הגלישה באתר מסוכנת

[אבישג_א*]

יעל, פעם זה היה שונה ? היו כאן עוד אנשים שעניינו אותך ? מיהם ? למה הם הלכו ?
איך הגעת לאתר הזה ? איך את קשורה אליו ? סתם מעניין

[יעל*]

_יעל, פעם זה היה שונה ? היו כאן עוד אנשים שעניינו אותך ? מיהם ? למה הם הלכו ?
איך הגעת לאתר הזה ? איך את קשורה אליו ? סתם מעניין_

כן, היה שונה פעם.
היו עוד נשים שעניין אותי לקרוא מה שהן כותבות. גם היום הן פה, וכותבות לעתים נדירות יחסית לפעם. הן לא ממש הלכו, פשוט פחות כותבות. למה? אני מניחה שיש כל מיני סיבות, אבל מנחשת שבשורה התחתונה, עברו כמעט 10 שנים, החיים השתנו, וגם שגרת הגלישה / כתיבה בבאופן השתנתה.
יש עוד דברים שהשתנו מבחינתי אבל אני לא יודעת אם זה מייצג משהו, זה מאוד אינדווידואלי.
איך הגעתי לאתר הזה? ב-2004, כשרק התחברתי לאינטרנט, כל פעם הייתי מוצאת את עצמי נוחתת פה דרך חיפושים בגוגל. מיד זיהיתי שמדובר בבית. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: אה, זה המקום ברשת שבו אנשים כמוני מסתובבים. לא הכרתי את מה חדש ולא ממש הבנתי איך האתר בנוי / עובד, אז קראתי המון המון דפים מעניינים שמצאתי ב{{}}מפתח נושאים. כמה חודשים אח"כ מיילדת הבית שלי המליצה לי לחפש פה תמיכה, והתחלתי לגלוש פה באופן יותר אינטנסיבי. גם אח"כ לקח לי המון זמן לגלות את מה חדש...
איך אני קשורה לפה? איך לענות על זה? זה הבית שלי ברשת. אני לא מפסבקת, ובתפוז אני מרגישה אורחת, לא מכירה שם אף אחד ולא מרגישה בנוח. פה אני מכירה הרבה אנשים שפגשתי במציאות לאורך השנים (אחרי שביססנו חברות וירטואלית), יודעת להתמצא כאן בסבך הדפים, יודעת להפיק מכאן את המידע שאני מחפשת גם אם הוא קבור בהמון רעש (מיומנות שרכשתי בעקבות שנים של עריכה בצ'יק צ'ק).
אבל אני כבר לא מחפשת פה תמיכה לשום עניין. כבר לא נוח לי לחשוף את הדברים שעוברים עלי באינטרנט, וגם יש לי פחות צורך בזה, כי מצאתי לי קהילה תומכת לא וירטואלית.

[יעל*]

מזל שבשמת היא כזאת בלתי נלאית

[מצ'רה*]

_אני פחות מתעניינת בתכנים ובכתיבה שהיא מאוד מאוד אישית ויורדת לפרטים.
באופן אישי, כרגע בחיי, הרצון שלי הוא לא לשקוע ולחפור בתוך הסיפורים והדרמות האישיות שלי ויש לי פחות עניין בהתבוססות בכאלו של אחרים. במיוחד כשאני לא מכירה אותם ואין לי גם צפי כזה.
עם זאת, מצויים פה כותבים שאני מאוד אוהבת לקרוא, ומתקיים פה לעיתים סוג של קסם בדיונים, עומק שאני לא מוצאת במקומות אחרים._
מזדהה.
אני כאן שנים על שנים. ובהחלט מרגישה שיש לי פחות מה לקרוא עם הזמן, שזה יותר רעש ופחות אות.
אני לא חווה את באופן כקהילה, אלא כמועצת חכמים (חכמות). למדתי פה המון ועדיין לומדת.

[יונת_שרון*]

אני חושבת שכדאי מאוד להגביל כתיבה אנונימית באתר, אנשים אנונימיים מרשים לעצמם להתבטא באופן מאוד מכוער בחסות האנונימיות

זו דעה מקובלת, ושגויה. אני נכנסת לכל ההודעות של פלוני אלמונית (וגם להודעות של ניקים אלמוניים אחרים) ורמת התוקפנות שלהן נמוכה משל הודעות מזוהות יותר. רבות מההודעות האלמוניות הן בעלות ערך רב. הנתונים לא תומכים בהגבלת אלמונים.

[אם_ילדה*]

אני מהמכורות החדשות.
מתיירת באתר כבר יותר משנתיים, מכורה למה חדש כשנה.
אני חושבת שקודם כל באופן משך אותי בגלל העיצוב. לעומת כל הפורומים שביקרתי מאז, הוא הרבה ידידותי למשתמש.

האתר הזה היה מקור לנחמה בהורות שלי. בודדה עם הנקתי, היה מאוד מועיל לקרוא את הנשים פה. אפילו יותר מהעיצות היה זה השיתוף בקשיים והתמודדות איתם.
האתר הוא מקור נהדר למצוא המלצות על ספרים, או שיטות מעניינות.
אני חושבת שבהרבה נושאים פה אין כל כך מה להוסיף. מיצו את הנושא בכל כך הרבה דיונים. לפעמים אפילו בא לענות, אבל מרגיש מגוחך כי הדיון הסתיים לפני כל כך הרבה שנים.

לפעמים זה הרגישלי כמו חקירה אנתרופולגית. לראות (לקרוא) מהצד איך קהילה וירטואלית מתנהלת. תמיכות. יצירת חברויות. דיונים על איך להתדיין. העלבות. מחיקות. מי מלכת הכיתה, ומי הכי קולית, ומי הכי זרוקה, ומי קיבלה הכי הרבה גריונים.
קצת קשה להכנס לזה מבחוץ.

בתור מישהי לא הכי חברתית, הייתי המומה שאפילו באנונימיות היה לי קשה להרגיש חיבור. מרגישה גם כן ש
אני לא חווה את באופן כקהילה, אלא כמועצת חכמים (חכמות). למדתי פה המון ועדיין לומדת.
אין לי שום צורך להכיר אף אחת פה באופן אישי. גם ככה לא גרה בארץ אז זה לא אופציה. אבל מאוד מעריכה שיש את המקום הזה בשביל לשמוע עוד דעות של אנשים, בעיקר נשים.

תודה על הדיון הזה, כי האמת הוא מחמם ומזמין.
@} לכולן

[בשמת_א*]

[-:

עלה בדעתי פתאום להכנס לדף הזה (אין פה אפליקציה שאומרת לבנאדם שהזכירו אותו באיזה דף...).

וואו. תודה.

[בשמת_א*]

הממממ. איפה עוד אפשר לקרוא אותי? ...
יש לי רשימת דיוור שמיועדת למשתתפי ומשתתפות הסדנאות שלי לסדר ואירגון בבית ובחיים (בלינק אפשר למצוא גם פרטי קשר).
כאמור, בעיקרון היא מיועדת למי שהשתתפו בסדנאות שלי וגם מבוססת על מה שאני מלמדת בארבעת מפגשי הסדנה, אבל אני אתייחס באופן חיובי לבקשות פרטניות ומנומקות להצטרפות לרשימת הדיוור ללא תנאי הקבלה הנדרשים... P-:


(יש לי אומץ ללחוץ על "הוסף לדף"? כן, אומץ, זה יש לי)

[יעל*]

תודה בשמת, יש לי כוונה להשתתף בסדנה שלך לכשתתקיים באזור שלי, ואמתין בסבלנות עד אז... @}

[חלוקית_נחל*]

חלוקית, את הרבה שנים כאן לא ? בין שמונה לתשע..
מה השתנה מבחינתך באתר ? פעם כתבו כאן יותר אנשים מהמעגל החברתי שלך ? אני השתנתי. גם האתר השתנה, בכיוון ההפוך לשלי, לתחושתי. התרחקנו. מידת ההתאמה ביננו פחתה. בעבר אולי כתבו כאן קצת יותר אנשים מהמעגל החברתי שלי. זה לא באמת משנה בעיני.
אתם בחינוך ביתי ? למה משפחות בחינוך ביתי מהמפגשים שלך לא כותבות כאן ? אנחנו בחינוך ביתי. לא יודעת למה משפחות שאני פוגשת לא כותבות כאן. מרביתן לא כתבו כאן גם בעבר. לגבי עצמי, הצורך הזה פחות קיים אצלי. אם יש לי סוגיה אני מעדיפה להתייעץ עם חברות מהמפגשים. זה זמין, נגיש ויעיל יותר. הן מכירות אותי, אני אותן, מתקיימת ביננו חברות. היום במפגש דיברנו לדוג' על כל מיני עניינים חברתיים רגישים בין האמהות ובין הילדים, על חינוך לפלוצים (איך ומתי), על חינוך כלכלי, החלפנו חוויות אישיות, דעות, התנסויות. מתוך כך הקשר ביננו התחזק. אני מרגישה קרובה יותר לנשים שדיברתי איתן. זה סוג של כדור שלג. באתר אני כבר לא מכירה את האנשים. מרגישה שהם פחות דומים לי ואני להם. הדבק שחיבר אותי לכאן התמוסס. וגם זו תחושה שמחזקת את עצמה ומתחזקת.
זה לא קשור לחינוך הביתי. יש משפחות חינוך ביתי שונות לגמרי ממני ומשפחות ששולחות למסגרות ואני מרגישה קרובה אליהן. זה מכנה משותף מאוד רחב. זה סוג של הלך רוח פנימי.
מה שייחד את האתר מבחינתי, אם אני מנסה לתמלל את התחושה ולתאר את הדבר החמקמק הזה, היה אולי תכנים ביקורתיים, חדשניים, סוג של כתיבה נועזת, הומוריסטית, עמוקה, מדויקת עם הקפדה על דרך ארץ. איזון בין התמיכה והאישי לבין כתיבת ידע "רעיוני" יותר. האיזון הזה הופר. קשת הנושאים התרחבה. לי זה פחות מתאים. אני לא מזהה את הצורך בסוג כזה של קשר, את הייתרון בכך.
כשאני בפארק הירדן אני מרגישה שייכות, קרבה, חלק והמון משפחות שם לא בחינוך ביתי וזה בכלל לא משנה את מידת החיבה או הקירבה.
הרבה משפחות שמגיעות לפארק גם לא כותבות כאן.
בעבר היה לי רצון להשקיע באתר, לתת. היה לי אכפת. היום אני מרגישה אחרת. אני מרגישה שהכתיבה מאוד אישית ולתועלת אישית. אם לדוג' העלתי פה בעבר סוגיה אישית להתלבטות, זה היה אחרי שעשיתי סוג של עיבוד עם עצמי ואז הנחתי שיש בדבר הזה ערך לאחרים. רצון לשותפות, ללמידה. הרגשתי את האכפתיות גם מאחרים. היום אני לא מרגישה אותה. מן הסתם כי היא לא מתקיימת בי.

בעבר האתר תמך את ההכרות שלי בעולם האמיתי, חיזק את הקשרים שלי. כיום זה לא קורה וגם אין לי עניין בכך. עדיין חברות רבות הן חברות שהכרתי באתר. עדיין מתקיים פה עושר רעיוני ייחודי.

[אבישג_א*]

חלוקית תודה, היה לי מעניין לקרא, לא בטוחה שהבנתי עד הסוף
כתבת במה האתר השתנה - במה את השתנית אבל ? ולמה לכיוון ההפוך ?

יונת ומצרה, למה היחס בין אות לרעש גדל ? בגלל שיש כאן יותר אנשים ? חשבתי על זה שפעם זה בטח היה יותר אינטימי ואנשים באו מתוך עניין, היום זה אתר מוכר ואנשים בטח באים גם כדי לפרסם את עצמם בדרכים שונות, כך אני לפעמים מרגישה וזה די מעצבן, אולי יותר מפרסומות רגילות.

בשמת, בתור מי שקיבלה כאן המון מחמאות, הייתי מצפה שתשקיעי קצת יותר בשאלות ששאלתי (-:

ורק להוסיף שנורא מצחיקה אותי הכותרת שמופיעה מדי פעם ב מה חדש - הגלישה באתר מסוכנת , אתה מרגיש את המתח באוויר (-:

[אבישג_א*]

קצת קשה להכנס לזה מבחוץ.
לא הבנתי מה שכתבת אם ילדה - את כן רוצה להרגיש פה קהילה ? כי רשמת מס' משפטים שנשמעו לי סותרים

דווקא הייתי רוצה לפגוש מכאן כל מיני נשים עמן הדיינתי אבל זה נראה לי פשוט מבצע מתיש, וחלקן גם אולי לא ירצו.


אני חושבת שבהרבה נושאים פה אין כל כך מה להוסיף. מיצו את הנושא בכל כך הרבה דיונים. לפעמים אפילו בא לענות, אבל מרגיש מגוחך כי הדיון הסתיים לפני כל כך הרבה שנים.
אני חושבת שצריך לפתוח דיונים גם אם דיברו עליהם בעבר, בכל דיון משהו מתחדש, אם לא הנושא אזי האדם.

[אבישג_א*]

מעניין שחלק ציינו שהיום יש להן תמיכה לא וירטואלית

דווקא יש לי חברות נפש בקהילה הלא וירטואלית שלי ואני ממש מרגישה שיש לי עם מי לדבר (מה שהיה חסר לי מאוד כילדה) ועדיין אני נהנית מאוד לכתוב פה ולשתף, אולי כי זה שיתוף מסוג אחר, אני מרגישה שהקהילה הוירטואלית והקהילה הלא וירטואלית שלי משלימות אחת את השנייה, ולמרות שהישוב שלי יקר יותר לליבי גם באופן זה סוג של קהילה עבורי.

[אם_ילדה*]

קצת קשה להכנס לזה מבחוץ.
הסבר
אני לא מחפשת קהילה (אחד התמדדויות היותר גדולות שיש לי עם ההורות (-:, אבל גם ככה האתר הזה לא יכול לעזור לי).
אבל מדברים של נשים אחרות שקראתי פה, נראה לי שזה קורה לא מעט. הרבה נשים הרגישו שסתמו להן את הפה.גם ממך אבישג אפשר להרגיש את זה. את לפעמים ממש זועמת ממה שקורה פה באתר. (שאלת בדרך אגב, היית רצינית לגבי הכותרת כל היום על הציצי?). מצד שני את מספיק מרגישה נוח בשביל לזעוק את דעתך, ואני מרגישה לא נוח לפתוח דף עם נושא שמאוד מעניין אותי.
הרבה פעמים זה נקרא כאילו יש פה את המקובלות, ואלו שמרגישות דחויות. אותי, האמת, זה דיי הצחיק. אני פה בעיקר בגלל החינוך ביתי, אבל מרגישה כאילו הקהילה פה דומה יותר לחברה בבית הספר.
אין לי ספק שיש נשים שכותבות פה מתוך עניין, אבל גם בשביל למכור את עצמן. עדיין יש כאלה שיתעצבנו עלהן אם הן מפרסמות קורס בככר השוק (מה יש לכן עם ההיא עם הקורס מתנה, עוד לא הצלחתי להבין). אני בחרתי כינוי קבוע והתחלתי להפתח פה סוף סוף, כי אני יודעת שבקרוב אני אצטרך מידע שהרבה נשים יוכלו לספק לי.

אז כמו שכתבתי לפני כן, המקום הזה מבחינתי הוא בשביל האינפורמציה והחלפת דעות ורעיונות, אני לא פה בשביל לחפש חברות מחוץ לרשת.
אם זה קורה, זה מקסים, אבל לא הדבר הכי חשוב מבחינתי. למדתי ממכן גם שלחברויות וירטואליות גם יכול להיות משקל מעניין.
אני חושבת שצריך לפתוח דיונים גם אם דיברו עליהם בעבר,
את צודקת ביותר, אני פשוט בן אדם שלא אוהב להרגיש נדחף (עוד משהו שאני צריכה לעבוד עליו)
ילדה יונקת קוראת אז אשלח מהר וירטואלי לכולן.

[יעל*]

תובנה מהרגע:
יש משהו שתמיד אהבתי בבאופן, ואני חושבת שהוא אחד הגורמים לכך שהגלישה באתר ממכרת וגם "מסוכנת" (במובן הזה שחשיפה לתכני האתר עשויה לשנות חיים). זה מאוד אפיין את האתר בעבר, וזה קיים גם היום אם כי פחות, לפחות בחוויה שלי. אני מדברת על התופעה הזאת, שמישהו שואל שאלה או כותב משהו באתר, ומקבל כל מיני תגובות פחות או יותר באותו קו, ואז בא מישהו אחר ושובר את הקונצנזוס לגמרי, ופתאום הדף מתעורר לחיים ויש דיון סוער... לא יודעת אם תיארתי את זה טוב, אבל נראה לי שאתן יודעות על מה אני מדברת
(אתן וצוויליך)

[אבישג_א*]

אתן וצוויליך)
זה בסדר יעל, סיכמתי כבר מזמן עם צוויליך שהוא יקבל יחס נשי עד שיביא גברים נוספים לאתר.


את לפעמים ממש זועמת ממה שקורה פה באתר. (שאלת בדרך אגב, היית רצינית לגבי הכותרת כל היום על הציצי?). מצד שני את מספיק מרגישה נוח בשביל לזעוק את דעתך, ואני מרגישה לא נוח לפתוח דף עם נושא שמאוד מעניין אותי.
מממ, טוב לא ידעתי שאני ממש זועמת פה, דווקא חשבתי שאני רגועה רוב הזמן, אז מסתבר שהמרחק בין דמותי הוירטואלית לדמותי האמיתית קטן משחשבתי. דווקא עם הזמן אני מרגישה פה יותר ויותר נוח, ומתחילה להבין שכל אחד יכול למצוא לעצמו מקום באתר, לא משנה מיהו ומהו.

לגבי הכותרת, אני באמת לא יכולה להכנס אליה במחשב שלי בגלל השם ולא חשבתי שזה יעצבן מישהו אז כתבתי אבל בעקבות ההערה של צוויל מחקתי ואני מעדיפה לא לשוב ולדון בזה.

למה את מרגישה לא בנוח לפתוח דף ?
וממליצה מאוד לפתוח לעצמך דף בית אישי

[ציל_צול*]

מתחילה להבין שכל אחד יכול למצוא לעצמו מקום באתר, לא משנה מיהו ומהו
אבישג, זה ממש מרגש לקרוא, משום שאני זוכרת היטב דברים שכתבת בעבר והיו כל כך הפוכים. אני שמחה בשבילך שככה התגלגלו הדברים.

[חלוקית_נחל*]

כתבת במה האתר השתנה - במה את השתנית אבל ? ולמה לכיוון ההפוך ?
אני בתהליך של לקיחת אחריות על סביבתי ומה שקורה לי ודילוג מעל ה"סיפורים" האישיים, האנושיים, הקורבנות, צדקנות וכו'. שחררתי את מרבית הגדרותי, ערכי, עקרונותי ואני מאפשרת לעצמי לשנות אותם בכול עת, בקלילות.
אני לא מאמינה באמת מוחלטת אלא בכזו סוביקטיבית ומשתנה. אני פחות מתערבבת רגשית ונכנסת לדרמות. פחות מתרגשת מדברים. לא רק כאן. באופן כללי, כהתנהלות לחיים.
אני מרגישה שהאתר הפך להיות אתר של "סיפורים אישיים" ותמיכה אישית. אני מרגישה לעיתים סוג של "מוחלטות", של נסיון להגדיר. זה פחות מתאים לי. התזוזה של האתר לעבר הסיפור האישי לפרטי פרטיו מנוגדת לתנועה שלי.

אני לא מרגישה שונה מן האנשים פה בניגוד למה שכתבתי בהודעה הקודמת. פחות מתקיים בי רצון להכיר, סבלנות להקשיב לכל הפרטים, פחות הזדמנויות להפגש במציאות. גיליתי שזה חשוב. משולב.
אני מרגישה שאני פחות מכירה את האנשים גם אם אני קוראת אותם.
קשה לי להסביר את זה.
מצד אחד הרבה דיבורים. מצד שני באופן אישי פחות מרגישה את משמעות המילים.

מתאתגרת כרגע בדיוק ותמלול התחושות. @}

[אבישג_א*]

הרבה פעמים זה נקרא כאילו יש פה את המקובלות, ואלו שמרגישות דחויות. אותי, האמת, זה דיי הצחיק. אני פה בעיקר בגלל החינוך ביתי, אבל מרגישה כאילו הקהילה פה דומה יותר לחברה בבית הספר.
אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שכולנו נשארים ילדים לתמיד, והנה גם בקהילה הלא וירטואלית שלי היו לי קטעים ממש כמו בבית ספר, אפילו מלכת כיתה (ישוב) הייתה (שהדיחה את עצמה זה מכבר והיום היא חברתי הטובה), והעלבויות למה לא הזמינו אותי וכמה היא חברה שלי ולמה יש לה חברות יותר טובות ממני, אני חוויתי את זה מאוד בקהילה שלי הרגילה כך שזה נראה לי ממש רגיל לראות את זה כאן ולהיפך - בזכות באופן אני מרגישה שאני מצליחה לאזן באופן בריא יותר את קשרי החברתיים כי פתאום יש לי חברות לא רק מהמקום וזה יוצר איזו שלוות נפש כי פתאום לא כל כוחות הנפש מופנים ליחסים בתוך הקהילה.

[חלוקית_נחל*]

_הרבה פעמים זה נקרא כאילו יש פה את המקובלות, ואלו שמרגישות דחויות. אותי, האמת, זה דיי הצחיק. אני פה בעיקר בגלל החינוך ביתי, אבל מרגישה כאילו הקהילה פה דומה יותר לחברה בבית הספר.
אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שכולנו נשארים ילדים לתמיד_

תחושת שייכות בעיני היא בראש ובראשונה פנימית וקשורה לערך עצמי ולאהבה עצמית. כשאני מרגישה בעלת ערך הסביבה מתואמת לכך. אני שייכת כי אני חלק, כי אני בוחרת, כי אני רוצה ואז גם אם "לא מתייחסים" למה שכתבתי זה לא משפיע על התחושה שלי. אני לא משליכה את זה על אחרים. התחושה הזו לא קשורה למשהו חיצוני אלא פנימית ותלויה בי.

אני מרגישה שבגלל שהקהילה הפכה ליותר וירטואלית ואנשים פחות מכירים אחד את השני, הם פחות מרגישים מחויבים למרחב הציבורי, פחות לוקחים אחריות עליו. יש בזה משהו יותר נינוח כשאין דיוני עריכה ועריכה אקטיבית, יותר קבלה של המציאות. מצד שני, זה ניכר וההתגייסות ההיא בכול זאת היתה ביטוי לסוג של אכפתיות ומעורבות. כרגע אני פחות מרגישה את הנתינה שהתקיימה כאן בעבר, בעבורי.

כל מה שאני כותבת ומציעה תקף גם לגבי. האתר נותר משובח, ייחודי, איכותי, מהותי ומשפיע, בעל סגנון תקשורת וכתיבה ייחודי. העובדה שפעם היה פה אולי אחרת או שאני כרגע מרגישה פחות שייכת קשורה אך ורק אלי ולא פוגעת בערכו הנוכחי בהווה כלל וכלל. הדברים דינמיים ומשתנים. מי שכותב פה ראוי ומבורך @}

[אבישג_א*]

אני מרגישה שבגלל שהקהילה הפכה ליותר וירטואלית ואנשים פחות מכירים אחד את השני, הם פחות מרגישים מחויבים למרחב הציבורי, פחות לוקחים אחריות עליו. יש בזה משהו יותר נינוח כשאין דיוני עריכה ועריכה אקטיבית, יותר קבלה של המציאות. מצד שני, זה ניכר וההתגייסות ההיא בכול זאת היתה ביטוי לסוג של אכפתיות ומעורבות. כרגע אני פחות מרגישה את הנתינה שהתקיימה כאן בעבר, בעבורי.
אה אוקי, עכשיו אני יותר מבינה למה התכוונת

[מזדמנת*]

אני פה משהו כמו שמונה שנים, בין הצללים בעיקר, לפעמים מגיחה. היו תקופות שהייתי שורצת פה המון ותקופות שנעדרתי כליל (אני טיפוס לא עקבי באופן כללי).
בקשר לשאלות שלך אבישג: ברור שיש נטייה טבעית לנוסטלגיה, וגם לחשוב שמשהו שונה הוא פחות טוב.

אני בהתחלה הייתי נכנסת לפה וקוראת בעיניים פעורות ולסת שמוטה כי פגשתי כל כך הרבה רעיונות, מושגים ואפילו סגנונות שכולם היו חדשים וחדשניים וניסחו פתאום בדיוק דברים שהיו לי מעורפלים. במשך שנים נדהמתי כל פעם מחדש מזה שכל שאלה ודילמה שאי פעם עלתה בי, ולו המופרכת ביותר, מסתבר שכבר נפתח עליה דף בבאופן, ויש לי איפה לחקור אותה, ויש לי שותפות לרעיונות לא פופולריים שהחזקתי בהם (החל מגישות חינוכיות וכלה בכביסה אקולוגית). כיוון שהרעיונות האלטרנטיביים היו כל כך נדירים במרחב הציבורי, זה היה מקום מאד חשוב בשבילי גם כדי להרגיש שאני לא לבד וגם כדי להעמיק ולהתפתח ולגבש את הזהות שלי.
אני חושבת שחלק גדול מהסיבה שאני נכנסת פחות היום היא כי אני יותר מגובשת - הנושאים שבזמנו האתר חידש לי בהם הם היום חלק אלמנטרי מהחיים שלי ואין לי את הצורך לבחון אותם כל הזמן מחדש או לפחות לא באינטנסיביות. אני משערת שגם בשביל חלק מהכותבות הוותיקות והנערצות שנעלמו עם השנים, הכתיבה באתר וההשתתפות בקהילה מילאו תפקיד בהתפתחות שלהן או בצרכים אחרים שהיו להן בחיים והן אולי הגיעו לאיזשהו מיצוי במקום הזה.

וזה כנראה משקף גם תהליך כללי יותר - יש עלייה במספר המשפחות בחינוך ביתי, מה שפעם היה ממש נדיר וחתרני הפך לקצת פחות נדיר וחתרני, וכתוצאה מזה יש יותר מסגרות וקהילות שיכולות לתמוך ולהעשיר בנושא, וגם פחות צורך בתמיכה כי זה (קצת) פחות חריג. גם נושאים "אלטרנטיביים" אחרים זולגים לאט לאט למיינסטרים. "באופן" (האתר והקהילה) יכול לקחת הרבה קרדיט על החלק שלו בהתפתחות הזו, ויכול להיות שהיום התפקיד שלו פחות משמעותי בהקשר הזה.

אני מניחה שכשהאתר ימצה את התפקיד שלו לגמרי - אולי כשהרעיונות שלו יהפכו עוד יותר מיינסטרימיים - או שההתפתחויות הטכנולוגיות ישאירו אותו מאחור (ראו מה שכתב צוויליך), אז הוא יפסיק לפעול או יתמוסס לו אל תוך המרחב הקיברנטי. ויתפנה מקום לדברים חדשים וחדשניים אחרים, שישרתו צרכים חדשים, או את אותם צרכים באופן אחר. אין טעם להצטער על הדברים האלה, אני מלאת שמחה והודיה על האתר הזה ועל מה שהוא תרם לחיי, אבל גם יודעת שדברים טובים לא יכולים ולא צריכים להמשיך לנצח, הם יכולים להתחלף בדברים טובים אחרים.

@}

[מזדמנת*]

אגב, גם לי לקח שניםםם לגלות את מה חדש, ועד היום אני מדירה את רגליי משם, מהסיבות שבגללן הדף הזה נפתח. מעדיפה להגיע לדפים במשורה ובדרכים עקלקלות

[יעל*]

מזדמנת, כתבת יפה מאוד @}

[פלוני_אלמונית*]

תודה למזדמנת שסיכמה כל-כך יפה בדיוק את מה שרציתי להגיד.
אנשים שכתבו פה בעבר-התקדמו והמשיכו הלאה,
מסגרות כתיבה אחרות שאבו אליהן אנשים נוספים (אומרים לי שיש קבוצת באופן בפייסבוק)
גוגל הפנה לכאן אנשים מסקציות אחרות, ובכל זאת האתר הזה הוא אוצר בלום,
וזה המקום להודות לאנשים היקרים שעשו רבות למענו.
היו אנשים שקודם קראתי אותם ואח"כ ידעתי מי הם,כאלה שהכרתי בעקבות האתר,וכאלה שעד היום אינני יודעת באיזה כינוי הם כותבים,וזה ממש בסדר.
היו שלבים בחיי ההוריים הטריים,שבזכות האתר נשארתי שפויה.וכן,גם לי לקח נצח להבין איך מתמצאים ומה עושים עם מה חדש.
מן תחושה כזאת, שנעשיתי בת בית אחרי שהבית קצת ננטש, אבל עדיין הוא אחלה של מקום מפגש.
ותודה לכל הכותבים למעלה,בחלוף השנים,שהצחיקו אותי עד דמעות.