חמוטל, אני "בונה" על זה בהרבה דברים...
שוב בארוחת הבוקר.
פתאום, כאילו משום מקום, גאיה אומרת: "אני מקוה שבמטוס יהיה אוכל נורמאלי. לא ממלא כמו בבית, אבל לפחות נורמאלי". פתאום הבנתי שהן באמת מצפות ומחכות ומתרגשות לפחות כמוני לקראת הנסיעה לארץ.
ואחרי האוכל ראיתי את גאיה נאבקת עם התיק הפרטי שלה, ומנסה לדיחוס לתוכו כמה שיותר בובות, ובסוף מתעצבנת ואומרת :"אוף! אני רוצה לקחת את כל השידה!"
אז ניסיתי להסביר לה שעדיין לא נוסעים, וכשיגיע הזמן אעזור לה להחליט מה לארוז ומה יחכה לנו כאן, והיא ממשיכה ומנסה ומתרגזת עוד, ומוציאה ומכניסה ומעבירה לתיק אחר, קצת גדול יותר.
לבסוף ניסיתי לישלוף קלף אחרון: "גאיה, גם אני אני עדיין לא אורזת את הבגדים שלנו במזוודה, כי אנחנו עדיין משתמשים בהם. בבוא הזמן אעזור לך לארוז גם את הדברים שלך".
רק אז היא הירפתה "אוףף, בסדר", והלכה לדרכה.
בנתיים, מחר מסיבת יום ההולדת שלה. לפני רגע ישבנו ומילאנו שקיות הפתעה, כי כבר לא יכלו להתאפק.
באמת התרגשות גדולה. גאיה סופרת את הדקות, וכמובן שהזמן לא עובר מספיק מהר עבורה...
גדול. ומוכר.
. בזה ניגמר לי הלילה. כל היום הייתי עייפה מאוד, ובתוך העייפות עשיתי את כל ההכנות לערב, כולל קניות אחרונות.
