הכניסה לכלבים וילדים אסורה

חזרנו כרגע (רז בת הכמעט 12, בתי, ואני) מביקור קצר ועסקי במלון "כנען ספא" בצפת. ניסיתי להכנס ללובי כדי לדבר עם מישהי בקבלה, אך השוער אמר לי שלא אוכל להכנס ללובי עם רז, משום שהכניסה לילדים (עד גיל 14) אסורה.
התרגזתי, אבל לא היה למי. השוער אמר שאפילו אם מישהו ששוקל להתארח ובא לראות את המלון, לא נותנים לו להכניס את הילדים (אפילו ללובי).
אני חושב שכדאי לפתוח דף שיפרט עוד מקומות כאלו, שכדאי להדיר את הרגליים מהם, ואולי אף לעשות עליהם חרם צרכנים.

<רני מרחם על הילדים המסכנים של עובדי בית המלון, שלעולם לא יוכלו לראות איפה אבא ואמא עובדים>

מוסיפה לרשימה - גם לאחוזת הבריאות יערות הכרמל אסור להכניס ילדים - הכניסה מגיל 16 ומעלה.

שליחה על ידי זור* » 15 אפריל 2004, 14:05

יש בתי קולנוע שלוקחים מחיר מלא מתינוקות כדי שלא יביאו אותם לסרט.

מלון הרודס ויטאליס באילת, כולל הספא והמועדון (שמשמשים גם את אורחי המלון הנוסף באשכול, הרודס פאלאס, אבל לא עם ילדיהם, אפילו לא תינוק שקט במנשא).

במדינה שאת התינוקות והילדים מאפסנים בגן/ בית ספר, את החולים בבית חולים, את הקשישים בבית זקנים, את המשוגעים בבית משוגעים וכן הלאה אך טיבעי ("באופן טיבעי"...) שינהגו כך. כל מה שלא מתאים לפלאקט מורחק. אך מה הקשר בין הפלאקט למציאות? האם מישהו פעם טרח לחיות קצת במציאות ולבדוק- אולי היא יותר מתאימה מהפלאקט?
(המתעצבנת מכלילה ומקצינה, אבל רק כדי להבהיר את רוח דבריה)

הגענו לצימר עם תינוק בן חצי שנה(בזמנו:-) ) בעל המקום עשה פרצוף מוזר....... לקח לנו כמה שניות לקלוט, שזה לא פרצוף החיבה הרגיל שהתינוק שלנו מקבל . הוא אמר שלא מקבלים בברכה תינוקות בצימר! ושהם מעדיפים שלא יביאו ילדים! היינו בהלם! לא עלה על דעתינו לשאול כי זה נראה לנו כל כך ברור שבכל מקום יקבלו את בנינו בברכה! הבית הירוק בזכרון יעקב.

ואולי אף לעשות עליהם חרם צרכנים.
הצרכנים ביקשו את זה, רני. אני הייתי עדה לכל כך הרבה מקרים במלון בו אני עובדת, בו אנשים דרשו פיצוי והחזר כספם כי בכה לידם תינוק או השתולל עליהם ילד בבריכה.
אם לצימר שלך תשעה מתוך עשרה אנשים היו מבטלים כשהיו שומעים שאתה מקבל גם ילדים לחדר השכן, מה היית עושה?
זה מה שקורה במלונות. אנשים שואלים אם יהיו גם ילדים. הם הצליחו למצוא אצל מי לאפסן את שלהם, ואין להם שום ענין לסבול משל אחרים. אנשים משבחים באזניי את המדיניות החדשה של המלון: "כל הכבוד שהפסיקו כאן עם ילדים. כבר חשבנו לעבור לפסגת פלצנים הצפונית, אבל ניתן לכם עוד צ'אנס".

סליחה,

בכנען ספא, וגם ביערות הכרמל, וגם במצפה הימים (ואולי גם בעוד מקומות) מבהירים היטב שזה מקומות שלא מיועדים לילדים.

בתור מי שלפעמים רוצה מקום נופש שלא יהיו בו המוני ילדים צורחים בבריכה (מה שקורה בלא מעט מלונות בארץ, ובטח בעונה הזו), זה נראה לי ממש בסדר להודיע על כך מראש - ושלא תהיה כניסה. אלה המקומות שאני יכולה לסוע אליהם, ולהרגע מבחינתי. מה לא בסדר בזה?

ויש מקומות שאנחנו יכולים גם לסוע אליהם עם הילד. זה סוג נופש אחר מבחינתי, ואני שמחה שיש שני סוגים של מקומות.
אז חבל לי שהרגשת ש"סילקו" אותך. אבל בתור אורחת שם בעבר - אני חושבת שזה דווקא הוגן.

פלוני, את צודקת. אנחנו התארחנו פעם (לא יודעת איך העזנו), במלון כלשהו באילת (מג'יק פאלאס או משהו כזה). זו היתה חוויה מבהילה. בחדר האוכל, בבריכה...פשוט שאגה אחת אין סופית. קול צרחה עבה והמולה לא נפסקת. לא רק הילדים, הורים נובחים על ילדיהם, נשים זועמות על בעליהן, ילדים מפזרים אוכל וההורים לא מגיבים כי הרי זה אכול כפי יכולתך כזה, אנשים סוחבים אחד לשני מגבות נקיות בבריכה, רבים על מיטות שיזוף, התפרעות אחת מטורפת, לא ידענו אם לצחוק או לבכות.
הבעייה היא לא במלונות אלא בתרבות של המתארח.
מצד שני זה פשוט מטורף שאשה אחרי לידה לא יכולה לצאת למלון מפנק כי התינוק שלה איתה ושמשפחה לא תוכל לבלות במלון יחד. לצאת לצימר רומנטי עם ילדים זה ממש מתסכל ומיותר. (אולי רק לנו אבל כך היה).

מצד שלישי, הבנאדם בא לפגישת עבודה עם נערה שקטה (בדרך כלל) בת שתים עשרה. מה כל כך מסובך בלהסביר למי שאולי יתלונן שהילדה לא מתארחת שם?
רציתי בכלל לכתוב על החולי של החברה, ההפרדה הזאת של ילדים מכל מקום שמתנהלים בו הכאילו חיים.
אבל לא יודעת, יש פה גם ענין של תרבות התנהגות. לא רק של הילד והוריו אלא גם של מי ששומע בכי ילד. וזה הולך ביחד באיזה שהוא אופן.
ואם מישהו מתרגז מזה שילד נופל ובוכה, או שמח בבריכה ומתיז מים, אז משהו פה לא בסדר.
והמשהו הזה, לצאת נגדו זה לא כלכלי.

רציתי בכלל לכתוב על החולי של החברה, ההפרדה הזאת של ילדים מכל מקום שמתנהלים בו הכאילו חיים.

פעם הייתי באוניברסיטה, ומישהי הייתה שם עם התינוק שלו. והוא היה לחלוטין אטרקציה. חיובית, דווקא. נשיקות וחיוכים וכולם מסתובבים אחריו וזה.
זה היה מאד חמוד. ואז מרצה חכמה שלי העירה שמוזר איך האוניברסיטה היא סוג של מרחב שבו תינוק הוא אטרקציה. שזה לא טבעי שהוא שם. ואיך שהפכנו את האוניברסיטה למרחב שהוא בעצם לא אנושי מהבחינה הזו.
סתם. נזכרתי.

הבנתי שיש ארצות שבהם זה לא ככה, ואני באמת שואלת כיצד... כלומר, נכנסת שם אימא עם התינוק למספרה (מדובר נדמה לי בסין או יפן), איש לא רואה בזה משהו מוזר. הספרית עובדת, האימא מסתפרת, התינוק כמו שהתינוקות נוהגים לעשות, הופך כל דבר שנקרא לדרכו וטועם... וכולם נשארים רגועים. (בת דודתי כתבה לי את התמונה הזו שהיא ראתה ורק איני זוכרת אם זה היה בסין או ביפן...)

מצד שני עם כל הכבוד לגבול הזה, הבן אדם רצה לדבר עם משהו בלובי ולא לבלות שם במשך היום.
יש גבול לכל טיפשות!

נזכרתי בעוד מקום מעצבן במיוחד: בשנה שעברה נסענו כקבוצה לביקור ב יקבי רמת הגולן בקצרין .
הביקור היה מתואם מראש ומשולם כמובן. אף אחד לא טרח לספר לנו ש לא קורה כלום במפעל בעונה הזאת של השנה. עמדנו שם כמו מטומטמים וצפינו במסילות נעות ריקות בלי בקבוקים ושום תהליך מעניין על רקע ההסבר של המדריכה.
כשישבנו בלובי וחלקנו עשו קניות, וחלקנו האחר טעם טעימות, והילדים שיחקו בכיף ובשקט יחסי על הרצפה הרחבה (וריקה ממבקרים). עובדי המקום לא הפסיקו להעיר לנו בזעם, שוב ושוב: "להוציא את הילדים! זה אי אפשר ככה! אנחנו מאד מבקשים! נו באמת!"
היה מגעיל.
אני חושבת שהם מורגלים בביקורי ילדים עם מורים שגוערים בילדים כל הזמן, ואנחנו ישבנו ולא גערנו, כי הם באמת לא הפריעו ולא הזיקו לשום דבר, וזה התפרש להם כזלזול בהם או משהו כזה.
בכלל, זו תופעה כזאת. אנשים רואים שההורים לא מציקים לילדים שלהם במקומות ציבוריים, ומניחים להם , נגיד, לדבר בקול רם (בניגוד לכלל עם ישראל החרישי) ומרגישים שזה איכשהוא על חשבונם שההורה לא משתיק את הילד שלו.
כשרואים אמא שגוערת בלחישה רועמת: "שקט! לא עכשיו! איך אתה מתנהג!!" אז יש מן נינוחות, הכל בשליטה. האמא עושה את תפקידה ואפשר להירגע.
(ויש גם להיפך כמובן. שמחייכים בהנאה למשמע הילד המדבר בהתלהבות ושואל שאלות. )

בצימר שהיינו יש רק יחידת אירוח אחת, כך שהטיעון הזה לא תקף. הם מפחדים שילד יהרוס להם את החדר(!) כך הוא אמר . להזכירכם,בן חצי שנה

שמוזר איך האוניברסיטה היא סוג של מרחב שבו תינוק הוא אטרקציה
ספריה של אוניברסיטת חיפה. פעוט שקט במנשא. לא הסכימו שאכנס אתו.
האלטרנטיבה שנמצאה: הוא נשאר עם אחי (ועם אחותו). שלושתם יחד חוללו מהומה הרבה יותר גדולה מזו שהיתה אילו היה אחד אתי ואחד אתו.
חלם.

מיץ פטל -

אפשר היה לקבוע את הפגישה העסקית עם הבן אדם בבית קפה נחמד בצפת (יש שם קניונית קטנה למטה), ואז בת ה-12 ממש לא היתה בעיה. יכול להיות שזה נראה קטנוני, אבל אלה התנאים במקום, ועל זה אנשים משלמים לא מעט בשביל להגיע לשם.

נכון שגיל 12 הוא אחר מגיל שנתיים, אבל שמו את הגבול איפשהו, ולדעתי אפשר לכבד אותו.

אגב, היתה לפני כמה חודשים כתבה בהארץ" על מקומות ידידותיים לילדים, לעומת מקומות שהם לא. אם אני זוכרת נכון - הדיון הזה התנהל שם. אני אנסה למצוא קישור אולי.

סתם אנקדוטה:
קרובת משפחה שלי מעורבת בפעילויות תרבות לבתי ספר (הצגות, קונצרטים, מופעי מחול וכו'). היא אומרת שעם הילדים אין שום בעיה לרוב, מי שעושה את רוב הרעש זה המורים. או שהם מקשקשים בינם לבין עצמם או שהם עסוקים בלצעוק: "שקקקקקקקקקקקקט".

וכשאני חושבת על זה, הדבר שבאמת הכי מפריע (לי) בנוכחות של ילדים במסעדות/מלונות וכו' זה האינטראקציה שלהם עם ההורים....

אני חושבת שהם מורגלים בביקורי ילדים עם מורים שגוערים בילדים כל הזמן, ואנחנו ישבנו ולא גערנו, כי הם באמת לא הפריעו ולא הזיקו לשום דבר, וזה התפרש להם כזלזול בהם או משהו כזה.
זה מזכיר לי שני דברים - את אחד המתנ"סים שבהם נהגנו להתארח כקבוצה ובו פשוט היו משלחים בנו מבטים מזרי אימים על זה שאנחנו לא נוזפות בילדים. הילדים פשוט שיחקו להנאתם, ולא עשו שום נזק בלתי הפיך, למעט אולי לקלקל לבעלות המקום את העיצובים המרהיבים שלהן. היו גם נזיפות בעל פה שבפירוש אמרו שזו הבעיה - כל ההורים פה שומרים על הילדים שלא יקלקלו (נגיד הוחלט לעשות יום מחזור והחלל מולא בבקבוקים וקופסאות חד פעמיות, כולל קרטונים שנמעכים מטבעם. אז מה? שהילדים ישבו בחיבוק ידיים ויסתכלו?) חוץ מכם.
והשני לא מזמן, בעת ביקור בגן המדע במכון וייצמן, שהוא מקום יפהפה ומרתק, התארחה באותו זמן איתנו קבוצת תיכוניסטים. אני הייתי המומה. פשוט המומה מאיך שהמורות שם צרחו וצווחו והשפילו ודיברו בגסות אל נערים, עוד-שנייה-בוגרים. כל מה שנותר לנערים הוא להפעיל מחאה שקטה ולחלוטין לא להתעניין במה שניסו ללמד אותם, למרות שהמקום הזה, לו רק היו נותנים להם לעשות בו כאוות נפשם, מאפשר ומזמין כל כך הרבה לימוד חווייתי, שזה פשוט כל כך מעוות וכל כך מבוזבז.
והיחס הזה אל אנשים בוגרים כאילו הם.. לא שילדים קטנים ראויים ליחס כזה, אבל זה פשוט מזעזע. אורנה נדמה לי כתבה על זה פעם, איך החברה שלנו לא נותנת לקטנים להיות קטנים ולגדולים להיות גדולים. נערים בגיל הזה הפכו עולמות בתקופות שונות בהיסטוריה. לכן אפשר להתייחס לילדה בת 12 כמו לתינוקת מפריעה.
הרי ההפרעה, כמו שאמרו פה לפני, נעוצה בתרבות של האנשים, ורובה אם לא עיקרה נובעת מההורים ולא מהילדים, והצעקנות בבתי מלון נובעת רובה אם לא עיקרה מצוות הבידור הצעקני של המלון ומהצרחות האלה: "לא שומעים אתכם! יותר חזק!"
שאת זה הילדים שומעים החל מהפעלות הליצנים הכפויות בימי ההולדת שלהם ועד לפעולות בצופים (לילה גרה שלוש שנים ליד פארק גדול בגבעתיים, שאיכלס אינספור מסיבות ליצנים ופעולות צופים), ובסוף עוד באים אליהם בטענות.

הייתי עם ילדיי באמריקה בספטמבר. כמה שאנחנו אוהבים להשמיץ את האמריקאים, בעניין זה היו לי רק חוויות טובות. ב כל מסעדה שהייתי בה, כולל בר'ח 57 במנהטן בדיינר מפואר, מיד שלפו כסאות להגבהת הילדים, מיד פרשו פלייסמטס (מפות) מנייר וכל ילד קיבל כוס עם צבעים לצייר. בכל מסעדה וקניון וכו', משטחים להחתלה (לא הייתי צריכה כבר אבל נהניתי לראות), וגם במלון שהתארחנו קיבלו את פנינו בסבר פנים יפות ומתנות קטנות לילדי ם(שלא כוללים ג'אנק פוד). ראיתי הרבה יותר פרצופים מחייכים למראה הילדים שלי (תאומים בני שלוש ומשהו) ממה שאני רואה בתל אביב. יש מה ללמוד מהם.
הבוקר הלכתי לשתות קפה עם בתי בבית קפה שכונתי. כל מה שהיה להם שם ( ורק אחרי שביקשתי) היה איזה כיסא תינוקות מטונף שבכלל לא מתאים לגיל. אז קראתי לבעל הבית והערתי לו על כך. הוא אמר שייקח לתשומת ליבו, נראה אם אכן כך.
אני מסכימה עם מי שכתב פה על כך שמאפסנים ילדים, קשישים וכו' ולא רואים אותם ברח' אלא בדרך לגן או לביה"ס. מצד אחד אומרים: ילדים זה שמחה, רק שלא נראה אותם בבקשה.
ובעניין הזה לדעתי המסעדה ב'דיאדה' רק מדגישה ומנציחה את העניין הזה. עצם זה שיוצרים מקום אחד ידידותי לילדים אומר הכל.

רגע רגע, יש המון מקומות ידידותיים לילדים בארץ! אפילו המלון של ענת היה נחמד וידידותי לפני שהם החליטו לעבור למדיניות של אפלית גיל. (השתנתה ההנהלה או משהו?)
אני חושבת שרני כתב פה על המלון-נגד-ילדים דווקא בגלל שזה חריג, לא בגלל שזה נפוץ.

זה היה מאד חמוד. ואז מרצה חכמה שלי העירה שמוזר איך האוניברסיטה היא סוג של מרחב שבו תינוק הוא אטרקציה. שזה לא טבעי שהוא שם. ואיך שהפכנו את האוניברסיטה למרחב שהוא בעצם לא אנושי מהבחינה הזו.
יש הרבה מקומות, לצערי שתינוק הוא אטרקציה. לדעתי, מכיוון שאנו לא רגילים שתינוקות מגיעים למקומות מסויימים, פתאום הם אטרקציה.

פעם הייתי באוניברסיטה, ומישהי הייתה שם עם התינוק שלו.

יפה שהצליחה להכנס לאוניברסיטה. אני הלכתי פעם מהבית שלי לאוניברסיטה עם בתי והעגלה (למה לא מנשא? כי היה אמצע היום, בקיץ, וחם, ובאותו יום ספציפי עגלה היתה נוחה לי יותר). נראה לי שהלכתי בערך עשרה קילומטר נוספים לדרך שאני הולכת בה בדרך כלל כדי לעקוף את כל גרמי המדרגות.

בקיצור, האוניברסיטה מצויינת לאנשים ללא ילדים ועם זוג רגליים בריאות.

רציתי לשתף בחוויות שלנו ממלון מצפה הימים הנחשב(?)-
התארחנו שם פעמיים-
בפעם הראשונה מ-א-ד נהננו. בזמנו (לפני שלוש שנים) עוד היה אפשר להביא ילדים בכל הגילאים(אבל לנו עוד לא היו). היו שם כמה ילדים קטנים וזה ממש לא הפריע.
מרוב שנהננו חזרנו שוב לאחר שנה ואז לא היו שם ילדים. היו שם כמה קבוצות שהגיעו דרך ועדי עובדים או משהו כזה, שעשו כל-כך הרבה רעש-צעקות בחללים הציבוריים, ושימוש בפלאפונים בכל מקום (למרות האיסור המפורש בהוראות המלון). היה בלתי נסבל. מרוב עצבים נאלצתי להכנס לתפקיד ה"מלשנית". בחדר אוכל-הייתי מדווחת לעובדים מאיזה שולחן שמעתי צלצול פלאפון, כדי שהם ילכו להעיר להם. נראה לכם שזה עזר? קדחת. להזכירכם-לא היה ילד אחד במלון כל הימים שהיינו שם. במיוחד הפריע לי שאף אחד מעובדי המלון לא העיר לאורחים המפריעים על התנהגותם.
מסקנה - הבעייה היא המבוגרים ולא הילדים. גם כשילדים עושים רעש, יש סוגים שונים של רעש. יש התפרעות חסרת מעצורים שאינה מתאימה לשום מקום ציבורי, והורים רבים מעדיפים להתעלם ממנה, ולתת לציבור "להנות" ממנה. לעומת זאת יש קולות ילדים משחקים ושמחים "נורמליים" שאין סיבה שיהוו מטרד בחברה שרואה את ילדיה כחלק ממנה, ולא כנספח מציק.
אני מסכימה מאד עם מי שאמר פה שהבעייה נעוצה בנורמות ההתנהגות של החברה שלנו, ולא בילדים שרק מחקים את התנהגות הוריהם.....

כשהייתי נערה בקיבוץ הכניסה למועדון לחבר היתה אסורה על ילדים וכלבים....

הילדים פשוט שיחקו להנאתם, ולא עשו שום נזק בלתי הפיך, למעט אולי לקלקל לבעלות המקום את העיצובים המרהיבים שלהן.
זה לא כל כך יפה לזלזל במשהו שחשוב לאחר ושהוא הקדיש לו זמן ומאמץ

_מה נסגר עם אנשים במדינה הזאת?
הגם שאני מסכימה נלהבות עם הטענות כאן בדבר מציאות 'מעלימת' ילדים, הרי שכדאי שתדעו כי בהשוואה לארה"ב, המציאות כאן הרבה יותר אוהדת...
כשעברנו לגור בבוסטון, חיפשנו דירה במשך חודשים ארוכים, עד שלבסוף מצאנו מפלט בבנין פלצני של חֶברה המתמחה בשיכון נתינים בין-לאומיים. בשאר המקומות, הוצהר שחור על גבי מודעה: "no pets , no children". לנו המשפט הזה עשה צמרמורות בכמה הקשרים מתבקשים, אבל שם הוא נתפש כהוראה סבירה ביותר. לפחות בענין השכרת דירות, לא נתקלתי בארץ בהוראות מחרידות שכאלה.
אבל, כן, יש עוד מקום ע-נ-ק-י לשיפור, ומאבק צרכני נשמע לי דווקא דרך ראויה ביותר.

בדיוק היום דיברתי עם חברה שלי. הם מחפשים דירה להשכרה באזור מודיעין. הם ראו משהו נחמד אבל בעלת הדירה דורשת שוכרים ללא ילדים!
מעניין מה היא תעשה אם דיירת שתיהיה בדירה פתאום תכנס להריון.
כמה עצוב.

שליחה על ידי זור* » 18 אפריל 2004, 21:44

כשהייתי נערה בקיבוץ הכניסה למועדון לחבר היתה אסורה על ילדים וכלבים
אצלנו אסרו על הרפתנים והכלבים

אני לא נתקלתי עדיין במקומות בילוי בארץ האוסרים על כניסה עם ילדים אבל אשמח לשמוע על כאלה בכדי להדיר רגלי מהם ולדאוג שאנשים בסביבתי הקרובה יעשו זאת.

תחנת הרכבת בנהרייה. לא מקום הבילוי הקבוע שלי, אבל מידי פעם אין אלא להשתמש בה.
הבת מוציא חוברות קטנות של לוחות זמנים מהסטנד ומביאה אותם אליי. לא מקמטת, לא זורקת על הרצפה. רק הובלה. הקופאית מתעצבנת ואני מבטיחה שאחזיר את כל החוברות למקומן לכשתגיע הרכבת. תוך כמה דקות, שאין בהן שום התרחשות חדשה, הקופאית דורשת בתוקף שאפסיק את המשחק הטיפשי והמזיק. הבת מוחה והרכבת מגיעה...

בעלת הדירה דורשת שוכרים ללא ילדים!
בתור מי שהילד - המאד לא מזיק שלה - הספיק עד כה למלא חלק נרחב משטח הקירות בבית בטביעות ידיו החמודות והמלוכלכות, לצייר על הרצפות בעפרונות, לצבוע חלק מהקיר החיצוני בגואש וללכלך בכל דרך אפשרית את הריהוט בסלון - אני מבינה את בעלת הדירה!
(מזל שהדירה שלנו היא בבעלותנו)

אני גם מבינה מקומות שמגבילים כניסת ילדים. כמו שציינה כאן פלונית קודם, יש גם מקומות שניתן לבלות עם כל המשפחה וגם מקומות שמוגדרים כרומנטיים גרידא בלי רעשים לא צפויים. ומה לעשות שילדים בתור היותם מלאי חיים לא מתאימים למקומות הללו שנדרש שם בעיקר שקט.
לא ברור לי על מה ולמה יוצא הקצף.

עוברת - בשביל זה לאסור מגורי ילדים בדירה? הרי את אותו הנזק יכולים לעשות ילדים אורחים...
בדירות ה"שמורות" יש בד"כ סעיף המחייב את הדיירים להחזיר דירה מסוידת. זה פותר את רוב הבעיות שהזכרת.

לא, בשביל זה להעדיף שוכרים בלי ילדים (לרוב הזוגות בלי ילדים אין ילדים אורחים).

אגב, בגלל זה גם מעדיפים להשכיר דירות לזוג או לשתי נשים (גברים לבדם חשודים בהזנחה ולכלוך), לאנשים בלי כלבים ולמי שלבוש יפה ונראה מסודר. הרי עדיף למשכיר מראש למקסם את סיכויין לקבל בחזרה דירה במצב טוב ולא לריב עם השוכרים על סיוד וניקוי בתום תקופת השכירות, לא?

<עוברת לא שכרה דירה מימיה, מה אתם בכלל מקשיבים לה?>

יש בדיחה שמספרת על הורים עם ילד בן חמש שמצאו דירה להשכרה ובלי ילדים. הם שלחו את הילד לדפוק בדלת. הבעל הבית פתח את הדלת. הילד אמר לו: אני רוצה לשכור את הדירה. אז הבעל הבית אמר: אנו לא שוכרים אותה למי שיש לו ילדים. אז הילד עונה: אין לי ילדים. אבל יש לי זוג הורים. התשובה מצאה חן בעיני הבעל הבית והוא שכר את הדירה להם

הערה:
בקניון דיזינגוף סנטר, בתל-אביב,
מותר (כן, כן, מותר!) להכנס עם כלבים,
בתנאי שהם לא עושים את הצרכים שלהם בפנים (בעליו של הכלב ייענש..).

זה הקניון "הרשמי" היחיד שנתקלתי בו עד כה עם גישה כזאת לכלבים..

שלום לכולם
קודם כל: אני לא מבינה מה זה הדבר הזה?
הכניסה אסורה לילדים ולכלבים? מה פתאום יש פה השוואה שכז? בהחלט יכלו למצוא ניסוח יותר טוב!
אני יכולה להבין בתי מלון שאוסרים על הכנסת ילדים בגילאים מסויימים, במיוחד אם זה בית מלון רומנטי ויוקרתי וכדומה, כי הילדים עלולים להתפרע ולהרוס דברים, אבל עדיין, יש גילאים שבהן ילד מרעיש לא גורם נזק. לדעתי צלילי הנאה או גם בכי של תינוק זה הצליל הכי מתוק בעולם. אני מבינה שילד מתפרע זה לא הדבר הכי רצוי במקומות הנ''ל, אבל אם הם יקדישו אזורים שיהיו לילדים ובהם אנשים שישגיחו עליהם זה יפתור את הבעיה! אם ישנ צרכנים שלא רוצים ילדים בוכים בחדר הסמוך אפשר להקדיש אזורים של חדרים כמו קומה או שתיים מבית המלון ובהםפ לא יתארחו ילדים אבל מה פתאום להרחיק אותם בצורה כזו? כך בית המלון יוכל להנות משני סוגי האורחים ולאו דוקא מאלונ שלא אוהבים רעשי ילדים.

שליחה על ידי גלי* » 20 מאי 2004, 22:57

ההשוואה היא בהחלט במקום. אנשים יוצאים מנקודת הנחה מוטעית וכוללנית. ילדים הם בלגניסטים וכלבים הם תוקפניים - או משהו בסגנון. הם לא יאמינו לך אם תגיד להם: אבל הילד שלי או הכלב שלי הם לא כאלה. מבחינתם כל ילד או כלב הם חסרי הקשבה לחלוטין לקודים חברתיים - מה שכמובן לא נכון.

מסעדת בראסרי במלון המלך שלמה באילת. היינו שם עם שלושה ילדים שכמעט פירקו את המסעדה, והתייחסו אלינו מאוד יפה.

no pets, no children, no jews
היינו הך מבחינתי.

למי שלא יודע: למעיין חרוד מותר להכנס עם כלבים, מלבד לבריכה עצמה (כלומר - מותר למעיין אסור לברכה).

במרפאה עצמאית שביקרתי בה צעקה עלי הפקידה כשהינקתי את בתי:"מה זה פה? אי אפשר להניק פה תסלחי לי וגם לא לדבר בפלאפון וגם לא להכניס לכאן כלבים אם כל הכבוד יש גבול לחוצפה"???!!!

רגע, איך הינקת ובו בזמן דיברת בסלולרי ו הכנסת לשם כלב?
לפעמים נדמה שכמו בסרט מדע בדיוני נלכדנו בטור של אפרים קישון זצ"ל...
:"מה זה פה? אם כל הכבוד יש גבול לחוצפה"?

לא דיברתי בסלולרי ולא הבאתי את כלבתי רק הינקתי והיא השוותה פעולה זו לשתי האחרות בחוכמתה

מהנסיון שלי כבעלת צימר:
אצלנו מותר להביא את הכלב.
כל הכלבים שהתארחו אצלנו היו חמודים ומחונכים (וגם הבעלים שלהם) והבעיה
העיקרית היא שבישוב שלנו כל הכלבים משוחררים ולפעמים כלב עירוני קצת נבהל מהם.
חוץ מזה צריך לנקות בפינצטה את השערות מכל מקום כדי שהאורחים הבאים אפילו
לא ינחשו מי התארח לפניהם. (זה יכול להגעיל את חלקם).

בקשר לילדים- אני אוהבת שהם באים אבל אם בבקתה ליד יש זוג, אז גם צחוקים
וריבים קטנים יכולים להפריע.
הצעה שלי- ללכת לחופש זוגי לא בתקופות החופשים. רוב הסיכויים שסתם סופ"ש לא
יהיו הרבה ילדים בסביבה. הכי טוב- בחורף...

אני יודעת שלא כולם אוהבים כלבים, אבל קשה לי עם תגובות סביבתיות כמו "אם לא תלכי מפה, אקרא לפקח". אני תמיד אוספת את הקקי שלה, ואני מרגישה שזו שינאה כלפי הכלב שלי או כלפי אחרת לא מבינה את זה. אני תמיד מרימה את הקקי. זה נורא לא נעים לצאת מהבית עם כלב בידיעה שאני אקבל פידבקים כאלה מהסביבה, למרות שזה כמעט לא קורה. אני חושבת שהיא פשוט שונאת כלבים. ורצתה להעמיד אותי במקום כי מישהו הרגיז אותה בסופר, אין לדעת.

חופים עם אפשרות לינה, מדורה והכי חשוב כלבים, יש חופים שמתרים את זה בארץ ?