החיוניות שלי חלק שביעי

[קול_פעמונים*]

נתקלתי באתר מעניין ורציני על תזונה בשם "הקהילה לתזונה אחראית"
אם הבנתי נכון, המחבר קרוב לשיטת הפלאו:

http://he-responsiblenutrition.blogspot.co.il/

[אישה_במסע*]

מעניין - כן. רציני? לצערי לא. הם התייחסו שם ברצינות למחקר מסויים שהופרח ומזמן הוכח כזיוף, והתייחסו אליו ברצינות. מה שלצערי הוריד את רמת האמינות שלהם בעיני כמעט לאפס. זה די ביאס אותי, כי כשנתקלתי באתר בפעם הראשונה שמחתי מאוד

[אישה_במסע*]

חשבתי על זה עוד והגעתי למסקנה שהמחשבה משפיעה על התחושות הגופניות. אני יכולה לא לשים לב לתופעה שקורית לעיתים נדירות, ואם משהו לא ברור להתייחס אליו בדרכים שונות בהתאם להנחות המוקדמות שלי.

למשל, יש לי השערה שאחרי פסטה ריקה הרעב שלי שונה מרעב אחרי דברים אחרים. אבל אחרי פליאו ההשערה שלי בעצם זה הרעב שלי אחרי פחמימות באופן כללי. התופעה היא בעצם שלעיתים רחוקות (מה שלא מאפשר לי לחקור את הנושא ולהגיע למסקנה חד משמעית) כנראה אחרי אוכל מסוג מסויים אני לא מרגישה רעב בזמן, וכשאני מרגישה רעב הוא ממש חזק ודומה לכאב בטן. אבל דעתי על תזונה משפיעה על ההשערות. ולו לא הייתי אני יכולתי כבר להגיד שזה לא השערה אלא תצאה של הקשבה גופנית.

כך שאני ממש בעד הקשבה גופנית, אולם אני מושרת על המודעות שלי לכך שאנשים אוהבים סיפורים, ומה שיש לי הו אבעיקר הסיפור שלי על ההקשבה הגופנית שלי, וזה בסך הכל סיפור. ואפשר לספר אותו גם קצת אחרת...

[תפילה_לאם]

בקנייה האחרונה בסופר כשנגמר השייק בכוס החמודה שהבאתי אתי, קניתי שוקולד. אחרי התלבטות קצרה בחרתי לקנות מריר 85%, ושמחתי לגלות שהוא היה לי מתוק וטעים ומספק. גמרתי את כל הטבלה, אבל לא קניתי עוד אחת.

[גוגוס*]

גמרתי את כל הטבלה, אבל לא קניתי עוד אחת
יפה לך.
זה מזכיר לי שיש דברים שאני עושה "לזכר ימים עברו". בודקת מתוך חיוך הרגלים ישנים שלי שכבר חלפו מהעולם.
הם אף פעם, אבל אף פעם ממש, לא משמחים אותי כמו שהיו כאשר נוצרו.
וזה מקל עלי ללכת מהם הלאה. שוב.

ומדי פעם אני שוקלת לעשות מעשה כזה, ואפילו את זה לא מצליחה כי הגוף שלי כבר מרגיש מראש את זה שבעצם לא יהיה כיף.
בביקור האחרון בישראל וויתרתי על אחת המסורות הכי ארוכות שלי - שישיית בורקסים קשקבל. זה ממש היה לי בראש, שכאילו צריך לקנות, אבל משהו בי פשוט וויתר על זה. לא היה צורך אפילו בבדיקה הנוספת הזו.

---

כשנתקלתי באתר בפעם הראשונה שמחתי מאוד
כנ"ל. וזה לא "הם" זה "הוא". זה בחור אחד ספציפי.
וגם אני מאוד לא התרשמתי ממנו. הרבה רוחניות במהות שלו, שזולגת לתוך האוכל במן דיבור מדעי לא מבוסס כזה.
היה עדיף לו היה מוותר על הדיבור המדעי ופשוט משאיר שם את האמונות שלו לבדיקת הקוראים.

מה שיש לי הוא בעיקר הסיפור שלי על ההקשבה הגופנית שלי, וזה בסך הכל סיפור. ואפשר לספר אותו גם קצת אחרת...
מצד אחד, את כמובן צודקת. ובדיוק אמרה לי חברה רופאה שצריך להיזהר מהרצון הזה לספר סיפורים מסוימים שוב ושוב.
מצד שני, כמעט כל האפשרויות הן בתכלס סיפור.
כך שאני בוחרת את הסיפור שהכי יעיל לי לספר. בשבילי, זה יהיה סיפור שבו אני מקשיבה לגוף ובזכות זה אוכלת מה שמתאים לי בלי לסבול או להחזיק את עצמי נורא חזק. ברגע שזה יעיל, שאני אוכלת היטב וגם שמחה ושאין בזה מחיר, או שהמחיר נהיה ממש קטן (המחיר של השקר העצמי, אולי?) זה סיפור טוב ששווה לספר, יותר מסיפורים אחרים.

מה שכן, מותר גם לזכור שזה רק סיפור. זה לא מוריד מהכוח שלו וזה משאיר איזו נימה מחויכת על כל העניין הזה.
ולחייך מול הרצינות התהומית הזו של התזונה זה ממש דבר חשוב.

[אישה_במסע*]

אני לא מתכוונת לכך שהכל סיפור.
אני מתכוונת שהדעות שלנו משפיעות על הפרשנות שלנו (הטיית הנסיין) ולכן ההנחה שלחם ריק עושה לי כבד בבטן - זה רק סיפור. ואפשר וכדאי לבדוק אותו בצורה מדעית. למשל, למצוא דברים שהם לא לחם ריק שיוצרים את הכובד הזה, לראות שלחם ריק לא תמיד יוצר את הכובד הזה, ואולי בעצם הסיפור לא נכון.
ואז אני אוכלת תזונה פחות מדוייקת וטובה, כי אני נאחזת בסיפור שלי.

אפשר לספר שאוכל מסויים לא טוב לי במידה זו או אחרת של וודאות, ואני בעד שהוודאות תהיה מתאימה למציאות.

וכבר ראיתי אינטרנטית איך מכמה אנקדוטות קטנות מסיקים מסקנה כוללת וגורפת, כשאפשר היה לבדוק אותה בהרבה דרכים שונות.
אפשר להגיד - מוצרי חלב עושים לי ליחה. ואפשר להגיד גבינה לבנה 5% של תנובה וחלב ניגר של טרה וגבינה צהובה מלאה חומרים משמרים עושים לי ליחה. ואז אולי חלב עיזים לא עושה ליחה, ואולי חלב אורגני או חלב לא מפוסטר לא עושה ליחה. ואולי מוצרי חלב שמנים לא עושים ליחה.

מבינה?

[מיכל_בז*]

אני בכלל הייתי בטוחה שהתכוונת למשהו אחר לגמרי. איך מחשבה יוצרת מציאות בתזונה. למשל, אני זוכרת שהייתי אוכלת לחם שיפון 100% אחוז של ד"ר מרק והייתי משוכנעת שהוא עושה לי טוב טוב. ממש הרגשתי בריאות בכל ביס. אבל איכשהו ברגע שהתחלתי להאמין שלחם בכללותו מכביד עליי ומזיק לי, פתאום הרגשתי אותו צמיגי, כבד לי בבטן, נשאר בין השיניים, עושה צרבת.

ומה האמת? זה או זה? פתאום נפלה עליי מתת האל של המודעות או שפשוט סיפרתי לעצמי סיפור חדש?

[אישה_במסע*]

התיאור שאת מתארת נשמע לי מלכתחילה לא כמו הרגשה גופנית, אלא כמו מחשבות. איל אפשר להרגיש בריאות בכל ביס? זה ברובד המחשבתי, לא הגופני מבחינתי. אני יכולה להרגיש כמה זמן לוקח מהארוחה עד שאני שבעה, אם אני זקוקה להרבה או מעט ממאכל מסויים כדי לשבוע, לכמה זמן הוא משביע, האם יש לי נטייה לאכול ממנו יותר מידי, ועוד כל מיני דברים.
ואני מתייחסת לפרשנות שלי לתחושות הגופניות האלו. אם מאכל משביע יחסית מהר אפשר להתייחס לזה בחיוביות, בתור מאכל ממלא, או בשלילה, בתור מאכל מכביד. זו - פרשנות.

ומה שאת מתארת - זה סיפור. פרשנות לא של התחושות הגופניות, אלא של המציאות. ולדעתי, לא זה ולא זה - האמת.

[גוגוס*]

למצוא דברים שהם לא לחם ריק שיוצרים את הכובד הזה, לראות שלחם ריק לא תמיד יוצר את הכובד הזה, ואולי בעצם הסיפור לא נכון.
מסכימה מסכימה מסכימה

מוצרי חלב עושים לי ליחה. ואפשר להגיד גבינה לבנה 5% של תנובה וחלב ניגר של טרה וגבינה צהובה מלאה חומרים משמרים עושים לי ליחה. ואז אולי חלב עיזים לא עושה ליחה, ואולי חלב אורגני או חלב לא מפוסטר לא עושה ליחה. ואולי מוצרי חלב שמנים לא עושים ליחה.
עוד יותר מסכימה

<זה בדיוק סוג החקירות שאני מעודדת בכל פה. יש מחלקות שלמות שאני בעד להוריד, ואז להחזיר לאט לאט לתפריט ולראות מה כן ומה לא ומה בערך>

[דנית*]

מה דעתכן את נטילת תוספי תזונה?
קראתי הרבה באתר של דר אריה אבני ונראה שהוא ממליץ על הרבה תוספים גם לאנשים בריאים בעיקר ויטמין די, אומגה 3, בי12 מגנזיום סודה לשתיה ועוד..
כרגע אני משתדלת לאכול בריא ומדויק ולא לוקחת שום תוסף.

[גוגוס*]

מה דעתכן את נטילת תוספי תזונה?
לדעתי, רק אם מתגלה חוסר מהותי בבדיקת דם.
ואז... שלב ראשון זה לדייק עוד את התזונה, אחרי כמה חודשים לעשות בדיקה נוספת ואז לקבל החלטה לגבי תוספים.
בדרך כלל מי שממליץ על תוספים (על רובם, יש חריגים לכלל הזה) מניח שאנשים פשוט לא יכולים לאכול היטב בגלל קשיים אישיים או זמינות של מזון איכותי.
הרבה פעמים זה נכון, אבל לא תמיד.
אם את במקרה בקבוצה של "לא תמיד" אז הייתי מציעה קודם את התזונה המשובחת.
אגב, זה נכון גם לכל מה שקרוי סופר פוד או מזון-על.
ושוב אומרת - זו דעתי האישית. אגב, בדיוק כמו שאצל ד"ר אבני זו דעתו האישית...

[מיכל_בז*]

הבנתי עכשיו למה התכוונתי! התכוונתי שהסיפור שאני מספרת לעצמי על האוכל ממש משפיע עליו, ברמת החומר.
זה נשמע מטורף?

[אישה_במסע*]

דעתי על תוספי תזונה דומה לזו של גוגוס. בנוסף, אני רוצה להדגיש ש"חוסר מהותי" יכול להיות שונה מההגדרה שלו על ידי הרפואה הקונבציאונלית. למשל, כרגע קיים מצב בו להמון אנשים יש חוסר בויטמין D לפי הסקאלה המקובלת, ויש כאלו שרואים בזה סיבה להניח שהסקאלה שגויה ולהזיז את הסקאלה. לי נראה שויטמינים זה לא נושא שכדאי לקבוע בו את הנורמה לפי גאוסיאן, אלא לפי ההשפעה על הבריאות...

המסקנה האישית שלי מכל זה היא להיחשף יותר לשמש.


מיכל
זה לא נשמע מטורף, לא יותר מהומופאתיה, פרחי באך, החותמים של צפריר, קינסולוגיה, ועוד המון דברים שהוכחו כלא נכונים.

כלומר, לדעתי זה פלסבו. ולפלסבו, למיטב זכרוני, יש יעילות של שלושים אחוזים. וזה המון!

[דנית*]

גוגוס ואישה תודה
זו גם הנטייה שלי. דר אבני כותב שאחד הדברים למשל שמשותפים לחולי סרטן ולחולים בכלל זה מחסור בויטמין די ולכן ממליץ המלצה גורפת.

[אישה_במסע*]

יש מחלקות שלמות שאני בעד להוריד, ואז להחזיר לאט לאט לתפריט ולראות מה כן ומה לא ומה בערך.
גם אני, רק שאני בעד להוריד את הכל. כלומר, גם ירקות ופירות חשודים בעיני, ולכן ניסוי רק בשר נראה לי ראוי וכדאי לא פחות מניסוי רק פירות וירקות ואגוזים ועלים.

[גוגוס*]

ניסוי רק בשר נראה לי ראוי וכדאי לא פחות מניסוי רק פירות וירקות ואגוזים ועלים.
מסכימה לגמרי. אשמח לשמוע על זה.

[אישה_במסע*]

הבעיה העיקרית שלי עם ניסוי כזה היא שהוא יעלה המון...
חוץ מזה שלדעתי באיכות הבשר הנוכחית שלי הוא די מפוקפק. המשפחה שקראתי עליה שחיה רק מבשר חיה מבשר אורגני אוכל עשב (שלא מסובך להשיג איפה שהם חיים בארה"ב. ולי נותר לקנא בהם, או להתחיל לחסוך לבשר אוכל העשב שהתארגנויות לקנות אותו אפשר למצוא בקבוצות פליאו ישראליות. ולפנות מקום במקפיא - אפשר לקנות אותו בינתיים בכמויות גדולות בלבד)

[גוגוס*]

הבעיה העיקרית שלי עם ניסוי כזה היא שהוא יעלה המון...
אכן.
אני רוצה לנסות בקרוב חודש של פלאו, ממש מסקרנות אישית, ואני מרגישה שזה אומר להתחיל לחסוך מאיזשהו מקור אחר כי זה כבד נורא על התקציב, אפילו אם רק אדם אחד במשפחה עושה את זה.

[פלונה*]

_התכוונתי שהסיפור שאני מספרת לעצמי על האוכל ממש משפיע עליו, ברמת החומר.
זה נשמע מטורף?_
הכי הגיוני שבעולם.
כשאני מדמיינת שוקולד, הפה שלי מתמלא בריר כציפייה לדבר עצמו. הגוף משחרר חומרים בפה ובקיבה לפני שאנחנו אוכלים. אפילו לפני שאנחנו רואים או מריחים. מספיק לדמיין.

[אישה_במסע*]

גוגוס

אם את מוכנה להתפשר על בשר ושאר מוצרים מאיכות לא הכי טובה אז המחיר של זה לא כזה נורא. אבל לי נראה שזה לא משהו שתעשי. חוץ מזה שאלו שני ניסויים שהתוצאות שלהם יכולות להיות שונות.

[תפילה_לאם]

חוזרת רגע לטבלת השוקולד שחיסלתי...
ומדי פעם אני שוקלת לעשות מעשה כזה, ואפילו את זה לא מצליחה כי הגוף שלי כבר מרגיש מראש את זה שבעצם לא יהיה כיף.
בחרתי ב-85%, לא כי הרגשתי תחושה מקדימה בגוף, אבל כן כי כבר זכרתי אכזבות קודמות מבחירות אחרות רוויות סוכר יותר.
למרבה האבסורד שמחתי שסיימתי את הטבלה עד תום, וההסבר לזה הוא שבעבר שוקולד כזה לא היה לי טעים, והיה לי מר מדי לאכול חבילה שלמה. כלומר, אני שמחה בפחות סוכר וזה טוב בעיניי!
היו עוד נקודות שרציתי להוסיף לנושא הזה, אבל לא מצליחה לשחזר עכשיו...

סקרנית גם אני לקרוא על ניסויי הפלאו. בינתיים קוראת בעניין את הבלוג העכשווי של מיכל בנושא.

ובקשר ל-דעתי על תזונה משפיעה על ההשערות.
אולי זה רק כושר הריכוז הלקוי שלי, אבל לא ראיתי הבדל גדול בין הדברים שכתבתן, אישה ומיכל, ובכל מקרה הם רלוונטיים מאוד עבורי. מרגישה בהחלט שיש עקרונות לא מעורערים כמו "כמה שפחות מעובד/ כמה שקרוב יותר למקורו - מזי ן יותר", אבל מעבר להם - כמו שמדובר עכשיו אצל מיכל, יש אפשרויות שונות, וכל אחד אמור לדוק מה מתאים לו, אלא שאני לא מצליחה להרגיש ממש, ומבססת את בחירותיי על מה שנדמה לי בריאות בכל ביס (או לגימה ).
אנקדוטה שקשורה במקצת לנושא היא שלאחר יום כיפור, שעבר עליי ב"ה די בקלות על אף צעדות בשרב עם שישה ילדים לבית הכנסת והנקות אינטנסיביות כולל במהלך התפילות, בעלי השמיע באוזני השערה שהצום עבר עליי בטוב בזכות תזונתי הטובה. וקל היה להתפתות ולהסכים, בייחוד כי אני רוצה לעשות נפשות בביתי לדרכי התזונתית, ויכולתי לומר לו "אז אולי גם אתה...", אבל מה לעשות שמאז ומעולם היה לי קל לצום (טפו!!!!!)? מה שכן, נדיר ביותר שאני שותה קפה, וגם זה מאז ומעולם, כך שזאת יכולה להיות סיבה נכונה, ואת זה כן אמרתי לו מתוך כוונה למשוך אותו בדרכי...

[תפילה_לאם]

היו עוד נקודות שרציתי להוסיף לנושא הזה, אבל לא מצליחה לשחזר עכשיו...
אה, אולי עוד נקודה משמחת הייתה שחבילה אחת סיפקה אותי. אמנם בעלי הזדעזע לשמוע שחיסלתי חבילה, אבל אני זוכרת היטב את הפעמים שגמרתי שתיים וחיפשתי עוד...!