הפלה בבית שבוע 11

[חלום_אהבה*]

ההפלה הטבעית שלי בבית בשבוע ה11

אני רוצה לספר על ההפלה הטבעית שעברתי. אולי זה יעזור למישהי.
לי מאד עזר לקרוא סיפורים של נשים אחרות, כשהייתי מבולבלת והמומה מהידיעה שאני צריכה לעבור הפלה.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגילי הלא צעיר להריון, נקלטתי באי וי אף הרביעי.
לאחר כ10 וחצי שבועות הרגשתי פתאום לא טוב: כאב בטן בלילה מלווה באי נוחות בעיכול (עם גרפסים לא נעימים).
זה היה יום שלישי. השבוע ה10 וחצי שלי להריון. הלכתי להיבדק במיון והרופא איבחן את זה שאין דופק ושהעובר תואם גיל 8 וחצי שבועות. הוא נתן לי הפניה להפלה בבית חולים ואמר לעשות זאת מוקדם כדיי למנוע סיבוכים.
היגעתי הביתה, קראתי בפורומים ונמלכתי בדעתי לעבור את זה לבד. כמובן שמייד הפסקתי לקחת את נירות הפרוגסטרון שלקחתי בחודשים האחרונים.
הרופא שלי - מומחה לפריון ש"הכניס אותי להריון" היה בחו"ל ולא יכולתי להתייעץ איתו. לכן קבעתי תור לרופא מומחה אחר בעל שם.
בפגישה איתו, הרופא הזה אפילו לא בדק אותי כדיי לאמת את המימצאים. הוא אמר לי בצורה נוקבת שאני צריכה בדחיפות לארגן הפלה כי אם אחכה שזה ירד לבד עלולים להיווצר הידבקויות וזיהומים ולא אוכל להרות יותר בעתיד.
נסעתי ממנו ישר לאיכילוב כדיי להירשם להפלה.
בדרך רשמתי בטלפון אימייל לאייל פוליטי וסיפרתי לו על המצב. אייל השיב במייל והמליץ לי לחכות שבועיים ואם לא ירד לבד לעשות הפלה.
באיכילוב הרופא שפגשתי לא אמר הרבה חוץ מלמלא טפסים. שאלתי אם הוא יכול לאמת את המצב והוא אמר שלא כי אין לו אולטראסאונד... הוא אמר לא לחכות ליותר משבוע לקביעת הפלה.
אחרי המפגש עם הרופא נרשמתי להפלה אצל האחות. לא אהבתי את חדר האחיות - האחיות היו עסוקות בטלפונים ובשיחות אחת עם השניה וחיכיתי לא מעט זמן עד שאחת מהן היתפנתה אליי.
היא דיברה אליי כמו לילדה קטנה כשהיא הסבירה על הנהלים והציטוטאק וכן הלאה.
קבעתי תור לעוד שבועיים למרות שבליבי החלטתי למצוא כל פיתרון אחר מלבד המקום הזה.
ביום שישי לקחתי חברה ונסענו לנוח שישי-שבת בצימר בים המלח. כפי הנראה השלווה של המדבר והים חלחלה לתוך גופי שנזכר מה עליו לעשות, ובמוצאי שבת בלילה החלו התכווצויות ברחם. זה הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים ברמה כזו שלא יכולתי לישון כל הלילה.
ההיתכווצויות נמשכו גם ביום ראשון ולמרות זאת הלכתי לעבודה. בערב נתנה לי חברה טיפול מיוחד לגוף שעוזר במצבים של פציעות וכאב. הטיפול הזה נעשה עם מגע. זה נקרא "סיוע" וזה שייך לשיטת ריפוי של הסיינטולוגיה.
באותו הלילה, לאחר הטיפול הזה, נרדמתי מאד טוב וישנתי 8 שעות רצוף ועמוק. מה שמאד הייתי צריכה לקראת הבאות...
למחרת, יום שני, הרופא שלי חזר מחו"ל. הלכתי לפגוש אותו.
הוא אמר שהוא מצטער על מה שקרה והסביר שאני צריכה להרשם להפלה. שאלתי מה יקרה אם אחכה שזה ייפול לבד והוא אמר שמאד ייתכן שחלק יצא מהרחם וחלק נוסף הרחם לא יצליח לפלוט. במצב כזה הרחם יעבוד קשה וידמם בצורה דרמטית. אני אגיע למיון בבית החולים ושם עלול לטפל בי רופא מתמחה חסר ניסיון. הוא אמר שעדיף שאקבע לי רופא מומחה מראש.
כיוון שאני בחורה מסודרת, כבר הספקתי לברר שישנה רשימת רופאים מומחים שעובדים דרך ה"מושלם" באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. סיפרתי לו על כך. הוא שאל אם יש לי שמות של רופאים...
שלפתי מהתיק את רשימת הרופאים (שהידפסתי בבית מבעוד מועד ) והיגשתי לו.
הוא עיין ברשימה ולא המליץ על אף רופא. הוא אמר שהיה מוכן לעשות את זה בעצמו אבל הוא לא עובד עם המושלם כי הם לא משלמים מספיק...
בכל מקרה הוא הדפיס לי מהמחשב את הנתונים שלי (ספירת דם וכן הלאה) וצירף להפניה למיון. ואמר שהפלה טבעית יכולה להתרחש כבר הלילה אז שאהיה ערוכה עם הפניה מסודרת ממנו לבית החולים.
יצאתי ממנו לפגוש שוב את החברה וקיבלתי ממנה שוב את אותו הטיפול ("סיוע).
בסביבות השעה שמונה בערב עליתי על בגדי התעמלות והלכתי לצעוד בטיילת, לאט, עוצרת מדיי פעם לנשימות. ההתכווצויות גברו והשתדלתי לזמן לי אותן. היתחזקתי בהרגשה הפנימית שאני מעדיפה את זה כך בדרך הטבעית.
חזרתי הביתה וגיליתי דימום מאד קל.
היתקשרתי למירב שרמן, סיפרתי לה על המצב, והיא היתה נחמד מאד למרות שהיא בכלל לא מכירה אותי, והיא המליצה לי לנשום הרבה ולהפעיל את האגן. היא גם המליצה לי לקחת חופשה מהעבודה ולהיות קשובה לגוף שלי.
פרשתי מזרן על השטיח ובעמידת ארבע - בעדינות הפעלתי את האגן לכל הכיוונים עם נשימות.
למחרת בבוקר, ההיתכווצויות עוד יותר התחזקו (אויש). הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה.
שוב עליתי על בגדי התעמלות ויצאתי להליכה קלה ליד הבית.
בדרכי התקשרתי לידיד שלי - רופא משפחה. הוא אמר לי שהוא מאד מבקש ממני שכן אשקול לעשות הפלה בבית חולים. הוא אמר שזה הליך קצר. אחרי שעתיים אני בחוץ. ההרדמה קלה ואני אחסוך מעצמי כאב וסיכונים.
הוא המליץ לי במיוחד על ד"ר יוסף לסינג (שעובד עם המושלם). חזרתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור את זה טבעי. הידיד שלי אמר לי: אוקי. רק תיפגשי עם ד"ר לסינג. תישאלי אותו את השאלות. זה עדין לא מחייב אותך להיכנס להפלה. אמרתי: אוקי.
הגעתי הביתה והיתקשרתי ליוסף לסינג. הוא היה מאד אדיב ואמר שאקבע תור עם המזכירה שלו למחרת - יום רביעי בערב וביום חמישי הוא יוכל לעשות לי הפלה בהרצליה מדיקל סנטר.
רשמתי לי ביומן.
כעבור כמה דקות הרגשתי את הדימום מתחיל. סידרתי תחבושת ויצאתי למכולת לקנות כמה חבילות תחבושות. קניתי 3 חבילות, והתחלתי לצעוד הביתה חזרה.
בדרך הביתה , אופס, הרגשתי שמשהו נפל לי בתחתונים.
מיהרתי הביתה לשירותים, וגיליתי שלולית דם במכנסיים וכמה גושים שחורים כמו כבד עוף שוחים שם.
אספתי את הגושים לכוס חד פעמית, סגרתי בשקית ושמתי במקרר.
עשיתי ניקיון והחלפתי בגדים ותחבושת ונישכבתי במיטה.
מרגע זה, כל רבע שעה עד חצי שעה הרגשתי זרימה, קמתי והחלפתי תחבושת וחזרתי למיטה.
מדיי פעם ירדתי מהמיטה ונעמדתי במנח כריעה - מתוך הנחה שזה יעודד את הזרימה.
הרגשתי יותר ויותר חלשה והכאבים התחזקו כל הזמן.
בשעות הצהריים הגיעה אליי החברה הזו שעשתה לי טיפולים ("סיועים" של סיינטולוגיה).
הכאב הפך לצירים ואני כבר היתפתלתי וייללתי מכאב.
הדימום היה נסבל, אבל כאב כזה לא דימיינתי בחלומות הכי שחורים שלי.
הכל כאב: האגן למטה, הגב התחתון, ההתכווצויות ברחם.
החברה שלי הציעה לקחת אותי למיון אבל לא רציתי.
הרגשתי שאני רוצה להקיא מהכאב. זה היה עינוי לא מהעולם הזה.
בדיאבד, אלה פשוט היו צירים של התרחבות צוואר הרחם לקראת הפליטה, ממש כמו בלידה.
כעבור כשעתיים שנראו כמו נצח, חברה שלי התקשרה לחברה אחרת שהיא דולה וגם סיינטולוגית ושאלה מה לעשות.
החברה השניה אמרה לה שתתן לי "סיוע" ללא מגע (כיוון שמגע הגביר לי את הכאב).
החברה שלי החלה לתת לי "סיוע" שדמה לתרגיל של דמיון מודרך. צייתתי להנחיות שלה כשאני בקושי נושמת מרוב כאבים וחולשה גדולה. כעבור כעשר דקות של ה"סיוע" הזה קרה נס והכאב חלף. הייתי כל כך מותשת שנרדמתי מייד לשעה וחצי בערך.
כשהתעוררתי, קמתי והרגשתי אחרת. התיאבון חזר אליי. כבר לא כאב. סידרתי את הבית, אכלתי, עשיתי הליכה קצרה כדי לנשום קצת אויר באזור עם החברה שליוותה אותי, חוששת להשאיר אותי ללא השגחה.
חזרנו הביתה. היא הלכה מרוצה עכשיו כשנראיתי לה הרבה יותר טוב רק ביקשה שאתקשר אם ארגיש רע. ואני נרדמתי חזק עד הבוקר.
בבוקר נכנסתי לשירותים ובפלופ אחד נפל גוש שחור בגודל של אגרוף.
אספתי את הגוש הזה אם כף בכוס חד פעמית, סגרתי בשקית נילון ושמרתי במקרר.
הלכתי שוב לעשות קצת הליכה ליד הבית.
חזרתי, התקלחתי ולקחתי מונית למיון נשים.
במיון נשים היתה רופאה שנראתה לי קשוחה. אמרתי לה שעברתי הפלה טבעית והיא אמרה לי: מאיפה את יודעת? בואי נבדוק.
התפשטתי והתישבתי והיא בדקה אותי בדיקה די כואבת. היא אמרה שיש לי פתיחה של קצה אצבע, ואחר כך עם האולטראסאונד אמרה שנשאר שק הריון ושאריות הריון. ואיפה העובר? האם אני יכולה להראות לה צילום של אולטראסאונד בו רואים עובר?
היתלבשתי והוצאתי מהתיק להראות לה...
היא אמרה שעדיין אני צריכה הפלה. שלא אחכה יותר מאוחר ממחר.
היא אמרה שיתכן שעד מחר הכל כבר יצא לבד...
חזרתי הביתה מוטרדת. התקשרתי למירב שרמן והיא אמרה לי שאלך יחפה בחוף. היא אמרה שזה יכול להגביר את "הפריסטלטיקה".
ירדתי לחוף והלכתי כשעתים יחפה בחול.
חזרתי הביתה, היתקלחתי ויצאתי לפרופסור לסינג (היה לי תור אליו, כאמור, לקראת הפלה אפשרית ביום חמישי).
במרפאה שלו הרגשתי אוירה רגועה, גם המזכירה היתה מאד נעימה.
הוא קיבל אותי מאד באדיבות. לא רצה לראות שום ניירות אלא ישר אולטראסאונד.
הוא בדק אותי באולטראסאונד ואמר: הרחם ריק. תסתכלי אין כלום!

וזהו!

יצאתי בתחושה של הקלה גדולה.

הגוף שלי יודע לעבוד.

אני מודה לעצמי שהקשבתי לתחושות שלי ולא להפחדות הרופאים!
למחרת הלכתי לעבודה לחצי יום.
אחר כך נחתי. שתיתי המון משקה ספירולינה ותוספות של ויטמינים. אכלתי טוב ונחתי.
בערב יצאתי לים וקברתי את הרקמה הזו שיצאה ממני.
נישארתי בחוף להיפרד ממה שיכול היה להיות ילד או ילדה, ומתקופה של חודשיים הריון מתוק מלווה חלומות ותוכניות.
זה היה רגע של המון עצב.
אחר כך שטפתי ידיים בים וחזרתי הביתה.
עשיתי מקלחת מרגל עד ראש ונראה היה שזהו!
הדימום נמשך ימים נוספים אבל באופן הרבה יותר קל.

למי שמחליטה לעשות את זה טבעי, אני אישית מעדיפה. רק תדאגי למשככי כאבים, כי הצירים כואבים בטירוף (לפחות לי זה כאב מוות).

וכמובן, אם יש חום או דימום מאד דרמטי - סעי ישר לבית החולים!!

[חלום_אהבה*]

אני רוצה לספר על ההפלה הטבעית שעברתי. אולי זה יעזור למישהי.
לי מאד עזר לקרוא סיפורים של נשים אחרות, כשהייתי מבולבלת והמומה מהידיעה שאני צריכה לעבור הפלה.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגילי הלא צעיר להריון, נקלטתי באי וי אף הרביעי.
לאחר כ10 וחצי שבועות הרגשתי פתאום לא טוב: כאב בטן בלילה מלווה באי נוחות בעיכול (עם גרפסים לא נעימים).
זה היה יום שלישי. השבוע ה10 וחצי שלי להריון. הלכתי להיבדק במיון והרופא איבחן את זה שאין דופק ושהעובר תואם גיל 8 וחצי שבועות. הוא נתן לי הפניה להפלה בבית חולים ואמר לעשות זאת מוקדם כדיי למנוע סיבוכים.
היגעתי הביתה, קראתי בפורומים ונמלכתי בדעתי לעבור את זה לבד. כמובן שמייד הפסקתי לקחת את נירות הפרוגסטרון שלקחתי בחודשים האחרונים.
הרופא שלי - מומחה לפריון ש"הכניס אותי להריון" היה בחו"ל ולא יכולתי להתייעץ איתו. לכן קבעתי תור לרופא מומחה אחר בעל שם.
בפגישה איתו, הרופא הזה אפילו לא בדק אותי כדיי לאמת את המימצאים. הוא אמר לי בצורה נוקבת שאני צריכה בדחיפות לארגן הפלה כי אם אחכה שזה ירד לבד עלולים להיווצר הידבקויות וזיהומים ולא אוכל להרות יותר בעתיד.
נסעתי ממנו ישר לאיכילוב כדיי להירשם להפלה.
בדרך רשמתי בטלפון אימייל לאייל פוליטי וסיפרתי לו על המצב. אייל השיב במייל והמליץ לי לחכות שבועיים ואם לא ירד לבד לעשות הפלה.
באיכילוב הרופא שפגשתי לא אמר הרבה חוץ מלמלא טפסים. שאלתי אם הוא יכול לאמת את המצב והוא אמר שלא כי אין לו אולטראסאונד... הוא אמר לא לחכות ליותר משבוע לקביעת הפלה.
אחרי המפגש עם הרופא נרשמתי להפלה אצל האחות. לא אהבתי את חדר האחיות - האחיות היו עסוקות בטלפונים ובשיחות אחת עם השניה וחיכיתי לא מעט זמן עד שאחת מהן היתפנתה אליי.
היא דיברה אליי כמו לילדה קטנה כשהיא הסבירה על הנהלים והציטוטאק וכן הלאה.
קבעתי תור לעוד שבועיים למרות שבליבי החלטתי למצוא כל פיתרון אחר מלבד המקום הזה.
ביום שישי לקחתי חברה ונסענו לנוח שישי-שבת בצימר בים המלח. כפי הנראה השלווה של המדבר והים חלחלה לתוך גופי שנזכר מה עליו לעשות, ובמוצאי שבת בלילה החלו התכווצויות ברחם. זה הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים ברמה כזו שלא יכולתי לישון כל הלילה.
ההיתכווצויות נמשכו גם ביום ראשון ולמרות זאת הלכתי לעבודה. בערב נתנה לי חברה טיפול מיוחד לגוף שעוזר במצבים של פציעות וכאב. הטיפול הזה נעשה עם מגע. זה נקרא "סיוע" וזה שייך לשיטת ריפוי של הסיינטולוגיה.
באותו הלילה, לאחר הטיפול הזה, נרדמתי מאד טוב וישנתי 8 שעות רצוף ועמוק. מה שמאד הייתי צריכה לקראת הבאות...
למחרת, יום שני, הרופא שלי חזר מחו"ל. הלכתי לפגוש אותו.
הוא אמר שהוא מצטער על מה שקרה והסביר שאני צריכה להרשם להפלה. שאלתי מה יקרה אם אחכה שזה ייפול לבד והוא אמר שמאד ייתכן שחלק יצא מהרחם וחלק נוסף הרחם לא יצליח לפלוט. במצב כזה הרחם יעבוד קשה וידמם בצורה דרמטית. אני אגיע למיון בבית החולים ושם עלול לטפל בי רופא מתמחה חסר ניסיון. הוא אמר שעדיף שאקבע לי רופא מומחה מראש.
כיוון שאני בחורה מסודרת, כבר הספקתי לברר שישנה רשימת רופאים מומחים שעובדים דרך ה"מושלם" באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. סיפרתי לו על כך. הוא שאל אם יש לי שמות של רופאים...
שלפתי מהתיק את רשימת הרופאים (שהידפסתי בבית מבעוד מועד ) והיגשתי לו.
הוא עיין ברשימה ולא המליץ על אף רופא. הוא אמר שהיה מוכן לעשות את זה בעצמו אבל הוא לא עובד עם המושלם כי הם לא משלמים מספיק...
בכל מקרה הוא הדפיס לי מהמחשב את הנתונים שלי (ספירת דם וכן הלאה) וצירף להפניה למיון. ואמר שהפלה טבעית יכולה להתרחש כבר הלילה אז שאהיה ערוכה עם הפניה מסודרת ממנו לבית החולים.
יצאתי ממנו לפגוש שוב את החברה וקיבלתי ממנה שוב את אותו הטיפול ("סיוע).
בסביבות השעה שמונה בערב עליתי על בגדי התעמלות והלכתי לצעוד בטיילת, לאט, עוצרת מדיי פעם לנשימות. ההתכווצויות גברו והשתדלתי לזמן לי אותן. היתחזקתי בהרגשה הפנימית שאני מעדיפה את זה כך בדרך הטבעית.
חזרתי הביתה וגיליתי דימום מאד קל.
היתקשרתי למירב שרמן, סיפרתי לה על המצב, והיא היתה נחמד מאד למרות שהיא בכלל לא מכירה אותי, והיא המליצה לי לנשום הרבה ולהפעיל את האגן. היא גם המליצה לי לקחת חופשה מהעבודה ולהיות קשובה לגוף שלי.
פרשתי מזרן על השטיח ובעמידת ארבע - בעדינות הפעלתי את האגן לכל הכיוונים עם נשימות.
למחרת בבוקר, ההיתכווצויות עוד יותר התחזקו (אויש). הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה.
שוב עליתי על בגדי התעמלות ויצאתי להליכה קלה ליד הבית.
בדרכי התקשרתי לידיד שלי - רופא משפחה. הוא אמר לי שהוא מאד מבקש ממני שכן אשקול לעשות הפלה בבית חולים. הוא אמר שזה הליך קצר. אחרי שעתיים אני בחוץ. ההרדמה קלה ואני אחסוך מעצמי כאב וסיכונים.
הוא המליץ לי במיוחד על ד"ר יוסף לסינג (שעובד עם המושלם). חזרתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור את זה טבעי. הידיד שלי אמר לי: אוקי. רק תיפגשי עם ד"ר לסינג. תישאלי אותו את השאלות. זה עדין לא מחייב אותך להיכנס להפלה. אמרתי: אוקי.
הגעתי הביתה והיתקשרתי ליוסף לסינג. הוא היה מאד אדיב ואמר שאקבע תור עם המזכירה שלו למחרת - יום רביעי בערב וביום חמישי הוא יוכל לעשות לי הפלה בהרצליה מדיקל סנטר.
רשמתי לי ביומן.
כעבור כמה דקות הרגשתי את הדימום מתחיל. סידרתי תחבושת ויצאתי למכולת לקנות כמה חבילות תחבושות. קניתי 3 חבילות, והתחלתי לצעוד הביתה חזרה.
בדרך הביתה , אופס, הרגשתי שמשהו נפל לי בתחתונים.
מיהרתי הביתה לשירותים, וגיליתי שלולית דם במכנסיים וכמה גושים שחורים כמו כבד עוף שוחים שם.
אספתי את הגושים לכוס חד פעמית, סגרתי בשקית ושמתי במקרר.
עשיתי ניקיון והחלפתי בגדים ותחבושת ונישכבתי במיטה.
מרגע זה, כל רבע שעה עד חצי שעה הרגשתי זרימה, קמתי והחלפתי תחבושת וחזרתי למיטה.
מדיי פעם ירדתי מהמיטה ונעמדתי במנח כריעה - מתוך הנחה שזה יעודד את הזרימה.
הרגשתי יותר ויותר חלשה והכאבים התחזקו כל הזמן.
בשעות הצהריים הגיעה אליי החברה הזו שעשתה לי טיפולים ("סיועים" של סיינטולוגיה).
הכאב הפך לצירים ואני כבר היתפתלתי וייללתי מכאב.
הדימום היה נסבל, אבל כאב כזה לא דימיינתי בחלומות הכי שחורים שלי.
הכל כאב: האגן למטה, הגב התחתון, ההתכווצויות ברחם.
החברה שלי הציעה לקחת אותי למיון אבל לא רציתי.
הרגשתי שאני רוצה להקיא מהכאב. זה היה עינוי לא מהעולם הזה.
בדיאבד, אלה פשוט היו צירים של התרחבות צוואר הרחם לקראת הפליטה, ממש כמו בלידה.
כעבור כשעתיים שנראו כמו נצח, חברה שלי התקשרה לחברה אחרת שהיא דולה וגם סיינטולוגית ושאלה מה לעשות.
החברה השניה אמרה לה שתתן לי "סיוע" ללא מגע (כיוון שמגע הגביר לי את הכאב).
החברה שלי החלה לתת לי "סיוע" שדמה לתרגיל של דמיון מודרך. צייתתי להנחיות שלה כשאני בקושי נושמת מרוב כאבים וחולשה גדולה. כעבור כעשר דקות של ה"סיוע" הזה קרה נס והכאב חלף. הייתי כל כך מותשת שנרדמתי מייד לשעה וחצי בערך.
כשהתעוררתי, קמתי והרגשתי אחרת. התיאבון חזר אליי. כבר לא כאב. סידרתי את הבית, אכלתי, עשיתי הליכה קצרה כדי לנשום קצת אויר באזור עם החברה שליוותה אותי, חוששת להשאיר אותי ללא השגחה.
חזרנו הביתה. היא הלכה מרוצה עכשיו כשנראיתי לה הרבה יותר טוב רק ביקשה שאתקשר אם ארגיש רע. ואני נרדמתי חזק עד הבוקר.
בבוקר נכנסתי לשירותים ובפלופ אחד נפל גוש שחור בגודל של אגרוף.
אספתי את הגוש הזה אם כף בכוס חד פעמית, סגרתי בשקית נילון ושמרתי במקרר.
הלכתי שוב לעשות קצת הליכה ליד הבית.
חזרתי, התקלחתי ולקחתי מונית למיון נשים.
במיון נשים היתה רופאה שנראתה לי קשוחה. אמרתי לה שעברתי הפלה טבעית והיא אמרה לי: מאיפה את יודעת? בואי נבדוק.
התפשטתי והתישבתי והיא בדקה אותי בדיקה די כואבת. היא אמרה שיש לי פתיחה של קצה אצבע, ואחר כך עם האולטראסאונד אמרה שנשאר שק הריון ושאריות הריון. ואיפה העובר? האם אני יכולה להראות לה צילום של אולטראסאונד בו רואים עובר?
היתלבשתי והוצאתי מהתיק להראות לה...
היא אמרה שעדיין אני צריכה הפלה. שלא אחכה יותר מאוחר ממחר.
היא אמרה שיתכן שעד מחר הכל כבר יצא לבד...
חזרתי הביתה מוטרדת. התקשרתי למירב שרמן והיא אמרה לי שאלך יחפה בחוף. היא אמרה שזה יכול להגביר את "הפריסטלטיקה".
ירדתי לחוף והלכתי כשעתים יחפה בחול.
חזרתי הביתה, היתקלחתי ויצאתי לפרופסור לסינג (היה לי תור אליו, כאמור, לקראת הפלה אפשרית ביום חמישי).
במרפאה שלו הרגשתי אוירה רגועה, גם המזכירה היתה מאד נעימה.
הוא קיבל אותי מאד באדיבות. לא רצה לראות שום ניירות אלא ישר אולטראסאונד.
הוא בדק אותי באולטראסאונד ואמר: הרחם ריק. תסתכלי אין כלום!

וזהו!

יצאתי בתחושה של הקלה גדולה.

הגוף שלי יודע לעבוד.

אני מודה לעצמי שהקשבתי לתחושות שלי ולא להפחדות הרופאים!
למחרת הלכתי לעבודה לחצי יום.
אחר כך נחתי. שתיתי המון משקה ספירולינה ותוספות של ויטמינים. אכלתי טוב ונחתי.
בערב יצאתי לים וקברתי את הרקמה הזו שיצאה ממני.
נישארתי בחוף להיפרד ממה שיכול היה להיות ילד או ילדה, ומתקופה של חודשיים הריון מתוק מלווה חלומות ותוכניות.
זה היה רגע של המון עצב.
אחר כך שטפתי ידיים בים וחזרתי הביתה.
עשיתי מקלחת מרגל עד ראש ונראה היה שזהו!
הדימום נמשך ימים נוספים אבל באופן הרבה יותר קל.

למי שמחליטה לעשות את זה טבעי, אני אישית מעדיפה. רק תדאגי למשככי כאבים, כי הצירים כואבים בטירוף (לפחות לי זה כאב מוות).

וכמובן, אם יש חום או דימום מאד דרמטי - סעי ישר לבית החולים!!

[עדי_ל*]

תודה על השיתוף.

[חלום_אהבה*]

אני רוצה לספר על ההפלה הטבעית שעברתי. אולי זה יעזור למישהי.
לי מאד עזר לקרוא סיפורים של נשים אחרות, כשהייתי מבולבלת והמומה מהידיעה שאני צריכה לעבור הפלה.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגילי הלא צעיר להריון, נקלטתי בניסיון האי וי אף הרביעי.
לאחר כ10 וחצי שבועות של הריון, הרגשתי פתאום לא טוב: כאב בטן בלילה מלווה למחרת באי נוחות בעיכול (עם גרפסים לא נעימים).
זה היה יום שלישי. השבוע ה10 וחצי שלי להריון. הלכתי להיבדק במיון והרופא איבחן את זה שאין דופק ושהעובר תואם גיל 8 וחצי שבועות. הוא נתן לי הפניה להפלה בבית חולים ואמר לעשות זאת מוקדם כדיי למנוע סיבוכים.
היגעתי הביתה, קראתי בפורומים ונמלכתי בדעתי לעבור את זה לבד. כמובן שמייד הפסקתי לקחת את נירות הפרוגסטרון שלקחתי בחודשים האחרונים.
הרופא שלי - מומחה לפריון ש"הכניס אותי להריון" היה בחו"ל ולא יכולתי להתייעץ איתו. לכן קבעתי תור לרופא מומחה אחר בעל שם.
בפגישה איתו, הרופא הזה אפילו לא בדק אותי כדיי לאמת את המימצאים. הוא אמר לי בצורה נוקבת שאני צריכה בדחיפות לארגן הפלה כי אם אחכה שזה ירד לבד עלולים להיווצר הידבקויות וזיהומים ולא אוכל להרות יותר בעתיד.
נסעתי ממנו ישר לאיכילוב כדיי להירשם להפלה.
בדרך רשמתי בטלפון אימייל לאייל פוליטי וסיפרתי לו על המצב. אייל השיב במייל והמליץ לי לחכות שבועיים ואם לא ירד לבד לעשות הפלה.
באיכילוב הרופא שפגשתי לא אמר הרבה חוץ מלמלא טפסים. שאלתי אם הוא יכול לאמת את מצב העובר והוא אמר שלא כי אין לו אולטראסאונד... הוא אמר לא לחכות ליותר משבוע לקביעת הפלה.
בתום המפגש הרופא הפנה אותי להירשם להפלה אצל האחות. לא אהבתי את חדר האחיות - האחיות היו עסוקות בטלפונים ובשיחות אחת עם השניה וחיכיתי לא מעט זמן עד שאחת מהן היתפנתה אליי.
היא דיברה אליי כמו לילדה קטנה כשהיא הסבירה על הנהלים והציטוטאק וכן הלאה.
קבעתי תור לעוד שבועיים למרות שבליבי החלטתי למצוא כל פיתרון אחר מלבד המקום הזה.
ביום שישי לקחתי חברה ונסענו לנוח שישי-שבת בצימר בים המלח. כפי הנראה השלווה של המדבר והים חלחלה לתוך גופי שנזכר מה עליו לעשות, ובמוצאי שבת בלילה החלו התכווצויות ברחם. זה הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים ברמה כזו שלא יכולתי לישון כל הלילה.
ההיתכווצויות נמשכו גם ביום ראשון ולמרות זאת הלכתי לעבודה. בערב נתנה לי חברה טיפול מיוחד לגוף שעוזר במצבים של פציעות וכאב. הטיפול הזה נעשה עם מגע. זה נקרא "סיוע" וזה שייך לשיטת ריפוי של הסיינטולוגיה.
באותו הלילה, לאחר הטיפול הזה, נרדמתי מאד טוב וישנתי 8 שעות רצוף ועמוק. מה שמאד הייתי צריכה לקראת הבאות...
למחרת, יום שני, הרופא שלי חזר מחו"ל. הלכתי לפגוש אותו.
הוא אמר שהוא מצטער על מה שקרה והסביר, כמו קודמיו, שאני צריכה להרשם להפלה. שאלתי מה יקרה אם אחכה שזה ייפול לבד והוא אמר שמאד ייתכן שחלק יצא מהרחם וחלק נוסף הרחם לא יצליח לפלוט. במצב כזה הרחם יעבוד קשה וידמם בצורה דרמטית. אני אגיע למיון בבית החולים ושם עלול לטפל בי רופא מתמחה חסר ניסיון. הוא אמר שעדיף שאקבע לי רופא מומחה מראש.
כיוון שאני בחורה מסודרת, כבר הספקתי לברר שישנה רשימת רופאים מומחים שעובדים דרך ה"מושלם" באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. סיפרתי לו על כך. הוא שאל אם יש לי שמות של רופאים...
שלפתי מהתיק את רשימת הרופאים (שהידפסתי בבית מבעוד מועד ) והיגשתי לו.
הוא עיין ברשימה ולא המליץ על אף רופא. הוא אמר שהיה מוכן לעשות את זה בעצמו אבל הוא לא עובד עם המושלם כי הם לא משלמים מספיק...
בכל מקרה הוא הדפיס לי מהמחשב את הנתונים שלי (ספירת דם וכן הלאה) וצירף להפניה למיון ואמר שהפלה טבעית יכולה להתרחש כבר הלילה אז שאהיה ערוכה עם הפניה מסודרת ממנו לבית החולים.
יצאתי ממנו לפגוש שוב את החברה וקיבלתי ממנה שוב את אותו הטיפול ("סיוע").
בסביבות השעה שמונה בערב עליתי על בגדי התעמלות והלכתי לצעוד בטיילת, לאט, עוצרת מדיי פעם לנשימות. ההתכווצויות גברו והשתדלתי לזמן לי אותן. היתחזקתי בהרגשה הפנימית שאני מעדיפה את זה כך בדרך הטבעית.
חזרתי הביתה וגיליתי דימום מאד קל.
היתקשרתי למירב שרמן, סיפרתי לה על המצב, והיא היתה נחמדה מאד למרות שהיא בכלל לא מכירה אותי. היא המליצה לי לנשום הרבה ולהפעיל את האגן. היא גם המליצה לי לקחת חופשה מהעבודה ולהיות קשובה לגוף שלי.
פרשתי מזרן על השטיח ובעמידת ארבע - בעדינות הפעלתי את האגן לכל הכיוונים עם נשימות.
למחרת בבוקר, ההיתכווצויות עוד יותר התחזקו (אויש). הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה.
שוב עליתי על בגדי התעמלות ויצאתי להליכה קלה ליד הבית.
בדרכי התקשרתי לידיד שלי - רופא משפחה. הוא אמר לי שהוא מאד מבקש ממני שכן אשקול לעשות הפלה בבית חולים. הוא אמר שזה הליך קצר. אחרי שעתיים אני בחוץ. ההרדמה קלה ואני אחסוך מעצמי כאב וסיכונים.
הוא המליץ לי במיוחד על ד"ר יוסף לסינג (שעובד עם המושלם). חזרתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור את זה טבעי. הידיד שלי אמר לי: אוקי. רק תיפגשי עם ד"ר לסינג. תישאלי אותו את השאלות. זה עדין לא מחייב אותך להיכנס להפלה. אמרתי: אוקי.
הגעתי הביתה והיתקשרתי ליוסף לסינג. הוא היה מאד אדיב ואמר שאקבע תור עם המזכירה שלו למחרת - יום רביעי בערב וביום חמישי הוא יוכל לעשות לי הפלה בהרצליה מדיקל סנטר.
רשמתי לי ביומן.
כעבור כמה דקות הרגשתי את הדימום מתחיל. סידרתי תחבושת ויצאתי למכולת לקנות כמה חבילות תחבושות נוספות-מתוך התכוננות לבאות. קניתי 3 חבילות, והתחלתי לצעוד הביתה חזרה.
בדרך הביתה , אופס, הרגשתי שמשהו נפל לי בתחתונים.
מיהרתי הביתה לשירותים, וגיליתי שלולית דם במכנסיים וכמה גושים שחורים כמו כבד עוף שוחים שם.
אספתי את הגושים לכוס חד פעמית, סגרתי בשקית ושמתי במקרר.
עשיתי ניקיון והחלפתי בגדים ותחבושת ונישכבתי במיטה.
מרגע זה, כל רבע שעה עד חצי שעה הרגשתי זרימה, קמתי והחלפתי תחבושת וחזרתי למיטה.
מדיי פעם ירדתי מהמיטה ונעמדתי במנח כריעה - מתוך הנחה שזה יעודד את הזרימה כמו שהבדואיות יולדות.
הרגשתי יותר ויותר חולשה והכאבים התחזקו כל הזמן.
בשעות הצהריים הגיעה אליי החברה הזו שעשתה לי טיפולים ("סיועים" של סיינטולוגיה).
בנקודה הזו הכאב הפך לצירים ואני כבר היתפתלתי וייללתי מכאב.
הדימום היה נסבל, אבל כאב כזה לא דימיינתי בחלומות הכי שחורים שלי.
הכל כאב: האגן למטה, הגב התחתון, ההתכווצויות ברחם.
החברה שלי הציעה לקחת אותי למיון אבל לא רציתי.
הרגשתי שאני רוצה להקיא מהכאב. זה היה עינוי לא מהעולם הזה.
בדיאבד, אלה פשוט היו צירים של התרחבות צוואר הרחם לקראת הפליטה, ממש כמו בלידה.
כעבור כשעתיים שנראו כמו נצח, חברה שלי התקשרה לחברה אחרת שהיא דולה וגם סיינטולוגית ושאלה מה לעשות.
החברה השניה אמרה לה שתתן לי "סיוע" ללא מגע (כיוון שמגע הגביר לי את הכאב).
החברה שלי החלה לתת לי "סיוע" שדמה לתרגיל של דמיון מודרך. צייתתי להנחיות שלה כשאני בקושי נושמת מרוב כאבים וחולשה גדולה. כעבור כעשר דקות של ה"סיוע" הזה קרה נס והכאב חלף. הייתי כל כך מותשת שנרדמתי מייד לשעה וחצי בערך.
כשהתעוררתי, קמתי והרגשתי אחרת. התיאבון חזר אליי. כבר לא כאב. סידרתי את הבית, אכלתי, עשיתי הליכה קצרה כדי לנשום קצת אויר באזור עם החברה שליוותה אותי, חוששת להשאיר אותי ללא השגחה.
חזרנו הביתה. היא הלכה מרוצה עכשיו כשנראיתי לה הרבה יותר טוב ורק ביקשה שאתקשר אם ארגיש רע ואני נרדמתי חזק עד הבוקר.
בבוקר נכנסתי לשירותים ובפלופ אחד נפל גוש שחור בגודל של אגרוף.
אספתי את הגוש הזה עם כף בכוס חד פעמית, סגרתי בשקית נילון ושמרתי במקרר.
הלכתי שוב לעשות קצת הליכה ליד הבית.
חזרתי, התקלחתי ולקחתי מונית למיון נשים.
במיון נשים היתה רופאה שנראתה לי קשוחה. אמרתי לה שעברתי הפלה טבעית והיא אמרה לי: מאיפה את יודעת? בואי נבדוק.
התפשטתי והתישבתי והיא בדקה אותי בדיקה די כואבת. היא אמרה שיש לי פתיחה של קצה אצבע, ואחר כך עם האולטראסאונד אמרה שנשאר שק הריון ושאריות הריון. ואיפה העובר? האם אני יכולה להראות לה צילום של אולטראסאונד בו רואים עובר?
היתלבשתי והוצאתי מהתיק להראות לה...
היא אמרה שעדיין אני צריכה הפלה. שלא אחכה יותר מאוחר ממחר.
עם זאת היא אמרה שיתכן שעד מחר הכל כבר יצא לבד...
חזרתי הביתה מוטרדת. התקשרתי למירב שרמן והיא אמרה לי שאלך יחפה בחוף, שזה יכול להגביר את "הפריסטלטיקה".
ירדתי לחוף ליד הבית שלי והלכתי כשעתים יחפה בחול.
חזרתי הביתה, היתקלחתי ויצאתי לפרופסור לסינג (היה לי תור אליו, כאמור, לקראת הפלה אפשרית ביום חמישי).
במרפאה שלו הרגשתי אוירה רגועה, גם המזכירה היתה מאד נעימה.
הוא קיבל אותי מאד באדיבות. לא רצה לראות שום ניירות אלא ישר אולטראסאונד.
הוא בדק אותי באולטראסאונד ואמר: הרחם ריק. תסתכלי אין כלום!

וזהו!

יצאתי בתחושה של הקלה גדולה.

הגוף שלי יודע לעבוד.

הודתי לעצמי שהקשבתי לתחושות שלי ולא להפחדות הרופאים!
למחרת הלכתי לעבודה לחצי יום.
אחר כך נחתי. שתיתי המון משקה ספירולינה ותוספות של ויטמינים. אכלתי טוב ונחתי.
בערב יצאתי לים וקברתי את הרקמה הזו שיצאה ממני.
נישארתי בחוף להיפרד ממה שיכול היה להיות ילד או ילדה, ומתקופה של חודשיים הריון מתוק ושל חלומות ותוכניות.
זה היה רגע של המון עצב.
אחר כך שטפתי ידיים בים וחזרתי הביתה.
עשיתי מקלחת מרגל עד ראש ונראה היה שזהו!
הדימום נמשך ימים נוספים אבל באופן הרבה יותר קל.

למי שמחליטה לעשות את זה טבעי, זה אפשרי! רק תדאגי למשככי כאבים, כי הצירים כואבים בטירוף (לפחות לי זה כאב מוות).

וכמובן, אם יש חום או דימום דרמטי - סעי ישר לבית החולים!!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דף סיפור הפלה

[קירה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות, רציתי לספר את הסיפור שלי בתקווה שאולי זה קצת יעזור לבנות אחרות כמו שהסיפורים שקראתי בפורום עזרו לי..
אני ובעלי החלטנו שהגיעה הזמן ליצור לנו משפחה קטנה משלנו. הייתי בפרשת דרך בחיים בלבחור מה להמשיך ללמוד.. רוקחות או סיעוד, כשגיליתי את הדבר המדהים הזה כשרואים 2 פסים על המקלון. לא הייתה יותר מאושרת ממני. כמובן שנאלצתי לוותר על הרוקחות מתוך הבנה שלא אחזיק מעמד בזה כאימא טרייה אבל הבחירה הזו נעשתה בלב שלם. אני הייתי מאלו שהחליטו לשמור הכל בסוד עד סוף טרימסטר הראשון.. ומזל שכך. כמה ימים אחרי שגילינו על הכל הלכנו לגניקולוג והוא ראה שק אך עדין לא היה עובר, הוא אמר שזה בסדר וכניראה היה ביוץ מאוחר ושנחזור אליו בעוד שבוע. וואו.. זה היה שבוע כל כך אבל כל כך ארוך כשאתה מבין שאולי משהו לא בסדר אבל מתפלל שאתה טועה. במפגש השני טפו טפו איזו הקלה הרגשתי כשבאולטרסאונד הוא הראה לנו את הקטנטן שלנו ואת הלב שלו זז מהר מהר מהר.. זה מהרגעים שעד שהאדם לא חווה הוא בחיים לא יבין! יצאתי משם בהרגשה של זהו.. את אימא! זה פשוט כל כך מדהים איך נקשרתי אליו עוד לפני שהוא נולד או גדל.. פשוט משהו בי כל כך אהב אותו כי הוא שלי.. הוא גדל בתוכי ולכן גם הרבתי לדבר איתו וללטף את הבטן כשאחרים לא ראו.
בערך במהלך שבוע 8-9 התחלתי לראות מדי פעם הפרשות חומות (בעיקר אחרי קיום יחסי מין) אך קראתי בפורומים שזה טבעי ובסדר וקורא המון להרבה בנות.. זה הרגיעה אותי ולא הרגשתי צורך להיבדק, חוץ מזה ההפרשות היו בקטנה וחומות לא אדומות. היו לי בחילות בבוקר ובערב אבל למזלי זה לא היה נורא וכאב בטן תחתונה אבל לא משהו מיוחד ואופייני לגדילת הרחם. מה שהטריד אותי בהמשך הוא שגם כשלא קיימנו יחסי מין ראיתי במקלחת הפרשות חומות שהתגברו-החלטתי שהשבוע אלך לרופא. זה היה יום שלישי והיתי כבר במהלך שבוע 10, הלכתי כרגיל לעבודה, בסוף היום כשנכנסתי לשרותים ראיתי קצת דם על התחתונית.. אני לא יכולה לתאר במילים איזה פחד וצמרמורת עברו עלי באותו הרגע..הרגשתי שאני לא יודעת מה לעשות..בדיוק בעוד כמה שעות הייתי אמורה לעבור בדיקות גנטיות במרכז לבריאות האישה, התקשרתי לבעלי שיקח אותי עכשיו מעבודה ונקדים כדי לראות גניקולוג. כל הדרך פחדתי לספר לו על מה עובר עלי כל כך פחדתי ממה שיכולנו לשמוע מהגניקולוג בעיקר כי חברה טובה שלי גם עברה הפלה בהריון הראשון שלה.. לפני שנכנסנו לרופא בעלי לקח לי את היד ואמר הכל בסדר זה סתם בדיקה רגילה ואני עניתי שנראה לי שהוא טועה.
כמה דקות אחרי שכבתי עם העיניים למסך האולטרסאונד ועם תפילה בלב.. אבל כשראיתי שהשק לא גדול מספיק ואין בו עובר הרגשתי כאילו הלב שלי נקרע לחלקים קטנים ומתנפץ! התסכול, הפחד, אי יכולת לעקל את מה שאומרים לך באותו הרגע.. פשוט הפכו לפריצת בכי של דמעות..
כל הזמן הסתובבו לי בראש המחשבות שזה לא פייר!! הייתי כבר בחודשיים וחצי וזה פשוט לא פייר!! לקח לי יום שלם להתאושש.. בכיתי המון, עברו אצלי מליוני מחשבות בראש ובסופו של דבר התחלתי לחשוב בהגיון.
אז ככה.. קודם כל אני בשבוע 10+ ולפי דברי הרופא העובר כנראה היה לא תקין ולכן ניספג באיזהשהוא שלב, השק עדין בפנים מה שאומר שעלי לעבור הפלה, אני בשבוע מאוחר לכן זה חייב להיות גרידה.. ואז התחלתי לפחד באמת.. מה עם יקרה לי משהו לרחם?!
הפנו אותי למיון כדי לקבוע תור לגרידה. קראתי בפורומים והחלטתי ללכת על תל השומר. דיברתי עם המיון והם אמרו שעלי להגיעה אליהם למיון נשים וישירות שם לקבוע גרידה אחרי שהרופאים בודקים אותי. יום למחורת נסענו לשם והעברנו כמה שעות בהמתנה ובדיקות, קבענו תור לגרידה לעוד שבוע בדיוק. באותו הזמן יחד עם הפחד שהרגשתי מהגרידה במקביל היה גם גועל שבא לי להעיף ממני את כל מה שבפנים, להתרוקן, להתחיל דף חדש. קראתי מלא על הפלות טבעיות ולא הבנתי למה לי זה לא קורה. יומיים למחרת בלילה זה היה כבר יום שישי התעוררתי מכאבי בטן נוראיים שלא עברו גם אחרי ששתיתי אדווילX2.. בקושי הרזקתי מעמד עד לפנות בוקר(זה היה טיפשי מצידי שישר לא נסעתי למיון) אבל נרדמתי. כשהתעוררתי היו עדין כאבים אבל הם באו בגלים.. כואב דקה ואז כמהדקות מפסיק ושוב כואב..מפסיק.. חיכיתי כמה שעות את רוב הזמן העברתי באמבטיה חמה כי זה עזר להרפות הכאב עד שהסף שלו הגיעה עד כדי כך שהתחלתי לבכות. בעלי ישר לקח אותי למיון נשים של תל השומר.. בקושי הצלחתי ללכת, כמה צעדים ואז התקפלתי על רצפה מרוב כאב.. כמה צעדים וככה שוב ושוב. הייתי עם פד כי ירד לי מאז הביקור האחרון אצל רופא קצת דם עם הפרשות. אחרי שהאחיות מדדו לי דופק ובקושי הצליחו לקחת לי דם הן ביקשו שנחכה מחוץ לחדר לרופא שיקרא לנו. בזמן הזה היה לי כל כך כואב ולא נעים שאנשים יסתקלו עלי איך אני מתקפלת על הריצפה אז הלכתי לשרותים. ננעלתי שם, הורדתי את המכנס וראיתי מלא דם.. נפלתי על הברכיים ניצמדתי לקיר לא היה אכפט לי מלוכלך, חיידקים ולא מהג'יפה שעל הריצפה.. היה כל כך כואב שחשבתי שאני מתה, בנוסף היה התסכול והשוק מכל הדם שמסביב..בכיתי .. בשיא הכאב כשחשתי שהבטן הולכת להיקרע לחתיכות הרמתי את עצמי מעל השרותים ואז משהו נפלט.. המשכתי להגיד בלי הפסקה משוק "אוי ואבוי..אוי ואבוי.." ופתאום באה הרגשת הקלה.. הכאב פתאום עבר בבת אחת..
בעלי הביא את האחיות אלי, הן נתנו לי חלוק והרגיעו שהכל בסדר ושעברתי הפלה טבעית, והכאבי בטן היו דמויי צירים של הלידה. זאת הייתה כזו הקלה..
בהמשך הרופא ראה שלא הכל יצא נשארו מעט שאריות ולכן עלי בכל זאת לעבור גרידה.. תאמת הרגשתי ביש מזל כי גם סבלתי בצורה לא הגיונית (בעלי היה לצדי כל הזמן ואמר שהוא ניבהל ושהייתי לבנה כמו קיר כשהכל קרה) ועדין אני צריכה לעבור גרידה שתמיד יש סיכוי שמשהו יקרה לרחם =/
נתנו לי כדורי ציטוטק להרחבת הרחם (כי הוא נסגר אחרי ההפלה הטבעית אצלי) ואחרי כמה שעות טובות (באמצע הלילה) לקחו אותי לחדר הניתוח כדי לבצע את הגרידה. שכבתי על שולחן ניתוחים רק עם רגליים מפוסקות כמו אצל הגניקולוג עם דמעות בעיניים ואמרתי למרדים שאני מפחדת, הוא חייך ואמר "אל תדאגי עוד מעט לא תרגישי כלום". פעם הבאה שפתחתי את העיניים הייתי כבר עם בעלי בחדר התאוששות, הרופא אמר לו שהכל עבר מצויין. עכשיו עברו כבר כמעט שבועיים ומחא אני הולכת להיבדק אצל גניקולוג שהכל באמת עבר בשלום. אני חייבת להגיד שכמעט ולא היו לי הפרשות אחרי הגרידה וזה אמור להיות טוה כי ההפרשות והדם שיוצא אחרי זה בעצם כל הג'יפה (סליחה על המילה) של הרחם.. אני כבר לא מרגישה כאבים ומתה לחזור לעשות ספורט ולנסות להביא כמה שיותר מהר קטנצ'יק משלי לעולם =)
הסיפור שלי ארוך אבל אם הצלחתי לעזור לפחות למישהיא אחת בלעבור את ההרגשה המתסכלת שחשים אני שמחה.. ולבסוך אני אגיד שבאמת שהכל עובר.. עדין קצת מעצבן/עצוב אבל מרגיש כמו דף חדש ואני אופטימית לעתיד
והכי חשוב שתבינו שבאמת שאף אחד לא אשם לא אתן ולא הבן זוג.. זה פשוט מנגנון טבעי שקיים בטבע שמשהו בהתחלקות העובר לא הלך ולכן הגוף יוצר הפלה על מנת שלא יתפתח משהו לא תקין.. בהצלחה לכולנו ומחבקת את מי שקוראת את הסיפור וצריכה כתף תומכת!

[פלוני_אלמונית*]

תודה לכל בנות יקרות על השיתוף.אני אמא לשלוש בנות נפלאות . כשביתי הגדולה היתה בת שנתיים נקלטתי בשמחה ובאושר להיריון אך בשבוע ה 9 בבדיקת אולטראסאונד הרופאה לא ראתה דופק וכן גם היה דימום קל , הלכתי לבדיקה נוספת ובדיקה נוספת בבית חולים וגם שם לא ראו דופק . עברתי באותו היום גרידה זה היה מאוד קשה נפשית, בכיתי את כאבי מעומקד הלב והנשמה והייתי עם זאת נחושה להביא בעתיד עוד ילדים ואכן לאחר חצי שנה שנה נקלטתי להריון וילדתי ילדה מדהימה ולאחר שלוש שנים וחצי ילדתי את ילדתי השלישית. כעת כשהקטנה שלי בת ארבע וחצי נקלטתי להריון שחיכיתי לו שנים בכל היה תקין בשבוע 12 היה עובר עם דופק תנועות.... בשבוע 15 ולמעשה ימים לאחר שהיו לי הפרשות דמיות חומות וחולשה בגוף בשבועיים אחרונים יחד עם מיגרנה הלכתי לרופאה שקודם בדקה אם יש דופק ולא ראתה דופק ובכלל הוסיפה שאין התפתחות משבוע 12 וחמישה ימים זאת אומרת שיש פער של שלושה שבועות והרפואה אמרה שהעובר כבר הפסיק להתפתח מזה שבועיים . הלכתי לבדיקה נוספת בבית חולים וגם שם הרופא אמר שאין דופק ויש עיכוב התפתחותי שהעובר הפסיק להתפתח ....בכיתי את נשמתי כאב לי נפשית בכל הגוף ועדיין כואב לי.עשיתי באותו היום גרידה וכעת אני קוראת בכל מיני פורומים שלעיתים כשמחכים מספר ימים מופיע דופק . ... מצד שני פחדתי שפתאום הדימום יתגבר ועלול חלילה להיות זיהום ....ושוב עולות בי מחשבות שאולי בכל זאת הייתי צריכה עוד לחכות ולבדוק הייתי פשוט מותשת נראה מבוהלת מאוכזבת לא מעכלת שאני צריכה לעבור שוב את הצער הזה ובכל זאת אני מאמינה שבעזרת השם אני אנסה שוב ואצליח חברות ולהביא יחד או ילדה בריאים לעולם

[פלוני_אלמונית*]

מצטערת בשבילך מאוד.
אני חושבת שאת לא צריכה להרגיש מבוהלת, או חלילה אשמה. בשבוע 15 הרי אמורים לראות את הדופק ממש בבירור, לא כמו בשבוע 5 או 6 (במקרה כזה אכן עדיף לחכות כמה ימים ולראות לאן מתפתח). ואם ראו שכבר הפסיק להתפתח לפני שבועיים, אז... כנראה שבאמת נגמר ההריון.
בכל מקרה, גם בשבוע מתקדם כזה, אפשר לחכות עם הגרידה ולראות אם מתפתחת הפלה באופן טבעי, אבל אני מקווה שלא תזדקקי יותר למידע שכזה.
מאחלת לך שיגיע לך בקרוב הריון בריא ושמח.

[אמא_ל_2*]

אז אני רואה שהרבה זמן לא נכתב פה...
אני עם 2 ילדים שנולדו בבית כמעט ללא בדיקות בהריונות.
עכשיו אני בשבוע 12 התחיל לי לפני יומיים הכתמה חומה הלכתי לאולטרסאונד והרופאה אמרה לי שכבר משבוע 7 לא התפתח העובר.
לראות שק הריון ריק זה כואב.
קיבלתי הרצאה מהרופאה והפנייה למיון.
מטבעי החלטתי לתת לגוף לעשות את שלו.
היום אני כבר יומיים עם דימומים של מחזור רגיל. וכאבים מינוריים. מחכה לכאב הגדול שכולם מדברים עליו.
האם מישהי חוותה הפלה ללא כאב מיוחד?
ד"א הבכור שלי חולה ורוצה רק אמא ☹ ובעלי לא נמצא. מזל שיש סבא וסבתא צעירים