הורים מרעילים ושתלטנים

אני רוצה לפתוח דיון חדש על הורים מרעילים.

בהמשך אכתוב לכם את סיפורי שהביא אותי לפתוח את הדף.
בינתיים כולם מוזמנים לספר מחוויותיהם המרנינות.

_בהמשך אכתוב לכם את סיפורי שהביא אותי לפתוח את הדף.
בינתיים כולם מוזמנים לספר מחוויותיהם המרנינות_
בדרך כלל זה עובד הפוך...

"בדרך כלל זה עובד הפוך"
נכון, אז מה, תמיד אפשר לשנות את הכללים.

נכון, אז מה, תמיד אפשר לשנות את הכללים.
ברור. אבל את זאת שחשת בצורך לפתוח את הדף, אז אך טבעי שנצפה לשמוע את סיפורך.

טוב, אז אני נכנעת ללחץ הציבורי ואתחיל.
יש לי בעיות עם ההורים שלי, יותר נכון בעיקר עם אמא שלי.
היא מנסה לשלוט בכל מה שאני עושה, להקטין אותי, קוראת לי טפשה, מטומטמת וזבל, מאימת שתבוא אלי ותכה אותי, תרצח אותי, אומרת שלא אכפת לה לשבת בכלא בגלל הרצח. דיבורים מהסוג הזה. יותר נכון צרחות. טלפונים לבעלי שמספרים לו שהיא תרצח אותי.

זאת בערך התמצית, אני קצת נסערת עכשיו מכדי לפרט, אמשיך בקרוב.

שליחה על ידי אוי* » 07 ינואר 2006, 21:50

נשמע זוועה.

זה משהו שהתחיל לאחרונה?
בכל מקרה, נראה לי שיש צורך בהתערבות של איש מקצוע.

לא בדיוק לאחרונה. בילדות הכו אותי המון. גם בידיים גם בחגורה. הרבה מכות בראש בעיקר באמצעות הידיים.
היא היתה בוכה הרבה בגלל אבא שלי, היתה מסתגרת בחדר ואומרת שהיא תחתוך את הורידים. אני הייתי קטנה ופחדתי נורא.
אח"כ בצבא, העיפה אותי מהבית כמה פעמים בטענה שאני זונה. (מצאה אצלי חבילת גלולות)
אח"כ הכריחו אותי ללמוד באוניברסיטה משהו שלא רציתי ואמרו שאם לא אצליח (זה היה לי מאוד קשה), לא יממנו לי לימודים אחרים.
כשעזבתי שם לבסוף, החליטו שאין לי מסוגלות ללימודים גבוהים. הצלחתי לשכנע בכל זאת ואכן סיימתי בהצלחה והמשכתי לתואר נוסף.
כשהבאתי את בעלי הביתה בפעם הראשונה עשו לי סצינות, העיפו אותי מהבית לאחר זמן קצר, ולא דיברתי איתם חודשים במהלכם איימו שיפנו למשטרה כי נחטפתי.
יש עוד המשך אבל אני עייפה ואמשיך לספר אחר כך.

אוי.

לא יודעת מה להגיד. את פוחדת? מרגישה שיש ממש באיום שלה? (זה כמובן נורא ואיום גם אם היא "סתם" אומרת). היא מטופלת איפושהו?
זה היה כך תמיד?

את פוחדת? מרגישה שיש ממש באיום שלה?
לא יודעת. אבל יש לה מפתח מהבית שלי.
אני נועלת מבפנים כך שלא יוכלו להיכנס.
לא חושבת שהיא תממש, זו לא פעם ראשונה.
היא יכולה לדבר מחר עם בעלי, כאילו לא היה כלום, בקול רגוע לחלוטין.

שליחה על ידי אחת* » 07 ינואר 2006, 22:10

למה את נשארת איתה בקשר בכלל?

סוג של קשר חולני. אני מתקשרת אליה המון, ורצה לספר לה כל דבר, מין לופ כזה.
חוץ מזה, הם עזרו לנו מאוד מאוד מאוד כלכלית.

שלום להולכת
ההורים שלי לא כאלה אבל אני מכירה כמה מקרים של הורים שמקטינים את הילדים ומשאירים אותם במקום נזקק ולא מצליח באמצעות עזרה כלכלית.
כמובן שבמקרה שלך זה עבר לשלב שונה לגמרי.
אני חושבת שמה שאני הייתי עושה, זה לא להסכים לתסריט הזה. אם היא מאיימת, אחר כך אי אפשר לדבר כאילו לא היה כלום אלא היא צריכה להסביר למה דיברה כך ולהתנצל.
אם היא מאיימת או צועקת, לנתק קשר לזמן מסויים ולא לספר לה דברים אפילו אם בא לספר.
לנסות להעמיד אותה בפני תוצאות של מעשיה.
ובטח שהייתי מחליפה מנעול. לאף אחד שמתנהג אלייך ככה לא צריך להיות מפתח לבית שלך אפילו אם זו אמא שלך.
חוץ מזה, היא חייבת עזרה מקצועית!

היא חייבת עזרה מקצועית

לא יודעת, אולי אני גורמת לזה. בכל אופן, היא לא תסכים לעזרה מקצועית.

לא יודעת, אולי אני גורמת לזה??????
אין שום דבר בעולם שאת יכולה לעשות שיכול להצדיק את זה שהיא מאיימת לרצוח אותך!!!

אם אין לך את הכוחות לנתק את הקשר, אז את חייבת לפחות להעזר בצד שלישי כל שהו.

האיום נאמר מתוך סערת רגשות. אני לא מנסה להצדיק אותה פשוט מנסה להבין והיא אמא שלי את מבינה.

היא תמיד אומרת שהלידה שלי הרסה לה את החיים, מנעה ממנה לעשות קריירה, הייתי חולנית וחלשה מאוד, לא אכלתי (נולדתי לפני הזמן) הקאתי הרבה, בכיתי הרבה. היא טוענת שעשיתי את הבכי וההקאות בכוונה. היא אמרה שהייתי מאיימת עליה (כשהייתי תינוקת-התחלתי לדבר מוקדם מאוד) שאני אקיא לה.
היא טוענת שהרגשתי כל פעם שהיתה מניחה את הראש על הכרית ומיד בוכה כדי שהיא לא תוכל לישון.

מצד שני , היא עזרה לי המון בחיים כולל במצבים קשים לאחרונה. אני חושבת שהאיומים נובעים מתסכול של חוסר יכולת לשלוט בי, כך שאעשה כרצונה, כי אני כבר מבוגרת ולא מתגוררת איתה.

אוי קודם כל חיבוק גדול!!! זה נשמע כאילו אמא שלך סבלה מדיכאון אחרי לידה . אולי תתני לה חומר קריאה על זה והיא תבין לבד מה אולי קרה לה? ואז אפשר לראות לגבי טיפול אפילו משותף בתחילה.

הילה, כנראה שהדיכאון שלאחר לידה נמשך עד היום.

הולכת יקרה
את חושבת שהיא לא תסכים לטיפול נכון?
את מתארת לופ כזה שעובר בין שתיכן
אני מציעה לך ללכת לעזרה מקצועית
שנים חשבתי שאני במצב ללא מוצא, עד שהתחלתי ללכת לטיפול אצל מטפלת שאני מאמינה בה, ותתפלאי! למדתי שצריך שתיים כדי לרקוד טנגו. היא השתנתה בעקבות הטיפול שלי!!

שולחת לך חיבוק חם ואוהב. זה לא מגיע לאף אחד. אמא שלך כנראה חולת נפש מסוכנת שיכולה גם לפגוע לך בנישואין כי בעלך לא יסכים שהיא תהיה בקרבת הילדים ואת מאד קשורה אליה ותהיה לך בעיה. מתוקה שלי, אני מציעה התנתקות מיידית וכמו שהציעו כאן טיפול. אני מבינה שאין לך עוד ילדים, תעשי הכל עכשיו לפני שהם נולדים. המון אהבה והצלחה. זה לא מגיע לאף אחד.

להתנתק ומיד את לא ממש רוצה/מוכנה. את מרגישה שאת חייבת לה כי היא "עוזרת" לכם?
בכל מקרה ממליצה לצמצמם את הקשר למינימום ולעשות עבודה עצמית (גם לי יש "פה גדול" - חייבת לספר הכל לכולם ולזכות באיזו תגובה, תתאמני בלספר פחות ופחות) ממליצה לך על "אזורי המשגה שלך" עד שתמצאי מטפלת טובה.

היא עזרה לי המון בחיים כולל במצבים קשים לאחרונה
באיזה מחיר?
תלמדי להסתדר לבד, או לשלם את המחיר שהיא דורשת
@}

<למסירה: סבתא מרעילה>

הולכת,
התרשמתי מדברים שרשמת כאן ובדפים אחרים שאת אשה בוגרת ונבונה. אינני מבינה מדוע יש לך צורך להמשיך את הקשר המרעיל עם אמך.
ילדים לא מוכרחים לאהוב את הוריהם, זה מיתוס! גם הורים לא חייבים לאהוב את ילדיהם שבגרו. אמך נשמעת לא בריאה בנפשה או פשוט מרשעת. שום תמיכה כלכלית לא מצדיקה את ההתעללות שאת עוברת.
כותבים אחרים המליצו לשלוח את אמך לטיפול, לדעתי זהו לא הכיוון. ראשית פתרי את בעיותייך, לכי את למטפל שיעזור לך להתנתק מהצורך הרגשי באמא מרעילה.
בהצלחה

מרשעת היא ממש לא. היא אדם טוב שדואג מאוד למשפחה. היא תמיד מאוד דואגת לי.
יש לה התפרצויות לא רציונליות שקורות לעיתים יחסית קרובות לאחרונה, היו תקופות טובות יותר שהיא לא התפרצה ככה (בתקופות האלה הלכתי בדרך שרצתה).
אני אוהבת אותה למרות הכל, היא אדם מאוד חכם ובסך הכל מאוד טובת לב. הצרחות שמורות לי בלבד. לאנשים אחרים היא לא מתנהגת בצורה כזאת.
היא לא מסוכנת כי היא אף פעם לא מישמת את מה שהיא אומרת. לדעתי הצעקות שהיו הן מזה שהיא נעלבה ממני.
זה נשמע שאני מגנה עליה אבל זה בגלל שקשה לי לקבל שמשהו איתה לא בסדר ואני נוטה להאשים את עצמי.

היו לה חיים מאוד קשים ואמא נוראית ויתכן שזה השפיע.

את מרגישה שאת חייבת לה כי היא "עוזרת" לכם?
לא, אני קשורה אליה בלי קשר לזה.

שלומית

כל מילה.
הולכת

מה אומר בעלך?

אבל זה בגלל שקשה לי לקבל שמשהו איתה לא בסדר ואני נוטה להאשים את עצמי.
אז כרגע טפלי בנקודה הזו. את חייבת את זה לעצמך אם את לא רוצה להמשיך את הקשר שלכן כפי שהוא היום.
מהי מטרת הדף? תמיכה, יעוץ, עזרה ?

היו לה חיים מאוד קשים ואמא נוראית ויתכן שזה השפיע.

יש הרבה אנשים עם חיים מאוד קשים,
השאלה היא האם את מסוגלת להכיל את ההתפרצויות שלה.

גם סבתא שלי (שגרה איתנו כ20 שנים מרעילות ומיותרות) מתפרצת רק כי לא מסכימים איתה ולא הולכים בתלם, וכי אני משתעלת וזה מעיק על העצבים שלה.
היא כבר איימה לחתוך אותי מאבר המין עד לגרון (אינספור), זרקה עלי תפוז (מקולף, מתחשבת לא?) לעין וזה רק קצה המזלג (ההמשך נשמע בדיוני לחלוטין). ואני הנכדה האהובה עליה, כן?

"היא אדם טוב שדואג מאוד למשפחה. היא תמיד מאוד דואגת לי"
וואו זה בדיוק מה שאמא שלי אומרת עליה, כשהיא מנסה לנחם אותי ולשדל אותי לשמור איתה על קשר.

"היא לא מסוכנת כי היא אף פעם לא מישמת את מה שהיא אומרת."
היא מסוכנת כי היא אוכלת חלק מהנשמה שלך, היא מסוכנת כי היא שולטת בך כי את נוחה לזה, כי את כמהה לתקופות ה"שקטות" האלה.

"לדעתי הצעקות שהיו הן מזה שהיא נעלבה ממני."
בוודאי! זו דרכם של מניפולטורים, הם בוכים/נעלבים/צועקים/"מתאבדים" כי הם נעלבים ממך.

"קשה לי לקבל שמשהו איתה לא בסדר"
לא יעזור לך להתמקד בזה, לענ"ד כדאי להתחיל בלקבל ש איתך הכל בסדר, בלי קשר לכמות הצעקות

חיבוק,
עד כמה שאני מזדהה זה קשה יותר כשזה בא מאימא.

כי את כמהה לתקופות ה"שקטות" האלה.
כמה נכון.

מהי מטרת הדף? תמיכה, יעוץ, עזרה ?
כל מה שאפשר לקבל.

מה אומר בעלך?
בעלי, רגיל, היא אוהבת אותו למרות שגם הוא הפך כמה פעמים לאויב העם. אני מונעת ממנו לענות לה. לא רוצה שתשנא אותו.
היא חושבת שאם לא תלחץ ולא תצעק אז לא נתקדם בכלום (מה שנכון בעיקרון).

גם סבתא שלי (שגרה איתנו כ20 שנים מרעילות ומיותרות)
מזדהה.

שום תמיכה כלכלית לא מצדיקה את ההתעללות שאת עוברת.
לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. נשמע ששתיכן כלואות במעגל של יחסים המשלבים מחד עזרה הדדית ושיתוף, ומאידך - המון כעס, ושנאה (כן, מילה קשה, אני יודעת...), ודיכאון, ותסכול - וזה משהו שעד שאחת מכן לא תחילט להפסיק - זה לא ייפסק.
נראה שהיא לא מסוגלת לעשות את השינוי הזה, השאלה היא - האם את מסוגלת? האם את מסוגלת להתחיל מצעד קטן? נגיד, להחליף את מנעול הבית? לא להכנע לתבנית של שיחה רגילה אחרי התקפה שכזאת? אני אפילו לא מדברת עדיין על טיפול, השאלה היא האם את מרגישה שיש לך את הכוחות לעשות שינוי קטן, שיכול להניע שינוי גדול יותר? אם לא - הבחינה הראשונה צריכה להיות בחינה עצמית - למה את מוכנה לקבל את המצב הזה? מה את מקבלת ממנה שמצדיק את היחס הזה (ולא, כסף זה לא מספיק טוב...), האם את מרגישה שיש משהו בהאשמות שלה? האם את מרגישה שאולי זה באמת מגיע לך? מאיפה נובעת הלגיטימציה שאת נותנת לה להכאיב לך כל כך? כל אלה הן שאלות שרק את יכולה לענות עליהן, אבל נראה לי שהן הבסיס המתחייב לטיפול בבעיה, או לפחות - התמודדות שלא תכאיב לך כל כך עם ההתפרצויות של אמך.

היו לה חיים מאוד קשים ואמא נוראית ויתכן שזה השפיע
אבל, הולכת, את מבינה שמה שקורה לכן עכשיו זה פשוט הגשמה של המצב שלה עם אמה? הרי עכשיו גם החיים שלך קשים בגללה, וכן, קשה כשכל שזה יישמע, כרגע (לא באופן גורף) היא נשמעת אמא נוראית גם כן....

מרגישה שיש משהו בהאשמות שלה? האם את מרגישה שאולי זה באמת מגיע לך?
במובן מסוים כן.

היא נשמעת אמא נוראית גם כן
אני חושבת שהיא לא. יש בעיות אבל היא גם תומכת הרבה מאוד.

_מהי מטרת הדף? תמיכה, יעוץ, עזרה ?
כל מה שאפשר לקבל._

משום מה נזכרתי בזה
http://www.50plus.co.il/ArticleFull.asp ... 6&Banner=5
http://www.50plus.co.il/ArticleFull.asp ... 6&Banner=5

חמודה,קבלי דבר חשוב אחד: את לא אשמה!!!!!!!

היא אדם טוב שדואג מאוד למשפחה. היא תמיד מאוד דואגת לי.

היא אדם מאוד חכם ובסך הכל מאוד טובת לב.

אדם טוב לב לא מתנהג ככה:

היא מנסה לשלוט בכל מה שאני עושה, להקטין אותי, קוראת לי טפשה, מטומטמת וזבל, מאימת שתבוא אלי ותכה אותי, תרצח אותי, אומרת שלא אכפת לה לשבת בכלא בגלל הרצח. דיבורים מהסוג הזה. יותר נכון צרחות. טלפונים לבעלי שמספרים לו שהיא תרצח אותי.

זה לא טוב לב. זו לכל הפחות בעיה נפשית קשה שיש שיגדירו אותה גם כרוע לב.

מצטרפת להמלצה
לכי את למטפל שיעזור לך להתנתק מהצורך הרגשי באמא מרעילה.

זה לגמרי מובן מדוע את עדיין בקשר הזה איתה. זה לא קל לקום ולראות את מה שאנחנו רואים בהקשיבנו לסיפורך. זה לא קל לקום ולראות את הדברים באור מפוכח. זה לא קל לקום ולצאת מהקשר אם-בת היחיד שאת מכירה. אני ממש ממש ממש מבינה אותך. ולכן את צריכה עזרה.
פני את לייעוץ מקצועי. האינטרנט אינו יכול לספק לך את זה.

קשה לך אולי להאמין אבל את טובה. את טובה. את נהדרת!
מעצם היותך את. בלי קשר למה עשית או מה לא עשית ואם העלבת או לא. את טובה. פשוט כי את את. לא צריך יותר מזה. ובגלל שאת כזו טובה ונהדרת, עשי משהו טוב למען עצמך. קחי עזרה מקצועית.

אמא שלי התעללה בי ובאחיי נפשית (וגם פיזית לפעמים) בילדותנו וגרמה לי לכעוס במשך המון שנים , כמעט כל חיי.
למדתי עם השנים לא לכעוס ולא להבין אלא פשוט לחיות את חיי בשקט ולהבין שאני לא חייבת לה כלום ושאני טובה כי אני פשוט אני.

הפתרון שלי היה לעזוב - אני כרגע כבר כמה שנים בקצה השני של הארץ וטוב לי...
יש משקעים אך אני כבר לא תקועה בעבר. אני פשוט כבר לא כועסת בכלל !

אני מדברת עם ההורים פעם בשבוע - שבועיים וזה ממש מספיק לי
אני גם ממש לא מרגישה צורך לרצות אותם - אומרת להם בפירוש שאני אעשה מה שבא לי ושלא אכפת לי מה הם אומרים... והם לא מתווכחים איתי יותר!

הרבה שנים הייתי בדכאון בגלל הילדות שלי אך מאז שהתחלתי עם ה"טיפול" הזה - אני פשוט בן אדם אחר.
אני כבר לא מסוגלת לזכור מתי כעסתי על המשפחה שלי בפעם האחרונה...

אל תשאירי את המצב כמו שהוא - את לא חייבת לאף אחד כלום , גם אם זה הורייך. ובטח ובטח לא לבן אדם שמסוגל לקרוא לך זבל וטפשה.
קחי טיפול טוב לעצמך - לא מגיע לך לסבול ככה !!!

האמת, מדי פעם את צריכה להתקומם. וכך גם אני נוהגת:
מדי פעם מתקוממת ומסבירה שאני כבר אמא לשלושה ואי אפשר להמשיך לשלוט בי ובחיי.
משתדלת להרחיק. לא לספר כל דבר. לא להפוך אותה לשותפה (למרות כל הקושי).
מדי פעם נעלמת, עסוקה!
מדי פעם מסבירה מה באמת מציק בקשר הזה (חונק, נותן תחושה שאני לא מוצלחת).
נכון שתמיד יש נסיונות מחודשים לשלוט בי ואז שוב אני מתקוממת מחדש לעתים זה מסתיים בשליטה שלי (ואני קמה והולכת משם "יש גבול למה שאני מוכנה לשמוע, מצטערת") ולעתים מסיימת ב"אני מודעת לזה שאת אוהבת אותי כל כך אבל אני צריכה לעשות את הדברים בעצמי, אני כבר אדם מבוגר".
תנסי! זה קשה לקום ולהתקומם אבל לאורך זמן "ירדו" ממך או ידעו להתייחס כראוי. שווה לא??
פתחתי פעם דף בנושא הזה. אני אעשה חיפוש ואחזור אלייך.

ובגלל שאת כזו טובה ונהדרת, עשי משהו טוב למען עצמך. קחי עזרה מקצועית.
רציתי רק לומר שאת כל זה כותבת לך מי שפעם בעצמה היתה זקוקה לעזרה כזו, והשתמשה בה. והרוויחה את עצמה האמיתית הטובה והנהדרת, שהסתתרה מתחת לאלפי שכבות של התעללות רגשית ותפישה מעוותת.

<זו אני. אם לא היה ברור.>

תנסי! זה קשה לקום ולהתקומם אבל לאורך זמן "ירדו" ממך או ידעו להתייחס כראוי. שווה לא??
ניסיתי, זה לא עובד, מביא רק להתפרצויות נוספות.

ובגלל שאת כזו טובה ונהדרת, עשי משהו טוב למען עצמך. קחי עזרה מקצועית.
לקחתי, מקווה שיעזור, תוך כמה זמן התחילו להתקלף אצלך השכבות?

אני היא הפלוני אלמונית שלמעלה, התפספס לי.

לקחתי, מקווה שיעזור
טוב לשמוע! כל הכבוד לך.

את עוד תודי לעצמך.

תוך כמה זמן התחילו להתקלף אצלך השכבות?
תוך חודשים ספורים התחלתי להרגיש טוב יותר.
אחרי שנה הרגשתי עוד יותר טוב.
אחרי שנתיים הרגשתי ממש טוב.
אחרי שלוש הרגשתי מצוין. סיימתי את הטיפול.
ומרגישה מצוין עד עכשיו. שנתיים אחרי תום הטיפול.
(טיפול פסיכולוגי).

אני שמחה שזה עזר לך מקווה שזה יעזור גם לי.

בהצלחה!
את הצעד הראשון עשית. כל הכבוד.

ההולכת באתרים - הדברים שכתבת והתגובות שקיבלת פה נגעו בי מאוד. חלק מהם לקוח גם מתוך חיי.
העניין הוא שלצערי הרב מאוד אין לי את האפשרות הכלכלית לטיפול פסיכולוגי.
זה "פינוק" שאני רק יכולה רק לפנטז עליו במצב הכספי הבעייתי.
לכן אשמח אם כמעין "שרות לציבור" (:-)) אלו שעברו טיפול כמו גיאודזית למשל ישתפו אותנו בכמה טיפים או תובנות שעלו במהלך הטיפול ועשויים לעזור למצוקה הזאת.
ידוע לי שטיפול פסיכולוגי הוא תהליך ארוך וכואב, אבל אולי בכל זאת יש כמה תמציות שאפשר לזקק ממנו ולשתף גם אותנו ה"עניים"...

אמא לה,

זה תהליך אישי. לא מדובר בתובנות כלליות על החיים שאם אספר לך עליהן הן ישנו לך משהו. כלומר אני כמובן יכולה לומר לך כל מיני דברים ויהיו לך מחשבות שונות עליהם. אבל זה עדיין דיאלוג שכלי. טיפול פסיכולוגי (ויש עוד טיפולים קונבנציונליים יותר או פחות) הוא טיפול נפשי. שבו עוברים תהליך רגשי. תהליך כזה, קשה לי לראות קורה למישהו בעקבות שיתוף שלי כאן.
את מי שבכל זאת מעניין לקרוא, יש על כך מידע בכל מיני דפים מפוזרים, אפשר לעשות חיפוש. דף למשל הוא בלוג אני אמא מבריאה.

אין לי את האפשרות הכלכלית לטיפול פסיכולוגי.
יש כיום אפשרות ללכת לטיפול דרך קופות החולים, ואז הטיפול מוזל משמעותית. ישנן גם תחנות לבריאות הנפש שמקבלות בחינם, למיטב ידיעתי.
שווה לבדוק ולהתייעץ, זה לא חייב לעלות הרבה כסף.
מה שחשוב לדעתי, זה שהפסיכלוג/ית יהיו אנשים שמרגישים בנוח איתם, ומרגישים שהם לא שופטים ולא מבקרים.
חשוב גם לדעת שאם אין קליק מדהים או אין הרגשה טובה, אז אפשר לקום ולעזוב ולמצוא מישהו אחר. לא רק אפשר - רצוי. לא כדאי להתקע עם מטפל שלא עושה לנו טוב.

יש טיפה גם ב-
ילדות מאושרת
דברים שאמרתי לבתי.
אבל שוב, זה קצת שופך אור על מה קורה בטיפול. לא יותר.

גיאודזית תודה על ההתייחסות והקישורים,
ברור לי שבתהליך פסיכולוגי אמיתי אין קיצורי דרך, ובכל זאת עניין אותי קצת לטעום מהתובנות המעשיות הקשורות לנושא הדף הזה.

שוב, קשה לכתוב כאן לעומק על הדברים האלה, אבל אנסה לכתוב בכל זאת משהו (זה כמובן יהיה קצר, פשטני ונקודתי ובכל זאת):
תינוק שנולד אמור לקבל כמה דברים בסיסיים כדי להתפתח באופן סביר. (ואני לא מדברת עכשיו על עקרון הרצף ודרך גידול באופנית, אני מדברת אפילו על פחות, על הבייסיק שבבייסיק של תיאוריות פסיכולוגיות בתרבות המערב).
אז גם לפי התרבות המנוכרת שבה אנו חיים, נדמה לי שכולם מסכימים שתינוק אמור לקבל חום ואהבה כדי להתפתח תקין. תינוק, ובהמשך גם כשהוא גדל להיות ילד כמובן.
התינוק שנולד לא מכבר, מסתכל על אמו או אביו. מה שהוא מוצא במבטם עליו - כך הוא לומד על קיומו ועל עצמו. כלומר, מודעותו על עצם קיומו ועל מי שהוא נבנית ממה שמשדרים לו.
אם מסתכלים על התינוק במבט מתפעל, בלי קשר למה שהוא עושה - התינוק לומד שהוא קיים, ושהוא ראוי להתפעלות. מעצם קיומו.
אם מסתכלים על תינוק במבט של כעס והאשמה - זה מה שלומד התינוק. שהוא לא בסדר.

אם נמשכת המגמה של ההתייחסות אל התינוק גם כשהוא ילד (מה שקורה לרוב), אז הפצעים האלה מעמיקים.
אם ניקח את התינוק שקיבל מבטים ויחס של התפעלות ואהבה: הוא גדל להיות אדם שאוהב את עצמו, כי הוא למד שהוא ראוי לכך. הוא גדל להיות אדם שמרגיש שמה שהוא לא יעשה: הוא ראוי לאהבה. בלי קשר להישגיו או כשלונותיו או כל דבר חיצוני אחר. מעצם היותו קיים, הוא אהוב וראוי. וזה משהו שהוא קריטי בעיניי לחיים שלווים של אדם.
אם ניקח את התינוק שקיבל יחס כועס ומאשים: הוא גדל בתחושה הקיומית הזו, הבסיסית, שמה שהוא לא ייעשה - הוא לא בסדר. הוא לא טוב. ובכלל מה יש לאהוב בו, אין בו הרי שום דבר. ובכלל כל המצב הזה והאומללות הזו שלו - זה בכלל אשמתו. כלומר, יש כאן אדם עם חוסר יכולת לאהוב את עצמו, לא כי הוא לא ראוי - הוא ראוי! זה קורה כי הוא לא יודע שהוא ראוי. וכמה כאב טמון כאן.

אני אפסיק, זה כל כך על קצה המזלג...
רק אוסיף שהדברים האלה עלו אצלי בטיפול, כשכמובן ניתן דגש לרקע האישי שלי ולחומרים האישיים שלי שהבאתי לטיפול. כלומר, מהתובנה הכללית הזו, ירדנו לפרטים הספציפיים של הילדות שלי. ומשם הגענו להבנות אישיות.

אבל מעבר לתובנות וניתוח וכל הדברים האלה, בטיפול קורים דברים נוספים מעצם הקשר הנרקם בין המטפל למטופל.
יש ספר מצוין שעוסק בזה של יורם יובל: NS]סערת הנפש GetProdInfo[/po].asp?prodid=10060021 שיכול לתת עוד פרספקטיבה.

מקווה שלזה כיוונת אמא לה.

גיאודזית תודה על השיתוף.
אני בטוחה שזה על קצה המזלג.
כשיהיו לי את המשאבים ללכת לטיפול - אני בטוחה שגם אצלי לא יהיו קיצורי דרך.
אצלי הפחד כיום נובע מלההפך לאמא שלי.
לפעמים אני פשוט נשמעת לעצמי כאילו היא מדברת מגרוני. זה קורה כשאני בסערת רגשות עם ילדי וזה מדליק אצלי נורה אדומה, שמהבהבת לי ואומרת שהנה אוטוטו אם לא אקח את עצמי בידיים אנציח את הדפוס המרעיל.

אצלי הפחד כיום נובע מלההפך לאמא שלי.
דברים שאמרתי לבתי עוסק בדיוק בזה.
ובעניין כשיהיו לי את המשאבים_, באמת שווה לבדוק את _תחנות לבריאות הנפש שמקבלות בחינם.

בהצלחה!

לפעמים אני פשוט נשמעת לעצמי כאילו היא מדברת מגרוני. זה קורה כשאני בסערת רגשות עם ילדי וזה מדליק אצלי נורה אדומה, שמהבהבת לי ואומרת שהנה אוטוטו אם לא אקח את עצמי בידיים אנציח את הדפוס המרעיל
אני חוששת שזה יקרה גם לי.

כי זאת דרך התגובה שאני מכירה.

בעיה קשה. ברמה האישית אני חושב שכדאי לך לחשוב על מדיטציה. תירגול יכול להביא לאחר זמן את היכולת להתבונן בהתניות שיושבות לנו עמוק בראש , ולמנוע את החזרה האוטומטית על ההתנהגות שלמדנו מהורינו.
מעבר לכך, מה שאני עושה במצבי התפרצויות של אנשים הוא פשוט לנתק מגע. אם זה בטלפון - ניתוק מיידי,ואם את לידה פשוט ללכת,את לא חייבת לספוג שום דבר.
לאט לאט היא תבין שאת כבר לא אוביקט לפריקת הכעסים שלה.

_היא תמיד אומרת שהלידה שלי הרסה לה את החיים, מנעה ממנה לעשות קריירה, הייתי חולנית וחלשה מאוד, לא אכלתי (נולדתי לפני הזמן) הקאתי הרבה, בכיתי הרבה. היא טוענת שעשיתי את הבכי וההקאות בכוונה. היא אמרה שהייתי מאיימת עליה (כשהייתי תינוקת-התחלתי לדבר מוקדם מאוד) שאני אקיא לה.
היא טוענת שהרגשתי כל פעם שהיתה מניחה את הראש על הכרית ומיד בוכה כדי שהיא לא תוכל לישון._

את מבינה מה כתבת? את מבינה באיזו מניפולציות מטורפות היא האשימה אותך? אם את אמא היום אז את בטח מבינה עד כמה זה מופרך להאשים תינוק חסר ישע בכך שהוא מקיא בכוונה על אמא שלו ומתעלעל בה כדי שהיא לא תישן.
את מבינה שמשם זה התחיל? את מבינה שאת מגנה ומצדיקה אותה כי עוד לא נתת לעצמך את החופש לכעוס ולהאשים אותה במה שהיא גרמה לך? כי עוד לא אספת את הכוח לכך?
אני אומרת לך את זה רק כדי לשים לך מראה מול העינים (חלקית) וכדי שתביני שאת היא אותה תינוקת זכה וטהורה שמגיע לה שיאהבו אותה על עצם היותה, כמות שהיא. את חייבת להבין שלא עשית שום דבר לא בסדר- לאמך היתה ויש בעיה שהיא לא טיפלה בה (והיא וודאי זקוקה לחמלה ולטיפול אבל עדיין היא התעללה ומתעללת בך), זה לא בגללך.
מאחלת לך לגייס את הכוחות לעשות את הדרך הזו.

תודה, שחר חדש.

אני רוצה לספר לך סיפור שאולי יעזור לך מעט.
בעלי סבל משך שנות חיים ארוכות התעללות מאביו שדי מזכירה מהשאת כותבת.
בתחילה שכנעתי אותו ללכת לטיפול מקצועי והוא אכן הלך.שנה לאחר שהוא סיים את הטיפול הוא התחיל לקבל אומץ לעמוד על שלו בכל מיני דברים.כמובן שזה גרר התפרצויות מטורפות מצד אביו.כמו לפוצץ את החתונה שלנו בדיוק לפני החופה כי לא הסכמתי שהדודה תלווה אותי לחופה
היום בעלי לא מדבר עם אביו כלל,הוא החליט שזה הדבר היחיד שאפשר לעשות ע"מ לחיות בשקט(יחסי).
אבא של בעלי אדם משכיל למעשה גאון!זה לא אומר שהוא לא חולה.
ויתרנו על תמיכה כלכלית מאד מפנקת כדי להשתחרר מאחיזת החנק שלו.אמרנו שאנחנו מוכנים להגיע למצב של לישון בקרטונים ולא לקבל ממנו דבר(בהקצנה).
אני לא מרחמת עליו כמובן שגם הוא עבר חיים קשים.כאלו חיים עברו כל העבריינים,אנסים,רוצחים ששמעתי עליהם.
אני יודעת שלא בונים עולם ברגע אבל הייתי מציעה לך טיפול מאיזה סוג שנראה לך.
את לא אשמה בכלום.התפקיד של ההורים שלנו הוא לאהוב אותנו ללא תנאים אם הם לא עשו זאת מאיזה סיבה שלא תהיה הם אשמים.
אמא שלך לא יודעת שהיא לא בסדר?

אני מאד רוצה לחזק את ידיך משום שהייתי שם אני יודעת כמה ייסורים אהובי עבר ואני מניחה שכאלו את עוברת היום.

הוא התחיל לקבל אומץ לעמוד על שלו בכל מיני דברים.כמובן שזה גרר התפרצויות מטורפות מצד אביו
מאוד מוכר.

היום בעלי לא מדבר עם אביו כלל,הוא החליט שזה הדבר היחיד שאפשר לעשות ע"מ לחיות בשקט(יחסי).
מקווה מאוד לא להגיע לזה.

אבא של בעלי אדם משכיל למעשה גאון!זה לא אומר שהוא לא חולה
מסכימה שאין שום קשר.

ויתרנו על תמיכה כלכלית מאד מפנקת כדי להשתחרר מאחיזת החנק שלו
כל הכבוד על הכוחות והנחישות.

אני לא מרחמת עליו כמובן שגם הוא עבר חיים קשים
כי הוא לא אבא שלך.

כאלו חיים עברו כל העבריינים,אנסים,רוצחים ששמעתי עליהם.
לא כולם, אבל נכון כנראה ברוב המקרים.

אני יודעת שלא בונים עולם ברגע אבל הייתי מציעה לך טיפול מאיזה סוג שנראה לך.
אני בטיפול.

התפקיד של ההורים שלנו הוא לאהוב אותנו ללא תנאים
מסכימה מאוד. חבל שזה לא קורה.

את לא אשמה בכלום
עדיין קשה לי לקבל את זה. אולי אני עושה משהו שגורם לזה, אולי אני אדם קשה.

אמא שלך לא יודעת שהיא לא בסדר?
אולי בתוך תוכה, לפעמים היא אומרת שהיא עשתה אותי דפוקה ולכן היא צריכה לטפל בי, היא דרך אגב מממנת את הטיפול הפסיכולוגי, (מתעקשת), למרות שהיא אמרה פעם שאני מרכלת עליה עם המטפל.

שוב התפספס לי, אני היא הפלוני אלמונית מהתגובה הקודמת.

למרות שהיא אמרה פעם שאני מרכלת עליה עם המטפל.
הולכת, את בטיפול כבר הרבה זמן? (כנראה שהתרשמתי לא נכון קודם).
איך הטיפול מתקדם?

הולכת, את בטיפול כבר הרבה זמן?
לא, לא הרבה זמן. בינתיים בעיקר חשיפה של כל מיני דברים.

_היא תמיד אומרת שהלידה שלי הרסה לה את החיים, מנעה ממנה לעשות קריירה, הייתי חולנית וחלשה מאוד, לא אכלתי (נולדתי לפני הזמן) הקאתי הרבה, בכיתי הרבה. היא טוענת שעשיתי את הבכי וההקאות בכוונה. היא אמרה שהייתי מאיימת עליה (כשהייתי תינוקת-התחלתי לדבר מוקדם מאוד) שאני אקיא לה.
היא טוענת שהרגשתי כל פעם שהיתה מניחה את הראש על הכרית ומיד בוכה כדי שהיא לא תוכל לישון.

את מבינה מה כתבת? את מבינה באיזו מניפולציות מטורפות היא האשימה אותך? אם את אמא היום אז את בטח מבינה עד כמה זה מופרך להאשים תינוק חסר ישע בכך שהוא מקיא בכוונה על אמא שלו ומתעלעל בה כדי שהיא לא תישן.
את מבינה שמשם זה התחיל? את מבינה שאת מגנה ומצדיקה אותה כי עוד לא נתת לעצמך את החופש לכעוס ולהאשים אותה במה שהיא גרמה לך? כי עוד לא אספת את הכוח לכך?
אני אומרת לך את זה רק כדי לשים לך מראה מול העינים (חלקית) וכדי שתביני שאת היא אותה תינוקת זכה וטהורה שמגיע לה שיאהבו אותה על עצם היותה, כמות שהיא. את חייבת להבין שלא עשית שום דבר לא בסדר- לאמך היתה ויש בעיה שהיא לא טיפלה בה (והיא וודאי זקוקה לחמלה ולטיפול אבל עדיין היא התעללה ומתעללת בך), זה לא בגללך.
מאחלת לך לגייס את הכוחות לעשות את הדרך הזו._

מסכימה עם כל מילה שנאמרה בהתייחסות לציטוט.

ועם על הכבוד לאמא שלך, המניפולציות שלה מעידות על אישיות לא הכי בריאה (בלשון המעטה S-:)

אולי אני אדם קשה
את לא אדם קשה. את אדם שמעולם לא יצרו לו את התשתית הבריאה לבנות לעצמו אישיות וביטחון. זה היה התפקיד שלה והיא לא מילאה אותו כראוי. לפי מה שאת מספרת, גם היא לא קיבלה את התשתית הזאת ולכן היא באמת ראויה לחמלה וזקוקה לטיפול, אבל לפי דברייך היא כנראה לא תעשה זאת. אין לי ספק שהיא יודעת בתוך תוכה שהיא "חטאה" כלפייך.
התפקיד שלך זה לשבור את השרשרת הזאת.
זה תהליך ארוך וקשה ואת צריכה עזרה וליווי בדרך הזאת, אבל זה כל-כך חשוב שתעשי זאת, בשבילך ובשביל ילדייך.
את לא אדם קשה. את קשה עם עצמך כי זה מה שאת מכירה. לו היית רואה כמה את ראויה לאהבה...
שולחת לך כזאת, במנות גדולות

_את לא אשמה בכלום
עדיין קשה לי לקבל את זה. אולי אני עושה משהו שגורם לזה, אולי אני אדם קשה._
ממש קשה לקרוא שאת חושבת את זה.
אני מאחלת לך שלא ייקח לך הרבה זמן עד שבאמת תפנימי ותרגישי שאת לא אשמה בכלום.
את בכלל לא אשמה.
זו מניפולציה אכזרית וחולנית, להאשים אותך.
אני מאוד מרחמת על אמא שלך, שממשיכה במניפולציה הזאת, אבל יש לי יותר חמלה אלייך.
תסלקי ממך את הרשע. זו לא אשמתך. זו גם לא אשמתה, גם היא קורבן, אבל קודם כל את - לא אשמה, ולא קשה.

התפקיד שלך זה לשבור את השרשרת הזאת.

נשמע כאילו הטיפול שאת עוברת מתקיים תחת חסותה, שלא לומר פטרונותה - וזה לא נשמע טוב.
יחסי התלות והשליטה ממשיכים ולופתים את הצוהר לשיחרור, שאת מנסה לפתוח לעצמך.
(או שמא את לא באמת מנסה?)

שלום הולכת יקרה,
קראתי בצער את הדף הזה.

צריך להזהר מהכללות שהרי כל מקרה לגופו, ואנחנו לא יודעים מספיק על המערכת המורכבת בה את חיה. בכל זאת אני מצטרפת בזהירות לרבים אחרים כאן בתחושה שקשה מאוד לשנות מערכת יחסים כזאת בלי שתהיה עצמאות כלכלית והפרדה בינך לבין אמך בכל מיני מובנים (כולל מפתחות לביתך).

יתכן שתצטרכי לשלם מחיר לא פשוט עבור השחרור שלך, אבל זה עשוי להיות, במפתיע, סוג של שחרור גם עבור אמך.

למרות הסבל שאת מתארת, מתקבלת התחושה שאת לא ערה לגמרי לזוועה שמתחוללת בחייך - אחרת לא היית ממשיכה להיות בקשר עם אמך או שפשוט לא היית מוכנה לשמוע אפילו רגע אחד נוסף של איומים והפחדות.

(לגבי האפשרות לא להיות בקשר - זה בתקווה שזה יהיה ניתוק זמני - עד שיחולו שינויים בך שיאפשרו לך להיות חזקה, צלולה ובהירה יותר בדיאלוג איתה).

גם אם את לפעמים "ילדה רעה" לדעתה ואפילו לדעתך - זה לא מצדיק התעללות מילולית משום סוג.
ההתנהגות שלה אינה באשמתך. יחד עם זאת, כדאי לך וזו אחריותך ללמוד, בסבלנות ובאהבה, להגן על עצמך מפני גורמים רעילים ולדאוג לעצמך.

אני מלאת צער גם על אמך שוודאי אינה בריאה לגמרי בנפשה ולכודה בריקוד טראגי כל כך איתך.
אבל האחריות הראשונה שלך היא כלפי עצמך.

חיבוק ובהצלחה!

הייתי ביחסים של התעללות רגשית מצד הורה. בגיל מאוחר החלטתי לסרב להמשך הקשר בצורה כזאת. לראשונה בחיי. בן זוגי היה אתי. זה הביא להתפרצות קשה מצדו, לנתק כואב שהביא שקט, ואחר כך הנתק לא נמשך, אלא הפך את היחסים למרוחקים אבל תקינים וסבירים. הילדים שלי אוהבים אותו ואני מקפידה על מינון בריא וריחוק בריא ובכל זאת חיי משפחה. מאחלת לך להצליח גם להביא שקט הביתה ולנשמה.
אני מסכימה עם מה שכתבו למעלה: לטובת שתיכן, אל תקבלי ממנה כסף לטיפולים. גם במחיר הפסקת הטיפולים. האפשרות להיות מטופלת בצורה נכונה תגיע. דמייני כוס עם מים חולים שאת שותה ממנה. אם לא תרוקני אותה לכיור, לא תוכל הכוס להתמלא במים טובים.

גם אני מצטרפת לממליצים להימנע מטיפול במימונה.
יותר מזה, אני חושבת שיש ערך גדול יותר עבורך, כשאת זו שמממנת את הטיפול.

החלטתי למחוק מה שכתבתי.

אז קודם כל מכיוון שכסף זה "קטע" מרכזי בסיפור שלך אז אני מציעה לך אם את חייבת להמשיך להיעזר בהם- תרגישי חופשי לקחת מהם בלי להרגיש חייבת! הורים שעוזרים לילדים שלהם זה טיבעי.
אבל לא טבעי שההורים ישלמו לילדים שלהם על טיפול שהמטרה שלו היא לשחרר את הילדים מהתלות בהוריהם. ובייחוד עם ההורים מניפולטיביים, מסוכן מאוד שהטיפול יהיה קשור למניפולציות שלהם.

קחי כסף מההורים שלך לכל דבר חומרי שאת רוצה, אבל לא לטיפולים.

אולי יום אחד יהיה לך אומץ לשאול אותה פנים אל פנים איך אמא יכולה לאיים ברצח על הבת שלה. או לקרוא לה זבל ומטומטמת. מעניין איך היא תגיב. היא תכחיש? לא תיזכור? תגיד שזה היה חד פעמי? היתפרצות רגשות? שהייתה במצב קשה?
תתפרץ שוב.

כתבו לך המון דברים בשלושת הימים האחרונים ואת שותקת. חושבת?

שחר, אני לא שותקת, אני חושבת ומעכלת את הדברים. תמשיכו לכתוב.

מאחלת לך את התבונה לפעול בצורה הטובה ביותר עבורך.
מתפללת בשבילך שתצליחי!

"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן"

רק שתדעי שאני נכנסת מדי פעם לראות אם עדכנת, אם כבר הבשלת לשתף.

תודה, שחר.
לא דיברנו כבר כמעט שלושה שבועות מלבד בעניינים פורמליים (היא התקשרה).
היום היא התקשרה לבעלי אני עניתי והיתה נחמדה. אני הייתי נחמדה אבל השתדלתי לא להאריך בשיחה. סירבתי לקחת כסף.

יפה. התקדמות, לא?

להתנתק ומייד!!
ומיד אפרט למה:
קודם כל ברור שעברת התעללות קשה בתור ילדה. ההתעללות הזאת הביאה אותך בבגרותך לחשוב דברים מסויימים עליה ולגרום לך לתלות בה. את אינך אשמה!!
גם אם את נגררת אחריה בריבים וגם אם את הידרדרת לדפוס התנהגות מסויים בעקבות הריבים איתה, אין זו אשמתך אלא שפשוט למדת ממנה דפוסים מסויימים. וזאת אל תשכחי.
דבר שני זכותך לקבל כבוד, מכל אדם באשר הוא שלא יאיים עלייך, שלא יפחד אותך ושלא יסב לך נזק. או צער.

אפילו שהיא אמא שלך עלייך להתנתק ממנה, היא אישה חולה אז מה אם היא אמא שלך?
היא לא צריכה להתעלל בך בצורה כזאת.

קודם כל אל תספרי לה דבר היא יכולה להשתמש בדברים נגדך, קושי עם הבעל קושי עם הילדים, דברים כאלה הם חומר בידיה.
אני מבינה שהיא לא מאוזנת והיא לא אחראית על ההתפרצויות שלה, אבל ותזכרי זה אבל גדול מאוד, היא צריכה ללכת לטפל בעצמה זה שהיא לא עושה את זה הופך אותה למסוכנת לסביבה שלה. וזו האחריות שלה לקבל טיפול ולא להזיק למשפחה שלה. לכן אם היא אינה מוכנה לקבל טיפול עלייך להתנתק ממנה, אין זה בריא להישאר איתה כי הרי את אינך יכולה בכל מקרה לטפל בה ולעזור לה ולשפר את מצבה.

כל זה נכתב מתוך ניסיון:
גם לי יש אמא שהיא לא מאוזנת ומאוד עצבנית, מכירה את המצב מילדות, מכות, השפלות, ריבים, צרחות, איומים ומי אשם? אני כמובן. אני גרמתי לה לצרוח עליי, אני הרבצתי לה לא היא לי, וכולי.

היא גם לא רוצה ללכת לטיפול. תחשבי שאם היא הייתה לטיפול לוקחת כדורים אולי פשוט מדובר בחוסר איזום ביוכימי כושלהוא ושנה של טיפול היה גורם לה לחזור למוטב היא הייתה חיה יותר טוב!
אבל היא מבזבזת שנים באומללות וכיעור.

אני צמצמתי את הקשר עם אימי, מידיי פעם היא מתקשרת ומאיימת , בסוף כל פגישה שלנו היא משתוללת וצורחת ומאשימה אותי בזה שאני מפלצת, ואין מה לעשות. רק להתנתק בהדרגה.

ולםא להתפתות לקחת כסף לעולם!
אמא שלי כל פעם שהיא קונה לי משהוא או נותנת לי כסף זה אומר שהיא יכולה להשתולל ולצרוח עליי, היא "קנתה" את הזכות לעשות זאת, מבינה?
בהצלחה. ותחשבי על זה.

קיבלת עצות טובות. נראה שלהרבה אנשים יש ניסיון דומה... לצערינו...

שיהיה לך בהצלחה בהיתנתקות שלך מאמא שלך. ושבת שלום

קודם כל ברור שעברת התעללות קשה בתור ילדה.
עדיין קשה לי לחשוב על זה כעל התעללות.

גם לי יש אמא שהיא לא מאוזנת ומאוד עצבנית, מכירה את המצב מילדות, מכות, השפלות, ריבים, צרחות, איומים ומי אשם? אני כמובן. אני גרמתי לה לצרוח עליי, אני הרבצתי לה לא היא לי, וכולי.
מוכר.

אמא שלי כל פעם שהיא קונה לי משהוא או נותנת לי כסף זה אומר שהיא יכולה להשתולל ולצרוח עליי, היא "קנתה" את הזכות לעשות זאת, מבינה?
היא לא עושה את זה כך.

_היא גם לא רוצה ללכת לטיפול. תחשבי שאם היא הייתה לטיפול לוקחת כדורים אולי פשוט מדובר בחוסר איזום ביוכימי כושלהוא ושנה של טיפול היה גורם לה לחזור למוטב היא הייתה חיה יותר טוב!
אבל היא מבזבזת שנים באומללות וכיעור._
היא לוקחת כדורים.

אני היא הפלוני אלמונית שמעלי.

ההולכת באתרים
אני חושבת על מצבך הרבה, בזמן האחרון,

התרופות הן פתרון בשבילה ולא בשבילך.
את צריכה לבדוק איך את מתמודדת איתה, ולהפסיק לנסות להסביר אותה.
האם זה שהיא לא מקשרת קשר ישיר בין העזרה לבין הכוח עליך מקדם את מצבך?

הסיפורים לא אותם סיפורים, אבל זו אותה מנגינה ישנה.
הפתרון למצב הזה חייב להתאים לך.
ולבוא ממך.
לפני שתשכחי, איך זה להיות אחראית על רווחתך הנפשית. בלי לפחד מהטלפון\האינטרקום, בלי לכאוב את העבר.

@}

אני כרגע בריחוק מאמא.
אמא שלי לא מסוגלת להתנתק מהמרעילה שלה. אני לא רוצה שהפצפונת תהיה בסביבה כזו. היא גם משתמשת בה כדי לרצות את החמה, כמו שהשתמשה בנו. היא מנסה למנוע את ההתפרצויות. אני לא יכולה להתחיל לתאר איך זה מרגיש, תפקיד שוברת הגלים.
אנחנו מבקרות פעם בשבוע ומדברות בטלפון אחת ליום. בכל פעם שאמא שלי לוחצת עלי להתקשר/לבקר את הסבתא אני מתקשרת פחות (זה עדיין די הדוק אבל בהשוואה לתדירות ומשך הביקורים של פעם, לארוחות שישי שבת שהפכו לארוחות שבת פעם ב), עד עכשיו נמנעתי כי זה מאוד מורגש, וגם כי המורל של אמא שלי נמוך מאוד, יש הרבה סיבות. אני גם אוהבת אותה מאוד ורוצה לראות אותה יוצאת מזה, אבל פשוט מרגישה שהיא מושכת אותי פנימה.
אני אוהבת את אמא שלי, היא משתדלת להיות מאוד טובה אלי וקשה לנו הריחוק.

יש אלטרנטיבות לניתוק, כמו רשת תמיכה רחבה. להיות הרבה עם אנשים שיש לך איתם קשר בריא, שמחזקים אותך (לאו דווקא המטפל) ומתדלקים אותך לקראת המפגשים עם אמך.

לכל המסתובבים וכותבים בדף -לכל אלו שלא פונים לקבלת עזרה בגלל מצוקה כלכלית.

ראשית - אפשר לקבל עזרה דרך קופות החולים.

במידה והדבר לא הולך:
יש קרן צדקה קטנה, אשר עוזרת לאנשים במצוקה רגשית, אשר מיצו את האפשרויות האחרות (מבחינה כלכלית), ולא יכולים בדרכים אחרות לממן טיפול נפשי.
המימון הוא מימון חלקי, לתקופת זמן מוגבלת, לעיתים ניתן כהלוואה לטווח ארוך, כשהכסף מועבר ישירות למטפל.
כל מיקרה נבדק לגופו, ובמידה ויש לנו את היכולת לעזור אנו שמחים לעשות זאת.

המעוניינים, נא לכתוב בכתב יד לפי הכתובת הבאה:

לכבוד

אהרון
קרן זה לזה,
ת.ד. 3655
שוהם.

אני אחזור אלכם טלפונית ואראה מה אפשר לעשות.

לאהרון שלום,
האם תוכל לפרט בבקשה על הקרן הזאת, מקורות המימון שלה ומטרותיה?

כל מיקרה נבדק לגופו
מי בודק ובאיזו דרך?
תודה מראש על התגובה.