הנקה והריון שני

היונקת המתוקה שלי, החליטה לגמול את עצמה לפני בערך שבועיים. היא בת שנה ו5 חודשים כמעט, ואני בשבוע 20 להריון.
כבר תקופה די ארוכה שההנקה היתה רק בוקר וערב, אבל כשלא הייתי בבית יומיים, היה לי גודש מטורף.
בקיצור, היא גמלה את עצמה לאט לאט, כל פעם הורידה ארוחה, ובסוף פשוט סירבה לציצי.
אתמול והיום פתאום היא ביקשה ציצי.
אז חוץ מזה שנראה לי שמה שיש לי עכשיו זה קולסטרום (זה צהוב, זה הרבה יותר "סמיך" מקודם), זה גם נורא כואב כשהיא יונקת.

אז מה אני שואלת בעצם ?
האם אפשר לחזור להניק באמצע הריון?
האם זה כדאי?
האם זה הגיוני שזה כואב?
ובכלל האם יש לזה איזשהו ערך? כלומר, ברור שאם היא לא היתה גומלת את עצמה, אני הייתי ממשיכה בשמחה ומוכנה גם להניק צמד
אבל אם ההרכב של החלב השתנה, מה נותן לה קולסטרום עכשיו?

האם אפשר לחזור להניק באמצע הריון?
מניחה שכן, תנסי ותראי איך זה מרגיש לך. אם תצליחי יופי לה, לא? אומרים שהטעם לא משהו אבל אצלי החיפושית אמרה שציצי יותר טעים משוקולד בהריון אז לכי תביני.
האם זה כדאי?
רק את יכולה לענות על זה. כדאי למי, אני שואלת חזרה כמו יהודיה טובה. את לא צריכה לענות לי רק תחשבי על זה בשביל עצמך.
האם זה הגיוני שזה כואב?
כן, גם יכול להיות שמשהו בטכניקת היניקה שלה השתבש (אם כי אני בספק) וגם כי להיניק בהריון זה כואב...
ובכלל האם יש לזה איזשהו ערך?
רבות כבר דובר על הנקת צמד והערך של זה לילדים. רבות גם דובר על יתרונות חלב האם גם לילדים בוגרים. הקולוסטרום נותן לה מה שקולוסטרום נותן לקטנטנים, נוגדנים אבל בעיקר נותן לה יניקה מאמא, סוג של נחמה, חיבוק, ביטחון וכל מה שגם אם לא היה לך כלום בציצי היא היתה שמחה לקבל ממך וזה, תאמיני או לא, החיסון הכי טוב לכל המחלות (מונע סטרס והחלשות של המערכת החיסונית מלכתחילה).
שיהיה לך המון בהצלחה בהמשך.

הבת שלי ינקה בזמנו על ציצי דיי ריק, עם חלב מלוח לאללה (ברור שטעמתי

) ונשבעה לי שיש המון המון חלב ושהוא טעים ומתוק.
היא הייתה בת 3 וקצת והאמינה בכך בכל לבה

האם זה כדאי?
זו נראית לי ה-שאלה לשאול את עצמך.
האם זה משהו שאת מעוניינת בו?
מה זה אומר מבחינתך להניק בהריון? להניק שניים?
תבררי עם עצמך מאיזה מקום זה בא אצלך והאם זה אמיתי, או איזה אידאל שהיית רוצה להחזיק בו, כי זה יאמר שתהיי כך וכך.
אלה נקודות חשובות לברר, כי זה באמת פחות נעים להניק בהריון וכדאי שתהיי שלמה עם הרעיון ושהוא ישב לך טוב ויתאים גם בקונסטלציה המשפחתית הרחבה יותר (יעני, פיתחי שיחה עם בעלך בנושא. זו הזדמנות מעולה!)

_תבררי עם עצמך מאיזה מקום זה בא אצלך והאם זה אמיתי, או איזה אידאל שהיית רוצה להחזיק בו, כי זה יאמר שתהיי כך וכך.
_
לא לגמרי ברור לי.
בגדול, רציתי לזרום עם מה שמתאים לה, ומכיוון שהיא רגישה לכל סוגי החלב (פרה, עיזים, סויה וכו') אז בכלל היתה לי סיבה טובה
בתחילת ההריון עשיתי לה גמילת לילה, כי הרגשתי שאני לא יכולה יותר להניק בלילה. זה לא היה פשוט, אבל אחרי שבוע זה נרגע.
בתחילת ההריון גם הרגשתי שההנקה מכאיבה לי, אבל אחר כך זה חזר והשתפר, ואפילו חזר להיות נעים כמו מקודם.

אני בעיקר רוצה לספק את הצרכים שלה, כל זמן שזה לא פוגע חלילה בעובר, ואני לא חושבת שזה פוגע בעובר (אין התכווצויות או דימומים ב"ה)
רגשית, נח היה לי להניק אותה ואפילו קצת הצטערתי שנגמר. אפילו קיוויתי להניק שניים,

אבל איכשהו נראה לי שזה לא הדבר שהכי משנה, כלומר - אם היא תרצה לינוק ותתעקש, אז ברור שאתן לה.

רק היה לי מוזר הענין הזה של לא לינוק יותר משבוע, ופתאום לרצות שוב.
ותודה על התגובות.

שליחה על ידי רחלי* » 04 מאי 2008, 09:18

תגידו בנות,
הרגישות בפטמות עוברת בדרך כלל בשליש השני?
אני בשבוע 13, וכל כך כואב להניק שלפעמים אני חושבת שאם היא היתה פתאום גומלת את עצמה הייתי ממש מאושרת... והיא רק בת שנה וחודש...
אז יש תקווה לזה מתישהו?

ועוד שאלה שהיא בעצם לא דווקא לדף הזה - בגיל שנה וחודש, לתינוקת שאוכלת תפריט משפחתי מלא, החלב עדיין משמש כארוחה משביעה וממלאת? כלומר, אם אני יוצאת איתה מהבית לשש שעות, אני יכולה להסתמך רק על הנקה כ"צידה לדרך"?

תודה לכן.

אורגנית מתחילה , כוונתי הייתה כזו: לעתים אני פוגשת אנשים החיים באורח חיים מסויים, מתוך בחירה, כי הם מאמינים שזה הדבר הנכון לעשות בראש גם אם הגוף משדר להם אחרת.
לא תמיד הם רואים את זה מייד, לעתים רק אחרי זמן רב מאד, אם בכלל.
אני חושבת שלפעמים אנחנו מתנהלים מתוך אידאלים ולא תמיד זה מסונכרן עם מה שקורה במציאות. ואנחנו מאמינים שאם נוותר על האידאלים שלנו זה יאמר עלינו שאנחנו לא מספיק חזקים, לא מספיק מחוברים, נכשלנו, לא עמדנו בזה ועוד כל מיני דברים שאנחנו מטיחים בעצמנו.
הצעתי לך לברר את הנושאי הזה בינך לבינך, כי הצגת את שאלת הכדאיות ב הנקת צמד ומאחר וזו בכ"ז יכולה להיות מעמסה על הגוף כדאי להתכונן לכך.
מקווה שאני מובנת יותר עכשיו

הי אורגנית מתחילה, גם אני בתחילתו של הריון שני וחייבת לספר שכנראה אין מספיק חלב. הגברת (שנה וחצי) יונקת ופתאום מפסיקה ואומרת לי "מים" או "מרק" או היום אפילו "סלט". קשה לדעת מה הולך שם בתוך הציצי אבל לא הייתי בונה על זה לצידה לדרך יותר. חבל. סיומו של עידן הספונטניות המופלא...

שליחה על ידי רחלי* » 12 מאי 2008, 09:11

)-:
חבל... אני בטוחה שהמון בנות פה התנסו ואולי מישהי כן תוכל לענות לי על השאלות שלי מלפני שבוע שנשארו ללא מענה וללא יחס. תודה.

_הרגישות בפטמות עוברת בדרך כלל בשליש השני?
אני בשבוע 13, וכל כך כואב להניק שלפעמים אני חושבת שאם היא היתה פתאום גומלת את עצמה הייתי ממש מאושרת... והיא רק בת שנה וחודש...
אז יש תקווה לזה מתישהו?
ועוד שאלה שהיא בעצם לא דווקא לדף הזה - בגיל שנה וחודש, לתינוקת שאוכלת תפריט משפחתי מלא, החלב עדיין משמש כארוחה משביעה וממלאת? כלומר, אם אני יוצאת איתה מהבית לשש שעות, אני יכולה להסתמך רק על הנקה כ"צידה לדרך"?_

תודה רבה.

הרגישות בפטמות עוברת בדרך כלל בשליש השני?
אני חושבת שזה אינדיבידואלי. לי היתה רגישות בפטמות בתחילת כל הריון (גם בהריון ראשון).

_אני בשבוע 13, וכל כך כואב להניק שלפעמים אני חושבת שאם היא היתה פתאום גומלת את עצמה הייתי ממש מאושרת... והיא רק בת שנה וחודש...
אז יש תקווה לזה מתישהו?_
כואב לך, היא אוכלת יפה, אז את יכולה להגביל- גם באורך ההנקה וגם במספר הנקות ביממה.

בגיל שנה וחודש, לתינוקת שאוכלת תפריט משפחתי מלא, החלב עדיין משמש כארוחה משביעה וממלאת? כלומר, אם אני יוצאת איתה מהבית לשש שעות, אני יכולה להסתמך רק על הנקה כ"צידה לדרך"?

מבחינתה או מבחינתך? אם היא לא תרצה לינוק אלא לאכול משהו אחר?
הבן שלי כמעט חזר להנקה מלאה (+ מלפפונים חמוצים) כשהיה בן שנה ושלושה חודשים, כשהיינו בחופשה בת שבועיים בחו"ל. מרצונו (סירב למוצקים). אח"כ חזר לאכול 3 ארוחות מוצקים ביום.

למעוניינות ב יום עיון באופן טבעי 2008 נקיים אביב חדש ואנוכי מעגל בנושא הנקה בהריון, הנקת צמד וכל הקשור בנושאים אלה.
מוזמנות בשמחה

שליחה על ידי רחלי* » 13 מאי 2008, 08:43

ביצה עלומה, תודה.

הצילו!!! עוד חשבתי שאיכשהו אני אשרוד את ההיריון עם ההנקה ביחד ואח"כ אניק צמד. בהתחלה זה נראה קל יחסית, קצת רגישות אבל לא נוראה ולא היו כאבים בפטמות וצלחנו את ההנקה עד עכשיו (שבוע 30). אפילו את החסר הפתאומי בחלב הוא למד להשלים עם תפוח לפני השינה והרבה יותר אוכל.

הבעיה היא שהוא כבר יותר מחצי שנה בכל הנקה מנסה עם היד השניה להגיע לציצי השני ולמולל את הפטמה. מה לא עשיתי וניסיתי והרגישות רק גוברת עם הזמן. אני לא רוצה לגמול אותו כי אני מאמינה שזה צריך לבוא ממנו, כשהוא יהיה מוכן לזה (זה מגיע מתישהוא נכון? אני מקווה שאני לא משלה את עצמי...) אבל זה כבר נהיה כואב. לפני כשבוע כבר לא יכולתי יותר והוא נאלץ להירדם בלי הנקה ועם אמא חצי רדומה שרה בחצי קול שירים והיום הוא ממש בכה ולא ידעתי מה לעשות. מצד אחד כואב לי מאוד ומצד שני נקרע לי הלב.

אני יודעת שזה לא ממש קשור לדף הזה, אבל אולי זה הזמן "ללמד" אותו להירדם לבד? כי קשה לסמוך על ההנקה להרדמה אם כל כך כואב לי ומצד שני אין לי מושג איך עושים את זה.אני מניחה שגם לזה אמור להיות לו קצב משלו ושהוא ילמד להירדם לבד מתישהוא כשהוא יהיה בשל לזה, אבל לפעמים הוא אכן נרדם לבד, באוטו ובעגלה אז אלי הוא כבר בשל? כל כך הרבה התלבטויות... תודה שאתם פה

שליחה על ידי רחלי* » 15 מאי 2008, 08:32

בן כמה הוא?
גם אצלי זה בעייתי, ואני פשוט מקפידה להניק כשאני לבושה (מכוסה בחזיית הנקה + חולצה ארוכה), ומחזיקה אותה כך שהיא "יושבת" על החולצה ותופסת אותה. אני משאירה לה חור קטן לינוק וזהו... כמובן שהיא מנסה לחתור פנימה עם היד, אבל אני תופסת לה את היד ומנשקת / נותנת "כאפות" / מביאה לה שרוך למולל או כל אטרקציה אחרת.

הוא בן שנה ו-11 חודשים. הוא "חופר" עם הידיים מתחת לחולצה, מתחת לחזיה ומוצא את מבוקשו עד שאני מזכירה לו שזה לא נעים לי ואפילו כואב ואז הוא מזיז ושוב, כאילו יש שם מגנט שמושך לו את היד.
אני יכולה בכל פעם להזכיר, להזיז את היד וכו' אבל תוך כדי שינה זה ממש מציק לי כי אני רוצה לחזור לישון תוך כדי ההנקה וזה לא מתאפשר כי התנוחה לא נוחה לי, כשהיד שלי צריכה לשמור על הציצי השני מפני "פלישה". כך יוצא שאני מתעוררת לגמרי בכל הנקה.
איכשהוא היום בגלל שזה לא קרה בזמן ההנקה (הכאבים) זה נראה פחות נורא, אבל כשזה כואב אני מרגישה שאני מאבדת את זה לגמרי וזה מטריף אותי...

אני יכולה בכל פעם להזכיר, להזיז את היד וכו' אבל תוך כדי שינה זה ממש מציק לי כי אני רוצה לחזור לישון תוך כדי ההנקה וזה לא מתאפשר כי התנוחה לא נוחה לי, כשהיד שלי צריכה לשמור על הציצי השני מפני "פלישה". כך יוצא שאני מתעוררת לגמרי בכל הנקה.
האם ניסית להניק בשכיבה על הצד כך שאת מיניקה מהציצי שיותר קרוב לתקרה ועל הציצי שקרוב לרצפה את שוכבת חלקית? כך הציצי שלא יונקים ממנו לא נגיש ליונק.
<מקווה שהשאלה שלי מובנת>

רחלי - לי הרגישות בפטמות לא עברה במהלך ההריון. בסוף גמלתי אותה.. אבל זה לא היה בדיוק כאבים זה פשוט היתה תחושה שאני לא יכולה לסבול את המגע הזה יותר..

ולדעתי ממש לא להסתמך רק על ציצי כצידה לדרך בשלב שבו היא כבר אוכלת שלוש ארוחות..

וג'ינג'ונת- פשוט תגידי באופן חד משמעי ובלי כעס לא לגעת לך שם. אבל אל תחכי שזה יכאב מראש אל תרשי לו להכניס את היד.
אולי תנסי להניק ולהחזיק לו את היד ה "מחטטת"? גם נעים וגם מונע ממנה תזוזה.

יכול להיות שלמרות שעדיין יש לי חלב הוא כבר לא משביע? כי לפעמים הקטנטן מפסיק לינוק, מחייך ומבקש אוכל אחר (בדרך כלל הוא קודם עובר מצד לצד, עד שהוא מתייאש...). בדקתי- וגם אחרי הנקות ממש ארוכות עוד יש לי חלב- אבל אולי הוא דליל ולא משביע? גם בלילות הרבה פעמים הוא יונק, וכשהוא כמעט נרדם הוא מבקש מים ונרדם עם הבקבוק בפה. קצת מעליב...
בכל מקרה, מה שבטוח- לחלב שלי יש טעם מזוויע!!! וכשאני שואלת אותו אם טעים לו הוא אפילו אומר לי "נׂו!!!"- מה שלא מפריע לו להמשיך לינוק...

ולגבי- הבעיה היא שהוא כבר יותר מחצי שנה בכל הנקה מנסה עם היד השניה להגיע לציצי השני ולמולל את הפטמה
גם אצלנו זה היה ככה (למרות שלא היתה לי רגישות בפטמות, אז בטח אצלך זה אפילו יותר נורא)- עד שהייתי תופסת לו את היד ומכוונת אותה למקומות אחרים, לגיטימיים מבחינתי (לתפוס את הקצה של החולצה או המכנסיים, ללטף לי את הבטן- דברים כאלו).

בן כמה הוא? מעבר לגיל מסוים הנקה כבר לא אמורה "להשביע" ולבוא במקום מזון מוצק, אלא בעיקר לספק צרכים אחרים.
אם הוא בגיל שמסוגל להגיד לך שהחלב לא טעים

זה בסדר גמור שהוא מבקש מזון מוצק.
בלי קשר החלב נוטה להתמעט בהריון.

הוא בן שנה ושלוש (אומר נׂו ועושה לא עם הראש כשאני שואלת אם טעים לו). אני לא חוששת מרעב שלו (הוא אוכל המון מזון מוצק), אלא בעיקר מביעה תמיהה (וקצת נעלבת...) שלאחר הנקה ארוכה למדי הוא עוד יכול לטרוף ארוחת ערב מלאה. ואני לא חושבת שיש לי פחות חלב- עובדה שבסחיטה שלי עדיין יוצא.

מביעה תמיהה (וקצת נעלבת...)
לא נורא, ככה זה, ילדים גדלים ונגמלים בהדרגה. ותיכף יהיה לך תינוק חדש שיעסיק את הציצי

שליחה על ידי מיכל* » 16 יוני 2008, 00:03

ל- קטנטנה
יכול מאד להיות שהטעם של החלב השתנה או שהוא דליל יותר. ככה זה ואין הרבה מה לעשות... אני חושבת שזה יותר קל ככה- כשהוא לבד מבקש משהו אחר. בתחילת ההריון השני הרגשתי שינוי בחלב שלי אך בתי המשיכה לינוק והייתה ממשיכה עוד ועוד אם לא הייתי גומלת אותה (בחודש חמישי) כשהרגשתי שדי, זה קשה לי מידי ורציתי הפסקה עד הלידה גם בשבילי וגם בשבילה(שלא תרגיש שהתינוק החדש לוקח לה את הציצי...)

הקטנה טוענת שציצי שמאל הוא איכס.
כבר כמה ימים הוא איכס, עד כדי גודש פה ושם, לא מצליחה לשחרר חלב,
היא מסכימה לאכול מהציץ בלילה.
ביום אוכלת רק ימין, השמאל כאמור איכס.
האם הגיוני שרק בציצי אחד הטעם השתנה?
חשבתי אולי לייבש אותו וזהו כדי לא לשחק עם כן-גודש-לא-גודש...
אולי יתייבש מעצמו?..
ואולי ציצי ימין נשאר לשמש כמזון לפעוטה וציץ שמאל מתכונן להאכיל את הצאצא הבא?
מישהי מכירה?

גם בהריון שלישי. אמנם בני אינו אומר על הציצ איכס, אך הוא בהחלט מעדיף אחד מהם בצורה מובהקת.
אם אני מבקשת יפה הוא מוכן בסוף לאכול מהשני, בד"כ לפני השינה

נראה לי שתהליך הייבוש יקרה כבר מעצמו...וכשיוולד הבא בתור אולי זה באמת יהיה לך יותר פשוט... מי יודע?
בכל אופן, זה לא נשמע לי בעייתי, מעבר לאולי אי הנוחות של רק צד אחד (לפחות זה מה שאני חווה לפעמים, מבחינת תנוחות וכו').

בוקר טוב...
מצטערת על הבורות, לגבי הריון שני: אני מניקה את לולי בן השנה (בוקר, ערב ופעמיים בלילה- בד"כ) וחושבת כבר על הריון חדש, האם ההנקה לא מהווה אמצעי מניעה משמעותי?? בהתחשב גם בכך שאין לי מחזור עדיין , איני יודעת מתי מבייצת, אז קשה לכוון...בשל כך גם להריון הראשון לקח טיפה זמן.
תודה ויום יפה

הנקה אכן יכולה להיות אמצעי מניעה משמעותי.
יש נשים (כמוני, למשל) שצריכות מאד לרווח הנקות כדי לחזור לבייץ. ועלומתן יש נשים שחוזרות לבייץ יחסית מהר לאחר הלידה.
אין ספק שהביוץ נחוץ לכניסה להריון הבא

כשתרגישי שאת מוכנה/ רוצה את ההריון הבא תוכלי לראות מה מצב ההנקה והביוץ אצלך כרגע ולראות אילו שינויים את רוצה/ מוכנה לעשות בכדי לחזור לבייץ.
אני, למשל, צריכה לעשות גמילת לילה ואז לרווח בהנקות במהלך היום. אח"כ- כשאני כבר בהריון- אני חוזרת להניק יותר תכוף, אין לי בעיה עם זה. גם פה יש נשים שקשה להן להניק במהלך הריון, או שרעיון הנקת צמד לא מתאים להן.
זה באמת אישי.

אם את כרגע רק בתחילת מחשבות על הריון נושא, קחי לך את הזמן להבין במה מדובר, התחילי להתבונן סביב על מצבים דומים (יש פה לא מעט דפים על הריון שני, הנקת צמד מחשבות על הריון שני ועוד). מן הסתם, גם תרצי לשוחח על כך עם בנזוגך ולהבין איתו ביחד איך, מתי, מה נכון וכו'.
זה תהליך שעשוי לקחת זמן ואולי בדרך גם דפוסי היניקה של בנך ישתנו...

תודה על התגובה המהירה...רק עכשיו ראיתי. שיהיה לילה טוב ושקט

חברה שלי, שהזדעזעה מהרעיון שהנקתי בהריון עד החודש השביעי, סיפרה לי את הסיפור הבא, ואני חייבת לשתף-
חברה שלה נכנסה להריון תוך כדי הנקה של ילד בן חצי שנה, וגילתה את זה רק בחודש השלישי (הילד היה בן 9 חודשים). אחרי הבדיקה השגרתית אצל הרופאה, הרופאה כמובן אמרה לה לגמול תכף ומיד כדי לא לסכן את ההריון. יום אחרי זה היא גמלה את הבן שלה לחלוטין, ויומיים אחרי היא התחילה לדמם- מה שנגמר בהפלה.

החברה שלי הסיקה מזה כמה מסוכן להניק בהריון, אבל המסקנה היא אחרת לגמרי (וזה גם מה שאמרה לי רופאה מטעם לה לצ'ה)-
אם מישהי מחליטה שהיא לא רוצה להניק בהריון, שבשום פנים ואופן לא תגמול בבת אחת!!! זה עלול לגרום להורמונים שממש מסכנים את ההריון.

מזל טוב! אני בהריון שני אהוב ורצוי, שבוע 10-11
מניקה את בני בן השנה ושלושה חושים
עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מרגישה בתוך סרט רע ממש. אין לי יום ואין לי לילה, תשושה, גמורה, עצבנית בטירוף.

אנסה לעשות סדר בדברים:
הפצפון ישן איתנו, יונק מלא, אוכל מלא, ההנקה היתה נעימה ונהדרת עבור שנינו (שלושתנו- גם הבעל), אני בבית מבחירה מאז ההריון ויופי טופי.

ממש מזמן העיבור, עוד לפני שידעתי, ההנקה הפכה בבת אחת לבלתי נסבלת

צריכה להפסיק- תיכף חוזרת

מחכה לקרוא עוד.
מה את בעצם צריכה?
>ורד מתוודה שהיא מניקה ברציפות, אוטוטו "לתוך" ילד שלישי<

בלתי נסבלת זה כואב או שאת חסרת סבלנות?

רגע.. הסיפור מסתבך.. (-;

ממש סמוך לתחילת ההריון הבן שלי חלה בוירוס של הקאות, שהפך לוירוס של שילשולים ונמשך והסתבך לדם בצואה ומצב כללי כלכך ירוד שממש כמעט מצאנו את עצמנו באישפוז.

זה נמשך בערך חודש וחצי שמתוכם שלושה שבועות בעלי היה כמעט רצוף במילואים )-:

בתקופה הזאת הקטנציק היה צ מ ו ד בצורה פשוט מוחלטת, כאילו לא היתה לו בכלל אנרגיה משל עצמו.
הוא היה פיזית עלי 24 שעות ביממה.
כדי לצחצח שיניים בבבוקר הייתי צריכה לשים אותו במנשא.

כל הכבוד לך ולבעלך שנכנסתם להריון בתקופה כ"כ לחוצה ועוד כשהוא היה במילואים
מזל טוב ענקי ומאחלת לכם בריאות ושמחה והרבה מנוחה

אם תשרדי את ההנקה בטח שתניקי,
ואם זה בלתי נסבל... אז כבר תצמצמי...
אף אחת עוד לא קפצה מעל הפופיק

שולחת כוחות

בלתי נסבלת זה כואב או שאת חסרת סבלנות?

אז זהו, בהתחלה זה כאב, אבל התגייסתי כל כולי עבור הקטנטן וזה היה קשה אבל בסדר.

אבל זה נמשך ונמשך ונמשך ונמשך.......
מקושי נקודתי הפך למשבר: כשבעלי לא היה בבית היו ימים שטכנית הייתי כלכך תשושה שלא יכולתי להכין לעצמי אוכל (הקטן בכל מקרה עבר לתזונה מצומצמת לחלוטין- ויניקה בלתי פוסקת) והיינו פשוט שנינו שרועים- הוא יונק ואני סמרטוט

הסבר- אנחנו גרים כרגע (הלוואי שלא להרבה זמן..) בחור בקצה העולם, אין לנו פה משפחה או חברים ממש, אלא שכנים, אההם, לא מאוד סימפטיים.
יש שכנה אחת מקסימה שיכולתי לבקש ממנה עזרה אבל היא בדיוק נסעה לכמה זמן. יש לי חברה ביישוב בסביבה, אבל היא בעצמה מטופלת ב4 ילדים. באמת מאוד מאוד נעזרתי בה בסוף, איזה מדהימה היא היתה.

תודה קטקטית

כל הכבוד לך ולבעלך שנכנסתם להריון בתקופה כ"כ לחוצה ועוד כשהוא היה במילואים
דווקא נכנסנו להריון לפני המילואים (-;

בשלב מסויים תפשתי את עצמי ונסעתי נסיעה מייגעת לאמא שלי לשבוע, אבל היא נורא נוןרא עסוקה בשלב הזה של השנה, כך שאכן היה לי אוכל אבל הייתי עדיין שרועה וסמרטוט בלי עזרה עד הערב כשהיתה חוזרת, וזה הרגיש כמו במצור. ואם כבר מצור- שיהיה בבית, לא?..
אז חזרנו הביתה. עוד נסיעה מייגעת.

אז זהו, בסוף בעלי חזר (ועשיתי לו ת'מוות על כל תחושת הנטישה הזאת..), וברוך השם הפצפון מחלים והולך. עשינו עכשיו ספירת דם ושנינו הגענו למצב ירוד-אנמיים ולוקים בחוסרים.
זה כלכך מבאס, הפצפון חלוש ואני בהריון ובמצב ירוד. ואנחנו אוכלים בריא וטרי תמיד, בהריון הקודם הייתי כלכך בריאה וחזקה, וממש בעל כורחי הגעתי לזה.

טוב, אבל חלאס להצטער.. בכל זאת- הריון (-: ופצפון כלכך מתוק וחלוש.. (-:

כבר מגיעה לבקשת העצות.. תודה על ההקשבה.. הייתי ממש צריכה לפרוק קצת

אין ספק שכל תנאי הפתיחה (וההמשך) שלך לא היו במיטבם: מחלה, אשפוז, להיות לבד, תחילת הריון, עייפות, אנמיה....

אולי את יכולה להתחיל להתחזק עכשיו ולהבין טוב יותר מה הצרכים שלך, מה נכון לך.
אין ספק ש הנקת צמד אינה must ואינה חייבת להתאים לכל אחד. זה בהחלט נתון לבחירה. רק חשוב לציין שזה שהוא לא יינק אינו אומר, בהכרח, שיהיה לך פשוט יותר איתו...לפעמים קל יותר לשלוף ציצ...
לא שאני משדלת אותך או משהו, פשוט משתפת מחוויותיי שלי

חשוב לציין שזה שהוא לא יינק אינו אומר, בהכרח, שיהיה לך פשוט יותר איתו...לפעמים קל יותר לשלוף ציצ...
אני לא יכולה לדמיין מה הייתי עושה בתקופה הזאת בלי ההנקה. זה היה מקור הנחמה שלו, ועם כל הקשיים זה בכל היה משהו שיכולתי לתת גם תוך כדי תשישותמוחלטת

את מדהימה את בנתינה וכולך לטובת ההריון והקטן.

אולי את יכולה להתחיל להתחזק עכשיו ולהבין טוב יותר מה הצרכים שלך, מה נכון לך.
אני לא אוהבת שחושבים ככה אבל לטפל בעצמך גם זה לטובת הילד.
לפעמים גם במחיר של קושי בכי המתנה חשוב מאוד שתשתי תאכלי תשני. גם בשביל משק החלב וההריון אבל במיוחד בשביל הכוחות, התפקוד, העתיד ואפילו הבטיחות... נראה שאת מבינה והקושי שלך הוא מקור ומוקד הדף. טפלי בך. אולי את יכולה לקנות קצת עזרה? אוכל? בינתיים לדעתי תכיני לעצמך הרבה נשנושי פירות (במיוחד בננות שישי עכשיו), פירות יבשים, אגוזים וכשיש לך אפשרות אז מרקים עשירים שקל יחסית להכין ואפשר לשמור בהקפאה.

מה עם תוספי ברזל? אומגה 3? חומצה פולית? B12? הומיאופתיה?

אותו הדבר קרה לי...
בן שנה ו-4, ואני בשבוע 7-8 הגעתי למצב של לחץ דם של 80/50 ומטה, התעלפויות...
המשכתי להניק עוד קצת ונשברתי. ממש לא יכולתי לקום מהמיטה, כמו שאת מתארת, אפילו לא כדי להכין לי אוכל...
(הורדתי גם 4 קילו... הבחילות וההקאות אצלי ממש קשות)
עכשיו, אחרי שבועיים בלי הנקה, קשה לי עם ההחלטה. הייתי רוצה להניק קצת יותר, עד גיל שנתיים לפחות.
(הוא, לעומת זאת, לא נראה כל כך שחסר לו... כנראה שבמצב שהייתי בו החלב כבר לא היה כל כך משהו...)
בכל מקרה- עכשיו אני מתחזקת, הלחץ דם עולה לאט ואני מתחילה להצליח לאכול קצת (עדיין לא אוכלת ממש נורמלי)
ואני יודעת שעדיין יש חלב...
מתלבטת אם לחזור להניק, חוששת ששוב אגיע לאותו מצב...
אוולי אני אשאב לו, לפחות... לא יודעת.

את לא לבד בקטע הזה, להניק בתחילת הריון זה קשה, במיוחד למי שההריון גם ככה קשה לה.

(())(())
האמהות היא לא רק הנקה.
אפשר להעניק באלפי דרכים אחרות.
גם לי היה סרט רע כשנכנסתי להריון והגדולה אז הייתה רק 7 חוד',
והתייבש לי החלב לגמרי תוך כמה שבועות בזמן שהיא הצמיחה שיניים וצרחה לשמים לועסת ציצי ריק.
כשאין אז אין, מה אפשר לעשות?
לפעמים לגוף האנושי יש גבולות.
גם הריון, גם הנקה, גם הזרמת הדם לאיזורים מרוחקים של הגוף...
לא קל.
העיקר הבריאות, ההנקה היא לא מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי.

הרבה בריאות

מצטרפת גם..
ומנסה לעודד שזה תוך שבועות ספורים משתנה וגם היחס שלך לעניין ישתנה. (אולי)

ההנקה בהריון היא משהו שונה לגמרי.(אני בשבוע 18)
בהתחלה היתה היסטריה של הנקות הוא ממש לא רצה לעזוב כמו קפיצת גדילה,(אם אני עוד זוכרת מה זה באמת) וזה בהחלט היה דיי מטורף אח"כ הוא התחיל להוריד הנקות ולי היה קשה מאוד מאוד
עכשיו אנחנו ב3-הנקות ביום(בבוקר לשנת צהריים וללילה ולפעמים עוד אחת פה או שם וחלקן קצרות מאוד) אני מתמודדת דיי בקושי עם המעט הזה...
הוא גדל והלוואי שירצה להמשיך לינוק עוד, איזה קשר מדהים זה... אבל עם זאת אני מבינה שהתהליך הזה לא בשליטתי ואולי לא גם בשליטתו הוא פשוט כזה עם מה שהוא בגלל מה שאנחנו ומי שאנחנו.

עם הגדול, ד"א, המשכתי עד לחודש חמישי (בהריון של הקטן שיהיה האמצעי...), ואז הוא הפסיק מעצמו כנראה כי נגמר החלב...

גם אצלי הפסיק בחודש חמישי בגלל התמעטות החלב וכך גם אצל שתיים מחברותי

אצלי אמנם התמעט החלב, אבל הם ממש לא הפסיקו

לא מזיז להם- יש חלב, אין חלב...
אגב, כרגע יש ימים שבהם הוא לא יונק בכלל ויש כאלה שכן. זה ממש לא קבוע.

איזה כיף לקרוא שאני לא לבד..

אני רוצה להפסיק להניק. פה אין לי דילמה.
מרגישה שאני צריכה מנוחה אחרי התקופה הזאת, לפני שאני מקבלת מתנה תינוק חדש..

בכל מקרה לא רציתי להגיע למצב של הנקת צמד ,לא בהריון הזה בכל אופן.

אין לי כח כרגע לתאר את הקשיים, אבל הדילמה שלי היא אם למשוך עוד קצת בהנחה (תקווה?) שהחלב ייגמר ולא אצטרך ממש לגמול, או שזה לא ממש משהו לבנות עליו?

האמת היא שרגע לפני שהייתי בהריון לא היתה בכלל אופציה של גמילה באופק, זה היה באמת על מי מנוחות ונעים לכולנו.
כך שעכשיו היה לי אמנם קצת זמן להסתגל לרעיון, אבל אמא'לה...

מה עושים בלי זה? בעצם יצא שלא היו לנו לילות לבנים בכלל עד לאחרונה- מקסימום לילות של הנקה מרובה תוך כדי נמנום שלי.
איך בכלל מרדימים בלי הנקה? אם זה על הידיים- הוא כבד לי כלכך עכשיו.. איך מנחמים ביעילות כמו ציצי?.. ואני כבר מתגעגעת..

נו אז תשאירי לך את הנקת ההירדמות, תתמודדי איתה בהמשך (אולי)

מה עם תוספי ברזל? אומגה 3? חומצה פולית? B12? הומיאופתיה?

אנחנו שנינו עם ברזל ואני עם חומצה פולית. הוא גם מקבל דיקור סיני עכשיו, ומארגנת את בעלי לארגן לנו ארוחות עתירות כל טוב..

מבאס- לא נתתי לא טיפות ברזל קודם כי סמכתי על ההנקה.. עכשיו הוא מקבל כמות נורא גדולה

הפסקנו יניקה בערך בשבוע 20, כשאני באשפוז המי-יודע-כמה בגלל בחילות והקאות. ליתר דיוק, הוא הפסיק. אני מאד רציתי שיימשך (כמובן לא אמרתי לו על זה כלום, אבל אני מניחה שהוא הרגיש), אבל הוא הבהיר שמבחינתו זהו.
ההבדל הוא שבמקרה שלי מדובר בבן שלוש וחצי, שגם כך היה בדרכו לגמילה. אני לא יודעת מה הייתי עושה עם צעיר יותר, שבאמת זקוק לחלב כתזונה. באמת אני לא יודעת מה הייתי עושה: בשבוע 6 התייבשתי בפעם הראשונה, ונסיון סחיטת חלב הראה שני ציצים ריקים. כמה ימים לפני כן עוד היה חלב, בוודאות.
איך הוא במוצקים (כשהוא לא חולה, אני מתכוונת)? יש אפשרות להוריד, ברוח לה לצ'ה, רק את מה שהכי מעיק, להחליף בארוחת מוצקים ולהישאר עם השאר? אם אני לא טועה, בגיל הזה את כבר לא אמורה להזדקק לתמ"ל אפילו במקרה של גמילה מוחלטת (אבל אני לא מומחית).

נו אז תשאירי לך את הנקת ההירדמות, תתמודדי איתה בהמשך (אולי)

עיקר הבעיה שלי באמת היא עם הלילה. אז אני ממש סובלת מההנקות, בעיקר מן תחושה של חוסר שקט ומתח בלתי נסבל בגוף.
מוצאת את עצמי מותחת את הרגליים עד כאב כאילו בשביל לשחרר איזה מתח פיזי כזה. מישהי מכירה כזה דבר? מבינה?
אני מרגישה שזה לא משהו נפשי נטו אלא משהו פיזי עם ביטוי גם נפשי

הקטנציק ישן איתנו, ובשביל למנוע הנקה זה אומר ממש לקום איתו ולצאת מהחדר (בעלי), ואז מתהפך לו היום והלילה כי מתחיל לשחק וכו.
ניסינו את זה בימים האחרונים, לא מתוך החלטה לגמילת לילה, אלא כל פעם שאני מגיעה לקצה.

אני מרגישה שזה מסר מבלבל בשבילו- אתה יכול לינוק- אבל פתאום כבר לא. היה עדיף כבר ממש לגמול מלילה אולי- אבל הוא בדיוק מוציא 2 שיניים טוחנות (!) וזה באותו רצף של המחלה מקודם- אני מחכה לתקופה של שגרה אצלו כדי להתחיל- וזה פשוט לא הגיע אפילו ליום אחד מאז ראש השנה.

הוא בדיוק מוציא 2 שיניים טוחנות

כן אלה הן הנקות הכי מעצבנות, כשהיונק סוג של "מוצץ" את הפטמה ולא באמת אוכל...
מבינה גם מבינה!
מטריף ת'פטמה!

כדאי שתגיעי קודם כל לאיזושהי החלטה שלך ואז תוכלי להעביר לו את המסר יותר בקלות ובלי לבלבל.
אם את מרגישה שבימים הקרובים, בגלל השיניים, זו לא אופציה, תנסי להתכוונן על עוד כמה ימים, נגיד. ממש תקבעי לך יום בראש ותתכוונני אליו. את יכולה גם להכין אותו ליום הזה.
זה יכול לעזור כשיש פוקוס!

התחושה שאת מתארת הייתה אצלי בהתחלה של ההריון, לפני שהגעתי למצב פיזי ירוד.
במקרה שלי באמת הפסקתי להניק בלילה. הסברתי לילד (והוא הבין מצויין) כשקם בלילה שהציצי עייף וכשיהיה אור בחלון (5 בערך) הוא יוכל לינוק.
הוספתי בלילה בקבוק אחד, כשלמדתי את השעה שהוא מתעורר בד"כ כבר ידעתי עם הציוץ הראשון לתת ואז לא היה מתעורר.
אני מרגישה שזה מסר מבלבל בשבילו- אתה יכול לינוק- אבל פתאום כבר לא.
אם תהיי עיקבית ותחזרי על עצמך בכל לילה, הוא לא יתבלבל. (ולא משנה איזה "חוק" תקבעי, העיקר שיהיה פשוט ומובן בשבילו- את יכולה באותה המידה להדליק אור במסדרון בשעה קבועה או משהו כזה...)
אצלי, הפחד הגדול היה מהרדמת הצהריים דווקא (בערב הוא נרדם אחרי מקלחת דיי מהר, במיוחד בשלב האחרון שכבר הנקתי מאוד חלקית והוא היה רגיל לבקבוק)- אבל אחרי יומיים- שלושה קשים הוא הסתגל. עדיין לוקח יותר זמן להרדים אבל זה משתפר.

מסכימה מאד שכשאת תהיי ברורה עם עצמך אז המסר יעבור אליו יותר בקלות ואז גם תוכלו ליישם אותו.
אחד הדברים שאני למדתי מהגמילה שלנו (שגם היתה בתחילת ההריון השני) היא לתכנן כל פעם רק צעד אחד קדימה ולא את הגמילה כמכלול, כי קשה לדעת ולצפות איך הדברים יתפתחו ואיך שניכם תרגישו עם כל שינוי.

רוצה לעדכן

אנחנו בגמילת לילה כבר שני לילות- הלילה מגיע לילה 3-
זה לא צחוק בכלל- הפצפון ממש נעלב ותובע במפגיע לינוק, אבל זה כלכך ברור לי שזהו זה ללילה, שזה מאפשר את התהליך הזה.

תודה! ממש עזרתן לי לחדד את הצרכים שלי ולהביא אותם לידי מעשה.

וגם להרגיש שזה בסדר (-;

עכשיו לא מזמן הוא פתאום התעורר אחרי איזה שעה של שינה, והייתי לא ערוכה- רגע, מה עושים בלי הנקה?? פשוט לא ציפיתי שהוא יתעורר כלכך מהר.
אז פשוט ליטפתי אותו והזכרתי לו שלילה וציצי ישן, קצת שירים וחיבוקים- והוא פשוט נתן לעצמו לעצום עיניים ולהרדם (-: (-:

זה באמת דבר שהיה מעבר לכל דמיון רק לפני 3 ימים..

ואני מרגיה הרבה הרבה יותר טוב פיזית. גם נפשית.. שני לילות בלי הנקה ובלי הידיעה המעיקה שאני צריכה להניק פשוט שידרגו לי את היום. אני עדיין עייפה מאוד (טוב, גם לא ישנו ממש בלילות האלו), אבל לא ברמות תשישות האינסופיות ההן.

וההנקת יום הרבה יותר נינוחה. לא נראה לי שמשהו השתנה בהנקת יום, אלא שפשוט הלילה היה באמת הבעיה העיקרית (לא יודעת למה ), ועם היום אין לי בכלל לחץ.
להפך אפילו- ברור לי היום שאני ממש לא בשלה להפסיק לגמרי להניק את הקטנטן, לתכנן כל פעם רק צעד אחד קדימה ולא את הגמילה כמכלול זה עצה חשובה מאוד

אני רוצה להפסיק להניק. פה אין לי דילמה.
אם את רוצה. זכותך. תפסיקי. הנקת למעלה משנה זה יפה מאוד. מגיע לך לנוח, עוד מעט תניקי תינוק חדש. אם את לא בשלה להפסיק אז אפשר להניק באופן מוגבל ביום או בלילה. כמו שאת רוצה. מה שטוב לך. את בסדר גמור.

את בסדר גמור.
תודה.. זה חשוב לשמוע לפעמים

עכשיו כשהלילה פתאום הוא מקור של התחדשות ומנוחה- הכל נראה באור אחר, ואני יכולה להמשיך להנות מההנקה כל עוד היא פה.
מרגישה ירידה דרסטית בכמות החלב, הכי מתאים לי שבאופן טבעי ההנקה תדעך ללא דראמות.. הלוואי..

ואני מרגיה הרבה הרבה יותר טוב פיזית. גם נפשית.. שני לילות בלי הנקה ובלי הידיעה המעיקה שאני צריכה להניק פשוט שידרגו לי את היום.

גם עלי מאד הקל העניין של הפסקת ההנקה בלילה, שהפכה פשוט נוראית עם תחילת ההריון.
שבוע גמילת הלילה היה קשה למדי, אבל כמו שאמרת, כשאת יודעת שזה מה שאת רוצה ,זה עובד.

אישית המשכתי, כי היה לי נח עד חודש חמישי שאז היא הפסיקה מיוזמתה. לא נרשם שום גודש.
הרבה הצלחה ומנוחה.

גם עלי מאד הקל העניין של הפסקת ההנקה בלילה, שהפכה פשוט נוראית עם תחילת ההריון.
כמובן, כמי שנמצאת בסוף הריון וזוכרת טוב מאוד את העייפות הנוראית והבחילות של ההתחלה מבינה אותך מאוד, למרות שאצלי זה ילד ראשון. לא יכולה לדמיין קימות כאלה בלילה.
תעשי מה שטוב לך, מה שהגוף שלך מרגיש. את בסדר גמור.

מה יהיה איתנו?
אני בשבוע 37, אוטוטו 38, ומניקה ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים, ולמרות שכל ההריון ההנקה היתה קלילה, פתאום היא בלתי נסבלת. התחושה של היניקה ממש מעצבנת. לא בא לי שהיא תבוא לינוק בכלל. והיא כמובן קולטת ורוצה כל הזמן. השבוע החלטתי על גמילת לילה. לא יכולה יותר. זקוקה לשעות האלו של הפוגה. הולך יחסית בסדר. אבל אני מוטרדת. כל ההריון חשבתי שאם היא לא תיגמל לבד במהלך ההריון (מופרך לחלוטין) אז נניק שתיים. אבל עכשו אני מרגישה, אם אין לי חשק להניק אותה מה יהיה עוד שבועיים כשאחותה תיוולד? ועכשו כבר די מאוחר מידי לגמול אותה וחוץ מזה אני לא מסוגלת לעשות לה את זה. היא ממש ממש צריכה את הציצי. אבל המחשבה על זה שזה ימשיך להיות בלתי נסבל ומה אעשה אז? זה יהיה הרבה יותר גרוע לגמול אותה כשאחותה יושבת על הציצי כל היום. מצד שלישי זה טפשי לגמול עכשו בגלל איזו ספקולציה של מה יהיה אחרי הלידה.
אבל אולי התחושות האלו אופייניות לשלב הזה של ההריון? זכור לי מהשבועות האלו בהריון הקודם שהשדיים היו מחוץ לתחום של הבנזוג עקב רגישות יתר אז אולי זה מה שעובר עלינו ויחלוף אחרי הלידה? מישהי התנסתה במשהו דומה?

אבל אולי התחושות האלו אופייניות לשלב הזה של ההריון?
כן. יש נשים שזה מתחיל אצלן הרבה קודם - יופי שאצלכן זה רק עכשיו ככה... (למקרה שאת מחפשת את הצד החיובי בדברים

).

_אולי זה מה שעובר עלינו ויחלוף אחרי הלידה?
בהחלט ייתכן. במיוחד בשלב שהקולוסטרום יתחיל להתחלף בחלב מעבר, שהכמות והטעם שלו שונים. כרגע הכמות שהיא מקבלת קטנה יחסית, וייתכן שזה משפיע על הטכניקה שלה.
בכל מקרה, כדאי מאוד להקפיד על היצמדות טובה. זה עוזר. לנשום, לזכור שבקרוב זה יעבור, ולנסות להימנע מלהגיע למצב שהיא מבקשת - להציע פירות חתוכים או מים לפני שהיא מבקשת, להיפגש עם ילדים אחרים, ובאופן כללי להימנע במידת האפשר ממצבים שבהם צפוי שהיא תבקש.
בהצלחה ובשעה טובה!

אם מישהי מחליטה שהיא לא רוצה להניק בהריון, שבשום פנים ואופן לא תגמול בבת אחת!!! זה עלול לגרום להורמונים שממש מסכנים את ההריון.
אני לא רופאה, ובכל זאת הייתי מקשה: חסרים הריונות שנפלו בחודש שלישי גם בלי שום הנקה? שליש ראשון הוא זמן מועד להפלות בין כך ובין כך. וכמובן כאן באתר אפשר גם למצוא הרבה דוגמאות הפוכות -- של הריונות שנמשכו עם הנקה, עם/בלי גמילה וכל הוריאנטים האפשריים. לעניין זה, דינה של הנקה הוא כדין יחסי מין.
בלי שום קשר, גמילה בבת אחת נראה לי משהו לא רצוי בשום שלב. בטח ובטח לא כשמדובר ביונק צעיר כל כך (ואני מעזה לומר בזהירות שנראה לי שצרכיו במקרה הזה קודמים. כלומר, גם לו היתה אפשרות ממשית לכך שההנקה תפגע בהריון, אולי לא הייתי גומלת).

אום אל קיצקיצ תחשבי גם על כך שהגדולה תוכל לעזור לך לעבור את שלב המלאות שאחרי הלידה.
אצלנו זה עבד ממש יפה! ואני מאד מודה לו על כך

תודה לעדי ולורד

, ולנסות להימנע מלהגיע למצב שהיא מבקשת - להציע פירות חתוכים או מים לפני שהיא מבקשת,

חה חה חה, הצחקת אותי. דוקא היא בתקופה כזאת שהיא מבקשת כל הזמן וגם אחרי כל הסינונים זה עדיין לא מעט הנקות ביום.

תחשבי גם על כך שהגדולה תוכל לעזור לך לעבור את שלב המלאות שאחרי הלידה
אחרי הלידה הקודמת היונקת הנוכחית, שהיתה יונקת חרוצה כבר אז בימיה הראשונים, היא שחיסלה את המלאות, ונראה לי שזה אכן התפקיד של היונק הטרי - לינוק את המלאות, להגדיל את משק החלב ולגדול. אבל גם אם יש בכך ייתרון מסויים, זה עדיין פסיק בזמן לעומת כל מה שמחכה לי אח"כ בהנקת צמד עם יונקת גדולה תובענית ביותר. אני ממש מפחדת ממה יהיה.

שלום למניקות,
אני מניקה את הגוזל שלי כבר 10 חודשים תודה לאל,עדיין לא קיבלתי מחזור ואני מעוניינת להיכנס שוב להריון,האם יש לכן מושג לגבי הסיכויים, אם בכלל להיכנס להריון כרגע?
תודה

לדעתי זה מאוד אישי. קשטר למצב נפשי ופיזי. תזונה שינה וכו.
בעיקרון מבחינה טכנית אני מבינה שריווח במיוחד של הנקות הלילה מאפשר סביבה הורמונלית שמתאימה לביוץ.

מבקשת עזרה...
אני בהתחלת הריון שני, שבוע 7 אולי, אפילו לא הייתי עדיין אצל רופא
הגמד היונק שלי בן 2.5 ועוד לא עצרתי לחשוב אם אני בעניין של הנקת צמד (אני נוטה לחשוב שלא, אבל מצד שלי גם לא תכננתי להניק בגיל 2.5

...), תכננתי להמשיך לזרום עם התחושות
מה שקורה הוא שבינתיים נהיתה לי רגישות מטורפת בפטמות, בתוספת לעייפות ומעיכות כללית
בינתיים הגמד חטף עבעבועות רוח

+נזלת:-(+ יוצאות לו כנראה טוחנות:-( = מבחינתו חתם קבע על הציצי!, 24 שעות!!
אני על סף התחרפנות. בימים האחרונים אנחנו רוב היום בבית, גם כי אין לי הרבה אנרגיה , וגשם, וגם כי כרגע הוא מדבק...
הוא כל הזמן רוצה לינוק, וביומיים האחרונים זה הפך לבלתי נסבל מבחינתי.
אני מרגישה שלא נכון להניק ולסבול כל כך, אז התחלתי לדלל ולהגיד לו שהציצי עייף, ושהציצי לא מרגיש טוב.
פעם ב... אני כן נותנת לו. המצב הזה מאד מאד קשה ומאד מבלבל עבורו, כי הוא לא מבין מתי כן ומתי לא (אין חוקיות, אני פשוט מסכימה כשאני מרגישה שאני מסוגלת, ומשתדלת לפני השינה)
אני לא חושבת שאני רוצה לגמול אותו כרגע- זה לא נראה לי מתאים דווקא כשהוא חולה וחלש, ומאחר וטרם הייתי אצל הרופא, אני לא יודעת מה מצב ההריון בכלל, ואם ימשיך.
רגשית, גם קשה לי לוותר על הרעיון של להניק אותו, כי עד עכשיו מאד נהניתי והאינטימיות המיוחדת הזו איתו יקרה לי מאד.
מצד שני, הגוף שלי זועק הצילו, ואני גם מרגישה שמכל הסירובים (אפילו שאני מחבקת וכו') הוא מרגיש דחוי, ומבולבל, וזה גם לא מצב טוב. ואני שואלת את עצמי- אולי כבר עדיף להפסיק וזהו??
אני ממש אשמח לעצות... (והמרגיעון אומר לי- "קחו אוויר- זה בחינם!" כמה נכון, אני מייד נושמת עמוק...)

נשמע קשה... אין לי תובנות מרחיקות לכת, אבל אנסה לזרוק איזה רעיון או שניים, אולי יעזור

מאחר והוא חולה, כנראה באמת עדיף לא לגמול ממש, אלא רק למצוא שיטות להפחתת כמות ההנקות שלגמרי גדולה עלייך במצבך הנוכחי..
אולי אפשר להצטייד במאכלים שהוא נורא אוהב (נניח בננות או תותים, או אפילו עוגיות בריאות) ולהציע לו ברגעים שאת ממש כבר לא מסוגלת לתת ציצי?
יש לך אפשרות לקבל עזרה כלשהיא? מישהו אחר שישחק איתו וירחיק אותו מהציצי? אולי בייביסיטר שתבוא אליכם הביתה?
לגבי העייפות שלך, אולי יש ויטמינים או טיפולים שיכולים לעזור לך להתחזק?
תחזיקי מעמד, בסוף הוא יבריא וזה יעבור. בינתיים תשתמשי בכל רעיון שעולה לך כדי "לכבות שריפות"...

ההולכת כתבה את עיקר המחשבות שלי
מבינה לליבך
עצות: לטפל בעצמך הכי טוב שאת יכולה: שינה, תזונה, עזרה
לא לעשות מה שלא חייבים
אם אפשר שמישהו אחר וקרוב יהיה איתו בשעות הקשות
תזכרי שהכל עובר...
להגיד לו את האמת...
לנסות לקבוע לעצמך מה הכללים?
וכמה שאפשר כן לצאת אפילו למרפסת
האוויר חשוב במיוחד כשחולים

תודה על התגובות... זה נותן קצת תחושה של פחות לבד

(ככה זה כשבבידוד כבר שבוע...)
אכן הצטיידנו בחלב עיזים אורגני ועוד דברים טעימים שהוא אוהב
וסופ"ש, כך שהבנזוג איתי ויותר קל
ניסיתי למקד אותו על שתי הנקות- בבוקר ובערב בלבד.
זה לא קל לו והוא מבקש הרבה יותר
אבל אני מרגישה שזה המקסימום שאני מסוגלת כעת לתת
אני קצת בחרדה ממחר- זה יום שאני כל היום לבד איתו, ואין מי שיהיה איתי...
נקווה לטוב
תודה על התמיכה והעצות, זה מרגיש חשוב

מניקה קודם כל שיהיה בשעה טובה ..
אני נמצאת בשבוע 29 ונותנת ציצי לקטנה שהיא בת שנה ותשע (אצלי אין חלב אולי טיפה אחת או שתיים)
אני רוצה רק לעודד אותך ולשתף אותך שבמקרה שלי תחילת ההריון השני הייתה סיוט 'הרגשתי סמרטוט רצפה רוב שעות היום והקטנה לא הרפתה.
איכשהו שרדתי את התקופה עם כל הקושי של מגע שהפך להיות מאוד לא נעים, וזה בלשון המעטה, אבל אני יכולה לנסות לעודד אותך ולומר לך שזה עובר אחרי תקופה של כ-3 חודשים .
באותה תקופה ואף היום כשקשה לי ואני מרגישה שהיא צריכה את החלב החם ושזה לא עניין של הצורך בקירבה אני מכינה לה תה צמחים פושר עם חלב מושיבה אותה עלי והיא מקבלת גם את הקרבה וגם מחממת לעצמה את הבטן ..
אצלי זה עובד נפלא -ושוב במידה והיא מתעקשת על ציצי היא מקבלת אותו מתוך הבנה שיש לה צורך רגשי עמוק לדבר ..
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה

תודה על העצה אמא לתמרה
סמרטוט רצפה זו ממש ההגדרה שלי כרגע,
וזה מדהים איזה הבדל- בהריון הקודם (עם הגמד היונק) הרגשתי נפלא ופרחתי
מעניין אם התחושות בהריון הן אינדיקציה לטמפרמנט של העובר או למערכת היחסים שתיווצר בינינו...
זה עושה את ההריון הזה מאד קשה, ולא אכחיש שיש לי כעס מסוים כלפי העובר ...

אני בהחלט אנסה את התה צמחים עם חלב
באיזה צמחים את משתמשת? (צומח לנו דיי הכל בחוץ)
ועוד שאלה, אם מישהו יוכל לשפוך אור- ביממה האחרונה, שהצעתי לו חלב בכוס במקום ציצי, הוא לגם ליטר חלב עיזים (אורגני)
האם זה טוב עבור ילדון לשתות כל כך הרבה חלב שהוא לא חלב- אם?

(ומניקה מבינה עכשיו למה היא כל כך טרוטה- עד הימים האחרונים הוא לגם את כל זה ועוד יותר- ממני...)

הוא כל הזמן רוצה לינוק, וביומיים האחרונים זה הפך לבלתי נסבל מבחינתי.
גם אצלי ככה היה בתחילת ההריון, ובשילוב עם רגישות בפטמות זה היה סיוט
לדעתי זה יכול לנבוע מהבנה של הילד שהאמא בהריון
דיברתי על זה עם חברה שהיתה באותו מצב (הנקה והריון שני)
הצמידות הזו שלהם

ועצות פרקטיות- את יכולה להגביל מספר הנקות וגם משך כל הנקה
להסביר שכואב לך

לגבי לגימת כמות רבה של חלב עזים- יכול להיות שזה חד פעמי

רפואה שלמה

אני משתמשת במה שיש לנו בגינה -בד"כ שילוב של זוטה ומרווה או זוטה לבד ..

אני עם נסיוני הדל מציעה לך פשוט להפנים שזהו שלב זמני וטבעי ונכון עבורך ,להבין שגופך המדהים פשוט מסתגל למציאות החדשה היפה כ"כ,לנסות לקבל בהבנה שזהו שלב של יצירה ולקחת "פאוזה" מהיומיום(כמה שניתן)ולנוח .
לאחר התקופה הזאת ברגע שהבטן תתחיל לבצבץ תוכלי להרגיש את הנשיות והיצירה ולהתאהב (או שלא כמובן) בעובר שמתפתח בתוכך ,,

ההריון השני ,אין ספק שהוא שונה מכיוון שיש לך ילד שדורש את מלוא תשומת הלב וגם אני לפעמים "שוכחת" שאני בהריון לעומת ההריון הראשון שכל דבר בו היה מרגש וחדש -זה בסדר זה כנראה קורה לרובנו (-:

תודה על כל העצות, ועל ההקשבה
הבנוג שלי לקח היום חופש ונשאר איתנו עוד יום

איזה כיף שאני יכולה לנוח ולהתפנק עוד קצת
קנינו גם שקדיה וננסה את זה, כי נראה לי לא לעניין כ"כ הרבה חלב (שתה ליטר חלב עיזים בכל אחד מהיומיים האחרונים!)
אני מניקה עכשיו רק פעם בבוקר ופעם בערב
כי הרגשתי שאחרת זה נורא מבלבל ומתסכל אותו
הוא עדיין מבקש, אבל פחות
אני מרגישה שפיזית זה מקל עליי מאד, רק 2 הנקות, ואני קצת פחות סמרטוטית
עם זאת- ריגשית, קשה לי לשחרר את ההנקה.
אני מרגישה שאין לי ברירה, אבל זה עצוב לי
כאילו מרגישה שאני נפרדת מהתינוק שלי
מסתכלת עליו והוא נראה לי כזה גדול פתאום
הוא גם קצת עצוב...
אז כרגע הקושי הוא יותר ריגשי מפיזי. זו כבר נחמה...
בטח נצטרך עוד כמה ימים להסתגל למצב הזה
וזה סוג של אסימון שיורד לי -מה עוד יקרה כשיהיה עוד ילד??? כמה מקום צריך לפנות פתאום

(ומניקה תופסת את עצמה וחושבת-מה לעזעזל חשבתי כשרציתי עוד אחד עכשיו???... טוב יש 8 חודשים להתרגל לרעיון...)

כל שלב מביא את האפשרות שלו להסתגלות

גם אני הייתי עם התחושות האלו בתחילת ההריון, קצת מהכיוון השני כי פתאום תהיתי האם לא מוקדם מידיי בשבילו? האם הוא לא תינוק עדיין. אצלנו בתחילת ההריון התחילה קצת חרדת נטישה והיסטריה של הנקות ממש בלי להפסיק חשבתי שאולי הוא לא מצליח להוציא כלום ולכן הוא מנסה שוב ושוב,עם ההריון הפסקתי לנזול (רק אחרי שנה וחצי של הנקה) ובמקביל תהיתי אם הוא לא מוצף בהורמונים של ההריון שלי דרך החלב, כי הוא היה בוכה ממש על כל דבר קטן (מה שלא קורה אצלנו בדרך כלל) אח"כ התחילה תקופה אחרת , ולאט לאט ההנקות ירדו מעצמן לפעמיים שלוש ביום בעיקר להרדמות ובבוקר. היה לי עצוב להפרד מפרק ההנקה שלו (גם אם הוא עוד שם זה לא אותו דבר) אבל ההדרגתיות שבה זה קרה הקלה על העצבות.

אני חייבת לכתוב שוב כמה חשובה לי התמיכה הזו שלכן
זו תקופה ממש לא פשוטה ולפתוח את המחשב ולמצוא פה התייחסויות זה ממש קרן אור באפלה
אני מבינה עכשיו שייתכן שהיניקות המורטות פיטמות ועצבים בשבועות האחרונים
נבעו גם מתחושה אצלו שקשורה להריון (איזה רגישות יש לקטנים הללו!)
אבל בימים האחרונים, השילוב של זה עם הצורך המוגבר לינוק בגלל השיניים, העבעבועות, והנזלת
גמרו לי את הצורה
אני מרגישה הרבה יותר טוב פיזית עכשיו כשיש רק 2 הנקות
אני מתחילה לאט לאט לחזור לתפקד
אבל אני תוהה מה זה בשבילו שהוא היה כל כך כל כך צריך (מסיבותיו השונות)- ומה שקיבל זה דווקא הרחקה ותיסכול
כי אין מה לעשות- זה מה שזה, עם כמה שאני מחבקת, ומדברת איתו על כך ונותנת לו אהבה-
עדיין אני הרבה מסרבת, והוא המון עם אבא- שמרחיק אותו כדי שימעיט בבקשת ציצי
ודווקא עכשיו הוא היה כל כך זקוק ליניקות
וכשהוא מבקש, אני רואה בעיניים שלו את הציפייה הזו שאולי הפעם אסכים, ואז את השבריר שניה הזה של הדחייה
זה קשה...

היה לי עצוב להפרד מפרק ההנקה שלו (גם אם הוא עוד שם זה לא אותו דבר)
מאד מזדהה עם זה, אומ, אני שומרת על שתי הנקות ביום, אבל אני מרגישה שנפרדים מהפרק הזה...
ויש לי עוד שאלה- מטריד אותי שבכל הימים האחרונים הוא לגם כל יום ליטר חלב עיזים
זה הדבר היחיד שהוא מסכים כשהוא מבקש לינוק ואי אפשר.
כנראה הטעם הדומה מנחם אותו
אמנם החלב אורגני, אבל הוא בכל זאת לא גדי:-)
מטריד, לא?

מטריד, לא?
לדעתי אם זה ממשיך אז זה מטריד. אם מדובר על ימים ספורים ויכול להיות בגלל מחלה בשילוב עם צמצום הנקות מצדך, אני הייתי מתעלמת. אצלנו בגיל שנה ו- 3 חודשים היינו בחו"ל ושם ינק מלא ורק אכל מלפפונים חמוצים במשך כשבועיים, וכששבנו ארצה שב לאכול מוצקים כרגיל עם כמה הנקות.

אני קוראת את הדף הזה ויש לי דמעות בעיניים.
הקטנה בת 7 חודשים בהנקה מלאה (בנתיים היא לא מגיבה טוב למוצקים) ומסתבר שאני בהריון (שבוע 11, נכנסתי להריון בביוץ הראשון...).
אני לא רוצה להפסיק להניק אותה בגלל ההריון ומאמינה שניתן להניק במקביל.
בשבועות האחרונים היא הרבה יותר על הציצי, תדירות ההנקה עלתה פלאים ומשך ההנקות התארך משמעותית. בנוסף, היא "מנקרת" על הציצי ורוצה להחליף צדדים כל כמה דקות. עד עכשיו חשבתי שזה בגלל שינויים בטעם החלב, אבל אני אחרי קריאת הדף הזה אני חוששת שהחלב מתחיל להגמר לי.

מה עושים??? איך אני יכולה לדאוג שישאר לי חלב בשבילה??? עד עכשיו ידעתי שיהיה חלב כל עוד יש דרישה, אבל אחרי קריאה כאן אני מבינה שההריון יכול לשבש את הכל. אני מפחדת שאם לא יהיה חלב אני אהיה חייבת לתת תמל.

כל עצה ורעיון יתקבלו בברכה.
תודה

אני מפחדת שאם לא יהיה חלב אני אהיה חייבת לתת תמל.
אכן
אבל בגיל 7 חודשים אפשר לנסות (בזהירות) גם תחליפי חלב טבעיים, וכמובן להמשיך להציע מוצקים.
כל עוד ההריון תקין אין סיבה להפסיק את ההנקה, אבל בהחלט יתכן שיהיה צורך להשלים את הכמויות וצריך להיות עם היד על הדופק לסימני התמעטות.

אולי כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת או עם רופא הילדים גיל טלמון שגם מבין בהנקה ואשתו היא מדריכת הנקה. עזרה לי .את גיל טלמון אפשר למצוא בדף שאלות לרופא ילדים

אני בתחילת הריון שני. לא יודעת באיזה שלב בדיוק.
הילד שלי בן תשעה חודשים והוא רק יונק. הוא לא מסכים לאכול כלום(עוד לא יצאו לו שיניים..)
והינקה התחילה ממש להציק לי. בלילות הוא מחובר אליי כל הזמן וביוםהוא יונק כל שעה בערך.
ואני כבר לא יכולה לשאת את זההתחושה כ"כ מציקה ובלילות גם כואבת.
מה אני יכולה לעשות? להמשיך ככה למרות הכל?
לנסות לתת לו מטרנה? (עד עכשיו הוא גם לא הסכים לגעת בבקבוק כך ש..)
יש למשהי עצה? רעיון?
אני ממש על סף יאוש! מרגישה במצב ממולכד

זה אכן קשה מאוד

את יכולה לנסות לשפר את ההיצמדות במידת האפשר, ולראות אם זה יועיל. אם לא -להמשיך ולהציע בקבוקי תמ"ל. בסופו של דבר, ילד רעב יאכל... וכשההנקה תציק לך במידה כזו שלא תוכלי לסבול יותר, אולי תגלי שאת לא "נשברת", וממשיכה בעקביות ובאהבה להציע לו בקבוק, עד שיקבל אותו.
בהצלחה ושיהיה בשעה טובה.

יש סוג של תמ"ל מומלץ? יש תחליפים טבעיים יותר לתמ"ל?

אין תמ"ל מומלץ, כולם עומדים בקריטריונים. תחליפים טבעיים - לא בגיל הזה... (עפ"י המלצות גורמי בריאות) המשיכי לנסות להציע מוצקים - אולי תעייני בדפים הרלונטיים. מגיל שנה בערך אפשר לעבור לתזונה רגילה אם היא מאוזנת, גם בלי תמ"ל.
מחשבה שעלתה לי עכשיו - אולי לנסות להניק עם פטמות סיליקון יקל עלייך?

תחליפים טבעיים - לא בגיל הזה... (עפ"י המלצות גורמי בריאות)
אבל זה גיל שכבר אפשר להציע מוצקים, אז למה לא תחליפים טבעיים?
הבנתי שיש גורמים מוסמכים בתחום שטוענים אפילו שאפשר לותר על תמ"ל לגמרי לטובת חלב פרה רגיל (ד"ר ג'ק ניומן אאל"ט).

תודה רבה רבה על ההתייחסות!!
הבעיה היא שהוא ממש לא רוצה לאכול. וכשהוא כן אוכל משהו הוא מקיא את זה אח"כ.
נראה שהגוף שלו ממש לא מוכן לאוכל.
אני יודעת שלפי הרפואה הסינית התינוק מוכן למוצקים כשיוצאות שיניים. ועוד לא יצאה לו אפילו שן אחת.

הבנתי שיש גורמים מוסמכים בתחום שטוענים אפילו שאפשר לותר על תמ"ל לגמרי לטובת חלב פרה רגיל

חלב פרה זה לא מזיק אפילו לגדולים??

חלב אם הוא "מזון מלא" - יש בו כל מה שהתינוק זקוק לו: חלבונים, שומנים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים. עד גיל חצי שנה בערך הוא יכול לספק את כל התזונה, ועד גיל שנה - גם כן, פרט לברזל, שהכמות שבו קטנה מדי.
ה"תחליפים" הטבעיים לא מכילים את כל אלה. הם נוזלים לבנים ובעלי ערכים תזונתיים חשובים, אבל הם לא מזון מלא. כשילד אוכל עוד דברים, זה סבבה להציע אותם.

מה שג'ק ניומן אומר הוא שהיתרונות של התמ"ל על פני חלב פרה הם תאורטיים בלבד - זה לא שיעשו היום מחקר שישווה בין ילדים שניזונים מתמ"ל לבין כאלה שניזונים מחלב פרה. והוא הגורם הרפואי המוכר היחיד שאני מכירה שטוען ככה. כל גופי הבריאות ה"רגילים" - משרד הבריאות, ה-AAP, ה-WHO - לא מסכימים איתו.

אז אם היה מדובר בילד ספציפי שלי, ובסביבה החברתית הספציפית שלי, אולי הייתי מגייסת כמה שיותר תרומות חלב מחברות שהיו עוברות בדיקות דם, ומעבירה ככה כמה חודשים עד לגיל שנה. אבל זו תכנית לא פשוטה בכלל, לא בטוח עד כמה היא ריאלית, ומן הסתם רובנו לא מוקפות בכ"כ הרבה מניקות... לכן נראה לי ריאלי יותר לנסות ולהסתמך על תמ"ל עד גיל שנה.