החלמה מלאה וניסים אחרים

אנונימי

זהו סיפור ההחלמה שלנו מלידת בית שהסתבכה. (המשך הודעת פתיחה יגיע בקרוב)

נשמע נורא

לידות יכולות להסתבך גם בבית חולים, אבל אז ההורים כאילו "זכאים"... בכל בחירה יש סיכון, ולעולם אי אפשר לדעת מראש איזו בחירה יותר מסוכנת עבור כל מקרה. כואב לשמוע שבנוסף לטראומה ולמצב המדאיג אתם גם צריכים לשאת רגשות אשמה וגינוי מהסביבה.

עזרה בבקשה- איך מתמודדים?
המעט שעולה לי בראש הוא קבלת תמיכה רגשית שאיננה מהמעגלים המוכרים - כאן באתר למשל, או מבעלי מקצוע בתחומי הנפש ועולם הרוח, וקבלת תמיכה פיזית להחלמה מבעלי מקצוע בתחום הרפואה האלטרנטיבית בנוסף לתמיכה הרפואית שאתם ודאי כבר מקבלים.

מאחלת לכם החלמה מלאה ורפואה שלמה - גם לאם וגם לתינוק

שולחת אהבה ותפילה לרפואה שלמה לאם ולתינוק

שליחה על ידי אני* » 21 אפריל 2009, 00:28

כמה קשה. חיבוק ענק. הלוואי וידעתי איך עוד לעזור.
אני ילדתי בבי"ח ויצאתי מוקדם. הביתה.. עד היום המשפחות מסתכלות עליי כעל רוצחת תינוקות.
כך שאני יכולה רק לדמיין מה האוירה אצלכם.
מתפללת לבריאות התינוקי.

אתם בישראל או בהולנד?
אולי תכתבי איזור, ונשים שגרות לידך יוכלו לבוא לעזור בבית (אם את רוצה כמובן)
חיבוק גדול בינתיים

אם...ואם....ואם....
משאלות אילו רק יוצאים מתוסכלים כך שהצעתי מראש אל תתני לאם היית יולדת היה כך...וכך...ואולי...
ילדת איך שנראה לך /כם נכון
הדברים הסתבכו
עצוב עצוב עצוב
אבל זה מתרחש בבתי חולים הכי טובים שיש.
להתמקד באיך לעזור לך/כם להתגבר ולהתחזק
ואיך לעזור ובעזרת מי לאפרוח הצעיר
אין מקום לרגשות אשם
הרבה אהבה תעניקו זה לזו תמיכה ואהדה ולא רגשות שלילים
רק טוב
והרבה תקווה לימים טובים ומאושרים לכם.

לדעתי בחרתם באופן אחראי מאוד!
אתם הורים נפלאים!
אין ביטוח על כל פעולה בחיים...

תקיפו עצמכם כמה שניתן בתמיכה והחלמה,
תרחיקו ביקורת וקשיים!
אולי בעתיד תוכלו להסביר ולשכנע...
כרגע אתם צריכים לגייס את כל הכוחות פנימה.

אולי תיעזרו בדולה פוסט פארטום או מטפל/ת אלטרנטיבי אפילו בביה"ח?

בהצלחה!

יש לכם אפשרות לבקש מקרובים וחברים מידיים לעזור לכם בלי ביקורת (גלויה או סמויה)?
להסביר להם שאתם ולא הם הנפגעים העיקריים?

היום יום מלא בחרדות, אשמה ופחדים.
מצאו דרך לעבוד עליהם (יש שלל סוגי טיפולים שיכולים לעזור),
כי אתם זקוקים לכוחות כדי לטפל בתינוק.

אנונימי

הולנדי ה ,
לא הבנתי מדבריך האם את היא היולדת .
וגם , ברצון אתנדב לעזור . יש המון מה לעשות לשיפור כל מצב . גינוי והאשמה עצמית רק מנציח מצבים קודמים ולא יוצר תנועה בריאה קדימה.
האם תוכלי לפרט מה קורה ?

ממליצה בחום על אורנה שפרון, שלא תשפוט ותבקר את החלטתכם. היא תוכל לעזור לכם לחיות את המציאות החדשה בשלמות ובהכרת תודה.

אולי קודם כל את מוכנה לספר מה קרה?

מה אתם צריכים?
באיזה בתי חולים אתם (אולי יש מישהו שקרוב גיאוגרפית ויוכל לעזור)?
מסתדרים עם האוכל, ההגעה, לינה באיזור וכל הדבריםהיותר פרקטיים?

החלמה מהירה לכולם...

מצטרפת לשאלות: מהיכן אתם?
ומצטרפת להמלצות - לתמוך בנפש...

מצטרפת גם לתמיכה וירטואלית ומציעה לציין איזור בארץ, ואולי מהאתר אנשים יוכלו לעזור (עולה בדעתי האפשרות של להסיע חלב שאוב מבי"ח אחד לאחר, אם את יכולה ורוצה)

_משאלות אילו רק יוצאים מתוסכלים כך שהצעתי מראש אל תתני לאם היית יולדת היה כך...וכך...ואולי...
ילדת איך שנראה לך /כם נכון
הדברים הסתבכו
עצוב עצוב עצוב
אבל זה מתרחש בבתי חולים הכי טובים שיש.
להתמקד באיך לעזור לך/כם להתגבר ולהתחזק
ואיך לעזור ובעזרת מי לאפרוח הצעיר
אין מקום לרגשות אשם_

הרבה חיזוקים ובריאות לכולכם ובמיוחד ליולדת ולרך הנולד.
לבי אתכם

שליחה על ידי אחת* » 21 אפריל 2009, 10:57

אתם עוברים תקופה קשה, נשמע שלמרות הכל אתם מתמודדים אתה באופן אחראי ואמיץ. יישר כח!
אולי תציינו אזור מגורים וכך יוכלו לעזור לכם עזרה פיזית , או אולי נוכחות תומכת.
בכל מקרה נראה לי שחשוב שתזכירו לעצמכם שעשיתם את הטוב ביותר שיכלתם ומגיעה לכם כל התמיכה האפשרית.

אולי קודם כל את מוכנה לספר מה קרה?
מצטרפת לשאלה. בעיקר כי נדמה שאת מדלגת על ההסבר כאילו שזה לא העניין, אבל זה בדיוק העניין. בדיוק בגלל הבחירה ללדת בבית אתם מרגישים מותקפים או לא נתמכים מספיק על ידי הקרובים שלא לדבר על הלקאות עצמיות מייסרות מין הסתם.

אני גם חושבת שדווקא מתוך כאב אישי, עזרה לאחרים תמיד מחזקת, בשלב הזה שאתם חלשים עדיין, אפילו לדבר על זה ולהצביע על בעיות אפשריות לאלו שבדרך - גם יכול לעזור, לעניות דעתי.

בכלל, בהודעה הפותחת נשמע כאילו שאת כמעט מתנצלת על שבחרת בלידת בית, ואם כאן לא תפתחי את הסיפור ותקבלי בכל זאת תמיכה אז איפה?

היה מקרה דומה לפני כמעט 4 שנים, והם נעזרו באיגור צרקובסקי.
אין לי מושג אם הוא עדיין בארץ, והשיטות שלו שנויות במחלוקת...

היה מקרה דומה
אה...
לא ניתן לומר דומה, כי אנחנו לא יודעים כלום על המקרה הנוכחי, ורובנו לא יודעים כלום גם על המקרה ההוא.

למיטב ידיעתי, כן. צ'רקובסקי בארץ.

אנונימי

בכלל, בהודעה הפותחת נשמע כאילו שאת כמעט מתנצלת על שבחרת בלידת בית, ואם כאן לא תפתחי את הסיפור ותקבלי בכל זאת תמיכה אז איפה?
לא ברור מהודעת הפתיחה שפותחת הדף הולנדי ה היא אכן היולדת .

לא הבנתי מדבריך האם את היא היולדת .
חוץ מהודעת הפתיחה אין כל התייחסות להודעות ולהתייחסויות .
כנראה המצב חמור. אני חוששת שזה לא קשור ללידה הביתית , או שאולי רציתם ללדת ללא מיילדת ואז לא היה מי שיזהה מצב חירום ויעביר אתכם לבית- רפואה.

תודה לכולם על התמיכה והצעות העזרה.
הודעת הפתיחה היתה מעט מבולבלת (מיצג היטב את המצב הנפשי) וסליחה לכן על אי ההבנות.
אנחנו כרגע כבר חודשים אחרי כל הסיפור ונמצאים בבית (כרגע לטוב ולרע אנחנו גרים בחו"ל- כאן גם ילדנו).
מקבלים ליווי פסיכולוגי (להורים) ושרותי סיעוד (לתינוק).
תודה על ההצעות לעזרה פיזית ממשית.
אין לי כוחות להתחיל אפילו לתאר את כל המקרה המזעזע שלנו.
בניגוד להשערתה של מתנדבת נכחו בלידה דולה ושתי מיילדות מוסמכות.
כשיהיו כוחות אכתוב סיפור לידה ואפרסם באתר.
נמאס לי כבר לענות על כל השאלות של כולם (כולל בכל פגישה עם רופא- ויש הרבה...) נוברים שוב ושוב באותו פצע פתוח.
אין לי מושג איך ממשיכים הלאה הכל כל כך שונה ורחוק מכל מה שתארנו לנו.
אשמח אם מי שהציעו רעיונות לשיטות וטיפולים יציין מה בדיוק ואיפה ואיך.
לא בכל יום יש לי פנאי למחשב לכן לא עניתי מייד (סליחה אם העלבתי מישהו).
תודה שוב שאתם כאן

שולחת לך חיזוקים
ומאמינה שיש בכם את הכוחות להתמודד
אני במקום שלכם הייתי מנסה להתמודד עם היש
מבינה שאני בתהליך של הסתגלות, מנסה להשלים עם המצב פשוט בגלל שזו המציאות
ומשתדלת בכלל לא להתעסק בלמה זה מבזבז אנרגיות, זה מיותר, זה לא רלוונטי
יש לך אתגר חדש בחיים
אני מאמינה גם שקיבלתם אותו כי אתם מסוגלים להתמודד איתו
ושבכל מקרה הייתם מקבלים את זה
אני מבטיחה לך שבראייה לאחור על אף הכאב והקושי תצליחי למצוא חיובי
ויבואו ימים טובים

כאמא שילדה בבית חולים עכב הסתבכות, לאם ולילדה. והילדה לא שרדה (אחרי חדשיים בפגיה). עדיין יש לי רגשי אשמה, (שאולי לא שמרנו על ההריון כמו שצריך, ולמרות שהרופאים כיאילו מצאו תשובה ללמה זה קרה ) עדיין המחשבות אילו עשיתי כך אולי...מחשבות שלא מובילות לשום מקום ולמרות שלא הגיוניות בעלייל עדיין משתלטות על הרגשות.
וגם אצלי המשפחה לא ידעה איך ליתמוך ולהתמודד... אני שולחת לך חיבוק

, ומאחלת לך כוחות להמשיך להתמודד עם הקשיים שלך ושל התינוק. איחולי החלמה ושיקום... ואין ברירה צריך להתגבר על רגשות האשם כי הם לא מובילים לשום מקום. לקחת מה שהסביבה כן מסוגלת לתת.... ובעיקר להיתמך בינכים בני הזוג. למזלי למרות רגשות האשם של שנינו תמכנו האחד בשניה... וזה מה הציל אותנו.

גם אצלי, לא יודעת אם זה מעודד - לידה בבית חולים, רגילה, עם כל התעודות וחדרי הניתוח. הריון מושלם. פגשתי את הרופא הלא נכון. שקיבל החלטה לא נכונה. והשארתי שם ילדה שנפטרה שש שעות אחרי הלידה בבית החולים. אז בעצם אין תעודות ביטוח בשום מקום. תאונות קורות גם (והרבה!) בבית חולים. בטוח שאתם מאמללים את עצמכם שאם הייתם בבית חולים אולי זה לא היה קורה. אולי. אולי לא. זה כבר באמת לא משנה. זה לוקח הרבה זמן להיגמל מהעיסוק במה שהיה ומה שאפשר היה לעשות אחרת ולהמשיך הלאה. לי זה לקח בערך שלוש שנים... מקווה שאתם תעשו את זה טוב ממני, בעיקר כי יש מי שמאוד צריך אתכם חדים וחזקים. אם לא בשבילכם, אז בשבילו.

גם אני ילדתי בבית חולים, לידה ראשונה שהסתבכה התארכה וכנראה בגלל זה התינוק נדבק בחידק בתעלת הלידה - שלי! אני הדבקתי את התינוק שלי בחידק שכמעט הרג אותו, לבסוף הוא שרד אבל הוא ילד (היום גדול) עם חריגויות מסוגים שונים. מכירה כל כך טוב את האילו- אילו הייתי לוקחת רופא פרטי, אילו הייתי עושה כך ואחרת. זה לא עוזר , לפעמים בלתי נמנע. אני חושבת שאתם צודקים שלא רוצים לגעת בפצע הזה, כמה שפחות! אני היום מאד מאמינה באנרגיות ומחשבה חיובית, גם זה לא תמיד אפשרי. אני חושבת שאפשר להשפיע על ההמשך. אבל הכי חשוב- לאט לאט , כל יום מה שאפשר להכיל באותו היום. יש לכם מספיק ומה שנכון פשוט קורה. יתכן שגם הלידה הזו לא התרחשה סתם ובבוא היום תוכלו לחשוב על זה אולי אחרת, למרות שעכשיו זה בודאי נראה רחוק.
תקחו מהסביבה רק מה שמתאים לכם, ומה שלא, להזיז מיד הצידה. אתם צריכים את כל הכוחות לילד שלכם, הסביבה היא רק תפאורה עבורכם, תשתמשו בה כפי שנכון. אשמח לעזור מתוך הנסיון שלי במחשבה על טפולים ומה אפשר לעשות, אני גם במקצועי עובדת עם ילדים עם קשיים, כך שאולי יכולה לעזור גם מהכיון הזה. אם אתם מעונינים תכתבו לי ואוכל לתת מספר טלפון בדרך כלשהיא. אשמח אם רק אם זה מתאים לכם כרגע, או אולי בהמשך? שולחת לכם המון המון כח, אני מבטיחה לכם שעוד יבואו ימים אחרים הרבה יותר קלים, שמחים, וחזרה לשגרה, זה יקרה!

שליחה על ידי אחת* » 22 אפריל 2009, 21:40

אילו נשים מדהימות, חכמות אוהבות ונדיבות יש כאן, ממש מקסים לראות.

אשמח אם מי שהציעו רעיונות לשיטות וטיפולים יציין מה בדיוק ואיפה ואיך.

אתם לא בארץ, אז קשה לי להציע משהו ספציפי. אני בדרך כלל ממליצה כאשר אני מתרשמת מהשילוב בין מטפל מסוים לשיטה בה הוא עובד.
אני גם לא יודעת במה מתבטאת הבעיה של התינוק...
בכל אופן התכוונתי ל:
תמיכה פיזית בהחלמה של התינוק - טיפול בשיטות כמו קרניו סקראל, הומאופטיה, קינסיולוגיה, אייפק, דיקור...
תמיכה רגשית ורוחנית עבורכם - טיפול בשיטות כמו העבודה של ביירון קייטי, שיטת ימימה, פסיכותרפיה או אפילו תקשור - על פי נטיית לבכם.

שולחת לכם כוחות גוף, נפש ורוח להתמודד עם השבר ולהתחזק

מאד עצוב לשמוע
תחזיקו מעמד
אתם גרים בהולנד? האם והתינוק עדיין מאושפזים?
בבקשה תזכרו שלפניכם ימים אחרים, אולי הימים הטובים רחוקים אבל הם יגיעו

שליחה על ידי נטע* » 22 אפריל 2009, 23:12

ל גל הנה אמא,
הולנדי ה כתב נמאס לי כבר לענות על כל השאלות של כולם_ וגם _אנחנו כרגע כבר חמישה חודשים אחרי כל הסיפור ונמצאים בבית.
רק כדי להפחית צורך לענות על שאלות שיש להן תשובות במעלה הדף.

קולגה שלי, פסיכולוג קליני, ישראלי לשעבר, איש מקסים, מנחה קבוצת אמהות ישראליות בהולנד.
האם זה יעזור באיזושהי צורה ליצור קשר עם האמהות מהקבוצה ההיא?
לדבר בעברית? לקבל חיבוק בעברית?
(אני לא יודעת אם זה העניין, השפה, אבל אם כן, אשמח לעשות את הקישור).

כמו כל הכותבים כאן גם אני מאמינה בכוח הגדול שיש לתמיכה מכל סוג להציע. תמיכה ואהבה, תמיכה ואהבה, והרבה מרחב לנשימה.

אולי:
שכל חבר/ה שלכם יציע ( ללא ביקורת) את התמיכה שהוא יודע לתת הכי טוב והכי מהלב.

אולי אחד יבוא פשוט להחזיק את היד כשקשה
ואולי אחרת פשוט תקשיב לכם,
ואחרת תעשה עיסוי לכפות הרגליים וגם לגב ( כמה שהגוף מתכווץ במצבי טראומה!)
ואולי אתם רק רוצים שמישהו יסיע, יביא, יעשה סידורים? וגם זו תמיכה נפלאה. - כי אני שומעת את ה"אין כוח"...
יש לכם ממי לבקש?

ואולי...מה הצורך שלכם?
מה אתם חושבים שיסייע לכם כעת?

וקצת על טיפולים לאחר טראומות שכאלו:

מנסיוני הטיפולים שהכי עוזרים במצבים כאלו אלו טיפולים המשלבים עבודת גוף ונפש.
הרעיון הוא "להוציא" בעדינות את הטראומה ואת שאריות הטראומה מהגוף.
כאילו לעשות "הארקה" אנרגטית ורגשית לכיסי האוויר שעוד כולאים את זכרון הטראומה.
רגשית, מנטלית, פיזית ואנרגטית.
חשוב לעבוד בכל הרבדים: פיזי, אנרגטי, רגשי ומנטלי.
אם תרצו עוד הסבר אשמח לפרט לכם.

אולי טיפולי הסומטיק למינהם. SE EMDR EFT
אם תגיעו לארץ אני מתנדבת ללמד אתכם EFT בשמחה.

כי רק לדבר בדר"כ לא מרכך את הטראומה בשלב כזה...
חשוב לעשות משהו עם הגוף.

אפילו להחליט שעושים עיסוי אצל מישהו שמוסמך מאד ומנוסה גם בעבודה עם טראומה,
ומקדישים את שעת העיסוי לריפוי. ומיידעים את המטפל שזוהי העבודה, עבודה עדינה עדינה.
מעניין שאני תמיד מתארת עבודה עם טראומה כמו שעובדים עם תינוק בן יומו שרק נולד.
הרעיון הוא לעטוף את המטופל, בעדינות וברכות, ואז לרפא.

אם יש כוח וקצת רצון- ריקוד מאד מסייע.

פורמולות סיניות של רופא סיני מעולה - יכולות להיות מועילות בשילוב עם המוזכר כאן.

יש אנשים שמה שעובד עבורם אחרי טראומה זה טיפול באמנות, לבטא את הרגשות ע"י ציור או פיסול.

אמבטיות של מלח עוזרות לפעמים, לנקות אנרגטית את שאריות הטראומה, אם אין בעייה של לחץ דם.

אפשר גם טיפולי תטא הילינג בטלפון, אם אתם מתחברים לסוג כזה של עבודת הילינג ( אני משוחדת כי אני מאד אוהבת תטא הילינג).

ושוב, אשמח לסייע, אם תגידו לאיזה כיוון אתם נוטים, ואז אוכל לפרט יותר.

וואוו
תודה לכולם על התמיכה והשיתוף.
מאד עצוב לקרוא על אסונות של אחרים וקשיים שעברו ועוברים וגם
לא נעים להודות אבל יש משהו מנחם בלשמוע על צרות של אחרים:(
כאילו שאנחנו לא לבד (למרות שמרגיש מאד לבד).
במיוחד פה באתר נראה כאילו לכולם יש מין לידות בית מושלמות כאלו ורק לנו נפל טיל בליסטי באמצע...
מענין שפתאום נכנס לנו מין גל של תמיכה מאנשים זרים גמורים,
ואילו הקרובים לנו לא הצליחו לגייס מתוכם משהו נטול ביקורת.
זהו סתם רק רציתי לציין שבאמת עוברים את כל התקופה הזו לגמרי לבד.
גם כל מני נסיונות להתחבר עם הורים צעירים אחרים לא עולים יפה.
קשה לראות את ההבדלים בין התינוקות ולשמוע קיטורים של הורים אחרים על נושאים כמו שעות שינה וחיתולים
כשאצלנו נאבקים על פעולה פשוטה כמו לבלוע...
וגם רציתי לשאול מה זה תטא הילינג? תמיכה בטלפון מאד תעזור...,תודה

שליחה על ידי אנה* » 23 אפריל 2009, 07:38

רסקיו יכול לעזור להשתחרר מטראומה.

תמיכה טלפונית את יכולה לקבל מ אורנה שפרון אני מאמינה שהיא תוכל לעזור ולו במעט.
הרבה כוחות

אנונימי

כשאצלנו נאבקים על פעולה פשוטה כמו לבלוע...
עוברים ימים ... באתר הזה קיים מאגר אדיר של ידע וניסיון בתחומים המדוברים ... אפשר היה כבר לשלוח עזרה.
אך העובדות מגיעות בטפטוף שלא מאפשר תמיכה אמיתית .
אני מקווה בשבילכם שתצליחו לשחרר מידע על אף כל הקושי הטמון בכך. הזמן רץ .
וגם רציתי לשאול מה זה תטא הילינג? תמיכה בטלפון מאד תעזור...,תודה
חיפשתי מס' טלפון בכל הדף ולא מצאתי.

שולחת לכם כוחות גוף, נפש ורוח להתמודד עם השבר ולהתחזק
ובעניין בעיות הבליעה אפשר להתייעץ איתי בטלפון
ולקבל הנחיה של הפעלת השרירים הטבעתיים בשיטת פאולה
גם אצל תינוק בן יומו, אולי זה יהיה טוב כעזרה ראשונה ואח"כ תמצאו בטח עזרה יותר מלאה
03-5289717 כוכבה

"מתנדבת"
את נשמעת כועסת ודבריך מתנשאים. התינוק ודאי מטופל, לא נשמע שמזניחים את בריאותו לכן
עוברים ימים ... באתר הזה קיים מאגר אדיר של ידע וניסיון בתחומים המדוברים ... אפשר היה כבר לשלוח עזרה.
קצת לא ברור

אך העובדות מגיעות בטפטוף שלא מאפשר תמיכה אמיתית .
תמיכה היא להבין מה רוצה הצד השני במקרה הזה- ציינו במפורש שלא מעוניינים להכנס כרגע לפרטי הסיפור, אז כיבשי בנתיים את סקרנותך

תטא הילינג-
זה סוג של הילינג מאד עמוק, עדין ומשפיע, שמשמש לטיפול במגוון סוגיות,
וגם להקלה והרגעה. הטיפול נעשה תוך כדי שיחה, ללא מניפולציות מגע /עיסוי וכו'.
במהלך הטיפול מזהים מהר מאד, תוך דקות, את מה שדורש ריפוי, מנקים, משנים מחליפים- ממש כמו שמשנים תוכנות מחשב...
מאד מאד יעיל. ומתאפשר גם טלפונית (קיבלתי ונתתי כמה וכמה טיפולים טלפוניים והעוצמה שלהם לא פחותה מטיפול פנים אל פנים, לכן חשבתי שזה יכול לסייע כעת).
יש די הרבה מטפלי תטא. אני מאד ממליצה על מיכל גולן וצ'ארו גל שהן מטפלות ומורות וותיקות לתטא, ומוסמכות עם הרבה ניסיון.

אינני יודעת אם זה מה שאתם מחפשים, אבל אם כן- הנה הקישורים הרלבנטיים, ואם יש שאלות, אתם מוזמנים לשאול ואענה בשמחה.

קישור לאתר הראשי - http://www.thetahealing.com/ באנגלית

קישור להסבר בעברית, בבלוג של מיכל גולן : http://michalgolan.blogspot.com/2006/10/blog-post.html

הולנדי ה יקר
תודה על השיתוף
זה מרגיש כאילו בפתיחת הדף פתחת דלת לריפוי, כבר קבוצה של אנשים תומכת ומחזקת וזה משפיע מיד.
אני מטפלת בביו אורגונומי (הסבר יש בדף ביו אנרגיה ), אשמח לטפל בכל המשפחה, אין צורך בטלפון, יכול לעזור שמות וגילאים של כולם, כולל הרופאים המטפלים, שיהיו כולם במיטבם.
אתה מוזמן לשלוח לי "אימייל" [email protected] עם השמות והגילאים שלכם, ואשמח מאד לשלוח טיפול. אין צורך לפרט שום דבר אחר.
ובינתים, הרבה אהבה וחיזוק על האומץ לחשוב ולפעול אחרת, אל תתייאשו, הרבה הרבה אהבה

וגם אני ממליצה על תמיכה מ אורנה שפרון

שוב תודה רבה לכולכן.
מרגש מאד כל הצעות התמיכה והעידוד. ועכשיו תשובות לפי הסדר:

שוב הניסוחים שלי בכתב לא משהו- התכוונתי תמיכה בטלפון בהקשר של התטא הילינג, לא התכוונתי לבקש שאנשים יתקשרו אלי (סליחה מתנדבת אם גרמתי לך לחפש לשווא מספר טלפון שלא קיים באתר).
רחל תודה רבה. רשמתי את הפרטים ואת יכולה למחוק.
תודה עשב, רונית ונטע. אני אלמד קצת על כל השיטות קודם ואז אצור קשר באופן ישיר. שוב תודה על הנדיבות וההתחשבות.
כרמל תודה על המשוב על דבריה של מתנדבת באמת עשה לי פלאש באק למיד אחרי הלידה- כשכולם מתקשרים ודורשים לדעת את הסיפור המלא ואת כל הפרטים ולא נותנים מנוח.

אז עוד הייתי יותר מדי בהלם מהמצב החדש ועוד עניתי לכולם בנימוס ובפרוט בזמן שהלב שלי נשבר שוב ושוב ושוב לאלפי רסיסים קטנים.

אפשר להתמכר לרסקיו? מותר לתת רסקיו לתינוקות?

זהו עוד יום עבר.
החיים שלנו מרגישים כמו תחנת רכבת כל כך הרבה אנשי מקצוע באים והולכים (אלינו הביתה) ובשאר הזמן חדרי המתנה ורופאים.
נמאס לי כבר. החיים שלנו כבר לא ממש שלנו. מנסים למצוא קצת שליטה בסיטואציה שהיא לגמרי מחוץ לשליטתנו.
כל יום נוגעים מושכים דוחפים ומציקים לתינוק הקטן שלי שלא עשה רע לאף אחד מעולם. זה מזעזע אותי. זה לא מה שרציתי עבורו.

נשמע קשה

שליחה על ידי אנה* » 24 אפריל 2009, 07:26

לא שמעתי על התמכרות לרסקיו. ברסקיו אין חומר כימי פעיל. מדובר במים, אלכוהול ואנרגיה של פרחים מסוימים.
אפשר לתת רסקיו לתינוק. אם לא רוצים לתת אלכוהול לתינוק אפשר לשים 1-2 טיפות רסקיו בכוס מים ואז כל הכוס היא רסקיו אבל עם אלכוהול ברמה זניחה. אפשר להרטיב מעט את קצות האצבעות וללטף עם זה את התינוק (מצח, אחורי אזניים איפה שנראה לך).
וכמובן רסקיו להורים שזקוקים לזה לא פחות.

ליבי איתך.זה כל כך קשה,מה שאת נאלצת לעבור ! שולחת לך הרבה כוחות והרבה ריפוי.
מה שלי הכי הכי עוזר במצבים כאלו זה להיות חלק מקבוצה של אנשים שעוברים מה שאני עוברת.זה מפיג אצלי את תחושת הבדידות ואת ההרגשה שאף אחד לא מסוגל להבין מה שאני עוברת.
נסי לברר אם יש באזורך קבוצה להורים שילדים חולים או קבוצה לנשים שעברו לידה טראומטית או טראומה באופן כללי ותנסי להצטרף אליהם.

ליבי איתך
מצטרפת להצעה לחפש קבוצה להורים במצב דומה. לקבוצה כזאת יכול להיות כוח אדיר.
אם תרצי (או תרצו, לא ברור לי מי הכותב/ת) אני יכולה לספר את הסיפור שלי (בקצרה) ואיך התמודדנו עם רגשי האשמה. (סוג של תאונת שרשרת כמו שקרתה לכם עם תוצאה קצת יותר גרועה והכל בבית חולים...)

וואי לא רוצה להעמיס אבל נראה לי שהומיאופטיה יכולה לעזור אולי לתינוק ובטח לך
ובכלל אבל במיוחד בגלל שציינת את נושא הבליעה מציעה לבדוק כיוון של קרניו סקראל
אני לא יודעת להסביר על זה הרבה אבל זה מטפל במיוחד במוח ובתוך הפה

לגבי רסקיו- אכן אין כזה דבר התמכרות לרסקיו או לכל סוג אחר של פרחי באך. מה שכן- לא נותנים רסקיו יותר משבוע.

אני הייתי מנסה להימנע משיחות או מפגשים עם הסביבה המאשימה והלא תומכת. אתם זקוקים עכשיו לאנרגיה של חמלה וריפוי, לא של האשמה וגינוי. כאמא שילדה בבית אני מחבקת אתכם ואת הבחירה שלכם. אולי יסייע לכם לדעת שהסטטיסטיקות מראות שסיכויי הסיבוכים בלידת בית זהים לזו של לידת בית חולים, מה שאומר שמבחינת ה'אחריות' שלכם ו'נטילת הסיכונים' אתם זהים לכל זוג שיולד בבית חולים. אם הסיכונים זהים- איפה נמצאת כאן חוסר האחריות?

הולנדי ה - אם תרצו להתייעץ בכל הקשור לפרחי באך או נטורופתיה אסייע בשמחה ואהבה- 054-7773640.

כאמא שילדה בבית אני מחבקת אתכם ואת הבחירה שלכם

שוב שלום ותודה על התגובות.
ניסנו לברר להצטרף לקבוצה להורים עם ילדים מיוחדים אבל זה לא רלוונטי כרגע (לא נשאיר את התינוק עם מישהו זר בשביל המפגש- שלא כולל את הילדים).
מנסים ליצור קשרים ולדלות אינפורמציה מהורים שפוגשים בחדרי המתנה ומאתרי אינטרנט. אבל בנתיים כבר למדנו שכל מקרה לגופו ובאמת אי אפשר לדעת.
מנסים בכוח לשמור על אופטימיות ולסרב להכנע לתחזיות שחורות ואנשי מקצוע פסימיסטים (מנסים להחליף מיד במישהו אופטימי).
אבל זה קשה מאד לשרוד ככה את היום יום. יש ימים שרואים התקדמות וימים אחרים שנראה שהכל תקוע במקום או אפילו מתדרדר.
אני (האמא- לשאלתה של מיכל) במצב פיזי ומנטלי מאד חלש אבל הסיטואציה דורשת תעצומות נפש שלא תמיד בנמצא גם ביום רגיל ובריא לפני כל הקטסטרופה הזאת.
אבל יש תינוק. חי. וזה נס. והוא גדל ומתפתח ולמרות בעיות הבליעה והזנה בזונדה וערויים - יונק!!! וזה עוד נס שקרה לנו ואסור לנו לשכוח. נס.
בימים האלה הקשים טרדות של אנשים אחרים נראות פתאום כל כך קטנוניות ולא רלוונטיות כאילו כולם מתעסקים בשטויות כל היום כל יום ואנחנו כאן נלחמים על חיים (יותר נכון איכות חיים).
מתחשק לי לפעמים לגשת לאמהות של תינוקות רגילים כאלה ולנער אותן קצת שיבינו איזה זכות נפלה בחיקן. שיודו קצת למזלן הטוב. שאולי יחיו ורק לרגע את הסיוט שלנו ואז יחזרו לעולמן עם מבט מחודש.
הייתי רוצה ללמוד איזשהו כישוף שמעיף מעלי את כל האנרגיות השליליות של כל מיני אנשים ורק לעטוף אותנו בראיה האופטימית שלי. להאמין. ולא לוותר. אבל לצערי הבטחון שלי בו ובחיים מתערער מדי פעם.
תודה שוב לכל מי שהציע עזרה באופן אישי. קשה לי כרגע לעשות צעד נוסף מעבר לחשיפה כאן. אולי בקרוב. הסיפור שלנו פשט כמו שרפה בשדה קוצים באזור מגורים שלנו וזה לא נעים לי.
עם הרסקיו כבר מזמן עברתי שבוע (מדובר כרגע בחצי שנה של שימוש...) להפסיק מיד? עושים קרינו סיקרל. באמת עוזר תודה על ההמלצה.
מנסים להתרחק מסביבה לא תומכת (כבר ציינתי שנותרנו כמעט בודדים לחלוטין...), אבל מהמשפחה המורחבת קשה להתגרש... עצות יתקבלו בברכה (כרגע כבר לא מדובר בשיחות על הנושא, אלא רק איך להדוף את כל השליליות שלהם מעלינו).
תודה שקראתם.

ללמוד איזשהו כישוף שמעיף מעלי את כל האנרגיות השליליות של כל מיני אנשים ורק לעטוף אותנו בראיה האופטימית שלי

הנה כמה טיפים מהירים להגנה מאנרגיות כבדות של הסביבה:

1- פטנט ה"קיר זכוכית". את מדמיינת ( רק מול אותם אנשים) שבינך לבינם מפריד קיר זכוכית זמני. רק זמני. עד שתתחזקי.

2- מקיפה את עצמך באור, ממש כמו כיפה של אור, ואפילו "רוכסת" את עצמך ( בדימיון, כמו בריצ'רץ).

3- טורמלין שחורה- הקריסטל השחור הכי מואר שיש. מאד משפיע ומגן מפני שליליות ( גם עצמית וגם של אחרים).
אח"כ אפשר גם לצרף סיטרין צהובה.

4- תירגול מנטלי: תודות בלב. ברגע שאת מרגישה שיש סביבך או בתוכך אנרגיה מעכבת, קשה, כבדה: את מתחילה להודות על מה שיש: תודה על הרגליים שלי הבריאות, תודה על זה שהוא יונק, תודה על האוויר שאני נשומת...הכי בסיסי שיש.
אנרגיה של הודייה מעיפה כל אנרגיה כבדה.

5- תירגול של גבולות ותירגול פסיכולוגי : להגיד בבירור לאלו שמכבידים עלייך : הי, בלי אנרגיות של כובד עכשיו. זה יותר מדי לי! אתם רוצים להשפריץ קצת כבדות, לכו למישהו אחר. אם מאד אתגעגע לכבדות, אקרא לכם...
ואם קשה לך הלגיד, בקשי מבן זוגך שיגיד עבורך.

6- יש עוד "כישופים" אנרגטיים, במידה וכל מה שלמעלה לא עובד:
תעשי אמבטיה, במידת האפשר, ותעטפי את עצמך בעטיפת משחה של מלח ודבש ( כן, כן, משחה שעשויה ממלח ודבש).
ממש למרוח על כל הגוף, להשאר כמה דקות, לדמיין איך שזה הופך את העור האנרגטי שלך ואת גבולותייך, למוגנים יותר.

7- קסם שאני מאד אוהבת: רשמי על הגוף שלך ( ממש על הגוף, על הירכיים, על הבטן) : הגנה. ביטחון. אני מוגנת ובטוחה. אני מוקפת אור.

8- והקסם הכי חשוב: א-ה-ב-ה. תזכירי לעצמך כל הזמן מה את אוהבת, ושאת אהובה. כל הזמן. אני אהובה, אני אהובה, אני אהובה.

ספרי אם זה עבד לך.
מחבקת מהארץ.

עוד

נורא רוצה לעזור ולא מוצאת כרגע איך
אם יש איזושהי עזרה/שליחות שאתם צריכים בארץ, רק תגידו ואני אתייצב
כשלי קרה משהו פחות קשה אחרי הלידה
ותגובות הסביבה היו מחלישות מאוד -
ניתקתי קשר עד לרמת האבא-אמא
וזה מאוד עזר לי לעבור את התקופה
נחסכו ממני כ"כ הרבה ציקצוקי לשון, מבטים מזועזעים וביקורת בלתי פוסקת
וזה שמר לי המון אנרגיה בשביל התכלס
זאת לא עצה, רק הדרך בה אני נהגתי
סברתי שמי שרוצה לקחת חלק בחיי וחיי ילדי יצטרך לכבדנו ולהעצימנו
ואם לא, שיבוא בהזדמנות יותר מתאימה

כתבת שמהמשפחה קשה להתגרש... נכון זה קשה, אבל אולי שווה את זה כדי לחסוך הערות שליליות.
אולי ככה הם יבינו שאתם לא צריכים שום הערה שלילית.
אני ממליצה להגיד להם, בלי כחל ושרק - תקשיבו, אתם פוגעים בנו עם כל הערה שלילית שלכם. פעם הבאה נעדיף שתתרכזו אך ורק בדברים החיוביים אחרת לא נבוא/אל תבואו.
שולחת לכם אור ואהבה @}

אני מרגישה שנצורים בך הרבה כוחות
ולתינוקי החדש חלק בלעזור לך לחשוף אותם

זה מדהים שהוא יונק
פעולה שמתאימה לבלענים מצטיינים
הוא יודע שזה טוב לו

מציעה לך דרך שעוזרת לי:
האנשים האחרים הם תפאורה
הם כנראה מוציאים ממך את החולשות
ואת יודעת לסנן
את מזהה את זה
ומפרידה
שהם יתמודדו עם הבעיות שלהם
הלא כל התייחסות שלהם אליכם היא בעצם באה מעולמם הפנימי
מתמקדת בכם
וזוכרת לחבק את עצמך, גם את זקוקה לזה. את יכולה לעשות את זה ממש ממש טוב
זה לא קל
אבל מגיע לך

חיבוקים ממני

והקסם הכי חשוב: א-ה-ב-ה. תזכירי לעצמך כל הזמן מה את אוהבת, ושאת אהובה. כל הזמן. אני אהובה, אני אהובה, אני אהובה.
תראי את האותיות א ה ב ה מקיפות אותך. יוצרות סוג של הילה, זו הילה שזמינה לך ואת יכולה לעטוף את עצמך ואת אהובייך בה.

ואם תמצאי פסק זמן של שקט הפני את השאלה הזו ששאלת אל עצמך ותעלה בך התשובה המדוייקת ביותר עבורך.

באהבה

תודה רבה על כל הרעיונות לכישופים -ממש שמחתי מזה (שמחה זה מצרך נדיר אצלי לאחרונה) לא תארתי לעצמי שיש ממש כישופים כאלו שאני יכולה לנסות לבד בלי איזה קורס מתקדם בקוסמות...
רונית את יודע תאיפה משיגים טורמלין שחורה? אח"כ אפשר גם לצרף סיטרין צהובה למה רק אח"כ ולא מיד על ההתחלה?
כל הכישופים כל כך פשוטים ונכונים ויפים כאלה. באמת תודה לכן על העזרה. אני מבטיחה לנסות ולדווח על התוצאות.
רק עם ה"אהבה" קצת בעייתי לי עכשיו. לא בדיוק זורם לי עכשיו הקטע הזה של לאהוב את עצמי - לאור הנסיבות.
אתמול היה לנו יום ממש טוב. פגשנו מומחית פה (לבליעה) שממש עזרה ועודדה ואפילו אמרה שיש סיכוי להשתקם לגמרי (נדמה לי שהיא התכוונה הכל כולל הכל לא רק על בעיות הבליעה).
אז בהקשר הזה רציתי לשאול אם תוכלו לעזור לי גם לזמן ניסים לחיים שלנו. איך אני עושה את זה?
כרגע האסטרטגיה שלי היא לא להכנע לתחזיות שחורות ולהאמין לחלוטין בשיקום מלא ללא שום מגבלה (אם אני לא אאמין שהוא יכול אז אולי הוא לא ידע שיש לו אפשרות כזאת).
תודה שאתן כותבות כאן. הדף הזה קצת מציל אותי. תודה.

לא ניסיתי, אבל שמעתי מאחרים שעבד להם להוביל לכמה ניסים מרגשים (ויש קישור לסיפורי הצלחה באתר).
לא צריך סדנה אלא רק לקרוא את הספר ולעבוד לפי ההנחיות בו.

"הקוד" של רונית גלפו
http://www.ronitgalapo.co.il/

בהצלחה יקירה חיבוק גדול והמון אהבה

יש גם את הקורס בניסים.

_אתמול היה לנו יום ממש טוב. פגשנו מומחית פה (לבליעה) שממש עזרה ועודדה ואפילו אמרה שיש סיכוי להשתקם לגמרי (נדמה לי שהיא התכוונה הכל כולל הכל לא רק על בעיות הבליעה).
אז בהקשר הזה רציתי לשאול אם תוכלו לעזור לי גם לזמן ניסים לחיים שלנו. איך אני עושה את זה?_

שמחה לשמוע ! נראה שכבר מגיעים ניסים בדמויות לא צפויות !

כרגע האסטרטגיה שלי היא לא להכנע לתחזיות שחורות ולהאמין לחלוטין בשיקום מלא ללא שום מגבלה
כן כן כן כן כן כן כן

את הקוסמת !

מיכל שף , כאמא לילד עם קשיים, אשמח לשמוע ממך מה הכונה הקורס בניסים, את יכולה לפרט קצת? תוודה, עוד אמא
ולהולנדיה, את נשמעת הרבה יותר טוב, אני אתך כל הימים האלה במחשבה ובדאגה. יודעת מה את עוברת, אבל רואה את הכוחות שלך,

את הקוסמת !
בהחלט כך.

רק עם ה"אהבה" קצת בעייתי לי עכשיו. לא בדיוק זורם לי עכשיו הקטע הזה של לאהוב את עצמי - לאור הנסיבות.
את עדיין מוקפת באהבה. ולו רק מכאן.

שליחה על ידי אחת* » 27 אפריל 2009, 09:18

הטקטיקה שלי היא לומר תודה, לומר תודה על כל קושי בדרך, גם אם אני עדיין לא יודעת מה השיעור שנפל בחלקי ללמוד,אני מודה על ההזדמנות ללמוד אותו.

קודם כל אני שמחה לשמוע שהדברים משתפרים.
שנית, הערה כללית. אנחנו עברנו לא מזמן טראומה מסוג שונה מאוד, ולשמחתנו נגמרה בטוב, אבל בעקבותיה גם אני האשמתי את עצמי בכל מיני "אם רק" ו"מה היה קורה אילו". אני רוצה להזכיר לך (ולעצמי) שטראומה ואשמה הולכות תמיד יחד: זה סוג של ניסיון לשכתב את העבר בצורה כזאת שתהיה לנו שליטה עליו -- להחזיר לנו את השליטה שכל כך לא היתה בידיים שלנו, שזה מצב בלתי נסבל. אילו הייתי (או לא הייתי) עושה כך וכך. כאילו שהכל תלוי בנו. וזה לא.
אני מבינה למה את אומרת שקשה לך לאהוב את עצמך, אבל מבקשת לא לקנות את זה, לא לקבל את זה, לומר לך שאת ראויה לאהבה -- גם לאהבתך -- כי זו לא אשמתך. כמו שכבר כתבו לך כאן, מה שקרה לא בהכרח קשור ללידה בבית.
ממשיכה להתפלל בשבילכם.

מזה שאת כותבת שהסביבה הפיזית שלך לא תומכת, אני מבינה שאת חיה בקהילה הישראלית/יהודית. אבל את מתגוררת בהולנד, נצלי את זה! רוב האנשים שתפגשי מחוץ לקהילת הזרים לא "יאשימו" אותך בשום דבר אם הסתבכה לידה שבמקרה התרחשה בבית. את יכולה למשל להתחיל בהצטרפות לרשימת התפוצה של attachment parenting בהולנד, כלומר הורות "באופנית". הם מארגנים גם מפגשים איזוריים. הנה האתר שלהם: http://www.natuurlijkouderschap.org/

אני לא יודעת אם אתם מעוניינים, אבל אם אתם שוקלים חינוך ביתי, יש גם אתרים, רשימות תפוצה, ומפגשים שקשורים לכך. אני יכולה לתת לך את הלינק לרשימת התפוצה ביאהו אם את מעוניינת, ויש גם פסטיבל מרכזי שמתקיים בתחילת יוני, קצת כמו פארק הירדן. היינו שנה שעברה, היה נהדר. שוב, תגידי אם את רוצה עוד מידע.

אני יודעת כמה קשה ליצור קשרים חדשים בתוך המהומה הרגשית. הייתי במצב הזה לפני כ-6 שנים, בנסיבות שונות לגמרי, אבל עם תוצאה דומה למדי. איך אפשר בכלל ליצור קשרים שטחיים כשמה שאת צריכה זה מישהו להשען עליו? מה מספרים, מתי וכמה? אני רק יכולה לעודד שהשלב הזה באבל עובר והכל מקבל פרופורציות אחרות. מסתבר שאנשים יכולים לתמוך בלי להיות חטטנים, ושהם לא נבהלים מקשיים כל כך בקלות. ובסוף הקשרים נוצרים, ויש מי שיתמוך.
מקווה שתמצאו את מה שאתם זקוקים לו במהרה

אבל יש תינוק. חי. וזה נס. והוא גדל ומתפתח ולמרות בעיות הבליעה והזנה בזונדה וערויים - יונק!!! וזה עוד נס שקרה לנו ואסור לנו לשכוח. נס.
כן, כן, כן, כן, כן, כן, כן!!
הייתי רוצה ללמוד איזשהו כישוף שמעיף מעלי את כל האנרגיות השליליות של כל מיני אנשים ורק לעטוף אותנו בראיה האופטימית שלי. להאמין.
רואה שקיבלת כמה והנה כמה נוספים:
לדמות את המשפחה או אותך והתינוקי בתוך בועה שקופה כחולה בכל פעם שבאה להפגש עם
שלילנים, או
לדמות שממרכז האגן נובע מעיין טהור כמו מזרקה ,יוצא אל קצה האאורה(הילה) ושוטף את כל קליפת ההילה שוב ושוב
לצאת למקומות שופעי מים , או לדמין את עצמכם במקומות כאלה,
לענות "הבנתי" קצר לתחילתה של שיחה שלילית או לחשוב הבנתי כזה מול מבט שלילי,ולנתק מבט,או מגע ,
לוותר על הדינמיקה של רגשי אשמה לגמרי כשהם מופיעים בתוכך למנות את כוחות החיים של תינוקי ואת נצחונותיו היומיומיים
רק עם ה"אהבה" קצת בעייתי לי עכשיו. לא בדיוק זורם לי עכשיו הקטע הזה של לאהוב את עצמי - לאור הנסיבות.
אולי כאן תמונה המתנה אליך, כי זה לא לאהוב את עצמך כי היית טובה או כל דבר אחר
זה לאהוב את עצמך כי החיים הם אהבה, אם אין אהבה אין חיים, וילדך צריך אמא הכי חיה שיש שתעניק לו מכוחותיה, אין לך זכות לא לאהוב את עצמך,
שימי משפט על המראה,ובכל מקום שתמצאי לנכון: אלוהים אוהב אותי
שיזכיר לך
אני מבינה למה את אומרת שקשה לך לאהוב את עצמך, אבל מבקשת לא לקנות את זה, לא לקבל את זה, לומר לך שאת ראויה לאהבה – גם לאהבתך – כי זו לא אשמתך. כמו שכבר כתבו לך כאן, מה שקרה לא בהכרח קשור ללידה בבית.
חוצמזה הוא יונק!!! זו עבודה קשה מאד תנסי את זה במשך עשר דקות רצופות ואז בטח תרצי לישון זו עבודה חשובה מאד שמאמנת את כל מערכת השרירים הטבעתיים ומעוררת את הגוף כל פעם מחדש לרפא את עצמו תסמכי על תינוקך הוא בחר להתעקש על הדבר החשוב הזה יש לו אינסטינקטים בריאים וכוחותשכרגע את לא רואה
אולי תנסי לגרות לפעולה פתחים נוספים בפנים : עיינים,או לשון או פה בתנועות נוספות
שמחה שאתם מטופלים ,צריך המון עבודה
הרבה כוחות ממני, וכמובן אהבה,
אהה ועוד משהו קטן, לפעמים כשאנחנו מזדהים עם מישהו חלש אנחנו עלולים להחלישו
אז לא להזדהות(מסכן וכו) כן להיות קשובה אמפאטית קרובה אוהבת ומעצימה
ושוב מציעה לעזור עם שיטת פאולה הטלפון למעלה, בקצב שלך

ה"נשמות הטובות" שסביבך בסך הכל מתמודדות עם הפחדים שלהם עצמם, ואת באמת נשמעת (נקראת?) שיש לך כוחות בהתמודדות שלך (אפילו לכתוב פה זה לא מובן מאליו...)

חודש אייר הוא חודש של רפואה, אז מצטרפת באמונה:
ולהאמין לחלוטין בשיקום מלא ללא שום מגבלה

תודה על התגובות המחזקות.
שושה, את יודעת במקרה מה עיקרי השיטה של הקוד? האתר נראה מאד מאד משכנע אבל קצת מפחיד בסודיות שלו. בכל מקרה אשמח לשמוע ממשהו שקרא ומכיר לפני שאני קונה (ובאמת שקשה להתאפק עם הקניה...).
מיכל, גם אני אשמח לשמוע על הקורס בניסים.
תודה ג,וניפר, עוד אמא, ונטע.
אחת, את בוודאי אשה יותר חזקה ממני. אני כרגע לא מצליחה להתעלות לרמה הזאת ועדין שקועה בכעס ורחמים עצמיים.
מארז, טראומה ואשמה הולכות תמיד יחד: זה סוג של ניסיון לשכתב את העבר בצורה כזאת שתהיה לנו שליטה עליו – להחזיר לנו את השליטה שכל כך לא היתה בידיים שלנו, שזה מצב בלתי נסבל
כל כך נכון המשפט הזה.
כל כך קשה להפסיק לשאול את עצמי למה ואם...
קשה לי להאמין שאפשר בכלל להשלים עם כל מה שקרה לנו.
נראה לי שרק אם תינוקי שלנו יתגבר על כל הקשיים אני אוכל אולי להשלים עם כל מה שקרה.
אמן שכל זה יהיה כבר מאחורינו.
אני יודעת כמה קשה ליצור קשרים חדשים בתוך המהומה הרגשית. הייתי במצב הזה לפני כ-6 שנים, בנסיבות שונות לגמרי, אבל עם תוצאה דומה למדי. איך אפשר בכלל ליצור קשרים שטחיים כשמה שאת צריכה זה מישהו להשען עליו? מה מספרים, מתי וכמה?
רחל, קלעת בול.
תוסיפי לזה את האפשרות שאנחנו עוברים מכאן בקרוב והתוצאה היא שאנחנו די מסתגרים בתוך עצמנו כרגע.
אבא, אמא, תינוק. די בודד אבל כבר השלמתי עם זה שזה המצב לכרגע.
לפחות עכשיו יש לי את הדף הזה עם כל הרוח הטובה שהוא מביא איתו.
בנוגע לחינוך ביתי- נקודה כל כך כואבת...
באמת שזאת היתה התכנית המקורית אבל עכשיו זה פתאום נראה בלתי אפשרי.
ברגע שלתינוק יש צרכים מיוחדים פתאום מפקיעים מידי ההורים את כל הסמכויות שלהם ויש עשרים ואחד אלף מומחים שמחליטים מה טוב ביותר עבור התינוק וזה כל כך קשה להתנגד ולסרב. במיוחד שכל זה מאד מערער את תחושת הביטחון שלנו כהורים. זהו ילד ראשון שלנו ובאמת שאין לנו נסיון קודם עם ילד "רגיל" אז בכלל קשה לדעת מה רגיל ומה לא. איך היה יכול להיות אם היה אחרת וכ"ו. אני מאד לא רוצה לוותר על חלום החינוך הביתי אבל מפחד שהוא יגנז ב"עזרתם" של אנשי המקצוע המקיפים (וחונקים) אותנו מכל עבר. הלוואי שהכל יעבור בקרוב שנוכל לאט לאט להסיר מעלינו את כל השרותים הסוציאלים והרפואיים האלו ולהיות משפחה עצמאית ופרטית שוב. הלוואי והתינוק שלנו יהיה חזק ובריא ויכול הכל ולא נצטרך להסביר אלף ואחד הסברים על כל דבר.
ובכלל, הלוואי ויהיה יכול הכל ומסוגל ככה שלא אחשוב שעדיף לו במסגרת רק כדי להיות כמו כולם....
עשב יקרה שוב תודה על הצעת העזרה. מקווה לעזור אומץ להתקשר בקרוב. כרגע יש לתינוקי רגישות יתר באזור הראש אז מאד קשה בכלל לגעת בפנים והלשון כל הזמן בחוץ (זזה פנימה והחוצה). שאר הגוף עוד לא כל כך בתנועה. אבל מתקדמים. לאט לאט לאט לאט לאט. אבל מתקדמים! בנוסף אנחנו מפשפשים לפי שיטתה של בשמת א. אז אולי בכל זאת יש לתינוקי איזושהי מודעות בנוגע לשרירים הטבעתים? או שזו רק מודעות שלנו לגביו?
ירושלמית, תודה לא היה לי מושג לגבי חודש אייר. הלוואי שבחודש הזה תהיה לכולנו עוד התקדמות לכיוון בריאות מיטביות ורפואה שלמה.
תודה לכן על כל העזרה. תבורכו.

אני מכירה מקרוב את הקוד ואת רונית גלפו. הייתי בהרצאות שלה, ראיתי איך היא עובדת מול אנשים , שמעתי מאנשים סיפורי הצלחה קניתי את הספר ועבדתי מול ילדי. יש לי מה לכתב , אני כרגע חיבת לרוץ לעבודה. אכתוב לך בעוד כמה שעות כשאחזור. מאד מזדהה עם מה שכתבת לגבי הסמכות וההורות הבלעדית שנלקחת מהורים לילד שנולד שונה. זה היה כאב מאד גדול שלי, אבל זה משתנה עם הזמן, כרגע שוב ההחלטות בידים שלנו, יודעים יותר איך להעזר בסביבה לצרכנו ולנתב אותה ולא לפול לסמכותם ודעותהם, לי גם עזרה העובדה שאני אשת מקצוע בתחום הטפולי אז כביכול הדעה שלי יותר נחשבה, שזו גם שטות בעיני. הורים יודעים הכי טוב מה טוב לילדים. אחזור אליך יותר מאוחר. מצטערת אם יצא מבולבל אני נורא ממהרת.

ברגע שלתינוק יש צרכים מיוחדים פתאום מפקיעים מידי ההורים את כל הסמכויות שלהם ויש עשרים ואחד אלף מומחים שמחליטים מה טוב ביותר עבור התינוק וזה כל כך קשה להתנגד ולסרב. במיוחד שכל זה מאד מערער את תחושת הביטחון שלנו כהורים. זהו ילד ראשון שלנו ובאמת שאין לנו נסיון קודם עם ילד "רגיל" אז בכלל קשה לדעת מה רגיל ומה לא. איך היה יכול להיות אם היה אחרת וכ"ו. אני מאד לא רוצה לוותר על חלום החינוך הביתי אבל מפחד שהוא יגנז ב"עזרתם" של אנשי המקצוע המקיפים (וחונקים) אותנו מכל עבר. הלוואי שהכל יעבור בקרוב שנוכל לאט לאט להסיר מעלינו את כל השרותים הסוציאלים והרפואיים האלו ולהיות משפחה עצמאית ופרטית שוב. הלוואי והתינוק שלנו יהיה חזק ובריא ויכול הכל ולא נצטרך להסביר אלף ואחד הסברים על כל דבר.
אז קודם

וחוץ מזה, עד שאתם צריכים להחליט פה על חינוך ביתי יש לכם איזה 4 שנים. זה המון זמן! גם לשיקום של התינוק, וגם בלי קשר לשיקום שלכם כהורים. קהילת החנ"ב פה תקבל אתכם בזרועות פתוחות גם אם אתם מתלבטים. אני באמת ממליצה לבוא למפגשים, זה נותן תחושה נחוצה של שפיות.
האתר של הפסטיבל: http://www.hetof.nl/
הרשימה הכללית: http://groups.yahoo.com/group/thuisonderwijs/
ואני מאד ממליצה לקרוא את כל מה ש תמי גלילי כותבת בנוגע לחינוך ביתי של ילדים עם בעיות.

קשה לי להאמין שאפשר בכלל להשלים עם כל מה שקרה לנו.
זה כמעט בלתי אפשרי בנקודת הזמן שבה את נמצאת אבל זה יקרה
התינוק שלך נפלא כפי שהוא.

על הקורס בניסים אפשר לעשות חיפוש בגוגל ולקרוא מאמרים של מורות שלו.
אפשר להתחיל פה
http://www.derech-efrat.com/Miricals.aspx

הולנדיה, דברי אתי. אני כל כך מבינה מה עובר עלייך - הנסיבות שונות, והרגשות (וההתנסויות) דומים. מאוד.
פרטי הקשר שלי בדף הבית, וגם כתבתי שם די הרבה עלינו, כולל דברים שמאוד מזכירים דברים שאת כתבת כאן. מזמינה אותך לשם

.

הולנדי ה יקרה
גם אני מרגישה שיש סיכויים גבוהים לריפוי מלא של כל המשפחה

התינוק שלך נפלא כפי שהוא.

בעקבות מה שכתבת
רגישות יתר באזור הראש
האם הוא מגיב בנעימות לנשיקות עדינות בפנים ובראש? מציעה או ממליצה נשיקות עדינות מאד ורכות במיוחד באיזור של המצח ומעל העין השלישית (בין הגבות)
הרכות הזאת, אם היא נעימה לו ולך, יכולה להרגיע ולרכך וגם לחבר לחישה ולהזכיר לשני הצדדים את האהבה ללא תנאים שמאפשרת לכם להמשיך. והרבה... בשביל זה לדוגמא לא צריך מומחים. אנחנו כולנו בטוחים שמומחים יודעים יותר טוב, אבל הם לא, כי כל מקרה הוא כל כך ייחודי.
ובכלל, לשם ריפוי חייבים לזוז מהעמדות המוכרות, נגיד של הרופאים והמומחים... אפשר פשוט להיעזר ביכולת המקצועית שלהם, בידע ובנסיון, אבל להשאיר את הכוח אצלכם. הם בעלי מקצוע ובוודאי יכולים לעזור רבות, זה לא אומר להפקיר את גורלכם בידם ולהרגיש חסרי יכולת.

ואם כל זה לא נוגע לך, כמובן שאפשר למחוק או להתעלם

ממשיכה לחשוב עליכם בהמון אהבה

מצטרפת לרחל ברמן ש מסתבר שאנשים יכולים לתמוך בלי להיות חטטנים, ושהם לא נבהלים מקשיים כל כך בקלות. ובסוף הקשרים נוצרים, ויש מי שיתמוך.

בנוסף אנחנו מפשפשים לפי שיטתה של בשמת א.
מצוין מצוין!
אתם נקראים הורים מדהימים. למרות הסיטואציה הקשה אתם עושים הכל כדי להשיג את המקסימום שאליו התכוונתם. וזה לא מובן מאליו.

ברגע שלתינוק יש צרכים מיוחדים פתאום מפקיעים מידי ההורים את כל הסמכויות שלהם ויש עשרים ואחד אלף מומחים שמחליטים מה טוב ביותר עבור התינוק וזה כל כך קשה להתנגד ולסרב. במיוחד שכל זה מאד מערער את תחושת הביטחון שלנו כהורים.
מכירה את הסיטואציה. זה באמת לא פשוט.
מקווה שהם יאפשרו לך את המרחק הדרוש לחשיבה, התבוננות בילד הפרטי שלך והגעה למסקנה המתאימה לכם.

חושבת עליכם כאן, מקווה שאוכל לעשות יותר.

שלום לכולכם ותודה על התגובות.
קראתי הכל אבל אין לי כרגע כוחות להגיב אחת אחת. קשה לי היום. אין לי כבר כוחות לכלום.
הימים שלנו מרגישים כמו מרוץ מטורף נגד השעון. כל כך הרבה אויר אנחנו מוצאים ובקושי אפשר לראות תזוזה.
זה קשה לי ככה לשמור על אופטימיות אבל אני לא מוכנה להשלים עם שום דבר שהוא פחות מהחלמה מלאה.
אולי זה נשמע קצת כמו הכחשה של המצב אבל אני חושבת שזאת הדרך שלי לא להתפשר על הילד שלי. אני רוצה בשבילו את הטוב ביותר.
אנחנו כרגע מוצאים סכומי עתק על כל מיני טיפולים ומומחים ומשקיעים את כל הזמן שלנו בתירגולים שונים ומשונים.
אבל לפעמים בסוף היום כשכבר לשנינו אין כוחות וגם לתינוקי כבר אין חשק לכלום הכל נראה פתאום שחור משחור והתקווה חומקת לה החוצה.
שוב תודה שאתן כאן. מחר יהי טוב יותר.
גם אני מרגישה שיש סיכויים גבוהים לריפוי מלא של כל המשפחה. תודה נטע! אמן ואמן!

ענבל נתן בר ממחשב אחר.

הולנדי ה , לגבי הרסקיו- את צריכה לקבל התאמה לתמציות יותר ספיציפיות. כמו שכבר כתבתי לך את יכולה להתקשר אלי (המספר שלמעלה) ואנסה לסייע לך טלפונית (בכל זאת אתם בהולנד..).

אני מציעה בכל פעם שאתם מרגישים כאב, עצב או יאוש, לעצום עיניים ולדמיין תמונת טבע אהובה שוטפת אתכם באור (כמו למשל- את מתחת למפל, שוטף ממך את כל התחושות הלא טובות ומזרים אליך אנרגיה ברוכה של אהבה, בריאות ושלווה... וכו') כמובן שאת יכולה לדמיין את אותו הדבר עם התינוק שלכם.

שליחה על ידי אנה* » 29 אפריל 2009, 15:26

הולני ה,
מצטרפת להמלצה על פרחי באך יותר מדוייקים. במיוחד עבורך. תמציות שיכולות לעזור עם רגשות אשם, ייאוש שלפעמים משתלט, עייפות ועוד.
את יכולה להתחיל מההגדרות שיש הגדרות]כאן באתר פרחי באך[/po] וגם להתייעץ כאן באתר בדף הייעוץ לפרחי באך.
וברחבי הרשת יש עוד המון המון מקורות.

הולנד יה שלום

לא קראתי את כל הדף במלואו, אבל כמעט את כל מה שאת כתבת (-:
אני לא ממש יודעת מה הבעיות אצל תינוקך החמוד וגם לא שואלת. מבינה שזה רגיש אצלך.

רק רוצה לספר לך ואולי זה יעודד אותך:

הפרוד שלי אבי שני ילדיי, נולד עם חיך שסועה. אני עד היום לא ממש ממש הבנתי מה זה אומר ואיך זה קורה פיסית.
בשנתו הראשונה לחייו הוא אכל עם צינור ישיר אל הקיבה שהוכנס דרך הבטן (יש לו עד היום צלקת של צינור שניכר שפצע אותו מאוד והיה אולי די גדול יחסית לגילו).
הוא עבר 11 ניתוחים בפה. (גם פה: לא מובן לי עד היום למה זה הצריך כל כך הרבה ניתוחים.... שתביני שניסיתי לחקור גם אותו וגם את אמו לא מעט ומעולם לא הצלחתי באמת להבין מה היה שם).

בכל אופן כל הפה שלו מעוות מזה, השיניים, הלשון עם חריצים והוא כמובן לא מדבר רגיל. יש לו הפרעה קשה בהגיית אותיות שתלויות בחיך: ת, ט, ד, בעיקר ועוד אותיות נוספות.
כל הפקת הצליל מן הפה אצלו לא ממש רגילה.
גם השמיעה שלו לא לגמרי תקינה, בשל כך.

בכל זאת, היום הוא בן אדם רגיל לכל דבר. מדבר, אוכל, מתפקד.
לאור זה ולאור העובדה שהוא קיבוצניק..יש הרבה טראומות וצלקות נפשיות ככל הנראה, אך בכל זאת הוא איש שחי את חייו ממש כמו כל אחד אחר.
אז רוצה לנסות לעודד אותך ולקוות עבורך שלמרות כל הקשיים וכל הדרך הארוכה שעוד מחכה לכם וברור שכרגע זה מאוד מאוד קשה לתאר ומסכן החמוד שלכם,
יש הרבה תקווה!!
מקווה לכם ולו לטוב שיעברו עליכם זמנים עד כמה שאפשר קלים ושיגיעו ניסים מהר מהר

אם יש לך איזו שאלה, את מוזמנת לשאול כאן או אצלי @}

בנוסף אנחנו מפשפשים לפי שיטתה של בשמת א. אז אולי בכל זאת יש לתינוקי איזושהי מודעות בנוגע לשרירים הטבעתים? או שזו רק מודעות שלנו לגביו?
וואו, כל הכבוד, אתם מרגישים תגובה? גם אם לא ,זה שווה ,
מצטרפת לאיחולי התקדמות, ולמיעוט נפילות כמו שתארת
לי זה בטח יותר קל להיות אופטימית
אני מבינה את רגעי העייפות והיאוש,זה אנושי,וגם הכעס והתסכול,
באמת ליבי איתכם
מקווה שהועלתי מעט בהעלאת רמת התקווה והמוטיווציה
ובקשר למגע בראש ובפנים : אולי תנסי בנשיפות עדינות על העפעפיים,ועל המצח,
וגם איפה שמתחשק לך באופן אינטואיטיבי

נקודות, חיך שסוע זה מום מולד, זה אומר שזה קורה פיסית עקב תהליך התפתחות לא תקין של העובר ברחם.
המשמעות של זה היא שהתקרה של הלוע (הרקמה שמפרידה בין הלוע לבין החלל של הגולגולת שבו יושב גזע המוח) - לא שלמה זה נראה כאילו היא לא נסגרה עד הסוף. זה מום די קשה. אני מכירה ילד (היום בן 11) שנולד עם חיך שסוע שלא עבר כ"כ הרבה ניתוחים והואכל בזונדה כמה חודשים והיום הכל בסדר (יש איזה ליקוי קליל בדיבור שרק מי שיודע מבחין).

תודה מיכל.
יש סיכוי אם כך, שאצלו המקרה היה קשה יותר (אולי יותר שסועה..)

מחזירה את הפוקוס להולנד יה (-:
את כותבת כאן:
הכל נראה פתאום שחור משחור והתקווה חומקת לה החוצה.
תראי ,אולי היא רק הייתה צריכה להטען במקום אפלולי , התקווה,לישון ,לנוח?
ולמחרת תפגשי אותה בתוכך במלוא אונה,(-:
וחוצמזה אני שוב מבקשת ממך לחמול(compation )על עצמך ולאהוב ללא תנאי,את עצמך,
כי ככה זה אהבה,וכי ככה תטען התקווה, אני מקווה,
פרופרציה, את לא פעלת בחוסר אחריות, ילדת בארץ שלידת בית בה היא קונסנזוס,ובחרת בזה בטח אחרי מחשבה רבה.
לא חסכת ולקחת שתי מיילדות ודולה, אסונות קורים, הם קורים ,והרבה גם בבית חולים
וחוצמזה,את הגלגל לא ניתן להחזיר, וכוחותיך (הגדולים מאד לפי איך שאת נקראת פה)
דרושים להיות מנותבים להמשך ההתמודדות שלך וכל רגש אשמה וחבריו זוללים לך כוחות
יקרים,
באהבה רבה(-:

שליחה על ידי אחת* » 30 אפריל 2009, 11:18

איזו משפחה אמיצה ומקסימה אתם נשמעים,
זכיתם זה בזה, שיהיו לכם ימים טובים מלאי שמחת חולין

מצטרפת למילים החמות והמדוייקות של עשב השדה

וחוצמזה אני שוב מבקשת ממך לחמול(compation )על עצמך ולאהוב ללא תנאי

אני לא כותבת הרבה באתר אבל הגעתי לדף הזה ומאז אני חושבת עליך. לפני מספר חודשים קרה אסון גדול במשפחה שלי ואבא שלי הפך למשותק. גם עכשיו כשאני כותבת זה עדיין לא נראה לי אמיתי. מאד מזדהה עם התחושות שאת מתארת. הרצון שהכל יעלם, התקווה האדירה וחוסר ההתפשרות על פחות מהחלמה מלאה ובעיקר החוסר באוויר.

מישהי יקרה אמרה לי משפט נכון בזמנו שאולי יעזור גם לך: ניסים קורים בעבודה קשה.

נשמע שאתם לא רק עובדים קשה אלא מעל ומעבר. אז קחי כוחות מהיכן שתוכלי. גם ממני. אל תשכחי לנשום ובבקשה אל תרגישי אשמה. את אמא נפלאה ואתם וילדכם המתוק זכיתם זה בזה. הניסים יגיעו. אני רואה כמה שיפור יש אצל אבא שלי אחרי שהרופאים לא נתנו שום סיכוי!!
אז עבודה קשה והרבה אמונה ואנחנו נחזק אותך.

חיבוק.
שבת שלום.

שליחה על ידי לילך* » 01 מאי 2009, 17:10

יש לי המלצה בשבילך קצת באנלית לבכות לבכות ולעודד את התינוק שלך לבכות ואת בן זוגך.לנשום עמוק ולתת לבכי לצאת ...

לילך, אם מותר לי לחוות דעה? אני חושבת שהבכי טוב , משחרר, אבל יש בו סכנה. אני כותבת בתור בכינית נורא גדולה. הסכנה היא להכנס לתחושה של מסכנות, קורבנות, חוסר אונים וכך. הרי אנחנו מיצרים אנרגיה ומזמינים אנרגיה, והבכי מזמין סוג מסוים של אנרגיה, לא? אני גם מביעה דעה וגם שואלת, ביחד. יכול להיות שלמי שלעיתים נורא רחוקות בוכה, זה מאד נכון ומשחרר, השאלה אם זה דבר נכון להכנס באופן שכיח לבכי הזה?

הולנדיה, אני רוצה לכתוב לך עוד משהו, חשבתי על זה לא מעט.
אני נורא מבינה את המקום שלך שחש בודד שכלם מאשימים ואת בעצם צריכה להדוף אותם. אני חושבת שאני גם הייתי במקום הזה הרבה זמן. הרגשתי שקרה לי משהו נורא קשה ושאנשים לא יכולים להבין, או ששופטים, או שמשויצים עם ההתפתחות של ילדם בחוסר רגישות. היה בי המון כעס, קנאה ורצון לדחות את הסביבה מעלי. לקח לי הרבה זמן להבין שהכל היה בתוכי. אני הייתי במצב נורא קשה ופתחתי רגישות עצומה לסביבה, היה מאד קשה לעמוד במבחנים החדשים שעשיתי לכלם בדרך אלי. חסמתי את הגישה אלי. גם היום לא קל לי עם סביבה , בטח לא חדשה , אבל אני מבינה שזו אני ולא הסביבה. רוב ההאנשים אינם רעים, הם רוצים בטובתנו, הם לא תמיד יודעים איך לגשת כי זה מצב מורכב שדורש המון רגישות. גם להם לוקח זמן ללמוד את הסיטואציה החדשה שנוצרה. אני חושבת שאם תקבלי ביותר סלחנות ותראי גם את הטוב שמגיע אליך דרך הסביבה , זה יראה אחרת. מעל הכל אני מניחה שזה יותר קל להיות עכשיו בלי הדרישות של הסביבה בנוסף לכל מה שיש לך ואת הכי טוב יודעת מה מתאים לך, אבל חשוב לי שלא תראי את הכל מסביב כמרע, זה כמובן הכי מקשה עליך. מקווה שאת עוברת ימים יותר קלים ואפשרים. אני אתך , עוד אמא.

עוד אמא,
היה בדברייך משהו כל כך מרגש שעיני נהיו לחלוחיות..
אני לא עברתי דבר דומה, אבל היכולת שלך כמי שעברה סיטואציה דומה, לראות את עצמך ולהבין את הקושי שלך ולהמנע מהאשמה של הסביבה -
וואו את גיבורה אמיתית!