הכאב שבנפשי

[הילה*]

הוספתי ב-ביו פידבק. אני מאד שמחה שפתחת את הדף הזה.
אני מאמינה שיש קסמים, רק צריך לעבוד קשה כדי לקסום אותם.

[פלוני_אלמונית*]

-

[אותה_אחת*]

מסתובבת פה באתר, כל פעם בדף אחר ונדהמת מהכמויות של דברים מעניינים ומרגשים.

ממש ריגש אותי כל השיחות בדף הזה. סתם רציתי להגיד תודה.

[הדס_מצוי*]

מה שלומך?
@}

[הכאב_שבנפשי*]

טוב לי!
נכון,עולה ויורדת ,אבל הכיוון טוב.
נותנת לעצמי את כל הלגיטימציה לטיפול,ומקבלת שם תמיכה.
נכון עדיין לא מספיק אוהבת את עצמי כדי להיות להרשות לעצמי להיות נאהבת
אבל חושבת שאני בדרך.
יודעים איזה מחשבה אופטימית עברה לי בראש?..
גם אם יקח לי ארבעים וחמש שנה להגיע למקום הזה,שבו האהבה נוכחת,(שזה עוד כמה שנים מהיום),יש לי עוד ארבעים שנה לחיות כשאני מרגישה שלימה!
זה עוד המון חיים....

[פאולה_גיב*]

שלום לך הכאב שבנפשי
כאחת שהייתה במקומות דומים, בתחתית התחתיות,
כאחת שיודעת אף היא שחייה ישתנו כשסוף סוף תפסיק להיות רעה כלפי עצמה,
שמשוטטת 37 שנה ואיתה שוטים ועקרבים,
אבל כאחת שלא רוצה למות (רק לפעמים) אלא רוצה להפסיק לסבול,
ומאמינה שגם אפשר, למרות המכות הכואבות,
ולאחר שקראתי את הדף בשקיקה, ראיתי את הערתך האחרונה והיא מתחילה ב:
טוב לי
אז כאחת שעונה תמיד ששלומה סביר או מכסימום בסדר,
ויודעת שכאשר היא עונה "טוב" זה כאשר היא פשוט לא שמה לב שהיא עונה כך וכך היא מרגישה
וכאחת ששמה לב שאינה אומרת "אני" אלא "כאחת"
אז, אני שואלת אותך, כי אני מחפשת כל אמצעי טיפולי, קונבנציונאלי, אלטרנטיבי...איך?
ומאד שמחה שהרגשתך השתפרה ולמרות שכל כך קשה לי להאמין בכך עצמי: מגיע לך, מגיע לך, מגיע לך
ואת נשמעת בעיני אישה שאשמח להכיר ולהשתתף עימה בכאבים נושנים.
ויותר מכל את בעיניי אדם מאד חזק, ולמרות ששמעתי את המשפט אין ספור פעמים ובזמנו של הדיכאון
רציתי לרצוח את זה שהגה את המשפט, אני יודעת שזה נכון. את חזקה ביכולת שלך להגיע למקומות
האיומים והאפלים האלה. ואני מקווה שהחוזק בעזרת עבודה על גמישות יעזור לנו לעמוד איתן
ולהדוף ביתר קלות את הימים הקשים, שאין מה לעשות, החיים מזמנים לכולנו.
מקווה שלא ניצלתי לרעה באיזשהו אופן את דף התמיכה שלך, בכל אופן תודה לך.

[פאולה_גיב*]

היי היי
וואו, מדהים מה שכתבת. לא יודעת איך בדיוק להתנסח, רציתי לאמר, מעריצה אותך, מתפעלת, מקנאה, אבל בעיקר שמחה מאד
מאד ומתרגשת בשבילך. זה נשמע כמו גילוי אמיתי. אני לא יכולה לכתוב המון כרגע למרות שמאד אשמח להמשיך לכתוב ולהיכתב.
מה דעתך למצוא לך איזה ניק חדש (מעניין מה הוא יהיה) וכך באמת נוכל לעזוב את הדף הנוכחי. נראה לי שדווקא כדאי להשאיר
את הדף לאנשים שזקוקים למקום כזה. אולי אפילו כן להוסיף מה עובר עלייך כרגע, רק כדי להראות לנו שאפשר אחרת.
שרק ימשיך ככה.
באהבה

[קרן_שפע*]

תודה על מה שכתבת לי בדף אני משתנה לטובה ,

את ודאי יודעת כמה זה קשה להסתכל באומץ לעצמך בעיניים
ולבצע שינוי ממקום מודע ומפוכח.

תבורכי,
@}

(נו ומה תגידי על המרגיעון שעלה לי "אני המראה שלך" !!! (-: ..)

[הכאב_שבנפשי*]

דברים שאני עושה למען המשך הדרך למעלה- בעוד כמה ימים מבחן טובה שבודק הפרעת קשב-גיליתי שחלק מהסימנים לכך הם לא מה שחושבים,היפראקטיביות וחוסר יכולת להתרכז אלא תופעות שמופיעות אצלי כמו חוסר יכולת לשמור על רצף בפעולות להשגת מטרה לאורך זמן,תחושה של אין עבר אין עתיד,ולא זוכרת מה עוד,רק שכשקראתי על זה נידלקה נורה אצלי.
ומה שמרגש אותי מאד-נירשמתי לימודי NLP שיש בתהליך הלימודים עצמו עבודה עמוקה על עצמך.
השנה אני רוצה לוותר אם אוכל על הקביים של טיפול פרטני.
עשיתי דרך משמעותית השנה! כל הכבוד לי!
ממליצה על ספרים שליוו ומלווים אותי- ללא פרויד ללא פרוזאק-נותן פרספקטיבה מעשית על דיכאון
כוחו של הרגע הזה-מדריך רוחני ניפלא

[לוונדר_סגול*]

עשיתי דרך משמעותית השנה! כל הכבוד לי!

אוהבת אותך!
ומאושרת לקרוא את זה.
מגיע לך

[הכאב_שבנפשי*]

"אני" ו"עצמי" הן שתי ישויות נפרדות,"אני" היישות הטהורה המשותפת לכל היצורים החיים,האהבה השימחה הזרימה,הנוכחות בהווה,ההוויה-כמו ילד קטן אהוב וטהור,
"עצמי" היא יישות בדויה,שרוכבת על כאבי העבר,והפחד או התקווה מהעתיד, האגו תפס שם פיקוד והמוח ממציא סיפורים כדי לחזק ולנפח את אותה מפלצת שמנסה לשכנע אותנו להזדהות איתה. כמו הגולם שקם על יוצרו,
אני רואה את שתי אלה מתקיימות בי ומחזקת את ידיה של "אני" בכל פעם שהכאב מתעורר ומעיר את המפלצת שיצרתי
אני טהורה וטובה וראויה לכל הטוב (-:

[אני_נעמה*]

יה אללה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני כל כך איתך ! כולי פה צמרמורות ממה שכתבת : ""אני" ו"עצמי" הן שתי ישויות נפרדות,"אני" היישות הטהורה המשותפת לכל היצורים החיים,האהבה השימחה הזרימה,הנוכחות בהווה,ההוויה-כמו ילד קטן אהוב וטהור,

"עצמי" היא יישות בדויה,שרוכבת על כאבי העבר,והפחד או התקווה מהעתיד, האגו תפס שם פיקוד והמוח ממציא סיפורים כדי לחזק ולנפח את אותה מפלצת שמנסה לשכנע אותנו להזדהות איתה. כמו הגולם שקם על יוצרו,
אני רואה את שתי אלה מתקיימות בי ומחזקת את ידיה של "אני" בכל פעם שהכאב מתעורר ומעיר את המפלצת שיצרתי
אני טהורה וטובה וראויה לכל הטוב "

זו התמצית של מה שאני חווה כעת כל יום...

שתהיה לך שנה טובה יקירה ובהצלחה בהמשך.
(())(())(())(())

[קרן_שפע*]

שולחת לך שפע של אור ואהבה!!!!

@}

[לוונדר_סגול*]

חוסר יכולת לשמור על רצף בפעולות להשגת מטרה לאורך זמן, תחושה של אין עבר אין עתיד
מזהה את זה גם בעצמי...
איפה קראת על זה? באינטרנט? אם כן תני קישור... מעניין...
היה כבר המבחן שלך? מה תוצאותיו?

קרן שפע הניק שלך ממש מקסים, פלא שעוד לא היה לו כאן שימוש.

[הכאב_שבנפשי*]

קוראת בשקיקה את הדף תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות ,ונראה לי שעשיתי לעצמי תהליך דומה בחודשים האחרונים באופן ספונטאני.הייתי עם רגשות קשים שעלו,וקצת פחות השלכתי אותם החוצה,הייתי עם הכאב,התכנסתי בתוכי איתו,נתתי לו לגדול ולהתעצם,עברתי אבל על הילדות שלא היתה לי,האבל עדיין נמשך,אבל אולי כמו בכל תהליך אבל,על מישהו שאי אפשר להחזיר לחיים,לומדים לחיות עם תחושת הכאב ולא להרגיש שהוא בולע אותך.
ותובנה גדולה שהיתה לי ממש עכשיו,היום-שההזדקקות לאהבת אם באה מתוך העצמי הילדותי. הילד,התינוק,באמת אינו יכול להתקיים ללא אמא שלו,אבל היום כאדם מבוגר,זה כבר לא נכון! אני יכולה לחיות גם בלי שאמא תאהב אותי,או תטפל ותיתן לי, אני לא תלויה בה,כמה שאולי זה נשמע ברור,זה לא היה לי בכלל ברור וזה הכה בי כמו ברק,ההבנה שאני נזקקת לה מתוך יישות תינוקית בתוכי שהיא לא "אני"
הגעתי לזה אחרי שיחת טלפון שבה הרגשתי דרך הקול שלה שהיא ויתרה עלי,התייאשה,לפחות בנתיים ,מהבת המאשימה והממורמרת שרק באה אליה בטענות.

[גימס_בונד*]

הכאב שבנפשי אהובתי.בכל אחד מאתנו יש הורה מבוגר וילד.לא קראתי את כל הדף אני לא יודעת אם יש לך ילדים משלך. כאשר אני מאוד כועסת על חויות הילדות אני יודעת שקולי קול ילדה בת 4 או 3 מדבר אלי . היום אני אמא בעצמי כבר די הרבה שנים אבל אני לא שוכחת את הילדה הקטנה היא ובדמיוני אני מחבקת אותה חזק חזק ואומרת לה אני יודעת ... עכשיו אני כאן בשבילך ואת יכולה לסמוך עלי... אגן עלייך בכל כוחי... היום בתור אמא אני יותר סלחנית כלפי הורי... אני מבינה יותר את התקופה הקשה שעברו הם עצמם בתור ילדים אני מבינה יותר את הקושי בגידול הילדים אני מבינה את המוגבלות שלי בתור אמא לעשות תמיד את הטוב ביותר גם כאשר אני מאוד רוצה זאת בשביל הילדים שלי ואני מאוד מקוה שהם יבינו אותי וגם יסלחו לי בבוא היום על הטעויות שלי.

[עדי_ברן*]

שיהיה בהצלחה

[הכאב_שבנפשי*]

הי,קראתי פה קצת את עצמי ואחרים ואתם יודעים מה? עדיין טוב לי!
המצב עם אמא שלי גרוע מאי פעם,עדיין אין לי חברים,(דר"א פתחתי דף בשם אין לי בכלל חברים)
גלים אפלים של כאב עדיין מציפים מידי פעם,
אבל אז מה!
אני זוכרת שהם לא אני ומחכה שיעברו,אני אומרת לעצמי:זה זבל,לכלוך שרוצה לצאת, אל תפריעי לו ע"י זה שאת משליכה אותו על אחרים,
ככל שאני איתו (עם הכאב)ככל שאני מצליחה להכיל,זה מסתבך פחות וחולף מהר יותר..
יש בי אהבה והיא תנצח (-:

>והמרגיעון שעלה פה -"הייתי מחבק אותך עכשיו אבל אני רק מחשב".....איזה כיף<

[הכאב_שבנפשי*]

אני מרגישה שאני נפתחת,
מבינה כמה סגורה הייתי
לא רוצה להיות סגורה!
רוצה להאמין בעצמי שיש בי את הכוחות ואת האהבה להיפתח אל העולם
להיות חלק ממנו, מהזרימה שלו
לקבל אל תוכי את הטוב יחד עם הרע
את המרגש יחד עם המפחיד
אני חזקה!
יש לי מספיק כלים להתמודד עם אתגרים
אני רק צריכה לזכור להשתמש בהם,
וגם-לבחור כל רגע מחדש להרגיש טוב!

[הכאב_שבנפשי*]

עוד מחשבה בעקבות 100 אחוז אחריות :
קשה לי לוותר על הפנטזיה שמישהו אחר יעשה בשבילי את העבודה....
לא הבן זוג ,לא ההורים, לא חברים, לא מטפלים,לא,
אני 100 אחוז אחריות של עצמי.
רק אני יכולה לרפא ולגדל את עצמי.
זה הכי נכון אבל גם הכי קשה.

[פשוט_אלון*]

סתם כי בא לי לחבק !

[הכאב_שבנפשי*]

_במשבר האחרון שלי עם אמא שלי,בעיצומו של בכי היסטרי לא נשלט,לבד בבית כשניזכרתי במשהו שקרה,פתאום הבנתי שאני בוכה מתוך המהות של בת שלוש או אפילו פחות ,שמאד זקוקה לאמא כדי להמשיך ולהתקיים ואמרתי לעצמי:אבל אני כבר לא! אני גדולה וחזקה,יש לי את המשפחה שלי,יש לי אותי, אני לא זקוקה לה באותה צורה! אני יכולה לבחור,אני יכולה להנות ממה שיש לה לתת לי אבל אין לי צורך ממשי במה שאין ביכולתה לתת,וזה היה רגע מדהים,ירדו ממני כמה טונות של חרדה,ציפיות,האשמות,תחושת קורבנות,וכו' וכו' וגם אם אבא שלי ככה.
הפסקתי לרצות לקבל מהם את מה שלא קיבלתי בילדות.אני הרבה פחות עסוקה בזה עכשיו._
העתקתי לפה את מה שכתבתי בדף צריכה חיבוק ,נכון שכבר כתבתי על זה קצת למעלה,אבל טוב לי להדגיש לעצמי שוב.הקיום שלי לא תלוי באף אחד אחר! יש בי את כל מה שאני צריכה כדי לחיות טוב! נכון שחיי יכולים להיות עשירים ומלאים גם במערכות יחסים למינהן,אך תחושת המלאות הפנימית וההכרה בכל הטוב שיש בי,במתנת החיים,הם שלי ונובעות מתוכי,ואף אדם אחר,גם לא ילדי,לא יכולים ליצור זאת במקומי....

[אמא_של_לילה*]

הכאב שבנפשי,
נכון! נכון! נכון!
ועוד, את מתארת לעצמך כמה השפעה יש לתובנות כאלו על סביבתך הקרובה?...
הם חווים באופן הכי אוטנטי שקיים, לא דרך ספרים ותיאוריטיקנים את הכוחות שלך עצמך , לבדך, חופרת וצוללת לתוך עצמך ומביאה מתוך המעמקים של עצמך את הכוחות להאמין במה שכתבת כאן, הכוחות לברוא את עצמך מחדש- מחוזקת , בעלת יכולות כל כך גדולות לממש אהבה באופן הכי מזוכך.
סביבתך כמו צופה בשיעור גדול ויקר ומתוכו מתעצמים וגדלים!!!
הם חווים את קיומם של הכוחות האלו לא כמובנים מאליהם ולכן היחס אליהם לא יהיה כאל המובן מאליו. ונדמה לי שההפך מהמובן מאליו זוהי ה"ערות". (מלשון-להיות ער).

ולכן אני בכלל חושבת , שהאדם המתרחק מחברת "המחפש" - מפסיד.
אין שום רווח מלהיות במחיצת הנחרץ, זה שיודע הכל, שבטוח. רק ריפוד השקרים הנוחים. זה הכל.
לכן למשל אני רואה את דמותה של רות ממגילת -רות בתור דמות מפתח בהוויה הנשית.
תחשבי רק כמה גילולים, תהפוכות ומשברים בחרה לעבור האישה העצומה הזו.
אם מתעכבים ומנסים להתחבר אל מה שמסופר במגילה, ההתאלמנות, התאלמנות גיסתה, נותרות רק שלוש נשים בחברה שללא נוכחות גברית הן חסרות זכויות, הבחירה לצאת עם חמתה אל הלא נודע, אל הנדודים, אל ההצטרפות לעם שעל פי חוקיו הנוקשים אינו יכול לקבל אותה, להאמין בתחילה חדשה של חיים, המאבקים, התיחכום שגייסה לעצמה כדי להגיע אל בועז ומתוך כל אלו- ממנה נולד זרעו של המשיח.
... פתאום עולות בי הרבה מחשבות וסימני שאלה... צריכה לבדוק בתוכי כמה דברים...
רוצה להפליג עם המחשבות הנולדות בראשי ... חוששת להביא עלי את קצפן של אחרות...
משהו בדמותה של רות פתאום מתחדד לי לאיזשהו כיוון ואני רוצה לבדוק אותו לפני שאעלה אותו על הכתב.

[אמא_של_לילה*]

כמה שמחתי לפגוש אותך אצלי, וכשאת קוראת לי "יקרה" אני על סף בכי.
גם אני מתחזקת ממך מאוד. מכל הדברים שאת כותבת בכל מיני מקומות. מרגישה אותך מאוד.
את פרפורי ליבך. זה מרגש אותי. זה פותח את לבי ומחזק אותו במקום הפתוח.
אני מקווה שאת מתחילה להבין כמה אישה כמוך, אדם כמוך, - חשוב!
ליבך הפתוח והמרשה לעצמו לכאוב באופן האצילי הזה , מאפשר לאחרים לחיות. מבינה את זה?
סליחה אם דברי נשמעים מליציים, אבל אלו המוטיבים שמתוארים באגדות שבגלל העדרותם חרב הבית.
העדרותו של הלב הפתוח, זה הלב שרואים בו את הכאב והפציעה, זה הלב שאינו עסוק בהסתרה , בהסוואה, בשקר.
והנה את מעניקה מהמקום הזה ברוחב שכזה- כמה נדיבה את!
אני אוהבת אותך!

[הכאב_שבנפשי*]

רק רציתי לספר לכם שאני במקום כלכך טוב,עדיין,ומרגישה חזקה יותר מאי פעם,לא יודעת איך ולמה,משהו ממש טוב קרה וממשיך לקרות,אפילו יש לי חברות...יודעת שיהיו עוד נפילות אבל לא מאמינה שאגיע למעמקים החשוכים בהם הייתי ,וגם אם כן לא להרבה זמן.לא חושבת על זה אפילו,נהנית מלהיות,מלהרגיש שהמרכז בתוכי. אני כבר לא נשפכת החוצה בבהלה בכל פעם שיש קושי,זה תיאור קצת מוזר אבל זה בדיוק היה ככה. זה עדיין קורה מידי פעם אבל פחות,ודי מהר אני זוכרת לחזור פנימה.ולהיות שם. והמון דברים טובים מגיעים אלי... מקווה שנשים במשבר שיגיעו אל הדף הזה יוכלו לשאוב ממנו כוחות ואמונה ששינוי יכול לקרות גם במעמקים,ואולי בזכותם...שולחת לכן אהבה ואומץ!

[כרמית*]

איתך. תהיי חזקה. תמיד.

[כואב_אבל_פחות*]

זהו נהיה ניק חדש פתאום,חזרתי לקרוא אותי ואותכן קצת,והתרגשתי עד דמעות. כמה עברתי בשנתיים (בקושי) האלה!
אפילו עם אמא שלי יש קשר מסוג אחר,הרבה יותר קליל ונעים,פחתה בי כלכך עוצמת ההזדקקות,לאט לאט אני עוברת על תחומים שונים בחיי ועושה בהם סדר,
יוצרת את מקומי בעולם כמו תינוק שלומד ללכת-נופל וקם,ושוב נופל וקם,בלי כעס,בלי יאוש,המון תקווה,וידיעה-
אני אדע ללכת!!

[מי_מה*]

[לוונדר_סגול*]

גם.

[נעמה*]

שלום הכאב שבנפשי. האם את עדיין מסתובבת כאן באתר? הייתי מאד רוצה לדבר איתך / להתייעץ בקשר לשבר שאני בתוכו.

[אני_הילה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת את עצמי
נרגשת
דומעת..
שולחת את מי שרוצה לקרוא מה שכתבתי עכשיו בדף אחר שפתחתי באותה תקופה של צירי לידה
אין לי בכלל חברים
ומה שמצחיק זה שבמהלך התקופה האחרונה זכיתי להכיר חלק נכבד מהכותבות היקרות בדפים שלי
תומכות ותומכים נפלאים שחבקו אותי כשהייתי הכי קשה עם עצמי
אוהבת אתכם חברים שלי
תודה

[אני_הילה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ונעמה יקרה,אני אשמח לדבר איתך
תעשי סימן ואשלח לך את מספר הטלפון

[מחפשת*]

מאיפה משיגים אנרגיות?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפני רפי יעקובי פסיכולוג שעזב הפסיכולוגיה הקלינית
והמציא שיטה שנקראת
בית ספר לידידות