התפתחות מוטורית של תינוקות

הבן שלי בן חצי שנה, ומזה כחודש עושה די הרבה 'עמידת שש' ומנענע את עצמו קדימה ואחורה (עדיין לא זוחל, גם לא גחון).

לפני כמה ימים דיברתי עם פיזיותרפיסטית תינוקות, ובמקרה סיפרתי לה שהוא עושה את זה.
היא אמרה שאני צריכה לקחת אותו לפיזיותרפיסטית תינוקות לאבחון, כי זה מוקדם מדי לגילו וצריך לבדוק משהו בשרירים (לא זוכרת מה, אולי 'מוטת שרירים'?).

אם מישהי נתקלה במקרה דומה, או יודעת על זה משהו, אני אשמח לשמוע.

נורא ממליצה לענינים האלה על "צעד ראשון" מרכז התפתחותי של שי זילברבוש. נמצא ברח' דיסנצ'יק 9 בתל אביב (צהלה). אנשים מקסימים ומקצוענים עם המון ניסיון.

לי זה לא נשמע מוקדם מדי. אם אני הייתי במצבך ממש לא הייתי מתרגשת מזה. לא שאני מומחית או משהו, אבל נשמע לי סתם מלחיצנות.

מה?!?
זה קצת מוקדם, אבל בהחלט סביר.
אולי היא אמרה את זה על סמך עוד משהו חוץ מהעמידת 6?
אם את מודאגת - פני לאחות ט"ח או רופא התפתחותי - רק כדי לוודא שהאו בטווח נורמלי של התפתחות.

לי זה לא נשמע מוקדם מדי
גם לי לא, מכירה ילדה בגיל הזה באותו שלב ( בערך )

אם את מודאגת - פני לאחות ט"ח או רופא התפתחותי
לגבי "צעד ראשון" הדעות חלוקות. תלוי את מי שואלים.

אולי היא אמרה את זה על סמך עוד משהו חוץ מהעמידת 6?
לא. הדבר היחיד שאמרתי לה זה הנושא של עמידת 6.

נורא ממליצה לענינים האלה על "צעד ראשון" מרכז התפתחותי של שי זילברבוש
תודה. התקשרתי אליהם, השארתי הודעה, אמורים לחזור אלי.

נשמע לי סתם מלחיצנות.
כך זה גם נשמע לי, אבל אני קצת תוהה כי:

דיברתי עכשיו עם מטפל ב- שיטת פלדנקרייז, שמתמחה בתינוקות וקיבלתי עליו המלצה ממישהו. הוא אומר שעמידת 6 תוך ניענוע קדימה ואחורה היא בעצם 'דילוג' על שלב זחילת הגחון. לדבריו, שלב זחילת הגחון הוא שלב מהותי להתפתחות על כל היבטיה (מוטורית, מנטלית, רגשית) וחשוב לא לדלג עליו. הוא טוען שכל עוד התינוק לא התחיל לזחול על הברכיים, יש מה לעשות כדי לגרום לו לא לדלג על שלב הגחון.

אני עדיין מתלבטת אם לקבוע תור לאבחון או לא. אני אמתין שיחזרו אלי מ-"צעד ראשון", ובמקביל אדבר גם עם רופא ילדים.

תודה לכולן בינתיים, אני אמשיך לעדכן בהתפתחויות.

הוא אומר שעמידת 6 תוך ניענוע קדימה ואחורה היא בעצם 'דילוג' על שלב זחילת הגחון
מה?!?
גמני. מה?!?

אני התחלתי להתנדנד בגיל חצי שנה (כך מספרים) ומייד אח"כ לזחול על 6.
הבת שלי התחילה בגיל 8 חדשים לעשות גם נידנודים וגם זחילת גחון סימולטנית.
הקביעה נשמעת לי קצת נחרצת.

שעמידת 6 תוך ניענוע קדימה ואחורה היא בעצם 'דילוג' על שלב זחילת הגחון.

כך בדיוק התחילה לזחול בתי הבכורה: בגיל חמישה חודשים מתוקן היא התחילה להתנדנד, ושבועיים לאחר מכן התחילה לזחול זחילה "אמיתית". היא לא זחלה כמעט כלל זחילת גחון. באמת היה לה טונוס שרירים מוגבר ברגליים שעבר מעצמו בגיל שנה ומשהו. חודש לאחר מכן היא נעמדה והתחילה ללכת סביב רהיטים, אבל היינו צריכים ללמד אותה בעזרתה של הפיזיותרפיסטית כיצד לעבור מזחילה לישיבה. כיום אין שום סימן לטונוס המוגבר פרט לכך שכפות הרגליים שלה פונות מעט פנימה, אבל רופאת הילדים אמרה שזה מצב שכיח בילדים עד גיל 5.

אמא אופטימית,
עדיין לא בטוח שהוא ידלג על זחילת הגחון אבל אני גם חושבת שאם הוא יצליח לזחול על 6 לפני שגילה את זחילת הגחון יהיה סיכוי שהוא יוותר על השלב הזה.
החשיבות של זחילת הגחון היא בכך שהיא מחייבת מהתינוק ללמוד להניע את הגב בצורה מאוד יעילה בעוד שאפשר לזחול על 6 ללא השתתפות טובה של הגב (כשרוב התנועה באה מהמפרקים).
בסופו של דבר כל הילדים נעמדים והולכים, מי מוקדם יותר ומי מאוחר יותר. הזמנים לא חשובים, מה שחשוב לדעתי זה איכות התנועה ומגוון התנועות שנתונות לרשותו של הילד.
מצטרפת להמלצה על "צעד ראשון" ועל שיטת פלדנקרייז בכלל (שיטת פלדנקרייז הייא הבסיס לפעילות ב"צעד ראשון").

אם מישהי נתקלה במקרה דומה, או יודעת על זה משהו, אני אשמח לשמוע
הבת שלי גם עשתה את זה, אני תלמידה בקורס מדריכים של מרכז "צעד ראשון" בזמנו שאלתי ואמרו לי שאולי מצביעה על בעיה. לא טיפלתי ועכשיו אני מצטערת כי הבעיה החמירה ויש חוסר תנועתיות של הגב התחתון שמפריע לתנועה מאורגנת. השבוע אני הולכת איתה לשיעור פרטי אצל מדריכה במרכז.
מס' הטלפון שלהם:03-6487253

היא אמרה שאני צריכה לקחת אותו לפיזיותרפיסטית תינוקות לאבחון, כי זה מוקדם מדי לגילו וצריך לבדוק משהו בשרירים
גם לי אמרו שהנסיך עושה דברים מוקדם מדי (בגיל 5 חודשים התחיל לזחול, לשבת ולעמוד). הוא זוחל מאוד לא סימטרי (רגל ימין בעמידה, רגל שמאל בזחילה) ומורה לביבי יוגה שעוסקת בשיטה של שי זילברבוש אמרה שזה לא טוב ועלול להשפיע על ההתפתחות הקוגניטיבית שלו.
בדקתי, ביררתי, היינו אצל פיסיותרפיסטית והיא אמרה שיש לו בעיה של מנח ראש בחלל ושהוא התחיל את הכל מאוד מוקדם. היא אמרה שכרגע אין עם זה שום בעיה אבל שכדאי לעשות תרגילים כדי למנוע בעיות אפשריות בעתיד. ביקרנו אצלה פעמיים ואז הפסקנו.
אני לא יודעת, אני כבר לא דואגת. הוא או טו טו יתחיל ללכת ואז אני בטוחה שהכל הסתדר.

מבירורים נוספים שעשיתי, א-סמטריות אינה משפיעה על ההתפתחות הקוגניטיבית ואין מחקרים שמוכיחים שתינוק חייב לזחול.

אין לי מושג לגבי העניין הקוגנטיבי, זה נשמע מוזר.
לגבי הזחילה אני יודעת על שני דברים שהיא חשובה בשבילם:

כל הנושא התחושתי (סנסורי) שמאוד מתפתח תוך כדי הזחילה ומגדיל לילד את טווח החוויות התחושתיות שהוא פוגש עם שטחים גדולים יותר של הגוף.
זחילה היא תנועה שמצריכה ארגון של הרבה חלקים בגוף בו זמנית, ברגע שילד זוחל וזוחל בצורה מאורגנת, כל הגוף שלו לומד את הארגון הזה וזה מייצר בעתיד תנועתיות יותר איכותית ויכולת יותר גבוהה עם הגוף.

כמו ש-נורית מ כתבה קודם העניין לא בגיל שבו הדברים קורים, אלא איך הם קורים.

בתגובה ל-יוחננ ית,
אני חושבת שהבעיה אינה בגיל המוקדם
כי אם באיכות הבצוע.
אני דוקא לא הייתי מזניחה.
להתפתחות מוטורית יש השפעה עצומה על התפקוד בהמשך. על סרבול, התמצאות במרחב הכללי והאישי ועוד.

אני התחלתי ללכת בגיל מאד מוקדם ולא זחלתי כלל. יש לי קשיים עצומים בהתמצאות במרחב.

אם מישהי נתקלה במקרה דומה, או יודעת על זה משהו, אני אשמח לשמוע
כן, אני.
אני התחלתי ללכת בגיל מאד מוקדם ולא זחלתי כלל. יש לי קשיים עצומים בהתמצאות במרחב.

ביתי התחילה להתנדנד על 6 בגיל 4 ח' ובגיל חצי שנה כבר עמדה, ישבה וזחלה. היא דזחלה על הגחון תקופה מאד קצרה. היום היא בת 3 כמעט ומתפתחת מצוין.
ביתי הקטנה התחילה ממש עכשו להתנדנד והיא בת 5 ח'.
לא נראה לי שבנך מאד מקדים.

עד כמה שזכור לי, רצוי מאד לעבור את כל השלבים, גם אם מאד מהר.

היום היינו עם אדם אצל רופא הילדים שלו.

הוא אמר שלמרות שעמידת שש תוך ניענוע קדימה ואחורה היא שלב מתקדם יותר מזחילת גחון, לא בהכרח שאדם יוותר על זחילת הגחון, שכן יש תינוקות שמתקדמים תוך דילוג על שלב, ואח"כ חוזרים אליו.

ובכל זאת, הוא אמר שכדי להבטיח שאדם אכן לא ידלג על שלב הגחון, כי כל שלב הוא חיוני להתפתחות, אנחנו צריכים לעזור לו להגיע בעצמו לזחילת גחון, ואם ה'טיפ הפיזיותרפי' שהוא יציע לנו לא יעזור, הוא ייתן לנו הפניה למכון הפיזיותרפיה של הקופה.

התרגיל הפיזיותרפי שעלינו לעשות בשבועיים הקרובים: לשים את אדם על השטיח על הבטן, להניח במרחק-מה ממנו פריט/צעצוע אחד (לא יותר) שיגרה אותו להגיע אליו, וכשהוא מתחיל לעשות תנועות של מנסה להגיע, לתת לו 'קונטרה' לרגליים מאחורה עם כף היד שלנו, ואפילו לדחוף קלות את כף הרגל כדי שהוא יפנים את התנועה שהוא צריך לבצע כדי לזחול זחילת גחון.

התחלנו אחה"צ, ולמרות שזו רק ההתחלה, נראה לי שהוא מצליח לקלוט (אם כי עדיין לא עושה את זה לבד...)

אנחנו היינו אצל רופאת ילדים כדי לקבל הפניה לפיסיו' והרופאה אמרה שהזחילה בסדר ושאין צורך בטיפול פיסיו'.
הבעיה כנראה היא שקודם הוא ישב ורק אחר-כך התחיל לזחול. מהרגע שהתיישב, גיל 5 חודשים, הוא סירב לשכב על הבטן או על הגב, הוא מיד קם לישיבה (תנסו אתם להחליף לו חיתוך

). אז את התרגיל הפיסיו' של אמא אופטימית אי-אפשר לעשות אצלנו. ובכלל, הזחילה שלו היא כמו ישיבה, הוא גורר את עצמו בישיבה.

הזחילה שלו היא כמו ישיבה, הוא גורר את עצמו בישיבה
אולי לעשות לו מריצה?
שילך על הידים כשאתמחזיקים לו אתרגלים?

הוא או טו טו יתחיל ללכת ואז אני בטוחה שהכל הסתדר
לפעמים הדברים ניראים בסדר כלפי חוץ אבל את לא יודעת אם איזה קשיים הילד צריך להתמודד כדי לבצע את מגוון הפעולות היומ יומיות שהחיים מציבים בפני הגוף שלנו ותובעים ממנו לבצע.
לפעמים קשיים כאלה הם מאוד מינוריים, כמעט ניאונסים של איכות, אבל הם יוצרים קושי שבא לידי ביטוי בכל מיני דרכים שונות ומופיע בכל מיני מצבים לאורך החיים. לרוב המצבים האלה הם כשאת כבר מזמן לא יכולה לעשות שום דבר בנידון, כמו שתיארה אם הבנים שמחה לגבי עצמה, אבל את יכולה עכשיו ובטחון עצמי שנרכש דרך הגוף הוא אחת המתנות הגדולות שהורה יכול לתת לילד שלו ולהיפך.
להתפתחות מוטורית יש השפעה עצומה על התפקוד בהמשך. על סרבול, התמצאות במרחב הכללי והאישי ועוד.

מצרפת קישור לשאלות ותשובות בנושאי התפתחות מוטורית. העונה הוא שי זילברבוש מנהל "צעד ראשון".

להתפתחות מוטורית יש השפעה עצומה על התפקוד בהמשך. על סרבול, התמצאות במרחב הכללי והאישי ועוד.
אחות של בעלי לא זחלה בכלל. היא ישבה ודחפה את עצמה עם הידיים בישיבה (כמו אדם נכה) עד שהתחילה ללכת. היום היא בת ארבעים פלוס, אין ולא היו לה מעולם בעיות מוטוריות (היום היא אמנית שעושה דברים מאוד עדינים), ולא סבלה מסרבול או מבעיות התמצאות במרחב וכד'.

אין ולא היו לה מעולם בעיות מוטוריות
שמחה בשבילה.
לא התכוונתי שזה ישמע גורף במאה אחוז.
זה גם לא כזה בולט לעין.
הסרבול הוא מאד "עדין" ולעיתים רק אנשי מקצוע יכולים לזהות אותו. אולי יש פה מרפאה בעיסוק שתתן דוגמאות.
אני למשל מתקשה לשחזר דרך שבה אני נוסעת למרות שאין לי בעיה לנסוע בה.
אני לא זוכרת לאיזה כוון נפתחת דלת הספריה העירונית. רוב האנשים כלל לא מודעים לכך שהם צריכים לזכור. הם פשוט דוחפים/מושכים לכוון הנכון ב"מכה" ראשונה.

אה, הבנתי אותך, אם הבנים.
אני מזדהה עם הדברים.
ההתמצאות שלי במרחב שואפת לאפס (גם דלתות, גם רחובות, כיוונים, ניווטים), בעיות קואורדינציה יש לי למכביר (לא מסוגלת לעשות אירובי, לשחק כדורסל או סתם לתפוס חפץ שמתעופף לעברי), אבל אני דווקא זחלתי בתור תינוקת (אולי אחקור את אמא שלי לגבי הפרטים).

אין ולא היו לה מעולם בעיות מוטוריות (היום היא אמנית שעושה דברים מאוד עדינים), ולא סבלה מסרבול או מבעיות התמצאות במרחב וכד'.
לא בטוח שאת יודעת אם יש או אין לה קשיים מוטוריים, כי זה באמת לא ניכר לעין, מעבר לכך לא בטוח ש היא יודעת שיש לה קשיים מוטוריים. לפעמים בדיוק את הדברים האלה נוטים לפרש בדרכים אחרות להצביע על הבעיה כמשהו רגשי בעוד שיכול להיות ששיפור הארגון התנועתי היה גורם לתחושה עצמית יותר טובה ויותר בטוחה. אדם שיש לו קושי בארגון תנועה כתוצאה מחוסר תנועתיות בחלק מסויים של הגוף, מפתח מערכת פיצויים שהוא בכלל לא מודע אליה, זה עוזר לו להתגבר על הקושי התנועתי ויוצר קשיים במקומות אחרים.

אני למשל מתקשה לשחזר דרך שבה אני נוסעת למרות שאין לי בעיה לנסוע בה.
גם אני. ודווקא זחלתי.

אדם שיש לו קושי בארגון תנועה כתוצאה מחוסר תנועתיות בחלק מסויים של הגוף, מפתח מערכת פיצויים שהוא בכלל לא מודע אליה, זה עוזר לו להתגבר על הקושי התנועתי ויוצר קשיים במקומות אחרים.
סליחה על הציניות אבל זה נשמע לי ממש וודו. מילא אם מדברים על סטיבן הוקינג ודומיו (גם במקרה הזה לא בטוח שאני מקבלת את הקביעה שלך), אבל מישהו שבסך הכל לא זחל?

אבל מישהו שבסך הכל לא זחל?
אני חושבת שהדיון פשוט התגלגל הלאה.
כי הרי כל התופעו יכולות להופיע אצל מי שכן זחל, אבל נולד בקיסרי למשל.

היא תארה אדם שיש לו קושי בארגון תנועה, לא (דוקא) על מישהו שלא זחל.

סליחה על הציניות אבל זה נשמע לי ממש וודו.
לא הבנתי את זה
תנועה לא מאורגנת יכולה להגרם מהמון סיבות, הנה חלק קטן:

חוסר בתנועתיות של האם בזמן ההריון (לדוגמה מצב של שמירת הריון)
ניתוח קיסרי או לידה קשה מאוד
הפרדה ממושכת בין האם לתינוק לאחר הלידה
מחסור במגע בתינוק בדקות,ימים וחודשים הראשונים לחייו
מחסור בתנועה שהוא רגיל אליה מהרחם ופתאום נעלמת אחרי הלידה

חלק מהותי בלקחת ילד במנשא הוא לספק לו את חוויות התנועה והמגע שהוא זקוק לה כמו שהוא זקוק למזון וחימום
לתנועה לא מאורגנת יש גם הרבה מאוד דרכים שבהם היא ניראת או משפיעה, לא לזחול זאת רק אופציה אחת מרבות והיא נגרמת כתוצאה מקושי ומוסיפה אליו.
אפשר בהחלט להתייחס אל זה כמשהו לא נוראי שיסתדר עם הזמן ואפשר גם לנסות לחשוב על האיכות של הדברים ואיפה מסמנים את הקושי. אפשר לבחור לכוון את התינוק לתנועה יותר מאורגנת ואפשר לתת לו להתמודד עם זה בעצמו כשהוא יהיה יותר גדול. זה כמובן יהיה יותר מסובך בשבילו, אבל זה באמת לא ידרוש שום מאמץ מצד ההורה.

_אדם שיש לו קושי בארגון תנועה כתוצאה מחוסר תנועתיות בחלק מסויים של הגוף, מפתח מערכת פיצויים שהוא בכלל לא מודע אליה, זה עוזר לו להתגבר על הקושי התנועתי ויוצר קשיים במקומות אחרים.
סליחה על הציניות אבל זה נשמע לי ממש וודו._

נהפוך הוא, אם אני אקח איזה דוגמא של קושי תנועתי ואתאר את הפיצויים האפשריים שלה זה יהיה מאוד טכני.
לדוגמא: אדם יושב על כיסא ורוצה לשרוך את שרוכי הנעליים שלו. אם יש לו נוקשות בבית החזה (ממגוון סיבות) הוא ימנע מלעגל את פלג גופו העליון מה שיקשה עליון להגיע למטה. יש הרבה דרכים לפצות על המגבלה הזו. הוא יכול לבחור להביא את כף הרגל קרוב למרכז הגוף במקום להתקרב אליה. הוא יכול להתכופף רק ממפרקי היריכיים כשהגב כולו או בחלקו חסר תנועה והוא יכול להחליט שהוא נועל רק נעליים ללא שרוכים שלא מצריכים עזרה מהידיים כדי לנעול אותם.

לא ברור לי מה וודו בזה.

_תנועה לא מאורגנת יכולה להגרם מהמון סיבות, הנה חלק קטן:
חוסר בתנועתיות של האם בזמן ההריון (לדוגמה מצב של שמירת הריון)
ניתוח קיסרי או לידה קשה מאוד
הפרדה ממושכת בין האם לתינוק לאחר הלידה
מחסור במגע בתינוק בדקות,ימים וחודשים הראשונים לחייו
מחסור בתנועה שהוא רגיל אליה מהרחם ופתאום נעלמת אחרי הלידה_

סליחה, חוה, אני לא רוצה להיות קרציה, אבל קשה לי עם כל הפיסקה הזו. כל הנקודות שהעלית מתאימות לבת שלי, שנולדה בקיסרי אחרי שמירת הריון ושכבה בפגיה שישה שבועות, מתוכם שבועיים בפוטותרפיה עם מעט מאוד מגע ועוד פחות מזה תנועה (הכי הרבה שאיפשרו לי, היתה מחוברת לחוטים כל הזמן וכו').
למרות כל הנ"ל, היא היום בת אחד עשר חודשים והתנועה שלה מאורגנת להפליא, ככל שאני יכולה לראות (אני איתה כל הזמן). היא עושה הכל לפי הספר ולפי הסדר.

סליחה על הציניות אבל זה נשמע לי ממש וודו
גם לי.

ליזה ליזה,
אמנם לדעתי הסיבות שהזכירה חווה הן לדעתי כלליות מידי ואני לא בטוחה שאפשר לראות קשר ישיר בינן לתנועה לא מאורגנת בשלבים מאוחרים יותר אני חייבת לאמר שלא ברורה לי ההתנגדות הזו לראות בהתנסויות התנועתיות שבראשית החיים (שנה ראשונה) כבעלות השפעה על אופי ואיכות התנועה בבגרות.
לדעתי, היום יש תמימות דעים בקשר להשפעת הטיפול בתינוק בשנים הראשונות (בעיקר שנה ראשונה) על המשך חייו. וכמו שזה נכון לגבי התזונה שלו בראשית חייו ובהשפעתה על בריאותו גם בגיל שלושים, וכשם שזה נכון לגבי איכות הטיפול הריגשי בתינוק בשנה הראשונה על בריאותו הנפשית בחייו הבוגרים זה נכון גם לגבי חוויותיו התנועתיות של התינוק בשנים הראשונות. לא וודו בכלל.
ולמרות כל זה, אני מאמינה (וגם שיטת פלדנקרייז מבוססת על ההנחה הזו) שאפשר בכל שלב ושלב לתקן, לשכלל, ללמוד ולהתפתח. מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה.

כל הנקודות שהעלית מתאימות לבת שלי
רובן גם מתאימות לבת שלי שהיא בת שלושה עשר חודש, גם אני נמצאת עם הבת שלי כל הזמן והתנועתיות שלה טובה מאוד ועדיין יש ניואנסים דקים שאני חושבת שאפשר וכדאי לשפר כדי לעזור לה בעתיד. מאוד יכול להיות שאצל הבת שלך בניגוד לשלי הכל תקין. הדיון כאן התחיל מאמהות שסיפרו על קושי.

עוד סיבות לתנועה לא מאורגנת:

טונוס שרירים גבוה או נמוך
שכיבת יתר על הגב ואי הסכמה לשכב על הבטן ו/או על הצד
חשיפה ממושכת לדברים שיוצרים את רפלקס מורו - שהוא רפלקס הבהלה
רגישות טקטלית (של העור)
גמישות או קשיות יתר במפרקים השונים או בעמוד השדרה.

עוד דוגמאות להשפעתה של תנועה לא מאורגנת:

אדם בעל רגישות טקטלית שלא זחל ולא נחשף לחוויות שונות ומגוונות של מגע על עורו גדל ומתבגר עם הקושי הזה, הוא עובר את כל שלבי החיים בהצלחה מרובה אבל אז הוא פוגש נערה מקסימה שהכי אוהבת סוג של מגע שהוא לא יכול לסבול. הוא מאוד אוהב אותה אבל לא יכול שהיא תיגע בו והקשר בניהם מתפרק יוצר תסכול רב ושברון לב.

אדם רזה וגבוה שמתהלך בצורה זקופה מאוד, הוא מקבל חיזוקים חיוביים מהחברה שלנו שנוטה להעריך ולתגמל סוג כזה של מראה ומתפתח אצלו דימוי גוף חיובי, רק שמדיי פעם תוקפים אותו כאבי גב עזים שהוא נוטה לפרש כמתח, עייפות או סיבות שונות אחרות בעוד שלמעשה הסיבה האמיתית לכאבי הגב היא התבנית התנועתית של זקיפות היתר, למעשה הוא בעצמו מייצר את כאבי הגב האלה בכל רגע של פעילות.

הדברים האלה לא קורים פתאום בגיל 25 או 30 יש להם יסודות עמוקים שנעוצים בתקופת הינקות המוקדמת.

כן, אבל כל הדברים הנוראים האלה רק בגלל שתינוק מדלג על שלב? המסקנה שלי מהדיון כאן היא:

אם התינוק מדלג על שלב, יכול להיות שיהיו לו אחרי זה בעיות כאלה או אחרות, ויכול להיות גם שלא.
אם התינוק עובר דרך כל השלבים לפי הספר, יכול להיות שיהיו לו אחרי זה אותן הבעיות, ויכול להיות גם שלא.

בקיצור: זה שהוא דילג על שלב זה לא אומר כלום, וממש אין סיבה להתרגש.

חוה ש, הרבה מהבעיות שתארת הן מאד מורכבות, ורובן קשורות גם לרבדים נפשיים רגשיים, למצב ההורים וליחסים בינהם.
כלומר, אני לא הייתי מאבחנת את מקור הבעיה כפיזי בהכרח. יתכן שתירגול פיזי יכול להפחית במידת מה, אך לא למנוע כל סטיה מהנורמה. אי אפשר שכולם יהיו "מושלמים". אין כזה דבר. לא בשביל זה באנו הנה.
הסטיה מהנורמה היא חלק מהדרך וההתפתחות האישית של כל אחד. גם אני לא זחלתי על הגחון ונעמדתי בגיל שבעה חודשים. אם היו עושים לי פיזיותרפיה הייתי סובלת פחות בחיים? לא חושבת. הרבה מהסבל שלי לדעתי עשוי מכך שלא קבלתי מהורי יחס מכבד. הייתי סובלת אחרת, לא פחות... זו התחושה שלי ממרום גילי המופלג. מנקודת מבטי היום הסבל שסבלתי הביא לי הרבה מתנות.

במקרה של בני - שמירת הריון, ניתוח קיסרי קשה + התאוששות ארוכה וקשה, + מצב זוגי לא פשוט,
זכינו לטונוס שרירים גבוה, רגישות יתר למגע, זחילה על שש ללא גחון, סירבול רב במוטוריקה גסה, קשיי התמצאות מסויימים במרחב, אך כישורים רבים אחרים התפתחו למעלה מהממוצע: מוטוריקה עדינה, מוזיקאליות, מילוליות, וכישורים מתימטיים.
היום הילד בן ארבע, רוקד מדהים, ו... עושה השלמות לזחילה על הגחון! (במקביל לטיפול הומיאופתי ולשיפורים הדרגתיים, רבים ושונים, באווירה הכללית בבית).

חווה,
אני חושבת שזה לא נכון לטעון שיש קשר סיבתי ברור ומוחלט בין המצבים שתיארת לקשיים מוטוריים בעתיד. זה לא חד משמעי ונשמע מאוד פטליסטי ומייאש.

יונת,
אני חושבת שבאמת אי אפשר לדעת מה תהיה ההשפעה של דילוג על שלב מסויים בינקות, אם בכלל. בדיוק כפי שלחלוטין אי אפשר לדעת מה תהיה, אם בכלל, ההשפעה של אי הנקה על הבריאות בבגרות. יש מי שיסבלו ויש מי שיהנו מבריאות שלמה.

מעורבים פה כל כך הרבה גורמים שממש אף אחד לא יכול להגיד מה תהיה התוצאה של חוויות מסויימות בילדות על הבגרות.

אבל בהתחשב בזה שכשמדובר בהתפתחות מוטורית, כל כך קל לזהות קשיים (בניגוד לקשיים רגשיים והתנהגותיים שהם קשים יותר לאבחון) וכל כך קל להתערב ולעזור (בשיטת פלדנקרייז לפחות מדובר בהתערבות שהיא משחק נעים לתינוק וההתערבות בד"כ קצרה מאוד כי ילדים לומדים מהר וההרגלים עדיין לא השתרשו) אז למה לא לעזור?

המוטיבציה לעזור לתינוק לחוות כמה שיותר משלבי ההתפתחות המוטורית לא צריכה להיות החשש לעתיד אלא ההנאה מההוה. אם ההורה רואה את הילד שלו מתמודד עם קושי מסויים שכל כך בקלות אפשר לעזור לו להתמודד עם הקושי הזה למה להתעלם.

ואין מחקרים שמוכיחים שתינוק חייב לזחול
לדעתי, יש ויש, ואני קראתי חלק מהם, את הראשון עוד כשהייתי בת 11 (ולכן מאז אני מודעת לנושא ונוטה לקרוא מחקרים בו).

אני לא זוכרת לאיזה כוון נפתחת דלת הספריה העירונית. רוב האנשים כלל לא מודעים לכך שהם צריכים לזכור. הם פשוט דוחפים/מושכים לכוון הנכון ב"מכה" ראשונה.
זו בעיה מוטורית? אז אני מאלה שלא זוכרת אף פעם. אני גם לפעמים קוראת "דחוף" ומושכת וגם ההיפך... לא חשבתי שזו ממש בעיה... אני לא נורא סובלת ממנה... לעומת זאת, אני זוכרת מצויין דרכים בזיכרון צילומי, ויכולה לנסוע בדרך שנהגתי בה פעם אחת.

אני מסכימה עם נורית מ . אני לא מבינה את ההתנגדות הגדולה: למה להזמין צרות? אם מתפתח אצל התינוק חסך מסוים, לא עדיף לטפל בו טיפול קצר, נחמד ומוקדם, מאשר לחכות ולראות אם אחר כך לא יתפתח משהו שיכולנו למנוע ועכשיו הרבה יותר קשה לתקן? אני במקרה מכירה כמה מקרים שלמרבה הצער חיכו, ועכשיו כבר לא ממש מצליחים לתקן.

ליזה ליזה, אני הייתי מתייחסת למקרה של בתך כך: היו לה שפע גורמי סיכון, אבל הודות לטיפול האימהי המוצלח והאוהב שלך, היא הצליחה להתפתח מצויין למרות כל הסיכונים!
(או, לחילופין, יש גם אפשרות פחות נחמדה, והיא שאת לא מספיק מומחית לאבחן מה "מצויין" ומה "טעון שיפור". הנה, אני הרגע גיליתי שיש לי בעיות מוטוריות (-; ואם אחשוב קצת אגלה שיש לי עוד המון: מפחדת מכדורים עפים, לא תופסת דברים שזורקים אלי באוויר, מתקשה בחלק מהדברים שדורשים קואורדינציה - אבל טובה מאוד באחרים. טוב, למדתי לחיות עם כל זה ואין לי בעצם שום בעיה, כי אני נמנעת מהמון דברים בלי לשים לב שאני "עוקפת" אותם. אני בטוחה שאיכות החיים שלי היתה יותר טובה אילולא הייתי צריכה לעקוף אותם).

אני מסכימה עם נורית מ . אני לא מבינה את ההתנגדות הגדולה: למה להזמין צרות? אם מתפתח אצל התינוק חסך מסוים, לא עדיף לטפל בו טיפול קצר, נחמד ומוקדם, מאשר לחכות ולראות אם אחר כך לא יתפתח משהו שיכולנו למנוע ועכשיו הרבה יותר קשה לתקן? אני במקרה מכירה כמה מקרים שלמרבה הצער חיכו, ועכשיו כבר לא ממש מצליחים לתקן.
מסכימה לחלוטין ואף יישמתי עם אחד מילדיי שזיהיתי אצלו קושי קל בשלב מוקדם של התהפכות ותוך כמה תרגילים קלים, תוך שבועיים היה שיפור גדול.

אני רואה כאן כמה ילדים סביבי, שמטופלים כעת (בני 6-7) בפיזיותרפיה/גרפו-מוטוריקה וכו' טיפולים ממושכים וכשהיו בני פחות משנה לא זחלו זחילת גחון או כל זחילה אחרת. אני בטוחה שטיפול קצר בגיל צעיר עדיף בהרבה על טיפול ארוך בגיל מבוגר.

הבן שלי הלך בגיל 7 חודשים. הבהילו אותנו קצת, אבל במכון להתפתחות הילד אמרו לנו שמה שהילד עושה לבדו בלי עידוד או "עזרה" זה בסדר גמור. צריך מאד להזהר מעצות סרק בתחום של התפתחות הילד.

זו בעיה מוטורית?
לא, זו בעיה של התמצאות במרחב. והיא לא מאמללת אותי, זו היתה סתם דוגמה, הראשונה שעלתה לי לראש...

צריך מאד להזהר מעצות סרק בתחום של התפתחות הילד.
לדעתי צריך פשוט להיות מודעים לאפשרות שיש בעיה וחבדוק בעזרת אנשי מקצוע מתאימים.

להיות מודעים לאפשרות שיש בעיה וחבדוק בעזרת אנשי מקצוע מתאימים

אני חושבת שזאת הבעיה. מתברר שגם בתחום התפתחות הילד (כמו גם ברפואה קונבנציונלית וברפואה אלטרנטיבית) יש גישות שונות ודיעות שונות. ביררתי לגבי הזחילה של התינוק שלי עם מספר אנשי מקצוע, וקיבלתי דעות שונות.
אין ספק בכלל שאסור להזניח בעיות מוטוריות, ושעדיף לטפל בגיל צעיר כמה שאפשר. הבעיה היא איך יודעים האם יש בעיה או לא. לגבי התינוק שלי, אני לא קיבלתי תשובה חד-משמעית.

ביררתי לגבי הזחילה של התינוק שלי עם מספר אנשי מקצוע
הם פגשו אותו או שבררת בשיחה? נראה לי משנה.

מצטרפת לשאלה של אם הבנים שמחה. כשמבררים עם איש מקצוע ללא נוכחות הילד המטפל תלוי בהתבוננות של ההורה לצורך אבחנה וזה לא תמיד מדוייק או מספק.

לגבי גישות ודיעות שונות. בהחלט שגם בתחום הזה יש מגוון של גישות. המורה שלי לפלדנקרייז טוענת שהיא רואה הרבה ילדים עם קשיים בהתפתחות המוטורית שלהם בעוד שבעין הקונבנציונלית ההתפתחות הזו נחשבת לנורמטיבית ותקינה. המקולקל הפך לכל כך נפוץ שהוא כבר לא נחשב ללא תקין והאור האדום נדלק רק במקרים ממש קיצוניים.

הבעיה היא איך יודעים האם יש בעיה או לא. לגבי התינוק שלי, אני לא קיבלתי תשובה חד-משמעית.
אם יש ספק לדעתי עדיף ללכת על הצד הבטוח ולטפל. אם זה מיותר זה לא יזיק ואם זה נחוץ אז כמובן שזה יעזור.

התרגיל הפיזיותרפי שעלינו לעשות בשבועיים הקרובים: לשים את אדם על השטיח על הבטן, להניח במרחק-מה ממנו פריט/צעצוע אחד (לא יותר) שיגרה אותו להגיע אליו, וכשהוא מתחיל לעשות תנועות של מנסה להגיע, לתת לו 'קונטרה' לרגליים מאחורה עם כף היד שלנו

אז עדכון: אחרי יומיים שבהם ביצענו את התרגיל הנ"ל אדם התחיל לזחול על הגחון כדי להגיע לפריט שהראינו לו, כעבור שלושה-ארבעה ימים הוא כבר זחל ממש יפה, ועכשיו הוא פשוט זוחל כל הזמן בכל הבית...(כשבועיים וחצי לאחר שהיינו אצל הרופא).

אני לא מבינה את ההתנגדות הגדולה: למה להזמין צרות? אם מתפתח אצל התינוק חסך מסוים, לא עדיף לטפל בו טיפול קצר, נחמד ומוקדם, מאשר לחכות ולראות אם אחר כך לא יתפתח משהו שיכולנו למנוע ועכשיו הרבה יותר קשה לתקן?
מסכימה בהחלט. אצלנו זה עבד, וזה היה ממש פשוט וקל.

אמא אופטימית.
אין לך מושג כמה אני שמחה על החדשות המשמחות והמזדחללות!!!

גם אני (ברוטוס) נוגעת (בין היתר) בתחום הליווי ההתפתחותי לתינוקות.
וחלק מהדברים שנכתבו פה בתגובה לדברים שלך גרמו לי צער, תסכול ועגמת נפש.
אז נכנסתי הערב להודות לך מאוד על העדכון המשמח, על פתיחת הדף בכלל ועל ההבנה כי אכן עדיף בצורה נעימה, אוהבת ותומכת ובשלב מוקדם, מאשר לחכות ולראות מה יקרה באופן טבעי... (ואולי רק אז להתעורר ולטפל).

שיהיה חג חנוכה שמח ומלא אור (ולא לשכוח להתחיל "להרים" את כל הבית, עכשיו כשיש לכם זחל בסביבה...).

כשבועיים וחצי לאחר שהיינו אצל הרופא).
אצל איזה סוג רופא הייתם?
איזה כיף שהכל הסתדר כל-כך מהר!

אצל איזה סוג רופא הייתם?
אצל רופא הילדים של אדם, דרך קופ"ח מכבי.

איזה כיף שהכל הסתדר כל-כך מהר!
גם אנחנו שמחנו. בשיחת טלפון שהיתה לי הבוקר עם הרופא הוא אמר שבמקרים רבים זה מסתדר הרבה יותר מהר ממה שחושבים, כך שהמקרה שלנו לא נדיר. צריך פשוט להקפיד לבצע את התרגילים הפשוטים שוב ושוב, והתינוקי כבר עושה את כל שאר העבודה

אשמח מאוד לקבל הפניות למחקרים שמוכיחים את הדברים שהועלו בדף הזה על-פי גישתו של שי זילברבוש ו"צעד ראשון".

הדף הזה שוב עורר בי את הרצון לבדוק את הזחילה של הקטנצ'יק. בגיל 7 חודשים היינו אצל פיזיו' שאמרה שהבעיה היא ב"מנח ראש בחלל" שלו - כלומר, הוא לא אוהב כשהראש שלו כלפי מטה או הצידה. היא הייתה מוטרדת שהוא עדיין לא הולך ליד רהיטים. כאמור, כעבור שבועיים הפסקתי לבקר אצלה כי כלל לא טיפלנו בזחילה, ולא התחברתי לתרגילים שניתנו.
עברו חודשיים, התינוק בן 9 חודשים, הדף הזה נפתח. החלטתי שוב לבדוק ופנינו לפיזיו' אחרת. היא כלל לא התייחסה למנח הראש שלו ואמרה שההתפתחות שלו תקינה לגמרי, שהוא מאוד מפותח ושאין מה לדאוג לגבי הזחילה שלו כי זה הדבר היחידי שהוא "לא לפי הספר" וגם את צורת הזחילה הזו הוא לא המציא.
בינתיים הוא כבר התחיל ללכת, מעצמו, בלי תרגילים ועידוד ממני - גם לאורך הספה וגם בדחיפה את ארגז הצעצועים שלו. (הוא גם למד למחוא כפיים ובסוף כל טיול כזה הוא מוחה לעצמו כפיים

).
מה שכן, הפיזיו' המליצה לנו לפנות לאורתופד תינוקות, כדי שאני אהיה רגועה שאין בעיה עם הרגליים שלו. קבענו תור ליום רביעי.

לצערי, לא יכולה לעזור הפעם

(בהפניות למאמרים), אבל אשמח מאוד אם תעדכני כאן איך היה ביום רביעי.
דרך אגב: אני מבינה שהוא כבר הולך לאורך הספה ובדחיפה, אז למה צריך לוודא שאין בעיה עם הרגליים שלו?

יוחננ ית,

אני לא מכירה מחקרים על "צעד ראשון". אבל יש מחקרים על שיטת פלדנקרייז כאן
אם את מעוניינת את יכולה ליצור קשר עם ד"ר חווה שלהב שמכשירה מנחים לליווי התפתחותי של תינוקות (שי זילברבוש הוא בנה). היא מעבירה קורס בשיתוף קרן המחקרים של אסף הרופא. יכול להיות שהיא תוכל להפנות אותך למחקרים ואני חושבת שיש גם אפשרות להגיע לקורס ולקבל הדרכה מהתלמידים (בהשגחת המורים כחלק מההכשרה שלהם).
יש מספרי טלפון באתר שלה

אפשר גם לפנות למרכז "צעד ראשון" לשעור פרטי חד פעמי עם שי עצמו (יותר יקר) או עם מדריכה מנוסה (יותר זול) ולראות האם יש איזשהו שינוי, האם מה שהם אומרים-עושים מרגיש לך נכון לגבי הילד הפרטי שלך, האם כשאת משתמשת בהמלצות שלהם את רואה שינוי.
עוד אפשרות במסגרת זו: שיעור פרטי במסגרת קורס מדריכים של המרכז דומה מאוד למה שציעה לך נורית מ לגבי ד"ר שלהב.
<קטיני אכלה לי את כרטיס הביקור שלהם אז אני לא שמה לך קישור לאתר שלהם, אבל אפשר לחפש בגוגל>

לגבי שי זילברבוש, כמעט כל מי שמגיב כאן בדף הזה תומך בשיטה שלו (אני לא ביניהם), לכן נוצר הרושם כשמו ששוזטה כתבה. חברה שהיא לא באופנית קראה את הדף הזה ושאלה אותה, כל מי ששבאופן טבעי תומך בשי זילברבוש?

ולעניין בני, היינו אצל האורתופד שהסתכל על הרגליים שלי 2 שניות ועל הגב עוד שניה ואמר שהכל בסדר ושבכל מקרה אין מה לעשות לגבי הזחילה ושהוא רוצה לראות אותו 3 חודשים אחרי שהוא מתחיל ללכת ללא אחיזה בחפצים. היה ביקור מוזר אני חייבת לציין.

אתמול היינו במשחקיה, ופתאום הבנתי שהבעיה היא לא הזחילה שלו. הבעיה היא מנח הראש שלו. וזה מה שהפיסיו' הראשונה שהיינו אצלה אמרה. (לכן הוא סיגל לעצמו צורת זחילה שאינה מצריכה את הזזת הראש). אני כנראה הייתי מאוד נעולה על נושא הזחילה, ולא הייתי פתוחה להפנים שיש לתינוק קושי בתחום אחר. אבל אתמול זה בלט לעומת התינוקות האחרים. זאת לא בעיה כרונית, ויכול להיות שזה גם לא ישפיע על שום דבר בעתיד. אבל התינוק שלי פוחד להוריד את הראש שלו למטה. אז חזרתי לעשות את התרגילים שהפיסיו' הראתה לי בזמנו ונשקול מה לעשות הלאה.

חברה שהיא לא באופנית קראה את הדף הזה ושאלה אותה, כל מי שבאופן טבעי תומך בשי זילברבוש?
מוזר מאוד בעיני. שניים-שלושה אנשים מציעים כאפשרות נוספת אותו או את שיטתו (לא בהכרח "תומכים" או אפילו ממליצים) - וזה כבר "כל באופן"?
בכל אופן, אני רצינית:
מסתבר שיש השגות לגביו או לגבי שיטתו (לא ברור, זה לא פשוט פלדנקרייז לתינוקות? והשיטה, עד כמה שזכור לי, היא של חוה שלהב, אמו, לא "שלו") - אז במיוחד בדף הזה, חשוב שנשמע אותן ושהן יירשמו, לתועלת כל מי שמתלבט ויתלבט בעתיד.

זה גם רלבנטי ישירות לבאופן טבעי - כי דווקא אלה שמדגישים את הזרימה הטבעית עם התפתחות התינוק, זרימה כזאת שלא מחפשת בעיות אם אינן קיימות, חשוב שיידעו במקביל גם להיות ערים ולשים לב להתפתחות שאיננה "זורמת".
חשוב דווקא בדף כזה להגיד, שגידול ילדים באופן טבעי בהחלט אין משמעו התעלמות והזנחה.
בדומה למה שיונת פעם כתבה בעניין הגבולות: לא לכפות זה לא אומר לוותר לחלוטין על האחריות (יונת שרון מתוך בטיחות בלי גבולות )

מחפשת המלצות למטפל פלדנקרייז לילדים באזור פרדס חנה - השרון - המרכז.

יוחננ ית,
אני מצטרפת לדבריה של בשמת. 2-3 אנשים הם לא כל באופן וההמלצות שקיבלת כאן הן בסה"כ כיוונים אפשריים עבורך לבדיקה.

אני אישית לא מכירה את השיטה של שי זילברבוש אבל אני לומדת זו השנה השלישית בקורס למורים בשיטת פלדנקרייז ולמיטב הבנתי השיטה שלו ושל חווה שלהב (אותה ואת שיטתה אני מכירה) היא מעין התאמה של שיטת פלדנקרייז לעבודה עם ילדים בריאים (משה פלדנקרייז עצמו עבד גם עם ילדים אבל ילדים עם פגיעות). אני לומדת אצל חווה שלהב ואני לא יכולה להגיד איפה נגמרת שיטת פלדנקרייז ומתחילה השיטה שלה.
אז אני כמובן משוחדת לטובת שיטת פלדנקרייז אבל אני בטוחה שיש עוד דרכים להתמודד עם קשיים מוטוריים.

למה אני לא מצליחה לבטא את עצמי? אני לא התכוונתי שבאופן טבעי תומכים בשי זילברבוש. אבל חברה שלי, שלא מכירה את האתר, קראה רק את הדף הזה, וכתוב כמעט רק על שי זילברבוש, ולא הציגו אופציות אחרות, ומעט אנשים יחסית השתתפו בדיון. אז אותה חברה, שלא מכירה את האתר, חשבה שיש כאן תמיכה נלהבת לזילברבוש ולשיטתו. סתם כתבתי את זה כאנקדוטה שכזו. אותי זה הצחיק כשהיא אמרה לי את זה. זה הכל. חבל שהזכרתי את זה בכלל.

ולענייננו, אולי אני באמת לא צריכה לעשות שום דבר כי כנראה שהדעה הרווחת כאן היא להניח לילד להתפתח כמו שהוא. אני יכולה לעשות לתינוק תרגילים שונים כדי שיתרגל להיות במצבי ראש שונים - זאת ההמלצה שקיבלתי - אבל הוא לא אוהב את אותם התרגילים. אולי אני אעשה לו נזק גדול יותר באמצעות התרגילים, אגרום לו אפילו לטראומה? אני לא יודעת.
רק רציתי לוודא שאין לתינוק כאבים בברך או בקרסול, שגורמים לו לזחול כפי שהוא זוחל. משם הכל התחיל. עדיין לא קיבלתי תשובה ברורה. לחברה שלי היה תינוק שהפסיק לדרוך על אחת הרגליים שלו. כולם אמרו שזה שום דבר, רופאים, מטפלים... אבל היא התעקשה. בסוף הם הגיעו לבית חולים, ביצעו שם בדיקה ומצאו שיש לו דלקת בגיד. הבדיקה בוצעה רק בגלל ההתעקשות שלה.

עכשיו אני לא יודעת אם להרפות או לא.

הבדיקה בוצעה רק בגלל ההתעקשות שלה.
מהסיפור הזה נשמע כאילו את מרגישה בתוכך מה התשובה.

אני, בכל אופן, חושבת שאת צריכה ללכת עם האינסטינקט שלך כאמא. תבדקי עם עצמך מה באמת את מרגישה, האם את נוטה יותר להמשיך לבדוק, או להרפות.

אם את לא מצליחה להחליט, אני חושבת שכדאי שתתייעצי עם עוד גורמים שאולי יוכלו לסייע לך בקבלת ההחלטה: רופא הילדים של בנך, פורומים/אתרים באינטרנט שעוסקים בהתפתחות מוטורית של תינוקות (חיפשתי קצת ומצאתי כמה כאלה באנגלית, וראיתי בחלקם שאלה זהה לשלך: התינוק זוחל עם רגל אחת למעלה...), וגם לשאול את השאלה בפורומים באינטרנט של אמהות כאן בארץ. אני בטוחה שהבן שלך הוא לא היחיד שזוחל ככה, ואפשר ללמוד המון מניסיון של אמהות אחרות שאולי עברו בדיוק את אותו הדבר.

תינוק שהפסיק לדרוך על אחת הרגליים שלו
במקרה נכנסתי לכאן. מתנצלת שלא ממש הצלחתי לקרוא הכל, אבל המשפט הזה הקפיץ אותי.

ילד שהתחיל לזחול מוזר זה דבר אחד. ילד שזחל טוב ולפתע הפסיק, או ילד שהפסיק לדרוך - זה כבר תמרור אזהרה אדום כהה.

המלצה על מטפלת בפלנדקרייז - עולי קומאי 03-6495016.
אנחנו הגענו בעקבות המלצה חמה מאוד מחברה שאמרה שהיא רק נגעה בילד והכל הסתדר.
ופגשנו אישה מאוד מאוד מקצועית שאחרי שתי פגישות שלחה אותנו הביתה, למרות שלא הכל בדיוק מושלם.
ז"א - אין סתם טיפולים אצלה. בנוסף, מתייחסת מאוד לפן הרגשי - נפשי המתבטא בתנועה!
לגבי שי זילברבוש, ששאלתי את החברה הממליצה אם מכירה אותו היא ענתה שהמטפלת הנ"ל מאוד מתנגדת למה שעושים אצלו, ושלא כדאי לשאול אותה כלום כי היא נורא מתרגזת.....
אז לא שאלתי למרות שאני סקרנית. כך גם כתבתי למעלה בנוגע אליו, שהדעות חלוקות ותלוי את מי שואלים.

ענת שן לוי - אמנון דויב, הוא מקבל דרך קופ"ח מושלם בקליניקה ברמת גן, אבל גר באיזה קיבוץ פה בסביבה ואולי מקבל גם בביתו? לא יודעת, אם את מעוניינת אברר, כתבי לי ל ibic ב-נטויז'ן.נט.איל

תודה נועה, ותודה איבי, אם לא אמצא ב-144 אחזור אליך.

אני לא התכוונתי שבאופן טבעי תומכים בשי זילברבוש. אבל חברה שלי, שלא מכירה את האתר
בטח, הבנו, לא חשבתי שזו את, זה רק נראה לי משונה שהיא קוראת 2-4 מתוך קבוצה של מגיבים, וגם לא מסוגלת להסיק שלא כל אנשי "באופן" השתתפו בדף. אולי כשיעלה הנושא שוב תוכלי להאיר את עיניה לכך שהכותבים מייצגים את עצמם ואין משנת באופן לגבי שיטת פלדנקרייז ונספחיה...
ואני עדיין סקרנית: אולי אפשר לחלוב ממנה מה הבעיה עם שי זילברבוש? מישהו?

מה שאני יודעת על שי זילברבוש הוא שהוא מתבסס על פלדנקרייז, אבל הוא התפתח לכיוון משלו.

לחברה שלי היה תינוק שהפסיק לדרוך על אחת הרגליים שלו. כולם אמרו שזה שום דבר, רופאים, מטפלים... אבל היא התעקשה. בסוף הם הגיעו לבית חולים, ביצעו שם בדיקה ומצאו שיש לו דלקת בגיד. הבדיקה בוצעה רק בגלל ההתעקשות שלה.
גם לך יש תחושה ברורה כזאת שמשהו מפריע לו? כשאת מסתכלת עליו -- על הבעת פניו, על המתח באבריו, על קצב הנשימה, על כל הדברים הקטנים שאפילו אין להם שם -- נראה לך שמשהו מפריע לו?

יש לי תהייה. יש אקסיומה שאסור לעזור לתינוק להתפתח מוטורית, כלומר לא להושיב אותו, להעמיד ולהוליך אותו, כי הוא יתפתח עצמאית.
האקסיומה נובעת מהשיח הכללי בגידול תינוקות, אשר עוסק בתינוקות שגדלים לבד, כלומר ישנים במיטה לבד, משחקים בלול או על שמיכת פעילות. (לנו אמרו שזה לא בסדר שאין לול ולא מיטת תינוק, כי לתינוק לא יהיו סורגים להיאחז בהם וכך הוא לא ייעמד בעצמו P-: ). אבל בשיח של רובנו, התינוקות לא נמצאים לבד אלא מחוברים לגוף שלנו, ולכן כביכול אין להם "הזדמנות" להיעמד או להתיישב לבד.
התינוק שלי למשל יושב מאוד יציב וזקוף אך אינו מתיישב בעצמו. כמו כן, כשיושבים איתו בפיסוק או בישיבה מזרחית (כשהוא נמצא בתוך הפיסוק של המבוגר) הוא פשוט נעמד, אך לא נעמד מעצמו.
הכוונה שלי היא, אולי ייתכן שהאיסור על עזרה לתינוק להתיישב ולזחול שייכת לתפיסה שאינה מכירה אופציה שתינוק לא נמצא לבדו (מבחינה גופנית) רוב שעות היום.

יצא לי ניסוח מעפן (מה עם האייקון של מניקה-מקלידה-ביד-אחת...), כי זו מחשבה לא מוסדרת, אשמח לעזרה בהסדרתה...

גם הבת שלי גדלה עלי. עדיין באזור גיל חמישה חודשים היא הייתה משחקת קצת על הרצפה בשכיבה על הבטן. או בבוקר יחד איתי במיטה. שם היא למדה להתהפך לבד. כך היא למדה לעלות לעמידת שש. לבד. ולהתחיל לזחול. לבד. ולהתיישב - שוב לבד וכך גם לעמוד (לא צריך לול, מספיק השולחן בסלון, הספה, הברך של אמא וכו'...).

חשוב לי אפילו להדגיש:
אני מכירה מקרוב שלושה מיקרים שבהם ההורים הושיבו את הילד לפני שהוא הגיע לתנוחה בעצמו. וכמובן שמדובר על ילדים שידעו כבר לשבת זקוף, פשוט לא הגיעו לשם בעצמם.בכל המקרים האלה (מדגם לא מייצג כמובן) היה עיכוב בזחילה, שנפתר אגב ברגע שהפסיקו להושיב את התינוק ונתנו לו להיות פשוט על הבטן עם גירויים שונים סביבו. באחד המקרים הילדה לא זוחלת עד היום (בת שנה). היא מתקדמת בישיבה על הטוסיק.
שני הילדים (למעט הילדה האחרונה) גדלו רוב הזמן במנשא.

מסקנה אישית שלי:
אכן לתת להם להגיע לכך לבד. ההגיון שלי אומר שמה שהם לא יכולים להגיע אליו לבד, כנראה שהגוף שלהם עדיין לא בשל לזה.

עד כמה שידוע לי אסור לעזור בגלל שהשרירים התומכים בגב עוד לא מפותחים מספיק (או שהחלק במוח שמפעיל אותם עוד לא מפותח מספיק -- אני לא סגורה על זה). בכל אופן, גם לתינוקות מנשא יש הזדמנויות לתרגל התיישבות, ואין כל צורך להושיב אותם במיוחד.

לא, לא התכוונתי שצריך לעזור להם. גם אנחנו לא מושיבים אותו או מעמידים אותו. (חלילה, יש לי פיזיותרפיסטית בילט-אין בבית). הכוונה (המעורפלת) שלי היתה, שיתכן ותינוקות שגדלים בצמוד לגוף שלנו מתחזקים וזזים בצורה קצת אחרת? למשל, התינוק שלי לא מושך את עצמו לישיבה משכיבה, אבל אני רואה איך ככל שהוא גדל, הרגליים והגב התחזקו והוא "תפס עמדה" יותר יושבת על הידיים שלי. כלומר תוך כדי הנשיאה (הוא המון על הידיים ללא מנשא ולפעמים בתוך מנשא) הוא התבשל לישיבה והגיע לכך לבדו. אבל הוא טרם למד להביא את עצמו לשבת כשהוא לבדו על המיטה או הרצפה. ואולי יש מטפלים שלא תופסים את זה.
למשל, אנשים שואלים אותי אם אני קמה בלילה. אין לנו את הקונספט הזה של לקום בלילה בכלל. גם אם מתעוררים. אנשים שישנים רחוק מהתינוק קמים פיזית כל לילה. אז קשה להסביר להם איך אני לא קמה בלילה אבל יחד עם זאת הוא לא בדיוק ישן רצוף 12 שעות. זו היתה כוונתי כשאמרתי שיח שונה.

<עכשיו הכנסתי את עצמי לחרדות , שאני מעכבת את התפתחות הילד שלי S-: >

עכשיו הכנסתי את עצמי לחרדות , שאני מעכבת את התפתחות הילד שלי
למה? לא הבנתי את קו המחשבה - מה את חושבת שאת עושה / לא עושה שמעכב את ההתפתחות שלו?

אגב, לישיבה היא הגיעה מעמידת שש ולא משכיבה - ונדמה לי שקראתי איפשהו שזו גם הדרך הבריאה, שאינה מאמצת את שרירי הבטן. זה מעניין כי ביוגה למשל, המעבר משכיבה לישיבה הוא גם דרך הצד, כלומר משכיבה להתגלגל הצידה ואז לעבור לישיבה ובכל אופן לא כמו בכפיפות בטן.

דקל, בן כמה האפרוח?

גם לך יש תחושה ברורה כזאת שמשהו מפריע לו? כשאת מסתכלת עליו – על הבעת פניו, על המתח באבריו, על קצב הנשימה, על כל הדברים הקטנים שאפילו אין להם שם – נראה לך שמשהו מפריע לו?
יונת - זה בדיוק זה! אני יודעת. אני אמא שלו, ואני פשוט יודעת.
בהתחלה חששתי שאולי יש לו דלקת או משהו דומה בברך ולכן הוא לא זחל על הברך אף פעם. היום אני כבר לא חוששת מזה (טוב, כמעט ולא).
אבל לא נוח לו כשהוא זוחל. אני רואה שהוא כמעט ולא משתמש בזחילה שלו. גם נונה בי אמרה שרואים על הפנים שלו שכואב לו.

השבוע היינו שוב בפיסיו' והפעם יצאתי מאוד מרוצה. את הזחילה שלו אני כבר לא אשנה, אחרי 5 חודשים, אבל אני כבר משנה לו את צורת הישיבה / עמידה. כשהוא מתיישב, כמובן עם רגל ימין עומדת, אני מורידה לו את הרגל כך שיהיה בעמידה על 2 הברכיים. זה לא כואב לו, ואם לא מתחשק לו להשאר כך, הוא מזיז שוב את הרגל. יש עוד כמה צורות ישיבה שאני מלמדת אותו, אני שמה לו צעצוע משמאלו ואז מקפלת לו את רגל ימין. לא חשוב, קצת קשה לתאר. אבל זה בעדינות, לא בכוח, ואני לא מכריחה אותו להישאר כך.
והנפלא - תוך כמה ימים כבר רואים שהוא יושב בצורות שונות, שומר על סימטריות ומקפל את רגליו לשני הכיוונים. אני מאוד מאושרת

את עניין מנח הראש אני עוזבת, אין לי שום כוונה להפחיד את התינוק שלי עם תרגילים שמפחידים אותו. קיבלתי החלטה - איזו אסרטיביות

אני מאוד מאושרת
איזה יופי (-:

דקל, בן כמה האפרוח?
היום בן 7 חדשים בדיוק.
גם אני מתרגלת יוגה. כן, זה יותר בריא לגב (ולסחרחורת) לקום כך

אם כך, אני מקווה שתשאבי עידוד מהסיפור שלי.
אפרסקית גדלה כל הזמן על הידיים או במנשא. מגיל 5 חודשים בערך היא הייתה מבלה כמה דקות ביום על הריצפה עם משחקים כשהיא על הבטן.
מבין כל חבריה בגיל שלה, היא תמיד הייתה זו שהקדימה להתהפך, להרים ראש, לעלות לעמידת שש, ישיבה וזחילה. אני באמת לא בטוחה שזה אומר משהו, אולי זה סתם מקרי אבל לי זה נראה היה קשור בכך שהיא חיזקה עצמה בעודה נישאת בכל מיני תנוחות על הידיים.
מה שאני מנסה לומר זה שלדעתי הנשיאה הממושכת דווקא מחזקת ומפתחת ולא ההפך.
בגיל שבעה וחצי חודשים תוך חמישה ימים היא התיישבה עצמאית (מעמידת שש), נעמדה והתחילה לזחול. כל זה בתוך כמה ימים.

לאור כל מה שסיפרתי, אני חייבת שוב לשאול כי לא כ"כ הבנתי, מדוע את חושבת שאת מעכבת את ההתפתחות של בנך?

< נחושה לפזר חרדות מיותרות

>

תוך כמה ימים כבר רואים שהוא יושב בצורות שונות, שומר על סימטריות ומקפל את רגליו לשני הכיוונים. אני מאוד מאושרת

יש אקסיומה שאסור לעזור לתינוק להתפתח מוטורית, כלומר לא להושיב אותו, להעמיד ולהוליך אותו
רגע, רגע, בואו נעשה סדר:

יש "לעזור לו להתפתח מוטורית", שזה כולל גירויים, לשים אותו על הבטן, לאפשר תנוחות שונות, ולעניין זה גם נשיאה על הידיים, הנקה ונשיאה במנשא מפתחות מאוד את השרירים והגמישות של התינוק. במיוחד אם מגוונים.

ויש דבר אחר לגמרי: להושיב אותו כשהוא עוד לא יושב, להעמיד אותו כשהוא עוד לא עומד, ובאופן כללי לדחוף אותו מבחינה מוטורית, כשהגוף שלו עוד לא מוכן.

יש הבדל תהומי בין "לעזור" לבין "לדחוף", כמו בין "לאפשר" לבין "להכריח".

מה שאני יודעת על שי זילברבוש הוא שהוא מתבסס על פלדנקרייז, אבל הוא התפתח לכיוון משלו.
טוב, זה גם מה שאני הצלחתי לשמוע. וזה מה שכ"כ מרגיז את אנשי הפלדנקרייז הוותיקים והאדוקים.
ולא, לא שמעתי את זה מאשת המקצוע ששאלתי, היא היתה מאוד מקצועית ולא רצתה לומר כלום על "קולגה" אז אמרה שלא יודעת.
אז לאחר בירור במקור אחר הוסבר לי שזילברבוש למד כנראה פלדנקרייז אך מוסיף כל מיני דברים ממקורות שונים, אולי שיתאים להורים שמחפשים "ריגושים ואקשן" לעצמם וחושבים שדרך זה יפתחו גם את הילד.

למשל היא ראתה אותו בטלביזיה אומר שאם רוצים 'לעזור' לתינוק לעשות... כך וכך, כדאי לשים לו את הידיים בצורה... כזאת וכזאת . זה לא פלדנקרייז.
זה תואם לתאור של בשמת - לדחוף אותו מבחינה מוטורית, כשהגוף שלו עוד לא מוכן.

שורה תחתונה, אם יש בעיה מוטורית כדאי לחפש איש מקצוע (נכון בכל תחום ).

> זה מזכיר ומעורר אצלי את הכעס הישן על השימוש לרעה של 'אנשי המכירות' של הרפואה הטבעית.
הניצול שנעשה על גב חוסר הידע של רוב הציבור (שלא) חושב ובתמימותו מאמין שכל מה שטבעי - טוב ובריא. <

גם אני ניסיתי קצת לברר על המרכז של שי זילברבוש, וקיבלתי אי-מייל מחברה שבנה טופל אצלו. אני מצנזרת חלק מהדברים כי בכל זאת לא מדובר בניסיון אישי שלי אלא ב"עדות שמיעה", מה גם שהוא אינו נוכח כאן כדי להגן על עצמו, כך שזה לא יהיה הוגן.

אז לאחר צינזור, אלה הדברים שהיא כתבה:

עד כמה שאני יודעת יש לו הצלחה בטיפולים של אחד על אחד (לא רק במוטוריקה אלא גם בהפרעות קשב וריכוז ועוד כל מיני). מצד שני, טיפת חלב יצאו נגדו כשהוא הינחה הורים לטלטל תינוקות בטענה שזה עושה להם טוב ומעלה להם את הביטחון העצמי. רופאים, אחיות ובעלי מקצוע הציגו בפניו הוכחות לפגיעות ונזקים חמורים שגורם הטילטול, ולמרות זאת הוא המשיך בשלו להמליץ על כך. הוא סוג של גורו שסוחף אחריו. יש הרבה הורים שנסחפים מבלי לשאול שאלות או להטיל ספקות, וזה מסוכן. אני למדתי ממנו כמה דברים מאוד חשובים, אבל גם שמתי בצד כל מה שמזיק או מרגיש לא נכון.

כאמור, אני לא מכירה את האיש או את שיטותיו, אני רק מביאה את הדברים בשם אומרם.

אם את מחפשת מקום טוב חטיפול במוטוריקה והתפתחות ממליצה בחום על רמי כץ
http://www.kishurei-lemida.com/
מכירה את השיטה ומטפלים בה, מאוד מקיפה וטובה.
בהצלחה.

< נחושה לפזר חרדות מיותרות >
אוף, תראו, לא משנה, העליתי מחשבה מעורפלת לחלוטין שחלפה לי בראש, בלי קשר לבני הפרטי אלא כללית, אין לי שום חשש שהוא לא מתפתח כראוי, לא שאלתי מה ואיך לעשות איתו, סתם, העליתי נקודה. אני לא דוחפת את התינוק לשומקום, הוא גאון קטן של אימא. אני האחרונה שאדחוף את החיים יותר מהם ממה שהם רצים לי מטבעם.
(מה לעשות, בתור נצר לשושלת פולניות, כל דיון בגידול הבן שלי גורר רגשות אשם, כולכן ודאי מכירות את זה, המשפט משלשום על החרדות נכתב בחצי הלצה.)

אני אתן דוגמה נוספת מהיום לכוונה שלי:
הבן שלי אוהב שמסובבים אותו בכורסת-ארצ'י-בנקר של אבשלי. אימשלי אומרת לי "את יודעת, רופא אא"ג אמר לי פעם שחשוב לסובב את התינוקות כדי ליצור להם ביטחון במרחב ושיווי משקל" (או משהו כזה).
אמרתי לה בעדינות שהוא ממילא נישא רוב הזמן, כך שהוא מקבל סיבובים לכל כיוון וזווית באופן טבעי ואני מניחה שזה "עושה את העבודה" ואף הדגמתי לה לכמה סיבובים וזויות הוא זוכה כשהוא נמצא על הידיים שלי בזמן שאני מסדרת דברים במטבח: (למשל פינוי כלים מהשולחן-לכיור-מהתנור-למקרר-חזרה לכיור-ניגוב כיסא מספקים מגוון של טילטולים וסיבובים). אולי הרופא התכווון לתינוקות שמונחים רוב היום בלול ולכן לא מסובבים ומטולטלים (אוי זה נשמע נורא...) ולכן צריכים השלמות P-: אבל לתינוק שלי הקצב הטבעי של החיים מספק לו את זה. והיא "לא, זה לא מספיק, בלי קשר לתזוזה הרגילה שלו, חשוב מאוד לעשות לו סיבובים לשני הכיוונים".

הכוונה שלי הייתה (שוב מסתבכת) שיש יצור כלאיים בין התפיסה של תינוק שמתפתח בעצמו ובאמת אסור לדחוף אותו לבין תינוק שלא נדחף אלא מתקדם בצורה אחרת כי הוא לא לבדו. יש לו מניעים שונים. ולאו דווקא סדר התפתחות א'ב'ג' כפי שמוכתב לגבי איך ש"צריך".

|נושפת, מנגבת זיעת מאמץ מהמצח|

טוב, נראה לי שאמחוק את הדיונון שהתחלתי, כשיתנסח לי משהו יותר נהיר, אני אבוא שוב... לתקן את הילד או את הרצף מתקרב לשם.

טוב, אני חושבת שאולי הבנתי.
האם את אומרת, שמה שרופאים ומומחי התפתחות התינוק יודעים לספר לנו על מה "צריך" לבוא אחרי מה וכו' זה מתוך צפייה בתינוקות מערביים ולא בתינוקות "רצף", ולכן כל ה"צריך" הזה שונה לגמרי אולי עבור תינוקות נישאים?

אני אתן דוגמה:
רציתי לקנות לתינוק מיטה אמיתית. התייעצתי עם חברה. היא אמרה שאי-אפשר כי תינוקות עומדים במיטה שלהם ואם הוא לא יהיה במיטת תינוק, עם סורגים, הוא יפול.
היום אני יודעת שזה לא נכון. הוא נמצא במיטה שלנו, והוא אינו נעמד אלא אם יש לו במה להיאחז. אין סורגים - הוא אינו נעמד במיטה - הוא אינו נופל...
כלומר: שלבי ההתפתחות אצל אנשי באופן נתפסים כשונים מאשר אצל אנשי לא-באופן.
ולזה דקל חותרת: אולי מה שנכון לגבי תינוק שאינו נישא כל היום אינו בהכרח מתאים לתינוק שנישא כל הזמן.

מתחמם (-:

האם את אומרת, שמה שרופאים ומומחי התפתחות התינוק יודעים לספר לנו על מה "צריך" לבוא אחרי מה וכו' זה מתוך צפייה בתינוקות מערביים ולא בתינוקות "רצף", ולכן כל ה"צריך" הזה שונה לגמרי אולי עבור תינוקות נישאים?
באמת ממש מתאים לדף ההוא שעוד אין לו שם.
ואני חושבת ככה.
שצריך קודם לבדוק איך התינוק חי ואם הוא חי קרוב למה שצריך תינוק אנושי, או נטוש בלול כל היום ויש לו חסך התפתחותי, וכל מה שבאמצע.

טיפת חלב יצאו נגדו כשהוא הינחה הורים לטלטל תינוקות בטענה שזה עושה להם טוב ומעלה להם את הביטחון העצמי. רופאים, אחיות ובעלי מקצוע הציגו בפניו הוכחות לפגיעות ונזקים חמורים שגורם הטילטול, ולמרות זאת הוא המשיך בשלו להמליץ על כך
טיפת חלב גם נאלצו להתנצל על כך. בשום מקום בשיטה שלו שי זילברבוש לא ממליץ לטלטל תינוקות. נהפוך הוא הוא מדריך הורים איך לספק לתינוקות את הצורך שלהם בתנועה בלי לטלטל אותם.

אני חושבת ש"צריך" הוא סוג של שילוב גוף ונפש וקשה מאוד ללמוד מהו הצריך הזה מרופא או מומחה להתפתחות כלשהו במיוחד שכל רופא ומומחה אומר משהו אחר ובסופו של דבר במילא מחליטים מהבטן למי להקשיב (עדיף לבטן). הבנת ה"צריך" נלמדת רק מתוך הקשבה פנימית עמוקה של ההורה לעצמו ולתינוק.

נועם בת 7 חודשים (איך הזמן רץ) ואנחנו מקבלים כל הזמן רמזים והערות מהסביבה שהיא לא מתפתחת בקצב המתאים.
היא מתהפכת מהבטן לגב מגיל 4 חודשים בערך אבל לא מתהפכת חזרה לבטן, ושונאת להמצא במצב הזה.
איך שמשכיבים אותה על הבטן היא מיד מתהפכת לגב.
היא מחזיקה את הראש יפה מהיום שנולדה - ובחודשים הראשונים עשה רושם שהיא נמרצת במיוחד ואפילו מנסה לזחול (אולי סתם התלהבנו!?). היום היא לא מראה אפילו שביב של עניין בזחילה ואני לא מתעקשת להשאיר אותה על הבטן אם היא לא רוצה. אני מנסה לגרות אותה עם צעצועים אבל אם זה לא עובד אז לא.
כשהיינו בטיפת חלב והתעניינתי בקצב ההתפתחות שלה אז האחות אמרה: "אין שום בעיה היא מתהפכת בטן לגב, מהגב לבטן ומסתובבת על ציר כשהיא על הבטן אז הכל תקין" ואני הסתכלתי עליה די מבואסת ואמרתי: "לא היא לא מתהפכת מהגב לבטן ולא מסתובבת על ציר, אפילו לא מעלה אחת"
אז היא חייכה ואמרה אל תדאגי זה בסדר, יגיע הקיץ היא תהיה עם פחות בגדים והיא תשלים את הפער.
הקיץ יגיע ביוני? כלומר עוד 4 חודשים? זה אמור לא להדאיג אותי?
אני כל הזמן אומרת לעצמי שהיא תעשה את זה בקצב שלה ואני לא לוחצת עליה, זו לא תחרות!
אבל לא יכולה שלא לשמוע את הזימזום הבלתי פוסק מסביב והביקורת שאנחנו לא שמים אותה מספיק על הבטן, שהיא יותר מדי על הידים ועל המנשא.....שצריך להתעקש איתה וכו'
אולי לשמוע קצת מאמהות שהילדים שלהם לא עשו הכל לפי הספר יעזרו לי לא להלחץ (האחות בטיפת חלב די הלחיצה אותי-כל אלה שהילדים שלהם עמדו רקדו ושרו ב-3 שפות בגיל 7 חודשים פחות)
יש לציין שהיא חייכנית, רגועה וחברותית, מקשקשת ללא הרף ובגיל 5 חודשים וחצי אמרה בפעם הראשונה אבא (דווקא כשהוא היה במילואים) שזה מאד מוקדם.

כדאי לקרוא את לתקן את הילד או את הרצף.
@}

אפרסקים - תודה אני אקרא

אשמח לשמוע עוד תגובות מבעלי נסיון.

קראתי את לתקן את הילד או את הרצף
והתיאורים של ילדים שנישאו רוב היום על הידים או במנשא וכשהניחו אותם על המיטה או על השטיח הם התהפכו ועברו לעמידת 6 וזחלו, אפילו לפני כל שאר הילדים לא מרגיעה!
באיזשהו שלב לפני כשלושה שבועות הושבנו אותה למרות שהיא לא מתיישבת לבד ואח"כ קראתי שזה לא טוב והפסקנו, זה בסך הכל כמה ימים ואני לא מאמינה שזה גרם לעיכוב.

חייכנית, רגועה וחברותית, מקשקשת ללא הרף ובגיל 5 חודשים וחצי אמרה בפעם הראשונה אבא
לפי זה, אין שום בעיית התפתחות!
היא משקיעה אפוא בשפה על חשבון המוטוריקה הגסה. גם זו תורה יגיע.
היא ישנה איתכם? אז היא על מיטה, ואפשא להשכיב לרגעים על הבטן כדי לעודד.
חוץ מזה תבדקי רמת ברזל והמוגלובין (בקשי iron, ברזל, פריטין, וכמובן המוגלובין). גם חסר ברזל קטן יכול להשפיע, אז אם יש חסר, כדאי לטפל.

בשמת תודה,
היא אכן ישנה איתנו ואני מנסה להשכיב אותה על הבטן ולסקרן אותה , היא מתענינת לדקה ומיד מתהפכת על הגב.
לגבי בדיקות, היא אכן התחילה לקבל תוסף ברזל מאוחר (אחות טיפת חלב שכחה לעדכן אותנו בזמן)
היא יונקת מלא ורק בחודש האחרון התחלנו להציע לה מרקי ירקות(היא לא ממש אוכלת בעיקר טועמת, מטנפת את כל העולם ואת עצמה - נראה שהיא די נהנת מזה - מתעקשת לקבל את הכפית המלאה ליד ולהכניס לפה לבד!), אבל לא נתנו לה עוף או הודו עדיין ולכן יתכן שיש מחסור בברזל, בעוד כשבוע יש לנו תור אצל רופאת הילדים ואני אבקש בדיקת דם.
על פניו היא לא נראת אנמית - היא ישנה באופן מסודר שלוש פעמים במהלך היום למשך כשעה /שעה וחצי ובשאר היום היא ערנית, מגיבה וצוהלת מרבית הזמן.

הי זוהרה, גם הבן שלי בגיל של בתך, ולוקח את הזמן שלו למרות לחצי הסביבה, (אמא שלי אמרה אתמול ש"אנחנו נדאג שהוא יזחל וזה יהיה בסדר" אמרתי לה שלא תעיז לדאוג שיזחל, הוא ידאג לעצמו, תודה).

כמו שבשמת אמרה, גם הוא משקיע יותר בהתפתחות ורבלית ומדבר כבר 4-5 מילים שלמות וברורות מגיל 6 חדשים בערך. הוא שונא לשכב על הבטן והפולניה שבי התחילה להילחץ מזה, אבל אני רואה שלכל תינוק יש את השיטה שלו, צורה משלו להתיישב, להתהפך ולבסוף גם להתנועע. הרי הם לא ישארו נייחים לנצח...

ראיתי שאמנם הוא שונא להיות על הבטן, אבל הוא מוצא בקצב שלו את הדרך לרצפה מישיבה. הוא פשוט נשען קדימה והצידה, נמרח על הרצפה ומשם שולף את היד ומרים ראש, ואז מתחיל תנועות קלות ביותר של זחילה. אז אני רגועה, כי אני רואה שהוא בדרכו המקורית מגיע לכל מקום שהוא רוצה בסופו של דבר.

באיזשהו שלב לפני כשלושה שבועות הושבנו אותה למרות שהיא לא מתיישבת לבד ואח"כ קראתי שזה לא טוב והפסקנו, זה בסך הכל כמה ימים ואני לא מאמינה שזה גרם לעיכוב.
גם אני לא מאמינה שזה גרם לעיכוב, אם כי טוב שהפסקתם גם לי זה לא נשמע רצוי (ראי בעניין הזה דיון למעלה בדף זה. בכלל כדאי לקרוא את הדף, נדמה לי שיש כאן לבטים דומים לאלה שאת מציגה).

אני מנסה להשכיב אותה על הבטן ולסקרן אותה , היא מתענינת לדקה ומיד מתהפכת על הגב.
גם אצלנו בהתחלה היא לא אהבה להיות על הבטן. אז הייתי שמה עד שנמאס לה, ואחר כמה זמן שוב - עד שנמאס, ושוב. יום אחד, זה נהיה לה נוח ומעניין.

אגב, היא ישנה על הגב או על הבטן? (סתם שאלה סקרנית, לא משהו מהותי).

לעודד שכיבה על הבטן ע"י אווירונים (היא על הברכיים שלכם וראש באוויר), מסג' על הגב בזמן שכיבה על הבטן או בייבי יוגה.

מצבה לא נשמע לי חריג ומדאיג בכלל, בכל זאת הייתי מעודדת. לא לתעקש בכל מחיר רק לגרות אאותה

זוהרה, שני הילדים של אחותי (היום בני חמש ושנתיים) חוו מצבים דומים למה שאת מתארת. שלחתי לה את מה שכתבת, ולהלן תגובתה, מקווה שיעזור:

"על פניו לא נשמע שיש לילדה איזו בעיה, אם כי לא מזיק לפנות פעם אחת לפיזותרפיסטית (סיפור של 150 ש"ח לאבחון/ייעוץ ויש שקט נפשי...). לפעמים בעזרת עצה קטנה ו/או תרגיל פשוט פותרים בעיות מאוד מהר. יש תרגיל מעולה להתהפכות מהגב לבטן, הוא עובד ממש כמו קסם. ניסיתי עם הבן שלי ותוך כמה ימים הוא כבר התהפך חופשי מצד לצד.

הבת שלי שנאה להיות על הבטן, ובאיזשהו שלב התייאשתי. בסופו של דבר למרות כל האזהרות שאם לא שוכבים על הבטן לא זוחלים, ולא מתיישבים וכו', היא זחלה יפה בגיל 8-9 חודשים, התיישבה בגיל 10 חודשים והלכה בגיל שנה.

הבן שלי לעומת זאת מאוד אהב להיות על הבטן, הוא היה 90% מהזמן (יום ולילה על הבטן) והייתי בטוחה שיזחל מאוד מוקדם. הוא התחיל לזחול בגיל שנה! התיישב בגיל שנה ורבע והלך בגיל שנה וחצי. בקיצור לקח ת'זמן...

היום הוא בן שנתיים ועוקף את כל הילדים בני גילו מבחינה מוטורית (קופץ עם שתי רגליים באוויר, מטפס על סולמות בקלילות, רוקד מדהים ועוד). בקיצור, התפתחות זה לא מתמטיקה, כל ילד והחוקים שלו.

דרך אגב - גם לנו אמרו שכשיגיע הקיץ יהיה יותר קל בלי הבגדים, וגם לנו היה קשה לחכות עד הקיץ. בנובמבר נסענו לסיני (הוא היה בן 11 חודשים) היה חם והוא היה עם בגדים קצרים ופתאום הוא התחיל בתנועות זחילה. שבועיים אח"כ הוא כבר ממש זחל. בפסח היינו שוב בסיני, הפעם הוא כבר היה ערום כל היום, ופתאום הוא התחיל להחזיק בדברים וללכת".