הגדרה לרופא ידידותי

[אמא_של_יונת*]

וואו, אז מעכשיו תתחילי לצעוק על האבות בצניעות חסודה?

[שרון_ג*]

תתחילי לצעוק על האבות בצניעות חסודה?
אין לי מושג, אני לא דוגלת בז'אנר הזה.
אבל מה שכן - אם המכנסיים שלי כ"כ בעייתיים אני אשקול לבוא בלי.

[לוטם_מרווני*]

עוד בנושא רופא לא ידידותי ולידות בית-
רופא שכשהוא מבין שאת מתכננת ללדת בבית פוצח במשפטים כמו - אני לא רוצה לשמוע על זה, לידה זה מסוכן, חייבים מוניטור. חייבים מכשירים. אי אפשר ללדת בבית . (אתמול, קרה אתמול)

[פאפא_דוק*]

זה רופא ידידותי - שרון ג
נחמדה מדי!!
כל הכבוד.
ותפסיקי מיד להתנחמד לכל האבות. מיד!!
ביחוד עם המכנסים האלה

[עדי_יותם*]

אם המכנסיים שלי כ"כ בעייתיים אני אשקול לבוא בלי.
D-:

[פלוני*]

רופא ידידותי:
אדם שעובד כרופא שמבין את המצב המזעזע שהמערכת הרפואית נמצאת בו ,ואת הנזק העצום שנגרם ל"קליינטים" בשל כך - ופועל במרץ כדי לשנות את המצב!

[אש''י_ר*]

רופא ידידותי שואל אותי מתוך הנחה שאני יודעת הכי טוב מה נכון לי/לילדי.
וכמובן נותן לי להחליט בין אלטרנטיבות אפשריות.

[אמא_בעיר_הגדולה*]

דף מצויין. עד כה קוראת פאסיבית, אבל החלטתי לצאת בתחינה: אנא אנא, היכן ניתן למצוא רופאים ידידותיים (שלא לומר אותם הכה מוערכים שפוגשים פה באתר)? זו בטח שאלה קבועה של אמהות טריות וחדשות באתר.
ובעניין השאלה האתית: אולי זה לא הכי אתי, אבל נמאס כל כך מהרופאים האגרסיביים, הכל-יודעים והלא מסבירים דבר ("באת לרופא או באת לשאול שאלות", לפני כמה ימים, עם תינוק משלשל). כיוון שברור שהרופאים כאן אינם יכולים להזדהות אולי י/תקום בעל/ת יוזמה ותאפשר דף של רופאים ידידותיים (אם להתחמק מהמילה הכה מתבקשת "טובים") עם חותמת "כשרות", כפי שנעשה בעניינים חברתיים לאחרונה. בכוונתי "חותמת כשרות" של המלצות ללא השמצות.
זה נראה לי גם נכון מבחינה מוסרית. מדוע שלא תהיה לאנשים יכולת לבחור רופא ידידותי, ואולי הגיע הזמן שגם רופאים יהיו מודעים לעניין (סביר שלפחות חלק מן ה"לא-ידידותיים" אינם מודעים לבעייתיות) ויוכלו לבחור להיות יותר זמינים מבחינה אנושית.

[אמא_בעיר_הגדולה*]

בעצם עוד שני משפטים: מקווה שבקשתי לא היתה צורמת מדי, היא נובעת מצורך אמיתי.
שנית, רציתי לומר לכל משתתפי/ות האתר עד כמה נעזרתי בכם מאז לידת בני. באמת שבזכותכם התאפשר לי לעמוד על שלי בכמה נושאים ולא להרגיש פסיכית כשאני טוענת שלתינוקות הכי הכי טוב להיות על הידיים של ההורים שלהם ולא לבד במיטה, וכיו"ב דברים שנראים לי כל כך נכונים ותמיד היה מי שיגיד שאני מקלקלת את התינוק. היום, אם אמא שלי שפעם היתה נוזפת בי כל הזמן שבני על הידיים ("הוא יהיה מפונק"), אם היא רואה אותו על הרצפה משחק להנאתו היא מייד מזדעזעת שהוא מוזנח (הנזיפה הפולנית תמיד ממתינה, מכל סיבה שהיא ). בקיצור תודה, ולפאפא דוק שאירח את הוידוי הנרגש תודה כפולה.

[שיר_הס*]

רציתי להוסיף שכבר יצא לי לפגוש רופאים so called ידידותיים מאד. ובתור בני אדם זה באמת נכון, אך לפי ההגדרות שרצו כאן בחצי השנה האחרונה, ממש לא. למשל הרופאה שהגעתי אליה אחרי הלידה הראשונה שהיתה ממש נחמדה אך כששאלתי אותה שאלה לגבי הבדיקה היא ענתה לי "לא עקרוני, זה בשבילי לא בשבילך" (הכוונה למשהו בגוף שלי...). ובצהריים כשהתקשרתי אליה לדווח לה שיש לי עדשות מגע כי היתה הערה על כך שצריך להגיד לרופא בעלון לשימוש, היא ענתה משהו שמשמעו "למה בכלל טרחת לעיין בעלון מידע, מה? את לא סומכת עלי?!"
אז ידידותית ונחמדה, כן. אך לא חזרתי אליה.

[מיכל*]

בקיצור רופא יכול להיות ידידותי כשהוא עם חברים אבל בעבודה הוא כבר מתוכנת לידידות מוגבלת.... עד שזה מאיים על הסמכותיות שלו או על ידיעותיו המלומדות או אפילו על המשך נאמנותו למערכת .

[אביחי*]

קשה להגדיר כי קשה להגדיר אנשים. קל להגדיר מחלות.

[אביחי*]

אולי - רופא שמבין איפה נגמר המדע והיכן מתחילה הנשמה.

[פאפא_דוק*]

תודה!!
היכן נגמרת המחלה ואיפה מתחיל האדם?

[אביחי*]

יש לי בקורת על הרפואה שמכתירה את עצמה כמדע מתקדם וככזאת משלה את פועליה (הרופאים) לחשוב שהם יודעים הרבה בשעה שאנחנו יודעים מעט מאוד ומניחים הרבה מאוד.
לדעתי הרפואה איבדה בשנים של המודרניזציה והטכנולוגיה ידע שהיה קיים לגבי איך מתנהלות מחלות אם לא מטפלים בדרך ה"קונבנציונלית" (כגון אנטיביוטיקה לדלקת אוזניים). חברות התרופות כמובן מוציאות מחקרים המאשרים את צידקתן, אך האם אפשר להאמין למחקרים כאלו?
כתוצאה מכך אנשים עוברים טיפולים רבים מבלי שהאלטרנטיבה תהיה קיימת. גם משפטית הרופא בבעיה כי אם המחקרים הקיימים תומכים בדעה אחת איך יפעל בניגוד לכך מבלי להוכיח אחרת.
כל רופא שישים קצת סימני שאלה בכל מיני אמיתות מוחלטות שלמד בבית הספר לרפואה יהפוך בן רגע לרופא ידידותי כי ידע שגם הוא מגשש בחשכה...

[שרון_ג*]

אם לא מטפלים בדרך ה"קונבנציונלית" (כגון אנטיביוטיקה לדלקת אוזניים).
ההמלצה הנוכחית היא לא לטפל אנטיביוטית בדלקות אוזניים מעל גיל שנתיים באופן גורף.
בין גיל חצי שנה לשנתיים - לשיקולו של הרופא.

חברות התרופות כמובן מוציאות מחקרים המאשרים את צידקתן
אבל לא רק חברת תרופות מממנות מחקרים.
ואני חושבת שרוב הרופאים מתייחסים די בחשדנות למחקר רפואי שמומן ע"י חברת תרופות, ומשתדלים לחפש סימוכין ממקור בלתי תלוי לתוצאות המחקרים הללו.

[אביחי*]

סימוכין ממקור בלתי תלוי
גם לאדם המבצע את המחקר יש אג'נדה משלו - קידום מקצועי ("הפרופסורה" לה הוא מייחל), המשך מחקריו מסתמך על תוצאות משמעותיות בקודמים... הוא מתעלם על סמך "רגש" מתוצאות מסוימות או מגדיר מחדש את מחקרו.
יש מאמר ב-Nature על יושרה של רופאים בעת עריכת מחקר - מגלה לדעתי רק את קצה הקרחון.
יש חוקרים שאני מכיר באופן אישי שמודים שאכן כך העניינים מתנהלים.
זה קצת כואב לדבר על זה בדף על הרופא הידידותי אז אני אפסיק כאן.

[פאפא_דוק*]

זה קצת כואב לדבר על זה בדף על הרופא הידידותי אז אני אפסיק כאן.
אני מסכים.

[תמרוש_רוש]

אני לא מבינה משהו: "הפסקות קפה" אינן מובנות מראש בתכנון התורים?
כאן כבר התרגזתי.
הפסקות צהרים צריכות להיות מובנות. הפסקות שיחות-צוות ספונטניות צריכות להיות מובנות. שעתיים בשבוע שיוקדשו לקריאת מאמרים צריכות להיות מובנות במערכת.
אוף!!!! מגיע לרופאים יותר, מגיע לכולנו יותר.

[תמרוש_רוש]

רופא ידידותי בעיני: רופא ששואל אותי איך אני מרגישה, ולמה. שישאל אותי מה הסיבות למחלה שלי, איך אני רואה את המצב.
לדעתי זו שאלה כל כך בסיסית, שאפשר לשאול אותה כל אדם, גם אם הוא לא רגיל שהרופא שואל אותו דבר כזה. רופא שאומר "אני יודע יותר ממך על מחלות בכלל, את יודעת יותר ממני על הגוף האישי שלך". גם זה משפט שאפשר להגיד לאדם הכי פרו-פטריאכלי.

אבל אני מעוניינת יותר בשאלה: איך להפוך את הרופא לידידותי? או יותר נכון: איך לעזור לרופא ממוצע להפוך לידידותי?
כי נורא קל לדבר על האידיאל, על איך הרופא צריך להיות, אבל מה אנחנו עושים במפגש עם רופא, שיעזור או לא יעזור לו להיות כזה? אם מדובר במערכת יחסים, אז גם עלינו יש אחריות מסוימת, לא? צריך שניים לטנגו.

[Talila*]

חברתי הטובה (שסיפרתי לה שאני מושיבה את ביתי, אז בת 11 חודשים, על הסיר) אמרה לי שרופא הילדים שלה אמר לה שאין מה להתחיל עם הסיר לפני גיל שנתיים משום שאין להם שליטה בסוגרים. בירור קצר העלה שהיא צודקת - רופאים (די רבים, לפי הבנתי) באמת אומרים את זה. שאלתי (הרצינית לגמרי) היא האם באמת מלמדים את זה בביה"ס לרפואה, או שזה מין אמונה נפוצה המרבה ומחזקת את עצמה בציבור רופאי הילדים? ואם כן מלמדים את זה, על מה זה מסתמך? (אני שואלת ברצינות גמורה, לא בשביל לעשות פרובוקציות. אני פשוט נתקלת ב'הרופא אמר לי שאי אפשר' הרבה פעמים וזה נוגד לחלוטין את ההתנסות שלי בנושא).
ועוד שאלה בעניין - אני מחפשת מחקרים בנושא השליטה בסוגרים אצל תינוקות ופעוטות. מחקרים פיזיולוגיים, לא התנהגותיים. האם מי מהרופאים פה יכול לכוון אותי לפירסומים כאלה?
תודה.

[שרון_ג*]

שאין מה להתחיל עם הסיר לפני גיל שנתיים משום שאין להם שליטה בסוגרים.
לא, מה פתאום? ממה שאני זוכרת המדובר על בשלות פסיכולוגית. בטח שהם מסוגלים לשלוט על סוגרים.
הרי בעבר היו גומלים גם לפני גיל שנה. מה קרה? אבולוציה עלק?

[פאפא_דוק*]

תמרוש רוש

אבל אני מעוניינת יותר בשאלה: איך להפוך את הרופא לידידותי? או יותר נכון: איך לעזור לרופא ממוצע להפוך לידידותי?
אני מנסה לחשוב על זה המון. למה אני מעוניין לעשות קצת יותר עבור מטופל אחד, ומינימום הכרחי בעבור אחר? מה גורם לי להפוך לידידותי יותר למשתמש?
מספר דברים מהשרוול, ואחר כך אצטרך לחשוב על זה עוד.

1. אדם שזקוק לי כרופא ולא כפקיד - למדתי המון שנים. אני עדיין לומד כל יום. באתי כדי לסייע לאנשים ולא כדי למלא ניירות. אדם שנכנס אלי לחדר ואומר "אני רוצה אורטופד, אורולוג, נאורולוג, וכדומה... בלי לנסות לשוחח איתי על הבעייה מקבל ממני הרבה פחות נכונות לסיוע. לעומתו אדם שמספר לי על הכאב העז שלו בכתף, ובמסגרת השאלות שואל אותי משהו כמו - האם אתה חושב שכדאי ללכת עם זה לאורטופד? יקבל ממני הרבה יותר נכונות.
2. מטופל שמתייחס אלי כשותף ארוך טווח בחייו, בחיי משפחתו, ומגיע אלי לפעמים גם סתם כדי לספר על הבת שגמרה תואר ראשון, או, להכיר לי את התינוקת שנולדה לפני שבוע.
3. מטופל שלא מאיים עלי, לא סוחט אותי רגשית כלכלית וגופנית, ולא מעביר אלי את הבעיות שלו.
4. אדם שרואה כמוני ברפואה - מקצוע של מערכות יחסים. במערכות יחסים שמבוססות על רצון טוב כל הצדדים מוכנים לוותר - אני מוכן לקבל את המטופל ידיד שלי בלי תור, או גם אם איחר, והוא מוכן לקבל אם אני טועה, לא יודע בדיוק את התשובה הנכונה ב "שלוף", מאחר קצת בזמנים, או, ממהר מאוד לחולה דחוף.
5. מטופל שבחר בי כרופא שלו, ולא קופץ מרופא לרופא כאילו ממכונית אחת לאחרת.

אני חושב שהבסיס להכל הוא ידידות. מטופל ידידותי ומטפל ידידותי שניהם אנשים שמוכנים להפוך לידידים לאורך זמן.

[Talila*]

יו, שרון ג, איך שהתשובה שלך מתחברת לי למחשבה שהעליתי לאחרונה בדף לגדל ילדים בלי חיתולים בקשר לגמילה! ברשותך אני אפתח את זה (בדף ההוא).
תודה על התובנה!

[שרון_ג*]

ברשותך
רשותי נתונה.

[תמרוש_רוש]

פאפא דוק, אני יכולה לתת לך את הזוית שלי, בתור מישהי שמתגאה בעצמה על יידוד הרופאים שלה:

1. יצירת קשר עין ושמירה עליו. נורא חשוב.

1. המון חיוך. להתייחס לרופא באופן אישי, כאל בנאדם ולא רק כאל חלוק. להסתכל על הפרצוף שלו יותר מאשר על תג השם. להכניס איזושהי הערה אישית, לא חשוב מה. משהו. אפילו ברמת "איזה יום יפה בחוץ" או "איזה יום קר בחוץ".

1. להכניס הומור. הרופא שיניים שלי לימד אותי את זה, כשהוא התייחס בהומור מסוים למכשיר מזמזם X. איכשהו הרגשתי שהטון שלו היה טיפונת מתיילד (כי הוא קלט את הפחד שלי), והחלטתי "לנקום", והתחלתי לזמזם לו באותו טון של המכשיר תוך כדי טיפול. מפה זה התפתח להמהומים מתוך "הכבש הששה עשר" (כמה זמן כבר אפשר לזמזם בטון של מקדחה??), ומשם הוא הזמין אותי להביא להבא דיסקים אהובים, ואחרי שני טיפולים (מה לעשות, היו לי הרבה שיניים) כבר הבאתי פנקס והייתי רושמת לו בדיחות והערות תוך כדי הטיפול. היה כיף.

1. לא להתבייש, ולשאול את כל השאלות המטרידות ולהעיר את כל מה שמתבקש לך להעיר. להזכיר לעצמך (וגם לרופא, אם הוא מעז לבקר את הסקרנות) שהמטופלים הכי "עושי צרות" הם גם אלה שמתרפאים הכי טוב. כמובן חשוב לעשות את זה בטוב-טעם ולא בטון מאשים-מראש. כי יש הבדל גדול בין "עושי צרות" אסרטיביים לבין סתם אנטיפתים.

1. טכניקת חבר הכנסת: את נשתלת בכיסא, ולא זזה משם עד שבאת על סיפוקך. במידה סבירה, כמובן. הטקטיקה הזאת פעלה אצלי נהדר, כשהיתה לי חבלה קלה ומטופשת בקרסול, שהצריכה קצת פיזיותרפיה (בסך הכל דף תרגילים לחיזוק השרירים), וכמובן שהאורתופד לא ראה שום דבר בצילום, ומבחינתו אין לו מה לעשות אתי, הרגל בסדר. אז ישבתי שם וחזרתי על המנטרה "אבל הרגל לא בסדר", אולי שלוש או ארבע פעמים, וכשהרופא המופתע גילה שאני עוד שם, ושאני לא מתכוונת לזוז, הוא עשה בדיקה של חמש שניות שהראתה שבאמת השרירים חלשים, נתן לי פתק לפיזיו ושלום על ישראל.

(לבד לא הייתי יודעת לפנות לפיזיו).

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רופא ידידותי שמדבר דברים שלא קשורים לטיפול ,הוא רופא לא מקצועי

[תמרוש_רוש]

מצאתי הגדרה חדשה לרופא ידידותי לילדים.
מכירים את המשפט העתיק "דבר ראשון, אל תגרום נזק"?
אז זהו שלילדים העיקרון הוא קצת אחר:
דבר ראשון - תוכיח שאתה בלתי מזיק.
ורצוי מאוד - בעשרים השניות הראשונות לפגישה.
נכון במיוחד לגבי פעוטות.