החלטתי להיגמל מסוכר

אנונימי

~ראו גם: גמילה ביתית ממתוקים / להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה
אפשרויות אחרות לסוכר: סוגי סוכר / תחליפי סוכר / נפלאות הסטיוויה
אפשרויות אחרות למאכלים טעימים: מתכונים מתוקים בלי סוכר / שוקולד חי / קינוחים חיים / גרסאות ביתיות לאוכל מוכן שילדים אוהבים / חטיף בריא / חטיף לא מועיל ולא מזיק / חטיפים בריאים לגן שעשועים
ילדים וממתקים: תשוקה למתוק אצל ילדים / האם להגביל אכילת ממתקים / לאכול ממתקים / שוקולד כן או לא / חינוך לאכילת ממתקים / לשכנע בנזקי תרבות הממתקים / סבים סבתות וממתקים / ילדים סוכר והיפראקטיביות~

^{הדף לקחת אחריות על החיים הועבר לכאן ומופיע בהמשך}

החלטתי להגמל מסוכר. זה פשוט התחיל להגעיל אותי. אני מקוה שאתמיד. אני רוצה לשתף אתכם בתובנה חדשה שלי. לסוכר, כמו לכל דבר אחר, יש טעם. אבל כשאוכלים משהו עם סוכר, כמו עוגה, או סוכריה, או ממתק אחר, בדרך כלל לא שמים לב לטעם של הסוכר. שמים לב רק לזה שזה מתוק. להבדיל למשל מדבש, שבדרך כלל נצרך הרבה פחות, ולכן ניתן יותר בקלות לזהות את טעמו. אז רבותי, כל מי שכבר מזמן הפסיק לזהות טעם של סוכר, ולא משנה אם זה לבן או חום, מן הראוי שידע שהוא כנראה מכור.
מה רע בלהיות מכור לסוכר?
צריכת סוכר משבשת ומקטינה באופן משמעותי את תיפקודה של המערכת החיסונית.
יוצר קנדידה.
ועוד מרעין בישין
זה בסך הכל ענין של הרגל, והרגלים ניתן לשנות.
אני מזמינה אתכם להצטרף אלי, ולהוריד באופן משמעותי את צריכת הסוכר בביתכם.

שליחה על ידי חבצלת* » 04 מרץ 2003, 20:37

באמת בהצלחה...אני כבר 3 חודשים+ בלי ועוד רחוקה מגמילה...כנראה שזה סם אלים במיוחד.

בהצלחה.
אם את צריכה טיפים ועידודים במקומות נמוכים, הרגישי חופשי

שליחה על ידי מיה* » 07 מרץ 2003, 15:37

היי
אני לא אוכלת סוכר דבש וקמח לבן מספר שנים. בהתחלה קשה אבל הגוף מתרגל ולומד וקבל סוכרים מתוך הפירות.
אני בעיקר אוכלת ירקות ודגנים מלאים. הכיף שלי זה לראות את הבת שלי בת שנה ותשעה חודשים שלא אוהבת כמעט מתוק. אני לא מונעת ממנה תמיד יש בבית כי בעלי אוכל, אבל היא טועמת ומחזירה.
בהצלחה לדעתי דרך נפלאה לגוף

שליחה על ידי רותי* » 07 מרץ 2003, 23:09

ורד, אני אשמח לטיפים (לעצמי).
ומה עם ילדה מקסימה בת שנתיים, שממש, אבל ממש, אוהבת מתוק?

שליחה על ידי בשמת* » 07 מרץ 2003, 23:17

אם לא נוגעים בשום דבר שיש בו סוכר, אבל כן אוכלים דבש - זה נחשב?
ושאלה שניה: בלחם הביתי שלנו צריך לשים בערך כפית סוכר בשביל שהשמרים יעבדו. זה גם נחשב "סוכר" כשאני אוכלת את הלחם?

נדמה לי שההשמרים יצמחו יפה גם מדבש, אז אם הוא לא נחשב, זה בסדר.
מעבר לזה, מדובר ב 30 גר' סוכר בלחם של 650 גר'. לא כל כך הרבה...

שליחה על ידי בשמת* » 08 מרץ 2003, 07:42

כן, אבל נדמה לי שהעקרון הוא, שהגוף לא יבוא בכלל במגע עם החומר הזה, לא?
אני עכשיו לא יכולה לאכול שום דבר קנוי, בגלל האלרגיות של הינוקא, אז זה זמן טוב לסלק את הסוכר.
מצד שני, אני לא יכולה להיות בררנית! כל מה שלא עושה לו דימומים אני צריכה לאכול, אחרת לא אגיע למינימום קלוריות ליום.

אם השמרים אוכלים את זה - זה לא אמור להשאר בלחם.
אולי, אם זה חשוב ולר בטוחים, אפשר לנסות לאפות עם חצי כפית, ואם רואים שזה לא הספיק חלשמרים, להגדיל את הכמות בפעם הבאה, עד שמגיעים למינימום הדרוש.
(יכול להיות שמינימום זה תלוי בעוד גורמים, כמו מה מוסיפים ללחם, ומה מזג האוויר, וזה אומר הרבה לחם שלא מצליח בתקופת הניסויים...)

אפשר לנסות להפחית את המלח (שומר על התפחה מבוקרת) במקביל להפחתת הסוכר/דבש.

מה זאת אומרת מבוקרת?
צריך להתפיח יותר זמן?

שליחה על ידי בשמת* » 08 מרץ 2003, 13:03

גם המלח הוא בכמות של חצי כפית, דומני. מדובר בלחם במכונת לחם.

מישהו יודע משהו על ממתיק טבעי בשם סטיויה או משהו כזה? ורד אולי?

מצטערת, לא הסברתי כראוי.
השמרים ניזונים מסוכר ופחמימות קמח לצורך הפקת הגז שנוצר בתהליך התסיסה.
הסוכר משמש מזון לשמרים וגם לצבע ולטעם.
המלח משמש לאיזון הטעם של לחמים ועוגות בנוסף ליצירת צבע הקרום שמתפתח בזמן האפיה. המלח מגביל את גידול השמרים. אם מעלימים אותו לגמרי מהלחם, הוא עלול לתפוח יותר מהרגיל.
לכן, לדעתי, אפשר בתהליך של ניסוי וטעייה, להפחית בכמות הסוכר ובמקביל להפחית בכמות המלח.
אצלנו, במכונת הלחם מוסיפים כפית מלח אחת מול 1/4 2 כפות סוכר, וכל זה על 3 כוסות קמח. אפשר לנסות קומבינציות שונות כדי להצליח בהתפחת הלחם ללא סוכר או עם כמות מעטה שלו.

שליחה על ידי מיה* » 08 מרץ 2003, 16:39

היי
הדבש מתפרק לסוכר כך שהוא גורם לאותו תהליך בגוף כמו הסוכר. בלחם אפשר לנסות להוסיף לתת ( קיים בחנויות טבע) במקום סוכר.
לגבי ילדה שאוהבת מתוק לדעתי אם אין בבית והתזונה שלנו ההורים בלי סוכר הילד לומד. אני מרשה לבת שלי סוכר אבל בד"כ היא מסרבת.
השבוע ישבה אצלי שכנה והבן שלה רצה שוקולד, היא ממש רבה איצו שהוא לא מקבל שוקולד עד שהוא לא אוכל ארוחת ערב. הילד בן 2.9 . לדעתי לא שווה לריב בגלל אוכל ילדים מאזנים את עצמם ולומדים מאיתנו.
כאשר אוכלים סוכר נוצרת כמיהה לסוכר בגוף ולכן אם רוצים כדאי לוותר. ההתחלה קשה ואח"כ כמו כל דבר הגוף מתרגל.

שירי, הסטיוויה היא צמח מאוד מאוד מתוק.
בד"כ קונים אותו בחנויות טבע בנוזל שכל 2 טיפות =כפית סוכר (אם אני לא טועה).
יש אפשרות גם לקנות במשתלה את הצמח עצמו אבל אז אפשר להשתמש בו להמתקה של שתייה ולא כל כך לאפייה (אלא אם כן את משתמשת במקום כוס מים בכוס מים חמים עם סטיוויה...).
אני יודעת גם שאין איתו בעייה לסכרתיים.

בשמת, קיבלת את ניו בגינינגס? היה שם מתכון ללחם - אמנם לא למכונה, אבל נדמה לי שמשתמשים שם בדבש בלבד, בלי סוכר.

מי שצריכה טיפים, צריכה להיות יותר ספציפית (רותי)
על הסטיוויה כבר ענו לך, שירי. יש לסנריידר ממתיק ע"ב סטיוויה. אפשר גם לשתות בתה.
יש מתכונים (נדמה לי שלא למכונת לחם) עם מחמצת שאור ואז אלו שמרים טבעיים שאינם זקוקים לתוספת סוכר, אלא ניזונים ממה שיש באוויר ומגדלים את עצמ, כל פעם קצת.
לגבי ילדה שאוהבת מתוק, הייתי מנסה להעבירה באיטיות ובעדינות לדברים טבעיים יותר (כמו ממתקי חרובים למיניהם), לדגנים מלאים (שמשחררים באיטיות רבה יותר את הסוכר לדם ובכך עוזרים למתן תשוקה למתוק). לדבר איתה על נזקי הסוכר (כן, כן, גם לשיניים, אבל לא לשכוח את מערכת העיכול ובכלל...).
יש לי חברים שעורכים עם ילדיהם כל מיני הסכמי ממתקים יצירתיים וזה עובד נפלא. אפשר לנסות. שמנו לב שלאט לאט גם התשוקה שלהם למתוק הולכת ופוחתת עקב אי האכילה המסיבית כל הזמן של המתוק.
חוצמזה, צריך לראות אם יש לה תופעות שקשורות למה שהסינים קוראים חולשה של אלמנט האשמה, כי המתוק הוא הטעם המחזק את האלמנט הזה ולא תמיד התשוקה היא רק חברתית- תרבותית. לפעמים חוסר האיזון של הגוף מנסה להתאזן דרך התשוקה עצמה! שווה בדיקה (אם יש דברים בגו, מעבר לקטע של הילדים עם המתוק. לא צריך להילחץ!)

שליחה על ידי רותי* » 10 מרץ 2003, 19:09

מה עם פירות מתוקים (מנגו / אפרסמון / בננה) ?

מה איתם? הם טעימים לאללה, מזינים ביותר, הרבה יותר טובים מממתקים, סוכרים וכאלה.
אם יש עניין עם סוכר אולי כדאי להגביל כמות, נגיד 2-1 ליום (או יותר, סתם זרקתי מספרים, לא מכירה) כדי לקבל פרופורציה.
קחי בחשבון שפירות טרופיים יוצרים ליחה, אז בתקופות של התקררויות וחולשה חיסונית עדיף להימנע או לצמצם מאד

שליחה על ידי אבנר* » 12 מרץ 2003, 01:46

בקשר ללחם בלי סוכר, תנסו בלי בכלל, נדמה לי שזה יעבוד גם עם שמרים שאינם שאור. אולי התפיחה תהיה איטית יותר (כך שאם מדובר במכונת לחם , אני לא מבין בזה) אבל השמרים אמורים לדעת לפרק סוכר מהקמח.
ארז, מלחם ארז, טוען שאין צורך בסוכר.
לגבי המלח הוא טוען דווקא שהוא עוזר לתפיחה טובה יותר כל עוד זה לא בכמויות גדולות ולא טעימות, כי בזכותו השמרים מיצרים יותר פחמן דו חמצני וקשרי הגלוטן חזקים יותר ולוכדים טוב יותר את הגז

שליחה על ידי תמר_ס* » 18 מרץ 2004, 08:54

אני דווקא לא רוצה להפסיק עם סוכר. אפשר בכל זאת לכתוב פה?
משהו יכול להסביר לי את מליון סוגי הסוכר שיש? לבן, חום כהה, חום בהיר, אורגני בהיר. וכו'...

תמר, יש תשובות של ורד לחלק משאלותייך או לכולן בדף שאלות בענייני תזונה (אני לא בטוחה בשם אז כתבתי בלי קו תחתי).

שליחה על ידי תמר_ס* » 18 מרץ 2004, 11:32

תודה בשמת, קראתי והחכמתי.

גם אני בגמילה מסוכר , האמת שזה היה פשוט ממה שחשבתי .
לגבי מכונות לחם , אפשר בלי סוכר , רצוי טמפרטורה יותר גבוהה של המים (אך לא רותחים) כדי לזרז תפיחה מפירוק פחממות הקמח .

צריך לראות אם יש לה תופעות שקשורות למה שהסינים קוראים חולשה של אלמנט האשמה, כי המתוק הוא הטעם המחזק את האלמנט הזה ולא תמיד התשוקה היא רק חברתית- תרבותית. לפעמים חוסר האיזון של הגוף מנסה להתאזן דרך התשוקה עצמה! שווה בדיקה (אם יש דברים בגו, מעבר לקטע של הילדים עם המתוק. לא צריך להילחץ!)

ורד, את יכולה להסביר קצת יותר.?

ראשית, ראיתי כתבה שבא דובר על כך שמעבר לנטייה גנטית של ילדים להעדיף מזונות מתובלים יותר או פחות (כגון בסוכר, או מלח), המון מהטעם הנרכש של הקטנים נרכש בבית. זו לא תורה חדשה אמנם, אבל נאמר שילדים שגודלו עם מינימום של סוכר ומלח גדלו לאנשים בריאים יותר שממש סולדים מכל הג'אנק המטורף שחבריהם אוהבים. לעומת זאת ילדים שהורגלו למזון עשיר בתיבול התקשו מאוד אם בכלל להפחית את כמויות התיבול. זה אפשרי אבל קשה...

שנית, סוכר של פירות יכול להיות הרבה יותר הרסני לגוף מסוכר מעובד.
מס' רופאים אמרו לי שעודף טריגילצרידים בדם לאדם שאין לו כולסטרול נובע מד"כ מסוכר שמקורו בפירות.
לא שאני חושבת שהימנעות מסוכר מעובד היא רעה, אבל אם התחליף כפי שהבנתי ממס' כותבות כאן הוא סוכר מפירות... אז בדקו את רמות הטריגילצרידים בדם, שהם שומנים מאוד לא ידידותיים והם אלו שגורמים לסכרת ומחלות כלי דם.

אגב, שמתי לב שככל שהטעם מתעדן עם השנים, ככה גם הדחף לסוכר, מלח וכו' נרגע. מישהי ניסתה להיגמל ממלח ? אני אוכלת בממוצע שתי כפות מלח ביום!

אישי אומר שילדים שמעדיפים מתוק הם רגישים ומופנמים ואלה שמעדיפים מלוח ההיפך - קרא זאת איפה שהוא.

אנחנו כבר שנים לא נוגעים לא בסוכר ולא בדבש. ממתיקים עם מולסה של מורגה (שאין בה גופרית) - טעמה מזכיר קני סוכר/סילאן. בלהבדיל מסוכר שאין בו כלל ויטמינים במולסה יש דווקא. ודבש זה סתם ח... של דבורים

בצחוק, אבל למעשה הוא שווה לסוכר.
אז גם עם המולסה ירדנו בכמות באופן טבעי.
גם מבשלים בלי מלח בדר"כ, או עם מעט מאוד, שמינית כפית או משהו כזה - לא יאומן כיצד בלוטות הטעם חוזרות לעצמן.
ביחוד עם ירקות אורגניים אין צורך בסלט בשום מלח ושום כלום - זה כ"כ טעים! אבל מי שפיקעיות הטעם שלו הרוסות כבר ייקח לו הרבה זמן להבחין בזה.

שליחה על ידי צפי_ג* » 20 מרץ 2004, 20:47

מנסה להכנס למשטר של דיאטה מינימלית ולא עומדת בזה. איפה המנעות מסוכר. איפה.

אם אני מעוניינת לחלות בסכרת בעתיד, אני צריכה רק להמשיך בדרך שאני אוכלת בה. בדוק, אחרי שהעמסת הסוכר האחרונה שלי אחרי ההריון השני הראתה שאני בדרך הנכונה.
אבל אם אני רואה או חטיף השיקולים ההגיוניים נזרקים לפח ואני צריכה רק את הגלוקוז שלי.

אמא מתחדשת קראתי ולא יכולתי שלא

מדובר כמובן באלמנט ה אדמה ולא ה אשמה
>ורד לא מאמינה שיצאה לה כזו טעות הקלדה! ועוד אף אחד לא אמר לה לפני כן.....<

אבל אם אני רואה או חטיף השיקולים ההגיוניים נזרקים לפח
א"א יקירה, אני מאותה מחלקה ועם היסטוריה זהה - אבל בבקשה, תעשי לעצמך טובה ותנסי לשמור, אפילו קצת. סכרת זו המחלה הכי נבזית בעולם.

ועוד אף אחד לא אמר לה לפני כן.....
אולי כי כולנו רגילים לזהות תאווה למתוק עם תחושת אשמה איומה...

חגית ל
את מרגישה גם שינויים במצב הרוח מאז שהתחלת לשנות את הרגלי התזונה שלך?
אני קוראת פה ושם על קשר ונראה לי שזה די מעניין...
אשמח אם תספרי.

היי אני חדשה פה, רק רציתי לספר שכבר כמה חודשים שאני נמנעת כמעט לחלוטין מסוכר, מלח, תבלינים וכל מיני דברים רעים, זאת אחרי 20 שנה של התמכרות קיצונית לשוקולד ועוגות. התוצאות לא איחרו להגיע ובנוסף לכמה קילוגרמים עיקשים במיוחד שירדו, עור הפנים נראה יותר טוב ואני מרגישה יותר אנרגטית ומלאת חיים. קשה מאוד להיגמל מזה אבל התוצאות שוות את המאמץ. אחרי כמה זמן הגוף לא דורש את הסוכר ומתחילים להנות מהאוכל הבריא. ממליצה במיוחד לקרוא את הספר של שרה חמו - שביל הזהב לריפוי טבעי, שבו מוסבר על הנזקים של כל המזון התעשייתי וגם עצות איך לאכול נכון.

גם אני החלטתי להגמל מסוכר. אחרי שאחי חזר מחו"ל הוא המליץ לי בחום לנסות את דיאטת אטקינס. בדיאטה הזאת נגמלים לא רק מסוכר אלא מפחמימות בכלל! כמו שהוא אומר שם, יש אנשים שמכורים לפחמימות והן משפיעות על הגוף בדיוק כמו סוכר, וכמו אצל מכורים מתינות פשוט לא עוזרת. יש צורך להמנע לחולטין מההתמכרות לתקופה מסוימת שבה הגוף נגמל והתלות הפיזית נפסקת. ואז יותר קל להתמודד עם התלות הנפשית. למי שאוהב מתוק בהחלט אפשר להשתמש בתחליפים בתקופה הזאת, אבל גם הם צריכים להיות מהסוג הנכון (אלה שלא מכילים פחמימות). הצריכה של פחמימות בתקופה הגמילה היא מינמלית וכמעט לא מורגשת, בעיקר מירקות. (עד 20 ג' ביום). אח"כ מחזירים לדיאטה כמות קטנה של פחמימות בעיקר ממקור של דגנים מלאים.
ולפני שכל הדיאטיקניות והנטורפאטיות קופצות עלי שזה לא בריא: קודם כל אני מרגישה נפלא, אחרי 5 ימים יש שיפור משמעותי ב"חשק" שכמעט נעלם לגמרי. היומיים שלושה הראשונים היו הכי קשים. שנית כדאי מאוד לבדוק את המאמרים באתר שלו http://atkins.com
יש המון גיבוי מחקרי לנושא הזה שנחקר כבר 20 שנה (פלוס מינוס). מאוד מעניין.

אם אני מעוניינת לחלות בסכרת בעתיד, אני צריכה רק להמשיך בדרך שאני אוכלת בה. בדוק א"א
זה מאוד מדאיג אותי. אולי תנסי לשנות את הדרך שאת אוכלת בה? אני לא מתכוונת ל"סתם" דיאטה. תנסי לקבל דיאטה של סוכרתיים (מהרופא). אם תתחילי להתייחס אל זה כאל עניין בריאותי גרידא אולי יהיה לך יותר קל. גיסתי עושה את זה, דווקא היא מסתדרת יופי עם כל תחליפי הסוכר, חטיפים דיאטטיים והקמח המלא והכל.
תהיי בריאה

מיכל, אני מאחלת לך שתמשיכי להרגיש טוב, באמת!
רק לידיעתך (בלי התנפלות)- זו דיאטה שיכולה להתאים לשבוע שבועיים, אבל בטווח הארוך היא מאד מזיקה לגוף, כי מביאה אותו למצב של הרעבה לפחמימות ומה לעשות המוח ומערכת העצבים מוזנים מפחמימות- גלוקוז ואם הוא לא מגיע מהתזונה הגוף צריך לפרק מבנים אחרים ויוצר מצב של חמצת בגוף, שיכול להיות ממש מזיק.
אז בדקי את עצמך היטב, זו עצתי לך ודאגי לא להגזים!!!

ורד, נדמה לי שהקטע בדיאטה הזאת הוא שאח"כ חוזרים לאכול פחמימות, אבל ללא ההתמכרות.

רק לידיעתך (בלי התנפלות)- זו דיאטה שיכולה להתאים לשבוע שבועיים,
גילה צודקת, זה באמת הקטע. זה גם מומלץ באופן חד משמעי לא לעשות את הדיאטה הזאת יותר משבועיים שלושה. אח"כ עוברים לדיאטה יותר מתונה. הוא גם טוען שהגוף משנה את הדרך שבה מתבצע חילוף החומרים ומנצל את מצבורי השומן לייצור גם אנרגיה וגם פחמימות (הם קוראים לזה ליפוסיס)
ונוסף להכל זה נורא כיף, יורדים מהר מאוד במשקל

מה דעתכם,
האם זה אפשרי,
כלומר , האזנתי יום אחד לתוכנית ברדיו שהתזונאית שם אמרה כמה דברים אבל מה שתפס את תשומת ליבי, הוא שהיא אמרה כי לסוכר (על כל גוניו ריק או מלא...), אין מקום בחיינו, כלומר הגוף מיצר אותו לבד מפירוק של מזון ,
ואילו התאוה למתוק הינה משהוא נרכש היא טוענת ככה גדלנו זה לא משהוא שתמיד "רצינו" , ברור שזה טעים לנו וברור שאנחנו אולי לא חושבים אחרת אבל האם זה "נכון" האם שווה להתאמץ (כי הרי יש תמיד חשק למתוק), ולהמנע מהתאווה הזו למתוק עד שהיא תעלם האם באמת היא יכולה להעלם??
אני אישית מאז האזנה לתוכנית לא נוגעת במתוק חוץ מאשר בפירות מיץ תפוזים שאני סוחטת, או פירות לימינם ,
עוד אמרה התזונאית שפירות זה סוכר אחר מורכב יותר ולכן יש להעדיף אותו אם בכלל עולה הצורך במתוק....
מה דעתכם ?,
אגב מניסיוני בן השבועיים הצורך במתוק לא נעלם אולי קטן מעט , אבל לא נעלם ואני ממש מתעקשת עם עצמי לא לאכול מתוק פשוט לא נוגעת , ואם כן אז פרי...........

אני הייתי מכורה לפירות, זה היה המתוק שלי. כך גם הבת שלי למדה והתמכרה. היו ימים שאכלנו ה-מ-ו-ן פירות, על חשבון מזונות אחרים.
גם ברב הפירות (אנא תקנו אותי אם אני טועה) יש חד סוכרים, שמעלים במהירות את רמת הסוכר בדם. יתרון הפירות הוא שהסוכר הינו ממקור טבעי והוא בא עם עוד הרבה דברים טובים באותה אריזה.
היום אנחנו בגמילה מכל מתוק שהוא בגלל קנדידה. שלושה חודשים (עוד חודשיים וחצי למנאייק) בלי שום סוג של מתוק. הבית נוקה. הגוף מתנקה ומצב הרוח רגוע בהרבה.
שווה לנסות. מתמכרים לזה.

תותים- תאווה למתוק היא לא נלמדת, יש לה בסיס גנטי, זו תכונה שנתנה יתרון אבולוציוני לאבותינו הקדמונים, שהעדיפו את הפירות המתוקים -והבשלים (וגם שהיו בהם מלא חרקים, שהעדיפו אותם גם, ושהיו מקור החלבון לאבותינו הצמחונים)..
וגם הרצון לאכול תמיד קצת יותר ממה שממש חייבים עזר לאבותינו, בשיטה דומה, לשרוד תקופות קשות...
מה לעשות שבימינו התכונות האלה לא ממש נותנות יתרון, להפך, מי שאין לו את התכונות האלה יש לו יתרון בחברה של היום..
אבל אבל- להרגלים יש באמת את כל החשיבות שמייחסים להם, ויותר! ואני מדברת על הרגלים מהבית, כמו לתת לתינוקות לשתות מיץ ממותק וכל מיני כאלה טעויות, הם עוד קטנים? למה לקלקל? (את חברי המשפחה שלי אפשר לזהות במסעדה מקילומטרים- הם אלו שמבקשים מיץ אבל עם כוס מים בצד ומערבבים, כי זה פשוט תמיד מתוק לנו מידי...אני מייחסת את זה להרגלים מינקות, אבל אולי זה גם גנטיקה..)
בהצלחה לכולם, וטיפ להצלה- אפשר להתרגל לטעם המוזר של סטיויה!!

לאתר הזה יש יכולת קוסמית מוזרה להעלות ל מה חדש דפים שניה אחרי שאני חושבת על הנושא שבהם או קורה לי מה שכתוב בהם.
השבוע החלטתי להיגמל מסוכר, קראתי במקורות שונים ולמדתי שתנגודת לאינסולין קשורה לבעיות רבות במערכת ההורמונלית, והגיע הזמן לנסות ולרפא את עצמי מדברים שמלווים אותי שנים! |טפיחה עצמית על הכתף|
ואנסה גם לשלב מיץ מ נבט חיטה.
דרך אגב, סטיוויה זה אחלה, יש לנו שיח גדול בגינה.

תמר, בהצלחה!!
דווחי איך את מתקדמת.

אנחנו ניסינו זמן רב למנוע מבננו יקירנו כל דבר סוכר אבל סביבתנו לא מאפשרת לו. השכנים הנחמדים, המשפחה והחברים וגם במשפחתון מעניקים לו לא מעט מיני מתיקה וגורמים לו בכך להתמכר למתוק. כל המלחמות שלנו לא מועילות והמתוק תמיד מגיע ממקום כלשהו. לכן החלטתי בכל זאת לאפות עוגיות מתוקות אבל ללא מרגרינה, מקמח מלא ועם מעט סוכר, לתת לו למצוץ ויטמין C שהוא מאוד טעים ומתוק במקום הסוכריות טופי שהוא מקבל ויש גם דובוני אכיניצאה ופרופולים שבאים במקום סוכריות. אבל עם כל זה הטעם המתוק נשמר והגוף מתרגל למתוק!!!!!!! מחפשים המלצות להתמודדות...

האם הוא אוהב פירות?
יש פירות פחות מתוקים (הדרים, תפוחים, אגסים, קיווי).
האם אתם אוכלים מתוקים?
אני נמנעת לחלוטין ממה שאני לא רוצה שבתי תאכל. ממתקים פשוט לא נכנסים הביתה.
עם שכנים ומשפחה אפשר לדבר ולבקש שיפסיקו. לא נראה לי כל כך מסובך. משפחתון נראה לי יותר מורכב.
בן כמה הוא?

שליחה על ידי משה* » 27 דצמבר 2004, 00:16

שלום לנגמלת
ביום אחד החלטתי להוריד את כמות הסוכר הניצרכת , מאחר ואני עובד במקום מאוד נגיש לקפה אני שותה הרבה , התחלתי להוריד בהדרגה ,ובתוך חודש
הורדתי סוכר בכל צורה שהיא במשקאות , כבר חצי שנה בלי ,מרגיש מעולה , הקפה טעים יותר , הכל יותר ארומטי , ובני הקטן מחקה אותי , והכל טוב .
ממליץ מאוד אפילו בהדרגה לא חייב לוותר על הכל מיד , אפשר להוריד מעט כל פעם ואים זה לא מתוק , אז לאכול משהו קטן מתוק תוך כדי , עד לתוצאה מושלמת , עכשיו כל דבר מתוק הוא מאוד מתוק לי וליפעמים אני מוותר עליו , לשימחתי ,
בהצלחה

שלום, אני שולה חתולה ואני מכורה לסוכר!
<אוהבים אותך שולה חתולה> <חיבוק>
אבל ברצינות... לאלה שפשוט עשו את זה והצליחו... מה אתם אוכלים??? האם אוכלים שאריות ארוחה בריאה בתור נשנוש? האם אוכלים מתוק רק בצורת פירות? האם מצטיידים בירקות חתוכים למשל ו"משכנעים" את הגוף שזה מה שבא לו במקום סוכר?
מה עושים עם הcravings?
כל עיצה ורעיון יתקבלו בשמחה... אני שוקלת ברצינות להיגמל לחלוטין- לא בהדגה- אבל רוצה עיצות מעשיות....
וגם- למי שמכיר את הספרים של שרה חמו- שביל הזהב לריםוי טבעי או משהו כזה- האם מומלץ??
בתודה מראש...

יכולה רק לעודד אותך ולומר שאחרי שבועיים-שלושה ללא סוכרים כבר לא רוצים את זה! כן-באמת, אין יותר craving לסוכר, גם כשרואים עוגת שוקולד היא פשוט לא "עושה את זה"!
אני כן אוכלת פירות, הם חשובים מאוד בתפריט לדעתי, ועדיין זה לא גורם להתמכרות כמו הסוכר הנקי שיש בעוגות, שוקולדים, סוכריות וכו'.
לגבי נישנושים, כשאוכלים מזון בריא ומזין פשוט לא צריך אותם! הגוף פשוט לא מבקש אותם, ואם בכל זאת מרגישים צורך לחטוף משהו (וזה בדרך כלל בגלל השפעה נפשית כלשהי, כמו לחץ, שעמום, אכזבה, כעס) אז כדאי לכוון את הצורך למשהו עם ערך תזונתי כלשהו בנוסף לסוכר, כמו פרי או ירק. הצעות לנשנושים מתוקים אבל עם ערך מוסף: תמרים, שלווה, משמש מיובש. אגב, אם כבר אוכלים קוביית שוקולד אז שיהיה שוקולד מריר עם לפחות 70% קקאו.

לגבי הספר של שרה חמו - לי הוא נתן המון מוטיבציה לשינוי - למרות שאני מסכימה רק עם חלק ממה שכתוב שם.

ל שולה חתולה,
הפסקתי לאכול סוכר לפני כשנה. יש חדשות טובות ויש חדשות רעות. אני מבדילה בין שני סוגים של craving. יש (היה...) את זה המטורף, של אם-לא-תביאו-לי-עכשיו-סוכר-אני מתעלפת. ויש את זה של "בא לי סוכר, בא לי סוכר, היה סבבה אם הייתי יכולה לאכול משהו מתוק עכשיו". ה craving מהסוג הראשון באמת עובר אחרי כמה שבועות. השני, לצערי, עובר ושב. אבל ניתן להתמודד אתו.
חשוב שתדעי שזה יכול להיות, כי אני למשל חיכיתי שיתמלאו כל ההבטחות להעלמות הרצון למתוק, עד שהבנתי שזה לא עובר

ההפסקה שלי התחילה כהדרגתית ומהר מאד הפכה למוחלטת. אני לא אוכלת הרבה פירות והיום פרי זה ממש פינוק בשבילי. לגבי חטיפים, עד לא מזמן אכלתי גזר בכמות של שפן ממוצע. ואחרי שהגוף לא מקבל סוכר המון זמן, אפילו עגבניה נהיית מתוקה. אני לא מהמנשנשים, אבל אם את צריכה, ירקות באמת יכולים לעזור. גם קורנפלקס רגיל, בלי סוכר.
לשכנע את הגוף לא תוכלי, אבל כמו שאמרתי, אחרי כמה חודשים סף הרגישות למתוק חוזר למצבו הטבעי (לפני שהתקלקל בהתמכרות). ואז, גם אם תרצי, רוב הצ'ופרים יהיו לך מתוקים מדי. לפני כחודש טעמתי, לראשונה מזה שנה, שוקולד מומס (על קצה הזרת). הרגשתי כאילו חטפתי מכה. זה היה מתוק עד לרמת הסחרחורת.
השבועות הראשונים הם באמת הכי קשים, אבל הם עוברים. ואחר כך תרגישי כל כך טוב, שזה יהיה שווה הכל. אני נפטרתי מהיפוגליקמיה קיצונית.
שיהיה לך הרבה בהצלחה @}

אני לא אוכלת סוכר כבר חודשיים. בחודש הראשון גם לא אכלתי שום סוג של פחמימות (קמח, אורז, דגנים וכאלו). היום אני אוכלת רק אורז מלא, בכמות מוגבלת ביום. פרי - רק תפוח אחד ביום. לא אלכוהול כמובן.
השבוע הראשון היה הכי קשה. הרבה רעב ורצון לאכול דברים. כרגע אני מרגישה לגמרי "נקייה" ובלי דחף לאכול שום דבר מהמאכלים האלו. אני לא נמשכת בכלל לחומרים האלו כרגע.
אני יודעת ששהרצון לאכול ואתם יכול לחזור ומקווה שאצליח לעמוד בו. ברור לי שעבורי אלו מוצרים ממכרים ביותר.
אני שמחה להיות בלעדיהם וכמובן שבמקביל, אני צריכה הרבה תמיכה נפשית ורוחנית... (משהו צריך למלא את מקומם של אלו לא?)

נועה ברקת , אם תוכלי לכתוב מה אכלת בחודש הראשון כשלא אכלת גם שום סוג של פחמימות . תודה

תודה לכל התומכות!
שאלה לנמנעות: האם אתן לא אוכלות בכלל סוכר, או רק לא ממתקים? מה עם יוגורט עם פירות, למשל? דברים כאלה, שיש להם בהחלט "ערך מוסף", אבל גם מכילים סוכר?
אני חושבת על דיאטה כמו של עידן הקרח למשל. ציידים-לקטים. מה הם אכלו? מה הם נשנשו? נראה לי שחלק קטן ביותר מהתפריט שלהם היה מתוק- פרי, דבש וכו'. אבל לא כ"כ ברור לי מה בעיקר הם אכלו... אני משערת שזה כלל בשר, דגים, ירקות שורש ועלים... מה עוד?
אולי אני פשוט מחפשת לבנות לי תפריט בריא, ולהוציא ממנו כמה שיותר סוכר...
רעיונות? מחשבות?
תודה!

החודש הראשון היה כך:
בוקר: יוגורט עם תפוח וכף טחינה
צהריים: מנת חלבון (גבינה, בשר,דגים חומוס, טונה, ביצים) עם ירק מבושל וסלט (בד"כ זה היה כרוב עם מיונס)
ערב: כמו בצהריים, רק שגיוונתי בסוג החלבון

כמובן שהכמויות היו מדודות.

אני שמחה להיות בלעדיהם וכמובן שבמקביל, אני צריכה הרבה תמיכה נפשית ורוחנית... (משהו צריך למלא את מקומם של אלו לא?)
נועה, האם תוכלי לפרט ( אם זה לא אישי מידי, כמובן ) מהי התמיכה כשמדובר בתהליך גמילה, או איך את משתמשת בה כשעולה הצורך בסוכר.
תודה @}

שאלה לנמנעות: האם אתן לא אוכלות בכלל סוכר, או רק לא ממתקים? מה עם יוגורט עם פירות, למשל? דברים כאלה, שיש להם בהחלט "ערך מוסף", אבל גם מכילים סוכר?
את מתכוונת ליוגורט רגיל עם פרי שאת מוסיפה, או ליוגורט פירות שקונים מוכן? כי האחרון מכיל בין 5 ל-7 כפיות סוכר, וכמובן כדאי להמנע.
בכל דבר כמעט יש סוכר, כך שקשה מאד להמנע לחלוטין. למשל, קורנפלס רגיל, לאכול או לא? יש בו סוכר... לומדים לקרוא היטב את התוויות על מוצרים.

אני חושבת על דיאטה כמו של עידן הקרח למשל
האמת היא שלא זה מה שמנחה אותי, הלא גם ככה הסביבה שלי כל כך שונה והתזונה שלי שונה, והאמצעים הרפואיים גם. אני חושבת שכדאי להמעיט באכילת "אוכל רע" (סוכר, שומן, מזון מעובד), אבל יש כל כך הרבה וויכוחים על מהו "אוכל טוב" (תראי את הדף בעד ונגד צימחונות...) שזה באמת כבר עניין של פרשנות אישית.

אני מקווה שבנתיים מצליח לך @}

אני הצטרפתי לאכלנים כפייתיים, שזו מסגרת שמאד מתאימה לי והדרך מאד תומכת בי. זאת דרך שיש בה עבודה רוחנית תמידית (יש 12 צעדים שצריך לעשות, אני כרגע בצעד הרביעי, צעד של חשבון נפש ועונה על 170 שאלות) ויש עבודה רגשית שעיקרה תמיכה הדדית בתהליך.

כמובן שהכוונה ליוגורט רגיל (אני אוהבת את הכי פשוט שאני קונה במיכל ענקי) 5% עם תפוח שאני חותכת פנימה.
נכון, בהמון דברים יש סוכר, אבל בתפריט שלי, מאד קל "לגלות" אותו, מפני שאני כמעט לא אוכלת מזון מעובד או קנוי.
עד כה לא אכלתי סוכר (ולא קמח או מוצריו) כבר 70 יום.

חשבתי על זה, ואני לא חושבת שאני "מכורה", אלא יותר "רגילה" ובהחלט מאוד אוהבת מתוק.
עם זאת, כן חשוב לי לאכול בריא, אז אני משתדלת... למשל היום היה לי יום מוצלח מבחינת ההמנעות- לא נגעתי בסוכר כל היום (גם לא קורנפלקס) עד שקולגה תקעה לי ארטיק בפרצוף

אני בטוחה שאם היה לי פרי לאכול במקום הייתי בקלות בוחרת בפרי (חוסר הכנה מצדי).

אחרי כמה חודשים סף הרגישות למתוק חוזר למצבו הטבעי (לפני שהתקלקל בהתמכרות). ואז, גם אם תרצי, רוב הצ'ופרים יהיו לך מתוקים מדי.
אתמול למשל אכלתי קצת גלידה- וזה היה לי נורא מתוק! מתוק מדי(!). אבל גלידה זה הנמסיס שלי... זה הדבר שאני הכי אוהבת ומתוך הרגל סיימתי את המנה (הקטנה). אוף.... בכל זאת אני מעודדת מכך שגלידה הייתה לי מתוקה מדי... אפילו אישי היה בהלם כשאמרתי את זה.
ואני לא בנאדם קיצוני באוכל, אני אוהבת טעמים מעודנים לכל הכיוונים (חוץ ממתוק?), אז אולי בקרוב גם המתוק יתעדן לי...
בינתיים אני משתדלת להצטייד באוכל בריא, פירות וכו' ולהפחית סוכרים עד כמה שאפשר.
עד כאן החדשות

פריט טרוויה שנראה לי מתאים לדף הזה: קראתי איפשהו שלפני כמאה שנה אדם ממוצע צרך 1 ק"ג סוכר בשנה. כיום הצריכה הממוצעת לאדם היא כ- 50 ק"ג בשנה.

כשחושבים על כל המאכלים והשתיה הממותקים שבסביבתנו אפשר להבין גם מאיפה מגיעים 50 הק"ג האלה.

זה הדבר שאני הכי אוהבת ומתוך הרגל סיימתי את המנה (הקטנה). אוף....
אולי צריך להפריד בין הרצון של הגוף למתוק וההתמכרות הנפשית (כמו עם סמים), ולהיות מודעים לכל אחד בנפרד

.
אבל נשמע שהולך לך מצויין!

כיום הצריכה הממוצעת לאדם היא כ- 50 ק"ג בשנה.

מצד שני, מי שצפה ב SUPERSIZE ME יכול ממש לראות איך, אפילו רק דרך השתיה. עוד לא נרגעתי מקערות הסוכר שהראו שם להמחשה.

מתפקדת אצל הנגמלים. לפני חמישה ימים 'חתכתי' את הסוכר (והנס קפה) מהתפריט. אוכלת צימוקים, פירות ושותה מיץ פירות לעיתים רחוקות. הכי קשה היתה הגמילה מהקפה של הבוקר

אבל אחרי כמה ימים של תחושה מוזרה זה עבר.

בגלל שאני מאוד אוהבת קפה החלטתי לא לוותר על קפה שחור פעם ב.. וקפה אמיתי, אספרסו שות'. יוצא לי פעם בשבוע שבועיים, ואני שוקלת אם להמתיק או לא..
יחד עם הסוכר בקפה/תה הורדתי את כל העוגות, עוגיות, קינוחים וחבריהם. בינתיים לא מתתגעגעת, קל לי יותר להמנע בכלל מלהתחיל לספור ולבדוק.

שליחה על ידי טלטל* » 03 מאי 2005, 16:31

חטפתי את הפטריה המפורסמת לפני חודש (בפעם המליון). פעם ראשונה עצרתי את עצמי מלרוץ לרופא לבקש נרות ומשחה. נשמתי עמוק והורדתי סוכר מהתפריט היומי. על כפית שטוחה של סוכר בקפה פעמיים שלוש ביום לא הצלחתי לוותר אבל מכל השאר (ויש הרבה, יוגורטים עם פירות, גרנולה, חטיף גרנולה, עוגיות...מתה על מתוק) כן.
יומיים אחר כך הרגשתי שיפור, חמישה ימים אחר כך היא נעלמה כאילו לא היתה.
זה עבד, ואני מזה מרוצה מעצמי, אבל חזרתי לסורי עד הפטריה הבאה...

טוב, אחרי התקף צריכת סוכר בלתי נשלט שהיה לי אחרי הצהריים, החלטתי גם אני לנסות להגמל מסוכר. זה עושה לי כול כך רע שנראה לי שאם אתמיד המאמץ ישתלם.
אשמח לקבל תמיכה ועידוד מכול מי שבחרה בדרך הזו.

מצחיק אבל לפני כמה חודשים נכנסתי לפה ואמרתי לעצמי הלוואי והייתי מצליחה להגמל מסוכר.....
אחרי זמן קצר קיבלתי אחת ממכות מצרים שעדיין לא הוכרה ככזו- מכת תולעים,
כל פעם שאכלתי סוכר חשתי תגובה מיידית באיזור מוצנע בגוף,
היום אני יכולה להגיד שנגמלתי לחלוטין מסוכר על ידי התנייה מאלפת, איך לאמר.

מוסר השכל, צריך לדעת מה לבקש באופן מפורט, שכן לפעמים אתה מקבל את רצונך בדרך שאוליי לא היית בוחר.
בהצלחה לכולכן (ואם למשהי הערתי מפריעה היא מוזמנת למחוק- על אף שנכתבה בתום לב)

זה מאד משמח לדעת שיש עוד אנשים בעולם שרואים בסוכר סם ממכר ומוכנים אפילו להיגמל. אני התחלתי בתכנית גמילה לפני 4 שבועות (הפסקתי עם זה עוד כמה דברים אהובים כמו חלב וחיטה) ואני ממש שמחה על כל יום שאני עומדת בזה. אבל ממש קשה לי באירועים חברתיים, גם בגלל הנוכחות הגבוהה של הסוכר בהם וגם בגלל שכשאתה באינטראקציה עם העולם החיצוני אתה קצת שוכח את המרכז שלך. מאד עוזר לי לכתוב דפי בוקר, זה מ"דרך האמן", פשוט לכתוב בבוקר כמה עמודים של המחשבות המיותרות והפחות מיותרות שמציפות את המוח, ואז זה מזכיר לי למה בעצם אני עושה את השינוי הזה וכמה זה טוב לי.

שליחה על ידי ממ* » 26 פברואר 2006, 21:33

נאוה, האם תוכלי לפרט? מהי תוכנית הגמילה? למה גם חלב וחיטה? האם כל מוצרי החלב, או רק חלב ממש? תודה רבה.

תכנית הגמילה זה פשוט לא לאכול שום סוכר בשום צורה. אני כן אוכלת פרות ופרות יבשים וסילאן. חלב וחיטה- זה פשוט הוראות שקיבלתי מהנטורופאית (ורד שמופיעה כאן) בשביל עניין בריאותי (שמאד עזר לקבל את ההחלטה לעשות שינוי בתזונה- סוג של בעיטה בתחת...). ואני לא אוכלת גם מוצרי חלב חוצמי פעם ב.. יוגורט עיזים אורגני למהדרין, וגם זה חס וחלילה לא בשעות הערב. אני חושבת שגם חלב זה דבר די ממכר בימינו.

גיליתי היום דבר מעניין. בסימילק של גיל שנה ומעלה מוסיפים סוכר ואז הילדים מתחילים להתמכר כבר מהגיל הזה וקשה להם לעבור לתחליף חלב שהוא בלי סוכר. והדבר המעניין הוא שבתערובות של עד גיל שנה אין סוכר, אז הורים שעוברים אוטומטית לתערובת של גיל שנה ומעלה לא שמים לב לזה שיש בזה סוכר כי הם רגילים לזה שאין סוכר. זה קרה לחברים שלי, והילדה הבונבונית שמנמונת שלהם היא ממש מכורה לתחליף חלב הזה.

מאד עוזר לי לכתוב דפי בוקר, זה מ"דרך האמן",
מה זה "דרך האמן" ?

ני גמולה מסוכר כבר שנה וחודשיים!!! הדבר הכימתוק שאני מכניסה לפה הוא תפוח, פעם ביום. לא קשה לי בכלל. גם באירועים - דברים מתוקים פשוט לא טעימים לי כבר... אני יודעת את זה כי יצא לי כמה פעמים לטעום סלט שהיה בו רוטב מתקתק וזה פשוט דחה אותי. הגוף שלי פשוט לא רוצה סוכר. מעבר לעובדה שרזיתי, נפטרתי מהמון בעיות מציקות במערכת העיכול, במיוחד משלשלולים כרוניים וגזים. עור הפנים שלי נראה טוב והשיער בריא וחזק.
כדאי.

מה זה "דרך האמן" ?
ראי practical]כאן spirit[/po]/practical spirit michal gazit1 artist way.htm ועוד MORE]סידרה מקיפה יותר IN ARTS[/po].showPage?channel name=channel newage&pt=1784122994&pid=/opinion/mical gazit/

אני מכורה.
לסוכר בכלל ולשוקולד בפרט.
איך ניגמלים??????????????

cold turkey

cold turkey
את רצינית? אין דרך אחרת?

<שני מיד לוקחת עוד וופלה שוקולד מהחבילה שכמעט חוסלה בזמן קריאת הדף>

תראי...

אף פעם לא הייתי חסידה של מתוקים (גם לא אנפה או אנקור) הכל בזכות אמי שהיתה מורה צעירה לתזונה והאכילה אותנו דייסות אורז מלוחות, לחם מטוגן בביצה עם מלח ועוד דברים שביום שהבנתי שיש אנשים שאוכלים אותם עם סוכר התפלצתי.
א-בל... ברגע שיצאתי מהבית והגעתי לצבא, התמכרתי קשות לפחמימות פשוטות, ללחמים, לפיצות, ולבירה. לבושתי, התמכרתי אפילו להמבורגרים (טפו טפו!) התמכרתי ברמה של להתעורר בלילה עם רעב בלתי נשלט וצורך במזון מהיר, רווי סוכרים, משמין ודל. במהות, אין הרבה הבדל בין זה לבין התמכרות לקינוחים.
בחלוף השנים, עם התקבעות ההרגלים וטיפול אנטיביוטי רחב היקף, גיליתי שיש לי קנדידה קשה, והבנתי שבדומה להתמכרויות אחרות, עבורי, זה או הכל או כלום. היו תקופות שהפסקתי לאכול פחמימות פשוטות כדי לרדת במשקל, זה אף פעם לא ממש החזיק מעמד וכשנפלתי, נפלתי חזק... רק כשהבנתי שאיכות חיי ובריאותי בסכנה הפסקתי, והפסקתי באופן מוחלט. משהפסקתי, הבנתי עד כמה אני מכורה לסוכר. ללקטוז שיש בחלב, לפרוקטוז שיש בפירות, לתחליפי סוכר שיש במוצרי הדיאט, לתפוחי אדמה (שיש להם ערך גליסמי שדומה לזה של סוכר לבן

) לקמח ולשמרים. עברו עליי ימי סבל קשים שבהם הזיתי על פיתות ועל פסטות, על פיצות ועל הבירה הבלגית החביבה עליי. ומאז זה כבר לא סבל, זה רק פיתוי, שהמחיר של הכניעה אליו לא שווה ויתור על כל מה שהשתפר בזכות התזונה החדשה. אני על העגלה כבר כשלוש שנים. אני לא אגיד שאני לגמרי לא נוגעת בסוכרים. יש תקופות. אבל אנחנו בכלל לא קונים את המוצרים המעובדים האלה, וודאי שלא מתוקים. היום אני בכלל לא צריכה קינוח, חלב בקר מתוק לי, אפילו פיתות מתוקות לי!
קראי למעלה, את תראי שהסיפור שלי לא שונה משל הרבה אחרות.

<שני מיד לוקחת עוד וופלה שוקולד מהחבילה שכמעט חוסלה בזמן קריאת הדף>
נשמע לי כאילו שאת צריכה התערבות...

נשמע לי כאילו שאת צריכה התערבות...

התערבות של הרשויות אני צריכה.
תמיד הייתי מכורה אבל מאז הלידה זה הולך ומחמיר ללא עצירה.
לפני 10 שנים בזמן לימודי רפואה סינית התחלתי להבין ולהקפיד,היתה לי תזונה מצויינת שהגיעה לשיא בהריון.אכלתי כמו מעבדת בריאות,לא יכולתי לגעת באהבת חיי (השוקולד). ממש הגעיל אותי.
הסתיים ההריון ואיתו נסגרה המעבדה.
נפתחה הג'נקייה.
יש הצעה להתערבות ספציפית?

אני באמת לא מבינה מספיק, אבל נשמע לי הגיוני שעם ההנקה היית זקוקה להרבה יותר אנרגיה ובאופן טבעי רצית לאכול פחמימות פשוטות כי הן עתירות אנרגיה זמינה. ומשם עד לפתיחת הג'נקייה הדרך קצרה. <ניצן מספקלצת על נושאים שאין לה שום נסיון בהם, או יומרה שהיא היתה שומרת על הג'נקייה סגורה באותן הנסיבות>

יש הצעה להתערבות ספציפית?
אנחנו באותה הרשת. בתצורת שבע הספרות, הורידי מהספרה הראשונה שלך ארבע, הוסיפי לשניה חמש, הורידי שלוש מן השלישית, הוסיפי אחת לחמישית והא לך הטלפון שלי, פנויה מתמיד לקפה נטול קפאין על חלב סויה נטול סוכר (אני יודעת, צריך להלקות אותי שלא הרמתי טלפון, אבל את אינך נקניקיה כמוני!) אם הסתבכת, תגידי, אני אתקשר אלייך ואגיד לך מה המספר שלי

.

גמולה מסוכר כבר שנה וחודשיים!!!

איך עשית זאת? אנא פרטי. תודה רבה רבה

הרעיון הזה קוסם.
להיגמל מהמתוק מתוק הזה שלכל הדעות מחולל בעיקר צרות...

מצד שני אני סו דיפ אין דה שיט שאני כבר מדמיינת את עצמי בשלב ראשון בהתלהבות של לזרוק את כל מוצרי הסוכר וכאלה. מצליחה להחזיק בהיי יומיים וחצי של גמילה. עד שפתאום משום מקום אני חוטפת עצבנות של "איזה חיים בזבל, ואיזה החלטות מפגרות את לוקחת על עצמך, ומה רע בקצת מתוק, ומי אמר... ומה יש לך את... ומה פתאום הלכת רחוק עם המזוכיזם המפותח שלך" ועוד שלל הלקאות מתוקות לשעת לילה ומשבר מאוחרות, עד לכדי עשיית מעשה מאוד הגיוני כמו פנייה נוירוטית לשכן:
"אני צריכה כפית סוכר,
כפית סוכר אני רוצה ממך
כפית סוכר אני נורא צריכה ממך עד מחר
אני יודעת שזה לא יפה ובטח מאוחר לך
אבל אני רוצה סוכר עד מחר"
(שאול צירלין)
וככה תצטרף ההחלטה הביזארית הזו לחברותיה הנכשלות כמו ההחלטה להתמיד בחדר כושר, להפסיק לראות טלויזיה, להתחיל להגיש עבודות בזמן, להיפטר מהמינוס, להצטרף לתנו לחיות לחיות, לעשות שלום עולמי , לטוס לחלל וכאלה...

אחחח... תסמונת היום השלישי. נסי להתמיד שבוע אחד. את תראי שהכל נראה אחרת מהצד השני שלו.
לי זה נראה מזוכיסטי לאכול סוכר, לא להגמל ממנו.

וככה תצטרף ההחלטה הביזארית הזו לחברותיה הנכשלות
מוכר... מוכר... גם אני כזאת. זוגי למשל, אם הוא מחליט משהו, בולדוזר לא יזיז אותו יותר. לא משנה כמה גלידות תנופפי לו מול הפנים. אני יכולה להחליט כל יום משהו חדש, וכל יומיים לבטל החלטה ישנה. אבל מה שקורה בסופו של דבר, זה שכמה חודשים בשנה לא רואים טלויזיה, אוכלים מתוק לעתים רחוקות ביותר (פעם בכמה חודשים איזה קינוחון) הבית רב הזמן יותר מסודר מאשר לא מסודר, ואמנם לא הולכים לרוץ על הגלגל בחדר כושר מדי יום, אבל הולכים לשם קצת, וזה יותר מכלום. אז ככה אני פועלת. חבל להוסיף לזה גם הלקאה עצמית או ויתור מוחלט מראש. לא?

אני אומרת, התלהבי מהשלב הראשון, עברי את השבוע, והשתדלי להזכיר לעצמך מה רע לא בקצת מתוק, אלא מה רע בהרבה מתוק. שהלא על זה אנחנו מדברים.

וככה תצטרף ההחלטה הביזארית הזו לחברותיה הנכשלות כמו ההחלטה להתמיד בחדר כושר, להפסיק לראות טלויזיה, להתחיל להגיש עבודות בזמן, להיפטר מהמינוס, להצטרף לתנו לחיות לחיות, לעשות שלום עולמי , לטוס לחלל וכאלה...

אני איתך, הרעיון נשמע לי נהדר, אבל הסיכויים שלי להתמיד בו הם קלושים למדי. אני מצרפת לרשימה את נסיונותי החוזרים וכושלים להתמיד ב fly lady .

תסמונת היום השלישי
נראה לי שאני אשבר בשעה השלישית, מי בכלל יצליח להתמיד עד היום השלישי??

נראה לי שאני אשבר בשעה השלישית, מי בכלל יצליח להתמיד עד היום השלישי??
שלא לומר הדקה השלישית....
הלוואי וזו היתה הגזמה.
(ניצן, אני הולכת לבדוק אם פתרתי את התרגיל. התכונני)

יש הצעה להתערבות ספציפית?

אני בעד להתחיל מלהוסיף דברים לפני שמורידים. זוכרת את התזונה המצויינת שהיתה לך? אני חושבת שקודם כדאי להתחיל להוסיף לתפריט שלך לאט לאט דברים מתוך אותה תקופה. לא לנסות ממחר בבוקר להפוך את המטבח על פיו, כי זה כאמור נדון ל"תסמונת היום השלישי", אלא כל פעם לעשות ממש צעד קטן. אחרי שתהיה לך תזונה מלאה ומספקת ממקורות טובים, יהיה בעיני זמן לשקול גמילה מסוכר, ואני משערת שאז זה גם יראה פחות קשה.

איך עשיתי את זה?
יום אחד הבנתי שאני מכורה. זה היה מזמן מזמן. הבנתי גם שקמח וסוכר לא עושים לי טוב. זה גם היה מזמן. בין ההבנה הזו לבין ההחלטה להפסיק לא היה שום חוט מקשר, לא של זמן, לא של תובנה פתאומית, כלום. הבנתי מצוין אבל לא יכולתי להיגמל. לא רציתי להתחיל בכלל והיה לי ברור, כמו להרבה כאן שאני גם אשבר ואז יהיה חבל על כל הייסורים שיהיו. בשביל מה להתחיל אם במילא זה בלתי אפשרי.
הגיע איזה יום, שהתחלתי את הדרך שלי באכלנים כפייתיים, אני מספרת על זה בדף המתאים, בשמות שונים, והאמת זה גם לא כל כך משנה מי אני כי הסיפורים פשוט דומים כל כך. מה שחשוב הוא שזה לקח בדיוק שבוע שבו לא אכלתי פחמימות וסוכרים ואפילו לא סבלתי (היו תופעות לוואי כמו עייפות, סחרחורות, רעב וכמיהות לאוכל - אבל מהרגע שהחלטתי שאני לא קובעת כרגע מה אני אוכלת אלא אוכלת את מה שמתאים לי ונראה מה יהיה מחר...) כל כך, פשוט הפסקתי לרצות את זה כבר שנה ושבועיים ושלושה ימים, כאמור. באמת, רק כשהפסקתי ראיתי כמה מכורה הייתי, וכמה תחליפים היו שם כמו תפוחי אדמה, למשל. דיאט תמיד שנאתי. אז איך להתחיל? אין לי מושג באמת. אנ הייתי זקוקה לליווי של אכלנים כפיתיים כדי לצלוח את השבוע הראשון הזה ואחר כך כדי לשמור על השפיות ובעיקר במשיור הרגשי. מפני שבמישור הפיזי אני כבר לא זקוקה לסם שלי, אבל במישור הרגשי אני עדיין ב"קריז" לא פעם, משוועת לקצת מתיקות רגשית בחיים...

אני כבר נקיה שמונה ימים. (אוהבים אותך אביב, אוהבים אותך)
אני אוכלת קמח ופירות יבשים, ממתיקה בסילאן ובסיידר ללא סוכר וחוץ מזה כלום. זה אפילו היה קל.
מחר אני עומדת להגיע ליום עיון שם בטח נקבל עוגות וכל מיני דברים מפתים ואני כבר נלחצת מזה אבל מתכוונת להיערך על ידי פירות ופירות יבשים (אגב, רק תאנים ותמרים).
אני אשמח אם ירדו ממני כמה וכמה וכמה ק"ג עודפים, אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי וזה כבר חשוב בפני עצמו. כמעט ונגמר מעגל הרעב האינסופי שלי שליווה אותי בשנים האחרונות.

ובכלל מעבר לתחושה ולמערכת הפנימית, יש עוד מימד חיצוני שהגמילה מתבטאת בו?
אני באופן אישי ירדתי שבעה קילוגרמים ומחצה על הדרך. אבל זו לא היתה המוטיבציה .

קראתי על הקשר בין סוכר לעור הפנים.
אשר לעור הפנים, עכשיו כשאת אומרת, בתחילת ההריון, כשהדברים היחידים שהצלחתי להשאיר בבטן היו פחמימות, עור הפנים שלי היה על הפנים. אבל מאד ייתכן שזה קשור יותר להורמוני הריון ולגמרי בלתי קשור לתזונה. מה שכן, יש מיתוס על קשר בין אכילת שוקולד לבין אקנה
על פי ניתוח מקרה יחיד שהוא אני, אני יכולה להגיד לך שאני לא אוכלת שוקולד ואף פעם לא היו לי חצ'קונים

זוהר אור
אני בעד להתחיל מלהוסיף דברים לפני שמורידים.
כיום אני אוכלת גם את התזונה הטובה וגם המון סוכרים.
האמת שעכשיו כשאני כותבת וחושבת אני שמה לב שמה שירד זה בעיקר פירות.אולי הם התחלפו עם השוקולד(והחלבה והגלידות והרוגעלך...)

שליחה על ידי Mise* » 06 מרץ 2006, 22:21

אני כבר נקיה שמונה ימים.