חיים חדשים

לגבי הפטמה שלולו המתוק מחפש בכל ארוחה- גם אבא יכול להציע את הפטמה שלו.
אני רצינית לגמרי.
כשבת דודתי ילדה, היא היתה מותשת אחרי הלידה ולא יכלה להניק את התינוק. המיילדות אמרו לבעלה להרים את החולצה ולתת לתינוק את הפטמה שלו. התינוק אכן ינק, וזה עזר להנקה מהאמא בהמשך.

אמא שלי הייתה היום וזה עזר.
ישבה איתו פעם אחת בזמן ששאבתי, ואחר כך נשארה איתו כדי שאלך לחדר לנוח (אני ובעלי היינו בחדר באותו זמן! מאוד נדיר...).
הביאה כביסות ופירות ולקחה כל מיני דברים שלא היינו צריכים.
קצת תיזזה הלוך חזור כדי להביא לי חלק מהמשאבה ששכחתי בחדר שאיבות, ואז להביא לו חלב.
מחר תבוא להביא לי אוכל ולהיות איתו עוד קצת.

קצת נמאס לי שאומרים לי כל הזמן מה אני צריכה.
"את חייבת לישון ולאכול, בגלל זה אין לך חלב."
כי אני באמת לא מתחשק לי לישון ואני בצום מכוון.
זה לא קורה פשוט כי זה כל פעם בחירה בין לאכול בעצמי או לשבת איתו בזמן שהוא אוכל (כי אסור להכניס אוכל לפגיה).
וברור שאני מתה לישון, אבל לא תמיד מצליחה להרדם בדיוק בשעה שיש לי בין שאיבה לשאיבה.

ו" את חייבת לצאת קצת להתאוורר. בואי לארוחה ערב" (במרחק 45 דקות נסיעה...).
מה שאומר לוותר על - שאיבה, להיות לידו כשהוא אוכל ונמנים של שעה.
ממש לא שווה את זה...

במיוחד עכשי וכשבכל ארוחה הוא ממש מחפש לינוק, אז אם אני לא לוקחת אותו עליי לפחות רוצה לתת לו אצבע או מוצץ .

אם הייתי 10 ימים אחרי לידה עם תינוק בבית מי היה חושב שאשאיר אותו עם בייביסיטר ואסע ל3 שעות לארוחת ערב בשישי?...

מילא ללכת לישון קצת כדי שיהיו לי כוחות להיות איתו. אבל לעזוב אותו בלעדינו לשעות כדי לשוחח עם אנשים אחרים? משהו שגם ככה אין לי יותר מדי סבלנות אליו... ואז לחזור עוד יותר עייפה.

טלי, בדקתי איתם וכנראה אעשה הזמנה. תודה!

גם אבא יכול להציע את הפטמה שלו.
אציע לו אבל לא בטוחה שהוא יזרום... מה שכן, עוזר גם אם הוא עליו והוא נותן לו למצוץ אצבע.

היי פרח, מחזקת את ידייך בכל מה שאת עוברת כרגע. באמת לא קל וכל הכבוד על התיפקוד שלך! רציתי לשאול איזו משאבה זו? נשמע כמו משהו גדול ומסורבל...? אני השתמשתי במשאבה חשמלית של Avent והייתי ממש מרוצה, היא קטנה וקלה. אולי יעזור לך להשתמש במשאבה אחרת?

את חייבת לישון ולאכול, בגלל זה אין לך חלב-

מי זה הטמבל הפושע שאומר לך ככה?????
הזדעזעתי על אמת.
קודם כל, יש לך תפוקה נהדרת של חלב, על אפה ועל חמתה של הלידה המוקדמת וטיפול נמרץ והכל.
דבר שני &$@@&&$$%#

ועל זה כבר נאמר פה באחד הדפים: מי שמבאס מיניקה שיתבאס בפינה.

וכל מילה שכתבת. איך שאת יודעת מה טוב לך!

תכננתי להישאר איתו בלילה, אבל כבר ממש קרסתי פיזית.
הייתי מחוסלת מעייפות. הבטן שלי התחילה להשתגע. ממש פחדתי שיש לי איזה וירוס.
אז השארתי את בעלי, שהיה גמור ממש, והלכתי לחדר לישון. פספסתי שאיבה אחת וישנתי כמעט 5 שעות ברצף. התעוררתי ב4 לשאוב, הציצי היה קשה וכואב אבל לא יצא הרבה. לפחות יצא משהו ובעלי בא לקחת את זה אליו.
נרדמתי לעוד איזה שעה וחצי.
ב7 קמתי, הרגשתי קצת יותר טוב אבל עדיין לא מאה אחוז.
התקלחתי והלכתי אליו כדי לשאוב.
הספקתי ממש בדיוק לארוחה, בערך 15 מ"ל.

לקחתי אותו עליי.
הוא נאבק קצת עם הפיטמה.
כל הזמן מחפש אבל אחרי רגע מוציא מהפה...
אנחנו חושבים שהוא פשוט מתבאס שלא יוצא לו חלב. כי אם אני סוחטת טיפה הוא מכניס לפה ולרוב כן מנסה למצוץ לרגע.
אבל אני לא מצליחה לסחוט תוך כדי שהוא על הפיטמה, אז צריך כל פעם הוא יוציא מהפה, אני אסחט טיפה והוא ייקח שוב.

האמת שזה די מגניב אותי, שהוא יודע מה אמור לקרות.
הרי הוא אף פעם לא ינק. אז איך הוא יודע שאמור לצאת חלב? ושאם לא יוצא זה לא שווה בכלל...
זה ממש פלא מבחינתי.
הרי הוא רגיל שהחלב פשוט נכנס לו לבטן בלי לעשות כלום...

סה"כ סביר בפגיה.
כנראה בעיקר כי סופ"ש אז יחסית רגוע ושקט, נראה מה יהיה מחר.
רוב הזמן אני עם וילון סגור.
קצת מבאס להשאיר אותו לבד כל פעם שאני הולכת לשאוב, אבל אני משתדלת לנצל את הזמן כדי לאכול.
ואם זה אחרי שהחזקנו אותו הוא בד"כ ישן וממש רגוע.

הבעיה הכי גדולה זה הלילה, כי הכורסא ממש לא מיועדת לשינה. אז בינתיים בעלי החזיק את עצמו פה ער שני לילות שלמים. נראה מתי אצליח להחליף אותו.

האחיות ברובן חמודות, לשמחתנו בינתיים היינו בעיקר עם אחיות שאנחנו מכירים ומסתדרים איתן.
מתעסקות הרבה בלהאכיל ולהרגיע, כי יש פחות עניינים רפואיים. אז יוצא שהתינוקות בוכים פחות מאשר למעלה, כי ניגשים אליהם יותר.

ועדיין קשה לי להשאיר אותו אפילו לרגע, כי אם בדיוק יזוז בחוסר נוחות, והאחות תאכיל ילד אחר, היא לא תוכל לגשת אליו ולהרגיע. וגם לא בטוח שישימו לב, כי הוא שקט כזה, לרוב לא בוכה אלא רק זז קצת ועושה פרצוף.

פה ההורים הרבה יותר נוכחים. בלילות לא נשארים, אבל במשך היום נמצאים הרבה, מחזיקים ומאכילים. מעניין למה זה.
אולי בטיפול נמרץ בגלל שהאימהות מיד אחרי לידה הן מצליחות להגיע פחות. או שבגלל שהתינוקות במצב יותר קשה מרימים אותם פחות ולכן כאילו יש פחות בשביל מה להיות שם.
יש הרבה תאומים ושלישיות. סיפורים מאתגרים, תינוק אחד בטיפול נמרץ והשני בפגיה וההורים רצים בין לבין.

בבוקר היה לי קצת משבר.
הרגשתי שאני כבר ממש רוצה ללכת הביתה. לא יכולה לחכות יותר.
רוצה את המיטה שלי, והביחד של שלושתנו, והפרטיות שלנו.

מאז שירדנו לפה אני לא שרה לו, כי מרגישה לא בנוח.
בעלי אמר שהוא כן שר לו. לפחות זה.

בכלל חשבתי על זה שהוא כמעט לא שומע את הקול שלי.
אני לפעמים מדברת איתו קצת, אבל הוא לא שומע אותי סתם ככה ברקע, כי אין לי עם מי לדבר פה.
זה לא בבית, שאנשים היו למשל באים לבקר והוא היה שומע אותי מדברת איתם.
בעלי אומר אבל שהוא כן מזהה את הקול שלי, מתישהו שבאתי ודיברתי עם בעלי הוא מיד התחיל לזוז ולחפש ציצי...

אתמול דיברתי עם אחת האחיות.
בעלי שאל על מה דיברנו, וכסיפרתי לו הוא אמר ששיחות כאלה הוא מנהל עם כל האחיות בכל משמרת...
הוא תמיד ככה, ישר מפתח שיחה ומתחבר עם אנשים. ואני עם הביישנות שלי בקושי מחליפה מילה. רק אומרת שלום עם חיוך...
עם האחיות לרוב מדברת רק על דברים פרקטיים.
רק האחות הזאת ספציפית ממש חמודה והרגשתי בנוח לדבר איתה גם סתם שיחה.

והכי חשוב. פתאום שאבתי 45 מ"ל!

פעם ראשונה שממש נשאר לו אוכל במקרר.

כמה נמאס לי כל היום לשטוף בקבוקים ולשטוף ידיים ואלכוהול ולחטא כיסאות ושולחנות וללבוש חלוק...
וכל הזמן נופלים לי דברים על הרצפה מרוב שאני עייפה ומסורבלת ואין ממש מקום נוח לשום דבר.

לא זוכרת שבבית ביום יום כל הזמן נופלים לי דברים על הרצפה....
למרות שאני די קלמזית מטבעי, בעלי צוחק עליי כל הזמן שנופל לי ואני נחתכת ונתקעת בדברים...

אני שמחה בשבילך שישנת כמה שעות רצופות!
איזו כמות שאבת!
אתם מדהימים. כמו תמרוש, אני חושבת שאת מרגישה מאוד נכון מה צריך לעשות. מדהים. מזלו של לולו שלכם.
כמה הוא שוקל עכשיו?
מה הקריטריון הרפואי ליציאה מהפגיה? או יותר מדוייק, ליציאה הביתה?

יש כמה תנאים לשחרור הביתה -
מעל שבוע 35 ולפחות 2 ק"ג - דברים טכניים שנצטרך לחכות בשבילם. לא יודעת האם יש גמישות כלשהי, הלוואי. אבל אם כן אז בטח בקטנה.

בנוסף, שהוא אוכל לבד את כל התזונה דרך הפה (בלי זונדה).
ושהוא יציב מבחינת נשימה/דופק /חמצן/חום גוף - בינתיים לא נראה לי שתהיה בעיה עם זה. מקווה שימשיך כך.
רק החום לפעמים קצת עולה ויורד, אבל לרוב לא באופן ממש מדאיג, ובגלל גורם חיצוני (היה עליי והיה לי קצת קר, כיסו אותו באינקובטור..).

האמת שמבין כולם שהקריטריון של השבוע נראה לי הכי אקראי, כי מה הוא אומר בעצם? לא מתייחס בכלל למצב של הילד...
אז מקווה שאם יצליח לאכול ויעלה במשקל נוכל לצאת מפה ב34+0...

אתמול שקל כבר 1650! 10 גרם יותר מהמשקל לידה.
שכחתי לשאול כמה היה בשקילה של הלילה.
סה"כ לרוב הוא עולה יפה, למרות שפולט די הרבה ובגלל זה לא מעלים לו את הכמות של האוכל (הרופא רצה אבל וויתר בינתיים. מזל כי נראה שהוא ממש לא צריך את זה כרגע).

מקווה שבקרוב נוכל לעבוד יותר על עניין האכילה מבקבוק.
בינתיים שמה אותו על הציצי או נותנת אצבע/מוצץ, והוא מתעייף מזה די מהר.

עכשיו השלמתי קריאה בנשימה עצורה.
מיכל, כל הכבוד שקראת את כל זה ברצף! אני מרגישה שאני כותבת מלא ומתפלאת שאתן מצליחות לעקוב...

התגובות שלכן מאוד מחזקות אותי. תודה @}

קוראת ומתפעלת מכם ושולחת לכם כוחות |l|

רציתי לשבת לידו בזמן האוכל, לשים לו קצת חלב בפה ואצבע או מוצץ.
אבל הוא ישן כל כך חזק שהיה חבל להפריע אותו...
ישן עד סוף הארוחה והמשיך גם אחר כך...

אמא שלי באה להחליף אותי. אני שואבת ואז אלך לחדר לנוח. אחה"צ מקווה להיות ערנית ולהחזיק אותו שוב.
בד"כ אלה השעות הכי כיפיות, כי אני מספיק ערנית כדי להנות ממנו ולא רק מחכה לישון...
עד סביבות 8-9 שלרוב יש נפילה תלולה במצב רוח וברמת האנרגיה...

פעם שעברה שהלכתי לשאוב האחות החליפה לו חיתול והלבישה אותו.
אף פעם לא הייתי שהלבישו אותות תמיד אני מגיעה והוא פתאום לבוש.

לפעמים קשה לי, זה שיש המון דברים בסיסיים בטיפול בתינוק קטן שאני מפספסת.
להחליף חיתול זה לא כיף גדול, אבל כן חלק מטיפול בתינוק. ומאפשר להכיר את הגוף שלו, מתי הוא עושה קקי ופיפי וכמה וכו.
ופה אני מוותרת על זה, וחוץ מידיעה כללית אם עשה קקי או לא אין לי מושג. כי יש יותר מדי דברים אחרים ולא יכולה להתמקד גם בזה.
והן שוקלות אותו עם ובלי חיתול בכל שקילה, ועוקבות בקפדנות אחרי כל העניין. ולי תכלס אין מושג.
לא מזהה מתי הוא עושה קקי אפילו, בטח ברוב הפעמים אני אפילו לא לידו כשעושה.

בקרוב תהיה אמבטיה ראשונה.
ואני חוששת שיעשו לו כשאני לא שם.
אני יודעת שגם לבעלי חשוב להיות.
לחלק מהאחיות אני חושבת שברור שצריך לחכות לנו, אבל לא בטוחה שלכולן. ואז הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לזכור בכל החלפת משמרת להגיד להאחות הנכנסת, שאם היא מתכוונת לקלח שתגיד לנו לפני.
אבל לא תמיד אני שם, וגם בעלי לא.
היום למשל אמא שלי תהיה בהחלפת משמרת...

מתסכל ומחכה כבר להגיע הביתה ולהיות אחראית עליו לבד.
ברור לי שזה יהיה יותר מעייף וקשה.
אבל אם אחסוך את כל הטיולים הלוך חזור ואשן במיטה נורמלית, ואפגוש את בעלי ליותר מרבע שעה ביום.. אולי יהיו לי מספיק אנרגיות בשביל זה...

נו, ילדים זה תחביב/ מקצוע מעייף

אני חושבת שיהיה לך יותר טוב בבית, אחרי השוק הראשוני של להשאר בעצמכם עם כל האחריות עליו, בלי רופא/אחות צמודים בשביל להתייעץ. אבל בשביל זה קיים ׳באופן׳...
רק חשוב להמשיך לשמור גם עליך במעבר הביתה, ועל רצפת האגן שלך. בלי להיות סופרוומן- עם עזרה של100% הניקיונות וסחיבת משאות בשבועות הראשונים.
השאר יסתדר.

נדמה לי שכאב הבטן הזה מצריך התייחסות. קל לשכוח את עצמך בתוך הטיפול בתינוק, וככה מפספסים המון פעמים דברים אצל נשים אחרי לידה
לא רוצה להדאיג ורוב הסיכויים שזה כלום, רק שכדאי לוודא שהרופאים לא מנפנפים את זה אלא מקדישים תשומת אמיתית לעניין. אני קוראת שקטה פה אבל רק רציתי לומר לך את זה.

למה צריך לעבוד על האכלה מבקבוק במקום לעבוד על הנקה? אין יועצת הנקה בכל בית החולים הזה? יש יועצות שמתמצאות בהנקת פגים. זה ממש נחוץ עכשיו. רק מפני שאני נטולת כוחות פה אני לא מגיבה על שפע הדברים המרושעים שאומרים לך שם כל יום, ושפע הנהלים המחרבים שבית החולים הזה מתנהל לפיהם. פשוט כל הכבוד לך על כל מה שאת עושה!

בקושי יש לי אינטרנט (עדיין בטיול), וכשיש קמצוץ אני מיד רצה לכאן לשמוע על (המון!) התפתחויות.
כל כך חמודים שאתם.
יש מיליון דברים להגיב עליהם... אבל אני לא יכולה כרגע, אז רק לגבי זה בקרוב תהיה אמבטיה ראשונה
למה בכלל לקלח אותו? האם האמבטיה הזו נחוצה מסיבות בריאותיות? האם אין אפשרות לחכות עד שתהיו בבית ותעשו אמבטיה בכיף שלכם? עד אז אפשר לשטוף טוסיק, וזהו.
הרי הוא לא מלוכלך.
כאן (את יודעת איפה) נהוג לרחוץ את התינוק רק אחרי שנושר חבל הטבור. ככה ממליצות הרופאות והמיילדות.
את שלי רחצתי בערך חודש לאחר הלידה (בטמי-טאב המהולל).

תמשיכי בדרכך הנפלאה!
ליאור

חשוב להמשיך לשמור גם עליך במעבר הביתה, ועל רצפת האגן שלך. בלי להיות סופרוומן- עם עזרה של100% הניקיונות וסחיבת משאות בשבועות הראשונים.
סחיבת משאות לא נראה לי יש שתהיה. נץעם הניקיונות אצטרך לרסן את עצמי.
אמא שלי תנקה ניקיון בסיסי לפני שנחזור, ואולי אביא מנקה ליותר יסודי בהמשך.
אבל הדברים היומיומיים, כלים וכאלה, פה בד"כ קשה לי להתאפק.
החלום היה שבעלי יהיה איתי בבית בשבוע הראשון אחרי הלידה, אבל אחרי החופש הארוך שלוקח כדי להיות פה זה לא יקרה... נחכה לפסח.
יש אפשרות שנלך לאמא שלי להתחלה, אבל האמת שממש ממש בא לי לבית שלי.
ממש מחכה לזה.

נדמה לי שכאב הבטן הזה מצריך התייחסות
בינתיים הכאב שהיה לפני יומיים נרגע, תכננתי לבדוק ואז הוא הפסיק.
וגם הבחילות מאתמול די התמתנו. העיכול עדיין לא במיטבו אבל זה משתנה כל הזמן אז קשה לי לעקוב... אם יהיה משהו שיישאר יותר מיומיים אלך לבדוק.

למה צריך לעבוד על האכלה מבקבוק במקום לעבוד על הנקה?
ממה שהבנתי, גם מהצוות וגם מקצת קריאה, לוקח זמן עד שפגים מגיעים להנקה מלאה. סביב החודשיים במקרה הטוב. אז כדי שנוכל להשתחרר הביתה, וגם כדי שייפטר סוף סוף מהזונדה, מעבירים קודם לבקבוק.
הכוונה כמובן בהמשך כן להוסיף הנקה. לרוב מתחילים מהנקה או שתיים ביום ועולים בהדרגה.
אני רואה עכשיו שהוא מאוד רוצה ציצי, אבל לא יונק אלא רק מכניס לרגע ומוציא, או שנשאר אבל נח שם. ואז מתעייף ממש מהר ונרדם.
הוא באמת קטנטן והפה שלו פיצי והוא ישן כמעט כל הזמן...
ויש את עניין הרפלקסים שלוקח זמן עד שמבשילים אצל פגים. רק בימים האחרונים התחיל ממש למצוץ, עד עכשיו לא ידע מה לעשות בכלל.
בעיקרון גם עם בקבוק אנחנו אמורים לחכות עוד שבוע, אבל בגלל שהוא כן מוצץ כבר אז האחיות זורמות על זה. ואני מעדיפה להתחיל כמה שיותר מוקדם כדי שילמד מהר והכל לצאת מפה.

בקיצור, אם נחכה שיצליח לקבל את כל התזונה מהנקה, נצטרך להישאר פה יותר מדי זמן...

אין יועצת הנקה בכל בית החולים הזה? יש יועצות שמתמצאות בהנקת פגים.
יש יועצות הנקה, בינתיים השתיים שראיתי לא נתנו לי מידע חדש שעזר לי. ובכלל דיברנו רק על שאיבה כי זה היה בימים הראשונים. יש עוד אחת שעוד לא ישבתי איתה ודווקא נראית לי יותר. אולי אתפוס אותה השבוע לענין ההנקה.
ובכל מקרה אתייעץ גם עם היועצת הפרטית, רק שכנראה שלא יתנו להיכנס לפגיה. אולי בינתיים אשלח לה סרטונים כדי שתיתן לי טיפים כלליים וניפגש כשנגיע הביתה.

בינתיים כל פעם שהוא עליי אני מציעה ציצי, סוחטת לו קצת לפה והוא נהנה, או נאבק (תלוי ביום) עד שמתעייף ונרדם.

וחשבנו שבעלי יתחיל לתת לו בקבוק בפעמים שהוא עליו.

למה בכלל לקלח אותו? האם האמבטיה הזו נחוצה מסיבות בריאותיות? האם אין אפשרות לחכות עד שתהיו בבית ותעשו אמבטיה בכיף שלכם? עד אז אפשר לשטוף טוסיק, וזהו.
האמת שהם לא מלחיצים על האמבטיה.
עד עכשיו רק ניקו עם חיתול לח איפה שפלט.
אמרו שעושים אמבטיה ראשונה כשעוברים מאינקובטור לעריסה. אולי זה קשור לחיידקים, אני לא בטוחה.
אבל נראה לי דווקא בסדר, הוא יהיה כמעט בן שבועיים. ולדעתי יאהב את זה.
הדבר היחיד שאני לחוצה ממנו, זה שיעשו את זה כשאנחנו לא שם.

מקווה שעם המעבר לעריסה נתחיל לטפל בו קצת יותר בשוטף. זה יהיה יותר נגיש ונוח.
אני רואה שההורים שפה הרבה זמן לוקחים את רוב הטיפול עליהם כשהם שם, חיתול והלבשה וכו.
וגם לוקחים את התינוק עליהם לבד בלי עזרה.
פשוט עם האינקובטור הכל יותר מסורבל. אין גישה נוחה לכלום.

לגבי האמבטיה - זה באמת הכרחי? אולי פשוט תגידי להם שאת לא רוצה שיעשו לו? אני ילדתי בלונדון ושם ההמלצה היא בכלל לא לעשות אמבטיה עד גיל 4-6 שבועות כי יש להם שכבה כזאת על העור שמגנה עליהם וחבל לפגוע בה. אין לי מושג בפגים אבל נשמע לי שזה בטח נכון גם לגביהם.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

היי פרח, אני קוראת פה כל יום, כדי לשמוע מה שלומכם
שולחת לכם הרבה הרבה כוחות,
וגם שמחה לשמוע שלולו מתחזק, שהחלב מגיע יותר ויותר בשפע ושכן יותר סביר בפגיה ממה שחששת בהתחלה
@}

סליחה, רק עכשיו ראיתי את ההודעות האחרונות וקראתי שכבר התייחסת לאמבטיה.

פרח יקרה, איזה מדהימה את וכמה טוב את יודעת איך להיות אמא של לולו (מתה לדעת את השם האמיתי שלו). מתרגשת לקרוא אותך כל פעם מחדש ועוקבת באדיקות. ⁦

⁩

אוליב, את יכולה לשלוח לי מייל ואגלה לך

הצלחתי לשאוב בערך 25 בשאיבה של הערב. בדרך בקושי יוצא לי משהו בשעה הזאת...

בכלל היום הוא קיבל בעיקר חלב שלי. נראה לי 3 ארוחות מלאות, ועוד אחת חצי ארוחה. בשאיבה של 4 יצא לי אולי 5 מ"ל, נראה לי כי קמתי בבהלה מהשינה והייתי לחוצה להגיע בזמן. מזל שהיה קצת ספייר מהשאיבה הקודמת.. ועכשיו תהיה השלמה רק של 5 מ"ל מטרנה.

בלילה החלטתי שלא אתאמץ לקום ב1, אם אשן אז לתת לעצמי. אם אקום במקרה אשאב. ואם לא אז הוא יקבל ארוחה אחת מטרנה ואשלח אוכל ל5.

ממש מחכה שיהיו מספיק ספיירים כדי שבאופן קבוע אוכל לרווח את הלילה.

הולכת לישון עכשיו.
לילה טוב ושבוע טוב.

שיהיה לנו שבוע קל.
שפע חלב. שינה מועילה.
מעבר קל לחדר אימהות.
שנמצא (מחדש) שיגרה שעובדת לנו, הכי טוב שאפשר.
שלולו יתאמן על הנקה ואכילה מבקבוק.
שיתחזק כמו שהוא יודע המתוק.

_שיהיה לנו שבוע קל.
שפע חלב. שינה מועילה.
מעבר קל לחדר אימהות.
שנמצא (מחדש) שיגרה שעובדת לנו, הכי טוב שאפשר.
שלולו יתאמן על הנקה ואכילה מבקבוק.
שיתחזק כמו שהוא יודע המתוק._
אמן!
אצלנו אומרים שבוע טוב ומזל טוב אליהו הנביא זכור לטוב (-:

הבוקר הוא היה עליי שעה, ואז הרופאה באה לבדוק אותו.
זאת הרופאה שהייתה בלידה.
הרופאה שאנחנו הכי פחות אוהבים. יש בה משהו מלחיץ.
לא אמרה לי שהיא רוצה לבדוק אותו, אלא קראה לאחות והודיעה לה שהיא צריכה שהיא תחזיר אותו לאינקובטור לבדיקה.
הוא היה באמצע האוכל, אז החזרנו אותו בזהירות.
הרופאה באה, הזיזה אותו קצת, בדקה פה ושם, הפכה אותו. והלכה.
אני עמדתי ליד ורק חיכיתי שהיא תעוף משם. זה לקח רק דקה או שתיים, הוא לא בכה. לא כאב לו או משהו, אבל כן זז בחוסר נוחות והיה ברור שזה מפריע לו.
מיד ליטפתי כדי להרגיע. סידרתי אותו שיהיה לו נוח.
לא לקחתי אותו שוב כדי לא לשגע אותו יותר מדי. כמובן שהוא פלט אחרי (גם ככה הוא ממש רגיש לתזוזה באוכל).

כשסיפרתי לבעלי הוא ממש התעצבן עליה. התבאס שלא אמרתי כלום (מה הייתי אומרת? זה לא שהיא הייתה מחכה עם הבדיקה חצי שעה שיסיים לאכול...).
ורצה לדבר עם האחיות, להגיד להםץן ש"איך נסמוך ונשאיר אותו לבד כל הלילה אחרי דבר כזה" (אחרי שכבר 3 לילות הוא לא ישן בכלל, וכל הזמן רק אומרים לנו שאנחנו צריכים לסמוך עליהן וללכת לצבור כוחות).
אני אמרתי שהניסוח נשמע לי מאשים, והן לא יקבלו את זה בטוב.
וגם מה האחות הייתה עושה, אם אני לא הרגשתי בנוח להגיד כלום, מה הסיכוי שהיא הייתה אומרת?

זה לא שזה היה כל כך נורא, רק שהעניין שאם אנחנו לא שם לא נדע מזה. ולא נהיה אחרי להרגיע.
מבאס, כי באמת אין לי מושג איך נשרוד ככה לילות במשך שבועיים או יותר. בעלי די קורס כבר, ואני בניגוד אליו יכולה לנמנם פה אבל לדעתי אחרי שניים-שלושה לילות כל הגוף יכאב לי בטירוף.

הכורסא לא נוחה.
אני מרימה רגליים על הכיסא. לא בטוחה כמה זה נהוג פה (לא ראיתי אף אחד יושב ככה... וחיידקים וכאלה), אבל לא מבינה איך אפשר פשוט לשבת שעות על שעות, ואין שרפרף לרגליים.

העברתי את הדברים לחדר אימהות.
מישהי צריכה לפנות שם חדר היום (הם משתחררים, איזה כיף להם), בינתיים היא אמרה שאני יכולה לשים את הדברים. ואחרי שהיא תצא אתארגן.
זה ממש פינה קטנה, אבל כן יש ארונית שלא ששמתי לב אליה פעם שעברה. שזה כבר יותר טוב.
הוא תמיד מרגיש קצת מבולגן כזה, למרות שאני כן רואה שמנקים שם לפעמים.
יש כיור די ג'יפה והמקלחת היא כמו שידעתי, מחוץ לחדר.
מקווה שזה יהיה לי סביר לאורך זמן.

בעלי יצטרך להתחיל לחפש לעצמו מקומות לישון, נראה איך נסתדר עם זה.
שאלנו את העו"ס והיא אמרה שלגברים יש פתרונות רק בשבת...

מצאתי בינתיים תיק בד נוח למשאבה ומקום די סביר בשבילה. ותוהה אם אתחיל להביא אותה גם לפגיה כי מתבאסת להשאיר אותו לבד חצי שעה כל פעם.

בגדול הכל סביר אבל 700 פעם ביום חושבת כמה אני מתה לעוף הביתה.
לא נוראי אבל גם לא נוח.
ולפני כל החלפת משמרת מוצאת את עצמי חוששת, מי תהיה האחות שלנו. כי זה ממש משפיע על כל היום שלי.
באסה שאין איזה 4-5 אחיות קבועות שאנחנו יכולים לבחור לפי החיבור איתן (יש פעמים שיש במשמרת אחות שאנחנו ממש אוהבים והיא לא איתנו. זה ממש מבאס... יש אחות שאמרה לבעלי שהיא כל הזמן רוצה להיות איתנו אבל לא שמים אותה..).

מסתבר שיש פה מרפאה בעיסוק.
היא הציגה את עצמה היום.
בדיוק הוא היה באינקובטור ואני עם ידיים עליו.
אמרה שרואים שאני יודעת איך להחזיק אותו (מנח פלקסורי, מגע עמוק וכו), אז על זה לא צריכה להדריך אותי.
אבל אמרה שהיא מדריכה גם על אכילה ועל זה דווקא כן רציתי לשמוע. אז בינתיים נתנה כמה טיפים כלליים, כי הוא עוד לא ממש אוכל וזו רק התנסות.
אמרה שיש גם קלינאית תקשורת שכנראה תהיה מחר.
אמרתי לה שאני מאוד שמחה לגלות שיש מרפאה בעיסוק בפגייה. היא אמרה שזה באמת משהו ממש חדש.

יש פה תאומים שהיו אמורים להשתחרר, שמעתי את הרופא אומר להם לפני הסופ"ש.
ואז אתמול היה איזה משהו עם אחד מהם, אז אמרו שהוא יישאר עוד קצת.
אבל להרגשתי אמרו את זה להורים בצורה מאוד לא עדינה.
במקום לנסח משהו כמו "תשמעו, אנחנו יודעים שהרופא אמר שתשחררו מחר. אבל לצערנו ראינו היום שככה וככה וזה אומר שהוא יצטרך להישאר עוד קצת כדי שנוודא שהוא מוכן",
אמרו "קרה ככה וככה, הוא כנראה לא ייצא מחר".
וכשההורים ביקשו לדעת בוודאות הן התחילו לדבר ביניהן ולהתקשר לרופא ואז אמרו "אה, היה גם ככה וככה, זה לא תינוק שישתחרר מחר".
בלי לרכך, בלי להתייחס לזה שלהורים זה בטח ממש קשה כי הם כבר ציפו לצאת הביתה.

אם אני הייתי במקומם הייתי פורצת בבכי על המקום. ממש כל הכבוד להם על האיפוק...

וזה כשברור לי שיש סיבה אמיתית לזה שהוא נשאר, וברור שהם חושבים על טובתו. אבל לפעמים הניסוח עושה את כל ההבדל...
(למרות שאני בטח הייתי בוכה בכל מקרה...)

ושוב - כל כך תלוי במי בדיוק במשמרת.
יש אחיות שהיו אומרות אחרת.

קראתי ובכיתי

https://m.facebook.com/story.php?[po]story fbid[/po]=613100485807029&id=605722163211528

האחות ראתה היום שכשאני בקנגורו אני לובשת חלוק פתוח של הבית חולים.
היא התלהבה מהרעיון, ואמרה שהם צריכים להשיג כמה שיהיו להם פה, שיהיה יותר נגיש להורים.

אנחנו כבר שבועיים כל פעם יורדים למחלקת נשים לקחת חלוק, וכשהוא מתלכלך או משהו מחזירים לשם לכביסה ולוקחים חדש...

גם כרית כדי שיהיה פה קצת יותר נוח הלכנו לקחת מהמחלקה. ושמיכה הבאנו מהבית, כי לי לפעמים קר בלילה (לבעלי תמיד ממש חם שם והוא בוער...)

נשמע שבשקט שלך ובדרך שלך ובאהבה שלך, את מפיצה המון אור רך ומיטיב , שיהיה שבוע טוב !

כתבתי לך מייל

אני ממש כולי מזעדקת כשאני קוראת אותך, למה זה ככה? למה לא יכולה להיות מיטה ושמיכה וכרית וחלוק נוח ושקע חשמל למשאבה, למה אין אפס הפרדה בפגייה? יודעת את התשובה, גם תקציב וגם מודעות וגם ביורוקרטיה וקיבעונות והרגלים, אבל זה כל כך מקומם.
כל הכבוד לכם שאתם ככה ושעושים כזה מאמץ רק כדי לאפשר את הדבר הכי הגיוני ומתבקש - להיות עם הילד שלכם. כמה זה מובן מאליו ובכל זאת לא מובן מאליו בכלל ודורש כזו תושייה. יאללה שיעבור מהר והביתה. חיבוק.

אני ממש כולי מזעדקת כשאני קוראת אותך
גם אני. משתדלת לא לכתוב את זה פה, כי מה זה יעזור... אבל לפעמים הדם שלי מגיע לנקודת רתיחה למקרא הדברים פה.

יאללה שיעבור מהר והביתה. חיבוק.

<ליאור>

המשפט "ההורים פה כל היום וכל הלילה". הייתי מצפה שיאמר בהערכה. לרוב נשמע לי שנאמר יותר בנימה של ביקורת...
מה שכן, כנראה נאמר גם מדאגה כי אחריו "אולי הלילה תישנו סוף סוף? ".

למה לא יכולה להיות מיטה ושמיכה וכרית וחלוק נוח ושקע חשמל למשאבה, למה אין אפס הפרדה בפגייה? יודעת את התשובה, גם תקציב וגם מודעות וגם ביורוקרטיה וקיבעונות והרגלים, אבל זה כל כך מקומם.
בעלי היום אמר לעו"ס, שאנחנו מדינה מפותחת ולא מתפתחת, אז לא ברור למה אלה התנאים.
ואמר שכולם אומרים להגיד תודה על מה שיש, אבל זה לא מספיק.
היא אמרה שמבינה, ובאמת פעם המצב היה יותר גרוע. אבל ברור שיש עוד לאן להתקדם.
וביחס לבתי חולים אחרים בארץ המצב פה יחסית טוב (יש בתי חולים שאין למשל חדר אימהות).
אמרתי שמספיק שהכורסא פה הייתה נתפתחת יותר זה כבר היה שיפור, כי אפשר היה לישון עליה נורמלי...

אמרה שאי אפשר לדעת מה הביצה ומה התרנגולת. כי בניגוד אלינו, מרוב ההורים לא עולה רצון להישאר בלילה. אבל באמת אי אפשר לדעת אם התנאים היו מאפשרים אז היו נשארים יותר.
אני חושבת שחלק לפחות כן היו. לפחות לפעמים.

מה שכן, אמרה שיש תכנון לפתוח אגף מיוחד לקראת המעבר הביתה, שבו יהיו תנאים שמאפשרים יותר להישאר ליד הילד, לעודד את ההורים לעבור לטפל כמה שיותר בעצמם. לפחות יש מודעות...

מה שכן, אני קוראת קצת דפים בבאופן שכתבו בהם לפני 10 שנים.
ואכן המצב היה הרבה יותר גרוע.
מילא התנאים הפיזיים, אבל מבחינת היחס. נשים אומרות שממש לא איפשרו להן קנגורו, ונתנו מטרנה במקום חלב אם.
אלה שני דברים שממש השתנו. מאוד מודעים ליתרונות של הקנגורו (למרות שלא מעודדים מספיק לדעתי. רוב ההורים פה מחזיקים על הידיים, אבל עם בגדים), ומאוד מעודדים לשאוב חלב אם ולתת כמה שיותר.

עם השאיבות משתפר. לרוב יוצא 20-30.
בלילה בגלל שפספסתי שאיבה יצא לי 60 בפעם אחת!
זה טוב כי ככה יש כל היום השלמות אם יוצא לי קצת פחות. ומקווה שיישאר מספיק גם לארוחה של 2 בלילה ואז אוכל שוב לדחות את השאיבה הזאת.

יש פעמים שאני מרגישה שיש הרבה חלב והוא סתם יוצא לאט, ויש פעמים שמרגישה שפשוט אין המון...

בעלי אמר שבלילה הוא היה נראה חסר מנוחה אחרי האוכל. זה לא קורה בד"כ. הוא משתולל קצת לפני, נרגע באוכל ואז ישן ממש טוב.
חשבתי על זה שבגלל שישנתי הוא קיבל 2 ארוחות ברצף רק מטרנה. אולי הוא כבר לא רגיל לזה וזה הציק לו בבטן? כי בזמן האחרון כמעט כל הארוחות הן לפחות חצי או 2/3 חלב שלי.

במהלך היום קיבל רק חלב שלי והיה ממש רגוע (מדי... אחרי הארוחה בבוקר ישן 3 שעות בערך בפוזה ממש חמודה, אבל בלי לזוז בכלל בכלל, כבר דאגתי...)

הלילה אנסה להיות פה, ובעלי יבוא להחליף אותי בבוקר ואעלה לחדר לישון.
מקווה שאצליח לשרוד פה...

_עלי אמר שבלילה הוא היה נראה חסר מנוחה אחרי האוכל. זה לא קורה בד"כ. הוא משתולל קצת לפני, נרגע באוכל ואז ישן ממש טוב.
חשבתי על זה שבגלל שישנתי הוא קיבל 2 ארוחות ברצף רק מטרנה. אולי הוא כבר לא רגיל לזה וזה הציק לו בבטן? כי בזמן האחרון כמעט כל הארוחות הן לפחות חצי או 2/3 חלב שלי._

יכול להיות וגם יכול להיות שהוא גדל ויוצא קצת מהעובריות שלו.
אני חושבת שאת עושה טוב שאת לא שואבת בלילה ופותחת רצף של שינה, כי אתם פה במרתון, לא בספרינט. אמרו לי את זה עם שני הילדים ועם שניהם צדקו. לאט לאט החלב יגדל וברגע שלולו עצמו ינק, אז הציצי יגיד, וואי וואי מה זה כל הטוב הזה ששפע עליי ומיד יפיק המון חלב. ההתחלה כל כך לא פשוטה... אבל את שואבת לו זהב טהור את שואבת. וזה הלולו נוק יינק. זה יקרה וזה א-ג-ד-י. (טוב טוב, לא לכולן. אני נורא אהבתי להניק.)

מעבירים אותו עוד מעט לעריסה.
וברור לי שאם לא הייתי פה לא היו מחכים לי בשביל זה.
צריכה כבר ללכת לשאוב אבל אדחה את זה קצת.

רוצה להיות איתו בעיקר כדי לראות איך הוא מגיב לזה. בכל זאת פחות תחושת מוגנות, יותר אור ורעש.
רוצה להיות איתו לפחות במעבר וקצת בהתחלה, לראות שהוא רגוע. ואז אלך לשאוב.

בעלי נסע הביתה, לשים שם דברים ולנוח.
מרגישה מאוד מוזר שהוא לא פה קרוב.
למשל, עכשיו הייתי מבקשת שיבוא להיות איתנו קצת.

ועוד לא עליתי לראות מה קורה עם החדר, האם התפנה, לדאוג למצעים נקיים, להתארגן עם הדברים.
אבל מרגישה שזה הרבה פחות חשוב כרגע מלהיות לידו. הדברים שלי פשוט תקועים שם בפינה על המיטה. מקווה שיהיה בסדר.

מרגישה שצריכה להיות כרגע ב5 מקומות שונים...
(לידו, בחדר, בשאיבה, לאכול ארוחת ערב וגם לשירותים הייתי שמחה לקפוץ שנייה).
אם אראה שהוא רגוע אחרי המעבר אצא לכמה גיחות החוצה. אוף...

שיגידו עד מחר לסמוך עליהן.
אבל היה פה תינוק שבכה עכשיו ואף אחד לא ניגש עד שהוא נרגע בעצמו.
אני יודעת שזה כי הן ממש עמוסות כרגע, יש כל מיני העברות ממקום למקום. אבל לא רוצה שלולו יצטרך להתמודד עם זה.

היה עוד אחד שבכה ממש, נראה לי איזה 20 דקות ברצף. אבל גם האמא הייתה פה ולא ממש הרגיעה אז נו טוב...

יש פה איזה סבא שמחזיק את הנכדה שלו.
בכזאת עדינות. נראה כל כך מקסים.

ופתאום חשבתי על אבא שלי.
לא חשבתי עליו הרבה מאז הלידה , הוא עלה לי בראש רק מעט פעמים.
ופתאום עלו הדמעות.
דמיינתי אותו יושב פה ומחזיק את לולו.
בטח היה חושב שהוא ממש מתוק.

וזה הלולו נוק יינק. זה יקרה וזה א-ג-ד-י.
הלוואי הלוואי!

עד שמתעייף ונרדם.
הוא לא מתעייף אלא שהזרם נחלש והוא מאבד עניין. חוץ מזה בחלב אם יש חומרים מרגיעים ומרדימים וזה נפלא. נפלא שהוא ישן עלייך. אבל כדאי ללמוד לסחוט קצת את השד כשהוא יונק בצורה שתזרים עוד חלב לפה שלו ותגביר את ייצור החלב. כשיהיה זרם הוא יינק יותר. אז כדאי לעודד. לג'ק ניומן יש סרטונים יפים של breast compression באינטרנט, פשוט אין לי בכלל כוחות לחפש, סליחה.

ואני שוב מזכירה לך: יותר חשוב לשאוב הרבה פעמים מאשר לשאוב הרבה בפעם אחת. כמות הפעמים היא שעוזרת לשד ללמוד שצריך לייצר עוד חלב. אפילו על ריק. אפילו 2 דקות. כולל לתת לו לינוק ותוך כדי, קצת לסחוט כדי שגם יהיה עוד קצת זרם לפה שלו. כמה שיותר פעמים לגרות את השד לייצר וגם לתגמל את לולו על כל ניסיון, על כל שניה של ניסיון. זה ממש משתלם.

המשפט "ההורים פה כל היום וכל הלילה". הייתי מצפה שיאמר בהערכה. לרוב נשמע לי שנאמר יותר בנימה של ביקורת...
אין לי מלים. פשוט אין לי מלים. במקום הערכה ותמיכה - נבזות ועקיצות. תזכרי שלא משנה מה הן אומרות, מה שאתם עושים זה הכי הכי הכי. איזה מזל שיש לו אתכם. איזה מזל שאתם כאלה. באמת. וכואב הלב על התינוקות האחרים שלא זוכים )-:

אבל כדאי ללמוד לסחוט קצת את השד כשהוא יונק בצורה שתזרים עוד חלב לפה שלו ותגביר את ייצור החלב
כן אני משערת שהסיבה שהוא מפסיק זה כי אין חלב, אבל לא ממש מצליחה לסחוט כשהפה שלו שם... אז הוא מקבל רק את הטיפה שיש שם כבר מלפני (שסחטתי לפני שהכניס את הפה...).
אנסה שוב בפעם הבאה.

יותר חשוב לשאוב הרבה פעמים מאשר לשאוב הרבה בפעם אחת. כמות הפעמים היא שעוזרת לשד ללמוד שצריך לייצר עוד חלב. אפילו על ריק. אפילו 2 דקות
אשתדל. אני פשוט ממש לא מספיקה, הכל עמוס כל כך. היו ימים מלאי מעברים. רק על המעבר מהמלונית בזבזתי איזה שעתיים שלוש... כולל אריזה והכל.
ועכשיו שעה שישבתי וחיכיתי שיעבור לעריסה כי לא רציתי שזה יקרה כשאני הולכת לשאוב...

צריכה באמת לחזור לסחוט קצת כשהוא עליי. הפסקתי עם זה.

מה שכן, השאיבות עצמן כן מתקצרות. בהתחלה היו שעה, אח"כ 45 דקות ועכשיו ובערך חצי שעה (קצת סחיטה ידנית ואז עם המשאבה).
לפעמים כשממש יוצא עוד חלב אני ממשיכה, אבל לרוב זה די נחלש אחרי חצי שעה.

בזמן השאיבות כואבים לי - הציצי, הראש והגב. מה עושים עם זה? משתדלת לשבת בנוח, אבל מרגיש לי שהגב כואב מהשאיבה עצמה ולא מהתנוחה שאני יושבת בה.

עכשיו קיבלתי גם "מקווה שפה את לא ישנה כל הלילה על הכורסא"...
שזה כמובן מדאגה לשינה שלי, אבל היה עדיף שיביאו מיטה שאצליח לישון עליה טוב...

המעבר לעריסה נחמד בשבילי, כי הרבה יותר קל להגיע אליו. לנקות פליטה, להחליף חיתול וכאלה.
וגם אנחנו יכולים להוציא ולהכניס אותו בלי עזרה.
מקווה שגם בשבילו יהיה טוב, והוא לא יתעצבן מהרעש והאור.
בינתיים היה נראה בסדר, במעבר היה ערני והסתכל מסביב. ואז קיבל אוכל, חיפש קצת עם הראש אז ישבתי איתו עם מוצץ והוא נרדם.
ואז הלכתי לשאוב.
התבאסתי שלא יכולתי לקחת אותו עליי שיהיה על ה1ציצי, אבל לא היה לי זמן לשבת איתו שעה עד סוף האוכל...

ראיתי מקודם באחד הדפים פה על שאיבת חלב טיפים לשאיבה שמישהי כתבה בפורום תפוז. ניסיתי את זה בשאיבה האחרונה ובאמת החלב התחיל לצאת מוקדם יותר וגם יצא קצת יותר חלב.

<לא הצלחתי להעתיק את הקישור אז העתקתי את הטקסט>

כדי להפיק את המרב - מכל שאיבה רצוי ש"רפלקס שחרור החלב" יופעל, ולפעמים דוקא כשרוצים לשאוב (במיוחד אם ההתנסות היא חדשה) - "שחרור החלב" שהיה מובן כלכך עד כה - מושהה ולכן נשאבת כמות קטנה יותר מהפוטנציאל הקיים.
אז להלן ה"טיפים"

מקום נוח רגוע ונינוח יקל על ה"שחרור"

לפני השאיבה:(כדי לעורר את רפלקס שחרור החלב)
א. עסי את השד בכל חלקיו - כאילו עיסוי ספירלי בכל "נקודות השעון" (כאילו השד הוא שעון)
ב. "סרקי" את השד עם קצות אצבעותייך בעדינות לכוון הפטמה.
ג. תתכופפי ו"נערי" את השדיים בעדינות.

עכשיו שאבי מכל שד 5-7 דקות
חזרי על פעולת ה"עיסוי" "סרוק" "נעור" בשנית
ושוב שאבי 3 -5 דקות מכל שד
חזרי על ה"עסוי" "סרוק" נעור בשלישית
ושאבי שוב כ 2-3 דקות מכל שד

כדי לא להלחץ ממדידת הזמנים כל שעלייך לדעת שמומלץ לשאוב מצד אחד עד שהזרימה פוסקת ואז לעבור לצד השני וכן הלאה מספר פעמים לפי נוחותך והזמן העומד לרשותך... עדיף "לעורר" את רפלקס שחרור החלב בין השאיבות כי לפעמים שוב משתהה תוך כדי השאיבה.
סה"כ אורכת שאיבה יעילה כחצי שעה (פחות או יותר).

מקום נוח רגוע ונינוח יקל על ה"שחרור"
בדיוק תכננתי לכתוב, שה לחדר שאיבה פה אין דלת, רק וילון.
אז כל הזמן שומעים אנשים, במסדרון, בעיקר המנקים שעוברים ומזיזים, ומדברים ביניהם.
לא ממש אווירה רגועה ורומנטית לשאיבת חלב.
וגם, לפעמים מתבאסת שבעלי לא יכול להיות לידי תוך כדי (גברים מן הסתם לא יכולים להיכנס לפה כי יש נשים נוספות לפעמים).
כשהיינו עם לולו בחדר לבד הוא עשה לי קצת מסאג' תוך כדי וזה היה ממש מוצלח.

לגבי שאר הדברים, אני שואבת דו"צ. אז אין שד אחד ואז השני.
כן עושה קצת עיסוי לפני.
ולפעמים תוך כדי.
כדאי אולי לעשות הפסקות ולעסות קצת באמצע?

טוב לראות שהם כותבים חצי שעה. למרות שהייתי שמחה לקצר את זה ל20 דקות ככה...

אני שואבת דו"צ. אז אין שד אחד ואז השני
גם אני, אז עשיתי את העיסוי +מסרק+ נענוע לשתיהם יחד.

טוב לראות שהם כותבים חצי שעה. למרות שהייתי שמחה לקצר את זה ל20 דקות ככה...
נראה לי הכוונה חצי שעה כששואבים כל צד בנפרד. היועצת אמרה לי אחרי כל הנקה לשאוב 10 דקות כל צד סך הכל 20 דקות. אז אני שואבת בדו"צ 10 דקות את 2 הציצים יחד וזה חוסך לי זמן.

ניסיתי את זה עכשיו שוב והחלב שוב התחיל לצאת יותר מהר.

כדאי אולי לעשות הפסקות ולעסות קצת באמצע?
לפי מה שהיא כתבה כן.

את יכולה אולי לעשות ניסוי ולראות אם זה מוציא יותר.

בהצלחה

אגב, מוצץ ממש לא מומלץ כל עוד ההנקה לא התבססה והיא בהחלט לא התבססה. אם יש אפשרות, עדיף שאת תהיי המוצץ. שיחזיק בפה בלי לינוק. אותך, אם אפשר.

פרח יקרה מאוד ומקסימה שכמוך,

מניסיוני המסוים בתפקיד ההורות התרשמתי שיש תקופות שמצריכות אינטנסיביות רבה יותר בטיפול שלנו בילדינו.
אני מאחלת לכם מכל לבי, שהתקופה שאתם עוברים עכשיו (ושבעז"ה תהיה קצרה ככל האפשר) תמלא את המכסה לכל החיים!

הסיפורים שלך מרתקים, וההשקעה שלכם מאלפת, ואין ספק שהיא נותנת ותיתן פרות.

מה שבשמת כותבת על שאיבות תכופות ככל האפשר הוא בוודאי נכון וחשוב. עם זאת, אני חושבת שכיוון שההתמודדות היומיומית מורכבת כל כך, זה נכון לבחור לפחות בחלק מהלילות לרווח קצת יותר בין השאיבות, כי אם תקרסי מעייפות - גם ההנקה תקרוס.
מצטרפת להמלצה של בשמת על סחיטת השד, בזמן שהפטמה בפה של לולו. אני מבינה שזה קשה כרגע, אבל רואה שיש התפתחויות מתמידות ושיפור רציף, כך שאת יכולה לנסות לזכור לנסות עוד ועוד, ובטח גם תצליחי בהמשך.

ודרך אגב, כשדמיינתי את לולו בזרועותייך, הרקע שהקיף אתכם היה של העצים בפארק הלאומי ברמת גן... @} @} @}

<תפילה>

מוצץ ממש לא מומלץ כל עוד ההנקה לא התבססה והיא בהחלט לא התבססה. אם יש אפשרות, עדיף שאת תהיי המוצץ.
אני גם פחות מעדיפה מוצץ, למרות שפה אומרים שאצל פגים כדאי כן להרגיל כי זה עוזר להם לפתח את רפלקס המציצה.
על הציצי הוא לא מוכן להישאר לאורך זמן, לפעמים נשאר עם הפיטמה חצי בפה ונרדם (לא מוצץ אותה לרוב).
מה שכן, משתדלת לתת לו את האצבע שלי.
רק שצריכה ללכת לשאוב למשל והוא מחפש, מנסה לתת לו מוצץ כדי שיישאר לו משהו בפה.
עכשיו מצץ אותה פעם ראשונה ממש הרבה זמן ברצף.

מצטרפת להמלצה של בשמת על סחיטת השד, בזמן שהפטמה בפה של לולו.
אתאמן על זה.
האמת שאני מרגישה שאני לא לוקחת אותו מספיק עליי בארוחות. יוצא אולי פעמים ביום... בשאר הזמן הוא ישן.
תינוק ממש נוח. מתבאסת שאנחנו לא בבית, כי נראה לי שיכול להיות ממש קל איתו. הוא ישן או אוכל, לא בוכה כמעט. נרדם תוך 5 דקות עם קצת ליטוף ונשיקה (ותכלס גם בלי, אבל ככה יותר כיף לי).
תכלס מה שקשה זה לא הוא, אלא התנאים פה...

השארתי אותו קצת לבד, ישן. ועליתי להתארגן בחדר.

זה חדר עם תאים קטנים, כל תא בגודל של מיטה ועוד טיפה, וארונית.
חיטאתי הכל עם אלכוהול, וסידרתי את הדברים שלי.
צריכה רק להשיג מצעים נקיים.
לא מדהים אבל סביר.
אבל המקלחת. אלוהים... ממש מביך. באמת טירונות היה יותר נורמלי.
לקחתי את הדברים ויצאתי החוצה לכיוון המעלית.
בדיוק הייתה מישהי אחרי לידה שנכנסה לשירותים, אז הייתי צריכה לחכות. במסדרון. עם הדברים של המקלחת.
נכנסתי.
הכרתי את זה משבוע שעבר, כי אלה גם השירותים של הטיפול נמרץ. אבל עוד לא התפנקתי במקלחת שם...

אז ככה - זה חדר עם כיור אסלה ומקלחון. וזהו. כלומר, אין מקום לשים את הסבון במקלחת. יש רק מתלה קטן על הדלת שלא מספיק לכלום. אין מקום להניח דברים.
הכל מרגיש מגעיל כי תכלס זה די שירותים ציבוריים. אז איכס לצחצח שם שיניים.

שמתי את הבקבוק של הסבון על הכיור בצד וכל שניה יצאתי מהמים כדי להגיע אליו.
זרם די מעצבן.
התקלחתי הכי מהר שיכולתי כדי לצאת משם.
לא היה מספיק מקום לתלות את הבגדים, אז הכל נפל לי כל שניה.
הכל התמלא מים ולא היה מגב כדי לגרוף אותם.
די סבלתי.
העיקר שיצאתי נקייה. אני מקווה.
וזה כשהם כל כך לחוצים על חיידקים וזיהומים בפגיה...

התנאים הכי לא סבירים בעולם לאישה אחרי לידה. או בכלל...

הפתרונות שמצאתי בינתיים (בעלי יביא לי מחר) -
סלסלה לסבון והדברים הרטובים.
קולב שנתלה על הדלת, כדי שאתלה עליו את הבגדים בצורה נורמלית.
ולקחת איתי לשם שקית לבגדים מלוכלכים.
מקווה שזה יהפוך את החוויה לקצת יותר סבירה.

ואדבר עם העו"ס שאולי ישימו שם מגב ואיזשהו מתלה לסבון. זה נראה לי די בסיסי.

ודרך אגב, כשדמיינתי את לולו בזרועותייך, הרקע שהקיף אתכם היה של העצים בפארק הלאומי ברמת גן.

איפה שנפגשנו אני ואת

מחכה כבר ליום שנוכל לצאת יחד לפארק.
אבל כרגע גם המיטה תספק אותי!

האמת, שקשה לי לדמיין אותו גדול.
הוא כזה קטנטן וחמוד. לא יכולה לדמיין אותו אפילו 3 ק"ג...

בקצרה:
תנסי יותר, שד ו עיקר לכמה, עד לתחושה של מלאות או עוררות פיזית באזור

ואז יהיו לך יותר שפריצים.
לעצור, לנוח דקה לעסות ולהתחיל שוב כשהזרם הופך לטפטוף.

לנסות כל שד לחוד - יש נשים שככה יוצא להן יותר. אפשר ביזמיות לעסות את השד השני

לקלל את האי אמא שלהם על מחסור בפרטיות ואינטימיות.

תנסי יותר, שד ו עיקר לכמה
?

אני ישנה אצלו היום.

ישנתי בערך שעה וחצי, התעוררתי להיות איתו בבדיקות וטיפול, וחזתרי לנמנם עוד איזו שעה.

התעוררתי מצפצוף של המוניטור שלו, כי הדופק עלה מעל 200...
מזל שבעלי אמר לי שזה קרה גם אתמול בלילה.
הוא זז בחוסר נוחות וטיפה בכה. ראיתי שפלט.
לקחתי אותו עליי, נרגע קצת וירד הדופק לרגע, אבל אז חזר.

ניסיתי להרגיע, שם ראש ונרגע, אבל הדופק לא ירד.
היו כמה קטעים שבכה שוב. גם בגלל שהאחות בדקה לו חום וזה עצבן אותו.
ואז הוציאה לו את הזונדה כי חשבה שאולי זה מה שמפריע, והוא ממש בכה כי כואב לו כשמורידים את הדבק...
ניסיתי לעמוד איתו או לשבת, לדפוק בעדינות על הגב או להזיז מצד לצד, לנשום עמוק, לזמזמם שיר רגוע, לעשות שששש או מממממ.
אף פעם לא הרגעתי אותו ככה מבכי, כי אף פעם לא בכה כל כך...
ברקע - שניים-שלושה תינוקות בוכים, דיבור של האחיות, צפצוף של המוניטור (שהן השתיקו אבל כנראה חוזר אוטומטית לצפצף אחרי כמה רגעים) ועוד צפצופים מגוונים.

אחרי רבע שעה בערך נרגע מהבכי, שם עלי ראש ונרדם.
אבל הדופק המשיך ככה עוד כמעט חצי שעה.

בסוף עשה קקי והדופק ירד מ200, ואחרי כמה זמן ירד חזרה לרגיל (איזור ה180).
האחות אמרה שאולי לחץ בגלל הקקי וזה העלה לו את הדופק.

נשארתי איתו עליי עוד קצת וכשראיתי שהדופק יציב החזרתי למיטה.

הלכתי להביא את המשאבה שלי כדי לשאוב פה, כי לא רציתי שיישאר בלעדי.

מזל שנשארתי, חשבתי אולי כן לישון קצת בחדר כי ממש לא נוח פה.
האחיות ניגשו ועזרו. הן היו ניגשות גם אם לא הייתי פה. אבל כנראה לא היו יושבות איתו עליהן 45 דקות...
יש פה הרבה בכי הלילה והן לא מספיקות לגשת לכולם מיד או להרגיע לאורך זמן.

אני גמורה מעייפות. בבוקר בעלי יחליף אותי ואשן קצת.
הוא ממש רצה לבוא הלילה, אבל לא ישן 3 לילות אז ממש רציתי שיישן קצת.

סליחה, כתבתי מהנייד, מהעבודה…
התכוונתי:
תעסי את השד יותר, לפני שאת שואבת, בייחוד את הפטמות, עד לתחושה של עוררות גופנית .

איזה אמיצים אתם! כל הכבוד על ההורות המתמידה.

לגבי המקלחת:
אלמנטרי לבקש שיתקינו שם עוד כמה , ווים גדולים, מדף לסבון, להכניס מגב, ואם יש מקום- כיסא פלסטיק או ספסל מתקפל שמחובר לקיר.

את רוב אלה איש התחזוקה יכול לעשות תוך חצי שעה עבודה.
ועוד רבע שעה לספסל. אם יש לו בסטוק.
כל זה ציוד בסיסי. אבל צריך שמישהו יבקש כדי שזה יקרה.

גם לי זה נראה בסיסי ביותר. ואבקש.
אבל משערת שזה ייקח זמן עד שיבוצע אז חיפשתי לי פתרונות לבינתיים.

החדרון די מסודר ומאורגן. הבאתי לי מצעים מהמחלקה וסידרתי את המיטה.
שאבתי פה פעם ראשונה. היה נוח סה"כ.
רק שעכשיו נשכבתי לנוח סוף סוף, והמיטה ממש לא נוחה. רכה וקפיצית כזאת וכואב לי בגב. ואני שוכבת עליה 5 דקות בערך...

לפחות ניקו פה עכשיו כי היה מבולגן ומלוכלך בחלל המרכזי (הכניסה לחדר, איזור קטן בין החדרונים). יש שם כיור אבל אני נגעלת לשטוף בו את הבקבוקים כי הוא די מטונף... אז שטפתי בפגיה כשהלכתי להביא לו את החלב.

היתרון יחיד של החדר הזה, זה שהוא במרחק קומה במעלית מהפגיה. ככה שלא צריך לטייל יותר מדי עם החלב.

מה שכן, היה עדיף שהוא יהיה באותה קומה ואפילו צמוד...

על התינוק שבכה וצרח כל הלילה, אמרו לאמא בבוקר שבלילה הוא היה קצת לא רגוע או משהו כזה ך, ורצה הרבה על הידיים.

עכשיו ממש אין סיכוי שאני משאירה אותו לבד בלילה.
כי לא רק שלא יקראו לי, גם יגידו לי אח"כ שהכל היה בסדר...

ממש מרגישה כמו בגן. שמייפים עבור ההורים.
ואני לא אוהבת שעושים ככה. עדיף היה להגיד מה באמת קרה, ושהאמא תחליט איך היא מתמודדת את זה.
מעניין אם היו מקליטים אותו ומשמיעים לה מה הלך בלילה, האם הייתה משאירה אותו לבד בלילה הבא (אולי כן, אבל גם אולי לא. תלוי באמא).

הוא ממש צרח במשך שעות. כל פעם התעוררתי מהשינה בבהלה בגלל זה.
ואפילו חלמתי שאני שואלת את האחיות אם אני יכולה לקחת אותו להרגיע...

הן כן הרימו וניסו למצוא פתרונות, אבל לא יכלו להחזיק אותו על הידיים כל הלילה וכל פעם שהחזירו לעריסה הוא חזר לבכות...

וגם היו כמה עניינים אחרים של הורים והצוות.
ושמעתי איך מדברים על ההורים כשהם לא שם. ממש הזכיר לי את השיחות של הצוות על הורים בגן, שתמיד מעצבן אותי לשמוע.

בטח עלינו אומרים מאחורי הגב כמה אנחנו לא יכולים לשחרר.
כמה שיחות כאלה שמעתי מפסיכולוגיות וגננות על הורים...
האמא לא מצליחה לשחרר, זה לא טוב לילד. היא לא מאפשרת נפרדות. וכו וכו.
ואני תמיד מנסה לסנגר על ההורים בעדינות ודי מנפנפים אותי.. (על ילד שיונק בגיל שנתיים וחצי, שישן עם ההורים במיטה. שבוכה ממש כשאמא הולכת. כשהאמא בוכה כשהיא הולכת... כשהאמא לא סומכת על הצוות... )

וכל הזמן השאלה "זה ילד ראשון, נכון?" עם מבט כזה.
ברור לי שאם היו לנו עוד ילדים היה לנו יותר קשה להישאר מבחינה פרקטית. אבל המחשבה שאם היו לנו עוד ילדים היה לנו פחות חשוב להישאר, או שהיינו בוחרים להשאיר אותו לבד, או שפחות היה לנו אכפת כשהוא היה בוכה.
זאת מחשבה שגויה של הצוות, שלא מבינה שזאת פשוט הגישה שלנו. גישה כלפי מה זה משפחה, מה זה הורות.

ואני רואה פה גם אימהות ל3 ילדים, שאמנם התינוק לבד בלילה, אבל הן כל היום שואבות או נמצאות איתו. בלילה ישנות בחדר ובבוקר חוזר חלילה. והאבא בבית עם שאר הילדים. נשמע לי מאתגר בטירוף. אבל כנראה זה מספיק חשוב להן.

לא יודעת מה הייתי עושה בעלי פה...

וכל הזמן השאלה "זה ילד ראשון, נכון?" עם מבט כזה.
אויש, זוכרת את השאלה הזאת מסיטואציות אחרות. מעצבן כל כך!!!

פרח, חזקי ואמצי, את גיבורה כל כך. מפעים לראות את ההתקדמות של לולו הקטן ואיך אתם מקיפים אותו ועוטפים אותו ועוזרים לו להיכנס לעולם ברכות ונעימות למרות הסיטואציה שלא רק שלא כל כך מאפשרת את זה אלא לפעמים ממש הפוכה מזה. אתם מעוררי הערצה.

מפעים לראות את ההתקדמות של לולו הקטן ואיך אתם מקיפים אותו ועוטפים אותו ועוזרים לו להיכנס לעולם ברכות ונעימות למרות הסיטואציה שלא רק שלא כל כך מאפשרת את זה אלא לפעמים ממש הפוכה מזה. אתם מעוררי הערצה. 5X

|Y||Y|

פרח, חזקי ואמצי, את גיבורה כל כך. מפעים לראות את ההתקדמות של לולו הקטן ואיך אתם מקיפים אותו ועוטפים אותו ועוזרים לו להיכנס לעולם ברכות ונעימות למרות הסיטואציה שלא רק שלא כל כך מאפשרת את זה אלא לפעמים ממש הפוכה מזה. אתם מעוררי הערצה.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

פרח, חזקי ואמצי, את גיבורה כל כך. מפעים לראות את ההתקדמות של לולו הקטן ואיך אתם מקיפים אותו ועוטפים אותו ועוזרים לו להיכנס לעולם ברכות ונעימות למרות הסיטואציה שלא רק שלא כל כך מאפשרת את זה אלא לפעמים ממש הפוכה מזה. אתם מעוררי הערצה.
@} @} @} @}

לכולכן.

הראיתי גם לבעלי כדי לחזק אותו.

הוא היום בבוקר ממש חטף קריזה על הרופאה מאתמול, שבאה לנזוף על זה שכל בוקר בזמן הביקור רופאים לולו עליי.
הוא כמעט צעק עליה שלא תתקרב אליו ועזרתי לו להתאפק. הסכימה לחכות שיסיים לאכול "אבל באופן חד פעמי".
כל מה שהייתה צריכה לעשות זה להמשיך את הביקור ולחזור אליו בסוף. לא ברור למה היא לא מסכימה לעשות את זה ככה קבוע... רופאים האחרים היו מסכימים לדעתי בלי בעיה.

חוץ מזה היום עבר די סבבה.
בבוקר ובצהריים לולו הסכים להישאר על הפיטמה יותר משתי שניות, מדי פעם מצץ ואז נרדם ואז מצץ עוד טיפה. ניסיתי לסחוט לו תוך כדי, זה די הזיז אותו והוציא לו את הפיטמה מהפה אבל כן נכנס יצא קצת חלב כל פעם.

עכשיו אנחנו עם האחות שאנחנו אוהבים. בעלי אומר ששמע שהיא ביקשה להחליף כדי להיות איתנו.
היא בגישה הכי באופנית שם. עם תינוק בן 9 חודשים בבית, מניקה עדיין ושואבת לו. ממש מבינה אותנו ואין בכלל הערות מעצבנות.
הציעה שנעשה לו אמבטיה יחד היום, אז שמחנו. נעשה עוד מעט.
עליה אני ממש סומכת שלא תעשה שום דבר בלעדינו.

אמא שלי באה, הביאה אוכל ונשארה עם לולו כדי שאני ובעלי נשב לאכול יחד.
וגם הביאה לי דפים וטושים כדי שאוכל לצייר ללולו ציור עם השם שלו לעריסה.

אני גמורה לחלוטין מעייפות.
מחכה לי עוד לילה על הכורסא...
בעלי הציעה להישאר במקומי אבל מעדיפה כמו היום, שהוא נמצא פה ערני במהלך היום. ואז גם יש לנו קצת זמנים נחמדים ביחד.

שיהיה לילה טוב ושקט, כמה מזל יש לו ללולו החמוד שיש לו הורים כאלה. מיליון לבבות.

האמבטיה עברה ממש בכיף.
בהתחלה לא ידעתי מה אני אעשה ומה האחות, היא הסבירה לנו הכל. איך לנקות את האמבטיה, מה להכין מראש, איך לתפעל את המשקל לשקילה לפני.

ואז אני הרמתי אותו כדי להכניס למים ויצא שעשיתי את הרוב.
מאוד שמחה שככה יצא כי תכלס זה מה שהיה לי חשוב, השלב של הכניסה הראשונית למים. איך הוא יגיב ואיך לעשות את זה נעים ורגוע עבורו.
שלא יהיה איזה משהו לחוץ ומהיר שאחות שאנחנו בקושי מכירים תעשה לו.

אז החזקתי אותו והכנסתי בעדינות למים.
בהתחלה רק הרגליים ובהדרגה שאר הגוף.
הוא נרתע לשנייה אבל תוך רגע נרגע.
שמתי יד מתחת לעורף שלו והוא תפס אותה עם שתי ידיים מקופלות מאחורי הראש. ממש החזיק אותי, אבל לא נראה שזה בפחד אלא שזה נותן לו ביטחון.
בהתחלה השתולל עם הרגליים אז תפסתי גם אותן וזה הרגיע אותו.
ככה היה מוחזק מאוד והיה רגוע ומבסוט. ערני ומסתכל.
האחות עזרה לסבן ולשטוף קצת כי לא נשארו לי ידיים, ואז הזמנתי את בעלי להצטרף והוא גם סיבן אותו וליטף אותו במים. הייתה חוויה מאוד נעימה לכולנו.
אמא שלי הייתה גם, וכל הזמן הייתה לחוצה שיהיה לו קר... מסתבר שהיא ממש סבתא פולניה...

האחות אמרה שהיה נראה שאני ממש מסתדרת לבד והיא לא הרגישה שהיא עוזרת.
אמרתי לה שדווקא עזר לי שהיא הייתה שם.
כן קילחתי תינוקות בעבר, פשוט לא כאלה קטנטנים.

שאלתי את האחות כל כמה זמן מקלחים פה.
היא אמרה שבגישה שלה לא צריך לקלח יותר מדי, בטח לא כל יום. אמרתי שגם לגישתי אבל תוהה מה נהוג פה. בעיקר כי רוצה לדעת ולקלח אותו בעצמי מראש ושאף אחות לא תיקח על עצמה את המשימה רק כי "הגיע הזמן".
אמרה שנהוג פעם ביומיים.
אז נראה לי נעשה את זה אני ובעלי יחד כל פעם. זה דווקא נחמד.

מתלבטת אם כבר להביא לכאן סבון ומשחת החתלה שיותר לטעמי.
אם כבר אנחנו עושים את הדברים בעצמנו, עכשיו שהוא בעריסה.
אני רואה שהורים שנמצאים פה הרבה זמן כבר מביאים דברים מהבית, אבל נראה לי שפחות תכשירים אלא יותר שמיכות ובובת וכאלה. זה פחות משנה לי האמת...
בינתיים אמא שלי הביאה לו בובה קטנה עם רעשן (ייקח קצת זמן עד שהוא יתייחס אליו).

אה
והוא כבר שוקל 1715 ק"ג!!

הוא כבר שוקל 1715 ק"ג!!

פרח יקרה, איזה יופי!!!
גם חווית האמבטיה, גם העליה במשקל!
אני מודה שקודם כל שמחתי, ורק בקריאה שניה הבנתי שהוא שוקל עכשיו כמו פיל בוגר! תגידי, מה יש בחלב שלך?

ואחרי ההתבדחויות רציתי לשאול למה בעצם סבון?
למעשה למיטב ידיעתי הסבון מייבש את העור, אז במקום לסבן ולמרוח משחות עדיף רק לשטוף במים. זה לא שהוא חוזר מבילוי סביב המדורה, הוא לא מאוד מלוכלך, וכל הפליטות, וגם איזור הישבן, אפשר לקנח אותם עם מטלית לחה לפני הכניסה לאמבטיה.

פה יש סבון אז היום השתמשנו קצת.
זאת בעצם הייתה הדרכה על מקלחת והיינו ילדים טובים.
חייבת להגיד אני בספק שהאחות הספציפית הזאת משתמשת בסבון של ד"ר פישר עם הבן שלה (אבל תכלס לא יודעת).
בבית התכנון היה כשרוצים סבון להשתמש בסבון מתוק של שלוס. אני משתמשת בו כסבון פנים כבר מלא שנים והוא ממש עדין (בלי ריח, נוזלי כזה. ממש שונה מסבון רגיל).
וגיליתי שיש להם גירסה לתינוקות שהיא על דמע אז אמא שלי קנתה לנו.

תכלס נראה במקלחות הבאות מה ירגיש לנו מתאים.

לגבי משחה, המשחה הרגילה שיש פה די מגעילה אותי... והן משתמשות בה בהחלפות (אני הרבה פעמים מוותרת על החלפת חיתול כדי ללכת לשאוב. ובעלי רק היום התחיל להחליף גם

אז חשבתי להביא משחה של וולדה שתהיה פה.
משום מה חוששת לא להשתמש במשחה בכלל. בבית הייתי עושה את הניסיון ורואה איך מה קורה, אבל פה לא מתחשק לי לעשות ניסיונות לעיני האחיות המתחלפות... (שלא תהיה איזו פריחה ויעשו לי פרצופים...)

בכלל הגישה של ההתחלה, שאני לא מתערבת וגם ככה יש עליו מלא חומרים, די מתחילה לעבור לי.
במיוחד כי החומרים והבדיקות התמעטו, ואנחנו יותר איתו. ומתחשק לי שזה יהיה כבר כמו שאני מאמינה ורוצה בשבילו.
עוד לא מצליחה שזה יהיה לגמרי בידיים שלנו, אבל משתדלת לאט לאט כמה שמצליחה.

היום ראיתי שהאחות מוסיפה אבקה לחלב.
שאלתי מה זה והיא אמרה שזאת אבקה מעשירה לפגים.
ידעתי שזה קיים, אבל לא ידעתי שהוא התחיל לקבל את זה.
שאלתי ממתי והיא אמרה שכבר יומיים.
לא היה נראה להם רלוונטי לעדכן אותנו.
תכלס לא היינו מתנגדים כנראה, אבל נראה לי די בסיסי לעדכן אותנו מה הילד אוכל... כנראה פספסתי עד עכשיו כי כשהן מעבירות למזרק ומחברות לזונדה לרוב אני שוטפת בקבוקים...
האחות אמרה שזה הרופאים, שכנראה זה לא נראה להם משהו משמעותי שצריך לעדכן לגביו.
גישה מעצבנת...
ואנחנו שם כל הזמן. הם רואים אותנו כל יום.

--
כנראה בגלל זה הוא שוקל כמו פיל P-:

_היום ראיתי שהאחות מוסיפה אבקה לחלב.
שאלתי מה זה והיא אמרה שזאת אבקה מעשירה לפגים.
שאלתי ממתי והיא אמרה שכבר יומיים.
לא היה נראה להם רלוונטי לעדכן אותנו._

אני בשוק.
אין. אין על המערכת.

תגידי, את בקשר עם יועצת הנקה?
חשבתי על להציע לך להשתמש ב- SNS (צינורית שמתחברת לבקבוק ויושבת על הפטמה, שמאפשרת האכלה בשאוב/מטרנה על השד +מציצה), שיוכל להיות עלייך ולמצוץ תוך כדי אכילה, אבל ההנחיות שלמדתי ממליצות לעשות את זה ביחד עם הדרכה של מישהי מיומנת שיכולה לעזור לך ללמוד איך לתפעל.

(())(())(())

_שאלתי ממתי והיא אמרה שכבר יומיים.
לא היה נראה להם רלוונטי לעדכן אותנו._
פשוט לא ייאמן.
ממש אין מילים מרוב שזה מכעיס.

התגובות שלכן אפילו מפתיעות אותי קצת, מרוב שהגישה פה היא ש-למה בכלל שיידעו אותנו על דבר כזה?
ושאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להסתכל לבד מה כתוב בקלסר.
וזה לא תרופה אז הרופאים לא צריכים אישור של ההורים.

היום הרופאה שוב עצבנה אותי בבוקר.
באה לבדוק אותו, חצי הפשיטה ובדקה שנייה אחת. השאירה אותו חצי ערום (יד אחת בשרוול ואחת לא, בלי מכנסיים), כיסתה ברישול.
יצאה מהוילון והלכה לתת הוראות לאחות.
לא התייחסה לזה שאני שם. לא החליפה איתי מילה חוץ משלום.
שמעתי מה אמרה לאחות מרחוק.
אמרה לה שיתחילו לתת לו את האוכל שעה וחצי במקום שעה (שזה גם ככה המון) כי הוא פולט. והם רוצים להעלות לו את הכמות.
בדיוק אתמול האחות הנורמלית אמרה לנו שלדעתה הפליטות האלה זה ממש בסדר, בכמות נורמלית של תינוק. לא משהו רציני.
הרופאה לדעתי פשוט לא באמת יודעת, כי אף פעם לא ראתה כמה הוא פולט. לדעתי רק כתוב בתיק שהוא פלט. לפעמים הוא פולט הרבה (נגיד פעם ביום), אבל לרוב כמות רגילה.
והוא עולה במשקל ועושה פיפי קקי אז תהיתי אם בכלל יש צורך כרגע להעלות לו כמות.

אני הייתי גמורה מעייפות. וגם ככה אין לי סבלנות אליה והיא מלחיצה אותי. לא שאלתי כלום, גם לא ממש הרגשתי שאקבל מענה נעים.
אח"כ כשהאחות באה שאלתי אותה מה בדיוק היא אמרה, אבל לא הרגשתי שיש את מי לשאול מעבר כי היא הרופאה היחידה שהייתה היום.

התייעצנו עם חברה שלנו שרופאה. אמרה שהיא לא לגמרי יודעת, אבל לדעתה כן חשובה העלאת הכמות לא רק למשקל אלא גם למעיים.
מה שכן, אני עדיין חושבת ששעה וחצי זה יותר מדי. מקווה שיהיה הרופא השני ואדבר איתו במקום.
היום הבנתי שהרופאה הממש נחמדה בחו"ל כרגע, בגלל זה לא ראיתי אותה הרבה זמן.

קיצר נמאס לי מהגישה שלה שההורים לא רלוונטיים והיא מנהלת הכל בעצמה...

בעלי בא בבוקר ומצא אותי עייפה תשושה ומבואסת.

היה לילה קשה.
הייתה קבלה של תינוקות בלילה אז היה מלא רעש ואור.
ישנתי די גרוע, והיה לי לא נוח.
קמתי בכוח לשאוב בכל פעם.
הכמויות קצת ביאסו אותי. יצא סביב ה20 כל ארוחה, אחרי שאתמול כבר היה כל פעם 30 או אפילו קצת יותר.
השלמנו עם קצת שהיה במקרר ובסוף טיפה מטרנה.

בכל פעם שהוא קם ראיתי שהוא ממש מחפש, אז לא הצלחתי להתאפק וניגשתי אליו למרות התשישות.
בארוחה של 5 לקחתי אותו עליי. הוא ממש הכניס את הפיטמה לפה והתלהב. לא היה לי לב להחזיר אותו.
עד שבשלב מסוים הרגשתי שאני ממש נרדמת וזה מסוכן אז הוצאתי לו את הפיטמה (הוא כבר לא מצץ אותה, סתם נח איתה בפה), והחזרתי אותו למיטה באמצע האוכל. לא אידאלי כי כמובן שבסוף הארוחה הוא פלט...

אני כבר ממש מתבאסת בכל פעם שיש לו אוכל ואני לא איתו. אני יודעת שהוא ממש רוצה את הציצי, ושאסחט לו קצת פנימה.
אבל לא מסוגלת לעשות את זה בכל ארוחה במקביל לשאיבות. לא תישאר לי דקה לנוח ואני כבר קורסת...
אוף הלוואי והייתה לי מיטה צמודה אליו..

וכל פעם שהוא היה זז או מצייץ הייתי יכולה להניח רגע יד בקלילות ונוחות, בלי לקום ולשבת עקום מעל העריסה.
ולהיצמד ולתת ציצי בלי הפחד שהוא ייפול מהכורסא הנוראית הזאת.

את בקשר עם יועצת הנקה?
כן, בינתיים קשר של סרטונים בווטסאפ.

חשבתי על להציע לך להשתמש ב- SNS (צינורית שמתחברת לבקבוק ויושבת על הפטמה, שמאפשרת האכלה בשאוב/מטרנה על השד +מציצה), שיוכל להיות עלייך ולמצוץ תוך כדי אכילה, אבל ההנחיות שלמדתי ממליצות לעשות את זה ביחד עם הדרכה של מישהי מיומנת שיכולה לעזור לך ללמוד איך לתפעל.
את חושבת שזה רלוונטי יחד עם הזונדה? גם ככה היא קצת מפריעה וצריך להזיז אותה הצידה כדי שיהיה לו נוח לתפוס.
לא נראה לי שתהיה שם מישהי שתדריך אותי על זה... אבל אולי זאת אופציה כשנחזור הביתה (שיגיע במהרה)

אוף כל כך קשה לי ההפרדה הזאת.

בין לישון/לשאוב/לאכול/להתקלח, לבין להיות איתו.

מרגישה שמרוב עייפות לא ראיתי אותו יותר מחצי יום. גם כשהייתי לידו זה היה כמו זומבי, לא יכולתי להרים אותו ובקושי שמתי לב כשהאחיות הגיעו ומה עשו לו.
בשלב מסוים הלכתי לחדר.
ישנתי שעה וקמתי לשאוב שוב...
בעלי היה איתו ואז דודה שלי באה ובעלי ואני אכלנו והלכנו לסיבוב קצרצר לנסות לקנות לו בגדים קטנים (יצא קצת גדול, אנחנו סומכים על זה שאמא שלי תכווץ את זה בכביסה...).
שאבתי שוב, התקלחתי ובאתי אליו.

תכננתי להגיע קצת לפני האוכל, כשהוא ערני ומחפש ולתת לו קצת ציצי ולהחזיק אותו סוף סוף בזמן הארוחה (בגלל זה התקלחתי, כדי להיות קצת יותר ערנית).
כשהגעתי הוא היה על דודה שלי, אמרה שהוא היה עכשיו ער ולהתסכל. חיפש קצת... עד שבאתי הוא כבר נרדם.
לקחתי אותו עליי לקנגורו (בימים האחרונים אנחנו מספיקים לעשות פחות, אבל משתדלת לפחות פעם ביום לשעתיים ככה).
הוא נרדם תוך רגע והתעלם מהציצי שלי...
אחרי כמה דקות הכניס טיפה לפה ונרדם שוב.

ממש התבאסתי שפספסתי את הזמן שהוא ער. התחלתי לבכות.
תוך כדי האחיות נכנסו ויצאו מהוילון, ניקו את העריסה. ניסיתי קצת פחות לבכות אבל הדמעות שיתפו פעולה באופן חלקי בלבד...

מרגישה שאין לי מספיק זמן איתו.
כל הזמן מתגעגעת. אבל פשוט לא מסוגלת להיות פה כל הזמן. זה גומר את הגוף...וגם כאני פה מרוב עייפות לא באמת איתו...
והשאיבות כל הזמן תופסות לי את הזמן שהוא ער..

הלילה חמותי אמורה לבוא להיות פה. במטרה שאני אשן בחדר והיא תקרא לי אם קורה משהו.
אם אהיה מסוגלת ארד להביא אוכל אחרי כל שאיבה, ואז אהיה איתו טיפה. ואם לא היא תעלה לקחת ממני.
ואם ממש לא אצליח אדלג על שאיבה אחת ואשן ברצף.אבל מתבאסת מהמטרנה...

היום החלב מקרטע קצת. בקושי מגרדת את ה30, עכשיו יצא לי רק 20. וכבר נגמר הקצת חלב שלי שהיה במקרר להשלמות...

אוף היום הזה רק מתדרדר.
הוא היה עליי וישן. זה היה כיף.
תוך כדי סחטתי חלב. 10 מ"ל בערך.
החזקתי אותו כמה שיכולתי ואז החזרתי כדי לשאוב לארוחה הבאה.
כששמתי אותו בדיוק עשה פיפי וקקי וליכלך את הסדין... אז החלפתי לו והרמתי אותו, הסתבכתי מלא עם החוטים ומהתזוזה כמובן פלט. הרמתי וביקשתי עזרה מהאחות שתחליף סדין.
הוא התחיל קצת להעלות דופק ואחרי כמה רגעים נרגע עליי.
זה לקח זמן כמובן ודחה את השאיבה.

כשהחזרתי אותו לעריסה הוא כבר היה ער והתחיל לחפש ציצי ובמקום להיות איתו הייתי צריכה לשאוב.
בסוף שמתי לו אצבע בפה תוך כדי שאני יושבת עקום עם המשאבה מחוברת אליי. הוא ממש מצץ אותה והתבאסתי שהוא לא על הציצי (אבל לא רציתי להרים אותו שוב שלא יפלוט עוד פעם).

תוך כדי גיליתי שהאחות זרקה את הבקבוק עם מה שסחטתי מקודם, כי חשבה שזאת מטרנה שנשארה מהארוחה הקודמת.
מה שאומר שלא יהיה לו 30 מ"ל לארוחה הזאת כמו שתכננתי.

כבר הייתי על סף בכי.
השאיבה כואבת ואני מבואסת ועצבנית ואין לי כוח יותר לכלום.
הכל מרגיש מסובך מדי ומעיק בצורה מיותרת לגמרי.
יותר מדי חוטים. הבגדים ענקיים עליו אז קשה להלביש.
הזמנים לא מסתדרים לי, שאיבות והוא ואוכל וציצי.

אוף.

חיבוק גדול פרח יקרה

ציטוט מכרגע של אחות רגישה במיוחד -
לאבא שרק אתמול נולד לו התינוק.

"איפה החלב? הבאת חלב?"
בטון לחוץ ומלחיץ.
האבא מגמגם משהו...
"לך תביא עכשיו. זה חשוב לתינוק החלב. תביא עכשיו".
האבא הולך, אומר שמקווה שיש.

מזל שהיא לא אמרה את זה לאמא (אחרי קיסרי, לדעתי עדיין לא ראתה את התינוק שלה בכלל...) .
לא יכולה לדמיין איך הייתה מקבלת את זה... מה זה הנזיפה הזאת?

אי אפשר במקום זה - "אתה יודע אם אשתך כבר הצליחה לסחוט חלב? אם כן כדאי שתביא עכשיו שניתן לתינוק, זה חשוב בשבילו. היא קיבלה הדרכה? צריכה עזרה עם זה?"
וכל זה בנימה נעימה ועוזרת. ולא כועסת ומלחיצה...

חמותי איתו.
הסברנו לה שעה את הכל.
אבל תכלס אין יותר מדי כי לרוב הוא רק ישן...
כשיצאנו ראינו אחיות שאנחנו אוהבים נכנסות למשמרת ונרגענו.

אני בחדר אמורה לישון קצת ברצף, כנראה לוותר על שאיבה אחת.
הבעיה שאני לא מצליחה להירדם.
ואני גמורה ממש...
אם אצליח יש לי 4 שעות רצופות, ואז עוד 2 אחרי השאיבה של 4.
בינתיים בזבזתי שעה על... כלום בערך.

המציצה של לולו ממש משתפרת!
חצי שעה מצץ את האגודל שלי. בהתחלה היה ער ואז מתוך שינה. רציתי כבר ללכת לאכול אבל הוא לא שחרר. כל פעם שניסיתי להוציא מצץ חזק חזק.

שמחר יהיה יום טוב יותר.
רגוע ומלא בחיבוקים עם לולו הקטן שלי.
שיחייך הרבה מתוך שינה וגם כשער.
שימצוץ את הציצי הרבה הרבה.
שייצא הרבה חלב לכל הארוחות שלו.
ויישאר קצת ספייר במקרר.

לילה טוב

_שמחר יהיה יום טוב יותר.
רגוע ומלא בחיבוקים עם לולו הקטן שלי.
שיחייך הרבה מתוך שינה וגם כשער.
שימצוץ את הציצי הרבה הרבה.
שייצא הרבה חלב לכל הארוחות שלו.
ויישאר קצת ספייר במקרר._
אמן @}

@}
בוקר טוב.
ישנתי 5.5 שעות ברצף.
התעוררתי רק לשנייה כמה פעמים באמצע וחזרתי מיד לישון.

זה אומר פער של 8 שעות בין שאיבות.. ממש לא משהו ליום יום, אבל כנראה פעם ב אני חייבת את זה כדי לשרוד פה...

חמותי ממש מתלהבת שנשארה איתו כל הלילה.. לפחות מישהו נהנה מזה... כנראה היא תעשה את זה עוד כמה פעמים. במטרה שאני כן אקום לשאוב באמצע.

שיהיה יום נהדר

זה אומר פער של 8 שעות בין שאיבות.. לא ליום יום, אבל כנראה פעם ב אני חייבת את זה כדי לשרוד פה...
בהחלט

|Y|
ואפילו פעם בארבעה לילות.
איזה טוב לשמוע שישנת לילה "שלם"!!

חמותי ממש מתלהבת שנשארה איתו כל הלילה.. לפחות מישהו נהנה מזה... כנראה היא תעשה את זה עוד כמה פעמים. במטרה שאני כן אקום לשאוב באמצע
כן ירבו @}@}

כששמתי אותו בדיוק עשה פיפי וקקי וליכלך את הסדין... אז החלפתי לו והרמתי אותו, הסתבכתי מלא עם החוטים ומהתזוזה כמובן פלט. הרמתי וביקשתי עזרה מהאחות שתחליף סדין.
והנה פשלה קטנה של אמא טובה ומצפונית: תיכף את רוצה לטפל בו כוללני ולהחליף לו

אבל יקירתי, כרגע יש לך תפקיד הרבה הרבה יותר חשוב מזה. בשביל העבודה השחורה של החלפות וזה יש אחיות. את -שואבת, מיניקה, ישנה ומתקלחת. זהו.

גיליתי שהאחות זרקה את הבקבוק עם מה שסחטתי מקודם, כי חשבה שזאת מטרנה שנשארה מהארוחה הקודמת.
אני הייתי גם בוכה וגם צורחת עליה (או על בעלי) רבע שעה.
למות מזה.
וזה רק מראה לך כמה הן לא מיומנות באמת בקטע של לתמוך באמהות מיניקות, שהמחשבה הראשונית שלהן היא "מטרנה" ולא חלב... ולא עלה על דעתה אפילו לבדוק.

תשמעי, אני לא מופתעת מהירידה הזמנית בכמויות השאיבה. זה די צפוי בהתחשב ברמת העייפות והסטרס שלך והעובדה שאין לך מקום לנשום מרוב בלגן והתרוצצויות. הגוף פשוט חלש ועייף, והנפש מוטרדת וכואבת.
אין לי פתרונות קסם, חוץ מאשר לקחת את העריסה והמשאבה ביחד לחדר של מנהל ביה"ח או המנהל/ת הקליני/ת, ולשבת שם עד שיתנו לך פתרונות נורמליים. (גם לשבת רק עם משאבה הולך). שביתה איטלקית

_SNS - האכלה בשאוב/מטרנה על השד +מציצה
את חושבת שזה רלוונטי יחד עם הזונדה? גם ככה היא קצת מפריעה וצריך להזיז אותה הצידה כדי שיהיה לו נוח לתפוס.
לא נראה לי שתהיה שם מישהי שתדריך אותי על זה..._

בשביל זה צריך יועצת הנקה!!!

אני לא מבינה. אני באמת באמת לא מבינה. אין יועצת הנקה נורמלית בכל בית החולים הזה? ואם לא - אז שיאשרו לך להביא יועצת חיצונית.
סליחה. את לא אשמה בכלום בכלום. את פשוט עילאית. זה הבלעעעכס המערכתי הזה שהורס לך את הבריאות, מקשה על לולו, תורם (בגדול, סזטטיסטית) לתמותה ותחלואה וגומר לי את הצורה מרוב עצבים.
והרופאה הזאת... - תזכירי לישלוח לך איזה שוט רכיבה קטן ונחמד בשבילה.
(סותמת את פי במאמצים עילאיים)

וזה רק מראה לך כמה הן לא מיומנות באמת בקטע של לתמוך באמהות מיניקות, שהמחשבה הראשונית שלהן היא "מטרנה" ולא חלב.
האמת שהיא אחות מבוגרת יחסית ואני חושבת שזה משפיע בכל מיני דברים. ומאוד חשוב לה שיהיה מסודר ונקי אז היא כנראה זורקת כל מה שיש בדרך... יש אחיות שזה לא היה קורה איתן.
היא התפלאה איך הספקתי לשאוב את זה כי הוא היה עליי...

חוץ מאשר לקחת את העריסה והמשאבה ביחד לחדר של מנהל ביה"ח או המנהל/ת הקליני/ת,
אבל לולו מחובר למילון מכשירים שמחוברים לקיר...

האמת אני חושבת שה-בעיה, זה שהם באמת חושבים שהתנאים פה ממש טובים ומעודדים שאיבה והנקה.
יש חדר נפרד בשביל זה. יש משאבות יקרות ואיכותיות. יש יועצות הנקה כמה פעמים בשבוע.

הם לא חושבים על זה שהיה עדיף שתהיה אפשרות לשאוב ליד התינוק.
שצריך יועצות ממש מקצועיות שיושבות ומדריכות מעבר להדרכה כללית כמה דקות.
שתנאים טובים לאימהות (חדר צמוד לתינוק, מקלחת נעימה, אפשרות לשהות עם הבעל) יעדדו ייצור חלב..

לגבי היועצות, בינתיים מה שאמרו לי זה רק דברים כלליים - שימי אותו ליד הציצי. קצת איך לעזור לו להכניס לפה. די זהו.
לא התייחסו יותר מדי לשילוב של בקבוק והנקה. לא לאיך הוא מנסה להכניס את הפיטמה. לא עצות מתי פיטמה ומתי בקבוק למשל...

והרופאה הזאת... - תזכירי לישלוח לך איזה שוט רכיבה קטן ונחמד בשבילה.
אני חושבת שמישהו אמר לה משהו. או האחיות או איכשהו דרך חברה שלנו הרופאה.
כי הבוקר הייתה נחמדה באופן מיוחד. דיברה איתנו ואפילו פנתה אליי בשמי הפרטי! ובסוף אפילו שאלה איך קוראים ללולו כי הבינה שכבר יש לו שם (כבר שבוע השם כתוב על האינקובטור/עריסה. היא לא טרחה להתייחס לזה).

הם קוראים פה לתינוקות לפי שם משפחה.
זה הגיוני כי יש תינוקות בלי שם עדיין. אבל גם למי שיש שם, לא משתמשים בו אף פעם.
לתאומים/שלישיות קוראים באותיות (a, b, c).

אנחנו וממש בלבלנו אותם, כי לי ולבעלי שמות משפחה שונים. בהתחלה קראו לו בשם שלי, ואחרי שרשמנו אותו בשם שלו התחלף השם משפחה ברשומות שלהם והם לא הביאו למי הכוונה...

אוי, abc...

ממש לא אנושי.
כל העיצות של תמרוש (אולי לא כולל השוט:-)).
נהדר על השינה הארוכה!
נפלא שחמותך מעורבת ועוזרת!
באמת בקשה מהחלונות הגבוהים להכניס יועצת הנקה מומחית חיצונית בשבילכם, אפילו באופן חד פעמי- נראה לי מאוד במקום!

היום עבר סה"כ בטוב ובנעימים.
עד שבאה האחות של הצהריים והוציאה אותי מדעתי.

אישה מבוגרת יחסית, עוד לא הייתה איתנו אף פעם.
מהשנייה שראתה אותי לא הפסיקה להעיר הערות.
בהתחלה לקחתי את זה קצת בצחוק.
" הוא נמוך מדי, תשבי יותר זקוף שיהיה גבוה"
" אני מפחדת שהראש שלו יקבל מכה ממשענת של הכורסא"
וכאלה.
אבל אז התחלתי כבר להתעצבן.
"מתי תשאבי? שימי לב לזמנים שתספיקי לשאוב"
"אני רוצה לעשות לו אמבטיה, אז תחזירי אותו עכשיו שתספיקי לשאוב לפני."
אני מנסה להסביר לה שאני עוד לא רוצה להחזיר כי הוא רק לא מזמן סיים לאכול ואחרת הוא פולט.
ואם אפשר לעשות אמבטיה מאוחר יותר. היא אומרת שזה יתנגש עם תינוקת אחרת.
נראה לה שאני מגזימה לגבי האוכל שלו והיא מתחקרת אותי על הזמנים - מתי סיים לאכול ומתי התחיל (" 2 ורבע? למה לא 2?").

אני אומרת שזה יהיה לי לחוץ עם השאיבה כי לוקח לי זמן.
"יש לך חצי שעה. למה לוקח לך חצי שעה לשאוב? "
(לא יודעת, רוצה לדבר עם הציצי שלי על הקצב שלו?...)
" אז תשאבי רק לארוחה הזאת "
עכשיו כבר אין לי כוח להסביר שזה הזמן שלוקח לי לשאוב רק לארוחה הזאת... וגם זה לא תמיד יוצא.

אני נכנעת והיא לוקחת אותו ממני למיטה.
אני אומרת לה שתניח אותו בעדינות מיד על הבטן.
היא כמובן הופכת קצת ומזיזה, מנסה אולי בכל זאת להלביש לו חולצה. מטה את המיטה " כי ככה יפלוט פחות", אבל עושה את זה כשהוא בפנים אז זה מזיז אותו.
כמובן שאחרי שנייה הוא פולט (הפתעה!).
אחרי שכל היום לא פלט בכלל.

אני יושבת לשאוב.
עצבנית ומבואסת.
חוששת מהאמבטיה שתגיעה עוד מעט כי היא בטח תשב לי על הראש ותשגע אותי עם הערות. אם בכלל תיתן לי להחזיק אותו ולא תתעקש לעשות בעצמה.

כמובן שמהעצבים והלחץ של הזמן בקושי יוצא משהו.
בסוף אחרי בקושי 10 מ"ל אני מוותרת על המכונה וסוחטת ידנית. מצליחה להגיע כמעט ל30.
לא בלי להכאיב לעצמי בטעות מרוב שאני בחוסר שקט.

למזלי היא בסה"כ כן באה מכוונות טובות, ושואלת אותי אם אני רוצה בכל זאת שנדחה את האמבטיה.
אמרתי שאשמח.
שאלה אם אני מקלחת אותו ואמרתי שכן, פעם שעברה אני החזקתי אותו באמבטיה.
אמרה שרוצה להראות לנו שיטה אחרת, שקודם לסבן את הראש.
אמרתי שאיך שעשינו אז היה לנו דווקא נוח והוא נהנה עם זה.
אמרה שטוב, איך שאנחנו רוצים (אולי קצת התבאסה עליי).

אחרי שהחליפה לו חיתול אמרה "הייתי צריכה לקלח אותו עכשיו, בגלל הקקי" (פתאום היא מקלחת, לא אני).
למרות שהיא צודקת, שהיה עדיף לקלח עכשיו אחרי הקקי. הוא היה איתו מלא זמן כי בגלל שאכל אי אפשר היה להחליף לו, שלא יפלוט...
אבל בגלל הלחץ להתחיל את הארוחה שלו בזמן, לא נשאר זמן לאמבטיה.

הרגשתי בעיקר לחץ וזה היה ממש לא נעים אחרי הבוקר הרגוע שהיה. להספיק בזמן ולעשות ככה ולא אחרת וכל רגע להתגונן מולה.

הלכתי לחדר והשארתי את בעלי איתה. השבעתי אותו שישמור עליו מפניה...
אחזור ב7 וחצי אחרי שאיבה לאמבטיה.
אני מקווה שזה יעבור בסדר והיא לא תציק לי מדי (עם אחיות אחרות פשוט הייתי אומרת שייתנו לי לעשות לבד, או שלא נעשה בכלל. אבל היא לא ממש מרפה, לא משנה מה אני אומרת...)

אמרתי לבעלי שאם יש משהו שחשוב לי בטיפול בו, זה שאף אחד אחר לא יחזיק אותו בזמן אמבטיות. לא רק היום אלא בכלל. שרק אנחנו ונעשה את זה.

כשסבתא שלי הייתה מאושפזת היהנהוג להתקלח שפעם ביומיים. אמא שלי או דודה שלי היו מגיע פעם ביומיים בבוקר (מאחרות לעבודה בשביל זה), כדי לעזור לה להיכנס למקלחת.
לא היו מקלחות אותה, היא הייתה מסוגלת לבד. רק עוזרות לה להתארגן ומשגיחות למקרה שהייתה צריכה עזרה.
יום אחד היא הייתה צריכה להתקלח מוקדם יותר כי הייתה לה איזו בדיקה, והן לא הספיקו להגיע.
אחת העובדות שם הכניסה אותה למקלחת.
כשהגעתי היא התלוננה לי שזאת הייתה מקלחת נוראית.
היא לא נתנה לה להתקלח לבד, סיבנה אותה מהר, הוציאה אותה בלחץ, ניגבה אותה בקושי וכשהיא חצי רטובה הלבישה אותה. יצאה עם הרגשה מבואסת במקום תחושת ניקיון ורעננות.

לא מבינה למה צריך בכלל לעשות לו אמבטיות. את הטוסיק כמובן, וחוץ מזה, קצת ניקוי עם מגבת רטובה. זהו. הוא בכלל לא מתלכלך.

כמו שכתבתי אתמול, מבחינתי האבטיה לא חובה, אבל זה דווקא נעים לו אז אני עושה בשמחה.
וגם הוא כן מתלכלך קצת במהלך היום, מפליטות וקקי וכאלה.
ולא אפשרי לקחת אותו לשטוף רגע בכיור בגלל כל החוטים... לחבר ולנתק זה די כאב ראש.
הוא נהנה מהאבטיה יותר מאשר בניקיון במטלית רטובה, זה לרוב סתם מעצבן אותו.

האשפוז כאן מאתגר את המערכת החושית שלי במיליון דרכים שונות.
אולי זה בעצם אמור להיות טיפול בהלם.
נראה בסוף אם זה אני יוצאת מפה יותר עמידה או יותר רגישה...

הרעשים המגוונים - צפצופים ודיבורים בלי הפסקה בתינוקייה. הרעש של המשאבה 8 פעמים ביום... הרעש של המזגן בחדר ולפעמים גם הכיור כי יש איזו בעיית אינסטלציה.
הריח המגעיל של החומר ניקוי של הבית חולים.
הצמיד שתקוע לי על היד כבר יותר משבועיים.
נעליים וחזייה כמעט כל היום (טוב חזיה כנראה הייתי צריכה גם בבית, פשוטה כזאת ורכה. פשוט כדי שתחזיק את הפד כי אני כל הזמן עם משחה לפטמות, וגם כי זה יותר נעים לי מאשר שהחולצה נוגעת ישירות).
ועוד כל מיני דברים מעיקים ולא נוחים.

ולולו דווקא, בתור פג שאמור להיות רגיש יותר, בקושי מתייחס לכל הנ"ל.
לפעמים מסתנוור קצת מהאורות, אז אנחנו מסתירים לו את העננים לכמה רגעים.
לפעמים קופץ מראץעש פתאומי.
אבל שאר הזמן נמצא בנחת שלו ומתעלם מכל השאר...

אני אתרכז במשהו טוב: עוד מאתיים ומשהו גרם יא מנאייק???? יאללה שיעלה, שיעלה, שיעלה, ותשתחררו משם כבר!!!!!! (שולחת רוח גבית חזקה והמון אנרגיות חיוביות דוחפות)

ושתדעי לך שזה ממש הורס אותי, זה שרוב האחיות והרופאות שם לא קולטות שלולו הוא בן אדם! בן אדם, עם צרכים ורגשות! שהדבר שהכי נחוץ לו זה אמא שלו במקום הראשון (הגוף שלך, הריח שלך, הקול שלך, המגע שלך, השד שלך) ובמקום השני, שני ההורים שלו, ובמקום השלישי - כל מגע אוהב ומרגיע, שהוא זקוק לו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
אין לי מלים על ה-&^%$# הזה שהן מתייחסות אליו כמו אל חפץ, שהוא למעשה רכוש שלהן.
אח מדמייינת אותך בבית שלך בשקט שלך במיטה שלך איתו עלייך, בלי אף אחד שיגיד לך להוריד אותו, מוקפת בני משפחה אוהבים שמאכילים ומשקים אותך ומטפלים בך ומורידים ממך כל דבר שאיננו טיפול אוהב בלולו.

בדיוק!!!

אח מדמייינת אותך בבית שלך בשקט שלך במיטה שלך איתו עלייך, בלי אף אחד שיגיד לך להוריד אותו, מוקפת בני משפחה אוהבים שמאכילים ומשקים אותך ומטפלים בך ומורידים ממך כל דבר שאיננו טיפול אוהב בלולו
אוי גם אני.
כל הזמן מחכה להיות בבית בשקט שלנו. לנהל לעצמו את היום כמו שמתאים לנו.
להפסיק להרגיש בטירונות, כל הזמן צריך למהר ולעמוד בזמנים.
רציתי להתקלח מקודם, ואז כשהלכתי היה תפוס שם. עמדתי כמה דקות במסדרון כמו מסכנה, עם סלסלה עם סבון ובגדים. ואז ראיתי שכבר לא אספיק ואני צריכה ללכת אליו אז וויתרתי...

מקווה שעד שנגיע הביתה עוד תהיה לנו עזרה, ואנחנו לא מבזבזים את כולה על החודש פה...
נגיד מבאס שעד שנגיע הביתה בעלי כבר יחזור לעבודה... ממש מחכה לפסח שנהיה כולנו יחד בבית.
האמת שעזרה מחברים לא ניצלנו בכלל עדיין, כי מרגישה שזה פחות מתאים כרגע. אז אולי ננצל את זה יותר בתקופה הראשונה בבית.

עוד מאתיים ומשהו גרם יא מנאייק????
הוא עולה!
עבר את ה1.800!
ממש הופתענו, חשבנו שהמשקל מתבלבל...

היום הוא אכל 3 פעמים מבקבוק.
4-8 מ"ל כל פעם. מצץ יפה עד שהתעייף ונרדם.
קצת מתלבטת איך לעשות עם בקבוק מול ציצי, כי אי אפשר באותה פעם (הוא מתעייף מכל אחד מהם ואין לו כוח לשני). אבל בלי שילמד לאכול מבקבוק את כל הכמות לא נצא מפה...
מבקבוק יש סיכוי שילמד לאכול בשבוע-שבועיים הקרובים. לינוק מהציצי אני בספק שיצליח כאלה כמויות תוך שבוע... הוא עוד לא מצליח להוציא משם כלום.

זה שרוב האחיות והרופאות שם לא קולטות שלולו הוא בן אדם!
העניין הוא שרובן כן מתייחסות אליו יפה. הענין הוא הבדל של גישה, מה זה להתייחס יפה...
לרובן אין את האמונה שהוא צריך אותנו צמודים. כלומר הוא צריך אותנו, אבל לא נורא אם יהיה גם בלעדינו קצת.
זה ממש ממש מזכיר לי את הגישה בגן. שהילד לא צריך להיצמד יותר מדי להורים, שחשובה ההפרדה, שחשוב לסמוך על הצוות (ומדובר גם על ילדים בני שנה - שנתיים). שלא נורא אם ילד בוכה - ככה הוא מביע את עצמו. וזה הרי ממשיך לגישה של לא טוב הרבה על הידיים ולא טוב פינוק וכל מיני כאלה.

נפלא שחמותך מעורבת ועוזרת!
חייבת להגיד שזה כל כך כל כך קשה לי.
מבחינתה היה לבוא כבר מזמן, אבל אני לא ממש שיתפתי עם זה פעולה ולה לא היה נעים להציק.
עד שאתמול כבר קרסתי מעייפות והסכמתי.
היא באה בהתלהבות, שסוף סוף היא יכולה להיות סבתא. ישבה לידו כל הלילה וקמה אליו עם כל ציוץ.
אפילו החזיקה אותו פעם ראשונה אחרי שהאחות דחפה לה אותו לידיים בזמן שהחליפה מצעים.
היא חששה להרים אותו לפני. אפילו לגעת בו קצת פחדה כי הוא כזה קטן.
אני יודעת שבגלל החשש שלה היא לא תרגיע אותו כמוני, כי נוגעת יותר בעדינות ורק עם חייבים. גם אמא שלי קצת ככה איתו... אבל ברור לי שזה יותר טוב מכלום והנוכחות שלה משמעותית.

אמא שלי שלחה לי הודעה אתמול, אחרי שהייתה איתנו במקלחת ופחדה מכל דבר, שכל הכבוד על איך אני מתנהלת איתו ביטחון.

אה ועוד משהו שיש בבית חולים ואין בבית.
מה הקטע להעיר תינוק באמצע הלילה כדי להחליף מצעים?
ומה הקטע להחליף בגדים בערך 8 פעמים ביום, גם אם הוא לא מתלכלך?...
כמו שכשאני הייתי מאושפזת היו מעירים אותי במיוחד כדי לבדוק לחץ דם... מה קשור לבדוק לחץ דם ב3 בלילה כשאני ישנה?...
איזו התנהלות הזויה.

מתחיל להיראות כאילו באמת יש איזה סיכוי שנצא מפה עוד שבוע, מקסימום כמה ימים אחרי.
אם תמשיך ככה העלייה במשקל והוא ימשיך להתקדם באכילה.
איזה מזל שהוא כזה גיבור.

מחרתיים שבוע 34+0

וואו! איך שאתם מתקדמים נהדר , כל הכבוד לכם

תודה פלונית

סוף, סוף הלכה האחות המעצבנת.
והגיעה אחות שאנחנו אוהבים ללילה!
אני פה היום לידו. מקווה להצליח לישון. בבוקר בעלי יבוא להחליף אותי.
בינתיים מבזבזת את הזמן על שטויות במקום לישון...

יצאו כל היום כמויות סבבה של חלב. 30-40 מ"ל כל שאיבה. אכל רק חלב שלי במהלך היום ונשאר עוד במקרר.
אם לא אצליח לקום בזמן לשאיבה של 1 ייתנו לו את זה.

פרח מהמם לילה טוב יקרים @}

נהדר שאת משחררת ומשתפת גם את דור הסבתות. ברור שזו לא אמא.
אמא יש רק אחת! אבל צריך שבט בשביל שלאמא יהיה זמן לנוח, להתקלח. הן עושות מה שהן יכולות, הן יתרגלו, והוא יגדל. הכל יהיה יותר קל.
הזכרת לי סיפורים שכשלקחו אותי מהפגיה בעפולה אחרי 7 שבועות שם (עם הורים שביקרו אותי די פעם, וראו אותי רק דרך חלון הראווה של הפגיה -!!!!), אז אמא שלי פחדה לגעת בי, פחדה לשבור או להכאיב. לכן סבתי רחצה אותי וטיפלה בי כדי שאמא תלמד איך מטפלים בקטנטנה כזאת.