חינוך ביתי בעולם

[שמנדובה*]

כסף מהמדינה: בקליפורניה, ישנה אפשרות לקבל תקציב עבור ילדי חינוך ביתי החל מגיל גן חובה ואילך. זה, כמובן, לא מגיע ללא תנאים: בשביל לקבל את התקציב יש לרשום את הילדים למעין בית ספר, ולהפגש עם מורה שהוקצתה עבורם פעם בחודש לערך, ולעבור יחד איתה על החומר שנלמד בתקופה הזו. היא אמורה לתת הנחיות לגבי חומר הלימוד ולבדוק תוצרים.

בפועל יש מורות קשוחות יותר ופחות - החל מכאלה שדורשות עבודה בקצב ובחומר של ביהס הציבורי לפי כיתות ורמה אחידה, וכלה במורות אנסקולריות שעוזרות להורים לתרגם כל פעילות בבית ל״לימודים״ כדי שיוכלו לרשום כלימודים כל דבר העולה על דעתם. ועדיין חייבים לתת דין וחשבון למישהו וזה נרשם. כדי להירשם לבית ספר שכזה, חובה לתת פרטי הילד האישיים והרפואיים, כולל דרישת חיסונים מסויימת שעד כה היה אפשר לחתום ויתור אבל יצא כאן חוק חדש שכנראה לא יאפשר ויתור בהמשך.

כמו כן ישנה חובת בחינה בין פעם לפעמיים בשנה, ומזה קשה מאוד להתחמק. מדובר בבחינות כלליות והמוניות למדי שאי אפשר לבצע בבית.

הרישום הזה אינו חובה - אני למשל לא משתמשת בזה ומוותרת על הכסף (הרב!) בגלל כל הדרישות שלא מתאימות לנו בכלל.

הסכום המדובר: כ 2000 דולר לשנה, עבור כל ילד.

[אנונימי]

ישנם לא מעט דוברי עברית שקיימו או מקיימים חינוך ביתי ברחבי העולם.
בדף הזה הם מוזמנים להשמיע את קולם, לספר איך זה אצלם (בציון המדינה, כמובן) ולכתוב אם הם מסכימים שיצרו איתם קשר באופן פרטי להתייעצות בנושא, במידה ומישהו שוקל לעבור ורוצה לברר פרטים.
מטרת הדף היא לקבל תמונה רחבה ומעניינת על חינוך ביתי בעולם, ואולי על הדרך לחבר בין אנשים או סתם לעורר תאבון לייצר שינוי על בסיס רעיונות קיימים.
אפשר לבקר גם ב{{}}מדור חוץ לארץ

[ציל_צול*]

אני מתגוררת באנגליה, והתנסינו פה בחינוך ביתי.
החוויה היתה מצוינת ברמה המערכתית, אבל מאתגרת מאוד ברמה החברתית.
באנגליה חינוך ביתי הוא חוקי וזוכה לכבוד כמו כל מסגרת חינוך לגיטימית אחרת.
כל מה שנדרש לעשות הוא להודיע לרשויות שהחל מיום זה וזה אנחנו בחינוך ביתי. זהו.
אחרי זה מקבלים הביתה ערכה נעימה עם פירוט רב לגבי האפשרויות השונות.
הרשות מציעה לחבר אותנו למשפחות אחרות, להעביר אלינו חומרי לימוד לבחירתנו, לפגוש אותנו מתי וכמה שנרצה כדי להכיר אנשי מקצוע, לקבל משהו שדומה לפיקוח (אבל רק אם אנחנו רוצים) או ליווי מסוגים אחרים.
בערכה היו גם חומרים ממשיים, הפניות לאתרי אינטרנט וכו'. השאיר תחושה מאוד מאוד טובה.

למחנכים בבית אין מימון מיוחד, אבל המדינה נותנת קצבת ילדים די נדיבה בהשוואה למה שהכרנו מישראל, שהגיעה למאתיים פאונד עבור שלושת הילדים. זה מספיק לדי הרבה דברים.

באנגליה, עד גיל חמש שבו הולכים לראשונה למערכת המוסדית, נהוג מאוד להישאר עם ההורים או להיות במסגרות חלקיות מאוד.
יש די הרבה אפשרויות לקבוצות כאלה של שעות ספורות בשבוע או יותר, עם ההורים או בלעדיהם. דומה קצת למתכונת "גן עם אמא" ועשוי לא רע בכלל. יש התארגנויות פרטיות בתשלום ויש התארגנויות חינמיות בתוך הקהילה, לא מעט בתוך הכנסיות.
חלק מההתארגנויות האלה מתקיימות ממש בתוך בתי הספר, שמאפשרים להורים עם ילדים צעירים להישאר יום או יומיים בשבוע בבית הספר באולם הספורט אחרי שמביאים למשל ילד גדול יותר, עם כיבוד נעים שבית הספר מארגן.
משהו ביחס לחינוך ביתי הוא מאוד פתוח, כאילו זו אפשרות כמו כל אפשרות אחרת. מה שכן, יש שמועות על ניסיונות לשנות את זה ולהקשיח את הכללים של הפיקוח מחשש להזנחה. נגיד...

מה שהיה לי חסר זו גמישות של המערכת הממסדית. כלומר, האפשרות לעשות שימוש במערכת הזו באופן חלקי או לטובת חוגים היתה מאוד מאוד מוגבלת. זו תחושה כזו שצריכים לבחור - או שאתה בפנים או שאתה בחוץ. לא ממש הצלחתי לפענח למה וניחשתי שזה קשור לתקציב בכלל ולביטוח בפרט.

[יונת_שרון*]

היחס של האנגלים נשמע חלום!

שמנדובה, אם ויתרת על הכסף אז המדינה לא מפקחת עליך?

[אפרת*]

קוראת, מתעניינת, מקווה לשמוע מעוד משפחות בעוד במקומות בעולם.
תודה רבה,

[יעלי_לה]

נדמה לי ש{{}}ה עוגיה כתבה על המצב בקנדה באחד הדפים החו"ליים (איפה לגור הדף הבינלאומי?) אולי אפשר למצוא ולהעביר (או פשוט לקרוא לה הנה במייל)

[חלוקית_נחל*]

נכון. היא וניצן. אולי זה היה בבלוג שלה.

[שמנדובה*]

שמנדובה, אם ויתרת על הכסף אז המדינה לא מפקחת עליך?
אכן. לפי החוק של מדינת קליפורניה, אם לא נרשמים לתכנית הזו, צריך להירשם (10 דקות של מילוי שאלון ושליחתו דרך אתר מסויים) כבית ספר פרטי. יש לחדש את הרישום פעם בשנה. מקבלים אוטומטית אישור רישום לאימייל עם שליחת השאלון, ובזה נסתיימה העבודה לשנה הקרובה. לא שמעתי מעולם על משפחה שהמדינה ביקשה לבדוק את ״בית הספר״ שלה, וכמו כן החוק מתיר לנו לעשות כרצוננו בתכנית הלימוד שלנו (לנו אין תכנית לימוד :-p).

חשוב לזכור שארה״ב מחולקת למדינות, ובכל מדינה החוק שונה בנוגע לחינוך ביתי. יש מדינות מתירניות יותר ויש פחות - לכן יש מדינות שהאנסקולרים נוטים אליהן יותר מאחרות, אבל בכל מדינה אפשר לחנך מהבית ואם רוצים מוצאים את הדרך.

[פלוני_אלמונית*]

תודה רבה רבה על הדף!
אני זו שכתבה את הדברים הבאים בדף חינוך ביתי ואליטיזם.

_רוצה לספר שבמדינה שבה אני גרה, החינוך הוא חינם מגיל 0.
מי שאינו שולח את ילדיו למסגרת, מקבל מהמדינה סכום חודשי_

בבקשה קבלו את התנצלותי הרבה. נתתי פה מידע מוטעה (ומכיוון שהדיון עבר לפה, אפשר מבחינתי למחוק את ההודעה משם).
מדובר על גרמניה, וברגע שיהיה לי זמן, אכתוב את דברי המתוקנים פה.

[פלוני_אלמונית*]

שוב אני, הגרמניה. באתי לתקן את דברי בקצרה:
בדף על האליטיזם כתבתי שמי שלא שולח את ילדיו למסגרת (עד גיל בית ספר), מקבל קצבת חינוך מהמדינה על חינוך ביתי.
טוב, הדבר היה תקף עד לפני שנה, שעד אז מסגרות עד גיל 3 לא היו חינם. קצבת החינוך הזו בוטלה כאשר הוכרז על חינוך חינם מגיל 0.
היא גם לא הגיעה בצורת סכום כסף לחשבון הבנק, אלא בחישוב המשכורות של ההורים והקלה מסויימת במיסים. בכל מקרה, זה כבר לא רלוונטי.

קצבת ילדים היא 182 יורו לחודש לילד. אם אני לא טועה, היא עולה קצת עם כל ילד נוסף. הקצבה מוזרמת לחשבון הבנק כל חודש, עד שמלאו לילד מקסימום 25 שנים או עד שהשלים את לימודיו המקצועיים או האוניברסיטאיים.

מאוד נהוג פה שילדים נשארים בבית עד גיל 3, ויש המון היצע (חוגים, מפגשים, קבוצות וכדומה), חינמיים או בעבור סכומים סימליים.
יש גם היצע רחב ביותר של מסגרות עד גיל בית ספר, ובמתכונות מאוד גמישות.
כאמור, החינוך הוא חינם.
חינוך ביתי מגיל בית ספר הוא אסור לחלוטין.

אוסיף ואציין, שגם גרמניה מחולקת ל״תתי-מדינות״, וחוקים (קטנים) מסויימים עלולים להשתנות ממקום למקום.

[יונת_שרון*]

בגרמניה: חינוך ביתי מגיל בית ספר הוא אסור לחלוטין.
כהערת אגב: זה לא תמיד היה כך. סבא שלי עבר את כתה א׳ שלו בחינוך ביתי בגרמניה.
אבל אחרי שהנאצים עלו לשלטון, הם העבירו את חוקי נירנברג, כולל החוק שאוסר חינוך ביתי. את החוק הספציפי הזה הגרמנים עדיין לא ביטלו...

[ציל_צול*]

יש מי שמפרים את החוק הזה בגרמניה? מישהי יודעת על כאלה ומה מצבם?

אגב אנגליה החלומית, אני תוהה אם אולי גם כאן זה בעצם נתון להחלטת הרשות המקומית, ואולי לא בכל מקום באנגליה זה כך...
זה בוודאות כך באוקספורד ובברייטון.

[מנטה*]

יש מי שמפרים את החוק הזה בגרמניה?
בפורומים צפון-אמריקאים מסתובבים כל מיני סיפורי אימה. כנראה שנסיונות לחינוך ביתי נתקלים בקנסות ואיומים להוציא את הילדים מחזקת ההורים.
רצון לקיים חינוך ביתי התקבל כעילה לבקשת מקלט מדיני בארה"ב
http://abcnews.go.com/US/home-schooling ... d=22788876
בעקבות הסיפור הזה, לפי ויקיפדיה יש כיום בארה"ב מכסה של 500 כקשות לשנה למקלט מדיני בשל רדיפות על רקע חינוך ביתי.

סיפורי אימה רצים ברשת גם על שוודיה, שבה יש איסור על חינוך ביתי בתוספת מדיניות קיצונית של הוצאת ילדים מחזקת הוריהם.

[ציל_צול*]

וואו, זה נשמע נורא ואיום.
מעבר לברור מאליו, קשה לי עם התחושה שבאופן כל כך גורף בעצם אומרים להורים - אנחנו, כחברה, לא סומכים עליכם, לא משנה מה.

[מנטה*]

בנורבגיה לעומת זאת חינוך ביתי הוא חוקי, אבל החוקים של הוצאת ילדים מחזקת הוריהם הם הכי קיצוניים.
היה מקרה מפורסם של שני ילדים בני שנה ושלוש שהוצאו ממשפחת מהגרים הודית עם איסור להפגש עם המשפחה עד גיל 18 (!). הסיבה - הילדים ישנו עם ההורים באותה מיטה ואכלו עם הידיים.
זה הפך לתקרית דיפלומטית ונגמר בכך שנורווגיה הסכימה להעביר את הילדים לחזקת הדודים שלהם בהודו.

אז כנראה שמי שרוצה חינוך ביתי צריך מאוד להזהר לעשות דברים נכון.
ובכל מקרה בשום פנים ואופן לא להיות מהגר.

[מנטה*]

אנחנו היינו בחינוך ביתי בקנדה -

בקנדה אין מערכת חינוך יחידה אלא school boards נפרדים לפי פרובנציה/עיר/שפה (אנגלית/צרפתית) או קריטריונים אחרים.
יש אפשרות להרשם כחינוך ביתי במסגרת אחת מהמועצות האלה - המועצה תספק למשפחה חומר לימודי וליווי חינוכי.

בפועל, אף אחת ממשפחות החינוך הביתי שהכרנו לא היתה רשומה. או שהילדים אף פעם לא הלכו לבית ספר ופשוט לא היו במערכת מלכתחילה, או שהמשפחה דיווחה על מעבר לאזור מנהלי אחר או בדרך אחרת "הלכו לאיבוד" בין בתי ספר.

[ציל_צול*]

מנטה, משהו בסיפור על נורבגיה קצת משונה.
ראשית, אני מעריכה שלא בהכרח כל חלקי הסיפור יצאו לתקשורת, בין אם בגלל צנעת הפרט ובין אם משום שזה הפך את הסיפור לפחות פיקנטי. כי למרות שיש מדינות באמת נוקשות בנוגע להוצאת ילדים מחזקת הוריהם, משהו כאן מריח מוזר מדי.
בנוסף, למה נדרשה הסכמה להעביר את הילדים לחזקת הדודים בהודו? אם אלו היו הילדים שלך וזה היה המצב, לא פשוט היית עוזבת איתם את המדינה בחזרה להודו וזהו?
לי זה מריח כמו תקשורת צהובה מדי, אולי אפילו עם אינטרס להפחיד, שזו בעיה בפני עצמה - אבל אחרת.

[תמי_גלילי*]

אנחנו היינו בחינוך ביתי בפלורידה, ניו יורק, קונטיקט וניו ג׳רזי בחוף המזרחי בארה״ב.

בקונטיקט וניו ג׳רזי אין שום דרישות (אם כי יש ניסיונות כושלים, חוזרים ונשנים, להעביר חוקים מחמירים יותר). מחנכים מהבית וזהו.

בניו יורק לכאורה קשה יותר - צריך להודיע לבית הספר המקומי, לשלוח דו״חות רבעוניים, לעמוד במכסת שעות ופעם בשנה להחתים אנשים ״מוסמכים״ על דוח שנתי. יש גם בחינות סטנדרטיות החל מכיתה ד׳ (עברנו משם לפני כן, ובכל מקרה לגבי אוטיסטיים זה שונה). הלכה למעשה זה לא נורא כמו שזה נשמע. עד כמה צריך לעמוד בחובת הדיווח תלוי מאוד בבית הספר המקומי ובהורים. יש לא מעט משפחות באנסקולינג בניו יורק, כך שאני מניחה שגם על המהמורה של הבחינות הסטנדרטיות אפשר להתגבר.

כשגרנו שם, הקפדתי לשלוח את כל הדו״חות בזמן ושייראו ייצוגיים. לדעתי אחרי שני הדו״חות הראשונים, המפקחת החליטה שאני בסדר ורק תייקה אותם בלי לקרוא ושכחה מהם. על הדו״ח השנתי החתמתי חברות בחנ״ב שאחת מהן מורה ואחת רופאה.

לגבי סיפורי האימים מגרמניה: מי שמפיץ אותם ומפרסם סיפורי אימים מכל העולם הוא בדרך כלל HSLDA. זה אירגון שמספק ייצוג משפטי למשפחות חינוך ביתי שנקלעו לקונפליקט עם הרשויות.
אבל זה בעיקר אירגון פוליטי, שיש לו אג׳נדה נוצרית פונדמנטליסטית מובהקת (כולל זכות ההורים להכות את הילדים). בקיצור, הייתי מתייחסת לסיפורים האלה בספקנות מסוימת.

[תמי_גלילי*]

מי שמפיץ אותם ומפרסם סיפורי אימים מכל העולם הוא בדרך כלל HSLDA.
אחרי שכתבתי את זה, נכנסתי לקישור של מנטה. הסיפור על המשפחה הגרמנית הוא בבירור כתבת יחס״צ ל-HSLDA. מי שרוצה לדעת עליהם קצת יותר, שיחפש את ה-mission statement שלהם או HSLDA + spanking.

[מנטה*]

למה נדרשה הסכמה להעביר את הילדים לחזקת הדודים בהודו? אם אלו היו הילדים שלך וזה היה המצב, לא פשוט היית עוזבת איתם את המדינה בחזרה להודו וזהו?

הילדים לא היו ברשותם. המדינה "חטפה" אותם. לא היתה להם בכלל הזדמנות לברוח בחזרה להודו. הם הועברו לאומנה, והתנאים היו שעד גיל 18 ההורים רשאים לפגוש את הילדים פעמיים או שלוש בשנה למשך שעה אחת כל פעם, בלווי ובנוכחות של עובד סוציאלי.

גם אני מעריכה שלא בהכרח כל חלקי הסיפור יצאו לתקשורת . יחד עם זה, חיפשתי בזמנו באינטרנט ולא מצאתי שום סיפור נגדי. מצאתי עוד טענות נגד המשפחה חוץ מהעניין של הלינה המשותפת והאכילה בידיים, למשל שהיו איזה בעיות התפתחות עם הילד או שכשהאמא הניקה את הילדה היא החזיקה רק בראש שלה ולא בכל הגוף (???) אבל לא מצאתי שום גרסה שהייתה התעללות או משהו שנראה שמצדיק צעד דרסטי כזה.


בלי קשר למקרה הספציפי הזה, ישנם עוד הרבה סיפורים דומים, שהמשותף להם:

• המדינה "חוטפת" את הילדים, הרבה פעמים ישירות מבית ספר, ככה שלהורים אין זמן לברוח.
• הילדים בכלל לא חייבים להיות אזרחים נורבגיים. הם יכולים להיות גם עובדים זמניים, ובעיקרון אפילו תיירים.
• ילדי מהגרים הם פגיעים במיוחד.

ב-2012 נלקחו 6737 ילדים, מתוכם 1049 היו ילדי מהגרים. בנורווגיה יש 5 מיליון איש. מצאתי באינטנט נתון שטוען ש-3% מבין ילדי מהגרים נלקחים לאומנה. 3% זה אומר ילד אחד בכל כיתה!
אפשר לראות גם כאן : (https://en.wikipedia.org/wiki/[po]Child Welfare Services [/po](Norway

[מנטה*]

תמי -
כן, גם ההתרשמות שלי היא שהרבה מהסיפורים האלה מופצים עם אינטרסים פוליטיים...

[ציל_צול*]

אני יודעת שזה נשמע נורא להגיד, אבל קצת הוקל לשמוע שמכל הזוועה הזו ברור שזה בעצם לא מכוון בכלל כלפי החינוך הביתי...
זו גישה מערכתית שפשוט צדה לפעמים ילדי חינוך ביתי. אולי אפילו למי שבחינוך ביתי יש סיכוי גבוה להינצל מזה כי הוא פחות בפיקוח, ותמיד אפשר להעמיד פנים בבדיקה עצמה, אם יש כזו.
מי שהולך לבית הספר לא יכול לבחור איך ומתי להעמיד פנים שהילד שלו "נורמלי". תהיה שם איזו מורה או מפקחת שתחשוב שהילד שהיא רואה כל יום לא בסדר ובזאת זה יסתיים ויהיה קשה מאוד להגן על זה או לטעון שזו טעות. מי שבבית יוכל להגן על עצמו יותר טוב מפני שרירות לב.

[מנטה*]

אפילו למי שבחינוך ביתי יש סיכוי גבוה להינצל מזה כי הוא פחות בפיקוח,
כן, בקנדה אחד השיקולים נגד רישום בבתי ספר הוא שאז את עומדת תחת פיקוח, ובעצם נתונה לחסדיו של העובד שמופקד עליך. יש לו בין את היתר את הסמכות להפנות אליך את שירותי הרווחה, שזה אף פעם לא נעים...

[תפוח_אדמה*]

מוסיפה אנקדוטה על גרמניה - כשהיינו באוסטריה פגשנו משפחה שעברה לשם מגרמניה, בגלל שבאוסטריה כן מותר חינוך ביתי. הם היו צריכים לעבור איזה תהליך של הגירה, כי האוסטרים לא חובבים מהגרים אפילו אם הם מגרמניה...

[תמי_גלילי*]

ומקשרת בחזרה את נושא הקהילתיות לכותרת הדף. ההתנסות שלנו עם ההבט הקהילתי במקומות בארה״ב שבהם התגוררנו:

דרום פלורידה - קהילת חינוך ביתי חמה, מקבלת, תוססת. לא מעט נוצרים שמחנ״בים מטעמי דת, אבל לא בצורה מתבדלת כלפי אחרים בתחושה שלי. זה היה מזמן...(2001-2003)

ג׳ורג׳יה - בפטיסטיים שמדברים עם אלוהים בזמנם הפנוי. לא כוס התה שלי, אבל אולי מאז (2005-2006) זה השתנה.

אפסטייט ניו יורק, ווסצ׳סטר קאונטי - אפס קהילתיות מכל בחינה אפשרית, לא רק בחנ״ב. במרחק נסיעה של כשעה בכבישי הרים מתפתלים, היתה קהילה נחמדה וחמה, בעיקר של אנסקולרים. יש שם קבוצה גדולה ופעילה שמכוונת מאוד לקבלה חלקה של משפחות חדשות.

נורווק, קונטיקט - היתה קהילה די פתוחה ומקבלת. הרבה אנסקולרים. מבחינות אחרות - מדבר שממה חברתי.

ניו ג׳רזי, ברגן קאונטי (צפון מזרח ניו ג׳רזי) - יש המון המון מחנכים מהבית מכל הקשת, דתית עד חופשית. יש טונות פעילויות לכל הגילאים. אבל...ההרגשה שלי ושל אחרים כאן היתה שיש מעט מאוד קהילתיות או גיבוש. אמנם כשחברת הקהילה חלתה, הקהילה כולה התגייסה למענה בהסעות והשגחה על הילד שלה.
באופן כללי, האנשים כאן מאוד שמרנים ומיינסטרימיים.

במרחק נסיעה של כשלושת רבעי שעה, באדיסון, יש קבוצה נהדרת עם מפגשים קבועים שמתמידים כבר שנים. גם במונטקלייר, עיירה יפהפיה ומגניבה שקצת יותר קרובה אלינו, יש מרכז תוסס ופעיל. אבל התרשמתי שבמרכז ניו ג׳רזי ובדרומה יש הרבה יותר תחושת קהילה, ילדים שגדלים ביחד, וכו׳.
אני לא מוכנה יותר ללו״ז שמחייב נסיעות ארוכות באופן קבוע, ולכן לי זה לא היה קרוב מספיק. זה בהחלט תרם להחלטה לעבור מחנ״ב לבית הספר.

אם וכאשר נעבור מכאן, תקבלו דיווח גם על המקום הבא...

[אפרת*]

בקבוצת החנ"ב הירושלמית יש משהי שהתחילה להגיע לאחרונה, אמא לשני ילדים מגרמניה, שגדלה בחינוך ביתי עד גיל 14. וכך גם כל האחים שלה. בניגוד לחוק. אני לא יודעת האם הם פונדמנטליסטיים או לא אבל ברור שהם נוצרים אדוקים.

[פלוני_אלמונית*]

הם היו צריכים לעבור איזה תהליך של הגירה, כי האוסטרים לא חובבים מהגרים אפילו אם הם מגרמניה...

האמנם זה היה לפני האיחוד?
כי אני אישית גרתי ועבדתי באוסטריה בלי בעיה עם הדרכון הגרמני שלי, מבלי שהייתי צריכה לעבור שום תהליך.

[תפוח_אדמה*]

זה היה אחרי האיחוד. לא סגורה על למה, אבל הם היו צריכים להראות שהם יכולים להשתכר ולא יפלו למעמסה על שירותי הרווחה.

[פלוני_אלמונית*]

שהתחילה להגיע לאחרונה, אמא לשני ילדים מגרמניה, שגדלה בחינוך ביתי עד גיל 14. וכך גם כל האחים שלה. בניגוד לחוק. אני לא יודעת האם הם פונדמנטליסטיים או לא אבל ברור שהם נוצרים אדוקים.

אולי תזמיני אותה לפה, אם מתאים (ואם בכלל יודעת לקרוא עברית), שתספר קצת?
נשמע מעניין מאוד.

[תמי_גלילי*]

משפחות בחו''ל

[דניאלה*]

תמי כל מה שאת מספרת מרתק, המון תודה על השיתוף.
אולי אם תמרוש רוש תזדמן לפה היא תוכל לספר קצת על אוסטרליה.
כשהייתי שם לא היו לי ילדים עדיין, אבל ממה שזכור לי יש שם המון חינוך ביתי, בין היתר כי יש תרבות טיולים מפותחת (משפחות בקראוונים וכו'),
ויש מקומות מבודדים שדי מצריכים את זה, אבל גם יש קהילות סמי-היפיות כאלה בכל מיני אזורים שבהן אחוז המחנכים בבית גבוה.
מעניין מה גישת הרשויות. מהיכרותי עם אוסטרליה - אני מנחשת שחיובית ותומכת למדי

[תמרוש_רוש]

שני סייגים: א. אני לא בחנ"ב.
ב. אוסטרליה זה שש מדינות נפרדות ושונות זו מזו.
בוויקטוריה (הקטנה והדרומית), יש חינוך ביתי. לפני 15 שנה היה קשה מאוד למצוא חברה, היום יש המון המון פעילויות.
מבחינה חוקית וזה - המדינה לא ממש מפריעה וגם לא ממש עוזרת. את מגישה בקשה לחנ"ב, את מקבלת אישור, וזהו בערך, אולי עם דוחות מדי פעם, לא ממש יודעת את הפיצ'יפקעס.
יש מצב לשילוב חלקי בבי"ס מקומי - תלוי בבית הספר. יהיו כאלה שיסכימו וכאלה שלא יבינו על מה את מדברת.

[שמנדובה*]

מוסיפה עוד לגבי ארה״ב וחינוך ביתי מנסיוננו. וגם מדגישה שבכל מדינה ואפילו עיר, יכולים להיות הבדלים עצומים לפי המיקום המדוייק והקבוצה שנפלתם עליה. המרחקים גדולים ולפעמים נסיון של משפחה אחת במדינה מסויימת יהיה שונה מאוד מהנסיון של משפחה אחרת, בגלל איזור המגורים או סיטואציה ספציפית או סתם התאמה חברתית וקליק שיש עם משפחות אחרות.

ניו ג׳רזי: מדינה חופשיה לחלוטין מבחינת חנ״ב. לא צריך לדווח לאף אחד שום דבר. יש המון קבוצות, בעיקר במרכז ודרום המדינה. אנחנו היינו חלק מקבוצה מאוד ותיקה שראשוני ילדיה כבר סיימו קולג׳. לא היתה תחושת קהילתיות גדולה - למרות שתמיד היה מאוד נעים והאנשים מקסימים. היתה תקופה שהייתי במצב רפואי קשה והחברים התגייסו עם אוכל, תוספי מזון, וכאלה. זה היה מאוד נעים. ועם זאת כל אחד בעיקר עם עצמו ויש מעט מאוד גמישות ודברים שקובעים מעכשיו לעכשיו - הכל מראש ומתוקתק ומאורגן מאוד.

דרום פלורידה (איזור פורט לודרדייל): אנשים מהממים מהממים מהממים! מקבלים ופתוחים וזורמים. פשוט כיף של מקום מכל הבחינות. מבחינה חוקית יש צורך באחד מהשניים: או להירשם לאיזה בית ספר פיקטיבי כזה שהילד רק רשום בו וצריך פעם ברבעון להכנס לאתר ולמלא ״נוכחות״ באיזה טופס ואז הילד נחשב תלמיד ביס, או לנהל פולדר של עבודות ולשמור יומן למידה למקרה שיבואו לבקש ממך. לא בטוחה אם מישהו באמת בודק את זה.

אריזונה: פעם בשנתיים אם אינני טועה, יש לשלוח איזה מכתב רשמי לגבי היות הילד מתחנך בבית, לגורם המתאים בדואר רשום. סה טו. אין לי יותר מידי רשמים לגבי הקבוצות כי שם לא ממש גרנו, רק ביררנו לגבי זה.

קליפורניה: כבר כתבתי על האופציות מבחינה חוקית. לגבי קבוצות - לפחות בדרום קליפורניה, יש המון. אינספור ממש. יש אפילו קבוצה יהודית שעושים פעילויות משותפות הקשורות בחגים ובדת (אבל לא רק) ונפגשים על בסיס קבוע. כמעט בכל עיר קטנה או מקבץ ערים סמוכות יש קבוצת חינוך ביתי שנפגשת מידי שבוע ומנהלת טיולים וסיורים משותפים. השפע עצום. יש פה גם מרכזי למידה לחינוך ביתי בהם אפשר להירשם לחוגים ושיעורים, חלקם יותר ״אקדמיים״ כלומר מתאימים לחומר של בית הספר (אם כי לרוב שיטות הלימוד נעימות ויצירתיות יותר והקבוצות קטנות והמורים נחמדים ביותר), וחלקם אחרים - מה שאפשר לקרוא פעילות נוספת (דרמה, קראטה, אמנות, רובוטיקה, מיתולוגיה, וכן הלאה). יש מקומות הפועלים בשיטת הקואופ המשותף בו הורים מלמדים ומפעילים את המקום וצריך להשאר עם הילדים בשעות השעור, ואז העלות מאוד נמוכה. אחרים פועלים כמרכז חוגים לכל דבר עם מורים מקצועיים ובהם ניתן להוריד את הילד ולאסוף בתום הלימודים, והעלות בהתאם (למרות שיחסית לכל חוג אחר, זה עדיין יוצא פחות יקר). היתרון הוא בשעות הנוחות לילדי חינוך ביתי, בכך שיש דגש על לימוד חווייתי ומעניין ולא רק על להספיק חומר, ובכך שכל מי שמסביב מבין לגמרי את החינוך הביתי - המורים, הילדים, ההורים האחרים... לא צריך להסביר שום דבר, והילדים מרגישים שהם חלק מקבוצה.

בכלל, בארה״ב נראה שרוב מי שתדברו איתו על חינוך ביתי יכיר את המושג הזה לפחות חלקית. החינוך הביתי ותיק כאן ובעשור האחרון יש עליה במספר המחנכים מהבית שלא מטעמים דתיים אלא מטעמי חוסר שביעות רצון מהמערכת וההבנה שאפשר גם אחרת. יותר ויותר אנשים שוקלים חינוך ביתי או לפחות מבינים ומעריכים את זה.

בארה״ב, רוב מכריע של המחנכים מן הבית מנסים לחקות את בית הספר בלימודים. בין אם זה בסדר יום המזכיר את הלימודים בבית הספר, או בחומר הלימוד ולעתים גם באופן הלימוד. לא אחת ילדי מנסים לקבוע עם חברים ומקבלים את התשובה: אני צריכה להשלים את הלימודים שלי היום. לילדי החופשיים זה קצת מצחיק, הם לא מבינים מדוע הילדים לא הולכים כבר לבית הספר אם הם צריכים לעשות את אותו הדבר. ואכן, ילדים רבים מבקשים מהוריהם ללכת לבית הספר, כי אם כבר צריך את הלימוד הנוקשה עדיף שזה יהיה בחברת עוד ילדים.

יש מעט מאוד אנסקולינג סביבנו. בניו ג׳רזי ובפלורידה היו הרבה יותר. מעניין למה זה...

[יונת_שרון*]

וחזרה לנושא שלשמו התכנסנו:
יש כאן מישהו שיכול לכתוב על דנמרק?

[אפרת*]

_אולי תזמיני אותה לפה, אם מתאים (ואם בכלל יודעת לקרוא עברית), שתספר קצת?
נשמע מעניין מאוד._
היא לא יודעת עברית. אבל אדבר איתה ואספר לכם.

שמנדובה, את יכולה לעזור לי למצוא קבוצות חנ"ב בברקלי, קליפורניה? אנחנו שם בקביעות חודש בשנה, ונראה לי רעיון לא רע להצטרף לפעילות כל שהיא (אנסקולית כמובן...)

[שמנדובה*]

הי אפרת - ברקלי זה מאוד רחוק ממני. כאילו לנסוע מאילת למטולה בערך... מקומות לחפש בהם קבוצות לפי מילות מפתח: פייסבוק, יאהו גרופס, גוגל גרופס

[אפרת*]

תודה.
כשנחזור אעדכן על הנעשה שם...

[תמר*]

הוספתי למעלה קישור ל{{}}מדור חוץ לארץ (תחת הכותרת "חינוך ביתי בחו"ל" יש כמה דפים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח להמלצה על קבוצות חנ"ב בצפון מדינת ניו יורק או המלצה למילות מפתח לחיפוש קבוצות כאלו בפייסבוק ובכלל