הצד האפל של מפגשי חינוך ביתי

אני פשוט מתקשה להעלות על דעתי מפגש קבוע של מספר משפחות חינוך ביתי שמטרתו העיקרית איננה המפגש בין הילדים אלא המפגש בין המבוגרים.
לא רק שאני מדמיינת אני אפילו מיישמת..

_מפגש קבוע של מספר משפחות חינוך ביתי שמטרתו העיקרית איננה המפגש בין הילדים אלא המפגש בין המבוגרים.
לא רק שאני מדמיינת אני אפילו מיישמת.._
יתר על כן, לדעתי אלה קבוצות/מפגשים יותר יציבים.

(זו אני הקוסמת ממחשב אחר)

מגיבה לפני שקראתי את המשך הדיון -

מספיק עם הצדקנות,
_לילדים אין כל צורך כזה. זה הכל צורך של ההורים.
הילדים לא צריכים להיות שייכים לקבוצות חינוך ביתי, או לקבוצת גיל מסוימת.
זה הכל צרכים של ההורים, ועצם שאלתך את בתך רק מחזקת את הצורך הילדותי של ההורים - לא של הילדים._
לא מסכימה עם המשפטים הנ"ל,
אני בחינוך ביתי, ולילדיי ולילדים ממשפחות אחרות שאתם אני נפגשת, יש צורך גדול מאוד לשחק עם ילדים (ברור שלא בהכרח רק עם ילדיי חינוך ביתי) ולחלק יש צורך גם לשחק עם בני אותו גיל (שנה יותר או שנה פחות).
ברגע שמשפחות בחינוך ביתי גרות רחוק אחת מהשנייה נוצר הצורך לארגן גם מפגש שבועי שיקבץ את כולם - קשר עם משפחות בחינוך ביתי הוא מאוד טבעי בעיניי,
קודם כל, כי יש נושא אחד משותף והוא שהילדים בבית, שנית, הצורך של הילדים ושל ההורים בחברה/ חברים, ביציאה מהבית.
ברור שכל משפחה פתוחה לחברויות נוספות (שכנים, חברים של אבא/אמא מהעבודה, חבריי ילדות של אמא/אבא, בני משפחה וכ'ו...).

_יש פה דיון, מוצגות בו שלל דעות.
כל הדעות ילדותיות? כל הדעות צדקניות? עצם העלאת השאלה ילדותית/צדקנית?_
מצטרפת לשאלות.

שרון,
אני פשוט מתקשה להעלות על דעתי מפגש קבוע של מספר משפחות חינוך ביתי שמטרתו העיקרית איננה המפגש בין הילדים אלא המפגש בין המבוגרים.
את יודעת, בדרך כלל, כשלמבוגרים טוב זה מקרין על הילדים, מנסיון אצלנו במפגשים יש מעט מאוד בעיות, ובגלל החשיבות הרבה של שמירת הקשר ההתמודדות עם בעיות נעשית בדרך חיובית.
ועוד דבר - חוסר התאמה או בעיות גדולות הן בדרך כלל עניין חריג , ופשוט לומדים להתמודד.

לכן אני מתייחסת קודם כל לצורך של הילדים בחינוך הביתי להשתייך באופן שוויוני לקבוצת ילדי החינוך הביתי באותו אזור.
למה את מתכוונת שאת אומרת להשתייך באופן שוויוני?
ולמה דווקא באותו איזור? (ומה לדעתך אם למשל, יש באיזור אחר, נאמר 40-30 דקות ממך מפגש או משפחה אחת, ושם תהיה כימיה טובה בין הילדים וההורים?)

ודווקא יש באותו איזור המון משפחות של חנ"ב שמחפשות מפגש.
אז הן יכולות לארגן מפגש "רשמי" משלהן . לא ?

אם יש כזה מפגש, הוא לא מפריע לי כי אני לא יודעת על קיומו - כלומר, מה שלא יודעים לא כואב.
אבל במקרה הנ"ל (לדוגמה) יש מספיק אנשים שיודעים על המפגש למרות שהוא לא מפורסם רשמית, וזה כן כואב להם.
אי אפשר להסתיר את קיום המפגש, זה מפגש גדול וותיק והמידע מגיע החוצה בכל מיני צורות.

קראתי אחורה, ולמיטב הבנתי הדיון לא התפתח ממקרה ספציפי אלא משאלה ששאלה תבשיל קדרה (או אולי המשך של דיון שעבר מדף אחר? אשמח להבהרה).
הדיון התחיל בדף אחר, בו מישהו פרסם מפגשים ביישוב מסוים, והיתה שם מלחמת מחיקות כיוון שמארגני המפגש לא מעוניינים בפרסומו באתר.
הדף ההוא נמחק, והדיון שהתחיל בו הועבר לכאן.

אז הן יכולות לארגן מפגש "רשמי" משלהן . לא ?
אם הייתי במקום אותן משפחות בטוח הייתי עושה זאת, אבל קחי בחשבון שהן לאו דווקא מכירות אחת את השנייה, חלקן אולי חדשות בחנ"ב, ומעבר לכך שזהו פתרון מצוין בעיני, יש אנשים שמתקשים ליזום דברים כאלה מכל מיני סיבות. בכל מקרה אף פעם לא נעים להרגיש דחוי, גם אם יש לך אופציה להקים מועדון משלך...

חסרה לי קהילה אזורית גדולה של המחנכים מהבית, עם פעילות משותפת של כלל ההורים והילדים.
או.
זו נקודה חשובה.
את אומרת שהיית רוצה שיהיה סטנדרט של "מפגשים איזוריים בקנ"מ רחב שפתוחים לכולם".
מה דעתך ליזום משהו כזה?

אני יכולה לספר לך על השתלשלות הענינים אצלינו -
אני מסתובבת בין קבוצות שונות ובין גלגולים שונים של אותה קבוצה בערך 7 שנים.
התחלתי כשהגדולים שלי היו בני שנה וחצי.
אז היו בסביבה שלי עוד 3 משפחות חנ"ב. שלוש. זהו.
זה כל מה שהיה, ואיתם נפגשנו פעם בשבוע.
לאט לאט הצטרפו עוד משפחות - משפחות עברו דירה לסביבה שלנו, נולדו עוד ילדים, עוד משפחות החליטו לחנך בבית. חלק "נשרו" - היו משפחות שעזבו כשהילדים התחילו ללכת לבי"ס. ואפילו כאלה חזרו ברבות השנים.
היתה תקופה ארוכה בה הייתי נפגשת עם חברה במרחק שעה נסיעה ממני (שעה עם תאומים בני שנתיים-שלוש, ועם בטן, ועם אחותם התינוקת). פעם בשבועיים נסעתי אליה, ופעם בשבועיים היא אלי.
בהמשך היו עוד מפגשים באיזור שלה, והייתי נוסעת גם מעל לשעה. שם אגב, התפתחה חברות [בין קבוצת משפחות] שהתגלגלה למפגשים שלא פורסמו.
החל מאביב 2003 היו בסביבה שלי מפגשים כמעט באופן קבוע: בקיץ נחל, אח"כ בחורף במועדון נוער של אחד היישובים, אח"כ בקיץ שוב בנחל, אח"כ ביישוב אחר.
מפגשים אלה כללו ביו 10 ל 5 משפחות, תלוי בתקופה.
בשנה שעברה ילד אחד (ילד! את קולטת איך דברים קורים?), עם אמא שאוהבת לעזור לילדיה לבצע, יזם מפגשים. למה? הוא רצה לעשות חוג לילדים. היתה הענות של שאר האמהות (החוגים הפסיקו תוך שבועים-שלושה), והנה אנחנו היום עם 10-20 משפחות, מפגש איזורי שבועי יציב + מפגש פתוח (עם פעילות מוגדרת) פעם נוספת בשבוע + סיורים וטיולים מדי פעם.

אחרי כל הסיפור,
אני שוב שואלת -
מה דעתך ליזום מפגש כולל ורחב לאיזור שלך?
מה דעתך לארגן רשימת דיוור סטייל-גזר?
ליזום ציון חגים יחד? [את יכולה לפנות למספר אנשי קשר בכמה קבוצות באיזורך, וליצור שיתוף פעולה בין-קבוצתי]
בנות גזר יכולות לספר לך שהקהילה העצומה שלהן לא נולדה ביום אחד, וזה לא קרה מעצמו.
(בנות גזר, בואו, ספרו!)

_אם יש כזה מפגש, הוא לא מפריע לי כי אני לא יודעת על קיומו - כלומר, מה שלא יודעים לא כואב.
אבל במקרה הנ"ל (לדוגמה) יש מספיק אנשים שיודעים על המפגש למרות שהוא לא מפורסם רשמית, וזה כן כואב להם.
אי אפשר להסתיר את קיום המפגש, זה מפגש גדול וותיק והמידע מגיע החוצה בכל מיני צורות._
מסכימה איתך שמצב כזה מכאיב.
בכל זאת, אולי אפשר לעשות מאמץ ליצור קבוצה אחרת או מדי פעם להגיע למשפחות אחרות או למפגשים באיזורים אחרים (למשל דרך רשימה הלבנה והרשימה הצהובה).
בכל אופן, אני לא הייתי מתאמצת להשתייך לקבוצה סגורה.

מה היית אומרת לילד שהיה רוצה לפגוש את חבריו, שהוא יודע שנמצאים בפארק מסוים ביום קבוע בשבוע, אבל שמשפחתו לא מוזמנת למפגש הזה?
שזכותם של אנשים להתחבר לפי חיבה אישית, שלא תמיד נפגשים בחבורה פתוחה, שלגיטימי שאנשים מסויימים ירגישו יותר קירבה לאחדים ופחות קירבה לאחרים, והאם הוא רוצה ליזום מפגש אליו יזמין את מי שהוא מחבב ומעוניין בחברתו.
אני מבינה ומתחברת לצורך במפגש זמין למשפחות חנ"ב, ואם יש כזה, במקביל לחבורות הסגורות, זה בסדר גמור בעיני. אי אפשר לחייב אנשים להפגש תמיד בלי אינטימיות. לא היית רוצה שילדייך ילמדו אינטימיות ולהעדיף קשר עם מי שחביב עליהם? אני כן.

ואפילו כאן באתר, יש חבורות וירטואליות סגורות, שנוצרו בגלל חיבה אישית בין החברות, ושמוזמנות אליהן רק מי שחברות המעגל הסגור מזמינות. ויש אפילו נסיון לשמור על זה בסוד. גם לגיטימי. כל עוד זה במקביל לאתר הכללי ולא במקומו.

אי אפשר לחייב אנשים להפגש תמיד בלי אינטימיות. לא היית רוצה שילדייך ילמדו אינטימיות ולהעדיף קשר עם מי שחביב עליהם? אני כן.
מדובר בקבוצת אנשים שמסננת אחרים, שלא מוכנה ליצור אינטימיות עם אנשים נוספים.
יחד עם זאת, אני חושבת שאי אפשר לחייב אותם, זכותם לחיות לפי דרכם.
(אולי אפשר להשפיע על חלקם לשנות גישה).

_ודווקא יש באותו איזור המון משפחות של חנ"ב שמחפשות מפגש.
אז הן יכולות לארגן מפגש "רשמי" משלהן . לא ?_
זו גם דעתי.

_אם יש כזה מפגש, הוא לא מפריע לי כי אני לא יודעת על קיומו - כלומר, מה שלא יודעים לא כואב.
אבל במקרה הנ"ל (לדוגמה) יש מספיק אנשים שיודעים על המפגש למרות שהוא לא מפורסם רשמית, וזה כן כואב להם._
האמת, לאנשים שונים כואבים דברים מעניינים מאוד.
יש גם אנשים שכואב להם שהנכדה שלהם לא לובשת מכנסיים, כי היא אוהבת רק שמלות וחצאיות. ממש כואב להם!
אז מה?!
מה צריך לעשות עם כאב כזה?
או, במלים אחרות, לי זה נשמע סוג של שתלטנות. כואב לך מה שאתה לא יכול לשלוט בו? כואב לך שאנשים אחרים עושים משהו סתם כי נעים להם בלי קשר אליך בכלל, לא מכירים אותך ולא מתעסקים בך, כואב לך? מי פה לא בסדר? 0-:

קחי בחשבון שהן לאו דווקא מכירות אחת את השנייה, חלקן אולי חדשות בחנ"ב, ומעבר לכך שזהו פתרון מצוין בעיני, יש אנשים שמתקשים ליזום דברים כאלה מכל מיני סיבות. בכל מקרה אף פעם לא נעים להרגיש דחוי, גם אם יש לך אופציה להקים מועדון משלך.
למה הם מרגישים "דחויים"?
האם זה שפלוני אלמוני לא הזמין אותי לחתונה שלו (כי אני בכלל לא חברה שלו והוא לא מכיר אותי) אומר אוטומטית שאני דחויה על ידו?! איזה מין היגיון זה? איזו מין חשיבה זאת?
האמת, זה פשוט מזעזע אותי.
צורת החשיבה הזאת, מזעזעת אותי.

שרון ס, אני מגוש דן. קראתי בתשומת לב את הרעיון על מפגש גדול פתוח וקבוע באיזור.
הוזכרה חוסר ההיענות של האנשים מהאיזור.
אז רציתי להציג זוית ראייה של מי שמתאפיינת בחוסר היענות כזה.
אני לא יודעת אם הייתי מגיעה למפגש כזה.
כשהיה ניסיון ליצור מפגשים בפארק הלאומי ברמת גן בימי שישי, ניסיתי לבוא. אבל היה קשה. רוב הפעמים לא הסתדר לבוא.
כשהילדים היו קטנים יותר, הייתי מותשת כל כך, שכל התרוצצות גזלה ממני יותר מדי כוחות. במשך שנים בכלל לא באתי למפגשי חינוך ביתי, כי זה היה יותר מדי בשבילי, לנסוע ולהתרוצץ ולפגוש הרבה אנשים.
עכשיו כשהם יותר גדולים, יש חוגים ועניינים וסידורים ואין לי כוח. לעתים קרובות אנחנו לא מגיעים גם למפגש שלנו. פשוט, מרוב עייפות.
מפגשים גדולים שנתיים כמו יום העיון או פארק הירדן - אני מתגייסת אליהם. וכיף לי ואני מצפה להם.
אבל אם זה היה לעתים קרובות מדי, לא היה לי כוח.
והאמת? אני שייכת לאלה שמפגש גדול מדי לא נעים להם. יותר מדי אנשים, רעש, עומס. גדול עלי. קשה לי. אני נרתעת.

מה היית אומרת לילד שהיה רוצה לפגוש את חבריו, שהוא יודע שנמצאים בפארק מסוים ביום קבוע בשבוע, אבל שמשפחתו לא מוזמנת למפגש הזה?
בדיוק מה שהייתי אומרת לילד שחבר א' שלו נפגש עם חבר ב' (או עם חברים ב' וג'), וזה קורה: שהיום הם נפגשים ושהוא יוכל להיפגש איתם ביום אחר. את גם יכולה להציע להורים של אותו ילד נחשק להיפגש שלא במסגרת המפגש.
גם לי כאמא לא תמיד מתאים לארח בבית הרבה ילדים, אז אני אומרת לחברה ד' שהיום לבתי יש תכניות אחרות, ומנסה לקבוע מועד אחר. חלק מהתגובה של הילד יהיה תלוי באיך שאנ ילוקחת את זה. אם אני משדרת שזה נורא מעליב, זה יחלחל אליו, ואם אני משדרת שזה בסדר ושלנו יש תכניות אחרות ושניפגש במועד אחר גם זה יחלחל.

כתבה תבשיל קדרה:

בנות גזר יכולות לספר לך שהקהילה העצומה שלהן לא נולדה ביום אחד, וזה לא קרה מעצמו.

יש כאן עיניין חשוב להבין-
אנשים נוסעים מגוש דן למפגשי קהילת גזר ומתקבלים בחיבוק, אך אינם מוזמנים למפגשים במרכז.

ליל טוב כתבה:
חושבת שהיה כדאי מאוד במקביל ליצור מפגש גדול ופתוח שגם האמהות הותיקות מגיעות אליו, כדי ליצור קבוצה במרכז.
ומי ירים את הכפפה? למי מספיק חשובים המפגשים?

<לא בחינוך ביתי, אפילו לא גרה בארץ, אבל עם נסיון בדינמיקה של קבוצות פתוחות-לציבור-אבל-בעצם-לא-ממש. מקצה לעצמי שלוש שורות להעלאת המחשבות שלי בעקבות הקריאה בדף>

כשאני מזמינה חברים למפגש אצלי בבית, או למפגש בפארק הסמוך, אני עושה את זה עבורי. ועבור הילדים שלי.
אבל כשאותו מפגש ממשיך, שבוע אחרי שבוע, בשעות קבועות ובמקום קבוע - האם עדיין המפגש מתקיים אך ורק לטובתי? או שזהו מפגש שנועד לטובת הכלל, ובמקרה מתקיים אצלי בבית או בפארק הקבוע? השתתפתי כאן בקבוצת משחק, בוקר בשבוע, במרתף של המרכז הקהילתי, בניצוחה של אשה חביבה שעובדת בעמותה ציבורית. היה ברור לחלוטין שזה לא מפגש "של" מישהי אחת, היו שם אמהות שלחלוטין לא היה לי שום מכנה משותף איתן, היו שם (שומו שמיים) גם בעלות משפחתונים. לי היה ברור לחלוטין שבאתי כדי לגוון לילדות את הבקרים בבית. לא באתי בעקבות הזמנה של אף אחד כי קבוצת המשחק פירסמה מודעות בעלון השכונתי. לא ציפיתי לכלום. בפועל, האשה שריכזה את הפעילות היתה מקסימה ותמכה בי הרבה הרבה מעבר ל"דרישות התפקיד", פטפטתי בנעימים עם האמהות בלי שהייתי צריכה להצטדק שאצלנו הלינה בלתי משפחתית או שאתמול אכלנו פיצה. לא התפתחו חברויות עמוקות, אבל את הפרצופים שפגשתי שם פגשתי שוב כעבור כמה שנים כשהבכורה נכנסה לבית הספר. ובעיקר, אף אחד לא פירצף לי שאני לא שייכת או לא מתאימה לנוף האנושי.

בקיצור, וכבר לא בשלוש שורות: ברגע שהמפגש מתקיים במרחב ציבורי, והמטרה המוצהרת שלו היא מפגש קהילתי ולא קהילתי-בתנאי-שחברות-הקהילה-הן-בראש-שלי, מראש ההזמנה פתוחה לכולם. ושוב השאלה היא האם המפגש הוא למען הקהילה הערטילאית, שאין לנו ברוב המקרים שליטה על מי בדיוק חבר בה, או מפגש של משפחות X, Y ו-Z, שאחרים מוזמנים אליו (או שלא).

היינו אתמול בטקס יום הזכרון/מסיבת עצמאות שנערכה בבית כנסת גדול בעיר. היו שם ישראלים, ויהודים מקומיים (שתי קבוצות שבדרך כלל לחלוטין לא מתערבבות זו בזו). מבין הישראלים, היו משפחות שילדיהן בבית הספר היהודי וכאלה שלא (עוד שתי קבוצות שלא תמיד מתערבבות). והיו שם כאלו שבארץ לא היה שום סיכוי למצוא אותי ואותם באותו חוג חברתי. והיה יופי, למרות שהמסיבה היתה צפופה נורא, למרות שהזמרת ששרה "התקווה" חשבה שהיא באופרה והתחילה לסלסל לקול צחקוקי הקהל. כי באירוע ציבורי, אני מוותרת על הצביון שיהיה בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה, ועל האוכלוסיה שתהיה בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה, תמורת הידיעה שגם אותי יקבלו אפילו אם אני לא בדיוק-בדיוק.

גילוי נאות: לא הייתי מעודי במפגשי חינוך ביתי. אבל הייתי גם הייתי במצבים שבהם הרגשתי היטב היטב שאני לא שייכת.

ומי ירים את הכפפה?
יונת, את מאוד מעשית והיה נפלא אם מי שצריכה כאלה מפגשים היתה מארגנת אותם בעצמה.
אבל לדעתי זה בכלל לא הנושא. הנושא הוא חווית הדחיה בגלל הקבוצה הסגורה.
בגלל זה נאמר ידוע במרכז שישנה הקבוצה ה"מיוחסת" שלא מוכנה לקבל משפחות,
לא רוצים לבסס קבוצה יציבה פתוחה. רוצים לאלץ את הקבוצה הסגורה לפתוח שעריה.

אני משתוממת על הציפיה הזו, כמו בשמת, שאין לה שום בעית אמפטיה בנגוד לנרמז כאן.
מה זאת אומרת לצפות מאנשים לוותר על סלקטיביות ולאמץ גמישות והטרוגניות? ואם הם לא רוצים? טוב להם ככה. בשם איזה אידאל הם צריכים להיות גמישים והטרוגנים?
כשהייתי עם ילדי בבית, בקבוצות שלי לפעמים היתה סלקטיביות, והשתייכתי לכמה קבוצות. לפעמים ניסיתי להשתלב בקבוצה קיימת ולא הצלחתי. אפילו התמדתי מעל שנה בהגעה למפגשים כשכל הזמן הרגשתי זרות וחוסר שייכות. התמדתי כי זה היה חשוב לילד. כשהיה חשוב לי להרגיש שייכת בעצמי, הקמתי שתי קבוצות.. אחת פתוחה, אחת מאוד סגורה - שלוש משפחות שנפגשו פעמיים בשבוע במשך שנה. לא הייתי מעלה על דעתי לצרף לקבוצה הסגורה שלי משתתפות אחרות, רק כי זה צורך שלהן, אבל לא צורך שלי. זו חשיבה מקריבנית. אבל הקמתי קבוצה אחרת פתוחה, שמי שרצתה היתה מוזמנת וגם פירסמנו באתר.

סלקטיביות חברתית היא תהליך טבעי ובריא. לדרוש הקרבה למען הקולקטיב זו חשיבה קיבוצניקית בלתי רלבנטית.
כשאין לך כוח / מיומנות / כישורים לארגן לעצמך מסגרת שמתאימה לך, לדרוש מאחרים לוותר על המסגרות שהם יצרו לעצמם זה מוזר, בלשון המעטה. אפשר לבקש עזרה לפתח את הכישורים החסרים. לבקש תמיכה ורעיונות להתמודדות שלך - בשמחה.
הבקשות שאחרים ישתנו כי לך כואב - אכן תמוה.

הרכבים שונים של משפחות, אופי שונה ומנהגים שונים יוצרים דרישה ליותר גמישות וסובלנות.
רציתי לציין את זה קודם, כדי להסביר את גודל הקבוצה, אבל הנה הזדמנות להגיד את זה עכשיו - המפגש הגדול שתיארתי קודם, עם כל כך הרבה ילדים גדולים, מתאפשר בין השאר משום שהצטרפה אליו הקבוצה הירושלמית, שהיא קבוצה שרובה מורכבת ממשפחות עולות מארה"ב, דוברות אנגלית כשפה עיקרית, דתיות ברובן, צמחוניות-טבעוניות בחלקן ובאופן כללי "שונות" לגמרי מאתנו. ומקסימות.
ומה שמאפשר את זה זה באמת המון סבלנות הדדית ופתיחות.
אחרת זה לא היה עובד.
ואנחנו, לפחות אני, יוצאות נשכרות מאוד מהמפגש הזה.

השאלה שעולה עכשיו לדיון היא האם יש איזושהי דרך להשפיע על המציאות הזו, לשנות אותה.
לארגן מפגשים פתוחים.

רציתי לשים דברים בפרופורציה :
במרכז יש ( היו עד לא מזמן ) , כ-5 קבוצות לפחות שנפגשות , ( החווה החקלאית , פארק לאומי ר"ג , מרכז איילון , הסיורים הלימודיים , והגינה הקהילתית - ששונות במידת מה בגילאים ובמטרות ) , ובנוסף יש קבוצה של כ-3-4 משפחות שנעים להם להיפגש בינן לבין עצמן .
זה כל-כך נורא ?
אולי במקום להיעלב ולהרגיש דחויות , תקפידו להזין את הקבוצות הקיימות שמתפרקות כי אנשים לא מבינים את חשיבות המפגשים הקבועים וחשיבות שמירה על כל האנשים שכן מגיעים , וגם אפשר להתגמש על נושא המפגש , ( למשל לשלם מעט כדי להיפגש בנושא חקלאי , שהסתיים בקול ענות חלושה עקב מיעוט משתתפים שהיו מוכנים להתחייב ) . וכך תכירו משפחות מהאיזור ותיצרו לכם רשת חברתית , שיכולה לגדול לקבוצה חברתית אחת חדשה , אם תשקיעו.
ואם אתם גם רוצים , תיצרו קבוצה חדשה של שתי משפחות , ולאט לאט תתחילו להוסיף את מי שמוצא חן בעיניכם , וזהו , יש לכם קבוצה נחמדה ונעימה . בלי לקטר ולצפות מאחרים .

דברים לגיטימיים שיוצרים אנרגיות רעות.
לי זה נשמע פולנית. דהיינו, גישה פאסיבית-אגרסיבית, שנועדה לייצר רגשות אשמה אצל הזולת כדי ללחוץ עליו בעקיפין לשנות את התנהגותו. סטייל: זה בסדר, אל תזמינו אותי, זכותכן, אני אשב לי כאן לבד בחושך....

את לא חייבת לשבת לבד בחושך. תצאי, תארגני לך מה שמתאים לך.

אני באמת מחפשת תשובה לשאלה, האם אתן מאמינות שאפשר לבקש מאחרים להשתנות לפי צרכיכן?

כשהמשכתי להגיע למפגשים במשך שנה בלי שהצלחתי להתקרב לאף אמא, בלי ליצור קירבה ושפה משותפת, לא חשבתי לרגע שהבעיה אצל האמהות האחרות, ושאם היו קצת יותר נדיבות אליי היתה נהיית קהילה והכל טוב. באמת לא היה נעים לחוש ניכור וזרות, אבל לרגע לא ייחסתי אנרגיות רעות לנשים שם. היה להן טוב במעגל שכבר הרגישו בו נוח. אי אפשר להדחף בכוח למעגל כזה. ואם הן יפתחו אותו בלי לרצות בכך - הן ירגישו לא נוח. אז יצרתי לי את הקהילה שלי.

מישהי כאן רוצה עזרה / מחשבה משותפת על יצירת קבוצה יציבה וקבועה באזור שלה?

ומי ירים את הכפפה? למי מספיק חשובים המפגשים?
האם האינטרס שלנו כותיקות מתחיל ונגמר בפופיק שלנו? האם אנחנו לא יכולות לראות קצת מעבר לזה? האם אין שום חשיבות בעינינו בהובלת קבוצה ובהחזקת קבוצה באזור שלנו?
לזרוק את הכפפה לחדשות ולהסתגר זאת אופציה, אבל לא מוצלחת במיוחד.

לארגן מפגשים פתוחים.
לארגן מפגשים פתוחים באזור ושלא יבואו אליהם כל הילדים הגדולים כי להם כבר יש מפגש משלהם, זה אפשרי, שוב, נכון, אפשר להתחיל מאפס, אבל כל כך הרבה יותר קשה.
ילדים גדולים מושכים למעלה, אמהות ותיקות נותנות לחדשות לאן להתקדם.
כשהקבוצה שלנו במרכז הגיעה לגיל כתה א' והאופציה של להצטרף לגדולים באזור נחסמה בפנינו, הקבוצה התפרקה.
אני לא מאשימה אף אחד. יכולנו להחזיק קבוצה בעצמנו, אבל לא הצלחנו לעשות את זה. התפזרנו לכל רוח. כנראה לא היה שם דבק מספיק חזק.
בכל זאת אני חושבת שאם היה לאן לשאוף ולהתחבר היו יותר אמהות נשארות בסביבה ובחינוך ביתי.

מעבר לזה שחשוב לי לעזור לאמהות אחרות באזור למצוא מענה חברתי, חשוב לי גם שלילדים שלי תהיה קבוצת התייחסות רחבה ככל האפשר.
לא צריך יותר משניים שלושה חברים, אבל נחמד שאפשר לבחור אותם מתוך עשרה ולא מתוך שניים-שלושה.
המפגשים הגדולים יותר גם מאפשרים לי להיפגש עם החברות שלי ולידלים שלי להיפגש עם החברים שלהן, שהם לאו דוקא הילדים של אותן אמהות, ולהפך.
בקיצור, אני חושבת שבסופו של דבר גם הותיקות יוצאות נשכרות כשהן פותחות את הלב. אפשר להשאיר מקום למפגשים אינטימיים וגם לפתוח את הלב.

אני גם חושבת שהפתיחות הזאת, שמאפשרת לילדים שלנו להכיר דתיים וחילוניים, משפחות רגילות ואמהות חד הוריות או גרושות, אנשי עיר וכפר, טבעונאים וקרניבורים, ובקיצור שלל גוונים של בני אדם, היא חשובה מאין כמוה.

דרך אגב, כשהגעתי לקהילה של גזר והייתי חדשה ונטולת רכב ולא הצלחתי להגיע למפגשים, באמת הרמתי את הכפפה ויזמתי מפגשים אצלי, אבל אם האמהות הותיקות באזור, עם הילדים הגדולים, לא היו מגיעות אליהן, לא נראה לי שהייתי מפיקה מזה הרבה תועלת - זה לא היה עונה על הצורך של הבת הגדולה שלי ועל הצורך שלי בקבוצה בגילה, שבעיקר בשלו הגעתי לשם.

מצד שני, באותה תקופה החלו באזור גדרה מפגשים של קבוצת אמהות לילדים צעירים יותר ויצרו קבוצה חדשה ועצמאית, שחלק ממנה ממשיך עד היום וחלק הצטרף בסופו של דבר לקבוצה של גזר.
אז באמת יש כל מיני אפשרויות ליזום ולעשות, ונדמה לי שגם הוזכרו כאן כמה ניסיונות כאלה, אבל במקביל יש גם מקום לבדוק את ההתנהלות של המשפחות הותיקות ולא להתעלם מהמסר הזה שחוזר ועולה שוב ושוב.
לדעתי, כמובן.

סוף סוף סיימתי לקרוא P-: וכעת אשמח לתרום את נקודת מבטי במלאת שנתיים להיכרותי את משפחות החנ"ב והמפגשים באזור תל אביב.
(עם זאת, מודה כי בהיסטוריה של המפגשים אני לא בקיאה (-:).

_אני חושבת שהעניין עם הקבוצה הסגורה במרכז הוא באמת בעייתי.
כי במקום למשוך את כל הסביבה הלאה, ויש פוטנציאל לקבוצה בגודל שלנו, האנשים במרכז מתפזרים כל הזמן ולא נוצר שם משהו קבוע ויציב._
גם אני התרשמתי/מתרשמת שהמשפחות באזור המרכז מתפזרות כל הזמן ולא נוצר מפגש פתוח וקהילתי קבוע ויציב. הסיבות לכך מגוונות, אך אינני מעוניינת לדון בהן כרגע. (-:
יחד עם זאת אציין, כי לתלות את כל קשיי הקביעות והיציבות באזור המרכז בקבוצה אחת סגורה, זה רחוק מלהיות מדויק ותואם את המציאות.

כפי שכתבה במרכז מעליי, יש לא מעט מפגשים באזור המרכז, חלקם לא די פתוחים ומזמינים בעצמם.

בימי ראשון מתקיים חוג אקולוגיה בשכונת מעוז אביב. מלכתחילה הוגדר החוג לילדים מגיל חמש ומעלה.
כמו כן, מבחינת התכנים (לפחות אלו שהוצגו רשמית בתחילתו) קיימת חפיפה חלקית לפעילות בחווה החקלאית. המפגשים בחווה החקלאית ברמת גן התקיימו בשנה וחצי האחרונות כל יום שלישי, ובשבוע האחרון הסתיימו בשל נכונותן רק של שלוש משפחות להתחייב להמשך הפעילות שם.

בדיוק לפני שנה התארגן מחדש המפגש הפתוח בפארק רמת גן, וכמי שפוקדת אותו כמעט שנה, אני חייבת לציין שהוא לא הצליח להרקיע שחקים. בחודשי הקיץ כמות המשפחות עלתה, אבל רוב השנה נאלצנו לקיים התפקדות כל שבוע מחדש כדי שלא יווצר מצב שמגיעה רק משפחה אחת למפגש. כמו כן משפחות ותיקות בחנ"ב עם ילדים גדולים לא מגיעות למפגש.

בימי רביעי מתקיימים סיורים לימודיים, גם כאן קיים סינון גיל שעולה משנה לשנה ומותיר חלק מהמשפחות מחוץ לפעילות.
בימי חמישי התקיימה פעילות במרכז איילון בגבעתיים. מפגש שנמשך כמה שנים והסתיים בספטמבר האחרון (בעל המקום לא רצה להמשיך ולהשכיר את אולם הספורט לאימהות). הקבוצה עברה להיפגש במרכז הטבע בגבעת ח"ן; גם שם המפגש מועט משתתפים ולא יציב.
כפי שנאמר יש קבוצה של כ-3-4 משפחות שנעים להם להיפגש בינן לבין עצמן. בימי ראשון.
והיה כמובן גם את הבית לקהילה בתל אביב, שהפעילות בו גם כן הסתיימה לפני כמה חודשים.

בשבועות האחרונים נעשה ניסיון להקים מפגש קהילתי, פתוח נוסף על ידי יובל ו{{}}עדי ל (מפגשים בתל אביב), למיטב ידיעתי לא הייתה היענות גדולה לאיחוד השורות.

_כמובן שאי אפשר לאלץ אף אחד לרצות להיות חלק מקהילה. לכן המציאות היא שאין קהילה.
השאלה שעולה עכשיו לדיון היא האם יש איזושהי דרך להשפיע על המציאות הזו, לשנות אותה._
בדומה ל{{}} שרון _ס גם אני חושבת שאין קהילה באזור תל אביב.
אני עדיין אופטימית ומקווה שתימצא הדרך להשפיע על מציאות זו.
אולי כאן, בדיון.
@}

משפחות ותיקות בחנ"ב עם ילדים גדולים לא מגיעות למפגש.

יש תהליך נוסף במרכז למשפחות ותיקות עם ילדים גדולים: משפחות שלא מגיעות למפגש.
נקודה.
כלומר, לא רק למפגש שהוזכר לעיל - בכלל למפגש.
אני לא רוצה לרכל ולא רוצה להתייחס לאנשים ספציפיים, ולכן אני אזכיר בצורה כללית: ראשית, ילדים גדולים יותר כבר משתתפים בחוגים שחשובים להם, ואלה לפעמים מתנגשים עם שעות המפגשים. שנית, ילדים גדולים שיש להם לא רק חוגים אלא גם חיים חברתיים שכונתיים מספקים, מוותרים על המפגש. שלישית, יש תהליך, שבו הילדים הגדולים (בגיל ההתבגרות ועל סף גיל ההתבגרות) פשוט כבר לא מעוניינים יותר במפגשים בפארקים שבהם רצים ומשחקים. יש להם סוגי עניין אחרים כבר, וזה לא מעניין אותם.

בימי רביעי מתקיימים סיורים לימודיים, גם כאן קיים סינון גיל שעולה משנה לשנה ומותיר חלק מהמשפחות מחוץ לפעילות
הסיורים הלימודיים נועדו מראש לענות על צרכים לימודיים של קבוצה מסוימת של ילדים גדולים, ולכן הם "עולים כיתה" ביחד עם הקבוצה הזאת. עם זאת, הסיורים הלימודיים הם פרוייקט מאוד גדול ופתוח, שבו באמת אפשר לפגוש הרבה משפחות מאיזור מאוד רחב, וזו גם דרך למשפחה חדשה להגיע ולהכיר משפחות אחרות בסיטואציה שלא בנויה על האספקט החברתי אלא למטרה ממוקדת. אני מאוד נהנית להכיר הרבה משפחות דרך הסיורים.

הסיורים הלימודיים אינן רק עבור המשפחות המייסדות ,
מגיעות ומתקבלות בכל שנה משפחות חדשות בהתאם לגיל של הילדים .
וישנן עשרות משפחות שנהנות מהפרוייקט.

בימי ראשון מתקיים חוג אקולוגיה בשכונת מעוז אביב. מלכתחילה הוגדר החוג לילדים מגיל חמש ומעלה.
רק תגובה אחת מיידית לדברייך האלה, מירב ב - החוג אמנם הוגדר לבני חמש ומעלה, אבל המפגש עצמו פתוח לכל גיל. בעיני זה מפגש מקסים ואנחנו מצאנו את עצמנו נהנים מאוד מבחינה חברתית ואפילו מלאי רצון להרחיב את הפגישות שלנו עם המשתתפים בחוג ככל שיהיה רצון לעוד פגישות בהרכבים כאלה ואחרים.
אגב, לאחרונה חלק מהאמהות לאחים הקטנים, שאין להם פעילות מוגדרת, יצרו להם ערוגה משלהם כדי לתת איזשהו מוקד לפעילות של הקטנים. אחת האמהות ששותפה לערוגה הזאת באה עם ילד אחד שבכלל לא משתתף בחוג. אמא אחרת באה לרוב המפגשים למרות שאף אחד מהילדים שלה לא משתתף בחוג. החוג פשוט נותן מסגרת של זמן ומקום ובעיקר מחויבות. ונדמה לי שרובנו חוששים שברגע שהחוג ייגמר המפגש יתפוגג, ולכן יש כמה נשים יקרות שעושות מאמצים שזה לא יקרה.

ואחרי שקפצתי להגיב על מה שנוגע לי אישית אני מנסה להגיב אופן כללי יותר (אם כי גם זה נוגע לי אישית, מן הסתם).
אנחנו חדשים בעסק של מפגשי ח"ב, ואף שאני לא מתיימרת להבין את הצרכים והקשיים של הורים לילדים גדולים יותר, אני כן מקווה להכיר אותם מקרוב בעוד שנים מעטות (כי בינתיים בי"ס אינו נראה אפשרות סבירה מבחינתנו).
מצד אחד, אני מזדהה עם הקושי להגיע ליותר ממפגש קבוע אחד או שניים בשבוע. בעיקר אם הם במרחק נסיעה (ולא הליכה) מהבית. כמו שאמרה שרון ס, אחד הקשיים ביצירת מפגש פתוח במקום מרכזי מתאים הוא שהרבה מאוד אנשים רוצים שהמפגש יהיה בפארק מתחת לבית שלהם
מצד שני, אני רואה שהילדים שלי עשויים להצטרך ליותר מזה ככל שיגדלו. אם כי אני מאמינה שמפגשים מצומצמים עם חברים ידברו אליהם יותר.

אני מסכימה עם מי שאמרו או רמזו שנוכחות של משפחות ח"ב ותיקות ושל ילדיהן הגדולים במפגש יכולה ליצור הבדל בין מפגש שמושך אנשים למפגש שנופל מחוסר עניין לציבור. ונכון בהחלט שחסר גיבוש לקהילה באזור המרכז. אבל אני לא מאמינה שאפשר לבקש ממישהו להנהיג... הנהגה צריכה לצמוח באופן טבעי מתוך הקהילה, מתוך צרכים שונים שמתחברים. ואולי זה עוד יקרה (-:.

אז גם אם לדעתי יש מקום למפגשים סגורים, כי זכותם של אנשים להיפגש עם מי שהם רוצים, היה נחמד אם ותיקי הקהילה היו תורמים מנוכחותם ומנסיונם לחדשים.

_הסיורים הלימודיים אינן רק עבור המשפחות המייסדות,
מגיעות ומתקבלות בכל שנה משפחות חדשות בהתאם לגיל של הילדים .
וישנן עשרות משפחות שנהנות מהפרוייקט._
מדוייק לחלוטין.

הדבר מובן לגמרי, מכיוון שארגון הסיורים במפגש הלימודי הזה לא נעשה בדרך קהילתית אלא כיוזמה פרטית, לאורך כל שנות קיומו (וזו דווקא דוגמא מעולה לאישה אחת שעושה המון למען קבוצה שלמה).

גם לי מובן לגמרי, שאשה אחת שעושה המון למען קבוצה שלמה וענקית של משפחות מכל איזור המרכז (מפרדס חנה עד רחובות, ומירושלים עד הים), תעשה רק את מה שהיא יכולה וזה הרבה מעבר למה שאחרים עושים.

סיורים לימודיים של קהילת חינוך ביתי היו מנסים לענות על הצרכים הלימודיים של כל הילדים בתוכה
זה נשמע לי כמו תלונה.
אם מישהו רוצה משהו אחר או נוסף, בוודאי לא מתאים להתלונן על מי שכן תורם, וכל כך הרבה, ולמען כל כך הרבה עשרות ילדים ומשפחות! זה מרגיש לי כל כך לא הוגן.

ועכשיו קראתי את ריש גלית. סליחה גלית שאני גוררת אותך לדיון, אבל הנה דוגמא מצויינת:
בזכות האתר הכרנו, מאוד שמחתי להכיר את גלית, הייתי רוצה להיפגש איתה יותר - אבל זה לא יוצא!
לה קשה להגיע אלי, לי קשה להגיע אליה, בפעם היחידה שאני מגיעה למרחק יריקה מהבית של גלית לא נוצר מצב למפגש עם גלית בגלל תיזמון החוגים וכו', והנה - חודשים על חודשים שאנחנו רוצות להיפגש ולא יוצא.
וזאת דוגמא ממש בקטנה.

ומה זה בסך הכל? מפגש קטן של שתי משפחות שמאוד רוצות להיפגש.

הלוגיסטיקה תופסת פה מקום ממש מרכזי.
אין לי ספק, שאילו היינו שכנות, ולא היה צריך אותי שאסיע ואחזיר ואעשה חישובים של ארוחת צהריים וארוחת ערב וכל זה - הילדים היו פשוט יורדים למטה ומשחקים ואנחנו האמהות היינו צריכות רק לקרוא להם לאכול בזמן.

וזו הסיבה שכל כך הרבה משפחות בחינוך הביתי ממש בוחרות את מקום המגורים לפי השאלה, אם זה בקירבה פיזית למשפחות אחרות בחינוך הביתי.
זו הסיבה לריכוז משפחות במקומות ידועים בארץ. זה לא סתם. זה מפני שהחיים שונים לגמרי כשאתה באמת גר במרחק הליכה של ילדים.

לילה טוב,
האם האינטרס שלנו כותיקות מתחיל ונגמר בפופיק שלנו?
תגידי את. אם אני זוכרת נכון, העדפת לעבור בית במקום לארגן מפגש קבוע איפה שהיית, לא? זו לא האשמה, אני רק מנסה להצביע על זה שאת אמורה להכיר את ההתלבטות הזו טוב יותר ממני.

כשהקבוצה שלנו במרכז הגיעה לגיל כתה א' והאופציה של להצטרף לגדולים באזור נחסמה בפנינו, הקבוצה התפרקה.
זו תמיד היתה תעלומה בעיני. הרי הייתן די הרבה משפחות עם ילדים בני 5-6. או שאולי זה הרבה רק במונחים גליליים? מבחינתי שלוש משפחות קבועות זה כבר מפגש יציב. אפילו שתיים.

לא צריך יותר משניים שלושה חברים, אבל נחמד שאפשר לבחור אותם מתוך עשרה ולא מתוך שניים-שלושה.
כלומר, חשוב לך שיהיו 7-8 ילדים אחרים שהילדים שלך יוכלו לבחור לסנן אותם?
כי אצלי הילדים רוצים להגיע למפגש או לא רק לפי אם החבר האחד (או שניים או שלושה) שלהם מגיע. לגמרי לא אכפת להם אם אחרים מגיעים או לא.

בקיצור, אני חושבת שבסופו של דבר גם הותיקות יוצאות נשכרות כשהן פותחות את הלב. אפשר להשאיר מקום למפגשים אינטימיים וגם לפתוח את הלב.
מסכימה. אבל אם מישהי אחרת לא מרגישה ככה, זה לגיטימי בעיני.
חוץ מזה, כשהבכורה שלך בת 6 אז ותיקות מבחינתך זה אמהות לבני 8, אבל כשהיא היתה בת 4 אלה היו אמהות לבני 6, וכשהיא היתה בת שנתיים אלה היו אמהות לבני 4, וכשהיא היתה בת שנה אלה היו אמהות לבני שנתיים. וכשהיא רק נולדה, אמהות לבני שנה בטח נראו ותיקות ומנוסות ובוטחות.
כל אחת מאיתנו היא ותיקה ביחס למישהי אחרת.

אני כמו יונת שרון בדיוק.
שתיים או שלוש משפחות נראות לי מפגש מעולה.
לא מבינה מה מפריע לשתי משפחות שלא מוצאות קבוצה, ליצור לעצמן קבוצה?
כשאני התחלתי בחינוך ביתי לא הייתי "ותיקה" בכלל.
מעולם לא סיווגתי אף אחד שפגשתי בחינוך הביתי כותיקים או חדשים. מה איכפת לי? איכפת לי אם נחמד לי לדבר עם האנשים, ואם הילדים שלנו נהנים לשחק יחד. מה איכפת לי אם הם הצטרפו אתמול או שהם כבר עשר שנים בחינוך ביתי.

אני מבינה מהדיונים כאן, שיש אמהות שמחפשות אמהות אחרות, שנראות להן "ותיקות", בשביל משהו (תמיכה?).
אבל קשה לי עם זה שמישהו רוצה לגייס אותי לעזור בקשיים של אמהות אחרות, תוך זילזול מוחלט בקשיים שלי ובחיים שלי. רוצים לגייס? תגייסו את עצמכם, לא אחרים!

_קבוצה של שתיים או שלוש משפחות, שהילדים בהן הם חברים טובים וניהנים יחד, היא מצויינת. מנסיון.
קהילה גדולה שיכולה לספק פעילויות מגוונות ולחשוף את המשפחות לאנשים נוספים (ממש לא לצורך סלקציה מתוכם), זה מעולה בעיניי._
אני ממש מסכימה עם כל מלה שלך.
יתר על כן, מבחינתי, הסיורים הלימודיים עונים לחלוטין על התיאור הזה ולכן אני שמחה להשתתף בהם.

עולמה של כל משפחה מורכב מצרכים ויכולות אחרים לגמרי, אי אפשר להסיק מצרכים של האחת על הפתרונות הרצויים לאחרת.
גם פה אני מסכימה איתך לחלוטין ורואה את הדברים עין בעין איתך ממש.

תגידי את. אם אני זוכרת נכון, העדפת לעבור בית במקום לארגן מפגש קבוע איפה שהיית, לא?
הקבוצה שלי התפרקה לגמרי. הקבוצה של הגדולים יותר לא היתה פתוחה בפני, בעצם כן, אבל באופן סלקטיבי שלא מצא חן בעיני כבר אז, המשכתי ללכת למפגשים במרכז איילון אבל שם הילדים הגדולים ביותר היו קטנים מבתי בשנתיים. נכון, הייתי יכולה ליזום מפגשים עם עצמי על הדשא בחצר, אבל עברתי דירה, מעוד המון סיבות אחרות, וגם כדי להצטרף לקהילת חינוך ביתי שיש בה ילדים גדולים והיא כבר חיה וקיימת ופותחת שעריה.
שלך יוכלו לבחור לסנן.
אני אמרתי לבחור. את הוספת לסנן. אין לי מה להוסיף על זה.
בעצם יש לי - אם את מבלה עם שתי המשפחות הנפלאות שלך אבל הילדים לא חברים בכלל, מה את עושה אז?
כשיש עשר משפחות, כל אחד יכול למצוא לו חברים.

הקבוצה עברה להיפגש במרכז הטבע בגבעת ח"ן; גם שם המפגש מועט משתתפים ולא יציב.

לא מזמן חזרנו מעוד מפגש קסום במרכז חובבי טבע בגבעת ח"ן. היום היינו שש משפחות במפגש עם ילדים בגילאי חודשיים עד שמונה, היה אינטימי ונעים. הילדים קטפו תותי עץ, קוששו עצים שונים למדורה, אספו פרחי חרצית, הרתיחו אותם על המדורה ואז בעזרת הצבע הצהוב שנוצר ציירו להנאתם. בשאר הזמן, שיחקו במרחבים הפתוחים, ביחד ולחוד, התנדנדו על הערסלים, טיפסו על העצים, נתלו על החבלים....מזמינה בחום ובשמחה את המעוניינים בסוג של מפגש חופש בטבע להצטרף אלינו

. ההשתתפות כרוכה בתשלום. מי שמעוניין בפרטים נוספים מוזמן לפנות אלי בדף הבית @}

אני לא מרגישה מנהיגה של כלום אבל מתוקף זה שאני ותיקה וכו', הדבר היחיד שאני עושה הוא לקחת אחריות.
גם יונת ובשמת לוקחות אחריות, כל אחת בדרכה.

בשמת, אני מבינה את הפנייה אלייך כך -
דרך הקריאה וההתכתבות באתר נוצרת קירבה מסויימת ותחושה של ביחד, (ולפעמים גם מצב דומה להערצה),
בסך הכל טבעי לרצות ליצור קשר קרוב יותר עם מי שכבר מוכר דרך האתר (במיוחד עם מי שהכתיבה שלה מאוד מלמדת, תומכת ופוקחת עיניים בהרבה תחומים - כלומר, זה מאוד מושך להכיר דווקא אותה ועוד יותר מושך עם היא מבחינה גיאוגרפית קרובה).

זה מזכיר לי שלפני שנה-שנתיים קראתי דף של אמא ששיתפה בבעיה, והציפייה שלי ושל קוראות נוספות הייתה שתהיה גם תגובה של משפחות וותיקות-וותיקות, (תגובה שלא הגיעה). אז נפל לי האסימון - אין תמיד ביכולתן של המשפחות הוותיקות-וותיקות (למשל, מבחינה של זמן) להעניק תשומת לב לכל משפחה בחינוך הביתי.
כפי שיונת כתבה, הוותק הוא יחסי, ולכן רצוי וחשוב מאוד שכמה שיותר משפחות תתרומנה מנסיונן וכפי יכולתן - כך יגדל מעגל המשפחות שיכולות לתמוך.

עולמה של כל משפחה מורכב מצרכים ויכולות אחרים לגמרי, אי אפשר להסיק מצרכים של האחת על הפתרונות הרצויים לאחרת.
מאוד מסכימה.

לילה טוב,
הקבוצה של הגדולים יותר לא היתה פתוחה בפני, בעצם כן, אבל באופן סלקטיבי שלא מצא חן בעיני כבר אז, המשכתי ללכת למפגשים במרכז איילון אבל שם הילדים הגדולים ביותר היו קטנים מבתי בשנתיים.
כלומר, אם הבנתי נכון, היו שתי קבוצות שיכולת ללכת אליהן, ואת שתיהן פסלת (כל אחת מסיבה אחרת). יש לי תחושה שאת לא היחידה שנוהגת כך. ואולי זו הסיבה לחוסר היציבות שמדברים עליה כאן.

אני אמרתי לבחור. את הוספת לסנן.
אני מבינה שמבחינתך יש הבדל בין הדברים. את יכולה לנסות להסביר לי מה ההבדל הזה?

אם את מבלה עם שתי המשפחות הנפלאות שלך אבל הילדים לא חברים בכלל, מה את עושה אז?
תלוי. לילדים שלי יש תקופות שבהן הם לא חברים הכי טובים של המשפחות שאני מבלה איתן. אז או שמאמצים ילד נוסף לפעילות (עם או בלי ההורים), או שנותנים לחלק מהילדים להישאר בבית, או שמביאים להם תעסוקה נוספת, או שהם מנדנדים לי, או שהם מוצאים להם תעסוקה בעצמם, או שאולי בסוף הם כן מתחברים לילדים האחרים, או אלף ואחת אפשרויות אחרות.
בכל מקרה, קשרים חברתיים לוקחים זמן בדרך כלל, אז אני לא מצפה מהילדים שלי להסתדר מיד עם כל אחד. ואני גם לא מצפה שהם יסתדרו תמיד בצורה טובה עם מישהו רק בגלל שפעם הם הסתדרו איתו. ולהפך: זה שהם כרגע לא מסתדרים עם מישהו זה לא סיבה לשבור את הכלים מבחינתי.

כשיש עשר משפחות, כל אחד יכול למצוא לו חברים.
אני דווקא התרשמתי שיותר קל להתחבר כשיש רק שתי משפחות, ולא משנה איזה שתיים. ושככל שמספר המשפחות עולה ככה הסיכוי להתחבר יורד.

יונת ובשמת, אני מתנצלת.
מבחינתי אין לך על מה להתנצל. לא הרגשתי מותקפת, רק שיש כאן איזשהו משהו חשוב שחומק משתינו ואולי אם נדבר נוכל לשים עליו את האצבע.

כתבתי בלהט משום שהמצב הזה שבו יש משפחות חדשות שמרגישות פגועות כואב לי. וקשה לי עם זה שמגלגלים את הכדור לפתחן ולא מנסים להבין את מקור המצוקה שלהן ולעזור.
אני לא חושבת שזה קשור לחדשות לעומת ותיקות, כי כפי שכתבתי קודם: כל אחת כאן ותיקה יחסית לחלק מהאמהות וחדשה יחסית לאחרות. אמא לילד בן ארבע שלא מארגנת מפגשים פתוחים חוטאת כלפי האמהות לבני השנתיים בדיוק באותה מידה שהיא נפגעת כאשר היא לא מוזמנת למפגשים של בני השש.

אז כן הוזמנת, ופשוט לא הרגשת נוח עם זה שזו קבוצה סגורה אז לא הצטרפת?
כן.

שרון המלצה פשוט תעשי והדברים יתחילו להיות. תחליטי שיש מפגשים מקום שעה כמה דברים חשובים: התמדה קבלה ופתיחות בלי ביקורת ושיפוטיות את התיק הזה תשאירי בבית ומכאן תצמח לך ולילדים שלך חברה.
כמי שמגיעה למפגשים של חינוך ביתי קטנים וגדולים יש מקומות כמו ימי הולדת או מפגשים קטנים והכל בסדר. מציעה לך במקום לחפש מה לא בסדר פשוט ליצור מציאות של מפגשים. תמיד יהיו מתבדלים תמיד יהיו כאלה שיעדיפו מפגשים גדולים כאלה צמחונים בשרים דתיים חילונים ומה לא. אז תעזבי את הכל ותיצרי תעשי תיזמי אל תפחדי מלקפוץ למים את כאן טוחנת מים ומבזבזת אנרגיות.

מאחלת לך בהצלחה .

ועוד ברגע שאנשים שומעים ויודעים שטוב במקום מסוים הם לא מהססים להניע את האוטו ולהגיע גם אם זה אומר נסיעה.ואני רואה את זה במפגשים שאני נמצאת שאנשים מגיעים מרחוק ומקרוב ועושים מאמצים לא קטנים לפעמים.
השאלה אם את מוכנה לקחת את האחריות של היצירה והעשיה. כי זה המקור של הכל.
בהצלחה

בקשר ל{{}}מפגש בפארק הלאומי ברמת גן ש{{}}מירב ב הזכירה:
אנחנו מגיעים באדיקות בכל שבוע! הבן הגדול בן שבע בעוד חודש, הבת הגדולה בת רבע לשש.
(יש גם עוד בן ארבע ורבע ובת שנתיים ורבע ובן חודשיים, אבל אני מבינה מהדיון בדף שהם פחות נחשבים

)
אני מאוד מאמינה במפגש הזה, ולכן מקפידה להגיע כבר קרוב לשנה בכל שבוע, גם כשאין לי חשק לסוע, גם כשאין לי כח להכין אוכל (ומדובר בערימות - אני ועוד 4 ילדים אוכלים בתאבון של האוויר החופשי), גם שבוע אחרי הלידה האחרונה.
נסו ותהנו!

החוג פשוט נותן מסגרת של זמן ומקום ובעיקר מחויבות. ונדמה לי שרובנו חוששים שברגע שהחוג ייגמר המפגש יתפוגג, ולכן יש כמה נשים יקרות שעושות מאמצים שזה לא יקרה.
מעניין מה שאת כותבת ריש גלית.
ובעיקר המושג "מחויבות" קפץ לעיניי.
אם קיימות ערבות הדדית, אכפתיות וחיבה בין האימהות, מדוע עולה החשש שהמפגש יתפוגג? האין זו מטרה משותפת של רובכן לשמור על קשר ביניכן וגם על החברויות בין הילדים?

_חוץ מזה, כשהבכורה שלך בת 6 אז ותיקות מבחינתך זה אמהות לבני 8, אבל כשהיא היתה בת 4 אלה היו אמהות לבני 6, וכשהיא היתה בת שנתיים אלה היו אמהות לבני 4, וכשהיא היתה בת שנה אלה היו אמהות לבני שנתיים. וכשהיא רק נולדה, אמהות לבני שנה בטח נראו ותיקות ומנוסות ובוטחות.
כל אחת מאיתנו היא ותיקה ביחס למישהי אחרת._
מסכימה איתך יונת.

כלומר, אם הבנתי נכון, היו שתי קבוצות שיכולת ללכת אליהן, ואת שתיהן פסלת (כל אחת מסיבה אחרת). יש לי תחושה שאת לא היחידה שנוהגת כך. ואולי זו הסיבה לחוסר היציבות שמדברים עליה כאן.
יכולה להעיד רק על עצמי בעניין זה. גם אני בחרתי לאילו מפגשים להצטרף, והיו כאלו שפסלתי מסיבות שונות. אני חושבת שאני בהחלט לא היחידה שנוהגת כך (-:
זו יכולה להיות סיבה לחוסר היציבות במפגשים באזור המרכז. לדעתי, יש סיבות נוספות.

רק שיש כאן איזשהו משהו חשוב שחומק משתינו ואולי אם נדבר נוכל לשים עליו את האצבע.
אני יותר מאשמח לשים עליו גם את האצבע שלי. (-:

שרון המלצה פשוט תעשי והדברים יתחילו להיות. תחליטי שיש מפגשים מקום שעה כמה דברים חשובים: התמדה קבלה ופתיחות בלי ביקורת ושיפוטיות את התיק הזה תשאירי בבית ומכאן תצמח לך ולילדים שלך חברה.
אני לא שרון,
כבר נכתב כאן כמה פעמים על המפגש הפתוח בפארק הלאומי ברמת גן. יש מפגש קבוע עם מקום ושעה קבועים. התמדה יש. קבלה ופתיחות (לטעמי) גם כן יש, ובכל זאת המפגש לא מזמין אליו משפחות חנ"ב רבות.
מהו אותו קסם או דבק חם שחסר?

_זה נשמע לי כמו תלונה.
אם מישהו רוצה משהו אחר או נוסף, בוודאי לא מתאים להתלונן על מי שכן תורם, וכל כך הרבה, ולמען כל כך הרבה עשרות ילדים ומשפחות! זה מרגיש לי כל כך לא הוגן._
בשמת ואחרות, רוצה רק להבהיר שבדבריי הקודמים על המפגשים באזור המרכז לא התכוונתי להתלונן, אלא השתדלתי לציין את העובדות הידועות לי. @}

סליחה, על אילו סיורים לימודיים דובר כאן?
נשמח מאוד להצטרף אם זה אפשרי.
תודה.

_אני אמרתי לבחור. את הוספת לסנן.
אני מבינה שמבחינתך יש הבדל בין הדברים. את יכולה לנסות להסביר לי מה ההבדל הזה?_
אני לא לילה אבל גם אני רואה הבדל גדול בין השניים. הבדל בדגש, ב"מוסיקה" בה הדברים קורים ונאמרים. כשאני בוחרת, אני שמה דגש על החיובי, הרצוי ובוחרת בו. כשאני מסננת, אני שמה דגש על השלילי, הפסול ומסננת אותו.
במקרה הראשון של הבחירה, הבחירה שלי במשהו לא פוסלת את שאר הדברים. אני בוחרת איזו חולצה ללבוש, מה לאכול ועם מי לדבר בטלפון.
במקרה השני של הסינון, הדברים שאני מסננת לא רצויים בעיני. אני מסננת תוכניות טלויזיה אלימות, מאכלים עם צבעי מאכל וכו'.

אם קיימות ערבות הדדית, אכפתיות וחיבה בין האימהות, מדוע עולה החשש שהמפגש יתפוגג? האין זו מטרה משותפת של רובכן לשמור על קשר ביניכן וגם על החברויות בין הילדים?
גם אצלינו, בקבוצת רחובות-גזר, המפגשים הגדולים שהתפתחו והחזיקו מעמד כללו חוג בתשלום. לקח לי זמן להודות בזה ולהסביר לעצמי את התשובה בדיוק לשאלות של מירב ב . הרי אני ורוב חברותי לקבוצה בעיקרון בעד דברים שלא עולים כסף. למה אנחנו צריכות לשלם עבור חוג כדי להפגש?
התשובה היא - מחוייבות.
אם הילדים שלי משתתפים בחוג בתשלום, אני מגיעה אליו כל שבוע. גם בחמסין, גם בגשם, גם כשאני קצת עייפה או במחזור. נכון, לפעמים מישהו חולה או משהו קורה אבל בעיקרון, אנחנו שם.
כאשר התחלנו לפני שנתיים וחצי חוג בתשלום בקבוצה, פתאום קרה דבר מעניין מאוד. החוג היה מוצלח ומבוקש והתחילו להגיע משפחות מכל האזור. נוצרו שתי קבוצות גיל, נוסף במקביל חוג מוסיקה לקטנטנים ופתאום התחלנו להפגש כל שבוע בצורה קבועה.
אחרי כמה מפגשים כאלה קבועים, הילדים התחברו עם ילדים שהם לא הכירו קודם או שהכירו בצורה רופפת והתחילו לבוא אחד לשני אחרי המפגש או בלי קשר אליו. המפגש הקבוע עושה פלאים. ,
גם היום, המפגש הגדול והמפואר שלנו, מתרכז סביב חוג של שומרי הגן. יש ארבע קבוצות גיל מלאות (כ 15 ילדים בכל אחת!) ועוד די הרבה קטנים משוטטים.
אם לא היה חוג, אין לי ספק שהיה קשה לארגן מפגש קבוע לכל אורך השנה בין משפחות מכל האזור שבין הנגב לירושלים דרך גוש דן ורחובות.

אני לא חושבת שזה קשור לחדשות לעומת ותיקות, כי כפי שכתבתי קודם: כל אחת כאן ותיקה יחסית לחלק מהאמהות וחדשה יחסית לאחרות. אמא לילד בן ארבע שלא מארגנת מפגשים פתוחים חוטאת כלפי האמהות לבני השנתיים בדיוק באותה מידה שהיא נפגעת כאשר היא לא מוזמנת למפגשים של בני השש.
יונת ו לילה טוב,
תרשו לי לנסות לנסח את זה מעמקי הקרביים שלי, אולי זה יעזור (קראתי את רוב הדף, ואני בעניינים (-: ):
את צודקת, יונת שאפשר לארגן לאימהות של בני השנתיים, זאת מטרה חשובה כשיש לך ילד בן ארבע בחינוך ביתי. אבל אם יש לך ילד בן ארבע ועברתם עכשיו דירה לתל אביב, את מתמודדת מול המשפחה שלך שמנסה לגרום לך לרשום אותו לגן כי תיכף יש הכנה לכיתה א', השכונה ריקה כל הבקרים עד אחה"צ כי כווווווווולם בגן..... ואתם משתוקקים לחברה, לא מכירים אפחד, עכשיו חזרתם מפוסט בארה"ב!!! הבדידות קשה, ואת חייבת תמיכה מאימהות אחרות בחינוך ביתי שכבר עושות את זה שנתיים או שלוש, ידעו לומר לך איך לנפנף את הסבתא שתפסיק להציק, ידעו להכין אותך למפגש עם הקבסית או המפקחת, ידעו להגיד לך עם איזה חוברות עבודה כדאי להתחיל (או להסביר לך למה חוברות עבודה זה מיותר....

), ויהיו לבן שלך עוד ילדים לפגוש בבוקר והוא ידע שהוא לא לבד בעולם עם אימא שלא הולך לגן, יש עוד כאלה!!!!
ואם יש מפגש כזה שמתקיים כבר שנתיים או שלוש, אז כל משפחה חדשה שמגיעה לאזור יכולה להתקבל בין שורותיו בשמחה ובאהבה. וזה בעיניי אחד התפקידים הכי חשובים של קהילת חינוך ביתי בכל מקום בארץ. וככל שהקהילה והמפגש יותר גדול, אז לכל אחד יש הרבה פחות עבודה לעשות!!! ואז כל אחד יכול להישאר בבית כשבא לו, כשאין לו כוח להכין סירים ואין לו אוטו. ואף אחד לא רואה באחר אחראי לשום דבר, כי יש מספיק אנשים שיקבלו בחיוך את החדשים, מספיק ילדים שישחקו, ומספיק אוכל.
ואחרי חצי שנה, זאת שחזרה מהפוסט בארה"ב היא כבר לא חדשה, והיא יכולה לקבל את תפקיד מקבלת הפנים של החדשים שהרגע חזרו מפוסט באירופה או הרגע הוציאו את הילד מהגן והם בשוק, במבוכה, בבהלה ובתחושת איבוד כללית.
זה הכל. וגם - אחרי חצי שנה של חיבוק שהחדשה קיבלה מהותיקים , היא בעלת כוחות לארגן מפגש נוסף. אולי קרוב יותר לבית, אולי לילדים קטנים או גדולים יותר, אולי עם נופך עיוני או לימודי מסוים, אולי משהו אחר.... אבל בהתחלה, כשהיא רק נחתה, היא חייבת תמיכה של הקהילה.

_סליחה, על אילו סיורים לימודיים דובר כאן?
נשמח מאוד להצטרף אם זה אפשרי._
בימי רביעי מתקיימים סיורים לימודיים לשלל מוזיאונים ואתרים מעניינים בעיקר באזור המרכז וירושלים. אפשר להצטרף לרשימת התפוצה במייל, ולפעמים יש מקום להצטרף לסיורים, אבל לפעמים אין מקום כי לחברי הקבוצה יש יתרון בהרשמה ובמקומות. "חברי הקבוצה" הם המשפחות שמתחייבות לכסות את עלות הסיור בכל מקרה, גם אם אין מספיק נרשמים, ועל זה הן מקבלות קדימות ברישום.

ובכל זאת, המצב הוא שמשפחות ותיקות לא רואות בכך תפקיד שלהן בכלל
יש אזורים שבהם זה כן נתפס כ"תפקיד". כן, זה לגיטימי לצפות שנעשה את זה כי אנחנו עדיין זוכרים כמה זה חשוב.
ע"ע קו חם לתמיכה בחינוך ביתי ונדמה לי שיש עוד שאני לא זוכרת.

יונת,
כשנשארו מהקבוצה שלנו במרכז שתיים-שלוש משפחות ושני ילדים סירבו לשחק עם הבת שלי וילדה שלישית התעללה בה, לא היו לי אופציות.
לי, ללילך, לא היו אופציות. להצטרף לקבוצה סגורה זו לא אופציה מבחינתי. להצטרף לקבוצה שאין בה בכלל ילדים בגיל של הבת שלי זו לא אופציה מבחינתי ולאלץ את הבת שלי לבלות עם שתי משפחות שאני מסתדרת איתן אבל היא לא, זו גם לא אופציה מבחינתי.
מבחינתך כן, סבבה. אני עשיתי את הבחירה שלי. לא מבינה מה הקשר לנושא השיחה.

בלה ענתה לך מצוין מה פירוש משפחות חדשות ומדוע הן זקוקות לתמיכה ממשפחות ותיקות ואיך מקיימים קהילה חזקה ויציבה.
האם העניין הזה עדיין לא ברור? האם את לא רואה שום קשר בין העובדה שבאזור המרכז אין תמיכה כזו לבין העובדה שלא נוצרת שם קהילה יציבה? אני רואה את הקשר הזה.

אני לא רוצה שהבת שלי תהיה שוב תלויה בחסדם של שניים שלושה ילדים. בקבוצה גדולה, ואני רואה את זה קורה, אף אחד כמעט לא נשאר לבד. אני לא מצליחה כרגע לחשוב על מישהו שכן. כל אחד מוצא לו חברים. זה לא אומר לרגע שהאחרים פסולים, כך אני מפרשת סינון, אלא להפך, שכן ירבו, כי אם פתאום חברות אחת דועכת, יש מספיק ילדים מסביב שאפשר להתחבר איתם.
וזה אומר גם שיש יחסים בכל מיני רמות של קרבה, ויש חוויה של קבוצה, שהיא מאוד חשובה וחזקה וחיובית לילדים שאני רואה סביבי.
בנוסף, זה לא מאלץ משפחה שלמה להסתדר עם אחרת אלא מאפשר לכל ילד ולאמא למצוא את החברים שלו, שהם לאו דווקא מאותה משפחה.

ברור שהיחסים מתהדקים בפגישות אישיות, אבל הפגישות האישיות מתחילות בקלות רבה יותר כשמכירים במפגש גדול יותר, שיש בו אפשרויות בחירה. זה הניסיון שלי.
אפשר לראות מי מוצאת חן בעיניך, עם מי את מתחברת, אפשר לגשת אליה ולראות אם באמת זה כך, ובהמשך אפשר להיפגש באופן אישי.
אמא בבית תיארה את זה יפה למעלה, איך זה עובד.
אני מבינה שאצלך זה עובד אחרת, אפילו הפוך. גם זה לגיטימי, וגם זה לא ממש קשור לנושא הדיון שהציטוט הזה של בלה מתמצת אותו בעיני בצורה הטובה ביותר:
ואם יש מפגש כזה שמתקיים כבר שנתיים או שלוש, אז כל משפחה חדשה שמגיעה לאזור יכולה להתקבל בין שורותיו בשמחה ובאהבה. וזה בעיניי אחד התפקידים הכי חשובים של קהילת חינוך ביתי בכל מקום בארץ
הנה בלה אמרה בקצרה ובדיוק את מה שאני מנסה להגיד פה כבר יומיים ללא הצלחה. זה מה שאני חושבת.

אבל הדיון הזה הבהיר את הבעייתיות שבהנחה הלא מבוססת הזו, שלגיטימי לצפות משהו ממישהי רק משום שהיא ואני חולקים את הבחירה בחינוך הביתי.
בהחלט.

האין זו מטרה משותפת של רובכן לשמור על קשר ביניכן וגם על החברויות בין הילדים?
יש לי הרגשה שהקשר בינינו - הקשרים האישיים שנוצרו בין ההורים וגם בין הילדים - דווקא יישמרו, עם או בלי המפגש. אבל אז כמובן זה יהיה חלקי, הקשרים שעוד לא התהדקו עלולים להיפרם בקלות וכו'.

אם קיימות ערבות הדדית, אכפתיות וחיבה בין האימהות, מדוע עולה החשש שהמפגש יתפוגג?
בדיוק כמו שענתה יפה אמא בבית: התשובה היא - מחוייבות. אם הילדים שלי משתתפים בחוג בתשלום, אני מגיעה אליו כל שבוע.

כל מפגש שאינו בבית שלי או בגינה הסמוכה לביתי - יש בו משהו מלאכותי ואפילו מאולץ. בעצם, כל מפגש קבוצתי מתוכנן וקבוע הוא מלאכותי במידה מסוימת. ברגע שהקהילה שלי לא מבוססת על אנשים שחיים לידי, באורח חיים דומה לשלי (שבט, קיבוץ, מושב, כפר) - הקהילה שאני מייצרת או מצטרפת אליה היא מלאכותית. יש אנשים שזה בא להם בקלות: מכינים אוכל, אורזים, נוסעים. ויש אנשים שלא.

[יש משהו שהרבה אנשים שגרים בכל מקום מחוץ לעיר לא מבינים - ואני מדברת רק בשם עצמי: בהיותנו תל אביבים, שיכולים להגיע לכל מקום באופניים או באחד מתוך שלושה קווי אוטובוס או כמובן ברגל, אחת הסיבות שאנחנו - המשפחה שלנו - גרים פה, היא שאנחנו לא רוצים לנסוע באוטו. באמת. כל פעם שעולה האופציה לצאת מהעיר למגורים במקום יותר שפוי, מהרבה בחינות, אנחנו פוסלים אותו בגלל המחשבה על האוטו שילווה אותנו אפילו לקניות הכי פשוטות. ומצד שני, חברינו שגרים במרחק נסיעה סביר ממרכז העיר לא ששים להיכנס לעיר באוטו, לחנות וכו', ואם כל זה נעשה בשביל להיפגש באחת הגינות העלובות של ת"א (מהי גינת דובנוב בהשוואה לכל מעוז אביב או רמת אביב, שהן מבחינתי פארק ירוק אחד גדול?) - זה פשוט לא יקרה. ואולי זה הסבר חלקי לבעייתיות של האין-קהילה במרכז. למי שגרים ממילא במקום שמצריך נסיעה, מובן מאליו שצריך לנסוע כדי להיפגש. לנו לא. אנחנו נעדיף את הגן העירוני הדפוק בשכונה על פני הגן הפרטי האיכותי מרחק שתי תחנות אוטובוס. ואם במקרה אנחנו לא הולכים לגן... יש לנו בעיה].

חוץ מזה, מה זאת הערבות ההדדית שאת מזכירה בדברייך? אני לא חושבת שזה מושג כל כך חד משמעי במקרה של חינוך ביתי. ראי כל הדיון הארוך שלעיל (-:.

_מעניין מה שאת כותבת ריש גלית.
ובעיקר המושג "מחויבות" קפץ לעיניי.
אם קיימות ערבות הדדית, אכפתיות וחיבה בין האימהות, מדוע עולה החשש שהמפגש יתפוגג? האין זו מטרה משותפת של רובכן לשמור על קשר ביניכן וגם על החברויות בין הילדים?_

אני לא ריש גלית, אבל יכולה להאיר מנסיוני הלא רב במפגשים.
ככל שהילדים גדלים מתרחבים העיסוקים/חוגים/חיי החברה שלהם, וכפי שאני חווה, מתפתחת גם גישה בררנית יותר לגבי סוג הפעילות.
"חוג", ולצורך העניין אפשר לכנות בשם זה כל סוג של פעילות יזומה הרצויה בעיני הילד, יוצר מוקד עניין בעל המשכיות. מפגש משחק חופשי לא תמיד יוצר מוקד כזה. במילים אחרות, הילד שלי ירגיש מחוייב, או יהיה לו חשוב להגיע בקביעות למפגש שיש בו פעילות שמעניינת אותו. לעומת זאת, למפגש חופשי לא תמיד ירצה לבוא. אפילו שהוא נהנה לשחק עם החברים משחק חופשי לאחר החוג, המשחק בפני עצמו לא מספיק מושך (יעדיף לעיתים להשאר בבית לקרוא/מחשב וכד').
וזה לא רק הילד הפרטי שלי (בן 7), אם לצטט את בשמת במעלה דף זה:
ילדים גדולים שיש להם לא רק חוגים אלא גם חיים חברתיים שכונתיים מספקים, מוותרים על המפגש. שלישית, יש תהליך, שבו הילדים הגדולים (בגיל ההתבגרות ועל סף גיל ההתבגרות) פשוט כבר לא מעוניינים יותר במפגשים בפארקים שבהם רצים ומשחקים. יש להם סוגי עניין אחרים כבר, וזה לא מעניין אותם.
אז התהליך שבשמת ממקמת בראשית גיל ההתבגרות מתחיל להתרקם כבר קודם לכן. בגיל 7 לא ישללו אולי מפגש בפארק באופן גורף, אך אין ספק שלא ירצו להגיע כל שבוע למפגש כזה, שאיננו כולל פעילות נוספת פרט למשחק חפשי.

בגילאים הצעירים אולי מספיק שקיימת ערבות הדדית, אכפתיות וחיבה בין האימהות כדי שתהיה המשכיות וקביעות למפגשים, כשגדלים זה כבר לא מספיק.
אני למשל, לא אגרור ילד שלא מעוניין למפגש כי אני נהנית להפגש עם האמהות.

_{כתבתי המון והכול נמחק P-: אנסה לשחזר את העיקר.}

_גם אצלינו, בקבוצת רחובות-גזר, המפגשים הגדולים שהתפתחו והחזיקו מעמד כללו חוג בתשלום. לקח לי זמן להודות בזה ולהסביר לעצמי את התשובה בדיוק לשאלות של מירב ב . הרי אני ורוב חברותי לקבוצה בעיקרון בעד דברים שלא עולים כסף. למה אנחנו צריכות לשלם עבור חוג כדי להפגש?
התשובה היא - מחוייבות._

אני מבינה ומסכימה שחוג בתשלום מעודד מחויבות. הניסיון הקצר שלי (בשנתיים האחרונות) באזור המרכז מעיד שלא תמיד כך הם הדברים.
לדוגמה, המפגש בחווה החקלאית ברמת גן. לפני שנה וחצי כמדומני החלה הפעילות עם לפחות 30 משפחות חנ"ב, כאשר הפעילות נחלקה לשלוש קבוצות גיל. כבר במפגש השני חדלו להגיע חלק מהמשפחות. עם הזמן היו עליות ומורדות בנוכחות במפגשים, וכיום נותרו שלוש משפחות שמוכנות להתחייב ולשאת בנטל התשלום, ולכן הפעילות שם הסתיימה. כלומר, מפגש שכולל חוג בתשלום עדיין לא מהווה "דבק חם" ליצירת קבוצה או קהילה תומכת ויציבה. כמובן שיש דוגמאות אחרות באזור המרכז לחוגים בתשלום שלא החזיקו מעמד או התרופפו ודעכו.

אני חושבת שמחויבות כספית אכן מעודדת התמדה. בחלק מהמקרים היא מהווה תנאי הכרחי, אך לדעתי, תנאי לא מספיק.

אם הילדים שלי משתתפים בחוג בתשלום, אני מגיעה אליו כל שבוע. גם בחמסין, גם בגשם, גם כשאני קצת עייפה או במחזור. נכון, לפעמים מישהו חולה או משהו קורה אבל בעיקרון, אנחנו שם.
יכולה להעיד גם אני כי בשנה האחרונה אני מגיעה בהתמדה כל שבוע למפגשים בפארק רמת גן. גם בחמסין, גם בגשם וגם כשאני קצת עייפה.

ואם יש מפגש כזה שמתקיים כבר שנתיים או שלוש, אז כל משפחה חדשה שמגיעה לאזור יכולה להתקבל בין שורותיו בשמחה ובאהבה. וזה בעיניי אחד התפקידים הכי חשובים של קהילת חינוך ביתי בכל מקום בארץ. וככל שהקהילה והמפגש יותר גדול, אז לכל אחד יש הרבה פחות עבודה לעשות!!! ואז כל אחד יכול להישאר בבית כשבא לו, כשאין לו כוח להכין סירים ואין לו אוטו. ואף אחד לא רואה באחר אחראי לשום דבר, כי יש מספיק אנשים שיקבלו בחיוך את החדשים, מספיק ילדים שישחקו, ומספיק אוכל.
בלה, תודה על מילותייך!

האם העניין הזה עדיין לא ברור? האם את לא רואה שום קשר בין העובדה שבאזור המרכז אין תמיכה כזו לבין העובדה שלא נוצרת שם קהילה יציבה? אני רואה את הקשר הזה.
לילה טוב, אני נוטה להסכים עם דברייך, אך עדיין חושבת עליהם. @}

שליחה על ידי עונה* » 01 מאי 2009, 00:05

אני רואה שריש גלית הקדימה אותי (-:

כן, גם אצלינו היו ועדיין יש חוגים בתשלום שלא ממריאים. אם מוצאים צירוף של חוג שמעניין הרבה ילדים ופתוח לכמה קבוצות גיל או שניים או שלושה חוגים שונים במקביל ושל עלות כספית נמוכה יחסית לחוג רגיל, יכולה להווצר קבוצה גדולה של מתעניינים.
כמובן שהחוג בתשלום והמפגש הקבוע שנוצר בעזרתו מהווה טריגר למפגשים נוספים, למסיבות בחגים, למעגל נשים ולכל מה שרוצים לעשות בקהילה.

חוץ מזה, מה זאת הערבות ההדדית שאת מזכירה בדברייך? אני לא חושבת שזה מושג כל כך חד משמעי במקרה של חינוך ביתי. ראי כל הדיון הארוך שלעיל
ברור שערבות הדדית היא מושג לא חד משמעי. זאת אכן אחת ממטרותיו הלא מוצהרות של הדיון לברר מהי כדי אולי לנסות ולייצר חלק ממנה למען קהילת החנ"ב באזור המרכז (או שלא. (-:)

בגיל 7 לא ישללו אולי מפגש בפארק באופן גורף, אך אין ספק שלא ירצו להגיע כל שבוע למפגש כזה, שאיננו כולל פעילות נוספת פרט למשחק חפשי.
באזור המרכז מפגשים חדשים שלא בפארק וכאלו שכוללים פעילויות/חוגים שונים לא סוחפים אליהם משפחות עם ילדים גדולים (או קטנים) בחנ"ב.
יש מפגשים קבועים רבי עניין לילדים גדולים, אך כאמור, ההשתתפות בהם מותנית בגיל מסוים. _{לא מתלוננת. מציינת זאת כעובדה.}

שליחה על ידי עונה* » 01 מאי 2009, 02:22

חוץ מזה, מה זאת הערבות ההדדית שאת מזכירה בדברייך? אני לא חושבת שזה מושג כל כך חד משמעי במקרה של חינוך ביתי.
כ"כ קיבוץ המושג הזה, שזה עושה צמרמורת...

רק מעלה נקודה שכבר הרהרתי בה בכמה הזדמנויות: יש בעיני פרדוקס כלשהו בלבחור לגור בעיר וגם לרצות חיי קהילה. לא שהרצון פסול, פשוט יש הבדל בין אנשי העיר לאנשי הכפר, ולו ברמת החשיבות שהם מייחסים לחיים הקהילתיים. מי שקהילה בראש סדר העדיפויות שלו, מן הסתם לו יגור בעיר.

ועלה המרגיעון: טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה.
אולי זו השעה המאוחרת, אבל מה כ"כ רע בלהיות חסידה? זו לא ההיא שמביאה את התינוקות?

שליחה על ידי צפרדע* » 01 מאי 2009, 02:33

פשוט יש הבדל בין אנשי העיר לאנשי הכפר, ולו ברמת החשיבות שהם מייחסים לחיים הקהילתיים.
אולי זה כך מנקודת מבט של חסידה (-:
כדאי לשאול גם איזו צפרדע מפעם לפעם. ואלה כידוע חיות בכפר כל השנה ולא רק מרחפות בעונות המעבר הנעימות....אולי תופתעי מהתשובה.
ולקצר לך את הדרך: אנשים הם אנשים, בכל מקום. חמלה, רוחב לב ואהבת אדם לא מתחלקים גיאוגרפית, וחסידות רעבות הן סכנה לצפרדע באשר היא, אם כי בהקשר לדיון המתנהל כאן, דווקא חסידות שבעות הן מחזה די מלחיץ.
<בברכת אולי זו השעה המאוחרת, (-: >

שליחה על ידי עונה* » 01 מאי 2009, 03:12

תל אביב רבתי כישוב קהילתי, ללכת בלי ולהרגיש עם.
לפחות חסידה יכולה לפסוע מעל הבוץ הטובעני של הצביעות בלי לטבוע (-:

בגיל 7 לא ישללו אולי מפגש בפארק באופן גורף, אך אין ספק שלא ירצו להגיע כל שבוע למפגש כזה, שאיננו כולל פעילות נוספת פרט למשחק חפשי.
זה לא נכון לגבי בני ה 8 שלי, ולגבי חבריהם.
בתקופה עייפה ועמוסה שלי, הילדים הולכים למפגש כל שבוע, ואני מצטרפת מאוחר יותר או בכלל לא. ואני לא האמא היחידה שעושה את זה בשביל הילדים.

מי שקהילה בראש סדר העדיפויות שלו, מן הסתם לו יגור בעיר.
לא נכון.
לא בהכרח.
קהילה יכולה להתפתח בבנין רכבת עירוני (למשל - דוגמה קיצונית - קיבוץ עירוני), וישנם ישובים "קהילתיים" בהם המאפיין הקהילתי היחיד הוא הדוד שבא למכור פלאפל/פיצה בדיוק בשעה בה ההורים מגיעים לקחת את הילדים מהגן.

אמא בבית,
_במקרה הראשון של הבחירה, הבחירה שלי במשהו לא פוסלת את שאר הדברים. אני בוחרת איזו חולצה ללבוש, מה לאכול ועם מי לדבר בטלפון.

במקרה השני של הסינון, הדברים שאני מסננת לא רצויים בעיני. אני מסננת תוכניות טלויזיה אלימות, מאכלים עם צבעי מאכל וכו'._
התכוונתי לבחירה באנשים. האם כשמדובר באנשים יש הבדל בין לבחור עם מי להיות לבין לסנן את מי שמחליטים לא להיות איתו?

בלה,
את צודקת, יונת שאפשר לארגן לאימהות של בני השנתיים, זאת מטרה חשובה כשיש לך ילד בן ארבע בחינוך ביתי. אבל אם יש לך ילד בן ארבע ועברתם עכשיו דירה לתל אביב, את מתמודדת מול המשפחה שלך שמנסה לגרום לך [...]
במצב כזה, לא בטוח שתמיכה של אמא (מסוימת) לבני שש תהיה טובה יותר מתמיכה של אמא (מסוימת) אחרת לבני שנתיים. זה תלוי בבנאדם. אני מכירה כמה אמהות לתינוקות שיכולות לתת תמיכה מצוינת מרוב הבחינות שהזכרת, ואמהות לילדים בגיל בי"ס שלא.

שרון,
אני מסכימה שארוח וארגון מפגשים הוא ה{{}}דבר הכי חשוב לעשות לטובת החינוך הביתי בארץ, הרבה מעבר לכל פעילות אחרת. אבל אני לא חושבת שכולם מסוגלים לעשות את זה, מבחינת רמת המעורבות והמחויבות וההקרבה שזה דורש. וכן, בהמון מקרים מדובר בהקרבה, במיוחד במפגשים פתוחים, ובמיוחד בקבוצות חדשות שעוד לא נוצרו בהן נורמות התנהגות מקומיות. לא מפתיע אותי שחלק ממארחות ומארגנות המפגשים "נשרפות" מזה מהר.

לילה טוב,
לי, ללילך, לא היו אופציות. להצטרף לקבוצה סגורה זו לא אופציה מבחינתי. להצטרף לקבוצה שאין בה בכלל ילדים בגיל של הבת שלי זו לא אופציה מבחינתי ולאלץ את הבת שלי לבלות עם שתי משפחות שאני מסתדרת איתן אבל היא לא, זו גם לא אופציה מבחינתי.
מעניין. מזכיר לי את http://en.wikipedia.org/wiki/[po]The Paradox of Choice[/po]

האם את לא רואה שום קשר בין העובדה שבאזור המרכז אין תמיכה כזו לבין העובדה שלא נוצרת שם קהילה יציבה?
אני רואה בהחלט. אני תוהה למה לא נוצרת שם קהילה יציבה למרות שיש שם כל כך הרבה משפחות. ואני מתחילה לחשוב שזה אולי בגלל שיש שיש כל כך הרבה משפחות ומפגשים.

המפגש הקבוצתי מספק חוויה של קבוצה חברתית שמפגש פרטני אינו מסוגל לספק.
זו הבעיה עם המפגש הקבוצתי.
את מעלה תפישות בית-ספריות, כמו כל הדף הזה.

תתבוננו טוב ותראו שהניסיון לבנות מסגרת חיצונית היא הבריחה לבית הספר.

כל הדף הזה והנהיה אחר קבוצות נובע מתפישה המחייבת מסגרת מסוימת להתפתחות ללא כל התייחסות למקרה הפרטני - הילד הבודד.

אז, תשלחו את הילדים לדמוקרטי וזהו.

לי מספיקים המפגשים הארציים, הילדים שלי לא חסרים שום דבר מהבחינה החברתית ותודה לאל שאינם צריכים להתמודד עם קבוצה "כפויה" כמו בבית ספר.

המושג "מחויבות" קפץ לעיניי.
גם אני מגיעה למפגש בפארק הלאומי באופן קבוע.
ורוצה להזכיר את המפגש שהיה ביער לח"י (אזור גזר) בשנה שעברה, לא היה בחוג ובכל זאת היתה התמדה של רוב האנשים.

אני חושבת שמחויבות מתחילה מהרצון להתחייב ולא משנה למה - אנשים, קהילה, כסף, חוג..
אני מתחייב משמע אני לוקח אחריות, מסכים (גם להסכם שבע"פ)....יש לנו המון מחוייבויות בחיים והן לא קשורות לכסף.

יש סיורים במרכז!
(מוזמנים חברים מכל קצוות הארץ)
מעכשיו קבוצת פרג (פ ארק ר מת ג ן) תוכל לבחור לצאת לסיור בכל יום ראשון הראשון בכל חודש.
(או לבוא לפארק, אם הגיל לא מתאים, או סתם לא מתאים)
פרטים בדף הסיורים של קבוצת פרג

_בקשר למפגש בגבעת ח"ן ש חלוקית נחל כתבה עליו למעלה,
האם אפשר לבוא למפגש נסיון או שצריך להתחייב לאיזשהו זמן בגלל שזה בתשלום?_

אפשר בשמחה לבוא למפגש נסיון ולשלם רק עבור פעם אחת. מי שמנהל את המקום הוא בחור מקסים בשם אורי, שמקבל באהבה את בקשותינו ושגעונותינו, מתייחס בכבוד ובגובה העיניים לילדים. ממליצה בחום לכול שוחרי הטבע המתלבטים לבוא למפגש התנסות

כאשר נוצר לאחרונה מפגש פתוח נוסף, היה ניסיון לפנות למארגניו ולנסות לאחד בינו לבין מפגש פתוח ותיק. הניסיון לא העלה אפילו בדיקה של האפשרות הזו.
רוצה להציע נקודת הסתכלות נוספת להתנהלות. ראשית, העובדה שהמפגש נשאר בעינו, במקום ובשעה שנקבעו לו לא אומרת שלא נבדקו אפשרויות אחרות. למיטב ידיעתי, מלכתחילה הושקעה מחשבה רבה בכך, מתוך מחשבה ורצון לגבש קהילה. המפגש מתבסס על קבוצה קבועה שנפגשת בכול מקרה במקום, ופותחת את שעריה לכול המעוניינים להצטרף. הקבוצה נותנת את מה שביכולתה לתת למען הכלל. הדיונים על הרצוי לעיתים ממסכים את המצוי ומקשים לראות את המצב הנוכחי ועלולים לעכב עשייה עכשווית בפועל.

מקריאה בדף החשוב והמעניין הנ"ל הבנתי שאנחנו חושקים בישות חמקמקה שקשה להשיג אותה, מצד אחד קבוצה אינטימית ומלוכדת שתיתן תחושת קהילה ותוכל לתמוך בחבריה ובמצטרפים חדשים ומצד שני שתהיה פתוחה לכול דורש ומתעניין, שתענה על צרכי חבריה הנוכחיים וגם על אלו של חברים פוטנציאליים. בפועל לוקח זמן לגבש קבוצה ולהגיע לאינטימיות, לכידות ותחושת מחוייבות בין חבריה, לגבש גרעין שמגיע בכול מקרה שעליו מתבססת הקבוצה, ואז, יש המעוניינים להרחיב ולפתוח את השערים, מתוך ראיית הכלל ויש החוששים מכך ומתנגדים, וצריך להגיע להסכמה בתוך הקבוצה, לעיתים הקבוצה עצמה עוברת תהליכים שונים שמערערים אותה ואז כל כניסה של חברים חדשים מערערת את עצם קיומה, לעיתים קיים צורך או רצון למתן את כניסת החדשים, שיכנסו בהדרגתיות על מנת שישתלבו בצורה טובה יותר וכו' וכו', לכול יחיד מערך שיקולים ורצונות, וכל קבוצה מתמודדת עם הדילמות...

מעניין אותי לשמוע ממארגני המפגשים הוותיקים והפתוחים איך הכול התחיל, איך היה בשנים הראשונות וגם על המיזוג ש "לילה טוב" הזכירה עם הקבוצה הירושלמית, איך נוצר, איזה תהליכים עברו על מנת שיצליח, איך בפועל מגשרים על הפער וכו' וכו'

חושבת גם שאזור המרכז מאפשר בחירה שאולי לא קיימת בפריפרייה, ריבוי חוגים ופעילויות. גם ההתייחסות לנסיעה למפגשים היא אחרת. לא מובן מאיליו כפי שציינו התל אביבים במעלה הדף. צריכה להיות פעילות נחשקת ורצויה שתמשוך אליה אנשים ואולי מפגש פתוח וחינמי עם משפחות לא מוכרות הוא לא אטרקטיבי מספיק להורים ולילדים, לפחות לא בהתחלה...

נקודה נוספת וחשובה שהבנתי היא שכל אחד עושה בכול רגע נתון כמיטב יכולתו , נותן את מה שביכולתו לתת ורק הוא יודע מהם כישוריו ולמה הוא מסוגל, גם אם לאחרים מבחוץ נדמה אחרת. ואם פלונית לצורך העניין טובה בייעוצים וירטואליים באינטרנט זה לא אומר שבהכרח מבחינת אנרגיות וכישורים חברתיים היא יכולה להוביל וליזום מפגש מרכזי. זה לא רק ציפייה או השקפת עולם או תפקיד שאנשים מוכנים או לא מוכנים לקחת אלא גם היכולות, הכישורים ומצבם.
אני מעריכה ומוקירה את הבנות שמגיעות למפגש מיד אחרי הלידה אבל אני לא מסוגלת לכך. הנטייה הטבעית שלי היא לחשוב על האחר ולנתח אותו ואת מניעיו, והרי גם אני בעצמי הייתי במצב שכוחותי כלו והוצאתי לחופש מפגש שהתקיים בבייתי, בדיוק בגלל שלא הצלחתי לגבש את הגרעין הקבוע שהתחייב אליו, ובכול זאת הייתי צריכה את הדף הזה לתזכורת חשובה ומרעננת שלפעמים המניע הוא לא אידיאולוגי או רצון כזה או אחר אלא פשוט כישורים, יכולות ומצבו הנתון של היחיד @}

לא בטוחה שהייתי ברורה ומדוייקת, אבל שולחת בכול מקרה, מקסימום אתקן מאוחר יותר

_האם את לא רואה שום קשר בין העובדה שבאזור המרכז אין תמיכה כזו לבין העובדה שלא נוצרת שם קהילה יציבה?
אני רואה בהחלט. אני תוהה למה לא נוצרת שם קהילה יציבה למרות שיש שם כל כך הרבה משפחות. ואני מתחילה לחשוב שזה אולי בגלל שיש שיש כל כך הרבה משפחות ומפגשים._

שוב מציצה מבחוץ: זו קצת הכללה. מה שקרה בשנה שעברה במרכז הוא, שנוצרה מסגרת יציבה בתשלום ( הבית לקהילה בתל אביב ) שפעלה, בגלל המחויבות הכספית של הקבוצה המארגנת, במשך שנה - 3 פעמים בשבוע, עם הרבה "אורחים" חדשים ומזדמנים. הילדים הגדולים ביותר שם היו אז בני 4 פלוס. זה היה הגרעין החזק ביותר באותה תקופה לכל מי שזה מקרוב בא, או חיפש מקום לפעילות, תמיכה בהישארות בבית עם פעוטות וכולי (למרות שכאמור רוב הילדים עדיין לא היו בגיל חינוך חובה).
התפרקות הקבוצה באה לא רק בגלל סיום החוזה מול בעל הבית, אלא מסיבות אישיות של כל משפחה ומשפחה: כשליש הכניסו את הילדים למסגרות, כשליש עברו לאזורים אחרים בארץ, והשאר משתתפים היום בקבוצות קטנות יותר כמו מקום לגדול בכפר הירוק , הולכים לחוגים וכדומה.

הקבוצה שפעלה במרכז אילון היתה גם כן חזקה מאוד (והרבה יותר ותיקה). גם היא נסגרה מסיבות טכניות, לא יודעת על זה הרבה, אבל מהידוע לי המשתתפים הקבועים מצאו מקום מפגש חלופי.

_מי שקהילה בראש סדר העדיפויות שלו, מן הסתם לא יגור בעיר.
לא נכון._
ממש לא נכון. העיר פשוט מאפשרת לך לכלול בקהילה שלך רק את מי שאת רוצה. כיוצאת קיבוץ אני בהחלט מעדיפה את הקהילה שלי ככה.

התכוונתי לבחירה באנשים. האם כשמדובר באנשים יש הבדל בין לבחור עם מי להיות לבין לסנן את מי שמחליטים לא להיות איתו?
כשאני בוחרת עם מי להיות, אני שמה דגש על עם מי אני רוצה להיות, לעשות משהו, לארגן משהו. הבחירה שלי לא אומרת כלום על שאר חברי הקבוצה מלבד זה שיותר מתאים לי לארגן את החוג הזה עם החברה הזו או יותר נעים לי להזמין את החברה ההיא היום.
כשאני מסננת, אני שמה דגש על מי לא רצוי לי. אנשים שאני מסננת, אני לא רוצה לידי. אולי זה ישתנה פעם אבל כרגע אני מסננת אותם - לא רוצה קשר. גם כאן, מי שלא סיננתי, לא בהכרח החבר הכי טוב שלי אלא מישהו שבאופן כללי הוא רצוי ונעים.
מתוך האנשים שלא סיננתי, אני בוחרת עם מי להיות כרגע.

נראה לי שהִתרבות המפגשים נוצרה בגלל חוסר שיתוף הפעולה בין המשפחות, ולא להיפך.
גם אני חושבת כך.

כאשר נוצר לאחרונה מפגש פתוח נוסף, היה ניסיון לפנות למארגניו ולנסות לאחד בינו לבין מפגש פתוח ותיק. הניסיון לא העלה אפילו בדיקה של האפשרות הזו.

העובדה שהמפגש נשאר בעינו, במקום ובשעה שנקבעו לו לא אומרת שלא נבדקו אפשרויות אחרות.
נכון.
כמי שהייתה מעורבת בניסיון לאחד בין המפגשים, התרשמתי כי ההיענות של כלל משפחות החנ"ב באזור הייתה פשוט נמוכה ליוזמה שיובל ו{{}}עדי ל העלו (אולי כי כל משפחה כבר מסודרת במפגשים אחרים?), וכן לכל קבוצה היו אינטרסים שונים (קרבה למקום המגורים למשל?) וכדומה.

ככל הידוע לי כיום מתקיימים לפחות שלושה מפגשים פתוחים בפארקים באזור המרכז -

ביום ראשון בפארק רמת גן,
ביום שני במתחם "ראש ציפור" בפארק הירקון
וביום שלישי גם כן במתחם "ראש ציפור" (במקום הפעילות בחווה החקלאית שהסתיימה לפני שבוע וחצי).

מפגשים הכוללים חוג בנושא טבע ואקולוגיה מתקיימים -

ביום ראשון בשכונת מעוז אביב (החוג רק לגילאי חמש ומעלה),
ביום שלישי עד לא מזמן פעילות בחווה החקלאית (ללא מגבלת גיל)
וביום חמישי בגבעת ח"ן (גם כן ללא מגבלת גיל אבל מקום מפגש מרוחק).

אני מסכימה שארוח וארגון מפגשים הוא הדבר הכי חשוב לעשות לטובת החינוך הביתי בארץ, הרבה מעבר לכל פעילות אחרת.
יונת, לקחתי לתשומת ליבי את המשפט הזה. @}

תתבוננו טוב ותראו שהניסיון לבנות מסגרת חיצונית היא הבריחה לבית הספר.

כשליש הכניסו את הילדים למסגרות,

חלוקית, סיכמת יפה את הדיון.
הקבוצה שלנו לא התמזגה עם הקבוצה הירושלמית. חלקנו באות לחלק מהפעילויות שלהן וחלקן באות לחלק מהפעילויות שלנו.
<שולט כאן, השורש חלק>

<שולט כאן, השורש חלק>
D-:
העיקר שאין מחלוקת P-:.

ביקשתי מידע או דרך כללית להבין מדוע יש קבוצות שמעדיפות להישאר סגורות.

כל כך קשה לדמיין מדוע קבוצה נסגרת? אין לי שום בדל קשר או ידע לקבוצה ההיא, ואני יכולה לדמיין לפחות 4 מניעים אפשריים לסגירת כל קבוצה שהיא:

ההורים מרגישים שעבור הפעילויות הספציפיות, יש בקבוצה כבר מספר גדול מספיק של ילדים והורים. נאמר אם עושים פעילות בעלת ערך לימודי בצורה של שאלות ותשובות, או כל מיני כאלה.
הילדים עצמם ביקשו להישאר כקבוצה סגורה, מסיבותיהם (הקימו חבורה סודית או משהו).
היה ניסיון עבר לא נעים עם משתתפים חדשים שלא הסתדרו בקבוצה ו"הועזבו", ועקב כך החליטו להפסיק להעליב אנשים ולסגור את הקבוצה (כמובן שאנשים בוחרים להיעלב בכל קונסטלציה...)
הקבוצה נפגשת במיקום פיזי קטן מאוד, רגילה למקום הזה כבר שנים ולא רוצה להחליף אותו.
חלק מפעילויות הקבוצה כוללות טקסים של כת השטן

_ככל הידוע לי כיום מתקיימים לפחות שלושה מפגשים פתוחים בפארקים באזור המרכז -
ביום ראשון בפארק רמת גן,
ביום שני במתחם "ראש ציפור" בפארק הירקון
וביום שלישי גם כן במתחם "ראש ציפור" (במקום הפעילות בחווה החקלאית שהסתיימה לפני שבוע וחצי).

מפגשים הכוללים חוג בנושא טבע ואקולוגיה מתקיימים -
ביום ראשון בשכונת מעוז אביב (החוג רק לגילאי חמש ומעלה),
ביום שלישי עד לא מזמן פעילות בחווה החקלאית (ללא מגבלת גיל)
וביום חמישי בגבעת ח"ן (גם כן ללא מגבלת גיל אבל מקום מפגש מרוחק)._

לטובת המתעניינים הפוטנציאלים שמחפשים במקרה מפגש בתל-אביב בימי ראשון,
אני מבקשת רק לדייק את המידע שנכתב כאן לגבי החוג והמפגש במעוז-אביב -

מדובר בהרבה יותר מ"מפגש הכולל חוג וכו'" -
במקורו המפגש אמנם נוצר כתוצאה מקיום החוג (שהוא אכן בעוונותינו רק מגיל 5)
אך עד מהרה האמהות והאחים מצאו עצמם נהנים מאד מהחברה
ובהדרגה הצטרפו גם משפחות שאינן באות כלל לחוג אלא רק למפגש סביבו

היום החוג הוא רק ה"תירוץ" למפגש, ממש לא הפואנטה שלו
ואני רוצה להדגיש כי המפגש עצמו הוא במקום מקסים ופתוח שאין תשלום בכניסה אליו
(להבדיל מהחווה החקלאית וגבעת ח"ן)
כל מי שמחפש חוג מגיל 5 או להכיר מפגש מרובה משפחות חינמי וכייפי -
מוזמן בחום להצטרף אלינו בגינה הקהילתית במעוז-אביב, ת"א.
להוראות הגעה ניתן לפנות אלי בדפבית.
@}

כל מי שמחפש חוג מגיל 5 או להכיר מפגש מרובה משפחות חינמי וכייפי -_ ומי שמחפש חברת ילדים ומבוגרים בני כמה שבועות עד כמה עשרות שנים גם כן _מוזמן בחום, עם או בלי חוג.

.

בעיני זה מצער מאוד, הכיוון שהדף הזה תפס. מה הטעם לעליהום המטופש הזה? יש הבדל בין דיון ענייני, גם אם רגשי, על מנהיגות-כן-או-לא ועל קבוצות-ח"ב-פתוחות-או-סגורות - לבין התקפה אישית על מי שבוחרים כך או אחרת.
למה לא לכבד אנשים על הבחירות שלהם? למה לא להאמין להם שהם עושים כמיטב יכולתם? החיים של רובנו די קשים ומסובכים גם ככה, והקהילה הזאת זקוקה לכל אחד ואחת כדי להיות מה שהיא - אוסף של אינדיבידואליסטים שמנסים לפעמים להסתדר זה עם זה, והרבה פעמים מצליחים מאוד.

בקיצור, נדמה לי שהדיון מיצה את עצמו (כתבתי הרבה ומחקתי בניסיון לסכם אותו P-:).

הטענות והציפיות (ושימו לב למילים שהדגשתי):
הציטוט בהתחלה לקוח מתוך הדף שלך - מה שנותן את הרושם שיש פה מישהי פעילה, ומשמעותית אשר יכולה לשמש כסוג של מקור מוסמך למתן עצות בנושאים שונים. ואכן פעמים רבות את גם משמשת ככזו - מיעצת, עוזרת , תומכת. גם אם לא במכוון שמת את עצמך במקום של בר-סמכא , ככה את נתפשת פה על ידי רבים מהקוראים והכותבים. ומתוך כך אין זה פלא שעולות גם ציפיות ממך.

_דרך הקריאה וההתכתבות באתר נוצרת קירבה מסויימת ותחושה של ביחד, (ולפעמים גם מצב דומה להערצה),
בסך הכל טבעי לרצות ליצור קשר קרוב יותר עם מי שכבר מוכר דרך האתר_

ואני מצטרפת לכל המעריכות את העזרה שאת מעניקה באתר

התשובה שאני מאוד מסכימה לה:
שכל אחד עושה בכול רגע נתון כמיטב יכולתו , נותן את מה שביכולתו לתת ורק הוא יודע מהם כישוריו ולמה הוא מסוגל, גם אם לאחרים מבחוץ נדמה אחרת. ואם פלונית לצורך העניין טובה בייעוצים וירטואליים באינטרנט זה לא אומר שבהכרח מבחינת אנרגיות וכישורים חברתיים היא יכולה להוביל וליזום מפגש מרכזי. זה לא רק ציפייה או השקפת עולם או תפקיד שאנשים מוכנים או לא מוכנים לקחת אלא גם היכולות, הכישורים ומצבם.

בדיוק!! זה שמישהי מוכנה להקדיש מזמנה כדי לייעץ, להסביר, להגיב, להשיב וכו' באתר - אינו אומר בהכרח שהיא יכולה ורוצה להקדיש מזמנה למפגשים פנים אל פנים. נדרשת אנרגיה מסוג אחר, היערכות מסוג אחר לייעץ באינטרנט לעומת לצאת מהבית. מה גם שהפלונית המפורסמת הזו

הסבירה הרבה פעמים, גם בדף הזה, כמה שמתאים לה להיות בבית, וכמה שהיא לא אוהבת לצאת ולנסוע ולטרוח ולהכין אוכל וכו'. וזכותה! ולכן אני חושבת שעדיף להנות ממה שהיא נותנת מרצונה ומבחירתה ולפי יכולתה - וזה לא מעט ולא רבות עושות זאת - ולא לצפות ממנה לעשות מה שהיא אינה רוצה, יכולה וכו'. וממילא, ציפיות מתאימות בדרך כלל לכריות, ולא לבנות אדם

ואגב, למדתי המוווון מהדף הזה, למרות שמעולם לא השתתפתי במפגשים של חינוך ביתי. אז תודה

ולכן אני חושבת שעדיף להנות ממה שהיא נותנת מרצונה ומבחירתה ולפי יכולתה - וזה לא מעט ולא רבות עושות זאת - ולא לצפות ממנה לעשות מה שהיא אינה רוצה, יכולה וכו'. וממילא, ציפיות מתאימות בדרך כלל לכריות, ולא לבנות אדם

הדיון פה מתמקד באזור ת"א.
להבנתי המקום היותר בעייתי הוא עמק חפר - שם יש קבוצה אחת גדולה בה יש טווח גילאים רחב, מתכנסת בגן ציבורי גדול והיא לא מזמינה משתתפים חדשים. לי ידוע על אנשים מהאזור שפשוט אין להם לאן ללכת והם נוסעים רחוק מאד בשביל מפגש. יש גם מעין קבוצה קטנה של ילדים צעירים יותר שהתגבשה - וגם היא לרוב נוסעת רחוק יחסית למפגשים עם ילדים נוספים. יש כנראה ויכוח פנימי בקבוצה הגדולה אם לאפשר או לא כניסה של משתתפים חדשים. בכל מקרה, באזור הזה אין לאנשים כמעט ברירה (רק ליסוע רחוק..) - שלא כמו בתל אביב.

שליחה על ידי עדי_ל* » 04 מאי 2009, 10:08

מי שמעוניין להכיר משפחות בחינוך ביתי והתכוון להגיע היום ל"ראש ציפור" :
הקבוצה שינתה יעדה למעוז תל אביבי הזוי אך מפתיע: דיזנגוף סנטר
לא לקחנו ברצינות את האזהרות על הרוחות החזקות, ונראה שעלול להיות לא נעים היום בחוץ אז למי שמעוניין, נהיה היום בדיזנגוף סנטר. ניפגש ברחבה התחתונה באיזור המקשר בין הסופר פארם וטויז-אר-אס.
כשאנחנו הולכים כמיפלט במזג אוויר גשום או רוחני במיוחד... אנחנו מביאים "כלי תחבורה" שונים כמו קורקינט או אופניים והילדים רוכבים ברחבה - הגדולה והריקה באופן מפתיע.
להתראות... בחלק האפל של הסנטר

טל. של אחת האמהות: אפרת 052-8313037 begin of the skype highlighting 052-8313037 end of the skype highlighting

כפי שעלה בדיון, גם אנשים מתל אביב, ר"ג, פ"ת והשרון נוסעים רחוק כדי להצטרף למפגשים גדולים ופתוחים.
אבל יש בתל אביב מפגש קבוע בכל אחד מימות השבוע! עד כדי כך שאין יום למפגש נוסף של סיורים שמנסים לארגן!
אני פשוט לא מבינה מה זה עניינכם אם בנוסף ל-5 מפגשים השבועיים הקבועים (!) יש 3-4 משפחות שנפגשות לבד?!?!

שליחה על ידי ג_ל_י* » 04 מאי 2009, 12:14

להבנתי המקום היותר בעייתי הוא עמק חפר ... לי ידוע על אנשים מהאזור שפשוט אין להם לאן ללכת והם נוסעים רחוק מאד בשביל מפגש.
אני מוכנה להרים את הכפפה ולארגן מקום מפגש. אבל לדעתי הבעיה היא שפשוט אין מספיק אנשים. אם היו אז כבר היתה מתגבשת קבוצה. למשל בפרדס חנה שאמורה להיות שופעת במפגשים, אין אפילו מפגש אחד של חינוך ביתי.

יש גם מעין קבוצה קטנה של ילדים צעירים יותר שהתגבשה - וגם היא לרוב נוסעת רחוק יחסית למפגשים עם ילדים נוספים.
אז בהחלט אפשר להתגבש לכלל מפגשים מסודרים באיזור.

יש כנראה ויכוח פנימי בקבוצה הגדולה אם לאפשר או לא כניסה של משתתפים חדשים.
אני חושבת שתמיד אפשר להצטרף, כל שצריך לעשות הוא ליצור קשר עם אחד מחברי הקבוצה ולהגיע דרכו. לא מסובך!

בכל מקרה, באזור הזה אין לאנשים כמעט ברירה (רק ליסוע רחוק..) - שלא כמו בתל אביב.
אז הנה, יש ברירה. מישהו מכיר גן שעשועים שווה ביותר באיזור עמק חפר, כזה עם צל, מתקנים מעץ, דשא וכו'?

_להבנתי המקום היותר בעייתי הוא עמק חפר ... לי ידוע על אנשים מהאזור שפשוט אין להם לאן ללכת והם נוסעים רחוק מאד בשביל מפגש.
אני מוכנה להרים את הכפפה ולארגן מקום מפגש. אבל לדעתי הבעיה היא שפשוט אין מספיק אנשים. אם היו אז כבר היתה מתגבשת קבוצה. למשל בפרדס חנה שאמורה להיות שופעת במפגשים, אין אפילו מפגש אחד של חינוך ביתי._

יש את הקבוצה הצולעת שלנו... אם אנחנו נחשבים. אולי לא זוהרים/אליטה/פרדס חנאים סלבריטאים וכו' במיוחד אבל קיימים ודופקים שעון פעמיים בשבוע.
מכילים משפחות מנתניה ועד חדרה (כל מה שבדרך).

שליחה על ידי ג_ל_י* » 04 מאי 2009, 14:08

יש את הקבוצה הצולעת שלנו... אם אנחנו נחשבים. אולי לא זוהרים/אליטה/פרדס חנאים סלבריטאים וכו' במיוחד אבל קיימים ודופקים שעון פעמיים בשבוע.
כנראה שההתמדה משתלמת, בעוד כמה שנים גם אתם תהיו נחשקים, תהיו אמהות לילדים גדולים בחינוך ביתי ותתלבטו או לא אם לפתוח את הקבוצה או לסגור אותה.
בכל אופן צריך מקום מפגש נח ואטרקטיבי, גן שעשועים עם משטח גומי שעם הוא לא! צריך מקום כזה עם צל, מתקנים מעץ, דשא וכו'?
חבל שבאיזור שלנו אי אפשר לחבור לקבוצה מנוסה פתוחה וקיימת, זה באמת צורך קיומי למשפחות חינוך ביתי בתחילת הדרך. צריך להתחיל לסלול את הדרך, כפי שהקבוצות הקיימות עשו.

שליחה על ידי באמת* » 04 מאי 2009, 14:29

אין לי מילים יפות להגיד על ועדות קבלה.
יש לך מילים יפות באופן כללי?

זה באמת צורך קיומי למשפחות חינוך ביתי בתחילת הדרך.
שטויות, זה לא צורך קיומי - זה סתם נחמד.
חינוך ביתי עושים בבית, כל הדיון כאן הוא על אלה שלא מעוניינים בחינוך ביתי אלא מעוניינים במסגרת שלא תהיה בית ספר ומאמינים שאפשר לכפות על מי שעושה חינוך ביתי או מי שנפגש עם חברים - להיות כסרח עודף שם.

וואוו! איזה דף!
תגידו? גם במפגשים אתן מדברות ככה?

יש לך מילים יפות באופן כללי?
שטויות, זה לא צורך קיומי - זה סתם נחמד.

אם אכן יש ועדת קבלה אני יכולה להבין את זה שיש כאלה שלא רוצים אנשים שמתנהגים ככה בסביבתם

באמת,
חינוך ביתי עושים בבית, כל הדיון כאן הוא על אלה שלא מעוניינים בחינוך ביתי אלא מעוניינים במסגרת שלא תהיה בית ספר ומאמינים שאפשר לכפות על מי שעושה חינוך ביתי או מי שנפגש עם חברים - להיות כסרח עודף שם.

דברייך מזכירים לי את קול אחר -

_המפגש הקבוצתי מספק חוויה של קבוצה חברתית שמפגש פרטני אינו מסוגל לספק.

זו הבעיה עם המפגש הקבוצתי.
את מעלה תפישות בית-ספריות, כמו כל הדף הזה.
תתבוננו טוב ותראו שהניסיון לבנות מסגרת חיצונית היא הבריחה לבית הספר._

כשליש הכניסו את הילדים למסגרות,

באמת ו קול אחר - הדיון מתייחס לצרכים מאוד ספציפיים - אין אמת אחת ולחינוך הביתי פנים רבות.

שליחה על ידי באמת* » 04 מאי 2009, 19:57

באמת ו קול אחר? - הדיון מתייחס לצרכים מאוד ספציפיים - אין אמת אחת ולחינוך הביתי פנים רבות.
גם בבית,
דברייך מזכירים לי את רוב הכותבות כאן בדף.

ולעניין האמת האחת, תראי, אני יודעת שכל משפחה בחינוך ביתי נוהגת אחרת לגמרי ממשפחה אחרת, זה בדיוק מה שאני אומרת, שבגלל שיש פנים רבות המפגשים לא כל כך חשובים, שבגלל שיש פנים רבות - זה לא נכון לקבוע שהמפגשים הכרחיים, או הם צורך הכרחי או כל קביעה אחרת.

אני ראיתי כבר איך כאלה שמחליטות על חינוך ביתי ומתקשות להיות בבית עם הילדים - מהר מאוד מחפשת פתרונות בחוץ. הדף הזה מאשר את זה במידה רבה.
ואני גם חושבת שמפגשים פתוחים כל השבוע או תנאים שיעודדו חינוך ביתי זו טעות גדולה.
אין הנחות בחינוך הביתי, וגם אם יהיו כל יום מפגשים פתוחים - זה לא יהיה יותר קל. זה יהיה יותר קשה, התסכולים לא יעלמו, הם רק יודחקו.

אני לא חושבת שיש להיפגש יותר מפעם בשבוע במסגרת של קבוצה, ואם אפשר גם פחות מזה, וזה נכון בעיקר לאלה שהן בתחילת הדרך.

באמת,
את אומרת שאת חושבת שילדים לא צריכים חברת ילדים אחרים?