זמן לילדים בחינוך הביתי

[אבישג_א*]

אני ממש מתוסכלת ממה שקרה כאן היום, אז חייבת להעלות את הנושא המורכב הזה.
הבנות היו בחדר, משחקות עם חברה, מבשר היה אצל חבר שלו ואחישלום לידי, מנסה לקבל מעט תשומת לב.
אני הייתי קודם במייל מטפלת בסידורים ואחר כך נכנסתי דקה ל"באופן" ונשארתי עשרים, רק כדי להתעצבן בדף על פסיכולוגיה ועקרון הרצף על הפנטזיות של נשים כאן על אידיליית החיים שהייתה או לא הייתה כאן לפני 10000 שנה .
אחישלום מנסה לדבר איתי ואני עונה לו בחצי ריכוז, הוא עושה לי שלום, מבקש שאנופף לו עם שתי הידיים, אומר משהו על מבשר ואני לא קולטת שהוא פשוט רוצה יחס, אני בשלי על המחשב. בסוף הוא ביקש לינוק ולא עזרו הצעותיי שנלך לחברים, מאוחר מדי כמו שאומרים. הוא ינק ונרדם, באיזשהו מקום העדפתי להניק אותו, חיכיתי שיבקש כדי שלא באמת אצטרך להתייחס אליו (למרות שאני רוצה לגמול).
חברות שלי נורא מעריכות אותי על כך שאני בבית עם הילדים כל היום, אבל האמת היא שגם בבית אתה יכולה בקלות לשכוח מהם, בעיקר בעידן המחשב.
אז אני משתדלת לעשות מפגש שבועי עם כל אחד מהגדולים בנפרד, אנחנו גם לומדות ביחד ועם הקטנים אני לעיתים משחקת (ממש לא כל יום וגם לא כל יומיים).
אני יודעת וחושבת שלא צריך להתמקד בילד כל היום, שטוב שאני כאן לצידם גם אם אני בענייני.
אבל חשוב לי להעלות את הדבר ולכתוב שגם כשאנחנו בבית כל-כך קל להתעלם מהם, להתעסק בשלנו, בפרט כשהם גדולים.
אני חושבת שחשוב לזכור שגם כשאנחנו עושים חינוך ביתי צריך להתבונן מעבר לחיצוניות, צריך לזכור שגם בבית אפשר לא להיות עם הילדים.
לפחות כשמבשר חזר עזבתי את המחשב והקשבתי למה שהיה לו לספר על הארוחה המופלאה אצל החברים (ציפס בפיתה עם גבינה - ניסיתם פעם?)

[אילה_בשדה_הדגן*]

נשים שמלאות התפעלות על היכולת והסבלנות להיות כל , אבל כככככככככככככללללללללללל היום עם הילדים-יופי , שיחשבו
ת'כלס, אני לא מנפנפת בזה ולא דוגלת בזה.
אני מנסה להיות שפויה.סה טו.

אין לי הרבה ילדים-נתחיל בזה.
נמשיך לזה שאני חושבת שאין שום דבר רע בלתת לכל אחד את הספיס שלו-גם לאמא.גם לילדים.
אולי מזה שלא אציג לילדים אשליה שכל הזמן אני פנויה לכל גחמה -הם יגבשו דעה שהאמא שלהם היא גם כן בן אדם, עם היתרונות והחסרונות.והם גם יכולים ללמוד להעסיק את עצמם.

ברור שתינוק קטן שצריך לנוק ולהיות צמוד לאמא לא יכול להעסיק את עצמו במשחק חשיבה במקום.אבל גם למדתי שהרבה מהפעוטות יונקים כדי להפיג את השיעמום.לא ממש חיבים לאפשר את זה.
מהרבה בחינות עדיף להבין שהילד משועמם ולהקדיש לו כמה רגעים, לפחות להסביר לו את המצב ,להציע פעילות כל שהיא(משחק וכ').

אני חושבת שככל שאני מודעת לטעיות שלי בתחום ניהול הזמן-למשל, יכולתי לעשות X בזמן אחר כדי שיהיה לי פניות לעשות Y עם הילדים -זה חשוב.
היה לי חשוב גם להבין שכדי שאהיה במצב של סבלנות והכלה עם הילדים-אני צריכה חצי שעה של מנוחת צהרים לפעמים, אני צריכה שהכיור היה נקי או שיחת תמיכה מבן הזוג /חברה לפני כן.

וגם הבנתי שאני צריכה לזום-למרות שיש חברים ומחשב ושלל עיסוקים-אם יש לי זמן ורצון ,אני יכולה לכל הפחות להציע להיות עכשיו איתה/ו ונעשה ביחד משהו שאוהבים.

[אלמונית*]

אני יודעת וחושבת שלא צריך להתמקד בילד כל היום, שטוב שאני כאן לצידם גם אם אני בענייני.
לפעמים, לאחר שעובר יום שלם שאני עם הילדים, ובסופו אני מרגישה שכאילו לא הייתי איתם - אני תוהה אולי עדיף להיות איתם מעט זמן אבל בנוכחות מלאה
כאילו ה'להיות-לא-להיות' איתם משדר מסר הפוך מהכוונה הראשונית של הבחירה בחינוך הביתי - מסר של ריחוק

[שרית_אמיר*]

כשילדי היו בבית, אני הייתי מהאמהות שחלק גדול מהיום אתם
משחקת, הולכת איתם, עושה יחד אתם
הייתה לי סבלנות מכאן עד טימבוקטו
נהנתי מכל רגע כל הזמן הייינו בעשיה והיה כייף
בימים שהיינו בבית אחרי ארוחת צהרים
היה ברור שאני הולכת לחדר השינה
והם בשלהם והם מעירים/קוראים לי רק עם ממש קורה משהו
וכך כעבור שעתיים שהם רק שלי קריאה/מחשב/ שינה/שיחת טלפון וכו..
היו לי כוחות ואנרגיות מחדש לאחה"צ

[אישה_במסע*]

לדעתי זה עניין של איזון.

איזון בין צרכי האמא וצרכי הילדים, צרכים שלא אמורים לסתור אלו את אלו.
הבחירה בחינוך ביתי יכולה לנבוע מסיבות רבות.
וכפי שאמר צפריר בדף חינוך ביתי כמפלט לא יצלח (דף מומלץ לקריאה לדעתי), אם הבחירה בחינוך ביתי היא בריחה, הוא לא יצליח בטווח הרחוק.

חינוך ביתי על פי גישתי הוא כזה שבו ההורים מקדישים תשומת לב לילדים. אולם גם להקדיש תשומת לב כדאי ללמוד. ללמוד להקשיב, לזהות מתי הילד צריך את תשומת הלב וההקשבה של האמא, ומתי האמא (במקרה הזה, אבישג, את) לא נותנת לו את תשומת לב זו. לדעתי זו ההתחלה הכי טובה. מודעות. יש הרבה הרגלים שנעלמים מעצמם אחרי שמופיעה המודעות להם.
ומחשב - לא רק ילדים יכולים להתמכר לו.

[טליה_אלמתן*]

_לפעמים, לאחר שעובר יום שלם שאני עם הילדים, ובסופו אני מרגישה שכאילו לא הייתי איתם - אני תוהה אולי עדיף להיות איתם מעט זמן אבל בנוכחות מלאה
כאילו ה'להיות-לא-להיות' איתם משדר מסר הפוך מהכוונה הראשונית של הבחירה בחינוך הביתי - מסר של ריחוק_

איזה יופי של דף.
תודה לכל המשתפות.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני מנסה לשים פוקוס על הילד שאני רואה שזקוק לי ריגשית יותר מאחרים.
זה לא פשוט כשיש עוד שני יונקים תובענים בני שנה וחמישה באיזור
אבל אצלי זה עניין של החלטה. היישום מגיע.

[יעלפו_מהמושב*]

אבל האמת היא שגם בבית אתה יכולה בקלות לשכוח מהם, בעיקר בעידן המחשב
כל כך נכון...
אני זוכרת שקראתי את איפהשהו משהו שניצן כתבה, על זה שהיא ממש צריכה לבקש מבעלה שייקח יחד איתו את המחשב לעבודה כדי שלא תהיה לה בכלל את האפשרות...
אצלי זה לא המחשב (אם אני במחשב תוך שלוש שניות בדיוק מטפס עלי הזאטוט ודורש מוסיקה או מצגות שהוא אוהב במיוחד, אז אני אפילו לא מנסה), אלא הסלולרי המתוחכם. את יודעת, הרי אפשר לעשות הכל עכשיו מהסלולרי (הכל=לבדוק אימיילים/לגלוש לבאופן) ובכל מקום. וככה יוצא שבפארק או בבית או בשעת סיפור בספריה, לא משנה איפה, אני מדי פעם (ולעתים תכופות מדי) פשוט נעלמת אל תוך הסלולרי.

אני לא באמת מסוגלת לחשוב על שנמוך לאיזה דגם נטול אינטרנט, ופשוט משתדלת לדחוף את הסלולרי עמוק לתיק או גבוה על השולחן ולשכוח ממנו, אבל הרבה מדי פעמים זה פשוט לא עובד.
בקיצור, מזדהה.

[אלמונית*]

אני מנצלת את שבת
החלטתי ש-24 שעות (יום שבת) בשבוע אני מנועה מלגשת למכשירים
ולמרבה הפלא זה הרבה יותר פשוט משחשבתי

וברגעי משבר
אני פשוט מוצאת בעצמי כוחות להתגבר
הנאה צרופה....

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גם אני בשבת לא נוגעת במכשירים כולל לא לדבר בטלפון.
זה פשוט אקולוגיה לנשמה בלי מסך 24 שעות...

[אבישג_א*]

תודה לכל המשתפות
קראתי הכל, היה מעניין
עולות לי כל הזמן תובנות אבל עד שאני מגיעה לכאן אני שוכחת אותם (-:
אז אכתוב בלי סדר מה שעולה לי
הבעיה מבחינתי עם מחשב שהוא משמש כסביבת עבודה עבורי, לפעמים אני יכולה להתנתק ממנו ולעבור לקרא מאמרים בלבד אבל עכשיו למשל אני כותבת את ההצעה וזה הכי זורם לדעתי לעבוד עליה כל פעם במנות קטנות. ויש המון סידורים שאני עושה דרך המחשב ושוב אני צריכה אותו. קשה מאוד לשים את הגבול רק על מה שצריך ולא לגלוש ל"באופן" למשל או לבדוק משהו בגוגל.
טוב, זה לא ממש קשור לילדים סתם הערה שמתייחסת למה שנכתב כאן על המחשב.

לגבי הילדים
פעם הייתי צמודה אליהם 24 שעות ביממה, זו זכורה לי כחוויה די קשה האמת.
עכשיו הם כבר גדולים, וגם כשיש קטנים הם מסתכלים הרבה על הגדולים, משתתפים איתם או סתם צופים. וגם כשאחישלום רוצה אותי אני לעיתים פוטרת אותו בהנקה ואז אני לא באמת איתו ולעיתים אני סתם מתעלמת. אני מתלבטת אם זה נכון כי כשחשוב לו שאתייחס הוא מצליח להשיג את היחס אבל אולי לעיתים הוא רוצה ופשוט מתייאש ? כמו שהרגשתי אתמול
אתמול בערב ישבתי וקראתי ספר לו ולמבשר, אחרי הביאוס בצהריים זו נראתה לי התשובה הנכונה.
לכן אני חושבת שהעיקר זו המודעות לעניין, שזה שאנו בחינוך ביתי לא פוטר אותנו מלעקוב אחר צרכי ילדינו.

יש ימים שאני איתם כל היום בבית, זמינה לפחות פיזית
יש ימים שאני בקושי רואה אותם
היום למשל, קמתי בתשע, ואז הן רצו ללכת לשחק עם חברות בקייטנה, ביקשתי שיצרפו את אחישלום
גם זו סוגייה - עד כמה לתת להן לשמור עליו ואיך להגדיר שמירה, האם כל פעם שהם איתו ? האם כל פעם שאני לא בסביבה ? או אולי רק כשאני מבקשת זה נקרא ?
לפעמים הם מעסיקות אותו מעצמן, אפילו רבות למי הוא שייך (עינה מכריזה : "אחישלום שמור לי למחר בבוקר" (-: ), היום עינה ופיוס רבו עליו. לפעמים אני הולכת למכולת, הן בעניינים שלהן והוא בשלו - האם זה נקרא שמירה ?
חשבתי פשוט לשאול אותן אם הן שמרו היום ולפי זה להחליט אם לתת להן לשמור או לא אבל אולי הן לא מודעות או רגילות לכך שזה לא נקרא שמירה עליו.
בכל אופן בזמנים מיוחדים (קרי אחרי לידה ולפני פסח) אני מרשה לעצמי לבקש יותר מהרגיל אז ביקשתי שיקחו אותו איתן
הן הלכו וחזרו בשתים עשרה וחצי עם חברה, מבשר נשאר אצל חבר, הבנות אחרי האוכל הלכו לחברות
אני נשארתי עם אחישלום והחלטתי להשקיע - לקחתי אותו לראות סוס אבל האמת שדי מהר השתעממתי אז הלכנו ביחד למכולת ולחברה שלי (שם כמובן התייחסתי בעיקר אליה - בעצם מה רע - הוא היה איתי גם קיבל יחס והרבה חיבוקים וחום)
אולי פשוט אם להיות אמא זה לסבול אז אני פשוט לא מרגישה מספיק אמא (-:
אני התלבטתי אם לנסוע לבני ברק היום, בסוף לא התחשק לי וגם הושפעתי מהנושא (-: איך אני אסע כשבקושי הייתי איתם היום
עכשיו כולם פה סביבי, אני מכינה פופקורן וגולשת כאן, משתדלת במקביל להתייחס למה שהם אומרים
עד כאן תובנות

[אבישג_א*]

עינה לחברה שבאה אליהן אבל לא יכלה להשאר לישון כי אמא שלה לא הרשתה : "בטח אמא שלך לא מרשה לך כי היא רוצה להיות איתך אחרי שלא הייתם ביחד כל היום"

[יונת_שרון*]

מוכר מאוד. מאחר שאני לא מאמינה בעודף התרכזות בילד, אני חושבת שהעיקר זה להיות מסוגלת להטות את תשומת הלב מהמחשב בכל רגע, מתוך הבנה שאולי זה לשניה ואולי לשעה. זה תמיד אתגר בשבילי, אבל נראה לי שמידת הזמינות שלי חשובה יותר מאשר כמות הזמן שאני מפנה לילדים.

[אלמונית*]

השאלה היא האם זו זמינות אמיתית או מדומה?
(שואלת את עצמי)
ברור שהנוכחות חשובה אך אם אמא לא מתפנה באמת אלא רק 'מכבה שריפות' המסר עלול להיות של ריחוק, מן מסר כפול
ואני חוששת שהמסר יכול להיות אף גרוע יותר מאשר אמא לא פה ואני מסתדר בעצמי
אמא-פה=אני מחובר לעצמי
אמא-לא-פה-באמת=אני מנוכר לקיום שלי

[אבישג_א*]

אבל נראה לי שמידת הזמינות שלי חשובה יותר מאשר כמות הזמן שאני מפנה לילדים
בגדול אני מסכימה עם זה, אם כי לדעתי זה כן בסדר שהילדים ידעו לפעמים שאמא עסוקה ועכשיו לא פונים אליה, רק שכאן חשוב שזה יהיה מדוד בזמן ובהתאם לילדים.
כמו כן אני כן חושבת שצריך ליזום זמן איתם וגם פעילויות, לא תמיד כל ילד בכל גיל יזום או יבקש באופן ברור
בקיצור ובהכללה, זמינות רוב הזמן, זמן לעצמי חלק מהזמן (בהתאם לגיל כי לתינוק אי אפשר לומר חכה רגע) וזמן מיוחד להם חלק מהזמן

[אבישג_א*]

תובנות מהשבוע (רציתי לכתוב במקום ונסחפתי למקומות אחרים, אנסה לשחזר)
ככל שהילד קטן יותר הוא יותר יודע לדרוש אותי לעצמו
אחישלום למשל בא בוקר אחד השבוע, בעודי ישנה, התיישב לידי ושיחק בפטיש וקוביות, היה לו חשוב להיות לידי (והנקות איתו עדיין ביום ובליל), אני חושבת שלרוב הוא מצליח להשיג אותי כשהוא צריך
ככל שהילד גודל הוא פחות מבקש, והגדולות שלי בכלל נולדו עם אופי עדין מאוד, דרישה אף פעם לא הייתה בלקסיקון שלהן.
מבחינת מגע שמתי לב שאחישלום הכי הרבה עלי, מבשר פחות אבל עדיין הרבה, עינה מעט מאוד יחסית ועם סופי ופיוס זה כמעט לא קורה.
אז גם כאן צריך ליזום ולשים לב כי הקטנים פשוט תופשים אותי וגם העיסוקים שלי.
ערב אחד הקטנים הלכו עם דוד למכולת והגדולות נשארו בבית, תכננתי לשבת ללמוד על המחשב, מי יפריע לי ? ואז בהשראת הדיון הזה חשבתי שזו הזדמנות נהדרת להיות רק עם התאומות, אז ישבנו ושיחקנו רמי.

[רוית*]

דף יפה ומעניין!
כרגע אני חושבת איך לגמול בן שנתיים מצפייה בשירים במחשב. מהרגע שהוא קם הוא מבקש את זה ולפני שהולך לישון גם כן.
עכשיו,כשמזג האויר מאפשר, אני פשוט יוצאת איתו להרבה זמן החוצה, וככה מאפשרת לו יותר התנסויות פיזיות ומפגשים. אבל לפעמים,אפילו שאנחנו בחוץ,הוא מבקש לחזור הבייתה לראות "דורה" או שיר מסויים.
האם למישהי יש רעיון איך גומלים מצפייה במחשב? מהרצון לצפות? (זה התחיל החורף הזה,באשמתי, כשהיינו סגורים בבית הרבה ואני מרוב תשישות לא יכולתי לתפקד,ונכנעתי לבייביסיטר הוירטואלי שאוכל לנשום לכמה דקות).
תודה מראש...

[אבישג_א*]

רוית
השאלה מה המטרה שלך ?
שהוא לא יראה בכלל ? שהוא לא יראה בכל יום ? שהוא לא יראה כל היום ?
ולמה זה מפריע לך, אם למשל הוא רואה פעם פעמיים ביום - הוא הרי לא מרותק למכשיר כל היום
נראה לי שכדאי לברר לעצמנו מה בדיוק מפריע לנו ובאיזה אופן זה מפריע

[אבישג_א*]

השבוע היה פשוט קטסטרופלי מבחינת היחס לילדים
הם מדברים איתי ואני מהנהנת, מספרים לי ואני עסוקה (כן, כן גם ברגעים אלו ממש - מזל שהם לא התייאשו ממני עדיין)
במה אני עסוקה ? ב"באופן" כמובן. ואוי לאותה הבושה איזה עיסוקים חשובים היו לי כאן השבוע
אולי, כדי שיהיה זמן לילדים בחינוך הביתי (וגם זמן לעבודה/קריירה/הצעת המחקר שלי שמחכה שאני ארגע ואתחיל לעבוד עליה ברצינות במקום לבהות בה ולעבור ל"באופן") צריך להגביל את מס' הפעמים ביום שמותר להכנס לכאן וגם את משך הזמן.

[אבישג_א*]

שלומי גיסי מתקשר
עינה עונה לטלפון
אני שומעת אותה מדברת
עינה : "אמא כל היום במחשב"
אני צועקת לה שזה לא נכון, גם ניקיתי היום וניקיתי וניקיתי ועבדתי כמעט שעה על ההצעה
וחושבת לעצמי : מזל שזה לא גיסי השוביניסט, הוא בטח לא היה מבין מה אשה עושה מחוץ למטבח (למרות שאצלנו המחשב במטבח (-: )

[אבישג_א*]

בעצם גם לעבוד על ההצעה זה במחשב
מרוב "באופן" היום אני כבר מבולבלת (-:

[רסיסים_של_אור*]

קראתי את התיאור שלך על המגע לפי גילאי הילדים וזה משהו ששמתי לב אליו גם אצלנו אבל זה נראה לי דווקא מאד סביר, כיוון שהגדולים של היום היו הקטנים פעם וכשהם היו קטנים הם קיבלו הרבה מגע והיו צמודים אליי בפעילות שוטפת (גם פיזית במנשא וגם בכלל עושים איתי את הכל) ועם הגדילה יש ממילא את התנועה שלהם החוצה מהסימביוזה הזו.

[אבישג_א*]

כיוון שהגדולים של היום היו הקטנים פעם וכשהם היו קטנים הם קיבלו הרבה מגע והיו צמודים אליי בפעילות שוטפת

אני חוששת שאצלי זה לא היה כך
מגע תמיד היה, ברור
אבל התאומות קיבלו הכי פחות, השלישית יותר, הרביעי יותר ועם החמישי הייתי ממש מושפעת מעיקרון הרצף
עם התאומות היינו עדיין בקטע של :"לא לפנק את הילד, לא להרגיל אותו לידיים"
הן גם היו מאוד נוחות באופי ובכו מעט יחסית, בגלל שהן שתיים תמיד היה לי לא נעים להרים אחת בלבד אז העדפתי להרים כמה שפחות. הייתי איתן הרבה, ישבתי לידן, החזקתי להן את היד, אבל לא עטפתי אותן כמו עם אחישלום
אני לא בטוחה שבילד הבא אני אמשיך בדרך הזו, מאוד קשה לי עם אחישלום, וקשה לי גם עם זה שלמרות שהרמתי והנקתי אותו הכי הרבה, אני חושבת שגם סירבתי לו הכי הרבה (ואני תוהה איך הוא מרגיש עם זה שאמא לא רוצה להניק אותו, בתקופה האחרונה היה לו קשה לבטא את הרצון שלו לינוק כי הוא הרגיש שאני לא מעוניינת, אז הוא הביא סיבה קבועה - טוען תמיד שמבשר הרביץ לו וגם הוא עיוות את המילה כדי שזה לא ישמע כמו בקשה להנקה וזה גורם לי לתהות על העניין ולחשוב שאולי הנקה כן חשובה מאוד גם בגיל שנתיים - אבל אני כבר ממש גולשת לנושאים אחרים).

[אבישג_א*]

אני צועקת לה שזה לא נכון, גם ניקיתי היום וניקיתי וניקיתי ועבדתי כמעט שעה על ההצעה
נזכרתי עכשיו שגם ישבתי איתם, למרות שערב פסח, וקראתי להם סיפורים וגם דיברנו המון (יותר נכון הם דיברו המון) תוך כדי שעבדתי, והשתדלתי להקשיב ולעצור את המלאכה ולהסתכל עליהם.
אני חושבת שהדף הזה עוזר לי להזכר בהם וזו כבר אחלה סיבה לכתוב אותו
שיהיה פסח כשר ושמח לכולנו.

[אבישג_א*]

_ברור שהנוכחות חשובה אך אם אמא לא מתפנה באמת אלא רק 'מכבה שריפות' המסר עלול להיות של ריחוק, מן מסר כפול
ואני חוששת שהמסר יכול להיות אף גרוע יותר מאשר אמא לא פה ואני מסתדר בעצמי_
צריכה לחשוב על זה, לא בטוחה שהבנתי לגמרי

[אבישג_א*]

עוד יום מנותק עבר על כוחותינו.

אני חושבת שהיתרון הגדול של מסגרות החינוך זה שהילד חוזר הביתה, וכשהילד חוזר ברור לך שאתה צריך לשבת איתו לשמוע מה עבר עליו, רצוי עם ארוחה חמה ומזינה שרק אמא יודעת להכין.
בחינוך הביתי אין כמעט פרידות ולכן קשה לקבוע זמן ליחס
היום למשל, שמתי לב שריחפתי המון, שמעתי מוסיקה בווליום חזק שלא אפשרה הרבה תקשורת, בארוחות הם אכלו די לבד ורגשית לא ממש הייתי פנויה אליהם.
אז בערב כשהם אכלו ישבתי לידם ודיברנו (מעט מדי), אמנם דיברנו גם במשך היום אבל שמתי לב שקשה לי לשבת ולדבר, אני בדרך כלל משלבת דיבורים עם עבודות הבית וכשאני במחשב קשה עוד יותר לקבל ממני יחס. אז אני לא מתכוונת לשנות הרגלים באופן דרסטי כי זה די נכון בעיניי אבל נראה לי שכדאי שאקפיד לפחות ארוחה אחת לשבת איתם חלק מהזמן וגם כשהם מספרים משהו להפסיק את העבודה ולהסתכל עליהם (פעם הקפדתי על כך ולאחרונה העניין קצת נזנח), וגם בערב כשחוזרים מחברים לשבת בנחת ולשמוע בדיוק מה היה ומה הם עשו.
דווקא שיחקתי היום עם אחישלום והלכנו לטייל רק אני והוא, למבשר קראתי סיפורים בלילה אבל עם הגדולות לא הייתי בכלל (למעט שיחות חפוזות ושהייה משותפת באותו הבית) - זה הגיוני כי הן מעסיקות מאוד את עצמן ואילו שני הקטנים לעיתים משתעממים (ואז משגעים אותי או אותן), ועדיין חשוב לעקוב.
ולגבי אחישלום, למרות שביליתי איתו חלק ניכר מהזמן (רק אני והוא), הוא מאוד נדנד לי כל היום, במבט לאחור אני חושבת שהוא פשוט לא קיבל מספיק יחס, אני צריכה לזכור שהוא די קטן ולא תמיד מעניין לו עם הגדולים אז כשהוא מנדנד לי כדאי שאפרד מהמחשב ואשים לב אליו יותר.
דף תזכורת (יש דבר כזה? כי זו המטרה שלו מבחינתי)

[אלמונית*]

ממש מזדהה עם התחושה הזו

[אבישג_א*]

הקייץ הגיע

השעה הכי נעימה ביום בין שבע לשמונה בערב
אנחנו אחרי ארוחת ערב, יוצאים החוצה : הבנים על אופניים, התאומות משחקות איתי טריוויה.
שעה של נחת

טוב, היום זה לא ממש היה כך, אבל הרבה ערבים בקייץ אנחנו מתענגים על השעה הזו, משתדלים לאכול קודם, לסיים עיסוקים ולצאת לנשום, אז אני פנויה אליהם יותר (אלא אם כן אני בסלולארי או שחברה מצטרפת אליי).

אני מתכוונת כמובן רק ליושבי ההרים - אנשי השפלה באותם רגעים ממש, נצמדים אל המזגן בשארית כוחותיהם וחולמים על חופשה בצפון (-:

[טול_טול*]

אנשי השפלה באותם רגעים ממש, נצמדים אל המזגן בשארית כוחותיהם וחולמים על חופשה בצפון

[אבישג_א*]

שישי בצהריים, דוד סיים לבשל ויצא לעבוד בחוץ, יש עוד הרבה שעות עד כניסת שבת (בשבע ועשרים). אני סיימתי ללמוד בחדר (אחרי שביקשתי מהבנות שישגיחו על הקטנים כי גם לי מגיע זמן לעצמי) ועברתי ללמוד על המחשב (אחרי שגלשתי קצת ב"באופן", אלא מה).

מזכירה לעצמי שעכשיו זה זמן שבו אני צריכה להיות פנויה נפשית לילדים, כמו שיונת כתבה, גם אם אני בעיסוקים שלי.

אני על המחשב כאמור, שמה מוסיקה ביוטיוב ומנסה לסכם לעצמי מאמרים שקראתי על שיטות לניתוח נתונים, מבשר לוקח כיסא ויושב לידי, הגיטרה שהייתה שלי פעם, בידיו והוא מנסה לנגן ביחד עם המוסיקה, תוך נתינת הוראות מדוייקות לי (אמא תשימי "מי שמאמין לא מפחד"), המוסיקה שלי ("לבכות" של ריטה), לא מבלבלת אותו והוא מצליח לשיר בהתלהבות רבה את "מצווה גדולה". אני מעבירה לשיר המבוקש.

אחישלום מצטרף גם הוא, לוקח כיסא ומתיישב, הוא הביא את הטרבוקה של אבא, אבל זה לא מספק אותו, הוא רוצה מערכת תופים כמו של אבא ולא רק טרבוקה, אז הוא מביא שתי קופסאות פלסטיק גדולות, שתי מקלות ועכשיו רק נותר לראות איפה ממקמים את כל הציוד ברווח הצר שבין הכסא שלו למחשב שלי. אז הטרבוקה מצאה את מקומה הראוי, קופסא אחת הונחה על השולחן של המחשב, נותר רק לראות היכן למקם את הקופסא הנוספת. אני מציעה את היד שלי כאופציה הגיונית למיקום הקופסא (נוח לי לתרום איברי גוף מאשר את ראשי או ליבי לדילמה הקשה). אחישלום מקבל את הצעתי ומניח את הקופסא על ידי, אני מקווה שהוא לא ינגן עליה חזק מדי. הוא לא מרוצה, מחפש מיקום אחר לקופסא, מנסה על השולחן, זה קצת רחוק, הפקק נופל כל הזמן מהקופסא השנייה ואני (אלא מי?) נדרשת כמובן להרים אותו.

לא אלאה אותכם בתיאור השעתיים הבאות, אבל בסך הכל הייתי די מרוצה מרמת היחס שלי אליהם (אם כי יש מקום רב לשיפור) והניסיונות הדי נואשים שלי במקביל להתקדם עם המחקר.

[אלמונית*]

ואולי (שואלת גם את עצמי) נכונה יותר רמת היחס הנמוכה?

[סבטקסט_כפול*]

ללמוד להיות נוכחת לא רק בגוף אלא גם בנפש.

[אבישג_א*]

ואולי (שואלת גם את עצמי) נכונה יותר רמת היחס הנמוכה?
רוצה לפרט ? כי לא ממש הבנתי

[אבישג_א*]

אחת עשרה בבוקר, הבנות הולכות לחברה (יחי החופש הגדול)
הבנים מסתדרים להם מול הספה, עם כסאות קטנים, פדים (כלים דמויי צלחת עליהם מתאמנים מתופפים) והמון מקלות תיפוף, הם מנגנים.
אני במטבח מכינה קוסקוס ועוף לארוחת צהריים וגולשת וכותבת בבאופן תוך כדי
מבשר מבקש שאסתכל עליהם מנגנים
אני אומרת שאני מסתכלת (תוך כדי בישול)
הוא מתעקש עדיין שאסתכל
אני מבינה שעליו אני לא עובדת וכנראה גם לא עלי, זה לא ממש נקרא להסתכל, אלא יותר להביט מהצד
אני מתיישבת על הספה השנייה וצופה בהופעה
מהר מאוד אני ממצה ועוברת לכאן כדי לכתוב על כך
מאחורה הוא רוטן שאם לא אבוא מהר הוא יפסיק לנגן
אני מודיעה שכבר אני באה
שולחת את ההודעה וחוזרת לצפות בהופעה

[אבישג_א*]

חזרתי לא מזמן מהמכולת והדואר, קיבלתי מכתב מעצבן שכולל בתוכו סידורים מייגעים שקשורים במילואים של בעלי שנעשו לפני ארבעה חודשים ועד עכשיו אני עדיין מנסה לקבל את התשלום עליהם, הבנות הלכו לחברה אז הבנתי שהכי הגיוני לגלוש כאן : גם להירגע מהכעס וגם קצת לרחף עם הילדים.
אני על המחשב, מבשר לידי שואל שאלות מאוד מענייות : אמא זה אפרסק, איך נראה אפרסק, למה הצבע שלו אדום (לא יודעת, אני עונה ולא ממש מנסה לברר לו, עוברת בי מחשבה לבדוק באינטרנט אבל אין לי חשק).
אני שומרת על הכללים, מפנה אליו ראשי מהמחשב ומנסה להקשיב
הבעיה היא שממש אין לי חשק להתייחס אליו עכשיו לעומק והמטרה בהקשבה היא לעשות וי (כמו שאלמונית כתבה באופן אחר), הקשבתי.
עכשיו הוא מנגן עם אחישלום, אחרי שהכין להם "גמדים" מגבינה, שמנת וסוכר וניל

[יעלפו_מהמושב*]

הגמדים נשמע להיט.

לא מצאתי לך תשובה אבל את יכולה לספר לו (באדיבות ויקפדיה) ש- מקור האפרסק בסין, אך האירופאים סברו בטעות שמוצא האפרסק מפרס ולכן כינו אותו persica. האפרסק מופיע בתרבות היהודית כבר בתקופת המשנה ("האפרסקים והשקדים... כלאיים זה בזה", כלאים א, ד) ובכתבי יד עתיקים המילה מופיעה ללא האל"ף התחילית, שהתווספה מאוחר יותר כדי להקל על ההגייה (כמו פלטון/אפלטון).

זה בעצם פרסק!

[אבישג_א*]

יא תודה על ההשקעה
ויקיפדיה - אפילו לא חשבתי על כך
אבל מה גורם לאפרסק להיות כתום (זו בעצם הייתה השאלה שלו בערך) - את לא חייבת לענות, אני בטח אגלה בעצמי יום אחד (בעידן הויקיפדיה מה הבעיה בכלל?)
שוב אני על המחשב, הפעם אני מתעלמת מהילדים כדי לא לצרוח עליהם, בא לי לחנוק את הצבא ואת מקום העבודה של בעלי גם יחד, אני פשוט לא מאמינה שאני עדיין עסוקה בהשגת התשלום על מילואים מלפני ארבעה חודשים, זה לא הזוי ?

[יעלפו_מהמושב*]

עכשיו אני סקרנית. אם את מגלה למה אפרסק הוא דווקא כתום, ספרי לי.

[אבישג_א*]

סגרנו (-:
מקווה שתצליחי לעמוד במתח עד לגילוי

[יעלפו_מהמושב*]

ברור שלא עמדתי במתח

Orange or red fruits and vegetables like tomatoes are very rich in beta-corotene and lycopene, this is the reason for red and orange color. Green vegetables like broccoli has color green due to it contains much beta-carotene and vitamin C. Red Grapes, blueberries, respberries and plus contains proanthocyanidins and bioflavanols, so they have different colors. Proanthocyanidins is know as anti-cancer and ant-allergic. Mushrooms, banana, garlic, onion has white color due to phytochemicals callicine. This chemical is very beneficial to cure TV. Green color group cucumber, melon contains lutein and indoles these chemicals are beneficial to protect us from cancel and other problems.

[יעלפו_מהמושב*]

הכל בזכות הבטא-קורטן!

[אבישג_א*]

בשבת נסענו לבית הוריי בעכו, הגדולות נשארו שם למס' ימים והקטנים שבו איתנו הביתה.
מאז חזרנו בלעדיהן אני כבר לא צריכה לדאוג לזמן לילדים - אולי רק לזמן לעצמי (-:
מבשר עכשיו ישן ואחישלום מטמטם אותי מאז שקמנו ביחד, כרגע אני מכינה לו עשרות כדורים מפלסטלינה, מקודם הוא כמעט סגר לי את המחשב כי התעצבן על חוסר יחס, כעת הוא רודה בי כמו פרעה בבני ישראל - מזל שאין לו שוט (-:
"עוד פלסטלינה אמא, עוד ועוד" הוא תובע ואני ממהרת להכין לו כדורי פלסטלינה ולגנוב במקביל דקות יקרות במחשב
מחר הן צריכות לחזור מסבא וסבתא, הן ממש לא רוצות אבל פה כולם מתגעגעים. אני הייתי נותנת להם להשאר אבל דוד מתגעגע ורוצה אותן כאן ומבשר משגע אותנו שהוא רוצה שהן כבר תחזורנה, הוא ממש בכה כשהודעתי לו שהן תגענה מחר במקום היום.
חוץ מזה היום זה יום ההולדת של סופי ופיוס - מזל טוב, הן בנות 9

[אבישג_א*]

בידים אני מכינה כדורים וכותבת במחשב
ברגליים אני עושה "דיו" לאחישלום על פי הוראותיו ("להפסיק" הוא צועק, "להמשיך")
מזל שאני אשה ולכן מסוגלת למלא מספר הוראות בעת ובעונה אחת (-:

[אבישג_א*]

אחישלום דוהר לי על הרגליים ומשמיע קריאות דהרה, במקביל הוא בוחן את הכדורים שיצרתי, "זה לא כדור" הוא אומר על אחד שנראה כמו אליפסה.
דוד הגיע מהתפילה, לפני שהוא יוצא לעבוד הוא משחק עם אחישלום בגולות- כדורים ממה שיצרתי
כך הרווחתי כמה דקות של שקט על המחשב

[אבישג_א*]

תשע בבוקר כעת
עם שחר נמלטו הבנות אל החברות שלהם, יום חופש אחרון
קמתי לא מזמן, התפללתי תוך בכיות וצעקות של אחישלום על הסכין שנפלה לו על הרגל כשניסה לערבב איתה את המיץ
אחר כך הדלקתי את המחשב, מתכננת לגלוש מעט
מבשר שואל אותי אם אני יכולה לשחק איתם, אני אהיה המוכרת בחנות הוא אומר
אני מנסה לחשוב איך לצאת מהעניין בכבוד, גם להתייחס וגם לגלוש במקביל, מעבירה את החנות שפתחנו ליד המחשב
אנחנו מסדרים עכשיו את הפליימוביל למכירה על השולחן, מבשר ואחישלום מרותקים אל החלקים הקטנים ואני "גונבת" זמן כאן
זמן לילדים ? אולי

[אבישג_א*]

מבשר נותן לי הוראה להרכיב את העץ, אני כושלת בתפקיד עם הידיים השמאליות שלי, הוא לוקח את החלקים במקומי ומרכיב במיומנות.
"בינתיים את יכולה ללמוד על המחשב", הוא מרשה לי, "זה חלק מהמשחק"
אני עוד לא סגורה על מה בדיוק אנחנו משחקים, אבל הילדים נינוחים ומרוצים אז גם אני (בפרט שקיבלתי אישור לגלוש (-: )

[אבישג_א*]

הילדים חזרו עכשיו מגן השעשועים, אני עם קפה על המחשב
עינה מדברת איתי וגם מבשר, אני עונה בערך, בריחוף, הם מנסים להמשיך לפתח שיחה ארוכה יותר, לשאול שאלות, לדרוש תשובות
בסוף אני מתעצבנת ואומרת להם שיזוזו ממני
זה לא שעשיתי עכשיו משהו חשוב, סתם גלשתי במייל ובאתר, אבל פשוט לא היה לי חשק לדבר איתם, רציתי לגלוש, לרחף, לקרא מה כתבו לי, לענות ולא לדבר איתם. בפרט שהרגע הלכה מכאן מישהי מפגישה חשובה שהתקיימה ורציתי זמן לעצמי לעכל בשקט.

זה בסדר ? אולי, מותר לי לא להיות זמינה לפעמים
השאלה מה תדירות העניין והאם רוב הזמן אני כן מצליחה להקשיב
ובכל אופן זה מבאס אותי שאני מתמקדת בשטויות במקום בעיקר

[יעלפו_מהמושב*]

מה העיקר?

[אבישג_א*]

הילדים שלנו כמובן

ולא הקשקושים ב"באופן" אליהם אני מכורה כבר קרוב לשנה (מנחמת את עצמי שחלקם מיועדים למחקר) , או מיילים, חלקם חשובים מאוד, אף אחד מהם לא חשוב כמו ילדיי.

[יעלפו_מהמושב*]

עכשיו הבנתי.

המחשב ממכר. עם אייפד וסלולרי חכם, זה עוד יותר גרוע. הייתה על זה כתבה גדולה בכלכליסט לאחרונה (דור הורי האייפון ומה זה עושה לילדים. רמז: לא טוב). מצד אחד זה עוזר לא למרכז, מצד שני הילד מקבל הורה זומבי (והנה, הילדים נחים ובמקום לנוח/ להיות מועילה, אני פה).

[אבישג_א*]

טוב אחרי שדפקתי שעות עבודה בתחילת השבוע כמו שצריך, והגשתי את הסקירה של המחקר של המנחה שלי אתמול, היה לי יום רגוע היום שבו יכלתי לעבוד מעט ולהיות בנחת עם הילדים.
אלא שלהם אין זמן אליי !!!!

החל משעות הצהריים הם כבר עם חברים וגם אם הם לא מוצאים עם מי להיות הם ימשיכו לחפש במקום לעשות אתי מפגש או שאקרא להם סיפור, כך עד שעות הערב המאוחרות. לאחרונה הם מעדיפים לוותר על סיפור לפני שינה ולהיות בחוץ עד שמונה ויותר (ליד הבית כמובן) - קייץ ובערב הכי נעים, קשה לוותר על התענוג להיות בחוץ.

אם ככה הם עכשיו מי יתייחס אליי כשאהיה בודדה וגלמודה בבית אבות ? (אני תמיד בוכה להם בפולנית שהם בטח לא יבואו לבקר אותי בבית אבות, אז הם עונים לי בדוסית ש"אמא עד אז המשיח יבוא" )

[אבישג_א*]

[תפילה_לאם*]

[אבישג_א*]

אחרי פסח סגרתי עם הבנות שבימים ראשון, שני ושלישי נקיים לימודים בבוקר.
היום בבוקר התקשרה חברה וביקשה שיבואו אליה, כי (מאוד לא מפתיע) היום היא לא הלכה לבית הספר, טוב הלמידה הפכה לחפוזה ומהירה מאוד ועכשיו הם יצאו את הבית בדרך אליה.

אחרי שהיא התקשרה הן לחצו עלי שנסיים כבר, אותי זה די ביאס כי אחרי החברה הן הולכות לצהרונית ואז חברים ואז ארוחת ערב שהן בטח ירצו לעשות בחוץ ושוב חברים עד שמונה בערב (אתמול אחת הבנות בכתה לי שאני לא מרשה להן לצאת החוצה בגלל שדרשתי בשבת שהן תהיינה בבית שעה וחצי בצהריים ובשמונה בערב אסרתי עליהן לצאת לשחק עם ילדי השכנים).

אז עכשיו הבית ריק כי הבנים רצו להצטרף אליהם (אולי גם האחים של החברה בבית) אז די נחמד לי השקט ולהיות עם שיבת לבד בבית אבל בכל אופן רציתי לומר שגם בחינוך ביתי קשה למצוא זמן להיות ביחד - לפעמים בגללי, לפעמים בגללן

[אבישג_א*]

יש כאן ילדים בחינוך ביתי שכותבים ? אולי שיפתחו דף שיקרא : זמן להורים בחינוך הביתי ויסבירו לנו למה הם תמיד עסוקים מכדי להתייחס אלינו

[יעלפו_מהמושב*]

אז הם עונים לי בדוסית ש"אמא עד אז המשיח יבוא"
מעולה, צחקתי בקול מול המסך. מחשבה מעודדת דווקא.

מעניין אם גם הורים לילדים בחינוך ביתי בעיר/יישוב חילוני שותפים לתחושת האלה שאת מספרת עליהן בגילאים האלה. (הדבר הכי מזעזע במעבר מרמת אביב למושב היה עבורי גני השעשועים הנטושים. נו, אם לכל אחד יש דשא במקרה הטוב ובריכה בחצר במקרה הממש טוב, לכי תמצאי ילדים מתפלשים בחול בגינה הציבורית. ומכיוון שאין הורי גן להתחבר אליהם, זה היה מקום החיבור המרכזי והעיקרי והמוצלח שלי בתל אביב, ולא עוד).

[אבישג_א*]

אוי ואבוי יעל, נשמע מחריד, אולי תעברו משם

בכנות אני לא יודעת איך אנשים עושים חינוך ביתי בלי קהילה תומכת, נשמע לי מטורף

[יעלפו_מהמושב*]

אני גם לא יודעת
נראה לי שזה עניין של הרגל, כמו כל דבר. היתרונות הם שאף אחד לא דוחף את האף שלו למקומות שלא הייתי רוצה (נניח, להבדיל מכל סיפורי הקיבוץ). החסרונות ברורים.
יש לנו עוד שנה כאן (חוזה לשנתיים) ואחר כך נחשוב. (אל תחשבי על זה אפילו, אני לא אגור מעבר לחאוורה רק בשביל החברה! )

[אבישג_א*]

את לא חייבת לגור באיתמר (עבר לי בראש האמת), את יכולה לגור בעוורתא או ינון, יש לך שם קשרים (עם הכתב ההוא) אז יתייחסו אלייך יפה מן הסתם ונפגש במחסום או שתבואי לבקר אצלי
מה את אומרת ?
האמת שגם אם תגורי בחוורא תהיי ממש קרובה ונוכל להפגש הרבה, יהיה נורא כיף, תראי.

[יעלפו_מהמושב*]

אני בטוחה, באמת. הייתי שמחה שתהיי השכנה שלי (או לפחות, למצוא שכנה כמוך).
בנתיים אני גולשת לאתרי דירות, ומחפשת דירה בשכונה התל אביבית הקודמת שלנו (אם כי אין סיכוי שבעלי יסכים להדחס שוב לתוך דירה תל אביבית בתוך ים הדירות בתוך הרעש והפיח והצפיפות). מה עושים? חבל שאין קיבוץ עירוני בתל אביב. (או כמו שבעלי אומר- הצלתי אותך מחיים בקומונה בדרום תל אביב). אנחנו גולשות מנושא הדף! אולי נעביר לאיזה דף בית.

[אבישג_א*]

טוב כשאין לילדים שלי זמן אליי יש לי זמן אליך (-:

החברה הלכו כבר לישון בפקודה ורק שיבת עוד מג'ננת אותי והיתושים כאן אוכלים את שתינו (העיקר עשינו חלונות עם רשת, מה זה שווה בכלל?)
בחמש היום הצעתי לאחישלום מפגש איתי (רוצה לשחק בחיות ? ) - הוא נראה קצת בודד ואחיו היו בחגיגות חברים. אבל הוא לא רצה !!!! מעליב נכון ?
הוא כן פטפט איתי קצת ואני הקשבתי חלק מהזמן מרותקת (הוא עדיין בגיל המתוק) וחלק מהזמן ניסיתי לנפנף אותו שלא יפריע לי בעיסוקיי החשובים.

במקום להיות עסוקה בלסמן לעצמי וי (שיחקתי עם אחישלום - רושמת בטבלא), עדיף שאתייחס לרצונות האמיתיים שלו ופשוט אקשיב לו כשהוא רוצה.

זה בעיה כי יש לי נטייה לסמן וי על משימות וקשה לי לזרום ופשוט להיות איתם בזמן שהם רוצים ובדרך שהם רוצים.

אגב שלחתי לך מייל ארוך מאוד, ועל מעבר דירה אפשר להתכתב במייל או בדף שלי - מה שבא לך אם בא לך

[תפילה_לאם*]

העיקר עשינו חלונות עם רשת, מה זה שווה בכלל?
באמת!

[אבישג_א*]

יום שישי רציתי כבר לשתות את הקפה שלי לבד ולקרא משהו, אז שלחתי את סופי למשימת שמרטפות על שיבת ואמרתי למבשר ואחישלום להצטרף אליה, הם לא רצו מכיוון שהעדיפו להצטרף יותר מאוחר לפיוס וללכת לחבריםאחרים

בסוף הם הפריעו לי בשעת הקפה שלי (במקום לחכות בסבלנות שילכו השליתי את עצמי שהם לא יפריעו אבל הם כן) ואני צרחתי עליהם שילכו אליה ואז הם הלכו אבל הקפה כבר לא היה טעים ודי התבאסתי מההתנהגות הלא בוגרת שלי (מתי מתבגרים סופית תגידו ? בגיל 100? ).

תזכורת לעצמי כשאשב לי בודדה בבית אבות, מחכה לקצת יחס מילדיי שגם לי לא תמיד הייתה סבלנות אליהם.

[אבישג_א*]

טוב אז אחרי שקראתי את דבריה של גוונים בדף לאכול בכיף על כל הדברים שהיא נמנעת מלאכול, ואחרי שהבנתי כמה עלובים נראים הניסיונות שלי להימנע מעוגה בשעות הבוקר מול המעשים ההירואיים של גוונים וחברותיה החלטתי לשבת על המחשב עם עוגת גבינה וקפה.

אז תוך כדי שאני מכינה את הקפה אחישלום ביקש חביתה, הכנתי לו מהר והתיישבתי עם הקפה אבל אז הוא היה צריך קקי, רצתי איתו לשירותים כדי לגלות שהם תפוסים, חזרתי לקפה ועוגה כשאני מרגישה בכוננות קקי, בינתיים הוא צרח לעינה שכבר תצא ושיבת התעוררה

באמת הרגשתי קצת מיותרת קודם, מתלבטת לאיזו משימה לפנות ומחליטה להקדיש קצת זמן לעצמי, מזל שהילדים כרגיל זיהו את הרצון הזה ונזכרו בקיומי אחרת באמת מה הייתי עושה עם החיים שלי ?

[יעלפו_מהמושב*]

אחרת באמת מה הייתי עושה עם החיים שלי ?

[רסיסים_של_אור*]

על זה נאמר (וחוזר אצלי בראש בכלכך הרבה סיטואציות...) "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק...."

[אבישג_א*]

רבע לשתיים אני משחקת עם מבשר ואחישלום בחדר, שיבת בוכה אני הולכת להשכיב אותה
שתיים בצהריים שיבת נרדמה אני חוזרת לשחק עם מבשר ואחישלום, הבנות בצהרונית והקטנים איתי אז אנחנו קצת משחקים וקצת אני עושה עבודות בית, מפנטזת לי על שקט לעצמי עכשיו כשהקטנה ישנה
שלש ועשרים הבנות חוזרות מהצהרונית אני משתדלת להתייחס אליהן ובמקביל אופה פיתות, הן מחליטות ללכת לחברים והבנים מצטרפים, אני בעד הרעיון (הבית יהיה שקט ושיבת ישנה) ומציעה שיזמינו את החברים עוד חצי שעה שעה כך יהיה לי קצת שקט
עשרים לארבע -כולם הולכים
הבית שקט וכולו שלי למשך שתי דקות שלמות (או דקה וחצי - אבל מי סופר) ואז שיבת מתעוררת ובוכה, הפנאן נגמר, אני מתקשרת לבנותיי שאפשר לשוב הביתה עם החברים, גם ככה לא שקט לי כבר
.

[יעלפו_מהמושב*]

אבישג, יש לך כוח לעדכון מורחב? מה אתם לומדים עכשיו, אם בכלל? איך זה הולך?

[אבישג_א*]

עונה לך בדף חינוך ביתי חופשי או -יותר קשור לשם

[אבישג_א*]

יותר מתאים לדף זמן לעצמי , אבל זה הדף שלי אז שיהיה כאן

אתמול תכננתי שאת היום בבוקר אקדיש ללימודים, לפחות שעתיים, אלא שהבוקר התחיל קצת שונה מהמתוכנן (כלומר נרדמתי מוקדם וקמתי בארבע וחצי ועבדתי עד שש וחצי ורק הלכתי להניק את הקטנה במיטה ובטעות נרדמתי עד קרוב לתשע - כך שהבוקר התחיל די מאוחר) : הבנות הכינו פנקייק - שזה אומר הרבה כלים ובלאגן בשבילי, הבית היה הפוך ולמרות שארוחת הצהריים הייתה מוכנה כבר לא חשבתי שאצליח באמת להקדיש זמן משמעותי ללימוד במשרד החדש שלי (המחשב בבית של השכנים - הוא פנוי, שתי דקות הליכה ויש שם שקט בניגוד למחשב שלי שנמצא במקום הכי רועש בבית).

כבר תכננתי לוותר על העניין, או לפחות לקצר לשעה עבודה עם רעשי רקע אלא שילדיי היקרים התערבו והתחננו שאלך לעבוד אצל השכנים, באופן חריג למדי הם התנדבו לשטוף את הכלים ולסדר את הבית במקומי
אז לפני שאתם דומעות מהתרגשות על טוב ליבם, אני אסביר את העניין : יש לנו מחשב אחד שתפוס הרבה על ידי וגם כשהוא פנוי לא תמיד אני מרשה (הוא הרהיט הכי יקר לליבי בבית). הם סגרו אתי שאני הולכת והם יוכלו לראות סרטונים במחשב (אסי וטוביה).

וכך היה : הם שטפו את הכלים, סידרו את הבית, ניקו את השולחן ושמרו על שיבת - ואז ישבו לראות סרטונים, אני הלכתי לבית של השכנים ונהניתי מעבודה שקטה ופוריה של שעתיים. היה נהדר.

[יעלפו_מהמושב*]

אני נתקעתי בקטע של נרדמתי בטעות עד תשע.
אין מילים שיוכלו לתאר עד כמה המצב הזה רחוק מחיי ירוקה מקנאה עד איתמר ובחזרה

[אבישג_א*]

מותק, הייתה תקופה ארוכה שלא קמתי לפני תשע עשר
לא כתבתי על כך ב חינוך ביתי לעצלנים ?
אני לא נגד בית ספר וגן חלילה, פשוט, זה נורא מוקדם... מי ער בשעות האלה בכלל ? (-8

[יעלפו_מהמושב*]

מתי הילדים שלך הולכים לישון בלילה? הבכור שלי אמנם עדיין צעיר בכל קנה מידה, אבל כשהוא מעסיק את עצמו, בערב, אחרי שאחיו הקטן כבר הלך לישון, הוא משתף אותי לא מעט במשחקים שלו, דורש תשובות לשאלות, סיוע בתקלות וכו', לא משהו שמאפשר לי להתרכז/לעבוד על דברים ברצינות. אז הוא נשלח אחר כבוד לישון בשעה שבין 20:30-21:00, על מנת לאפשר לי זמן להספיק דברים. ואז הוא קם בשש וחצי או שבע וחצי מקסימום. הילדים שלך קמים מאוחר? מעסיקים את עצמם בבוקר? מה הקטנים עושים? (תני לי לנחש, העצה שלך תהיה קשורה בזה שבסוף יהיו לי לפחות שישה ילדים).

[אבישג_א*]

הבכור שלי אמנם עדיין צעיר בכל קנה מידה
כנראה שלא ממש אם את מוטרדת מזה שהוא עדיין לא קורא (-8
אה סליחה, התבלבלתי את מוטרדת מהצעיר יותר, הבכור עונה על הציפיות.

תני לי לנחש, העצה שלך תהיה קשורה בזה שבסוף יהיו לי לפחות שישה ילדים
בדיוק (-8 נדבר עוד ארבעה ילדים יעל, את תראי שהחיים יהיו הרבה יותר קלים

וקצת יותר ברצינות
שיבת ישנה איתי בבוקר עד מאוחר, ושאר הילדים ? מה הם קשורים אליי ? הם מספיק גדולים כדי להעסיק את עצמם.
האמת שאחד הדברים הכי כיפיים בחינוך ביתי זה שלא ממהרים בבוקר, ולפעמים הם באים להיות אתי במיטה וזה כיף (ולפעמים זה מעצבן - שלא תחשבי שאני כזו אם דגולה - כלומר באופנית)

[יעלפו_מהמושב*]

אה סליחה, התבלבלתי את מוטרדת מהצעיר יותר, הבכור עונה על הציפיות.
בן שלוש וקורא. לאט, אבל קורא. לא ככה נהוג אצלכם בחדר?

הם מספיק גדולים כדי להעסיק את עצמם.
באיזה גיל זה קורה? ואת מתכוונת מעסיקים לא באמצעות טלוויזיה/מחשב?

[אבישג_א*]

קצת עצוב לי על הלב עכשיו
מרגישה שאני לא באמת קרובה לילדים שלי, שיש ריחוק מסוים, שהילדה לא משתפת אותי במה שעובר עליה, שאני עסוקה מדי בקריירה, בהמון משימות שיש לי על הראש (חמי עובר לגור לידינו וגם אמא שלי - בנפרד כמובן, ואני מנסה למצוא להם דירה ), בכעסים, בטרדות שונות.
הייתי רוצה קשר חברי, כמו שיש לי עם חברות נפש, שמדברים על הכל, אבל האם זה נכון . האם זה טוב ? האם הייתי רוצה שאמא שלי תדע עלי הכל ? אני קרובה מאוד אליה ועדיין יש דברים שאני מעדיפה שהיא לא תדע (כדי שלא תדאג...).
אני תוהה מה שווה החינוך הביתי אם בסוף אני מרגישה שאני לא ממש פנויה אליהם ? שאני הרבה מרחפת, הרבה לא מקשיבה, הרבה בעניינים שלי וגם כשאני פנויה אליהם אני מרגישה לאחרונה שהם חוששים ממני, לא מרגישים ממש קרובים, לא משתפים. איך שוברים את זה ? מה אפשר לעשות בעניין ?

וחשבתי לפתוח על כך דף, על איך מתקרבים אליהם, איך שומרים על קשר חם וקרוב, קשר חברי אבל אין לי כח אז רק משתפת קצת כאן.

[רסיסים_של_אור*]

האם את מרגישה ככה לגבי כל הילדים ?
גם אני שמה לב שמטלות הבית, עם התרחבות המשפחה, הולכות ומתרבות ותמיד יש לי משהו לעשות (ואני לא עובדת בנוסף לכל). ואז רואה שבעצם, כשאני לא באה ממקום שיפוטי לזה, הילדים רוב היום עסוקים ולא באמת זקוקים לאינטנסיביות הזו איתי. הם בשלהם ואני בשלי. אנחנו נפגשים כל הזמן, כי כולנו באותו בית ומדי פעם צריכים שאתן יד אן או שם או שיש הזדמנות לחיבוק ונישוק, ויושבים תמיד יחיד לארוחות במהלך היום וככה אנחנו יחד בלי להיות "ממש" ביחד אבל זה כנראה מה שנכון וטוב להם. לא מזמן אמרה לי חבר הטובה שיות רמהכל הם זוכים ב"נוכחות" שלי בבית. ובאמת, הקטנים נהנים מהנוכחות של אחיהם הגדולים ומקבלים מזה המון .

לא יודעת אם כתבתי ברור, העיניים שלי נעצמות על המקלדת...

[תפילה_לאם*]

מה שווה החינוך הביתי אם בסוף אני מרגישה שאני לא ממש פנויה אליהם ?
דמייני איך זה היה אלמלא החינוך הביתי...

[דנדי*]

הוצאתן לי את המילים מהפה.
וכל בוקר אני אומרת לעצמי - היום, היום אני אעשה איתם דברים ביחד, אפילו אם הם רק יהיו לידי ואני אשוחח איתם, וכמעט תמיד יוצא שאני מבשלת/מקפלת/מסדרת והם בשלהם, ואם לפעמים מישהו מהם שואל אם אני יכולה לשחק איתו, אז לרוב אני לא יכולה. רוב הפעמים כשאני רוצה שהם יעשו איתי את הדברים שלי ביחד - הם רואים בזה מטלות מרגיזות, ולא זמן איתי.

גיליתי שבגלל זה אני מרבה לצאת איתם החוצה, ואז אני לא מתעסקת בענייני הבית, אלא בהם, אבל גם אז - או שהם רוכבים לפני ואני נפגשת איתם לפעמים בסוף הסיבוב, או שהם יושבים בחול ואני בספסל.


לפחות עכשיו כל פעם שאני מתיישבת להניק אני קוראת לכולם ומקריאה להם סיפור, איזה כיף!

אני ממש משתדלת לזכור לעצור אותם לחיבוק נשיקה במהלך היום - אחרת גם זה יכול לא להתרחש.

גיליתי גם שלפני השינה זה זמן טוב, אז לפעמים אני מצליחה לשבת איתם שם קצת זמן. בלי להקריא סיפור, סתם לדגדג, להקשיב, לענות.

בסוד בסוד - אני מרגישה שזה לא קשור לכמה שאני עסוקה, אלא לזה שהרבה יותר קל לי להיות עסוקה בדברים דוממים מאשר להיות איתם - להיות איתם זה כל כך אמיתי ונוגע בעמוק עמוק בפנים של הרגש,
אני לא גדלתי ככה, שלמישהו היה זמן/חשק/רצון להיות איתי, וקשה כל כך לנהוג אחרת, גם כשיש לי זמן ואני יושבת איתם אני מרגישה על קוצים.

[רסיסים_של_אור*]

כשזה עולה למודעות אפשר לחולל שינוי, קל, קטן, לא לנוע לקיצוניות אחרת לא לחפש להיות ה"אמא האולטמטיבית" כי בעצם, הם לא באמת צריכים אותנו כל הזמן צפוף צפוף איתם. זה נעים לתת מרחב ולקבל מרחב ועצם הנוכחות הרציפה הזו שלנו בחייהם, לצידם (כשבילדות המוקדמת זה ממש באינטנסיביות מעצם הצורך שלהם ואח רך לאט לאט נפתח המרחק) היא משמעותית מאד.

אז אפשר במהלך היום למצוא רגעים:
הם מציירים על השולחן במטבח ואני יכולה להצטרף ולתת גם לעצמי זמן איכות של ציור בעפרונות צבעוניים או בטושים ...
לקחת לעצמי הפוגה ולהשתרע על השטיח כמעט תמיד זה גורר לפחות מישהו אחד שיבוא להתיישב עלי או להתרכבל ולהשתולל ביחד...
להציע הקראת סיפור, כשאני יכולה ורוצה.
לנסות למצוא את השתיים שלוש דקות המתוקות לפני שהילד נרדם ולדבר איתו קצת על היום שהיה.
ועוד ועוד ועוד. אני בטוחה שכשזה במודעות שלנו ובאים אל זה ממקום טוב ושמח בעצמנו ולא ממקום נוזף, אפשר לעשות שינויים

[תפילה_לאם*]

הוצאתן לי את המילים מהפה.
את בעצמך!

ורסיסים - את פשוט צודקת! (צריך רק לזכור את זה.)

[אבישג_א*]

הולכת לישון
קראתי את כולכם והיה לי מעניין ומלמד מאוד
ורק רציתי לומר, רסיסים, שמה שאמרת לי על גיל ההתבגרות גרם לי לשים את הדברים בפרופורציה, שבאמת הקשרים עם הקטנים זורמים ופשוטים לי יותר ועם הגדולות אולי צריך לבנות עכשיו קשר אחר.

לילה טוב

[רסיסים_של_אור*]

ושכחתיכמובן את שבת... המתנה הזו שבה יש לנו כבר יותר זמן, כי הבישולים בר מוכנים ואפשר לשבת על השטיח ולשחק או לפתוח משחקי קופסה אהובים (התמכרתי ל"מתיישבים של קטאן") ולשחק ויש זמן לדבר... בכלל ארוחות משותפות הם מבחינתי זמן מעולה לקשר ולתקשורת

[אבישג_א*]

יופי רסיסים, עכשיו בכלל ביאסת, בשבת אני קוראת ספר ולא ממש משחקת איתם
סוף סוף יום מנוחה גם בשביל: אבא שלהם זמין, לעבוד אסור אז אני ממש מתמכרת לבטלה

[יעלפו_מהמושב*]

שמעו, אני יודעת שממש לא התכוונתן, אבל בהחלט נתתן לי פה תקווה בלי לשים לב (אמא של בן שלוש בעוד חודש ובן שנה ושלושה חודשים. דקה לעצמי? מה זה? התכוונתן לרגע הזה בשבע בערב שבו אין לי כוח לליווי צמוד לשירותים, אז אני ממש סוגרת את הדלת, ואחד עומד בחוץ ושר לי שיר והשני עומד בחוץ ודופק על הדלת?).

[אבישג_א*]

יעל קרעת אותי מצחוק עכשיו (הייתי עושה איקון מתאים אבל אין לי מושג איך עושים, מוגבלת שכמותי)

[רסיסים_של_אור*]

יעלפו זה יגיע, הגדול שלך הוא בגיל של הקטנים שלי... הם כבר מזמן עסוקים בלשחק עם האחים הגדולים שלהם או אחד עם השני (ככה זה כשיש שניים...) אותי צריכים בעיקר כדי להשביע רעב, צמא ולפעמים לשים להם משהו במחשב...

[אבישג_א*]

רסיסים אני עדיין בטראומה מזה שהנקת עד קרוב לגיל שלש הנקה מלאה תאומים
בדמיוני אני רואה אותך יושבת ומניקה ומניקה ומניקה... שנתיים רצוף בלי לזוז
בררר... מעון מטרנה ויאלה לברוח מהבית

[רסיסים_של_אור*]

אולי לא כל-כך מתאים לילדים הגדולים אבל אחותי המציאה פעם מזמן משחק שממש כיף לשחק עם הילדים, קוראים לו משחק הנשיקות. הילד יושב על הברכיים שלנו עם הפנים אלינו, המטרה של המשחק היא להצליח לתת לשני כמה שיותר נשיקות, אסור להעזר בידיים. כמובן שההנאה המרכזית היא לקבל מלאן נשיקות מהמתוקים שלנו וגם לחלק אלפי נשיקות ללחיים העגלגלות שלהם. נסו ותהנו

בשבת לעומת זאת (בשבתות קיציות אנחנו פשוט מאד משתדלים להכניס שבת מוקדם כדי להרוויח את שעות האיכות שמפחתיות אחרי הארוחה) כשהגדולים התבאסו מלשחק איתי "בלאנקו" פתאם מצאנו את עצמנו במין משחק פנטומימה של ביטויים ופתגמים (די התביישתי כשגיליתי שאני מתקשה לזכור פתגמים והם לא הפסיקו לשלוף עוד ועוד...), פעם היו משחקים כאלה בטלויזיה (לפני עידן הריאליטי), צריך לסמן עם האצבעות כמה מילים יש בפתגם ואחר כך להתחיל להציג כל מילה, היה ממש ממש כיף !

[רסיסים_של_אור*]

_רסיסים אני עדיין בטראומה מזה שהנקת עד קרוב לגיל שלש הנקה מלאה תאומים
בדמיוני אני רואה אותך יושבת ומניקה ומניקה ומניקה... שנתיים רצוף בלי לזוז_
טוב הם התחילו לאכול מתישהו באמצע אבל אין ספק שהתפנה לי המון זמן מאז שהם כבר לא יונקים (וגם התחלתי לישון בלילות !!!!)