חינוך ביתי בטוקיו

[טלי_מא*]

טליה,
גם אני הייתי שמחה לטייל בקרוואן.
אולי ניסע עם הילדים ונשאיר את הגברים לעבוד?


בטח שאני מתעניינת בפטריות. זה בכלל לא משהו פשוט לגדל.
נשמע לי שאני בכללל מתעניינת בחברים המאוד מאוד מעניינים ההם.
החיים שלהם נשמעים מדהימים.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

גם אני גם אני רוצה טיול בקרוואן .
מתי יוצאים ? (-:

[טליה_טקאוקה*]

טייפון זה לא טורנדו אבל לא יודעת להסביר בדיוק....נראה לי שטורנדו זה מערבולת רוח עם חול, לא? בכל מקרה טייפון זה פשוט רוחות חזקים. בטוקיו זה בדרך כלל לא נורא (יחסית). החלונות רועדים והבית קצת רועד ודברים עפים בחוץ אז עדיף לא לצאת.....אחר כך יש מלא בלאגן ולכלוך בחוץ....
בדיוק היינו בים בשבת האחרונה והחוף היה ממש מלוכלך בגלל הטייפון...

אפשר לארגן טיול נשים וילדים, הבעיה מי תבשל????

שמתי תמונות בפייסבוק של הבית הישן בנגנו. אתן מוזמנות לראות.

טלי, החיים של המשפחה בנגנו מעניינים ונראה שטוב ומתאים להם. אבל לי למשל זה לא מתאים, אני רוצה להיות חופשיה כשמתאים לי (לנסוע לארץ לחודש למשל). כשמייצרים הכל לבד אי אפשר כמעט לעזוב את המקום. הם נוסעים להורים שלהם פעם בשנה, יומיים להורים שלו ואחר כך יומיים להורים שלה....את אחותה היא לא ראתה שבע שנים....ההורים שלהם אף פעם לא היו אצלם...
מבחינתי זה פשוט בלתי נתפס אבל כנראה שככה זה ביפן....
שין אמר שהאשה נראית כמו אשה בכפרים בנפאל....
הם חיים ככה מבחירה אז סבבה ובאמת אפשר ללמוד אצלם הרבה. אבל מבחינתי, הייתי רוצה לייצר חלק מהאוכל שלי ולגור בקרבה לטבע אבל שמחה שיש לנו את החופש לבחור וזו לא חובה מבחינתנו (לעשות הכל לבד).
מה גם שלא אני ולא שין רוצים או מסוגלים להתעסק בתיקוני הבית (מה שדורש בית כל כך ישן).

[טליה_טקאוקה*]

דיברתי שוב עם שין לגבי הביהס....
הוא ממש בלחץ מזה ומאד מודאג....

חשבתי קצת והגעתי למסקנה שמבחינתי אני לא מוכנה לשלוח את נעם לביהס רגיל (גם שין לא רוצה) וגם לא לאנטרופוסופי.
כן מוכנה להתפשר על דמוקרטי.
התחלנו לחפש ויש כמה (בערך 6 בכל יפן....).
יש ביהס בטוקושימה לשם מיומי סאן עוברת החודש ונסע לבקר אותם אחרי שיתאקלמו.
פינטזתי לעבור לגור לידה אבל שין לא רוצה לעזוב את העבודה שלו בטוקיו...
הוא אומר שבנה כאן משהו במשך שלוש השנים מאז היגרנו ליפן והוא לא רוצה להתחיל שוב מחדש....
הדמוקרטי הכי קרוב לטוקיו, בעצם היחיד שמצאנו באיזור טוקיו, נמצא בעיר ליד הים (כן, בגלל זה נסענו לאיזור בשבת האחרונה). בערך שעה מטוקיו. (כשעתיים מכאן).
זה ביהס בסגנון
sadbury valley school
נפתח לפני שנה ומאד קטן. (בערך 10 ילדים כל הביהס....)
יצרנו איתם קשר וניסע לבקר בקרוב.
היתרון הוא שזה לא כל כך יקר יחסית ודמי ההרשמה סבירים.
ואם זה דמוקרטי אני מקווה שיהיה חופש להמשיך בחינוך ביתי אם רוצים אבל מצד שני יש "מסגרת" ששין וההורים שלו יהיו מרוצים....
כל מקרה נצטרך לעבור לאיזור אחר ואז כבר לא נהיה קרובים פיזית להורים של שין ככה שהם פחות ילחצו על שין.
זה עדיין איזור עירוני אבל קרוב לים.

מבחינת הביהס, הבנתי שאין חלוקה לכיתות ואין מבחנים...

גם אם נמשיך בחינוך ביתי הקרבה לביהס יכולה לאפשר לנו תקשורת עם משפחות אחרות (כי משפחות חינוך ביתי לא מצאנו בטוקיו).

אני אעדכן בהמשך....יום טוב@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

טליה הי
גם אני בודקת את בתי הספר הדמוקרטיים בארץ ולצערי הרב הם כל כך לא רבים...
גם אצלי זו הפשרה האפשרית ושום דבר אחר לא מצליחה לדמיין : לא בי"ס רגיל וגם לא אנתרופוסופי שדווקא יש בכל מקום בישראל..
אבודה לגמרי בינתיים,
זה דורש ממני כמובן לעבור דירה ולא קל לי עם על מה שזה מאלץ אותי..
וואלה, מאחלת לכם החלטות נבונות ומקווה שתגיעו למחוז חפצכם.

[טלי_מא*]

טליה ונקודות,
ספרו קצת למה לא אנטרופוסופי וכן דמוקרטי.

טליה, לגבי הגידול העצמי אני מבינה לחלוטין מה את אומרת.
אתמול אמרנו נואש מבחינת ה"לעשות הכל לבד בבית" וביקשנו מחבר הצעת מחיר לסככה בחוץ.
אני חושבת שקהילה קצת עוזרת בעניין הזה שהצגת. המשפחה מנגנו באמת לבד, אבל אם היו עוד כמה משפחות מסביב, ואולי גם שעון מים לגינה... זה היה קצת יותר פשוט.
וחוץ מזה, אני חושבת שיבוא יום ובו כולנו נצטרך לעשות יותר מהדברים הבסיסיים בחיינו כי כבר לא יהיה כל כך פשוט לשנע הכל למרחקים. (אבל זה כבר סיפור אחר.... הכנה למשבר העולמי )

[ריש_גלית*]

גם אני קוראת, קשה לי מאוד להיכנס לאתר ורק פעם בכמה ימים אני מצליחה לקרוא איזה דף, הפעם הצלחתי להתעדכן אצלך, לשמחתי, כי זה כל כך מעניין. אם כי נשמע שלא פשוט לכם. מדהים אותי שאת כותבת שיש כל כך מעט משפחות בחינוך ביתי ביפן. אני מבינה את הרקע לזה ובכל זאת קשה לתפוש.
ביה"ס הדמוקרטי שמצאת נשמע טוב. אני מקווה שיסתדר לכם!
@}

[טליה_טקאוקה*]

גלית, טוב לראות אותך פה@}
נקודות, לא כל כך הבנתי מה כתבת בסוף-את לא רוצה לעבור או לא רוצה לשלוח את הילדים למסגרת?? למה לא לעבור בעצם??
טלי, ממה שבדקתי וראיתי באנטרופוסופי ביפן הכל מאד ברור וקבוע ואת זה אני לא אוהבת. אומנם יש הרבה דברים יפים, האוכל טבעוני, החומרים טבעיים וכו. אבל עדיין זו "שיטה" "מסגרת"....אני רוצה חופש....גם לי כאמא. האמהות בביהס האנטרופוסופי כאן מאד מעורבות שזה יכול להיות דבר טוב כמובן, אבל לא מתאים לי....אני אשמח להיות מעורבת במה שיאפשר לי לבטא את עצמי ולא ללכת בעקבות דרך מסוימת....אפילו אם הדרך יפה....
אני רוצה ללכת בדרך שלי...
הדמוקרטי ביפן ממש בראשית דרכו, גם כאן זה בעקבות משהו שקיים בארהב, אבל לפחות משהו חופשי.
מבחינתי חופשי הכוונה לכמה דברים:

• שלא יהיו כיתות לפי שכבות גיל.
• שלא יהיו מבחנים.
• כמה שפחות ימים ושעות בביהס (באנטופוסופי כאן זה ששה ימים בשבוע).
• מחיר סביר (האנטרופוסופי נורא נורא יקר).
• שאפשר לבוא או לא לבוא....
• כבוד לילד.
• התיחסות לילד עצמו.
• אפשרות להציב כל דבר או עניין בסימן שאלה ולא סימן קריאה.

זה מה שעולה לי לראש כשאני חושבת על הביהס....
לא יודעת אם הדמוקרטי עונה על כל אלה אבל האנטרופוסופי ממש לא....ביפן כל המורים של האנטרופוסופי לומדים בגרמניה ככה שזה ממש לפי השיטה.

[טליה_טקאוקה*]

עוברים עלינו ימים רגועים ונעימים מאד...
מי אמר ילדים גדולים צרות גדולות? (אולי הכוונה לגיל ההתבגרות...)
אני מתבוננת בנעם ויוקה ופשוט נהנת....
איך הם משחקים, רבים, פותרים בעיות ומריבות...בקושי צריכים את ההתערבות שלי. כשכן זה בדרך כלל יותר את הנוכחות וההקשבה שלי, רק להיות, לא לעשות...

אני נזכרת בימים שיוקה היתה קטנה וגם נעם יותר קטן וכל היום הייתי מציצה לעבר השעון ומתפללת שהיום יעבור כבר....

כל כך קל וכייף להיות איתם עכשיו.
היום הסתכלתי על נעם-מכין לעצמו טוסט, מורח עליו חמאה...אף פעם לא ממש לימדתי אותו לעשות את כל הדברים האלה ו"פתאום" הוא עושה כל כך הרבה לבד...
בבוקר שמעתי אותו קורא כל מיני מילים בספר....הייתי ממש מופתעת! לא ידעתי שהוא קורא כל כך יפה....
אף אחד לא לימד אותו הוא פשוט למד ולומד....

בקבוצה שהיינו הולכים אליה האמהות חשבו שהילדים צריכים להיות עצמאיים ולסדר אחרי עצמם למשל אחרי ארוחת צהריים שהילדים יסדרו לבד את כלי האוכל ויכניסו חזרה לתיק מסודר.
היו פעמים שנעם רץ לשחק ולא רצה לסדר ולי זה לא הפריע לסדר בשבילו אם אני שם. אבל האמהות אמרו שצריך לבד....(הן היו אומרות לנעם...)
היום, כמה חודשים אחרי, אכלנו אני נעם ויוקה בפארק ואחרי האוכל אני ישבתי והרהרתי לי ונעם לקח את הכלים (בנטו בקו) הכניס בטבעיות לבד (פרושקי) וקשר את הבד והכניס את הכל מסודר לתיק, בטבעיות ובלי להגיד כלום....

אני שומעת מחברות שהילדים במסגרות כמה קשה להן כשחוזרות הביתה, איך הן עייפות, הילדים רבים, מלחמות בלי סוף....
גם אני עייפה בסוף היום אבל כמעט שאין מלחמות...
נראה לי שכמה שנמצאים פחות עם הילדים יותר קשה. גם לאחים שלא ביחד רוב היום.

וגם נראה לי, שכשהילדים גדלים זה הולך ונעשה יותר קל החינוך ביתי....אז למה עכשיו לשלוח למסגרת??? אוףףףףףףףףףףףף
טוב, אני אהיה אופטימית.
שבת שלום@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

טליה
כל מילה בסלע.
גם אצלי, תענוג להתבונן בהם. הימים עוברים עליהם נהדר!!!
הם משחקים המון המון ביחד וכל כך יפה.
לפעמים היא מצטרפת לענייני בנים ומשחקת במשחק שלו ולפעמים הוא מצטרף למשחק שלה ונהיה אבא לתינוקות וכל זה - ממש ממש תענוג.
הם משחקים שעות, הימים כל כך מלאים להם.
הם גם שניהם יודעים מאוד להעסיק את עצמם ולהיות כל אחד בשלו.
כמובן שיש מריבות ורגעים מעצבנים , אבל בגדול - הייתי ממשיכה ככה עד שהם היו בוחרים ללכת...
וגם אני אאלץ ככל הנראה להיפרד מזה, מהסיבה הפשוטה...כסף.
(אולי אולי בסוף יימצא מוצא - אלוהים?)

לטלי אהלן.
מכיוון שהייתי בסיור בבית הספר האנתרופוסופי בהרדוף וראיתי דברים וגם שמעתי הסברים - יש דברים שלא לרוחי, גם ברמת המיקרו וגם במקרו.

לא אוהבת את תחושת הדת שיש שם, לא אוהבת את הנוקשות וההליכה הצרופה אחרי כל פרט (מאוד גרמני), לא אוהבת את התפיסה שעד גיל 12 נדמה לי, הילד נתפס כמי שצריך לשמור בצמר גפן, להחליט עבורו הכל ובעיקר שהוא צריך להיות ליד דמויות נערצות וכך המורה אמור להיות דמות נערצת וההתייחסות אל הילד נהיית כזו.
לא אוהבת איך לומדים לצייר (כולם ביחד מציירים בדיוק אותו ציור וצובעים בדיוק באותם צבעים....).

יש גם צדדים יפים כמובן:
עובדים המון על מלאכות יד של פעם, דיקציה, דרמה וכולי.
יש המון המון אסטתיקה במבנים ויש בזה צדדים יפים.
המחנכים מאוד מאוד בתוך עבודתם, חושבים הרבה על התלמידים וכולי.
יש כוונה וזה כבר משהו,
ובוודאי שיש עוד.

[טליה_טקאוקה*]

משהו שמצאתי בדף לשכנע לטובת חינוך ביתי
שכתבה יונת שרון :

יונת שרון (17.08.2003 01:01):
אחת הסיבות לעבור לחינוך ביתי היא בשביל ללמוד. בבית-ספר אמנם מקיימים הרבה טקסים שנקראים לימוד – שיעורים, בחינות, עבודות בית – אבל לרוב הטקסים האלה לא מביאים להרחבת או העמקת הידע והמיומנויות של התלמידים. אם יש איזושהי תוספת לידע, היא לרוב נעלמת זמן-מה אחרי הטקס של הבחינה.
בחינוך ביתי יש אפשרות להתעסק בדברים שבאמת מעניינים אותך, לחפש תשובות לשאלות שלך, לרכוש ידע שרלוונטי לחייך ולעיסוקיך. ידע כזה, סביר יותר שישאר איתך לתמיד.

סיבה אחרת היא הסיבה החברתית. החברה בבית-הספר היא מאוד לא טבעית, לעתים אלימה, כמעט תמיד תחרותית ושיפוטית. זה גרוע במיוחד לנערות שאצל רבות מהן יש פגיעה בבטחון העצמי.
חינוך ביתי מאפשר לך לבחור את החברה שלך, וחשוב יותר, לבחור עם מי את לא רוצה להיות. לכן אין זה מפתיע שאצל נערות בחינוך ביתי לא נמצאה ירידה ברמת ההערכה העצמית כפי שהיא קיימת אצל נערות בבית-ספר.

עוד סיבה היא היחסים בתוך המשפחה. כשכולם מגיעים הביתה לחוצים בגלל התחייבויות למוסדות חיצוניים (בית-ספר, עבודה) יש פחות כוחות נפשיים להשקיע ביחסים המשפחתיים. אם לא נדרשים להוציא כוחות על יחסים עם מוסדות חיצוניים, נשארים יותר כוחות (וגם יותר זמן) להעניק אחד לשני ולהשקיע בבית ובמשפחה.

[טליה_טקאוקה*]

לא יודעת אם כתבתי אבל יש לי בטוקיו שתי חברות טובות שאנחנו תומכות אחת בשניה בעיקר טלפונית.הן ישראליות. אחת היא Manty T והשניה נקרא לה מ'. שלושתנו מחוברות לחברת טלפונים שמאפשרת לחברים לדבר ביניהם בחינם אז אנחנו יכולות לדבר שעות בטלפון (לפליאת בני זוגנו היפנים...).
כל אחת מאיתנו גרה באיזור אחר וגם הילדים שלהן במסגרות מה שלא מאפשר הרבה זמן למפגשים.
אבל התמיכה היא אדירה, לפחות מבחינתי.
מכיוון ששלושתנו ישראליות שנשואות לגברים יפנים וחיות כאן יש הרבה במשותף. יש המון המון נשים ישראליות בטוקיו ככה שברור שזה לא הגורם המאחד העיקרי. אבל אני יכולה לברך ולהודות על שתי הנשים המקסימות האלה שמלוות אותי כאן כבר שלוש שנים ושלושה חודשים....
מנטי הכירה את מ' במפגש לה לצ'ה אחרי שגרה כאן כבר איזה 10 שנים בלי כמעט שום קשרים עם ישראלים...אבל עם מ' היא התחברה וכשאנחנו הגענו לטוקיו לפני 3 שנים נפגשנו יחד כמה משפחות "מעורבות" בפארק יויוגי ומאז אנחנו בקשר. יצא גם שאני ו מ' ילדנו את הבנות השניות שלנו באותו היום!!
מנטי גדלה בקבוץ בו גדלתי ובו גרים הורי אך משפחתה עזבה את הקבוץ. ידעתי מי היא אך לא היה לנו קשר.
כשקראתי את סיפור הלידה של מנטי בגליון באופן ואחר כך גם את הראיון שפורסם עם מנטי בגליון ,ידעתי שאשמח להפגש איתה וכך יצא שלפני שהיגרנו לכאן עזרתי אומץ ויצרתי קשר עם מנטי דרך האתר...
מנטי היתה מאד נחמדה וגם דיברנו כמה פעמים בסקייפ לפני המעבר.
כשאני חושבת על זה עכשיו, אני רואה שבמשך שלושת השנים שאני כאן ,אני מתלוננת הרבה על חוסר בחברה ועל זה שאני לא מעורבת בחברת האמהות היפניות שגרות באיזור שלי. אבל לא ממש הערכתי את החברות האמיצה שנוצרה ביני למנטי ומ'. חברות שליוותה ומלווה אותי כאן כל הזמן. במחשבות טובות, טלפונים, חגים....במקום לראות "כמה זה לא מספיק"...ו "הייתי רוצה יותר..." אני רוצה לעצור ולהגיד תודה על מה שיש. כי זה המון. לא רוצה לדמיין את חיי בלי שתי החברות המדהימות שרכשתי לי כאן.
אז תודה רבה@}@}איו על חברות נשית אמיצה ועמוקה!! תודה@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}

[צ'ילי_ושמן_זית*]

עוד קוראת ונהנית
והמשפחה הזו בנגנו, ממש החלום הרטוב של אנשי "באופן"... ממש לוחץ על הנקודות הכואבות (במיוחד אחרי שעזבנו מקום דומה, אם כי לא היינו בעליו של הר וגם לא קרוב לזה...)
אם כי אני בהחלט מסכימה. המחוייבות לחווה כזו זה לא מתאים לכל אחד. ואמנם אצלנו בעיקר בעלי נשא באחריות זו ואני הסתובבתי לי כאוות נפשי וגם למעשה תמיד היו לנו מספיק קרובי משפחה שיכלו לבוא לעזור כשהיינו צריכים לסוע לאנשהו.
בכל מקרה סיפור מרתק ותמיד מעניין לשמוע על אנשים כאלו (אגב אני מכירה אנשים כאלו שחיים ככה גם בארץ. בלי חשמל, מייצרים את כל מזונם ובכלל צורכיהם כולל ביגוד והנעלה וכדו).
את הרצון שלך לשנות מקום אני מבינה כל כך. הנה גם אני קמתי עכשיו והחלטתי "עוברים". גם אצלנו בעלי לא ממש התלהב. אבל הבין...
מזל מזל שאנחנו עדיין לא קרובים לגיל של מסגרות. אני לומדת הרבה מהשיתוף שלך כאן כי אני צופה קשיים עם אק כשאגיע לשאלת החינוך בבית...

[פרח_הלימון*]

טלי תענוג לקרוא אותך..לא יכולתי להכנס לאתר זמן רב,והיום גיליתי שקרו פה הרבה דברים חדשים ומרתקים
את כותבת כ"כ יפה ומרגש.
נשמע שדברים זזים ולאט לאט הכל מסתדר. אני בטוחה שבסוף תמצאו את המיקום המושלם בשבילכם.
הסיפור על המשפחה שגרה בטבע היה מדהים,ועושה חשק להתארח אצלם גם. האם זה יקר? וגם, מה זה וופינג?
תמשיכי לכתוב בבקשה
@}

[טליה_טקאוקה*]

תודה@}
צ'ילי, המשפחה בנגנו חייה הרחק ממשפחה (הם גם לא בקשר טוב בכלל עם המשפחות שלהם) . הם ממש לא חיים בשבט...אבל נראה שטוב להם ככה.
מזל מזל שאנחנו עדיין לא קרובים לגיל של מסגרות.D-:
לקח לי כמה שניות להבין למה את מתכוונת...בהתחלה חשבתי שאת מתכוונת אלינו (המבוגרים), אז חשבתי לעצמי "מה זה קשור לגיל? יש אנשים שמתאים להם מסגרת ויש כאלו שלא (=אני, למשל..)"
רק אחר כך הבנתי שהתכוונת לפעוט....
מחכה לקרוא איך אתם מסתדרים בארץ!! ובכלל מתגעגעת לקרוא אותך!!
שלשום הכנתי מרק קוקוס (צמחוני) בהשראת המתכון שלך.קניתי את החלב בקופסאת שימורים בחנות טבע, אורגני אבל לא כתוב אחוזי שומן. מיוצר בסרי לנקה.(לא ממש אקו...סליחה).

פרח הלימון תודה@}
אכן דברים זזים לאט אבל זזים ...אני גם רואה איך הזמן מרפא ובעצם "מטפל" בהכל....
אני כזו שתמיד דוחפת לפתרון, חסרת סבלנות, רוצה לראות פתרון/תוצאה....אבל רואה פעם אחר פעם איך "הזמן" מנצח...
ואם הוא במילא "מנצח" אז מלכתחילה חבל על האנרגיה שאני מבזבזת במאבק....
אני רואה בקונפליקטים שיש לי עם שין (בלידת בית, לידה בלי מילדת, בלי חיתולים, בלי חיסונים, תזונה ועכשיו חינוך) שכשאני יכולה להכיל את התסכול שלו ואת החששות שלו ממה יהיה ומלהיות אחרים, רק להקשיב ולתת לזה מקום. לתת מקום לזה שאצלו זה לא מובן מאליו כמו אצלי. הוא צריך הרבה זמן להפנים את הדברים. להקשיב ממקום שקט ומקבל בלי להביע עמדה או לנסות לשכנע או להסביר. או לחפש פתרון מיד. אז כשאני נכנעת בסוף הכל מסתדר....
עד עכשיו ,תודה לאל@}
מה שכן, לפעמים זה מתיש...להקשיב, להכיל...גם את הילדים וגם את הבנזוג.
מה שלי עוזר זה לדבר עם החברות שלי (כבר אמרתי כמה חשובה תמיכה נשית...) וסשנים של יעוץ הדדי .

נקודות, תודה שאת כאן מלווה אותי במסע הזה. הנוכחות שלך חשובה לי מאד. תודה@}

[טליה_טקאוקה*]

האם זה יקר? וגם, מה זה וופינג?
זה זול מאד במונחים של חופשה ביפן. אבל כמובן לא מתאים לכל אחד כי אין שירות כמו במלון. גרים איתם בבית או בבית נוסף שלהם שנמצא כדקה הליכה. (אנחנו היינו איתם בבית).
אוכל טבעוני.
מי שמשתמש בחומרי ניקוי רגילים אולי יחשוב שהבית מלוכלך... וכמובן, הבית מאד מאד ישן.
הם מפרסמים את השהייה אצלם כחוויה, התנסות באורח חיים "כמו פעם".
הם מציעים לאורחים כל מיני פעילויות במחירים שונים.
למשל, הכנת סכום או כלים מעץ. הכנת סבון. עבודה בשדה. טיול מודרך באיזור. שיט קנו בקיץ. ועוד כל מיני....
אנחנו בחרנו פשוט לנוח...להיות איתם ובטבע.
אבל, למשפחה כמונו שחיה פשטות מרצון זה בכל זאת לא זול.
אחרי שלוש שנים שאנחנו ביפן החלטנו לראשונה לצאת לחופשה משפחתית. שין הביא לי כל מיני פליירים מהתחנת רכבת של דילים לחופשה בכל מיני מקומות. קיבלתי צמרמורת רק מהמחשבה, חיפשתי באינטרנט באנגלית מקומות לחופשה אקולוגית ביפן אבל מצאתי ממש מעט מקומות שלא עמדו בתקציב שלנו.
חשבנו לבטל ,כשפתאום קיבלתי לינק במייל למקום הזה בנגנו ממיומי סאן (היא לא היתה אצלם אבל שמעה עליהם).
ויצא שזה התאים מאד גם לי וגם לשין.

woofing זה עבודה בחוות אורגניות.

[פרח הלימון*]

_אני כזו שתמיד דוחפת לפתרון, חסרת סבלנות, רוצה לראות פתרון/תוצאה....אבל רואה פעם אחר פעם איך "הזמן" מנצח...
ואם הוא במילא "מנצח" אז מלכתחילה חבל על האנרגיה שאני מבזבזת במאבק...._
לא יודעת אם סיפרתי לך פעם,בכל אופן אני נוהגת לכתוב על פתק בקשות מאוד ספציפיות ליקום,ואז אני "מחביאה" בארון ושוכחת,ככה מפילה את ה אחריות על היקום
ואז אחרי כ חודשיים,אני מוציאה ממקום המחבוא את הפתק,ונדהמת לגלות איך כמעט הכל התממש. זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש.
אני רואה בקונפליקטים שיש לי עם שין (בלידת בית, לידה בלי מילדת, בלי חיתולים, בלי חיסונים, תזונה ועכשיו חינוך) שכשאני יכולה להכיל את התסכול שלו ואת החששות שלו ממה יהיה ומלהיות אחרים, רק להקשיב ולתת לזה מקום. לתת מקום לזה שאצלו זה לא מובן מאליו כמו אצלי. הוא צריך הרבה זמן להפנים את הדברים. להקשיב ממקום שקט ומקבל בלי להביע עמדה או לנסות לשכנע או להסביר. או לחפש פתרון מיד. אז כשאני נכנעת בסוף הכל מסתדר.... אחלה שיעור בשביל אנשים חסרי סבלנות כמונו..לפעמים נראה לי שכל עם ישראל סובל מחוסר סבלנות:) יפה שמצאת את הדרך שלך לגשר עם שין על הדברים האלו,ושבסוף הוא מפנים ומבין את דרכך השונה. לא קל למישהו מתרבות שונה להבין דרך שכ"כ שונה ממה שהוא רגיל(גם אני בזוגיות מעורבת אך לשמחתי פער התרבות קטן יותר,בן זוגי מקסיקני ולכן מיטה משפחתית וללדת בבית לא חדש לו,עם חינוך ביתי יש קצת בעיה מבחינתו). מה שמסקרן זה,האם אחרי הכל שין מסכים עם הבחירות השונות שעשיתם,או שלפעמים הוא עדיין חושב שאם הייתם פועלים בדרך ה"רגילה" זה היה יכול להיות יותר מוצלח או נכון (בלי חיתולים,חיסונים,תזונה וכל השאר)

מזל גדול שיש לך שם חברות באופניות תומכות שמעתי על Manty T רק דברים נפלאים

@}

[פרח_הלימון*]

הכנת סכום או כלים מעץ. הכנת סבון. עבודה בשדה. טיול מודרך באיזור. שיט קנו בקיץ. ועוד כל מיני....
נשמע מדהים..אם זה לא חוצפני,מותר לדעת כמה עולה התענוג הזה?
החלום שלי זה לבקר ביפן ביום מן הימים,אשמח לשלב גם חוויה כזאת לטיול

[טליה_טקאוקה*]

פרח הלימון ,
לינה(לילה אחד) פלוס ארוחת בוקר וערב עולה 5,000 יין (בערך 50$) למבוגר. אבל יש תוספת של 1,000 יין לאדם לארוחת צהריים (אין מקומות אחרים לאכול באיזור).
אבל האוטובוס (הדרך הכי זולה ומהירה בתחבורה ציבורית להגיע לשם, נראה לי שברכב פרטי יותר זול.) עלה לנו (2 מבוגרים+2 ילדים) 20,000 יין (בערך 200$) לשני הכיוונים, שזה מאד יקר לדעתי...אבל ביפן התחבורה הציבורית יקרה...@}

[טליה_טקאוקה*]

לא קל למישהו מתרבות שונה להבין דרך שכ"כ שונה ממה שהוא רגיל(גם אני בזוגיות מעורבת אך לשמחתי פער התרבות קטן יותר,בן זוגי מקסיקני ולכן מיטה משפחתית וללדת בבית לא חדש לו,עם חינוך ביתי יש קצת בעיה מבחינתו). מה שמסקרן זה,האם אחרי הכל שין מסכים עם הבחירות השונות שעשיתם,או שלפעמים הוא עדיין חושב שאם הייתם פועלים בדרך ה"רגילה" זה היה יכול להיות יותר מוצלח או נכון (בלי חיתולים,חיסונים,תזונה וכל השאר)
הקונפליקטים שלנו לא דוקא קשורים לפער התרבות...
זה קשור יותר לזה שאחד מבני הזוג רוצה ללכת בדרך המיינסטרים (להיות כמו כולם, בהרמוניה עם שאר העולם, לא לצאת דופן...) והשני רוצה להיות קשובה למה שמתאים לה ולילדים שלה....
את רוצה להגיד לי שלזוגות ישראלים אין קונפליקטים כאלה???
אני מניחה שאם היינו רוצים לחיות באותה המדינה כבר היינו מפרקים את החבילהP-: כי זה הכי קל ופשוט כל אחד ללכת בדרכו ולהיות הורים בנפרד (הרי היום זה מאד פשוט להתגרש).
אבל אצלנו פירוק החבילה אומר שאני אחזור לארץ עם הילדים ושין לא יראה את הילדים על בסיס יומיומי מה שבלתי נתפס מבחינתנו, ככה שאנחנו "נאלצים" להתגבר על הקשיים מה שאולי זוגות "רגילים"(באופן כללי) לא יעשו...

במקרה שלנו, עד עכשיו, שין מאד שמח על הדרך בה בחרנו...(למרות שהתנגד בהתחלה).(-:
אני גם מאמינה שלא סתם הוא בחר אשה שלא הולכת בתלם. (גם לפני שהיו לי ילדים. וזה לא משהו שהסתרתי...)

אבל, בעניין של ילדים ו"חינוך" אני חושבת שלהמון זוגות יש חילוקי דיעות. גם לכאלה שב"מיינסטרים". בכלל, כנראה שלא פשוט לגדל ילדים בזוג....

[טליה_טקאוקה*]

יש לי משהו משמח לספר...@}
שין חזר מעבודה לפני פחות משעה וסיפר לי שבדרך לעבודה ובחזרה ברכבת (הוא נוסע כשעה לכל כיוון) הוא התחיל לקרוא את הספר של דניאל גריברג שהשאיל מהספריה (מייסד סדבארי וואלי, בית ספר דמוקרטי) וסופסוף הוא מבין כל מיני דברים שאני אומרת לו כבר שנים....
בחודש הבא נלך לראות את הביהס סדבארי וואלי (הדמוקרטי היחיד שיש באיזור טוקיו-לא יאומן!!) שנמצא בעיר דרומית לטוקיו-צ'יגסקי. עיר ליד הים.
זה ביהס מאד קטן שנפתח לפני כשנה. (10 ילדים כל הביהס...)
כרגע האופציות הן הביהס הזה או ששין ישתכנע ל חינוך ביתי ...
אם נבחר בביהס הזה עדיין עומדים בפנינו כמה מכשולים...

• מעבר בית (באיזור טוקיו, באיזורים כפריים זה יותר זול) מאד מאד יקר כאן....לא רק ההובלה אלא בעיקר העובדה שצריך סכום התחלתי של 4-5 פעמים שכר הדירה שלא חוזר אחר כך....

כרגע אין לנו את הכסף הזה....

• למצוא בית באיזור שאנחנו לא מכירים ולא מכירים שם אף אחד....אין לנו רכב...ככה שזה לא פשוט, אבל אפשרי....
• שין צריך להיות במרכז טוקיו בשעה 5.00 בבוקר ולא מכל מקום יש רכבת כל כך מוקדם. (כיום הוא יוצא מהבית ב-4.00 בבוקר ושלושה לילות בשבוע ישן בסטודיו...)

היתה לי מחשבה לעבור לאיזור יותר כפרי וזול וששין יוותר על העבודה שלו אבל הבנתי שהעבודה הזו מאד חשובה לו והוא לא רוצה להתחיל שוב הכל מחדש (כמו שעשה לפני שלוש שנים). הוא מאד נהנה מהעבודה שלו ומאמין שבהמשך ירוויח יותר כסף על אותו זמן עבודה (הוא מרוויח פר תלמיד). באוגוסט התחיל ללמד כתה חדשה כל בוקר במרכז טוקיו, כתה שהוא היה המורה המחליף בה במשך השלוש שנים שלנו כאן, לאחרונה המורה הקבוע החליט לעזוב את יפן ככה ששין קיבל את הקבוצה. זה בעצם היה החלום שלו עוד כשגרנו בישראל....(-:
אז בעצם, שלושת המכשולים העיקריים שלנו הם הסכום ההתחלתי שנדרש למעבר, למצוא בית מגניב (בית פרטי ישן באיזור טבע ושקט) לא רחוק מדי או שיש רכבת מוקדם בבוקר להגיע למרכז טוקיו....
שולחת בקשה/תפילה לייקום....אמן@}

תודה שאתן כאן איתי עוזרות לי לעשות סדר בבלאגן....
שבוע טוב לכולנו@}

[אמא_בבית*]

בקר טוב ובהצלחה. הדברים מתחילים להסתדר, האפשרויות נפתחות @}

[בשמת_א*]

בקר טוב ובהצלחה. הדברים מתחילים להסתדר, האפשרויות נפתחות
(-:

[פרח_הלימון*]

איזה יופי על החדשות הטובות...אני בטוחה שהכל יסתדר לטובה!

_הקונפליקטים שלנו לא דוקא קשורים לפער התרבות...
זה קשור יותר לזה שאחד מבני הזוג רוצה ללכת בדרך המיינסטרים (להיות כמו כולם, בהרמוניה עם שאר העולם, לא לצאת דופן...) והשני רוצה להיות קשובה למה שמתאים לה ולילדים שלה....
את רוצה להגיד לי שלזוגות ישראלים אין קונפליקטים כאלה???_ בטח שיש,פה באתר אני רואה המון..על לינה משפחתית,חינוך ביתי ועוד
את סיפרת על כך שחינוך ביתי לא מקובל שם,לכן הסקתי שזה קשור לתרבות..

שין צריך להיות במרכז טוקיו בשעה 5.00 בבוקר ולא מכל מקום יש רכבת כל כך מוקדם. (כיום הוא יוצא מהבית ב-4.00 בבוקר ושלושה לילות בשבוע ישן בסטודיו...) החריצות של שין מעוררת התפעלות!
מאחלת לכם המון בהצלחה
נשמע לי כיף לעבור למקום חדש ליד הים ביפן..(פרח קצת מקנאה) ראיתי סרט יפני לא מזמן,אבידות נדמה לי שמו,בכל אופן הם גרים שם בבית ישן באיזה מקום שכוח אל ומאוד פסטורלי..הלב התרחב
@}

[טליה_טקאוקה*]

תודה לכן@}
שמעתי על הסרט הזה, מחכה שיגיע לספריות הדיוידי ביפן...
שין באמת מאד חרוץ...כשהגענו ליפן ועוד לא היו לו כיתות ללמד יוגה הוא עבד חצי שנה בחלוקת עתונים בטוסטוס-היה יוצא מהבית בסביבות שתיים וחצי בבוקר....מסיים עם העתונים בשבע וישר נוסע לתרגל יוגה במרכז יוגה עם המורה שלו...זה חלק מההצלחה שלו-הנחישות והתמדה... (כל הזמן אני מקטרת על מה ששין "לא" אז מדי פעם חשוב גם לכתוב את מה ש"כן"....).אחרי חצי שנה כבר היו לו מספיק כתות להתפרנס רק מיוגה .
לא סתם התחתנתי איתו והיגרתי לכאן....P-:

האיזור ליד הים נחמד אבל אני דוקא מפנטזת על בית ישן וחמוד בהרים (עם נוף לים...) .(-:
בית בסגנון יפני ,קומה אחת עם מרפסת עץ, טטמי (מחצלת יפנית) ,דלתות הזזה יפניות (כמו בסרטים). רק שתבינו שהבית שלנו כיום הוא כזה אבל שתי קומות, בית בן 40 בערך, בסגנון יפני.
הבית של חמותי למשל, עבר שיפוץ והיום הוא נראה כמו בית מערבי חוץ מחדר שינה בו השאירו טטמי. רצפות עץ בכל הבית, שולחן אוכל עם כסאות. גיסתי ובנזוגה גרים בדירה שקנו בבניין בסגנון אמריקאי לגמרי...
בית חלומותי הוא הבית הכפרי הישן בסרט "טוטורו" (זה סרט אנימציה מבית היוצר של "פוניו". סרט מקסים מקסים. מומלץ מאד!!) totoro
אני אנסה לשים קישור לסרט...

[טליה_טקאוקה*]

אוקיי, הנה בית חלומותיי...

[טליה_טקאוקה*]

עכשיו שאני רואה את הבית הוא נראה לי גדול מדי בשבילנו, אז מבקשת בסגנון כזה אבל יותר קטן...תודה@}

והנה הסרט

[פרח_הלימון*]

_כל הזמן אני מקטרת על מה ששין "לא" אז מדי פעם חשוב גם לכתוב את מה ש"כן"....).אחרי חצי שנה כבר היו לו מספיק כתות להתפרנס רק מיוגה .
לא סתם התחתנתי איתו והיגרתי לכאן...._ הוא נשמע כאחלה פרטנר..והוא גם מבשל שזה פלוס רציני בעיני
נראה לי כ"כ כיף לישון על טטמי עם פוטון פשוט. והאמבטיות הגדולות האלה שכל המשפחה נכנסת יחד..אוף אני שוב מקנאה
מאוד אהבתי את הסרט " הדרך הביתה"או משהו כזה..אני חושבת שזה אותו יוצר. האנימציות היפניות מדהימות .
תודה על הקישור
@}

[טליה_טקאוקה*]

פרח הלימון לא מכירה את הסרט "הדרך הביתה", אם את יכולה תבדקי ותגידי לי את השם באנגלית.
האמבטיה שלנו לא מספיק גדולה לארבעתנו....רק לאחד מאיתנו ההורים ושני הילדים.
האמת....אנחנו ישנים על מזרונים (מזרוני קמפינג דקים כאלה שמתקפלים לשלוש...) ולא על פוטונים...(מזרון זוגי גדול וצמוד אליו מזרון בודד). הסיבה היא שפוטונים הם הרבה עבודה....צריך כל יום לקפל וכשיש שמש לאוורר בחוץ...
בגלל הלחות והחומר שממנו עשויים הפוטונים. מזרונים לעומת זאת אפשר להשאיר כמו שהם על הטטמי והם לא סופגים לחות וריחות.
אני מניחה שפוטונים זה יותר נוח ונעים אבל מה לעשות , כרגע לא מתאים לי לטפל גם בשלושה-ארבעה פוטונים.
יש לנו שני פוטונים לאורחים, אבל אין לנו כמעט אורחים אז אין בעיה....D-:

[פרח_הלימון*]

מצאתי את הסרט,קוראים לבמאי
Hayao Miyazaki ולסרט באנגלית קוראים Spirited Away
וזה הטריילר של הסרט

[פרח_הלימון*]

לגור כמו בסרט טוטורו נראה לי חלום!

[אבישג*]

שלום טליה,
קראתי בשקיקה כל מה שכתבת. בהרבה מהמקומות זה כאילו קראתי מה שכתבת עלי ולומי ודרכינו בחברה היפנית.
מחכה לקרוא עוד-איך היה הביקור בבית ספר הדמוקרטי? האם הוא עדיין אופציה עבורכם? . לומדת הרבה ממה שאת כותבת. אני רשמתי את לומי לגן קטן-ההורים יכולים להיות מאוד מעורבים ופעילים בגן. רוב ילדי השכנים שמשחקים עם לומי גם הולכים לגן זה. יש אפשרות שלפחות בהתחלה במידה והילד רוצה -לבוא לגן רק 3 פעמים בשבוע -לא כל יום. ובכל-זאת אני עדיין מרגישה לא נוח, לא שלם....נראה אני מנסה לעבוד על עצמי-ולשחרר את כל הדאגות, פחדים, צורך בשליטה....טוב, גנבתי רגע לכתוב לך תודה על ההערות וההארות שלך ואני חוזרת להכין בנטו ללומי כדי שנוכל לבלות רוב היום היפה הזה בחוץ..שיהיו לך ימי שמש יפים.

[טליה_טקאוקה*]

לא כתבתי כאן הרבה זמן...
היינו בשיחת מבוא של הביהס סדבארי וואלי (להזכיר שזה הביהס הדמוקרטי היחיד שקיים במרחק של עד שעתיים ברכבת ממרכז טוקיו).
התרשמנו לטובה וכעבור שבוע נסענו לבקר את הביהס.
הביהס הוקם לפני שנה על ידי זוג שבעצם כרגע הביהס הוא הבית שלהם.
בביהס 9 ילדים בגילאי 4-11 שמתוכם 3 ילדים של הזוג הזה (שגרים בבית).
יש לזוג עוד ילד בן 3 שבפועל נמצא במקום כי זה הבית שלו אבל הוא לא חבר בביהס כי הביהס מגיל 4.
יש 4 מבוגרים שמפעילים את המקום, כל יום 3 נמצאים. שניים מהמבוגרים הם הזוג שגרים בבית.

אני חוויתי את המקום כבית של חינוך ביתי חופשי+כמה ילדים חברים...
זה יכול להיות בסדר אבל-
אתאר את היום שהיינו בביהס...
האבא מאד אוהב מחשבים וביום ששהינו שם הוא היה רוב הזמן על המחשב שלו. כשמישהו הזדקק לו הוא הפסיק ואז חזר לעבודתו (לבד).
במרכז הבית יש שולחן אוכל גדול שתופס הרבה מהחלל של הבית (הבית הוא שני קומות כשרק הקומה למטה פתוחה לביהס) השולחן היה מלא במחשבים (אולי 8) וכל הילדים + 2 מבוגרים היו עסוקים במשחקי מחשב מרעישים...
ליד השולחן היתה טלויזיה פלזמה ענקית והילדה הגדולה (בת 11) שכבה על הרצפה ושחקה משחק מחשב רועש בטלויזיה...
מצאנו לנו פינה בצד עם הרבה משחקים (לא היו חומרי יצירה בכלל. אני בטוחה שאם ילד מבקש ליצור יאפשרו לו אבל זה לא נגיש.) וישבנו בשקט עד שנעם ויוקה די מהר הרגישו בנוח והתחילו לשחק (הם לא רגילים למשחקי מחשב ולא צופים בטלויזיה-יש לנו מחשב וטלויזיה בבית אבל הם כמעט לא דלוקים,זאת אומרת אם רוצים יש, אבל בדרך כלל לא רוצים...).
בהמשך ילד אחד ביקש ללכת לבריכה אז הוא ואחת המדריכות בדקו במפה איך להגיע לבריכה הכי קרובה ויצאו לשם באופניים (רק שניהם).
ילד אחד עזב את המחשב והצטרף לנעם במשחק.
השאר נשארו עם המחשבים עד 15.00 שזה זמן סיום הביהס. (נפתח ב-9.00 אנחנו הגענו ב-10.00).
כשרוצים לאכול יושבים לאכול בשולחן הקטן שנמצא מול הטלויזיה...
קצת לפני 15.00 כולם התחילו לסדר ואז שני ילדים תורנים נשארו בפנים לנקות עם סמרטוטים והשאר יצאו לשחק בחוץ (לראשונה...) טיפסו על העצים ורצו בחצר...

חשוב לציין שהעלות היא בערך 400$ בחודש. (לא כולל אוכל).
נעם יצא מאד מרוצה. האוירה נעימה, משפחתית. וגם אמרתי לו שזה ביהס שאם לא רוצים לא חייבים ללכת....אז נראה לי שזה קנה אותו...P-:

אני ושין יצאנו עם כאב ראש....

לפעמים הם יוצאים לטייל לים (20 דקות הליכה). אבל ראיתי שחלק מהילדים ממש "מכורים" למחשב...אני לא אומרת שזה רע/טוב
פשוט מרגישה קצת החמצה לשלוח את נעם למקום כזה...

אז אנחנו שוב בנקודת ההתחלה....

מנסה להתרכז בהווה ולהנות ולהודות על מה שיש.
באמת יש הרבה טוב וכייף.

זה לא קל כשהעתיד הקרוב מעורפל לגמריי...

[קן_לציפור*]

פשוט מרגישה קצת החמצה לשלוח את נעם למקום כזה...
אויש, זה בדיוק התחושה שעברה בי לקריאת התאור שלך את המקום.
מקווה שתמצאו את מקומכם.

[צ'ילי_ושמן_זית*]

ממממ...... אל לי לחרוץ ביקורת אבל זה לא נשמע כמו חינוך ביתי אלא אולי על סף ההזנחה.
נראה לי ששין ימשיך לקרוא חומר רלוונטי. הוא מורה ליוגה. זה מיינסטרים ביפן?? והוא גם מתמיד וחרוץ.
נראה לי שלאט לאט הוא יגלה שגם הוא עושה חינוך ביתי ....

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

גם אני לא מתלהבת מהתיאור...
כל כך מזדהה וחסרת אונים יחד איתך
נראה לי שלאט לאט הוא יגלה שגם הוא עושה חינוך ביתי ....
(-:

מה עם לחפש כמה משפחות במצבכם ולחשוב ביחד על פתרונות?
אני יודעת שזה נשמע כל כך גדול ורחוק, אבל אם יש מקום לתקתק איזו הודעה בנושא (כמה אתרים מתאימים) אולי אולי יצא משהו מפתיע?

[טליה_טקאוקה*]

מה עם לחפש כמה משפחות במצבכם ולחשוב ביחד על פתרונות?
נקודות-אין (או שלא מצאתי) ברדיוס נסיעה של שעה או אפילו שעתיים....

תראו לאן הגעתי-
שין מאד רוצה לקנות אוטו אבל בגלל שאנחנו לא יודעים מה יהיה ואם נעבור ולאן אנחנו לא יכולים לקנות עכשיו...
אז הצעתי לו שנשאיר את נעם בבית עוד שנה ונקנה אוטו ואז כבר נראה מה יהיה....
(מנסה לשחד אותו...P-: )

מחר באה אלי החברה שלי מיומי סאן (היא עברה לגור באי אחר)עם הבנים שלה, נראה אולי לה יהיו רעיונות טובים....

בינתיים באופן קצת מפתיע, התחלנו ללכת לקבוצת האמהות-ילדים "עירום", מהקבוצה המקורית שהיינו חלק ממנה נשארה ילדה אחת בגיל של יוקה (שתלך לגן רגיל בעוד חצי שנה).
הילדים שהיו איתנו בקבוצה הלכו חלק לגנים, אבל הרוב בקבוצת ה"נבט"-גן בחוץ (בלי מבנה) שנעם הלך קצת אבל פרש ומאז לא רצה ללכת לקבוצת האמהות וילדים כי כולם הרבה יותר קטנים ממנו...
ניסיתי להמשיך להפגש איתם (עם קבוצת ה"נבט") מדי פעם אבל הרגשתי מאד לא רצויה על ידי האחראית....הרי זו קבוצה בלי אמהות...
ביקשתי גם מהאמהות לעדכן אותי בפעילויות שלהם בסופי שבוע שנעשים ביחד עם ההורים והן ענו לי בחיוך יפני אבל לא שמעתי מהן כלום למרות שאני יודעת שכן יש פעילויות בסופי שבוע לפעמים...
נראה שברגע שיצאנו מהקבוצה אנחנו לא רצויים...
נעם לא מבקש להפגש איתם ככה שהפסקתי להתאמץ והקשר איתן פשוט נותק...

בכל מקרה, אחרי כמה חודשים שהיינו בעיקר בבית, שבוע שעבר הלכנו למפגש ונעם מאד נהנה ככה שחזרנו למפגשים כל שבוע בימי שני ושלישי.
יש בקבוצת האמהות וילדים 19 ילדים, נעם הכי גדול ואחריו שני ילדים בני 4 ,שניים בני 3 (יוקה ועוד ילדה) והשאר בני שנה ושנתיים.
אבל האמהות מקבלות את נעם בשמחה ואני מרגישה רצויה שם.
המפגשים בחוץ בכל מזג אויר והמרחק כארבעים דקות באופניים מהבית.



אל לי לחרוץ ביקורת אבל זה לא נשמע כמו חינוך ביתי אלא אולי על סף ההזנחה.
יש משפחות חינוך ביתי כאלה...

תודה לכן על התמיכה ושאתן קוראות אותי@}@}@}
חנוכה שמח@}

[נטע_ש*]

אבל האמהות מקבלות את נעם בשמחה ואני מרגישה רצויה שם
תודה לכן על התמיכה ושאתן קוראות אותי
תודה גם לך, מעניין לקרוא, ומעניין לאן זה לוקח אתכם, וגם אהבתי שתיארת את המשפחת חינוך ביתי או בית ספר פתוח מה שזה, בלי שיפוט

[טליה_טקאוקה*]

אהבתי שתיארת את המשפחת חינוך ביתי או בית ספר פתוח מה שזה, בלי שיפוט

זה הרבה בזכות קריאה כאן באתר וההבנה שיש כל מיני אנשים-משפחות, והכל בסדר ויש מקום לכולם@}

[טליה_טקאוקה*]

היום לפנות בוקר (עדיין היה חשוך אבל בדיוק התעוררתי אז אולי זה היה 5.00 בבוקר או קצת לפני...) הילדים עדיין ישנו ואני ביניהם כשפתאום הרגשתי רעידת אדמה...(שין יוצא מאד מוקדם מהבית ככה שכבר לא היה).
חוויתי כבר המון כמובן (זה לא משהו מיוחד ביפן) אבל בדרך כלל איך שאני שמה לב זה כבר נגמר, ואילו הפעם זה נמשך ונמשך בעוצמה שהרגישה לי (בשכיבה) די חזקה ומפחידה....
אין תמונות או קישוטים על הקירות (לא מומלץ לתלות ביפן..) ככה שכלום לא נפל ואחרי כמה זמן (שהרגיש ארוך) השקט חזר....המשכתי לחבק את הילדים הישנים ולהודות על מה שיש...
שכל היש הזה בעצם לא מובן מאליו בכלל ויכול להשתנות בשניה....
בהשראת אשה שמחה אני משתדלת לזכור להגיד תודות לפני שאנחנו הולכים לישון וגם בבוקר. אתמול לפני השינה נעם אמר כמה דברים ממש מתוקים שכבר הספקתי לשכוח...
שבת שלום לכולנו@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שבת שלום ומבורך
את מכירה את המצגת שרצה ברשת על איך לפעול כשיש רעידות אדמה?
אם לא אני יכולה לקשר פה

[אמא_של_צ'וק_וצ'וקה*]

טליה,

כל היום ישבתי וגמעתי בשקיקה את הדף... תודה שכתבת, מאד נעים לקרוא אותך.

אתמול קבלנו הצעת עבודה לבן זוגי בטוקיו. שמחנו והסכמנו מייד, שנינו מאד סקרנים ומרגישים משיכה ליפן. ילדינו בבית, הגדול בן 2.4 והקטנה בת 4ח, בכיוון חינוך ביתי.

אני תוהה אם אתם עדיין גרים באותו המקום ? הבית לידכם עדיין פנוי ?
או שמא מצאתם את הבית של מיי וסאצוקי מטוטורו? כי אם כן, אנחנו בעניין !
וואו רוצה לשאול מלא שאלות... האם את עדיין כאן ?

נחיתה אל הקרקע הייתה לי היום אחרי ההיי של אתמול. מבינה בגוף שגם אם נטוס לקצה השני של העולם, הנושאים שמטרידים אותי כאמא וכאשה ימשיכו להיות גם שם...

תודה ואביב מקסים

[טליה_טקאוקה*]

תודה@}
את יכולה לפנות אלי במייל אם יש לך עוד שאלות (הוא כתוב בדף בית שלי).

אני,נעם ויוקה בנווה איתן.
הגעתי כדי להכיר ולחוות את קהילת החנב שכאן.
ההורים שלי גם גרים בקבוץ לא רחוק מכאן.
בינתיים באתי לחצי שנה עם נעם ויוקה ושין נשאר בבית השכור שלנו בטוקיו.
נראה לי שהבית לידנו אכן פנוי אבל אנחנו גרים רחוק יחסית ממרכז העיר. רוב האקספטים (ישראלים שבאים לעבוד בטוקיו) גרים במרכז.
באיזור שלנו אין כמעט בכלל זרים.
בעוד כחודש שין יבוא לביקור של שבועיים ונדבר על אפשרות לחזור לארץ.

בינתיים אנחנו נהנים להיות כאן אבל מאד מתגעגעים לשין.

מתפללת לנס שיאפשר לי לחיות ליד ועם האנשים היקרים לי...(עם שין נעם ויוקה, ליד הורי ובקהילה המקסימה הזו).

ההחלטה לבוא לארץ היתה די פתאומית.
אני במצב שלא מצליחה למצוא פתרונות שיתאימו לכל בני משפחתי-
נעם ואני זקוקים ליותר חברה,
לא מצאנו מספיק חברה איפה שגרנו ולא הצלחתי למצוא מקום שאני ושין רוצים ויכולים כלכלית לעבור אליו.
שין מאד נהנה מהעבודה והתרגול שלו במרכז טוקיו. הוא מרגיש שמגשים חלום אבל מצד שני רוצה להיות איתי והילדים.
אולי נגיע לפשרה להיות ביפן עוד שנה או שנתיים ואז לחזור לארץ.

בינתיים אני נהנת מהתקופה בארץ בלי לחשוב על העתיד....
מוזמנים לבוא לבקר @}

[טליה_טקאוקה*]

היום נעם אמר לי שהוא מאד רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית (הוא למד לבד לקרוא ולכתוב ביפנית-הירגנה וקטקנה)
אבל פשוט אין לו זמן-
הוא גם רוצה לתפור וגם לשחק עם חברים...
חברה של אמא שלי לימדה אותו לתפור כפתורים ועכשיו הוא עסוק בתפירת כפתורים בדוגמת השם שלו ביפנית על בד.

לפני יומיים הוא ישן בלעדי בפעם הראשונה מאז שנולד...
הוא ביקש להשאר לישון אצל סבא וסבתא ולחזור למחרת עם אמא שלי.
כשנפרדנו הוא היה על סף דמעות,
אמרתי לו שהוא יכול להתחרט ולבוא איתי ועם יוקה לנווה איתן אבל הוא לא רצה.

[או_רורה*]

יש בארץ מרכזים נפלאים לתרגול ולימוד יוגה (אני מתרגלת באחד מהם), וניתן לעשות "קריירה" (אם זה המונח הנכון ליוגה...) גם כאן.
ניתן אפילו לפתוח עם הזמן עוד מרכז כזה.

סתם מעלה רעיון.
אולי להעביר את כל המשפחה?

[טרה_רוסה*]

הו, איזה עדכון!
אתמול קראתי במכה מספטמבר
הקטע עם בית הספר סדברי וכל המחשבים היה אנטי-קליימקס רציני...

[נטע_ש*]

ועכשיו הוא עסוק בתפירת כפתורים בדוגמת השם שלו ביפנית על בד
איזה מקסים
אתמול כאילו משום מקום הופיע אצלי הספר שהמלצת לי עליו בזמנו
when things fall apart / Pema Chodron
וחשבתי לי, היי, זה הספר הזה שטליה המליצה עליו... יפה איך דברים משתלבים

[פרח_הלימון*]

איזה יופי שאתם בארץ

[לוטם_מרווני*]

@}
מרגש, התהליך של החיבור מחדש שנעם עובר.

[רישגלית*]

אני,נעם ויוקה בנווה איתן.
ואו, לא ידעתי... כל פעם שנכנסתי לבאופן חיפשתי את הדף הזה במה חדש ולא ראיתי. נראה לי שיהיה מעניין לקרוא אותך גם אם כרגע זה לא חינוך ביתי בטוקיו דווקא (-:.
בכל אופן שיהיה בהצלחה עם חיפושי המקום והדרך!

[טליה_טקאוקה*]

תודה @}
כשהגעתי לארץ הגעתי רק עם בגדים
כל הדברים שלנו נשארו בבית ביפן.
כולל כל המשחקים והמחשב.
תיכננתי להיות בלי מחשב אבל קיבלתי לפ טופ ישן מחברה
אז יש לי מחשב אבל בגלל שהוא ישן הוא נתקע הרבה ולפעמים זה נתקע באמצע הכתיבה, זו אחת הסיבות שאני לא כותבת.
הסיבה השניה שמאז שהגענו רוב הימים אני נרדמת וקמה עם הילדים (לפחות אחד מהם, זה משתנה...) אז אין לי כמעט זמן מחשב.
התגובות מחממות את הלב
@}

[טליה_טקאוקה*]

שין גר בארץ 9 שנים, הוא מכיר את ישראל.
הרמה של היוגה בטוקיו הרבה יותר גבוהה מאשר בארץ וגם הוא לא התפרנס בארץ רק מיוגה והיה צריך לעבוד בשתי עבודות (סושי שף ביום ויוגה בערבים).
הוא מאושר ביפן כמו שלא היה בארץ P-:

נטע, בדיוק לפני שעזבנו את יפן קראתי שוב את הספר של צ'ודרון
קראתי אותו גם כשעזבנו את הארץ לפני שלוש וחצי שנים...

[טליה_טקאוקה*]

ניתן אפילו לפתוח עם הזמן עוד מרכז כזה

היה לנו מרכז יוגה בבית כשגרנו בפרדס חנה במשך שלוש שנים (עד לפני שלוש וחצי שנים).

[או_רורה*]

אני מבטיחה שאם יהיה לכם שוב אני אבוא לתרגל שם!

ועכשיו ברצינות, באמת לא ידעתי שיש כאלה הבדלי רמות.
ואם הוא מאושר ביפן מאוד- אז זו המציאות.
אני מקווה בשבילכם שתשכילו למצוא את הדרך בה כולכם תהיו מאושרים, לא משנה איפה.

לי נותר רק להעריץ מכאן את האומץ שלך ושלכם כזוג, ולקוות שגם לי יהיה כזה.

[טליה_טקאוקה*]

אתמול בלילה נפרדנו משין בשדה התעופה אחרי שהיה בארץ בביקור של שבועיים...
בעוד חודשיים וחצי מסתיימת החצי שנה שלנו בארץ ואנחנו חוזרים לשין ולביתנו בטוקיו.

בדרך לשדה התעופה יוקה התחילה לקדוח מחום ולא עזבה את שין..אבל בזמן הפרידה עצמה היתה מאד שקטה ולא דיברה רק היתה צמודה אלי.
נעם בכה בקול כחצי שעה לפני הפרידה, במהלך הפרידה, ובנסיעה באוטו חזרה עד שנרדם...
מדהים איך כל אחד מתמודד אחרת...
נעם שאל למה יוקה לא בוכה אז אמרתי לו שהיא בוכה בלב.

בזמן הנסיעה חזרה משדה התעופה, תוך כדי הבכי נעם אמר "אני מרגיש שהחיים שלי מאד קשים...אני כל הזמן צריך להפרד..."

[פרח_הלימון*]

בזמן הנסיעה חזרה משדה התעופה, תוך כדי הבכי נעם אמר "אני מרגיש שהחיים שלי מאד קשים...אני כל הזמן צריך להפרד..." איזה ילד מדהים

[טלי_מא*]

[ש_י_ר_י*]

נשמע שאתם עוברים כל כך הרבה! החיפוש אחרי הבית והקהילה לטעמי הוא אחד האתגרים הכי קשים שמשפחות צריכות לעבור היום. הכל כל כך מפוזר, כל כך מבלבל... מאחלת לכם למצוא את המרכז ואת השלווה.
<וכבר מזמן אנחנו מתכננים לבוא לביקור בנווה איתן, אז אולי נזדרז ונפגוש גם אתכם! @} >

[טליה_טקאוקה*]

תודה@}
הבוקר יוקה התחילה לבכות על איזה משהו וכנראה שהסכר נפתח כי חיבקתי אותה והיא בכתה המון המון זמן....
ממש בכי מכל הלב...
אבל מדהים שפתאום כשהפסיקה לבכות (כל זמן הבכי היא היתה עלי) חייכה והפנים שלה זרחו!

[נטע_ש*]

מעניינת הדרך שלכם, תודה על השיתוף,
אנחנו מגיעים בקרוב, ניצור קשר ונבוא לבקר.
הילדים בכו, ומה איתך?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מצטערת על ההעלמות...אני גם קצת נעלמת לעצמי.
פה בלאגנים משלי, נשמע שגם אצלכם לא קל.
הילדים האלה עם כל המראות שלהם, כל כך ממחישים הכל. הם פשוט עושים את החיים יותר-
כשזה שמח, זה הרבה יותר שמח וכשזה עצוב זה הרבה יותר עצוב. (וכך הלאה)

[טליה_טקאוקה*]

תודה לכן@}

הפרידה משין היתה עצובה אבל כשאני יודעת שבעוד חודשיים וחצי נפגש ואת מה שיש לי עכשיו אני מאד אוהבת אבל מוותרת על זה, אז האמת שלא קשה לי...
נכון, יש קטעים קשים עם הילדים (שקשה להם, הם בוכים, רוצים את אבא, רוצים "הביתה"=ליפן...לא רוצים להיות בנוה איתן וכו וכו. ושניהם צמודים אלי ולא משחררים ואין עם מי להתחלק...) אבל כייף לי וקל לי בארץ מהמון בחינות.
יותר קל לי כאן להיות מחוברת לעצמי, להיות אני...
להתמודד עם מה שהחיים מביאים (קשיים יש בכל מקום).

החלטתי, ואני שלמה כרגע עם ההחלטה שלי-
אני אוהבת את שין, אוהבת את המשפחה שלנו (להיות משפחה איתו).
זו הבחירה הראשונה שלי כרגע ואני מקווה לחזור לחיות ביפן ממקום יותר אוהב, יותר מחוברת לעצמי, יותר בהקשבה לעצמי..
נכון שזה יותר קשה לי ביפן אבל בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי... 

נקודות ונטע, שמחה לראות אותכן כאן@}

[קן_לציפור*]

טליה, איזה כיף לקרוא אותך!
בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי...
יופי, שמחה בשבילך. לטווח הארוך זה בטח יהיה לטובת כולם.

[נטע_ש*]

_אני אוהבת את שין, אוהבת את המשפחה שלנו (להיות משפחה איתו).
זו הבחירה הראשונה שלי כרגע ואני מקווה לחזור לחיות ביפן ממקום יותר אוהב, יותר מחוברת לעצמי, יותר בהקשבה לעצמי..
נכון שזה יותר קשה לי ביפן אבל בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי..._
מרגש

[שירי_בן_דב*]

_אני אוהבת את שין, אוהבת את המשפחה שלנו (להיות משפחה איתו).
זו הבחירה הראשונה שלי כרגע ואני מקווה לחזור לחיות ביפן ממקום יותר אוהב, יותר מחוברת לעצמי, יותר בהקשבה לעצמי..
נכון שזה יותר קשה לי ביפן אבל בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי...
מרגש hug_

[טליה_טקאוקה*]

תודה@}
שמחה שאתן כאן איתי...

בינתיים נפל לי אסימון לגבי חלום שיש לי כבר בערך 13 שנים...(מאז לימודי התואר הראשון)
קצת חששתי...קצת שכחתי...
ופתאום נראה שהזמן מתאים...וזה הולך לקרות!
אני עוד לא מפרסמת אותו כאן...אולי כשזה ממש יצא לפועל...
אבל זה משהו שאני מתכננת לעשות כשנחזור ליפן.
ככה שזה עוד משהו שמרגש אותי לגבי החזרה ליפן...(אני רוצה שעוד דברים ביפן ירגשו אותי חוץ משין...P-: )

מה שהכי פחות מרגש אותי לגבי החזרה זו חמותי....
וגם גיסתי...
כשאני חושבת עליהן אני מרגישה חלושס בכל הגוף...
והן נשים נחמדות וטובות לב...
הקושי הוא שלי מולן...
אני עוד לא יודעת איך להתמודד עם זה...

באחד הלילות הראשונים שלי בארץ (לפני כמה חודשים) עוד היינו בבית הורי, התעוררתי לילה אחד כולי מזיעה מסיוט בו חלמתי שאני ביפן בפגישה רגילה ונחמדה עם גיסתי וחמותי...
אני נפגשת איתן כי נעם ויוקה מאד מאד אוהבים אותן ואת הבת דודה שלהם שבגיל של יוקה והחברה הכי טובה של יוקה...

שבוע מצויין לכולנו@} @}

[טליה_טקאוקה*]

בערך שבוע אחרי שהגענו לנוה איתן הגיעו דניה בניו זילנד ושלושת בנותיה לכמה חודשים (גם הם בלי האיש).
הבת האמצעית שלה בגיל של נעם והקטנה בגיל של יוקה.
באחד הימים הראשונים הם באו לבקר אותנו (יש לנו הרבה במשותף... זוגות מעורבים ) נעם לא התייחס אליה בכלל אבל שניהם מאד אוהבים לצייר ככה שהתחילו לצייר כל אחד בפינה אחרת ...פתאום נעם התחיל לדבר בשטויות (הוא מאד אוהב) כל מיני חיבורי מילים שאין ביניהם קשר וגם "פיפי" "קקי"... מיד הילדה התחילה לצחוק ולהצטרף אליו בדיוק בשפה שלו!!! החיבור היה מיידי ומאז הם נפרדים בקושי.
היא מתייצבת אצלנו כשמתעוררת בבוקר ואם לא אז נעם מחכה ומחכה עד שהולך לחפש אותה. וככה הם ביחד עד הלילה ולפעמים היא גם ישנה אצלנו.
בסוף שבוע הבא היא תבוא איתנו לקבוץ של הורי.
החיבור ביניהם מדהים..
גם כשהם רבים לפעמים הם פותרים את הבעיות כל כך יפה וממשיכים לשחק.
בעוד שבועיים אבא שלה מגיע לשבוע בו הם יטיילו ואז יסעו לצרפת...
עוד פרידה לנעם...

[לוטם_מרווני*]

[טלי_מא*]

ופתאום נראה שהזמן מתאים...וזה הולך לקרות!


_הקושי הוא שלי מולן...
אני עוד לא יודעת איך להתמודד עם זה..._
אני מציעה לאסוף עוד קצת כלים ולנצל את הקרבה לברברה.

החיבור ביניהם מדהים..
באמת מדהים.
השאלה הקלאסית היא - מה עדיף - לא לאהוב או לאהוב ולהיפרד?
יהיו לו עוד כאלה בחיים....
את אבא הוא יראה שוב בקרוב.

[דניה_באנ'לא_יודעת_איפה*]

תפסת אותי ביום שבו אני מתחילה לקלוט שאני שוב צריכה להתחיל להפרד
לא בא לי
טוב שיש עוד קצת זמן
טוב שיש אותכם

[טליה_טקאוקה*]

מדהים שכמעט נגמרה לנו החצי שנה בארץ...
(באנו עם כרטיס לחצי שנה).
עזבנו את נוה איתן ובשבועות האחרונים שנותרו לנו עד הטיסה אנחנו בבית הורי בקיבוץ שלהם.

היה כיף בנוה (לי יותר, לילדים פחות....)
מרגישה שיצאתי מהתקיעות שהייתי שרויה בה בטוקיו.
הבנתי כמה שין חשוב לי ולילדים
כמה אנחנו אוהבים וטוב לנו כמשפחה ואני לא רוצה לוותר על זה.
לא היה קל להיות אם חד הורית חצי שנה (עם הפסקה של שבועיים...).
לא קל להיות בישראל בלי רכב.
אבל חוץ מזה, התקשורת בארץ כמובן הרבה יותר קלה ופשוטה.
בכלל יש משהו "קל" בארץ...

אני סקרנית לראות אותי מיישמת את כל התובנות החדשות שלי ביפן.
חוזרת ליפן עם כל האנרגיות שיש לי עכשיו ושומרת עליהן גם שם.
מרגישה בבית, מתחברת לשורשים שלי איפה שאני נמצאת בלי קשר למקום החיצוני.
האתגר הגדול הוא מול חמותי וגיסתי.

כשהגענו לארץ לפני כמה חודשים יוקה דיברה בעברית רק כמה מילים (אמא, אבא, מים, הביתה...) וכל השאר ביפנית שוטף.
עכשיו היא מדברת עברית שוטפת! וגם יפנית כמובן.

יוקה גם למדה לשחות לבד.
גם יוקה וגם נעם אוהבים את המים מלידה (שניהם נולדו בתוך המים) .
אני אף פעם לא אהבתי מים ותמיד התחמקתי משעורי השחייה (היו לי בעיות אוזניים קשות) ומהבריכה בכלל...
הקיץ, אולי בזכות החום בנוה איתן למדתי לאהוב את המים ואפילו להנות מהשחיה והמשחק עם הילדים במים.
אפילו קניתי לי משקפת כדי לצלול ולשחק איתם.

אני אוהבת את הקיץ בישראל.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}
נו, את חוזרת ליפן אפשר לחזור לתקשר איתך (-:

גם אני לא מאלה ששורצים במים. נכנסת רק כשממש ממש חם לי ואם המים לא חמימים כמו במקלחת אני יוצאת אחרי דקות מספר. נעים לי להיות רטובה בחוץ, אבל לא זקוקה לשהיה בתוך מים קרירים עד קרים..

איך? איך אחרי קיץ בנווה איתן את יכולה להגיד שאת אוהבת את הקיץ בישראל?? טוב את בורחת לפני השיא (את מפסידה את כל התענוג...)
החום והלחות שאני סופגת עכשיו אחרי 12 שנות חיים בצפון הארץ - מכות אותי בשוק ואני לא מצליחה להבין למה אנשים עושים את זה לעצמם..

שיהיה בהצלחה ביפן ועם שין (מסרי לו ד"ש כמובן) - טוב לשמוע שהבית שלך בתוכך, טוב לשמוע ששין חסר לך , שיהיה מפגש כיפי , שתעלו על דרך המלך וספרי סיפורים יפים מיפן. (קיבלתי מצגת יפה על יפן לאחרונה והתלבטתי אם לשלוח לך אותה)

[נטע_ש*]

אני אוהבת את הקיץ בישראל

טוב לשמוע שהבית שלך בתוכך, טוב לשמוע ששין חסר לך , שיהיה מפגש כיפי , שתעלו על דרך המלך וספרי סיפורים יפים מיפן

[לוטם_מרווני*]

אם את הקיץ בנוה איתן את אוהבת, את באמת תרגישי מצוין בכל מקום שתיהי בו;-)

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

D-:

[טליה_טקאוקה*]

תודה....
ממש לא סבלתי מהחום בנוה איתן!! זה לא שלא חם, חם אבל אפשר לחיות עם זה לדעתי...
גם לא השתמשתי במזגן חוץ מביום שארזנו אני והילדים את הבית.
שין לעומת זאת כשהיה בביקור של שבועיים במאי נגנב מהיובש ולא יצא מהבית בשעות היום (רק מוקדם בבוקר ובערב) וכמובן שהיה חייב מזגן...

החום והלחות שאני סופגת עכשיו אחרי 12 שנות חיים בצפון הארץ - מכות אותי בשוק ואני לא מצליחה להבין למה אנשים עושים את זה לעצמם..
זה יותר במרכז נכון??
גם לי קשה עם הלחות. ביפן מאד לח בקיץ. אבל בנוה איתן זה ההיפך!!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כן, טליה.
אני ליד חדרה - ליד הים - אנשים מתנחמים פה שהם לא בתל אביב,
נו, מה אומר ומה אדבר?
סיוט!!!!!!!

[פלוני_אלמונית*]

Talya
I miss you
Danya

[טליה_טקאוקה*]

לא עידכנתי כאן בבלוג שכשחזרנו מהשהות של חצי שנה בארץ בנוה איתן נעם נכנס לכתה א בביהס ולדורף.
הוא נכנס לאחר יומולדת 7 באמצע השנה -כאן מתחילים באפריל.
בחודשים הראשונים הוא היה מאושר
מלא התפעלות מכל דבר ומוקסם מהלימודים.
הביהס מאד קטן למרות שהוא הביהס ולדורף היחיד בטוקיו.
את כתה ב הוא התחיל בפחות התלהבות ולאחרונה אחרי חופשת החורף ממש לא רצה לחזור לביהס....

יוקה בת 5 והיא איתי בבית ונעם רוצה להשאר בבית גם.
הבעיה שאין לנו כאן חברה בכלל חוץ ממשפחות הביהס ואם נעזוב ברור שלא נמשיך להפגש.
בעיה נוספת היא איך לומדים במדינה שהאמא-אני שנמצאת רוב הזמן עם הילדים לא יכולה ללמד אותם יפנית....
אין בעיה ברמה של דיבור הבעיה היא בלימודים ברמה של כתות יותר גבוהות.

ממה שראיתי הרבה ילדי חינוך ביתי לומדים דרך המחשב ואילו אצלנו הילדים לא חשופים למחשב בכלל-הוא פועל רק אחרי שהם הולכים לישון.
אני מאד אוהבת את שיטת הלימוד של הביהס ולדורף
אין ספרים ומחברות והילדים בעצם מכינים את המחברות בעצמם.
הלוואי ויכולתי איכשהו להעביר את כל זה לנעם בלי מסגרת הביהס.....

[ה_עוגיה*]

את יכולה לקנות תכנית לימודים של וולדורף. פה הרבה משפחות בוחרות ללמד בבית לפי תכנית של וולדורף. זה מגיע כתכנית שלמה, מותאמת לגיל/כיתה ולא צריך ללקט את המקצועות השונים כדי להרכיב אותה.
אם את מעוניינת בפרטים נוספים - רק תגידי.
(רק מה, יפנית לא יהיה שם. לזה תצטרכי למצוא פתרון אחר).

[דניה_באי_שם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יקרה, אנחנו מתגעגעים מאוד!!!!
קודם אני מתנצלת בפני עם ועדה (בפורום הזה זה בערך ככה לא?) על שלא הייתי איתכם בקשר בזמן האחרון.
חזרנו לצרפת לכמה שבועות, לפני היציאה לים ...
ןלעינינך: תמיד יש ירידות ועליות בחשק, זה חלק מהעניין לא?
כמו שאת אומרת, את התוכנית את יכולה להשלים בחלקה בבית אבל לא את האינטראקציה עם ילדים אחרים ואני באופן אישי לא הייתי מוותרת על זה... (אמרה זו שהולכת לחיות שנה וחצי על קליפת אגוז בלב ים בלי שום חברת ילדים בסביבה המיידית...)
וגם לך עד כמה שזכור לי היה נעים ליצור קשרים (גם אם מעטים) עם ההורים האחרים בבה"ס, זה גם החיבור שלכם למקום בו אתם חיים.
אז אולי אפשר לברר יותר עם נועם מה לא מתאים לו עכשיו ואלי אפשר לעשות פסק זמן חלקי (נגיד יום אחד להשאר בבית) מדי פעם. ובקרוב גם יוקה תצטרף לא?
ננסה לדבר בקרוב (חיבוק)

[טליה_טקאוקה*]

תודה!
עוגיה אשמח מאד לקבל את הפרטים במייל!!
דניה אני שמחה לשמוע ממך!

מבחינתי הביהס זה הדבר הכי קרוב לקהילה שיש לנו כאן
הנשים ברובן באופניות יפנית מקסימות.
אני האמא הזרה היחידה בביהס אבל יש עוד ילדים מעורבים.
אני מקבלת הרבה מידע חשוב מהאמהות לגבי מה לקנות ולא לקנות ואיפה -בעיקר לגבי מצרכי מזון
להזכיר -אנחנו חיים עכשיו במקום עם קרינה...
גם מהביהס יש הרבה מידע והתיחסות למצב החדש.

[ה_עוגיה*]

ככל הזכור לי זה מה שמשמש פה
http://waldorf-homeschool.com/index.php ... curriculum

בכל מקרה, מחברת אותך באימייל עם חברה שלי שלמיטב זכרוני עובדת עם תוכנית של וולדורף (אם כי ראיתי אצלה ספרי מתמטיקה של שיטת סינגפור. כנראה שהיא לא אדוקה ). אם היא לא, אמצא לך מישהי אחרת שתחלוק איתך מנסיונה (כאמא בחנ"ב לפי תוכנית של וולדורף). יש לי כמה על הכוונת אבל לא מוצאת את האימייל שלהן כרגע.

[ה_עוגיה*]

שלחתי לכתובת ג'ימייל שלך.

[מים_צלולים*]

היי טליה,
במקרה הגעתי לדף שלך, התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק במשך יומיים עד שהגעתי לסוף.
כל הסיפור מתחילתו ועד סופו (הפתאומי) מאד נגע לליבי.
מה שלומכם? איפה אתם עכשיו? מאד מסוקרנת לשמוע לאן התגלגתם בהמשך...
וגם אם לא תכתבי, מכל סיבה שהיא, אני רוצה מאד להודות לך שחלקת את הסיפור שלך.

[טליה_טקאוקה*]

חוזרת אחרי תקופה ארוכה..... [/img]
בראשון ליולי נעם הפסיק ללכת לביהס (בתמיכתנו כמובן) ומאז הוא בבית....חזרנו לחינוך ביתי.....
הוא בן 13.
יוקה בת 10 וממשיכה בביהס האנתרופוסופי. היא בכתה ד ומאד אוהבת את המורה שלה.

נעם הלך לביהס מאמצע כתה א (כשחזרנו מנווה איתן) וכביכול היה לו בסדר אבל מסתבר שלא היה לו ממש טוב.....
אני יכולה לכתוב עכשיו כי במצב טוב עם עצמי. שלמה עם עצמי ולא מאשימה שופטת מבקרת ושאר כאלה....
רציתי לכתוב כבר מזמן אבל לא הרגשתי חזקה ויציבה מספיק לשמוע כל מיני דיעות ועמדות.....
עכשיו אני כן....[/img]

נעם האהוב שלי חזר בתשובה....
כן...ממש ממש....
הוא ילד-נער מאד רציני
מחפש עומק ומשמעות
מקריאת הבלוג שלי אני רואה שכבר כשהיה קטן לא ממש התחבר עם ילדים אחרים....
הוא היה ועדיין ילד שמח,טוב לב, רגיש, עדין, מאד יצירתי
אני מאמינה שאין טעויות ומה שצריך לקרות קורה....
לכן על אף הקושי מנסה לתמוך בו כמה שיכולה. לעזור לו. לסמוך עליו ולהאמין בו....

את החגים הוא מעביר בבית חבד. אנחנו בבית. אנחנו לא בית דתי ולא שומרים שבת אבל כשהוא בבית מנסים לעזור לו.
זה כמובן יותר קשה לשין אבל גם הוא מבין (אחרי שניסה לשכנע ולכעוס וזה לא עזר....) שהדרך היא לקבל אותו באהבה....

התבלבלתי והקשבתי לכל מיני יועצים ופסיכולוגים שדיברו על כת, שטיפת מוח, דת זה כמו סם, שחסרה לו יציבות פנימית.....חוסר בגבולות....ועוד ועוד....
עכשיו אני מבינה שכל זה מבחינתי לא חשוב....
מה שחשוב לי זה שאני אוהבת את הבן שלי ואקבל אותו גם עם הדרך שבחר בה שונה ואפילו מנוגדת לגמרי ולפעמים נראית לי לא הגיונית...

השפה שלי היא אהבה
אני לא מבולבלת יותר...

גם אם שוב אתבלבל אני יודעת לבקש עזרה ממי שמדברת ומבינה את השפה שלי...
אין לי מה לפנות לאנשי חינוך ולהתנצל על איך שגידלתי את ילדיי....
לנסות להסביר למה עד שחזר בתשובה עדיין ישן במטה המשפחתית ועדיין עשה אמבטיות איתי (עד גיל 12 בערך)....

החלטתי לאזור את האומץ ולכתוב כי אולי אוכל לתרום בזה משהו לנשים אחרות.....הלוואי....
הבנתי שהשיתוף אכן עוזר לנשים ואמהות אחרות.

תודה למי ששמרה על המקום הזה יפה ונקי בהעדרי!
טוב לחזור!
אוהבת את המקום הזה [/img]

בהמשך אכתוב יותר על מה שעברנו בשבע השנים האחרונות.....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיד לצידך עם אהבה רבה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אני מנטי שמתעצלת לחפש יוזר ניים

[טליה_טקאוקה*]

כשיוקה התחילה ביהס התחלתי לחשוב על עבודה....גם כי הביהס האנתרופוסופי שלנו מאד יקר וגם כי נהיה לי זמן פנוי לראשונה מאז שהפכתי לאמא....
בארץ הייתי עובדת סוציאלית ותוך כדי העבודה למדתי תזונה טבעית הוליסטית דמיון מודרך ועוד שיטות טיפול טבעיות הוליסטיות.
חשבתי על האפשרות להתחיל לטפל שוב אבל הבנתי שאצטרך להשקיע הרבה בשיווק ולא רציתי....
מעולם לא חשבתי על הוראה אבל בתמיכת Manty T שמלמדת ילדים אחר הצהריים החלטתי להתחיל ללמד אנגלית בבקרים.
אנגלית היא שפת האם שלי אבל לא למדתי הוראה ולא היה לי מושג איך ללמד....
בהתחלה חיפשתי לעבוד בביהס לאנגלית ופניתי לכל בתי הספר באיזור אך כולם רצו מורה לערב או אחר הצהריים ואני רציתי לעבוד רק בבקרים כשהילדים בביהס....
פירסמתי מודעה בחינם בעתון המקומי
והשכרתי חדר במקום כמו מתנס לא רחוק מביתי ליום חמישי בבוקר לשלושת החודשים הקרובים.
בהתחלה היתה לי תלמידה אחת אחר כך שתיים ודי מהר הכתות התחילו להתמלא....פתחתי עוד קבוצה ביום שלישי במקום אחר ולאחר מכן גם בשני ואז ברביעי....
ועכשיו יש לי ביהס קטן לאנגלית....
אני עצמאית
עובדת כרגע רק בבקרים עד הצהריים. במטרה להיות בבית כשהילדים (עכשיו רק יוקה) חוזרים הביתה. בשנים הראשונות הייתי צריכה לקחת ולהחזיר את הילדים מביהס. בימים אלו אני מסיעה את יוקה בבוקר והיא חוזרת הביתה ברגל לבד-45 דקות הליכה.
בהתחלה השקעתי הרבה בחיפוש חומר ומחשבה מה ללמד....
עכשיו זה נעשה ממש קל.....
אני מלמדת אנגלית מדוברת אז בעיקר דואגת שהאוירה בכתה תהיה נעימה
פונים אחד לשניה בשמות פרטיים(שזה לא מקובל ביפן) בלי השימוש בסאן (כמו גברת או אדון)....
האוירה היא חמה ופתוחה וצוחקים הרבה ונהנים.
אני רואה איך התלמידות ותלמידים יוצרים קשרים אישיים והולכים לאכול ארוחת צהריים ביחד אחרי השעור-זה מאד מאד משמח אותי.
התלמידים שלי ברובם פנסיונריות נחמדות מאד וקצת פנסיונרים גם מאד נחמדים.
אני ממש נהנת ומרגישה שזכיתי!
אם היו מספרים לי שאהיה מורה לאנגלית ועוד אהנה מזה לא הייתי מאמינה......
אני נהנת גם מהזמן המשותף איתם וגם לצאת מהבית....
מרגישה שעושה משהו מועיל.....תורמת משהו מעצמי.....וגם אני כמובן נתרמת.....מרחיבה את הלב....