חוכמות של ילדים

דיברנו על האזכרה לסבא שלי שתיערך בעוד כמה ימים.
ל' (בן רבע לחמש): "אבל למה צריך לעשות אזכרה לסבא? אנחנו זוכרים אותו".

"אמא! אם לא תעשי את המשהו הזה, אז אני אשים אותך במלונת הכלבים!"

הקטנה 6 ילדה להורים ממוצא אשכנזי וספרדי, נשאלה ע"י אחד האורחים אם היא אשכנזיה או ספרדיה. אמא: "אין לה בכלל מושג על מה אתה מדבר!"
הקטנה: " בטח שיש לי מוסג אשכנזיה זה מי שגרה ברחוב אשכנזי!"

אוי גם הבת שלי שאלה אותי פעם מה זה נשמה. אחרי שגמגמתי איזה הסבר לא ברור היא אמרה: אני חושבת שנשמה זאת ילדה חמודה שאוהבים אותה. (אחר כך התברר שהסייעת בגן קוראת לה "נשמה")

(אחר כך התברר שהסייעת בגן קוראת לה "נשמה")
LOL מעולה! (זה היותם שלי שם למעלה עם הנשמה, לא יודעת למה יצא לי פלוני)

הילדים שלי מעולם לא אכלו במקדונאלד.
תמיד אמרנו להם שאין שם אוכל אמיתי ושהאוכל שם הוא זבל, רעל, ג'אנק, איכסה...בבית אנחנו מקדישים הרבה אהבה לאוכל ויש לנו ילדים שאוהבים לאכול בעיקר אוכל טוב ומושקע.
לפני כמה ימים, נקלענובאמצע הלילה בשדה תעופה מורעבים, כשהאופציה היחדיה לאכול היתה מקדונלד.
אמרתי להם שבאופן חריג וחד פעמי ננסה... הזמנתי קצת צ'יפס, סלט, סנדויץ דג, המבורגר, קוקה קולה.
הילדים לקחו ביס אחד מההמבורגר ואמרו ש"יש לזה טעם של המיץ של הפח זבל".
אחרי שלוק מהקולה הגדול אמר "זאת הקולה הכי מגעילה בעולם".
הם עיקמו את האף גם לצ'יפס ולסלט "יש לסלט טעם של פלאסטיק קר"
בסופו של דבר הכל נזרק לזבל...
אחרי החוויה האנתרופולוגית המפוקפקת הקטן מסתכל אלי ואומר לי: "אמא, יותר אני בחיים לא אוכל בדונאלד דאק"

"את מכירה את השיר 'פתאום קם אדם בבוקר'? השמיעו לנו אותו בבי"ס, בהתחלה חשבתי שזה שיר על תאונה ונבהלתי אבל אח"כ הבנתי שזה קם אדם, לא כמה דם..."

ילדונת שטיפלתי בה עד לאחרונה.

בגיל 1.8.

שמה על הכתפיים שלי מגבת, לוקחת מברשת שיער מעבירה לי בשיער, ואח"כ מקרבת אליי את הפנים ובנעימה של ספרית מקצועית: 'סַכְּיִי עָיָי...' ('סתכלי עליי !'), בוחנת מקרוב את מעשה ידיה.
מחבקת אותי בהבעת חיבה פתאומית: 'יֶסִי נֶנָן'. (= 'יש לי נֶנָן'. 'ננן' - כינוי החיבה שלי בפיה).
אני מרעיפה עליה נשיקות. היא פתאום בנעימת תלונה: 'נֶנָן, את כל הזמן מנסקת...'. (לא שהיא סובלת מזה... ).
ביום אחר: אני מתקרבת לחבק אותה ולא בא לא באותו רגע, דוחפת אותי עם היד 'תזיזי ת'ציצי'.
מחפשת את הבובה ולא מוצאת. בסוף היא נמצאת מאחורי השולחן. היא לבובה בנזיפת חיבה: 'את תמיד מִיחָבֵּאת'.

בגיל 1.9:

אני עושה כל מיני קולות מצחיקים. היא: 'מה את עושה?' אני 'אני עושה שטויות'. היא 'ננן, את עושה סטויות נורא'.

בגיל 1.10:

בדרך הביתה. עוברים ליד עץ. היא: 'מי עשה את הגזע סֶל העץ?' אני מתרשמת מהשאלה, אך לא בטוחה אם אני מבינה למה היא מתכוונת. האם זה הזמן להתחיל להסביר על אלוהים? ואולי לוותר על לדחוף לה רעיונות?

היא ממשיכה 'מי עשה את הגזע של העץ? מי עשה את העץ?'
אני: 'מי את חושבת עשה את העץ?'.
היא: 'אבא ואמא עשו את העץ'.

אנחנו מדברות על השיר 'מי כמונו הדובים', ומסבירה לה את 'כל החורף נום נום נום ובקיץ קום קום קום'.

אני: 'מתי הדובים ישנים?' היא: 'בשמונה ורבע'.

אני מסיימת לצפות בסרט UJUaUa3M7]הבכי הראשון c[/po].facebook ויואבי (3.5) יושב עלי.
בזמן הכתוביות, צצות תמונות של תינוקות מהסרט, ועם כל תינוק יואבי מכריז באושר: "הנה עוד תינוק! הנה תינוקת!".
לפתע תמונה של תינוקיה עמוסה (וויאטנם). יואבי: "הנה עוד תינוקות! מסכנים..."
אני: "יואבי למה הם מסכנים???"
יואב: "כי הם במיטות האלה"

יערה - "אמא אני רוצה להגיד לך משהו"
אמא - "כן יערה, מה את רוצה להגיד לי?"
יערה - "לא"
(אכן, הגענו לגיל שנתיים)

שבת שעברה, אחרי הגשם הילדים מצאו פטריות בדשא (פטריות לבנות גדולות כאלה...)
בן ה-5 שלי: "הי!! זה נראה כמו פיתות בטבור!"

(תרגום: פיתות בטבון)

מתוך שינה:
(בת 2.5) "אמא, זאת העונה של הקטשופים?"
חוזרת לישון...

_יערה - "אמא אני רוצה להגיד לך משהו"
אמא - "כן יערה, מה את רוצה להגיד לי?"
יערה - "לא"
(אכן, הגענו לגיל שנתיים)_

אני כל כך נהנית מהחוכמות שלכם. ותמיד החוכמות שלנו נראות לי פחות.
אנסה בכל זאת...

היתי במטבח, מכינה ארוחת ערב, ופתאום מצלצל הטלפון. ביקשתי מבן הכמעט 7 שלי שיענה, אבל הוא מלמל משהו והמשיך לשכב על הספה ולקרוא. אז אמרתי: אוף, איזה חוצפן! והלכתי לענות.
ואחרי שדיברתי כמה דקות בטלפון, אני רואה את בת הכמעט 10 מחבקת אותו, והוא בוכה, בוכה... (מה שלא קורה הרבה). ואז ניגשתי אליו וליטפתי אותו, ושאלתי אותו מה קרה, והוא אמר שקראתי לו חוצפן

הוא כל כך נעלב מזה... וזה הצחיק אותי. והסברתי לו מה זה חוצפן, שזה מישהו שלא כל כך מתחשב באחרים, ועושה מה שהוא רוצה... ושזה לא דבר כל כך גרוע, אנחנו הישראלים די חוצפנים, ויש בזה גם יתרונות. ואז הוא זינק על רגליו בשמחה, מאושר, וקרא: אני אוהב להיות חוצפן! אני רוצה להיות חוצפן! כמה שיותר!

בת שנתיים וחצי מתעלמת מהסלט בצלחת. אני: "מה עם הסלט?" בת 2.5: "הכל בסדר.. הוא רוצה שאני אוכל אותו!"

פיתות בטבור!"

משהו דומה:

אמא, נכון פעם כשהייתי בבטן שלך הינו מחוברות בחבל הטבון? (בת 3 נזכרת)

אני ושלשת הקטנים קוראים מתוך ספר טבע מקסים לילדים,
בת השבע וחצי : "ההיפופוטם הזה מאוד כבד (מסתכלת עלי), אמא את יותר רזה ממנו"

זו אמורה להיות מחמאה ?

יש! יש לי חוכמה!
נושי (1.4) מסתובבת לה בבית ורואה בובה של אישה אפריקאית חשופת חזה, מסתכלת ואומרת ציצי! ציצי! אחר כך גם ניסתה לינוק.
ואם זה לא מספיק, היום אצל סבתא היא מצאה ברבי, הודיעה כמובן שיש לה ציצי, וניסתה לינוק גם אותה.

"ההיפופוטם הזה מאוד כבד (מסתכלת עלי), אמא את יותר רזה ממנו"

יו יו יו אין אין דברים כאלה!!!

בת החמש וחצי שלי ואני יושבת במרפסת.מעבר לכביש גן של ויצו,השעה ארבע וחצי בערך.

אמא,הגן שם למטה עוד פתוח??
כן
מה,כ"כ מאוחר?מה,הם לא נורמליים??הילדים של האמהות שלהם יכולים להתגעגע לאמא שלהם מאוד!

למה הם לא הולכים בצהריים הבייתה להיות עם אמא שלהם ולאכול ארוחת צהריים כמו שאנחנו עושים?

לפני מספר ימים הסברתי לראשלישית (7ועשרה חודשים) ורביעית (6 וחודשיים) על מגדר, ואף צפינו יחד בסרטון של "סופר אווה",(http://www.youtube.com/watch?v=2caPSEXiIxo) הסברתי שוויון מגדרי מהו, וכמה זה חשוב (תוך מחשבה שזה לעולם לא מוקדם מידי ללמוד), ושהן אמנם רואות בבית שאמא נשארת לטפל בהן, ושאבא בעבודה, אבל זה כי כך בחרתי (מיד רביעית הפיה מחבקת אותי בתודה ומצייצת: "אז למה את שולחת אותנו לבית הספר??!") ואני מתעלמת וממשיכה להטיף בלהט:"בחרתי להשאר איתכן כי אני אוהבת אתכן, כי זה היה חשוב לי, וזו הדרך שבה רציתי לחנך את ילדיי" וראשלישית ממשיכה באותה האינטונציה: "ואבא הסכים לך"....
נותרתי ללא מענה.
וואללה.
ץ

"ואבא הסכים לך"

בדגם המשפחתי הלא שיוויוני אמא לא יכולה לעשות כלום אלא אם כן אבא מאשר לה.
בדגם מסוג אחר, שאת בטעות הכנסת להסבר שלך מפני שלא חשבת עד הסוף, אמא מחליטה באופן שתלטני וזהו... כי היא האמא, כי היא בבית, כי הילדים הם רק העסק שלה ולא העסק של הגבר, ולכן "אני החלטתי" ו"אני בחרתי" אבל זה גם הולך יד ביד עם העובדה שאבא גם לא שותף אלא המפרנס ואדון הבית.

בדגם המשפחתי השיוויוני - כל ההחלטות של ההורים משותפות. זה לא שיש מישהו שמטיל וטו כי הוא הגבר והוא השולט במשפחה.
ברור שהוא הסכים - אבל לא מפני שהוא השליט העליון, אלא מפני שככה זה בזוגיות שיוויונית, שיש שיתוף פעולה, שיש צוות שמחליט ביחד, שזו היתה החלטה משותפת של שניכם.
נכון, "את בחרת", אבל רק במובן זה שלא אבא שלהן ולא אף אחד אחר כפה עלייך את ההישארות בבית. לא נשארת כברירת המחדל של האשה הקטנה משנות החמישים, שתפקידה להישאר בארבע אמות ביתה ולטפל בבית, בבעל ובילדים ואין לה זכות בחירה.
את בחרת, כי בישראל של שנות האלפיים, ברירת המחדל של כל מבוגר היא לצאת לעבודה דווקא.
ואם אחד ההורים בוחר שלא לצאת לעבודה מחוץ לבית, אלא לגדל את הילדים - זו איננה ברירת המחדל וגם איננה האופציה היחידה הפתוחה בפני האשה. להיפך, זו אופציה שאת היית צריכה לבחור בה והיא לא המובנת מאליה ולא השיגרתית.
כיוון שאתם כן חיים בשיוויון מגדרי (אני מניחה, לפי מה שכתבת), אז זו הבחירה שלך לא במובן שאת כפית אותה על אשך, אלא הבחירה שלך במובן זה שהיו לך אופציות אחרות, שדווקא היו יותר זמינות מבחינת תרבותית ומגדרית היום, אבל מתוך שיקולים של אידיאולוגיה חינוכית והורית את בחרת לגדל אותן ואתם כזוג החלטתם לבחור בשיתוף פעולה מהסוג הזה (שאבא יפרנס ואמא תטפל בילדים).

הבעיה היא שכאשר גם המודל המיושן רווח בטקסטים, חשוב להסביר כדי שהילדים לא יבלבלו בין "אמא בבית" במודל שנות החמישים לבין "אמא בבית" במודל ההפוך והחתרני הבאופני...

"ההיפופוטם הזה מאוד כבד (מסתכלת עלי), אמא את יותר רזה ממנו"

אני מעבירה תפילת ילדים בבית הכנסת ומסבירה על אברהם ושרה שהיו זקנים ונולד להם יצחק.
בן החמש וחצי - "וגם לך נולדה תינוקת, אפילו שאת זקנה" (לא נכון! ולא נראית זקנה, אבל...אם זה מה שהוא חושב)
ואחר כך "ובגלל זה את גם שמנה" (לא נכון! מאיפה הוא מביא את זה?)

בשבת.
השלישי (שנתיים ועשרה חודשים) מרים עגבניית שרי שהתגלגלה על הרצפה וצועק "צבע אדום!!". מקשיב לכל מה שקורה, הפלא הזה.

אחר הצהרים בשבת, האיש מוצא אותו שופך את תכולת הבקבוק של הסבון הנוזלי לכיור.
אבא - פלא, מה אתה עושה?
פלא - אבא, מה אתה רוצה ממני? אני עושה ניסוי.

מה אבא מדען אמור לענות? הרי גם הוא עושה ניסויים כל היום.

ואתם כזוג החלטתם לבחור בשיתוף פעולה מהסוג הזה (שאבא יפרנס ואמא תטפל בילדים).
בהקשר הזה. לילדים שלי, מסתבר, לא היה ברור שמה שאבא שלהם עושה, חוקר, מדען בעל מעבדה, באוניברסיטה, זה ה"עבודה שלו", שממנה מרוויחים כסף. גיליתי את זה, כשהם שאלו לפני כמה ימים, איך יש לנו כסף, והשתוממו לשמוע שאבא מקבל כסף על מה שהוא עושה.

גשם גשם גשם מזהב כולם עוברים כולם עוברים ואחרון נרטב

_בן החמש וחצי - "וגם לך נולדה תינוקת, אפילו שאת זקנה" (לא נכון! ולא נראית זקנה, אבל...אם זה מה שהוא חושב)
ואחר כך "ובגלל זה את גם שמנה" (לא נכון! מאיפה הוא מביא את זה?)_
בתור מי שמעידה שאת לא נראית לא זקנה ולא שמנה, איזה כיף זה שיש ילדים שעדיין חופשיים להגיד את מה שהם מרגישים, בלי סינונים אינסופיים. זה ממש מצחיק וכיף (לפחות לי) להיות ליד ילדים כאלה.
ויתכן שלבן 5 את נראית זקנה מאוד

(שלא לדבר עלי...)

בכניסה לסוּפר העמסתי לעגלה כמה מוצרים במבצע, שנראו לי שימושיים ומשתלמים.

ל' (יחגוג חמש בחנוכה): "לא כל דבר שבמבצע צריך לקנות!"

אגב "הזקנה" של ילדים...נזכרתי בסיפור שדודה שלי סיפרה לי שהצחיק אותי עד דמעות...באתי לשתף

רקע: דודה שלי, אשה נמרצת באמצע שנות החמישים, עובדת עם ילדים אתיופיים.
יום אחד אחת הילדות (בת שמונה)שואלת אותה בת כמה היא
דודה שלי עונה עונה בשאלה, ושואלת את הילדה: "בת כמה את חושבת שאני?"
הילדה "תשעים?!" D-:

בשמת, ההסבר בהחלט מאיר עיניים, אך לטעמי מקומו איננו ב חוכמות של ילדים דווקא...
("ידיעה פנימית לא נקנית, היא מתגלה".... - בחיי שלא אני - הציטוטון אמר...)
אה, ו-תודה על ה"לא חשבת עד סוף"... אולי כדאי להתחיל...
ץ

טעמי מקומו איננו ב חוכמות של ילדים דווקא..
טוב, הוא תגובה למשהו שנכתב פה ואני ממפלגת ה"לענות בדף שבו זה עלה".
את יכולה להעביר את זה לדף שלך אם זה נראה לך שימושי (להמשך הדיון עם הילדים) ומתישהו בעריכה אפשר יהיה למחוק את זה, לא?

אמא אני אוהב אותך (כשהיה בן רבע לשלוש)
אני אוהבת אותך בריבוע (אמא נמסה..איך לא?)
אז אני אוהב אותך ב..משולש!

ולמחרת בבוקר:
אמא באיזו צורה את אוהבת אותי?
?
את אוהבת אותי בריבוע או במשולש?

והיום (בן שלוש) כבר השתכללנו:
אני אוהב אותך בכל הצורות גם במתושע גם במחומש גם בכוכבים ובצמחים..

_הילדים שלי מעולם לא אכלו במקדונאלד.
תמיד אמרנו להם שאין שם אוכל אמיתי ושהאוכל שם הוא זבל, רעל, ג'אנק, איכסה...בבית אנחנו מקדישים הרבה אהבה לאוכל ויש לנו ילדים שאוהבים לאכול בעיקר אוכל טוב ומושקע.
לפני כמה ימים, נקלענובאמצע הלילה בשדה תעופה מורעבים, כשהאופציה היחדיה לאכול היתה מקדונלד.
אמרתי להם שבאופן חריג וחד פעמי ננסה... הזמנתי קצת צ'יפס, סלט, סנדויץ דג, המבורגר, קוקה קולה.
הילדים לקחו ביס אחד מההמבורגר ואמרו ש"יש לזה טעם של המיץ של הפח זבל".
אחרי שלוק מהקולה הגדול אמר "זאת הקולה הכי מגעילה בעולם".
הם עיקמו את האף גם לצ'יפס ולסלט "יש לסלט טעם של פלאסטיק קר"
בסופו של דבר הכל נזרק לזבל...
אחרי החוויה האנתרופולוגית המפוקפקת הקטן מסתכל אלי ואומר לי: "אמא, יותר אני בחיים לא אוכל בדונאלד דאק"_

נראה לי שכבר כתבתי כאן שהילדים שלי למדו שהמקדונלדס זה רשת של בתי שימוש שמפוזרת בכל העולם.
לי היתה חוויה טראומטית בגיל חמש, כשעברנו דירה. ההורים שלי היו עסוקים באריזות, והשכנה הביאה לי לחמניה (מקמח לבן!) עם ממרח שוקולד. עם כל החרדות של האריזות, ומעבר הדירה למקום לא מוכר והקרקע הלא יציבה,לרגע חשבתי שההורים שלי רוצים להרעיל אותי, אם הם מסכימים שהיא תביא לי אוכל כזה.

עם כל החרדות של האריזות, ומעבר הדירה למקום לא מוכר והקרקע הלא יציבה,לרגע חשבתי שההורים שלי רוצים להרעיל אותי, אם הם מסכימים שהיא תביא לי אוכל כזה
וואו, פחד של ילדים ממעבר דירה זה כזה דבר בלתי נתפס...
סיפור אמיתי ששמעתי מיד שנייה:
אבא ואמא אמרו לשמוליק: "אתה יודע שמוליק, עוד מעט נעבור לבית אחר". העיניים של שמוליק נפקחות בבההלה, ההורים מנסים להרגיע, להסביר כמה זה טוב: "תהיה לנו שם חצר, וגינה, נוכל לגדל פרחים יפים..." שמוליק כמעט בוכה. ההורים בודקים אם הבעיה היא באובדן תחושת היציבות: "גם בבית החדש יהיו לנו אותן ספות ומיטות ומקרר והכול, את הכול נעביר איתנו לשם. תבוא משאית גדולה ותיקח את כל החפצים שלנו לבית החדש". בשלב הזה שמוליק כבר לא יכול לכבוש את החרדה שלו, וזועק: "אבל אני מפחד להישאר פה לבד בבית הריק כשאתם תעברו!!!"

בת שנתיים ו-8 חודשים:
גברים זה חם ונשים זה קר.
היא חזרה על זה כמה פעמים ולא היה לי מושג על מה היא מדברת (לי דווקא הסתדר שזה ההיפך).
ניסיתי שתרחיב בנושא, אבל לא היה לה עוד מה להגיד (הסתכלה עלי במבט של "אמרתי שעגבניה היא אדומה, מה לא ברור?").

לפני שבועיים היא אמרה את זה לחברה שביקרה אותנו - נטורופטית, מדקרת וחכמה מאוד.
גם לחברה זה היה ברור - יין זה הקור והנשיות. יאן זה החום והגבריות.

והיום הגאונה הקטנה אומרת לי: גברים זה שמש ונשים זה ירח.

נראה לי שזה בא ממנה! אני איתה כמעט כל הזמן ויודעת בוודאות שהיא לא שמעה את זה מאבא שלה או מהסבים.
(תזכירו לי מה שם הדף על חוש שישי של ילדים)

פספוסה בת 2.6 מספרת לעצמה את חמישה בלונים:
בום טראח!
מה קרה?
הבלון התפוצץ.... שיט!!!

אבשלום (3.5) מסתכל על תמונה של קרקל ואומר-
תראו איזה חתול מצחיקול!

נדמר לי הגז וקראתי לבעל הבית שיחליף את הבלונים בחצר. נכנסנו למטבח כדי לבדוק אם זורם גז כמו שצריך וננו בת השלוש נכנסה אחרינו וכיבתה לנו את האור. תדליקי אור בבקשה אני אומרת לה. לא, היא עונה. אני ניגשת ומדליקה, פונה לגז והיא מכבה אותו שוב. ננו! תדליקי את האור! לא! היא עונה לי , אנחנו חוסכים!

בן חמש נכנס למקלחת ויושב לידי בזמן שאני מתקלחת.
אני ארבעה חודשים אחרי לידה שלישית.
"אמא, את שמנה. הרגליים שלך עבות".
תודה חיים שלי.
בן חמש וחצי נכנס לשירותים כשאני לפני מקלחת וערומה.
אני 10 חודשים אחרי לידה, ועכשיו גמלתי את הקטן מהנקת לילה.
"אמא, הציצים שלך נהיו קטנים. הם מש קטנים".
מזל שיש לי אותו לעדכן אותי, מה אני אגיד

_ואני מתעלמת וממשיכה להטיף בלהט:"בחרתי להשאר איתכן כי אני אוהבת אתכן, כי זה היה חשוב לי, וזו הדרך שבה רציתי לחנך את ילדיי" וראשלישית ממשיכה באותה האינטונציה: "ואבא הסכים לך"....
נותרתי ללא מענה.
וואללה._

רביעית בת 6 ו3 חודשים: "אמא, אפשר בבקשה ללכת לאיפה שבוחרים מה יהיה בעלם ולהחליט שיהיה יום החלפות גדול?"
אני: "לאן ללכת???"
רביעית: "לאן שמחליטים מה יקרה בעולם, או אפילו רק בארץ... נו... כמו המקום הזה שבו החליטו שמדליקים נרות בחנוכה..."
ץ

מוריה (בת חמש) משחקת עם שכן, חבר (בן שבע וחצי)
חבר - "את בגן?"
מוריה - " לא, אני בחינוך ביתי"
חבר - "מה זה?"
מוריה - " מה, אתה לא יודע?? אז מה אתם לומדים שם בבית הספר?"

בת שלוש וחצי, דודה חשדנית מרחרחת ושואלת אותה אם עשתה קקי.
היא עונה: "לא עשיתי, סתם עולים ממני ריחות מסריחים."

הרסה אותי.

בן חמש וחצי: אמא, מה יש לארוחת ערב?
אמא (מתכוננת לאנחות שיבואו): מרק כתום
בן: יששש. תודה. תודה ה' שלאמא שלי היה כוח להכין מרק כתום. תודה אמא, אני אוהבת מרק כתום. תודה ה'!

רביעית, 6 ושלושה חודשים, שלאחרונה החליטה שהיא "דתיה, נו, את יודעת מה זה, מאמינה באלוקים, נו, זה שם התורה שלו, כן, אלוקים הבת", יוצאת בבוקר ומתפעלת מהבריאה:
"אמא, איך אלוקים הבת הצליח ליצור כל כך הרבה דברים דומים בכל מקום?! - כמו למשל עלים..." והיא נוגעת העלי שיח ההיביסקוס להמחשה.
אני: "את מתכוונת איך זה שיש לכל שיח עלים שונים?"
רביעית:"לא, ז לא בעיה... אני מתכוונת שבשיח הזה יש המון עלים וכולם דומים האחד לשני"...
תסכולים של ציירת מתחילה...
>ץ מבינה שעניין "אלוקים" חלוף מתישהו (במהרה בימינו אמן...) אך עניין "אלוקים הבת" מבלבל את הראשניות שלה לחלוטין, ומצחיק אותה כל פעם מחדש...<
ץ

מה זה 'אלוקים הבת', זה כאילו שהיא רוצה להתייחס אליו כאל נקבה ולא כאל זכר?
אז למה היא אומרת 'הצליח' ולא 'הצליחה'?

בן הארבע: נכון שלקנות מתנות כל יום זה לא מידות טובות?
אמא: נכון.
בן הארבע: ומה עוד לא מידות טובות?
אמא: לצעוק זה לא מידות טובות.
בן: מי אנחנו מכירים שאין לו מידות טובות?
אמא: לא יודעת. יש שכנים שצועקים וזה לא מידות טובות
בן: אני יכול ללכת לשכנה שצועקת והיא תקנה לי מתנות כל יום?

בן: אני יכול ללכת לשכנה שצועקת והיא תקנה לי מתנות כל יום?

הרג אותי !
אחד הגדולים !!!

חכמה של ילדה בת חודשיים וחצי: הנחתי אותה בעגלה לכמה דקות, והיא התחילה לבכות. עמדתי לידה כדי שהיא תראה שאני קושרת עלי את המנשא בשבילה. ברגע שהיא ראתה את המנשא הבכי ה"ווי, ווי, ווי", הפך ל"הה, הה, הה" עם חיוך גדול. ותוך עשרים שניות היא שכבה דוממת לגמרי, מסתכלת עלי בריכוז, וחיכתה שאני אכניס אותה.

אני מנגבת לבן ה-3.5
הילד: "נכון שכשאני אהיה טייס אני אדע לנגב לבד?"

אהבת, זה מה שהיה כל כך יפה... מרב מכאלי- אחרייך.... והמצחיקון- ״בכל ויכוח כולם צודקים״... ואם אני כבר כאן...בחנוכה כל ראשן קיבל 2 מטבעות שוקולד ונותר אחד לנסיך. אחרי חצי שעה ראשלישית מגיעה ודורשת: ״נתת לרביעית שלושה מטבעות?!״ מיד רביעית מתגוננת ומסבירה:״מה פתאום?! עשיתי קסם הכפלה!!״ אני מסתכלת עליה במבט שואל והיא מתרצה:״נו, טוב, אתחלק עם ראשלישית בשלישי שקיבלתי מהקסם״... ואז:״ובגלל שאני נדיבה, נתתי לה את החצי היותר גדול..״. אח, נחת...

ץ

_אני מנגבת לבן ה-3.5
הילד: "נכון שכשאני אהיה טייס אני אדע לנגב לבד?"_

ויש עוד!

שוב בשירותים-

אבא: יואב למה אתה לא לובש תחתונים ומכנסיים לבד?! כל הטייסים שאני מכיר לובשים תחתונים ומכנסיים לבד.
יואב (חושב... חושב...): אבא כשאני אהיה טייס, אני לא רוצה שתכיר אותי!

וואו, איזה היגיון פלדה!

בן חמש שהאזין לשיחה שלי עם אחותו הבכורה על שיני בינה: "עדיין לא נפלו לי שיני הגבינה".

בת ארבע מדווחת לי, כמובן, שיש לה פיפי. אני לידה בשרותים שואלת: "למה את צריכה להגיד לי? אני פה, רואה..". בת 4: "אמא, ככה זה ילדים..."

בן: יששש. תודה. תודה ה' שלאמא שלי היה כוח להכין מרק כתום. תודה אמא, אני אוהבת מרק כתום. תודה ה'!
מהמם! הדת ללא ספק מלמדת אותו הודיה.

בן 4, לאחיו הקטן, כשהוא בונה בקוביות:
"אל תפרק לי!!!!!!! אל תפרק לי!!!!!!!!!! אם תפרק לי אני יבנה עוד פעם!!!!!"

אותו בן 4 פורץ לסלון עם תחתונים על מכנסי הפיג'מה, גרביים על כפות הידיים וסל על הראש:
"סופר-מן!!!!!"

בת שנתיים ואנוכי מסתכלות בספר בציור של הספארי, מלא סוגים של חיות.
כשכבר עברנו על כל החיות שיש שם וקצת נמאס לי, הצעתי לה, בואי נחשוב איזה חיות אין כאן...?
ואני מדגימה לה: 'אין כאן... אין כאן... מה אין כאן? חתול למשל אין כאן. מה עוד אין כאן? יש כאן קנגורו? לא. אז הנה, גם קנגורו אין כאן. נכון? תגידי גם את חיה שאין בציור...'
היא חושבת חושבת, אני רואה את הגלגלים עובדים... ואז מוצאת: 'אמא גמל'.

(היו בתמונה גמל גדול וגמל קטן. מה לעשות, צודקת !

)

שוכב על הגב עם הטכנאי הצעיר, על מזרון - 100 מטר מחוץ ליישוב, צופים בכוכבים.
(רוצה פאזל?
לא
סיפור?
לא
שנצייר יחד?
לא
שאני ארדוף אחריך?
לא
שנשחק בבלייד?
לא
ברובוטים הקופצים?
לא
שנלך מכות?
לא (סימני חיוך ראשונים)
שנצא לראות את הכוכבים מאחורי הבית של השכן?
...כן)

"הירח זה המיטה של השמש. בגלל זה הוא מאיר. ואז הוא מגיע לצד השני והיא נופלת לאדמה."

צוויל

משוררת

שליחה על ידי ללו* » 21 ינואר 2013, 07:27

משורר, לא?

לאחר שמממשנו את זכותנו... רביעית בת 6 וארבעה חודשים פוגשת חברה מאותה הכיתה, כשהיא צועדת עם אמה בדרך אל הקלפי, רביעית פונה אליה: ״הי xxx, גם את באת להצביע?!״. מנפלאות הדמוקרטיה... (אגב, היא מאוד רצתה לבחור בעלה ירוק... נראה לי שנשמרים שהיא יודעת, ואני עדיין לא למדתי...). ץ

שליחה על ידי ללו* » 22 ינואר 2013, 23:07

קטנטון בא לדווח לי על מאמצי החילוץ של המטוס מתחת לספה:
"ואז גדול בא וניסה וניסה וכמובן שלא הצליח..."
חידה לקהל: איזה ספר קטנטון הכי אוהב שמקריאים לו?

שמוליקיפוד!!!

שליחה על ידי ללו* » 22 ינואר 2013, 23:57

בינגו (-:

בת השלוש שלנו מעדכנת את סבתא שלה:

"לדודה שלי יש תינוק בבטן, אבל הוא הפוך..(חושבת קצת)..המכנסיים שלו על הראש והחולצה על הרגליים"..

>וזאת הסיבה שהיא תלד בניתוח קיסרי!<

שיבושים של הילדים:
נמר בן חמש וחצי: אופה גמבה סטייל... (לא ברור לנו איפה שמע את השיר, חש חשש שהריתמיקאית החרדית "גיירה" אותו לשיר על אוכל בריאות

)
נמר בן כמעט עשר: אני וסימון ובוריס הקטן...

<היינו צריכים להשמיע את השיר כדי להוכיח שזה חא בוריס>
<אדם הוא נוף ילדותו ?>

נמר בן חמש וחצי: אופה גמבה סטייל... (לא ברור לנו איפה שמע את השיר, חש חשש שהריתמיקאית החרדית "גיירה" אותו לשיר על אוכל בריאות )
לא החרדית, זה טייק אוף ידוע.
http://www.youtube.com/watch?v=bTy9gC8BAmQ

עימנואל (בת 4): חנוכיה יפייפיה נותנת לנו אור, משוררת לי מסמסת לי על חופש ועל דרור!

לראשלישית (8 וחודש) יש נדירוס, וזה הופך אותה לנורא מסכנה...
ץ

רביעית (6 וחמישה חודשים) רבה מכות עם ראשן (15, ואו...) ותוך כדי איומים היא מסבירה לו: ״שתדע לך, שאתה הרבה יותר גדול ממני!!״ ולאחר שנייה של מחשבה היא מוסיפה: ״ואני מודיעה לך שזה יגמר בבכי!!!״ שידע לו.... >וצפרדעית מודיעה בצער כי אכן הסתיים הקרב, כפי שהיא ניבאה, בבכי. שלה.

. < ץ

הקטן (שנתיים ושמונה): "שובה אבק".

בת שנתיים וחצי
אמא, את חולה בגלל שאכלת סוכרייה?
(סוכריות זה לא בריא..)

לפני כשבועיים כשהארבה עבר את הגבול מכוון מצריים, רביעית בת ה6 וחצי בדקה:
"למה אלוהים עושה לנו את זה?! למה דווקא ליהודים?! ולמה דווקא עכשיו לפני פסח??! הרי הוא הציל אותנו בעזרת המכות..."
ואז היא הוסיפה בחצי תקווה: "אני מקווה שלא יהיה עכשיו מכת בכור..."
ועכשיו אני שולחת אתכם לקרא שתי הודעות למעלה, ולהבין עד כמה זה היה מצחיק...

ץ

צפרדעית, הילדים שלך תמיד כלכך מצחיקים אותי...

הי אהבת, גם אותי הם מצחיקים, לכן אני משתפת... ;~}. אני חושבת של סיפרתי על ברוך עדיין... אזורי לכם: בתחילת החודש שלישית בת ה8 וחודש מאוד רצתה לדעת: ״אם היה כל כך קשה להשיג את המגפיים של ברוך כעת, איך הוא קנה אותן בזול?!״ - קפיטליזם.... (ואחרי שהיא ישנה על זה לילה, היא עלתה על הפיתרון: ״אולי כי הן היו מלאות בחול״...) לכל בעיה- הפיתרון המתאים...

ץ

_אני מנגבת לבן ה-3.5
הילד: "נכון שכשאני אהיה טייס אני אדע לנגב לבד?"
ויש עוד!

שוב בשירותים-

אבא: יואב למה אתה לא לובש תחתונים ומכנסיים לבד?! כל הטייסים שאני מכיר לובשים תחתונים ומכנסיים לבד.
יואב (חושב... חושב...): אבא כשאני אהיה טייס, אני לא רוצה שתכיר אותי!_

ויש עוד-עוד!

יואב בשירותים: אמא - היום אני אלבש את המכנסיים והתחתונים לבד!
אני: יופי!
יואב: עכשיו אני יכול להיות טייס!

(למי שתהה מדוע קורס טייס אורך כל כך הרבה זמן, ולמה רק "הטובים לטייס")

״אם היה כל כך קשה להשיג את המגפיים של ברוך כעת, איך הוא קנה אותן בזול?!״
אולי כי הוא קנה אותן בסוף העונה בזול, וגנבו לו אותן אחרי כמה שבועות כשהעונה כבר נגמרה - אז כבר אין להשיג בכלל.

אבל הפתרון של הבת שלך יותר מצחיק....

יואב: עכשיו אני יכול להיות טייס!

היום עם ילדה בת שנתיים+ בגינה.
אני מפטפטת עם אמא אחת שחשבה שאני האמא, מספרת לה שהייתי המטפלת שלה בשנה שעברה אבל שבעצם אנחנו 'חברות טובות'.
אני פונה לילדה 'נכון אנחנו חברות טובות?'
הקטנה 'נכון'.
ואחרי רגע של מחשבה נוספת: 'של מי?'

**********

בבית אחרי הגינה אני משחררת את החזיה הלוחצת והמעצבנת.
זה כלכך נעים, שאני מזיזה את החזה מצד לצד באנחת רווחה 'משוחרר לי !'
הקטנה פתאום עושה אחריי תנועת חזה של ריקודי בטן ומציינת גם היא בסיפוק: 'משוחרר לי !'.

**********

משהו אחר שהיא עשתה כלכך הצחיק אותי, שלא יכולתי להפסיק לצחוק.
באיזה שלב אמרתי מרוב צחוק 'איזה טריפ'.
הקטנה: 'זה טְרים קטן, לא טְרים גדול. אני עָשַתי טְרים קטן'. (אין לי מושג מה היא רצתה להגיד בזה

).

שליחה על ידי מנטרה* » 29 מרץ 2013, 19:55

אני: איזו חביתה את רוצה?
בת 2.10: חביתה על הכיף כיפאק!

שליחה על ידי מאמא* » 30 מרץ 2013, 01:00

חוכמות של פסח:
למה אוכלים מרור בפסח?
בן השש: כי בני ישראל לא הספיקו להשרות את החומוס אז הם אכלו חריף D-:

שליחה על ידי מאמא* » 30 מרץ 2013, 01:02

בן הדוד (שבע): אחד חכם ואחד מטומטם (-:

(את החוכמה הזאת צריך לשלוח ל״אבטיח״, וחובה לשיר תוך כדי קריאה...) בת השש וחצי מזמררת לעצמה בהשראת שירי היודל: ״ כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי הו״... (אתה שמעתי? מתי??) ץ

פוסט שלם של ציטוטים

פו, איזה חוכמות מקסימות !
רציתי לצטט את החוכמות שאהבתי במיוחד, אבל היו יותר מדי כאלה, אז ויתרתי

.
ממליצה להיכנס לקישור...

נחל הגיע לגיל המכובד 4 . יומיים אחרי ליל הסדר.
היום (יום אחרי שביעי של פסח)הוא שואל בנימת חוסר סבלנות: נו אמא , מתי כבר פסח???

ועוד:
נחל: אמא את מפונתרת!
אמא: ??
נחל: את כמו פנתר!

קיבלנו 3 שתילי עגבנייה מחבר. שלישית (8 וחודש) חוזרת מרוצה: ״ שתלנו את השתילים במקום ממנו נעלם השיח הקודם- לזכרו״.

שבת שלום. ץ.

זהירות- מטען חורג... ;~}. 11.4.13. אני משוחחת עם רביעית (6 וחצי) על חשיבות הלימודים, ועל מה שהיא צריכה לעשות בכיתה א׳ (להקשיב למורה, להעתיק מהלוח, ללמוד...), ואז שואלת אותה: ״בעצם, במה תרצי לעבוד תמורת כסף כשתהיי גדולה?״. היא חוככת קצת בדעתה, ועונה: ״שוטרת!״ ......הממממ... ״ אבל גם בשביל להיות שוטרת תצטרכי לדעת לקרוא, ולעבור מבחנים״ עניתי, והיא בתגובה מהירה: ״ את בטוחה?!״ ״אה, כן, די בטוחה״.. ״אז אהיה בלרינה!״ (חכמה...), ״כן״ קילקלתי לה: ״ אבל גם בשביל להיות בלרינה את צריכה להקשיב למורה, ולעשות כל מה שהיא אומרת, בלי גלגלונים מיותרים״,...רביעית: ״אה, אז אני אהיה קפואריסטית!״, אני: ״ולריגס (המדריך) את מקשיבה? גם את זה צריך ללמוד, וגם להתאמן כל הזמן!״. ״אז אני אהיה מאסטרית״, ״כדי להיות מאסטרית תצטרכי להתאמן ממש קשה״, ״אז, אה, מוכרת בחנות!!״, ״ומנין יהיה לך כסף לקנות את כל הסחורה? ואת החנות עצמה?״ ״אז הבעל יביא לי!!!״ , (אוי ווי) ואחרי ששאפתי קצת אויר: ״אבל בשביל להתחתן עם מישהו חכם, כדאי שתהיי משכילה בעצמך, אחרת למה שייתחתנו איתך?״, ״אז אני רק אקח זרע!!״ (ממש אוי ווי, מאיפה הגיעה לי זאת?!!) ״ותהיי אמא חד הורית בלי כסף בכלל?!?!״ ״אוף!״ היא עונה לי, " איך עושים כסף בלי לעשות כלום?!?״... אני: ״זו שאלת השאלות, כולם רוצים לדעת את זה... חוץ מזה שלא לעשות כלום זה נורא משעמם״, רביעית נאנחת בדרמתיות, ומסכמת: ״טוב, אז שוטרת... ואני אקשיב בכיתה...״

או טה זויי... ץ

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מוציאה קשה של לחם ונותנת לי ״קליפה״
רואה אותי מפהקת ופוקדת: ״אמא, שון״
רוצה הביתה, רוצה לינוק...(״חלבי״) ״חבייתה!״

....חוכמות ראשונות, שנה וחצי