חווה כרגע הפלה

מחבקת אותך ומקווה שהרגשתך משתפרת מרגע לרגע. גם אני מצטרפת לתקוות ולתפילות שאף אחת לא תצטרך לעבור הפלת עובר.

גם אני מצטרפת לתקוות ולתפילות שאף אחת לא תצטרך לעבור הפלת עובר.
זה כל כך עצוב...
בתפילה ביום כיפור מתפללים את התפילה שהכהן הגדול היה מבקש בקשות לשנה החדשה:"שנה שלא תפיל אישה את פרי בטנה" (או משהו כזה..)
עצוב לי כי גם לי זה קרה לפני חודש וחצי..

עצוב לי כי גם לי זה קרה לפני חודש וחצי..

בתפילת תשליך גם מוזכרת בקשה זאת,
תמיד זה מחבר אותי לכל הנשים שרוצות ילדים.

עכשיו
לאחר מחזור ראשון שהגיע אחרי ההפלה
היינו בבדיקת US בביה"ח שעורך את המעקב.

יש שארית ברחם, כלומר לא הכל יצא והרופא טוען בנחרצות, בפסקנות :
אני צריכה לעבור

בדיקה בעזרת סיב אופטי שבעזרתו רואים מה זה בדיוק ברחם
ולאחר מכן, באם זו אכן שארית הריון, חייבים לערוך הליך בשם קלונסקופיה

(-בטח החסרתי אות או שתיים מהמילה), שזה הליך שאיבה בהרדמה מלאה,
דומה לגרידה.

אמרתי לרופא שאיני רוצה לעשות אפילו את הבדיקה , שלא נדבר על ההליך הפולשני,
והוא היה בהלם, התרגז, אמר דברים כמו: "זה עלול ליצור הידבקויות, זיהומים,
יכול לפגוע ברחם באופן שלא תוכלי להרות" ועוד ועוד שיכנועים הגובלים בהפחדות.
בעצם ממש הפחדות.
לא כל יום נתקל בזוג דעתנים שרוצים לקבוע בעצמם על גופם.

יצאתי משם בטענה שאני רוצה לחשוב על העניין . הרופא אמר שכדאי שאחשוב מהר כדי שלא ייגרם נזק.
אני לא מתכוונת לחשוב מהר, כנראה אתייעץ עם רופא הנשים שלי.
הוא כנראה יאמר אותו דבר בשל חוסר רצון לקחת אחריות (ובצדק)
על התוצאות.

אובדת עצות.

אוי...
נראה לי שכדאי להתייעץ עם גניקולוג מומחה (ואחד שידוע עם ראש פתוח ואולי בעל 'חשיבה טבעית') וכן, כזה שנאלצים לשלם לו.
מניסיון, רופא מומחה מבין יותר ומתייחס אחרת כשמשלמים לו. הוא גם יענה לכם על כ--ל השאלות ועם סבלנות.(ככה זה כשמשלמים)

בהצלחה. קבלי חיבוק תומך....

תודה על התגובה, מיקה |פרח|

ממש מעצבן ה רופאים חושבים שהם יודעים הכל האלה

קחי אוויר, אל תתני להפחדות לשתק אותך... אחרי כל מה שעברת, תעברי גם את זה ויהיה בסדר!

אולי זה הזמן להתייעצות נוספת עם שרה לה?

שליחה על ידי לילך* » 07 מאי 2007, 09:59

זה הולך להיות היום. גרידה בשבוע שמיני, אצל רופא פרטי באלישע. "הריון לא תקין", כך הגדירה את זה הרופאה שעלתה על הבעיה, והקפידה להגיד לכאורה באהדה, אך חסרת סבלנות "את לא תהיי עצובה" (כלומר - אל תהיי עצובה), "זה מאוד פשוט". אני כבר שבוע בתוך העניין הזה. עברתי תהליך של אכזבה, אבל, התלבטויות, תקוות, אשליות ושוב אכזבות. וזהו, עכשיו זה הולך לקרות. ומרגע שהבנתי שאין מנוס, אני רק רוצה שזה יהיה כבר מאחורי, כמה שיותר קצר עם כמה שפחות כאבים וצלקות, כדי שאוכל להתנקות ולהמשיך הלאה. האם זו טעות? האם אני עוד בשלב ההדחקה? האם אצטער שלא אפשרתי לגוף שלי לחוות את התהליך באופן טבעי? כרגע אני מפחדת מהכל - גם מלחכות (הבטן כבר יצאה וגדלה, תופעות ההריון ממשיכות, ולדעת שכל זה סתם "על ריק" זה נורא...) וגם ממה שעלול לקרות מההתערבות הכירורגית הזאת. עכשיו אני הולכת להכריח את עצמי לאכול, כי אני צריכה כבר להכנס לצום של לפני ההרדמה...

שיעבור בקלות ובשלום

מרגיעון: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

שליחה על ידי לילך* » 07 מאי 2007, 11:54

תודה רבה. מישהי יודעת כמה זמן התאוששות (פיסית) נדרש אחרי כל העניין? האם צריך לנוח בבית כמה ימים? צריכה לדעת איך להתכונן לימים הבאים, אם לבטל פגישות וכו'.

עברתי גרידה לפני שבוע, את חייבת לנוח לפחות ארבעה ימים, אני לא נתתי לעצמי לנוח הייתי מאושרת מתחושת השחרור אחרי כל המועקה וזה חזר אליי בבומרנג.

קוראת סמויה באתר כבר כמה זמן. עדיין צעירה, אבל מנסים כבר שנתיים, מתוכן כבר שנה יותר באינטנסיביות, להכנס להריון. בשנה אחרונה הספקתי לעבור שלושה הריונות כימיים שהסתיימו בשבוע 5-6 ונגמרו באופן טבעי. הרופאה שלי לא מתרגשת ואני עושה צעדים בכיוון של לעזוב אותה. אגב, מתוך שלושת ההריונות, שניים היו טבעיים.
בכל מקרה, עכשיו אני בהפלה השלישית שאליה הכנתי את עצמי מבחינה נפשית ורגשית (ראיתי שהבטא לא עולה כראוי והתחלתי להבין שכנראה הסרט שוב חוזר...). ההכנה הזאת מאוד עזרה לי לקבל את הדם כשראיתי אותו, ולא לפרוץ בבכי מר כאילו אין מחר. אני גם משתדלת להיות אופטימית ומאמינה ונראה לי שלמרבה האירוניה, הפעם מצליח לי יותר מפעמים קודמות...

האמת שלמרות שעברתי בסדנה של מירב שרמן, ממש קשה לי עם הדימום הזה. זה כבר היום השני שהדם פשוט זורם לו. מידי פעם אני מנסה "לתפוס" אותו ומצליחה, אבל זה די חסר סיכוי במצבי להצליח לגמרי. ההרגשה הזאת שמשהו נוזל מתוכי פשוט מגעילה אותי ואני נורא מחכה שהדימום ייחלש. אם ככה זה אחרי הפלה בשבוע 6+, מה קורה אחרי לידה?! אמל'ה (שאלה יהיו הצרות שלי, אה?)

שליחה על ידי צ* » 02 יולי 2007, 21:48

כדאי לבדוק תפקודי קרישה בבדיקות דם

אני אמורה להיות עכשיו בשבוע 9 או 10 אבל כבר שבועיים יודעים שהעובר לא התפתח. באולטרסאונד כבר רואים ששק ההריון החל להיפרד.
החלטנו לעבור הכל בבית וחיכינו וחיכינו ואכן אתמול בכאבים של מחזור אבל יותר חזקים ואחרי יניקה טובה של הקטני (תוך כדי שאני עושה פרצופי בוטו מרוב כאב....) הרגשתי משהו רציני יותר יוצא החוצה. בשרותים מצאתי על התחבושת גוש גדול יחסית של משהו שנראה כמו השילייה. (הזכורה עליי לטובה...). גודלה היה כזו שישבה יפה בתוך כף יד 1 שלי. בדקתי אותה היטב מכל הכיוונים והתבשמתי בריח הלידה המוכר והאהוב.....
מישהי עברה או יודעת אם זה הגודל של מה שאמור לצאת? כי מאז התמעט הדם מאוד וקיבלתי בוסט של אנרגיה רעננה אליה כ"כ התגעגעתי.

האם אני אחרי או לא יכול להיות שכבר ניגמר אחרי 4 ימים בקושי?

תודה לכולכן.
וכן. אני בקשר עם שרה'לה.

חושבת שאני עוברת הפלה בשבוע מוקדם מאוד, עוד לפני שבכלל היה צריך להגיע המחזור. הפרשה חומה אדומה סמיכה וגרגרית, כאבים קלים ומיחושיים באזור הבטן התחתונה אבל גם גירוד מאוד לא נעים בנרתיק. משהו שמזכיר גירוד של פטרייה.
מישהי כאן חוותה הפלה והיה לה גירוד מהסוג הזה? מעדיפה להימנע מביקור אצל הרופא ואשמח לשמוע משהו מעודד.
תודה מראש...

לפעמים החומציות של הדם שונה מין החומציות הרצויה בנרתיק ולכן חווים גרד קל
לא בטוחה שזה מעודד אבל זה כן מסביר

הסבר הוא דבר מעודד אז תודה. הבעיה היא שהגרד לא קל אלא דווקא כבד. לא כל היום אבל כאשר פתאום יש גל של גירוד התחושה היא ממש בלתי נסבלת.
לא ברור לי אם מה שאני רואה זה דם או הפרשה של משהו אחר מהרחם. זה לא בדיוק דם אלא משהו סמיך מאוד ופירורי. זה עדיין מוכר?

חושבת שאני עוברת הפלה בשבוע מוקדם מאוד, עוד לפני שבכלל היה צריך להגיע המחזור

למיטב הבנתי, הפלה בשלב כזה לא אמורה להיות שונה מווסת.
כלומר זה שהיא שונה לא מצביע על הריון שנפל.
להפך, אם כבר זה יכול להצביע על השתרשות של הריון (לא מדברת על מה שיש לך, אלא בכלל על וסת שונה מהרגיל).

זה מוקדם מדי בשביל להיות ווסת ויש לזה איכות שונה לגמרי. גם קיימתי יחסי מין לא בטוחים בדיוק סביב הזמן הפורה ומכאן ההנחה שלי שזה מה שאני רואה ומרגישה.

קיימתי יחסי מין לא בטוחים בדיוק סביב הזמן הפורה
כמה ימים עברו מאז?

בערך עשרה

בול מתאים להשתרשות.

המממ? את חושבת שאני בעצם בהריון? אז מה זו ההפרשה המשונה הזו (שלא נכחה באף אחד משני ההריונות הקודמים המוצלחים) ומה זה הגירוד הבלתי נסבל הזה?

את חושבת שאני בעצם בהריון?
לא יודעת. אבל אם יש לזה קשר להריון, אני מהמרת על השתרשות ולא על הפלה.

אז מה זו ההפרשה המשונה הזו (שלא נכחה באף אחד משני ההריונות הקודמים המוצלחים)
דימום של השתרשות. קורה לפעמים. לא חייב להיות דומה בכל ההריונות.

ומה זה הגירוד הבלתי נסבל הזה?
לא יודעת.
אולי שילוב של פטרייה?

אולי בכלל משהו אחר לגמרי.

אני הייתי הולכת לרופא.

כאבים קלים ומיחושיים באזור הבטן התחתונה

גם זה מתאים לתאוריה שלי.

זה לא בדיוק דם אלא משהו סמיך מאוד ופירורי

יכול להיות שילוב של מעט מעט דם עם הפרשה לא פורייה מצוואר הרחם?

יכול להיות שילוב של מעט מעט דם עם הפרשה לא פורייה מצוואר הרחם?

יכול להיות. יש בזה משהו שנראה ככה. מה זה אומר?

לא הרבה.
בעיקר שזו כנראה לא וסת (את זה את כבר יודעת).
יכול להיות השתרשות של הריון.
יכול להיות משהו אחר.
דימום יכול להיות מכל מיני סיבות. גם תלוי מאיפה הוא (רחם? צוואר הרחם? נרתיק?)

האם הבחנת שהמחזור (לא הווסת, אלא ה"חודש") הזה שונה מבחינות נוספות? מצבי רוח חריגים, או סימנים אחרים שיכולים להעיד על שיבוש הורמונלי?
(השאלה הזאת לא חותרת לכיוון של הריון דווקא. אם זו השתרשות, לא סביר שהיו סימנים כלשהם לפניה. אבל שיבוש הורמונלי יכול לגרום לדימום פתאום באמצע החודש. קרה לי לא מזמן, בגלל זה אני שואלת)
האם הדימום התחיל אחרי יחסי מין, או בלי קשר?
אגב, איך את מזהה את הימים הפוריים?

זה היה חודש מופרע לחלוטין ושיבוש הורמונלי בהחלט אפשרי. הדימון התחיל בלי קשר ליחסי המין. שוב, קשה לקרוא לזה דימום. זה משהו אחר.
ימים פוריים - הפרשות וצוואר הרחם לפי מה שלמדתי בקורס מסודר אז אני מרגישה די בטוחה בזה.

אני הייתי -

מחכה כמה ימים ועושה בדיקת היריון

אם זה לא היריון, אז-

ניגשת לרופא לשלול בעיה בצוואר הרחם

אם אין בעיה בצוואר הרחם -

הולכת לדיקור לאזן את ההורמונים

ונשארת עירנית וקשובה לדימומים חריגים, לכל סימן חריג אחר ולאינטואיציה,
וחוזרת לרופא אם משהו יעורר אי שקט.

(אני מהמרת שאת בהריון)

מישהי חוותה כאן מחזור שבו הדימום מלווה בהפרשה שנראית כמו ההפרשה של הפוריות? כלומר, דם אבל גם הפרשות נמתחות ושקופות, בעת ובעונה אחת???

כן.

האמת שגם אני. היה לי משהו כזה פעם אחת אבל אני לא זוכרת מה היו הנסיבות שהסבירו את זה.

קוראת - אני אדווח בהמשך. תודה על התמיכה. אני לא יודעת אם אני מקווה להריון או להפלה. בתכנון היה עוד לא מעט זמן אבל הי, אם זו תהיה בת, אז לקחתי בשתי ידיים...

בשבוע 9 א"ס ראשון, עובר נראה בגודל שבוע 7 ואין דופק
בשבוע 11 א"ס שני, עובר אותו גודל, ואין דופק
אז עכשיו כבר האמנתי שאכן העוברצ'יק שלנו הפסיק לגדול
מתקשה להאמין שהוא בתוכי
מחכה להפלה טבעית.
דיברתי עם שרה לה שעזרה לי מאד בשיחה קצרה ועיניינית. הציעה לא לנסות לזרז; בכל שלב אם אני מרגישה, ללכת לעשות הפלה בבי"ח; להיות הרבה עם עצמי ולהיפרד מהנשמה של העובר; אמרה שעכשיו הגוף צריך לשחרר את העובר; לבדוק המוגלובין, אם מעל 12 אז זה טוב לקראת הפלה טבעית; אמרה שזה קצת מזכיר לידה; שאפשר לחכות, הגוף (מהנסיון שלה עם נשים במצבים כאלה) מוציא בסופו של דבר את ההריון, כמובן להיות ערה לכמות הדם ואם יש כאבי ראש או סימפטומים לדלקת
מה שאני עושה זה נחה, הרבה רייקי וריפוי לעצמי, אמבטיה עם מעט שמן גרניום וציפורן, מורחת גם שמנים על הבטן. לא מנסה לזרז, מחכה ומנסה לשחרר
זה מרגיש שהלב משחרר את הנשמה למעלה, והגוף מתחיל לשחרר את העובר המת למטה
עוצמתי ועצוב

מאחלת לך שתעברי את זה בשלום.

היי נטע, הווירטואליה קשה, במיוחד במקרה כזה. אבל בכל זאת, שולחת לך חיבוק חם ואוהב. חדוה.

היום פילסתי שלג (הונגריה), ירד המון המון שלג, ופילסתי את כל הדרך הארוכה יציאה מהבית שנוכל לצאת עם האוטו. שני פסים ארוכים שיפנו מקום לגלגי הרכב לצאת.
אני מאד בעשייה פיזית (מרגיש לפני לידה, אמנם שעוד לא חוויתי בחיי אלו)
אז לפלס שלג זה מהמשימות האהובות עלי. פילסתי ופילסתי, וחשבתי על השם בדרך להיות אמא שאני מפלסת את הדרך
והכל נמצא בה, ולא ידוע
אני מוצפת באהבה, ואין סוף הודייה לעוברצ'יק שבא אלינו לבקר, ויחד איתנו מפלס את הדרך

ועוד דבר, אחותי המתוקה התקשרה, עצובה לשמוע
ובטח גם את עצובה וזה קשה ואובדן.
זה אובדן אבל יש תחושת עוצמה מאד גדולה, קשה להסביר, אז מנחמת את אהוביי שמתקשרים לנחם ולעזור. אני צריכה ללמוד לקבל אהבה ועזרה ולא רק לתת
היא שאלה, לא היית מעדיפה ללכת לבית חולים? אני, היא אמרה, לא הייתי רוצה להמשיך לשאת עובר מת בגופי.
עניתי שבדיוק להיפך, הכי לא הייתי רוצה לעשות גרידה. זה הרבה יותר מלחיץ אותי מלהיות בבית לחכות לגוף שלי שישחרר.
ואז הבנתי, שזה לא שאנשים הולכים לבית חולים ללידה או הפלה כי זה יותר בטוח, אלא כי זה פחות מפחיד עבורם
בזמן שאני נאבקת עם הדיעות בראשי, מה יותר נכון ובטוח, אבל ברור מעל כל ספק שבבית אני הכי רוצה ומרגישה בטוחה וכו'
תודה נמרה פלונית וחדוה יקרה על התמיכה

בינתים יש מדי פעם במהלך היום כיווצים מאד עדינים של הרחם, אולי אפשר לומר שזה כמו מחזור, אבל לא ממש, זה גם לא כואב, זה כיווץ, ומעט גב תחתון וטיפה דימום, ממש טיפונת. וגם מעט תחושת כאב בדפנות הנרתיק, אם זה מובן ההסבר.
מחכה, ועם הזמן מרגישה יותר ויותר בטוחה בגוף שלי.

אני כותבת עבור נשים שעברו עוברות ויעברו את זה, כי לי כל כך עוזר לקרוא סיפורים דומים. ממש נותן השראה, כבר לא צריך לחפש בנרות סיפורים מעצימים על הגוף החכם שלנו, הכל פרוס פה לפנינו
תודה

וכל מי שעוברת את זה אני מאד ממליצה להתקשר ל שרה לה היא הייתה כזאת מקסימה שאין לי מילים לתאר. נראה לי שהריון הבא אני באה לישראל רק כדי ללדת איתה, אבל זה כבר לסיפור אחר
בינתים, מחכה

היי נטע...
כל כך עצוב לי לכתוב לך בדף הזה במקום הדף בו אנחנו רגילות "להפגש"...
אני מאחלת לך שהכל יעבור מהר ובקלות, ושאכן תתרחש ההפלה בדרך טבעית, אם ניתן.
אני מתארת לעצמי שזה לא קל, אני שולחת לך המון חיבוקים, ומחזקת אותך מכאן.
זה אמנם מאוד עצוב, אבל זה קורה... וכמה שזה נשמע נורא, כנראה שעדיף בשלב מוקדם מאשר מאוחר. (סליחה אם הדברים האלה נראים לך לא במקום...)
מאחלת לך הריון חדש ובריא ברגע שתהיי מוכנה אליו.
שיהיה לך רק טוב.
מחבקת אותך חזק!
מנטרה.

מצטערת לשמוע...
גם אני הייתי במצב דומה (בלי דופק בשבוע 12 בהריון ראשון) ולא הלכתי לבית חולים ועברתי את זה לבד בבית.
אבל, זה לקח זמן....נראה לי שלרוב האנשים אין את הסבלנות לתת לגוף לעשות את שלו בקצב שלו...
אם את רוצה את יכולה ליצור איתי קשר במייל.
(היום יש לי שני ילדים מתוקים והיו לי שתי הריונות בלי שום בעיות, ההיפך היה כייף...)@}@}

בינתים עוד אין דימום. שבוע הבא אלך לא"ס לבדוק ובינתים...
עשיתי בדיקת לסוג הדם ויצא B Positive ! כלומר RH חיובי, אבל כשקראתי את התוצאה קפץ לי לעיניים B Positive
נראה לי שהגוף לא ממש קולט שההריון הזה פסק
אני אומרת לעצמי משפטים כמו: את לא בהריון, לא יבוא תינוק מההריון הזה, משפטים שקשה לשמוע ומערערים אותי
אבל הגוף צריך לקלוט שההריון נגמר ולשחרר את העובר...
האם יש לכן רעיונות איך "לשוחח" עם הגוף ולעזור לשחרר את העובר (לא דיקור הומאופטיה וכו', אלא ממש בגוף)

אשה אמיצה אינה אישה שלא מפחדת... אלא מישהי שעל אף הפחדים עושה מה שמרגישה שרוצה... (ב עילום מתוך להסביר לילד חד הוריות)

האם יש לכן רעיונות איך "לשוחח" עם הגוף ולעזור לשחרר את העובר

קודם כל לומר לו תודה על שקלט את ההריון
לא להתבלבל ולכעוס עליו על כך שהעובר חדל לחיות, כי זו לא אשמתו.
להודות לו שהוא החזיק ושמר את ההריון יפה כל-כך עד עכשיו.
ולומר לו שהוא משוחרר מהמשימה הזאת. היא כבר לא רלוונטית.
לבקש ממנו להפנים את המשימה החדשה - לפלוט את ההריון בשלמותו.
לומר לו שוב ושוב שהוא יכול לעשות את זה נפלא
ושאת מאוד תודי לו על כך.

חוץ מזה כדאי לך לשאול את מי מה. היא תוכל להמליץ לך למשל על תנוחות יוגה.
(אגב, למה לא דיקור?)

כן, זה בדיוק מה שחיפשתי, נוסח מדויק! תודה

דיקור לא יתאים לנושא הזה, גם קשה לי למצוא פה מדקר שישתף איתי פעולה בנושא, וגם לא מרגיש נכון לנסות לזרז

מעדכנת, התחיל דימום יותר משמעותי, דימום כהה, זה עוד לא אדום
נראה לי שהשיחות עם הגוף עוזרות
וגם תרגול יוגה ארוך בבוקר
כמו כן בדקתי את צוואר הרחם, והוא היה נמוך ביותר ומעט פתוח
אז נראה לי שזה קורה
זו הקלה גדולה שזה מתחיל לזוז, ובכל זאת מברכת על כל טיפה של סבלנות שיש בי, אני לא יודעת מאיפה זה בא, הסבלנות

חיבוק ותמיכה.

חיבוק ותמיכה.

אם יורשה לי להציע חליטת עלי פטל? זה גם טוב להפחתת הדימום אחרי.

אם יורשה לי להציע חליטת עלי פטל?
כן, אני מתקשה למצוא את זה כאן, אבל נראה לי שזה יכול לעזור
אני שותה תה סרפד ותה עוזרר שמצאתי פה בחנות, נראה לי גם טוב, אבל אין לי מידע
חיבוק ותמיכה
המון תודה, נתמכת בכן

היום יש לי צירים קצרים של 10 שניות כל איזה חצי שעה, זו דווקא הרגשה מאד טובה, מעצימה ממש, ובגוף יש סוג של היי, טריפ תוך כדי הציר, זו תחושה נעימה וממכרת
בשבילי זו לידה, אולי לא של תינוק, אולי שלי כאמא
ממשיכה...

סליחה שהגעתי כל כך מאוחר. נראה לי שאת כבר בשלב שבו לא צריך תרגול יוגה כדי לעזור לגוף לשחרר כי התהליך כבר קורה. אחרי ההפלה לא הייתי עושה שום תרגול של אסאנות. מקסימום חתול, כדי להניע קצת את עמוד השדרה ורצפת האגן. ישיבה שקטה ונשימת אוג'אי. לא יותר.ולחזור לתרגול בהדרגה , בעדינות ובהקשבה מירביים. באמת נראה לי שאת כבר כל מה שצריך גם בלי העצות שלי ומה שהכי נחוץ עכשיו זה החיבוק והתמיכה אז שולחת לך .

אני יודעת איך זה לעבור הפלה לבד בניכר. היתה לי אחת כזאת בין הבכור למרכזי כשגרנו באנגליה. זו היתה חוויה מאוד בודדה.
חזקי ואמצי יקירה. שיעבור עליך תהליך עדין מרפא.

בשבילי זו לידה, אולי לא של תינוק, אולי שלי כאמא

וואו, כמה שאני מזדהה עם זה.

גם ממני חיבוק ותמיכה,
כח להיות ברגע, בכל רגע ורגע בתהליך.
באופן מפתיע, או שאולי בגלל העוצמה הפחות חזקה(מבחינת הכאב) של ההפלה לעומת הלידות, היה לי יותר קל להיות שם, לנשום בתוך זה, וזו היתה חויה מטלטלת, מסעירה ומעצימה.
שיעבור עליך תהליך עדין מרפא.

נטע, מה שלומך?
את רוצה שנשלח לך מהארץ עלי פטל?

מצאתי היום עלי פטל לחליטה, תודה על ההצעה הנדיבה
תודה לכולכן על התמיכה.
נראה לי שאת כבר בשלב שבו לא צריך תרגול יוגה כדי לעזור לגוף לשחרר כי התהליך כבר קורה
אז זהו, שהתהליך קורה מאד לאט, כל יום טיפונת דימום, הדימום מאד כהה וסמיך, כמו ריבה... והצירים שהרגשתי עברו, זה לוקח הרבה זמן, צריך הרבה סבלנות.
עברו הרבה כבר כ-5 שבועות מאז שהעובר הפסיק לגדול, ולכן אני תוהה אם זה עדיין בסדר לחכות... שיחה קצרה עם אמא ערערה אותי... בין השורות ובין המילים החוסר אמון בי בגוף ביקום בהכל
ולכן, דווקא היותי לא בישראל זה כרגע יתרון ענק. בתחילת ההריון הרגשתי חוסר של ישראל, אבל עכשיו אני מאד שמחה להיות רחוקה, כי רוב האנשים לא יודעים לתמוך בתהליך כזה מנקודת מבט כמו שלמשל אתן נותנות פה. הרבה אהבה מגיעה מישראל, וזה מאד תומך, אבל להבין ולקבל את התהליך הטבעי של הגוף וכו', זה יוצא דופן. איכשהוא פה והאנשים שסביבי לוקחים את זה כמו שזה, ובנזוגי תומך בדרך הזאת, שזה גם הפתיע אותי.
וכמה שאני לא רוצה לזרז, בסתר ליבי אני מקווה שמשהו שאני עושה יזרז... אבל בטבעיות

לא יודעת למה לצפות! ממשיכה בדרך הטבע,
מלא מלא תודה לכל המציעות עזרה והמבינות לליבי, גם השקטות... זה עוזר ותומך ומאד נחוץ לי כרגע...

נטע,
אני חיכיתי פעם חודשיים. העובר היה גדול שבוע 13.
כשנשברתי וקבעתי טור לגרידה (אחרי שסרב להשתחרר) הוא יצא.
קחי לך את הזמן והיי קשובה.
חיבוק גם ממני אם עוזר

תמשיכי לדבר עם הגוף
תבקשי צירים
כשעולה בך רגש - תני לו את כל המקום ובטאי אותו בשלמות, גם אם הוא כאילו לא "בסדר" (למשל, עצב במצב כזה ברור שהוא בסדר, אבל כעס זה רגש שאנחנו עלולות לשפוט. מבינה למה אני מתכוונת? את במצב קשה וכואב ונורא, זה כמובן טוב שאת מקבלת את זה ולא נאבקת במציאות, אבל אל תגזימי בלקבל על חשבון להרגיש. הדחקה במקרה הזה עלולה לעכב את ההפלה.) (זו ההבנה האינטואיטיבית שעולה לי מקריאה שלך, אולי אני טועה.)
תזכירי לעצמך שוב ושוב שמה שיש לך בפנים, מה שאת נפרדת ממנו וחייבת להוציא, זה לא הילד שלך. הוא כבר עזב, ויחזור. זו רק הקליפה הריקה שלו. היא מיותרת לך.

<אייקון של הרבה כוח>

נטע, מה שלומך?

כבר התייאשתי, והחלטתי שבוע הבא ללכת לא"ס ולקבוע תור לגרידה
הבוקר הגיע הדימום האדום אדום של ווסת
מאד שמחתי לגלות, דם אדום
יחסי לווסת הוא מאד מכבד, וגם עכשיו אולי יותר מאי פעם, הרגשה מכבדת
הצער והאבל נחווים אבל בדרכים אחרות, הדם הזה משחרר מאיתנו משהו גדול

השבוע הייתי לבד בבית, בעלי היה בנסיעת עבודה. היה לי הרבה זמן עם עצמי, וזמן עדין עדין של פרידה מהתינוק שלי
של התנצלות כנה על שלא יכל לבוא לעולם הפעם... תינוק שלי היית, גם אם כה קטן
תהליך התבגרות שלנו כהורים, קורס הכנה להורות, ולא למדנו כלום
אני חושבת שהתה עלי פטל תורם.
חוץ מזה שנהייתי חולה, שפעת או התקררות, ויש לי כאב ראש אדיר שנובע גם מסינוסים סתומים (מטפלת בהכל) (אין לי חום)
אז אני במיטה אוכלת שותה ישנה ורואה סרטים של ג'ין אוסטין

נטע ש, תרגישי טוב

במיטה אוכלת שותה ישנה ורואה סרטים של ג'ין אוסטין
מעולה.
ואני מזכירה לך את מה שתמיד צריך להזכיר לי, לנוח גם אחרי, לא ישר לחזור לפעילות בפול גאז.
חזקי ואמצי יקירה, שולחת חיבוק ותמיכה.

תודה, בינתים שוב יש האטה אם לא עצירה בדימום
ואני ממש חולה, ולכן מנסה לקצץ מידע מבחוץ ולהקשיב לבפנים
מתוך: נעמי בן שיטרית לידה ללא מיילדת (2010-02-14T17:18:52)
_חלק משמעותי מבחירה בלידה ללא מיילדת הוא המוכנות להשתמש באינטואיציה ולא רק בידע מבחוץ.
לדעת שכל המידע שתזדקקי לו קיים בך או בסביבתך ויהיה נגיש לך בבוא השעה.
זה אומר שאת יכולה להחליט שאת רוצה ללדת לבד , ויחד עם זאת תשארי פתוחה וקשובה לאפשרות שהאינטואיציה (לא הפחד) תכוון אותך להזמין מיילדת.
את פשוט תדעי... זה לא שיקול הגיוני אלא אינטואיטיבי._

כן, שרהלה מעולה. בלידות וגם בתמיכה מרחוק בהליכים כאלה. גם לי היא עזרה המון וחיזקה והרגיעה.
קחי בחשבון שיכולים להיות כמה גלים של דימום (לי היו 3, כשבין השני לשלישי היו 5 ימים נקיים). כל עוד הבטא שלך לא חזר למצב טרום הריוני (0?) זה יכול להיחשב לחלק מההפלה. בדיקת דם פשוטה תיתן את התשובה אם את חוששת (אותי הדימום המאוחר הבהיל).

נוחי הרבה. עכשיו, אחר כך. למרות שלא תהיה לך תזכורת חיה, הגוף שלך יצטרף להתאושש מלידה.

מאז שגיליתי בא"ס שהעובר הפסיק להתפתח עברו כ- 3 שבועות.
בעצם רק לפני כמה ימים החל הדימום, ה ה דימום. כזה שלא משאיר מקום לספק.
עד אז, היו 3-4 שבועות של דימום מועט יחסית, לפעמים איזה יום אחד היה יותר דימום, וזה עבר.
אני עושה כביסות חוזרות ונשנות לתחבושות, גם כן התיש אותי (נפשית כבר) והשתמשתי בחדפעמיות להראות להם מה זה!
היום זה עבר לי ושוב מדממת, משרה, סוחטת, משקה את העציצים, מכבסת תולה
בקיצור, נשמע שאני בהיי, אבל הימים האלה של הדימום המאסיבי מאאאאד לא קלים. רק היום אולי אני מתחילה טיפה להיות מסוגלת להכיל את העוצמה הזאת
אני מאד שמחה שחיכיתי, ומודה לכולכן על התמיכה. וכל הסיפורים באתר על הפלה טבעית בבית, חיזקו, במיוחד הפרטים של מה ממש קרה
אבל, חשבתי שאם אני הולכת על טבעי, יהיה יותר קל, וזה ממש לא הסיפור, טבעי זה טבעי, מה שבא בא.
זו בכל זאת תחושת הקלה, שזה בא. משלל המידע שאספתי היו גם חלקים שבאמת הזיזו אותי, ולבסוף פשוט התנתקתי לגמרי מהעולם, לגמרי, וגם הייתי חולה אז 100% לגיטימציה (כניראה מה שהייתי צריכה) לנוח ולהתעלם מכולם ומהכל. כל המחשבות שלל הדיעות, רק מה שמעצים את הקול הפנימי.
השקט הזה בפנים בתוך ההמולה שבראש, ממש למדתי להקשיב לעצמי, אבל ממש. ממש. כל בוקר, החלטה מחודשת, הקשבה - את רוצה ללכת לבית חולים (א"ס) או להישאר בבית. בלי דיעות קדומות, נקי.
אז עם הדימום הגיעה הקלה, וגם חוסר יכולת מוחלטת להכיל שום דבר (בעברית פשוטה זה אומר קריזה שחבל על הזמן, עצבים, עצב, כאב, וגם צחוקים ובהלה ומצב רוח על הקצה). אחרי כמה ימים שזה עכשיו אני מבינה שזה להכיל כל כך הרבה, את כל היקום כולו, זה כל כך ענק, זה כל כך מעצים, הבריאה עצמה עוברת דרכי, ולא ידעתי לזהות.
למרות שלא תהיה לך תזכורת חיה, הגוף שלך יצטרף להתאושש מלידה.
נכון... כל כך נכון
זה כאילו שוב יש לי מחזור בעצם, אבל עוצמתי

מאז שהעובר נניח הפסיק להתפתח עברו 8 שבועות, אז ליעל שכתבה שחיכתה חודשיים, תודה! כי לא ידעתי למה לצפות וזה נתן עוד יתד להיאחז בה ברגעים קשים
מכאן, שגם אני חיכיתי חודשיים יותר או פחות

_כל המחשבות שלל הדיעות, רק מה שמעצים את הקול הפנימי.
השקט הזה בפנים בתוך ההמולה שבראש, ממש למדתי להקשיב לעצמי, אבל ממש_
עכשיו אני מבינה שזה להכיל כל כך הרבה, את כל היקום כולו, זה כל כך ענק, זה כל כך מעצים, הבריאה עצמה עוברת דרכי

זוכרת שכתבת בשבילי זו לידה, אולי לא של תינוק, אולי שלי כאמא ?
את אמא מדהימה.

תמשיכי לדבר עם הגוף, להודות לו, לבקש ממנו להוציא הכל.

לצערי א"ס היום הראה ששק ההריון עוד לא יצא

חשבתי שעברנו את זה
אני יותר מודאגת, כל מי שעברה הפלה טבעית בבית, וזה לקח זמן ורוצה לשתף פה, אני אשמח
ישבתי כמו עציץ מול הרופא, רציתי לשמוע את נקודת המבט שלו במלואה ושאלתי שאלות. אוף, קשה! החלטה קשה, לא רוצה כמובן לעשות לעצמי נזק בלתי הפיך
שוחחתי עם הבנזוג המותק שלי, מתנה מאלוהים, וגלגלנו רעיונות ואפשרויות.
הרופא אמר שצוואר הרחם כרגע סגור, אז בימים הקרובים אעשה כל מה שיש על מנת לפתוח אותו
ואם זה לא יעבוד, אז גרידה
מאד מפחדת מגרידה
בכל אופן הגענו (בנזוגי ואני) להבנה שמה שאנחנו רוצים זה תינוק, ולא לעשות ניסויים עם הגוף, אז צריך להישאר מפוקסים
טוב, כל מה שיש לכן להגיד שיכול לתמוך -

לפני הלידה הומלץ לי לריכוך צוואר הרחם נרות של שמן נר הלילה. (והלידה היתה מאד קצרה יחסית ללידה ראשונה)
אני לא יודעת אם זה יכול לעזור, תשאלי איזו דולה.

לא עברתי הפלה טבעית בבית, אבל חוויתי כל מיני דברים אחרים שחלקם קשורים.
חוזרת בערך על עצה שכבר נתתי לך איפשהו במעלה הדף:

[h=3]

אל תשמרי שום דבר בבטן.[/h]

כל רגש שאת חווה - לבטא בלי דחיות.
מותר לך, וחשוב שתעשי את זה.

רוצה לדבר קצת על למה את מפחדת מגרידה? (גם את זה לא עברתי, אבל בטוחה שהמון נשים כאן עברו ויכולות להרגיע)
אולי דווקא הפחד הוא מה שעוצר, בהפוך על הפוך
אל תפחדי לפחד, שתפי אותנו, בטאי את הפחד, אל תשמרי בבטן.

את עוברת משהו מאוד עצוב וקשה. את בוכה מספיק? את נפתחת מספיק? מוציאה מספיק?

אני מקווה שהכיוון הזה לא מעיק עלייך, אם כן תאמרי לי ואני אעצור / אמחק.

הו מותק . אני מאוד מתחברת למה שמתחדשת כתבה וגם מזדהה איתך בפחד מהגרידה.
אולי דווקא הפחד הוא מה שעוצר, בהפוך על הפוך ?
אני יכולה לשתף אותך שאצלי ההפלה התחילה דוקא כשכבר השלמתי עם זה שאעבור גרידה והלכתי לבית חולים לקבוע אחת ולמחרת יצא שק ההריון...
אני מאחלת לך שמה שתבחרי יצא לטובה ושתהיה לך שבת שלום .

אני מאחלת לך שמה שתבחרי יצא לטובה
תרתי משמע

בנות! כמו שאומרים בהונגרית תודה: קוסונום (עם מבטא טורקי דווקא)
אתן מקסימות ומעודדות
יש פה מקום עם חדר מלח. מכירות? יש כזה בכפר הירוק אני חושבת. זה חדר מצופה מבפנים בגבישי מלח ומואר דרך המלח, עם מוזיקה מרגיעה,
ריפוי לא מהעולם הזה. פשוט מדהים, לכל בעיה, במיוחד לצינונים ושיעול
אבל אני עשיתי הרבה החלטות ושינויים מאז פגישתי האחרונה עם אדון רופא, ואחד מהם, לנצל את מה שיש פה
אז יום אחרי יום ישבתי שעה בחדר מלח. ושם, הפלגתי דרך דמיון מודרך, והרפיה סתם בלשבת בנינוחות, והמוזיקה, ופשוט גלשתי אונליין ליוניברס
וקרו דברים מאד מעניינים
ביום הראשון בכיתי ארוכות. רק אני, והמלח. אחר כך רגיעה, ואני במקום מוגן (בדמיון) ושם אני שוכבת בתוך נחל והמים זורמים סביבי ושוטפים כל מה שמיותר (בדמיון שלי זה תמיד פינת חמד ליד המפל הגדול של הבניאס

) ושוטפים ושוטפים, ויוצא עוד בכי, ותחושת אשמה, וילדים שהיו מאינסוף גלגולים ולאט לאט אני עולה ומתערבלת עם בנזוגי הנוכחי ואנחנו עולים מעלה, בינתים אני גם עדיין בנחל, וצוואר הרחם נפתח ושק ההריון נשפך ממני לאט לאט, ואנחנו שנינו למעלה מתבוננים בזה, ונפרדים, באהבה, והשק נפרד וממשיך, לאט במורד הנחל.
ביום השני, היום, באתי, וישבתי, וחיכיתי, אבל היה פחות אקשן

אז רק נרגעתי, אין בכי, אין עצב, יש הסתכלות קדימה. הרחם נפתחת, אני מרגישה. אני מסתכלת על העתיד, ועל הילדים העתידיים שלנו, ומתחילה להתעניין בזה, מרשה לעצמי לרצות את הילד הבא, לחשוב על שמות, לחייך ולתכנן תכניות
יצאתי זוהרת
אמשיך יותר מאוחר... בינתים זה

ובבית: שמן שקדים עם פטצ'ולי, קראתי שזה מעודד עיכול ובהשראת הסיפור של אמא דבש עם השמן קיק והצירים, ניסיתי את זה
זה הרגשה מאד טוב, מעסה את הבטן בסיבובים
מקשיבה למוזיקה, לאה שבת המקסימה
עושה אמבט עם שמנים לחיטוי - שמן עץ התה, שמן גרניום
הרופא אמר... שהסכנה היא זיהום. זה מדהים כמה זה משכנע כשהוא אומר את זה, אז זו הדרך שלי למנוע זיהום
אני שמחה שהלכתי לרופא כי זה זרק אותי מחדש למקום שבו אני פשוט לא יודעת, רק מנסה
ושוב ושוב הודפת מעלי כל מה שלא חובה לסחוב איתי

מתחדשת, אכן, להוציא ולבטא רגשות זה דבר שאני עובדת עליו. זה גם תרגול טוב עם הבנזוג, לבטא את הקושי שלי בכל מיני דברים, במילים פשוטות, בלי האשמות, עם דמעה אמיתית. הוא כל כך נפתח מול זה ונהיה כזה רך ותומך
בענין ההפוך על הפוך, אני לגמרי מסכימה. אבל זה צריך להיות אמיתי, לא? לא רק "לאיים" על עצמי שאני הולכת לעשות גרידה, אלא באמת להתכוון לזה, אז אם זה יבוא ספונטני
בינתים הדימום בכל זאת ממשיך, וזה מחזיר אותי לפרופורציות אחרי אדון רופא, שהגוף ממשיך בעבודה שלו
אני ממשיכה לשתות הרבה תה עלי פטל

את בוכה מספיק? את נפתחת מספיק? מוציאה מספיק?
כן, לא, לפעמים

מי מה תודה על השיתוף

עעברתי הפלה יזומה בבית בעזרת בלק קוהוש (black cohosh) וויטמין סי ללא פקעות ורדים ועוד משהו שאנילא זוכרת אבל את יכולה להסתכל קיבלתי הנחיות מהאתר יש שם מישהי שכתבה איך עושים
זה גורם לכיווצים- תקראי בהפלה יזומה עם צמחים.

הרופא אמר... שהסכנה היא זיהום. זה מדהים כמה זה משכנע כשהוא אומר את זה
תזכירי לו שמגרידא גם אפשר לחטוף זיהום.
ולהתאשפז אח"כ עם אנטיביוטיקה בוריד לכמה ימים.
מנסיון.

תמשיכי בדרכך הבטוחה.

אתמול בלילה התחילו כיווצים של הרחם. יצאה חתיכה אחת גדולה ודמית שנראית כמו כבד עוף, כמו שתיארו פה לפני. שמחתי מאד והרגשתי שהנה זה קורה. הכיווצים הלכו וגברו, ותוך פחות משעה אלו היו כאבים בלתי נסבלים, ובמקביל הזרם של הדם נעצר לגמרי. כאב בלתי אנושי, אין לאן לברוח, תנוחות, מקלחת, לא יכולתי לדבר, אפילו לא יכולתי לשתות, פשוט הייתי מעולפת, סמרטוט, כאב בלתי נסבל שלא עובר, עם הפסקות קצרות בין הצירים האלו, שגם בהפסקות יש כאב, אבל לא חותך ככה. אין לי מילים לתאר, סבל בלתי ניתן לשיעור, ככה זה בלידה?
זה היה נורא נורא. נסענו לבית חולים, אני סובלת כל הזמן, הגענו, הם עשו א"ס ואמרו ששאריות של העובר עדיין בפנים, והוא מנסה לצאת החוצה בגלל זה הכאב. בינתים אני נשכבת בבת אחת על הרצפה, ממש ככה, בכל מצב, מתרסקת, לא אכפת לי למות, רק שיפסיק לכאוב, במיוחד ששום דבר לא מתקדם. נותנים לי זריקה בישבן נגד הכאב, זה לא משפיע. אני רצה לבעלי, בוכה בוכה, אני לא יכולה לשאת את זה עוד
אומרים שיאשפזו אותי, ויחכו לראות אם השאריות יוצאות, ואם לא אז מחר (שזה היום) יעשו גרידת ניקוי. אני אומרת, טוב, אבל מעדיפה עכשיו. אי אפשר אפילו לדבר איתי למילוי טופס בסיסי של תרופות, היסטוריה רפואית. מזל שהיה איתנו חבר הונגרי שעזר בתרגום, כי האנגלית שלהם הייתה בסיסית ביותר.
בסוף יוצרים קשר עם רופאה מרדימה בבית חולים, היא פנויה, מציעים לי ניתוח עכשיו, יום שבת 11 בלילה, אני אומרת, כן עכשיו! מאשפזים אותי למחלקה, והולכים לחדר ניתוח. הרופאה המרדימה מדברת אנגלית ומסבירה לי לאט ובסבלנות מה עומד לקרות. הרופאה הגניקולוגית שתישאלה אותי בכניסה תעשה את הגרידה. אנשים סביבי מאד נעימים, רגועים, אני מוכנה למות, תרדימו אותי, אני לא מסוגלת לספוג את הכאב הזה יותר. כניראה שאז הורדמתי, והתעוררתי, בעלי אמר שעברה רק חצי שעה וזה נגמר. אני במיטה, רגועה, תחושת הקלה שלא תיאמן, עדיין לא מאמינה שאין את הכאב הזה בבטן, בודקת שוב ושוב. אומרת תודה לרופאה, ותודה לחבר המתרגם, כי הייתי מאד מאד ישירה ולא עדינה איתו בזמן הכאב, ונשיקה לבעלי.
קומה מעל זו מחלקת יולדות. אני לא ממש ישנה, מדי פעם מתעוררת לשמע תינוק בוכה.
הרבה שאלות, מה יהיה, איך אני אוכל ללדת, זה כאב שאני לפחות לא יכולתי להכיל, ואני מכירה תנוחות ונשימות
אולי בגלל שלא חיכה תינוק בסוף התהליך, אולי בגלל שזה כאב נוראי, אין לאן לברוח, אין שום שליטה, אתן בטח יודעות למה אני מתכוונת

בכל מקרה החוויה הרפואית הייתה מאד טובה. העולם שלי התהפך במידה רבה, העקרונות, הרצונות, ואני מרגישה שיש לי מלא מה לעבד ולעכל מהחוויה הזו. לשנינו, בעלי ואני.
מאד שמחה להיות אחרי, הרחם שלי חזרה למצבה המקורי, וזה מרגיש טוב. הייתי צריכה לעשות את זה קודם, בפנים, ידעתי, אבל היה לי קשה לקבל את ההחלטה.

עקבתי כל הזמן ואני שמחה שאת אחרי ובטוב.
איחולי החלמה מלאה בגוף ובנפש והריון בריא כשיגיע הרגע הנכון לך.

עעברתי הפלה יזומה בבית בעזרת בלק קוהוש (black cohosh) וויטמין סי ללא פקעות ורדים ועוד משהו שאנילא זוכרת
יכולה אולי לפרט או להפנות לדף המדובר

נטע ש הוספתי בלי לרפרש

_עקבתי כל הזמן ואני שמחה שאת אחרי ובטוב.
איחולי החלמה מלאה בגוף ובנפש והריון בריא כשיגיע הרגע הנכון לך._

אם השאלה שלי מפריעה-מחקי אותה

ככה מהצד אני מרגישה שקיבלת וואחד שיעור, ואת עוד תגלי שזה היה לגמרי לטובה.
ללידה את תבואי מוכנה יותר, לא רק כי תתכונני במשך הריון שלם, אלא כי החוויה הזאת, כולה מתחילתה ועד סופה, זו הכנה מצוינת להריון לידה והורות.

מחבקת

<מתחדשת ממחשב אחר>

שמחה שאת אחרי ובטוב
מצטרפת לחיבוקים

בשבוע 8 התחיל לי דימום. הרופא ראה בus הריון ללא דופק וללא צורה יפה. זאת אומרת שבעצם יתכן שההריון הפסיק כבר בשבוע 4 הרופא אמר לי לחכות בבית עד שהכל יצא ואז ללכת לus. בנתיים לא הלכתי לעבודה וסתם הפסדתי כסף כי זה היה ממש כמו מחזור רגיל למעט שני גושים לא מאד גדולים.אני לא יודעת מה לעשות עד מתי לחכות כמה עוד צריך לצאת? האם זה יכאב חזק? בבקשה כתבו לי עצה. תודה רבה .

שליחה על ידי קוראת* » 05 מאי 2011, 11:49

אם כבר אין דימום, את יכולה ללכת לעשות א"ס ולבדוק מה מצבך.
אם ההריון אכן לא התפתח משבוע 4, בהחלט יכול להיות שהכל מאחורייך.
אני מבינה שהרופא ראה שק הריון. מה עם עובר? את יודעת מה היה הגודל של השק? (ייתכן שזה מצוין על תמונת האולטרסאונד, אם קיבלת כזו)

תודה על התשובה סך הכל מאז שהיתי אצל הרופא עברו 4 ימים . הרופא ראה עובר המתאים בארך לשבוע ארבע חמש .עדיין יש לי דימום ומידי פעם גוש קטן.

אני לא יודעת איפה שמתי את הדף של הus בבלבול הגדול. אבל אני זוכרת שהרופא אמר שיש שק תוך רחמי .