השבט החדש בנווה איתן

סגרתי את וילון חדר השינה ללכת לישון וראיתי את האור החדש שהותקן היום אצל מאיר ונעמי בחוץ.
זאת באמת חוויה יוצאת דופן לראות שכונה בלב הקיבוץ, שהיתה מדרכות חשוכות והריסות
של בתי ילדים לשעבר,מקבלת חיים.
קשה להאמין שהמשפחות פה השכילו לראות מתוך הקירות החרוצים,קורי העכביש הכבדים,הריצפות הגלייות,והצבע המתקלף(שלא נדבר על הליכלוך והאבק משנים),
את הבתים שיכולים להתגלות מתוך ולהיות שלהם.
המשפחות פה אשכרה מאושרות על האפשרות שניתנה להן לבתים מרווחים ונעימים.
כל משפחה שנכנסת לביתה החדש שופכת אור נוסף על המדרכות.
איזה יופי.
תודה לאל שאפשרנו לעצמנו.

גם אני מרגישה כמו מיכל-מי שרוצה עושה, איך שהיא עושה ובמה שנכון לכל אחת לעשות ...וככה זה תמיד יוצא הכי נכון והכי טוב.לא רק באופן אישי אלא גם שבטי,סביבתי,מרחבי ,ארצי,כלל יקומי...

וגם,התרומה שאני נתרמת מכל אחת ואחד פה.היא פשוט אדירה...
למשל אחרי שסיימתי את הרכבת שרותי הקומפוסט והתחלנו להשמיש אותם היה ריח די חזק שלא הצלחתי למגר גם לא ע"י הוספת עוד חומר אורגני.יכולתי לעשות נסיונות שונים אבל קראתי ליובל ,עמדנו צפופים בתא הקטן,יובל ריחרח ,הביט,ואמר צריך להחליף את חומר הכיסוי...וכך היה ברגע ששיניתי את חומרי הכיסוי-הריח נעלם.והשלום והשלווה חזרו לשכון בביתי...
או כבר זמן רב אני בעינין תנור בוץ גדול בחוץ להכנת פיצות וכאלה. אני יודעת פחות או יותר את הרעיון הכללי אבל אף פעם לא ניסיתי להכין בעצמי -וזה כל ההבדל.הסתכלתי קצת באינטרנט אבל לא מצאתי ממש הוראות מפורטות-יותר על אנשים שניסו ומספרים על הבעיות שנוצרו להם ולא כל-כך איך לפתור אותם.
אז הלכתי לדנה וכפיר ישבתי בצל ביתם וקיבלתי הרצאה מפורטת על איך, ממה, כמה...בקיצור הכל...נראה לי שאחר הצהרים נתחיל-צריך קודם כל להשרות את האדמה במים-ידעתם?

סיגלית, איזה יופי!
אז אפשר להשמיש סוף-סוף את הלבנים היפות שהילדים הכינו לפני עידן ועידנים, לפחות 3 חודשים...

לא בטוח,מיכל-את זה צריך לשאול את צחי...נראה לי שיש לו תוכניות משלו לגבי הלבנים...
בכל אופן הבאתי אבנים לחלק התחתון של התנור(תא הבערה).לגבי החלק העליון (תא האפיה)אפשרי גם ללא לבנים או אבנים-רק בוץ עם קש.

לצפות בהדגמת בכורה שלהפקת גז מחרא
ביוגאז, הבנזוג אומר שממש בקרוב יצטרכו לעבור לשיטות יותר ויותר טבעיות הן להפקת אנרגיה והן לאגירת אנרגיה לטווח רחוק. בינתיים הרגשנו לרגע חלק מתנועה להתעוררות אקולוגית, בחצר ליד מיכל ענק עם צינור צהוב פולט גאז.
למרות החום הכבד (40 מעלות בצל) היה נעים לבקר וגם לגלות את הפוטנציאל בשכונת החינוך הביתי הזו. היינו בנווה איתן לפני שנה בערך. הסתובבנו רגלית בקיבוץ והרגשנו קיבוץ עצוב, עזוב, לא ראינו ילדים כמעט.
היום הגענו, ראשית למרכולית לארטיק, וישבנו קצת בצל ובחמש דקות עברו כמה ילדים על אופניים ועוד איש עם ילד על אופניים. אמרתי לבנזוגי שהחיים חזרו לזרום בעורקי הקיבוץ הזה. הטיול הרגלי בשכונת החינוך הביתי הראה לנו הרבה תיקווה. איך כל מיני ביניינים עזובים הופכים לארמונות פאר מעשה תושביהם המיועדים. איך כל משפחה מתאימה לעצמה את הבית כמו כפפה ליד. חופש שכזה אפילו בבניה של הרחבה או שכונה נדיר ביותר. והחופש הזה מעניק אופי אמנותי, התחשק לי להתהלך עם מצלמה... אולי בפעם הבאה. כבר מתגעגעת.

מאוד מאוד חשוב בעיני לציין שההרחבה האקולוגית בנווה איתן היא אינה הרחבה למשפחות חינוך ביתי בלבד.למרות שגם ילדינו בבית ואנחנו מאוד נהנים מאיכות החיים החדשה הזאת של קהילה.והחיים שאנחנו בנינו לעצמנו בכך ששיפצנו בקיבוץ הם על מנת ליצור לעצמנו אורך נשימה לקראת הפרויקט הגדול יותר-בניית הבית המיוחד שלנו על השטח.בכוונה להשאיר אחרינו ערך מוסף (הבית ששופץ)לקיבוץ. חשוב לי לציין זאת בשביל משפחתי וחברינו שהולכים לקראת מטרה ברורה ומגובשת ומחכים בקוצר רוח לקבלת שטח האדמה שלנו.

די מדהים לראות את השכונה הזאת מתפתחת, מבנים שעמדו שוממים יותר מעשור קמים לתחיה, אפילו פנסי תאורה אין ברחובות האלו בגלל שבמשך שנים בכלל לא היה צורך בהם. אחת מזקני הקיבוץ אמרה לי שהיא כל כך מתרגשת לראות את זה קורה, ובכלל בשבילם לראות ילדים רצים ומתרוצצים ברחבי הקיבוץ אחרי שכל הבנים עזבו, זה מאוד מרגש.
לדעתי הערך המוסף של הקהילה האקולוגית הזאת היא-הפרחת השממה האנושית- גם לנווה איתן וגם לעמק כולו. לא נשארו הרבה צעירים, אנשים עוזבים כי אין בשביל מה להשאר. מכיוון שבאנו הנה ליצור קהילה ולא עוד הרחבה אז כל הגישה החברתית שלנו היא של פתיחות. אני מאמינה שכאשר נוסיף ונגדל נוכל ליצור יותר ויותר פרויקטים שישתפו את אנשי הסביבה.
כבר מדברים על פאב, על סדנאות תנועה ומודעות, על מסיבות למשפחות, ועוד רעיונות. בנתיים רובנו הורים לילדים כך שזמננו הולך בעיקר לשם, לכן כמו שכבר אמרו כאן מי שרוצה לבוא ולתת מרעיונותיו ומעצמו מוזמן ביותר.
את הכפר שנבנה על שטח ההרחבה אני רואה ככפר לדוגמא . אם נצליח לבנות כפר שיהיה על טהרת האקולוגיה, מבנים מחומרים ממוחזרים, אנרגיה ירוקה, השקעה בבידוד עם מינימום צריכת חשמל, מים,גז וכו' במקום שנחשב קשה כל כך, אז המקום יהווה השראה לפרויקטים נוספים. אני מאמינה שאולי אפילו נוכל להשיג תמיכה כלכלית לרעיון הזה מבחוץ.
דרך אגב- זאת הסיבה העיקרית שצחי ואני כאן, אפשר לקרוא לזה- ציונות במאה 21. האפשרות להגשים את החלומות המשותפים לחלקנו ולחיות עם אנשים שמאמינים באותו חזון -זוהי המשמעות של קהילה . ומעל הכל לאפשר לילדים שלנו חיים במציאות שפויה ומתוקנת.

לילה, כל הכבוד, יפה אמרת!

ספרתי עכשיו שגרות כאן 10 משפחות בחינוך ביתי ועם עוד 2 שעוד מעט יעברו נהיה 12! נראה לי שזה שובר שיא ארצי של קהילה בחינוך ביתי- לא? וזה בלי לספור כמובן את המשפחות בחינוך רגיל ועוד זוגות ורווקים שהם חלק בלתי נפרד מהקהילה והשבט שלנו. תחושת גאווה...

בשבוע הקרוב יהיו שני אירועים: ביום רביעי נקיים מפגש של כל החתומים לבחירת נציגי מנהלת ודיון בקשר לנושאים שונים המצריכים הסכמה כללית. בשעה 20.00 כנראה במועדון ילדים.
חמישי- מסיבת סוף הקיץ בבריכה של נווה איתן. נפגש ב 16.30 לשחייה וארוחה ( כרגיל כל אחד מביא משהו לאכול וכלי אוכל).
ב 17.30 נארגן משחקי חברה ותחרויות לגדולים וקטנים, רעיונות יתקבלו בשמחה ואולי גם ריקודים.
ב 19.00 נקרין סרט לכל המשפחה, כרגיל נצא משלחת של ילדים לספריה ונבחר סרט. לי בא- כיפה אדומה הסיפור האמיתי.
אני חושבת להזמין את כל הקיבוץ לערב הזה וגם את המתענינים שרשומים בטלפון אצלי, כמובן גם את החתומים (בגלל זה המפגש והמסיבה סמוכים), גם מתענינים מכאן שרוצים לנצל את ההזדמנות ולבוא לפגוש הן את הקהילה ואת הקיבוץ מוזמן ביותר.
זו מסיבה פתוחה אז תזמינו את מי שבא לכם. כולם מוזמנים.

בלאגן-קצת התלהבתי על הבוקר אבל מסיבת יום חמישי לא יכולה לקרות, יש אזכרה למשהי בקיבוץ בחמישי בערב ויש מצב שהבריכה תהיה סגורה עד אז. מה אתם אומרים על מחר. נכון התראה קצרה אבל זה מחר או כלום.
עכשיו אני בסיפריה אז אני אבחר סרט ואם כל הגורמים יאשרו אז מחר. טוב?

שמח כאן מסתבר. קהילה מורכבת מפרטים, כל אחד מאיתנו מייצג רק את עצמו ואת דרכו, כולנו דומים ושונים אחד מהשני, וכל היופי בקהילה וזה אפילו חלק מהתקנון מתיישבים שחותמים עליו עם החוזה-שאיש באמונתו יחיה. יש בינינו דתיים ויש חילונים, יש בחינוך ביתי ויש ממשלתי, יש משפחות עם 4 ילדים ויש עם אחד ואפילו עם כלום, יש בינינו מעשנים ויש מתעבי עישון, יש צעירים מאוד ויש מבוגרים למדי.
אין לנו בעיה עם כלום, החוכמה היא לחיות בהרמוניה כמה שאפשר ולקבל את דרך האחר או להמנע ממפגש אם אין ברירה.
לדעתי אם באים ממקום של הקשבה וניסיון להבין אז אין מקום לכעס. אל תדון אדם עד שתגיע למקומו- אמרו חכמינו ומתו, אנחנו רק צריכים לחיות את החוכמה.

דרך אגב מחר ב 16.30 מסיבת סוף הקיץ. כ ו ל ם מוזמנים.

אני קוראת עכשיו ספר שנקרא: בודהיזם לאימהות/שרה נפתלי. ממליצה לכולנו. עיקר דבריה הם שילדינו הם המורים הרוחניים הכי טובים שלנו ומעמידים אותנו בשעורים הכי קשים. ומכאן הייחוד של הקהילה שצומחת לה כאן: קשה להיות הורה (בעיקר אמא) בחינוך ביתי ללא עבודה עצמית של מודעות. מי יותר ומי פחות...
בכל אופן- ספר מומלץ!

סיגל- אפשר להיות הבאה בתור בספר- נראה לי שאם לא יכנס פן רוחני באמהות שלי אני אגנב סופית. נכון שחודשים את מסבירה לי שהם המורים הכי חשובים בחיים שלנו אבל מאוד קשה לי לקבל את המקום הזה של הכלת כל מיני מצבים מטורפים בג'וב הזה. אולי אם הספר מביא דרכים לתרגל ולראות דברים אחרת הוא יכול לעזור.

כל מי שלא בא למסיבה הפסיד, היה כיף משהו משהו, עכשיו כשנסגרה הבריכה נצטרך למצא מקום חדש לסרט וארוחה, אז אנא לחשוב ולהודיע ,וצריך לעשות את המשחקי חברה לעיתים יותר קרובות ,הילדים נהנו כל כך ואני ממש השתנתי מצחוק.

נראה לי שב-24 או 25 לחודש נתארגן ליום יצירת כרטיסי ברכה במועדון הילדים. אפשר לאסוף בינתיים כל מיני דברים להדביק,ורעיונות.

ננסה גם לארגן סרט וארוחה לפני החגים, אז בטח רובנו נתפזר לאיזה חודש. רגע אחד, ירח מלא זה מחר. רוצים ארוחה משותפת או שקצת הגזמנו. אם מתאים אז כרגיל אלינו בחצר אחרי שקיעה. רק תודיעו לי ואני אשלח אסמס למי שצריך. כרגע אני ליד הכנרת בלי החבר'ה, נשארתי כדי ללכת עם חברה למופע של מוסיקה אירית בקיבוץ אפיקים. אחזור מחר כנראה

הערב תשודר בערוץ 10 כתבה שצילמו עלינו-כאן בנווה איתן.מוזמנים לצפות בין השעות 20.00 ל-21.00 (בחדשות).

אפשר לינק?

חשבתי שאחרי החגים אפשר לפתוח את שעריו של "בית הספר" שלנו- בית ספר לחיים של השבט החדש בנווה איתן. כרגע יש הצעה של בועז ללמד היסטוריה והצעה של יהודה ללמד פרשת השבוע בימי שישי בבוקר. אני אשמח להעביר סדנת אמנות או יצירה או משהו כזה (אפשר גם תנועה). אם יש עוד שמעונינים ללמד וללמוד-קדימה.

ראיתי (את מה ששודר בערוץ 10). היה ממש נחמד לדעתי. תאיר היתה מקסימה מאוד.

הכתבה בערוץ 10

http://news.nana10.co.il/Article/?Artic ... 77&sid=126

How I wish I could be there with you

ראיתי את הכתבה. הפריע לי שהכניסו פנימה את הציצים מחוצלארץ ואת הקקי מחוצלארץ. מה זה קשור? בשביל הפרובוקציה?
סה"כ יצאה כתבה יפה, הילדים מאושרים, תאיר מלכה ומהממת (נשיקות את מדהימה!) כל אחת מהנשים שדיברה הראתה עולם פנימי שלם ומעניין (ושונה, מה שיפה שכול אחת שונה- זו לא איזה אידיאולוגיה חד משמעית). רואים שכייף לכם. הילדים שלי התרגשו לראות את החברים שלהם וישר התגעגעו נורא:-] התאפקתי לא להתקשר להגיד שהיה מקסים.@}

איזו כתבה יפה. ממש עושה חשק להצטרף אליכם.

איזו כתבה יפה. ממש עושה חשק להצטרף אליכם
או לפחות לבוא לבקר. מקבלים מבקרים בחינוך ביתי שאתם ממש לא מכירים?

אני גם שמחתי לראות את הכתבה עלינו, אני מוכרחה להגיד שממש פחדתי, במדיה יכולים לעשות מאיתנו מה שהםרוצים, מג'נונים, כת, כל מה שמוכר. אבל נסלי ברדה עשתה עבודה יפה ומפרגנת. אהבתי את המראוינים מהקיבוץ.
גם שם הכתבה היה מוצלח, היא שיחררה את עינין השבט כי היא הבינה שהביטוי לא מוסכם על כולנו.
ילדת טבע- כולם מוזמנים לבקר ורק שתדעי שרוב האנשים בקהילה לא הכירו אחד את השני לפני שהגיעו לשם.
לא ציינו את זה בכתבה אבל רובנו שם כדי לבנות את הבתים שלנו בהרחבה של הקיבוץ בקרוב, הדגל שלנו הוא אקולוגיה ופתיחות ולא חינוך ביתי, יש בינינו גם ילדים שהולכים לבתי ספר וגנים והם לגמרי חלק מהקהילה. אנחנו לגמרי מזמנים אלינו אנשים מכל הסוגים והגילאים שהדגש בחיים שלהם שינוי והשאיפה ליצור קהילה תומכת ומגוונת שמקבלת ונחספת לכל מיני דרכי חיים. בצילומים לכתבה נאמרו הרבה דברים, היה להם כ 6 שעות של חומר מצולם ומה ששודר הוא כטיפה בים. לכן הדרך שלנו ומה שקורה כאן הרבה יותר מורכב ועשיר מזה מן הסתם.

איזו כתבה יפה. ממש עושה חשק להצטרף אליכם

היה לי מאוד מעניין ליראות את החיים בחינוך ביתי קהילתי, דרך עיניים קונבנציונאליות...
"לא בקבוקים, לא מוצצים, לא חיתולים..."
לרוב האנשים זה פשוט הכי מטורף...

אותי זה פשוט מדהים אותי...

מאוד מקומם בעיני האופן שבו השחילו את התמונות על האם המניקה עד גיל חמש, וגם את התמונות של הקקי על הריצפה....
קשה היה להבין שמדובר על נשים ממקום אחר.
ממש הטיה היתה שם.

וסיגלית,
מאוד אהבתי את מה שאמרת שם על הנשיות החזקה והפמינסטית. מאוד התחברתי לזה.
וגם לנושא של המבוגר לצד הילדים.
וביכלל היה נחמד ליראות איך גדלתם. במיוחד רואה...

הערב "סרט ארוחה" של יום חמישי היה מדהים!! מזמן לא נהנתי לשיר ולתופף ככה.

אלוהים! נווה איתן מזמן מוזיקאים. אנא שלח לנו כמה מוצלחים, מהסוג שנשאר. בתודה מראש...

היה קסום, למחרת גם הגיע קצת גשם וגם פז ילדה בת בשעה טובה. לי הרגיש שמשהו נפתח, היה חסר לי ערבי שירה מסביב למדורה, החיים נהיים יפים יותר ויותר אני ממש ב high מאז. מתאים לי ביותר שפעם בשבוע-שבועיים נפגש לשיר. היה נחמד ככה שהילדים בצד עם הסרט בפול ווליום ואנחנו במוסיקה בפול ווליום ואף אחד לא מפריע לאף אחד.
סיגלית-המיקום של הבית שלך מעולה, כל חברי הקיבוץ רחוקים מספיק בשביל שלא יפריע להם.

חשבתי שאחרי החגים אפשר לפתוח את שעריו של "בית הספר" שלנו-
אשמח ללמד ג'אגלינג או תנועה או הכי טוב את שניהם ביחד.

המון זמן דיברתי על ערבי ריקוד חופשי, אולי אפשר להתארגן על איזה ערב כזה בקרוב. האמת יש דיבור על סוכות לארגן הפנינג בקיבוץ. מסיבת ריקודים ועוד כל מיני רעיונות, אחרי החג כדאי להפגש לארגן ולהודיע.

כל מי שמתכנן לבקר אתנו בקרוב, תשריינו לכם את הימים הראשונים של סוכות (ככל הנראה), יהיה מעניין.

תודה תותית.
ותסלחי לי שאני לא יודעת ומכירה אבל נשמע שאת כן.תני סימן...
ולילך-נכון ש
_הדגל שלנו הוא אקולוגיה ופתיחות ולא חינוך ביתי אבל בואי נודה על האמת -רוב המשפחות שמתגוררות כרגע בנווה איתן ושייכות לשבט הן חינוך בייתי!
מה לעשות-ודיברנו על זה-שאנשים שחושבים אקולוגית הם אנשים שחושבים פעם שניה על עוד כמה תחומים בחיים-תזונה,בריאות וכמובן חינוך...

אם אפשר להוסיף,
אנחנו פה רק בגלל קהילת החינוך הביתי (הפתוחה והאקולוגית!)...
היא תומכת, אוהבת, כאן ועכשיו, חלק בלתי נפרד מן הזרימה שלנו ועם זאת אינה גורעת מן הפרטיות והיחודיות שלנו כמשפחה.
אקולוגיה אפשר גם במקומות אחרים, לרב בעיר.
נמשכנו מאד גם לרעיון של הדונם הנוסף לחקלאות זעירה אך לא היינו נשארים אם זה היה הדבר היחיד שמבדיל בין הרחבה זו לאחרות.

ואם יותר לי להצטרף ולהוסיף לגבי עניין החינוך ביתי והקהילה... שמתם לב איפה אנחנו כותבתות את הבלוג הזה? לילך- לא סתם הבלוג הזה צמח כאן . באתר הבית של המחנכים מהבית. ומי שלוקח בו חלק הוא מי שרוצה לחיות בחברת משפחות נוספות המחנכות מהבית. וכמובן שגם אנשים אחרים מוזמנים...

ואם יורשה לי להצטרף ולהוסיף עוד-לגבי עינין אחר...
שנה טובה ונפלאה לכולנו
שנה של עשיה טובה מחשבה טובה והרבה הרבה אהבה.

נכון שרובנו הכמעט מוחלט בחינוך ביתי-כולל אני, אבל פשוט היה לי חשוב לציין שהקהילה פתוחה גם לדרכים אחרות ואנחנו לא מגבילים אך ורק לחינוך ביתי, מה שגם אין לדעת אם עדיין נדבוק בדרך הזאת לעולם ועד, הרי תמיד יכול לקרות שנשנה את הדעה או שהילדים בעצמם ירצו יום אחד ללכת לבית ספר, טבע עדיין קטן אבל קרוב מאוד היום שהוא יהיה אחראי לדרכו.
נראה לי גם שהייתי מאוד רוצה שיהיה בקהילה שלנו עושר של דרכי חיים, אחרת אולי נרגיש קצת כמו עדר, שטנצים תמיד הגעילו אותי. ואין על לחיות בהרמוניה למרות השוני. מקווה שנצליח!

סיגל-היום קניתי לי את בודהיזם לאמהות והטיפול של אריאל-הטיפת ארניקה הפיצקית-חוללה בי פלאות, אני מרגישה קלה, נקיה ושלווה כמו שלא הייתי מימי. הלוואי וזה ימשך, זה פשוט עונג צרוף לחיות ככה. את חושבת שיש לזה תוקף וזה יעבור בקרוב? -סליחה- יודעת שלא קשור אבל מרגישה בבית.

ואם אני כבר כאן- אז שתהיה לכולנו שנה מדהימה. שנגדל, נאהב, נצליח, נתמלא ונעוף קדימה אל האור.
הלוואי שיירד הגשם וימלא אותנו עד תום ונהיה מאושרים ובריאים. אמן.

אהלן,
נווה איתנייות,צריך להעלות את סוכות לסדר היום ,הדרישה וההיתענינות רבה.גם מחוץ לגבולות הבלוג.
היה דיבור על סוכה מרכזית בשכונה, משהו בין השורות המקבילות יובל ופז לנעמי ומאיר,בעיני אפשר לבנות סוכה מרכזית מרווחת ומסביבה עוד פינות זולה ערסלים מחצלות וכולי, משהו מרופד ונעים ולהזמין את האושפיזין.מי שירצה לשים אוהל סבבה מי שבא לחד יומי גם סבבה, נארגן מוסיקה ,מדורה ,תיפופים ומה שבא.
ברור שצריך לתאם ולעדכן את הקיבוץ,לא תהיה בעיה.
יכול להיות אחלה הפנינג וקידום ההרחבה.
בקלילות אנחנו מרימים מתחם כזה,אבל צריך להתחיל.
מה נראה לכן?או לכם?
יכול להיות שאזור טוב למתחם ,בין רועי ודניאלה ליד שנייה ,אזור מרווח ולא צמוד לאף בית!?

יכול להיות שאזור טוב למתחם ,בין רועי ודניאלה ליד שנייה ,אזור מרווח ולא צמוד לאף בית!?
נשמע סבבה.
בהחלט צריך לדבר עם הקיבוץ שגם מארגנים סוכה מרכזית ולראות איפה הם רוצים ואולי כדאי לשלב.

אני מקדמת בנתיים את הלימוד הקהילתי שלנו (רק לא לקרוא לזה ב"ס:-)
תאיר הסכימה לפתוח קבוצה של מבוכים ודרקונים פעם בשבוע.
חגי אולי יכים ללמד אותנו NLP
כאמור בועז היסטוריה
אני מתלבטת בין ציור וכד' לבין תנועה.
הלה תנסה לארגן לנו חוג מוזיקה
ומכל מי שרוצה להצטרף ללימוד -בתור מורה או תלמיד- מוזמן. גם לא מהשבט.

מה קורה בסוכות?

אהלן
גמר חתימה טובה,ושנה טובה.
אני רואה את השאלה על סוכות עומדת לה כך בלי מענה ואני יכולה לומר באופן כללי שמחר אנחנו מתחילים לבנות סוכה והכוונה היא גם לכך שבאמת יגיעו אורחים בסוכות ויהיה מקום מרכזי,מוצל,נעים ומזמין, שנוכל להתאסף בו כולנו.תהיה סוכה,מדורה,קפה ותה,אושפיזין ושמחת חג.כמו שאני מכירה אותנו בטח באופן ספונטאני יהיו ניגונים,ארוחות משותפות אולי,בכל מקרה הסוכה פתוחה ומזמינה.נשתדל גם סביב הסוכה ליצור אוירה נעימה של אזורי ישיבה, מחצלות,מזרונים,ערסלים.
סביב האזור בו אנחנו מתכוונים לבנות את הסוכה יש גם אפשרות לשים אוהל אבל אין ממש שירותים ומקלחות.
גם בלי תאום אני מאמינה שמתענינים שיגיעו ימצאו את עצמם,אותנו,לא תישארו לבד.
אולי כדאי לידע את לילך על תוכניות לינה-כדי שנוכל להיות בקשר עם הקיבוץ לגבי זה.
זהו פחות או יותר,בפשטות. אז נתראה

שלום לכולכם! רק קפצתי להגיד שוב, תודה על האירוח. היה נעים (אם כי חם מאוד בשמש...) ומזכירה שנשמח לבוא לבקר שוב אז אם מישהו מכם מעוניין בהחלפת דירות מתישהו (אנחנו בחדרה) או שמירה על הדירה בזמן שאתם לא נמצאים אז אנחנו נשמח. אני בדפבית כמובן.

בשישי בבוקר בנינו סוכה לתיפארת! הילדים הכינו קישוטים, הגברים דפקו מסמרים ויצא אחלה! היום בבוקר המשכנו באופן ספונטני בקישוטים ואירגונים ובאמת נראה לי שיהיה שמח כאן בסוכות. אני שוב מתרגשת מהחזון שלי שמתגשם לי מול העינים (הקטע עם "לחגוג ביחד את חגי ישראל"). אה- ואם נכנסים לכאן מידי פעם דוסים אז לידיעתכם נווה איתן עלה שוב על המפה בתור הקיבוץ הראשון והיחידי (עד כמה שידוע לנו) שיש בו 2 בתי כנסת. הבית כנסת של הקיבוץ הוא רפורמי (או קונסרבטיבי- חלוקות הדעות) והחבר'ה שלנו הרימו בית כנסת למהדרין במיבצע בזק לפני יום כיפורים. לצערי לא נכחתי בתפילות אבל הבנתי שהיה חזק מאוד וצפוף מאוד. בקיצור- דברים קורים...
אה- ועוד משהו שניזכרתי שסיגלית בנתה היום דום (כיפה גאודזית) מדהים אבל אולי אשאיר לה לכתוב על זה.
ועוד נזכרתי אחד: אנחנו שוב בכותרות בשישי הקרוב בעיתון "הארץ". לכל מי שרוצה לפגוש אותנו גם מעל גבי העיתון.

לילך, הילה, הגברים שאיתן, וכל מי שפגשנו ביום שבת - רציתי להודות שוב על האירוח הלבבי. נהננו מהמקום ומהאנשים. הבנות לא רצו ללכת... חג סוכות שמח ואולי נבוא לבקר שוב בקרוב

ערב סוכות: 17.30 ארוחה קהילתית בסוכת ההרחבה ליד היד שניה

00 טקס לחג ברחבת חדר אוכל

אחרי הטקס נראה לי שנחזור לסוכה ונחגוג לצחי יום הולדת- אבל בספונטני- נראה איך נרגיש.
בכל ימי החג נשרוץ באזור הסוכה, כנראה נתארגן על מוסיקה ואולי על איזה סדנת בנייה בבוץ, אבל כרגע אין תאריכים ושום דבר אינו וודאי.
כולם מוזמנים מתי שבא להם.
חג שמח.

אמנם באיחור קל, אך עדיף מאוחר מאשר... תודה רבה על האירוח, ולכל אלו שנפלתי עליהם בהפתעה גמורה, ועל החברים בזולה של (או שליד?) חניתה וירמי, לירון והילה, דובי ועופרה שדאגו לאספקה שוטפת למאהל, לאמיר וסיגל, לאופק שהדריך את רום בשבילי הקיבוץ, למיכל ותאיר, וסליחה למי ששכחתי... כן, וגם הילדה שלי לא רצתה ללכת. מאז היא לא מפסיקה לשדל אותנו לעבור לגור איתכם.
A bientot
<לתרגום נא לפנות לחבר הבלגי

>

A bientot
אני מתכננת לתפוס אותך במילה!
ופעם הבאה, בבקשה עם החצי השני...

מחר ב9 א.בוקר בסוכה עם פנקייקים ואח"כ קצת מאמץ משותף ביד-שנייה לקראת העברת החנות.

תגידו, אז המצב כרגע הוא שיש שתי חנויות יד שנייה?
אחת בספריית הילדים ואחת בגן שיבולת?

(איזה שפע!)

עוקבת בקנאה אחרי ההתפתחויות שם אצלכם ומייחלת ליום שבו גם למחוזותינו הרחוקים יגיעו משפחות החינוך הביתי.(כולה כמה ק"מ דרומה,לאורך אותו קו השבר.רק שאצלנו יש את הים בקצה...)
אם נופלים פירורים פה ושם,בדרך,שלחו אותם אלינו
בחיית,תשאירו משהו...

גם אני מכאן,עד עכשיו רק קראתי לא היו לי מילים להוסיף...
בעקבות הדיון מבוקר הפנקיק משהו הפריע לי ליפול לשנ"צ
זה הריח לי כמו קיבוץ וזה מפחיד אותי
הייתי שמחה לנסות להשאיר את המקום כמה שיותר פתוח ולא להתחיל עם "ועדות קבלה", לא להשאב אל הלא אלא לחפש את הכן,
אני ממש לא יפת נפש וזה גם לא נכתב מתוך אהבה או דאגה למשפחה כלשהיא, אני דואגת רק לתחת שלי...
באתי לכאן בגלל הדונם וחצי, נשארתי בגלל האנשים, מתוך תחושה שכאן "חייה ותן לחיות" זו לא סיסמה אלא דרך חיים
שכאן לא שופטים לפי תגיות,רכילויות וכיו"ב, ושכאן הדברים נאמרים בפנים.
ולסיום- מצטערת שפרשתי בלי לעזור בחיסול,כמו תמיד היציאה מהבית נגמרה בשני תינוקות בוכים
אולי מישהיא מכל החכמות והיפות תיתן לי עצה?

פלוני-אלמונית...
העצה שלי-(אני כמובן מהיפות...)לא לייצר אותם קרובים מידיי...אבל זה כבר מאוחר מידיי.וגם תני לאחרות לעזור לך יותר ואפילו בקשי עזרה, זה בסדר...אם את מסוגלת להכיל...
בקשר ל-
זה הריח לי כמו קיבוץ וזה מפחיד אותי
אני מבינה בדיוק על מה את מדברת-אני לפעמים מעדיפה לא לחוות דעה ולא להיות בעיניינים...לי זה עוזר.

לא להשאב אל הלא אלא לחפש את הכן
סיגלית זה לא מה שאמרתי לך? או שאמרתי את זה למישהו אחר והתבלבלתי...

מצטרפת לעצה
וגם תני לאחרות לעזור לך יותר ואפילו בקשי עזרה, זה בסדר...אם את מסוגלת להכיל...
ומזכירה אותה לכולנו...
את יודעת, כשאני עוזרת לך בסופו של דבר אני עוזרת גם לעצמי (כמו שאמרתי לך אז בבוקר, כשאכלנו ביחד, זוכרת?)

פלונית,
זאת את כפרה?כי התפיסה שלי קצת איטית,
בכל מקרה השיחה בבוקר,שבעצם לא היתה ממש שיחה בין כולנו אלא איזה דיבור פה ושם,
אני דווקה ההיתי רוצה שיחה פתוחה ביננו,הדיבור הזה הוא דבר שאני תמיד מרגישה נטע זר בתוכו שלא מתאפק ומוסיף משלו אבל זאת לא באמת שיחה שכוללת אותי.
ולעינין עצמו,באנו לנווה איתן במטרה לבנות בית במקום אם איזה כוונה אקו כל אחד ע"פ הבנתו ויכולתו,בנתיים התהוו שיפוצים יצירתיים,שפע קהילתי והווי פתוח ומתפתח,ועדת קבלה היא לא העינין והמטרה אבל השאיפה היא ,בעיני ,למצטרפים אשר שותפים לחזון ,הפשוט הזה בסך הכל.
ושלמצטרפים יהיה גם שאיפה להמשכייות,אחרת לא נגיע לשלב הדונם ,דונם וחצי.
מעבר לזה כשאני רואה משפחה אהובה לצידי שכיום לא מתכננת להגיע להרחבה,בן קיבוץ חוזר שהגיע כי שמע שרוח חיים חדשה נושבת בנווה איתן,והוא משקיע את נשמתו בשיפוץ מקסים,אני מתרגשת ומאושרת להיות לצידם ובשבילי הם לגמרה חלק מהדבר המקסים שקורה פה.
לא אני אקבע כלום. היקום כבר סידר הכול אבל לפעמים אנחנו עומדים בניסיונות שנותנים לנו תשובות על זהותנו ,מהותנו והרצונות שלנו. ובעיני יש מקום גם להגנות.
המדובר בבוקר ואני נפגשנו במשך היום ,היתה לנו שיחה פנים אל פנים,הבהרנו עמדות בחברות ואני הרגשתי מצויין כי הרגשתי שניתנה לי הזדמנות בהמשך לבוקר.
היקום מסדר.
ביתנו פתוח ומזמין ולא מעט מבקרים בו.וכך גם כל השכונה שלנו.וזה נפלא

ודרך אגב,תפרשי חופשי.
בעיני זה מקסים שכל אחד יתן על פי יכולתו,ברמה הכי אמיתית,
עברה לי מחשבה בקשר לזה היום כשמיינו ביד שנייה,כשכל אחת נשאבה לילדים שלה מידי פעם וחזרה.
רציתי להרגיש עם זה טוב שמילכה לא נותנת לי עכשיו לעבוד ואחר כך כן וקיוויתי שזה טוב לכולן.

בנניות אהובות!~ הניסיון שלי מקיבוצים הוא רק כנחלאית אבל גם ככה חטפתי כאפה ממוסד הקיבוץ, אין ספק שצריך למצוא דרך לטפל במקרים בעיתיים לא ב"רכילות". השאלה היא- אם אנחנו דנים בבעיות וסוגיות ביננו לבין עצמנו שלא בנוכחות נושא השיחה זוהי רכילות?
האם תוכלו בפניו לומר כל מה שאתם חושבים או שפתאום הכל יתחיל להתיפייף לו? מיצידי אין לי בעיה שעל כל עינין נעשה ישיבה, השאלה מי יגיע בכלל, אתן בטוח לא, כי הילדים צריכים שישכיבו אותם, יטפלו בהם, רעבים , צמאים וכו'.. אז מה שנשאר לנו זה הרחוב- לדון, להבין ולפעול בהתאם. אני לא מוכנה לשבת בצד ולראות דברים שקורים כאן ולא להביע דעה או לפעול רק בגלל שזה מזכיר למשהו קיבוץ.
זאת הקהילה שלנו = משפחה. גוף זר שיכנס ביננו יכול להרעיל את הכל ואני לא מדברת על האנשים האלו כי אני לא מכירה אותם בכלל, אבל אין ספק שאנחנו חייבים להיות עירניים ואיכפתים מאוד. ומעולם לא קרה שמישהו שהגיע הנה גרם כזה בילבול ורק הסיבה הזו לדעתי אומרת דרשני. אנחנו מו הסתם נעמוד בשאלות מהסוג הזה שוב ושוב ואולי זה הזמן להיות חכמים עכשיו ולקבוע לנו דרך להתמודד עם מצבים כאלו, דרך שלא תזכיר לנו קיבוץ. ולהזכירכן- רובנו עברנו ועדת קבלה לפני שהגענו הנה, אנחנו בשלנו לא הפסקנו להתגלגל מצחוק עם אנשי הועדה ועברנו. כשמשהו נכון אין דבר שעומד בדרך או שמתגברים עליו בקלות.
הלוואי שמעתה ועד עולם נחיה כאן בהרמוניה וזה הדבר שאני הכי מבקשת. לכן לא בא לי להיות בת יענה וכן למצוא פיתרונות בזמן לפני שדברים יוצאים מכלל שליטה.
שבת שלום.

טוב, לצערי גם נפלתי בפח הרשת, אבל התירוץ שלי הוא שהיציאה מהבית קשה לי ואני אסתפק כרגע בתקשורת הוירטואלית.
היפה והחכמה(גם לא?)- דווקא היתה לי תחושה שאני נעזרת כי את ברוב טובך לא מחכה שאני אבקש ועדיין...
כנראה שאני אלך על אופציה ב ואתחיל בחיפוש אחר אמצעי מניעה אקולוגים למשתמש.
שצית- אתן תמיד מוזמנות גם בלי לעזור לי או לעצמיכן.
הילה( סחתין על העזרה במציאת השם מהיום אני לא פלונית יותר )וחיית הלילה היקרה-
אני אנסה לענות בלי להכנס למקום של מי יותר צודקת...מה שקשה דרך המחשב..אין דו שיח חי
לעיניין הגבול- בתור חרדת גבולות אני בעד להציב אותם רק לפני שדורסים אותי,
מבחינתי הקהילה המהמממת שלנו לא =משפחה ולכן גם הגבולות מפוצלים
כמשפחה הגבול שלי הוא פתח הבית ולפעמים דווקא עליו קשה לי לשמור
כקהילה לדעתי הגבול שלנו אמור היה להיות הנספח לחוזה שחתמנו עליו שהופך את ההרחבה לאקולוגית.
לדעתי מה שקורה עכשיו זה כבר סוג של התחזרות, מי אנחנו שנחליט מי ישכיר פה או ישפץ דירות?
כי אברי בא לשאול את דעתינו? למה בכלל לענות לו שהוא ישבור את הראש,
בתור אחת שנבהלת מלקיחת אחריות על השניים הקטנים שלי אני משתדלת לא לקחת אחריות על מסלולי חיים של אנשים אחרים, בפרט שעוד לא הבנתי איך הם עלולים לפגוע בי או בנו?
זה שהם אולי לא מתעניינים בהרחבה או בקהילה ולא יתרמו לתנופתה זה אומר שהם יטרפדו אותה?
ואולי הם יוצרים כזה בילבול ופחד כי הם יותר הזויים מאיתנו? (כמו שאנחנו מבהילים את חברי הקיבוץ?)
אני לא טומנת את ראשי בחול וגם לא מתיפיפת, אני בדרך כלל או שותקת או יורקת
חוזרת על מה שכבר אמרתי- אני דואגת לעצמי, קשה לי מאוד לנשום במקומות סגורים ואני מתאמצת ל"אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך"
שבת שלום ומבורך

כפרה, אהבתי את מה שכתבת.
טוב לשמוע את דעתך.
המשיכי

יש ערימה של חבר'ה על הדשא/אביבה לורי /עתון הארץ 17.10.08
"שישה ילדים בגילים שונים,מינקות ועד גיל עשר, יצרו פקעת צווחנית שהתגלגלה סביב עצמה כמו כדור ענק בסלון-מטבח-פינת אוכל
של משפחת עמיראן-כאן בקיבוץ נוה איתן. הם היו כרוכים זה בזה ונעו בקצב פנימי משלהם. האמהות, סיגל וסיגלית, נכנסו ויצאו
מפקעת הילדים, נעו איתם, נגעו והרפו."

אפשר קישור לכתבה ב"הארץ" בבקשה?

הנה

אהלן,
ביום שלישי,שמחת תורה,הקפות שנייות בנווה איתן.
החברה הדתיים בקהילה,מתחילים את הערב בבית הכנסת החדש וממשיכים להקפות שנייות בשעה שבע וחצי,לערך,כנראה באזור מרחב היד שנייה,כולם מוזמנים,מבפנים ומבחוץ, מכוונים לחפלה גדולה.
הביאו כלי נגינה, איזה משהו לכיבוד
ויאללה הילולה.

כתבה יפה, מעמיקה, משמחת ומכבדת. נהניתי לקרוא. שולחת אהבה לכל מכיריי בשבט.

הי אהובה, איזה כיף לראות אותך פה. דווקא היו כאן תגובות שליליות על הכתבה. מסתבר שהיו בה סילופים, למשל עלינו כתבו שיש לנו גורה וזה באמת גור! (אז מה אם היה לו סרט ורוד...) נו , עיתון , למה כבר אפשר לצפות...

רחלי-מהניינים?
מה עם איזה ביקור?
לגבי הכתבה-אני רק רוצה להגיד שדפי עיתון הארץ מעולים בריפוד הדלי של שרותי הקומפוסט...

אתמול היתה הילולה של שמחת תורה פה ממש קרוב אלינו.
ואני רוצה להעלות כמה הגיגים שעלו בי ושכבר חלקתי עם כמה מחברי השבט.
עמדתי במעגל החיצוני מסביב לרוקדים-ורציתי נורא להתחבר לשמחה הגדולה הזאת ולאש האהבה ולשירה הקולחת. אבל משהו עצר אותי -פחד .פחדתי שמה שאעשה לא יהיה בסדר,מקובל.
שתבינו שכל מעגל הרוקדים היה כמובן של בנים עטורי זקנים וציציות...ואני רציתי לרקוד איתם אבל...גם רציתי להחזיק בספר התורה להקפה אחת אבל...לא הרגשתי שזה אפשרי...האנרגיה היתה שזה לא.
איפה המקום שלי? רק בתור קהלה? אני רוצה להיות חלק מ...ממה? אולי אפשר ליצור משהו אחר שהוא לא" או או",אלא "גם וגם".משהו שמחבר את כולנו. אולי זה לא יהיה בדיוק לפי חוקי האני לא יודעת מה, אבל זה יהיה לפי הלב שלנו-נראה לכם אפשרי?

יש משהו שמענין יהיה לראות איך יתפתח שם,
זה מקום חילוני,
יש את חברי הקיבוץ (ששקועים בחובות), ולא קולטים מה מתרחש שם,
אבל מי בעצם מחליט מי יוכלו להצטרף?
אין דאגה שעטורי הציציות יכתיבו לאחרים את החיים?
בלחנך בבית אין סכנת כפיה, בדת יש!

כפרה בת- את באמת כפרה, מה זה? איזה יופי את כותבת. תשארי איתנו כאן, כייף לקרוא אתך.
קצת קשה לי לומר מה באמת צריך לעשות ואיך לנהוג, המקרה הזה דרש מבחינתי דיון , והדיון נעשה בדרך שאנו מכירים, איך ננהג בפעם הבאה ?- על זה צריך להחליט, לי חשוב לומר ולשמוע מה שמרגישים. סביר להניח שנתקל שוב במקרים דומים ואז נראה אם נוכל להתנהג אחרת. אשמח אם אקבל כאן פתרונות יותר יצירתיים חוץ מלשתוק ולראות איך דברים קורים.
סיגלית- אני מבינה את הבילבול והתהייה, אני מצאתי את עצמי שרה בקולי קולות, רוקדת מול כולם ואיך שהוא מרגישה נוח ונהנת בלי בדיוק לדעת אם זה נכון או לא מה שאני עושה, הרב שמא בסוף אפילו החמיא לי על המופע אש- האם זה אומר שזה היה בסדר מבחינתו? אין לי מושג. הקודים שונים ממה שאנחנו מכירים , אבל אנחנו יכולים להיות אנחנו גם כשזה לא ממש מתאים, כמובן עם איזו מגבלה לפעמים.
בכל אופן אני נהנתי יותר מאי פעם בכל טקס דתי שהייתי, הרגשתי קרוב ומחוברת למרות הכל.

אין דאגה שעטורי הציציות יכתיבו לאחרים את החיים?
יש כאן נכון להיום 2 משפחות ורווק דתיים לעומת 13 בערך משפחות של חילוניים, הילדים שלנו מהסוג שמתרוצץ חופשי לגמרי, אז מאיזה כפייה אנחנו צריכים לפחד בדיוק??

אהלן,
דיברתי יום למחרת עם יובל,גם אני באותו הערב הרגשתי את הפאר(לא סגורה על איך כותבים)
הוא ברור,אבל זה לא אומר שצריכה להיות הפרדה ,אין ציפייה מאלה להיות משהו שהם לא ואין ציפייה מאלה.
אני ראיתי בעיני רוחי חגיגה שיבטית גדולה וגם יובל אבל בפועל באמת היתה רתיעה,
הבנות הדתיות רצו לעשות מעגל נשים אבל נחבאו אל הכלים וגם אנחנו.
יש רצון אמיתי ומבורך פשוט לחיות כשכנים.וזה קורה

גברת- הכלל הוא הפרט-אנחנו כפרטים וכקהילה לא עומדים למבחן אצלך!
ואישה שנשמעת כמוך מרתיע אותי פי כמה וכמה מעטורי הציציות כפי שאת מכנה.
נראה לי שאת ההפך המוחלט מהאנשים הטובים שמגיעים לחיות פה
וזה מה שמאחד אותנו. את שמת מראה מצוינת ,תודה.

נוה איתן (בעבר) תמיד היה סובלני וידידותי למשתמש בעניני דת.
בחגים החקלאיים כמובן, אבל גם בחגים האחרים.
לדוגמה, בראש השנה וביום כיפור תמיד היה בית כנסת (קונסרבטיבי, אמנם, אבל היה פעיל מאוד, ואף אירח חברים מכל העמק). אם כי הקפות נראה לי שזו פעם ראשונה שעושים.

תמיד יהיה מישהו שיש לו מה להגיד. בוודאי בישוב קטן ובמיוחד כשזה לא מעניינו/ה.

ואני חושבת שלגיטימי להביע חששות!
אז אצל מי שכתב\ה זה מתקשר לדת ואולי אצל אחר זה יהיה חשש מלראות ילדים שמסתובבים ברחבי הקיבוץ ללא מטרה ברורה (למי שלא מבין איך החיים ללא בה"ס מתנהלים) ואצל אחרת זה יהיה הפחד מלחיות ללא גדר מסביב,
נסי להבין הילה, מבלי להיות כל כך תוקפנית ומתלהמת, שאתם אמנם התקבלתם בזרועות פתוחות אבל זה עדיין הבית של אותם אנשים מזה כמה עשרות שנים.
והכל עוד כל כך בהתהוות,
וכמו שאמרה תמרי
תמיד יהיה מישהו שיש לו מה להגיד. בוודאי בישוב קטן .

אני מאוד סקרנית לראות איך הבית שלי לשעבר משתנה ומתרגשת כל הזמן

מיכל שץ ילדה בת !!! מזל טוב ענקי.
נכנסתי (להביא ארוחת צהריים) והתרגשתי מאוד מהאווירה הקדושה והמזוככת שיש בזמן הלידה בבית. כמובן שברחתי החוצה בשביל לא להפריע אבל עד עכשיו אני מרגישה את זה.
מרגש אותי לחיות בקהילה שבה נשים יולדות בבית.
ובעניין עוצמה נשית.... אמשיך אחר כך.

אני מתרגשת

סוף סוף הקטן ישן עד מאוחר אז כמובן שגם אנחנו... לא יודעת מה היתה השעה אבל מישהו צילצל בטלפון ואנחנו התעצבנו על ההשכמה. כמובן שלא קמנו לענות. אחרי כמה זמן נשמעו דפיקות בדלת... שוב התעוררנו עצבניים "מה הקטע שלא נותנים לישון כאן היום?". אחרי המון זמן שהדופקים בדלת לא התייאשו האיש קם עצבני לסלק את מי שזה לא יהיה רק בשביל לגלות את תאיר ויערה שבאו לתפוס אצלינו מחסה עד שתיגמר הלידה.
יוווו!!! כמה שהתרגשתי! שוב חשבתי איזה כייף שיש לנו קהילה כזו כמו שיש לנו כאן כי איפה עוד אתה יכול לשלוח את הילדים לשכנה בשביל ללדת בשקט בבית?
אז מזל טוב ענקי לשצים! גאה בכם.
והלוואי ונמשיך לשתף כאן יותר על הדברים הקטנים והמופלאים שקורים לנו כאן יומיום ושעה שעה בקהילה שלנו כי בשביל זה נוצר הבלוג הזה ופחות להתעסק בפוליטיקה מקומית ורכילות אישית.
למשל אתמול סיגלית הראתה לי חוזה שכתבה ניצן (בת 8) עם שלם (בן 5) שהיא תלמד אותו קראטה והוא מצידו מבטיח לא להרביץ יותר לאחרים. עם תאריך וחתימה וכל זה. איפה עוד אפשר לראות דבר כזה (מקסים לדעתי האישית) חוץ מבקהילה כזו כמו שלנו?

אז בעניין עוצמה נשית... ההקפות סביב המדורה לקול התיפוף והשירה היו בעייני מופע מקסים. לא התחברתי לכל העניין הדתי אבל השימחה והתפילה היו יפים.
ישנם הרבה דברים בטקס הדתי שפחות נעימים לי כמו ההפרדה בין הנשים לגברים. בשלב מסויים הנשים הלכו לרקוד בתוך הסוכה. אני מבינה איך ההתנהלות הזאת יכולה להתפרש כביטול הנשים או החלשתן, אך זה לא מובן מאליו שאנו נבחר להרגיש חלשות.
מאוד נהניתי מההילולה סביב המדורה ומקווה בפעמים אחרות זה יהיה חופשי ופתוח יותר עבור כל אחד ואחת.
במקרה של ההילולה הזאת קיבלתי רושם שהדתיים הם אלה שאירגנו והובילו ולכן לא נשאר לי אלא להצטרף על פי הקודים שלהם או להימנע מלבוא.
ואולי יכולנו לשאול אותם האם זה מתאים להם שנרקוד עם ספר התורה ומי מהם שירגיש לא נוח יוכל לחכות רגע בצד.

טוב מכיוון שאני קצת התחלתי עם מגמת ההתרברבות (אף פעם לא הייתי חזקה בצניעות) אז מוצאת טעם להסביר: אני פשוט מתעלפת מרוב התפעלות ואושר על מה שיש לנו כאן... זה נראה לי כמו הפלא השמיני אחרי 7 פלאי עולם (טוב... אני גם חזקה בלהגזים... קצת הומור). אבל באמת- פשוט מתמוגגת ממה שהצלחנו ליצור כאן. לא שהכל וורוד ואולי גם לא ייחודי רק לכאן אבל בשבילי, אחרי מה שחוויתי בחיי, זה התגשמות של כל החלומות והשאיפות. ובשום מקרה זה לא בא ע"ח מישהו אחר או במטרה להקטין אותו... פשוט שימחה גדולה על ה"יש" שיש לנו ורצון כנה לשתף ביש הזה גם אחרים.

סיגל- גם אני מתמוגגת, מברכת ומודה על מה שיש לנו כאן, ולא מדובר על הרצון לשתף או על הבלוג הזה שכ"כ כייף לקחת חלק ולהביע בו את המחשבות והתחושות שלנו וגם לשמוע דעות ותחושות של אחרים, אלא על להשאר על האדמה ולא לעוף גבוה מדי, אולי זה הפחד שלי מהתרסקות. הכל טוב כל כך, יפה כל כך, מפורסם כל כך ומהר כל כך. לפעמים מרגיש מהר מדי.
פוחדת שבסוף יתפוצץ לנו כמו בועת סבון, לכן חשוב לי שנבנה כאן משהו חזק ויציב, בגלל זה גם יש חשיבות למי יכול להצטרף ומי לא.
הקישור שמיכל שץ שלחה על הגיגיה של יונת שרון על קהילה מראה כמה מחשבה צריך להשקיע וכמה הנוסחה להקמת הקהילה האופטימלית היא מסובכת וקשה. כל הכבוד לנו שקפצנו למים ואנחנו מעיזים ועושים. אך רק ימים ושנים יגידו אם באמת הצלחנו או לא, הכל טרי מדי ומסנוור מכדי לדעת.
אני מאמינה בקהילה שלנו אמונה מלאה, אני מאמינה שנצליח ובגדול-זאת הסיבה שנכון לי בתפקיד המיישבת- החזון שלנו על אקולוגיה ודרך החיים שאנו בונים הוא הגרעין שממנו אנחנו נובטים, אבל כמו כל בריאה חדשה שנוצרת- לאט ובשקט, אין מה להתרברב, כי אולי תעבור פה עז ותאכל את השתיל הרענן הזה שהוא אנחנו ברגע אחד של הסחת דעת. בואו נשאר עירניים ומפוקסים ונשמור על מה שיש ונצמח לאט ובטוח.

לפי דעתי ממה שאני רואה זה באמת מדהים מה שיש בנווה איתן אני ממש שמחה שזה קיים ולו רק בכדי לקבל לגיטימציה לדרך שלי במקום מגוריי... "תראו זו לא גחמה שלי, בנווה איתן יש מעל 10 משפחות בחינוך ביתי,במעלה גלבוע אחת, אני לא לבד בעמק..." איני רואה את עצמי שם אתכם לצערי אבל אולי זה ישתנה... בינתיים מאחלת המון הצלחה!

. כבר הרבה זמן מגרדות לי הידיים לשבת ולכתוב לאחר שקראתי את כל הדף לפרקים על פני השבועות האחרונים (אמא לילדים צפופים תבין שזה לא בגלל שאני קוראת לאט...וגם אם כן.....)
אז הגיע הזמן שאציג את עצמי. באמת הגיע הזמן, ואין כמו 5:40 בבוקר (מי יודע מתי אשלח כי אני כותבת בוורד לאחר שכתבתי כאן אתמול ישירות לדף והכל נעלם/נמחק לפני שעלה.....).
אני יעל נשואה לאילן , הורים בחינוך ביתי לתמר בת שנתיים ולנעה בת חמישה חודשים. חתומים חדשים ובקרוב השכנים החדשים שלכם. מתרגשים מאוד ומדברים על כך בלי סוף. חיפשנו לא מעט את היישוב והקהילה שיתאימו לנו ואנחנו לה ולפי מה שראינו טעמנו והרחנו עד כה זה בדיוק אם לא מעבר לציפיותינו.
לפני יומיים נסענו למבדקי/מבחני הקליטה בחיפה, היה קצת מטריד , כי ינוקא היתה רוב הזמן הזה בחוץ בעגלה עם אמא שלי, כמובן שיצאתי כמה שרציתי להניק ובכל זאת היתה זו הפעם הראשונה שהיא לא צמודה אלי...טוב לפחות היא ישנה רוב הזמן והריחה את הים לראשונה.
היה גם משעשע, כי זו לא הפעם הראשונה שאני עושה מבחנים כאלה, בעבר זה היה במסגרת קבלה ללימודים (שבחרתי שנה לפני הסוף לפרוש אחרת לא הייתי היום במקום שאני נמצאת בו כי אם אחת מאותן אימהות שעובדות ומשועבדות לעבודה של שעות רבות מחוץ לבית, במשמרות מתישות , לילות שבתות, חגים ולהמשך התמונה העגומה לא צריך דימיון עשיר במיוחד.....) והמשעשע הוא שליד שמי שהיה כתוב בראש כל הדפים שלי היו המילים 'קליטה לישוב' להבדיל משאר הטפסים הרבים שהונחו כמניפה שהתפרקה ליד שמם של אחרים שהיה כתוב 'הכוונה ללימודים'...'יעוץ תעסוקתי' וכד'.....
היה אפילו חלק מרגש כאשר נכנסנו לראיון זוגי מול הפסיכולוגית , בתוך חדרון בגודל של צינוק , ללא חלון אחד ודיברנו בהתרגשות ובשטף על חזוננו ,חלומותנו לגבי עתידנו ועתיד ילדנו, נדמה היה שאפילו לפסיכולוגית ניצת איזה אור בעיניים והתעניינות שמעבר לשאלות שכתוב לה לשאול אותנו. היה מרגש לדבר באופן כזה שנשמע כאילו אנחנו חלק מהשבט כבר זמן רב ובאנו לספר עליו.
הדרך לפנינו עוד ארוכה, שלנו כמשפחה גרעינית ושלנו כחלק מהשבט ומרגש לדעת ולחוש את הצעדים הראשונים לקראת החלום האישי והמשותף גם יחד...
לסגלית אסף והילדים תודה על הארוח ועל הארוחה...ותודה ללילך וצחי על הארוח השליו והנעים בפינתכם הנעימה...

דרך אגב , זו רק אני חושבת כך או שחסר כאן גם קול זכרי בשיח ?

ברוכים הבאים! מרגש לקרוא ומחכה כבר להכיר אותכם פנים אל פנים...

יעל-ברוכה הבאה אל בין שורותינו, טוב לפגוש אותך כאן.
את צודקת בקשר לגברים, אבל גברים עסוקים רוב הזמן בלהיות גברים וזה אומר-לא להביע את דעותיהם לעיתים קרובות כל כך ובכזה פורום, לעומת נשים שאומרות כל הזמן מה שחושבות גם שכשעדיף שנשתוק ובכל פורום אפשרי.
אבל אולי אחרי עידודך יצוץ כאן איזה אחד..?

בלי שום קשר, רק רוצה לספר שהגשמים שירדו כאן הידהימו אותנו בכמות, הדשא המסכן שלנו שלא תרמנו לו טיפה אחת של מים כל הקיץ כבר מוריק לו. הימים הגשומים אך החמימים מזכירים לי את המונסונים בהודו. הלוואי וימשיך ויתמלא.
אם תהיתם אז רציתי לספר שמים זו ההפרעה שלי ולא במקרה אני גנגה=גנגס, ולא גנג'ה.

בשמחה רבה מהולה בהתרגשות אנו מזמינים את כל המעונינים להצטרף אלינו לפתיחה החגיגית של המיתחם האקולוגי בנווה איתן. המיתחם ישמש לשילוב של פרנסה, תיירות, יזמות ופעילויות חברתיות והכל תחת קורת גג אקולוגית. המייזם הראשון כבר יצא לדרך והוא אתר הדגמה של בנייה אלטרנטיבית תחת שרביטו של גל לוין בן משק בכל רמח אבריו. ביום שישי ה-7.11 החל משעות הבוקר (9-10:00) נתאסף לבניית הדום הגדול ביותר בארץ. אנא הביאו אתכם מזון ושתייה כדי שנוכל להנות יחד במהלך כל היום.

בואו בהמוניכם!

להתראות...

נ.ב. למי שלא יודע היכן ממוקם המיתחם- ליד השער של ההרחבה.

יום טוב לכולם!!
פתחתי לקואופ האקולוגי שלנו קבוצה בגוגל. שלחתי הזמנות בדוא"ל לכתובות שהיו לי אבל חסרות לי הרבה כתובות דוא"ל. סיגל, תוכלי לשלוח לי רשימת כתובות עדכנית של הקהילה?
הקואופ יהיה פתוח לכל מצטרף.
הכנסו לכתובת:
http://groups.google.co.il/group/ecoop
התכנון הוא לפתוח את הקואופ בפעם הראשונה ביום חמישי הקרוב. לשם כך נצטרך קצת עזרה במציאת מיקום טוב לקואופ ולאירגון המקום לקראת המשלוח.
ניתן להוריד קובץ מוצרים מהאתר ולמלא הזמנה ולשלוח אלי. פרטים באתר.

זוכרים שהתפללתי למוסיקאים? אז לפני כמה ימים הגיעו לנווה איתן לביקור משפחה מקסימה עם 4 ילדים, כמובן שהם התלהבו מהמקום כמו כמעט כל מי שמגיע ואנחנו התלהבנו והתאהבנו בהם אבל מהניסיון שלי התלהבות מצטננת עם המרחק. האב הוא מוסיקאי רציני- כותב, מופיע וכאלה דברים-רציני! בקיצור, הבוקר הוא טילפן להודיע שהם החליטו להצטרף ולקנות חלקה בהרחבה, אני צרחתי משמחה מרוב אושר, האמת כשאני חושבת על זה לאחרונה חתמו כמה וכמה אנשים שגרמו לי להתרגש נורא ולשמוח. חברים, דברים טובים קורים לנו ואנשים מדהימים מצטרפים אלינו, נכון שיקח קצת זמן עד שכולנו נגור יחד בנווה איתן אבל קצת סבלנות ואז יהיו לנו את כל החיים לחיות יחד. אותי העתיד ממש מרגש.
מקווה שלא מוקדם מידי לשמוח כי תכלס הכל יכול לקרות- אבל אצלי בלב הכל נכון כל כך.
אני לא חושבת שמעולם הייתי כל כך מאושרת להיות חלק ממשהו. (סליחה על רגשנות היתר).

המוסיקאי עדיין מזמן עוד מוסיקאים- שלא כל האחריות והציפיות יפלו עליו.

איך טקס פתיחת אתר היזמות? חבל שאנחנו לא שם, אבל נראה לי שנקפוץ לים קצת במקום.
שבת שלום.

וואוו! חניתה! כל הכבוד!
ידעתי שאפשר לסמוך עלייך.

אני נורא רוצה לכתוב ולספר על התחושה המדהימה והחיבוק הקהילתי החם שקיבלנו בשבועיים האחרונים. בשבילי זו באמת היתה חוויה מדהימה, עד עכשיו אני מתקשה להאמין איזו קהילה צמחה פה, קשה להסביר במילים... (אולי בהמשך, חייבת לרוץ)

חניתה! באמת מדהים. איזה יסודית את, נראה לי שיקח לי זמן להבין איך כותבים שם.
בואי נארגן גיוס הכנה לקואופ- ניקיונות וכאלה. מקווה שה 13 זה לא תאריך קרוב מידי.
יובל דויד הוא בן למשפחת כוורנים ואחנו קונים ממנו דבש באותו מחיר, לא בטוח שידעת על זה..

בשבוע הקרוב גם נראה לי שנתארגן על ערב סרט-ארוחה-מדורה-שירה, כבר מזמן לא היה איזה אחד- אולי ביום שלישי אח'הצ, מקווה שפנוי היום הזה, שפע של פרויקטים לאחרונה.

לילה - תאיר מארגנת לוח פעילות לנובמבר, אז תבדקי איתה - יש מלא פעיויות!

אהלן,יש עוד מוסיקאי בתמונה שמתחיל לתכנן את השהות שלו בנווה איתן באופן קבוע וחושב על בנייה של מרכז מוסיקה.
הוא גם בנאי אז לא צריכה להיות לו בעיה.עוד אנשים שומעים ומתגלגלים לכיוון וזאת פשוט חוויה.
להבדיל ממקומות אחרים שגרתי בהם, מפה אני לא רוצה לצאת,אפילו לסופר,מדהים.קואוף יסדר אותנו סופית.
זאת הרגשה מאוד שלמה וחזקה לא לרדוף יותר אחרי העולם...הכול פה ומי ומה שלא פה עדיין מגיעים כל הזמן, להישאר או לבקר.

לגבי מקום לקואופ: עשיתי עם שימשון עכשיו סיור מקלטים... הוא מוכן לתת לנו 3-4 מקלטים לשימוש הקהילה. יש מקלט ליד המכבסה שמושלם בשביל היד שנייה (=מאובזר עם מדפים ומקום לתלייה על קולבים). ויש עוד מקלט מאחורי גיא ואלה שאפשר להשמיש לחנות קואופ ועוד מקלט לידינו שאפשר לעשות בה חנות של יצירות שלנו שחשבתי כבר כמה זמן להקים... מקום למכור את הסלסלות נצרים של סיגלית, את הבגדים שלילך תופרת, את כלי החרס שדנה מכיירת וכד'...

תראו מה המרגיעון אמר:
אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה.
אז אולי לא אכליל לכל אדם, אבל זה די קרוב למה שאני מרגישה בכל פעם שנכנסת ל"מה חדש" וקוראת עידכונים
רק רוצה לומר שאני ממשיכה להתרגש מכן\ם מרחוק.
יישר כח

דניה- אולי בסוף גם אתם תצטרפו? מה שבטוח שההורים שלך יהיו ברקיע השביעי אם זה יקרה וגם אנחנו..

היי חברה,
אני עוקבת אחרי הדף הזה כאילו שאני גרה שם...
נשמע מדהים שם, ממש עושה לי חשק!
הילה, זו אני מהקורס דולות, מזהה?
עוד מקלט מאחורי גיא ואלה זו אלה מהקורס? מה הם גם עברו לשם בסופו של דבר?
ווווייי ווווייי ווווויייי איזה כיף לכם!
אני גם רוצה.........
נשיקות לכולם (לכל הקיבוץ!)

הקואופ שלנו יפתח ביום חמישי הבא ולא מחר כפי שפורסם.
מחר אני נוסעת לטבעון להביא סחורה ולהכין את הקרקע לשיתוף הפעולה שלנו עם הקואופ שלהם.
בשבוע הבא נבחר לנו מקלט ונסדר אותו לקראת הגעת המשלוח.
אנחנו צריכים דחוף כמה שיותר מיכלים של מזון עם מכסה (כאלה של 10 ליטר או יותר).

המוצרים בקואופ של שבוע הבא: שמן זית אורגני מרמת הגולן בלי ריסוסים ובלי דשנים מזן סורי כתית מעולה, דבש אורגני מנהלל, סודה לשתיה (חומר הניקוי האקולוגי הזול ביותר), קמח כוסמין, עדשים כתומות, שיבולת שועל, קינואה, פסטה מלאה, פריכיות אורז, אקוור לשטיפת כלים, גרעיני חמניה, טופו של צחי (בהזמנה מראש), לחם מחמצת מלא של אור (בהזמנה מראש) ועוד.

הקואופ מעוניין למכור מוצרים עבודת יד גם אם אינם מוצרים מזון... כמו סלסלות הנצרים של סיגלית לדוגמה.
אני הייתי מעדיפה שלא יהיה מקום נפרד למכירות של מוצרים שאינם מזון. זה חלק ממהות הקואופ.
בעיקרון, אם המקלט היה מספיק גדול היה גם מתאים לשלב את היד שניה ולפתוח את כולם באותו היום ובאותם השעות.

הצטרפות לקואופ מותנה בתשלום פיקדון של 200 ש"ח המוחזר כאשר עוזבים ובהשתתפות בתורנות אחת לכמה שבועות.