התלבטות בנוגע ללידת בית

מכיוון שפתחתי את הדף הזה, אשמח (כמובן) לספר על הדרך שלנו.
זה ההריון השלישי שלנו, שתי הלידות הקודמות עברו ממש טוב, קלות ומהירות, בלניאדו. לפני הלידה השניה בת הדודה שלי ילדה בבית וזו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי במישהי שבאמת ילדה בבית, עם מיילדת מוסמכת (רונית). חשבתי שאני רוצה כבר אז ללדת בבית אבל לא היו לי הכוחות לשכנע את שביט. ויתרנו.

לאט לאט התבשלתי בעניין (בערך שלוש שנים) נפגשנו עם רונית קופוליס כבר לפני שנה ודיברנו על לידת בית (עוד לא הייתי בהריון, אבל רציתי לגמור עם ההתלבטות הזו) אבל זה לא שכנע את שביט. נפגשתי עם יותר ויותר נשים שילדו בבית, ראיתי שהן לא חייזריות, ושהן נשים שלוקחות אחריות על עצמן ועל בריאותן, ולא עושות את המעשה מתוך חוסר אחריות (למרות ששמעתי גם על זוג שילד לבד לבד את הילד הראשון בבית, ללא מיילדת).
קראתי הרבה סיפורי לידות בית, כולל כאלו מבאופן, כמובן שמוסף הריון ולידה של באופן עזר לי לגבש עמדה, והבנתי הרבה דברים שלא הבנתי בעבר ולא ידעתי בעבר.

שביט היה בכלל לא בעניין. היו לו כל מיני טענות מוזרות ולא נכונות: "את, על כל פיפס וכל חום שהילדים מעלים נוסעת לרופא, אז איך את לוקחת כזאת אחריות גדולה ורוצה ללדת בבית?" כמובן, שקר גדול, ואני לא לוקחת את הילדים לרופא על כל פיפס, וכבר שכחתי איפה האקמול נמצא בבית. בכלל, שביט לא כל כך קורא ולכן הידע שלו מצומצם והוא חושב שאני רוצה ללדת עקב גחמה חברתית ורצון להיות כמו כולם.

כשעברנו דירה, הלכנו יחד לגניקולוגית החדשה שלנו, שתוציא את ההתקן. שביט שאל על לידת בית, וכמובן ש 5 דקות שיחה עם הד"ר, הספיקו לו להבין שלידת בית זה דבר מסוכן. אני לא ויתרתי. נכנסתי להריון תוך חודשיים והתחלתי את מסע הלחץ ללידת בית. אני יודעת שזה הדבר הטוב ביותר עבורי, כמובן אם כל ההריון עובר כמו שצריך ואני לא יולדת בסיכון גבוה.
צריך לחשוב חיובי.

בהריון, ההורמונים עובדים נפלא, אני כל כך רגישה, שלא יכולתי לוותר. קבענו תור למיילדת שיין ברגנר, דיברתי עם קולגה שלי שהסתבר שהיא, אחרי ניתוח קיסרי, ילדה פעמיים בבית, בעידודו של רופא נפלא מירושלים שנקרא ד"ר ברדה.
התור של שיין התבטל עקב חוסר תיאום ביני לבין שביט בניהול הלו"ז המשפחתי, וקבענו תור לד"ר ברדה, לשיחת "שכנוע".

בפורום "אומנות הלידה" ראיתי הודעה של שירלי, שעושה סרט על זוגות בתחילת הריונם שמתלבטים לגבי לידת בית ומעוניינים להחשף. יצרנו קשר. שירלי בחורה מקסימה, והצטרפה לפגישה עם ד"ר ברדה, צילמה אותנו כל הדרך לירושלים, את כל הויכוח, וכמובן את הפגישה עצמה. ישבנו אצל ד"ר ברדה כמעט שעה !!!! (לא תור פרטי) ושביט שאל שאלות נוקבות על הסיכויים והסיכונים. הוא יצא כמעט משוכנע.

קבענו פגישה ראשונה עם שיין. כמובן ששירלי הצטרפה (נשמה טובה, בלתי מורגשת, אני מרגישה כל כך מחוברת אליה כבר). ישבנו כמעט שעתיים ושביט עשה לשיין חקירה צולבת שלא היתה מביישת שום בלש ממחקר התישאול במשטרה. כשיצאנו משיין הוא אמר לי: או קיי, תזמיני לידה.
לא הייתי בטוחה ששמעתי טוב, אבל בערב כבר דיברנו עם שיין. הזמנתי לידה, נפגש עוד חודש לתחילת מעקב ההריון.

בלילה לא יכולתי לישון. דמיינתי לי את הלידה, איזה כיף יהיה לעשות מעקב הריון אצל מישהי שתכיר אותנו ותהיה גם בסוף ההריון, בשיאו של התהליך (או רק תחילתו) הלידה. אני עדיין מתרגשת מאוד, וגם שביט מתחיל להתרגל לרעיון ומוצא דברים טובים בעניין כמו שלא צריך ליסוע בזמן צירים לבית חולים.

לפעמים, בזמן התהליך רציתי בעל שיגיד: "כן, אם זה מה שאת רוצה, נעשה את זה", ולא אחד שיהיה מודע לזה שיש לו 50% במניות, אבל אני מודה לשביט שהעביר אותנו את התהליך הזה של החשפות לכל הסיכונים ושקילתם במאזניים עדינים שלא תמיד ניתן לכמת את הצדדים.

אני יודעת שהרבה זוגות מגיעים להחלטה לאחר חוויה לא טובה, אבל אנחנו לא הסיפור הזה. אני פשוט יודעת שזה המקום בשבילי, ושהגוף שלי מסוגל לעשות הכל בבית, ואין שום סיבה ליסוע לבית חולים (חוץ ממענק לידה ובדיקות לאחר הלידה)

הורינו לא שותפים להחלטה. אני מחפשת סביבה תומכת, ולא לא-תומכת. חברות שעברו איתי את התהליך, יודעות, ומנועות מלספר לכל העולם, שתיים מחברותיי הטובות הוזמנו ללידה (עדי יותם ויעל חברה טובה) להיות שם בשבילי עם המנטרות והמאסז'ים שלהם. (מקווה שיגיעו) גם שירלי תהיה עם המצלמה, ותהיה לנו מזכרת נפלאה.
שכנים ואנשים שאני חוששת מהתגובות שלהם שיכולות לערער לי את הבטחון לא שומעים מילה על הלידה, ואם הם שואלים
איפה נלד אני אומרת שבאסף הרופא (מה שנכון אם לא נוכל ללדת בבית), אגב גם להורים אנחנו אומרים אסה"ר.

עכשיו ההתלבטות שלי היא מה לעשות עם הילדים. תלוי כמובן בשעות הלידה, אבל אני מחפשת פתרונות.

איזה יופי, שגית!

אני גם עדיין לפני הריון, ובכל זאת חושבת הרבה על הנושא, בעיקר בגלל דברים שקראתי - פה, ובאתר אמנות הלידה, וגם באחרים (כשיהיה לי זמן, אוסיף קישורים).
מצד אחד, זה נשמע הכי נכון וטוב ומתאים. אבל יש גם סימני שאלה.
הדוגמה האישית שאני מכירה למישהי שילדה בבית (אחותי, בארה"ב), די מקשה על הענינים, כיוון שנעשתה בחוסר אחריות למדי. החל מהתהוות ההריון, דרך המנעות מוחלטת מבדיקות, וגם לידה בבית ללא מיילדת (רק בן הזוג, ובהמשך גם הילדים, כנראה), כולל לידה ש"פתאום היה עוד אחד" - תאומים. (ורק המחשבה על עצמי במצב הזה, עושה לי רע, לאור המצגים שלהם ומשקליהם בלידה (אצלי, אצלה הכל היה בסדר...), וכולל מצב אורטופדי בעייתי של איזור האגן אצל האם (ידוע מראש).
גם בעלי, לא ממש בעניין. מבחינתו, הוא מעדיף לא להיות בכלל בלידה (גם בביה"ח) והוקל לו כשהסתבר שאני אלד בקיסרי (פעם שעברה). העניין הוא, שמעבר לשכנוע (בסך הכל זה הגוף שלי, ואני יכולה לבחור מה לעשות), בלידת בית חשוב שהוא יהיה שותף פעיל (עוד יותר מאשר בביה"ח).
נוספים לכך גם שיקולים של כסף - בתור קיבוצניקים, זו הוצאה גדולה בשביל משהו שאמורים לקבל חינם, ושל מקום (אפילו אמבטיה אין לנו בבית) ואפילו נושא הדם והבאלגן מפחיד...
מעבר לזה, יש גם עניינים טכניים - למצוא מיילדת שגם גרה בצפון, גם תסכים ליילד VBAC (לידה ואגינלית אחרי ניתוח קיסרי, יש כאלו שחושבים, לא בצדק, שזו לידה בסיכון גבוה) וגם תתאים לנו.
לגבי האפשרות לעשות את זה לבד - למרות שאני מאמינה (מגובה במחקרים) שלידה כזו היא בטוחה לא פחות מלידה רגילה, עדיין, אני חושבת שלידה כזו, במיוחד, ללא מיילדת היא לקיחת סיכון מוגזם, וחוץ מזה, אז הכרחית תמיכה מאדם נוסף, אחד לפחות.

אני רוצה רוצה רוצה ללדת בבית.

בהריון שהיה, בגלל שהיה מדובר בתאומים, היה ברור שאין מה לדבר על זה, זה הריון בסיכון (הלואי על כולם הריון כזה), וויתרתי.
לפעם הבאה (עדיין לא בתכנון) - אני כבר התחלתי לטפטף לבעלי שזה מה שאני רוצה. אני חושבת שזה די מפחיד אותו, בעיקר העובדה שאננו גרים מרחק 40 דקות מבית החולים הקרוב ביותר.

מה שהכי מחזק אותי הוא העובדה שבבית החולים, הרופאים רק הפריעו, האשפוז היה מיותר (ילדתי בבוקר, אחרי הצהרים אבי בא לבקר וטען שאני לא ניראית כאילו עברתי לידה. עכשיו שאני חושבת על זה - ברור. איך אמורים להראות? זה לא מכבש. זה פלא.) ורק הזיק להחלמת התפרים ולהנקה, והשהיה של הדס בפגיה היתה מיותרת ומזיקה.

אני עדיין מרגישה שצריך "אומץ" כדי ללדת בבית. כמה שאני לומדת, נראה שזה לא נכון, ואני מקווה שההרגשה הזו תעבור.

לגבי משפחה - אני חושבת שאני לא אספר על תכניות כאלה, אלא אם יהיה לי כח להתמודד עם מסכת הלחצים הצפויה.

אני חושבת שאם יוקם עד אז מרכז לידה (שאינו בית חולים), זו תהיה אופציה מאוד סבירה מבחינתנו.

אם פי 3, כתבת שלידה וגינאלית לאחר ניתוח קיסרי איננה מהווה סיכון. שני ילדי נולדו בניתוח קיסרי. הוסבר לי שאם חווים צירים חזקים וארוכים בלידה ואגינלית לאחר ניתוח קיסרי, יש סכנה שהתפרים של צלקת הניתוח ייפתחו וזו הסיבה שרופאים מעודדים ניתוח קיסרי נוסף. אני "קניתי" את ההסבר וילדתי גם את ילדי השני בניתוח קיסרי. מדוע את טוענת שזה לא נכון?

יעל - עניתי לך בדף לידה נרתיקית לאחר קיסרי.

מאוד נהנתי לקרוא את הדרך שעברתם.
אצלנו היתה התלבטות לגבי לידה בבית רק כי סגרו את משגב לדך. בלידה של אוהד הדברים הסתבכו קצת
ודי חששתי מלקחת אחריות שכזו . הרגשתי שעלי לחוות לידה טבעית וטובה על מנת שיהיה בי את הכוח והמוטיבציה ללידה בבית בפעם הבאה והכי חשוב להאמין בעצמי ובגופי שאוכל לעשות זאת.
למרות שקראתי די הרבה על לידה בבית ובן זוגי לא הביע התנגדות לכך ( גם לא תמיכה ) הרגשתי שיותר נכון לי ללדת בבית חולים מוקפת בתמיכה כשאני מודעת לחסרונות ומנסה למזער אותם ככל האפשר.
ובאמת היתה לי לידה נהדרת עם הרבה אחריות שלי ושליטה (ככל שניתן) ואכן עברתי את החוויה המתקנת שרציתי.
אני מאמינה שהלידה הבאה תהיה בבית.

האם כדאי ללדת לידה ראשונה בבית או עדיף בבית חולים ולתכנן לידה שניה בבית ?

ללדת לידה ראשונה בבית חולים ואז בבית זה קצת כמו "להוציא את העז מהבית": כך את בהחלט תכירי את החסרונות של לידה בבית חולים לעומת לידה בבית.

המיילדת שלנו סיפרה ש 50% מהלידות שהיא מיילדת הן לידות ראשונות. אז כנראה שזה אפשרי, למרות שהרבה נשים לא יודעות איך הן עוברות את הצירים. לא חייבים להגיע ללידה בבית מתוך חוויה רעה, אלא פשוט להגיע ללידה בבית אחרי שרואים איך מסוגלים לעבור את הלידה.

קראתי איפהשהו (כנראה באתר של birthlove) שאלה דומה, והתשובה היתה שלידה ראשונה היא הלידה שחשוב ללדת בבית - בגלל אורכה ופוטנציאל ההתערבות הגבוה. את הלידות הבאות, כבר פחות חשוב איפה יולדים... (אם כי אני מניחה שמי שילדה פעם אחת בבית כבר תמשיך בכך).
כשמדברים על לידת בית מדברים על לידה במרחק נסיעה של כחצי שעה לכל היותר מבית חולים - כדי שבמקרה של סיבוך ניתן יהיה להגיע לביה"ח.

מעניין וגם נכון!
בת הדודה שלי בלידה הראשונה בבית ילדה לאחר 17 שעות צירים. בבית חולים כבר היו קוצצים אותה דק עם ואקום/זירוז/אפידורל וכו'.
היום היא אומרת שאת הלידה הבאה (מס' 3) בטח ילדו בבית חולים כי כבר נגמר להם הכסף (אחת הבעיות הגדולות בלידות בית)

Form my experiance aobut hone birth (3 kids where born at home), the most important thing is to listen to your slef. My first birth was almost 24 hours and the distance from the hospital was about and hour or even more since it was snowing. But I trusted myslef completely. I also trusted that if there is something wrong I will know it ahead of time and I will go to the hosiptal. We have all the answers within us. I fsomeone feel that she wants to go to the hiospital and she does not trust the proccess at home- then maybe she knows why. We all have the answer within oursleves. Try tofind the way to lsten to yourself. This is the most important thing.
Our body hs the answer. We - women, are the source of all birth since the beginning. WE are carrying in our body the knowladge since the beginning of life. All we have to do is to awake this memory and listen.
TRUST YOUR BODY AND FEELINGS.

שלום לכולם, גם אני מתכננת לידת בית, וכמו אביב - גם נפגשת עם שירלי שעושה על זה סרט, בשבילנו זה ממש חלק מהתהליך הפגישות שהיו עם שירלי עד כה.
בעלי דווקא אמר בתום הפגישה עם שיין את המשפט שייחלתי לו - "אם זה מה שאת רוצה - נעשה את זה" - כל כך שמחתי! חשבתי שלא שמעתי טוב ברגע הראשון. בכלל אני מרגישה התעצמות מדהימה אצל בעלי מאז היות ההריון הזה - הוא פשוט גדל ומשביח שזה לא ייאמן... ממש כיף. היום אנחנו כבר די סגורים על זה, ומתעתדים ללכת לסיורים בבי"ח מאיר ולניאדו, הקרובים אלינו שניהם מרחק של כ - 20 דקות, רק כדי שלא יקרה מצב של התפקששות לידה בבית בלי אלטרנטיבה ברגע האמת.
סה"כ יכול להיווצר מצב מעכשיו ועד סוף ההריון שההריון יהפוך להריון בסיכון מאיזושהיא סיבה (עכוז, סכרת ושאר רעות חולות, לא עלינו...), או שפשוט במהלך הלידה שיין תחליט להעביר אותנו לבי"ח, ואנחנו לא רוצים מנקודה כזו ואילך לאבד את השליטה על הלידה, ובטח שלא להפקיד את עצמנו בידי הצוות, ללא לקיחת אחריות שלנו על כל הלידה, עד סיומה.
בכל מקרה, האנרגיות שלנו והפוקוס הוא על לידה בבית, בבריכת הלידה ששיין מביאה איתה.
גם אנחנו לא דנים בכך עם המשפחות, לפחות לא כרגע. אשמח לשמוע ממי שסיפרה למשפחות איך זה היה, איך עבר העניין ואילו תגובות היו, לכאן ולכאן.

שלום לכל ה"יולדות בבית" ואלה שמתכננות...
אני כל כך שמחה בשמחתכן! חוויה מופלאה מחכה לכן. התלבטו, שאלו, חפשו, קראו, חקרו, שתפו - אני מסכימה עם כל אלה שכותבות שהגוף שלנו יודע מה לעשות, אבל לאורך השנים כל כך התרחקנו מהתהליך הטבעי הזה שכמעט שכחנו וזה נהדר להזכר דרך הקריאה, השיחה, צפיה בסרטי לידה וכו'. אם בעבר הגיעה אישה ללידה לאחר שראתה נשים אחרות יולדות ואולי אף סייעה בתהליך היום אנחנו ממציאות את הגלגל כל יום מחדש, גם בנושא הלידה, כך שכל המרבה הרי זה משובח (אפילו לפני פסח...).
לפני שנה וחצי ילדתי את בני השני בביתי שבקיבוץ צאלים (דאז) עם שיין הנפלאה. גם אצלי לא הייתה אמבטיה (אבל כן הייתה בריכה שבקושי הצלחנו לדחוק אל הסלון בגודל מטר על מטר שהיה לנו). הדירה הייתה קטנה, "חבוקה" בשתי דירות שכנות מאוכלסות בשכנים חמורי פנים ששמעו כל רחש. אז מה? את אלבום התמונות של דניאל פותחת תמונה ששיין צילמה - בתמונה רואים את דלת הכניסה לבית שעליה מודבק שלט מאולתר שתלה דורון באיזה שהוא שלב בלידה: "הכל בסדר! אנחנו יולדים, נא לא להפריע!"
כל הכבוד לכן שהצלחתן "לרתום" את הבעל לצדכן בנושא. גם אצלנו זה היה תהליך ששיאו היה בחוויה האיומה של לידת בכורנו בבית חולים. ובאמת ללידה השניה הגענו שנינו עם הרצון ללדת בבית. דורון ממש "ילד" יחד איתי, עזר לי ותמך בי והתרגש אתי ובכה אתי, ויחד עם זה אני שואלת את עצמי היום האם בהכרח חייב הבעל להיות נוכח. אם פי 3 כתבה שבעלה מעדיף לא להיות נוכח גם בבית החולים. האם בעבר השבטי היו אלה בני הזוג שתמכו בנשותיהם בתהליך זה או נשים אחרות? אני חושבת שמלבד מיילדת טובה (אני לא יכולה לדמיין לידה בלי שיין ואת ההריון הבא בטוח אתכנן לפי לו"ז החופשות שלה...) חשוב מאוד שתהיה אישה שהתנסתה באופן חיובי בלידה אמיתית. בני זוג אמנם הפכו להיות "הכל" זה לזה בעולם המודרני והמנוכר (בן זוג, חברה, אמא, אבא, תומך, מיילדת, מעסה וכו') אבל האם בעל שמתקשה, מכל סיבה שהיא, בלהיות חלק מלידת בית (אף כי אינו מתנגד לה) צריך להיות מכשול בדרכה של האם והתינוק לקבל את שמגיע להם? אינני חושבת שהלידה הנה אחריות בלעדית של האם, אני חושבת אבל שיש לסייע גם לגברים ושזה סיפור מאוד מסובך עבורם. פתאום נופלת עליהם אחריות אדירה שאם אנחנו מרגישות שאנחנו ממציאות את הגלגל תחשבו מה מרגישים הם!?!
כאדריכלית במקצועי ובנפשי אני מאמינה שהבית הוא המקום בו ראוי שנצא לחיים ובו ראוי שנפרד מהם. אין להשוות לידה טבעית ללידת בית ואני מאחלת לשגית האמיצה והכנה ולכל אלו שלידת בית עומדת לפניהן הנאה והצלחה וכל טוב.

רונה - תודה. מה שכתבת משמעותי מאד עבורי.

תודה רונה!!

הי רונה, את כ"כ צודקת, היום בן הזוג ממלא פשוט את כל הפונקציות, אני מוצאת את עצמי לפעמים ממש מרחמת עליו.... כי בתק' הראשונה שאחרי לידה הכל עליו: הטלפונים, הקניות, הסדורים, התמיכה הנפשית הרגשית הפיזית, הכל.... הבעיה שבחברה שלנו אין את הענין של שיתוף חברה טובה- אשה בכל הספור של לידה (ובכלל) תמיד יש את ההרגשה שלכל אחת יש את החיים שלה ואת הבעיות והעסוקים שלה ולא רוצים להטריד ולבקש "טובה". מצאתי שאפילו כשהצעתי את עזרתי, ובאמת מתוך התכוונות ורצון לעזור ולתמוך, לא השתמשו בכך...
מה שקורה לי אישית הוא שהבנזוג שלי הוא הבנאדם הכי קרוב אליי עלי אדמות, ולכן אני חייבת אותו לידי בלידה, כי עליו אני הכי סומכת ומרגישה בטוחה וכו'... ועוד נכון הוא שעם החשפותי לחויות הלידה וההריון רבות תהיתי ורציתי גם לשתף חברת נפש- אשה בכל אלו ואז לפתע גיליתי שאין! שהוא ממלא הכל וזה תוצר מאד ישיר של הבדידות בה אנו חיים (בחברה החרדית, לדוגמא, אין זה כך)

לאביב - רציתי לומר שהתהליך שעברת עם שביט מאד יפה ואמיץ, אצלנו הכל היה ברור מההתחלה ולא יודעת מה היה קורה אם הייתי צריכה לשכנע את איתי...
ברגע שתהיי כבר בתוך לידת הבית הזו, תרגישי ודאי שאין נכון מזה, האינטימיות והשקט והחופש לעשות ככל העולה על רוחך, הזרימה הטבעית עם עצמך עם בן זוגך וגופך יביאו מאליהם את ההרגשה הזאת, ופתאום נולד התינוק והוא ישר בידייך, בשדייך בליטופייך וחיבוקייך......
למרות שגם אנ י עברתי לידה ראשונה טובה בבי"ח, עדיין בפעם השנייה בבית זכרתי הכל כ"כ בחדות ובבירור, הרגשתי ממש את מסעו בתוכי ואני תולה את זה רבות באוירה השקטה והחמימה שהיתה סביבי (אפילו שילדתי אצל אילנה ולא ממש אצלי בבית)
היום אני מרגישה שבאמת אין כמו הבית להעניק בו חיים חדשים ולחוות בעוצמה כזו את החויה ואם ההריון בריא ותקין אין סיבה לחשוש, מה גם שנמצאת איתך מיילדת מקצועית ונפלאה (לפי רונה)

שתהיה לך לידה נהדרת ומופלאה, ולשביט- אני בטוחה שלא תצטער........(איך עושים את הפרצוף המחייך הזה?.........)

ההתלבטות שלי לגבי לידת בית מתרכזת בבעיה אחת. הלידה הראשונה שלי היתה בניתוח קיסרי. החשש היחיד שלי מלידת בית הוא סיבוכים בעקבות הקיסרי. יש היום המון חומר באינטרנט שמשווה בין לידות בית בסיכון נמוך לדומותיהן בביה"ח. מבחינתי אין התלבטות כלל מה עדיף במצב נורמלי.
בעלי קצת פחות בטוח ממני והחשש שלי הוא בעיקר מתגובתו לדם ולליכלוך שמסביב. אני הזמנתי אותו להשתתף בלידה שלי. אני מקווה שהוא יהיה איתי לאורך כל הדרך, אבל אם הוא ירגיש לא נוח אני אקבל את זה לחלוטין. מבחינתי עדיף בכלל ללדת לבד, רק אני והמיילדת.

את ההורים היינו חייבים לידע כי הם אלו שצריכים לעזור במימון... הם הגיבו יפה. קיבלו את הבחירה שלנו אבל עם קצת הסתייגויות. מבחינה זו אנו בני מזל. אני חושבת שהם פשוט הרימו ידיים אחרי כל ה"שגעונות" שלנו, זה פשוט עוד אחד...

אני כבר הרבה זמן חולמת על לידת הבית שלי ואני מתחילה לידמוע כל פעם כשאני נזכרת במשפט שכתבה יונת שרון באחד הגליונות של באופן: כשיגיע הרגע, הגוף שלך ידע מה לעשות ואז תרגישי איך אלוהים זורם דרכך. מאותו רגע שקראתי את המשפט הזה החלטתי שאעשה כל שביכולתי ללדת בבית. תודה יונת.

אורית - אם הבעיה של אבי זה רק הלכלוך (שגם היתה אחת הטענות של שביט בהתחלה ושל עוד כמה) אולי אפשר לדבר על מה באמת עושים כדי שלא יתלכלך? (אגב, מה עושים בבית חולים?)
אני מתארת לעצמי שהוא חושש גם מדברים אחרים, ושיחה עם מיילדת יכולה לסלק כמה חששות, ואולי אפילו עם ד"ר ברדה.
לפי שביט עדיף לגמור את ההתלבטות הזאת דווקא לפני ההריון, כי אני, באופן אישי הורמונלית לחלוטין בהריון (נו, איך לא) והתגובות שלי מכוונות הורמונים לחלוטין ואי אפשר לדבר איתי בהגיון (ניסית פעם לקבל תגובה הגיונית ממישהי שבוכה מפרסומות בטלויזיה בזמן ההריון שלה?)

קראתי את כל הדף. אביב חדש, איזה יופי!
אני מוכרחה להגיד, שלמעשה אין כמעט ליכלוך! על מיטת הלידה בביה"ח שמה המיילדת שלי מין פד גדול כזה של מיילדות שספג את מעט הליכלוך שהיה, וזהו! שמעתי גם מחברתי שילדה בבית במיטה שלה עם רונית קופליס שזה היה אותו הדבר. היה הפד הזה, וזהו. צ'יק צ'ק מקפלים אותו וזורקים ושלום על ישראל, שום דבר אחר לא מתלכלך.
אני מתלבטת מאז שנסגר משגב לדך, כי אם לא אוכל ללדת לידה עם מיילדת פרטית לפי בחירתי בבית חולים (יש כבר בית חולים באיזור המרכז שמאפשר לי לבוא עם המיילדת שלי? מי יודע?), אז אני לא רוצה בית חולים. אני לא מוכנה בשום פנים ואופן להגיע לבית חולים וליפול טרף למי ששם. זה מפחיד אותי יותר מכל הסיכונים של לידת בית אצלי.

בשמת - היה, אבל בדיוק השבוע בוטלה הרפואה הפרטית, וככל הנראה זה כולל גם מיילדות פרטיות (אני לא בטוחה שזה היה לגמרי בחירה חפשית. נדמה לי שמתוך מבחר אפשרויות של המיילדות שעובדות איתם/שם (בשיבא)).
אגב, לפי המחקרים, לידת בית היא לא יותר מסוכנת, וכנראה אף פחות, מלידה בבית חולים!!! (כשיש בית חולים מספיק קרוב, למקרה הצורך - אבל לידת בית יכולה להיות גם במלון או אצל המיילדת).

אם פי 3
בלי שום כוונה להשמע מתנשאת או שיפוטית - אני לא מסכימה עם המשפט האחרון שלך ש"לידת בית יכולה להיות גם במלון או אצל המיילדת". במלון או אצל המיילדת יכולה להיות לידה טבעית, נעימה וטובה יותר מבית חולים אולי אך אין זו לידת בית. אין להשוות את האופן בו את ממשיכה בביתך את חייך תוך כדי התפתחות הצירים, מוציאה לאוויר העולם, לאוויר שלך את ילדך ונשארת בדיוק איפה שאת כיוון שזהו מקומך. ואגב מחקרים שציינת, אלו מראים בבירור מקרים רבים בהם חלה עצירה בהתפתחות הצירים כתוצאה משינוי אווירה עבור האם - כגון, יציאה מהבית, סביבה זרה וכו'. אני חושבת שכל עוד ניתן ללדת בבית ראוי שזו תהיה השאיפה. כשאין אפשרות יש לשקול אופציות חלופיות.
אני מצטרפת לבשמת על חשיבותה העצומה של המיילדת בתהליך. חשוב חשוב חשוב. וחשוב שיהיה קשר טוב והבנה וכמובן היכרות ופתיחות בן היולדת למיילדת.
לגבי הלכלוך... בתור חולת נקיון מדופלמת (לצערי הרב) אני מקמטת את מצחי ושואלת - היה לכלוך? בלי להכנס לוויכוח האם דם הינו לכלוך... העובדה שילדתי במים עזרה כנראה לשטוף את הזכרון הרחק ממני. מעניין שגם לדורון ה"לכלוך" לא הפריע ומיד אחרי שדניאל הגיח אל הבריכה ואל חייו דורון פשט את בגדיו והצטרף אלינו למים.
לא מצאתי שום התייחסות לנושא הכספי שעלה פה מקודם.
אני חוזרת להצעה שעלתה במקום אחר באתר - מתי כבר נשכיל להתאחד ולנסות ולשנות את החוק בדבר מענק לידה ליולדות בית? האם מישהי יודעת על נסיון כזה או אחר שנעשה למען מטרה זו? האם יש בין הגולשים/ות עורך דין שיוכל לזרוק טיפ על איך להניע תהליך כזה? האם עתירה לבג"צ נראית לכם רלוונטית כמו שלי היא נראית?

עמותת "נשים קוראות ללדת" - למען זכות בחירה בלידה (כולל לידות בית, מרכזי לידה וגם לידה אנושית בביה"ח - למי שרוצה) פועלת בכיוון. מומלץ להצטרף, לחתום, לכתוב ולפעול בכיוון יחד איתן (איתם?) - מי שרוצה, מוזמנת לכתוב ל-[email protected] 5226442-03

אפשר גם לקרוא על פעילותן באתר אמנות הלידה (זה בנושא סגירת האפשרות למיילדות פרטיות ב"שיבא")

כן ! הצטרפו אלינו לנשים קוראות ללדת ! רונה, את כל כך צודקת - מתי כבר נשכיל להתאחד ולעשות שינוי ? ולא רק בחוק מענק לידה ליולדות בית, אלא בהמון דברים . אני כתבתי מכתב לשר הבריאות על סגירת האפשרות לבחירת מיילדת בשיבא, והחתמתי עליו עוד 15 מחברותיי, ואני בכלל מתכוונת ללדת בבית - אבל זה לא משנה ! מה שמשנה זה שהאופציות נסגרות ומצטמצמות במקום להיפתח וזה תלוי בנו אם נעשה מעשה או לא. אני יכולה לספר לך שאף אחת מהנשים שאני מכירה שנמצאות בהריון ומתכוונות ללדת בשיבא בגלל השירות של בחירת מיילדת - לא עשתה דבר פרט לקיטורים נמרצים - זהו זמן לפעולה.

אני לא יודעת אם התקנות החדשות קשורות גם ללניאדו, גם שם אפשר להביא מיילדת (או רופא) פרטיים.
על העצומה של נשים קוראות לא חתמתי - מחלקת יולדות מזעזעת מבחינת הנוקשות, מפרידים גם בלידה פרטית למשך שש שעות את התינוק מהאמא, אין ביות חוץ משעות הבוקר הספורות, אלא אם כן את הולכת למלונית היקרה שגם אליה מגיעים רק אחרי 12 שעות, 48 שעות בניתוח קיסרי, ועוד ועוד. המיילדת ה"פרטית" שעולה המון כסף שייכת לצוות ביה"ח, זה לא שיכולת להביא לשם מיילדת אחרת.

אוי...איזה ערב שעבר עלינו אתמול... ואני חשבתי שהקץ להתלבטויות (הלידה צפויה בעוד כשלושה שבועות).
פלטתי את "הסוד הנורא" בנוכחות הורי בעלי, נו, נו, ומעכשיו ועד הלידה יש לפנסיונרים תעסוקה בלרדוף אותי, הם אשכרה מכבש בלתי נלאה.
למשימה החשובה גוייסה כמובן גם גיסתי הרופאה ששתתה את דמי. היא לא מומחית במיילדות אבל שם החלה את דרכה והיא, איך לא, "ראתה מקרים" ובכלל "מה מיילדת מבינה
היא כמו עוזרת גננת ובמקרי חרום היא לא תוכל לסייע רק להתפלל...
לתפוס את התינוק מגיח זה כל אחד יכול אבל מה במקרי חרום ותודה לאל אנחנו לא בימי הביניים", ועוד כהנה וכהנה.

למען הסר מכשול יצוק זה מדרכי, הרגעתי את כולם שאנחנו ר-ק בבי"ח

אני איתנה בדעתי ללדת בבית (להוציא מקרה שמחייב בי"ח) , אני חולמת על הרגע פעמים רבות ותמיד הלידה נטולת כל כאב לחלוטין.

אה... רק שבעלי פתאום החל תופס רגלים קרות.

ליאת, אני מקווה שבעלך יתאושש בקרוב... בעלי עדיין בגישה של "רק בבית חולים", אבל אני מקווה שאחרי שניפגש עם מיילדת בית אחת, הוא יקשיב לה וישתכנע. כי אני, ככל שהמחקר שלי על בתי החולים ליולדות מתרחב, כך אני יותר ויותר נוטה ללידת בית.

אני מצטרפת למסעדה הניידת בעניין תל השומר: לא כדאי ללדת שם בכל מקרה. שומר נפשו ירחק.

ביררתי לגבי לניאדו, ששגית המליצה עליו. להם יש תוכניות מיוחדות ללידה, כולל תוכנית שבה אפשר לעשות את כל מעקב ההריון (גם סקירות, שקיפות עורפית וכו') בבית החולים, וזה יוצא זול יותר מאשר במכונים פרטיים וכו', אבל זה טוב למי שגרה בנתניה. בין היתר יש להם תוכנית שאפשר לקחת אחת מהמיילדות שלהם וללדת איתה לידה פרטית בבית החולים. משלמים להם (לא למיילדת, זו תוכנית של בית החולים) 2600 ש"ח בשלושה תשלומים - 600 ש"ח לפני הלידה, 1000 ש"ח בלידה, ועוד 1000 ש"ח חודש אחרי הלידה.

הבעיות: אם המיילדת שבחרתי בדיוק במשמרת כשאני באה ללדת, אז אני מקבלת מיילדת אחרת. זו קצת בעיה: כל ההריון הייתי בקשר עם מיילדת והכרתי אותה והיא מכירה אותי, ופתאום אני נוחתת על זרה! אבל זה עלול לקרות גם עם מיילדת פרטית רגילה. למישהי קרה דבר כזה?
אני דיברתי עם המיילדת פנינה, שהיא האחראית על תוכניות הלידה המיוחדות שלהם. היא טענה, שבכל מקרה הם מתעקשים לעשות הכנה לאינפוזיה (אם כי אני יכולה לסרב לאינפוזיה עצמה). כשאמרתי שאני לא רוצה גם את זה, אז היא אמרה שאם אגיע עם פתיחה של 8-9 אצבעות אז לא יריבו איתי. אבל זה עדיין לא מרגיע אותי (בית החולים רחוק 40 דקות נסיעה מהבית שלי אם אין פקקים, וזו דרך מועדת לפקקים, ואני יולדת מהר. לא נראה לי שאני אסתכן בלידה באוטו באמצע הכביש, כך שאני לא מחכה בבית סתם).
אני צריכה לתחקר טוב טוב את המיילדות. פנינה אמרה שבעיקרון אפשר לחתום ולהשתחרר אחרי הלידה, אבל לא "מייד" - אם כי היא לא יודעת כמה זמן זה "לא מייד" (בהדסה עין כרם יש מינימום של 6 שעות). אבל אני לא יודעת מה יהיה היחס שלהם לאמא שתתעקש שרק ישקלו את התינוק/ת ושבדיקת הרופא תהיה על גוף האמא - לא לרחוץ, לא טיפות עיניים, לא ויטמין קיי, לא הפטיטיס בי (יש עוד זוועות ליילודים היום שכדאי שאדע עליהן?). האם הם יסכימו ויכבדו אותי, או שיכריחו אותי לריב?
עוד כמה ימים אהיה יותר חכמה בעניין לניאדו, כי הם שולחים לי חומר על מחלקת היולדות והכל, כולל רשימת המיילדות שלהם ללידה פרטית וגם תקליטור למחשב שבו אפשר לעשות סיור מודרך במחלקה.
אשמח לשמוע על לניאדו מכל מי שיכולה לתרום מידע.

ג'ויס, שעובדת כמיילדת בית, יכולה גם להיות דולה, תומכת לידה, אם יולדים בהדסה עין כרם. אבל המיילדת תהיה מבית החולים, והרופא קובע לה מה עליה לעשות, לג'ויס אין שם יד חופשית. בין השאר, גם הם אוהבים לעשות לפחות הכנה לאינפוזיה, וכל כחצי שעה הם מתעקשים על מוניטור רבע שעה. נשמע לי נורא ואני לא רוצה ללדת ככה.

מי יודע איך "אסף הרופא" אם מתפנים אליהם מלידת בית עם סיבוך? כי אני יודעת שללידת בית שעברה בשלום הם נחמדים, אבל מה קורה אם אני מתפנה אליהם? אני ביקרתי שם המון יולדות וזכור לי שאין שם ביות ובכלל די מזעזע.
ומה קורה אם מחליטים על לידת בית, אבל פתאום מתחילה לידה לפני השבוע ה-37? עד כמה שאני מבינה, לידת פג היא סיבוך שמחייב בית חולים, אבל את הלידה עצמה הרי אפשר לעשות באופן טבעי, לא? אז במקרה כזה נפגשנו כל ההריון עם המיילדת, שילמנו אלפי שקלים, ובסוף ילדנו בבית חולים עם הצוות שם לידת בית חולים מחרידה? מישהו שמע על כזה דבר?
בקיצור, כמו שאתם רואים אני עוד מתלבטת נורא. אשמח לכל מה שתוכלו לספר.

לאחר שאשתי ילדה את בתי הבכורה (בבי"ח, לידה טובה ונעימה) היה לי פחד גדול שהיא תרצה ללדת את הילד הבא בבית.
טוב, היה לי ברור שהיא תרצה, אך פחדתי שהיא ממש תחליט על כך. וכך באמת היה. כבר בתחילת ההריון השני היה ברור שנהר מתכוונת ללדת בבית. באותו זמן לידת בית נראתה לי כדבר נחמד, כל עוד התינוק הנולד הוא של מישהו אחר. הרגשתי שיש בזה סיכון גדול, ושאפשר לחוות לידה נחמדה ו"טבעית" גם בבית חולים. נהר הציעה שאפגוש את המיילדת (רונית), אולי זה ירגיע אותי.
הפגישה עם רונית באמת הרגיעה אותי. העובדה שהיא היתה מיילדת מספר שנים בבית חולים "רגיל", ואמירתה כי לא תהסס במקרה של סיבוך לשלוח אותנו לבי"ח, וכן הרושם האישי שהיא השאירה, גרמו לי להבין שמדובר באשת מקצוע רצינית.
עדיין היו לי חששות. אך שני דברים גרמו לי לקבל את ההחלטה של אשתי:

כפי שאמרתי, זו ההחלטה של אשתי. שום מומחה אינו יכול להבין אותה טוב ממנה, וכיון שהיא היולדת, והיא מחוברת בתקופה זו לאינסטינקטים האמהיים שלה, חייבים לשמוע בקולה.
גם אם הוא חושש, תפקידו של הגבר הוא לתמוך, ולא להלחיץ. יש מספיק מי ומה שילחיצו, וכדי להיות לעזר גם בתקופה שלפני וגם בלידה עצמה, עליו לחשוב איך יוכל לסייע לאשתו בדרך שלה.

בדיעבד, אני בעצמי מאוד מרוצה מהלידה בבית. אחרי לידה כזו קשה להאמין שאנשים ממש קמים ונוסעים מהבית דווקא כשמתגברים/מתחילים הצירים. מה יותר נוח מלשים מוסיקה ולהרים טלפון למיילדת?
אשתי התגלתה כיולדת עוד יותר מופלאה משחשבתי (אחרי הלידה הראשונה), והמיילדת גם היא עשתה עבודה מצוינת (והרבה יותר).
החשש הגדול ביותר בקשר ללידת בית הוא בדר"כ "ומה אם יהיה איזה סיבוך?"
ובכן, לנו היה סיבוך, ורונית המיילדת טיפלה בו. אני לא יודע איך היו מטפלים בסיבוך זה בבית-חולים (כנראה שהיו מתגברים עליו), אך אני די משוכנע שלאחר היציאה מהסיבוך לא היו מניחים לאשתי ולבתי וגורמים להן נזק ואי נעימות.
לסיכום:
בנות, האמינו בעצמכן. בנים, האמינו בנשותיכם. שתהיה לידה נעימה!

כשאני ילדתי את מור, אמרו לי שיש כאלו שהשתחררו גם אחרי שעתיים, כלומר שעתיים בחדר לידה, ומיד לאחר הבדיקות הולכים הביתה.
אני הייתי שעתיים בחדר לידה עם מור, לקחו אותו לכל הבדיקות, אני הלכתי לשעה לחדר, להתקלח ולאכול והלכתי לאסוף אותו, חיכיתי ליד הרופא שבדק אותו וקיבלתי אותו (ואפילו לקחתי אותו כבר במנשא) לביות מלא.

ליאתי... אוי, אוי, אוי...
אני זוכרת את היום שהודעתי לאבא שלי שאני מתכוונת ללדת בבית... "נאלצתי" להודיע לו כיוון שרציתי את עזרתו עם איל, הבכור. עשיתי את זה בבית קפה על מנת שיהיה מקום ניטרלי ושקט. הוא פרץ בצחוק היסטרי ולא הצליח להפסיק. טוב, כבר ידוע שהצחוק הוא אמצעי שחרור ופורקן אבל בכל זאת לא ציפיתי לזה. למזלי "המכבש" שהופעל עליי היה מצפוני (אנחנו כל כך דואגים... לא ישנים בלילה וכו'...) ובזמן ההריון המצפון שלי כנראה בתרדמת כך שזה לא ממש הזיז לי - אבל בקשר לבן הזוג - מה אגיד לך?
לדעתי חשוב פגישה דחופה עם המיילדת לרענון, חיזוק והסרת ספק ו- כמובן, מסיבת פורים אצלנו, לנפנף גחלים עם דורון ולהחליף חוויות על הנושא מהזווית הכי אישית שאפשר.

חזקי ואמצי! אנחנו אתך.
רונה

שליחה על ידי זהר* » 02 מרץ 2002, 18:35

יש לי שאלה למשפחת שליט - אם אפשר, האם תוכלו להסביר לגבי הסיבוך שהיה בלידה בבית ?
באופן מתבקש, גם אצלנו הנושא ה"חם" הוא "ואם יהיה סיבוך ?"... נודה מאד על כל התייחסות - מה היה, מה עשתה המיילדת ומה נראה לכם שהיה נעשה בבי"ח באותו מצב.
תודה רבה מראש, זהר וניצן.

ה"סיבוך" שלנו נחלק לשלושה. היפרדות שליה חלקית שהתגלתה רק בדיעבד, בבית חולים אני חושבת שמבהילים את היולדת לחדר ניתוח במקרה כזה אך אני לא בטוחה. אצלינו זה הסתבר, כאמור, רק בדיעבד .
בעת ירידת המים הסתבר שהם "מקוניאלים סמיכים". בבית חולים רק רופא אמור לילד תינוק במצב כזה, אצלינו התינוקת נולדה רגע קט אחרי ירידת המים אז אני לא חושבת שהרופא היה מספיק להגיע (במידה והיינו בבית חולים) .
ודבר שלישי הוא שהתינוקת איבדה דופק אחרי הלידה (כשהיא עדיין מחוברת אלי בחבל הטבור). המילדת הנפלאה רונית קופליס ביצעה בה החייאה והיא שבה אלינו. אני מניחה שבבית החולים היו לוקחים אותה להשגחה אחרי המקרה אך בבית היא נשארה בזרועותי (הרועדות) מאז ועד עתה.
אני לא יכולה לצפות איך נסיעה לבית החולים ואשפוז שם היו משפיעים על הלידה שלי אך אני מניחה שהיו מעכבים אותה מאוד ואולי עקב כך היו נוצרים סיבוכים ומצוקות נוספים. בבית הלידה ארכה כשלושת רבעי השעה מרגע שהגיעה המילדת וכשעתיים בסך הכל.
כיום תמה שלי בת 11 חודשים בריאה ושלמה. החוויה הזו חיזקה אותי בהרגשתי שטוב לי ללדת בביתי אך אני מניחה שיש שיסיקו את ההיפך. בהצלחה לכולן

בשמת, זה בטח לא היה משעשע כשזה קרה, אבל אני חייכתי כשקראתי (-:
מעניין לשמוע את התשובות שלך, ואם הוא בסופו של דבר ראה את ההיגיון. (לטובת אלה שאולי יצטרכו את המידע בעתיד? לא, לא אני כנראה )-: )
התשובות שאני הייתי נותנת: המיילדות לא קובעות יותר ממס' מסוים של לידות בחודש (אילנה נדמה לי 8 מקסימום?) ושיין פחות? כשמחשבים את ההכנסה החודשית זה לא כ"כ הרבה; צריך לקחת בחשבון הוצאות של ביטוח, ציוד, מס הכנסה וכמובן שנות ההכשרה והלימודים;
הלכלוך בכלל לא כזה נורא כמו שחושבים;
יש אחוז מסוים של לידות שמזמינים מראש, משריינים, ובסוף בכ"ז יולדים בבי"ח, בלי המיילדת.
יש לידות של שעתיים, אבל יש גם לידות של 48 שעות. זו אחריות גדולה בכל מקרה, ומאמץ פיזי גדול במקרים רבים.
עוד רעיונות? ...

אז עדי יותם, כן אמרתי את כל הדברים האלה. שיין רק 3. גם אילנה נדמה לי 6 מקסימום. הזכרתי לו שלידה עלולה להימשך שעות על שעות וכל הזמן הזה המיילדת לרשות היולדת, והביטוח זה לא צחוק.
לגבי הליכלוך: הזכרתי לו שלא היה ליכלוך בלידה שלי!
הליכלוך האמיתי היה בבית לפני היציאה לבית החולים (לא בלידת בית), בגלל שירדו לי המים בארבע לפנות בוקר - המון דם (בניגוד לכל מה שהיה כתוב בספר), שיטפון ענק על כל רצפת האמבטיה בערך ובגדים רטובים שהשארתי הכל רטוב ומלוכלך כי ממש לא הייתי במצב לטפל בזה.
חוץ מזה, בלידה הראשונה ילדנו בלידה פרטית במשגב לדך עם אילנה, ושילמנו גם לה וגם לבית החולים. אז מה החידוש הגדול של תשלום למיילדת בלידת בית?

ובעיקר זה הגיע לנושא הכי רגיש והכי קשה:
שזאת האשה שיולדת ולא הגבר, והוא לא יכול להגיד לי מה חשוב לי, וכשאני שומעת דברים כמו "כל הנשים בעולם יכולות ללדת בבית החולים אז מה הבעיה?" ו"אז מה, זה בסך הכל כמה שעות ונגמר, מה את עושה כזה סיפור?" אני רותחת.
גם הזכרתי לו, שבניגוד אלי שמתחקרת נשים על סיפורי הלידה שלהן כבר עשרים שנה (אני לא צוחקת ואני אפילו לא כללתי את סיפורי הלידה של אמא שלי וסבתא שלי ששמעתי עוד בילדותי), וקראתי המון ספרים, ועוד עשרות סיפורי לידה מלידות בית ולידות בתי חולים מהמון נשים אחרות (כתובים), ואת כל הספרים כולל הספר שלנו "המדריך הישראלי להריון ולידה" עם תיאורי הלידה המזעזעת בבית החולים (מזעזעת בעיני, לא בעיני כותבי הספר) - הלידה היחידה בחייו שהוא מכיר היתה הלידה הראשונה שלי, וזאת היתה לידה טבעית, שקטה, קצרה וחסרת כל התערבות שהיא. אין לו מושג מה זה להיות קורבן של לידת בית חולים והוא בכלל לא הולך ללדת אז אף אחד לא יעשה כלום לגוף שלו!!!!

ועוד אמרתי לו לגבי לידה, שאילו גברים היו יולדים מחלקות היולדות היו נראות לגמרי אחרת. נראה אותך, אמרתי לו, כשבשביל ללדת צריך לחתוך לך בין האשכים! (זה מפני שחתך החיץ בכלל לא נראה לו בעייתי והוא חושב שכולן יוצאות מזה בסדר גמור).

יש לנו ידיד שאומר שאם גברים היו נכנסים להריון, הם היו מבלים תשעה חודשים בהילטון (-:
בעניין כל הבדיקות, בשמת - סה"כ גם אני עשיתי את כל הגנטיות, סקירה אחת פרטית, מי שפיר (אחד, אבל למרות שעדיין לא הייתי בגיל שמשתלם כלכלית להתחיל) והיום בעקבות דיון מרגיז שקראתי בפורום אחר עלתה לי הארה, שכל הבדיקות האלה שכ"כ פופולריות בארץ קשורות למצבנו הבטחוני הרעוע ולניסיון ליצור לנו תחושת ביטחון ושליטה מזויפות.

הי בשמת,
אמנם טרם נפגשנו אבל "קראתי אותך" כל כך הרבה שאני כבר מרגישה שאני קצת מכירה...
אני מברכת אותך על הצטרפותך לקבוצת ה"נשים שצריכות לשכנע את הבעלים ללידת בית". כמוך עוד רבות. אני חושבת שבשלב ראשון שווה לבדוק האם הוויכוח על הכסף לא היה פשוט "טריגר" שאיפשר לבעלך להוציא את הפחדים והחששות שלו מלידת הבית. בכל מקרה - אני חושבת שזה טוב. טוב שהוא מוציא את הקשיים שלו, כי אם את רוצה אותו בלידה כשותף פעיל (ולדעתי כל נוכח בלידה צריך להיות כזה) הרי שזה הזמן לבדוק את הדברים (גם בטונים גבוהים) וללבן אותם. לא קל לגברים שלנו עם לידת בית, פתאום נופלת עליהם אחריות אדירה ורשימת מטלות שהם לא ממש יודעים ללעוס אותה. אפשר לעזור להם, אפשר להתכונן לזה. מאוד עוזר, כמו שכתבת להפגש ולדבר עם כאלה ש"עשו את זה". במיוחד עם אנשים ארציים (כאלו "כמו כולם") ולא "פריקים" (רבים היו בהלם שאדם כמו דורון, קצין בצבא, אדם "רגיל" לחלוטין עשה דבר כזה). אני מזמינה אותכם להפגש אתנו ואני בטוחה שדורון ישמח לשתף את כל מי שירצה לשמוע בתהליך שהוא עבר בדרך קבלת ההחלטה. ומאידך - אני חוזרת וכותבת מה שכתבתי בדף אחר: בסופו של דבר את צודקת, זו לידה שלך ואת זכאית (וצריכה) לדאוג שהיא תהיה הכי טובה עבורך ועבור תינוקך. יכול להיות שבעלך לא יכול להיות שותף לתהליך הזה. האם בעבר השבטי תמכו הגברים בנשותיהם בלידות? לי נראה (לא מתוך למדנות יתרה) שהיו אלו האמהות, האחיות, הגיסות וכו'... נוכחות של אישה שנוח לך איתה, אישה שעברה חוויה חיובית ושיש בה רצון ויכולת נתינה חשובה לא פחות (ואעיז לאמר אולי יותר) מנוכחות של בעל מפוחד, מתנגד לתהליך ולתפקיד שלו.

שליחה על ידי ליאת* » 18 מרץ 2002, 14:17

עשינו זאת!!!
בוקו שלנו (שם זמני) נולדה על ריצפת חדר השינה, אל תוך ידיה המיומנות והעטויות כפפות גומי (מה לעשות...) של אילנה.
כל השאלות, ההתלבטויות, חוסר הידע והאונים התפוגגו ולאחר שתי לידות בביה"ח גם בעלי משוכנע שאין כמו בבית home sweet home

הוא, עוד יותר ממני, נכנס לאוירת הקדושה וה"שאנטי" של הלידה וסירב בתוקף לצלם את התינוקת שאך נולדה כדי שהפלאש לא יפריע לה בעיניים...

ובוקו אכן, טפו טפו, תינוקת שלווה ואמא ואבא שלה מאושרים עד אין קץ.

בהזדמנות חגיגית זו אני מחבקת, מודה ומברכת מכל הלב את קבוצת התמיכה שלי, שהחדירה בי את רעיון הלידה בבית וסייעה במתן עזרה רוחנית ופרקטית.

הפרחים למור, רונה ודפנה שעשו זאת ולאחרות שעוד יגיע זמנן. תודה!

הטיעונים של בעלי נגד לידת בית:

התשלום מופרז והוא לא מוכן לשלם יותר מ-600 דולר.
לשלם כל כך הרבה וכל הליכלוך אצלנו בבית??

עדי יותם, בדיקות גנטיות לא עשיתי... חחח.... אני "חוסכת" כמה שיותר בדיקות דם (כנראה לא אעשה חלבון עוברי), כי בשבילי זה פשוט סיוט.
לעומת זאת, סקירות המערכות מרגיעות אותי (אני מאלה שאם הן לא רואות ו/או מרגישות את העובר, הן כבר חוששות שהן לא בהריון... ) ולא מכאיבות.
מי שפיר אעשה. (הגיל, הגיל...) אם כי אני מודה שאין לי ספק שהכל בסדר.
אני לא מרגישה שזה נותן לי תחושת ביטחון מזוייפת - אני מרגישה שזה נותן לי אישור חלקי, כמו "בינתיים הכל בסדר". אני יכולה לחיות עם זה שזה חלקי, ושיש המון דברים שיכולים להתגלות אחר כך, שאי אפשר להבטיח לי. בסדר, אבל בינתיים אני אוהבת לראות אותו...
טוב, את כבר "האשמת" אותי מזמן בחשיבה לוגית ורציונלית ...

רונה - מאוד יכול להיות. אבל תודי שאלף דולר הם הון עתק.
אגב, לדעתי לא תיפול עליו יותר אחריות בלידת בית מאשר בלידת משגב לדך שלי. הרעיון הוא שהמיילדת תעזור לי ותתמוך בי. בגלל זה אני רוצה מיילדת פרטית, שוב. אם זה באמת יהיה אצלנו בבית, אז הוא לא יצטרך לנהוג, לא יצטרך לעזור לי ללכת, הוא בוודאי יילך לנוח במיטה עד שאני אגיע לצירי לחץ... יהיה לו הרבה יותר נוח מאשר על הרצפה במשגב לדך...

טוב, אבל אני חייבת לתקן: הוא לא מפוחד, והוא לא מתנגד לתהליך ולתפקיד שלו בלידה. אין לו שום בעיה עם סוג הלידה שאני רוצה - רק עם המרחק מבית החולים. הוא כבר עזר לי בלידה שהיא בדיוק כמו מה שאני רוצה עכשיו. ההבדל היחיד הוא שאז היינו צריכים לנסוע לירושלים, ושמחוץ לחדר (שבו היינו רק שנינו והמיילדת, ורוב השעות בכלל רק אני לבד עם זרמי המים) יש אי שם רופאים, אם יהיה בהם צורך - ולא היה בהם צורך. הוא לא ראה אף אחד מהם, וגם אני לא. אילו היה משגב לדך היום, הייתי חוזרת לשם שוב. אבל אין. ובתי החולים האחרים לא נראים לי. בינתיים. מה שמפריע לו הוא שני דברים: ראשית, הוא מפחד מהסיכונים (הוא לא קרא שום דבר על לידות בית מעולם) ומ"מה יקרה אם", וזה אצלו מאוד חזק, ושנית - התשלום שנראה לו מופרז לגמרי.
אה, ואנחנו חברים ב"נשים קוראות ללדת" והוא חבר של ערן שפירא (הם עובדים יחד).

את הלידה הראשונה עברתי בבית היולדות משגב לדך שנסגר בנתיים. אני פוחדת ולא רוצה ללדת בבית חולים ומאוד רוצה לידת בית. הלידה הראשונה עברה בהצלחה ובלי תקלות בכלל. אבל הפחד מפריע לי ואני מאוד רוצה להאמין שזה בסדר וכיף כי אין דרך אחרת שבה אני רוצה ללדת.
אשמח לקבל תמיכה בנושא.
נ.ב. אני עדיין לא בהריון אך מתכננת להיכנס בזמן הקרוב.

אורי של רומי : מומלץ להיפגש עם מיילדת מנוסה ולדבר על הפחדים, אפילו לפני ההריון. להעלות את כל החששות, המדעיים, החברתיים וכולי. מיילדת טובה נותנת מידע. אפשר גם להיפגש עם ד"ר ברדה, ואז בכלל יוצאים מחוזקים.

Uri shel Romi- I feel that the support i can give you is to remind you tolisten to yourself, to your body and to your instinct.
If you get into touch with your deep feminine knowledge and your ancient sence of motherhood and your true insticts - what decision you would take then? I am sure that there are manyhomebirth mothers that willtellyou how great it is (including me), but i believe that you get a cnace here to get in touch with yourself and ask those questions yourself. Then you will get an answer from an empowering place that will lead you to do the right thing for you.
I do belive also that when a pregnant women does listen to herself she also knows if there is something wrong with the pregnancy or birth that she need to take care of. You will then get the answer out of taking reponsibility on your on life and body and I believe it will make you very much empower.
I can give you an artical to read about us - women and how we to reconnect to our knowledge - its in hebrew and you can find it at -
http://ahava.netfirms.com/[po]Meira Or1[/po].htm
Good luck and know that we - mothers and women are with you all the way.
Elana

מישהו שמע על מיילדת לידות בית מבאר שבע בשם הילרי? כי אם אלד בבקתה של אילנה (עדיין בהתלבטות...), אילנה עצמה אמורה להיות בדיוק בחו"ל, והילרי תחליף אותה.

כן בשמת. דיברתי אתה בטלפון מספר פעמים אך לא נפגשנו. היתה מחשבה שהיא תשמש גיבוי בלידה שלי.
אם תרצי אוכל לקשר אותך עם מישהי שילדה איתה בבית (ולא היתה כ"כ מרוצה).
אגב - למה בבקתה של אילנה ולא בביתך/כם???!!!

ליאת, אשמח שתקשרי אותי. בהחלט מעניין אותי למה היא לא היתה כל כך מרוצה.
למה בסוף היא לא שימשה גיבוי בלידה שלך?
אצלנו בבית:
א. לא מומלץ. קומה שלישית בלי מעלית, רחוק מהכביש. במקרה שצריך פינוי זה לא בטוח, וכבר קיבלתי על זה כמה חוות דעת מכאלה שמתמצאות בלידת בית.
ב. בעלי לא רוצה בבית שלנו, מהמון סיבות. אבל במקום אחר - הוא מוכן, במיוחד מקום שעוד יותר קרוב לבית חולים מאיתנו.

בשמת, תוכלי להתקשר אלי 6108712 08 ואתן לך את מס' הטלפון של אותה אחת.

הילרי לא שימשה גיבוי בלידה שלי משום שהיא איננה מבוטחת, אין לה ציוד החייאה והיא עובדת יומיים בשבוע בבי"ח. היא אמרה שבמקרה חירום לא תתלווה אלי לבי"ח כי לידות הבית הן חריגה מנהלי העבודה והיא לא מוכנה להסתכן.
מעבר לכל אלה, היא פירגנה מאוד לאלנה א-ב-ל ניסתה "לגנוב" אותי לטובתה הבלעדית.

חוץ מזה היא נשמעת (בטלפון) מאוד סימפטית ולידות הבית הן בנפשה.

לכלוך: ??? רשימת הקניות שמיכל בונשטיין נתנה לנו כללה חבילת "סדיניות" - כמו טיטול, בגודל מטר רבוע, שפורשים על המיטה. בכלל לא דמיינתי עצמי יולדת במיטה, או בחדר שינה, ואכן שמנו מזרון גומאוויר ישן על השטיח בסלון, כדי שלא יכאבו הברכיים. עליו וילון אמבטיה ישן. (הלידה הקדימה ב17 יום, לו היתה "בזמן" בטח בכ"ז הייתי קונה ציפוי נילון למיטה, שיהיה - אז חסכנו כסף.) עליו סדין, עליו מיכל שמה "סדינית".
כשהענינים התחממו, כל חיתול או פד או מגבת נייר ספוגים הגיעו מידית לפח שמיכל שמה לידה, ולא היה שום לכלוך מסביב. לשאלתי המודאגת "ומה אם אחרבן עלייך" גיחכה וענתה בנחת "אז ננגב, מה את עושה ענין". ה"לכלוך" היחיד שנהיה היה שלולית ענקית של המים, שבקעו כשהתחילו צירי הלחץ, ודווקא אז עמדתי על השטיח ולא על המזרן. סיבה נוספת לשמוח שהמים לא היו מקוניאליים... מיכל פרשה "סדינית" מתחתי ושם נולד התינוק. טוב שהשטיח שלנו ממילא ג'יפה שעבר זמנה, עוד כתם אחד בין השאר. ממילא צריך להעיף אותו לכל הרוחות. וירידות מים בבית קורות גם לא בלידות בית, כידוע.
מי שרואה עצמה יולדת במיטה, להלן מתכון עוגת השכבות של מיכל:
הציעו את מיטתכם בסדין נקי. עליו נילון. עליו סדין שבמקרה הכי גרוע תהיו מוכנים לוותר עליו. קשטו בסדיניות למעלה. כשנגמרת הלידה – מסירים את השכבות העליונות, והופ הנה מיטה נקיה מוצעת לתפארת מדינת ישראל.

לספר או לא: לדעתי: לספר למי שיתמוך, לחסוך מהשאר. כשהתקשרתי בחצות להגיד לאמי שנולד, שאלה אם תוכל לבקר מחר, והשתבצה כשגיחכתי ואמרתי לה שאנחנו בבית. למזלי, היא כבר רגילה שאני "משוגעת" ועושה דברים לא נורמטיביים, ומבסוטה לאללה מהבכור שלי - מה שמהווה נימוק בעד שיטות החינוך ה"מוזרות" שלי. התקשרה לאחותי (שחיה באנגליה - מדינה בה יש הרבה לידות בית) לספר לה, ואחותי, דוקטור לביוכימיה, שיודעת יפה מאד לנסות להוציא את אבינו או את בנותיה מבית חולים כדי שלא יחטפו זיהומים וכד', התקשרה אלי להגיד מזל-טוב-אבל , ולמחרת בבוקר שוב - טחנה לי ת'מח על הזיהומים האיומים שאפשר לחטוף בבית, ושאלך לבדוק את הילד אצל רופא וכו' וכו'.
רופא הילדים "שלנו" (אליו היינו הולכים עם הבכור) חטף חום והודיע בזעם ש"הוא מאד אוהב את הנאורות הזו שמחזירה אותנו ישר למאה ה18". אני במקור התכוונתי לשאול אותו אם ירצה לבוא הביתה לבדוק התינוק אחרי הלידה, ודחיתי ודחיתי את השיחה הזו - מיכל אומרת שכנראה לא במקרה דחיתי. אולי היא צודקת. בקיצור, לסמוך על תחושות הבטן. לספר למי שיחזק אתכם ולחסוך ממי שיחליש אתכם.

פחד: בטח שיש. לפני כל לידה. שהרי הלידה היא המקום בו נושקים המוות והחיים, כפי ששמעתי פעם מישהי מנסחת. האדרנלין מציף את הגוף, כל הפיזיולוגיה נכנסת למצב חרום חרום חרום.
אבל אם נמצאים בבית חולים צריך להוסיף פחדים נוספים. מי שהיתה בכנס האחרון (12 אפריל) של נשים קוראות ללדת יכלה להתבשם מפנינים כגון "יש רק תחת אחד שאני מוכנה לראות מול העיניים שלי, וזה התחת של הבת שלי כשאני מנגבת לה. תעלי מיד על המיטה" שנאמר מפי מיילדת ב"ליס" ליולדת שרצתה ללדת על הברכיים. לידה זה ממש לא הזמן לעשות מאבקי אסרטיביות או להתפתל בניסוח בקשות דיפלומטיות .
כמו ששיין אמרה לבן זוגי (שיין היתה הגיבוי שלנו למקרה שמיכל לא תוכל) "בבית חולים אתה צריך לשאול: איפה השרותים? אני יכול לצאת לאכול? יפריע לכם אם אעמוד כאן? אצלכם בבית אני צריכה לשאול איפה השרותים ואיפה עושים תה".
ואותה מיילדת (שמכירים מראש) מלווה מהתחלה ועד הסוף.
ואפשר שיהיו איתכם מי שאתם רוצים.
אתם בסביבה שקטה ומוכרת.
3 נקודות אחרונות אלה הוכחו במחקרים כחשובות ללידה טובה.
אה, ויש באמת ענין של זיהומים: האידאל הוא שעם צאת התינוק לאויר העולם, החיידקים שישר קופצים עליו הם אלה שהוא מכיר מהסביבה ההריונית שלו, ולאמא יש אליהם נוגדנים - לכן חשוב בבית חולים להשאיר התינוק על אמו ולא לשים בתינוקיה, והאידאלי כמובן - הבית... כשדנו ב"להעביר צירים באמבטיה" אמרתי למיכל שהאמבטיה אצלנו לא נקיה כמו בבית חולים, איך אחטא אותה? והיא גיחכה ואמרה "בשביל מה? אלה החידקים שלך. זו לא אמבטיה בבית חולים".

שכנוע בעלים מבועתים: אין לי אלא להמליץ על פגישות עם המילדות / ד"ר ברדה, ולדון בחששות. לאסוף מידע.
נכון, יש סיכונים בלידת בית – כי יש סיכונים בלידה.
ד"ר מרסדן ואגנר סקר מחקרים ועל פיהם: ללידה בסיכון נמוך, הבית הוא בטוח יותר מבית חולים. (בגלל ההסתבכויות שנובעות מסביבה לא תומכת ואז התערבויות רפואיות מיותרות).
ויש בכלל את הענין איך אתם מתיחסים לסיכונים בחיים: האם אתם יושבים בבית ואינכם יוצאים לעולם מפחד תאונות הדרכים? או שאתם יוצאים? ואף נוסעים באופניים או אולי אפילו אופנוע רחמנא ליצלן?
נכון, לוקחים סיכון, אבל אחרי שבודקים ורואים שבעצם הוא הנמוך מכל האפשריים. האשליה שבבי"ח אין סיכון היא, כאמור, אשליה בלבד.
ולרופא הילדים הנזכר לעיל, שטען שהענין הוא שפה לקחנו סיכון על מישהו אחר (קרי על העובר) – נו, באמת, חייו ובריאותו ואושרו של הילד הזה באחריותי ב-X השנים הבאות. אולי הוא רוצה להצמיד אליי מאבטח כל פעם שאנו חוצים את הכביש ורופא בכל פעם שאני נותנת לו תפוח לאכול?

יקר: נכון. אבל קצפכם צריך לצאת לא על המילדות אלא על המדינה, שאינה מממנת את מלוא העלות של לידות בית כמו שהיא נוהגת לגבי לידות בבתי חולים. אז יאללה, בואו תצטרפו ל נשים קוראות ללדת .
חוץ ממתי מעט, כמה פעמים כבר תלדו? את המחיר תשכחו ואת האובר תכסו, אבל את חווית הלידה אי אפשר יהיה לשנות.
זו חוויה בווליום מאד גבוה. בווליום כזה כדאי שזו תהיה מוזיקה שערבה לאזניכם.

לידה ראשונה: אני מזדהה מאוד עם שתי העמדות שהובעו בדף, מצד אחד "אני עוד לא יודעת איך הגוף שלי מגיב ואיך אני מגיבה וכו'" ומצד שני "דווקא לידה ראשונה היא ה"פגיעה" יותר אז דווקא אותה חשוב לעשות בתנאים אופטימיליים".
פתרון אפשרי: מי שידו משגת: אפשר להתחיל כמו לידת בית, והמיילדת תלווה אתכם בבית כמה שיותר זמן, מדי פעם תבדוק עם המוניטור כדי לוודא ולהרגיע שהעובר בסדר, תדע לזהות את ההתקדמות (מידת פתיחה אם תרצו, וירידה בתעלה), ואז מגיעים לבי"ח (אם עדיין רוצים...) רק לקראת הסוף. והיא כמובן תהיה עדיין זמינה בטל' עבורכם למקרה שעולות התלבטויות בזמן שאתם בבי"ח.

בדיקות בתינוקיה: תוסיפו החדרה של 5 ס"מ צינורית לפי הטבעת ולחלחולת של היילוד כדי לוודא שהם פתוחים (מחריד בדיוק כמו שזה נשמע). בררו לפני הלידה עד כמה זה חיוני. אולי מספיק לבדוק את שלמות פי הטבעת בלבד? ואולי אפשר לדחות – נגיד, "אם התינוק לא מחרבן תוך X שעות אז נבדוק". אני לא יודעת, אני רק אומרת לברר עם רופא/ה אמינ/ה.
בדיקת חום רקטלית. (כשמסרבים הם לפתע נזכרים שבעצם אפשר גם תחת בית השחי).
ויטמין K אפשר לקנות טיפות (אבל אז צריך לקחת 5 פעמים וקחו בחשבון שזה מר כלענה).
לא לשכוח לעשות בדיקת PKU – אם משתחררים מיד אחרי הלידה (או באים אחרי לידת בית והולכים) אפשר לחזור לבי"ח אחרי כמה ימים ולעשות. אחרת צריך ללכת לטיפת חלב.

אביה, המון-המון תודה על כל המידע!

שליחה על ידי חבצלת* » 02 מאי 2002, 22:26

אביה, איזה יופי של סיכום, הייתי צריכה את זה כל כך...
בשמת, איזה כיף לקרוא שלא רק בעלי חושב שאני פסיכית כשאני מדברת על לידת בית...
ובכלל, איזה כיף שאני לא הקטנונית היחידה שדואגת בגלל היוקר והלכלוך...
יש לי שאלה, בנות - מישהי ילדה עם ג'ויס או מכירה מישהי אחרת שילדה עם ג'ויס?
אני מכירה אותה ממשגב לדך, והלידה שלי שם היתה ממש לא משהו אם כי זה בכלל לא היה אשמתה, היא בדיוק סיימה את המשמרת לפני שהתחילו לי צירים כמו שצריך, אז אני זוכרת שהיא מקסימה אבל - הייתי רוצה לשמוע, אם יש חוויות ממנה.
אז השאלה האחרונה היא איפה לעזאזל משיגים 5000 ש''ח כך שזה לא יפגע בתקציב המשפחה יותר מדי (זה אחד התנאים של בעלי...)
אולי להתחיל למלא לוטו?;-)
ועוד משהו - איך מקבלים היום בבתי חולים את המשוגעות שבאות אחרי לידת בית להבדק? טפשי שזה מטריד אותי אבל פשוט לא בא לי שיפקששו לי את כל החוויה בפרצופים וכו', אבל אני מה-זה צריכה את המענק (זה מכסה 1/5 מעלות הלידה, שגם זה משהו)

אני אחרי ביקור קצר בליס. בעודי מחוברת למוניטור ומוסתרת בוילון שמעתי יולדת שמגיעה עם צירים טובים ופתיחה של 3 ס"מ. האחות השכיבה אותה על המיטה והיולדת התלוננה שהתנוחה לא נוחה לה. האחות ענתה לה בשיא הנימוס והחביבות "כן, אבל ככה זה נוח לי". בעלי ואני חייכנו ואמרנו תודה בלב על ההחלטה ללדת בבית.
שוב, כולן היו מאוד חביבות, אבל הנהלים, הנהלים...

חבצלת - מאיזה אזור את בארץ? אני מכירה מישהי שילדה עם ג'ויס בבית לפני 6 חודשים, אם צריך אוכל לקשר אתכן.

שליחה על ידי חבצלת* » 03 מאי 2002, 17:49

אזור השרון...אני יודעת שהיא קצת רחוקה...אבל בנתיים אני חושבת על כמה אופציות וכולן רחוקות...

חבצלת - מה עם ניבה ורונית? תשלחי לי אימייל ואתן לך טלפון של מישהי שילדה עם ג'ויס
new aviv@yahoo.com

אני ילדתי עם ג'ויס במשגב לדך לפני שלוש שנים, אמנם עבר זמן ואמנם לא לידת בית אבל אם מענין מישהי לשמוע - כתבו לי בדף הבית שלי.

ב"ליס" קיבלו אותנו יפה: במיון יולדות - ממש במאור פנים, ("הו ילדתם עם מיכל שלנו המקסימה", "אין כמו ללדת בבית") קראו לרופאת ידלים שתרד לשם לבדוק התינוק, הרופא שבדק אותי ציין בעליזות שהוא מחויב להמליץ לי על יומיים אשפוז אבל הבהיר שזה למען הפרוטוקול ותו לא, ורופא בכיר יותר שנכנס לחדר הביע שמחה למראה התינוק המחובר לציצי ודיבר בשבחי ההנקה.
בתינוקיה (עלינו לעשות בדיקת דם) כבר היה כמובבן פחות מלבב, לא שננזפנו או משהו אבל למשל הרופא אמר (טוב יש להם רפלקס מותנה, נפלט לו) לחכות מחוץ לחדר בזמן שהוא לוקח דם. נו באמת. והאחות ז'ניה הזועפת שעשתה בדיקת סוכר אמרה "למה לתינוק הזה אין מוצץ?!
הסוכר קצת נמוך, את בטוחה שיש לך מספיק חלב?!" ובעיקר עצם החוויה שבלענות (מלשון עינוי) תינוק בן יומו.
מעבר לזה - נו, בית חולים. כל דבר בקומה אחרת בתור אחר... באסה. אבל בגדול לא היינו צריכים להתקוטט או משהו כזה.

שליחה על ידי גילה* » 11 מאי 2002, 14:57

לגבי לחכות מחוץ לחדר - יש את הענין הזה שכל חולה (ילד? אשה?) זכאי למלווה, לא?

מדהים איך כשהילדים טיפה יותר גדולים (החל מחיסונים ובדיקות בקופ"ח וגם כשהיינו באשפוז בגיל שנתיים וקצת) אף אחד לא מעלה על דעתו להגיד להורים לצאת מהחדר בזמן בדיקות אלו ואחרות (והיינו בהרבה )-: ) - לפחות כל עוד לא מדובר במצב חרום (לשמחתי, אין לי מושג מה קורה אז, אבל מן הסתם, התחושה של הילד לא נמצאת בעדיפות ראשונה...), ורק עם תינוקות בני יומם, אף אחד לא חושב ככה וצריך להאבק כדי לשמור על הזכות הכל כך בסיסית הזו, להיות עם תינוקך (ושלו - להיות איתך).

אביה - למה בדיקת סוכר? הוא נולד פחות מ-2500 גרם?
כי זו טעות נפוצה בבתי החולים לדאוג להיפוגליקמיה אצל תינוקות בריאים, מעל שניים וחצי קילו, שנולדו במועד ויונקים - בעוד שלא צריך לבדוק ולא צריך לטפל ואין דבר כזה "הסוכר קצת נמוך" כי זה פיזיולוגי, ואסור בשום אופן לתת משהו לתינוק היונק (כמו מי סוכר, שהם נותנים במקרה שנדמה להם שהסוכר "קצת נמוך").
בקיצור, צריך אם כן לבוא "חמושים" בהרבה ידע גם על הבדיקות.

לי יש עוד 13 שבועות פחות יום, יא מנאייק, ואם אצליח להגיע ללדת במועד אזכה כנראה בלידת הבית שלי (אינשאללה). אני בכ"ז אלך לאסף הרופא.

שליחה על ידי דורין* » 11 מאי 2002, 22:30

לבן זוגי אין התנגדות , ללידת בית- הוא אפילו ממש תומך. גם לי זה נראה הרבה יותר אידיאלי לתינוק- שלא אצטרך לרדוף כל הזמן אחרי הזנב שלו שלא יעשו לו כנגד רצוני...אבל- עברתי כבר כמה לידות ואני זוכרת היטב את הכאב הנורא הזה שמשתק לי את החשיבה ודורש את האפידורל ואז יש רוגע ושמחה גם בלחיצות של הלידה עצמה אבל אני כל כך רוצה בלי זה ומפחדת מהכאב. כלומר- הסוגיה היחידה שבעייתית אצלנו היא ההתמודדות שלי עם הכאב ובעלי אומר שלכן זו החלטה רק שלי כי זה משהו שאם יכאב- זה יכאב לי ...אז למרות כל הטבעיות של חיינו במשפחתנו אני לא אוכל אף פעם ללדת בבית?

דורין, לדעתי הרבה פעמים קורה שהדרך של בי"ח לנהל את הלידה יוצרת כאב וסבל. כתוב על זה קצת בדפים על לידה טבעית ו-כאב בלידה. זה לא אומר שלידה בבית לא תכאב, אבל זה אומר שלא בטוח שאפשר להסתמך על חוויות הלידה הקודמות בשביל לדעת את זה.

בלידה הראשונה בבית חולים כאב לי "נורא" כשהייתי בפתיחה של 5 ס"מ בערך. לא הצלחתי להתמודד, קיבלתי אפידורל.

בלידה השנייה, בבית, כאב לי "נורא" כמה דקות לפני צירי הלחץ. כלומר בפתיחה הרבה יותר גדולה הרגשתי כאב דומה. התמודדתי, די מהר. זו הייתה לידה מעצימה.

בבית, את יכולה לעשות את מה שאת מרגישה כדי להקל על הכאב. וזה בעיקר לזוז כרצונך. את גם לא בלחץ בגלל שינוי הסביבה הפיזית והאנשים הזרים, ולכן הגוף עובד יותר טוב, כנראה גם מבחינת שיכוך כאב וגם מבחינת קצב התקדמות הלידה.

דורין, "הפחד מהכאב" הוא המפתח לכאב.
אני, למשל, מפחדת מבדיקות דם. לעומת זאת, אני אישית לא פחדתי מעולם מכאבי הצירים. אז למרות שאובייקטיבית, אני מודה שכאבי הצירים הרבה יותר "כואבים", לא סבלתי מהם. מבדיקות הדם אני כל כך סובלת, שאני היסטרית לפני ובטראומה אחרי...

אפשר, כמו שנאמר כאן, ואם לא, אז אני אומרת עכשיו: לקחת מיילדת שתלווה אתכם בזמן הצירים בבית, תבדוק דופק מדי פעם, פתיחה וכו', כדי לבדוק את ההתקדמות, וכשאת מרגישה שאת לא יכולה יותר, את נוסעת לבית חולים, ואם זה בית חולים שהמיילדת מיילדת בו, אולי היא תוכל ליילד אותך, ואם תרגישי שאת מסוגלת ללדת בבית, תלדי בבית.

שליחה על ידי חבצלת* » 12 מאי 2002, 20:19

לגבי הכאב, רציתי להגיד שבלידה הקודמת מה שקרה זה שהגעתי לבית חולים בפתיחה של 8 ואני בטוחה שאם הייתי נשארת בבית היתה לי לידה יותר קצרה ופחות כואבת. בבית חולים החליט הרופא לפקוע לי את המים כי הראש של התינוק היה גבוה והוא אמר "מה אם פתאום ירדו לך המים ותהיה צניחה של חבל הטבור?" מה יכולתי להגיד על זה? בקיצור, פקעו לי את המים, השכיבו אותי על המיטה ("תשכבי גברת כדי שהראש ירד לאט לאט ") חיברו אותי למוניטור...צריך להסביר לכן שאז הכאבים הרקיעו שחקים? ולפני כן הייתי בטוחה במאה אחוז שאני עוברת את זה בלי כלום! הלידה גם נתקעה או בגלל התנוחה או בגלל הלחץ או בגלל הריח של בית חולים או בגלל שחצי מהצוות המשועמם הסתובב בחדר שלי...ואני כאבתי מדי כדי להתנגד...ובעלי היה בחוץ כי בלניאדו מותר להכניס את הבעל רק אחרי תהליך הקבלה...אחרי שעה כזאת כשהפתיחה לא התקדמה בכלל (לפני כן הקצב היה כנראה משהו כמו 2 ס''מ בחצי שעה, כי כל התהליך לקח פחות משעתיים בבית להגיע לפתיחה של 8...) והצירים היו בלתי נסבלים ולא היה לי שום אופציה להתמודד איתם (שכחתי מה זה לנשום, לא יכולתי לזוז, נלחצתי שהראש גבוה ואולי זה יהיה ניתוח וכו') צעקתי אפידורל.
וזה לידה שלישית, עם הכנה והמון כוונות ללידה טבעית...
ובעלי עוד אומר "אני לא מבין למה את רוצה ללדת בבית, מה היה לך רע בלידות הקודמות בבית חולים". גברים

חבצלת - בדיוק. גברים.
אפשר לגרום להם להבין?

הצצתי עכשיו בפורום "להיות הורים" בכמה סיפורי לידה.
מספרות שם כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם על האפידורל וכל ההתערבויות שעשו להן (זירוז, פקיעה וכו' וכו'), ומהסיפור כל אחד גם יכול לראות איך ההתערבויות גרמו סיבוכים ועיכובים בלידות שלהן, והן לא מקשרות.
לפי סיפור של אחת שילדה פג בבילינסון, זה לא נשמע מקום טוב ללידה מוקדמת.
אמא שלי רוצה שאלד באיכילוב, כי זה קרוב לבית, כי זה "הכי בטוח". היא כבר חושבת שבגלל שאני הריון בסיכון אז אסור לי ללדת "לידת בית" בשום אופן. אין מה להסביר לה שאין קשר - הסיכון שלי הוא שאלד מוקדם מדי (ואז, מה לעשות, באמת בבית חולים...). בלידה עצמה לא רק שאין לי סיכון, אלא שהיא צפויה להיות די קצרה...
הבעיה, שמצד אחד אני בכלל לא רוצה להתווכח איתה, ולא מעוניינת לשתף ברעיון שלי ללדת בבקתה של אילנה אף אחד שלא תומך או לפחות מוכן לקבל את זה שזו אני. לכן לכל האחרים אני אומרת שעוד לא החלטנו, הרי יש לנו בעיה כרגע ללכת לסיורים, שאני צריכה לבדוק את כל בתי החולים בסביבה לראות את הפגיות, וכן הלאה.
אבל מצד שני, רוב הסיכויים שאמא שלי תהיה זו שתשמור על בתי כשניסע ללדת (בתי לא רוצה להיות בלידה) - אז איך אפשר לשקר לה ולהגיד לה שאני נוסעת ללדת בבית חולים? לא מתאים לי בכלל.
מה הייתם עושים במקרה כזה?

אגב, להבהרה: דיברתי עם אילנה, והיא אמרה לי בדיוק מאיזה יום אני יכולה ללדת לידת בית, ועד איזה יום אני חייבת ללכת לבית חולים.

בשמת,
אם את מתכננת לידת בית אני ממליצה לך לקרוא את הספר homebirth של שילה קיצינגר...

איימי, למה?

להוסיף לדבריה של בשמת, בת דודה של שביט לומדת עכשיו רפואה, שנה ו', בתחילת השנה היתה בגניקולוגיה (הדסה הר הצופים) וסיפרה לי שרוב הנשים, אם לא כולן שמגיעות לחדר לידה מקבלות אפידורל. או בגלל שהן רוצות או בגלל שהצוות דוחק בהן לקחת. הנשים שלא לוקחות אפידורל הן אלו שהגיעו עם פתיחה של 8 ס"מ, או עם הראש בחוץ, ולשמחתי, יש כאלו, לפחות הן הרוויחו לידה מסוכנת פחות.

כשהיתי בסיור בליס, אמרו לי שיש רק חדר אחד ללידה טבעית. שאלתי למה וקיבלתי כתשובה שרק 1% מנשים רוצות
ללדת בלידה בלי אפידורל. בלידה שלי הציעו לי לקחת אפידורל .כשאמרתי שלא כל כך כואב לי והיתי אז בפתיחה של 6
אמרו לי שמישהי שעושה אפידורל עוד מעט הולכת (מענין לאן?) ואחר כך מאווווד יכאב לי וכבר אי אפשר יהי לעשות.
תנחשו האם לקחתי אפדורל?
תשובה לאלה שאין להם כוח לנחש זה כן.

שליחה על ידי חבצלת* » 18 מאי 2002, 21:33

אוי, אלונה, זה סיפור כל כך מעצבן. מה זה "הולכת"? מה זה, מכולת?!
בשמת - כן, הגברים...מה אני אגיד לך...בנתיים נכשלתי בנסיון להעביר את אישי לצד שלי בעניין. כלומר, הוא לא יכריח אותי כמובן ואם אחליט אלד בבית אבל...זה לא כל כך נעים לקבל החלטה כזאת כשהוא כל כך מסתייג.
ראית את הקטע על לידות בית בפוליטיקה של דן מרגלית? בהתחלה התלהבתי ורציתי שיוסי יראה ואז הוא בדיוק היה מאוד עסוק, ובסוף שמחתי מאוד שהוא לא ראה. הציגו שם את לידת בית בדיוק כמו שהוא חושב שזה- כ גחמה. כאילו הנשים מסכנות את התינוקות שלהן כדי שיהיה להן "נוח יותר".
מה עושים? מנסים שוב לשכנע, אני מניחה...אולי אם נזכה ב1000 דולר בלוטו יהיה פחות אכפת לו.

אני מצטרפת בחום להמלצה על Homebirth של קיצינגר! העותק שלי כרגע מושאל, אבל כשהוא יחזור אשמח להשאיל אותו למי שמתעניין.

האם יש תרגום בעברית?

עדיין לא, אבל בהחלט ראוי לעשות משהו בעניין.

חבצלת, גם אני לא התרשמתי מהקטע בפופוליטיקה. טוב, פופוליטיקה, עם מנחה שלא יודע מהחיים שלו והתחקיר שלו כולל את המיתוסים והדיעות הקדומות שלו.
לגבי "לידת בית" של קיצינגר - השאלה שלי היא לא אם זה ספר שכדאי לקרוא אם מתחשק (בטוח שהספר מצויין), אלא האם יש סיבה מיוחדת שאקרא אותו?

כי אם אצליח ללדת במועד (כאמור, פג - רק בבית חולים), אז זו תהיה לי לידה כמו הראשונה (שהיתה לידה טבעית לגמרי עם אילנה שמש). אני לא הולכת לשום דבר "לא ידוע". ההבדל היחיד הוא שלא יהיה בית חולים במרחק שניות מהלידה שלי (מעבר לדלת), אלא במרחק דקות (נסיעה במכונית). וזה לא רלבנטי ללידה עצמה, אלא רק לסיבוכים, שלא יהיו כמובן, טפו טפו טפו.

גם אני ילדתי בבית עם שיין:

באיזשהו מקום מרוב שהללדת בבית היה "נושא" , קצת שכחתי להתכונן ללידה עצמה...יענו, תחליטו ותעברו הלאה כי ללדת זה עבודה גם אם זה בבית...
הגדולה שלי (בת 5) נכחה בלידה ונרדמה מכורבלת במטה המשפחתית כשבזרועותיה הרך הנולד, נראה לי שזה קשור ליחסה המאוד חיובי אליו עד היום
גם לנו היה סיבוך? לא הייתי קוראת לזה ככה כי הוא טופל במיומנות כזו שזה לא הרגיש כמו סיבוך

פשוט התינוק יצא די כחול ולא נושם...וככה תיק-תק יצאו מהתיקים הענקיים שעמדו בפרוזדור בלון חמצן ועוד שאר ירקות - די מרשים זה היה...

בשמת,
הספר של שילה קיצינגר מאוד מרגיע, היא כותבת בצורה מקסימה, אינטיליגנטית ומעמיקה. יש לי עותק מצולם.

אנונימי

מישהי יודעת כמה עולה רופא ללידת בית?
ואיך משיגים את הטלפון של ד"ר ברדה?

ד"ר ברדה - 5382212-02
תמיד אפשר ב 144
למיטב ידיעתי, 1000$ ללידה.

אנונימי

מה, רופא "לוקח" כמו מיילדת שאינה רופאה?
למישהי יש ניסיון של לידת בית עם רופא? עם ד"ר ברדה?

עד כמה שאני יודעת, היתרון של ד"ר ברדה, זה שהוא מוכן, ואפילו מעודד, לידה במצבים שאחרים לא לוקחים סיכון (לידה במצג עכוז, לידה נרתיקית לאחר קיסרי וכדומה).

אז התקשרנו למיכל וקבענו פגישה. בעלי עדיין מנסה לצייץ

אבל כבר די "ריסקתי" את ההתנגדות שלו, בשקט ובנימוס האופייניים לי

כמובן עדיין לא מתחייבים לכלום אלא בודקים את האופציה.
שאלותיי למנוסות בלידת בית או לידה פרטית: מה חשוב לברר בפגישה הראשונה עם המיילדת? איך אדע אם יש לי "כימיה" איתה? ועד כמה הכימיה הזו חשובה? כמה פגישות עם המיילדת היו לכם במהלך ההריון? על מה להודיע לה ועד כמה לנדנד לה? ובכלל...מה אני צריכה לדעת בנושא? (אביה, אשמח אם תגיבי כי את ילדת עם מיכל...בינתיים בחרנו בה כי היא הכי קרובה מהמומלצות ויש לי לידות די קצרות)
ואו אני מרגישה כמו לפני לידה ראשונה

אנונימי

{ דף לעריכה - יש פה הרבה תתי-דיונים שאפשר להעביר לדפים קיימים אחרים.

דפים נוספים: לידת בית מול מרכז לידה
בבית או בבית חולים חסרונות ויתרונות

{מישהו מכם מתלבט ואולי רוצה לשתף את הדרך להחלטה, גם אם בסוף החלטתם לא ללדת בבית? עם מי נפגשתם? מה שאלתם בפגישה? ממה חששתם? מה הכריע את הכף לכאן או לכאן? מה היה המקום של בן הזוג בהחלטה?

מיילדות הבית הן נשים אמיצות - נשים שנאלצות לעמוד מול מערכת אמוציונלית עויינת שמסרבת להתעדכן לפי מחקרים.
האם אישה שיולדת בבית אינה מסתכנת? אולי.
האם אישה שחוצה את הכביש אינה מסתכנת? אולי
האם אישה שבוחרת לגור על אדמות מריבה אינה מסתכנת? אולי
האם עלינו לשפוט את הנשים הללו? אולי כדאי שנעביר ביקורת על התינוקות שבוחרים, בחוסר אחריות רבה להיוולד בתקופת חיים כה אינטנסיבית ומלאת פחדים?
מיילדוּת על פי עובדות מחזקת את ידיהן של היולדות הבוחרות ללדת בבית.
מיילדוּת על פי עובדות יכולה להתקיים אולי גם בבתי חולים (וודאי שבמרכזי לידה שאינם קיימים עדיין לצערינו). נראה שכל זמן שלא נקום ונדרוש שיתנו לנו כבוד, שיאפשרו לנו ללדת בצרה מעצימה שבטיחותה מוכחת על פי מחקרים, המצב לא ימהר להשתנות.
יש מיילדות ורופאים נפלאים. אחרים, אנשים טובים ומאמינים גדולים. הם מאמינים שמה שלימדו אותם אכן נכון (רובינו כך), הם לא מאמינים במחקרים חדשים (כי הם כבר יודעים...). הם מעדיפים בעיקר ללמוד מנסיונם הם ולכן בשם הכוונות הטובות והידע האבסולוטי אנחנו נתקלים בכל כך הרבה חיתוכי חיץ מיותרים, זרוזים, פקיעות מים, נשים שוכבות על הגב ומחכות שהמלאכים יוציאו להן את התינוקות, ניתוחים קיסריים ועוד.
רק מודעות של נשים ונכונות לקחת אחריות יכולה לגרום לשינוי. נדמה שאנחנו בדרך והיא עדיין תלולה.
מקווה שכל משפחת באופן טבעי מצטרפת לחיפוש אחר מידע ולחשיבה עצמאית - כך לפחות אני תופסת את המשפחה. שיהיו ימים יפים.

להפתעתי, בעלי מוכן ללידת בית - אבל: לא בבית שלנו. אז זאת לא בדיוק לידת בית אבל זה הרבה יותר טוב מבי"ח.
עכשיו אני צריכה הצעות איפה כן. הקליניקה של אילנה שמש היא לא אפשרות. אפשרות אחת היא הבית של ההורים שלי (אם הם יסכימו). עוד אפשרות זה מלון ליד בי"ח (מייקר... וחוץ מזה: יסכימו לי?). מחפשת רעיונות יצירתיים...

..ביער, בפרדס או בניר
על שפת הים או על ערמת חציר
על המדשאה מול חדר יולדות
בבית-קפה, נו, מה כבר יכול להיות?...

הריונית חדשה,
מעניין. גם בעלי, כשהגיע לשלב של הנכונות ל"לידת בית" (אולי כשהבין, שאני - ללידת בית חולים לא אלך, עכשיו שאין משגב לדך) היה מוכן "לא בבית שלנו".
בסופו של דבר, בעקבות הפגישה עם המיילדת שלנו, רעיון הלידה בבית שלנו כבר לא נראה לו בכלל בעיה.

הריונית, למה בעלך לא מעוניין שהלידה תהיה בביתכם?

תודה בשמת - אז יש תקווה...

יונת - הוא לא ממש מתלהב מהרעיון של לידת בית, אבל מוכן - בתנאי שלא אצלנו בבית. הוא טוען שאם אלד במיטה שלנו, יגעיל אותו לשכב בה אחר כך. פתרונות כגון ללדת במקום אחר בבית נפסלו על הסף. בכלל, הוא לא כל כך רוצה להיות שותף. נראה לי שזו התנגדות רגשית, ולכן קשה לי להתווכח איתה, במיוחד שהוא עשה צעד ענק (ומפתיע) בנכונות ללכת ללידת בית. אולי כמו אצל בשמת הזמן (והמיילדת) יעשו את שלהם. אבל אולי לא. בכל מקרה אני צריכה לקבל את רצונו באופן מלא כדי שיהיה סיכוי לשינוי (כאמור: בסך הכל הוא מקבל את רצוני במידה רבה מאד, והתחשבות בקושי שלו נראית לי מתבקשת).
הקושי הגדול הוא למצוא מקום שבו ארגיש בנוח (ולכן ההצעות הליריות של ליאת לא ממש מעשיות).

ה"יגעיל" מזכיר לי "מגעיל" של הנקה.
(וקצת מכעיס אותי: מה מגעיל? אישתך יולדת את הילד שלך - מגעיל? לעשות סקס לא מגעיל אותך?)
יש כאלה שזה עובר להם אחרי שהם שם.

ומצד שני - החתולה שלנו, כשהמליטה על המיטה בסלון, זה היה על סדין, וכשחזרנו הסדין היה נקי. בלי כתמי דם, בלי שאריות קקי, כלום. (זה ישכנע את בעלך? אולי אם תבטיחי לאכול בעצמך את כל השיליה? (-; )