החיוניות שלי

שליחה על ידי צילי* » 05 יולי 2019, 13:57

מעשה שהיה כך היה, ועודנו...
עור הפנים שלי השתנה כשעברנו לאנגליה. סטרס, אקלים אחר, גיל שעולה ואולי עוד משתנים אחרים שלא חשבתי עליהם.
חטפתי אדמומיות קבועה ופצעונים והתנהגות מאוד הורמונלית שלו. כמי שעור הפנים שלה תמיד היה מושא לגאווה ומחמאות - משהו בי לקח את זה מאוד מאוד קשה ועשיתי אינסוף ניסיונות להתמודד עם זה, ברמות נמוכות יחסית של הצלחה.
כבר מזמן הפסקתי לקוות שאקבל את העור שלי בחזרה (זה כמו לרצות שלא תהיינה לי שערות או קמטים, כנראה...) אבל רציתי עור שלא מתסכל ומבאס אותי.
ובכן... יש לי. הצלחתי. הנה מה שעשיתי ומה שהבנתי ולמדתי בעודי חוצה את קו המחצית של הניסוי שלי.

העור שלי משקף את הבריאות שלי, והבריאות הזו עומדת על חמישה אדנים: שתייה מספקת, אוכל מעולה, שינה איכותית, תנועה מספקת וויסות רגשי מצוין (כל מה שקשור ברגשות, צרכים, סטרס וכדומה).
לקחתי על עצמי להתמודד עם הכל במקביל, במקום מה שנהגתי לעשות בעבר שהיה להתמודד עם חתיכה חתיכה.
בחרתי שמונה שבועות (עברו חמישה עד כה) להתנסות במה קורה כאשר כל החמישה מטופלים היטב ממש.
וויסות רגשי מעולם לא היה בעיה עבורי. זה יושב היטב ממילא ובקלות. טיק.
שינה תמיד היתה יחסית בסדר, הולכת לישון בשעות סבירות ונהנית מיקיצה טבעית בגלל בתי ספר שמתחילים מאוחר. טיק.
תנועה דרשה עבודה. הצבתי כמטרה לפחות שעה אחת ביום של פעילות כמו הליכה, ריצה, אופניים, ריקוד, יוגה.
מים דרשו עבודה. אני שותה לרוב חצי ליטר ביום ורק בבוקר. פשוט שוכחת. הצבתי כמטרה מינימום שני ליטר.
אוכל דרש קצת עבודה. אני אוכלת מעולה אבל מוסיפה על זה כל מיני לפי החשק, בעיקר סוכרים בשוקולד או גלידה ומאפים או חטיפים. זה לא הרבה אבל אם יש שם רגישות אז היא מצטברת ומורגשת. הצבתי כמטרה לאכול כך: ירקות (טריים חיים או מבושלים אבל עדיף לא), פירות (טריים וחיים אבל אפשר גם מיובשים), עלים (עדיפות לטריים וחיים), אגוזים וזרעים, בקר, עוף, דגים, ביצים.

אחרי שבוע אחד העור שלי פשוט נשם לרווחה. ממש כך. האדמומיות החזקה ירדה, נשארה ורדרדות (לא מהסוג הבריא, מהסוג של שאריות של אדמומיות כרונית) ונשארו צלקות הפצעונים הרבים שהיו. פצעונים חדשים לא נוצרו וגם לא אדמומיות חדשה.
אחרי שבועיים התחלתי לעשות ניסויים קטנים. אכלתי למשל שני ביסים מפיצה שהבן הכין בבית הספר והיה מאוד גאה. טראח, פצעונים. חזרה מיידית לשיגרה - הם נעלמים תוך 24 שעות בעצמם.
כמה כפות של גרנולה בייתית שהכנתי למשפחה - טראח! אדמומיות ופצעונים. חזרה לשיגרה מייד - הכל נעלם תוך 24-48 שעות.
שוקולד איכותי - טארח, אדמומיות. חזרה מיידית לשיגרה - נעלם תוך יום.
הפסקתי לנסות. הבנתי שהעור שלי זקוק, ממש מתחנן, למנוחה ארוכה ארוכה ארוכה מכל הדברים האלה. הוא משתקם לאטו, ממש ממש לאטו, בעזרת כל הדברים האחרים שאני עושה, ובעזרת זה שלא נכנסים יותר דברים מעוררי רגישות.
כשלא עשיתי את כל המסביב ורק התעסקתי בתזונה זה לא עבד ככה. היתה הקלה אבל הרבה פחות ניכרת.

בשלושת השבועות שנותרו אני מתכוונת לדבוק בזה כמיטב יכולתי ואחר כך לכלכל את צעדיי לגבי המשך החיים.
למשל, זה נותן לי הבנה עמוקה מה אני צריכה לעשות אם יש לי הרצאה חשובה או פגישה חשובה שלא בא לי להיראות בה רע (אני לעולם לא מתאפרת). אם בא לי לאכול שוקולד, זה יצטרך לחכות לזמן שבו יותר סביר לי להיראות ככה למשך 24 שעות. ואם לא סביר לי אז אדע מראש מהו המחיר ואוכל לבחור משהו מתאים לאכול.

עוד דברים קרו, אבל הם פחות חשובים לי למרות שהם כן מלמדים על כך שזו הדרך הנכונה עבורי.
כל מה שליחתי ויוצא מהגוף השתנה. אין לי יותר נזלות של בוקר, שתמיד תמיד היו לי, כמעט כל חיי הבוגרים. לא צריכה לקום בבוקר ולקנח את האף.
אין לי שעווה באוזניים, שזה משהו שחשבתי שעבר לי בתורשה מאבא שלי.
אין לי גרון מכחכח, שגם זה חשבתי בטעות שקיבלתי ממנו.
ריח הגוף שלי השתנה, לדעתי לטובה, פשוט אין לי שום ריח ממש רוב הזמן.
המשקל שלי ירד טיפה, באיזה קילו או קילו וחצי. אני מניחה שאם המשקל שלי יורד כאשר אני עושה הכל נכון (לדעתי...) אז כנראה הוא היה טיפה עודף שם מלכתחילה, כי כמויות האוכל שלי לא קטנו ואני תמיד שבעה ומסופקת מאוד מהארוחות שלי.
הכי מגניב - ירד לי עומס מנטאלי מהראש כי אני הרבה פחות מתעסקת באוכל, ובעיקר כי אני לא קונה כמעט אף פעם בחוץ למרות שאני מסתובבת הרבה.

ניסוי מעניין וחשוב עבורי ומאוד מאוד מהנה. יש בו אפס תחושת קיפוח או שלילה, אני מרגישה בעמדה מאוד בוחרת למרות שהתזונה שלי נראית מוגבלת, ואני שמחה בתוצאות שאני רואה.
אבוא לעדכן שוב בסיום.

הי צילי,
מאוד מעניין. בהצלחה! (גם אם את מצליחה ממילא).
תוכלי לשתף איך את מסתדרת עם הסתובבות מרובה בלי לקנות? את מתארגנת עם אוכל לכל היום?

שליחה על ידי צילי* » 05 יולי 2019, 14:36

כן, מתארגנת מראש לכל היום.
ארוחת בבוקר בבית, ואז מכינה לי לרוב חצי ליטר שייק ירוק לסביבות 11 בבוקר, ושתי קופסאות עם אוכל לצהריים וארוחת ערב מוקדמת אם אני בחוץ עד מאוחר. מוסיפה כמה תמרים ואגוזים ומסודרת.
אם אני יודעת שאהיה ליד אחת המסעדות שממש טובות לי ומשמחות אותי - מוותרת על חלק מהאוכל.
עזר לי לקנות דברים מתאימים. יש לי שתי קופסאות טובות, שני בקבוקים מתאימים ונוחים, תיק נוח לשאת את כל זה אז זה פחות מרגיש כמו... תיק

שליחה על ידי רוחל* » 06 יולי 2019, 22:43

אני לעולם לא מתאפרת
למה?
כלומר, גם אני לעולם לא מתאפרת. כבר עשרות שנים שלא התאפרתי (מאז שהייתי ילדה), אבל פתאום לאחרונה זה קצת מדגדג לי. לפני כמה ימים עצרתי וניסיתי לתהות ולהיזכר מה הסיבות שלי לזה - ולא ממש מצאתי... אז אולי באמת אנסה את זה ואבדוק איך אני מרגישה, אבל ישמח אותי לשמוע מה הסיבות שלך, אם תוכלי לשתף. זה בטח יזכיר לי גם את שלי, ויעזור לי לשקול אותן מחדש.

שליחה על ידי צילי* » 07 יולי 2019, 00:56

אין לי שום דבר נגד איפור ואם את חושבת שזה ישמח אותך, לכי על זה!
אני עצמי לא מתאפרת מאותה סיבה שאני לא צובעת את שיער השיבה שלי. אני פשוט אוהבת את הדברים כמו שהם, אוהבת להזדקן ואת הקמטים ואת הכתמים הקצת חומים של אחרי ההריונות.
אני לא מחבבת את מצב העור הכללי שלי אבל אני די בטוחה שאיפור לא ייטיב עם זה, וגם יש בי חלק שמסרב להסתיר את זה. אפילו להפך... אני רוצה לפגוש את הקלקול הזה ולהמשיך לחפש דרכים לתקן אותו. מהבחינה של היופי, אני ממש מרגישה הכי יפה כשאני הכי טבעית.

צ'ילי, אשמח לשמוע אם יש גם השפעה לכמויות המים.
(הניחוש שלי הוא שאין, אבל סקרנית לשמוע איך זה יהיה אצלך.)

שליחה על ידי צילי* » 07 יולי 2019, 09:21

אני דווקא חושבת שיש... כלומר, בשביל עור הפנים.
באופן משונה, אני חושבת שהמים זה המרכיב הכי קריטי, כי את הניסויים באוכל כבר עשיתי בעבר והם לא עזרו ככה. וגם עכשיו, כשאני אוכלת משהו שכנראה לא טוב לי וזה בא לידי ביטוי מיידית בעור הפנים, זה נעלם בתוך 24 שעות, מה שלא קרה קודם.
בזמנו כשחקרתי את הנושא של העור ראיתי הרבה התייחסות למים, משום שיובש גורם למצב של מועדות יתר לפצעונים. אם הגוף לא מיובש אז משהו שככה היה הופך לפצעון מוגלתי יהפוך להיות רק מן תפיחה אדומה בעור, למשל.
המים כנראה משפיעים על המצב שבו עור הפנים מקבל את ההתרחשות שיש לו בפנים ומבטא אותה בצורות שונות.
מים לא יוכלו למנוע הכל, אבל כנראה כן גורמים לביטוי הרבה פחות מציק של זה.
בכל אופן, זה הניחוש שלי כרגע.
בניגוד לאוכל, ששם יש לי אינטרס מדי פעם לנסות לבדוק מה קורה אם, במים אין לי את זה. זו היתה חוויה מאוד משונה (אבל מתועדת לגמרי כך שלא הופתעתי ממנה) שככל ששתיתי יותר כך חשתי יותר את הצמא שלי ורציתי לשתות יותר. התחברתי לצמא שלי מחדש אחרי הרבה שנים וזה מאוד נעים לי, וזה מוביל אותי לשתות את הכמות הזו של שני ליטר כמעט באופן טבעי. נדירים המצבים שאני צריכה לזכור וללכת לשתות בלי שבא לי.

שליחה על ידי רוחל* » 07 יולי 2019, 10:22

תודה על השיתוף צילי.
לגבי מים - גם הרפואה הקונוונציונלית אומרת ככה. לפחות זה מה שאמרה לי הרופאה הקונוונציונלית שבאתי אליה עם גרד מטורף בהריון - ליתר ביטחון לבדוק תפקוד כבד (נדמה לי), אבל הטיפול העיקרי הוא להכפיל את כמות השתייה. וזה אכן פתר את הבעיה.
שככל ששתיתי יותר כך חשתי יותר את הצמא שלי ורציתי לשתות יותר
גמני.
אבל גיליתי גם שקל מאוד לאבד מחדש את תחושת הצמא. היא מאוד ותרנית, וכשאומרים לה שצריך קודם לחתוך את הבצל ולהקפיץ את הילדה היא תרכין ראש ותחכה בסבלנות, וגם תפנים שאני עסוקה ושעדיף לא להטריד.
למרבה השמחה, תמיד אפשר להתחיל מחדש להשקות אותה.

לגבי שתיית המים אני רוצה להעיר, שממש חשוב איזה מים שותים.
למשל, אצל יונת יש מים אמיתיים, אצלי בתל אביב יש מי ים מותפלים מוכלרים ואולי אפילו עם פלואוריד (כבר התבלבלתי מרוב שהוציאו והחזירו ואני לא מתמצאת באיזה שלב זה נמצא). כלומר, אלה מים שמכילים הרבה מאוד זיהום, אבל אפס מינרלים שהיו אמורים להיות במים באופן טבעי (כגון יוד) בעקבות תהליך ההתפלה.
מים אמיתיים תורמים לגוף ולעור,
מים מזוייפים גורעים מהגוף.

עוד משתנה הוא האוכל: באיזה מים גידלו את הירקות והפירות שאת אוכלת, כמה ירקות ופירות טריים (מלאי מים) את אוכלת, כמה אוכל שבושל במים את אוכלת, מה איכות המים האלה.

אז יכול להיות שהתזונה היא אחד המשתנים הקובעים את צרכי המים של כל אדם, לצד האקלים, עונת השנה והרגלי החיים (בתוך מזגן או בבית מחומם מאבדים הרבה נוזלים וצריכים לשתות כדי להחזיר אותם).

שליחה על ידי רוחל* » 07 יולי 2019, 11:27

המים שנטרלו את הגרד שלי היו מברזים ירושלמיים.

שליחה על ידי צילי* » 07 יולי 2019, 12:08

רוחל, אני מסכימה לגמרי שזה הולך בקלות לאיבוד אבל גם שב ונמצא בחזרה. באופן כללי, וכמי שאוהבת מאוד שיח של צרכים, אני מבחינה שהצרכים הבסיסיים שלנו (לפחות אצלי! ואולי אצל כל מי שרגיל לשיח פורה איתם) כולם נוטים להיות כאלה. מסכימים להיות מושתקים אבל גם שמחים נורא לחזור לשיחה אם רק עושים להם "היי"

בשמת, אני כמובן מסכימה שהאיכות של כל מה שנכנס אלינו ועוטף אלינו חשובה ומשפיעה.
לצד זה, אני חושבת שחלק גדול ממה שבאמצע מבחינת איכות הוא בסדר גמור. נכון שהוא ישפיע פחות ממשהו איכותי (אוויר ממש נקי, מים ממש חיים, אוכל ממש אורגני וטרי ועוד) אבל כל מה שבאמצע זה בסדר.
גם אני פשוט שותה מי ברז ואני מודה שאין לי מושג באיזו איכות הם. אין לי כרגע חלופה שלא מגיעה בבקבוק פלסטיק, שזה בפני עצמו סוג של תקלה גם אם המים בפנים באו ממקור טוב.
בדיוק ראיתי לפני כמה שבועות גיוס המונים של חברה שמפתחת מתקן ביתי למים חיים על אמת. משהו מדהים, מן מזרקה פעילה כזו ששמים בה מינרלים ועוד כל מיני ולפחות על פניו זה נראה מבטיח מאוד. הם מוצאים הבדלים של ממש על צמחים שמושקים במים האלה ואני מחכה שזה יצא. עד אז אני עם מה שאני יכולה להשיג ועם תקווה ואמונה שזה יספיק בשביל חיים טובים למדי. הלוואי והיתה לי דרך להשיג יותר מזה.

את באנגליה, לא?
יש מים חיים בברזים...
גם בקצרין... לא בתל אביב.
מעניין מה יש בירושלים, יש סיכוי שגם כן מי מעיינות או בארות בעיקר. גם תלוי איפה בירושלים...

שליחה על ידי למ* » 06 אוגוסט 2019, 21:43

אולי מישהי מכירה את האפליקציה daytwo שאמורה לסייע באכילה שמוכוונת להורדת סוכר?
באינטרנט הדעות סותרות.
הרעיון הוא ששולחים בדיקת דם וצואה למעבדה ולפי התוצאות כל מאכל מקבל ציון.
לכאורה ממה שהצצתי באפליקציה
יש שם הרגשה של שפע כי יש המון אפשרויות שכן מתאימות למשתמש.
מאידך דעות סותרות. ולא זול.

מאידך דעות סותרות
למ, אפשר בבקשה שתכתבי מה הן הדעות הסותרות?
מעניין אותי לדעת. אני שמעתי על המחקר הזה של שני החוקרים ממכון ויצמן כבר לפני שנים, ומצאתי אותו פשוט מדהים. אני חושבת שהוא עדיין די בחיתוליו, ושהסוכר זה רק החלק הראשון והפשוט יותר לבדיקה.
אני רק אחת שקצת מתעניינת, לא קראתי מחקרים ואין לי שום ידע בתחום, אבל אני חושבת שלפי בדיקת חידקי המעיים שלנו נוכל יום אחד למצוא דברים גדולים, אפילו הסברים להתנהגויות מסוימות של כל אדם.

לאחותי יש את האפליקציה, אבל לא ראיתי אותה באופן אישי (לא את אחותי ולא את האפליקציה (-: ).
היא סיפרה לי עליה בהתלהבות ותדהמה מיד אחרי שקיבלה אותה, אבל מאז לא דיברנו על זה... אשאל אותה!
אני חושבת שאם הייתי חיה בישראל והיה לי קצת כסף, הייתי הולכת על זה.
בעיני זו ממש לא "עוד דיאטה".

יש שם הרגשה של שפע כי יש המון אפשרויות שכן מתאימות למשתמש.
נראה לי שיש מעט מאוד איסורים, אלא יותר הפתעות. מאכלים שנחשבים בריאים מאוד - לאדם אחר יהיו לא טובים.
וגם הרבה מאוד שילובים. למשל תפוח לבד - גרוע מאוד, תפוח עם אגוז מלך - מעולה.
אסייג ואומר שאחותי עשתה את הבדיקה מתוך סקרנות, ולא בגלל בעיה בריאותית.

משתפת ממש בהתרגשות שיש לי משרה חדשה. החל מעוד יומיים אני אהיה מרצה במשרה מלאה לבריאות הציבור באוניברסיטה בקנטברי (אנגליה). מאוד גאה בעצמי על ההישג הזה, בעיקר בהינתן שאת התואר היחיד הרלבנטי שלי (תואר שני בבריאות הציבור) טרם סיימתי. הפצצתי במצגת והיה ריאיון טוב והחליטו להאמין בי ובכישורי המחקר וההוראה שלי.
מעבר לגאווה הפשוטה, באתי להגיד פה שוב תודה, ולא בפעם הראשונה. אני מרגישה שלא מעט מתפישת עולמי בנוגע לבריאות הציבור התעצבה לה פה, באתר הזה ובדף הזה. ואני מאמינה שלא מעט מזה ימצא את דרכו אל סטודנטים המומים שלא יבינו מאיפה באה להם מישהי שלא מאמינה במגיפת ההשמנה או בנחיצות המוחלטת והמקודשת של כל עשרות החיסונים המומלצים או של הפלרת ותיסוף מים ומזון או דברים אחרים שבטח עוד יצוצו ויעלו בי חיוך. יש לי כוונה מלאה לאתגר את הסטודנטים שלי לגבי לא מעט מהנחות היסוד המוכרות, ועל אף אופיי הספקני והחוקר מטבעו אני מכירה בשמחה רבה בתרומה של האתר הזה והדף הזה לטיפוח של התכונות האלה בתוכי, ושל הידע שמאפשר אותן.
שיהיה לי בהצלחה ותודה לכל מי שעדיין פה על כל מה שנתתן, במידע ובשאלות ובדיונים פוריים לאורך עשור של חיוניות.

למ, ממידע על האפליקציה הזו (ועל אחותה האמריקאית/אנגליה "זואי", שמבוססת על מחקר אפילו עוד יותר גדול ומורכב), כן מדובר בעוד דיאטה. למה? כי כל הגבלת אכילה חיצונית שכוללת איסורים או הנחיות לצמצום בגלל דברים שאת לא מרגישה בעצמך היא דיאטה. היא יוצרת מצב תודעתי של הגבלה מתמשכת, אולי אפילו לחיים שלמים, ולכן היא דיאטה בתחפושת. כל מי ומה שאומרים לך מה לאכול ומה לא ומה פחות - יוצרים בתוכך את הפסיכולוגיה של דיאטה.
מותר לגמרי להסכים לקבל את זה בתור מחיר של משהו שחשוב לך או מעניין אותך, וגם עוזר להיות מודעת לזה, אבל לא כדאי להתעלם מזה. דיאטות הן דבר מזיק והתועלת בהן, אם יש בכלל, היא קיצרת מועד.

למרות זאת, המחקרים הללו סופר חשובים בעיניי ומאוד מעציב אותי שבמקום לתרגם אותם להבנה עמוקה ורחבה של תזונה והשלכותיה מתרגמים אותן להנחיות אישיות. לדעתי המחקר הזה היה אמור להסתכם בכך שנבין יותר טוב את המערכות שלנו, את הגיוון שלהן, את ההשלכות של מזון על דברים שונים, ובעיקר בעיקר את זה ש אסור לתת לאנשים תפריטים או המלצות לדיאטה כזו או אחרת כי יש סיכוי גבוה שזה לא יתאים להם.
כדי שהמלצות כן תהיינה מתאימות באמת נדרש מידע אינסופי על האדם. ולא רק שמידע כזה בכל רגע נתון לא קיים, לסבך לאנשים את החיים עם המלצות תזונה מדויקות זו פשוט טעות. עוד צעד שמרחיק אותם מהרצון והיכולת להכיר את הגוף שלהם בעצמם. אנשים שאני מכירה וניסו את זה התחילו (כמו בכל דיאטה, יש לציין...) בשמחה והתלהבות רבה ותחושה של "סוף סוף אני יודעת מה טוב לי וזה מה שאוכל" וזנחו את זה בפרק זמן של בין שבועות לחודשים. בדיוק בדיוק כמו בכל שאר הדיאטות.

בשמת, חשבתי עליך. היינו חמישה שבועות בספרד ושבנו אתמול. השבוע האחרון היה בפירנאים אז בישלנו ושתינו והתקלחנו במים ישר מהפירנאים. כלומר, זה מה שיש בברזים. ובטיולים שלנו מילאנו מים מהנהרות והמפלים. קשה לתאר כמה זה אלוהי ואיך האיכות מוחשית כל כך והשפעתה מיטיבה על הגוף כולו. נהיה לי צער גדול מאוד שאין לי נגישות למים כאלה על בסיס קבוע. הרגשתי עמוקות את הצדק בדברייך על השפעת איכות המים.

וואו צילי, מזל טוב על המשרה החדשה!!! תותחיתתתת

איזה יופי צילי

סטודנטים המומים שלא יבינו מאיפה באה להם מישהי.

<פרדסים>

קודם כל מצטרפת ל"איזה יופי צילי!!!!!"

ודבר שני מצטרפת להרגשת המים... ממש כך. כל הגוף מרגיש וחווה את המים הטובים במקומות האלה.

צילי,
כיפאק הייי היי היי!!!
איזה מזל גדול יש לתלמידים שלך!
בהצלחה!

צילי ,
אני ממש שמחה בשביל הסטודנטים וגם בשביל העולם בכללותו.
אני חושבת שהגישה שלך ממש מועילה, והעולם שלנו בהחלט יהיה מקום טוב יותר כאשר יותר אנשים יחשפו אליה. ואז זה לא משנה בשבילי אם זה מתחיל מאנגליה או מישראל, למרות שאם זה היה קורה פה היה לי יותר סיכוי לנסות לחמוק פנימה כ"שומעת חופשית"
ברכותי @}
ממש שמחה בשמחתך @}

שליחה על ידי למ* » 30 אוגוסט 2019, 16:53

צילי תודה רבה על התשובה
מעניין

ומזל טוב על המשרה כיף לסטודנטים שלך!

_אולי מישהי מכירה את האפליקציה daytwo שאמורה לסייע באכילה שמוכוונת להורדת סוכר?
באינטרנט הדעות סותרות.
הרעיון הוא ששולחים בדיקת דם וצואה למעבדה ולפי התוצאות כל מאכל מקבל ציון._
הבעל שלי משתתף במחקר המשך של זה. הוא קיבל מדבקה לניטור הסוכר למשך שבועיים, אפליקציה שבה היה צריך לכתוב בקפדנות כל דבר שהכניס לפה, כולל הכמות ובאיזו שעה וגם לכתוב על איכות השינה (כמה שעות ישן כל לילה וכמה הפסקות היו לו). בתום השבועיים הגיע שליח לקחת את מבחנת הצואה (בדיקות דם הוא עשה מראש בהתחלה) ואחרי שבועיים הגיע מייל עם תוצאות שמראות איזה מהארוחות (כן הצירופי מזון בארוחה משפיעים) העלו הכי הרבה סוכר ואיזה הכי פחות ובאיזו שעה של היום. תחושת הבטן שלי היתה שזאת שרלטנות וחבל.
המחקרים הללו סופר חשובים בעיניי ומאוד מעציב אותי שבמקום לתרגם אותם להבנה עמוקה ורחבה של תזונה והשלכותיה מתרגמים אותן להנחיות אישיות.
אני לגמרי מסכימה עם זה ומוסיפה שהם גם תירגמו את המחקר המאד ראשוני הזה לכסף די מיד (הבדיקות של day2 והתוצאות שלהן ממש לא משהו שכדאי להסתמך עליהן כתפריט הנצחי והנכון בשבילי).

מזל טוב צילי! איזה יופי לסטודנטים!

תודה לכולכן! כיף לי.

פלונית ותיקה תודה ששיתפת. האופן שבו תיארת את זה מתיישב עם תיאורים שאני מכירה. דעתי האישית היא שכמו הרבה דרכים להגביר שליטה מדומה, גם פה נוצר בסופו של דבר פחד מאוכל ואכילה (אם נתקעים על זה. בפועל אין חשש אמיתי כי רוב האנשים זונחים את ההמלצות בזמן קצר יחסית ואין לזה השלכות). אוי אוי אוי, אכלתי את הצירוף ההוא בשעה ההיא שמעלה לי את הסוכר, זה לא טוב. או - אוי אוי אוי, אכלתי תפוח וגרנולה ובבדיקה ראו שאשכולית וגרנולה מעלות לי את הסוכר אז אולי תפוז גם? ועוד המון דוגמאות אחרות שיכולות להיווצר מדאגה מיותרת ומידע חיצוני עודף במקום מידע פנימי בזמן אמיתי.

אחד הדברים שנתקלתי בהם ביחס לזה היה בעיניי ממש חשוב. בבדיקות היחסית ראשונות כבר ראו שלמשל יש אנשים שלחם לבן אחיד פשוט מקפיץ להם את הסוכר משמעותית, ויש כאלה שבכלל בכלל לא. כלומר, אין צורך להזהיר את האוכלוסייה מלחם לבן אחיד בכל הנוגע לסוכר בדם (כן לגבי דברים אחרים, בעיקר שהוא זולל את הקלוריות שהיינו אמורים לאכול בהן משהו הרבה יותר מזין). ואותו דבר מצאו לגבי אורז לבן, שרבים כל כך מזהירים ממנו בהקשר של סוכר ושהפך להיות אהוב מאוד בקרב שונאי הגלוטן. יש אנשים שאורז לבן לא מדגדג להם את הסוכר בכלל בצורה בעייתית ואין שום סיבה סוכרתית שהם ידאגו בכלל בגלל זה (וסביר שגם בגלל גלוטן אבל זה כבר סיפור אחר).

בקיצור, היופי במחקרים האלה הוא בפיצוץ הבועה של המלצות תזונתיות כלשהן ולא ביישום הפרטי. אני מחכה שמישהו יטרח לעשות משהו כזה עם ההשפעות של מזון מן החי ונוכל לדעת מי יכול להיות טבעוני בשלום לאורך שנים מבלי לפגוע בבריאותו ומי לא.

אין צורך להזהיר את האוכלוסייה מלחם לבן אחיד בכל הנוגע לסוכר בדם (כן לגבי דברים אחרים, בעיקר שהוא זולל את הקלוריות שהיינו אמורים לאכול בהן משהו הרבה יותר מזין)
אני יכולה לספר על עצמי בלבד שיש לי העדפה ללחם לבן על פני לחם מלא (יותר רגוע למערכת העיכול שלי) אבל 2 פרוסות הלחם (מרוחות בשכבת חמאה נאה) שאני אוכלת הן תמיד בתוספת ירק אחד או שניים חתוכים בצד ובתוספת חביתה. לא הייתי יכולה לאכול חביתה וירק ללא לחם. לתחושתי, ביחד כולם נותנים לי ארוחה משביעה ולא מפוצצת שכלולים בה לא מעט אבות מזון. מאותה סיבה אני גם מעדיפה לאכול פרי יחד עם חופן אגוזים. בלי השילוב יש לי צרבת. גם אורז אני אוכלת לבן בלבד אבל מערימה עליו שכבה גדולה של ירקות קלויים או מטוגנים קלות ומשלבת זרעונים ואגוזים. לאכול רק ירקות בארוחה בלי פחמימה משולבת- זה כנראה מחוץ לתחום בשבילי.
אני מחכה שמישהו יטרח לעשות משהו כזה עם ההשפעות של מזון מן החי ונוכל לדעת מי יכול להיות טבעוני בשלום לאורך שנים מבלי לפגוע בבריאותו ומי לא.
נראה לך שיכול להיות אדם בריא לאורך זמן ללא חלבונים וויטמינים מן החי בלי שהוא ייעזר בכימיקלים (תוספי מזון, גלולות ויטמינים וכד')? האינטואיציה שלי אומרת שאם יש דבר כזה, הוא לא באמת אדם אלא חיה מסוג אחר

מעניין אם יש אנשים טבעוניים לגמרי (ללא מוצרי חלב, דבש וביצים) יותר מעשרים שנה שאפשר לחקור את זה.

אני גם ממש דומה לפלוני אלמונית ותיקה בעניין צירופי המזון - תפריט של ירקות ובשר אבל ללא אורז ממש עשה לי רע מכמה בחינות. גם אני צריכה אורז או לחם "לאיזון" ובלי זה הגוף שלי לא מגיב טוב. לא כמות גדולה אבל זה כאילו "קושר" בין המרכיבים האחרים.
ואני ממש מסכימה לגבי
אדם בריא לאורך זמן ללא חלבונים וויטמינים מן החי בלי שהוא ייעזר בכימיקלים

עירית_לוי

צילי, ברכות חמות! אלופה. כל הכבוד

ותיקה - מה שעובד בשבילך, טוב לך. וגם בשמת, כמובן! רק את יודעת מה נעים בבטן, מה משביע, מה מרגיש כמו ארוחה ומה תורם להרגשת החיוניות שלך לאורך זמן.
אצלי למשל לפעמים לגמרי עובד רק ירקות בארוחה. לפעמים זה כל מה שבא לי. לפעמים ממש בא לי ירקות מבושלים ובשר וזהו. ולפעמים לא. ולפעמים בא לי רק פחמימות עם חמאה

לגבי טבעוניים - בוודאי שהם יהיו חייבים תוספים כלשהם, בעיקר B12. אבל... גם המון המון אנשים שאוכלים מן החי זקוקים בשלב כזה או אחר לתוספי מזון ואפילו ל B12. יש הרבה דברים בעסקי הויטמינרלים שבכלל לא קשורים למזון עצמו אלא לדברים אחרים כמו סטרס למשל, שזולל אותם ביג טיים.
בעולם שלנו להמוני אנשים מאוד מאוד קשה להגיע לתזונה מספקת לאורך זמן. או שהם מתקשים להשיג אוכל איכותי או שיש להם בעיות ספיגה או שהם מחסירים באלמנטים חשובים אחרים לבריאות. אני גם חושבת שחשוב מאוד לכבד את כל אלו שנמנעים מטעמי מוסר ומצפון (מול בעלי החיים ומול שיקולים סביבתיים כאלה ואחרים). בקיצור, ולמרות שזו מעולם לא היתה הבחירה שלי, תזונה שמלווה בתוספים היא לא איזה דבר נורא מגונה והיא מאפיינת להערכתי יותר אוכלי כל מאשר טבעונים ובטח היתה ועודנה חלק מהחיים של רוב האנשים שמשתתפים בניסויים האלה.
בנוסף, מאחר וכולם די חולים בסך הכל (גם אם בדברים כרוניים מאוד מאוד מינוריים), אין לנו שום דרך לדעת מה מגיע מאיפה ולמה. האם זה בגלל בעלי חיים שגודלו רע, או היעדר בעלי חיים בתזונה, או עודף שלהם, או מה שזה לא יהיה. כל מה שיש לנו זה השערות וניחושים ואמונות ולא שום דבר מבוסס. ואני, עם אמונות, לא מתווכחת. בינתיים

בכל מקרה, אני כיוונתי יותר לנושא החלבונים מאשר לויטמינרלים.

וואו, איזה יופי. בשעה טובה.

תודה רבה למברכות

לא קלה היא לא קלה דרכי, אבל בסוף אני אנחת שם כמו שצריך.

באתי לבקר ולעדכן שאחרי הרבה תהפוכות... המים הם התשובה לעור הפנים שלי. כמעט כמעט בוודאות.
אני כבר ארבעה חודשים נקייה מאקנה. הפנים שלי פשוט נראים מצוין אחרי שבע שנים שהם נראו ממש מבאס.
בתוך ארבעת החודשים האלה היו לי הרבה תהפוכות. אכלתי מצוין ממש ואכלתי זוועה ממש (אבל טעים! חמישה שבועות של קמפינג בספרד...). ישנתי נהדר וישנתי מזעזע (שוב, הקמפינג ההוא). זזתי מלא ובקושי זזתי. הייתי במצבים רגשיים סופר נינוחים וגם בלחץ אטומי בגלל העבודה החדשה.
הדבר היחיד שנשאר קבוע לכל אורך החודשים האלה הוא המים. שני ליטר ביום לפחות. וזה משהו שמעולם לא ניסיתי לעשות ואני מתמידה באדיקות רבה.
אז נותר לי להסיק שאם יש קבוע אחד בכל זה אז הוא האחראי לשינוי המדהים.
בקיצור, אם אכלתן אותה עם אקנה, נסו לשתות מספיק מים על בסיס יומי. זה הדבר הכי קל ופשוט שניתן לעשות ואולי במקרה זה גם יהיה הפתרון עבורכן. ואם לא - בטוח שהגוף שלכן ישמח בכל מקרה.

תפילה_לאם

צילי, מזל טוב על המשרה החדשה!!!
את בטח תפתחי לסטודנטים את הראש, ומי יודע מה זה יביא לעולם.
שנה טובה!

אני בת 44 ופתאום התחלתי להשמין. גם באזורים בגוף שבעבר גם עם העלתי משקל זה לא ניכר בהם. אני אוכלת בריא. לא מושלם, יש חטאים. וגם מסודר. לא יותר מתמיד. עושה ספורט.
קראתי שזה אופיני לגיל בגלל ירידה בחילוף חומרים וירידה במסת שריר. זה מתסכל אותי כי זה לא נוח לי בגוף וגם לא יפה. אני מרגישה שבשביל להוריד אני צריכה לאכול ממש ממש מעט ולהיות מאוד בהחזקה ומאמץ.
אשמח לרעיונות , מחשבות, תובנות,עצות ושיתופים

תתחילי להרים משקולות או לעשות סוג אחר של בניית שרירים.

אכן, זה הזמן להתחיל לבנות שרירים ולהתחזק.
אבל מעבר לזה, אני מציעה לך בחום רב ועל סמך מידע מקצועי ומדעי לשחרר את המחשבה שאת צריכה או אמורה או כדאי לך לרדת במשקל.
אני לא מתווכחת איתך על יופי. זה עניין של דעה.
לגבי הנוחות - גם על זה אין לי וויכוח אבל בנייה טובה של שרירים יכולה מאוד לעזור בזה. אני כן סקרנית לדעת במה זה לא נוח לך.
השומן החדש הזה, אם לא שינית כלום ואת אוכלת היטב וזזה וישנה היטב , הוא הדרך של הגוף להזיז אותך לקבוצת סיכון יותר טוב ביחס להרבה מחלות שההתבגרות הזו מביאה. יש קורלציה בין מה שמכונה בטעות בחברה שלנו "משקל עודף" (עד רמה מסוימת) לבין מדדי בריאות טובים יותר וסיכון נמוך יותר למחלות רבות. במושגים של BMI מדובר בקבוצה עם הערכים 26-29. החל מגילאי הארבעים המאוחרים והחמישים - מוטב לך להיות בקבוצה הזו. והכי מוטב לך להיות בקבוצה הזו וגם להיות גמישה, חזקה ובכושר.

יש לכולנו משימה קשה מאוד לשחרר את עצמנו מהמחשבה שהמשקלים האלה לא יפים או בעייתיים.
לאכול מעט זה מסוכן ממש. הסיכוי לקבל את כל הנוטריינטים שאת צריכה באכילה מועטה הוא מאוד נמוך.

שני הדברים הכי טובים שאת יכולה לעשות כרגע זה לדייק את התזונה שלך ולוודא שאת אוכלת הכי מזין שאת יכולה, ולזוז בצורה שמתאימה לך. שינה טובה והורדת סטרט גם הן קשורות מאוד לתהליכים פתאומיים של עלייה במשקל. אם שני אלו לא יושבים אצלך טוב - תתחילי משם!

אני כן סקרנית לדעת במה זה לא נוח לך
זה לא נוח לי בעיקר בבטן. תחושה של כובד. וגם קשה לי רגשית לקבל את זה.
יש בתוכי איזה ויכוח פנימי בין הרצון והתפיסה שרזה זה יותר יפה אטרקטיבי וחיוני לבין זה שאם רוב האנשים מגיל מסוים עולים במשקל אולי זה מה שנכון יותר לגוף.

השומן החדש הזה, אם לא שינית כלום ואת אוכלת היטב וזזה וישנה היטב , הוא הדרך של הגוף להזיז אותך לקבוצת סיכון יותר טוב ביחס להרבה מחלות שההתבגרות הזו מביאה
תוכלי בבקשה להרחיב?

אופיר, תחושה של כובד משתנה כאשר הגוף מתחזק. גם הגוף עצמו, כמובן, משתנה. אני תוהה אם למשל יש לך שרירי בטן חלשים שמבקשים חיזוק. אולי שרירי ליבה שהרשית לעצמך לא לטפח ועכשיו כבר אי אפשר בלי להרגיש אי נוחות?
את הויכוח הפנימי שלך אני מאוד מכבדת. תמשיכי להתווכח אותו. שני הדברים יכולים להיות נכונים בעינייך ואולי מתישהו תשתעממי מהוויכוח הזה ותקבלי כפשוטם את שני הדברים?
רזה זה כיום בהחלט יותר אטרקטיבי בחברה שבה אנחנו חיים. כלומר, אחת הדרכים שאת יכולה לנסות זה לזכור שבכל מקרה לא מדובר פה על מושגים אובייקטיביים אלא על תפישות חברתיות, שכמו בכל דבר את יכולה לבחור אם לקבל ועד כמה. ומותר לך גם לשנות את דעתך בנושא מדי פעם.
אנשים מעלים במשקל עם הגיל ממגוון רחב מאוד של סיבות. לא הייתי אומרת שזה בהכרח מה שנכון לגוף אלא שזה פשוט מה שקורה לגוף של רובנו בפועל. למשל, רובנו פחות פעילים בגילאים האלה. האם זה נכון? רבים מאיתנו יותר בסטרס בגילאים האלה. האם זה נכון?
האם אנחנו מטפחים שומן כדי לשמור עלינו בפני מחלות או שהימצאות שומן קשורה בסיכון קטן יותר מסיבות אחרות שאת חלקן איננו מבינים?
יש נושאים כאלה שבהם רבות השאלות על התשובות וכשזה ככה שווה פשוט להמשיך ולשאול עד שמתעייפים ואז נחים

יש לנו הרבה מידע על הקשר (הלא סיבתי בהכרח) בין משקל ואחוזי הסיכון לחלות במחלות שונות וגם למות בגיל כזה או אחר. אנחנו יודעים שמי שנמצא בקבוצה הזו של BMI 25/6-29 נמצא בסיכון יותר נמוך להרבה דברים. חלק טוענים שזה השומן עצמו שנחוץ לנו ואחרים טוענים שמי שיורד מהמשקל הזה הוא פשוט בדיאטה ודיאטה מסוכנת ויש גם טענות אחרות.

בשורה התחתונה להיות במשקלים האלה זה בוודאות גבוהה לא מקושר לחולי אלא לבריאות, ולכן נשאר להתמודד עם תפישות האתסטיקה שלנו ועם הנוחות שלנו. מה שבטוח זה שממש ממש לא כדאי לאכול מעט או להתאמץ בכלל לרזות ממשקלים כאלה, כי הם כמעט תמיד ידרשו סוג של דיאטה, בתודעה או בגוף ולרוב - בשניהם ביחד.

הנה הצעתי אליך - קחי לך איזו תקופה מכובדת, נגיד של חודשיים או שלושה? ובתוכם תעשי ניסוי שיעזור לך להבין מה אולי משפיע על המשקל שלך. נסי לעשות לפרק זמן מוגבל הכל נכון. לאכול היטב ומדויק לך, לזוז כמו שהגוף שלך מבקש ולחזק אותו, לישון טוב ולהוריד את רמות הסטרס אם את יכולה, ולשתות מספיק. תבדקי איך זה משפיע על המשקל שלך.
זה ניסוי שאם תתמידי בו תוכלי לבדוק אם המשקל החדש הוא תוצאה של משהו שהתחרבש לך עם הזמן או שזה פשוט המשקל שבו הגוף שלך צריך להיות כרגע וזהו.

ממש מסכימה עם כל מלה של צילי, פשוט לא היה לי כוח אבל זה בדיוק מה שרציתי לכתוב לך גם

רק בריאות

אנחנו יודעים שמי שנמצא בקבוצה הזו של BMI 25/6-29 נמצא בסיכון יותר נמוך להרבה דברים.
מענין , כי רוב שיטות התזונה שנחשבות בריאות כמו קינגסטון קליניק, מקרוביוטיקה, תפיסת הרמבם, ההיגניה הטבעית וקטוגנית המשותף לכולם , להבנתי, זה אכילה מועטה ולא מגוונת. אנשים שמתמידים בשיטות האלה ,ממה שיצא לי לראות (לא הרבה) הם מאוד רזים

אני גם תוהה מאיפה מגיעה התפיסה הזו ששומן מגן מפני מחלות מסויימות. מלבד אוסטאופורוזיס, לא מכירה את התיאוריה הזו וגם אשמח לדוגמאות קונקרטיות, אם צילי או מישהי אחרת מעוניינת להמשיך את הדיון. אני חושבת שצריך להפריד בין 2 דברים: 1. שומן כרזרבה- נראה לי שאכן עדיף להגיע לגיל מבוגר עם רזרבת שומן כלשהי. מגיל מסויים, אבל הוא גבוה בהרבה מגיל 44, הרבה קשישים אכן מרזים באופן מסוכן. כמו כן מובן שעבור מי שחולה במחלה קשה (אונקולוגית או אחרת) ומאבד משקל רב בעקבות המחלה או הטיפולים, עדיף להגיע עם "מחסנים".

שומן כגורם סיכון/גורם הכבדה-יש בהחלט קשר בין עודף משקל ניכר (דגש על ניכר!) לבין מחלות כמו סוכרת ומחלות כלי דם. להבנתי, זה לא המקרה המתואר. אני לחלוטין מבינה את ההכבדה שגןרמים אפילו מס. קילוגרמים עודפים אצל מי שהייתה יחסית רזה כל חייה. כמו כן, ממה שאני רואה סביבי לחלוטין מדובר במדרון חלקלק בו עלייה גוררת עלייה, בעיקר בגילאים הללו ועם תחילתם של שינויי גיל המעבר.

הכותבת עצמה הינה בעלת משקל עודף רב, נא להימנע מהטפות

אני גם תוהה מאיפה מגיעה התפיסה הזו ששומן מגן מפני מחלות מסויימות
לא "תפיסה" אלא מסקנות של הרבה מחקרים. תנסי לקרוא למשל את Good Calories, Bad Calories שמסכם כמות גדולה של מחקרים. זה פשוט אחד המקורות האמינים שאני זוכרת בעל פה, את האחרים אני לא זוכרת, לא טורחת לשמור אצלי רשימה ביבליוגרפית אלא רק לזכור את השורה התחתונה.

שיטות התזונה שנחשבות בריאות כמו קינגסטון קליניק, מקרוביוטיקה, תפיסת הרמבם, ההיגניה הטבעית
לדעתו של מי הן נחשבות בריאות?
תזונה קטוגנית היא תזונה קיצונית ביותר שמתאימה כריפוי למחלות קשות מסויימות (כמו אפילפסיה, ומקרים מסוימים של סרטן - בעוד שחולי סרטן אחרים יגיעו מהר יותר לקבר עם תזונה קטוגנית...), לא לאורח חיים של אנשים בריאים.
לא לכולם בריא להיות "מאוד רזים". באופן ספציפי, נמצא שלנשים בגיל בוגר (נגיד מסביבות החמישים ומעלה) מאוד לא בריא להיות רזות. זה מכניס אותן לקבוצת סיכון להרבה מאוד מחלות. כמו כן נמצא, שבקרב נשים, ככל שהכולסטרול גבוה יותר - כך הבריאות טובה יותר והן מאריכות שנים. ככל שהכולסטרול נמוך יותר - כך הן מתות מוקדם יותר.
היו הרבה מיתוסים בחצי השני של המאה העשרים, שבינתיים הופרכו. "רזה הוא בריא" הוא אחד המיתוסים. "הכולסטרול מסוכן לבריאות", עוד מיתוס. "כדי לרדת במשקל כדאי לעשות דיאטה", עוד מיתוס. "בשר אדום גורם למחלות לב", עוד מיתוס.
המיתוסים לא הסתמכו למעשה על תוצאות אמיתיות של מחקרים אלא על מניפולציות שעשו אנשים מסוימים בעמדות מפתח, בנתונים שהיתה להם גישה אליהם. מכל מיני סיבות.
אחד האנשים האלה הלך לעולמו לא מזמן (אנסל קיז), ואז נמצאו בביתו המחקרים האמיתיים ואפשר היה להיווכח כיצד הוא זייף וסילף את התוצאות כדי לפרסם את התפיסות שלו (שהיו מנוגדות בחלקן לתוצאות המחקרים, ובחלקן פשוט לא קשורות). וזו רק דוגמא אחת.

בשמת, קראתי את חלקים מהספר. לא זכור לי שהוא מציין השמנה כגורם מפחית תחלואה (עם זאת, לא קראתי את כולו). האם זכור לך איזה מחלות הוא מציין בקטגוריה הזו?
שואלת באמת מסקרנות ולא בקנטרנות. הטון לא עובר בכתיבה...

דבר נוסף. אני אחות, ונתקלת במטופלים רבים בגילאי 60-70 פלוס. מרושם בלבד (לא ערכתי מחקר או סטטיסטיקה בנושא) אני יכולה לומר שרוב האנשים שאני נתקלת בהם שנושאים "שק" של מחלות כמו סוכרת, יתר ל"ד, מחלות כלי דם ועוד-הם בעלי משקל עודף מובהק. לא עשרות קילוגרמים אבל נניח 15-25 ק"ג עודפים (לא מדובר ב"אוביס"). מטופלים רזים, בהכללה, לוקים בהם הרבה פחות.

בחיי שלא זוכרת... זה המון מידע שלא רלבנטי לי אז לא שמה לב לכל המחלות.

סכרת אכן נוטה להופיע עם עודף משקל, אבל זה הפוך: הסכרת כגורם לעודף משקל.
מה גורם לסכרת? משהו אחר (למעשה, כמה משהו-אים, ובראשם צריכת יתר של סוכרים, כנראה בשילוב עם עוד כמה דברים. "סוכרים" - כל מיני סוגים של פחמימות פשוטות. הגוף מגיב גם לקמח לבן כמו לסוכר, לדוגמא).
אז במקרים שאת נתקלת בהם, הבעיה איננה עודף המשקל. הבעיה היא המחלה, והמחלה גורמת לשורה של תופעות.

אני כן יכולה להגיד לאופיר: בלי קשר למשקל, גורמי סיכון לא מבוטלים הם אורח חיים נטול פעילות גופנית מספקת, וחולשת שרירים.
לכן, כן חשוב למצוא פעילות גופנית קבועה שתרגישי טוב איתה. אישית, על סמך החומר שאני קוראת, אני לא ממליצה לנשים על פעילויות אירוביות חזקות כמו ריצה, אלא על פעילות מתונה - אבל קבועה. למשל, הליכה, אמנויות לחימה, צ'י קונג, שחייה למי שאוהבת וכו' וכו'.

בילדותי, כמעט לאף אחד לא היתה מכונית. אז החברה היתה מבוססת על ההנחה שאנשים צריכים להגיע ברגל לכל מקום. היום, הכל מבוסס על ההנחה שלכולם יש מכונית (פירטתי ומחקתי, כל אחד יכול למצוא דוגמאות בסביבתו).
התוצאה היא שאנחנו נאלצים להשתמש ברכב גם במצבים שבעבר היינו מגיעים אליהם ברגל. וזה פוגע גם בבריאות.

אני בת 50. יש לי כולסטרול מאד נמוך- 150 ומטה, מאז גיל 20 בערך . כלומר קרוב ל30 שנה. בבדיקות שיש לי מגיל העשרה (משנות ה -80). , הכולסטרול היה 200 ומעלה.

לא משנה מה אני אוכלת, הוא לא עולה.
משאת נפשי, זה להעלות אותו, לכיוון 190-200...

לא יודעת ממה זה נגרם. שאלתי המון רופאים, והם לא יודעים. ורק אומרים, כצפוי "זה בריא, את לא צריכה להעלות את זה", ובכך סותמים את הדיון.
אפילו הלכתי לגסטרואנטרולוג שמומחה לכבד, ששם אמור להיות מסונטז הכולסטרול, והוא סירב להתייחס לכולסטרול 150 ומטה, כבעיה.

אולי מישהי יודעת איך אפשר להעלות כולסטרול ?
וגם איזה רופא , כנראה הפטולוג מומחה לכבד, יוכל לשלוח לבדיקות מיוחדות, כדי לעשות בירור, איפה תקוע ענין הכולסטרול אצלי ?

אני זו לגבי הכוסלטרול הנמוך.
גם באותו דפוס יש לי כ 10 שנים, שקיעת דם מאד נמוכה (מה שנקרא בבדיקות ESR). יש לי ערך של 1.
זה נראה לי נמוך מדי.
חיפשתי בגוגל וקראתי ש

נמוך בקרב פיברומיאלגיה/תשישות כרונית.
יכול להיות קשור לעודף צמיגות ( hyper-viscosity ) של הדם.

https://forums.phoenixrising.me/threads ... ity.14308/

שוב אותו דפוס, ששאלתי את הרופאים, והם אומרים שזה טוב. כי הרי כשגבוה מדי זה מראה על דלקת. ואומרים לי "לא להתעסק עם זה".

אבל אני חושבת שגם נמוך מדי לא טוב.

ודבר אחרון שלישי, שנמוך אצלי הוא לחץ דם . סביב 80/50 .
התחיל בערך בגיל 35 .

שוב אותו דפוס, שהרופאים אומרים שזה טוב ו"בריא"
אבל אני לא חושבת שזה טוב.

ויתכן שיש קשר בין 3 הדברים הנמוכים האילו- כולסטולר, לחץ דם, ושקיעת דם.

בשמת, אני הולכת ברגל מלא. ממש לכל מקום בעיר ועושה פילטיס מאוד מאתגר פעמים בשבוע. מחפשת עכשיו להוסיף טאי צ'י או צ'י קונג

פלוני אלמונית יקרה,
תוכלי בבקשה למצוא לך כינוי כלשהו? יותר קל לתקשר ככה.

האם חוץ מהממצאים בבדיקות את מרגישה סימפטומים מטרידים אחרים?

אם לא- לא הייתי מתרגשת מזה. יש עקומת פעמון לכל קריטריון, ויתכן שאת בשוליים, בלי שזה יהווה בעיה.

לדעתי, אם יש סימפטומים שמטרידים אותך (סתם דוגמא: קור בבטן, קור בקצוות...), יתכן שמרפא סיני יעזור. עדיף במקרה זה על ידי צמחים (זה בא באבקות שחולטים במים), ואולי בתוספת דיקור, אבל ממה שאת מעלה כאן, אם משהו מטריד אותך, רק דיקור לא יתאים ועדיף צמחים או צמחים ודיקור.

גם אני חושבת שתנועה חשובה מאוד (צ׳י קונג וטאי צ׳י זה מעולה!, אומנויות לחימה רכות, רכיבה על אופניים, הליכה, ריקוד...) , בשילוב תזונה שמתאימה לך.

אני הולכת ברגל מלא. ממש לכל מקום בעיר ועושה פילטיס מאוד מאתגר פעמים בשבוע. מחפשת עכשיו להוסיף טאי צ'י או צ'י קונג
יופי! נשמע לי מעולה

אם כי אני אישית לא הייתי מרוצה מהפילאטיס S-: זו גירסה מערבית ליוגה, אבל בלי שום הקשבה לגוף S-: התאכזבתי.

פלוני אלמונית (מצטרפת לבקשה שתבחרי כינוי...), המממ. גם אני הייתי דואגת. לחץ הדם שלך מאוד נמוך. יש לך סחרחורות או התעלפויות, או שאת מרגישה בריאה לגמרי? מה קורה אם את נפצעת או בבדיקת דם, יש איזו תגובה חריגה? את שותה קפה? אוכלת אשכוליות באופן קבוע? איך שרירי הזרועות שלך, חלשים או חזקים?
מצד אחד, העובדה שכל המדדים קבועים יכולה להצביע על מצב בסיסי שנורמלי לגוף שלך. מצד שני, זה בכל זאת חשוד, לכי תדעי. גם אני מסכימה עם יולי קו, שכדאי ללכת לרופא סיני טוב, קודם כל לאיבחון. האם הוא או היא מזהים חוסר איזון שיכול להיות קשור לסימפטומים האלה. זה בדיוק סוג המדדים שלרופאים הקונבנציונאליים אין שום מושג בהם. צריך רפואה פונקציונאלית, רפואה סינית, ושיטות רפואה דומות, שיכולות לזהות דפוסים תת-קליניים.

שומן איננו מגן מפני מחלות, בדיוק כשם ששומן אינו גורם למחלות. הוא פשוט נמצא בקורלציה עם הבריאות שלנו, זה הכל.
יש אנשים שמשערים שאולי הוא ככה ואולי הוא אחרת, אבל הוכחה מדעית שמראה איך השומן גורם למחלות או מגן מפני מחלות - אין לאף אחד. לפחות לפי מיטב ידיעתי.
זה הוביל למסקנה, בדיוק כמו שאמרה בשמת, שהמחלות עצמן (שנגמרות מדברים אחרים כמו תזונה גרועה, היעדר תנועה, סטרס ועוד) גורמות לנו לצבור שומן. אם נבטל את הגורמים שמובילים למחלות יש סיכוי שנהיה יותר בריאים ויש סיכוי שהגוף ייפטר מהשומן. אבל... לא תמיד! וזה שאפשר להיות בריאים מאוד אחרי שמתקנים את הדברים ועדיין להישאר עם חלק או כל השומן מראה יותר טוב מכל דבר אחר עד כמה השומן עצמו הוא לא העניין. אנחנו פשוט נטפלים אליו כי הוא ויזואלי וזה קל ונוח.

לגבי שיטות תזונה - אין שיטה שבריאה לכולם. אנחנו מאוד שונים ודברים שונים מאוד ייטיבו איתנו. באופן דומה - דברים אחרים, שנחשבים מאוד לא בריאים או מזיקים, ירעו עם כל אחד בצורה אחרת.
השיטות שציינת, אופיר, עובדות עבור מיעוט מאוד מאוד קטן. כלומר, מספר האנשים שניסו אותם והמתמידו בהן לאורך שנים ארוכות הוא קטן מאוד. ללמדך שכנראה יש מספר קטן מאוד של אנשים שזה באמת מתאים להם, ומשום שזה מה שכנראה מתאים להם באופן טבעי הם מתמידים בזה. בנוסף, יכול מאוד להיות שהתזונה מהסוג הזה מתאימה לאנשים שהם מטבעם רזים ומספיקות להם כמויות אוכל קטנות יחסית. סתם כאפשרות - יכול להיות שמנגנוני ניצול הויטמינרלים שלהם מעולים או חריגים לטובה, ולכן הם מצליחים לקבל הרבה ממעט מזון.

הרבה גישות לתזונה צמחו מתוך תפישה סגפנית ביחס לאוכל ולגוף ובמידה לא מועטה הן מבטאות סוג של הפרעת אכילה יותר משהן מבטאות חשיבה על תזונה דרך מה שהיא מספקת. האנשים שהטיפו לדרכים הללו (בכוונה מילה שכזו) נשמעים כמעט תמיד כמו סוג של גורואים, או כשהם מדברים או כשהם נשמעים מגרונם של ממשיכי דרכם. בעיניי זה צריך להדליק נורת אזהרה חמורה לכל מי ששוקל את זה. באופן כללי - כל מי שחושב שדרך תזונתית מסוימת מתאימה לכולם- טועה. והדבר נכון ככל שיש לדרך הזו יותר כללים והיא יותר מחמירה.

שיניתי הכינוי..
כשהתחיל לי לחץ הדם שלך הנמוך בגיל 35, היו לי סחרחורות . עכשיו הגוף שלי התרגל בעל כורחו, וזה יציב. זה לא משתנה בשינוי תנוחה ולא כלום. הגוף השלים עם זה ... לצערו ולצערי..

בבדיקת דם אין תגובה חריגה

אני לא שותה קפה בכלל. אם אני שותה, אני לא יכולה לישון לפחות 36 שעות אחר כך, עד שזה יוצא מהגוף שלי.
אני כנראה slow metabolizer

לא אוכלת אשכוליות בכלל. לא אוהבת, וגם נראה לי שהן עוד יותר מורידות כולסטרול ולחץ דם.

שרירי הזרועות שלי מאד חלשים. וכך גם השרירים בכל הגוף- רגליים, ישבן, בטן.
אני ממש "רכיכה" עם שרירים מאד מאד מדולדלים.
זה נגרם מישיבה כל הזמן, וחוסר העמסת משקל.
זו נקודה כואבת. אני יודעת שאני צריכה לעשות תרגילי חיזוק שרירים. אבל לא מצליחה להביא את עצמי לעשות זאת.
כל הזמן אומרת לעצמי, עוד תקופה, עוד שבוע , עוד חודש. אחרי שאסיים משימות אחרות....

להיות על המחשב ביום כיפור זה גם מאוד חשוב

קינואה, משהו קטן נוסף לגבי המדרון החלקלק. המדרון הוא לא של השומן. השומן הוא רק הסמפטום הגלוי של התנהגויות אחרות שיורדות באותו מדרון, כמו אכילה גרועה, היעדר פעילות, שינה לא טובה סטרס וכו'.

הרבה גישות לתזונה צמחו מתוך תפישה סגפנית ביחס לאוכל ולגוף ובמידה לא מועטה הן מבטאות סוג של הפרעת אכילה יותר משהן מבטאות חשיבה על תזונה דרך מה שהיא מספקת. האנשים שהטיפו לדרכים הללו (בכוונה מילה שכזו) נשמעים כמעט תמיד כמו סוג של גורואים, או כשהם מדברים או כשהם נשמעים מגרונם של ממשיכי דרכם. בעיניי זה צריך להדליק נורת אזהרה חמורה לכל מי ששוקל את זה.
נפלא! תודה על זה

צילי המילים שלך מים קרים על נפש עייפה
מרענן כל פעם מחדש
העברת הדגש לחיים עצמם, להתייחסות לאוכל כמיועד להזנת הגוף בדברים טובים ובריאים וגם טעימים, השינה, השתייה, התזוזה, סגנון החיים
וויתור על המלחמה נגד השומן שנשאר אחרי כל זה שמי יודע אולי יש לו תפקיד..
דגש על עשה טוב במקום על סור מרע (דיאטה) שאולי יקרה מעצמו מתוך הטוב
תכנות מחדש.
הלוואי שגישתך תישמע יותר בעולם .
תודה

רוצה כולסטרול, בכוונה שאלתי על קפה ואשכוליות. אכן נשמע שהמטבוליזם שלך התייצב על מקום לא לגמרי מיטבי, ומצד שני - הוא יציב, אז לא פשוט להזיז אותו ובוודאי שלא על ידי משהו מהיר או פתאומי.
חולשת השרירים שאת מתארת היא מפתח חשוב. שם הייתי מתחילה לשנות. האם אי פעם אובחנת כהיפוטונית?
בכל מקרה, לא הייתי מתחילה במשהו גדול. השיטה שאני מלמדת מדברת על התחלה ממש בקטן: "עוד שבוע, עוד חודש" אומר לי שאת חושבת במונחים גרנדיוזיים כמו "ללכת לחדר כושר" או "שיעור יוגה" או משהו כזה.
אני אומרת משהו לגמרי הפוך:
להתחיל פעילות גופנית של דקה ביום. אבל כל יום.
אם את מוכנה לתירגול של שלוש וחצי דקות ביום אז הנה הצעתי: https://www.youtube.com/watch?v=ndRaMxflc9Q
3:30 דקות על השעון נטו (אני קופצת ל-0:26 כל פעם כדי להתחיל בתירגול).
אפשר בישיבה, בעמידה, בשכיבה.
בכל שעה משעות היום. באמת, שלוש וחצי דקות אפשר למצוא כל יום!

הנה משהו שכתבתי מזמן על הנושא:
https://basmatez.wordpress.com/2015/11/ ... %9e%d7%9f/

אני הייתי אומרת לך, בעקבות הפרטים שמסרת, לתרגל רק את התירגול האחד הזה, שלוש וחצי דקות ביום בלבד, לפחות שלושה חודשים בלי להוסיף לו שום דבר.
אלא אם כן פתאום בא לך.
כלומר, זה לא שאסור, זה רק שזו כל הפעילות הגופנית היומיומית שתתחייבי לה, לפחות לשלושה חודשים.
אם בא לך פתאום לצאת עם חברה להליכה, או להצטרף לאיזה שיעור יוגה, אחלה, אבל זה חד פעמי שתעשי רק אם מתחשק לך בשביל הכיף. אם אין לך דחף פתאומי כזה - אז תירגול האצבעות, שלוש וחצי דקות, כל יום כל יום. את לא תאמיני כמה זה משפיע על כל הגוף.

הנה גם תירגול של 2 דקות: (יש הקדמה, שאחרי הפעם הראשונה אפשר לדלג עליה ישירות לתירגול, שהוא פחות משתי דקות) https://www.youtube.com/watch?v=3YL4bfv1-bs
זה ליום שאת לא מסוגלת אפילו שלוש וחצי דקות (-:

בשמת,
תודה רבה על מה שכתבת.

נכון בדיוק, המטבוליזם שלי התייצב על מקום לא לגמרי מיטבי. ומצד שני הוא יציב מאד, התקבע על הסט פוינט הזה, למרות שלא טוב לו, אבל לא מצליח כנראה למצוא איזון אחר.

חולשת השרירים היא לא היפוטוניה, אלא פשוט חוסר תזוזה קיצוני

אולי באמת אחשוב על להתחייב רק ל3.5 דקות ביום. אולי את זה מערכת האיזונים שלי תוכל להכיל....

אבל איך תירגול האצבעות משפיע על השרירים הגדולים בגוף ?
אני מרגישה שהכי דחוף זה לחזק ירכיים , ישבן וזרועות, שהם מתדלדלים מאד, כמו תלויים לי על העצמות.... מרגישה שיש שומן ועצם, ובקושי רב שריר כלשהו...
חשבתי שאם כבר 3.5 דקות, אולי לעשות משהו שקשור לשרירי הישבן/רגליים

תירגול האצבעות עובד בפועל על כל הגוף (לא זוכרת באיזה דף יולי קו הסבירה את זה). והסיבה שאני ממליצה עליו להתחלה, היא מפני שקשה לך מאוד להניע את עצמך.
היתרונות שלו הם:

קצרצר. גם כשממש לא בא לי, אני אומרת לעצמי "בחייך, שלוש וחצי דקות! זה תיכף ייגמר!"
בישיבה. זה ממש משמעותי. כי את מדברת על "חוסר תזוזה קיצוני". לא הייתי מתחילה מתזוזה, זו קפיצה מעל לפופיק (שרירי הישבן והרגליים? ידרשו יותר תזוזה ויותר מאמץ פיזי).
לא חשוב בכלל מה הכי דחוף, מה שחשוב הוא: מה התירגול הכי קטן, קל, לא תובעני, נטול מאמץ פיזי, קצר ולא מאיים, שיש סיכוי של ממש שתתמידי בו יום יום.

ואני אומרת את זה באחריות, כמדריכת צ'י קונג וכמדריכה של "אירגון הבית והחיים".

האתגר האמיתי שלך כרגע - דגש על כרגע - הוא בכלל להתחיל.
האויב האמיתי שלך כרגע - הצבת מטרות שהן מעל ומעבר לכוחות שלך בפועל, כשהתוצאה היא שאת לא עושה כלום.
את מתחילה במצב שהגדרת כקיצוני, בדלדול שרירים רציני, במערכת איזונים מאוד עדינה ורגישה ובקושי מאוד גדול להתחיל בפעילות גופנית כלשהי. אני מזמינה אותך להרגיש הרבה חמלה ואהבה לגוף שלך, שקשה לו כל כך. זה לא דמיוני, זה לא עניין של "כוח רצון" או "משמעת עצמית". יש שם קושי אמיתי, פיזי. חשוב להכיר בו, לקבל אותו ולקחת אותו בחשבון בהחלטות שלך.

אני אוסיף עוד, שמערכת האיזונים העדינה שלך, שמגוננת בקנאות ובקפדנות על היציבות של מצב לא בריא, תצא למלחמת חורמה עלייך אם תתנפלי עליה,
ולכן את חייבת להיות מאוד עדינה ומינימליסטית.
לא להבהיל אותה.
וככה, היא תירגע, תבין שאת לא הולכת להרים פה משקולות או לעשות תירגול מדרגה או שום דבר. רק נשב לנו קצת מול המחשב ונעשה משחק אצבעות קצרצר והנה, זהו, גמרנו!
(מתחילים בחימום ומסיימים בתרגילי כיווץ והרפייה וניעור, כי הם בונים סדר נכון של הפעלת הגוף ומונעים גם נזקים למפרקים וגם התכווצות שרירים).
אם זה לא יהיה פיצפון וקליל, לא תתמידי.
וזה הדבר הכי חשוב.
היומיומיות.
לכן נתתי לך פה קישורים לשני תירגולים ממש ממש מינימליסטיים. תשמרי לך במועדפים שלך. ובסדר היום, תכניסי לעדיפות עליונה לתרגל כל יום. כן, גם עם המחשב על הספה, או לפתוח את התירגול בנייד. הכי חשוב: כל יום.

את לא תאמיני כמה רחוק אפשר להגיע עם שלוש וחצי דקות של תירגול מינימליסטי, אם רק עושים אותן כל יום.

תודה רבה בשמת.
מה שכתבת כל כך נכון, וכל כך מחזק ונותן לי כוחות לעשות את זה.

כנראה יש שם קושי , שאני צריכה להיות חומלת כלפיו. וללכת בעדינות , בלי להבהיל את הגוף שם.
לא יודעת למה הוא כל כך מפחד...

רציתי להוסיף, שגם גם פחד, שעוד לא ברור לי ממה (וזה תהליך לבירור).
וגם ברמה היותר מיידית, כל הזמן תחושה שיש עליי המון משימות ומטלות, ועד שלא "אנקה את השולחן" ואפנה את כל רשימות המשימות שיש עליי, כאילו אין לי את הפנאי הנפשי לעשות תרגילים לחיזוק השרירים.
כאילו גיוס הכוחות כדי לעשות תרגילים, זה על חשבון כוחות, של משימות שאני חייבת לעשות. כאילו אין משאבים לגם וגם, אלא זה אחד על חשבון השני.
ואז כאילו אני חייבת קודם לסיים משימות.

הבעיה שהמשימות לא נגמרות. אני מסיימת כמה, וישר נולדות עוד חדשות, כמו שוליית הקוסם...

מבינה אותך לחלוטין. מכירה את התחושה הזאת מבפנים.
אז אני כאן כדי לגלות לך, שהתרגיל שהמלצתי עליו - מייצר משאבים. הוא מייצר לפחות שני סוגים של משאבים: האחד הוא כוחות נוספים וחדשים לבצע את "המשימות שאת חייבת לעשות". והשני, הוא הרגעה הדרגתית של התחושות שאת מתארת (הפחד הלא ברור, התחושה של עומס המשימות, התחושה של העדר פנאי נפשי ועוד תחושות שלא מיפית אבל הן שם).

אגב, אין שום צורך לדעתי לבזבז כוחות על בירור ממה הפחד. ברמה הכי פשוטה, זה פחד פיזי. הגוף שלך חלש, ומפחד משינוי. לא הייתי מתמקדת בפחד. מה שמתמקדים בו - גדל.
הייתי רק שולחת אהבה, חמלה והבנה לפחד. הוא רוצה לשמור עלייך, ולכן חושש מכל שינוי בסטאטוס קוו. זה מאוד טבעי.
הייתי מתמקדת דווקא בלהרגיע אותו (-: "תודה שבאת כל כך מהר, אני יודעת שאתה רק רוצה להגן עלי, אבל אל תדאג, אני לא הולכת לעשות שום דבר מסוכן או קשה, רק משהו קטנצ'יק, טיפ-טיפה להתחזק, ממש בקטנה. הנה, אני תיכף אראה לך ותיווכח בעצמך שאין מה לדאוג".

תודה רבה בשמת

את צודקת לגמרי. אנסה לחזור על מה שאת אומרת, כמה פעמים לעצמי בראש, כדי להגיע לעשות בפועל

שאני מכינה מרק עם עצמות, לאחר שהוא מתקרר נוצרת שכבת שומן למעלה. האם צריך לאכול את זה או להוציא?

אם זה אורגני תאכלי, אבל רק כמה שטעים לך. כשהייתי מכינה הייתי מורידה איזה שני שליש הצידה, משתמשת לדברים אחרים, ואת מה שנשאר אוכלת במרק אחרת זה היה לנו שומני מדי ולא טעים. אם זה לא אורגני, הכל לפח. השומן מחזיק את כל הבררה וזו הדרך להיפטר ממנה.

אנסה לחזור על מה שאת אומרת
הוי חמודה

אולי פשוט תנסי לפתוח את אחד הקבצים ולצפות דקה (עם טיימר)? ככה מחר תוכלי כבר לדלג לפחות על ההקדמה

אפשר למשל לעשות רק את החימום, בתירגול של השלוש דקות. ובתירגול של השתי דקות, רק להאזין להקדמה.
יעני, תתקדמי בשלבים מעשיים לקראת התירגול (-:

אופיר, מוסיפה על דברי צילי, שאם זה אורגני (או חי בריא), יש כאלה שמכניסות את השומן הזה כתוספת למרק ירקות או לתבשיל אורז וכדומה. למי שלא אוהב את הכל במרק העצמות.

זה לא אורגני. עד לא מזמן גרתי בצפון ישן והיה לי חי בריא ליד הבית. בלב העיר עדין לא מצאתי

אם זה לא אורגני או חי בריא עדין יש לציר העצמות ערך תזונתי?

תלוי את מי שואלים

אני אישית לא נוגעת בבעלי חיים מתים לא אורגניים, גם כשגרתי בישראל. ההנחה שלי היא שהחסרונות עולים על היתרונות אבל זה לא שאין יתרונות.

ההנחה שלי היא
שאם זה מה שמתאפשר לי לבשל כרגע - עדיף לי להתמקד ביתרונות, כי כשהייתי עסוקה בחסרונות, לא הצלחתי למצוא משהו מוצלח בשבילי ובשביל משפחתי.
(עד שאשנה את ההנחה שלי. ושוב...

)

צילי,
שתדעי שאני מתפארת בך בדי הרבה הזדמנויות!

באמת, יולי? על מה בעצם?
ותודה למ. שמחה שזה נוגע.

כי את כזאת מדהימה ומקורית ומיוחדת

כי את סוללת את הדרך שלך, דובקת באמת שלך. מעזה לשאול שאלות, ומתעניינת בתשובות שאת מקבלת.
ובעיקר- מעזה להגשים את החלומות שלך.

הי צ'ילי,
תוכלי לרשום כאן את כתובת האתר שלך?

הי צילי כמובן ...

נו, יוליק, היה שווה לשאול

תודה, יקרה. מילים טובות ונעימות שעושות חם בלב. בעודי נאבקת במקום עבודתי החדש על כל מיני דברים שנופלים בדיוק בדיוק תחת הקטגוריה של "סוללת את הדרך שלך" (שכמובן שונה מזו של שאר הקולגות שלי, איך לא...) זה כנראה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע. חיבוק חם לך.

פלונית, האתר שלי בעברית הושבת מזמן מזמן.
האתר באנגלית נמצא כאן
http://plentifuldiet.com/
רוצה לספר לי מה את מחפשת?

תוצאות המוגלובין של 9 ומאגרי פריטין ריקים הדאיגו את הרופאה שלי שבתורה הדאיגה אותי (עם חשדות לדימום איטי ומתמשך בקיבה?

). עצות תזונה רלוונטיות?

צילי,
אחרי שנים שניסית וחקרת ובדקת, מה דעתך היום על אכילה מועטה? (דיאטת הגבלה קלורית בתחפושת?) ומה דעתך על הפסקת אכילה אחרי שעה מסויימת, נניח 18:00? (מנוחה למעיים, עם בעייתיות חברתית- מה עושים עם ארוחות הערב החגיגיות?).

דעתי היא שכל הדברים האלה לא מחוברים לצרכים ולכן ממש מסוכנים. כן, כמו דיאטה.
אכילה מועטה באופן כללי היא ניתוק כללי מהגוף, וצום משעה מסוימת היא ניתוק זמני מהגוף. המעיים שלנו לא זקוקים למנוחה כפויה. כשהם זקוקים למנוחה הגוף מאותת בצורה ברורה ולא "מביע רעב". יש ימים שזה ממש ברור כשמש, ויש ימים שבגלל נסיבות כאלה ואחרות יש רעב ברור גם אחרי השעה שקבענו. אם לא נאכל אז אנחנו בהרעבה, גם אם זמנית או קצרה. הגוף שלנו חכם ויפצה על זה בחשק מוגבר בזמן אחר.

הבעיה עם אכילה מועטה זה שהיא משווקת כתנועת נגד לאכילה המרובה שלנו בעולם המודרני, אבל שתיהן מנותקות מהגוף. אז להתמודד עם ניתוק אחד בעזרת ניתוק כפוי אחר נראה לי עקום למדי. זה גם לא מוביל לתוצאות טובות בטווח הרחוק לאף אחד. האנשים שמשווקים את זה (כלומר, זה עובד היטב עבורם) הם אנשים שבאופן טבעי שזקוקים לכמויות אוכל נמוכות יותר ביחס לאוכלוסייה כי ככה הגוף שלהם בנוי. משום מה הם חושבים שזה מתאים לכולנו, ושמה שבא להם בקלות כי הוא מתאים למבנה שלהם מתאים לכולם או ישרת את כולם.

כל אחד מאיתנו זקוק לכמויות אחרות של אוכל, ולכמויות אחרות של תתי קבוצות המזון. ולכל אחד מאיתנו אין נתון כזה קבוע אלא גם בתוכנו זה משתנה עם הגיל והעונות וכמות התנועה וכו' וכו'. כל סוג של התעלמות מזה, או ניסיון לעקוף את הניתוק שלנו דרך החלטה שרירותית שעדיף דווקא פחות הוא מאוד לא מומלץ ואין אף עדות רצינית לכך שזה מועיל למישהו בטווח הארוך. לעומת זאת, יש לנו עדויות טובות למדי שזה מזיק (מחסור כמעט וודאי בנוטריינטים), ושזה מוביל לחשקים מוגברים ועלייה במשקל והפרעות אכילה. הרי מה בדיוק עומד בין אנורקסיה לבין אכילה מועטה? בשני המקרים יש גריעה קלורית רציפה וקבועה, ורק מידת הקיצוניות שלה משתנה (וכמובן המערך הנפשי, אבל אנחנו כרגע נשארות עם הגוף).

תשובה מספקת או שחיפשת עוד משהו?

זה בהחלט מספק.
אני זוכרת שלפני כמה שנים ניסית על עצמך. גם אני ניסיתי, וזה היה נעים בהחלט, אבל משום מה הפוקוס היה על האוכל רוב הזמן: האם עכשיו אני כבר רעבה? אולי עדיין לא לאכול, אולי כבר כן? כבר אכלתי מספיק?... מין טירטור כזה, כמו רעש לבן, נוכח גם כשלא שמים לב אליו.
לי נעים הרבה פעמים לאכול די מוקדם 5-6 אחה׳׳צ ואז להפסיק, אבל כשהילדים אוכלים בערב או שאוכלים עם חברים, אז עם המראה והריח בא התיאבון, ואני אוכלת גם אם לא הרגשתי קודם רעבה, כי התיאבון נפתח. לא יודעת מה בדיוק לעשות עם זה.

אני חושבת שיש משהו נעים פיזית בלאכול כמה שהגוף באמת רוצה. והרעש שאת מתארת ממחיש אולי עד כמה אנחנו לפעמים רחוקות מזה וכמה מאמץ זה דורש להישאר קשובות לגוף בעולם המודרני. הניסיון הפרטי שלי הוא שזה הולך ונהיה קל.
העניין הוא, בדיוק כמו שתיארת, זה לדעת מה נחוץ ובכל זאת לאכול בפועל אחרת.
לגבי מה לעשות, זו שאלה שתלויה בתשובה לשאלה אחרת - למה את עושה את מה שאת עושה?
אם את מבינה את זה, יש לך יותר סיכוי לדעת מה לעשות.
מאחר שאני שותפה לאותה פרקטיקה אני אומר לך מהן הסיבות שלי ואולי זה יעזור לך למצוא את שלך.
1) לפעמים "הרעבתי" את עצמי במהלך היום ולא אכלתי מספיק מסיבות שונות. אז למרות שבגוף זה ממש נעים לי להפסיק לאכול בסביבות 5 או 6, אני בעצם עדיין רעבה. זו הסיבה הכי טובה שיש לי כן לאכול עם הילדים.
2) האוכל נראה ומריח ממש טוב ואחרי שטעמתי אני יודעת שהוא גם באמת ממש טוב ופשוט בא לי. זו בשבילי סיבה טובה לאכול ממנו מעט כדי להנות ממנו בשמחה.
3) מתחשק לי לשבת איתם ולהנות מהסוג הזה של ביחד סביב ארוחה. זו סיבה טובה בשבילי להכין לעצמי כוס תה ולהתיישב איתם. אם אני מזהה את זה אז בסבירות גבוהה אני אייצר סביב הארוחה משהו שקצת יסיח את דעתי מזה שבחרתי לא לאכול כי אני ממש לא רעבה. למשל, אני אייצר שיחה, או אציע משחק (אצלנו מאוד אוהבים משחקים קלפים עם האוכל).
4) כשאני מגיעה לזה מתוך מצב של אכילה רגשית ברורה שאני מכירה בה ומבינה אותה. למשל, חזרתי מיום מבאס בעבודה. או שאני מאוד עייפה. או שאני עצבנית או כל דבר אחר. זו בחירה חצי מודעת להרגיע את הדבר הזה בתוכי לאיזה רבע שעה בעזרת אוכל. עם זה אני מתמודדת כמו שאני מתמודדת עם כל אכילה רגשית שאני מזהה בזמן (יש לזה מגוון שלבים שאין לי כרגע זמן לפרט ואולי את גם לא זקוקה לזה בכלל). לפעמים זה עובד מעולה, לפעמים פחות, לפעמים בכלל לא.
5) אני פזורת דעת ולב ולכן אני ניגשת לכל הסיפור של עוד ארוחה מיותרת במן מצב קהה כזה. אני לוקחת כי אני לוקחת בלי שום מחשבה או בדיקה עם עצמי. זה קורה לרוב כשאני ממש שבעה ולא צריכה את האוכל, וגם כאשר האוכל יצא די פחמימתי. ההתמודדות שלי עם זה היא אפס, משום שאני מאמינה (ממש ברמה המקצועית) שאם הלכנו לאיבוד אז תכף נשוב, ושום כוח מהסוג של "מהפעם הבאה אני אנסה לעשות אחרת" לא יועיל לזה. אלו השלבים של אכילה רגשית שהכי קשה להתמודד בתוכם ואפשר לדעתי להתמודד איתם רק כשהם עוד לא קורים, או אחרי שזה נגמר.
זה המקום שבו אני אנסה להבין בשלב אחר של היום למה בכלל הגעתי להכנת אוכל וארוחה של הילדים במצב כה מנותק. או במילים אחרות - זה כאשר האכילה הזו היא רק סימפטום של משהו אחר ולא צריך לבזבז עליה עצמה אפילו דקה.

בסופו של יום, רוב האוכל אצלנו בבית הוא מאוד מאוד טוב. התמריץ שלי להימנע ממנו כדי לדייק את האכילה שלי הוא לא מאוד גבוה. נכון, יש בזה עודפות ברורה בארוחות המיותרות האלה של הערב, אבל המחיר לא מאוד גבוה ולכן אני מתעסקת בזה מעט יחסית. אני כן שמה לב לתכולה של הארוחות ואם יצא לי שהן כמה ערבים ברציפות פחות מוצלחות (ואני עדיין אוכלת אותן) זה דוחף אותי לשפר לכולנו את התזונה.

אגב, הבית שלנו ערוך לאכילה של ארוחת ערב בסביבות 6 מקסימום, כולל כשיש חברים. בשבילי גם זה יותר מדי ולרוב ממש היה לי מספיק רק הסלט של הארוחה הזו. בפועל אני הרבה פעמים אוכלת גם משהו מהאוכל החם שאני מכינה לכולם למרות שזה מרגיש לי עודף ואני כמעט אף פעם לא באמת רעבה.
כשאני לא אוכלת את זה, אני לרוב אהיה רעבה מאוחר יותר במן אופן פתאומי כזה, בסביבות שמונה או תשע. אבל אז ממש תספיק לי איזו בננה עם כמה אגוזים. אני כן מזהה בדפוס הזה משהו מקולקל שאולי רעב מלפני כן ולא מקבל מענה. או לחלופין, מחשבה שפשוט הייתי אמורה כבר לישון ולא להיות ערה ופעילות תחת אורות מלאכותיים...
אבל בחיי שיש גבול למה שאני יכולה לתקן

אני מפרידה בין שני הנושאים הנ"ל.
הגבלת כמות האוכל היומית מופרכת בעיני. אם יש בעיית כמויות אז יש בעיית רקע, בה כדאי לטפל.

לעומת זאת, אני כן מאמינה שלבני אדם יש שעון ביולוגי שלפיו אנחנו אמורים בעיקרון לישון בלילה ולהיות ערים ביום (אם כי זה יותר גמיש ממה שחשבו באמצע המאה ה-20: למשל, ככל הנראה, הביולוגיה כוללת הפסקת שינה בצהריים והפסקת ערות באמצע הלילה, קצרה או ארוכה) ועוד כיוצא באלה.
יש שעות שמתאימות לנו יותר לאכילה מבחינה ביולוגית (שעות היום ובמיוחד החצי הראשון) ושעות שלא מתאימות לאכילה מבחינה ביולוגית (ערב ולילה), ויש על זה עדויות רבות ולא ארחיב.
בסוגיה הזאת, לי חשוב להתייחס בדרך כלל לשני אספקטים מתוך העשרות שקיימים:

מחלות מסוימות וסימפטומים מסוימים, מעידים על כך שהאדם הסובל מהם נפגע באופן יחסית חמור יותר מהממוצע מאכילה בשעות הערב והלילה (ומזה נרמז, שמצבו ישתפר אם ישנה את ההרגל הזה).
הסוגיה של ההתנגשות בין התרבות המודרנית לבין הביולוגיה האנושית. יש לנו הרבה מאוד דפוסים מודרניים מזיקים (כגון שעת שינה מאוחרת מאוד בלילות) שכיוון שהפכו לדפוסים מקובלים בתרבות ונתמכים על ידי עולם צרכני ומסחרי (כלומר, הרבה מאוד גורמים מרוויחים כסף מהדפוסים המזיקים האלה ולכן יש להם אינטרס לחזק אותם), קשה מאוד לעשות בהם שינוי.

דוגמא לסעיף 2:
שעות העבודה המקובלות בזחילה כלפי הערב והלילה.
במקביל, דפוסי הפנאי השתנו מאוד - הסופר פתוח עד חצות, מכון כושר, בתי קפה ומסעדות כמקום בילוי בערב, ועוד ועוד.
כתוצאה מזה, שעות ארוחת הערב התאחרו עד מאוד ואנשים מגיעים הביתה רעבים בשעות מאוחרות, או יוצאים לבילוי שכולל אכילה - בשעות מאוחרות.
כך שלא מדובר באיזו "העדפה אישית פרטית" אלא בניתוב תרבותי לדפוסים מזיקים ובלגן לא רצוי.
כיוון שבלגן שקשור במערכת העיכול ובשעות השינה (שתי המערכות העיקריות שנפגעות מהדפוסים המודרניים) יוצר קודם כל בלגן הורמונאלי, לא מפתיע בכלל שיש פגיעה הורמונאלית גבוהה בנשים. וזה רק דפוס אחד של מהלכי הנזק בחברה המערבית המודרנית.

_זו נקודה כואבת. אני יודעת שאני צריכה לעשות תרגילי חיזוק שרירים. אבל לא מצליחה להביא את עצמי לעשות זאת.
כל הזמן אומרת לעצמי, עוד תקופה, עוד שבוע , עוד חודש. אחרי שאסיים משימות אחרות...._
אולי באמת אחשוב על להתחייב רק ל3.5 דקות ביום

איך הולך לך רוצה כולסטרול ?
אשתף מה עבד בשבילי: עקב פציעה וכאבים (שהגיעו בהמשכו של דבר ל״כתף כפואה״) הבנתי שהדרך להחלמה היא בחיזוק השרירים, ובלי קשר גם אני הייתי שנים במצב של ״חייבת כבר לעשות ספורט״ ולא מצליחה בשום אופן להתחייב ולהתמיד אפילו לשלוש דקות וחצי. אז מצאתי שיטה אחרת, שמתאימה לי ולתכונות האישיות שלי של חוסר ארגון זמן, חוסר משמעת עצמית, דחיינות כרונית ועצלנות (נאמר באהבה עצמית ובקלילות

).
אז התחלתי לדחוף קירות. בין לבין, לפני צחצוח שניים ואחרי מקלחת ובאמצע שטיפת כלים ובאמצע ההתלבשות.. ראיתי קיר, דחפתי אותו. [רגל אחת לפנים ושתי ידיים דוחפות]. ואז גם הסתובבתי עם הגב לקיר ודחפתי עם הזרועות [מחזק גם את שרירי הבטן והגב וגם את השרירים המתדלדלים בזרועות]. ופתאום התחלתי גם ״סקווטים״ [כריעה ועמידה, כריעה ועמידה] ברחבי הבית , באופן לא מסודר ולא מתוכנן ולא ממוקד. בום סקווט, בום דחיפת קיר. אה והכנסתי גם ״פלאנק״ לרגע, וזה היה באמת לרגע כי לא החזקתי מעמד יותר משנייה [חוטפת איזו כרית ומשליכה על הרצפה, מניחה עליה את המרפקים והאמות באצבעות משולבות, רגליים ישרות ומרימה את הברכיים מהרצפה. גוף ישר. נשארת כמה שאפשר. מחזק את כל הגוף].
עוד משהו נחמד זה כפיפות כיור או על השייש במטבח או במקלחת. [מתרחקים קצת מהכיור, מניחים את הידיים על שפת הכיור או השייש, ובגוף ישר כשהרגליים נטועות במקום מתקרבים ומתרחקים]. בהתחלה קצת ולאט לאט מתחזקים..
בנוסף קניתי גומיה [מחוברת, סגורה, כלומר בצורת עיגול ולא קו) והתחלתי להסתובב איתה ולתרגל בזמן הליכה, ישיבה ושכיבה. במיטה לפני שנרדמת ולפני שקמה עושה תרגילים עם הרגליים ועם הזרועות. כל פעם ממציאה תרגילים חדשים. הגומיה זה ממש סטארט-אפ! היא תמיד איתי בתיק ואני מתאמנת איתה בכל מיני מצבים.
בקיצור, הרעיון הוא תרגיל פה תרגיל שם במשך כל היום תוך כדי החיים עצמם. והבית (או העבודה) הוא מכון הכושר.
והקטע הוא שעם השרירים בא התיאבון (לעוד תרגילים, לא לאוכל).. יותר ויותר מתחשק ויותר ויותר קל. היום זה ממש חלק מהחיים שלי, תרגילים בכל מקום, בבית ומחוצה לו. לפעמים יותר , לפעמים בכלל לא. זה הפך להיות משהו משמח וקליל... ונושא פרי..
[ הנה תמונה שמראה את השרירים שלי:

]

הי דגן בגן, מגניב!!!

אגב, אני רוצה לשתף, שכבר חודשיים יום יום עם התרגיל הזה https://www.youtube.com/watch?v=ndRaMxflc9Q
ושמתי לב,
שבהתחלה היה לי מאוד קשה. בעצם הצלחתי הכי הרבה עם האגודל, האצבע והאמה. ברגע שהגעתי לקמיצה וכמובן לזרת, אז התחילו גם פספוסים, גם החליקו לי כפות הידיים זו מזו, צד אחד היה קל יותר מצד שני, שתי אצבעות עבדו בבת אחת (נגיד, רציתי לעבוד רק עם הקמיצה בשתי הידיים, כמו שאלי עושה, אבל גם הזרת יצאה).
לקח לי זמן ועד עכשיו זה עדיין לא ממש מאה אחוז, ואת הזרת אני עדיין עושה לאט יותר מאשר בסרטון.
יום אחד ספרתי ומצאתי שהוא עושה בערך 30 חזרות על כל אצבע (או 15 זוגות), וכיוון שאני כבר זוכרת הכל בעל פה, אז לפעמים אני עושה את התרגיל לא מול המחשב אלא בעל פה בכל מיני מקומות תוך כדי המתנה.

ברגע שהגעתי לקמיצה וכמובן לזרת, אז התחילו גם פספוסים,
אה, לא רק לי? צרת רבים