פאפא דוק

אז ככה פותחים כאן דף?
ואללה.

אני מניח שכן. צריך להציג עצמי?
כמשתמע מהשם - קודם אבא, אח"כ רופא.
נשמתי שתחיה שוקלת חינוך ביתי ומכאן הגיעה לאתר.
מזה כחודש אנחנו מציצים, וקצת גם מגיבים.
אתר משובח אם כי מעט ביזארי במבנה. נעים לראות כל כך הרבה אנשים משוחחים ומתלבטים באותן התלבטויות שלנו. כה לחי לאתר לקהילה הפעילה ולכולכם.
מזה מספר שנים מנסים "פשטות מבחירה" וגם לפשטות יש מקום כאן באתר שלכם (יחי האזרח דרור).
בכל מקרה, ליל מנוחה.
[email protected]
נ.ב. זה כבר הופך את הדף לדף בית אישי?

טוב, אז אחרי שהקלקתי על דף בית אישי הבנתי שכן. וודאי. זהו דף בית אישי.
לילמנוחה.

פשטות מרצון, אתה מתכון (-:
ברוכבא

ממממ... במקרה שלנו זה מבחירה.

קראנו מספר ספרים, לא היה בעברית. היינו בודדים... עצובים... אבל פשוטים, או אולי יותר נכון מפושטים?
ותרגמנו את זה לעצמנו כפשטות מבחירה.
לפחות הפשטות נשארה...
האמת היא שלא היתה זו בחירה ולא רצון. באינטרנט, לינק הוביל ללינק, דף הוביל לדף ופתאום מצאנו מילים בכתב שביטאו בצורה נהדרת את התחושות שאצלנו היו אבל ללא מילים. ניסוח טוב הופך מהר לאידאולוגיה כי פשוט הכל מסתדר, דברים נופלים למקומם. זה בדיוק מה שהרגשתי הרבה זמן בלי לדעת אפילו. ופתאום להרגיש חלק מתנועה עולמית, לא להיות לבד גם אם זה רק בספרים ובאינטרנט. אז הפשטות היא בעצם פשטות מגורל לא?
טוב, עכשיו באמת באמת לילה טוב (בטח...).
ותודה על קבלת הפנים החמימה. ברוכים הנמצאים.

(-: פשטות מהנשמה.

מעט ביזארי במבנה
מבטיחה לך שאחרי כמה ימים פה, תשתגע מפורומים אחרים. מילה שלי.
ברוך הבא!|תמר|

תתחדש

ברוך הבא ותתחדש על הדפבית!

איזה כיף!!
תודה. כבר בשונה מ"קהילות" אחרות נראה שיש כאן חביבות בלתי רגילה.
פשטות מהנשמה.... בשבילי הנשמה זה איש עם צינור ומכונה שדוחפת אוויר.

פשטות בנשמה?
ושאלה למבינים... איך עושים עץ? פרח? יש עוד סמלונים כאלה?
יומטוב טוב לכולם. איזה מזג אוויר נפלא. חורף נעים

עוד שאלה : איך מתקבלים "חדשים" למפגשים המשפחתיים? כמו כאן?
פשוט... חשבנו לבוא למפגש הקרוב. כי הוא קרוב לנו (יחסית...)
טוב נו, לעבודה...

בקצה התחתון של תיבת ההוספה (הצהובה), מימין, יש תיבת סימון ל"הצג עזרה".
אחרי שתסמן שם, יפרש איזור עם הסברים. בין השאר, כתוב שם הבעות בצ'יק צ'ק. זה הדף שאתה מחפש.

לגבי חביבות במפגשים - היו פה קילומטרים של דפים בנושא. כל מיני אנשים מתיחסים לכל מיני סוגי תשומת לב בכל מיני דרכים.
אני מבטיחה שאם תתפוס אותי (כלומר - בלי ילד בוכה על הידיים) ותגיד לי "שלום, אני פאפא דוק" (עם הקו תחתי, כן? אחרת לא אזהה), אציג את עצמי ואולי גם אזכור להציג עוד כמה אנשים שבסביבה (כדאי תמיד להזכיר). השאר את הדרכון הפולני בבית, ויהיה טוב.

אנחנו באים!!
ותודה... בטח שנבוא לאמר שלום על טפינו... אולי יבכו יחד זה על כתפו של זה...
אין אפילו כרומוזום פולני אחד אז אני מניח שיהיה בסדר. אפילו נצייר קו תחתי שיהיה מושלם.
ובכל מקרה אפילו הבילוי המשפחתי מספיק. לא? למה צריך להיות חמדן?
אחרי מרפאה מצב הרוח תמיד קצת מוזר. אז עדיף לנוח ולשתוק.
מעסלאם

אהה... ככה zzz, וככה

וככה

פשששש.... איזה יופי.

וגם ככה @}

איזה ניק מגניב בחרת!
@}

ברוך הבא! @}

תודה על העזרה בדף ההוא.
@} @} @}

לינק הוביל ללינק, דף הוביל לדף ופתאום מצאנו מילים בכתב שביטאו בצורה נהדרת את התחושות שאצלנו היו אבל ללא מילים.
ה פתאום הזה הוא הקסם המתוק של חוק הטבע הפשוט: דומה מושך דומה....

תתחדשו @}
וזהירות! האם כבר שמעת על תופעות ההתמכרות הקשות?

ברוך הבא @}

באינטרנט, לינק הוביל ללינק, דף הוביל לדף ופתאום מצאנו מילים בכתב שביטאו בצורה נהדרת את התחושות שאצלנו היו אבל ללא מילים. ניסוח טוב הופך מהר לאידאולוגיה כי פשוט הכל מסתדר, דברים נופלים למקומם. זה בדיוק מה שהרגשתי הרבה זמן בלי לדעת אפילו. ופתאום להרגיש חלק מתנועה עולמית, לא להיות לבד גם אם זה רק בספרים ובאינטרנט.
אולי תוכל לשתף אותנו בכמה לינקים מובחרים?

אתרים על פשטות (מרצון או מבחירה

)
אתר בסיסי מאוד - רשת החיים הפשוטים
אתר טוב של קבוצת אנשים ועסק ביתי שעוסק במכירת ספרים על פשטות. מכיל חלק למתחילים עם רעיונות הבסיס של התנועה בצורה טובה, והמלצות מרובות על ספרים בנושא. עוד חלק טוב הם הפורומים שהם מאוד פעילים עם אנשים בעיקר אמריקאים בשלבים שונים של פישוט (או התפשטות?). עוד דבר חשוב - חלק על ספר המפתח your money or your life - ספר אדיר שמדבר על הדרך להגיע לעצמאות פיננסית או במקרה של רבים מהקהילה כאן - על האפשרות להסתדר עם משכורת אחת בלבד, או, הפחתה של עבודה, על ידי סדרת צעדים מאוד יעילים ששינו חיים של המון אנשים. עוד מדובר על תרבות הצריכה וכדומה. הספר תורגם לשפות רבות ומעניין שלא תורגם לעברית.
אתר נוסף - http://www.spiritone.com/~andersen הוא אתר אישי של איש חכם שהחליט לוותר על עבודתו, לשנות קריירה, ולחיות בצורה מיוחדת, שכותב הגיגים בנושא פשטות, חיסכון כלכלי וכדומה. מאוד מעניין ומעורר השראה. הוא גם עונה לאימיילים ולשאלות. יש באתר סדרה של מסות אישיות שכדאי לקרוא כמעט את כולן.
אתר עברי שבטח כולכם מכירים http://www.bdidut.com תמיד מעניין ורלוונטי לנושא.
אלו שלושה אתרים להלילה. מחר עם פחות ערפל במוח, אזכר בעוד...
לילה טובטוב.

איזה יום... מהבוקר בבית חולים... בערב במרפאה...
רק עכשיו חוזרים הביתה? זה חיים זה?
ושלוש מאות וחמישים ק"מ בדרך...
חייב לעשות משהו לגבי זה.
ליל מנוחה

_איזה יום... מהבוקר בבית חולים... בערב במרפאה...
רק עכשיו חוזרים הביתה? זה חיים זה?
ושלוש מאות וחמישים ק"מ בדרך..._

ככה זה כשרוצים לגור במדבר... העבודה רחוקה.
מישהו ניסה את האתרים? צריך עוד?
בוקר טוב

ברוך הבא פאפא. @}

מישהו ניסה את האתרים? צריך עוד?
אני הצצתי קצת ב"בדידות".
לא היתה לי סבלנות לחפור שם הרבה.

הי קולגה,

שמחה לראות אותך כאן.

אהבתי את חוש ההומור (בעיקר בעניניי הנשמה...

)

הי עוגית - איזה ניק מתוק...
אהלן אהלן לשרון ג
כן לקח קצת זמן וקצת אומץ,
אבל הצלחתי...
דרך אגב, מומלץ מומלץ מומלץ להגיע למדבר עכשיו...
העונה הכי טובה, יש קצת רטוב, קצת שלוליות, כל זה משחק עם השמש והעננים.
ההרים צבועים בצבע מיוחד כזה של חורף והכל מריח טרי.
אין הרבה ימים כאלה, וגם לא מפוצץ אנשים.
ושטפונות!! גם קצת...
שבתשלום נכנס לפוך.

היום קניתי בסופר במצפה. גם הייתי במרפאה.
איזו עיר מיוחדת. האוכלוסייה כל כך מגוונת, כל מי שנכנס לחדר זה כמו סיפור אחר.
יש כל כך הרבה קבוצות וסוגי אנשים ועוד אנשים שהגיעו לעיר כעיר מקלט, קצוות של הקצוות.
יש וותיקים, ועולים חדשים וכושים עבריים, וישיבה תיכונית, וישיבת מבוגרים, ורוחניים, ואומנים,
וקשוחים של רשות מורות הטבע, ובדווים ועוד המון...
נראה שזו הולכת להיות חוויה מעניינת לעבוד שם. יותר מעניין בקצה מאשר באמצע.
שוב שבתשלום.

פאפא, האם אתה יכול לכתוב מה ההתמחות שלך?
יש במדבר כמה "משלנו", ודי קשה למצוא רופאים "ידידותיים".

תשובה נוסח "לא מוסר מידע באינטרנט" תתקבל בהבנה (-:

ברוך הבא, פאפא דוק@}

בני כמה ה|אפרוח|ים שלכם? ומה עם האשה? גם היא כותבת פה? ומה הניק שלה?

אני ברפואת המשפחה... זה אומר שאני מטפל באנשים מכל הגילאים. ההתמחות שלנו כוללת חלקים ברפואת ילדים, ברפואה פנימית, פסיכיאטריה, ועוד...
במשפט אחד - במקום להתמחות במחלות מסוג מסויים, אנחנו מתמחים באנשים מכל הסוגים.
תשובה ל לוטם מרווני תודה רבה. גילאי הילדודס 5.5, 3 .כן גם הגברת כותבת. בגללה בכלל אני פה

חזרתי לביקור בבית.
אני בקורס קצינים מזעזעעעע. מין משהו כזה שמכריחים את הרופאים לעשות.
חמישה שבועות ברוב החוצפה!!
יש מכל טוב, חתימות על נשק עם הנשק, אוכל בבסיס, קוד לבוש קפדני, רס"ר בכניסה לבסיס שמעיר על השיער הפזור, והכל...
היום זה היה פשוט נפלא. לוח הזמנים היה עד שלוש וחצי. אז אם מסיימים מוקדם אפשר ליסוע הביתה לא? (שעתיים וחצי לכל כיוון בשבילי). בשלוש וחצי מחליט המפקד להוסיף עוד שני שיעורים... ככה בשביל הבקשיש.
ככה יוצאים בכמעט שש, נסיעה שלמה בחושך ובגשם שוטף, הרי כבר הבטחתי לילדים להגיע לא?
אני פשוט שונאאאאא את הצבא. איכס.
מלא בכל כך הרבה אנרגיות שליליות שזה נורא.
מי בכלל אמר שאני חייב להיות רופא בצבא? מה לא מספיק צנחן? מה זה? ואפילו בלי לבקש. סתם כמו עז, תבוא לפה, תתייצב שם.
אוףףףףףףףףףףףףף.....
ובנימה יותר חמדמדה - נשמתי שתחייה מספרת שהילדים מצאו היום בגן ארבה. קצת פחד הטבע הזה לא? איך שמוכיח תמיד שאנחנו בעצם פיצימפיצים.
לגבי הדיון על רופאים ידידותיים - מי שיודע איך להעביר, מוזמן להעביר. מה ההגדרה של רופא ידידותי זה בסוודר מבחינתי.
יאללה לפוך, לרדיאטור. עוד מעט צריך לעלות שוב על מדים.
נשיקות. מהחייל הלא אמיץ.

אני בקורס קצינים מזעזעעעע. מין משהו כזה שמכריחים את הרופאים לעשות.
אוי מסכן, זה באמת נשמע ממש נורא.

נורא באמת... אבל מה, גם כיף קצת ככה להתבכיין כאן...
עכשיו הולך להתבכיין לגיברת.
תודה אמא!!

זריקת דקינט - שיפור קל ואחרי חצי שעה - בום - עוד פעם. זריקת דקינט נוספת לא עזרה. ואליום IV עזר. כמה ימים אח"כ עוד סבלתי מאקטיזיה.
אני ממש לא נותנת פראמין. רק לסוסים גדולים, ורק אם ממש ממש אין ברירה.

תחזיק מעמד שם בצבא.

חושך. מושך עצמי מהמיטה. מהחיבוק.
קררררררר.
לובש מדים. נעליים. גומיות. מעיל.
מכין קפה. לוקח רובה. מחסנית. צ'ימידן.
נושם עוד פעם את הילדים.
יוצא לדרך. שרק ייגמר כבר. מוזר כל זה.
מסע אל הנעורים והגעגוע.
יום טוב

ומה שמבאס זה שהילדים שמשחקים אתכם שם במשחקי הצבא הדביליים לא מבינים שהילדים שלך בבית פי אלף יותר חשובים מהמשחקים האלה.
תהנה

יש לי שאלה רפואית.
האם עמידת ראש, או עמידת נר, מזרימה יותר דם לאזור הצוואר והראש ומעודדת בכך פעילות נמרצת יותר של בלוטת התריס, ובכך גם הרזיה ?
האם יש אישהו יתרון בעמידת ראש ?

נימשכתי לניק המעניין ונישארתי לקרוא הכל.
ברוך הבא. @}

שאלה טובה. בעקרון, כוח המשיכה גורם לזרימת דם מוגברת לראש ולצוואר.
לגבי בלוטת התריס?? אין לי מושג אם מישהו בדק את זה. אני יכול לחפש.

הבנתי את העניין. למה הרופאים לא מוחים על כל זה? ומסכימים לקורס הזה?
כי הרבה יותר גרוע להיות כלוא בבית חולים 80 שעות בשבוע ויותר, באורות הניאון, במחנק, באנרגיות השליליות ששורפות בנשמה. הנשמה מחפשת מפלט, או, כיסא מפלט.
הרבה יותר גרוע.
אבל היום אני לומד לקראת מלחמה. וטומן את הראש בחול. כי ברור שלי זה לא יקרה (בטח בטח).
אז מדובר בסוג מסויים של מנוחה. זו נבלה וזו טריפה.
בזמני החפשי אש?
א. שאל אותי אתמול למה התחפשתי ומה אני עושה עם המקל השחור הזה. הוא שאל אותי גם אם הפסקתי להיות רופא. הפסקתי?

כשהפכת רופא, הפסקת להיות בנאדם?

שלום פאפא דוק (באתי להגיד שלום ויצא שקראתי הכל)
@}
יש לי חבר רופא שאומר שהוא אף פעם לא מפסיק להיות רופא (בעיקר הוא אומר את זה אחרי שאני מתעקשת על עצות רפואיות, ועוד בטלפון).
קורס קל ונעים שיהיה לך. אם תקח אתך עותק של "מלכוד 22" לא תוכל להפסיק לצחוק כל הדרך לחדר האוכל, רק מהדמיון בין הספר למציאות

למה שאלת את השאלה?? משהו שאמרתי

??
לא. אני חושב שהרפואה הפכה אותי לאדם הרבה יותר שלם.
יש רגעים כאלה, בזמן עבודה כרופא, שאני מוצא פתאום שהאדם שבי נדחק לפינה קטנננה. במיוחד אחרי שתים בלילה בתורנות. אני לא יכול לחייך אחרי שתים. אני לא נחמד. אני מכונה. אז פתאום אני רואה בקשיש סתם גוף שבא לענות אותי. רוב הזמן אני מרגיש מאוד בנאדם.
כחייל אני מרגיש לא כל כך רופא. אני מתאמן לשמש בורג או גלגל במכונת מלחמה.
לפעמים שאלות כאלה של הילדים כמו שתארתי למעלה נותנות זפטה לראש. בעצם השאלות שלו היו בדיוק השאלות שלא העזתי לשאול את עצמי.
למה התחפשתי? לחייל? מה זה המדים האלה שאני לובש?
מה אני עושה עם הרובה הזה?
הפסקתי להיות רופא? זו שאלה חדה ביותר. האם כאשר אני חייל אני מפסיק להיות רופא?
דרך אגב יש לך רעיון לגבי עמידת הראש? (כנראה שלא הפסקתי להיות רופא).

כל פ'ם שאני רואה את הכינוי שלך, עולה לי לראש דונלדאק, לא יודעת למה. (פאפא= אסואסיציה חמודה, דוק אולי- דאק... ביחד, דונלדאק).
אז נכנסתי לומר שלום, ופתאום קלטתי שיש לי בטן מלאה (מה זה מלאה, נדמה לי שהאולקוס שלי ניזון מהסיפור הזה), על הרופא משפחה של אמא שלי ועל דרך הטיפול שלו באוסטאופורוזיס של אמי, והגיע הזמן להבין מי מה מו.
כנראה שאני צריכה מישו' שאני יכולה לשאול אותו באובייקטיביות מה דעתו, לא אחד שיחשוש לבקר קולגה, אבל גם שיבין שאני רוצה באמת להבין דבר או שניים, ולא אשתמש בדעתו מעבר לגבולות השיחה בינינו. אני לא יודעת אם זה קשור להתמחות שלך, או לניסיונך. אני מניחה שאורטופד, אנדוקרינולוג, מומחה עצם, או רופא משפחה יכולים לייעץ לי. הכוונה לא לייעץ בנוגע למהות הטיפול, כי כיום היא מטופלת אצל מומחה עצם מצויין, אלא בנוגע להתנהלות רופא המשפחה בתשע השנים האחרונות בנוגע למצב הבריאותי של אמי (הזנחה, אדישות, רשלנות, אולי לא, אולי זה הקצב שדברים צריכים להתנהל?! לגבי זה אני צריכה ייעוץ).
בכל מקרה, אם זה מתאים לך, אני אשמח לקבל את המייל שלך, לתאר בקצרה את הסיפור, אם זה לא מתאים, לא נורא!

שלום פאפא דוק (באתי להגיד שלום ויצא שקראתי הכל)

אז זהו, שגם אני רק באתי להגיד שלום וכבר נשארתי לקפה...

ברוך הבא @}

יופי של דף פתחת: הגדרה לרופא ידידותי
ובכלל יופי שבאת!
כיף לקרוא אותך
ונעים להכיר.

תחזיק מעמד בצבא. גם לי זה עושה איכס...

פאפא דוק - תוכל, בבקשה, לכתוב את שם ההוצאה של הספר your money or your life?

כן!!!
ספר מעולה!!!!
פשוט משנה תפיסות, וגם, כמו אומר בשבילך את מה שחשבת או הרגשת מבפנים במשך שנים בלי לדעת לאמר את זה במילים. אכתוב קצת על הרעיונות בהמשך.
your money or your life
Joe Dominguez and Vicki Robin
penguin books
אנחנו קנינו אותו מ AMAZON יש ביד שנייה מאוד בזול. יש גם סיכום של הרעיונות המרכזיים ב www.slnet.com
אם מישהו אחר מכיר את הספר ומעוניין לפתוח שיחה בנושא, אנחנו נשמח מאודדדד להשתתף. אולי יש פה כבר?

וסוף שבוע נעים לכל הידידים החדשים.
האם עד עכשיו טעיתי? האם מקובל לענות לפנייה בדף הבית של הכותב ולא על דף הבית שלי? או אפשר לענות כאן וזהו?
היום עברתי מבחן על המשפט הצבאי. היה משו משו. מי שצריך משפט שיפנה אלי. אני מזכה את כולם. גם נותן גימלים חפשי

עוד משהו...
היום סיפר לי רופא עמית שרואיין פעמיים בכניסה לבית הספר לרפואה.
בפעם הראשונה שאלו אותו למה הוא רוצה להיות רופא והוא אמר כי אחרי השירות האחרוך בשטחים הוא הגיע למסקנה שהתחזקה והלכה שהוא רוצה לעבור לצד המטפל, המרפא, לצד העוזר. הוא פשוט רוצה להיות רופא כדי לעזור, לסייע, ולהיות יחד עם אנשים ברגעיה ם הקשים.
המראיינים אמרו לו שהרצון הזה זו קפריזה והיא תעבור ושהוא לא מתאים להם.
בראיון חוזר הוא נשאל את אותה שאלה וענה שהוא אוהב לעבוד על SPSS (תכנת עיבוד סטטיסטי), והוא מעוניין לעסוק במחקר בגנטיקה או ביולוגיה מולקולארית - ומיד אמרו לו ברוך הבא.
אם בדרך הזו בוחרים רופאים אצלנו פלא שהם כאלה מנוכרים, מתנשאים, וחסרי רגש?
מה קורה פה?

האם מקובל לענות לפנייה בדף הבית של הכותב ולא על דף הבית שלי?
היו כבר מלחמות עולם באתר בנושא זה. יש מפלגת-העונים-בדף-הבית, ויש מפלגת-העונים-בדף-בו-נשאלה-השאלה. אני תומכת בגישה השניה.
הסיפור של עמיתך הזכיר לי את ספרו של קרונין "המצודה" (מכיר?). על רופא צעיר שעובד בכפר בויילס ונבחן לתואר גבוה יותר (לא הבנתי את הדירוג שם), והוא נשאל מה העקרון שעומד נגד עיניו בעבודתו. אחד הבוחנים אומר, שאילו ענה את התשובה הנדושה "לעזור לסובלים" או משהו כזה - היה מכשיל אותו.

האם כבר התחלתם בחינוך הביתי? יש כמה משפחות ממצפה שחושבות בכיוון. אנחנו ביניהם. חוץ מזה שלחתי לך מייל יותר אישי. שבתשלום

נדמה לי ש-ברונית ב ניסחה את זה לאחרונה טוב - לענות איפה שנשאלת מגביר את הקריאות (כלומר - עבור צד שלישי).
אני בתפקיד המציקנית (נתמכת ע"י אנשים שקולים כאש"י) - מזכירה לאנשים לענות איפה שנשאלו.

שלום לך רופא, כפי ששמתי לב כולם כאן מייעצים לכולם ועוזרים לכולם, אז אולי תוכל לתת לנו עצה רפואית (דרך אגב, איזה רופא אתה?);
בן זוגי נולד עם שפה שסועה שגורמת לו לדלקות אזניים כואבות מגיל צעיר. לעיתים זו רק הפרשה מוגלתית מן האוזניים שאיננה מלווה בכאב, אך לעיתים זה כואב ממש, מתגבר לכאבי ראש נוראיים ולעלייה בחום. אין לנו מושג מה לעשות. כל החיים הניח בן זוג (והוריו) שזו בעיה שיש לחיות איתה, אך אני מסרבת לכך, ובטוחה שיש פתרון או לפחות דרך להקל על הסמפטומים, אם לא להעלים את התופעה לגמרי.
אשמח לכל עצה, טבעית או טבעית פחות, העיקר שיהיה לי קצה חוט לפתרון.

אני ברפואת המשפחה - אמצע - סוף ההתמחות.
אני מבין שאת מדברת על דלקות אזניים חוזרות. זו בעיה שלעיתים סובלים ממנה גם מבוגרים, במיוחד עם פגם כמו של זוגך בדרכי הנשימה העליונות, אבל לפעמים גם סתם.
לגבי מה אפשר לעשות רפואית מערבית אני יכול לאמר. ככה, כתלות בתדירות של הופעת הזיהומים האלה יש מספר אפשרויות.
אם תדירות נמוכה אפשר אנטיביוטיקה כשחום וכואב מאוד. אפשר גם לא לטפל ולחכות קצת לרוב זה עובר לבד. אם לא עובר לבד או המצב מחמיר כדאי לטפל בכל מקרה.
אם זורם לו נהר מהאוזן אפשר וצריך לתת טיפול מקומי בעזרת ניקוי עם מי חמצן וטיפות מיוחדות שטובות כנגד החיידקים שנדבקים על אוזן שנוזלת. צריך מרשם.
אם זה חוזר על עצמו הרבה הרבה יש אפשרות בילדים - לגבי מבוגרים צריך לשאול אף אוזן גרון מיוחד שמומחה באוזן, להחדיר "כפתורים" שמנקזים את האוזן התיכונה ועוזרים כנגד האירועים עם כאבים וחום.
לגבי הבעיה הבסיסית של פה ושפה שסועים - יש אולי אפשרות לבצע הערכה מחודשת של הניתוח שעבר לתיקון בעבר, אולי אפשר לשפר משהו, היום הטכניקות שונות קצת.
אני ממליץ להתייעץ עם אא"ג מומחה לאוזניים לגבי האוזניים.
פלסטיקאי ומנתח פנים (שלרוב גם הוא אא"ג) לגבי הניתוח הבסיסי והבעיות לאחריו, והאם אפשר לעשות משהו היום.
אם אי אפשר לעזור בשינוי התנאים הבסיסיים, אפשר בהחלט לנסות גם אפשרויות אחרות. להומאופטיה יש הצלחות רבות עם זיהומים חוזרים באוזניים, אפילו בספרות הרפואית. השאלה היא כמה זה מפריע לזוגך וכמה הוא מוכן ללכת כדי לטפל בזה.
וכל זה נאמר במגבלות של הסיפור הקצר שלך ובלי שראיתי את המקרה בעיניים ולכן התשובה היא כללית ואולי לא הטובה ביותר לאישך.
בהצלחה

בן זוגי נולד עם שפה שסועה שגורמת לו לדלקות אזניים כואבות מגיל צעיר
בימים אלה אני מטפלת בתינוק עם חיך שסוע, ולכן קראתי הרבה על הנושא. מאד מקובל לעשות ניתוח "כפתורים" במצבים כאלה, כי אכן יש נטיה לדלקות אזניים חוזרות בגלל הבעיה המיבנית. אני מכירה גם מבוגרים עם "כפתורים" עקב דלקות אזניים חוזרות.
אבל אני גם מסכימה לחלוטין שכדאי לשקול ייעוץ אלטרנטיבי, כי אני אישית מאד לא אוהבת ניתוחים, ואם אפשר אחרת - בודאי עדיף. הומאופטיה היא רעיון טוב.
>עונה כאן, במסגרת המדיניות של לענות איפה ששואלים. מקווה שזה בסדר<

מעולה שאת עונה כאן ושמח שאנחנו מסכימים.

לפנות בוקר טוב
לפנות שבוע טוב!!
יוצא לעוד שבוע של מילואיכס...
שבת היתה סוערת והתכרבלות בפוך עם חימום טוב ואהובי נפשי היתה בדיוק מה שהייתי צריך.
מזג אוויר נהדר.
כבר חווינו ארבעה!! ימי גשם השנה ולרוב יש לנו חמישה שישה בכל השנה. ייתכן שזו תהיה שנה ברוכה גם במדבר?
שיהיה מעניין אינשאללה

רק אני לא איחלתי "ברוך הבא ותהנה ?!"

אז הנה.

עד עכשיו ירד באזור שלי (שדה בוקר) 17.9 מ"מ לפי הודעה שתלויה בלוח המודעות בקיבוץ.
זה יפה לראות את החיבור של האנשים פה לכל טיפה.
אני מודה לך על הרצון לעזור במציאת עבודה.העבודה האחרונה שלי היתה כקניין בחברה גדולה כמנהל תחום,בנוסף יש לי ניסיון נרחב בתחום הלוגיסטי ותפעולי(הקמתי מרכז הפצה של חברה גדולה בתחום ציוד המשרדי) אבל הכי הייתי רוצה עבודה שונה ולא שיגרתית(בכל זאת עברתי לדרום) בכל תחום.אני צמא לאתגר חדש.
תודה על הרצון לעזור
אוהב מדבר

לא, גם אני.
ברוך הבא ותהנה.

לילה אור לכולם.
ירח מאיר שמיים בהירים. מעט עננים למעלה. המון כוכבים.
כך אני אוהב את המדבר שלי. עם לילות קסומים. וילדים נוחרים.
עוד סימן של חורף. מעבר למים בחוץ - עדיין רטוב כאן.
יש המון מים בפנים לילדים. פיפי בורח כי קשה לצאת מהפוך לשירותים בלילה.
יש המון מים באפים קטנים. כל העולם מתמלא במים. בחוץ ובפנים, ובמיוחד בילדים.
הם באמת מחוברים יותר? או שאלה סתם ווירוסים? או שגם הווירוסים הם חלק מהטפטוף החורפי שגורם לכל דבר לנזול?
תודה רבה לכל המברכים.
לילה של נחירות מתוקות.

הנסיך הקטן לא בא אלי למילואים.
הוא בכלל מחפש טייסים.
ומה יש לו לחפש בירוקים? על הקרקע?
למרות שגם אני במדבר.
וגם אני רוצה קצת נסיך קטן, לצייר לו כבשה.

אני מחבק את הנסיך הקטן הפרטי שלי, את בני
ומבין שלמרות שאני על הקרקע - קיבלתי את הנסיך שלי.
ועכשיו אקח אותו לעשות פיפי.
פשששששששששש

אתה מתאפק מלתת עצות רפואיות, ואני מתאפקת כבר כמה ימים מלשאול אותך אם אתה מי שאני חושבת שאתה. וכל זאת בלי לחשוף פרטים מזהים שלך באתר. אכן דילמה.
לגבי מצדה - אני לא יודעת אם זה נחשב. נראה לי שים המלח בחלקים הכי-נמוכים-בעולם שלו. בגלל הלחץ האטמוספרי, כמדומני.

פתאום גיליתי את הדף שלך. איזה דף נחמד! ברוך הבא!
ולגבי מלחמות העולם באיזה דף לענות: אני בדרך כלל מאלה שדוגלים בתגובה במקום שנשאלה השאלה.
אלא אם כן אני רוצה לבלבל את האויב (-; ואז בכוונה אני לא עונה בדף המתאים (-;

שבת שלום.
עוד שבוע מבלבל שחלף.
מילואים וניווטים וצבא ומדים שהתחלפו בסוף בכינוס אקדמי עם דיונים מכובדים על מחקרים.
זמן משפחה מצומצם שנדחס בין לבין.
כשהחלטתי להיות רופא משפחה מעבר לאמונה בכך שרפואת משפחה היא הצורה הנכונה בשבילי לעסוק במקצוע, הרצון להיות עם אנשים ולהכיר אותם לאורך זמן, חשבתי על המשפחה שלי. רציתי להיות שם. רציתי להיות אבא קודם. בחרתי התמחות עם מעט תורנויות, ובפנים עשיתי כל מה שאפשר כדי לצמצם את התורנויות למינימום שהרגשתי שתורם לי מבחינת ידע מקצועי - כי יש תרומה גדולה לתורנויות מבחינת ביטחון עצמי ועצמאות שהן מעניקות.
כאשר נולדו ילדי בחרתי להישאר בבית. עם הראשונה נשארתי בבית אבל לא הייתי מוכן. אחרי שנות לימודים ארוכות, צבא ובית ספר קודם לכן רציתי פשוט חופש. אז טיפלתי קצת, והייתי בבית, אבל בעיקר עסקתי בישיבה מול המחשב, משחקי מחשב, קריאה, שינה כחצי מהיום, צפייה בטלוויזיה. אני זוכר שנשמתי שתחיה מאוד כעסה. אולי גם לא הייתי מוכן לגמרי לאבהות ולכל מה שכרוך בכך. הרעיון של להישאר בבית היה נחמד, אבל הביצוע דרש מחיר שלא יכולתי לשלם. רק מאז שאני באתר הזה אני מבין שעשיתי לעצמי unschooling.
כשנולד השני גם לקחתי חופשה ארוכה - שנה. הפעם כבר הייתי מוכן מעט יותר ולמרות שהיה תינוק לא קל תפקדתי היטב, הרגשתי מוכן לכך, ויותר מהכל הרגשתי פחות צורך להתפרק ולבזבז את הזמן. הקשר עם הצוציק הרוויח כל כך הרבה והרגשתי אושר גדול.
עכשיו, העבודה מרחיקה אותי לאט. התיקים נופלים אט אט על הראש. עוד מרפאה. עוד עבודה באוניברסיטה. עוד מחקר. זה מושך. זה נעים. זה מחמיא. אבל זה מרחיק אותי בצעדים קטנים ובלתי מורגשים מהאבא ובן הזוג שרציתי להיות. העבודה מאוד מרתקת ומושכת כמו חול טובעני.
כאשר אני מדבר על מחשבות כאלו עם רופאים קולגים וקולגות רופאות אני נתקל פעמים רבות בחומה בצורה. מזתומרת שנה חופש? איך אפשר? ואיך מתפרנסים? ומה עושים? אני מרגיש שהם שבויים בביצה הטובענית הזו ולא מסוגלים להציץ החוצה ולראות שקיים עולם גדול בחוץ. לא יודעים כמה מרוויחים כאדם מהאטת הקצב, השהייה בבית והטיפול הצמוד בילדים. המנוחה הזו גם עושה "ריסט" בדיסק הקשיח ופתאום התיק הזה שלקחת על עצמך לא נראה חשוב כלכך. סדרי העדיפויות משתנים.
הרושם שלי הוא שאני זקוק לשילוב. שנתיים עבודה ושנה בבית. או חצי משרה וזהו. עכשיו כשאני רואה את החיים סוגרים עלי לאט לאט מבחינת העבודה, אני שוב לא מבין איך אפשר לשבור את אזיקי הזהב האלה ולחזור הביתה.
בכנוס דיברנו על השילוב בין רפואה ומחקר. איך אפשר? האם אתה לא מוותר על אחד תמורת השני? כאשר מוסיפים את המשפחה למשוואה ברור שהמשפחה היא הראשונה שמקריבה תמורת השאיפות וההתקדמות. הכי קל לוותר על ערב מחובק עם אהובתך, על עוד סיפור לילדים, על יצירה משותפת. והדבר שסובל הכי הכי היא הזוגיות.
הבעיה במצב בו רוצים להצליח בהכל הוא שמגיעים לאיזון שביר בו אתה לא עושה כלום כמו שהיית רוצה לעשות באמת. לא רופא כמו שהיית רוצה, לא חוקר, ולא איש משפחה כמו שצריך. אז איך אפשר לשלב את הכל? ואיך אפשר לקבל הבנה של החברה מסביב ותמיכה באבא שרוצה פשוט להיות בבית?
השנה קראנו את "אני לא יודע איך היא עושה את זה" סיפור נהדר על אמא שמנסה ללהטט בין כל המשימות. אני ממליץ לכולם לקרוא. כולנו מלהטטים בדרך זו או אחרת, "מנהלים זמן מוגבל" נלחמים במלחמה מתמדת.
שבתשלום

אני מאוד נהנית לקרוא את מה שאתה כותב, תודה על השיתוף @}

אני מאוד נהנית לקרוא את מה שאתה כותב,
גם אני.

הבעיה במצב בו רוצים להצליח בהכל הוא שמגיעים לאיזון שביר בו אתה לא עושה כלום כמו שהיית רוצה לעשות באמת.
התיאור שלך כל כך נכון! משום מה באתר המצב הזה בא לידי ביטוי בעיקר מצד האמהות, ונראה כאילו לאבות אין כל התלבטות. טוב שהבאת גם את הצד של האבות.

האם קיבלתם את התמונות ששלחנו במייל?

כל מילה.

שיבולת,
לא קיבלנו

כולנו מלהטטים בדרך זו או אחרת, "מנהלים זמן מוגבל" נלחמים במלחמה מתמדת.
קראתי את הקטע שהסתיים במילים האלה. הדברים מאוד דיברו אלי, נהניתי מאוד לקרוא.

פאפא תודה על שהסכמת לאפשר לי התייעצות איתך דרך המייל (זוכר, אמא שלי, אוסטאופורוזיס...?).
בכל מקרה, כרגע, אני שמהה את הבאסה שלי מהרופא שלה ומתמקדת בטיפול שלה. אני מאמינה שמתישהו בעתיד אני ארצה באמת להתייעץ איתך (אנרגיות, צריכה אנרגיות לסיפור הזה).

תודה!

ועכשיו?

אם לא קיבלתם, אולי הכתובת שיש לי לא מדוייקת. תשלחו לי משהו ל- [email protected] ואני אשלח תשובה ותמונות. כתבתי גם משהו אישי ל פאפא דוק במייל, אכתוב שוב כשתהייה לי הכתובת הנכונה מכם. בינתיים נשיקות לנסיך הקטן (באמת!) ולקוראת הצעירה מאוד. גם לכם!

ועכשיו כן !!!

עוד שבוע בצבא נעלם כלא היה.
הפעם היה קשה. מעט שינה, הרבה נסיעות, ימים ארוכים. לא הגעתי למחשב בכלל.
כמה שווה זמן שלנו עלי אדמות? כמה שווה שעה?
השבוע שוחחתי עם חבר על נושא הכסף שאנחנו מרוויחים מהעבודה. כולם מתלוננים כל הזמן. לא משלמים לנו מספיק. אמרתי לו שאף אחד לא יודע כמה מעט באמת אנחנו מרוויחים. אמרתי גם שעשיתי כבר את החישוב ויצא 10 שקלים לשעה ובחודשים מסויימים אפילו פחות מכך. אמרתי לו גם שמאז החישוב שעת עבודה (ושעת חיים) היא אמת המידה שלי להרבה דברים. הרעיון כולו הגיע מ your money or your life, זה תרגיל פשוט אבל מעניין. האם אנחנו יודעים כמה אנחנו מרוויחים באמת תמורת הזמן שאנחנו נותנים בעבודה?
איך מחשבים?
מכינים טבלה עם שני טורים. בטור אחד שמים זמן בשעות, בטור השני כסף.
בשורה הראשונה כותבים כמה אנחנו מרוויחים נטו ובתא הבא כמה זמן אנחנו משקיעים בעבודה.
השורות הבאות מורכבות מכל שאר הזמן והכסף שאנחנו משקיעים כתוצאה ישירה של העבודה.
דוגמא קטנה (ולא אמיתית מהתלוש שלי

)
משכורת 5000 (שקלים בחודש) 300 (שעות עבודה בחודש)
נסיעות 1000 (שקלים בחודש אני מוציא) 50 (שעות בחודש אני מבזבז).
ביגוד לעבודה 500 (שקלים בחודש) 3 (שעות בחודש בשופינג).
וכך הלאה.
צריך להיות כנים ולכתוב באמת כמה מוציאים והסעיפים השונים משתנים מאדם לאדם. חופשות שעושים כדי לפנק את עצמנו בגלל העבודה, הוצאות פינוק, ארוחות בחוץ בגלל שלא מספיקים לבשל, בייבי סיטר או מטפלת שלא היתה אם לא היינו עובדים, עוזרת בית, אוכל מוכן, מכונית נוספת, פאלם, ספרות מקצועית, עבודה שעושים בבית, זמן להתלבש בבוקר, זמן איפור ועוד ועוד ועוד...
אחרי שגומרים לרשום את כל ההוצאות שנגרמות לנו על ידי העבודה שלנו, מפחיתים מהשכר שלנו נטו את הסכומים, ומוסיפים לזמן העבודה נטו את השעות שבזבזנו סביב העבודה. מחלקים את הסכום במספר השעות ו... וואלה - כמה שווה באמת שעת עבודה שלנו.
לרוב זה מפתיע מאוד.
אחרי שיודעים את הסכום אפשר להשתמש בו להרבה מטרות.

כאשר מציעים לנו לעבוד עוד קצת תמורת עוד קצת כסף. האם באמת שווה להפסיד שעתיים עם המשפחה עבור 20 שקלים?
כאשר חושבים על הקטנת משרה או על להפסיק לעבוד. זה מאוד מקל על העניין. אנחנו הרגשנו שבכל שנה בה לא עבדתי לא הפסדנו כסף כמעט בכלל, כי חסכנו בכל סעיפי הבזבוז הללו באופן משמעותי.
כאשר רוצים לקנות משהו שעולה למשל 100 שקלים אפשר לשאול את עצמי : האם זה שווה בשבילי 10 שעות עבודה? האם אני רוצה את זה עד כדי כך?

המידע הפשוט הזה עוזר לי להתגבר על הרבה פיתויים. המידע הזה לימד אותי את השקר הגדול שבעבודה שבאה על חשבון המשפחה והחיים שלי. יש גם את הנושא של הנאה אמיתית מהעבודה, אבל זה דיון ליום אחר. שבתשלום

הבעיה במצב בו רוצים להצליח בהכל הוא שמגיעים לאיזון שביר בו אתה לא עושה כלום כמו שהיית רוצה לעשות באמת. לא רופא כמו שהיית רוצה, לא חוקר, ולא איש משפחה כמו שצריך. אז איך אפשר לשלב את הכל? ואיך אפשר לקבל הבנה של החברה מסביב ותמיכה באבא שרוצה פשוט להיות בבית?

וואוו...וו, כמה נכון וכמה קשה.
אתה כותב נפלא ונדמה שאתה גם אדם כזה.. ועוד רופא ( חלומה של כל אמא ואישה, בלי הקריצה! ) אבל ברצינות... אדם שבחר לעזור לאנושות ברגישות.
ה- "כמו שצריך" הוא המוקש האכזר כי אנחנו מתבוננים בעצמנו בעיניים של מישהו חיצוני - כמו הורה, ושם, במצב הזה אנחנו קטנים ולעולם לא מספיק שווים. תמיד צריכים להוכיח את עצמנו עוד ועוד כדי לקבל חיוך ואישור שאנחנו בסיידר.
איך אפשר לקבל הבנה של החברה מסביב? אולי לא חייבים לקבל? אולי אתה הוא זה שצריך להתחבט ולהחליט מה לעשות וכמה, מה יהיה טוב עבורך, ואז החברה תקבל, או לא, אך זה הרבה פחות יפריע לך.
העניין הוא שכל כך קשה לנו לדעת מה באמת חשוב לנו ובאיזה מידה, שאנו נוטים לשים את החברה בתור תירוץ "שמסדר" עבורנו סידרי עדיפויות, ללא צורך להחליט באמת.
תמיכה באבא שרוצה פשוט להיות בבית? השתגעת???

לא פשוט ובטח לרופא. הרי בבית זו התבטלות

( אני גדלתי על המשפט "יש לך פוטנציאל למה את לא משתמשת בו" ).

הקושי הוא בוודאי אמיתי, התבנית החברתית כבר זורמת בדמינו ואפילו הנשים מוצאות עצמן "נקרעות" בין ילדים לעבודה/עניין/ הישגים .
אני למדתי לומר לעצמי "להוריד ציפיות" בכל פעם שעולה לי הביקורת "את לא עושה מספיק".
אני עושה הכי טוב ורק את מה שאני יכולה באותו הרגע. אכן איזון שביר כי אי אפשר להיות בכל המקומות באותו זמן. כמו ללבוש כמה כובעים.
בכל זמן ורגע להאמין שאתה נותן את כולך. זה המון. לא "כמו שצריך" אלא הכי טוב שאני יכול כעת.

תודה שהצטרפת לאתר, אתה מוסיף בו פן מאוד חשוב עבורי @}
שבת-שלום.

חשבון יפה!
אולי תכתוב על זה לבאופן?

חשבון דומה נעשה כדי לבדוק כדאיות של יציאה לעבודה של מפרנס שני - שכולל (בנוסף לכל מה שלקחת בחשבון) לשים ילדים במסגרות + מטפלות + ביגוד הולם לילדים + נסיעות לילדים וכו'.
המסקנה - רק מפרנס אחד, ילדים בחינוך ביתי, כלכלי יותר משני מפרנסים וילדים במסגרות.
(מובן שכשמדובר בתאומים בני שנה - פעמיים גן פרטי - החשבון הזה נשמע אמין לכל אחד. זה נשמע פיקציה כשמדובר בילדים במסגרות של חינוך-אלק-חינם.)

פאפא דוק יש לי כמה הערות לחישוב הזה שאתה מציע. גמני עשיתי לעצמי פעם חישוב שכזה ויצא לי שדווקא אני מרוויחה יותר ממה שחשבתי.

ראשית, חשוב לציין שאנחנו באמת מתכוונים לחישוב כלכלי גרידא של מה שהעבודה נותנת ולוקחת מאיתנו, בלי לדבר על שאר היתרונות/חסרונות של העבודה בחיינו.

לחישוב שלך, לקחת רק את הנטו של המשכורת, אבל התעלמת מהדברים הבאים:

אם אתה עובד במוסד מסודר, סביר להניח שבנוסף לנטו שלך משולמות לך ועליך, קרן השתלמות, קופת גמל, פנסייה, ביטוח מנהלים. יש מקומות שמשלמים הכל ויש כאלה שרק אחד מהמרכיבים (ואם אתה במקום עבודה שלא משלם כלום, אז כדאי לדרוש). גם את הסכומים האלה כדאי להכניס לחישוב הנטו, ומדובר בסכומים לא מבוטלים. אם אני מרוויחה 4,000 ש' נטו בחודש, ואני עובדת במוסד ממשלתי שלמרות היותו בגרעונות וכו', אני מקבלת כל חודש עוד כ 1,200 ש"ח שמשולמות לי לפנסיה, קרן השתלמות, וקופת גמל, מדובר בתוספת של ממש.

שנית, ישנם ימי המחלה שמשולמים לך כשאתה בבית (תיכף תגיד לי שאתה בעיקר חולהמהעבודה

, אז ראוי שישלמו..., אבל בינינו שפעת וכו' לא פוסחת על אף אחד, עובד או לא). אם היית עקר בית, אף אחד לא היה משלם לך על מנוחה במיטה כשאתה סובל מתחלואים. כמובן שיש גם תשלום על ימי מחלה של ילד!נוסף על כך בל נשכח את ימי החופש שגם הם משולמים לך בעבור הנאה נטו.

שלישית, ביגוד, איפור ושאר הוצאות. בהנחה שאנחנו לא נודיסטים (האומנם :-O ) , ברוב מקומות העבודה אינך נדרש לקנות מדים, ובמקום שכן, לרוב העבודה מספקת אותם או משתתפת בהוצאותיהם. את סעיף ההוצאות על ביגוד ניתן להכניס להוצאות שוטפות על החיים, לאו דווקא על עבודה. הרי אם לא הייתי מתלבשת, מתקלחת, מתאפרת לפני העבודה, הייית עושה את זה למען משהו אחר שהיה מעסיק אותי. ככה שלהכניס את זה נטו להוצאות של עבודה נראה לי קיצוני.

רביעית, יש הרבה מקומות עבודה שמספקים דברים נוספים, כמו ארוחות חינם, הסעות ועוד.. בנוסף, קיימים איגודים שונים של עובדים, מה שנקרא "ועד העובדים" המספקים כרטיסים לפעילויות תרבות כמו הצגות ילדים, מבוגרים, פארקים וכדומה, בהנחות רציניות, ששוב לא היית זכאי להם לולא העבודה. אותם איגודים לפעמים דואגים לך לביטוח חיים במחיר מוזל, או ביטוח שיניים כחלק מהאיגוד המקצועי שאתה שייך אליו, ושוב מדובר בחיסכון משמעותי בכסף שמגיע אליך בגלל שאתה עובד ולא אחרת.

עוד לא הזכרנו מתנות לחגים שלפעמים מתוגמלות נטו בכסף, או במוצרים שחוסכים לנו הוצאה כלכלית. תשלום עבור הוצאות אחזקת רכב, נייד חינם שממומן על ידי מקום העבודה או חלקו, ועוד דברים שהם די נפוצים.

גם אם מישהו/י לא מקבלים את כל הנ"ל ממקום העבודה שלהם. גם החלק שהם כן מקבלים, מוסיף הרבה מאוד למשכורת הנטו.

נקודה חשובה נוספת היא לבחון את ההכנסות מהעבודה וההוצאות בממוצע לאורך זמן. למשל בחודשים של חגים, אם אתה עובד במוסד רגיל וחוקי, סביר להניח שתקבל משכורת מלאה על הרבה פחות עבודה (חופש, אחח החופש). בנוסף אם את אישה הריונית, את זכאית ל40 ימים של היעדרות לבדיקות וכדומה במסגרת ההריון בתשלום, ולחופשת לידה של חודשיים וחצי שבה משלמים לך כשאת מטפלת בנינוקא ורחוקה מהעבודה שנות אור רבות...
חשוב לערוך חישוב שנתי, ולא חודשי. כזה שיכלול באמת את מקרי הקצה השונים.
חברה טובה שלי שקלה להיכנס להריון שהיותה אם לפעוטה. כתוצאה מאי נוחות כללית ממקום העבודה שלה וממצב כלכלי סביר בבית היא שקלה להתפטר. גם כך היא תיכננה להתפטר מיד לאחר הלידה.בדיוק על סמך חישוב כמו זה שהדגמת. בדקה את הנטו , מה נשאר לה מכל ההתרוצציות, וגרסה שהישארות בבית, תגרום לנזק כלכלי לא כבד. (מבחינת טיפול בינוקא, הדבר לא ממש שינה, כאמור, היא לא שקלה לעבור לחינוך ביתי, בתה הבכורה שהתה בגן והיא לא התכוונה לטפל בה בבית, אלא לפרגן לעצמה הריון בבית).
מאחר והם לא צאצאים של אייזנברג, היא התייעצה איתי על באמת כמה נזק כלכלי זה יעשה. לא ע"פ ההכנסות וההוצאות של העבר אלא גם לפי העתיד.
מה שבדקתי היה:
כמה ימים היא נשארת ביית עם הבכורה על מנת לטפל במחלתה, ומקבלתע ל כך כסף שלא תקבל אם תהיה עקרת בית.
כמה ימים היא עצמה תצטרך על מנת לבצע בדיקות, סריקות, ביקורות, מנוחה וכדומה הקשורים להריון וישולמו לה על ידי העבודה, אך לא בהיותה עקרת בית.
נוסיף את ההפרשות לקרנות, ולפנסיה, שבהיותה עקרת בית תאלץ להשלימן מכיסה.
נוסיף לכך את חופשת הלידה שבה היא מקבלת אחוז גבוה ממשכורתה המקורית בלי לעבוד.
יצא, שהנזק הכלכלי בהישארות בבית בהתחשב בעובדה שההכנסה הרבה יותר משמעותית, מההכנסה נטו שנבדקה רטרואקטיבית, גבוה הרבה יותר.

היא נשארה לעבוד. לקראת סוף ההריון אף שהתה בשמירת הריון. העובדה שהיא נחשבה אישה עובדת הרה, ועל כן לקבל כסף בעבור השמירה הזו סייעה לבן זוגה לוותר על שעות נוספות ולטפל בבכורה בכל אותה תקופה, וכן בתקופה הקשה שאחרי הלידה.
זו דוגמא לכמה כדאי לבדוק דברים אחורה וקדימה על סקאלה של זמן בהתחשב בהרבה שינויים בחיים (לידה, הריון, מחלה כרונית, נכות, וכל אותם מקרים שמשנים לנו את ההוצאות בחיים)

בקיצור, יש המון הכנסות מהעבודה שלא נכללות בחישוב הזה שערכת ושיכולות להאיר את התגמול הכלכלי ממקום העבודה באורח קצת אחר. שלא לדבר על להרגיש יותר מתוגמל בעבור העבודה הקשה שאתה עושה.

אכן, מדובר בחישוב כלכלי בלבד.
רוב הנקודות שלך אכן נכונות מאוד.
יש גם המון אנשים שאם לא היו "סגורים" בכלוב העבודה היו משתוללים על איזה נעליים או ג'ינס בכל יום ואז ברור שעדיף כלכלית להיות עסוקים

לגבי מהו ה"נטו" זו גם הגדרה אישית. בנטו שלי אני כולל את כל התשלומים האלו של פנסייה, קופת גמל וכדומה. אפשרות שנייה היא להתייחס לברוטו, ולהוריד ממנו מיסים וכדומה...
הנחת הבסיס שלי היא שיש אצלי נטייה טבעית להוסיף ולהגביר עבודה. מסיבה זו אני חייב חישוב שכזה ששם אותי בפרופורציה. כמובן שזהו חישוב אישי מאוד שדורש גם עבודה נפשית. כמובן שיש מקרים רבים בהם שקל שמרוויחים בעבודה שווה הרבה יותר מסתם "שקל". השווי של אלף שקלים לאדם רעב ללחם הוא רב הרבה יותר מאשר עוד אלף שקלים לאדם שמרוויח כבר 12 אלף בחודש.
זה נכון שחישוב שכזה אף פעם לא יהיה מדוייק והוא צריך להעשות על בסיס מתמיד ומשתנה כי הוא משתנה לעיתים (יש הרבה חודשים כמו מילואים למשל בהם מרוויחים הרבה פחות).
עדיין ולמרות כל מה שנאמר אנשים בטוחים לרוב שהם מרוויחים הרבה יותר ממה שבאמת מרוויחים. עדיין במקרים רבים למרות שלא מאמינים יש אפשרות לרדת בעומס העבודה או לעבור לחלקיות משרה בלי להפסיד הרבה באמת. מה שבטוח הוא שבתקופה בה אדם ממוצע משקיע 10 דקות ביום עם ילדיו, כל דבר שיסייע להוריד קצת מהעבדות המודרנית בה אנו נתונים יכול לעזור.
בהחלט נכון מה שאת אומרת. בהחלט נכון גם שהחישוב הזה מפתיע בעיקר רופאים (המשכורת שלנו סבירה, אבל עם 80 שעות עבודה בשבוע, כך שהשכר לשעה נמוך ביותרררררר).
בכל מקרה שבוע טוב ומשמח מאוד שיש עוד שחושבים לפני (ואחרי) שהם עובדים.

אה... כן, ותודה על הזווית (ראיה) השונה...
הפאפא הולך לנשק ילדודס, ולילה טוב פווווווווווו (מכבה את הנרות) ונעלם...

שפעת וכו' לא פוסחת על אף אחד, עובד או לא
עד כמה שידוע לי, מתח מחליש את המערכת החיסונית, ככה שתוספת שעות עבודה בהחלט עלולה להגדיל את הסיכון לשפעת ושאר מרעין בישין.

פלוני, גם חוסר בעבודה יכול לגרום ללחץ...

טובי, לגבי ביגוד לעבודה: עמ"נ להשאר בבית עם הילדים, משרה שאין לזלזל בערכה (אפרופו חוסר עבודה גורם לחץ) לא חייבים להחליף תלבושת כל יום, אפשר להשאר בבגדים זולים (ונוחים) הרבה יותר, עמידים יותר לכביסות ולכן שורדים יותר. כך שנראה לי שתקציב הביגוד כן יורד. החישוב שלך מאוד מעניין אבל - עדין נראה לי שההוצאות על מזון מוכן כי לא היה לנו זמן לבשל, מתנה ל"חברה" לעבודה, שאחרת לא הייתי קונה, קפה בעשרה שקלים באמצע היום (שבבית עולה עשר אגורות) שלא לדבר על ארוחות הצהרים, איזשהו פיצוי לילדים (לא חינוכי טפו טפו טפו נגיד שאני לא עושה את זה אף פעם) על שהגעתי מאוחר הביתה, הביביסיטר שלקחתי כי הגעתי מאוחר הביתה, סוף השבוע שיצאנו אליו כי היינו "חייבים" (או לפחות מאוד רצינו) להתאורר מהעבודה הקשה והסוחטת (ואני לא אומרת שמי שלא עובד בחוץ לא צריך איוורור אבל נראה לי שמי שנשאר בבית יכול להנות הרבה יותר מחופשות ארוכות של קמפינג). ולא לשכוח - היומן הדיגיטלי שקנינו - כי לכולם בעבודה יש (מנטליות של בני שמונה אבל מי לא נפל לשם?), מתנות או בגדים שקנינו ביוקר כי לא היה לי זמן/עצבים/כח לבזבז על צרכנות משווה, כל אלו כן נראים לי יקרים מאוד כלכלית.
כמי שלא מקבלת שום תנאי סוציאלי בעבודה שלה (ועובדת כבר 10 שנים, פחות או יותר באותו מקום) אני יודעת את העלות של כל התוספות שהעבודה מספקת (ואני צריכה לספק לעצמי אישית) שאת מדברת עליהם - והן עומדות סביב ה 1500-2000 ש"ח לחודש. לעומת זאת, אני לא בטוחה לגבי התמחור של כל הפרטים האחרים שציינתי. וכמו שאמר יפה מאוד פאפא דוק, השאלה היא לא "האם שווה לי לעבוד?" אלא - "האם שווה לי לעשות שעות נוספות?"

(המשכורת שלנו סבירה, אבל עם 80 שעות עבודה בשבוע, כך שהשכר לשעה נמוך ביותרררררר).

יש גם המון אנשים שאם לא היו "סגורים" בכלוב העבודה היו משתוללים על איזה נעליים או ג'ינס בכל יום ואז ברור שעדיף כלכלית להיות עסוקים
אחח, כמה נכון.

באמת חשוב לא להיכנע לעבדות לכסף.

שלום!!
נגמר הקורס קצינים (איכס) והתחילה תקופה חדשה בקריירה.
מעניין, מוזר, חדש, מקום מקסים, אנשים מיוחדים.
היום אני נהנה להיות רופא. הרגשות מציפים בחוזקה, התרגשות כזו של דבר חדש.
החורף במדבר מקסים, היום נסעתי בזריחה, בשקיעה, כל יום ספור חדש, כל יום ספר חדש.
קצת הסתובבתי כאן בשבועות האחרונים בשתיקה. לפעמים כדאי יותר לשתוק.
נשיקות

נגמר הקורס קצינים (איכס) והתחילה תקופה חדשה בקריירה.
איזה יופי.
ברכות @}

לפעמים כדאי יותר לשתוק.
נכון...

וחוץ מזה - יופי שחזרת!