נכנסת להריון כי רצית עוד הריון ?
קצת מסובך, ונשמע קצת הזוי. ידעתי שאני הולכת להכנס להריון. פשוט ידעתי. עוד לפני שנכנסתי להריון. עוד לפני שבכלל הופיע הפס השני. עוד לפני האיחור. פשוט ידעתי.
אם רציתי? כן. אני מאוד רוצה עוד ילד. אבל זה גם קצת מוריד ממה שאני יכולה לתת לגדול. אני יודעת, הוא לא יוכל להשאר לבד, ויצטרך להבין שהוא לא לבד בעולם, אבל אני גם רואה שהוא מסתדר בלעדיי, ואני לא מוצאת סיבה לא להסתדר עם שניהם, לדוגמא לשבת לידו ולהניק/להרדים/לפשפש את התינוקי, בזמן שהגדול משחק, בזמן שקוראים סיפור.... ואפשר לחבק שניים. זה לא גורע. יש מנשא, כדי שהתינוק יקבל חיבוק, והידיים יהיו פנויות ללטף ולפנק גם את הגדול. מה שכן, אני גם מאוד מאוד מאמינה, וגם מקווה, שעד אז הוא יקבל מספיק בטחון שאמא אוהבת, ואמא כאן ולא הולכת לשום מקום, כדי שלא יהיה לו משבר מאוד קשה של נטישה אחרי הלידה. אני יודעת שיהיה משבר, השאלה כמה הוא יזעזע אותנו. אצטרך לבנות יסודות חזקים לקומה הנוספת. מתחילה כבר עכשיו.
והוא ישאר בבית, מקווה מאוד. לא רוצה שילך. אני מניחה שאצטרך עזרה- איזו הפוגה פעם ב..., בשביל השפיות והשקט והכוח. אבל לא שילך. אני אמא שלו, אני אתן לו מה שהוא צריך, גם אם זה אומר שקצת פחות ממה שקיבל עד עכשיו. עדיין, גם הקצת פחות הזה יותר טוב בהמון ממה שיוכל אולי לקבל בגן.
שלא תחשבי, שאני מכוונת לזה שכרגע את יכולה לעשות איזה שינוי במצב ההריוני שלך
אין סיכוי בכלל. ההריון כאן וישאר, ואעשה כל מאמץ שלא יקרה לו דבר.
משתדלת לנשום עמוק. להרגע, להשקיט את המחשבות.
הולכת לאכול.......
