התלבטות על אהבה

פעם ראשונה שאני יוצאת מאנונימיות השימוש באתר ככקוראת - לכתיבה. פשוט כל כך מבולבלת וחושבת שאולי כתיבה פה תעזור לי להבהיר בשבילי דברים. הסיפור הוא כזה - עד לפני כשנה הייתי רווקה עם תפיסה עצמית של מישהי שלא מוצאת ואולי לעולם לא תמצא את בחיר ליבה. בעברי, בין גיל 26-28 היתה לי מערכת יחסים (לראשונה בחיי) משמעותית עם בן זוג שהתפרקה והשאירה אותי שבורת לב וכואבת. מאז יצאתי עם עשרות גברים אבל אף אחד לא "עשה לי את זה".
ואז לפני כעשרה חודשים נכנס לחיי בן זוגי הנוכחי. הוא בחור מקסים (במובן הכי לא שטנצי של המילה), רגיש, חכם, תקשורתי עם תחומי עניין מרתקים, שמחת חיים, חוש הומור, ואולי הכי חשוב הרבה הרבה אהבה שהוא מרעיף עלי בטונות. בחיים לא אהבו אותי כך. בחיים לא קיבלו אותי כך. אל מול כל זה אני מרגישה מתוסבכת ואבודה. אני לא מרגישה מאוהבת. אני אוהבת אותו מאוד ומעריכה אותו כאדם בהרבה מאוד מובנים אבל אין לי את התחושה שדימיינתי ושרציתי להרגיש כשחשבתי על בן הזוג שאבחר לחיות איתו את חיי.
טוב לי איתו וכיף לנו ביחד ואני מרגישה נוח איתו אבל לא היתה בשום שלב בקשר איתו את ההתרגשות של ההתאהבות. אני מרגישה שאני כל כך מבולבלת שאני לא מצליחה אפילו להעלות על הכתב את עומק הבלבול

. הוא הציע לי לעבור לגור איתו. מהרבה בחינות זה מסתדר עכשיו. אנחנו גרים במרחק של כשעתיים נסיעה אחד מהשנייה וגם לי יש רצון לבנות כבר איזשהו בסיס ביחד. אבל אני מפחדת. מפחדת שאני לא בוחרת אלא נסחפת מכוח האינרציה לחיים שלא אני בחרתי. מפחדת שאני מוותרת על האפשרות להיות באמת מאושרת עם מישהו שאני מאוהבת בו באמת (היפותטי ברגע זה) בגלל שאני כבר בת 32, ואני רוצה להיות אמא (גם זה מתקתק לי בראש והוא מוכן ורוצה ילדים איתי וכל כך מדהים עם ילדים) ואני רואה מסביבי כל מיני חברות שנמצאות בסירה דומה לשלי וחיות בסצינת הרווקות התל אביבית בחשש שהן לא יהיו אמהות או שיהיו אמהות חד הוריות ואני לא רוצה.....
האמת היא שמעולם לא חוויתי התאהבות (גם עם בן הזוג הקודם שלי היו לי תהיות דומות "האם זה - זה? ולכן יש לי את החשש הזה שאולי אני "סרוטה" ולא מסוגלת להתאהב..).. בקיצור זו רכבת השדים שמתחוללת לי עכשיו בראש. בתוך כל זה נכנס גם נושא המשיכה המינית וההנאה המינית. גם בתחום הזה היו לי בעבר בעיות (מעולם לא חוויתי אורגזמה עם גבר. עם החבר הקודם זו היתה משקולת שעמדה בינינו והיתה גם אחראית במידה מסויימת לפרידה.) ועם בן זוגי הנוכחי (למרות שאני יכולה לראות בו גבר נאה ומושך לפעמים) אין לי את הדחף "לקרוע מעליו את הבגדים" ואני לא נהנת מהמין איתו כמו שהייתי רוצה. גם כאן הוא מקסים ומשתדל ורוצה ללכת איתי לטיפול.
הוא פרטנר. בכל המובנים של המילה. זה מצחיק אני יכולה לדמיין אותנו עוברים הריון ולידה וגידול ילדים ביחד וחושבת שהוא יכול להיות בן זוג נהדר לדברים האלה. אבל הוא לא המאהב.
איך זה שאצל אחרים זה נראה פשוט? כן-כן. לא-לא.
יש בי קול שאומר שאם אני לא בטוחה ב -100% אז אני צריכה להיפרד ממנו. וקול שני שלא רוצה - כי הוא יקר לי, כי אולי אני פשוט "חיה בסרט" של אהבה מהסרטים או הספרים ועם כל בן זוג שיהיה לי ארגיש ככה, אני לא רוצה "לפספס" אותו, אני מודה שלמרות שאני מאוד עצמאית בחיי - נמאס מכל הלבד הזה (אביתר בנאי). מפחדת להחמיץ את הרכבת ומפחדת לפגוע בו.
טוב, זה בטח לא הכל אבל זו התחלה.
אני מפחדת מתגובות בסגנון ורדה ("תזרקי אותו") אבל אשמח לשמוע מה יש לדבר האתר להגיד..

אני שמה לב שכתבתי הכל כבלוק ענק ובלי סימני פיסוק ורציתי לתקן אבל זו כנראה מראה לאיך שאני מרגישה..

קוראת אותך,זה מעניין מאוד,למרות שכרגע אין לי תובנות מיוחדות. יכולה רק לומר לך שהאיש שלי, הכרתי אותו בשידוך ואנחנו הכי חילוניים,ובהתחלה זה קירטע לאללה.רוצה לא רוצה,מחשבות שהשתלטו עליי כגון,אני לא בנויה לזוגיות ועוד.,החשיפה שמתחייבת כתוצאה מאינטימיות מוגברת. כל זה הפחיד אותי למוות.אחרי משבר גדול,התחלנו לצעוד יד ביד לאט לאט.
היום אני מאוהבת בו נואשות (במובן הטוב,וזה הדדי

).

את לא חייבת להגיע להחלטה כרגע,היום. תסתכלי עליו,תדברי עם התחושות שלך.

נהללית, תודה על התגובה. את אחת הדמויות החביבות עלי באתר, כך שכיף לקבל ממך. אגב, פשר הניק שבחרתי לי כאן - (אני כותבת תחת ניק אחר בדרך כלל) משום מה קפץ לי השיר של אלתרמן (נראה לי) "הולכת את מעימי - לכי לשלום". וחשבתי לעצמי שזה מה שאני רוצה או בפרשנות שלי ללכת בשלום. כלומר להתהלך לאן שלא אלך עם איזשהו שקט פנימי.

שלום לך,

מאוד נוגע בי מה שאת כותבת... מרגישה כאילו אני כתבתי את רוב הדברים. אני יכולה רק לומר לך שאני נמצאת כרגע במערכת יחסים שהתחילה ללא התאהבות מצדי, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי. ההתאהבות יכולה לבוא גם בשלב מאוחר יותר, ובעיניי היא לא אינדיקציה לכלום. מישהו חכם אמר לי פעם שהתאהבות היא בעצם ההיפך מאהבה: כשמאוהבים לא רואים באמת את מי שמולנו, אלא תמונה שלו שבנינו לעצמנו ושמאגדת בתוכה את כל מה שהיינו רוצים לקבל ממנו ומהקשר. כשאוהבים נמצאים באמת בסיטואציה, ורואים באמת את מי שמולנו. אולי מה שקורה אצלך הוא שלא הייתה התאהבות כדי לרכך לך את ההיכרות ההדרגתית איתו. אז זה פחות כיף, אבל בעיניי זה ממש לא סימן ש"זה לא זה".

אני מעזה לומר שלא נראה לי שאת נסחפת לתוך משהו שאת לא באמת רוצה; הרי את מספרת שלפניו יצאת עם עשרות גברים שלא "נסחפת" עם אף אחד מהם לקשר רציני כל כך.

אין לי הרבה זמן לכתוב, אבל אני בהחלט מזדהה עם הלבטים שלך ומכירה אותם היטב... אל תתני לדימוי שאנחנו יוצרים אצלנו של אהבה מושלמת לחצוץ בינך ובין האדם שנמצא מולך. נסי לראות אותו ממש, ולא לראות אותו דרך הפילטר של הרצונות והחששות שלך. אני לא רוצה לשכנע אותך להמשיך במשהו שרק את יכולה לדעת באמת אם הוא טוב לך או לא, כך שהעצה היחידה שאני יכולה לתת לך היא - תני לזה עוד זמן. להפסיק תמיד אפשר.

יצא לי קצת מבולבל, ומחולק לפסקאות בצורה מוזרה, מקווה שתביני.

@}

היי,
מסכימה מאד עם:
את לא חייבת להגיע להחלטה כרגע,היום. תסתכלי עליו,תדברי עם התחושות שלך.
לרצונות לוקח הרבה מאד זמן להתגבש, בעיקר כשהסיטואציה מורכבת ומבלבלת. אם תאפשרי לעצמך להיות, לחוות את הזוגיות שלכם באמת, בלי לחשוב עליה מבחוץ כל כך הרבה ולתהות ולהתלבט, אלא פשוט להיות בה, להיות עצמך.. אני מאמינה שעם הרוגע תגיע התשובה.

אני מדברת מנסיון ומזדהה אתך מאד. הסיפור שלי דומה.
היו לי בעבר הרבה נסיונות לא מוצלחים לקשרים וקשר אחד ארוך מאד שגם הוא לא היה מוצלח אבל הוא בהחלט היה בעל עוצמות רגשיות, הרבה משיכה בכל המובנים, לפעמים אפילו משיכה לא מוסברת שהקשתה מאד על הפסקת הקשר, גם כשהיה ברור שהוא לא טוב לשנינו.
ואז פגשתי את בן זוגי הנוכחי. זה היה בדייט.
וכמו אצלך, הוא נורא התלהב ורצה והוא זה שהניע את הקשר בהתחלה. אני התלבטתי מאד.
יש לו המון תכונות טובות, החיבור בינינו היה טוב בהרבה מאד מובנים. וכן, גם נמאס לי מהלבד והייתי כבר בת 30 ומהר מאד היה לנו נוח וטוב ביחד, הוא היה מאד שלם עם עצמו ועם הקשר ואיתי ואני שיגעתי את עצמי. לא הרגשתי מאוהבת, לא נהנתי ממין כמו עם הבחור הקודם, לא היתה משיכה מטורפת.
כן, היו דברים אחרים מאד חשובים - כיף, שקט, בטחון, עניין, חיבור עמוק בהרבה מובנים.
המשכנו להיות ביחד, כשאני בסתר ליבי ממשיכה להתבלבט ואז נוספו גם קצת קשיים 'רגילים' שתמיד יש ולפעמים ממש כבר לא ידעתי אם זה נכון שאני איתו.
היו תקופות טובות יותר שאז הייתי שלמה עם עצמי ותקופות קשות (קשור כמובן גם להיבטים אחרים בחיים שמשפיעים על הזוגיות כמו עבודה, לימודים וכו') וברור שכבר מתרגלים ומכירים אחד את השני יותר ויותר טוב.
מה שקרה זה, שלאט לאט הבנתי שאני פשוט אוהבת אותו. שאני לא רוצה משהו אחר ולא רוצה מישהו אחר. שאני רוצה אותו. לתמיד.
נכון, זה לא בא בבום ולא הרגשתי מאוהבת אף פעם, על שיפור חיי המין אנחנו עדיין עובדים ויש עוד המון קשיים והתמודדויות (כמו בכל זוגיות אני מאמינה) אבל פתאום שמתי לב שאהבה חזקה ואמיתית זחלה לה לתוך הלב שלי ונשארה, ולא נראה לי שהיא מתכוונת לזוז משם..
ועכשיו, גם במשברים וגם בריבים וגם כשלפעמים אני מאד מתוסכלת מכל מיני דברים, פתאום אני שמה לב שזה כבר לא מקפיץ לי את הספקות שהיו ישר עולים לי בשנה הראשונה והשניה של הקשר. ישר הייתי מתחילה לעשות השוואות ומאזנים בראש ולחשוב שאולי אני לא אוהבת אותו מספיק או לא מרגישה כלפיו מספיק וזה היה מאד מערער את הזוגיות, מאד מבלבל ומסיט אותי מהדברים האמיתיים שאיתם היינו צריכים לםהתמודד.
זהו, אנחנו יותר משלוש שנים יחד, כבר אין לי ספקות (כמעט) אני רוצה להיות איתו, שמחה איתו ואנחנו בונים לנו את עתידנו המשותף. לפעמים יש בי צער מסוים שלא חשתי את ההתאהבות הגדולה שהוא חש כלפי בהתחלה, אבל אז מה.. נראה לי הרבה יותר כיף להרגיש את האהבה החזקה השקטה והקבועה של עכשיו.
אז את יכולה להבין שעל סמך הסיפור שלי, שהעצה שבא לי לתת לך היא הפוכה מ'ורדה' - נשמע שיש לך אחלה בחור ואחלה קשר. אל תוותרי עליו. אהבה נבנית לאט לאט ולא תמיד זה בא עם התאהבות גדולה בהתחלה..
אבל אני יודעת שכל אחד צריך לעבור את הסיפור שלו. אצל כל אחד זה אחרת. רק את תדעי מה נכון לך ומה טוב לך. והתשובה תתברר לך לאיטה, אם רק תאפשרי לעצמך להיות את ולהיות רגועה.
@}
(יצא נוראה ארוך, סליחה).

_ואני שיגעתי את עצמי. לא הרגשתי מאוהבת, לא נהנתי ממין כמו עם הבחור הקודם, לא היתה משיכה מטורפת.
כן, היו דברים אחרים מאד חשובים - כיף, שקט, בטחון, עניין, חיבור עמוק בהרבה מובנים._

גם אצלי היה ככה...

האמת היא שלדעתי זה סצנריו נפוץ למדי, אולי אפילו באותה מידה כמו סיפורי ההתאהבות הסוחפים שמוכרים לנו כל הזמן... חבל שהשקט, הביטחון, והרוגע נחשבים למאפיינים פחות "סקסיים" של קשר ואף אחד לא ממש סופר אותם... יש דימוי מסויים של מה זו אהבה שאנחנו מופצצים בו כל הזמן מכל כיוון, ואם חושבים עליו לעומק מגלים שבעצם אין בו שום דבר שבאמת מחזיק קשר יציב.

מאוד נוגע בי מה שאת כותבת... מרגישה כאילו אני כתבתי את רוב הדברים. אני יכולה רק לומר לך שאני נמצאת כרגע במערכת יחסים שהתחילה ללא התאהבות מצדי,
גם אני.
מאז אנחנו 8 שנים יחד, מאוד צמודים ואוהבים. מוכרחה לומר ששנים חבטתי בעצמי עם ההתעקשות הזו של לחוות את טרוף ההתאהבות, עד שהבנתי שאצלנו זה פשוט לא כך. אנחנו פשוט אוהבים אחד את השני מתוך הכרות כ"כ עמוקה, ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולצפות לחוות התרגשות שחשים מול אדם חדש ולא מוכר. זה לא פחות טוב, זה פשוט אחר. (לפעמים עדיין מדגדג לי החשק להתאהב איזו אהבה מטורפת עם משיכה היסטרית למישהו חדש ומרתק, אבל זה בסדר, אני מניחה שגם לו עוברות מחשבות כאלה, ולדעתי בכל מי שנמצא במערכת ארוכת שנים חולפות הכמיהות והתהיות הקטנות האלה - וזו בדיוק משמעותה של בחירה מחדש. ודווקא מתוך זה שמידי פעם אני חושבת על זה או לפעמים פוגשת אנשים שמושכים אותי או מרתקים אותי, דווקא מתוך הבדיקה המחודשת הזו, הבחירה שלי בבנזוגי הופכת תקפה ורלוונטית.
אני יודעת שיש שם אופציות מסעירות, אנשים אחרים, לחלקם תכונות טובות יותר משלו, גרועות משלו, חלקם שרמנטיים ממנו ובכל זאת בשכלול הסופי של מה שאני רוצה - אני בוחרת בו בחירה שלמה.
כשמאוהבים לא רואים באמת את מי שמולנו,
זה ממש נכון, כימיקלית. כימיקלית אנחנו תחת השפעת חומרים שמטרתם הביולוגית היא לזרז את ההזדווגות שלנו.
ואני מוד מסכימה עם מה שקיזי כתבה בכלל (-:

_ואני שיגעתי את עצמי. לא הרגשתי מאוהבת, לא נהנתי ממין כמו עם הבחור הקודם, לא היתה משיכה מטורפת.
כן, היו דברים אחרים מאד חשובים - כיף, שקט, בטחון, עניין, חיבור עמוק בהרבה מובנים._
גם אני!

האמת היא שלדעתי זה סצנריו נפוץ למדי, אולי אפילו באותה מידה כמו סיפורי ההתאהבות הסוחפים שמוכרים לנו כל הזמן... חבל שהשקט, הביטחון, והרוגע נחשבים למאפיינים פחות "סקסיים" של קשר ואף אחד לא ממש סופר אותם... יש דימוי מסויים של מה זו אהבה שאנחנו מופצצים בו כל הזמן מכל כיוון, ואם חושבים עליו לעומק מגלים שבעצם אין בו שום דבר שבאמת מחזיק קשר יציב.
מסכימה, מסכימה מסכימה! (-:

יש דימוי מסויים של מה זו אהבה שאנחנו מופצצים בו כל הזמן מכל כיוון, ואם חושבים עליו לעומק מגלים שבעצם אין בו שום דבר שבאמת מחזיק קשר יציב.
אהבה ממבט שלישי

חברות יקרות (נהללית, קיזי, פלונית והגבירה) אתן לא יודעות כמה הדברים שלכן מרגיעים ומחזקים אותי. גבירה - כמעט הזמנתי אותך לכאן באופן אישי ואני שמחה שהרגשת את זה ונכנסת באופן טבעי

. תודה על כל מילה לכולכן

{@{@

(לפעמים עדיין מדגדג לי החשק להתאהב איזו אהבה מטורפת עם משיכה היסטרית למישהו חדש ומרתק, אבל זה בסדר, אני מניחה שגם לו עוברות מחשבות כאלה, ולדעתי בכל מי שנמצא במערכת ארוכת שנים חולפות הכמיהות והתהיות הקטנות האלה - וזו בדיוק משמעותה של בחירה מחדש. ודווקא מתוך זה שמידי פעם אני חושבת על זה או לפעמים פוגשת אנשים שמושכים אותי או מרתקים אותי, דווקא מתוך הבדיקה המחודשת הזו, הבחירה שלי בבנזוגי הופכת תקפה ורלוונטית.
נכון! כל כך נכון!
ובכלל, גם אני מסכימה עם כל מה שגבירה וקיזי כתבו (-:

גבירה - כמעט הזמנתי אותך לכאן באופן אישי ואני שמחה שהרגשת את זה ונכנסת באופן טבעי
ואלה! אשכרה, שמעתי אותך (-:
שמחה שבאתי @}

גם אני מאד מזדהה עם התחושות שתארת במיוחד:
מפחדת שאני מוותרת על האפשרות להיות באמת מאושרת עם מישהו שאני מאוהבת בו באמת
אצלי זה תקע את הקשר ולא איפשר לי להתאהב באמת בבן זוגי אבל ברגע שהשתחררתי מהפחד הזה התאהבתי בו נואשות.
מה שעזר לי לשחרר את הפחד זו ההחלטה לחיות אתו את חיי- ברגע שהפסקתי לתהות: האם ייתכן שאמצא מישהו שגם יהיה טוב בשבילי וגם אהיה מאוהבת בו וארצה בו בלי שום היסוס או התלבטות (במילים אחרות: אולי אני מוותרת על משהו יותר שווה?) והגדרתי אותו כבן זוג לחיים ההתאהבות באה מעצמה.
דרך אגב אני לא חושבת שהתאהבות היא תנאי הכרחי לזוגיות טובה והידיעה הזאת דווקא עזרה לי להתאהב (בלי כוונה אפילו...) כי פתאום לא הייתי בלחץ מזה שאני לא מאוהבת.

_אצלי זה תקע את הקשר ולא איפשר לי להתאהב באמת בבן זוגי אבל ברגע שהשתחררתי מהפחד הזה התאהבתי בו נואשות.
מה שעזר לי לשחרר את הפחד זו ההחלטה לחיות אתו את חיי- ברגע שהפסקתי לתהות: האם ייתכן שאמצא מישהו שגם יהיה טוב בשבילי וגם אהיה מאוהבת בו וארצה בו בלי שום היסוס או התלבטות (במילים אחרות: אולי אני מוותרת על משהו יותר שווה?) והגדרתי אותו כבן זוג לחיים ההתאהבות באה מעצמה._

גם אצלי @}

מצטערת לנפץ פה את האידיליה. אני הייתי עם מישהו כזה, מתוק ומקסים וחתיך שכולם אהבו. גרנו ביחד והיה נפלא אבל כל הזמן הרגשתי שחסר לי משהו, וחיכיתי וחיכיתי וניסיתי ורציתי כל כך, הוא היה מושלם, אהב אותי באמת, קיבל אותי כמו שאני, רצה איתי ילדים, אבל כל פעם שניסיתי לחשוב חמש או עשר שנים קדימה, או חלילה להזדקן איתו, הייתי מרגישה פספוס. פחדתי מאוד להתחתן איתו, התירוץ שלי היה שאני בכלל לא רוצה להתחתן. בסוף החלטתי שנעשה "הפסקה", עברתי לגור לבד ואחרי פחות משנה כבר הייתי נשואה לאהבת חיי.
לא קל איתו, וגם בתקופות קשות אם אני בודקת עם עצמי אם הייתי חוזרת לקודם או אם אני מתחרטת שלא התחתנתי עם הקודם והתשובה היא תמיד תמיד שלילית.
מצד שני, הייתי אז הרבה יותר צעירה ולא לחוצה על ילדים.

אמא מתרגשת, כמובן שגם זו אפשרות... לכן סייגתי את הודעתי הראשונה:

אני לא רוצה לשכנע אותך להמשיך במשהו שרק את יכולה לדעת באמת אם הוא טוב לך או לא, כך שהעצה היחידה שאני יכולה לתת לך היא - תני לזה עוד זמן. להפסיק תמיד אפשר

אין כאן עניין של אידילה, כל מקרה לגופו. אבל לי היה חשוב להעביר את המסר שאהבה זה לא תמיד מה שרואים בסרטים, ושהתאהבות היא לא תמיד ערובה לאהבת אמת. כמובן שרק פותחת הדף יכולה לדעת אם מעבר לכל זה יש שם סיכוי למשהו אמיתי או לא (וגם את זה אפשר לדעת רק כשמגיע הזמן לדעת...).

הוא היה מושלם, אהב אותי באמת, קיבל אותי כמו שאני, רצה איתי ילדים, אבל כל פעם שניסיתי לחשוב חמש או עשר שנים קדימה, או חלילה להזדקן איתו, הייתי מרגישה פספוס. פחדתי מאוד להתחתן איתו, התירוץ שלי היה שאני בכלל לא רוצה להתחתן. בסוף החלטתי שנעשה "הפסקה", עברתי לגור לבד ואחרי פחות משנה כבר הייתי נשואה לאהבת חיי.

כנראה שהוא לא היה מושלם בשבילך...... במקרה שלך זה פשוט לא היה זה כנראה, ועובדה שהסוף הטוב קרה (-:
אין כאן שחוא ולבן ובכל מקרה, טוב לו לנושא הזה להיבדק
גם אני לאורך השנים בדקתי, ושקלתי ואפילו היתה שם פרידה.... וחזרה - ומתוך כל אלה בחירה. היום ממרומיי שנות זוגיותנו, יש הרבה פחות שאלות לגבי "יחסנו לאן" והרבה יותר התמודדות משותפת עם כל הסוגיות שמופיעות ביחסים ושעוד וודאי יופיעו בעתיד, מתוך תחושה שאנחנו עומדים מולן יחד.

מממ... עוד חושבת מה לכתוב, מסכימה עם הרבה דברים שנכתבו כאן.

קראתי רק את ההודעה שלך לכי לשלום ולכן אנימגיבה בלי לדעת מה כתבו ואמרו 'את זה קודם, לפניי, זה לא משנה'.
(אגב, למה בחרת בניק הזה? זה ניק 'מגרש' אמנם לשלום אבל מגרש אותך ממישהו. חבל).

לעניין השאלה שלך. גם אני תוהה מדי פעם בעניין הזה (כנ"ל כמוך רווקה 'תלביבית'). ויש ומתרחשות התאהבויות. גם לכאלו שלא חוו אותה אף פעם. השאלה אם את מאלו שברגע שמישהו מוצא בהן עניין הן מקבלות כזה בוסט של ביטחון שגורם להן להרגיש אחרת, נאמר הרבה יותר טוב לגבי עצמן ואז לחפש מישהו עם התנהלויות ואיכויות אחרות. שזה אגב לא רע בכלל, יש אנשים שאנחנו נמצאים איתם מרעב למשהו, אפילו עמוק וברגע שהוא מסופק (נגיד לבטחון, לדימוי, לקבלה, לתשוקה) בא לנו ללכת על משהו יותר 'מתקדם' כמו למשל התאהבות.

לא כתבת כמה זמן אתם יחד? אולי תבררי עם עצמך אם יש לך תחושה של 'פיל גוד' סביבו או כשאת חושבת עליו. לא התאהבות, אלא תחושה כיפיית עולצת.
מה לגבי הפאקים שלו, אני מגלה שאם הפאקים שלו גורמים לי לרצות ללכת ואפילו לפרק הכל לפעמים על כלום לכאורה -אז כנראה שזה מסתיר צורך עמוק יותר לסגור את הסיפור כי זה לא זה ואני תופסת נסיעת חינם על איזה ריב מטופש, למשל.

בכלל אהבה עמוקה והתאמה טובה לדעתי הן כאלו שמצליחות להעביר בך הרהורי עזיבה לא כשאת בוחנת את הטוב, אלא את הרע דווקא. כי לרע אין סוף לטוב יש ויש (כן כן זו רק פרפזה על השיר הידוע, לפני שבשמת תקפוץ עליי פזצטה ותתקן אותי גם כאן

) אז שווה לנסות לבודד רק את הרע בינך לבין עצמך ולראות מה קורה עם ההתנהלות שלך בתוך זה. אגב רע לא חייב להיות 'דברים גדולים', גם סתם שעמום, או קצב שונה של התנהלות ברמה היומיומית. לי למשל יש אלרגיה לאנשים שמתנהלים לאט גם אם זוכי פרס נובל וחסידי אומות העולם בו זמנית, ויש עם זה בעיה בייחוד כשמדובר בגברים...

ולא חושבת שצריך להילחץ מהגיל. ביחוד כשאת כותבת שיש לך חברות שנמצאות בסירה דומה והן לחוצות וכן הלאה. ובכן חוץ מהגיל לרוב שום דבר לא דומה. כל אחת והסיפור שלה, כולל בדף הזה. גם אין מקום להיכנס לשאננות, אבל הרבה מאוד אנשים מתחברים בגילאי 34 ו35 ויותר כמובן) כמו שלא התחברו מעולם קודם. כדאי קודם, אבל לא במחיר של ויתורים כבדים כמו אהבה והתאהבות וכל מה שביניהם.

אלו הנקודות שעולות לי כרגע, שכדאי לדשדש בהן קצת. חוצמזה שבאמת עניין הזמן גם חשוב. לא מתאהבים היום מזוג עיניים נוצצות. מתאהבים תמיד בכל גיל, אבל לפעמים הרבדים השונים של הקשר צריכים בגילאים מאוחרים יותר, לחלחל קצת, אפילו כמה חודשים.
אגב,

<ותראי איזה גריין חביב 'ללא חולמים - לעולם לא תהא מנוחה לעולם.'

אבל כל פעם שניסיתי לחשוב חמש או עשר שנים קדימה, או חלילה להזדקן איתו, הייתי מרגישה פספוס.
וזו, אמא מתרגשת, באמת אינדיקציה לכך שזה "לא זה".
אבל לכי לשלום כותבת
הוא פרטנר. בכל המובנים של המילה. זה מצחיק אני יכולה לדמיין אותנו עוברים הריון ולידה וגידול ילדים ביחד וחושבת שהוא יכול להיות בן זוג נהדר לדברים האלה
ולכן אני עם הרוב כאן בדף. 7 שנים יחד, 6 מתוכן כנשואים, וזה הקשר היחיד שהיה לי שלא התחיל בהתאהבות (כלומר, לא שלי. שלו כן). אלה שכן התחילו בהתאהבות היו קצרים מאד ודי אומללים.
אני לא חושבת שזו שריטה. נראה לי יותר עניין של מזג -- לא כולנו בנויים ל"מחול השדים" של ההתאהבות, ובטח לא בכל שלב בחיים. אני זוכרת שבעיקר שמחתי שסוף סוף יש לי שקט מכל הטלטלות האלה, ואני מרגישה כמי שהגיעה אל חוף מבטחים (אם כי, כדי להיות ישרים, זה התבהר לי רק אחרי שהוא הפסיק לדבר איתי כי התייאש מסרבנותי הבלתי פוסקת).
גם אני בעד לנסות ולתת הזדמנות. לא נראה לי נכון להשוות את מה שיש לך לאיזשהו מודל שבא מבחוץ. גם אני עם כל מילותיהן הנבונות של קיזי והגבירה.

שנים יחד, 6 מתוכן כנשואים, וזה הקשר היחיד שהיה לי שלא התחיל בהתאהבות (כלומר, לא שלי. שלו כן). אלה שכן התחילו בהתאהבות היו קצרים מאד ודי אומללים.
גם אצלי (-:
אצלי היתה לפני גם מערכת יחסים אחת ארוכה (4 שנים) ואומללה.
וגם אני הייתי רגילה בעברי ליפול להתאהבויות קשות שכללו את כל הטקס בישבן: חוסר תאבון, לילות ללא שינה, חוסר שקט, התכווצויות בבטן ובלב נון סטופ, ומנעד רחב מאוד של מצבי רוח. כך שלקח לי כמה שנים טובות כדי לוותר על כל זה. להפרד בהשלמה עם האופי החולף וההפכפך של זה ולהבין שהפעם יש לי פשוט אהבה. בלי התאהבות. רק אהבה - וזה המון, אולי הכל. (זה לא אומר שלא צריך לטפח בתוך הזוגיות את המשיכה, ההתאהבות, ולהכניס שם פלפל ופירפורים. צריך, אבל צריך גם להבין שזה יראה תמיד אחרת מהתאהבות ראשונה)

אני זוכרת שבעיקר שמחתי שסוף סוף יש לי שקט מכל הטלטלות האלה, ואני מרגישה כמי שהגיעה אל חוף מבטחים (אם כי, כדי להיות ישרים, זה התבהר לי רק אחרי שהוא הפסיק לדבר איתי כי התייאש מסרבנותי הבלתי פוסקת).
גם אני, גם אני, גם אני! (-:

עשרים שנה ביחד, ילדים,
ברור לי שהבחירה שלי נעשתה מתוך תערובת של מצוקות והחלטות, ותחת מטריה של אהבתו המוחלטת!
יש לו תכונות שמשגעות אותי ומעירות את כל השדים של הילדות על הצלקות שלהן,
ויש לו תכונות שמשלימות את שלי, אנחנו שונים , עברתי המון לבד, ובכל זאת אני בוטחת בו,
יודעת שבשעת צרה הוא יהיה שם...
במיטה זה התחיל עם פחות ברקים ורעמים אבל בעצם הוא היחידי שאני מרגישה מספיק ביטחון להשתחרר...
יש לו חוש הומור אחר , קצב אחר של חיים, תובנות אחרות אבל הוא בן לוויה לחיים...
לא יודעת עם עזרתי אבל לפעמים לקרוא איך זה אצל אחרים נותן פרספקטיבה...

אה ושכחתי להוסיף את אולי אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי. לפעמים מרוב שהוא נינוח ואוהב ומקבל ההתאהבות מתפספסת.
כשיש מעקשים ומכשולים בהתחלה, כאלה שיוצרים כמיהה, אפילו "משחק" מצידו, יותר סביר שתיווצר היכרכות מצידך אחרי הטוסיק שלו כאילו שהוא הוא הטוסיק היחיד עלי אדמות.

אחרי דיסקוסים והשוואות ומיני סיפורים ומספרות - אני יכולה אפילו לומר שרוב ההתאהבויות מתרחשות כשיש מעקשים ומכשולים. לא הכרחי צונאמי, אפילו בקטנה, כן יתקשר לא יתקשר, הוא לא יכול היום הלוואי מחר, הוא מיהר ללכת - זה בגללי או שבאמת הוא היה עייף.. אלו החומרים מהם בנויה לדעתי לרוב, התאהבות. לפחות בשבועות הראשונים. משהו בנפש מחפש את הקירבה ויחד עם האי ודאות נוצרת כמיהה והתעוורות באותן שעות שהוא לא איתך ולא ברור לך אם את רוצה שהוא יהיה איתך וכמה ולמה ו700 השאלות שנלוות למה שמסתמן כהאתהבות.

ויש גברים כל כך מותק שוואלה לא בנויים לנהל טנגו של אחד קדימה שניים אחורה, שווה לבדוק אם זה כל הסיפור. פשוט תנסי לדמיין אותו לא מתקשר יומיים או אקסית מהעבר מתקשרת ומבקשת לצאת.. נסי ליצור תסריטים של אי ודאות בראש ותראי מה זה מעורר אצלך (חוץ מחרדת נטישה ושאר צרות שממש לא קשורות).

בדף איך הפכנו לזוג את יכולה לקרוא שלפעמים האהבה או העניין היו שם יופי אבל ההתאהבות התרחשה דווקא אחרי שצד אחד החליט להתלבט ונראה עם צד שלישי מה שגרם לצד שני להימרח על הצד הראשון כאילו אין יותר צדדים בעולם...

לא פלא שטריליון זוגות שאני מכירה דווקא התמסדו אחרי 'הפסקה'(לא שאני ממליצה על הפסקה בעניינך, סתם דוגמא). לא כל כך בטוחה שזה כי באמת עושים חושבים בהפסקה (לא, כי עד עכשיו לא חשבתם?)כי אז קורים שני דברים, או שמשהו באי ודאות וביטול הטוטאליות מקפיץ את כל המערכות ויוצר את הכימיה הזו הלוהטת שחסרה לך, או שמרגישים טוב ונכון לצאת עם אחרים וזה מעניק תשובה טובה דיה לשאלה להיות או לא להיות (מאוהב)...

ג'ינ ג'ית
כתבת יפה כ"כ (-:
נכון @}

כל כך הרבה נתיבים להגיע לנכון שלך.
בסופו של דבר פלונית_ לעכשיו הדרך היא שלך.
אותי מה שהכי מרגיע הוא שאפשר לקחת את הרגע,היום,השבוע לבחון את הדברים לאט ובשקט.
מעניין יהיה לשמוע על ההתפתחויות.
שיהיה לך בהצלחה

ג'ינג'ית,סליחה על השאלה-אבל מה זה מעקש?

טוב, שיניתי את הניק לאור ההערה, למשהו באותה רוח- "הימים שעוד נכונו לנו, שיהיו נכונים"..כמובן שמחפשת את מה שנכון עבורי. וזה מה שהופך את ההתלבטות לכל כך קשה. צריכה לישון על זה. תודה על כל הדברים מאירי העיניים שנכתבו פה. האמת, מה שנהלל במעגל כתבה מאוד מתחבר לי. צריכה לנסות לראות מה מרגיש לי בעכשיו. אני בלחץ. רוצה להוריד הילוך מהלחץ הזה. החרדה מהעתיד (שעון החול) וצלקות העבר (החבר הקודם שכה פגע, הורים גרושים ופנטזיות על מה זו אהבה) מקשים עלי להרגיש את עצמי ואותו בהווה.

אותי מה שהכי מרגיע הוא שאפשר לקחת את הרגע,היום,השבוע לבחון את הדברים לאט ובשקט.
לא לחפש תשובה כוללת לנצח נצחים, לחיות במה שעכשיו.
אני רוצה לספר פה סיפור, לא כי אני חושבת שיש דמיון בין הסיפור שלי לשלך, אלא כדי לחדד את הבחירה לחוות את הווה.
החבר הקודם שלי היה כל מה שבחורה בעולם יכולה לבקש- חכם, חתיך, לומד מקצוע עם הילה נוצצת, ממשפחה אמידה, בעל תחומי עניין דומים לשלי.
החיים איתו היו בלתי נסבלים מבחינתי, לא קיבלתי אהבה, מגע, שיתוף, הוא פשוט לא ידע איך עושים את כל אלה ואני כל הזמן פינטזתי על איזה אבא מדהים הוא יהיה ואיזה חיים יפים יהיו לי איתו וקיוויתי שהדברים הקשים ישתפרו.
יום אחד הבנתי שאני חיה בתסכול מתמיד אז מה שווה שהעתיד נראה ורוד.
לדעתי- פחות לחשוב מה נכון, יותר להרגיש את זה, פחות להשוות להתאהבויות מהעבר, פחות לדמיין איך זה יראה בעתיד, לבחור בו עכשיו, להרגיש האם היום, כרגע, הוא נכון לך.

"הימים שעוד נכונו לנו, שיהיו נכונים".. בהחלט.

ןאני בדיוק בשלב של אחרי המשבר הזוגי, אחרי שגירושים עלו על הפרק כי הרגשתי שאני לא בטוחה שאני מספיק אוהבת אותו ושאולי האושר שלי הוא עם גבר אחר עם אהבה מופלאה.
היום כל פעם שעולים בי הספקות האלה אני מבינה שאני לא אוהבת את עצמי מספיק ושעלי ללמוד לאהוב את עצמי. אני לא יכולה לתלות את החוסר אושר שלי בבנזוגי. זו האשמה.
בנזוגי אוהב אותי ברמות, תומך, מתחשב ומקסים.

לכי לשלום / שיהיו נכונים - האם את עדיין כאן?
מעניין אותי לשמוע מה היה בסוף בעניין ההתלבטות שלך....

_לכי לשלום? / שיהיו נכונים? - האם את עדיין כאן?
מעניין אותי לשמוע מה היה בסוף בעניין ההתלבטות שלך...._

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, גם לי יש התלבטות די דומה.. כל חיי דמיינתי בן זוג שיגרום לי לפרפרים בבטן ויגרום לי לאושר ולרצון כל הזמן להיות איתו ולראות אותו.. אני כיום עם בן זוג מדהים מכל בחינה אפשרית והוא מאפשר לי להיות באמת אני. אני נמשכת אליו אבל מפריע לי שהוא לא הטייפ קאסט שחיפשתי כל השנים. זה לפעמים גורם לי לריחוק ורוצה מאוד לעבוד על עצמי ולהתאהב בו בגלל הבן אדם שהוא. לא יודעת איך לעשות זאת

שליחה על ידי א* » 19 אוגוסט 2021, 13:35

רוצה שינוי אני רואה שאת כותבת שוב ושוב והתשובות לא מספקות אותך. אולי ננסה להבין יותר,
איזה טייפ קאסט את מחפשת כל השנים?
ומה הטייפ קאסט של בן הזוג המדהים שאת איתו כיום?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יכול להיות שאני נשענת על אמונות שמגבילות אותי וחוסמות אותי לראות באמת את הבן אדם שמולי. דמייתי בחור יחסית שחום, אפשר לומר טייפ קאסט מעט מזרחי. בפועל אני עם בן זוג שהוא עם שיער שטני ועיניים ירוקות שדי דומה לבחור אשכנזי. שלא תטעי אני נמשכת אליו אבל המשיכה לא מאוד חזקה, זה גורם לחשק המיני שלי לרדת מהר מהרגיל.. מבחינת אופי לבן זוגי הנוכחי יש את כל מה שאי פעם ביקשתי מגבר.. עוברות לי מחשבות בראש, שאם אהיה עם בן אדם שמושך אותי מאוד אולי זה יגרום לי יותר לרצות בקשר, יותר רצון להיות עם בן זוגי לעיתים תכופות יותר.. אבל זאת רק תהייה אין לי תשובה חד משמעית. אני לא רוצה לפרק את הקשר המדהים שיש לי ומוכנה לעבוד על עצמי בשביל זה.. אני רוצה להתאהב בבן זוגי ממקום אמיתי ועמוק ופחות שטחי. באלי שכל יום ארגיש שאני מאושרת ושלווה לידו ולא אפסיק להתלבט כל כך הרבה, עוד דבר שלא תורם לחשק המיני..

שליחה על ידי א* » 19 אוגוסט 2021, 15:10

לשיפור התמונה - מאחר ומדובר על משיכה וחשק מיני - איך החשק המיני שלו ? הוא יוזם ? "רודף אחרייך "? רוצה כל הזמן ? רוצה פחות ממך ? יותר ממך ? חושק בך הרבה / קצת / לא ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א. היא מחפשת הקשבה לא להיכנס למקומות האלה שאתה מכוון אליהם ,

רוצה שינוי אני מאוד מבין אותך ואני חושב שזה מצירך התייעצות עם מישהי מישהו שיודעים לטפל בזה , ברגע שתביני מה את רוצה מעצמך תוכלי להבין מה את רוצה מבן הזוג שלך , האמונות מגבילות זה מה שאנחנו יוצרים לעצמנו , תנסי לדייק עם עצמך את הרצונות שלך ולראות את הטוב שיש

שליחה על ידי א* » 20 אוגוסט 2021, 14:11

לדעתי היא מחפשת תשובה, ולא בדיוק יודעת לאן להסתכל. וכדאי מאוד שתיכנס למקומות האלה - היא בעצמה כותבת פעמיים חשק מיני, נמשכת, מושך
בכל מקרה היא תבחר אם לענות או לא. וגם אם לא תענה שתחשוב בעצמה על השאלות הללו ומה התשובות ומה זה אומר לה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבנתי לאן אתה חותר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על התגובות קודם כל.. אני פשוט מניחה שאני לא היחידה שחווה התלבטויות על הזוגיות בעיקר שמדובר על בן זוג שאני לגמרי רואה איתו עתיד.. כן כתבתי כאן ממקום של הזדהות ולשמוע איך אנשים אחרים חוו תקופות כאלו. לא פשוט לוותר על הטייפ קאסט שהייתי רגילה אליו במשך שנים, זה משהו שלא פשוט תפיסתית, חיפשתי כאן מעין תמיכה ודרך אחרת להסתכלות על הדברים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת את התגובות ומזדהה עד כדי צמרמורת, אני חצי שנה עם גבר שאוהב אותי,מכבד,מעריך, מה שלא היה לי בשום מערכת יחסים לפניו, אני מאוד אוהבת את האדם שהוא, חושבת שיהיה אבא מדהים אבל לא מאוהבת בו! מרגישה התלבטויות קשות עם עצמי כי אני כן יודעת מזה לאהוב עד כאב וקשה לי שאין לי את התחושות האלה איתו, אני באמת מנסה אבל חצי שנה זה נראה לי המון זמן ואם זה היה זה כבר הייתי מתאהבת. מה הייתן עושות במקומי? אני אובדת עצות לא מפסיקה להתלבט.

כשאני מתחילה לכתוב לך אני שמה לב בזוית העין שהצהובון פה למעלה טוען ש:״ להודות על הקיים על פני להתגעגע אל החסר״.
זה נכון, לדעתי, מהרבה בחינות, אם כי זה לא אומר שעלייך להשאר במערכת יחסים שלא מתאימה לך. רק את מכירה את הדקויות, את עצמך, אותו, את מערכת היחסים הנוכחית.

לגבי אישית הייתי אומרת שאם האדם משעמם אותי ואני לא מאוד אוהבת אותו, אז אין טעם להשאר.
אם הוא דוחה אותך מבחינה גופנית (ריח או כל מאפיין גופני אחר), יהיה קשה להיות בקרבה גופנית (חיבוקים, יחסי אישות), גם פה אפשר לבדוק אם אפשר לשנות דברים, אבל לפעמים הדחיה גדולה מדי ולא תמיד יש מה לעשות. אני נפרדתי מסיבה זו מבחור מקסים שהיה מצחין, למרות שמירה על היגיינה. לא עזר כלום, הוא לא היה מתאים.

בקשר ל׳לאהוב עד כאב׳: אני אישית מתחברת יותר ל׳לאהוב עד עונג עצום׳. בשבילי התאהבות ואהבה שמביאים אותי לכאבי לב הם מקום לא נכון שלי עם עצמי ועם בן הזוג. אני אוהבת אהבה שתומכת ומצמיחה ולא כזאת ששוברת.

מכיוון שאת לא אני, בשביל להבין יותר ולעזור לך להחליט, אולי את יכולה לשתף בעוד פרטים:
מה היה בעבר במערכות של אהבה עד כאב, ומה גרם לסוף היחסים. האם את עזבת ולמה, האם השני עזב ולמה, האם היחסים נגמרו בשל כורח חיצוני (מוות, הגירה, ועוד).

יתכן שאת נמשכת לפן של ריגוש קיצוני, שביומיום לא שורד לאורך זמן (התאהבות), והופכת לרגש יציב יותר ועמוק יותר (אהבה). לחלק מהאנשים המעבר הזה קשה או מאכזב או משעמם.

מצד שני ביחסים שבהם האדם הוא לא ׳לפי הרשימה שלי׳, אני מוצאת אקטיבית איך לאהוב גם את התכונות הגופניות שמראש לא מועדפות עלי, כדי פשוט לאהוב את בן זוגי כמו שהוא.

לפעמים עולה השאלה אם כדאי להשאר יחד בגלל תכונת האבהות והביטחון. נראה מהתשובה שלך שזה מרגיש יותר כמו משקולת ופחות כמו מקום מבטחים.

אפשר אולי לתאר את הבחירה שלך כבחירה בין המאהב לבין האיש ואב הצאצאים. האם כך את מרגישה? שבחירה באיש משאירה אותך בלי ׳מאהב׳?

אם משהו שכתבתי נקרא כביקורת על תחושותיך או על הבחירות שלך, זה רק כי הכתיבה דרך מקלדת די מאתגרת. אני מקבלת אותך כפי שאת ואשמח לעזור לך כפי שאת, בלי למשוך לאף כיוון.

מתלבטת אני לא יודעת בת כמה את אבל מניסיוני לגיל יש השפעה על מידת החשיבות של הדברים. מעל לגיל מסויים (גם מאוד אינדיבידואלי אבל בגדול מעל 35) נכנסים שיקולים נוספים, הלב פחות תמים ופחות שכיח להיתקל בניצוצות וגם ההורמונים לא כשהיו כך שהתאהבות יותר נדירה ( קיימת ויכולה לקרות אבל זה באמת יותר מורכב וגם ישנה תבונה לגבי דברים אחרים חשובים לא פחות) ושווה לתת צ'אנס.

אם את מתחת לגילאים האלה, ובכלל לא מאוהבת בו, הוא לא מרגש אותך, אין לך כמיהה לראות אותו, אין תחושה רומנטית - אני במקומך הייתי לוקחת את הטוב מהקשר הזה, את הידיעה שיש גבר כזה ושמגיע לי יחס כזה ומחפשת את זה יחד עם התאהבות. גדולה או בינונית, או מתונה אבל ממש לא הייתי מוותרת על התאהבות. זה דלק ענקי ואם יש התאמה ורצינות אז בכלל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 25 ומאוד רוצה להתחתן, מרגישה מאוד מוכנה. הייתה לי מערכת יחסים של 3 שנים שהרגשתי אהבה וריגוש מטורף אבל זה היה מלווה בהרבה אובססיה מצד שתינו, חוסר הבנה וקצרים בתקשורת שהובילו לכך שנפגעתי קשות בסוף הקשר ולקח לי המון זמן להתאושש אבל חשוב לציין שהיו המון תקופות יפות גם בקשר ולזה אני מתכוונת שאני אומרת לאהוב עד כאב, כלומר היו תקופות שאהבתי ממש כמאהב עם מכלול התחושות והרגשתי גם טוב, לאחר מכן הכרתי מישהו שגרם לי להפתח רגשית ואהבתי אבל מהר מאוד התגלה כילדותי ולא במקום בחיים שאני נמצאת אז החלטתי לחתוך ואז הגיע הנוכחי שעל פניו הוא בדיוק מה שאני רוצה, הוא כן הטעם שלי, יש תקשורת ממש טובה אבל אני מרגישה שאני לא מאוהבת, חסר לי למשל שאני מרגישה ממש חדה ואינטליגנטית והוא לעומת זאת פחות, הוא יגיד דברים רק כדי לרצות אותו והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במחשבה שאין לו חוכמת חיים אך מנגד הוא אוהב אותי אהבה גדולה כמו שמעולם לא אהבו קודם, הוא מעריך ומכבד אותי וכן רואה חתונה ואני יודעת שקשה מאוד למצוא גברים כאלה היום בחוץ, שואלת את עצמי אם אהבה גדולה תגיע אחרי החתונה מה שלא נראה לי או שאם זה לא קרה אז זה לא קרה? קשה לי לחשוב שאתחתן רק מתוך השכל שהוא בחור טוב, אוהב ועם מוסר עבודה, אני כן אוהבת את הבן אדם שהוא אבל לא מאוהבת ועוברת עם עצמי ימים לא קלין מתקשה מאוד להחליט.

מה יעזור לך להחליט?

אולי לעזוב החלטות של חתונה או פרידה, ולהרגיש מה שיש עד תאריך יעד (נניח עוד שנה, או עוד חצי שנה), ובזמן הזה לעבור תהליכי מודעות בשביל להכיר את עצמך יותר לעומק?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הלוואי והייתי יודעת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה הכוונה תהליכי מודעות?

להכיר את עצמך, את הצרכים שלך, את האופן בו את פועלת, מרגישה. יש אפשרות לעבור תהליך אימון (קואוצ׳ינג), לעשות סדרת פגישות עם מטפל באומנות,
קיץ תמציות באך שונות. יש כמה מטפלות מצויינות שכתבו בעבר פה באתר, והכתובות שלהן נגישות פה בדפי הבית שלהן: עירית לוי, חני בונה, סאלי תדמור.

תגידי, האיש מודע למה שאת מספרת פה? יש משהו שהוא יכול לעשות בשביל למשוך אותך יותר, להלהיב אותך? אולי עבודה עם הספר ׳לבסוף מוצאים אהבה׳ תעשה לכם טוב? בכל מקרה אני ממליצה לך לקרוא בו.

האם כשנפגשתם התלהבת ממנו? האם הסכמת לקשר כי הוא בעל תכונות של איש משפחה?