו ליםול במלכודת הפשט, במיוחד בבואינו להבין שיר כזה