זוהר אור

פותחת לעצמי דף בית אישי
עדיין לא בקיאה ברזי העריכה כאן, מניחה שאלמד תוך כדי תנועה.

בינתיים כמה מילים עלי:
אמא למתוק תוצרת ספטמבר 2002, גרושה, גרה באזור המרכז.
עם הגירושים, התחילו חיי מחדש, ועכשיו אני עוברת שינוי משמעותי גם בתחום העבודה - עוברת ממשרת צווארון לבן נחשבת ומתגמלת (+אוטו+סלולרי+לפ-טופ++++) לעבודה מהבית בתחום טיפולי.

השתתפתי כאן בכמה דיונים, והרגשתי בשלה לקפוץ למים עם הדף הזה.

בהמשך אני אשתף עוד, על המתוק, על הגירושים, ועלי.

תתחדשי,
ושבת שלום מלא אור
@}

ברוכה הבאה @}

מחכה כבר שתבואו, המתוק ואת.

הוא מקסים והיה כזה כיף שבאתם. אני מאוד שמחה שאת חלק מהחיים שלי. את עוזרת לי הרבה. תודה.

ידידה שלי ילדה לפני יומיים, ובעלה עכשיו בדרך לכאן לקחת את ציוד התינוקות שלי.
המחשבה הכי קשה שלי בהחלטה על הגירושים היתה הסיכוי שלא יהיו לי עוד ילדים.
הקושי שמלווה אותי ביום יום הוא הדואליות הזו, בין השמחה הגדולה בשביל חברותי ההרות והיולדות, לבין החור העמוק שפעור אצלי ברחם.
אני מאמינה באמת ובתמים שאלוהים היה רוצה שכל האהבה והאמהות שלי ינתנו לעוד ילדים.

אמן.

אמן.

זוהר יקרה,
ברכות חמות על פתיחת הבית הוירטואלי החדש שלך @}

מאד מאד התרגשתי לקרוא את שכתבת בבלוג של דשא.
רוצה לומר לך שוב כמה את נהדרת בעיני(כבר כתבתי לך פעם למייל-אם את זוכרת)
שמחה שאת פה @}@}@}

תודה לכל המברכות, בתור חדשה נעים להתקבל בסבר פנים יפות.

בתנועה מתמדת, חושבת שאני יודעת מי את (אני די גרועה בזה...), שלחת לי פעם הזמנה פתוחה, נכון?

אכן, זו אני.
הזמנתי אותך למשהו שארגנתי בזמנו (שדרך אגב, לא קרם עור וגידים לבסוף, כנראה ש-it wasn't meant to be)

לפרטים נוספים אודותי אפשר לקרוא בדפבית שלי (וגם לשאול את דשא (-:)

מקבלת בהבנה מלאה וגם מוסיפה התנצלות-
חשבתי שמה שכתבתי לא היה חושפני (גמני מהשואפות לאנונימיות....)
מצטערת אם זה בכל זאת נראה לך יותר מדי מזהה וגרם לך לחוש אי-נוחות.

<(-8 חסר לי אייקון גם עם כובע ומעיל גשם עם הצווארון מורם....>

מתוק "אני רוצה מים"
אמא "בבקבוק או בכוס?"
מתוק "בכוס גדולה גדולה שנשברת"

כבר אמרתי לך שהוא מקסים?

ובקשר למה שכתבת לי, זה לגמרי בסדר. אני יכולה לסנן, את יודעת. לקחת רק מה שמתאים לי עכשיו ואולי אח"כ לקרוא שוב ולקחת עוד משהו (זה קורה לי הרבה, שאומרים לי משהו נכון ואני עוד לא בשלה לקבל, ובשלב אחר זה חוזר אלי ועושה את העבודה).
בכל מקרה, לא נפגעתי. אני יודעת שאת טובתי את רוצה.
תודה

שלום זוהר _אור ברוכה הבאה.
הסיפור שלך מזכיר לי קצת מעצמי... לפני קצת יותר משנה וחצי נפרדתי מבן זוג, הייתי מאוד שלמה עם הפרידה אולם היה שם הפחד הזה שהדרך לילד הבא עוד רחוקה מאוד. אבל איכשהו החיים המשיכו ולא עבר הרבה זמן ופגשתי איש מקסים ביותר. היום אנחנו חיים ביחד ומצפים ללידה בקרוב. אז רק תאמיני וזה יקרה וואולי לא עוד כלכך הרבה זמן.

ביצת חלום תודה מיוחדת, זה כיף לשמוע, שיהיה לך במזל טוב. אני מאמינה.

משחקי דמיון

אני מאוד אוהבת לשחק איתו במשחקים האלה, זה פשוט כיף.
מצא גרביים לבנים שלי, לבש אותם (עד מתחת למכנסיים שלו, כמו ביריות...). הלך להביא לי זוג כדי שגם אני אלבש, בדרך התחרט, לבש את הזוג הנוסף על הידיים והודיע "אני חתול לבן. אמא את תתחפשי לחתול שחור". הוצאנו מהמגירה 2 זוגות גרביים שחורים וגם אני התחפשתי.
"אוי, אני שומע מישהו בדלת, בואי נפתח". פתחנו. "כל החיות באו לעשות איתנו מסיבה, הנה הסוס, והנמר. לחתול הלבן יש יומולדת. נכין עוגה. כ-ו-ל-ם לשבת מסביב. אני אחלק להם מהעוגה" לוקח את הסלולרי שלי "זה הסכין שלי?" כן. מחלק לכולם עוגה.

"יש לי תינוק בבטן, הוא עוד קטן, הוא לא רוצה לצאת. כשהוא יהיה גדול הוא ירצה לצאת. הנה הוא יוצא. אוי, הוא נפל לי מהבטן וקיבל מכה בראש. אני אקח אותו על הידיים ואשכיב אותו לישון"

נראה לי שהילדים שלנו באותו גיל בערך, מיקול יליד אוקטובר 2002 ואנחנו גם די באזור המרכז, הרבה בבית. אם בא לך להפגש זה המייל שלי [email protected]

היי
נראה לי שאת כבר חופשייה, לא? מזל טוב?
חושבת עלייך הרבה ומתגעגעת.

עירית_לוי

ברוכה הבאה!

<עדיף מאוחר מאפפעם לא

>

סוף סוף בא הבכי

לאורך כל תהליך הגירושים החזקתי את עצמי נורא חזק. לא בכיתי, לא נשברתי. למרות שידעתי שעדיף שלא, באמת שלא הצלחתי לשחרר. ובין כל ההתמודדויות שהיו לי, למצוא פנאי נפשי "לעבוד על זה" לא מצאתי.

היום פתאום קלטתי שבשבוע האחרון הדמעות התחילו לזרום. לא התייפחות כזו של אבל נורא על מה שהיה ואיננו, אלא סתם דמעות בריאות של החיים - בסרט מרגש, ביום האחרון בלימודים, במסיבת סופשנה בגן של המתוק. זולגות על הלחיים מעצמן, בלי מאמץ לעצור ובלי מאמץ להוציא.

יופי, זה סימן טוב בשבילי.

עירית לוי - תודה

יקירתי,
אני עושה נסיונות בשם בדוי חדש, אבל יודעת שתזהי אותי....

מקסימה שלי - הדמעות שלך חשובות וחמימות, ומלוחות, ומתוקות.
והכי חשוב - מוצפות בנשיקות ממני.

באהבה רבה, ממי שלא בכתה כבר שישה חודשים.

אלודאה אהובתי,

תודה רבה.
ובינתיים, אם יש סרטים סוחטי דמעות שעושים לך את זה - עדיף מכלום.

ומשהו מנסיון - באתר הזה כדאי לבחור ניק שמורכב לפחות משתי מילים מחוברו בקו תחתי, אם תרצי בעתיד לפתוח לך דף בית אישי

מקסימה שלי,
בואי נפתח את נושא הבכי (למה לא?). תרגישי חופשיה לערוך אותי אחר כך.

אצל הבן שלי - בכי הוא דבר מקובל ומובן. אני אפילו מעודדת אותו לבכות, לפרוק, לזעום, לצעוק, לשאוג.
אצל בעלי - קל לגרום לו לבכות, אבל זה נובע לרוב מפגיעה אישית. הוא פורק משאות בזעם.
אצלי.....
דוקא בכיתי הרבה אחרי הלידה, נעשיתי יותר רכה, נעימה.
אבל מאז שחזרתי לעבוד - הקשיחות כלפי המטופלים מקרינה על המטפל. הדמעות קיימות, חנוקות בגרון, והגוש הזה לא מוכן לעלות הלאה.
אתמול ראינו פרק סוחט דמעות, אני זוכרת שבכיתי בפעם הראשונה שצפינו בו - וכלום. גורנישט. יש לי מחסום, והוא לא משחרר ולו דמעה אחת בודדה.

הי אלודאה,

חשבתי על המון דברים שאני רוצה להגיד לך. ואז פתאום הרגשתי שזה לא מתאים כרגע. אני בוררת מתוך זה רק דבר אחד: כמו שאנחנו אומרות לנשות הפרוייקט שלנו - אל תחכי להתמוטטות כדי לבקש עזרה.

אני לא הולכת להתמוטט, בכול'ופן, לא בקרוב. זה פשוט עצוב כאשר חלק מהאישיות שלך לא מתפקד. חסר לי משהו בחיים, באמהות בלי הבכי. את יודעת מה, חסר לי משהו בכתיבה.
מוזר, לא?

יקירתי - אני חושבת שאולי כאן זה לא המקום, אני אבין לחלוטין אם תעדיפי למחוק. אני משאירה את זה על כנו בינתיים כי זה דף הבית שלך.
ואם תחליטי להכניס לכאן את אחת מהתגובות המרתקות שלך - אחכה בתור כדי לקרוא.
באהבה,
ק.

דו משמעות
קניתי לי אופניים חדשים, המתוק מתלהב מהם בטירוף.
הבוקר כשאבא בא לקחת אותו הוא הביא לו לראות את המנעול שלהם:
מתוק: "אבא! תראה! יש לי מנעול!"
אבא: "יופי. מה אתה נועל?"
מתוק (בהשתוממות): "סנדלים"

עוצמת הטיפולים
בחיי שאני לא מאמינה איך הטיפולים האלה עובדים. כלומר, ברור שאני מאמינה, בעצמי הייתי מטופלת וזה עבד עלי להפליא. אבל כשזה קורה לי אני מופתעת כל פעם מחדש. בא מטופל, עם בעיה שמסתובב איתה כבר כמה חודשים, שהרופא אמר עליה "אין שום בעיה. קח כדור נגד כאבים". כמה טיפולים והופ, זה איננו. מנוגד לכל מה שהתרגלנו לחשוב. קטע.

הי
עכשיו אני רואה
אז ברוכה הפותחת דף בית (-:
אני מרוצה

<Pלונית מגיבה לאט D-:>

בחזרה

_הי
עכשיו אני רואה
אז ברוכה הפותחת דף בית_
בכלל לא קלטתי עד הלום ש זוהר אור זו את!
<מיצי מגיבה הרבה יותר לאט>

הי,
נזכרתי שכתבת פעם במקום אחר שאת נעזרת לעיתים בפרחי באך.
קראתי קצת לאחרונה על הנושא כי חשבתי גמכן לנסות, ורציתי לשאול אותך-
האם את "רוקחת" לעצמך את השילובים או נעזרת בייעוץ כלשהו?
אם יש לך אדם מייעץ אשמח לקבל פרטים.
תודה ושנה נהדרת @}

לאחר שראיתי את שכתבת למיצי, רשמתי את השם שהזכרת שם עבור קטנים.
ומה לגבי גדולים? יש לך מישהו מומלץ?
תודה מראש @}

לגדולים - לי. יש לך המלצה גם לגדולים?

תודה על ההסבר (-:
האמת שעכשיו פתחת לי עוד כיוון למחשבה כי לא ידעתי שיש מטפלים כאלה.
אם מתאים לך - אשמח לשאול אותך עוד שאלה או שתיים בעניין דרך המייל.
אם כן תני לי סימן בדפבית. יש לי את המייל שלך.

(לא רוצה להציק אם זה לא מתאים לך, תרגישי חופשי לסרב).
שוב תודה@}

תודה מותק.

לפני השינה

את יכולה לתת למיצי את הטלפון של אירית, היא מקסימה גם לגדולים.
<דשא ממחשב חשוד>

שוב תודה יקרה, ושנה נהדרת. הנוכחות כאן של פליטות הפורום עושה לי חשק לפגישת מחזור...

ראיתי!!!
תודה תודה ושוב תודה@}
עדיין רוצה לשאול את המשהו הנוסף - מקווה בקרוב להגיע למייל.

בחיי שאני לא מאמינה איך הטיפולים האלה עובדים
יש כבר כמה חולים כרונים (אחיות ורופאים בעיקר...) שהזכרתי את השיאצו כמזור לבעיותיהם. מנסיון, רק מנסיון.
איך הדפבית שלך תפח, איזה כיף

באהבה רבה,
ממני.

גם אני חשבתי את זה בקשר ל(חוסר) כשרון הבישול שלי
האמת - כרגע יותר מטרידה אותי חוסר היכולת להשאר על האופניים. לפחות בתפירה אפשר לפרום ולנסות שוב, על האופניים אני רק פוצעת את הברכיים ולא מסוגלת לשבת אחר כך יומיים...

יקירתי -
בעקבות שיחה עם מיילד עתידי חזרתי לאתר של נועה ברקת, ופתאום מצאתי את סיפור הלידה שלך.
וככה סתם, בסוף תורנות, אני מחייכת

ניג'סתי לך בממתינה שלשום בלילה.

היה כאן דף של אמא'לה אמא'לה, נכון? אני לא מוצאת אותו....תעזרי לי, פליז?

שמעתי את ההודעה. ולא היה לי זמן בכלל. אולי מחר. או שזה כבר היום.

מעולה! אני אתקשר אליך בבוקר.

תודה על העצות. חשבתי על כך רבות. את צודקת. גם אם היום הוא לוקח אותה הרבה, תמיד יש סיכוי שבעתיד זה לא יקרה.
זה מעודד לחשוב ככה, זו אותה הסיטואציה שעדיין מתקיימת, בל זה לתפוס אחרת את המציאות.

כתבת שהיית משקיעה במומחים. באיזה מומחים היית משקיעה?

olamita ב- gmail.com
אני קוראת אותך ומרגישה שהדברים לא זרים לך ואת מרגישה את מה שאני מדברת עליו.
תודה

היה כיף כשהיית אצלי. אם את מזדמנת לת"א אשמח מאד שתבואי שוב. ותודה על העגלה.

ובעצם באתי כדי לתת לך

גדול על מלותיך החכמות בדף בלוג הגרושים שלי.

היום, היום - חג לי שמח וזר לי פורח היום יומוווול-ד-ת לי!!!!

אלודאה בלבן ממחשב אחר

תודה על התגובה שלך בדף שלי.
זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים (מטפל פרטני ב 12 הצעדים) נשמח מאד להמלצה אני והוא
את יכולה לכתוב לי בדף שלי או למייל [email protected]
המון תודה @)

יש לך יום הולדת? מזל טוב גדול

שלום לך זהר אור את זוכרת שנתת לי שם של מטפל בגמילה...אשמח מאד אם תכתבי לי שוב בדחיפות עם פרטיו למייל שלמעלה. מקווה שאת עוד בסביבה
חג שמח

אם את יכולה, צרי איתי קשר במייל, בקשר לעניני גירושין, מחפשת חברות לצרה.

את פירסמת שאת מנקה בתים?

שליחה על ידי נפרדת* » 18 מרץ 2009, 13:37

קראתי את מה שכתבת לפני הרבה שנים בבלוג גרושים של עולם ומלואו. התרשמתי.
מצד שני את לא כאן כבר הרבה זמן...
מזמינה אותך לקרוא ולהגיב בדף שפתחתי פרידה ומשמורת

טוב, עכשיו אני מבינה מה הוציא אותך מהכונכיה....
כל כך שמחתי לראות את דברייך החכמים, אני זוכרת כמה הם עזרו לי.
מזמן לא קראתי משהו שעורר בי שמחה כל כך גדולה וצער כל כך גדול כמו מה שסיפרת. שמחה - לקרוא על פרק ב שלך, ועל ההריון... איזה יופי. מעורר התפעלות. הלוואי וזה יקרה גם אצלי. ועצב - על מצב שאת נמצאת בו מבחינת התביעה. לא להאמין. הם לא מרפים, אה?
אני יכולה לנחם אותך במשהו שעוזר לי בזמנים קשים - הזכרון שזה ספירלה - יש תקופות גרועות ויש תקופות נהדרות. לפעמים את למטה ולפעמים למעלה, אבל זה ספיראלה, זה לא לינארי, משמע זה חייב להשתפר איכשהו, מתיהו. זה לא תמיד יהיה ככה.
<מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי ולא יוצאת איזה קוקו רוחנית בשעה מאוחרת זו>
<כי אני לא!>
<קוקו רוחנית>