הלידה השקטה שלי

יוטי_בעיר*
הודעות: 907
הצטרפות: 05 אפריל 2009, 21:21
דף אישי: הדף האישי של יוטי_בעיר*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי יוטי_בעיר* »

לונדונית יקרה,
דבר ראשון אני מסכימה עם כל מה שרסיסים כתבה מעלי במיוחד לגבי המקום שנותן להתאבל. זה תהליך שצריך לעבור, אי אפשר להתחמק ממנו, כמה שהוא קשה הוא גם זה שמשחרר אותך.
ממה שאת כותבת עולה התחושה של לחץ שמופעל עליך להתמודד כבר ולהמשיך הלאה. יכול להיות שהלחץ הזה גם מגיע ממך כלפי עצמך? שאת לא מרשה לעצמך להיות באבל אמיתי? אולי את בעצם זאת שקשה עם עצמך ופחות הסביבה שלך? אני רק מציעה רעיון למחשבה.
דבר שני רציתי להציע צורת הסתכלות אחרת על הקושי והיאוש שמלוים אותך. בעיקרון זה נורא, את במצב רוח רע מאד וסובלת מבלבול ואפילו הייתי אומרת דיכאון. על פניו זה הכי קשה שאפשר לתאר.
עם זאת, מצבים כאלה מביאים בדרך כלל לשינוי האמיתי, עוזרים למצוא פיתרון ונותנים גם כוחות לשנות.
מתוך היאוש עולים הרעיונות הטובים והפתרונות.
ממש ככה, צריך לרדת לקרקעית ופתאום לגלות מה עושה את השינוי. לא המצאתי את זה, זה דבר ידוע בחוקי ההתמודדות עם דברים קשים במיוחד :-) .
את בדרך הנכונה, כמה שעכשיו זה לא נראה ככה.

שולחת לך חיבוק של תמיכה והכלה וחמלה
לונדונית*
הודעות: 42
הצטרפות: 30 יולי 2009, 13:10

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי לונדונית* »

נפלאות שלי, אתן מדהימות וצודקות ומבינות אותי והכל נכון.
אני שומעת וחושבת על כל מה שיש לכן לומר ומנסה להתחזק.
יוטי, לי באמת קשה עם עצמי. זה מאוד מאוד נכון. אבל זה לא סותר את הסביבה. הסביבה שלי לא מקבלת, לא תומכת, לא מכילה ולא מבינה.
לא מזמן שמעתי על מישהי שאמרה עלי שאני צריכה טיפול, ככה סתם כי פגשה אותי והיתה בטוחה שהיא מרכז חיי והיא לא. ובאותו זמן לא התאים לי להשקיע נפשית בשיחה מדי ממושכת איתה. או כל מיני נשמות טובות שאוהבות יותר מדי את עצמן. לאנשים שסביבי (לא הממש ממש קרובים) אין מקום לצער שלי ולא הבנה, הם מצפים ממני ל- ה כ ל כרגיל. לא יודעת למה אני גורסת את זה בכלל ולמה זה מכאיב לי, אבל זה פה וזה קיים ורק פה אני יכולה להגיד את זה בקול.
אני מרגישה (במקום מאוד פנימי ואמיתי) שאני צריכה פוש קדימה פוש שייתן לי כוח להמשך החיים. והפוש הזה קצת קשה לו לבוא...
ובאמת, רסיסים, נראה שאת צודקת אבל אני עובדת על זה. ומאוד מנסה להרגיע ולתת אמון - עם כל המשמעויות...
תודה לכולכן
יוטי_בעיר*
הודעות: 907
הצטרפות: 05 אפריל 2009, 21:21
דף אישי: הדף האישי של יוטי_בעיר*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי יוטי_בעיר* »

אני יכולה לומר לך שגם כשיש תמיכה מסביב יש בדידות.
זה קורה לכולם בתהליכים קשים של אובדן או התמודדות קשה. גם כשאנשים נורא רוצים, הם לא תמיד יכולים להבין את הכאב שלנו ותמיד נרגיש שלא מבינים אותנו. אחד הדברים שלומדים זה להתמודד עם רגשות קשים לבד. זה משבר וזה קשה אבל זה מלמד המון על עצמנו, אנחנו מגלים כוחות שלא ידענו שקיימים בנו לפני כן.
אם תסתכלי על עצמך שניה מהצד תראי שכן יש לך את הכוחות האלה, שגם שנראה לך שלא היה לך כוח להתמודד ולקיים חיים נורמלים עד עכשיו- זה בעצם מה שעשית.
זה נשמע בלתי נסבל להיות לבד בתוך כל ההתמודדות הזאת אבל את עושה את זה, את כן חיה ומתמודדת. את מרגישה חלשה אבל בעצם את מאד חזקה.


לא יודעת למה אני גורסת את זה בכלל ולמה זה מכאיב לי
כי זה קשה וכואב. זכותך להרגיש ככה.
אני שמחה שאת יכולה לדבר על זה פה. פה זה המקום בשבילך עכשיו להוציא הכל.

שתהיה שבת שלום (())
לונדונית*
הודעות: 42
הצטרפות: 30 יולי 2009, 13:10

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי לונדונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום לכולן!

אני פה בחזרה. מחכה לכן. אולי נשארה מישהי למזכרת מהתקופה ההיא שכל כך חוזרת...
לא, זה לא קרה שוב חס וחלילה. רק שאנחנו חיים במעגלים שחוזרים ובאים ולוקחים אותנו לפעמים למקומות שלא ממש מתרפאים...

יש לי היום תינוק! אחד מדהים שצריך רק לצבוט ולחבק ולטרוף כל היום. והוא חכם ומאיר ותרופה אמיתית!!! כבר בן שמונה חדשים הגוזל כמה שהזמן עף...

אז באמת לקח לי זמן להביא אותו, הזמן שכל הרופאים והמרפאים למיניהם דיברו עליו בחכמולוגיה יתירה... חדשיים פחות משנתיים לאחר האובדן הקשה שלי הוא נולד.
היה הריון משמח ומפחיד כאחד. היו רגעי שבירה וזכרונות כאובים והיתה שמחה ענקית על המתנה הצפויה. היה פחד מהבלתי נודע, ממה שעלול לקרות ומהבריאות של הילד החדש והרגעים הראשונים היו בלתי נתנים לתפיסה.

עד כאן הכל כל כך טוב ויפה ומרגיע. ובכל זאת יש קשיים... אני לא מתביישת לדבר עליהם אני רק צריכה את היכולת להביע ולפשט אותם...
אורלי_נ*
הודעות: 604
הצטרפות: 09 ינואר 2011, 10:49
דף אישי: הדף האישי של אורלי_נ*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי אורלי_נ* »

וואוו :-)
( ( ) )
אורלי_נ*
הודעות: 604
הצטרפות: 09 ינואר 2011, 10:49
דף אישי: הדף האישי של אורלי_נ*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי אורלי_נ* »

טוב, לא יוצא לי חיבוק.
אז חיבוק :-)
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

שלום לך אישה יקרה ואמיצה !! כל-כך משמח לשמוע גם כאן על התינוק החמוד שנולד לכם לפני כשמונה חודשים !!!

את יודעת שיש לך כאן מעגל נשים שזמינות לחבק ולהכי את הקשיים, הכאבים כמו גם את רגעי השמחה והאושר. יכולה לשתף עוד לפני שחשפת את קשייך, שעבורי, הגידול של התינוק נולד אחרי הלידה השקטה היה מסע מאד מאד מאד מורכב נפשית\ שקעתי לתהומות ועליתי לגבהים. התינוקת שאבדה לי שידרגה את האמהות שלי בכמה וכמה רמות ודרגות והביאה אותי באובדנה הכואב לגלות בתוכי שכבות הרבה יותר עמוקות של אהבה כמו גם פחד. ועוד אשתף אותך, שהיום, במרחק שבע שנים וארבעה ילדים חיים שנולדו תודה לאל אחריה, אני מרגישה שהדבר הזה, שתפס בעבר חלק כל-כך משמעותי ממני, הוא היום רק עוד נקודה על הרצף של מסע חיי ואני מסוגלת כבר לדווח על זה בלי צורך להסדיר נשימה ולב, בלי דמעות ואפילו בלי דקירה של כאב.

שולחת לך חיבוק גדול גדול של אהבה ותמיכה (())
ב_עילום*
הודעות: 558
הצטרפות: 25 יוני 2005, 16:36

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי ב_עילום* »

איזה יופי.

(())


אני אשמח אם תשתפי.

אני חושבת שאני עדיין נושאת איתי כאב, אשמה ובושה על איך שהייתי ואיך שתיפקדתי כשנולדה בתי לאחר לידה שקטה ולקרוא כאן מניסיונן של אחרות- שזה טבעי ואנושי להיות כך, להתנהג כך ולהרגיש כך- זה עוזר לי אפילו היום (כבר די הרבה שנים אחרי)
מנטרה*
הודעות: 349
הצטרפות: 10 אוגוסט 2009, 20:07

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי מנטרה* »

תודה רב העל העדכון,
אני מאד שמחה לשמוע על התינוק החדש.
שתדעו הרבה בריאות ואושר!
דני*
הודעות: 64
הצטרפות: 29 יוני 2003, 23:01

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי דני* »

לפני שלושה וחצי שבועות איבדתי את התינוק שלי. הוא הפסיק לחיות. עברתי לידה. בעלי כתב את הסיפור שלנו בדף לידה שקטה גברית.
אני בבית עכשיו. מטפלת הרבה בילד שלנו וגם הרבה לבד. עצובה. נורא רוצה לדבר ולשמוע מאנשים שעברו את אותו דבר.
קראתי את כל הדף פה, וכל כך שמחתי לקרוא את העידכון האחרון. מוזר לי העיתוי שבו עידכנת, לונדונית. הרבה זמן לא כתבת ובסוף עידכנת בחדשות המשמחות בדיוק אחרי מה שקרה לי. זה נותן תקווה.
מנטרה*
הודעות: 349
הצטרפות: 10 אוגוסט 2009, 20:07

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי מנטרה* »

דני יקרה,
מקשיבה לך.
מנטרה
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

גם אני כאן מקשיבה וזמינה עבורך. כתבתי גם בדף שבעלך פתח שאם תרצו בשלב כלשהו להיפגש גם באופן לא וירטואלי, אתם מוזמנים ליצור קשר. את הסיפור שלנו את יכולה לקרוא בדף לדמותך הנעלמת . ((-))
דני*
הודעות: 64
הצטרפות: 29 יוני 2003, 23:01

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי דני* »

בימים הראשונים רק בכיתי כל הזמן. שבר עצום. תחושה חזקה שהכל השתנה ולא יהיה לעולם יותר אותו הדבר. ושהתינוקי הקטן הזה, למרות שעוד לא נולד ועוד לא תפס מקום פיסי בחיים שלנו, כבר כל כך היה שם, ופתאם הוא כל כך חסר. בתוכניות שלנו, בראש שלי. בכל מה שהתכווננו אליו בחודשים האחרונים. ואז באה איזו עליה ומצב רוח קצת יותר טוב. והשבוע היו כמעט ארבעה ימים שלא בכיתי. הרגשתי בסדר. ואז שוב חזרה ההרגשה הרעה. אני יודעת שזה בא בגלים. זוכרת את זה כל הזמן.
עכשיו מאד עצובה. ומאד חרדה. גם ככה אני טיפוס שנוטה להיות חרדתי מכל מיני דברים, בריאותיים בעיקר. ויש לי גם את הבעיות הבריאותיות המסויימות שלי שהופיעו אחרי לידת בני (כמעט שנתיים וחצי). ואני נורא מפחדת. מפחדת שזה קרה בגללי, בגלל הגוף שלי על בעיותיו. מפחדת שזה יקרה שוב, ושאין מי שיעזור כי גם רופאים לא מבינים יותר מדי. מפחדת נורא נורא שלא יהיו לי יותר ילדים. זה העניין. זה מה שכל הזמן יושב לי בראש. כאילו אני מרגישה שעם מה שקרה אני יכולה להתמודד, אנחנו נעבור את זה. אבל אני נורא רוצה איזה הבטחה לעתיד שמח, ונכנסת למחשבות רעות מאד עם עצמי ופחדים שאולי לא יהיה. והכל מתערבב. המציאות האובייקטיבית, עם הפחדים שלי, וקשה להכניס דברים לפרופורציה. וקשה למצוא כוחות לעשות דברים. כולם אומרים לי שאני צריכה להתחזק, ואני מנסה כמיטב יכולתי לטפל בילד שלי, בעצמי, בבית. אבל זה קשה מאד. לא רוצה להיות מונעת מפחדים, יודעת שזה לא תורם ולא מצליחה להפסיק.
אורלי_נ*
הודעות: 604
הצטרפות: 09 ינואר 2011, 10:49
דף אישי: הדף האישי של אורלי_נ*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי אורלי_נ* »

מקשיבה לך. שולחת לך חיבוק. אני חושבת שאת לא חייבת להיות חזקה כל הזמן. הזמן הוא מרפה בפני עצמו. פשוט תהיי. שוב חיבוק.
לונדונית*
הודעות: 42
הצטרפות: 30 יולי 2009, 13:10

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי לונדונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

דני, יקרה שלי!

אני כל כך איתך וכל כך מבינה. רוצה לחבק אותך חיבוק ארוך ומחמם מאוד. ועוד אחד ועוד.
זוכרת במוחש את הפחד, הכאב העמוק והחותך והחרדה מהעתיד.
וכל החילופי רגשות האלו, מהחלק של השליטה במצב עד היאוש והחרדה, תיקוה וייאוש, הפחד, העצב והאמונה זה נורא נורא קשה ומבלבל. קחי לך את הזמן.
הניחי לעצמך להרגע וגם לבכות, זה עזר לי אגב, כל בכי וכל דמעה הביאו אותי קדימה, העבירו אותי שלב והשאירו חלק קשה אחד מאחורה. ועוד אחד ועוד אחד.
עד היום אני דומעת על המלאך הקטן שהיה ואיננו, אני לעולם לא אשלים עם אובדנו, רק ששמתי רטיה על המכה וניסיתי להשתקם.
התחזקי בתיקוה. כמו שאמרו לי כולם, עוד יבואו ימים טובים, את תתחזקי, תעברי את הכאב החותך והחד הזה והמכה תתרכך.
אני השקעתי המון המון בילדים שהיו לי אז וזה חיזק אותי מאוד.
גם השקעתי הרבה בלהרות שוב, וגם זה עשה לי טוב כשזה קרה, אם כי האובססיה הפריעה כנראה לתהליך.
אני אשתדל להיות כאן בשבילך כשתכתבי.
(()) (())
לונדונית*
הודעות: 42
הצטרפות: 30 יולי 2009, 13:10

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי לונדונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני חושבת שאחרי הלידה ההיא הייתי ממש במשבר עמוק עמוק ובמקום לא מתנחם וגם לא רוצה.
אתן חיזקתן אותי מאוד. ורסיסים אני כל כך שמחה שאת שוב כאן!!
היום אני מחבקת את השוםשום הקטן שלי והוא ממלא את כל כולי בכל מהותו וישותו, ומתיקותו האינסופית והאהבתו הבלתי נדלית. והזוך והטוהר שבעיניו התכולות המדהימות, והחיוכים השמימיים.. הוא מתנה, ומתנה משודרגת כל כך, שעל אף שהוא לא תינוקי הראשון וכבר חבקתי דומים ומשופצים לא פחות, זה שונה זה ממלא זה מנחם.
ומתוך החלום הזוהר הזה, צפים ועולים זכרונות עכורים ומיבבים לשעות הקטנות והשחורות של הלילה. כאילו בושה להודות אנחנו כאן. המלאכיות הקודמת עדיין מרחפת. כמו צללית וענן שייכת וקיימת.
בתחילה תהיתי מה עושים עם זה וניסיתי להתגבר.
רק פה אני יכולה להודות, אני עוד שם, עוד לא השלמתי עוד לא הסכמתי.
רוצה מאוד ומבקשת שהתינוק הקטן לא יבין לא יחוש לא יגדל על זה ולא יהיה שם בכלל... מתאמצת, מתגברת ולפעמים כושלת.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

הלידה השקטה שלי

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

לונדונית יקרה...

קראתי אותך ונזכרתי בימים ובחודשים הראשונים עם התינוק שנולד אחרי הלידה השקטה שלנו... נזכרתי איך בלילות הייתי לפעמים חושבת שהוא בכלל תינוקת וחוזרת אל התינוקת ההיא שנשארה מאחור... אני חושבת שחלק משמעותי מהעיבוד של האובדן של התינוקת נחווה אצלי דווקא דרך הגידול שלו. יש משהו ביש הזה שעוד יותר מעצים את האין, מבינה ?

היום, ממרחק הזמן, אני מבינה שלא יכולתי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום בלי לעבור דרך כל החושך והמסדרונות האפלים ההם. החושך ההוא לימד אותי פרק חשוב מאד על אור, על הגוונים הרבים של האור ועל כמה הרבה מהם יש בחיי {@

ולך דני רציתי להגיד שלדעתי, דווקא מי שיכול להרשות לעצמו לכאוב את האבודן הזה במלואו, יותר חזק ממי שממהר להדחיק אותו ולהמשיך הלאה כאילו כלום ולכן, עם כל הכבוד לכל האמיצים בך, קחי לך את כל הזמן שבעולם. אף אחד לא עובר את זה כמוך או בשבילך, זה המסע שלך וזכותך להרשות לעצמך לחוות אותו בדיוק כמו שנכון לך. המסע הזה, לדעתי, לא נמדד בשעות או בימים אלא בסדרי גודל קצת יותר משמעותיים. ובכל מקרה, אנחנו כאן בשבילך, מוכנות לתמוך וללוות ככל שתצטרכי ((-))
שליחת תגובה

חזור אל “תכנון משפחה”