חברה שאין לי חשק וכח אליה

[אנונימי]

{ליאת

יש לי חברה.
סוג של חברה.
בזמן האחרון - עניין של חודשים, כמעט שנה - הבנתי שאין לי כח וחשק אליה. זו חברות שהתחילה מוזר, נמשכה איכשהו, ואז הבנתי מה צורם לי.

אנחנו לא באותה עיר אך יש לנו אפשרות להיפגש, ואני לא עושה שום צעד בעניין. היא כן עושה, אך לי זה אף פעם "לא נוח".
אני לא מתקשרת אליה. היא מתקשרת, לא הרבה, פעם ב. אני מתקשרת לעיתים רחוקות מאוד, כשיש איזה עניין משותף בעיקר.

כבר כמה זמן חשבתי לעשות איתה שיחה, של - אני מבינה שאני לא חברה כמו שהיית רוצה שאהיה (היא אומרת - למה את לא מתקשרת, למה אנחנו לא נפגשות, מתי ניפגש...), ואני מצטערת, אבל - אני לא שם. ואולי גם להגיד כמה דברים שמפריעים לי.

אבל לא עשיתי את זה. אני לא יודעת אם זה נכון לעשות. אני לא רוצה לפגוע. ממש לא רוצה לפגוע.

אני פשוט מתרחקת.

אבל אז היא מתקשרת, ורוצה לבוא לבקר. אני לא יכולה להגיד לה לא. כי כבר אמרתי לא כמה פעמים. כמה אפשר.


האם אני צריכה להתאמץ למצוא את המקום שאוהב אותה?
האם לדבר איתה גלויות?
האם לשתוק, להעביר את הזמן, בידיעה שאני בולעת כאן כמה צפרדעים? להיות חצי אני? להעמיד פנים? קשה לי עם זה!! להמשיך עם המשחק הזה.

אשמח לעזרה, תובנה, מחשבות, אני מרגישה ממש אובדת עצות.

סתם להתרחק, לקרר את הקשר מבחינתי, לא "מספיק" עוזר. היא ממשיכה לשמור עליו.
להגיד לה - תשמעי, אין לי כח וחשק אלייך - זו האמת, אבל - זה רע להגיד.
להיות נחמדה ולהעמיד פנים - מרגיש כמו שקר פנימי, וגם חיצוני. לא בטוחה שבחשבון הסופי זה עושה טוב, לא לה ולא לי.

בבקשה, מה אתם אומרים? יש למישהו יציאה מהפלונטר הזה?

[יול*]

מזדהה.
גם לי יש 'חברה' כזאת.
אני לגמרי מבינה למה את לא רוצה להגיד לה.. זה קשה וזה פוגע. אני גם נמצאת באותה בעיה ובסופו של דבר לא אומרת כלום.
מה שכן, אני שמה לב שהרבה פעמים הבעיה מבחינתי היא שמירת הקשר ושיחות הטלפון והתיאומים מתי להפגש, כי הכל ביוזמתה, אני לרוב מתחמקת ואז מרגישה יסורי מצפון על ההתחמקות וכל המצב הזה נהיה לא נעים. אבל, לרוב, כשאנחנו כן נפגשות (נגיד אחרי שהיא הציעה כל כך הרבה פעמים וכבר לא היה לי נעים לסרב) הפגישה עצמה חביבה ונעימה. אולי לא משהו שהייתי בוחרת בו אם היו שואלים אותי איך בא לך להעביר את היום, אבל בהחלט השהיה ביחד נחמדה הרבה יותר מהטלפונים ושמירת הקשר הזו שמבחינתי היא מאולצת.
אולי זה יקרה גם לך היום, כשתפגשו באמת.
אין לי כל כך עצה, גם אני שואלת את עצמי מה לעשות בנידון כי מצד אחד לא רוצה לפגוע וברור לי שהיא זקוקה לקשר בינינו הרבה יותר ממני (היא בודדה, עם הרבה בעיות 'להסתדר' בחיים) ומצד שני לא רוצה להיות לא אמיתית ולא כנה עם עצמי ואיתה. ובינתיים המצב הוא כזה, היא האקטיבית בשמירת הקשר, הרבה מתיחויות סביב זה, לי יש יסורי מצפון על היחס שלי אליה אבל כשאנחנו נפגשות בסופו של דבר הזמן יחד באמת נחמד ונעים ואז היא נרגעת קצת וגם אני, עד הפעם הבאה..
לא באמת עזרתי, אבל אולי אפילו לשמוע שאת לא לבד זה כבר משהו.
בהצלחה @}
ואם את רוצה, ספרי איך עברה הפגישה, מסקרן אותי לדעת איך זה 'אצל אחרים'..

[מהי_האמת*]

ואז הבנתי מה צורם לי.
ממליצה מאוד להקשיב לקייט ביירון -
http://au.youtube.com/results?[po]search query[/po]=Byron+Katie&search type=&aq=f

[ליאת*]

יול,
בדיוק בדיוק מה שאת מתארת, עם הייסורי מצפון, וכן, עוזר לשמוע עוד מישהי באותו מצב למרות שאין פיתרון

אני מסכימה שהפגישה יכולה להיות נחמדה,
אני מקווה שאצליח להנות היום ולהניח מאחורי 1. את התחושה שהייתי מעדיפה לעשות דברים אחרים עכשיו והפגישה הזו לכאורה "נכפתה" עלי 2. את המתח שמלווה אותי בכל העניין הזה - של מה להגיד, מה לא להגיד, כמה אני אמיתית, כמה אני כנה וכמה אני משקרת לה ולי.

מקווה לדווח אח"כ.

אם יש לך עוד רעיונות אשמח לשמוע!

מהי האמת, אני הולכת לשמוע את זה עכשיו.

[ליאת*]

הסתכלתי על ביירון קייטי, אני מכירה את העבודה שלה, אולי באמת אלך לעשות את זה עכשיו.

אבל לא ראיתי שם משהו ספציפי לנושא.

[מהי_האמת*]

אבל לא ראיתי שם משהו ספציפי לנושא.
הרעיון הוא שתשאלי את עצמך את השאלות הבסיסיות כפי שביירון שואלת - תקשיבי למספר סיטואציות וכך תוכלי ללמוד איך לשאול ולנתח את המחשבות שיש לך במקרה האישי שלך.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

אויש, אני כל כך מכירה את זה... אני גם בן אדם שלא זקוק להרבה חברים וגם קשה לי לשמור על קשר עם אנשים שבעצם אני לא חולקת איתם חוויות חיים ביומיום, אלא נפגשת איתם באופן מלאכותי ל"שיחות עדכון".
יש לי חברה שאיתה זה בדיוק כך. הייתי איתה במסגרת מסויימת ומאז נפרדו דרכינו, ופשוט אין לי כמעט כלום במשותף איתה היום. בתקופה ההיא חלקנו את היומיום שלנו, כך שיכולנו לדבר על זה, אבל היום... היא פשוט בן אדם די שטחי ומבאס אותי לבזבז עליה זמן, עד כמה שזה נשמע מגעיל... היא מתקשרת ושולחות הודעות טקסט ועושה לי רגשות אשם (כבר שנה וחצי שהיא מחכה שנלך למסעדה כמו שהבטחתי לה לפני המון זמן כשעוד היה לי כוח אליה...).

הבעייה היא שגם אני לא יודעת מה לעשות... אני חושבת שהדבר היחיד שעובד זה לצמצם את הקשר למינימום ולחכות שיבינו. כלומר, לא ליזום כלום, לענות לכל טלפון שלישי בערך וגם אז לקצר בשיחה... עכשיו הייתה לי איתה תקופה ארוכה ללא קשר אבל היא שוב התקשרה ואני מרגישה כל כך אשמה שהבטחתי לה שניפגש: ( מה שקשה כאן זה שבניגוד לקשר זוגי למשל, בו מובן ולגיטימי שאחד הצדדים רוצה לסיים, בקשר חברי למרבה הצער אין דרך יציאה "חלקה". אני לא אוהבת את הרעיון של לדבר ולהסביר, כי אי אפשר להסביר את זה בלי להעליב. הרי הבסיס לחוסר החשק להתראות נובע מהאופי, האישיות, תחומי העניין של אותו אדם וקצת מכאיב לנהל דיון על מה שמפריע לנו בתוך זה וגם לא פרודוקטיבי לאף אחד מהצדדים.

בקיצור, בעייה: )

[יול*]

היי ליאת,
גם אני מרגישה שהקושי העיקרי הוא להניח מאחורי
. את התחושה שהייתי מעדיפה לעשות דברים אחרים עכשיו והפגישה הזו לכאורה "נכפתה" עלי 2. את המתח שמלווה אותי בכל העניין הזה - של מה להגיד, מה לא להגיד, כמה אני אמיתית, כמה אני כנה וכמה אני משקרת לה ולי. אבל אני חושבת שבאמת זה הענין. כל עוד אני מחליטה להמשיך להיות איתה בקשר כי ויתרתי על האופציה השניה (שיחה, אמירת התחושות שלי לגבי הקשר) אז באמת לנסות להנות בזמן שכבר החלטתי להקדיש לה ולקשר הזה ולא להיות שם וכל הזמן לחשוב על הדברים האחרים, על איך יכולתי לנצל את היום, האם אני צבועה כשאני נחמדה אליה, מה כדאי שאגיד, מה לא, אלה כבר קולות שאותי מחלישים ומסיטים אותי מעצמי אז אני מנסה (וממש לא כל הזמן מצליחה) לפחות אותם לנטרל (לא צריך עוד תסבוכות בעניין הזה, זה מספיק מסובך גם ככה..)
מה שאני מנסה לעשות, ואני לא יודעת אם זה באמת מצליח, זה לגרום לשינוי שאני רוצה אבל לאט לאט וכאילו ב'דרך הטבע', מן התרחקות שהיא טבעית בגלל נסיבות חיים שהשתנו, מרחק פיזי וכו'. אני חושבת שזה תהליך מאד איטי, כמובן שלא מבחינתי אלא מבחינתה, כי היא צריכה להכיר ו'לראות' דברים לא קלים על עצמה (אני חושבת שהידיעה שמישהו לא רוצה להיות חבר שלך יכולה לכאוב כל כך וזו הסיבה שאני גם לא אומרת לה את זה), גם ככה לא קל לה בחיים, במקרה של חברה שלי אני יודעת זאת, אבל גם במקרים אחרים, סביר להניח שמי שנלחמת ככה על קשר כשהצד השני פאסיבי כל כך, כנראה זקוקה לכך מאיזושהי סיבה. אני מנסה להגיד בעדינות דברים ספציפיים (לדוגמא, לה נוח לשוחח בטלפון ביום שבת, כי היא לבד, לי הרבה פחות נוח כי בשבת יש לי כל מיני עיסוקים אחרים ולרוב בגלל שגם בן זוגי בבית יש הרבה פחות זמן ורצון לשיחת טלפון ארוכה, אז דיברנו ספציפית על הזמן הזה והיא הבינה וכבר מתקשרת הרבה פחות בשבת) בתקווה שמתוך הדברים הקטנים האלה לאט לאט היא תבין את המסר בגדול.
ובאמת אני משתדלת (והרבה מאד פעמים ממש לא מצליחה, כי היא מעצבנת!) להשאר עם הלב פתוח אליה ועם ההבנה שהיא באמת אדם נחמד ושהבעיה היא לא איתה ספציפית אלא עם הקשר שנוצר בין שתינו.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

הרבה יותר קל לי לתת לאחרים להבין בעצמם את הפער בינינו ולבחור להתרחק, מאשר להשאיר אותם בחוויה של הנאה מהקשר, למרות שבאמת מאוד נעים שמישהו מאוד נהנה להיות איתי, גם כשאני סובלת. יש משהו נעים יותר בלהגיד - היא מאוד אוהבת אותי אבל אני לא אוהבת אותה, מאשר לתת ל"חברה" לראות שגם היא בעצם לא ממש אוהבת אותך, פשוט לא נתת לה להכיר אותך מספיק טוב עד עכשיו.

מאוד מעניין מה שהצעת... ואני חושבת שהאבחנה שלך נכונה. העניין הוא שכדי לבצע את זה צריך להיפגש עם החברים האלה כמה פעמים... ועצם המחשבה על זה כבר מייאשת אותי: ) וגם לא בטוח שזה באמת יעבוד עם כל סוגי האנשים, עם החברה שלי למשל אין שיחות מעמיקות מהסוג שתיארת וגם אין צורך בתמיכה שלי, היא פשוט מספרת לי כל מיני דברים טריוויאליים שקרו לה וזה ממש משעמם... ובפעמים המעטות שכן אמרתי לה מה דעתי על דברים מסויימים שסיפרה זה לא ממש הרתיע אותה.

מה שאת מציעה זה בעצם להיות נוכחת פיזית, אבל לא רגשית. אני לא יודעת איזו אופציה טובה יותר, אבל את כמובן צודקת כשאת אומרת שהראשונה מחמיאה לנו יותר לאגו.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

חוץ מזה שלפעמים זה באמת מצב של

היא מאוד אוהבת אותי אבל אני לא אוהבת אותה

כשכן אמיתיים עם אותו אדם והוא באמת אוהב אותנו "למרות זאת" ואילו אנחנו לא... ואז מה עושים?

[סוסת_פרא*]

יש משהו נעים יותר בלהגיד - היא מאוד אוהבת אותי אבל אני לא אוהבת אותה, מאשר לתת ל"חברה" לראות שגם היא בעצם לא ממש אוהבת אותך, פשוט לא נתת לה להכיר אותך מספיק טוב עד עכשיו.
. אהבתי !

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

ואם תגידי מיד - אוי, זה כל כך מעייף לדבר על כל הדברים שקרו במשך היום.. אכפת לך אם נשים מוסיקה? זה מה שאני מעדיפה לעשות עכשיו.

אני מבינה למה את מתכוונת... אבל קודם כל, קשה לי לדמיין את עצמי מתנהגת ככה. הרי זה ממש לא נעים: ( זה לא משהו שהייתי עושה באופן טבעי, ואני לא חושבת שמגיע לה יחס כזה, אחרי הכל היא לא עשתה לי משהו רע. אז אם כבר להיות "מניאקית", יותר קל לי להיות מניאקית בהתחמקות ממנה מאשר פנים אל פנים בצורה כזאת. מה גם שכשאני כבר רואה אותה זה אחרי המון זמן שלא התראינו וטבעי שנדבר על מה שעבר עלינו ולא שנעסוק כל אחת בענייניה. חוץ מזה, חלק גדול מהמועקה הוא בשיחות הטלפון איתה, ואז קשה יותר להתחמק (אני מנסה לקצר כמה שאפשר).

מה שאת מציעה היה יכול לעבוד בשבילי אם זאת הייתה הנטייה הטבעית שלי להתנהג ככה, אבל בעצם זה דורש ממני יותר מאמץ נפשי מלהקשיב לסיפורים שלה.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

אומרת לו בפירוש שאין לך שום עניין והנאה בשהות איתו

אבל זה בעצם ממש כמו לנהל איתה שיחת יחסינו-לאן, לא? העניין הוא שמאוד קשה לנהל שיחה כזאת או להבהיר לאדם הזה שאיננו מעוניינים בחברתו מבלי לפגוע בו, ואת מציעה התנהגויות שפוגעות באותה מידה ואפילו יותר. חלק מהדברים שהצעת בכל זאת יכולים לעבוד, במינונים נמוכים, כמו זה:

כשאת משתעממת בחברת אדם אחר ומראה לו את זה, לא צוחקת מהבדיחות שלו

אבל המשך הרשימה שלך מתאים בעיני יותר למחזרים מטרידים, למשל, ולא לחברה (אפילו מעיקה) שכל חטאה הוא שהיא רוצה להיפגש איתך מדי פעם... כלומר, אם מגיעים לרמות כאלה של התעלמות ובוז כבר עדיף לנהל שיחה מכבדת ולסיים את זה.

[סוסת_פרא*]

אני הייתי חושבת איך אני הייתי מעדיפה שיתנהגו אליי במצב כזה.

נניח שמישהו לא ממש שמח בחברתי, האם הייתי מעדיפה שיאמר לי ישירות (כמובן, מעודן עד כמה שמתאפשר), או שיעשה איתי משחקי התחמקויות ו'רמזים'?

אני באופן אישי, ממש, אבל ממש ממש ממש - מעדיפה שיאמרו לי ישירות!
לו נניח אני מרגישה שמישהו מתחמק ממני, ולא אומר מפורשות - זה מאוד פוגע.
לפעמים זה גם לא ברור לי אם הסיבות שהוא אומר הן אמיתיות, או שהוא רק מנסה להתחמק, וזה מעמיד אותי במצב לא ברור ולא נעים.
ובאופן כללי, אני מרגישה שזה ממש זלזול באינטליגנציה שלי.
אז תודה רבה, לא תודה !
בבקשה תהיו אמיתיים וישירים. אני כבר אתמודד עם העלבון. אני לא עשויה מחרסינה.
וזה בטח עדיף על העלבון שבידיעה שהוא מנסה להתחמק ממני.

כי הרי, אם מי שנותנים לו 'רמזים' קולט בסופו של דבר את הרמזים - אז באיזה שלב הוא הרי יבין את מה שהתכוונתם לומר מלכתחילה.
ואז למה שמידת העלבון תהיה פחותה? בשבילו המסר הוא אותו מסר 'אתה לא רצוי'.
אז מה זה משנה אם אומרים את זה ישר, או שמעבירים את המסר לאט לאט?

ויותר מזה, שאם באיזשהו שלב אני מגלה שלאורך זמן מישהו לא רצה בקשר איתי, ולא אמר לי, ונשאר איתי בקשר למרות רצונו - אני מרגישה עלבון עבור כל התקופה שהיינו בקשר. רטרואקטיבית.
אז בשביל מה?
לפעמים הלאט לאט הזה, זה כמו לקטוע איבר לאט לאט בסכין של לחם.

מה גם, שאני ממש לא מעריכה פחדנות.
הרבה פעמים זה לא רק החשש לפגוע, אלא גם הפחד לספוג כעס מן הצד השני. חוסר יכולת להתמודד עם סיטואציות.
אז אני הייתי רוצה שאנשים יהיו יותר אמיצים וישרים, ויהיו מוכנים לומר לי את האמת, ולשאת בתוצאות של זה.
(אני כמובן מדברת כרגע על אנשים שעומדים מולי ולא רוצים בקשר איתי.
אבל כל אחד יכול לקחת מזה מה שהוא רוצה)

וכבר קרה שחברה אמרה לי שהיא מעדיפה לא להיות בקשר איתי כי אני משקפת לה דברים שקשים לה בעצמה.
ומאוד הערכתי את זה.
זה היה אחרי תקופה ארוכה שכל פעם הייתה מראה שמחה גדולה כשנפגשנו איפשהו במקרה, ואומרת 'בואי נדבר', ואז כשהייתי מתקשרת אליה היא לרוב הייתה עסוקה ואומרת שתחזור אליי אח"כ ולא חוזרת.
זה היה מאוד מבלבל, כי תמיד ברגע הראשון היא הייתה מפגינה שמחה עצומה.
רק אחרי זמן כשדיברנו, היא הסבירה את עצמה, והרגשתי שזה עדיף בהרבה.
זה שם אותי במקום הרבה יותר ברור, וגם הבנתי את הצד שלה.
לפני כן, הייתי מבולבלת, לא ידעתי אם באמת היא עסוקה מאוד או שזה תירוצים. זה תמיד נשמע כל-כך אמיתי. (כנראה זה שילוב של השניים. קטע של 'סדרי עדיפויות'...)
וכיוון שהיא לא העבירה לי מסר ברור, אני המשכתי להתקשר. בדיעבד זה מאוד משפיל. עדיף שבאמת הייתי יודעת מה היא רוצה.

אם מישהו אומר לי שקשה לו איתי כי אני משקפת לו דברים שקשים לו בעצמו, אז מילא. זה לא בהכרח אומר משהו רע עליי.
ואם נחשוב על זה לרגע, אז כמעט כל פעם שאנחנו 'לא סובלים' מישהו, או שהוא מעצבן אותנו, או שאין לנו סבלנות אליו - זה כי הוא משקף לנו משהו. (לא בהכרח משהו שקיים בנו, אולי משהו שאנחנו מפחדים שיהיה קיים בנו, אולי, לא יודעת מה...)
וגם אם זו לא הסיבה, זה לא משנה.
מה שמשנה זה - שלא טוב לך איתה, וזהו.
גם זה שאין לכן תחומי עניין משותפים, לדעתי זו סיבה מספיק לגיטימית לא לרצות להיות בקשר, ואפילו לומר את זה כסיבה.

גם לי יצא להגיד לאנשים מפורשות שלא נוח לי הקשר איתם.
מובן שהשתדלתי לעדן את המסר, ושכמה שיותר יתפרש שזה כי לי קשה משהו, ולא כי הבן אדם השני לא בסדר - אבל לא יכולתי לעשות שקר בנפשי להמשיך בקשר כזה.

ייתכן שבהתחלה ניסיתי פשוט לא ליצור קשר, מתוך תקווה שהבן אדם השני יבין ויחדל.
אבל אם ראיתי שאינו מבין, אני אמרתי לו.

במיוחד, כאשר עושים לי מניפולציות פולניות של 'למה את לא מתקשרת' - זה הדבר ששובר אותי. אני לא סובלת להיות בקשר עם אנשים כאלה.
אז אני חייבת למצוא דרך להתנתק.
אני יכולה לומר במפורש שאני לא אוהבת להרגיש אשֵמה, ושמצפים ממני להתקשר', ושנעלבים ממני כל הזמן, וכד'. וזו הסיבה שאני לא רוצה להיות בקשר.
אני יכולה אפילו לומר משהו בסגנון 'אני מרגישה שאני לא מתחברת אליך'.
או אפילו משהו 'פלצני' אבל אמיתי - כמו שאני מרגישה שהאנרגיות שלנו לא מתחברות.
או שאני בתקופה בחיים שאין לי יותר מדי סבלנות לקשרים. וכד'.

כל דבר, ובלבד שהוא אמיתי. שאני לא ממציאה משהו, ולא משקרת.

קרה גם ש'חברה' כזו הזמינה אותי לחתונה.
בהתחלה היו בינינו הרבה שיחות, אבל אז היא התחילה להיות 'פולניה' וזה עשה לי פחות ופחות חשק להיות איתה בקשר.
אני הסברתי שאני לא סובלת 'היעלבויות' ולא יכולה לסבול שאני כל הזמן צריכה להיות בעמדה המְרַצָה והמפייסת.
אז הקשר די ניתק.
ואחרי זמן מה הזמינה אותי לחתונה.
איכשהו ממש לא התאים לי לבוא (הווי דתי שהייתי שייכת אליו קודם וכבר לא, עם כל מיני אנשים שלא התחשק לי לפגוש, וממילא לא ממש התחברתי לבחורה הזו) - אז אמרתי לה שאני מצטערת ואני יודעת שזה חשוב לה, אבל אני לא יכולה לבוא.
היא כמובן נעלבה.
אבל אני לא יכולה להיות אחראית על ההיעלבויות של אנשים אחרים.
במיוחד, שאני לא פוגעת בכוונה. אני רק אמיתית, ואפילו את זה אני משתדלת לעשות בעדינות.

מותר לי לא להתחבר למישהו, וזהו.

אני תמיד מסבירה בצורה הכי מעודנת שאני יכולה, אבל משתדלת להיות אמיתית.

ואם מישהו נעלב – אז אני לא יכולה לקחת על זה אחריות.
האחריות שלי היא לעצמי קודם כל: לחיות בצורה שטובה לי, ולא לעשות שקר בנפשי.

ועמוק בפנים נראה לי שאף אחד לא באמת רוצה שיהיו איתו בקשר כאשר לא באמת רוצים בזה. (הרי מה שאנשים באמת רוצים, זה להרגיש רצויים).

ועוד מחשבה שעולה לי עכשיו:
שדווקא זה שאומרים למישהו ישירות, זה מראה על הערכה אליו. על אמון בו, שהוא יוכל להתמודד עם זה.
וכשלא אומרים לו ישירות – זה הזלזול.

וכפי שכבר אמרתי, גם אני הייתי מעדיפה שינהגו כך איתי, אז זה מבהיר לי שמבחינתי זה הדבר הנכון לעשות.

(אני מודעת לזה שזה לא פשוט, ואולי יש מקרים שמה שאמרתי הוא לא נכון. אז אני מסייגת.
בכל זאת היה לי חשוב להביא כאן כיווני מחשבה)

[באופן_לייט*]

סוסת פרא - אהבתי מאוד את מה שכתבת

[ניצן_אמ*]

שרון, מדוייקת להפליא.
אני לא חושבת שצריך לעשות מניפולציות. לומר "זה לא מעניין אותי" אפשר בעוד דרכים.
יותר התחברתי לדברים הראשונים שכתבת. ופחות לעניין הפעלת המוסיקה אפילו אם נושאי השיחה משמימים אפשר להתייחס אליהם ברוח טובה. "אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה, זה ממש לא נראה לי מנומס." או "נו באמת..." או "את לא משתעממת כבר מכל הhe said she said הזה?" וכו'. לא מתוך נסיון להעביר מסר, אלא מתוך כנות ישירה ולא פוגענית. למה לא פוגענית? כי אם זו היתה חברה טובה שלי, היא היתה מבינה מיד למה הכוונה שלי, ונמצאת איתי שם ברוח טובה. הכל בצבע שנותנים לדברים. (אפשר גם לעשות דברים בזמן שמדברים איתך על דברים שמשעממים אותך. נגיד להביא שתיה, או להגיד "בדיוק הייתי באמצע האיבוק" אם היית, ולהמשיך תוך כדי שיחה. כלומר, דברים שהיית מרשה לעצמך עם חברה טובה ממילא...)

פראית, זה מאד יפה מה שאת אומרת, אבל גם מתכון לצרות צרורות אם לא כל הצדדים הם בדיוק כמוך.
כמו שתיארת, יחסים זה משהו שמשתנה כל הזמן. אני חושבת שהגישה של שרון נותנת סיכוי אמיתי להעברת היחסים האלה לרובד יותר כן ועמוק, או לסיום הקשר לא מתוך פגיעה אישית אלא מתוך בחירה אמיתית.
יש אנשים שיכולים מאד להפגע מיחס ישיר, אפילו מכבד. אנשים עם חרדות נטישה, אנשים שיכולים להפוך לשונאים. לא כולם כמוך!
אני בעד ישירות! בעד כנות ואמיתיות! אבל גם בעד עדינות ויושר עם עצמך. ולא כולם מרגישים בנוח עם להגיד למישהו אחר בפנים שהוא לא מוצא חן בעיניהם. ואז מה שאת מציעה הוא לא יותר מאשר עוד שיטה. שיכולה לגרום גם לצד ה"מבצע" להרגיש רע ולא נוח עם עצמו לאורך זמן.

מעניין שיש לי עכשיו חברה ששתינו רואות את העולם מאד שונה, (חשבי למשל על שתי דתות שונות, או שני סגנונות הורות שונים, או שתי דעות פוליטיות שונות מאד...) זה יכול בקלות לפוצץ את הכל. אבל אנחנו מאד מכבדות את השוני ומשתדלות שלא לדרוך בשדות המוקשים האלה. אני משערת שאם אי פעם ארצה לותר על הקשר הזה, כל מה שאני אצטרך לעשות זה להפסיק לדלג מעל נושאים, להפסיק להעלים עין ולהתחיל להגיד מה אני חושבת בדיוק בנושאים האלה.
מה שגורם לי לחשוב שבעצם לשמור על חברות ולהיות ביחסים טובים זה משהו שמצריך עבודה עצמית, דווקא למסמס קשר זה משהו שיותר קל לעשות לבלי דעת אם בטעות דורכים באיזורי השוני.

ליאת, לי נראה שאת כרגע פשוט "לא נוגעת ברצפה". לא דורכת, לא הולכת, אלא עומדת במקום ונותנת לחברה ללכת סביבך בחופשיות. לא מכירה הרבה אנשים שיוותרו על קשר כזה (טוב, אולי כן... אבל לא אנשים שהייתי רוצה להיות חברה שלהם ) אני מחזקת את דברי שרון. התחילי ללכת, דברי על מה שאת חושבת, על עמדותייך ותפישותייך בחופשיות. מהר מאד תדרכי על מוקש-חברות... ואם לא? אולי באמת רק הרווחת חברה.

[ניצן_אמ*]

(רק מוסיפה שזה לא שאנחנו לא מבטאות את עמדותינו השונות, אלא שאיכשהו תמיד אומרות ומתכוונות שזה שאנחנו ככה, לא אומר שהאחרים גם חייבים להיות... כלומר, הולכות בשדות מוקשים, אבל בזהירוווווות... )

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

ומה עושים עם מישהי שאין לה בכלל דיעות ועמדות ברורות, ושזו בעצם הבעייה שלי איתה...?: ) היא פשוט לא מתעניינת בכלום ולכן השיחות איתה ממש משעממות. הבעייה היא שגם לא אכפת לה להקשיב לי כשאני מדברת על מה שמעניין אותי כך שאין טעם לנסות להתיש אותה כך: )

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

מה שגורם לי לחשוב שבעצם לשמור על חברות ולהיות ביחסים טובים זה משהו שמצריך עבודה עצמית, דווקא למסמס קשר זה משהו שיותר קל לעשות לבלי דעת אם בטעות דורכים באיזורי השוני.

מנסיוני זה לא תמיד נכון. תמיד מפתיע אותי מחדש לגלות שיש כל כך הרבה אנשים שיש להם מספיק אנרגיות להשקיע בקשרים רופפים שכאלה ולתחזק אותם למרות שורה של אכזבות. ולפעמים די קשה להשתחרר מקשר כי הרי אין "סיבה רשמית" להפסיק אותו, ובימינו יש אינטרנט וטלפון כך שגם בריחה לחו"ל לא מספיק משכנעת: )

[ניצן_אמ*]

קיזי, יש לי חברות גם פה, האמיני או לא. ספציפית דיברתי על אחת מאלה דווקא.
אני חושבת שאולי לא הבנת אותי. לשמור קשר על אש קטנה אפשר שנים. מה שנים, עשורים. כמו כלום. אני מכירה ונתקלתי לאורך השנים באנשים האלה, ועם חלק יש לי קשר כזה עד היום.
בד"כ זה לא ממש מציק לי, ואני מצליחה להתחמק אם לא מתאים לי להעביר דברים לשלב הבא. (אני מדברת עכשיו על התמודדות עם מנג'סים למיניהם, שמתקשרים כל יום שני השלישי בחודש בשעה שלוש ארבעים ושתיים כי זה מה שהיומן שלהם הקפיץ להם ושואלים שאלות ששואלים את הדודה-רבא מפולניה... וגם לזה יש יוצאים מן הכלל! יש לי חבר אחד כזה שעברנו את השלב הזה והפכנו לחברים טובים, ולא הייתי מוותרת על הקשר איתו! נכון, אדריכל? יותר מזה אני אגיד לך, אלמלא הכרותנו, החיים שלי, הההורות שלי, היתה נראית אחרת לגמרי היום. או לפחות היה לוקח לה יותר זמן להגיע לפה. באחריות.)
אבל מה קורה אם מגבירים את האש? נהיים יותר מעורבים בקשר? או שיוצא תבשיל משובח שצריך כל הזמן לעבוד עליו ולהנות ממנו, או שהוא מוקדח, נשרף.

יש מי שממש לא אכפת לה הקשרים האלה, למי שמפריע, אפשר להגביר את האש.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

קיזי, יש לי חברות גם פה, האמיני או לא. ספציפית דיברתי על אחת מאלה דווקא.
לא מבינה למה את מתכוונת. האם למה שכתבתי על הבריחה לחו"ל? כי אם כן, לא התכוונתי אלייך אלא באופן כללי ובהומור (חוץ מזה שגם אני גרה בחו"ל אז אם כבר, התכוונתי קודם כל לעצמי).

[ניצן_אמ*]

גם אני בהומור..

[קט_קטית*]

לקח לי שנים להבין שדרושים שניים לטנגו.
אף אחד לא באמת "נדבק" אלי.
אם הוא שם, סימן שאני רוקדת איתו.

[סוסת_פרא*]

יש משהו נעים יותר בלהגיד - היא מאוד אוהבת אותי אבל אני לא אוהבת אותה, מאשר לתת ל"חברה" לראות שגם היא בעצם לא ממש אוהבת אותך, פשוט לא נתת לה להכיר אותך מספיק טוב עד עכשיו.

בהקשר לדברים אלו של שרון ס, רציתי לומר עוד משהו בעניין:
אני רואה בזה דמיון להתאמה בין גבר לאישה.
כאשר אני מוצאת חן בעיני מישהו, והוא חושב שאנחנו מתאימים, ואני חושבת שלא - אני מאמינה שזה אומר בבירור שאנחנו לא מתאימים.
וגם להפך. אם אני אחשוב שאחנו מתאימים והוא יחשוב שלא - אז ברור שלא.
כי לא יכול להיות שיש התאמה, אם צד אחד לא מרגיש התאמה ולא מעוניין.
מצב כזה מבהיר לי שלא נועדנו להיות ביחד.
(אלא אם כן הצד שלא מעוניין ישנה פתאום את דעתו. אבל נראה לי שזה קורה במקרים נדירים).

כך, שנראה לי שאם מישהו מעוניין בקירבתי כאשר אני איני מעוניינת, זה אומר שהוא פשוט עדיין לא רואה את אי ההתאמה בינינו.
ורוב הסיכויים שבקשר לאורך זמן הוא יגלה את זה. (אבל חבל להגיע עד שם )

[ניצן_אמ*]

אני מכירה כמה זוגות שנשואים היום באושר (באמת באושר) שבשבועות ואפילו חודשים ראשונים צד אחד היה בטוח שזה לא זה ושאוטוטו הוא (או היא) מסיימים את הקשר.
קצת אורך רוח. יחסים זה לא מלפפון.

[ניצן_אמ*]

ומה שקטי אמרה. בהחלט.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

מלפפון?

[ניצן_אמ*]

"שירה, חביבי, זה כמו מלפפון. ככל שאתה מקלפמו, הוא נהיה קטן יותר." (הפרופסור מקס, "מה יש" 1985)

[פלונית_אלמונית*]

סוסת פרא - התאמה יכולה גם להתגלות או להבנות עם הזמן..

[מיצי_החתולה*]

ניצן, אפשר להציע לך חברות? הרבה זמן לא היה מישהו שאני מכירה שזיהה ציטוט שלי ממה יש, לא כל שכן ציטט בעצמו. אולי אבוא לבקר עוד מעט בדף שלך ונפרוץ בדיון נוסטלגי.

ובחזרה לנושא הדף: יצא לי לעתים לתהות, מה הייתי אני-עצמי מעדיפה, במידה ומישהו לא רוצה להיות איתי יותר בקשר: שיגיד לי במפורש, או שיתחיל לקרר את היחס אליי עד שאבין לבד. אני מניחה שזה תלוי, כמובן, קודם כל, ברמת הקשר. יש לי כמה חברות מאוד קרובות, שאם היו מפסיקות פתאום לתקשר איתי, הייתי מוצאת שזה מעליב בהרבה מאשר לומר לי.
דרך טובה להשתחרר מחברה כזו, היא באמת להיות את-עצמך בכמה פגישות שלכן, כפי שכבר אמרו לך. לתת לשתיקות מביכות להשתרר בחדר בלי לפחד מהם. להרשות לפגישה להיות לא נעימה, כך שהיא תרגיש - בדיוק כמוך - שהקשר הזה לא טוב לה. אפשרות נוספת, היא פשוט להמשיך ולתת תירוצים למה את לא יכולה להיפגש, כמה שאת עמוסה. נראה לי שאחרי כך-וכך פעמים כאלה, מבינים, לא?
בהסתייגות כמובן - כפי שכבר כתבתי למעלה, יש חברות שהן טובות מכדי שאפשר יהיה להתנהג אליהן ככה. בעיני, אם זו חברה לא מאוד קרובה, יהיה מעליב יותר לומר לה בפניה שקצת בחברותכן. אבל אם זו חברה טובה (או שפעם היתה טובה, או שבעיניה את חברה מאוד טובה שלה), נראה לי שאין ברירה אלא לנהל עמה שיחה.

[ליאת*]

ליאת, לי נראה שאת כרגע פשוט "לא נוגעת ברצפה". לא דורכת, לא הולכת, אלא עומדת במקום ונותנת לחברה ללכת סביבך בחופשיות. לא מכירה הרבה אנשים שיוותרו על קשר כזה (טוב, אולי כן... אבל לא אנשים שהייתי רוצה להיות חברה שלהם ) אני מחזקת את דברי שרון. התחילי ללכת, דברי על מה שאת חושבת, על עמדותייך ותפישותייך בחופשיות. מהר מאד תדרכי על מוקש-חברות... ואם לא? אולי באמת רק הרווחת חברה

שלום חברות (אינטרנטיות, לרגע) יקרות

חזרתי כדי לעדכן.
בסופו של דבר, היה נחמד. הכנו ארוחה והלכנו לעשות פיקניק ביער, נהניתי מהטיול וחשבתי על כך שלא הייתי עושה טיול שכזה (ואולי גם לא ארוחה...) אם היא לא היתה באה. כבר רווח.
לקחתי את הדברים שנאמרו כאן - להיות עצמי ולהפסיק לשתוק. או, להפסיק לפחד לשתוק. לא לנסות להיות אובר נחמדה אליה. להתחיל ללכת, כמו שניצן אמרה.
אבל זה לא מתאר את כל הסיפור. כי זה בעצם התחיל בזה שישבתי וחשבתי, למה בעצם אין לי כח וחשק אליה. המחשבות האלה התחילו כבר קודם, כבר כמה חודשים. עם הזמן זה נהיה יותר ויותר ברור.
אתן מכירות את זה, שפתאום, מישהו אומר משהו, עושה משהו, ופתאום אתן מבינות מה לא בסדר בהתייחסות שלו, שקורה כבר המון המון זמן, אולי שנים, אבל רק עכשיו אתן יכולות לראות את זה שנים אחורה? ואולי, לא בהתייחסות שלו, אלא בקשר ביניכן?
אז בחודשים האחרונים, כשחשבתי על זה, לאט לאט הבנתי איפה הבעיות. מקודם סתם הייתי יוצאת עם תחושה לא נוחה. גם לקח זמן עד שהבנתי שאני יוצאת עם תחושה לא נוחה!!! ופתאום, הדברים נהיו ברורים. איך היא מוחקת אותי. איך היא מתייחסת כפי שהיא מתייחסת. איך אני מתייחסת כפי שאני מתייחסת.
אז הפעם, כל פעם שהיא אמרה/עשתה משהו כזה, אז קודם כל, ציינתי לעצמי - הנה, היא אמרה את זה/עשתה את זה. שתקתי, לא אמרתי לה כלום. אבל, גם לא חייכתי. לא שיתפתי פעולה. התמרדתי בתוכי. פתאום ראיתי דברים, פתאום זה היה לי שקוף. וזה קרה פחות ופחות, חייבת לציין. כי כל פעם שזה קרה, אמרתי - לעצמי! - הנה זה, וזה מה שאני לא רוצה שיקרה יותר.

וגם, לא ניסיתי לתת לה להיות מרוצה מאוד. אם משהו עניין אותי שהיא ככה ענתה עליו חפיף, אז שאלתי אותה עוד שאלות, העמקתי בזה. כי זה מה שמעניין אותי... כמובן שלא הכרחתי אותה לדבר על מה שלא רצתה, אבל כן שאלתי איפה שעניין אותי.
וגם דיברתי על דברים שמעניינים אותי וחשובים לי, גם אם היה נדמה לי שהיא נהיית חסרת סבלנות. מה לעשות, זה מה שחשוב לי בחיים כרגע. ועל זה אני רוצה לדבר.
ובשלב מסויים, כשהרגשתי שאמרה משהו לא לעניין, התייחסתי לזה בעקיפין. היא הבינה.

עכשיו מעניין אותי לראות איך הקשר ימשיך.

וחוץ מזה, שלחו אותי כאן לעשות את העבודה של ביירון קייטי, אז עשיתי. ישבתי עם עצמי וחשבתי, מה קשה לי כל כך איתה. עם המפגש איתה. ועל כל נקודה, האם זו האמת.
שתי דוגמאות מתוך ה"עבודה חפיף" שעשיתי -

• היא לא מעניינת אותי.

האם זו האמת? לא בהכרח. יש כמה דברים בה שמאוד מעניינים אותי. אני פשוט צריכה לנתב את השיחה לשם.

• הפגישה איתה היא בזבוז זמן

האם זו האמת? לא בהכרח. אני יכולה להנות ולהפיק מזה כמה דברים.

לא החברות האולטימטיבית שהייתי מאחלת לעצמי, אבל לא הסבל הנורא שהרגשתי לפני כן.


לגבי האם לדבר באופן גלוי על כך או לא -
אני חושבת שאם אגיד לה את זה, היא א. תיפגע מאוד ב. תצא מהחיים שלי באופן מוחלט. הבנתי, שאני לא רוצה ששני הדברים יקרו. אנחנו קשורות בקשרים נוספים, קהילתיים, יש חברים משותפים, יהיו סיטואציות לא נעימות. יש לי סיבות לא לעשות צעד חריף ומנתק.

מישהי כאן אמרה, שאם היא היתה חברה טובה, היתה מדברת איתה על כך. אז זהו, שהיא לא חברה מספיק טובה. אולי עם חברה טובה באמת הייתי יכולה לעשות את זה, הייתי יודעת איך לדבר, איך להגיד. מה להגיד.

המון תודה לכל מי שייעצה. עזרתן מאוד!


מבחינתי, אפשר למחוק את הדף, למרות שנראה לי שהוא העלה נושא חשוב ללא מעט נשים.
לדעתי, את הדיון לגבי סבתות ובנות משפחה מתערבות ונעלבות (דיון חשוב מאוד מאוד מאוד!!) כדאי לדעתי להפריד.

[פלוני_אלמונית*]

ליאת, אני תמיד הפוך, חושבת שאולי אנשים אחרים, חברים רחוקים, רוצים לנתק איתי את הקשר, למרות שלי לא אכפת להחזיק אלף קשרים על אש קטנה. אבל תמיד אני מנסה להיות רגישה אליהם ולשאול את עצמי לפי כל הסימנים אם הם באמת רוצים להיפגש? או רק כדי לרצות אותי/לא לפגוע בי? חלק נראה לי שנפגעו כך בהפוך על הפוך (רוצים להיות בקשר אבל אני לא משקיעה כדי לאפשר להם להתנתק אם הם רוצים).
כשכתבת, ישר חשבתי, האם הייתי אמורה להיפגש עם איזו חברה בתאריך שהיא כתבה? וכמובן נעלבתי בשמה. מי שזו לא תהיה, לפמעים הבעיה היא בתקשורת איתה ולא עם החברה עצמה והאופי שלה. לפעמים לוקח זמן לבנות אמון שאפשר לדבר בצורה חופשית עם אנשים, ואז לפעמים מתפלאים איזה תחומים משותפים היו לנו כל הזמן ולא ידענו.

[מקרה_הפוך*]

אני מרגישה בדיוק בצד השני.
יש לי חברה (גם כן סוג של חברה) שהיה לי אתה קשר נחמד.
אני חייבת לציין שאני מאד זהירה בקשרים שלי- בגלל שהייתה תקופה קשה שעברתי פעם בחיי שבה נזקקתי לאנשים שידעתי שאני לא ממש מעניינת אותם(אז הייתי כ"כ זקוקה לחברת בני אדם שלא היה אכפת לי לסבול את ההשפלה בלהיות לא ממש רצויה ולתקשר עם אנשים שעשו לי טובה) אני מאד רגישה בנושא ויוצרת קשרים רק עם אנשים שאני בטוחה במאה אחוז בכך שהם מעוניינים בקשר אתי.
בקשר המדובר אמנם אני הייתי יוזמת את רב המפגשים (דבר נדיר יחסית אצלי- אני יוזמת מעט מאד בקשרי חברות) אבל תמיד חשתי שהתקבלתי בשמחה רבה והיו גם יוזמות מצידה אז הייתי בטוחה שהכל בסדר. לאחרונה שמתי לב שהיא מרגישה לא נעים לומר לי לא כשלא בא לה להיות אתי וכשהיא אתי היא לא נהנית ומכיון שאני חושבת שקשר בין חברות הוא טוב רק כששני הצדדים נהנים יזמתי אתה שיחה ואמרתי לה שכשאני יוזמת משהו אתה ולא מתחשק לה לעשות את זה מותר לה לומר שלא בא לה וזה אפילו יעשה טוב לשני הצדדים כי אני אדע להעריך על פי זה איזה מינון של מפגשים מתאים לה כגרע וגם אני לא ארגיש כמו מטומטמת כשהיא סובלת לידי ועושה לי טובה. אז היא אמרה לי שהיא ממש לא עושה לי טובה וטוב לה אתי אבל פשוט היא לחוצה בזמן. שוב אמרתי שמותר לה לומר לא כשלא מתאים לה ומבחינתי זה מעולה כי אני מרגישה שיש כנות ואני יכולה לסמוך עליה שלא תתן לי להיות נטל על חייה.
מאז נפגשנו פעם אחת והיא בטעות דרכה לי תוך כדי השיחה על איזה יבלת כואבת ביותר אבל בגלל שבסוף היא הייתה לחוצה בזמן אז החלטתי לדבר אתה על זה בפעם אחרת כי הרגשתי שאני צריכה זמן בשביל לדבר אתה על זה.
ומאז היא פשוט ניתקה אתי כל קשר בלי שום הסבר ואני מרגישה פגועה מדי וגאה מדי בשביל ליזום אתה שיחה מעבר לסמול טוק אם אנחנו נפגשות במקרה (וגם אז היא מתחמקת בצורה די בוטה).
כ"כ כואב לי מה שהיא עוררה אצלי בפגישתנו האחרונה וכ"כ כואב מה שהיא עשתה אחר כך ובא לי לסיים את זה כי אני לא סובלת דברים לא סגורים (אפילו אם לא יהיה לי שום קשר אתה זה יהיה לי יותר קל במידה מסויימת) אבל אני מרגישה כ"כ דחויה שלא מעזה לדבר אתה ופשוט לסגור את זה. )-:

[גם_בדילמה*]

גם אני עוברת משהו דומה וניסיתי לקחת קצת מכול תגובה.
אצלי העניין הוא שבהתחלה ,לפני כשלושה חודשים,שהכרתי את החברה הזאת, שהיום אני מתחמקת ממנה, היא נראתה לי מאוד מאוד סימפטית. אבל ככול שהכרתי אותה, ראיתי בה דברים שלא ממש התחברתי אליהם. סוג של תודעת חוסר שלוקחת המון אנרגיה. זה לא שהיא לא נחמדה.פשוט לא חברה שאני מרגישה ממש ממש טוב איתה.
לא התכוונתי לנתק איתה קשר לגמרי, אלא לשמור כמו שאומרים על אש קטנה. בקטנה, מדי פעם. אבל מהפעם האחרונה שנפגשנו, שזה היה לפני כשלושה שבועות, היא מתקשרת אליי כמעט באובססיה, משאירה לי כמעט כול יום הודעות. לא רוצה לחזור אליה כי כשאני משאירה הודעה לחברה או לחבר, והוא לא חוזר אליי, אני לא מתעקשת וממתינה עד שיהיה לו זמן ורצון אליי. והיא ממש לא. באובססיה. כול יום , שלוש פעמים ביום. כאילו לא מבינה ולא מרגישה. עד שלפני כמה זמן כן חזרתי אליה והזמנתי אותה לאןשהוא, כי הייתי עם עוד חברים והייתי בטוב, ובלב הכרתי לה תודה על משהו,ובכול זאת, אמרתי לעצמי, קצת ענווה,חברים זה לא ברור מאליו ותגידי תודה, אז שלחתי לה הודעה אם היא רוצה לבוא, אחרי שהיא התקשרה אליי והשאירה שתי הודעות. ואז, כשישבנו עם חברים, היא אמרה לי, " איפה את נעלמת, השארתי לך הודעות..." אמרתי לה בשיא הפשטות שאני מאוד מאוד עסוקה. חשבתי שזהו. שפה היא תחכה אם בכלל שאני זו שאזום כשיבוא לי. כי ככה זה בדרך כלל.
אבל לא. היא ממשיכה להתקשר וזה כבר מכעיס אותי איך בן אדם לא מכיר את הגבולות שלו ושל האחר. זה אפילו גובל בחוסר כבוד אליי.כי אני בחיים לא אציק לחברה אם היא לא חוזרת אליי. אולי אתאכזב, מקסימום, אבל לא אציק לה בצורה כזו.
חשבתי לשלוח לה הודעה שאין לי זמן, אבל זה כול כך מעצבן אותי, כאילו להכנע לאדם ללא גבולות. מה אפשר לעשות???
נראה לי שבסופו של דבר אגיד לה בשיא הישירות, שאני לא בן אדם של חברות כול יום אלא גם אוהבת להיות לבד, חופשייה, עם מי שבא לי. אבל לא מסוגלת..נראה כבר איך אצא מזה. אולי הדברים יסתדרו מאליהם, אולי זה זמני וצריך לקחת בפרופורציה ובאהבה וחמלה, אבל כמובן, לא על חשבונינו.

[גם_בדילמה*]

את כל כך מגדירה את עצמך כרגישה, ישרה, מנומסת - ואותה כמעצבנת, חסרת גבולות, לא מכבדת

נראה לי שאת קצת משליכה כאן משהו שמעולם לא אמרתי. אין שחור לבן,אין אני טובה והיא לא. אני ממש לא חושבת במושגים האלה, אלא מעלה סיטואציה לא נעימה, כשאתה מרגיש שממש רודפים אחריך ואתה קצת חסר אונים בקשר לזה,זה אפילו לא מחמיא, זה ממש לא נעים.

אבל היא זו שפשוט רוצה קשר איתך, ואת זו שלא אומרת שום דבר בכנות, אפילו לעצמך, בקשר אליה

גם אני רוצה קשר איתה, יש לה המון דברים טובים, זה לא קשור,אבל לא כזה. שהיא תמיד נתמכת, כי היא פוחדת להיות לבד, וצריכה למלא "חורים".אני לא פח אשפה שלה. אני דווקא די כנה עם עצמי בקשר אליה, אני נוהגת לרדת לעומקם של ענינים, ובעניין הזה לא נראה לי שיש כאן כול סוג של חוסר כנות כהוא זה. להיפך, ציינתי כבר ש

אולי הדברים יסתדרו מאליהם, אולי זה זמני וצריך לקחת בפרופורציה ובאהבה וחמלה, אבל כמובן, לא על חשבונינו.


אוליי במקום להגיד לה שאת עסוקה, לא בן אדם של חברות כל יום וכאלה שטויות

זה דווקא ממש לא נראה לי שטויות, זאת האמת לאמיתה.
אבל את הולכת על הגישה הישירה, של לא לדפוק חשבון. צריכה לחשוב על זה-

_"כן, שמעתי את ההודעות שלך, אבל לא התאים לי לחזור אלייך בינתיים, "

אבל אהבתי את "אני מצטערת שאני לא יכולה להענות לך בתדירות שאת רוצה"._ זה נראה לי נכון לעשות
תודה בכול מקרה!

[מקרה_הפוך*]

תודה על התגובה.
אמנם לא ציינתי את זה אבל יש לנו כמה וכמה תחומי עניין משותפים, אנחנו גם נפגשות באופן קבוע בתוך קבוצה מסויימת ויש בינינו תקשורת טובה, מה שכן- מעולם לא דיברנו על היחסים בינינו כי הכל היה זורם ונחמד עד שזה נהיה פחות נחמד.
אילו לא הייתי חייבת לראות אותה בכל מקרה, היה לי הרבה יותר קל לקבל את הדחיה מצדה- הייתי פשוט "ממשיכה הלאה" ולא יוצרת אתה קשר. מכיוון שאני נאלצת לראות אותה מדי פעם זה מאד קשה לי (באמת "רק" ברמה הרגשית כי הרי בשכל פחות או יותר הבנתי שאני לא רצויה)- הייתי רוצה למשל זמן מה לא לראות אותה ולא לשוחח אתה שיחות סמול טוק מאולצות, אני חושבת שזה היה יכול לעזור. אילו רק הייתי מעזה לומר לה את זה...
הבעיה שלראות אותה זה בלתי נמנע כרגע- היום למשל היא התקשרה באיזה עניין טכני וזה ציער אותי כי עדיין קשה לי הידיעה שהיא לא הייתה מתקשרת בשביל לדבר אתי "סתם". לא לדבר בכלל אתה זה לא מנומס וילדותי להחריד כי היא כן מנומסת כשאנחנו נתקלות אחת בשניה.
ברור לי שזה יעבור אבל פשוט שכחתי כמה דחיה יכולה להיות כואבת...

[פלונית_אלמונית*]

ומה עם מקרה כזה: בזמן הלימודים הייתי מחוזרת ע"י חברים וחברות נצלנים שרצו עזרה, אני עזרתי כמו שעוזרים לחברים (בחינם) והם לקחו לא מעט שיעורים פרטיים וקבוצתיים, ואפילו זרקו לי וידויים אישיים כמו לכומר (פרידה מחבר, סיפורים עם ההורים, בעיות אישיות), ונעלמו אחרי המבחנים. מכולם נשארה רק אחת, שלא היתה הכי קרובה בזמנו. אבל היא לפחות ידעה שהיא חייבת לי, כי לא עושים כאלה טובות בחינם, ובחברות שנוצרה מאז נעזרנו זו בזו וכבר מזמן הגענו לאיזון (לא צד אחד נותן וצד שני מקבל כל הזמן).
אם הייתי גובה מהם כסף, אחד לאחד, הייתי מרוויחה הרבה מאוד, ואם לא הייתי עוזרת להם בכלל היה לי לפחות זמן למצוא חברים יותר כנים.
מעניין לשמוע על הרקע לחברויות הא-סימטריות האלה, איך הן צמחו. האם חוסר האיזון היה קיים מההתחלה? האם היתה לחברה ש'אין לה כוח' עמדת כוח מובהקת לעומת החברה הדחויה?
דף מדכא

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

חוזרת לכאן בגלל אותה חברה (או יותר נכון, בגלל חוסר היכולת שלי להתמודד איתה)...

כבר זמן רב שלא יצרה איתי קשר, אבל לפני כמה ימים שלחה הודעת טקסט ולא עניתי. למחרת היא התקשרה, ועניתי בלי לחשוב (וגם כי הרגשתי אשמה שלא עניתי לה על ההודעה, והייתי חולה בבית כך שהיה לי זמן לדבר). בתחילת השיחה היא קודם כל התלוננה בהומור על זה שאני לא שומרת על קשר, וכמו תמיד שתינו צחקנו על זה ולי היה נורא לא נעים. אחר כך היא ישר אמרה "רציתי לדעת מתי נוח לך שניפגש, אני צריכה לסדר כמה דברים לא רחוק ממך אז תגידי לי מתי ואני אבוא ביום שנוח לך". וכמובן שבגלל שלא היה לי נעים לדחות אותה אמרתי לה שאני צריכה לבדוק וכו' ושאחזור אליה עם תשובה והיא אמרה לי להודיע לה מראש כי היא צריכה לתכנן לפי זה וכו'... ממש מבאס. עכשיו שלחתי לה הודעת טקסט שאני לא אוכל השבוע כי יש לי המון עבודה ובסוף שבוע אני נוסעת ובלה בלה (דרך אגב, הכל נכון... באמת ממש לא מתאים לי השבוע). באמת חשבתי שהיא כבר הבינה אבל פעם בכמה זמן היא שוב מנסה ואני מרגישה ממש רעה. ובאמת חבל חבל שעניתי לה.

[גירית*]

אני יזמתי שיחה עם חברה שרציתי להפסיק את הקשר איתה.
היינו חברות 8 שנים. בחלק מהשנים די טובות, מטיילות וכאלה. בשנים האחרונות נמאס לי ממנה. אני הפלפלית המפעילה והיא שתקנית שלעיתים באה אלי או אל חברים אחרים
ויושבת שעות אצלנו בלי לעשות כמעט כלום. לכולנו זה העיק , אף אחד לא אמר לה דבר. היא עשתה מעין התנחלות שקטה. ולמה צריך להיות לא נעים שאנחנו צריכים לצאת
או שנמאס לשבת איתה?למה?ושלא לדבר על הקמצנות שלה. אני מזמינה מנה במסעדה. היא כלום, מחכה לאכול את השאריות שלי.
אחרי הרבה לבטים יזמתי איתה שיחה בטלפון. העדפתי שיחה בטלפון על פני להתחמק ממנה. התקשרתי ואמרתי לה שלא מתאים לי להמשיך בקשר איתה, שאני אוהבת אותה(למרות שזה לא נכון אבל כדי לרכך את המכה)אבל קשה לי להמשיך להיות איתה בקשר, שהיא רוב הזמן שותקת ולא משתפת.(לא אמרתי לה שגם היא התנחלה שעות אצלי בלי שרציתי ושהייתי נחמדה אליה אוטומטית,
ושהיא פשוט לא כיפית וקמצנית).
היא הצטערה לשמוע ואמרה שהיא מבינה והיא תתחיל לשתף וכו.... אפילו אמה התקשרה למחרת וביקשה ממני להישאר חברה שלה.
ואני?ממש לא רציתי. מאז חלפו כמה שנים מתוקות בלעדיה. ראיתי אותה פה ושם וכל פעם הודיתי לעצמי ולאלהים על שהפסקתי את הקשר איתה.
ת-ו-ד-ה!
וזה מראה כמה קשר עם חברה יכול להעיק.

[שירה_רווח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי יש לי בעיה חברה שלי לוחצת עלי לחזור להיות חברה שלה אבל לא באלי ואמרתי לה שאני אתן לה תשובה היום חמישי אבל לא באלי להיות חברה שלה.
מה לעשות ואיך להגיד?

[אנונימית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם "חברה" שלי כזו היא כל הזמן מתלהבת לידי ומרחיקה ממני בנות אחרות אני לא יודעת איך להגיד לה משהו או איך להתרחק היא איתי בכיתה

[קשה_לי_מממש_תודה_לכול_מי_שתירשום_עצה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואי. גם לי יש חברה כזאת אין עצבים אליה לא בגלל שינאה אולי עכשיו כןן...
זה בגלל שליד כול הבנות היא כאילו חמודה וממי וכולם חולות עליה אבל אני שאני קרובה אליה כבר כמה שנים ויודעת מהי בידיוק זה מעצבן אותי!!
היא מעליבה אותי לייד כולם וגם מקללת אותי מול כולם בקיצור איך נגדיר את כול פעם שאני. מדברת איתה נעשה לי רע פשוט מאד. וגם היא בכיתה שלי אז אין לי דרך להיתרחק אני ללא צריכה אותה. לכולום היא כן. יש לה מלא סיבוכייםם .....
בחיים שלה!
וגם כול הזמן אני צריכה לחטוף תכריזות שלה ותעצבים שלה אין כוח לזה ואני ממש לא רוצה לומר לה, את זה היא תיפגע ממש
אני מכירה אותה וגם עד שיש לי עוד חברה ממש חמודה. שאני אוהבת אותה אז היא כול הים מרכלת עליה מאחורי הגב ואז מיתחנפת אליה כמו לא יודעת מה ובסוף אני נידפקת זה ממש מרגיז
סוף סוף חופש והיא רוצה עוד לשימור על קשר עד שחשבתי שזה ייגמר היא אומרת שאולי היא תמשיך איתי שנה הבאה ממש לא בא לי

יש למישהי עצה אשמח מאד!!!!!
תודה!

[חסויה*]

יש לי חברה שהיא לא רוצה להיות חברה שלי בגלל שאני חברה של ילדה "שפגעה בה" היא אמרה בסכ שסבתא שלה קצת מרעישה והיא באה אליה כול בזמן...
ואני רוצה להיות חברה של שתיהן והיא לא מסכימה אני אומרת לה זה לא יפה היא לא התכוונה לפגוע בך וחוץ מזה היא שמעה את זה כך בווצאפ היא חטפה לי את הטלפון ושמעה אמרתי לה שזה סתם לא בכוונה והיא לא רוצה להיות החברה שלי בגלל שאני חברה שלה חוץ מזה אנחנו קרובות משפחה מי שאמרה.
מישהו יכול להגיד לי מה לעשות?
תודה...

[אביבה123*]

אז אני לא היחידה שחוותה דברים כאלה. מרגיע קצת...

[אנונימית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אווקייי תקשיבי תגידי לה את האמת בעדינות בלי שהיא תיפגע ברור שהיא תיפגע קצת אבל מה לעשות האמת לפעמים כואבת וזה גם לטובתך ולטובתה כי עדיף להגיד את האמת מאשר להמשיך לחיות בשקר מלטף ועכשיו אני מבינה שאני לא היחידה שיש לה את המקרה הזה

[חסויה*]

היי לי הייתה חברה 4 שנים ובשנה הזאת היא התחברה לשתי בנות והיא ממש התרחקה ממני לגמרי אבל למשל היינו יושבות ביחד ואם היו מעבירים אותנו מקום אז היינו עושות הכול בשביל שנשב ביחד ועכשיו הכול הפוך הושיבו אותנו אחת ליד השניה והיא כול עבודה עוברת לאותן שתי הבנות ובשיעור היא שולחת לה מכתבים והיא מסתירה ממני וזה ממש פגע בי שככה היא מסתירה ממני כי היינו החברות הכי טובות!!! היינו מספרות הכול אחת לשניה את הדברים הכי אישיים וקשים ועכשיו זה ממש עצוב לי ופוגע בי.. ואם אתם חושבים שלהתחבר לבנות אחרות אז זה ממש קשה כי את איבדת את החברה הכי טובה שהייתה לך ותמיד תמכה בך, עזרה לך, הרגיעה אותך מתי שצריך, הגנה עליך והכול אז אני ממש בא לי לבכות עכשו שאני מקלידה את זה... זה אחד הדברים הכי קשים בעולם לאבד את החברה הכי טובה שלך ושסיפרת לה את כול הרגשות שלך ועכשיו זה לא אני בכיתי הרבה בגלל זה בבקשה תעזרו לי ותגידו לי מה אני יכולה לעשות אני לא יכולה להמשיך ככה מה אני יכולה לעשות? ותודה לכול העוזרים..

[חברות_זה_לא_שטויות_אבל_לפעמים_צריך_לשחרר*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני עוברת משהו בדיוק כזה!
כל כך קשה לי איתה, אנחנו חברות מכיתה ד' בערך
החברות הכי טובות! כל כך דומות אחת לשנייה
מבינות אחת את השנייה
אבל השנה, כיתה ז' הייתה שנה נוראית
היא ככ השתנתה
התחילה להתחבר לאנשים שלא מתאימים לה בעליל!
לא קשורים אליה
והיא נהייצה מוזרה מאוד
התחילה לדבר לא יפה, לקלל, להיות שונה, להתרחק
אבל אז הגיע הפיצוץ הגדול!
אמא שלי ילדה בת, אחות חדשה
בדיוק ביום בו היינו צריכות להיפגש!
אמא שלי ילדה ואני הייתי בבית חולים!
איתה, אמרתי לה
סיגל (שם בדוי) אני לא יכולה להיפגש היום הסברתי לה למה, אבל היא, כמו תמיד, לא הבינה אותי.
היא כתבה לי. אז עדיף שלא ניפגש בכלל
וחסמה אותי.
לא הבנתי למה? שאלתי
ואז היא אמרה את הדבר הכייי נורא
אני לא רוצה להיות איתך יותר בקשר
את ילדה מגעילה
אני שונאת את כולכן
בא לי לשכוח אותך כמה שיותר מהר
וכל הקטע, שלא עשיתי לה כלום! אם היינו רבות לפני, הייתה לה סיבה!
אבל לא, לא הייתה סיבה!
אתמול, היא הורידה את החסימה והוסיפה אותי לשידור שלה
כתבתי לה, סיגל
למה הורדת את החסימה
לקח לי ככ הרבה זמן להתגבר עלייך
השלמתי עם זה, שאני ואת, לא נחזור להיות יותר חברות לעולם!
היה לי ככ טוב !
ואז היא אמרה- דבר 1
חלק מהדברים שאמרתי היו מעצבים ואני מבקשת עליהם סליחה!
כמובן שכעסתי ככ באותו רגע אבל שקלתי את המילים שלי טוב טוב
היא אמרה שחלק מהדברים גם היו ככ נכונים
ולא הבנתי
זה שהיא שינאת אותי? זה נכון?
אולי מצדה.
אתמול זה היה השיא!
לפני שנה
התחברתי לילדה ששמה שירן (שם בדוי)
ונהינו חברות ככ טובות!
לפני יומיים סיגל שחיה לפי מצבי רוח רבה עם שירן
ואני וסיגל היינו בריב
אז יצא שסיגל לבד
ואני ושירן ביחד (מצב לא ככ נעים)
אתמול בלילה, אני ושירן דיברנו
ופתאום, סיגל נכנסה לשיחה
שירן ייעצה לי כל מיני דברים
כי סיגל עשתה לה את אותו בדיוק! דיברה עליה ככ לא יפה!
הקיצר, אני ושירן מדברות
ופתאום סיגל אומרת לשירן
אמא שלי שונאת אותך
ולא מרשה לי לדבר עלייך
ותכף גם איתך זאת אומרת איתי.
וככ נעלבנו מזה
שהחלטנו להפסיק את השיחה ואת הקשר הזה תכף ומיד
אני יודעת שזה לא נראה טוב. אבל מגיע לה, לפחות ככה אני חושבת!
היא עשתה לי מלא דברים לא נעימים כמה שנים!
היא כמעט ועשתה עליי חרם!
אם לא היו כל החברות שלי כל הבנות בכיתה שלא הלכו איתה
היא הייתה עושה את זה!
נהיה לה פה ככ מגעיל!
נמאס לי
ואני לא מתחרטת
מישהו יכול לייעץ לי מה לעשות הלאה
כי אני די מרגישה שעשיתי את הצעד הנכון!

[מירב*]

מה זו חברה???? זה נשמע בדף כאן כמו איזו מחוייבות ביומן שמוכרחים לסמן עליה וי. חברה יכולה להבין אם אני בתקופה של אי יכולת לתיקשורת... גם אם זה בגלל חסרונות שלי וגם אם זה בגלל אי התאמה. אני לא שמרתי מעולם על קשר רציף פולני ומנג'ס עם החברות שלי. אני מאוד מעריכה את אותם שיחייגו כל יום שישי קבוע אל אוסף טלפונים להתעדכן מה היה השבוע - אבל יש לי כל כך הרבה טלפונים כאלו שאם הייתי מנסה להתמיד לשמור על קשר שבועי הייתי צריכה להתקשר 3 ימים בכל שבוע. חברה - נשמה נוספת איתה אנחנו חולקים זמן תובנות וגדילה. תמיד תהיה אחת מתאימה לרגע הנתון. מדוייקת. חשוב לא לשקר. לא לשקר לעצמנו בעניין מה שאנחנו מרגישים. ברגע שאנחנו מתחילים לעשות דברים בניגוד להרגשה הפנימית המצפן של הדרך מתחיל להסתבך - רב הבעיות ביחסים נובעות מבעיות תקשורת - ומצבירת כעסים בבטן עד שהכל מתפוצץ בלי שהצד השני מבין על מה המהומה - חברה אצלי זה לכל החיים. כשאני אוהבת זה לתמיד - גם אם לא נדבר 10 שנים כשניפגש זה יהיה מאותה נקודה ואני אזכור את הדברים המשותפים שלנו. רק פעם אחת בחיים ניתקתי יחסים עם חברה קרובה מאוד - אחר כך עוד חלמתי עליה ותמיד הרגשתי שאני אוהבת אותה אבל אף עם לא חזרתי להיות בקשר יומיומי איתה. היא פגעה בי באופן שאין עליו סליחה כנראה אבל סלחתי. היא לא הרגישה שתוכל לסלוח לי כששברתי את המודל של זוגיות קרובה ביננו בה היא מבקרת אותי פוגעת ומעליבה ולכן אני בהבנתי כי אין לי יכולת לתחזק עוד מערכת יחסים כזו - פשוט שיחררתי אותה באהבה. דיברתי איתה הרבה במחשבה - ותמיד אמרתי לה אני אוהבת אותך אני לא מוכנה יותר להיות איתך ככה. כי יכולה להיות חברות שגדלים בה מתוך מערכת יחסים מכאיבה אבל אנחנו מעצבים את החיים שלנו ואין שום סיבה לבחור בדרך הקשה. מי שרוצה להיות חבר שלי יהיה מתייחס אליי באופן הוגן ומתאים. אם הייתי נותנת לילדים שלנו משפט אחד לחיים ביחסים עם אחרים זהו זה. מי שמשנן לעצמו כך גם יתיחס אל החבר שלו באופן הוגן ומתאים. החיים כל כך מסובכים. לפעמים אלימות סמויה פועלת כלפינו במערכות יחסים ודינמיקות של ניצול רגשי ואנרגטי - אנו עלולים ללכת לאיבוד מול מערך מורכב של רגשות ומעשים שהם כביכול בטובתנו {אני באה לעזור לך} אבל משאירים אותנו שדודים מוכים ומושפלים רגשית. המפתח הוא האם אני מרגיש טוב יותר או פחות טוב במפגש עם החבר הזה?
ואם זה פחות טוב - אל תתביישו לומר - לא הפעם. עוד יהיה זמן שבו המפגש יהיה כך ששנינו נרגיש טוב.

[חסויה🙅🙅*]

מי יכול לעזור לי?
אני נמצאת בחבורה ויש ילדה שאני לא ממש אוהבת וכולן אוהבות אותה ואף אחת שם לא בעד לריב כאילו זו ילדת דרמות כזו שרוצה צומי ואני לא אוהבת את זה והשאר אוהבות אותה ואם לא אהיה חברה שלה לא יתנו לי שאר החברות שלי כי הן יגידו נו נו פליז וכאלה עד שנשלים הצילוווווווו

[אישה_במסע*]

אני נמצאת בחבורה
עזבי אותה. את החבורה. חפשי חברות חדשות, וכאלו שלא נהנות מהדרמה, ושלא מענישות מי שלא משתפת פעולה איתן.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גם מכירה את הסיטואציה מקרוב מאוד,ולדעתי כמים הפנים לפנים כן לב אדם אל אדם,אם את לא אוהבת אותה במשך הזמן גם היא פחות תחבב אותך(,את תתפלאי אבל ברגע שתרגישי שהיא פחות מחבבת אותך את תחבבי אותה הרבה יותר,סתם בדרך אגב?)

[תמי_שליו*]

ליאת הכי נכון לדעתי זה פשוט להגיד לאותה חברה שאין לך סבלנות אליה, שאת כרגע ממש לא פנויה ריגשית להכיל אותה (שזה די נכון), וברגע שישתנה המצב את מאוד תשמחי לדבר איתה. אבל תחדדי לה את הנושא שאת לא פנויה ומרגישה "אשמה" שאת לא משקיע בקשר, ותסיימי בכך שאת תתקשי אליה כשתתפני\תרצי.

[יולי_קו]

פשוט ? לא כל כך.
להגיד לאותה חברה שאין לך סבלנות אליה זה ניסוח שהיה פוגע בי בתור אותה חברה.
שאת כרגע ממש לא פנויה ריגשית להכיל אותה (שזה די נכון) זה משפט משפט כן, שמשתף ברגשות שלך בצורה עדינה.
וברגע שישתנה המצב את מאוד תשמחי לדבר איתה. זה מרגיש פשוט שקר, או מין מריחה.
ומרגישה "אשמה" שאת לא משקיע בקשר לא סתם הוספת מרכאות כפולות: זה פשוט שקר, כי את לא מרגישה ככה. את מרגישה שהקשר איתה הוא עול, ואת משתוקקת שהיא תעלם מחייך. אין לך שום חשק להשקיע פה
ותסיימי בכך שאת תתקשי אליה כשתתפני\תרצי
זה פשוט
Dont call us, we’ll call you
וזה דבר ממש מגעיל לעשות להשאיר מישהו תלוי וממתין למשהו שאת לא מתכוונת לקיים.

אני לא מתחברת לרוב מה שהצעת פה. הדבר היחיד שמתאים לטעמי זה לדבר על כך שאת לא פנויה רגשית אליה.

[תמי_שליו*]

יולי קו אני ממש מאמינה שהדרך שהצעתי היא הגרסה העדינה ביותר עבור אותה חברה מעייפת, בד"כ הן אותן חברות פחות רגישות או מחוברות לאנרגיה (ווייב) במערכת יחסים, לכן צריך קצת ללחוץ או להיות יותר ישירה ע"מ להתנתק גם אם זה נשמע כמו
Dont call us, we’ll call you
שוב זה הרע במיעוטו, וכמובן רק לדעתי ומנסיוני האישי

[יולי_קו]

תשמעי, זאת אני, החברה הזאת (לא היא עצמה מהסיפור למעלה, אבל באותה סירה, כי אני הייתי זאת שרוצים לנתק איתה ולא יודעים איך, ומתחמקים בתקווה שזה ידעך), וזה קרה לי לפני חודשיים בערך, שהצלחתי להבין מתוך תשובה לשאלה מתי נוכל לדבר, שמשהו רקוב בממלכת דנמרק, ושהחברה האהובה והנהדרת שלי (והיא כזאת! היא נפלאה, באמת!), לא רוצה להיות איתי בקשר, כי דברים השתנו אצלה, כי אני לא עונה יותר לצרכים שלה, כי התקשורת בינינו לא מתאימה לה יותר.
ואת יודעת מה? ההמרחות הכאיבה. זה לא היה ברור. לא ידעתי מתי היא תענה לי. לא הבנתי למה היא פתאום לא פנויה וצוננת, אחרי שבשנים האחרונות היא כתבה לי המון, ושיתפה ממש המון בתכנים מאוד אישיים (ששמורים בליבי ולא יועברו הלאה, כמובן). ההמרחות השאירה אותי תלויה באויר בציפיה, בניסיונות להבין מה קרה, ובתהיה. יום אחד היא אזרה אומץ לכתוב לי בכנות (לא, היא לא הסכימה לדבר) שזה כבר לא זה. זה מאוד כאב, אבל היה ברור. וזה היה במקום. היא גם איפשרה לי לאחר מכן, בגלל אסון שקרה ושפגע בשתינו, לברר מולה דברים. מובן שעברתי תהליך מכאיב עם עצמי. זה כואב לראות את המציאות כשהיא לא נעימה, וזה כואב להפרד מאדם אהוב שיקר לליבי ושלא ברצוני. אבל בעזרת חברה אחרת והאיש שלי, והרבה עם עצמי הצלחתי לרפא את פצע הכריתה.
הכנות שלה איפשרה לי למצוא את הפתרונות שלי ואת הנחמה שלי, ואת ההבנה שזה נגמר.
באופן מפתיע פגשתי בנסיבות מקצועיות בדיוק אז מישהי שיש לנו המון פרטים דומים בביוגרפיה ובתחומי העניין, והיא ממש מקסימה, ומאוד מאוד רוצה להיות איתי בקשר.
אני מוצאת שהאיכפתיות ההדדית, שכוללת בתוכה גם יושרה, חשובה לי מאוד ביחסים.
גם אם נתחבר שוב יום אחד, אני והחברה לשעבר, זה יבוא מתוך רצון של שתינו, ולא מתוך אחת שרוצה והשניה שלא יודעת איך להתחמק מזה.

[תמי_שליו*]

יולי קו את מקסימה ואמיצה עם יכולת הפקת לקחים והבנה מעולים, צריך בגרות ובשלות לקבל מהחברה האהובה והנהדרת שלך הודעה לכתוב לי בכנות (לא, היא לא הסכימה לדבר) שזה כבר לא זה ועדיין להתיחס אליה בתור כזו, אני יכולה להבטיח לך רק מהנתונים שרשמת, אם היא מוכנה לוותר על קשר איתך, היא כנראה לא כזו מופלאה ונהדרה
אני מקווה שאת קצת יותר בטוב ואחרי התהליך המכאיב שעברת

[עופרי*]

אני נוטה להסכים עם יוליקו.
גם אני כמו יוליקו הייתי בצד של החברה הלא רצויה.
זה בטוח לא נעים לשמוע שלא רוצים להיות איתך בקשר אבל עדיף על פני שקרים ו"מריחה".
לאחר ששמתי לב שטיב הקשר ביני לחברתי הטובה השתנה העלתי בפניה את העניין מספר פעמים.
בהתחלה לברר האם קורה משהו אישי ואני יכולה לעזור (אכן קרה בעבר) או פשוט לתת ספייס (יכולה להבין את הצורך) . בכל הפעמים נאמר לי שאני מדמיינת ושהכל מצויין.
מתוך היכרות קרובה ברור שאני לא מדמיינת ויותר מזה בן זוגי שם לב לעניין. אבל בהתחלה האמנתי והנחתי שאולי באמת היתה אי הבנה. לאחר מספר נסיונות לברר פשוט הורדתי למינימום את יזימת המפגשים והקשר הטלפוני. כי אני באופן כמעט בלעדי יזמתי מפגשות, התכתבות וכו' בתקופה לפני ההתנתקות. להבהרה אין לי שום בעיה ליזום אני את השיחות והמפגשים אם אני מרגישה רצויה אבל כשאני מרגישה לא רצויה אז זה כבר לא כיף.
הקשר שלנו לא נותק לחלוטין כי אנחנו גרות באותה שכונה וילדינו חברים אבל הקשר הדלדל משמעותית מאוד. חבל לי מאוד כי אני אפילו לא יודעת מהי הסיבה. האם אלה נסיבות חייה או שהיא נפגעה ממני או שיש בינינו הרבה חילוקי דיעות ולה לא מתאים להיות בקשר עם חברה שהיא לא בדיוק באותו ראש. בגלל חוסר התקשורת אני לא יכולה אפילו לדעת בשבילי, רק לנחש.

[עופרי*]

ועוד משהו שהדף הזה מעלה אצלי זה עד כמה חחק מאיתנו לא יודעים להגדיר ולהביע את הצרכים והרצונות שלנו.
לחלקינו לא נעים, אז לא יודעים לעמוד על שלנו. חלקינו להיפך לא יודעים לעשות זאת בעדינות, בדרך מכבדת.
וכמה זאת מיומנות חשובה וקשה.

[אופיר*]

תשמעי, זאת אני, החברה הזאת (לא היא עצמה מהסיפור למעלה, אבל באותה סירה, כי אני הייתי זאת שרוצים לנתק איתה ולא יודעים איך, ומתחמקים בתקווה שזה ידעך)
יוליקו, אני חושבת שאת מאוד כנה ואמיצה. שאני קוראת אותך לאורך השנים אני מרגישה שיש בך רכות ואהבת אדם וגם רגישות לניואנסים עדינים יחד עם חדות ,חוכמה וכוח. הייתי ממש שמחה לחברה כמוך

[יולי_קו]

אופיר, תמי, עופרי,

התגובות שלכן מחבקות ותומכות בי מאוד לעומק. אני מתחזקת עוד יותר בדרכי. תודה על כל מלה, ועל הרגש שבהחלט עובר מסך.

בקשר לביקורת על החברה לשעבר: אני חושבת שהיא נהדרת, אבל ברור לי שהיא לא מושלמת (פשוט כי אף אחד לא מושלם, אפילו לא אני ). אחד החסרונות הגדולים שלה הם שהיא כבר לא רוצה להיות איתי בקשר .

אבל קצת יותר ברצינות אני רוצה להוסיף:

אין לי צורך להקטין אותה בשביל לחזק את עצמי, למרות שזו טכניקה די יעילה במקרי שברון לב ופרידות מכורח (להשחיר את האחר בשביל להשתחרר מהרצון לקשר). אני מעדיפה לזכור לטובה את מה שהיה, שהיה משמעותי, לשים בצד את התקופה האחרונה שהיתה שונה, ולהמשיך הלאה לחיים טובים אחרת.

זה נכון שה׳מריחה׳ והניתוק לא היו נעימים, אבל למדתי הרבה ממנה קודם, מכל מה שעברנו יחד בשנים שעברו- גם מעצמי וגם ממנה, גם על התפתחות אישית וגם על חברות friendship .

למדתי גם לסמוך על עצמי יותר, כי אחרי התבוננות עמוקה (לפי יכולתי כמובן) לדעתי הסיבות שלה לשינוי הזה קשורות למשהו פנימי שלה שאינו קשור אלי ולאיכות שלי כאדם וכחברה. אני מרגישה גם שהתקופה ארוכה הראשונה ביחסינו התאפיינה בתמיכה מאסיבית שלי בתהליכי הבראה והתפתחות שלה (ואני שמחה שהייתי שם בשבילה!), וכשאני נכנסתי לתקופה כזאת היא התקשתה להכיל את זה. למזלי יש לי מקורות תמיכה נוספים שכן מצליחים להכיל את הקצב שלי ואת הצרכים שלי, ואיתם אני ממשיכה באהבה לתת וגם לקבל.

ולסיכום אומר שנכון שזה לא היה כייף. אבל באופן כללי אני מעדיפה להקיף את עצמי באהבה, וכשהיא לא נמצאת אז עדיף לי לשחרר.

ופתאום עולה לי דבר נוסף- אני עדיין אוהבת אותה (אם כי לא בטוחה שיכולה לסמוך עליה רגשית בגלל מה שקרה ), ואני בפירוש מעדיפה שיהיה לה ממש טוב, גם אם הטוב הזה מבחינתה משמעו ריחוק ממני וחיים בלעדי.

[מישהי*]

אני זכיתי להיות בשני הצדדים. אני לא זוכרת שהייתי אמיצה מספיק להגיד לחברה באופן ישיר שאין לי ענין להמשיך את הקשר. מצד שני, כשהרגשתי שחברה מתרחקת, אחרי מספר נסיונות שחררתי. בדיוק כמו שיוליקו כתבה: עדיף לשחרר. תמיד.
וזה כלל גם חברה אחת שבלי הסבר פתאום התרחקה ממני. זה כאב, עד שגיליתי שהסיבה היא רומן עם בן זוגי אז (היום הגרוש), וחייבת להגיד שהכאב היה הרבה יותר חזק מהבגידה שלו. אחרי כמה שנים נפגשנו במקרה והיא בקשה סליחה. אמרתי לה שהמשכתי בחיי ואני משחררת גם אותה להמשיך הלאה. מה שהיה היה. בתגובה היא באה לחבק אותי, כאן כבר לא יכולתי. עניתי לה - אל תתבלבלי אנחנו לא חוזרות להיות חברות...

[שני_הבן*]

היה לי את זה עם חבר, בד"כ אני מאוד מחוזר מבחינה חברתית, אך אם אותו חבר שרציתי בקרבתו הידידתית נתקלתי בהתרחקות, למרות שבמהלך השנים הוא יזם יותר שיחות או מפגשים, ברגע שעברתי לאותה עיר הבחנתי שאני מנסה להפגש איתו אך משום מה תמיד זה לא צולח, נפגעתי מאוד ועדיין אחרי כמה שנים אני מנסה להבין מה קרה, אני מאוד רגיש ומקובל, איש שיחה מקשיב ותמיד מוכן לעזור, לא ברורה לי ההתנתקות וההתחמקות שלו, אני בטוח שזה משהו שעשיתי או אמרתי אבל אין לי שום מושג, ומבחינתי הוא אומר שהכל בסדר וסתם אין לו כל כך זמן, בכל מקרה התנתקנו לפני שנים אבל עדיין זה מטריד מספיק בכדי שאשתף.

[פלוני_אלמונית*]

לדעתי יכול להיות לא יותר מחברה עד שלוש טובות לכל אחת הן בד"כ כלל חברות ותיקות של שנים, שאר החברות שאוספים במהלך השנים הן כאלה שמתאימות לתקופות מסויימות, לא תמיד יש מצב רוח לוויב או שיחה אם חברה מסויימת, החבות הותיקות יבינו כמעט תמיד מקסימום ינסו לברר מדוע אבל לא יפגעו או יעלבו, הבעיה בד"כ היא בחברות החדשות שמצפות שתהיא זמינה או נגישה מתי שהן רוצות, מפני שהן הכירו אותך במצב מסויים והן חושבות שאת כזו, חסר להן העומק וטווח המצבי רוח שנחשפים לאורך שנים. לא כל חברה היא חברה טובה וחברה טובה תבין מתי לשחרר ומה המצב שלך גם בלי שתסבירי לה יותר מידי.

[קארין*]

לא מבינה על מה הדיון, אני מאמינה שכולנו היינו בצד המתעלם או זו שסוחבת קשר מתיש וגם היינו בצד הסופג התעלמויות וסינונים, זה חלק מהחיים, יש זמן ומצב רוח לכל מערכת יחסים לא תמיד מתאים ולא צריך לכפות (בשני הצדדים)

[פלוני_אלמונית*]

דיון הוא על דרכי התמודדות אני מאמינה שאת מציעה להתייחס לזה בהבנה שזה תלוי תקופה, זו דרך אחת להתמודדות, בכל זאת עם כל ההבנה יש צער ותסכול באובדן חברה...

[יולי_קו]

חוזרת לדף הזה בשביל לשתף:
החברה לשעבר (וממרחק אינטרנטי גם בהווה) יצרה קשר ושיתפה שאכן ההתרחקות היתה בגלל תהליכים פנימיים שלה. היא התנצלה על הפגיעה, וגם רצתה ממש לדבר (אנחנו גרות מאוד רחוק- אלפי קילומטרים, כך שהפגישות שלנו הן בכתב או דרך וואטסאפ). מצידי גיליתי שהיד נשלחת לטלפון, וחוזרת בחזרה בלי לחייג, וכך שוב ושוב. כלומר הפנימיות לא מעוניינת להתקרב כמו פעם, לפחות כרגע. אז שיתפתי אותה בזה (בכתב). התגובה שלה היתה לי מעולה: רוויה באהבה ובקבלה שלי ושל הקצב שלי, היתה אכזבה מסויימת וגם קבלה של החלטתי. אני לא יודעת מה יקרה בהמשך. כרגע בא לי להתקרב אחרת, דרך שיתוף שלה בטקסטים שכתבתי (סיפורי ילדים), כי היא מוכשרת מאוד בכתיבה, ובטח יהיו לה דברי טעם לומר על הטקסטים, ואם או איך לשפר אותם. ככה יהיה לנו ׳מה לעשות׳ ביחד, ואולי דרך זה יבנה בי שוב האמון הרגשי בה. אני כותבת את זה פה, ואולי יום אחד היא תזדמן לכאן ותזהה ותגיב לי, ואולי זה יקל עלי לעשות צעד קדימה.
במיוחד אני רוצה שהיחסים יעברו למשהו יותר שיוויוני מבחינת שיתוף ותמיכה.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

שמח שלפחות קיבלת מענה.
כפי שכתבתי בדף שלי, חבר שהיה חבר שנים רבות, רבות מהן חבר קרוב, החליט, ואמר במפורש שאינו רוצה יותר בקשר, ללא הסבר.
פניתי עליו לאחרונה, רק בשאלה של מה היה. הייתי צריך להבין עבור עצמי.
לא חושב, או חשבתי שאני רוצה לחדש את הקשר
היתה לו הזדמנות לשוב בעבר, עת יצרתי קשר למשהו ביורוקרטי. .
אני פניתי בכתב, הוא חזר בטלפון, וטען כי לא היה שום דבר. בעבור שום סיבה לא מנתקים קשר באופם אקטיבי, כך לדעתי. יש והיו לי קשרים שהתמסמסו או חזרו, כמו לכולם.
הוא הציע שניפגש, ואמר שיראה מתי יתאפשר לו.
אני עדיין מחכה,
בעצם אני לא

[יולי_קו]

ברוש יקר

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מקלחת חמה העלתה זיכרונות,
גם פה יש עוד הרבה לשחרר

[מאי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום גם לי יש חברה כזאת אבל לא פשוט שתקתי ולא אמרתי כלום אני אמרתי לה את זה בנחמדות אבל בכל זאת היא קובעת איתי להפגש היא רצתה להפגש איתי אתמול והיום ולא ידעתי מה לומר הורים שלי ישנו אז אמרתי לה שעוד מעט הם התעוררו ואני ישאל אותם אבל אני לא יודעת איך לומר לה את זה שאני לא רוצה להפגש יש אולי למשהו רעיון

[יולי_קו]

שלום מאי,

מה קרה שגרם לך לא לרצות להפגש אחת יותר?

אני מרגישה שעדיף להגיד ברור ואדיב שלא מתאים לך יותר להפגש. עדיף לא לשקר, לא להתחמק, להיות מנומסת אבל ברורה. לקחת את האחריות על עצמך (ככה שהיא תבין זו הבחירה שלך ולכן אין לה מלה פה, אז אין לה מה להתאמץ לשנות/להסביר/לבקש). כלומר לחשוב טוב בעצמך, ולנסח משפט מנומס ולא פוגעני שתוכלי לדקלם אותו כל פעם שהיא פונה אליך, בסגנון ׳לא מתאים לי יותר להפגש איתך. זה כבר לא זורם לי כמו פעם. אני מצטערת אם זה פוגע בך, אבל זה ככה אצלי.׳

אם היא תבקש הסבר למה תוכלי לחזור על ׳זה כבר לא זורם לי כמו פעם׳, אלא אם כן קרה משהו ספציפי, ואת רוצה לפתוח שיחה בשביל לשפר את היחסים. אחרת- רק לחזור על המשפטים הללו או חלקים מהם. לא להתפתל, לא לתרץ, לא להתנצל, לא לפצות. לא להכנס להסברים או לשיחה. רק לחזור על המשפטים האלה, או או משפטים אחרים שמתאימים לך.

זה מצב לא נעים ולא פשוט, שעדיף לא למשוך אותו כמו מסטיק.

[יולי_קו]

בשביל שני הצדדים.

[סטארפול*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חברה שלי הטובה זקוקה לי מאוד מבחינה נפשית היא מאד אוהבת אותי ומבחינה מסויימת היית אומרת שהיא תלותית אנחנו חברות כבר שנתיים וחצי בערך וכל הזמן אני עוזרת לה ותומכת בה היא עברה חוויה די קשה ממש בתחילת דרכינו כחברות ונוצר מצב שמהשניה שהכרתי אותה הייתי בעמדת פסיכולוג ולאחרונה אני מרגישה שזה ממש קשה לי אני מרגישה שהחברות שלי איתה שינתה אותי הפכתי להיות פחות שמחה (הייתי נערה מאוד שמחה בעבר) פחות רגישה בגלל שעם הזמן כבר לא יכולתי להכיל אותה אז נחסמתי והיום נוצר מצב שאני פחות מכילה אותה אין לי סבלנות לסיפורים שלה ונמאס לי לפתור לה תבעיות והרבה פעמים היא לא מבינה מה קורה לי למה אני לא איתה אני ממש שונאת אותה באלי להפרד ממנה אבל אני יודעת שהיא ממש תשבר מזה וקשה לי לעשות לה את זה במיוחד שהיא זקוקה לי מה גם שכן נחמד לנו בייחד אבל זה לא עושה לי טוב יש לכם עצה בשבילי.

[בלבוסטע*]

להגיד לה שאת עכשיו במצב שאת צריכה מרחק.
פשוט מאוד. את אוהבת אותה והכל אבל בכללי בלי קשר אליה את צריכה מרחק לעצמך.

[לאורה*]

להגיד שאת רוצה להיות חברה שלה, לא המטפלת שלה.
שאת רוצה לעשות יותר דברים כיפיים ושמחים ביחד ופחות לדבר על בעיות וקשיים.
אפשר גם לאזן - פחות לדבר איתה על הבעיות שלה ומצד שני כן להביא קשיים שלך ולתת לה הזדמנות לתמוך ולהכיל אותך.

[דגן_בגן*]

זה קשה וכואב, אבל במסע שלנו לבגרות רגשית אנחנו גם לומדים לשחרר אנשים לא מייטיבים.
את לא אחראית למצבה הנפשי. את כן אחראית למצבך. את לא תצילי אותה.
את יכולה להגיד לה שאת מרגישה שאת חייבת ספייס, שיודעת שזה קשה, אבל זה יותר מידי עבורך.. שנהיתה דינמיקה ביניכן שהיא לא בריאה ולא מיטיבה ולא מאוזנת.. שאת צריכה להתרחק ושאולי בהמשך זה ישתנה.. אין פה דרך קלה.. יש מצב שתצטרכי ממש לחתוך.. בהצלחה