החיוניות שלי חלק חמישי

מתרגשת.
מתמלאת ממלותיך.
תודות.

כרגיל, מצטרפת למילים שלך גוגוס ושל טנא (ואיזה שיר יפה הבאת, טנא, תודה).
אומנם גם יש לי מילים אבל משהו לא פתוח אצלי עדיין במקום הזה שבו הן פוגשות במקלדת, בינתיים נשים אחרות מבטאות אותי די במדויק.
ובכול זאת,
תודה גוגוס,
על ההשראה, על ההכלה, על המרחב, על השיטין ובין השיטין, על ההזנה מכול המינים,
על שפתחת בפניי אופקים חדשים, על הסיפורים המופלאים ובעיקר על הכנות והפתיחות.
מהכתיבה שלך אני יודעת שאת בשר ודם, אי אפשר להמציא אותך.
לפעמים הרגשתי שאת הולכת, לדעתי, לקצה כלשהו וזה היה לי עצוב וגם קצת מכעיס. דאגתי לך וחששתי לכתוב זאת, רק עכשיו מעזה. מבינה שהכעס והדאגה הם שלי, חשש שלי מלבדוק קצוות ובכול זאת. דאגתי לך קצת וקינאתי בך קצת.
תודה שההשראה שלך גרמה לדף הזה להיות מקום כול כך מיוחד בבאופן באופי הכתיבה, הקבלה והשיח.
הדף הזה מרגיש לי בית, בית נעים, מכיל, שואל, מברר, מתלבט ותמיד מקבל.
תודה גוגוס על השקדים ( באמת עדיין לא קראת? ספר שווה ביותר, בעיקר הדגים

), על המנגו, ובכלל.
תהני מכול החיוניות של ברייטון ונתראה בשמחות (או במייל)

תודה, מנגו יקרה.
על המילים החמות וגם על הדאגה ואפילו על הכעס

גם לי מרגיש כאן בית מאוד. בזכות בנות המשפחה שבחרו להיכנס אליו. חמים ונעים, כמו שבית אמור להיות.
אכן בשמחות, ואם לא - אסתפק במייל.
חיבוק גדול גם לך.

למישהי כמוך
תודה על הניסוח המחמיא. תודה רבה!
ונראה, אולי לא רחוק היום שבו אגיע להכניס את עצמי לאיזה מסלול טיפול אלטרנטיבי. בינתיים אפילו את הטיפול "הזוגי" הפרטני עזבתי.

_המנגו הגעיל אותי קצת
תגידי, הוא הגעיל אותך גם לפני שהכנסת אותו לשייק או שנגעלת מהטעם שלו בתוך העירבוביה של השייק אחרי שטעמת?_

יו, נראה לי טיפה קטנוני לעסוק בזה ביום הגדול של החתימה. אני חושבת שאלה פשוט בחילות הריוניות שאין מה לנתח אותן יותר מדי. תודה על ההתייחסות.

העמדה שלי היא שהנשמה בכלל לא זקוקה לאוכל
מעניין. לא כתבתי שהנשמה זקוקה לאוכל. השמת המילה "נשמה" במשפט התייחסה לים, אבל עכשיו כשאת מעלה את זה כטיעון ומגבשת עמדה לגביו, שעל פניו נראית לי ברורה ונכונה, אולי יש מקום שאחשוב עוד, וייתכן שאגלה דווקא שאני מוצאת שיכול להיות מזון גשמי לנשמה, למשל, במסגרת "עונג שבת". נקודה למחשבה.

יקרות לי מאוד. סיימתי כאן.
תודה לך והמשך נפלא!
אני שמחה שהספקתי לתפוס את הזנב של הדף המרתק והמקדם הזה.
ו... אולי עוד קיץ/ אנחנו ניפגש...

היי, למה "רבע לחמש" כשעכשיו רבע לשש? זאת עדיין התקלה של התחלפות השעונים הספונטנית מאתמול?

נראה לי טיפה קטנוני לעסוק בזה ביום הגדול של החתימה

לא התכוונתי לזה ככה. התכוונתי לשאלה מעודדת מודעות. אני חושבת שהרגישות הזו למה שמגעיל אותנו ממש חשובה בתהליך הזה של הקשבה לגוף. ואם ידעת כבר לפני שזה מגעיל אז עולה השאלה איך להימנע מלשים את זה בפנים. ואם את מרגישה בתוך השייק שמשהו שם לא בסדר ואת יודעת לשים את האצבע בדיוק אז גם זו רגישות גבוהה מאוד. בהקשר הזה ההריון הוא כלי מצוין כי הוא מחדד מאוד את המודעות הגופנית ויכול ללמד אותנו פרק או שניים בהלכות מודעות.

השמת המילה "נשמה" במשפט התייחסה לים
אה...

אני שמחה שהספקתי לתפוס את הזנב של הדף המרתק והמקדם הזה
גם אני שמחה שהספקת @}
ובהחלט ניפגש בקיץ הבא. נשיקות לכל החמודים שלך.

היי גוגוס, את עוד כאן לקראת סוף היום?
אני רוצה להגיד לך ממש בדיוק את כל מה שמנגו אמרה וגם פתאום קפצו לי היום המון שאלות שבא לי לשאול אותך כאן בדף... תסמונת ידועה של לפני סיומים.
כל היום כשחשבתי על סיומו של הדף הזה ועל מה שאני רוצה לכתוב לך עלה לי משפט מהספר 'מחזיר אהבות קודמות' (יהושע קנז) שלא זכרתי בדיוק ואין לי את הספר כדי לבדוק.
עכשיו מצאתי אותו באינטרנט ומסתבר שהוא לא לגמרי מתאים כי מדובר על פגישה חוזרת, אבל כנראה שאני מרגישה שאנחנו כבר מכירות כי בבירור המשפט הזה מרגיש לי מדויק:

"יבוא רגע ואחד מהשניים ישאל: מתי ניפגש שוב? וזה יהיה הסימן שמשהו נגמר ומתחיל משהו אחר..."

אז גוגוס יקרה ואהובה, היי שלום, היה נעים מאד מאד (מאד!)
ללא ספק מתחיל משהו אחר
ואני מקווה שמתישהו אכן ניפגש (שוב

)

טנא,
איזה שיר מדהים! לא הכרתי.
תודה!

מה טוב שבאתי לכאן ביום מבורך זה!

טנא, תודה ענקית לך על השיר. הוא מקסים!

תפילה
_העמדה שלי היא שהנשמה בכלל לא זקוקה לאוכל
מעניין. לא כתבתי שהנשמה זקוקה לאוכל. השמת המילה "נשמה" במשפט התייחסה לים, אבל עכשיו כשאת מעלה את זה כטיעון ומגבשת עמדה לגביו, שעל פניו נראית לי ברורה ונכונה, אולי יש מקום שאחשוב עוד, וייתכן שאגלה דווקא שאני מוצאת שיכול להיות מזון גשמי לנשמה, למשל, במסגרת "עונג שבת". נקודה למחשבה._
אני חושבת שהנשמה מקבלת אהבה בכל גילוייה, הן בתור הנקה או נשיקה או חיבוק, הן במילים טובות, הן באנרגיה, והן במצבים - למשל, טיול לבד בטבע, הליכה בחוף הים. כל אלו - אהבה.

בוגע להתחלפות הזמן - קרו לי כמה מקרים משעשעים עם זה. למזלי, לתחנת הרכבת אני נוסעת יחד עם ההורים, אז אמא שלי העירה אותי בזמן, כי השעון שלי הוזז ספונטנית, ואני לא שמעתי את זה <עד אחרי שהודעתי לאמי על תופעה מוזרה זו>. מזל כזה לא היה לראש הצוות שלי, שהתקשר למישהי בנוגע לפגישה שאמורה להיות להם בתשע וחצי <בשעה תשע> והתפלא לגלות שהיא עדיין בבית. ואז התברר שהיא חשבה שהשעה היא שמונה... הפגישה התבטלה.

דבר משעשע לא פחות הוא נסיעה בזמן בשליחת אס.אמ.אס-ים. אני וחבר שלי כל יום מתאמים הליכה משותפת לחדר האוכל. מסיבה לא ברורה, הזמן שרשום לי ליד ההודעות שלו הוא של לפני שעה. לא ברור למה. הזמן אצלו בטלפון הנייד הוא הזמן הנכון, משום מה אצלי זה מוזר.

בנוגע למנגו - גם אני הבנתי זו כשאלה מעוררת מודעות, כזו שמתאימה מאוד לדף זה באופיו.
מפרטת תהליך דבאגינג:

האם הבעיה היא במנגו?

לאכול מנגו ולבדוק אם הוא מעורר בחילה. במקרה שכן - בעיה היא במנגו. הוא לא מתאים לך מאיזשהי סיבה כרגע. אולי הוא התחיל להתקלקל, אולי הוא מתוק מידי <בעיה נפוצה בימינו>, אולי הוא סתם לא מתאים בך.
המלצה שלי: לשמוח בכך שלמדת דבר חדש, ולא לאכול אותו או להוסיף לשייק, כל עוד הוא לא טעים לך.

האם הבעיה היא במצב הצבירה? לעשות "שייק" של מנגו בלבד ולבדוק האם הוא מעורר בחילה. אם כן - הבעיה היא בעיבוד שלו למצב נוזלי. <כאן אין לי המצלה ספציפית. אולי במקרם אחר של שייק זה כן יהיה טעים,אפשר לשחק עם זה>

האם השייק בלי המנגו מעורר בחילה? אפשר לנסות ולבדוק.

האם השילוב המסויים הזה מעורר בחילה? אם כן, אולי להסיר את המלפפון, אולי לשים יותר מים.

בכל מקרה, כל זה יכול לא להועיל עם זה "סתם" בחילות של הריון. מצד שני, בשמת כתבה פעם משהו מעניין על דינמיקה של בחילות בהריון, ועל זה שתזונה מדוייקת מקטינה את כמותן, אולי כדאי לפחש את זה.

<אני מסרבת להיפרד. כבר הסברתי למה. מה שכן - אאלץ להיכנס למייל שלי, וזה משהו שלא עשיתי חודשים>

היי גוגוס, את עוד כאן לקראת סוף היום?
כן. עד הסוף המתוק

גוונים אהובה, תודה על המילים שלך. הן יקרות ללבי. וגם את.

אישה יקרה, ממש אהבתי את מה שכתבת על הנשמה. וגם את איך שכתבת. משפט קסום ביותר יצא לך והתחברתי אליו מאוד.
שמחה שאת לא נפרדת @}

טנא - גם אני מודה על השיר המקסים!
גוגוסית יקרה -
מאוחר לי מידי להכביר במילים, אז שולחת חיבוק גדול ושוב תודה מכל הלב לך ולכל משתתפות הדף על כל השפע שחלקתן פה בנדיבות ואהבה.
לילה טוב @}@}@}@}

מאוחר לי מידי להכביר במילים
מי צריך מילים כשיש חיבוקים, אהבה ופרחים?
תודה, יקרה. כל כך שמחה שנפגשנו. החיוך הגדול שלך יישאר איתי עוד המון זמן.

תודה גוגוס, השפעת עליי בשפעך.

גוגוס,
עוד לא חצות, אז אני מקוה שלא אשאר עם הנעל

אני קוראת את דפי החיוניות רק לסירוגין, תקופות פחות ותקופות שקצת יותר. זוכרת שהדפים הראשונים נראו לי מאיימים וקצת "נוקשים". מן הסתם הקריאה שלי השתנתה ובכ"ז -
ממעוף הציפור , מעוררת השתאות הדרך שעשית. המקום המדוייק שמאפשר נינוחות וגמישות והשלכת הסולם הצידה.

מאד שמחה בשבילך על שמשהו חדש מתחיל ואת הולכת הלאה!
ובכ"ז קצת עצוב. היה משהו מנחם לדעת שגם בתקופות שאני בכלל לא מתקרבת, אפשר לסמוך על החיוניות שלי חלק שמיני , שיופיע ב מה חדש.

ואולי אחרי תקופה תגלי שמתחשק לך לחזור, במינונים אחרים. וזה מותר. לא שאת צריכה אותי להזכיר לך.
דוקא הצום ההוא ששברת, די מוכיח איך המצפן שלך מדויק.
מרימה כוס רסק (וירטואלית, נו מה) לחייך בבריאות, חיוניות ושמחה @}

בנוגע למנגו - גם אני הבנתי זו כשאלה מעוררת מודעות.
כן. בהחלט, ועדיין היה נראה לי לא לעניין בתוך כל שירי הפרדה המרגשים להתחיל להסביר ממתי מנגו מגעיל אותי פתאום.
תודה, אישה, על כל השאלות המכוונות. כרגע זה מתחיל בכלל מהריח.
בשמת כתבה פעם משהו מעניין על דינמיקה של בחילות בהריון, ועל זה שתזונה מדוייקת מקטינה את כמותן, אולי כדאי לפחש את זה.
כן. זה הראש שלי כרגע, ואני רואה שאני כרגע בדרך ש מתאימה מאוד לדף זה באופיו.
שואלת את עצמי לפי תחושותיי באותו הרגע - מה הצורך שלי ומה יכול לענות עליו.
בהקשר הזה ההריון הוא כלי מצוין כי הוא מחדד מאוד את המודעות הגופנית ויכול ללמד אותנו פרק או שניים בהלכות מודעות.
בתוך הבאסה על כך שהרבה מאוד מאכלים (מזינים) ירדו מרשימת האפשרויות מפאת גועל, אני חותרת לזכור את הכלל החיובי הזה.
וכך אכלתי הערב כששבתי מאספת ההורים בגן החדש של הקטן... פריכיות אורז עם גבינה צהובה.
<אני מסרבת להיפרד.
כנראה שגם אני מצליחה להתחבר לפרדה ביתר קלות דווקא בכתיבה של תכנים "רגילים" לדף, כאילו יש לו מחר...
ומזדהה גם עם זה:
זוכרת שהדפים הראשונים נראו לי מאיימים וקצת "נוקשים". מן הסתם הקריאה שלי השתנתה.
ועכשיו כשלא תהיי כאן, אוכל לחזור לקרוא בהם.

כל הברכות!

אהה! הבנתי למה השעון כאן מפגר בשעה!
כדי להשאיר את גוגוס בדף עוד שעה!

מדליקות שכמותכן, אצלי שעתיים אחורה!
אני מתחילה להרגיש כמו סינדרלה

חיבוקים לכולכן, נשיקות גם, וכל אהבתי. יש ממנה בשפע.
פוף...

אחחח, גוגוס...

מתגעגעים אלייך...

מחרה מחזיקה אחרי מיכל! הדף הזה ממש חסר לי.
כותבת בעודי מכרסמת גזר

נאה.

תפילה, למה כולן החלטתן שזה הסוף? הרי היו כבר מקרים בהן גוגוס עזבה לפרק זמן לא ידוע, כי לא התאים לה אינטרנט בתקופה מסויימת. זו לא פעם ראשונה. אז מה מיוחד בפעם הזו? בשביל מה הדרמה, ומסיבת הפרידה?

הדף הזה לא נסגר. אם הדף הזה חסר למישהי, היא מוזמנת פשוט לכתוב בו, ואז הוא ישאר בחיים ולא יחסר. מבחינתי הדף לא נסגר.
הדף הזה שייך לכולנו, ואנחנו בהחלט יכולות להמשיך לרשום בו. לפחות אני מתכוונת לעשות זאת.

_כן. בהחלט, ועדיין היה נראה לי לא לעניין בתוך כל שירי הפרדה המרגשים להתחיל להסביר ממתי מנגו מגעיל אותי פתאום.
תודה, אישה, על כל השאלות המכוונות. כרגע זה מתחיל בכלל מהריח._

ומה שפירטתי למעלה זו בדיוק הסיבה שבגללה זה מתאים בהחלט להסביר למה מנגו מגעיל פתאום. כי דברים כאלו הם הדף. לדעתי.
ובנוגע לריח, אני לא שמה גבול ברור בין ריח לטעם. מחקרים הראו שאם נותנים לאדם מאכל בטעם X ועם ריח Y אז באחוזים גדולים הוא יגיד שהטעם הוא Y. וגם מניסיון שלי - חבר שלי הביא לנו תה צמחים מסוג כלשהו שלא הכרתי, וכששתיתי אותו הרגשתי יותר ריח מטעם. ריח של פרחים.

כנראה שגם אני מצליחה להתחבר לפרדה ביתר קלות דווקא בכתיבה של תכנים "רגילים" לדף, כאילו יש לו מחר...
מי אמרה שלדף הזה אין מחר?
"אם תרצו אין זו אגדה... ואם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסף להיות... גם החלום דרך נאה היא למלא את הימים שעלינו לעשות על פני האדמה. חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב. כי כל מעשה בני האדם בחלום יסודם ואל חלום ישובו". <הרצל, אלטנוילנד>

מה שכן, הרעיון לקרוא שוב את הדפים הוא נחמד בהחלט. יהיה לי מה לעשות בחול המועד סוכות.

_אחחח, גוגוס...
מתגעגעים אלייך..._
לגמרי...
אחרי ארוחות החג הנפלאות והכבדות אני אוכלת עכשיו סלט קטן מרימון, פקאנים וטיפת לימון.
אח,מעולה.
גוגוס, זה עם חרטות, מוזמנת להתחרט אם מתחשק לך

חג שמח לבנות הבלוג

באופן טבעי

באופן טבעי