הנקה כל שעה

אנונימי

ראו גם: כמה להניק, הנקה טבעית, תמיכה בהנקה.

תינוקת בת שבוע יונקת כל שעה, במשך כל היממה. האם די מותשת. מה דעתכן?

ממש כל שעה? בלי לישון בכלל? כלומר 24 הנקות ביממה?

בכלל לא בטוח שיש פה בעיה של חוסר חלב. אולי משהו מציק לתינוקת והיא צריכה להירגע, אולי היא נולדה מאוד קטנה וצריכה להדביק את החסר, מה משקלה? כמה עלתה במהלך השבוע הזה? (מהמשקל הכי נמוך), איך היציאות שלה (מספר פעמים, סוגים וכמות), האם היא תופסת נכון את השד? האם יש המון טלפונים ומבקרים והאם מנסה לעשות עוד דברים חוץ מלנוח, לאכול ולהיניק? איך האמא מיניקה - מחליפה צדדים? נותנת לתינוקת לגמור מצד אחד? האם יש מזגן והתינוקת סובלת מהקור? בקיצור, יש חמש מאות אפשרויות, והייתי מציעה לה להתייעץ דחוף - קודם כל בטלפון - עם מתנדבת לה לצ'ה או יועצת הנקה. שגית לב, למשל, שהשאירה פה את הטלפון שלה למטרה זו, ולכן אני מרשה לעצמי לרשום אותה.

אם כי, אחרי שבודקים את כל מה שבשמת כתבה, עדיין יכול להיות שהיא תמשיך לינוק כל שעה, ואפילו יותר צפוף. היה לי תינוק שינק ככה, וקראתי שאצל הבושמנים מניקים בממוצע כל 13 דקות

. והנה עוד סיפור כזה: http://www.naturalchild.org/guest/[po]elizabeth baldwin[/po].html. אגב, זה לא חייב להפריע לשינה. אפשר לינוק ולהניק גם תוך כדי שינה.

בגיל שבוע, מרבית התינוקות עדיין לא "נכנסו למסלול" וזה אומר שהם בלתי צפויים. מה שקורה עכשיו לא מעיד על ההמשך. בתקופה הראשונה הזו, יש סבירות גבוהה גם לדרישת הנקה רבה. יחד עם זאת, כדאי מאד לפנות ליועצת הנקה, כדי לוודא שהיא אכן מקבלת את החלב הדרוש לה (ואין בעיה מהסוג שבשמת תארה, או אחרת).
זה אמנם קשה מאד, אבל יש סבירות די גבוהה שתוך מספר שבועות קטן הדברים יתאזנו, ברמה זו או אחרת.

אצלי יועצת ההנקה מצאה שהוא לא שואב חזק מספיק, והמליצה שאחרי הציצי גם להכניס לו אצבע לפה (לבחור אצבע בקוטר של פטמה, הציפורן כלפי מטה וכרית האבע כלפי החך העליון) ולטפטף את החלב השאוב בזוית הפה בעזרת מזרק (בלי המחט כמובן) אבל להקפיד "לתגמל" - לטפטף רק כתגובה למציצה.
ומעבר לזה - המובן מאליו: היעילות של היניקה הלכה ועלתה עם הגיל - ואתה ירדה התדירות. ההתחלה היתה קשה לאללה.

בעריכה נמחק איכשהו שאני הדגשתי, שלא חייבת להיות בעיה אצל התינוקת, אבל כיוון שיש לאמא בעייה - אז יש בעייה. כלומר, אם לאמא אין בעיה עם תינוקת שיונקת כל שעה - אז אין בעיה (למעט אם מתגלה באמת בעיה פיזית בבדיקת המשקל, וכבר היו יותר מדי מקרים כאלה, של אמא שלא חשבה שיש בעיה וכן היתה בעיה והתינוק היה בתת-תזונה, מצב מסוכן ביותר),

אבל אם לאמא יש בעיה עם כל דפוס יניקה שהוא - אז יש בעייה וצריך לטפל באמא הזאת.

והיא חייבת לדבר עם מישהו דחוף - כי התחושות האלה נוטות להסלים אם לא מוצאים אוזן קשבת ולב תומך, ובסוף זה פוגע, וגם דחוף כי אם יש בעיית יניקה כלשהי, אז חשוב מאוד לפתור אותה מוקדם ככל האפשר.

יכול להיות שהתינוקת לא תופסת את השד כמו שצריך, מה שגורם לה לינוק בצורה לא אפקטיבית, וכמות החלב שהיא מצליחה להוציא אינה מספיקה, לכן היא יונקת כל שעה.

אגב, כשיש גזים, כדאי לנסות להניק יותר זמן מצד אחד לפני שעוברים לשני. זה יכול להגיע אפילו לכמה הנקות רק מצד אחד (במשך כמה שעות), ואחר כך כמה הנקות רק מהצד השני, וחוזר חלילה. זה בגלל שעודף חלב קדמי עלול לגרום לגזים.

נו, מה תגידו על זה: אני מניקה בחור שמנמן בן שנה וחודש, שעד לפני חודשיים ינק כמעט כל שעה. הוא היה יונק כשלוש-ארבע דקות כל פעם. בלילה הוא היה יונק כל שעתיים. יועצת הנקה מאד ותיקה טענה שזה הקצב שלו ושאין שום בעיה. חוץ מחוסר הנוחיות לאם כמובן. היא המליצה להמשיך ולהניק כמה פעמים מאותו צד כדי לוודא שהוא מקבל את החלב העשיר של סוף היניקה. בכל אופן אצלנו לא היתה בעיה של חוסר משקל אלא להיפך.

ההנקה נועדה לספק צורך רגשי, לא פחות (ויש אומרים אף יותר) מרעב. הצורך הרגשי קיים. אפשר לספק אותו, ואפשר למנוע מהתינוק סיפוק שלו.

מהמשפט "התינוק מתרגל לציצי כמו למוצץ" אפשר להבין שהשד הוא תחליף למוצץ. בפועל, המוצץ הוא תחליף לשד. אלוהים ברא את השד. אלוהים גם ברא לתינוקות צורך מציצה חזק מאוד (צורך ביולוגי, הנפרד מהצורך ביניקת חלב, אבל שאמור להיות מסופק ביולוגית באותו איבר אמהי).
את המוצץ המציאו בני אדם כדי "לשחרר" את האם מהתינוק ולתת לו תחליף (אמנם נחות, אבל יחסית יעיל) לחלק מהתפקידים של השד.

כל אלה עובדות ביולוגיות על המין האנושי.
כל השאר - בחירות של הורים, כולל מחברי ספרים (שהם לא סמכות גדולה ממך ומהרגשות שלך).

מניסיוני -
בשלב בו הציצי לא התאים כפתרון מידי לכל בכי, הם פשוט לא לקחו אותו, אלא לאחר כמה שניות/דקות.

אנונימי

חשוב מאד להבין שאם מציעים לתינוק את השד כל פעם שהתינוק בוכה, בין אם הוא אוכל או לא, יש חשש שהוא יפתח קשר לא בריא בין חוסר סיפוק רגשי ובין פתרון במזון, בהאכלה, או אפילו בסיפוק אוראלי. (כל זאת על קצה המזלג) את המינוסים, כל בעל הגיון בריא יכול להסיק לבד.

מבקרת יקרה,
החשש הזה הוא מיתוס מתועד היטב.
העניין כבר נחקר (כפי שנחקר, למשל, המיתוס שאם מרימים את התינוק כל פעם שהוא בוכה, הוא יבכה יותר), והתברר מעל לכל ספק שההיפך הוא הנכון. תינוק שמקבל את השד כל פעם שהוא בוכה, יירגע בעזרתו אם לזה הוא זקוק (לא משנה לאיזה מהפונקציות של השד) - ויידחה אותו אם משהו אחר מציק לו (למשל, שערה שנכרכה סביב אחת מאצבעות הרגליים שלו - שכחתי לילד של מי זה קרה, אבל אל תשאלו כמה בכי היה עד שהפשיטו אותו כליל וגילו את השערה הצובטת!).
גם הרעיון, שאם תרימי את התינוק כל פעם שיבכה הוא "יתרגל" או "ילמד" לטרטר אותך וייהפך להיות "מפונק" - נראה כמשהו ש"כל בעל הגיון בריא" יסכים איתו. ואז הלכו ובדקו בכמה מחקרים, והפלא ופלא! התברר שהתינוקות פעלו לפי היגיון בריא אחר: ככל שנענו תיכף ומייד לבכי שלהם, כך הם בכו פחות. לעומת זאת, התינוקות שהוריהם לא נענו לבכי שלהם מייד בכו יותר ויותר, גם יותר פעמים וגם יותר זמן. הכי הרבה בכי נמצא בגיל כמה חודשים אצל התינוקות שהוריהם השתדלו להתעכב כמה שיותר לפני שניגשו לטפל בהם כשבכו (כמובן, ההורים עשו זאת לא מרוע לב, אלא מאמונה שלמה שכך הם מצילים את תינוקם מלהיות מפונק).

בעיקרון, איך שאני רואה את הדברים, כל דיעה שיש לנו היא בגדר היפותיזה (השערה פתוחה למחקר. "תיאוריה" היא בדרך כלל שם למערכת שלמה של היפותיזות).
כל היפותיזה אפשר (ורצוי, לדעתי) לבחון. האם היא נכונה או לא?
מנסיוני כחוקרת, הרבה מאוד היפותיזות, שנראו יפות, הגיוניות ומאוד מבטיחות, הופרכו ברגע שהתחלנו לבדוק אותן.
למשל, היתה פעם היפותיזה, שהטיפול הטוב ביותר בתינוקות חולים הוא לאשפז אותם בבית חולים ולהפקידם לטיפולם המקצועי והמנוסה של רופאים ואחיות (בלבד).
היפותיזה זו הופרכה, כשהתברר שהפרדת התינוקות מאמהותיהם הובילה למוות סיטוני של התינוקות, בעוד שתינוקות שאמם לא נפרדה מהם, או שבאה לשהות עמם בבית החולים, התאוששו באופן פלאי ממש, ואחוז התמותה בקרבם היה נמוך פי כמה וכמה.

בספר התינוק יודע היא אינה ממליצה בשום פנים ואופן להתעלם מהתינוק הבוכה, אלא להיפך, להציע לו חיבוק חם ואוהב, ולדבר אליו כשהוא בוכה. חוץ מזה אין מה לדבר על "הפרק העוסק בהנקה" בספר הזה, כיוון שהיא עושה המון קישורים להנקה ולבכי גם בפרקים על שינה, על התקפות זעם וכו'.
אגב היישום של הרעיון שלה על בכי ועל הנקה הוא מאד קשה לתינוקות בוגרים יותר ולכן כדאי להכיר את הרעיון לפני שהתינוק נולד.
שום תיאוריה לא צריך ליישם באופן דוגמתי. כמובן שכל תיאוריה שעשויה להתאים צריכה להיבדק ברגישות רבה לגבי כל תינוק וכל אם.
כשבני היה בן שלושה חודשים וינק כל שעה, (הוא אגב המשיך לינוק ככה עד גיל שבעה חודשים, וכל שעתיים בלילה עד גיל שנה) התיעצתי עם יועצת הנקה שלא באמת עזרה לי. הייתי מעדיפה אם היא היתה מזכירה את קיומו של הספר הזה ומציעה אותו כאופציה לבדיקת הנושא.
בשמת א האם יש לך איזה שהוא מחקר על למה אנשים נהיים מכורים לדברים? הלא אלוהים ברא גם את האופיום ואת הטבק ואת השוקולד, ואלוהים יודע שגם חומרים אלו "עונים" על צרכים רגשיים. אני הייתי רוצה שבני לא ישתמש בציצי במוצץ בשוקולד או בסמים במקום להתמודד עם הרגשות שלו.
האם יש לך מחקר בנוגע לאיזה לידות היו לתינוקות שיונקים כל שעה?
כשיש לך צורך לבכות על משהו קשה שקרה לך, האם זה יהיה לך נעים אם "האחראיים עליך-דורשי טובתך" ינסו לעשות הכל כדי למנוע ממך לבכות?
האין החתולה שמה גבולות להנקה? גם חתולת הבית הכי בטוחה, רכה ומפנקת את גוריה שבעולם, תקום מההנקה מדי פעם ותשאיר אותם מצווחים לכמה דקות. ומנסיוני הם בכל זאת יגדלו להיות מקסימים, רגועים ובטוחים בעצמם. (להבדיל אגב מחתולת רחוב שתעמוד יום שלם ליד גוריה בני יומם המצווחים ולא תתקרב אליהם, וככה הם הופכים לאלימים).
עד כאן השאלות היו רטוריות.
עכשו יש לי שאלה אמיתית: אם מישהי יודעת מתי ואיך נגמלים התינוקות/ הילדים היונקים בחברות השבטיות?

"אני הייתי רוצה שבני לא ישתמש בציצי במוצץ בשוקולד או בסמים במקום להתמודד עם הרגשות שלו. "
אני חושבת שציצי זו דרך מצויינת לתינוק בן 3 חודשים להתמודד עם הרגשות שלו. הוא פונה לאדם שהוא בוטח בו ומבקש ממנו נחמה. ההבדל בין ציצי לבין מוצץ/שוקולד/סמים הוא שלציצי מחוברת אמא (כלומר בן אדם).

שליחה על ידי 123* » 12 ינואר 2002, 23:54

השאלה שלי עד איזו גיל "ציצי זו דרך מצויינת להתמודד עם הרגשות שלו"? (שאלה רצינית ולא צינית).

עד איזה גיל? כל עוד זה לא מפריע לך אז עד שהוא לומד (יותר נכון מבשיל) להתמודד גם בדרכים אחרות. אני מניחה שלכל ילד זה יגיע בזמן אחר.

אנונימי

רחלי,אני מבינה את מה שאת אומרת על תינוקות שיונקים המון.
ואני חושבת שזה תלוי בנסיבות חייהם :איך היו ההריון,הלידה,וכמה דברים לא טובים הם הספיקו לצבור בדרך(מחלות,ברית,בדיקות רפואיות וכו')
אבל אני חולקת על דעתך בנוגע למה שאפשר לעשות,
לתינוקות קטנים צריך לברר אם הם לא יונקים כל הזמן בגלל גזים (כואבת הבטן=התינוק חושב שהוא רעב=יונק עוד=עוד גזים......ומהתחלה)
ולתינוקות גדולים (שנה ושלושה למשל)צריך לבדוק אם לא משעמם להם,אם הם לא רעבים,וכו'
אבל לעשות את כל הדברים האלה לפני שמגיע מצב של בכי (אצל הגדולים),
אני לא חושבת שלהגביל תינוק ביניקה זה טוב,היניקה זה הבטחון הכי גדול שלו ודווקא אם נגביל אותו יווצר חסר
וזה יכול להוביל להתמכרויות שעליהן דברת,חיפוש דברים מנחמים (שוקולד למשל).
משהו מעניין:יש רמדי בהומאופטיה שעשויה משוקולד (דילול של דילול.. )
כשעשו את הפרובינג עליה האנשים שלקחו אותה (בלי לדעת כמובן מה הם לוקחים)התחילו להיתקל בקיפודים
(כן,כן,החיה הזאת עם הקוצים)בכמויות.
רק שתדעו שהאמא קיפודה גומלת את הגורים שלה מיניקה על ידי הפניית הקוצים שלה אליהם (בבת אחת)
ההומאופת שעשה את הפרובינג הסיק מכך שהרמדי מדברת על נטישה והפניית קוצים אצלנו (גורי האדם)
הזוי,הא? אבל מעניין

רחלי ומישהי, הנקה כל שעה היא לא משהו "לא נורמלי" מלבד במשמעות של "לא מקובל בתרבות שלנו". אצל הבושמנים, למשל, מדדו שתינוקות יונקים בממוצע פעם ב-13 דקות (באמת!) שזה אומר בתכל'ס כל הזמן. אין עם זה בעיה רפואית או פסיכולוגית - רק תרבותית ואולי לוגיסטית. לגבי השינה, זה שתינוק יונק כל שעתיים בלילה זה לא אומר שהוא לא ישן רצוף - אפשר לינוק (ולהניק) תוך כדי שינה.

ובהמשך ל{{}}יונת שרון, הנקה על כל מה שמשתמע מכך, היא נורמה חברתית. ההפרש בין הילדים בארצות העולם השלישי (אולי זה לא השם המתאים ביותר) אשר נושאים את ילדיהם עליהם ומאפשרים להם לינוק לפי דרישה, הוא 5 שנים בערך (אל תתפסו אותי במילה). האם זה אומר שההורמונים של האמהות הללו טובים יותר? חזקים יותר? מופרשים באופן מוגבר לזרם הדם של הנשים האלו? לא!!! הן פשוט נמצאים יותר בדם, מכיוון שכל הנקה משחררת פרולקטין, ורמות הפרולקטין לא מספיקות לרדת, ואז להיכנס להריון. אבל אצלנו, נשים מניקות, אבל משתדלות לא לישון עם ילדיהן, ורמות הפרולקטין יורדות, (בלילה בעיקר) והופ, הריון אחרי 3 חודשים.
האם הוא ילד טוב? האם הוא ישן בלילה? הוא ישן רצוף? ילד בן חודשיים עדיין לא אמור לישון רצוף.
הכל נורמה תרבותית/חברתית.

רחלי ס, על השאלות הרטוריות שלך דווקא עניתי למעלה ובמקומות אחרים. אבל בקצרה:

ב"פרק העוסק בהנקה" התכוונתי לפרק 4.
אלוהים לא ברא את האופיום ולא את השוקולד, וגם הטבק הוא בסך הכל צמח עם עלים לא כל כך מזיקים. את האופיום מפיקים, מעלי הטבק (שלעיסתם כפי שהם לא גורמת נזק כה גדול והם גם אינם ממכרים) מייצרים סיגריות, שמה שממכר בהן הוא הסם ניקוטין, שמוסיפים לסיגריות באופן מלאכותי, כדי ליצור התמכרות כימית של המעשנים. אלוהים ברא את פולי הקקאו. לא ידוע לי שאבקת קקאו ממכרת כשלעצמה. את השוקולד מייצרים בני האדם. חומרים אלה (המיוצרים בידי אדם) לא "עונים" על צרכים רגשיים. אילו היו עונים עליהם (=מספקים אותם) לא היה צריך לצרוך מהם עוד ועוד ועוד, כדי למלא חבית ללא תחתית. הבעיה היא שלמתמכר להם יש אשליה שהם יענו לו על הצרכים הרגשיים. בפועל, הם מגדילים את הבור. הצרכים ה רגשיים הם כולם חלקים של הצורך באהבה ובחום אנושי. אוכל וחפצים הם תחליפים לא מספקים לאהבה ולחום אנושי.
כאמור, גם את המוצץ מייצרים בני האדם.
גידלתי המון חתולות, ולא ראיתי אמא חתולה טובה שמשאירה גורים מצווחים. יש כמובן חתולות שהן אמהות גרועות, והן לא נשארות אמהות זמן רב (הגורים שלהן מתים מהר). אמא חתולה היא מאוד מסורה שלושה חודשים. היא קמה מהגורים רק כשהם שבעים ומנומנמים. בימים הראשונים היא לא זזה מהם בכלל, ואם לא דואגים לה היא מרזה נורא. בגיל שלושה חודשים - זהו, צאו לחיים. עם זאת, כבר נתקלתי באמהות חתולות שהמשיכו לשמור על קשר קרוב עם גורים שלהן שהמשיכו לחיות בקרבתן, אפילו שנים.
חלב אם מתעכל תוך שעתיים בערך. ואז מתרוקנת קיבת התינוק, והופס - הוא רעב.
אם יועצת הנקה אחת לא עזרה לך - כדאי לנסות אחרת. לא יודעת למי הלכת, והאם היא מוסמכת או לא (הכרתי יועצת הנקה אחת שהתברר שלא היתה טובה, עסק ביש).

על השאלה הלא רטורית:
יש חברות שבטיות שגומלות את התינוק בגיל מסוים (או כשהאם בהריון) באופן מכוון. בדרך כלל מורחים משהו מר או מגעיל על השד כדי להרתיע את התינוק. סטודנטית שלי סיפרה לי שבבאר שבע יש קהילה של העדה שלה (מאחת מארצות צפון אפריקה, שכחתי איזה), שבה נהוג עד היום להיניק עד גיל שלוש וחצי - ואז לגמול בבת אחת עם מריחה של פלפל חריף על הפטמות או משהו כזה.
בחברות שבטיות שמיניקות עד שהילד נגמל בעצמו - גיל הגמילה הממוצע הוא בין שלוש לחמש. לא נדיר שילדים גדולים יותר יונקים מדי פעם, במיוחד כשיש להם אחים קטנים ולאם יש אספקת חלב.

ל-123:
אני חושבת שעד שהילד נגמל! כי זה באמת עניין של "הבשלה".
כי כל עוד הילד יונק, ההנקה היא תמיד גם דרך להתמודד עם הרגשות שלו. ההבדל הוא פשוט בכמות ההנקה - בגיל שלושה חודשים, למשל, התינוק תלוי בה לחלוטין להישרדותו ולכל הפונקציות. בגיל שלוש, למשל, הוא יונק הרבה פחות, הוא לא תלוי לחלוטין, ויש לו עוד אופציות והוא גם מוכן לקבל דחייה (למועד מאוחר יותר) או תחליפים שונים (אם לא מתאים להיניק באותו רגע).

שליחה על ידי 123* » 14 ינואר 2002, 23:23

בשמת, פלוני אלמוני, תודה.

אני רוצה להניח שכולנו באותה סירה - מנותקים מהשורשים שיכלו להראות לנו איך לגדל ילדים, ולא מחוברים לאינסטינקטים כמו שהיינו רוצים. במצב כזה כל התנסות וכל שבריר אינפורמציה יכולים להוסיף עוד אפשרות לבדיקה.
בשמת אני מאד מעריכה את הידע העצום והניסיון ואת התאווה שלך לחלוק את הידע הזה עם כל מי שמתעניין בנושאים האלו. אבל התבטאות כגון "לא להסתמך על 'התינוק יודע' בהנקה. חד משמעית" מעוררת אצלי תחושות לא נעימות. אולי את כבר יודעת את כל מה שאת צריכה לדעת, אבל חלק מאיתנו צריכים להתנסות בדברים, ולא להשמע להוראות.
יש לך את המחקרים שלך ואת ההתנסויות שלך, ולכל אחד מאיתנו יש את שלו.
אני מצטערת שלא היה בידי הספר הזה כשהתינוק שלי היה יותר קטן כי נמנע ממני לבדוק את מה שהספר מציע הספר הזה מלא וגדוש בדברים יפים וחכמים שמתחברים אלי ונוגעים בי. ולדעתי צריך לקחת בחשבון שלא כל בכי מצריך באופן אוטומטי ציצי, גם בגיל שלושה חודשים. (כבר הבנתי אז ש"יניקה כל ארבע שעות" אין לה קשר למציאות . ובכל זאת משהו הרגיש לי לא נכון ביחס שלי לבכי שלו. אגב הנקתי בשמחה גדולה, ולא מתחושת כורח. זה אמנם לא היה קל.)
ולא הייתי מוציאה מכלל אפשרות שאני דחפתי לתינוק שלי יותר ציצי ממה שהוא היה זקוק לו, שוב, אני מדברת על חוסר היכולת שלי להכיל בכי באותה תקופה.

מה יותר משמח מזה שיש לכן אפשרות זמינה וכמעט מיידית להרגיע תינוק בוכה??!! תחשבו על אימהות שאינן מניקות וכדי להרגיע את תינוקן הן צריכות לרקוד איתו, לנענע אותו, להחזיק את המוצץ בפיו. כל מה שאתן צריכות לעשות זה לשלוף ציץ!!! מה יותר קל מזה? אני לא מקלה בקושי של האם. גם ביתי ינקה לפעמים כל רבע שעה. היו ימים (בקיץ) שלא טרחתי בכלל להתלבש כי נמאס לי לפתוח את חזיית ההנקה הנוראית הזו כל 10 דקות. אבל כשהפסקתי להניק קלטתי כמה יעיל ופשוט מתן השד בכל פעם שיש בכי. אני מאמינה בכל ליבי שילד שמקבל את קרבתה של אימו ואת הסיפוק המיידי למצוקתו באמצעות מגע אינטימי עם גופה, מהסוג שיש בהנקה, מרגיש את כל הבטחון, החום והסיפוק שלו הוא זקוק. עוד יהיו לכן כל כך הרבה הזדמנויות לחנך וכל כך הרבה פעמים הוא עוד יחוש תסכול - אל תעשו ניסויים עם ההנקה. תזרמו עם הילד ותנו לו להחליט מהם צרכיו.

לשני ילדי הייתה תקופה שהם לא הסכימו בשום אופן שאשב במהלך ההנקה - אני מדברת ממש על החודשים הראשונים של החיים - למדתי להניק בעמידה , עם רגל אחת, התומכת בתינוק, מורמת על כיסא. יש עוד ילדים עם שגעונות כאלה או שזה רק אצלי?

אני עכשיו בתחילת דרכי כמניקה, ואולי מוקדם מדי להביע דעות, אבל נזכרתי שפעם שאלתי (עבור חברה) שאלה שהביאה לפתיחת הדף הזה, והיום, אני יודעת בודאות את התשובה עליה- לא מניקים עם שעון. בכלל לא מערבבים שיקולי זמן. זה מיד מכניס חוסר בטחון ותחושה הולכת וגוברת שמשהו לא בסדר. כך היה אצלי עם בתי הבכורה. עברו שעתיים? לא עברו? כמה דקות היא ינקה מהצד הזה? צריך לעבור צד? עוד פעם היא מבקשת? לא יכול להיות שזה רעב. ועוד מחשבות מחשבות, חישובים ומחשבות. הפעם אני לא חושבת בכלל. (איזה כיף לעשות משהו כל כך מענג וחשוב בלי להצטרך לחשוב בכלל!) אין לי מושג כמה פעמים היא יונקת ובמשך כמה זמן.. אין צורך לחשוב ולחשב. רק לשבת נוח. (או לעמוד נוח יעל..(-: )
המחשבות על כך עלו לי היום כשהיו אצלינו אורחים ושמתי לב פתאם כמה הרבה היא על הציצי כי כמעט כולם העירו בחיבה בשלב זה או אחר "וואו כמה היא אוכלת!" ומיד חשבתי "אוי אולי אני מגזימה". מצחיק שהפעם הראשונה שחשבתי כך היתה כשה"חישוב" השתקף מעיני אחרים. אין לי הרבה נסיון ואשמח לשמוע את דעתכן, אבל נדמה לי שתינוק לא יכול לינוק "יותר מדי", או לחילופין-אין דבר כזה "לתת יותר מדי ציצי". הרי היא לא באמת אוכלת כל הזמן הזה.ואם מה שזה לא יהיה שהיא מקבלת מהציצי חוץ מחלב לא נחוץ לה באותו רגע היא פשוט תשמוט את הפיטמה.לא?

לא כל התינוקות שומטים את הפטמה (לפחות בתקופות מסויימות בחייהם). אם זה לא מפריע לך אז אין בעיה. אם כן, את יכולה להרגיש לפי התנועות והנשימות שלה מתי היא כבר לא ממש יונקת, ואז להשחיל בעדינות את הזרת בזוית הפה שלה כדי לשחרר את הואקום שבו היא מחזיקה את הפטמה.

ולגבי השעון והמדידות - אני מסכימה לחלוטין. אגב, כשנולד בני הצעיר, "דודה" טובת כוונות קנתה לנו שעון קיר גדול ואמרה לבני הגדול שזה עבורו "בשביל שיהיה לך בחדר". לא סיפרתי לה שהתינוק ישן איתי ושממילא אני לא אוהבת שעונים. מצד שני, בני הגדול מאוד שמח במתנה, ובזכותה למד לקרוא שעון...

הבת שלי למשל מקיאה או פולטת כאשר היא יונקת יותר מידי ואז אני יודעת לא להציע לה ציצי בזמן הזה....

מקומם אותי לקרוא עצות או דעות נחרצות של אמהות אשר חושבות לעיתים שיש אמת מוחלטת. לכל ילד צרכים משלו וכן דפוסי אינטראקציה ייחודייים עם אימו כבר בשבועות הראשונים לחייו אשר משפיעים על התנהגותו וסדר יומו. נראה לי שחלק מכן שוכחות שגם לאם יש צרכים משלה( אם זה נראה לכן אפשרי וסביר להניק כל שעה. . .) למה לא לעזור לילד להגיע לסדר יום קבוע פחות או יותר אשר יתרום גם לתחושת הבטחון שלו? נכון שאומרים שבהנקה הדבר קשה יותר אך ייתכן ומתן ציצי כל אימת שהילד בוכה אינו הדבר הנכון בהכרח לעשות. יש המון סיבות לבכי ואפשר להרגיע תינוק גם בלי ציצי.
התינוקת שלי יונקת כל 4 שעות בערך למעט זמנים שבהם ישנן קפיצות גדילה. נראה לי שהזמנים המסודרים הם תוצאה של הסדירות שלה אך בהחלט ייתכן שאני חיזקתי ותרמתי לכך. אני סומכת על האינטואיציה שלי ובחלק מהפעמים על ניסוי וטעיה כשהיא בוכה. וכן , המוצץ עוזר ולמה שהדבר יהיה פסול? אני כל כך סולדת מגישות פאנאטיות עד אשר שוכחים לפעמים להתחבר למציאות. (ובמציאות זו רוב הנשים חוזרות לעבוד/ללמוד אחרי מספר חודשים ומאד קשה אם לא בלתי אפשרי להניק כל שעה). כל אישה צריכה לסמוך על ההגיון הבריא שלה ועל תחושות הבטן בהקשר לתינוקה ולא יזיק גם אם בתחתית סולם העדיפויות תחשוב גם על עצמה ועל בריאותה הנפשית. . .

למירי,
האם את אוכלת רק כל 4 שעות (אלא אם משהו החליט שהגיוני שאת קופצת בגדילתך?) ואם את מתגעגעת למישהו את מחכה שיעברו 4 שעות עד שתתקשרי אליו?(ושמה משהו בפה בינתיים כדי לא לדבר בטעות...) ואם את יודעת לדבר רק עברית (אצל תינוק הוא מדבר דרך השד שלך...)את מעוניינת שידברו איתך בשפות אחרות?
בקיצור- החופש של התינוק לבחור הוא מעורר בטחון עצמי ולא סדר היום (שלך...ולא שלו). גם תינוק שאינו רעב יכול להירגע פלאים ממס' מציצות קטן . כמו כן תינוק קטן יודע מצויין מה טוב לו, אולי יותר מאיתנו (למרות שחינכו אותנו שאמא תמיד יודעת הכל..)
מדוע לאלף ילדים מראש- כי אמא שלהם תחזור לעבודה בגיל מסוים?
קשב לצרכים של משהו הוא אלמנטרי למערכת יחסים בריאה. נכון שבהתחלה הצרכים שלנו , האמהות, מתממשים פחות מהר מאשר של התינוק- אבל גם התינוק שלנו הזה הוא צורך שלנו, זה יכול להספיק .
מה דעתך?

אני מתחילה קצת לשעמם את עצמי אבל... לענת: ניסית להניק במנשא? עצם העובדה שאת שקועה בדברים שלך, שמעניינים אותך (או לא, אם מדובר בעבודות בית), גורמת לך לא לשים לב לשעון. רוצה ציצי, יהיה ציצי, רוצא לישון שתישן, את עושה מה שאת רוצא לעשות. מדובר כמובן על "מנשאי ההנקה" מהסוג של sling או תינוח ודומיו.
ובקשר לספר "התינוק יודע", גם אצלי הוא מאד עורר אנטי, ובמיוחד הפרק על ההנקה שידעתי כבר מניסיוני כאם לתינוק שינק כל היום שהוא לא מקובל עלי בכלל בכלל. הנימוק הזה "אם את לא מסכימה אם מה שאני אומרת זה רק אומר שמשהו אצלך לא בסדר" מעלה לי את הפיוזים.
אופס, השאלה המקורית מלפני שנה, וכניראה כבר לא רלוונטית... מצד שני היא בטח רלוונטית לאחרות. אז ההמלצה שלי היא לוודא שההנקה תקינה (אחיזה טובה בפיטמה) ואז פשוט להשלים עם המצב כמה שיותר מהר, ולהבין שהבעיה היא ההרגשה של האם (שהיא מוצץ? תני מוצץ. שאת כלואה בבית? תתרגלי הנקה בציבור וכו') ולא לפתח רגשות שליליים אל התינוק.

מזל טוב לבשמת

יש לי תינוקת בת חודשיים ואני מניקה אותה כל שעתיים הערך, הייתי שמחה אילו ההנקה היתה כל שעה - אין הרגשה של התחברות ושלווה דמו זמן ההנקה...
זה מרגיעה , נעים ו... אין מילים לתאר ...נהדר!!!

רציתי לשאול האם הנקה גורמת לתחושת רעב , אני פשוט לא מפסיקה לאכול, בעיקר בשעות הערב המאוחרות ועל אף שאני משלבת הנקה עם בקבוק , ולא כל שעה .

אצלי - בהחלט. זה עבר (במידה מסוימת) בערך כעבור 4-5 חודשים.
זכרי שעליך לאכול 500 קלוריות בנוסף על תפריטך הרגיל!

גם אצלי יש תחושת רעב אדירה. הגיוני בהתחשב בכמויות היניקה של שתיהן.
והצורך במתוק שולט בערב.

בן שלושה חודשים, ופיתח בשבועיים באחרונים נוהל יניקה -יונק ונרדם לסירוגין מהבוקר ש"מתעורר" משנת הלילה (שגם אז הוא מתעורר כל שעתיים או שלוש) ואז יונק ונרדם לסירוגין עד שעות הצהריים " 1500 1600 , יש לציין שבסביבות 1900 הוא כבר באמבטיה, ונרדם ל"לילה" בסביבות 2100. אז מכל התיאור הפרטני רציתי לשאול ולהתייעץ... האם נשמע "נורמאלי "? ואפילו אם זו קפיצת גדילה- כ"כ הרבה זמן ושאיבות ?? אנא צריכה תשובה, תמיכה , משהו...

חייבת לציין שהתחלתי לקרוא באתר עוד כשהייתי בהריון בשלב ממש מוקדם (זה הראשון שלי), קראתי ה-מ-ו-ן ממה שנכתב כאן וחשבתי שאיכשהוא אני מוכנה. אבל איפה אני ואיפה המוכנות שחשבתי עליה..

, הקטן שלי בא ולימד אותי שהדרך עוד ארוכה, והוא רק בן שלושה חודשים (בול היום..) אבל אני רוצה ומזומנה ללמוד ברצון..
אני ממשיכה כל הזמן להיכנס לאתר המשכיל, המעורר מחשבה, הנותן השראה, רק שעכשיו זו פעם ראשונה שאני גם כותבת כאן. לא כלכך יודעת עוד את כל ה"פטנטים " של איך בדיוק "משתמשים", אבל לאט לאט..
בכל אופן הקטן שלי בן שלושה חודשים ועד עכשיו ינק די הרבה - אין לי נסיון קודם, אבל כל הזמן שמעתי ואני שומעת הערות כמו:"מה, הוא שוב יונק?", איך את יכולה שהוא לא יורד ממך ?" וכו. אבל מאחר והוא עלה במשקל בצורה יפה והייתי סמוך מאוד ללידה אצל יועצת הנקה, אני מבינה שהוא פשוט הפך את הציצי קצת למוצץ.. לאט לאט ארגיל אותו גם למוצץ הנייח.. אבל בשבוע וחצי האחרונים הוא פשוט יונק במרווחים של שעה. כל שעה (טוב.. לכל היותר שעה וחצי ..) וכמה שניסיתי לבדוק אם משהו מציק לו, משעמם לו, קרלו חםלו.. זה תמיד נגמר בזה שהוא ממש יונק.. גם חשבתי שאולי זו קפיצת גדילה, אבל אם זה כך אז זו לא קפיצה , זה זינוק

הוא יונק מרגע שהתעורר במשך כל היום- זאת אומרת בין 0800 עד בערך 1600 יונק כל שעה עד שעה וחצי, וגם כשהוא נרדם עלי הוא מתעורר מייד בתום היניקה, וכשאני מנסה להעביר אותו שלא יהיה עליי - גם אז הוא מתעורר...רק לציין שבסביבות 1900 הוא כבר באמבטיה שלפני שנת הלילה...
מכל החיבור שיצא לי כאן, רציתי לשאול, להתייעץ,להתנחם: מה קורה פה ???

אמא אוהבת, שלום

מה שאת מתארת נשמע לי טבעי מאוד ונורמלי מאוד. ככה היה עם בתי. גם היא ינקה (ועדיין) המון במרווחים מאוד קטנים.

את כותבת שאת מותשת. זה נשמע לא קל.

כמה שאלות:
האם את ישנה מספיק? האם את אוכלת אוכל טוב ומזין? האם את לוקחת ברזל (ואולי גם ויטמינים צריך)?
אני כותבת את כל זה, כי כדאי שאמא מניקה תדאג לעצמה לתזונה טובה ולשינה טובה כדי להרגיש טוב.
תדירות היניקה לא קשורה - לדעתי - לתשישות. תינוק יונק בדיוק כמה שהוא צריך.

שליחה על ידי נהר* » 22 יולי 2005, 12:55

אמא מותשת, רוצה להצטרף ולהוסיף לדבריה של אפרסקים :שימוש במנשא נוח המאפשר הנקה יכול לשחרר אותך כך שתוכלי לעשות עוד דברים תוך כדי הנקה , ותוך כדי נשיאה. בהצלחה.

אמא אוהבת,
אני מצטרפת לדבריה של נהר וממליצה גם לקרוא את הדף הזה מתחילתו, ובנוסף אולי תמצאי עניין גם בדף כמה להניק.

אמא אוהבת אך מותשת. מאוד מאוד מזדהה. שלי יהיה בן שלושה חודשים בעוד 3 ימים. אנחנו מאוד צמודות בלידה.

הוא שוב יונק?",
דבר ראשון וחשוב שלמדתי זה להגיד לכולם כן! הוא ילד של אהבה והוא אוהב את הציצי של אמא:-D
שלי יונק כמו שעון כל שעתיים ביום אבל יש לו ימי ניג'וס של פחות. למרות שלא משנה מה קורה אחרי ההנקה הוא אוהב לישון לי על הציצי(בתור כרית) יש חשש שיתפתח פטיש ציצי שישהיה גדול כי הוא הכי אוהב שהציצי (הענקי שלי) מכסה לו את הפנים<ענת חוששת לחנק מציצי>
בלילה הוא יונק כל שלוש ארבע שעות אבל כמה לילות הוא החליט לשנות לכל שעתיים. אז הבנתי שאיך שאני נכנסת לשיגרה הוא משנה אותה.
מתיש,מתיש אף אחד לא היה יכול לתאר לי כמה מתיש זה להניק וכמה ניפלא זה מרגיש במקביל. תחשבי על זה מישהו אוכל משהו מהגוף שלך. היכולת להעניק לו בריאות ומזון היא בגוף שלנו הנשים. מדהים!

השאלה שהעיקה עלי היתה: האם הוא כבר ישן לילה שלם.ממש התחילו להלחיץ אותי עד ששאלתי את אח שלי מתי אמורים לישון לילה שלם והוא אמר לי אצלנו זה קרה לפני שבוע והילד שלהם בן שנתיים!! אז אמרתי לו אבל כולם מספרים לי שהילד שלהן ישן לילה שלם רצוף. אז הוא ענה- אז תגידי גם את!!!
כן אני מאמצת אז תגידי גם את...

ואם את רוצה לבכות סתם כך על הקושי אשמח לבכות איתך<אני בכיינית ידוע> לפעמים זה עוזר לפרוק מעט.
בינתיים לא לשכוח לאכול ולשתות מלאן.
שולחת

(())(())

תודה רבה לאורלי. כן, קראתי את הדף מראשיתו ואכן ההרגשה קצת יותר משופרת במובן זה ש"צרת רבים חצי נחמה"

ההנקה נעשית מרצון ואהבה ולכן גם התפטרתי מהעבודה כדי שאצליח להיות עם הקטן כל אימת שירצה ו/או יצטרך (למרות שניראה לי שעם הזמן אני ארצה יותר ממנו p-: ). ברור לי שחלק מן היניקות הן לא "טהורות" אלא מהוות תחליף למוצץ - גם אם זה אין לי בעייה כרגע, רק שאני באופן כללי כן הייתי מעוניינת להרגיל אותו למוצץ ואני לא יודעת מתי צריך להתחיל.. אני לא רוצה לפגוע בו.. איך להסביר.. זו מן הרגשה וידיעה שאני מספקת לו הכל (אוכל , תמיכה רגשית, נפשית וכו וכו) וכשאני מנסה לתת לו מוצץ הוא עושה פרצוף של נעלב ומתחיל לבכות, וזה עושה לי הרגשה זיפתית , ולכן אני דוחה את הפעם הבאה שאנסה... בנתיים אני מעודדת את עצמי בכך שלא זכור לי שפגשתי ילד בגיל שנה או קצת פחות שעדיין השתמש בציץ כמוצץ, ומקווה שלא יוכיחו לי פה אחרת [-:.
תודה לאלו שענו לי - הרגשה ממש נעימה לדעת שיש איפה "להניח ראש ולקבל ליטוף"..
אמא הפתעה - איזה כיף.. מעודד מאוד היה מה שכתבת בידיעה שזה קורה בלייב ממש עכשיו

, בכל אופן גם שלי נרדם על הציץ אחרי יניקה וזה נמשך כשעה מקסימום עד שהוא מתעורר. יש לי הרגשה שאם הוא היה ישן לא עלי , היה נרדם ליותר זמן, אבל כל פעם שאני מנסה להעביר אותו הוא מתעורר - לכן לעיתים אני משאירה אותו עלי -( גם בגלל שכייף לי - ) אבל רציתי להתעניין אם זה ככה גם אצל אחרים. נידמה לי שהוא עייף במידה כזו שיכול היה בקלות לישון גם שעתיים ורק בגלל שזה עלי אז הוא מתעורר קודם.. מצד שני אם הוא היה באמת עייף אולי גם עלי היה יכול לישון יותר..
אוף.. נורא מבולבל לי..

(מחכה לקרוא מה יכתבו בהקשר ....)

הי מותשת,

באופן כללי כן הייתי מעוניינת להרגיל אותו למוצץ
רציתי לשאול - למה?

יש לי הרגשה שאם הוא היה ישן לא עלי , היה נרדם ליותר זמן
הניסיון הפרטי שלי הוא אחר דווקא, ראי מה כתבתי באחת ההודעות האחרונות בדף הרדמת תינוקות בנושא.
אני מאמינה שזה יותר נעים לתינוקות לישון עלינו/צמודים אלינו בחודשים הראשונים. מן היריון חיצוני - מעבר מדורג מהעולם שבפנים לעולם שבחוץ.
גם העובדה שהוא מתעורר לך כשאת מעבירה אותו מעידה על כך, לדעתי.

למה הייתי רוצה להרגיל אותו למוצץ ? מפני שכבר שנולד הוא היה מאוד אוראלי וגם עכשיו , כשגילה את האצבעות , אז הוא משתמש בזה "פול טיים".. פשוט ניראה לי שאם לא ארגיל אותו למוצץ אצטרך להיות רוב רובו של הזמן עם החולצה למעלה. מרבית הפעמים שוא רוצה לינוק הן בסופו של דבר מציצה.הרבה מאוד פעמים יש מצבים שבהם יש צורך במציצה אבל אי אפשר את הציץ - כמון שבנתיים אני לא עובדת בדיוק על מנת לספק גם את הצורך הזה, אבל לדוגמא כשאני נוהגת והוא רוצה לישון, כשהסבתות ירצו לקחת אותו קצת (עוד טיפונת שיהיה קצת יותר נינוח) ובכלל, עד כמה ששמתי לב תינוקות משתמשים במוצץ לעיתים עד גיל הגן, ...
אשמח מאוד לשמוע מנסיון אישי איך זה עובד לא עם מוצץ !!! :-<

אין לי עצות, אבל: הנקה היא לא תחליף למוצץ. מוצץ הוא תחליף להנקה.

אשמח מאוד לשמוע מנסיון אישי איך זה עובד לא עם מוצץ !!! :-<
בינתיים -- טפו טפו -- עובד.
אבל הוא רק בן ארבעה חודשים...
קשה לי לומר משהו "מנסיון אישי" לא רק כי הנסיון הזה קצר, אלא גם כי נדמה לי שאנחנו חווות את הדברים בצורות שונות מאד. אני לא בטוחה שאני יודעת להבדיל בין יניקה לצורך אכילה ליניקה לצורך מציצה. בכלל, מוזר לי לחשוב על הדברים האלה כנפרדים. אני רואה את היניקה כמענה לצורך ב... יניקה.
זה קצת דומה להפרדה בין גוף לנפש: היא טובה לצרכים דידקטיים, אבל בעצם לא קיימת במציאות.
בעניין אם לא ארגיל אותו למוצץ אצטרך להיות רוב רובו של הזמן עם החולצה למעלה._ אולי משהו ששמעתי ממדריכת לה לצ'ה מנוסה וותיקה: הכל עובר. כמה זמן לדעתך תהיי _רוב רובו של הזמן עם החולצה למעלה?

לא שזה קשור ישירות למה שאנחנו מדברות עליו עכשיו, אבל -- גם ב"מציצה" ה"לא אפקטיבית" התינוק מקבל חומרי חיסון חשובים. האם היא באמת לא אפקטיבית? לא נחוצה? "רק" מציצה? רק "סיפוק אוראלי"?

ושורה תחתונה: אם זה מכביד עלייך, לא נעים לך, מקרבן אותך -- תני מוצץ.

נכון, מוצץ הוא תחליף להנקה. ולכן אני כרגע לא מתעקשת על זה - לא רוצה למנוע מהקטן משהו שהוא צריך (אני אפילו לא יכולה להגיד רוצה, כי זה מרגיש לי כצורך ומאוד בסיסי), אבל יש איזשהו "פחד" שאמצא את עצמי "מנוטרלת" מאחר והילד בעצם ירצה למצוץ או לינוק ואני בשלב מסויים אצטרך לשוב לתפקד כאשה עובדת.. (חייבת לציין שכרגע אני לא רואה את עצמי עוזבת אותו ועושה את זה ,:-( אבל על זה אצטרך לעבור לעמוד אחר כאן באתר..).
לא, זה לא מקרבן אותי ולא נעים לי, להיפך - אני גאה ומאושרת שביכולתי להעניק לו את שהוא נזקק לו. יש מין "מיני ענין" מהסביבה שלא מקבלת כ"כ את הדרך הזו שאני בוחרת בה כרגע: לזה שהוא ישן איתנו כבר הורגלתי לענות ואני עונה או שמלכתחילה לא מדגישה את זה.. אבל העניין של לא לתת מוצץ.. זה דבר שניראה לעין ואני נתקלת מכל עבר ב:"מה זה השטויות האלו ?", "הילדה שלי גדלה עם מוצץ וניראה לך שמשהו חסר לה ?", "מה, את נורמאלית ?? מה תעשי אח"כ כשתתחילי לעבוד?" ,"אני רוצה לקחת אותו לסיבוב- תתני לי מוצץ שאם הוא יבכה.." וכו'.
שוב, אני כרגע די מבולבלת עם זה ולכן רציתי לקרוא כאן, במקום שאני מזדהה עם דרך החשיבה והגידול, מה יש לאימהות עם נסיון יותר לאמר , או כאלו שמתמודדות עם השאלה כמוני...אם ביכלל..

מותשת,
קודם כל אני ממליצה לך לקרוא את מוצץ או אצבע. אולי תקראי שם דברים שידברו אלייך.

לגבי הניסיון הפרטי שלי,
אז במקרה שלי אני לא חזרתי לעבוד, ואני גם לא מתכוונת, ככה שאני זמינה לבתי (בת שנה + 4 חד'). אבל אני יכולה לספר לך שני דברים:

אני לא רוב רובו של הזמן עם החולצה למעלה. בתי עסוקה במשך היום בענייניה ועיסוקיה ומבקשת לינוק לעיתים לא תכופות ולזמנים לא ארוכים. לעיתים היא יונקת יותר אבל זה קורה בימים שהיא חולה או סובלת מבקיעת שיניים. ככה שאם חיפשת דוגמאות חיוביות - הנה לך.

אגב, נדמה לי שהצורך במציצה יורד עם הזמן.

יש לי חברה אשר לא נתנה לבתה מוצץ, והיא לעיתים עובדת מחוץ לבית למשך כמה שעות. ואני יכולה לספר לך שהילדה מסתדרת.

אני באופן אישי לא אוהבת מוצץ.
אני רואה בזה התמכרות לחפץ, ואני תוהה עד כמה זה בריא נפשית. אני לא יודעת אם את מודעת לכך שזה גם מאוד קשה לגמול את הילדים ממוצץ, אם מגיע הרגע שבו את חושבת שהילד צריך להיפרד ממנו..
יש עוד המון סיבות שאני לא אוהבת מוצץ (יש בדף ההוא הודעה אחת מקיפה אשר מונה המון סיבות למה לא מוצץ - אחת מהן, שזה חוסם את נושא ההתנסויות האוראליות). אחת מהן היא סיבה מאוד קטנה ולכאורה טפשית: זה מסתיר חצי מהפנים של התינוק!

אני לא בטוחה שאני יודעת להבדיל בין יניקה לצורך אכילה ליניקה לצורך מציצה. בכלל, מוזר לי לחשוב על הדברים האלה כנפרדים. אני רואה את היניקה כמענה לצורך ב... יניקה.
סמדר,

<מגריינת>

איך זה עובד בלי מוצץ?

באוטו באמת היה לנו מוצץ (שהיא השתמשה בו ממש מעט)
סבתות - היא התחילה להשאר אתן יותר זמם לבד רק לאחרונה.
אבא - לוידעת, מסתדר.

מה עוד?
אה, היא אוהבת מוצצים מאז שהיא גילתה שלילדים אחרים יש. אבל עכשיו (שנה ותשע) זה כבר לא ידפוק את ההנקה, אז לא אכפת לנו...

דבר שניראה לעין ואני נתקלת מכל עבר ב:"מה זה השטויות האלו ?", "הילדה שלי גדלה עם מוצץ וניראה לך שמשהו חסר לה ?", "מה, את נורמאלית ?? מה תעשי אח"כ כשתתחילי לעבוד?" ,"אני רוצה לקחת אותו לסיבוב- תתני לי מוצץ שאם הוא יבכה.." וכו'.
אוי, כמה מוכר...

"הילדה שלי גדלה עם מוצץ וניראה לך שמשהו חסר לה ?",
ציצי?

טוב, אז קראתי את התגובות (איזה כייף להתלבט, לחשוב ולשאול ולקבל התייחסויות ענייניות ומהירות כלכך

וגמרתי אומר לנסות את מה שרציתי מלכתחילה: לנסות ללא מוצץ (כמובן שלא באופן עיוור, אבל מתוך הבנה שאולי באמת אם אין סימנים ספציפיים של משהו שאי אפשר "להתגבר " עליו עם יניקות וחיבוק וכו, אז סימן שבאמת לא חובה).
ותודה לאפרסקי ם, הנווטת שלי, שמפנה אותי כבר פעם שנייה לעמוד המתאים

.
בנוגע להנקות כל שעה- ביומיים האחרונים חל מן יישור בהנקות ולא שהוא לא יונק המון, אבל יש לי פתאום מין הרגשה שאני מצליחה "לקרוא" אותו יותר ברור, וזה ניראה כאילו יותר פשוט כשאני יודעת (או חושבת שיודעת) שעכשיו הוא יונק כי הוא בעיקר עייף, ופעם אחרת כי הוא ממש רעב.. וכל הזמן אמרו לי שמגיל שלושה חודשים דברים משתנים ונהיים ברורים יותר, עכשיו גם אני אוכל להגיד לאחרים, הרווחתי את זה...

אני עם ילד בן שלושה חודשים אתמול. נתתי כבר בבית החולים את המוצץ הצהוב העצום הזה. הוא התאהב בו אבל מעולם זה לא הווה תחליף למגע שלי אליו או ליניקה ומציצה. אם צריך להרגיע הוא תמיד בידיים שלי מחובק ומעורסל, מלוטף ולחישות קטנות של שירים ואהבה מושמעות באוזניו. אני לא דוחפת לו ישר מוצץ לפה בלי אותו מגע ואם לומר את האמת הרבה פעמים הוא גם בלי: נירדם בלי מסתובב בלי רק לעיתים ממש מעטות אני נותנת לו מוצץ. אני אישית לא רואה בזה פסול.
לדעתי ,למרות שניסיוני ממש דל, לפעמים זה תוספת לצורך האורלי. כן הוא גם מוצץ ידיים ועכשיו למעשה הוא אוכל ומלקק כל דבר שנופל לידיו:שמיכה,כתף,ידיים, וצעצועים אז אחד מהם זה מוצץ...
בכל מקרה לכי אם מה שאת מרגישה ומאמינה ותמשיכי בדרכם המיוחדת לך.}@

חברתי אמא לתינוקת בת חודשיים, שיונקת כל שעה. יש בערך חצי שעה הפוגה בין ההנקות, היא נרדמת רק במנשא, נשארת ישנה לרוב רק כשהאמא בתנועה - בקיצור, האם מותשת. היא גם חד הורית ומן הסתם זה הרבה יותר קשה לבד.

בימים האחרונים היא החלה לשלב פורמולה - מדי פעם הסבתא נותנת לתינוקות פורמולה ומאפשרת לאם לישון קצת. לא יותר מפעם ביום, וגם לא כל יום. נראה לי שהיא ממש צריכה את זה למען שפיותה, תפקודה, והמשך ההנקה. האם יש סכנה להנקה בשילוב של תמ"ל בגיל כזה?

מיצי,הציצי בדף אין מספיק חלב.
אם היא מתערבת במנגנון הביקוש <גירוי השד> יכול גם מנגנון ההיצע להפגע <שפע החלב>
אולי אם היא גם תשאב אז יהיה מספיק גירוי לשד,אבל אז היא לא ממש תנוח

בטח יש בעלות נסיון שיכולות לספר על ניהול הנקה ושאיבות נכון שיכול ליצור מצב שמישהו אחר נותן בקבוק מדי פעם ללא נזק להנקה <אולי כאלה שחזרו לעבודה? > ואני מניחה שזה תהליך שבונים לאורך
כמה ימים.

שיונקת כל שעה. יש בערך חצי שעה הפוגה בין ההנקות
מיצי,
כדאי להפנות אותה ליועצת הנקה או לפחות לשיחה טלפונית עם מתנדבת לה-לצ'ה.
ייתכן שההנקה אינה אפקטיבית, שהתפיסה אינה טובה והתינוקת לא מצליחה לאכול את הכמות שהיא צריכה.

פספסתי את השאלה הזו כשעלתה... עדיין רלוונטי? מצטרפת למה שנאמר, אבל רוצה לחזור על מה שאפרסקי ם כתבה בטון נחרץ יותר: אם אכן התיאור של הנקה כל שעה מדויק, ההנקה לא נשמעת יעילה. איך העלייה במשקל? צבע היציאות ומספרן? מה שלומה היום, ומהן הציפיות שלה מההנקה?

הי, תודה בנות. האמת שכבר שכחתי ששמתי את השאלה

. אתן מזכירות לי להתקשר למכרה הזו שלי ולהתעניין בשלומה.
בכל מקרה, אני כבר העליתי בפניה את ההשערה של תפיסה לקויה, אבל הקטנה עולה היטב במשקל, כך שזה לא סביר.

בפעם האחרונה שדיברנו, היתה הקלה קלה במצב ומצד שני גם איזה סוויץ' בגישה של האמא, שפתאום החלה לקחת את הדברים בקלות יותר. הצעתי לה לפנות ליועצת הנקה רק כדי להיות רגועה ובטוחה שהכל בסדר, אני מניחה שהדברים השתפרו כי אחרת היתה פונה אליי ומבקשת המלצה ליועצת.

<מיצי מקווה שבאמת זה מה שקרה ולא שחל מעבר פתאומי לפורמולה בלי שאפחד התייעץ איתה>
<רצה להתקשר אליה>

אתן מזכירות לי להתקשר למכרה הזו שלי ולהתעניין בשלומה
נו, תמיד מישהו אחר צריך לעשות בשבילך את העבודה!

פגשתי אותה מאז, ולפי מה שהבנתי היא עמדה לתת בקבוק בלילה - בפעם הראשונה לפני יומיים-שלושה. מעבר לזה התינוקת מחוברת בנעימים, אם כי עדיין די הרבה (לא יודעת פרטים על משקל וכולי).

נו, תמיד מישהו אחר צריך לעשות בשבילך את העבודה!

צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.
זה שאני יודעת, לא פוטר אותי מלהרים טלפון, כמובן, אבל טוב לדעת. אני תוהה אם לומר לה משהו על בקבוק בלילה בגיל הזה.

בכל מקרה, תודה!

אני רוצה להתיעץ/לקבל חיזוק - הקטן בן שלושה חודשים עוד שבוע, הנקה מלאה. בשבוע האחרון הוא אוכל כל שעה, הרבה מהפעמים הוא יונק קצת ובשאר ההנקה "מתפנק"- נרגע, נרדם, לפעמים מתעורר קצת ויונק עוד כמה יניקות של אוכל.
הוא תינוק גדול - בחודש הראשון עלה קילו וחצי(נולד 3.1) בשני עוד קילו, עכשיו הוא כבר 7!!! זה נשמע נורמלי? מכל כיוון אני שומעת משפטים כמו: הוא אוכל שמנת?.., איזה פקעלך.., מה את נותת לו שהוא גדל ככה?, איזה שמנמן..
יש לציין שהוא לא רוצה מוצץ(יש לציין שאני לא כ"כ מנסה) אבל התחיל למצוץ כל מה שיש- חיתולים, ידיים, סוודרים..
מה אני שואלת בעצם? קצת מבולבלת, האם זה נשמע לכן נורמלי? האם יש דבר כזה להניק יותר מדי? האם תינוק יכול או מסוגל לאכול יותר מדי?

האם יש דבר כזה להניק יותר מדי? האם תינוק יכול או מסוגל לאכול יותר מדי?
אין השמנת יתר מהנקה בלעדית

אולי מדובר בקפיצת גדילה? או משהו אחר שמטריד אותו?

האם יש דבר כזה להניק יותר מדי?
לא. למיטב ידעתי. תינוק יונק בדיוק כמה שהוא צריך.

בשבוע האחרון הוא אוכל כל שעה
ככה גם הבת שלי ביומיים האחרונים. והיא בת שנה ותשעה חודשים וממש לא חיה על הנקה מלאה...

בקיצור, על פניו, נשמע לי נורמלי לחלוטין ומתאר בדיוק נמרץ את הבת שלי כשהייתה בגילו...

מכל כיוון אני שומעת משפטים כמו: הוא אוכל שמנת?.., איזה פקעלך.., מה את נותת לו שהוא גדל ככה?, איזה שמנמן..
יש להתייחס למשפטים אלה כאל מחמאות

(ולחשוב מה היו אומרים על החלב שלך לו חלילה לא היה עולה מספיק במשקל... תמיד יש להם משהו לומר על חלב האם).

מישל, הקטן שלך בדיוק בגיל הקלאסי לקפיצת גדילה.
"קפיצת גדילה" היא הכינוי לכמה ימים רצופים שבהם התינוק רוצה להגביר את כמות החלב שהוא יונק.
הואיל והחלב מיוצר בשיטת הביקוש וההיצע, ככל שהוא יונק יותר - את מייצרת בשבילו יותר חלב.
לכן, אם הוא רוצה לקבל יותר חלב הוא צריך לינוק הרבה יותר.
תוך כמה ימים, כמות החלב שאת מייצרת גדלה ככה שהכמות החדשה זמינה בקלות, ואז הוא יכול לרווח שוב את ההנקות.
קפיצת הגדילה הבאה אמורה להיות בסביבות גיל ששה חודשים.

אפשרות נוספת היא, שעובר עליו איזה וירוס, והוא נרגע וגם מקבל נוגדנים לוירוס דרך ההנקה. הרבה פעמים תינוקות יונקים עוברים את הוירוסים בקלות יחסית, בזכות ההנקה, והסימן החיצוני היחיד שיש לנו שמשהו עובר על התינוק הוא הנקה מרובה.

וכל הכבוד לאמא ולתינוק על ההנקה המוצלחת!

הבן שלי בן ארבעה חודשים. אני מניקה אותו הנקה מלאה, ובחודש האחרון הוא החל להתעורר בלילה כל שעה, לא מסכים למוצץ ויונק זמן רב. בעוד חודש וקצת אני חוזרת לעבודה ומאוד מודאגת ממצב הלילות וכל הזמן שואלת את עצמי מה אני עושה לא בסדר...

שתו מים
כל מי שתינוקה יונק כל שעה מומלץ לה לשתות טוב, ולבדוק אם היא שותה מספיק. לעתים יניקה תכופה קשורה לאי שתיית מים של האם ולעתים זה סתם יכול לעזור למיניקה להתמודד עם קפיצת הגדילה או מה שזה לא יהיה. הפניתי ל שתו מים כי סיון ורבות שקוראות כאן מיניקות ורובינו לא שותות מספיק, ומתוך היכרות עם הקשר בין יניקה תכופה והרגלי השתייה של האם.

וכל הזמן שואלת את עצמי מה אני עושה לא בסדר...
למה את חושבת שאת עושה משהו לא בסדר ? אם זה בגלל ההנקות התכופות, זו תופעה מאוד מוכרת לכל מיניקה...
וחוץ מזה, אולי זה בכלל קפיצת גדילה (קראי את הפסקה הקודמת לזו שכתבת).

רוצה לשתף ולהתחזק. הנסיך כבר בן 4 חודש, וכנראה שהוא בקפיצת גדילה מתמדת... הוא אוכל כל שעה-שעה וחצי, חוץ מבלילה, אז הוא ישן 6 ואפילו 7 שעות ברציפות!!! (רק שהציץ נוטה להתפוצץ... צרות של עשירות).
כך מאז הלידה.
הוא כבר 8!!! ק"ג D-:
אז מה אני אומרת בעצם? סתם רוצה לשתף. אני איתו בבית, נהנית להניק, הוא נהנה לינוק ושנינו עושים צחוק (לא החרוז הכי מוצלח אבל ככה זה כשיש

סיוון, איך הימים?
את מתארת שינוי בלילות, אני הייתי מצפה שיהיה שינוי גם בימים: תדירות היניקה, משכה, אולי התחלת לצאת מהבית? אולי נעשה קר והפסקתם לצאת מהבית? נסי לחשוב מה עוד שונה אצלכם חוץ מהלילות.

תשובה לתבשיל קדרה, בימים אני מניקה אותו כל שעתים וחצי -שלוש בערך, זה מה שהוא מבקש. עד לפני חודש בערך הוא ישן חמש עד שש שעות בלילה, ובחודש האחרון, כפי שכבר ספרתי מתעורר מלא. זה נכון שאנחנו פחות יוצאים החוצה, כי קר. את חושבת שזה קשור? אנ משתדלת מאוד מאוד לשתות מים על אף הקושי שכרוך בכך, אבל אולי צריכה לנסות יותר.

סיוון, שני דברים:
ראשית, אחוז ניכר מהתינוקות מתחיל להתעורר הרבה יותר בלילה לקראת גיל חצי שנה. ארבעה חודשים - קלאסי. לא יודעים למה. חלק חושבים שזה בגלל שהשיניים מתחילות לגרד שם בפנים בדרך החוצה (וזה כמובן מטריף בלילה), ויש עוד.

אף אחד לא ממש יודע, אבל זה כנראה ביולוגי, וכנראה גם מגן על התינוקות ממות עריסה.

מה שכן כדאי לבדוק, כי אולי זה יעזור:

אולי קר לו מדי (קר עכשיו בלילות, אולי הוא יוצא מהשמיכה)
אולי יבש מדי (אם מחממים)
אולי יש ריח שמציק לו (אדים? אין מספיק אוויר צח כי הבית סגור?)

דברים כאלה.

אני חושבת על אלה, כי את מספרת שהוא מתעורר בלילה אבל ביום יונק ברווחים יותר ידידותיים לאמא.

כמו כן, מה שאמרו לך - אולי השתייה שלך לא מספקת וזה משפיע, אולי הוא פחות נינוח מפני שהוא מקבל פחות מדי אוויר צח וטיול בחוץ (ממש חיוני לתינוקות).
אני מחביאה את הקטן שלי במנשא מתחת למעיל שלי, עם כובע, וכך אין בעיה להסתובב בכל מזג אוויר.
מקווה שמשהו מכל זה יעזור.

בשמת א. תודה על תשובתך המקיפה לגבי השינה של בני בלילה. המצב רק הולך ומחריף, בלילות האחרונים הוא מתעורר לפעמים כל עשרים דקות , חצי שעה. אפשר להשתגע... אני מחממת את החדר עם רדיאטור ומפעילה במקביל מכשיר אדים. להערכתי, בחדר נעים, ולא חם מדי. אני גם משתדלת לטייל איתו כל יום, בימים שלא יורד גשם רציני... סתם מעניין אותי, אייך הילד שלך ישן?

המצב רק הולך ומחריף, בלילות האחרונים הוא מתעורר לפעמים כל עשרים דקות , חצי שעה
אז כמה זמן הוא יונק?
כמה פעמים הוא יונק ביום?
איך העלייה במשקל?
מה משקל הלידה?
מתי הוא ישן שינה ארוכה? איך זמני השינה שלו במשך היום?
כמה זמן בערך הוא יונק ביום מכל צד? האם את מקפידה להציע שני צדדים בכל הנקה עד שהוא מסיים?
כמה חיתולים מלאים פיפי יש כל יממה?
איך הקקי?

התחלת לאחרונה לקחת ויטמינים או גלולות או משהו אחר?
האם את מתוחה יותר לאחרונה?
את אוכלת טוב ושותה לפחות 8 כוסות מים ביום?
האם ירדת במשקל לאחרונה?

אני מנסה לשאול על כל מה שיכול להשפיע, אולי יהיו לנו עוד רעיונות להבין מה קורה.

הילד שלי לא כל כך רלבנטי לך... הוא בן שלוש. כרגע חולה, ולכן היה לי לילה לבן...

סיון, פתאום חשבתי על עוד משהו:
התחלת לשתות קפה לאחרונה? או שוקו? או לאכול הרבה שוקולד?
זה יכול לגרום לעירנות של תינוק בלילה.

בשמת שלום,
שמתי לב בחודש האחרון כי ההנקות של ליאור מאוד קצרות ודווקא התדירות לא עלתה. אך הוא עולה מאוד יפה במשקל, והוא ילד מאוד פעיל וערני. לדעתי הוא עולה טוב במשקל כי בלילות הארוחות שלו הכי טובות, כשאין בכלל גרויים. הוא נולד 4.140 ולפנ יכחודש בדיוק (כשהיה בן 4ח') שקל 7.220. גם במשך היום הוא לא ישן שנה ארוכה וזה מאז שהוא נולד. היינו כבר במעבדת שינה בגלל שדאגנו, אבל הוא היה אז בערך בן חודשים ואז ישן טוב יחסית בלילה ואמו לנו שהכל בסדר איתו. ביום השינה הארוכה שלו, בימים טובים, היא ארבעים דקות עד שעה.
אני לא מניקה משני צדדים, יועצת הנקה שלוותה אותי בימים הראשונים לאחר הלידה המליצה לי על כך.
הוא עושה פיפי כמה פעמים ביום וגם קקי בערך פעמים.
אני לא לוקחת תרופות חדשות. אני לוקחת אבץ באופן קבוע כי יש לי בעיה כלשהי בכבד. אני קצת מתוחה בגלל חזרה לעבודה בעוד חודש.
קפה אני לא שותה בכלל, גם לא שוקו. התחלתי לאכול פעם ביום מעדן מילקי קל, נראהלך שזה יכול השפיע?
הלילה הזה היה נורא, הוא התעורר כל ארבעים דקות, שעה וגם התקשה אחר כך להרדם...
תודה על העזרה
סיון.
מקווה שהבן שלך מרגיש יותר טוב וכבר אין לילות לבנים...

יש לי שאלה, התינוק שלי בן שבועיים ויומיים, בלילות מתעורר פעמיים לאכול ובמהלך היום הוא יכול להיות על הציץ במשך שעות עם הפסקות קטנות של 20 דקות בין יניקה ליניקה......חברה אמרה לי שאני לא נותנת לו לבכות כשאני לוקחת אותו ליניקה איך שהוא מראה סימנים של רעב _ מתחיל ל מצוץ את האצבעות שלו, פותח פה רחב כאילו מחפש לינוק........ אני כותבת בקצרה כי אני בדיוק בהפסקה בין יניקה ליניקה.....
ניסיתי לתת לו לבכות ביומיים האחרונים וזה מאוד לא קל, הוא לא בוכה, יותר צורח בכעס (נרגע רק שכלוקחים אותו לטייל במנשא טיול ארוך מחוץ לבית)......מה לעשות? לתת לו ציץ או לתת לו לבכות מדי פעם?
המון תודה על הפורומים המעניינים באתר.

שכחתי לומר שהרופא גילה אצלו לאחרונה קנדידה של הפה, ונתן לי משחת דקטרין שאני מאוד היססתי להשתמש בה, היום נשברתי והתחלתי לתת לו כי יש לו המון חומר לבן שמצטבר בפה, האם זה קשור ליניקה הצפופה שלו?

שליחה על ידי עדי_ל* » 08 מאי 2007, 00:53

יועצת הנקה באזורך תוכל לעזור. כדאי.
ניסיתי לתת לו לבכות ביומיים האחרונים וזה מאוד לא קל
אם הוא נוהג כפי שתיארת, יש לכך סיבה. הוא זקוק לך וליניקה הצפופה הזו - אם מסיבות של רק הגיע לעולם ולא קל לו, ואם יש לו אכן משהו שמפריע/ כואב לו בפה (או במקום אחר)אז בודאי שכדאי לעזור לו ולהקל עליו. נשמע שקשה לו. הוא תלוי בך לחלוטין.. זה בטח לא פשוט, אבל תני לו את כל התמיכה , החיבוק והציצי שאת יכולה.
ושוב, לדעתי - יועצת הנקה. לא לדחות זאת.
תוכלי לקבל כאן מנשים רבות המלצות על יועצות באזור מגוריך.
אני יכולה להמליץ בחום על מרפאת ההנקה בבי"ח תל השומר. האם זה מספיק קרוב אליך?
תרגישו טוב.

המון תודה עדי ל על התשובה, היום הלכתי על להניק בקצב שלו בכמויות שהוא רוצה עד אין קץ וזה היה מדהים, באיזה שלב לאחר בוקר יניקה מתמשך הוא נרדם בצהריים וישן כמה שעות רצופות ונראה שהוא ישן בעונג רב, מה שכמעט ולא קורה לו בימים האחרונים (לא לישון באמצע היום ולא בעונג). פתאום נפל לי האסימון של ללכת איתו לתת לו להדריך אותי ולבטוח. בכל אופן התשובה שלך עברה אליי עוד לפני שפתחתי את האינטרנט היום.
דרך אגב תל השומר זה קצת רחוק לי , אני גרה במרכז תל אביב בלי אוטו ובלי יותר מדיי ניידות כרגע.

פתאום נפל לי האסימון של ללכת איתו לתת לו להדריך אותי ולבטוח

וגם להתיעץ, אפילו טלפונית, עם יועצת הנקה. היא תדע להגיד לך על סמך השיחה אם כדאי שהיא תראה אותך.
במרכז תל אביב יש את דיאדה, בדקי שם וגם ב- יועצות הנקה.

אני גרה במרכז תל אביב בלי אוטו ובלי יותר מדיי ניידות כרגע.
דברי עם דוריס ספרר - תל אביב - 03-7394537 היא יכולה לבוא אליך.

חדשה בשטח*

הקטנצ'יק בן חודשיים כמעט. ילד ראשון. מקסים (טוב אני משוחדת). מקבל רק ציצי. סובל קצת מגזים (קצת יותר מקצת, בעצם). ויונק כל שעה-שעה וחצי.
אמהות יקרות- צריכה עידוד מכם. אני מרגישה שאני עומדת להשתגע, מתה מעייפות (למרות שהבעל מנסה לעזור כמה שיכול).
זה ישתפר? מתי? איך? אולי אני עושה משהו לא בסדר???

נשמע לא קל.
מקצרת כי אני עם יונק עלי :

יתכן שזו קפיצת גדילה. אם כן, סבלנות (יום יומיים) וזה עובר.
יתכן שזו תחושה סובייקטיבית שלך. נסי לנהל רישום מדויק של כמה הנקת ומתי ולקבל תמונה אובייקטיבית יותר. אולי תלמדי משהו על מרווחים.
יש תינוקות שאלו הדפוסים שלהם. אצלי לא היה ככה אז קשה לי ליעץ איך מתמודדים עם זה.

אכן, אם זה זמני, ז"א התחיל פתאום או התגבר יש סיכוי טוב שזו קפיצת גדילה וזה יעבור לכשימוצא. מצד שני אם אכן זה דפוס ואת בטוחה בזה יכול להיות שמשהו לא כל כך טוב בתפיסה שלו את השד והוא מפצה על יניקה קלושה בכמות יניקות מרובה ואז כדאי מאוד להפגש עם יועצת הנקה ולעשות לשניכם חיים קלים הרבה יותר ומהר.
בכלל, הצעה שלי, תמצאי לעצמך דרך להיניק ככה שזה לא יתיש אותך. יניקה בשכיבה למשל מאוד נוח ואפשר ממש לישון ככה בלילה או בצהריים ועוד אוגרים כוחות תוך כדי, לארגן לעצמך מקום נוח עם דברים שנעים לך לעשות ופשוט להרגע תוך כדי הנקה וקריאה (נגיד) בספר טוב. הנקה היא זמן לעשות הפסקה מהכל ולנוח. כשזה עם ילד אחד בלבד את ממש יכולה להקדיש לעצמך זמן שקט בכייף ולצאת מחוזקת מכל העניין (וגם הוא יצא מרווח).

כמה זמן הוא יונק כל פעם? הוא יונק ומפסיק (ועובר לענינים אחרים) או נרדם?
לי בזמנו המליצו שהנקה תיארך כ-45 דקות. כשהיתה נרדמת באמצע הייתי מעירה אותה בעדינות וממשיכה. א"כ הם מתיעלים פלאים וזמן ההנקה יורד.
לגבי הגזים- יכול להיות שהוא לא תופס טוב ואז 1) בולע הרבה אויר שעושה לא גזים ו-2) לא מוציא הרבה חלב שישביע אותו ליותר משעה וחצי. בשביל זה צריך יועצת שתראה ותשפר את התפיסה.

אז זהו שזה לא חדש- זה ככה כבר מההתחלה (חוץ מהשבועיים שלושה הראשונים-שאז ישן יותר) ועכשיו אני כבר ממש מותשת. לא נראה לי שזו בעיה של יניקה (למרות שאני שוקלת כן לפנות ליועצת)- הוא תינוק גדול יחסית ויונק יפה מה גם שנראה לי שזמן ההנקה ירד.
לרוב הוא נרדם על הציצי.זו גם דרך ההרדמות הלילה.
אני משתדלת "להנעים את זמני" בזמן ההנקה, וגם להניק בשכיבה- אבל זה לא זה, אני לא ישנה כמו שצריך ונורא עייפה. גם נראה לי שחשוב שילד יישן יותר שעות, לא?
יש הצעות נוספות?

מוכר גם מוכר

לנו מאוד עזר מוצץ
בכל מקרה הכרתי מלא תינוקות שינקו בלי הכרה בגיל הזה,
ואני לא מכירה אף תינוק בגיל 4 חוד' שעדיין לא פתח רווחים.
בסביבות גיל חודשיים יש קפיצת גדילה.
ולמרות שידעתי על קיומה פעמיים נפלתי בפח של
"מה פתאום קפיצת גדילה סתם אני מותשת והיא יונקת בלי הפסקה"
ורק בדיעבד יכלתי להגיד שזו אכן הייתה קפיצת גדילה...
אז גם זו אפשרות

בכל מקרה תהיי בטוחה שהמצב הזה זמני,
יהיה טוב

בינתיים שולחת כוחות

(())(())