החלמה מלאה וניסים אחרים

עוד אמא,
אם את עדיין כאן ויש לך כוחות לכתוב לי על הבן שלך ולספר איך בדיוק התקדמתם מהמצב בו אנחנו נמצאים עכשיו (ואתם פעם) של הבן שלנו עד גיל שנתים וחצי לא עשה כלום, פשוט שכב, או ישב עם תמיכה.
מאד אשמח לקרוא וגם על איך נראה הסדר יום שלכם. תודה.

הולנדיה יקרה,

אם את רוצה לכתוב משהו בראש הדף, תגללי אותו למטה. בחלק הצהוב, איפה שהוספת הודעה, יש כתובת משמאל עריכת כל הדף (בירוק, עם קו תחתי). תלחצי על זה, ואז כשהדף יעבור למצב עריכה, פשוט תוסיפי בראשו את מה שאת רוצה, ותלחצי על "שמור שינויים".
הדף קצת ארוך, אולי ייקח לו זמן לעלות ואז עוד קצת זמן עד שתראי את הסמן מתחיל להבהב (סימן שאפשר להתחיל לכתוב) אז פשוט מחכים בסבלנות

רק טוב!

(אם אין לך כוח, תרשמי את הודעת הפתיחה כמו שהיא, בתור הודעה חדשה, ואנחנו כבר נעלה לך אותה למעלה @})

חזרנו סוף סוף מחודש עמוס ומטורף של טיסות ברחבי ארה"ב וטיפולים אינטנסיבים. אנחנו מותשים.
מתיש...

(())(())(())(())(())(())(())

שלום הולניה, ברוכה השבה.
אחת לכמה ימים בדקתי אם חזרת ורק עכשיו קראתי את ההודעות האחרונות שלך.
אני גמורה מעיפות, אכתוב קצת עכשיו ומחר אחזור לכתוב עוד.
האם את מתכונת לסדר היום שלנו באותה תקופה?
לגבי השינויים שהחלו להתרחש- הם כמובן היו איטיים , לא ביום אחד. עוד נצחון קטן ועוד אחד.
כל הזמן עבדנו אתו, או ליתר דיוק אני עבדתי אתו. יחד עם זאת לא נסעתי לשום טיפולים מיוחדים, הכל היה בארץ ומה שנגיש מסביבי.
הגעתי לפזיוטריספטית מעולה, שמאד האמנתי בה. לקחתי אותה גם פרטי וגם דרך הקופה , כך שהיו לנו בין פעמים לשלוש פעמים בשבוע.
כל הזמן למדתי ממנה, והייתי עובדת עם הבן שלי בשאר הימים בבית.
אני חושבת שעבדתי אתו במשך מספר שעות ביום, אבל לא בצורה מכוונת כטיפולים,
אלא הייתי מודעת למנחים הנכונים, למה צריך לעשות- ועושה את זה כל הזמן בכל אחיזה שלו, בכל זמן שהייתי אתו.
הוא היה מאד היפוטוני ושפוך , אבל כל פעם הצליח להתגבר מעט על החולשה ולהחזיק את עצמו.
כל הזמן חשבתי איזה מזל שהוא הבן הראשון שלי, שיכלתי להקדיש לו כל כך הרבה זמן,
וגם שלא נוצר מצב של הזנחת ילדים אחרים, קימים.
אני בטוחה שאם היו עוד ילדים, הם היו נזרקים לשוליים.
ויחד עם כל הקדשת הזמן, בשלב מסויים הבנתי שלטובתו ולטובתי, צריך להתחיל לחיות, כולל עוד ילדים בבית
היום, הילדים הנוספים הם המורים האמיתים שלו לחיים, וגם הקשרים האמיתים והנכונים עבורו.
לגבי סדר יום- אכתוב מחר. אבל בגדול אני חושבת שזה לא היה מטורף, אלא סדר יום די נושם ואפשרי.
להתראות בנתים, סליחה שלא ממשיכה, עיני נעצמות.

שלום תמרוש ותודה על ההסבר על העריכה. בקרוב אנסח הודעת פתיחה ואשלב בראש העמוד. תודה דרך אגב על התיקון לשגיאת הכתיב (רואים שאני כבר שנים בגולה...או כפי שהמרגיעון טוען: זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ).
שלום עוד אמא, איזה כייף שכתבת לי. מאד מחזק אותי לקרוא עליכם. בבקשה תכתבי עוד כשתוכלי. רק מלקרוא את דברייך נזכרתי שבעצם גם אנחנו כבר עברנו דבר או שניים. עכשיו כמעט ואפשר לאמר שגם אצלנו יש מצב של היפוטוניה כמעט מלאה ואצלנו זאת בעצם התקדמות ממצב של היפר מוחלט במצבים מסוימים ובאיברים מסוימים. עכשיו למשל היידיים רפויות ופתוחות רוב הזמן אחרי שהיו פעם מכווצות ומאוגרפות. עכשיו לפעמים יד אחת נוגעת בשניה. לפעמים מצליחים להתהפך. דברים קטנים כאלה, לא ממש אבני דרך אבל כל הזמן התקדמות בכיוון הנכון. נושא הדיבור עכשיו על המוקד. מנסים למצוא את הדרכים הטובות ביותר לתמוך גם בתחום הזה. שיוכל להביע את עצמו בצורה מוצלחת יותר והלוואי שבקרוב לדבר ממש.
רק רציתי לשתף בעוד כמה נושאים לא קשורים:

הפכתי להיות קנינית מומחית בחנויות יד שניה (מתמצאת במחירים וקונה ככה רהיטים צעצועים ובגדים ומאד מרוצה). אילו לא היינו במצב הזה שבו כל הכסף מוקדש לטיפול בקטנצ'יק אולי לא הייתי מגיע לסגנון הזה אף פעם (דווקא מתאים לי "פשטות מרצון") ככה יותר אקולוגי ומתחשב בעולם.
אם אתם רואים פעם אמא טסה לבד עם תינוק, בבקשה תעזרו. גם אם היא לא מבקשת. זה מאד קשה ככה לבד עם התיקים והתינוק על הידים. אתם כבר מבינים על מה אני מדברת פשוט תנסו לדמיין את כל מה שעובר עלי לבד בשדות תעופה בטיסות אינסופיות עם הקטנצ'יק.
פעם הייתי בנאדם מסודר מומחית בארגוןן סדר ועמידה בלוחות זמנים. מה קרה לי? השולחן שלי נראה כמו פוגרום ואני אף פעם לא מספיקה כלום גם כשכבר יש פה מטפלת אני הולכת בבית מחדר לחדר ומבזבזת זמן יקר סתם. למישהו יש עיצה איך לחזור למוד פרודוקטיבי ולחיים מסודרים? חשוב לי מאד גם סדר יום קבוע לקטן, אבל כל שבוע יש סדר פגישות משתנה וזה מאד קשה לי ככה לתכנן יותר משבוע מראש. עצות יתקבלו בברכה.
מאד הייתי רוצה להתייעץ בטלפון עם מרפא באומנות מהארץ שמתמחה בעבודה עם פעוטות. למישהו יש המלצות?
פעם שאלתי על מה עושים ילדים "רגילים" בגילאי שנה-שנתיים במשך היום. אם למשהו נוסף יש כוחות לכתוב ולתאר ולנסות לכמת (למשל זוחל חצי שעה כל בוקר ואז יושב לאכול רבע שעה בכסא וכ"ו) מאד יעזור לי לדעת (ותודה לתבשיל קדרה ולאנדלוסיה שכבר ענו לי) הנה השאלה המקורית:

_יש לי כמה נושאים שמטרידים אותי, אולי מי שהורים לתינוקות בני שנה-שנתיים יכולים לעזור לי להבין איך זה פועל ב"רגיל"...

כמה זמן התינוקות שלכם מבלים במצב ישיבה ביום (אם מישהו יכול לפרט זמנים כמו: חצי שעה בכסא אוכל שלוש פעמים ביום- זה יכול לעזור לי)?
כמה זמן ביום הם בפעילות גופנית (הליכה זחילה) וכמה זמן משחקים עם עצמם לבד בלי שצריכים יחס/עזרה שלכם?
כמה זמן התינוקות שלכם מבלים עם ילדים אחרים ואיך בדיוק הם משחקים במפגשים כאלה?
מה עושים כדי להפחית את מספר ההתעוררויות בלילה בלי להפסיק הנקה לילית לחלוטין? _

ודבר אחרון לפרידה- חוזרת השבוע לפיזיוטרפיה לעצמי אחרי חודשים ארוכים של הזנחה. מי יודע אולי בקרוב אוכל לחזור לרוץ ולהתעמל (זה דף על ניסים לא?). בנתיים ההתמכרות לשוקולד היא התחביב היחיד שעוד נשאר לי:(

הגיע הזמן להחלים סוף סוף מהלידה הזאת. ותודה לבעלי ששכנע אותי לתת דוגמא אישית לקטנצ'יק... הרי יש לי תינוק שצריך אמא חזקה וסוחבת למרחקים ארוכים...

היי הול....
אני מטפלת באמנות ועובדת בעיקר בטיפולים דיאדיים (טיפול הורה - ילד - כך שבעצם הפציינט העיקרי הוא הקשר בין השניים ואח"כ גם כל אחד מהצדדים בהתאמה)
אם את מעוניינת להתייעץ את מוזמנת להשאיר מייל ואחזור אלייך.
תודה שרון

שלום הולנדי ה

רחלי היתה מתעוררת 5-6 פעמים בלילה עד גיל שנה וחצי, ועד גיל שנתיים וחצי 3 פעמים בלילה, ונראה שיואבי (עכשיו בן שנה) הולך בעקבותיה. שלושת הגדולים קמו פחות (אבל את השניים הגדולים "אילפנו", ולגבי השלישי אני ממש מתקשה לזכור מה וכמה, מרוב ששני האחרונים קמים הרבה P-:).
ההתמודדות שלכם ותעצומות הנפש מעוררי הערצה. שולחת תפילות ומחשבות טובות, בהעדר משהו אחר לתת

ההתמודדות שלכם ותעצומות הנפש מעוררי הערצה. שולחת תפילות ומחשבות טובות, בהעדר משהו אחר לתת hug

את נשמעת יותר חזקה, יותר על הקרקע, וזה מאד משמח!
אני רוצה לכתוב לך מהיכולת שלי היום להתבונן אחורה-
אני חושבת שלו הייתי היום עוברת הכל מחדש, הייתי עושה את זה אחרת!
הייתי מנסה להבין הרבה הרבה יותר מהר, שהחיים שלנו, הם קצת שונים, ומפסיקה להשוות את עצמי, את ילדי.
לפי דעתי, כל ההשואות הללו הן חסרות שחר.
מה זה משנה איך ילד, שמתפתח רגיל , עושה זאת?
גם ילדים רגילים, בעיני אין טעם להשוות!!
יש לך ילד אחד יחודי שעושה עכשיו את צעדיו הראשונים בעולם.
צעדים לא קלים, אבל הוא עושה אותם ביחד אתכם ובעזרתכם.
עצתי, אם מותר לי לייעץ- תנסי ללמוד אותו, ורק אותו-
מה נכון לו, מה מקדם אותו, מה עושה לו טוב, מה מרגיע אותו.
איך אפשר לבלות ולהעביר את הזמן יותר בנעימים ובקלות.
אין טעם להשוות לילדים אחרים, שההתפתחות שלהם אחרת.
ואם ילד ללא קשיים, יושב ליד השולחן חצי שעה ומשחק בפלסטלינה, מה זה משנה לכל הרוחות?
כשאני קוראת את השאלות שלך, משהו בלב שלי מתכווץ.
אני מיד חוזרת לימים הארוכים שניסתי למלא ביחד עם הבן שלי, כשבעלי בעבודה , וכל החברות שילדו מסתובבות בחנויות ואחת אצל השניה.
אני מבינה שאת שואלת מתוך מקום של חוסר ידיעה, נסיון להבין איך קורה אצל אחרים, אולי ללמוד?
אבל אני חוששת שאת מזמינה עם השאלות הללו הרבה מאד תסכול וצביטות בלב.
תסלחי לי שאני כותבת, אבל זה נשמע קצת מזוכיסטי.
הרי, כרגע , הקצב שלכם שונה, הימים שונים והיכולות שונות, מאותם ילדים עלהם יספרו לך כאן.
שוב אני כותבת- תנסי ללמוד את המציאות הפרטית שלך, וממנה להוציא את הטוב והבריא ביותר.
אין משהו חיצוני שהוא נכון לך. הנכון , הוא מה שנבנה כרגע לאט ובעמל רב.
לי היה מאד קשה להעביר את הימים הארוכים, התמודדתי עם כל יום בנפרד.
ניסתי בכל כוחי למצוא פתרונות לצרכים שעלו- לפעמים בהצלחה יחסית, ולפעמים בתסכול רב.
וגם- היום הייתי סולחת לעצמי הרבה יותר על הכל.
בדיוק השבוע חשבתי, שלקח לי כמה שנים להבין שמציאות החיים שלי השתנתה- ולכן גם הדרישות שלי מעצמי היו צריכות להשתנות.
כשהגיסות שלי היו מגיעות לשבתות עם מאכילים ועוגות, ואני בקושי הייתי מביאה אותנו-
הייתי מרגישה כמה אני גרועה ביחס אלהן, איזה עקרת בית דפוקה וכך............
היום- לא הייתי עושה את זה לעצמי!
הייתי מרשה לעצמי להבין, שאני אוספת כל גרם אנרגיה רק לשרוד ורק לעזור לבן שלי להרים את הראש,
וכל מה שאצלן הלך כמובן מאיליו, דרש שעות של הקדשה, מחשבה, עבודה ובדיקות - אצלי.
אז למה הייתי כל כך קשה עם עצמי? לקח לי זמן להבין שאני על מסלול אחר, ולשחרר את הסטנדרטים הקודמים שהיו לי כלפי עצמי.
הולנדיה- תשחררי מהר את הסטנדרטים הללו.
תפרגני לעצמך על כל יום שאת עוברת ומקדמת את בנך.
מקווה שלא כתבתי בוטה מדי, וחזק מדי.
תקחי כמובן רק מה שטוב לך.
מבטיחה להיות כאן כמה שיותר בשבלך.
ואם אני נעלמת- זה בגלל שהמחשב שלי דפוק (היום הצלחתי להדליק אותו לראשונה מאז הפעם הקודמת שכתבתי כאן).
חיבוק והרבה מחשבה טובה בשבלכם, עוד אמא.

הי טליה, תודה רבה על תאור הלילות אצלכם (באמת מרגיע לשמוע שאני לא היחידה שערה בלילות) ועל המילים הטובות.
הי תמי, תודה על התמיכה אבל באמת קטונתי לעומתך. אני פשוט נדהמת מכמות האינפורמציה ששופעת ממך קוראת המון ממה שאת כותבת ובאמת שאת נותנת לי דוגמה ומופת. בעקבות דברים רבים שכתבת פה אנחנו לא מחסנים והרבה יותר ערניים לחומרים שנכנסים אלינו לבית (ולפה). תודה לך שאת חולקת את האינפורמציה ומעשירה את ידיעותיי.
הי עוד אמא. איזה כייף שאת עדיין כאן. אל תדאגי באמת שחפשתי מידע נטו מהורים אחרים. פשוט מרוב פגישות ודעות של כל מני מומחים נראה לי שזה רעיון לא רע לעצור לרגע ולנסות לשמוע איך משפחות אחרות מנהלות סדר יום של קטנטנים. זה כבר עזר לי מאד כמה תשובות שקיבלתי. למשל, החלטתי לצמצם את הזמן של הארוחות, שנמרחות לפעמים לעד לשעה על הכסא, ובמקום זה להתמקד באוכל בלבד במשך נגיד 20 דקות (בלי משחקים והפעלות) ואח"כ לחזור לשטיח ושם (איפה שאפשר להתמתח ולזוז בחופשיות) להמשיך לשחק ולהתנוענע (בלי הנזקים של ישיבה ממושכת).
באופן כללי אני חושבת שדי עזבתי את שלב ההשואות (אחרי שכבר היה ברור שנותרנו הרחק מאחור כבר וויתרתי...) למעט ריגרסיות בלתי נמנעות מפעם לפעם, כבר ברור לי שאנחנו חיים חיים אחרים לגמרי.
גם הדרישות שלי מעצמי השתנו אבל... בכל פעם קורא לי מין משהו אחר מרגיז כזה (כמו למשל: אני בנסיעה עם התינוק לטיפולים וביינתים הבעל מזמין אורחים לסופשבוע אחרי שנחזור. אני לא צריכה להסביר כאן למה אין לי חשק וכוח לארח...) אני מרגישה שאני נופלת לסיטואציות שבהם אחרים שופטים אותי לפי סטנדרטים של אנשים רגילים (כמו שזוגות בלי תינוק לא באמת מבינים איך זה כשיש). טוב יצא לי קצת מבולבל. נושא טעון מדי. יש כל כך הרבה אנשים שהייתי מוציאה מהחיים שלי עכשיו (כוללל משפחה קרובה- מי שרק מסוגל לבקר שיעוף לי מהחיים כי נמאס כבר) אבל אי אפשר. חייבים ללכת למסיבה של הבוס מהעבודה, צריך להשתתף בארועים שכוללים את בני הזוג וכ"ו, ואין מנוס מכל זה כי אנחנו תלויים בפרנסה הזו. עכשיו יותר מתמיד.

הולנדיה יקרה, עכשיו כשאני קוראת את דבריך מרגישה שהייתי קצת בוטה וחזקה מדי בדברים שלי. אני פשוט מתכוצת כל פעם לנוכח ההשואות הללו.
ולגבי היכולת להתארגן עם הסיטואציה החדשה בחיים שלך- זה יקח לך זמן. כמו שלהתרגל לילד חדש לוקח זמן. רק שכשנולד ילד רגיל- כל הסביבה מותאמת לו, וכל מה שקורה לכלם מותאם לו.
והפירגון שמקבלים עליו- נותן המון אנרגיה.
עם ילד מיוחד - הכל שונה!!
יש המון צורך להצטדק מול הסביבה, הפרגון כמעט ולא קיים.
הסביבה לא מותאמת, וגם לא מבינה!!
ועכשיו- השאלה הגדולה איך את מתמרנת- בין מה שאת חייבת לעשות ולהתפשר- כמו שתארת כאן,
ובין מה שאת חייבת לותר- בשביל היכולת שלך להמשיך ולהתמודד.
גם לי היו אין סוף קשיים מול בעלי- שכמו שכבר כתבתי- רצה להמשיך לחיות כרגיל.
אני זו שרציתי להתרחק, להתאבל, להיות לבד, ושכלם יעזבו אותי.
היינו שני הפכים גמורים בענין הזה!
ואם היום אנחנו עדין ביחד, מנהלים משפחה עם שלושה ילדים- כנראה זה אפשרי.
למדתי - מתי אין לי ברירה ואני אוספת את כוחותי, ומתי אני כבר לא יכולה יותר.
לפעמים הייתי מתחלה (מלשון להיות חולה)- כי הבנתי שזה למען שלום הבית שלנו-
לא יכולתי להגיד לו - לא, ולא יכולתי להמשיך ולרוץ בקצב שלו!
אני חושבת שזה לא היה שקר, אלא ממש השרדות- והקדוש ברוך הוא הבין אותי!
זהו, אחזור אליך. המחשב שלי גוסס- יתכן ולא אוכל לכתוב בימים/ שבועות הקרובים עד שאקנה חדש.
אבל מבטיחה שברגע שאוכל- אני חוזרת.
ואני מצטרפת לתמי- באמת מעורר הערצה , היכולת שלך כרגע להתמודד מול כל מה שאת מביאה,
ומי כמוני יודעת - שזה המון!
המון חיבוקים וכח ממני, עוד אמא.

הי הולנדיה, אני עוקבת אחרי הדף שלך מיום שפתחת אותו, אבל אף פעם לא הבנתי מה בעצם הבעיה. האם את מוכנה לספר?

הי אנד לוסיה, (נא לקרוא בבדיחות הדעת כי נכתב בהומור)
מה בעצם הבעיה. האם את מוכנה לספר?
טוב אז קודם כל אומר שאני מעדיפה לחשוב שאין לנו בעיות אלא אתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים בהצלחה...
ולשאלתך, לא בדיוק ברור (בדיקות בטכנולוגיות רפואיות שונות מראות כי הכל כביכול תקין), ובכל מקרה כולם (גם אני) מעדיפים להמנע מהדבקת תוויות לפני גיל שלוש.
מאידך, ההתפתחות אצלנו חורגת מהמצופה וכן ישנם סימנים ניורולוגים (שנצפים בצורת תנועות מוטוריות) לא רגילים.
אני לא יודעת למה את מחפשת כותרת, אבל אומר לך איך אני מסתכלת על המצב.
זה הילד שלי. זה מה שהוא יכול/עושה/נאבק עם כרגע. גם המומחה הכי גדול בעולם לא יודע מה ילד יום. גם אני לא.
ילד מיוחד כזה מביא איתו לעולם הרבה תהיות לגבי העתיד, אבל שום כותרת שתודבק לו לא תגלה לי מה העתיד צופן לנו.
מבחינתי אחת ה"בעיות" שיש לנו היא שהוא גאון ואנחנו לא ממש מצליחים להבין אותו עדיין כי אנחנו קצת מוגבלים.
קשה לו כרגע לזוז, להתנוענע ולדבר, אבל הוא מתקדם בכל יום שעובר.
בעוד כמה שנים אני מקווה שאוכל לענות על השאלה שלך שה"בעיה" היתה שמדובר באמא חסרת סבלנות שבשבילה התפתחות איטית ולא שיגרתית היא סיבה מספקת לפתוח דף שכולו רחמים עצמים...

חזרתי לפיזיוטרפיה לעצמי. פעמים בשבוע. אולי יעזור קצת עם הצליעה.
שיחה מלב אל לב עם בן הזוג.
הוא לא רוצה עוד הריון. הוא יודע שלא נסכים על לידת בית/קיסרי. לא מוכן לעבור שוב את הסיוט מפעם קודמת. בצדק. גם אני לא.
לא יודעת מה לחשוב על כל זה. אולי בעצם הקלה?

לא יודעת מה לחשוב על כל זה. אולי בעצם הקלה?
מוקדם לדעת.

חזרתי לפיזיוטרפיה לעצמי. פעמים בשבוע.
מגיע לך. בעלך גם מטפל בעצמו? מגיע גם לו.

טוב, עכשיו יש לי מה לכתוב

# אם אתם רואים פעם אמא טסה לבד עם תינוק, בבקשה תעזרו. גם אם היא לא מבקשת. זה מאד קשה ככה לבד עם התיקים והתינוק על הידים. אתם כבר מבינים על מה אני מדברת פשוט תנסו לדמיין את כל מה שעובר עלי לבד בשדות תעופה בטיסות אינסופיות עם הקטנצ'יק.
לקחתי לתשומת לבי. תודה על ההארה!

#מה קרה לי? השולחן שלי נראה כמו פוגרום ואני אף פעם לא מספיקה כלום גם כשכבר יש פה מטפלת אני הולכת בבית מחדר לחדר ומבזבזת זמן יקר סתם. למישהו יש עיצה איך לחזור למוד פרודוקטיבי ולחיים מסודרים?
לנוח, לנוח, לנוח. אני מכירה את ההסתובבות הזאת מחדר לחדר, ואצלי היא באה תמיד כשהראש שלי עמוס מדי ואני עייפה ומיוגעת. זה חסר תוחלת לעשות משהו מועיל במצב הזה. התרופה היחידה היא ללכת לישון, ללכת להתקלח, ללכת לשמוע מוסיקה, לצאת החוצה ולשכב על הדשא... או סתם לשבת בחדר שקט מול תמונה שאת מחבבת ושכבר חודשים לא שמת לב שהיא תלויה על הקיר, לבהות בה, לספוג אותה ולנוח.
(אופציות נוספות: לשבת ולעסות בקרם או שמן זית את כפות הידיים או הברכיים שלך. לאט ומתוך תשומת לב ואהבה)

# מאד הייתי רוצה להתייעץ בטלפון עם מרפא באומנות מהארץ שמתמחה בעבודה עם פעוטות. למישהו יש המלצות?
למה? חסרים לך טיפולים בחיים?
סליחה על הוולגריות... אבל נדמה לי שאת במירוץ יותר מדי מטורף אחרי טיפולים... מה חסר? מה עדיין לא מצאת? מה את מחפשת?

# פעם שאלתי על מה עושים ילדים "רגילים" בגילאי שנה-שנתיים במשך היום. אם למשהו נוסף יש כוחות לכתוב ולתאר ולנסות לכמת (למשל זוחל חצי שעה כל בוקר ואז יושב לאכול רבע שעה בכסא וכ"ו) מאד יעזור לי לדעת

אמנם כתבתי, אבל פתאום אני מרגישה משהו אחר: שנחוץ לך לדעת מה עושות אמהות נורמליות במשך היום.

אז ככה:
ביום שהולך טוב, אני:

קמה בבוקר. מתלבשת.
מצליחה לאכול ארוחת בוקר בלי יותר מ- 5 הפרעות וקימות
מצליחה לצאת מהבית אחרי הסיבוב הרגיל של "איפה המפתחות? איפה הארנק? איפה הנעליים שלי? אופס, שכחתי את הפלאפון. לקחת את הזבל למטה או לדחות? ומה עם הכביסה? וצריך לזרוק את החולצה לפח הצדקה? ואיפה הדבר ההוא ששאלתי מחברה ואני צריכה להחזיר?" וכו' וכו'. חצי שעה בכיף .
מצליחה להיפגש עם חברה אחת, או בבוקר או אחרי הצהריים. ביום מבריק - גם בבוקר וגם אחה"צ. יושבות ביחד, מדברות, אוכלות, ומרגישות נתמכות מעצם הנוכחות. בינתיים הילדים עושים מה שהם רוצים ואנחנו מתערבות רק כשאין ברירה.
מצליחה לעשות עבודת בית כלשהי. או רחיצת כלים, או כביסה, או ניקוי ארון אחד במטבח, או טאטוא. לעולם לא שניים מתוך אלה (הס מלהזכיר יותר) אלא אם כן זה יום מבריק ומלא אנרגיות שלא כרגיל - ואני מוותרת על יציאה אחת מתוך השתיים (בוקר או אחה"צ).

ביום לא טוב, אני לא מצליחה לראות חברים.

אני חושבת, שכשאת מנסה לבנות את סדר היום שלך, תשימי לב בעיקר לפונקציה של החברות. של הלשבת עם אמא אחרת, ו... פשוט לשבת. ולדבר. ולהיות. ולתת לילד שלה לשחק עם הילד שלך, או לא לשחק אתו, לא משנה. לתת לילד שלך פשוט לשכב או לשבת ולהקשיב. ולצפות. ולא לעשות שום דבר... רק לדאוג במינימום לתנוחה המתאימה לו, ולשינוי תנוחה כשהכרחי, ולאוכל ופשפושים כשצריך. ו ז ה ו. זה בסדר, וזה במקום, וזה נחוץ. נחוץ מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. אויר לנשימה.

בשביל זה אוהבים במכונים להתפתחות הילד קבוצות. לא רק כדי לטפל בילדים, ולא רק כדי לחסוך אנשי צוות - לא תמיד זה בדיוק חוסך - אלא כדי לתת אמהות צ'אנס לפגוש אמהות אחרות, ליצור רשת תמיכה חברתית, להתמנגל, לנוח. לחלוק את המתח הזה עם מישהי שמבינה. כדי להיענות לצרכים של המשפחה כמשפחה. ושל הילד כחלק ממשפחה.

ועוד משהו:

אני עובדת (רק התחלתי) בשירות להתפתחות הילד, מודל outreach, כזה שרוב הטיפולים נעשים בביקורי בית, לפעמים במעונות וגני ילדים, לפעמים בקבוצות בכל מיני מתנסים ומקומות שקרובים להורים.

ואצלנו כל הזמן אנשים מזכירים זה לזה שיותר הרבה זה לא בהכרח יותר טוב.
אז לפעמים היית חושבת שזה נעשה מתוך הקושי שיש יותר מדי מטופלים ופחות מדי תקציבים

. אבל זה גם מעבר לזה. באמת משיקולים מקצועיים טהורים.

אז כן, חשוב לטפל מוקדם ובזמן ולא להניח לבעיות להיערם.
וכן, חשוב להתחיל כשהילד מופנה לטיפול, ורשימות המתנה של חצי שנה ושנה זה פשוט נורא וגרוע.

אבל ברגע שהילד מתחיל לקבל טיפול... אז אפשר (וצריך) להתחיל לחשוב על האיזון, כמה זה מספיק לילד ולא יותר מדי לכולם. גם לו, גם לך, גם לאבא...
ואני רואה איך אנשים אצלנו מזהירים ומזכירים אחד לשני לא ליצור יותר מדי עומס על המשפחה. לתת למשפחה מה שהיא צריכה ויכולה לקבל, ולא להציף את ההורים ביותר מדי אנשים מקצוע, ביותר מדי "שעורי בית", ביותר מדי פגישות.
לא להתיש אותם.
יותר מדי, יוצא שכרו בהפסדו.
לפעמים זה אומר שאני והפיזיותרפסיטית והק.תקשורת והדיאטנית יושבות ביחד ומארגנות לו"ז, כך שכל שבוע תבוא מישהי לביקור אצל המשפחה, אבל לא שתיים באותו שבוע. חוץ מהביקורים האמא מתרגלת בבית, ומצטרפת לקבוצה פעם בשבוע, והאחים הגדולים משחקים עם הילדה, וזה מספיק.
ולפעמים אנחנו אומרות: או.קיי, את תעבדי אתו אינטנסיבי ברבע הראשון של השנה, אני בינתיים אעשה לו את אבחון X ואתן לך כמה רעיונות, וברבע השני את תעברי למעקב ואני אכנס באינטנסיביות של פעם בשבוע. ברבע השלישי שוב נתחלף. או נכניס לתמונה את המורה לחינוך מיוחד.
וכו'.

מה יקרה אם תנסי לרגע להסתכל על סדר היום ועל סדר השבוע ועל השנה האחרונה שלך מלמעלה? דמייני את עצמך לרגע כמטפלת משפחתית שקופצת אליכם לביקור. תסתכלי על התמונה הכוללת. האם יש למשפחה הזאת סדר יום/שבוע/חודש שהם יכולים לעמוד בו לאורך זמן? האם ההתנהלות שלהם היא בת קיימא? Sastainable? או שהם מבעירים את המקל משני קצותיו ועובדים על מאגרי חירום שהולכים ואוזלים?

(תמי גלילי הבלתי נשכחת כתבה: "גיליתי שגם אמא היא משאב סביבתי מתכלה". להדפיס באותיות גודל 72, ולתלות על כל הקירות)

(())(())(())(())(())
@}@}@}

כן, אני חצופה מאוד וכותבת את זה שוב פעם. שימי לב:

מה קרה לי? השולחן שלי נראה כמו פוגרום ואני אף פעם לא מספיקה כלום גם כשכבר יש פה מטפלת אני הולכת בבית מחדר לחדר ומבזבזת זמן יקר סתם. למישהו יש עיצה איך לחזור למוד פרודוקטיבי ולחיים מסודרים?
לנוח, לנוח, לנוח.
אני מכירה את ההסתובבות הזאת מחדר לחדר. היא באה כשאני עייפה ומיוגעת.
זה חסר תוחלת לעשות משהו מועיל במצב הזה.
התרופה היחידה היא ללכת לישון, ללכת להתקלח, לשמוע מוסיקה, לצאת החוצה ולשכב על הדשא... או סתם לשבת בחדר שקט מול תמונה... לבהות בה, לספוג אותה ולנוח.
או: לשבת ולעסות בקרם או שמן זית את כפות הידיים או הברכיים שלך.
לאט ומתוך תשומת לב ואהבה

הולנדיה מה שלומך? איך את מרגישה?
לא הבנתי מה שכתבת על הריון נוסף- אתם לא מסכימים בינכם על האופציה של ניתוח קיסרי לעומת לידת בית?
אולי זה באמת עוד מחשבות מוקדמות מדי, אולי עדין לא חזרתם לאיזון מספק שמאפשר להכניס עוד אתגר קטן ומתוק למערך שלכם.
מאמינה שזה יגיע בזמנו. תינוקי עדין קטן מאד, נראה לי שזה נכון עדין להיות ולהשקיע המון בו,
אם זה בסדר לך כזו מין התערבות והבעת דעה. מקווה שכן, ואם לא- תתעלמי,
חיבוק גדול, עוד אמא.

אולי זה באמת עוד מחשבות מוקדמות מדי, אולי עדין לא חזרתם לאיזון מספק שמאפשר להכניס עוד אתגר קטן ומתוק למערך שלכם.
מסכימה

(אבל ברור שטבעי לחשוב על זה מדי פעם. וגם להילחץ מזה

)

שליחה על ידי מצ'רה* » 01 מרץ 2010, 12:20

להתמנגל
בעברית יש לה זה משמעות קצת שונה (-:

בניתי על זה שהיא גרה בארה"ב

:-)

טוב אז לוקחת כמה שניות לכתוב ולעדכן.
הבנזוג היה בנסיעת עסקים לעשרה ימים והמצב היה על הפנים. גם התינוק וגם אני יצאנו לחלוטין מאיפוס. עכשיו חושבת על איך לחזור לשגרה או בעצם, איך ליצור שגרה בריאה.
הקטן נעשה תלותי בי לחלוטין. לא משחרר לרגע. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אפילו כשכבר יש ביביסיטר לשעתיים אני בסוף מבלה בלשמרטף על שניהם גם יחד. אם אני מנסה לעזוב את החדר יש צרחות.
אוף איזה יאוש. כל החלטה כל כך מורכבת. גם הביביסיטר הזאת עוזבת עוד חודש וצריך להתחיל לאמן משהי חדשה. אוף איזה יאוש.
_# מאד הייתי רוצה להתייעץ בטלפון עם מרפא באומנות מהארץ שמתמחה בעבודה עם פעוטות. למישהו יש המלצות?
למה? חסרים לך טיפולים בחיים?_ באמת שלא חסרים. פשוט עשינו שני סשנים חד פעמיים (ומדהימים ביותר) לפני חודש עם איזו מומחית מפולין ונשארו לי כמה שאלות לא פתורות בגלל שאני לא דוברת פולנית... חשבתי שיהי יותר קל לשאול משהו שמבין עברית:)
לנוח, לנוח, לנוח. מבינה את העיקרון ובאמת שרוצה לישון ולנוח אבל קשה למצוא מתי עם תינוק שלא משחרר כשער וכשישן מתעורר כל שעה!
תודה לתמי גלילי שהבהירה סוף סוף שאנחנו לא באמסטרדם אלה בעזה. מה שנכון נכון.

מצטערת שאני לא קוראת בין השורות- לא הבנתי איפה אתם?
רציתי לכתוב לך - שהעובדה שהתינוקי שלך רוצה רק אותך, מעידה עליו הרבה טובות. תשמחי עם זה.
יחד עם זאת, בגלל שמדובר בילד ראשון, את בטח נורא מתרגשת מהבכי שלו, ובצדק.
אבל תדעי לך שילדים מתרגלים לכל דבר (גם לדברים איומים לצערנו......).
ומאד חשוב שהוא ילמד שגם אם הוא רוצה רק אותך , זה לא יכול תמיד להתאפשר.
אפלו בשבילו- כדאי שאמא שלו תתרענן!!
כשהבן שלי היה מאד קטן ולא ידענו בכלל, אם שומע, אם מבין.
משהי אמרה לי לדבר לו להסביר לו. כאלו מבין הכל. וכך עשיתי.
ואני מציעה גם לך- תאמרי לו שאת ממש מבינה שהוא רוצה אותך, אבל שאת הולכת ל........ ותחזרי עוד............
ושאת גם אוהבת אותו מאד ועוד מעט תחזרי אליו. תני לו נשיקה, חיבוק. שיבין שאת הולכת!! ואז יתכן שהבכי יגמר תוך כמה דקות.
בכי נובע מנסיון לשנות מציאות, הרבה פעמים, ולא מהמצוקה עצמה.
כשילד מבין שהוא עכשיו לא ישנה את המציאות, הוא מפסיק לבכות.
תנסי, מקווה שיעזור.

הבנזוג היה בנסיעת עסקים לעשרה ימים והמצב היה על הפנים. גם התינוק וגם אני יצאנו לחלוטין מאיפוס.
מזכיר לי שהתינוק שלי, כשהיה בערך באותו גיל, אבא שלו נסע לשבוע, והוא היה די בסדר... אבל כל ערב צרח.
צרחות איומות. לא בכי. פשוט צרחות. פתח את הפה וצרח חזק וגבוה, חורר לי את עור התוף.

הם בגיל שמתחיל להבין ולהיות מושפעים מדברים כאלה... ובייחוד מהעומס (הרגשי! לא רק הפיזי) שיש עלינו כשהאבא בהיעדרות.

@}@}@}@}@}

(וכל מילה של עוד אמא)

אפלו בשבילו- כדאי שאמא שלו תתרענן!!
גם אם זה יעלה לו בצרחות... עדיין שווה לו.
או במילים אחרות: את יותר חשובה לטווח הארוך מאשר לטווח הקצר.
נכון שזה סבל, לעזוב תינוק בוכה, אבל... לפעמים פשוט חייבים.

גם הביביסיטר הזאת עוזבת עוד חודש וצריך להתחיל לאמן משהי חדשה. אוף איזה יאוש.
אוי, קשה...

(())((-))
מאלחת לך שתימצא לך מהר מישהי טובה, אחרת.

הולנדיה , מה שלומך?
תכנסי לכאן מדי פעם , אם יש לך כוח , זה יכול לעזור לך, לפי דעתי.
מקווה לשמוע ממך דברים טובים.

שיייייוווווו. בעלי עולה לי על העצבים. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה איפה האיש איתו התחתנתי?
אולי זה בגלל שאני בבית עם התינוק וכבר לא עובדת בתפקיד נחשב. אולי זה בגלל שאני מייצגת עמדה שהיא ההפך הגמור מהעמדה של הוריו בכל הקשור בטיפול בתינוק.
בכל אופן הוא הפך להיות פשוט פאסיב אגרסיב בצורת ההתבטאות שלו ואני לא יכולה יותר לשאת את ההתנהגות המעגילה שלו. הוא מעיר לי הערות שקשורות בטיפול בתינוק ובתחזוקת הבית שאני פשוט המומה.
הכל בכאילו נחמדות ושאלות תם. הוא מחרפן אותי. בא לי להחזיר אותו להורים שלו ושכולם ביחד יעשו להם חינגת פולנים ממורמרים. במקום שיהי לי שותף במקום הזה המאתגר בחיים שלי, אני כל הזמן צריכה או להדוף אותו או להתעמת איתו או לנחם אותו.
בנוסף כל הזמן הזה יש לו קשיים בעבודה ואני תומכת ומפרגנת ומעודדת (ומטפלת בתינוק לגמרי בעצמי) ופשוט אין כל סיבה בעולם לייחס ממנו אלי שהוא פחות מעידוד והכרת תודה. מה נסגר?
אוף למה הכל קשה כל כך? למי שיש עצות אנא עיזרו לי. נמאס לי כבר ממנו ומהמצב (ובעיקר מהעמדת הפנים שהכל כאילו בסדר כשלמעשה אני חושבת שמגיעה לי ווואחד התנצלות על כל ההתנהגות עד היום ושינו גישה מצידו מהיום והלאה).
תודה לכל מי שעוד מבקר כאן...

לשניכם קשה ביחד ולכל אחד מכם קשה לבד, אני מניחה.
ולפעמים, כשלמישהו קשה, במקום לבקש עזרה הוא מנחית את הקושי שלו עם כל כובד משקלו כדי לקבל תמיכה ויד שמחזיקה אותו.
זה לא נגדך ולא נגד מה שאת עושה, זה כי הוא חלש ואין לו כלים.

ניסית לדבר על זה איתו?
לא על מה שהוא עושה לך ולא על איך שהוא מתנהג אלייך. נסי להגיד לו שלשניכם קשה, ומשניכם זה מוציא בזמן האחרון את הצד הפחות טוב, והקושי הזה גורם לריבים האלו. ולא טוב לך איתם.
ולשאול אותו מה אפשר לעשות כדי לעבור את זה יחד, כדי לקבל את הבנזוג התומך והמפרגן והאהוב שאת מכירה, ושהוא יקבל את אשתו ה... הכניסי כאן כל מילה שתתאים.

דברי איתו. אל תשמרי את זה בפנים. ותזכירי לו שאת מדברת איתו על זה ומעירה לו (מה שעלול להתפרש כמקטרת לו) כי את אוהבת אותו ורוצה לשפר. רוצה שלשניכם יהיה טוב.

אני מקווה שהייתי ברורה...

ואם יש משהו שאפשר לעשות מכאן כדי לחזק אותך ולעודד - רק תגידי.

הולנידה, אני מאד מסכימה עם מה שכתבה לך גוניפר והמשפחה. אני גם חושבת ששניכם עוברים תקופה נורא קשה.
כל הורות ראשונה, יוצרת חוסר איזון במצב הקודם. לפתע יש מציאות חדשה, שצריך ללמוד להסתדר אתה. התפקידים שונים, המאזן שונה, כל המציאות השתנתה.
כאשר מדובר בהורות שדורשת אתגר כה גדול, כמו שתארת כאן- הכל מחריף פי כמה וכמה.
לי ולבעלי היו כמה שנים של סיוט ביחד! באותן שנים בעלי כל הזמן אמר לי שהוא נשאר אתי רק בגלל הילדים, ושברגע שהם יגדלו הוא עוזב.
גם לי היו אין סוף כעסים כלפיו.
עד היום לא יוצאת לי מהראש מריבה כל כך קשה שהיתה לנו- בעלי, שהוא אדם עדין ומנומס בבסיסו, לקח צלחת אוכל שהיתה עמוסה וניפץ אותה על הקיר!
מי שהיה רואה מהצד היה חושב שיש כאן מקרה אלימות. הכל היה מתוך מצוקות כל כך קשות של שנינו.
ואני אומרת - סבלנות. מה שהיום זה לא מה שיהיה. עוד יהיה אחרת! אתם תתאוששו. כל אחד לבד ושניכם ביחד.
אצלנו, היום המצב כל כך שונה! יש תקופות שאני מרגישה בירח דבש!
בדיוק הערב דברתי עם חברה ואמרתי לה שאני כל כך אוהבת אותו, והיא אמרה לי שאכן זכינו אחד בשני.
זה לא שגם היום אין קשיים ורגעים לא נעימים, אבל הבסיס איתן וטוב.
גם כזוג וגם כהורים, אנחנו מתפקדים היטב.
ועדין עומדים באתגר של גידול ילד עם צרכים מיוחדים.
מספרת לך את כל זה, לא בשביל להרגיש טוב עם מצבי, פשוט כדי שתראי את התקוה הגדולה.
ניתן לצאת גם ממצבים מאד קשים!
שולחת לך חיבוק גדול, והרבה סבלנות ואופטמיות, לימים של שמש, הם עוד יבואו!

הי ג'וניפר ועוד אמא. תודה על ההתיחסות. באמת אחרי שכתבתי פה אתמול וארגנתי לי את הדברים בראש ישבתי לדבר איתו בצורה רגועה. ליבנו את הדברים. הוא התנצל והבטיח לתקן מעכשיו.
באמת שהוא בעל טוב אבל התקופה האחרונה לא מוציאה ממנו את המיטב (כאילו שאני כליל השלמות:(). בכל מקרה נושא אחד פתרנו, לפחות לעכשיו... תודה על התמיכה!

באמת שהוא בעל טוב אבל התקופה האחרונה לא מוציאה ממנו את המיטב (כאילו שאני כליל השלמות:()
את נשמעת כמעט מתנצלת, ואת ממש לא צריכה.

את זה ששניכם אנשים נפלאים כבר הספקנו להבין במהלך הדף הזה.

רק תהיו מודעים. הדרך קשה. הקשיים מוציאים את הצד הפחות טוב מאנשים.
כשזה קורה, דעו להסתכל על זה מבחוץ ובמקום לריב, לעשות דווקא את ההיפך. דווקא להתקרב ולעשות דברים נחמדים יחד, כדי לעבור ולהעביר את התקופה הזו.

אין לי הרבה מה להוסיף רק רציתי לחזק אותך הולנדי ה יקרה. גם אני אמא צעירה (פעוטה בת שנה ו-8) שלא ממש ישנה בלילות וחייבת לתפקד בימים. העייפות לבדה היא כמו מסך ערפל שדרכו צריך לראות את העולם, בנוסף לזה את מטפלת בתינוקי שלך ומתמודדת עם אתגרים גדולים ולא פשוטים שאני מאמינה ומקווה שילכו ויפחתו. חבר אמר לי פעם שכל יום הוא מרגיש בערב שהוא וזוגתו סיימו לגלגל אבנים כבדות במעלה ההר שנקרא הורות. זה תיאור סזיפי אבל יש ימים שהוא מדוייק. אני רוצה שתדעי שאני חושבת עלייך ובלי להכיר אותך אני גאה בך כל-כך. מקווה שזה לא נשמע פטרוני או מתנשא. אני פשוט מרגישה שיש בך כוחות אדירים ולפעמים נראה מהדף שאת לא מודעת להם (מה שרק מאדיר אותך). רק שתדעי שאת נותנת השראה.

הי אמא של דנדי, איזה חמודה את ממש שמחת אותי (משימה מאד קשה אחרי לילה לבן). תודה על כל המחמאות, אני מקווה שאולי יום אחד אהיה ראויה להן באמת. ביינתים כמו שכתבת, רק דוחפת סלעים במעלה ההר.
אני ממש שוקלת ברצינות להפסיק הנקות לילה (לפחות לחלק מהלילה). קראתי את כל הדפים בנושא אבל ממש לא מצאתי דרך עדינה ומתאימה לנו לעשות זאת. זה מייסר אותי מצד אחד ומצד שני אני פשוט על סף קריסת מערכות כוללת. אני באמת לא עומדת בזה יותר. הטיפול הסופר אינטנסיבי בתינוק (ויסלחו לי כולן אבל הגידול שלו הרבה יותר מסובך מהרגיל) והלילות המוטרפים עם הנקות כל שעה במקרה הטוב שעתיים (ויש מקרים שפשוט יונק במשך חצי שעה-שעה ברצף). אני מותשת ומובסת. לא יודעת מה לעשות עם זה, אבל אי אפשר להמשיך ככה. עצות (כרגיל) יתקבלו בברכה. (הולנדי ה ממחשב אחר)

כשזה קורה, דעו להסתכל על זה מבחוץ ובמקום לריב, לעשות דווקא את ההיפך. דווקא להתקרב ולעשות דברים נחמדים יחד, כדי לעבור ולהעביר את התקופה הזו. איזו עיצה טובה ג'וניפר. הלוואי ואצליח לעשות זאת בפעם הבאה ולהתבונן על הכל במבט יותר חומל ואמפטי. לפעמים אני פשוט נכשלת בקטע של הפרספקטיבה... בכל מקרה מבטיחה לנסות ליישם. באמת אהבתי את הגישה הזאת.

עוד אמא, תודה שאת ממשיכה לכתוב לי. אני קוראת את מה שאת כותבת בשקיקה. אמנם צר לי על כל ההתנסויות הקשות שעברת ועל כל האתגרים איתם התמודדת, אבל בכל פעם שאת כותבת לי אני מרגישה הקלה מסוימת. משהו בנוסך של: יש עתיד / אני לא לבד בתהומות האלו. בבקשה תכתבי לי עוד. אשמח לקרוא על כל דבר שבא לך לכתוב. כל כך רוצה ללמוד עוד על המשפחה שלך, על הבן שלך, עליך. ובעיקר על איך שרדת את כל זה. תודה שאת ממשיכה לבקר כאן ולהגיב.

זאת שוב אני (הולנדי ה) ממחשב אחר:
הנישואים שלי בקושי מחזיקים מעמד.
הסטטיסטיקה לרעתנו, וגם ההורים שלו. מטפטפים רעל כבר למעלה משנה והנה עכשיו נראה שהסכר נפרץ...
איך אפשר לשמור על הזוגיות הזאת?
כל כך הרבה זמן שאני לבד כמעט בסיפור הזה. לא נשארו לי חברים (מרוב תנודות סביב העולם בשנים האחרונות פשוט לא הצלחתי לתחזק בצורה ראויה קשרים), מבלה את כל זמני בטיפול בתינוק ונסיונות לשרוד ולתמוך בבעל שבעצמו לא מחזיק מעמד. רע לו בעבודה. המשפחה שלו עדיין עסוקה בלגנות אותי ולהאשים בלידת הבית והתינוק ה"דפקטיבי". והוא מתרחק לאט לאט. אני מנסה בכל כוחותי להחזיק מעמד להשאר בשליטה, לתמוך, להבין, לחמול. עד יעבור זעם. אבל קשה לי. מאד. ברור לי שטובת התינוק הוא שני הורים. יחד. אבל אי אפשר לכפות משהו כזה על אדם אחר. איזה יאוש. איך יוצאים מכאן?

הולנדיה יקרה.
אני חושבת עליך מדי פעם, אבל לא זכרתי את שם הדף.
הערב עשיתי כל מיני נסיונות בחיפוש והצלחתי!!!!!!!
אני רואה שהפעם האחרונה שכתבת כאן היתה מזמן, וגם לא כל כך דברים קלים.
אני ממש מקווה שעכשיו ימים קצת יותר טובים וקלים?
אם את עדין כאן לפעמים, תספרי, כמובן אם מתאים לך.
מקווה שהתינוקי בטוב, או בכיון יותר קל וטוב,
מקווה מאד בשבלכם.

הולנדי ה ממחשב אחר:
שוב עברנו דירה, ארץ חדשה. שנה הינו במקום אחד, השתעקנו. באמת שכבר התחלתי להרגיש בבית, ושוב מעבר. כולי תקווה שכאן בעלי ימצא את עצמו יותר ואולי הזוגיות תשתפר בעקבות השיפור בעיניני קרירה אבל כרגע, עוד מוקדם לדעת. שוב צריך לסדר חפצים במקומם, לרקום קשרים, למצוא עזרה והכל מההתחלה. אין לי כוחות החיים האלו סוחטים אותי לאט לאט. לפעמים בא לי למות או לברוח. אבל יש אוצר קטן שתלוי בי לחלוטין ובשבילו אני מחזיקה מעמד. נאחזת בכוחות אחרונים מעביר יום ועוד יום. כאילו חזקה, כאילו בשליטה, כאילו אני בסדר. אני כבר לא כל כך מכירה את עצמי ואין לי גם זמן לעצור לרגע לעשות היכרות מחודשת עם האישה הזו הזקנה המרוטה המיואשת (לפרקים) שהפכתי להיות. בחוץ כאילו עסקים כרגיל, בפנים אני קמלה. בתחילת דרכנו הזאת ב"עסק" הזה של פגיעה מוחית פגשנו עוד משפחה עם ילד באותו גיל. עברו כמעט שנתיים. הבן שלהם כבר הולך, מדבר, מתחיל עוד חודש גן רגיל. שלנו עדין שוכב על הגו ובקושי מצליח להחזיק צעצועים...למה???
איחולים לשנה החדשה:
שינוי לטובה ביחסים עם בן הזוג. שנצליח לחזור לתפקד באהבה ותמיכה כמו פעם. למרות הכל. שיתחזק עם עצמו ואיתי ויוכל להגן עלינו ועל ביתנו מכל ההשפעות השליליות של משפחתו חסרת הרסן.
החלמה מלאה לנס הקטן שלי ששרד את כל ששרד, התקדם את כל שהתקדם, ועוד דרך ארוכה לפניו. שיצליח בקרוב לשבת, לדבר,להשתמש ביידים, להתהפך בקלות, לזחול וגם ללכת. שיהיה לו טוב יותר. שישאר תמיד בריא, שיהיה תמיד מאושר, ושיהיה לו כייף יותר וקל יותר בחיים ממה שהיה עד עכשיו.
שפע כלכלי. שנוכל תמיד למצוא את כל הטיפולים וכל המטפלים שאנחנו צריכים. שנוכל לעזור גם לילדים אחרים.
ולי, שיהי לי זמן לעצמי, לנוח קצת, לישון כמו בנאדם ללכת מדי פעם למסאג', לפסיכולוג, להסתפר, להתאפר להתלבש כמו בנאדם (אה ואולי מספיק כסף כדי לקנות לי בגדים חדשים), לאכול בריא ולרזות (כמו בכל שנה.. לא יכולתי לוותר על התקווה שלעולם לא פגה - להוריד איזה חמישה ק"ג...).
דרך אגב, איחולים לזוגיות קודמים לאיחולים לתינוק מכיוון שברור לי שהדבר הכי חשוב בישבילו זה שיהיו לו שני הורים בבית אחד מאוחדים ואוהבים אחד את השני ואותו ביחד.
זהו. תודה לכל מי שעדיין מבקר כאן. ואם בא לכם, במקרה, להוסיף לאיחולים לשנה החדשה שלכם גם איזה איחול אחד לעתיד טוב יותר גם לילד שלי... אז... תודה מקרב לב. שנה טובה לכולם. הולנדי ה.

שוב הולנדי ה:
רק להבהיר שמאחלת לבן הזוג גם הצלחה בעבודה (לשם כך הרי הגענו עד הלום, במעבר המי יודע כמה...).
והמרגיעון: ההווה הוא צומת בו נפגשים זמן ומרחב- כאן ועכשיו (אפילו שעברנו דירה לארץ חדשה:))

קראתי הבוקר את כל הדף.. יש בכם כוחות נפש עצומים. מזלו של תינוקי שנולד להורים כאלה!
מאחלת לכם שנה טובה ועוד הרבה שנים טובות אחריה. בריאות, שמחה, שלווה, תמיכה ואהבה. זמן לעצמך וראיית הטוב.
בקיצור- החלמה מלאה וניסים אחרים.
(עזרת לי לשים בפורפורציה את הקשיים שלי.)

הולנדיה יקרה. טוב לשמוע ממך. מאחלת לך שתוכלי לראות את השינוי הפיזי, גם כאפשרות לשינוי פנימי.
על אף הצורך להערך שוב מחדש.
מאחלת לך שתצליחי לבנות עולם פנימי עשיר ומאוזן, שיוכל להחזיק את כל הטלטלות הלא קלות הללו.
מנסיון, יודעת מה את עוברת, וגם יודעת שיהיה עתיד קל וטוב יותר.
מאחלת לך המון כוחות ויותר זמן לעצמך- נורא נורא חשוב!
(אולי בשלב הראשון לקחת עזרה בתשלום, ולו לזמן קצר, כדי לנשום, אפלו בתוך ביתך........).

לי יש מוטו חדש שמאד עוזר לי לאחרונה- אני אומרת לעצמי שבכל רגע נתון, יש בידי בחירה.
בחירה באיך לעבור את הרגע הזה בדרך חכמה ואצילית, על אף קשיי ,
שגם הם לא מעטים.
מאחלת לך שתעשי בחירות נכונות, על אף קשייך המרובים.
מאחלת לך שלעולם לא תעזרי לאנשים אחרים לשים בפרופרציה את קשייהם..............
בחיבוק גדול.

(())(())(())(())(())(())(())

מאחלת לכם שנה טובה, טובה, טובה.
אהבה, לעצמך, על כל הבן אדם הענק הזה שאת , אהבה גדולה.
בריאות לתינוקי, לך, לבעלך. שתהיה לכולכם הזכות הטבעית לבריאות ורפואה שלמה.
שפע כלכלי, רווחה, עודפים של כסף וממון באופן כזה שלא יחסר לכם דבר.
קירבה והתקרבות זוגית, פתיחות, מילים מלב אל לב, אינטימיות ביניכם, שתגדלו ביחד ( את ובעלך) מתוך האתגרים.
שקט. שעות שינה, שקט נפשי, מקום שהוא רק שלך, זמן קסום לעצמך, שלווה.
שבורא עולם ישמור עליכם , ילווה אתכם וישים אתכם תחת כנפיו בהשגחה רחומה השנה הזאת.
שנה טובה.

שוב הולנדי ה ממחשב אחר...
יש לי בעיה רצינית עם הנקה+בקבוק. אני יודעת שיש המון דפים אחרים באתר בנושאים האלה אבל הסיטואציה שלנו קצת שונה ומי שקוראת בדף הזה תכול לעזור לי אולי בהתחשב בשאר הנתונים שלנו. אח"כ אין לי בעיה להעביר לדף אחר. אז ככה, אני יודעת שעשיתי טעות איומה (וכן ידעתי מראש שזה לא דבר נכון אבל אמא שלי הטריפה אותי ובסוף נכנעתי לעצת אחיטופל), בכל אופן לפני איזה חצי שנה התחלתי לתת דיסה עם חלב שקדים בבקבוק בנוסף להנקה.

הרציונל היה שזה ימלא לו את הבטן ויפסיק להתעורר כל חמש דקות לינוק. ובאמת זה עוזר הרווחים בין הנקות גדלו פלאים מצליח לישון בימים טובים 3-5 שעות רצוף מה ששינה לי את השינה לטובה כמה 2-3 פעמים בלילה במקום 5... אבל ביינתים אני בדילמה ממה לגמול קודם מהציצי או מהבקבוק? הבקבוק נוראי לשינים והציצי מחובר אלי. הילד שלי פיזית מחובר אלי כל הזמן. לא יכול לשחק לבד, לשבת לבד, להיות לבד וכ"ו
אולי אם אגמול אותו מהציצי יהי פחות תלוי רק בי ובי כל הזמן (לא נפרדנו ליותר משעתיים עד היום) ויוכל את הלילות להעביר עם עזרה מבן הזוג במקום? מה יותר חשוב? אנא עזרה. לא ישנתי כל הלילה מרוב שזה מטריד אותי כי כרגע המצב הוא שמבקש בקבוק אח"כ ציצי ושוב בקבוק וכ"ו זה כבר משגע אותי. במקום שדבר אחד יחליף את השני עכשיו יש כאן תלות כפולה. מה עושים עם כל זה? גיל שנתיים, עדיין במיטה המשפחתית (לבעלי נשבר לגמרי מזה שישן איתנו ויש לנו על זה ריבים כל הזמן), ביום יונק רק לפני שנת הצהרים (בזמן האחרון בכלל לא ישן בצהריים אז נראה לי שבקרוב נוותר גם על ההנקה הזו ואז לא ינק ביום בכלל) ובלילה כדי להרדם וכנ"לֹ + הנקה ארוכה בבקור כשמתעורר. שתי ההנקות היחידות שבהן לא מקבל דיסה בבקבוק (למרות שרוצה) זה בהנקת בוקר וצהריים.ממה לגמול קודם ואיך? עצות יתקבלו בברכה... תודה.
נ.ב. תודה תמרוש, עוד אמא ושמים וארץ על האיחולים, שמחתן אותי מאד (חלקיקה הודתי לך בדף בית שלך).

הולנדיה יקרה, שנה טובה ומבורכת, שנת שגשוג ושפע, שנת ניסים, החלמה ובריאות, שנת אהבה,קבלה ותמיכה , שנת שימחה ופריחה.
מאחלת אחת בשם הבריאה כולה

ראיתי שהודית לי בדף בית שלי וגם עניתי לך בדף בית שלך....
אין לי עצות לגבי עיניני הנקה, אולי יש יועצת הנקה שתוכל לבוא אליך?

שלום הולנדי ה, קוראים לי מיה, אני מאמינה בכל ליבי בהחלמה מלאה וניסים בכלל,
קראתי את הדף הזה פעם, וקראתי אותו שוב לפני כמה ימים ומאז אתם לא יוצאים לי מהראש
ומהלב.....@}
אני הילרית ומטפלת בהילינג.
כבר כמה ימים שאני רוצה להציע לכם טיפול הילינג מרחוק לכבוד השנה החדשה,
לך ולילדך המתוק אבל לא הצלחתי לאזור אומץ ולפנות אלייך בדף, אבל החלטתי בכל זאת לנסות:-)

על הטיפול- הוא בעצם לא דורש מכם כלום, רק לשכב לנוח לאיזה ארבעים דקות בערך, למרות שחשבתי
לשלב את ההילינג עם תהליך מסויים שדורש ממך בעצם התכווננות של רבע שעה לפני הטיפול, את ההכנה
להתכווננות אני יכולה לכתוב לך כאן, או במייל אם תרצי.

כתבת
ואם בא לכם, במקרה, להוסיף לאיחולים לשנה החדשה שלכם גם איזה איחול אחד לעתיד טוב יותר גם לילד שלי... אז... תודה מקרב לב

אז זאת הדרך שלי@}
בכל מקרה מתפללת למענכם לחיים שלמים של אהבה, שמחה, שפע ריפוי וניסים אחרים

הי מיה,
תודה על הברכות והצעת העזרה. יש לך דף בית או דרך אחרת ליצור קשר?
את יכולה לכתוב לי בדףבית שלי - הולנדי ה. תודה.

ואם בא לכם, במקרה, להוסיף לאיחולים לשנה החדשה שלכם גם איזה איחול אחד לעתיד טוב יותר גם לילד שלי... אז... תודה מקרב לב. שנה טובה לכולם.

מאחלת לך ולבן זוגך ולבנכם, שנה של שמחה, שנה של בריאות, שנה הצלחה בזוגיות, בפרנסה, שנה שתכירו חברים טובים ואנשים טובים ותתחזקו בקשרים חדשים, שנה של התקדמות מעל ומעבר לכל הציפיות עבור הילד. שנה טובה ומתוקה (כי לא כל מה שטוב הוא גם מתוק, אז שאצלכם יהיה גם וגם).

הולנדיה שלום

אין לי שום נסיון בצורת ההנקה שלך ואני ממש לא יועצת הנקה (הינקתי במשך 5 שנים רצוף מתוכם שלוש וחצי שנים הנקת שניים).
אז רק יכולה להפעיל הגיון ולאמר לך שנדמה לי שאני לא הייתי גומלת לא מזה ולא מזה, אלא, מורידה מזמן ההנקה או מתכיפות ההנקה. אם קשה לך בלילה אז תתחילי להניק לפני השינה ולא לתת בלילה. אם את חשה שחלק מהיניקות הן לא מתוך רעב אלא מתוך נחמה ואת רוצה להוריד הנקה, אז כמובן שתתני יותר חיבוקים ותחיליפים ותבהירי שציצי זה לא נחמה. ואם זה כן רעב, אז גם פה אולי הייתי מורידה ציצי ומוסיפה בקבוק (כמובן שבזהירות , ייתכן שהציצי מזין הרבה יותר).

מאחלת לך ניסים, הרבה אור ותגליות בחיים - היי חזקה, היו חזקים, ליבי איתך @}

יש לי בעיה רצינית עם הנקה+בקבוק.

ידעתי מראש שזה לא דבר נכון

בלי דרמות

לא נראה לי שזה באמת שינה והשפיע (בטח שלא לרעה, נוכח השיפור בשנת הלילה!).
אני תמיד בוחרת בדרך הקלה. מה יהיה לך יותר קל מהשניים?

הולנדיה שלום ושנה טובה! אני כותבת גם לך וגם ל- עוד אמא, אני קוראת את הדף שלכן ובוכה מהתרגשות, אני פונה אל שתיכן, קודם כל מודה לכן כ"כ ,כשקראתי על הבן של עוד-אמא שהוא הולך פשוט התייפחתי מרוב התרגשות , כמה כוח יש לאמונה בטוב, אין לי מספיק מילים לתאר כמה כוח הדף הזה נתן לי, אני מרגישה שקיבלתי מתנה לשנה החדשה, השיתוף שלכן וההשראה ,לדעת שעוד אנשים עוברים מכשולים בדרך אל האושר, וחיים את הניסים והפלאים שהיקום שולח לנו כל הזמן, לנו רק נותר לבחור אם לראות אותם או לא... אני אמא לנסיכה בת 7 חודשים, עדיין עוברית מבחינתי, אספר ביום אחר את ההרפתקאות שלנו, אבל בקצרה היא עדיין לא מחזיקה ראש בכלל, ומטופלת בתרופות נגד אפילפסיה שהורגשה כבר בבטן, בקיצור היפוטוניה "מרשימה"...רק אומר שהילדה הזאת היא המורה הכי גדולה שפגשתי בחיי, ומלמדת אותנו, בלי רחמים, על סבלנות, על אהבה ללא תנאי, על אמונה בטוב, על לדעת מי אני ולחיות את מי שאני בניגוד למה שכל העולם חושב, על העוצמה של ריפוי אנרגטי, על מה באמת חשוב בחיים, והיא, הנסיכה שלי, עם כל הקושי ורגעי הנפילה המלווים בדמעות רבות, היא האור של החיים שלנו, והיא תנצח את הכל, אני כ"כ מודה לכן על השיתוף, זה מחזק יותר מהכל, אם אתן עושות מפגשים או משהו בסגנון אשמח להצטרף... מקווה שנמשיך להתכתב וכל פעם על לידה מחדש של ילדיכן... שנה קסומה!

הולנדיה, יקרה.
לגבי שאלת ההנקה, אני סבורה שאת צריכה ללמוד בעצמך מה נכון לך ולידך.
קודם כל , עצם ההנקה עצמה היא מבורכת- לכל ילד, אבל במיוחד לילד מיוחד.............
גם אני הנקתי את הילד המיוחד שלי, ואני חושבת שבזכות זה , הוא היה מאד בריא, והתפתח פיזית היטב- גדל היטב במימדים הפיזיים- גובה, משקל וכו........
אז קודם כל תראי זאת כמבורך, מאד, אם כי אני מאד מבינה את הקושי העצום בתלות שלו בך.
דרך אגב, אם הוא לוקח בקבוק, במהלך היום, זה הזמן שלך להתרחק, ולאפשר לו להיות מוזן מבקבוק.
בלילה, זה כבר סיפור אחר, כי שניהם זמינים לו- גם השד וגם הבקבוק.
בתחלת הפסקה כתבתי שרק את יכולה ללמוד בעצמך, ואני יודעת שעצות בדרך כלל לא עובדות, כי הן לא יכולות לקחת בחשבון את כל הניואנסים הכי קטנים שרק את יודעת אותם..........
ובכל זאת כותבת, שמנסיוני- עם שלושת ילדי- רק מעבר לשתיית מים בלילה עוזרת לגמול משתיה בלילה ומההתעוררויות הנשנות הללו עבור אוכל/ שתיה.
לאט לאט התינוק לומד שלא כדאי להתעורר בשביל מים.......
וגם- השתיה של החלב/ דיסה / הנקה- מעוררים כל הזמן את הקיבה לרצון לעוד,
כמו אכילת שוקולד, שאחרי שמתחילים עם הקוביה הראשונה רוצים עוד ועוד.
נתינת מים בלילה היא הפתרון הנכון בעיני, גם לשעות השינה - של שניכם,
וגם לשינים!!!! בהמשך החיים השינים משלמות מחיר עצום על שתיה שאינה מים בלילה!
מה שאני תמיד עשיתי- אחרי הארוחה או שתית הדיסה האחרונה, הייתי משפשפת שינים, ומרגע זה רק מים!!
אין ספק שאם תנסי זאת, התינוק שלך ימחה קשות, כי זו הרעה בתנאים,
אבל תוך שבועים עד עשרה ימים הוא יתרגל, ויבין שזהו , זו המציאות החדשה שלו.
וכלכם תרויחו מזה.
בת דודה שלי שהיתה פסיכולוגית ילדים מאד טובה, אמרה לי שמכל הרגל אפשר לגמול תוך שבועים, אבל רק אם ממש עקביים למרות בכי שיכול להיות ממש קורע.........
אנחנו גמלנו את הילד שלנו , המיוחד, בגיל שלוש משינה ביחד אתו במיטתו באופן הזה.
לא היו לנו ערבים כי הוא לא הסכים ללכת לישון בלי אחד מאתנו ביחד אתו, ובכל פעם שהינו קמים ללכת היה מעיר את עצמו, כך שזה היה חסר סוף.
בלילה הראשון הוא בכה ארבע שעות, בלילה השני עשרים דקות, ובלילה השלישי פשוט הבין שזהו.
ומאז חיינו השתנו. למרות שאת הלילה הראשון לא אשכח כל חיי.

נטלי יקרה, אני כותבת גם לך, כי פנית גם אלי דרך דף זה.

אני כותבת גם לך וגם ל- עוד אמא, אני קוראת את הדף שלכן ובוכה מהתרגשות

אז קודם כל, זה ממש לא הדף שלי, למרות שאני מדי פעם כותבת כאן (יש גם תקופות ארוכות שלא.......).
הדף הוא של הולנדיה ושל סיפור ההתמודדות שלה ואני רק מגיבה לעיתים.
אני מבינה שגם לך יש סיפור התמודדות וזה נשמע שאת כבר עושה נפלאות ביכולת שלך להתמודד.
לי לקח הרבה יותר זמן עד שיכולתי לדבר על משהו חיובי בדרך שלנו.

אני מאד שמחה שהשיתוף של הולניה, וגם שלי (לעיתים), עוזר לך.
אין ספק שההכרה שאתה לא המתמודד היחידי ועוד הרבה אנשים עושים זאת, מקלה,
וגם אפשר להעזר וללמוד מנסיונם של אחרים (כמובן רק במידה, כל סיפור הוא בפני עצמו..........).

בעיקר רציתי לכתוב לך, כדי לעדכן אותך שיש אתר שנקרא 'קשר'-
שעוזר להורים שמתמודדים עם קשיים שונים בגידול ילדהם.
האתר עוזר בכל המובנים- למצוא אנשי טיפול, למצוא אנפורמציה, לטפל בבירוקרטיה,
וגם בכל ההתמודדות הנפשית.
בימים אלה הם מעלים אתר שבו משתפים סיפורי התמודדות וגבורה של משפחות שונות,
המתמודדות עם ילדים חריגים. תכתבי קשר בגוגל ותנסי להכנס, ממש ממש מומלץ!
אם יש לך שאלות, את יכולה להתקשר והם מסיעים מאד מאד , כולל לברר לך דברים שאת לא מצליחה לבד.
זו עמותה מדהימה!
אם את רוצה ממני עזרה יותר אישית וספציפית, אשמח מאד לעזור, ולדבר אתך,
ולשאלתך, אנחנו לא עושות מפגשים, הולניה בכלל לא בארץ...........
אנחנו לא מכירות מעבר לנכתב כאן, אבל בעמותת קשר, הם כן מפגישים בין קבוצות הורים, ויש גם קבוצות תמיכה.
מאחלת לך שנה טובה, והמון כוחות.

עוד אמא יקרה! בזמנך הפנוי אשמח לשוחח איתך, אם תוכלי לשלוח לי מספר למייל שלי [email protected] אם זה נוח לך הייתי רוצה לשמוע את הסיפור שלכם, מהמעט שהבנתי זה קצת מזכיר את שלנו אבל כל ילד הוא עולם אחר וזה בעצם אף פעם לא אותו הדבר... וגם באמת להתייעץ על שיטות טיפול שהשתמשת בהן.

הולנדיה יקרה! מקווה שנפתחה עליכן שנה חיובית יותר, אם יש לך זמן וחשק, אולי תוכלי לכתוב באיזה שיטות טיפול את עוזרת לתינוק שלך, לא ממש הבנתי מה הבעיה מכיוון שההודעה הראשונית לא מופיעה, זה מופיע בדף אחר אולי? ממש מעניין אותי... שבוע טוב בינתיים.