חינוך ביתי חלקי

[לילך_מ*]

שיתוף בהתלבטות-
יהלי הייה עכשיו בן שנתיים ועד כה נמצא עם מטפלת ואיתנו. בשנה הבאה מצאנו גן קטן (12 ילדים) וברוחינו עד כמה שניתן. מתוך התלבטיות שלנו עם עצמנו, ורצון להיות עד כמה שניתן בבית במקביל להתחייביות הבלתי נתנות לשינוי כרגע, ניסינו לפנות כמה שיותר את הלו"ז לשנה הבאה.
הצלחנו ליצור מצב בו הוא יכול ללכת כל יום לגן עד אחת ואז אנחנו, / או להשאר עם המטפלת (חלק מהזמן עם אחיו התינוק) כלומר 3.5 ימים מטפלת והשאר אנחנו.

המטפלת מצויינת ומשתלבת איתנו היטב. אבל אני מתלבטת משום שזה לא ממש "חינוך ביתי" האם לא עדיף לשלוח לגן ל5 שעות למציאות קבועה ולא לעשות מן שבוע מבובל.
מאידך הוא מכיר טוב את המטפלת, וזה משאיר אותו אחד על אחד ובמסגרת הביתית המוכרת, וביחד עם אחיו (לטוב ולרע)?
הוא לגמרי מדבר ומתקשר, אבל אני מרגישה שעדיין המשחקים המשמעותיים ביותר הם עם מבוגרים ולא עם ילדים בגילו.
מה אומרים?

[סיגל*]

בגן יש יתרון של חברה מגוונת עם בני גילו. משחקים חדשים, סביבה חומרית חדשה ומענינת, תכנים עשירים יותר לחגים וכד'. (אני כמובן מתיחסת בהקשר למה שאני מכירה- לא יודעת איזה גן אתם מצאתם). לדעתי אם הגן טוב הם ממש נהנים מזה. יש גם שיקול כלכלי שלא העלת...

[סיגל*]

חשבתי על דבר נוסף שכדאי לשקול- מה התוכניות לעתיד? אם את רוצה להמשיך בעתיד (כשהקטן יגדל קצת) עם חינוך ביתי אז כדאי להשאיר. אם בכל מיקרה תמצאו מסגרת חינוכית מחוץ לבית בעתיד אז למה לא להתחיל עכשיו?

[בשמת_א*]

בגן יש יתרון של חברה מגוונת עם בני גילו
מנקודת המבט שלי - חיסרון, בגילו.

אם בכל מיקרה תמצאו מסגרת חינוכית מחוץ לבית בעתיד אז למה לא להתחיל עכשיו?
חושבת בדיוק ההיפך.

לילך, קראתי, ולא כל כך הבנתי מה ההתלבטות. התוכנית שלכם נשמעת לי טובה מאוד.
איפה הנקודות שמפריעות לך? מה בדיוק מטריד? במה את לא בטוחה? זאת התלבטות בין מטפלת לגן? לא היה ברור.
אני אשמח אם תפרטי.

[מיצי_החתולה*]

אם ההתלבטות היא האם חלק מהימים אתם תקחו וחלק המטפלת, במקום להשאיר בגן עד 4, בעיני עדיף בהרבה לקחת מוקדם. שילוב שלכם עם מטפלת מוכרת עדיף בהרבה על לישון בגן.

[לילך_מ*]

תודה על התגובות
הרחבה: לבשמת ובכלל

• אם נשאר בבית יש שבוע דינמי- יום א וה עם סבתות יום א-ב-ג עם מטפלת, בכל מקרה מדובר לרוב עד 13:00 כאשר אז אחד מההורים מצטרף.אז אולי יש יתרון בגיוון הזה- אבל אולי זה קצת מבלבל מידי?
• בנוסף גוני פרט ליום ב וג שנוסע עימי לירושליים ימצא עם יהלי וליהלי יתרון דומיננטיות ברור, כלומר גם שיש שני מבוגרים על שני הילדים יהלי מושך את רוב האנרגיות, כרגע לגוני זה לא ממש מפריע כי הוא בן חודשיים ופשוט איתנו- אבל כשקצת יגדל האם לא צריך מקום משלו? או אולי זה הדבר הטבעי לו בהיותו שני לצמוח למציאות של עוד אח?
• אני עובדת גם על המחשב ובזמן האחרון לא מצליחה בכלל להתרכז בלי שכל 5 דקות יהלי יכנס לברר מה המצב- מחד זו התמודדות חשובה למרחב של כל פרט במשפחה, מאידך כשיש דד ליין למשהו יכול להיות מלחיץ- מפחדת להרגיש חנוקה
• באמת את חושבת שילד בן שנתיים שמדבר לגמרי לא צריך חברת ילדים- אני נוטה לחשוב שחברת המבוגרים סביבו באמת הרבה יותר משמעותית- אבל אולי אינטרקציה עם גננים + כמה ילדים תוסיף? (מדובר על בסה"כ 4-5 שעות ביום).ואם אני כן רוצה שייפגש עם ילדים מחייב למצוא כאלה- פתיר אני בטוחה.
• אני מניחה שבפברואר אפסיק לקחת איתי את גוני והוא ישאר עם יהלי ואז או ששניהם יהיו עם אותה מטפלת- נראה לי קשה, או להכניס עוד דמות לסיפור? אפשרי אבל מורכב.

מקווה שברור יותר....

[נועה_בר*]

את חושבת שילד בן שנתיים שמדבר לגמרי לא צריך חברת ילדים- אני נוטה לחשוב שחברת המבוגרים סביבו באמת הרבה יותר משמעותית- אבל אולי אינטרקציה עם גננים + כמה ילדים תוסיף?
חברת ילדים יכולה לבוא באינטרקציות שונות, בימים מסויימים, ולא בהכרח חייבת להיות עם גננים וילדי גן.
הגן הוא סידור נוח, מהבחינה שיש קביעות שמאפשרת אולי "שקט" מסויים להורה שעסוק, שלא כל יום צריך לחשוב מה עושים או איך ממלאים את היום בעיסוק ועניין + חברה לילד.
לעומת הבית - שם עלינו, ההורים, לחפש עיסוקים, חברים ולדאוג לאפשר לילד את הצרכים האלו בעצמנו.

אבל את צריכה לחשוב אם יש שם עוד משהו שחשוב לך מלבד הנוחיות. האם את חושבת שהוא יקבל שם משהו שאתם בבית (מטפלת, אמא, אבא וסבתות) לא תוכלו לאפשר לו ?
כמו שזה נשמע, את דואגת לחברה.
ואם אני כן רוצה שייפגש עם ילדים מחייב למצוא כאלה- פתיר אני בטוחה.
כמובן שפתיר. גם מטפלת יכולה להצטרף למפגשי חינוך ביתי, או לקחת את הילד לגינה שם הוא פוגש ילדים, וגם אתם יכולים לדאוג לחברה בשעות אחה"צ.
נדמה לי שזה לא מעט אפשרויות.

אולי יש יתרון בגיוון הזה- אבל אולי זה קצת מבלבל מידי?
ביתי בגיל של בנך, היא לא יכולה להבין מעבר למה שיהיה היום בכללי, ועדיין בכלל לא מבינה זמנים. כך לפחות אני חושבת, וכך מתנהגת איתה.
אם הימים מגוונים ומהנים היא זורמת עם החיים בכייף. מה שקורה מותאם לצרכים שלה - או היא מצטרפת אלי לקניות, סידורים, או היא עם מטפלת בגינה, בבית, או הולכים לחברים. אני דואגת שיהיה קודם כל נעים ואח"כ מעניין, וזה אומר שזה גם מגוון.
אני לא מרגישה שזה מבלבל, אני פשוט לא מוסרת לה הרבה אינפורמציה, על כל מה שיהיה.
מה שכן, חשוב מאוד לומר להם שאתם הולכים ומתי אתם חוזרים. זה לדעתי הכרחי, גם אם לא מבינים את השעון.

[חוה_ש*]

קודם כל אני מעתיקה לך לפה קטע שכתבה ליאת סקיפי מתוך התנסות בחינוך ביתי :
_לדעתי, "חינוך ביתי" זה שם קוד כזה, שלא תמיד מדייק. אנחנו למשל. כמעט ולא בבית.
חוץ מזה, שלדעתי, גם ילדים שהולכים למסגרות לימוד (ובעיקר שהִייה) חיצוניות, עיקר חינוכם הוא ביתי. חינוך באופן כללי הוא דבר שנעשה בבית, בית במובן של חיק המשפחה, ולא מחוץ לו - ללא קשר לאן הילדים הולכים בבוקר אם בכלל.
ולכן, חינוך ביתי זה לכל המשפחה, ולא רק לחברים צעירים יותר במשפחה.
ויותר מזה: הצעירים, כשנמצאים במסגרות השונות, לומדים שם מעט מאד. המסגרות בעיקר מאפשרות לאמא (להורים?) לעשות דברים אחרים מלהיות עם ילדיה חלק משעות היום.
אם מסתכלים על המושג חינוך ביתי מזווית כזו, אזי אין משמעות לגיל הזאטוטים. גם בגיל חודש וגם בגיל שלוש עשרה שנים, יכולים להימצא בחינוך ביתי. ולמעשה, כל מי שלא חי בפנימיה, בית יתומים וכו', הוא בחינוך ביתי.
במובן המקובל פה באתר, גם אין משמעות לגיל הזאטוטים, שכן הלך הרוח בבית, הכוונה, הם שקובעים אם אנחנו בחינוך ביתי או לא.
אפשר להיות חודש בחינוך ביתי, אפשר חיים שלמים. דברים משתנים, וגם את הבחירות שלנו מותר לנו לשנות. לבחון מדי פעם, לשאול, לנסות, להתנסות, ולבחור מה הלאה, מה מתאים לנו לעכשיו._

דברים שלי: אני חושבת שההתלבטות הזאת היא על ציר המתח: בית ודרך שנמצא בו כל מי שחי חיי משימה. בהתחלה לא מרגישים אותו כי צעירים ושקועים מאוד במשימה אבל אחר כך עם בואם של הילדים לחיינו הוא מכה בנו בעוצמות מפתיעות.
אחד הדברים שעוזרים קצת להנמיך את המתח הזה הוא הגבהת המבט הוא נכון בצד הבית והוא נכון בצד הדרך. בצד הדרך צריך לראות שהשינוי, התיקון החברתי והמשימה הם אוקיינוס כה גדול שברור שלא נצליח לייצר אותו בחיינו ולכן לא כדאי שנזניח את הבית בנסיון להגיע לשם. הבית חשוב לנו כדי לייצר את הדרך.
בצד הבית שוב כדאי להגביה את המבט אל האופק ולראות שגם אם שנה הבאה לא תפורה במאה אחוז, גם על יהלי תהיה שנה קצת מבולבלת או שילך לגן למרות שאתם לא שלמים עם זה, תהיה לכם את שנה הבאה לתקן ולבנות משהו יותר נכון ושלם.
יש דברים שכתבתי בנושא זה באחת המקראות שיצאו אצלנו אם מעניין לך אני יכולה לשלוח לך.

ת'כלס להתלבטות שלך:
ניראה לי עדיף שבוע תפור מאשר גן. זה כן דורש יותר מאמץ, למצוא חברה ולארגן את הלו"ז של כל המבוגרים המעורבים אבל בסופו של דבר ליהלי יהיה יותר נכון להיות בבית במקום שבו אפשר באמת למלא את הצרכים שלו מאשר גן שהוא בסופו של דבר קבוצה ורוב הזמן מתנהלים שם באיזשהו ממוצע שפחות או יותר סביר לכולם אבל בטח שלא מותאם לכל צורך.

[בשמת_א*]

מסכימה עם נועה ועם חוה.
באופן כללי לא הייתי חוששת מבילבול.
אולי כדאי לראות בזה "גיוון", עניין, מפגשים עם אנשים שונים.
ובהחלט יש יתרון לזה שהילדים יחד. זה משהו שקשה לי להסביר, אז אני רק אגיד בצורה לאקונית, שאני מתבוננת בילדי החינוך הביתי וביחסים ההרמוניים שיש להם עם האחים והאחיות שלהם (ברור שגם הם רבים מדי פעם, אבל באופן כללי הם "ביחד" בצורה שקשה לי להסביר, צריך לראות) ולעומתם אני רואה כיצד אלה שהולכים למוסדות חינוך (נגיד, אח אחד לגן, השני לבית הספר) יש ביניהם איזו זרות, שאני לא יכולה להסביר.
אין לי מישנה סדורה על זה. אלה רק תצפיות שלי שאני לא יכולה להסביר. אבל זה משהו שראיתי ושגרם לי למחשבות על החשיבות של אי-הפרדת אחים. של גדילה ביחד , כן, עם הבעיות שלפעמים אחד דורש יותר והשני פחות וכל הבלגנים האלה. ככה לומדים לחיות יחד. לעומת זאת, אולי בגידול ה"מוסדי" יש איזה ניסיון מלאכותי ליצור אשליה כאילו כל אחד "בן יחיד" וזכאי לאותה מידה של תשומת לב ללא כל התחשבות בתנאים ובאפשרויות, ויש בזה משהו לא טוב.
שוב, קשה לי להסביר, אני מקווה שיצא משהו שאפשר להבין ממנו משהו מועיל...

[לילך_מ*]

תודה רבה על כל התגובות הן עזרו לי להבין יותר שני דברים חשובים:
הראשון- הגן הוא אופציה של נוחות בעיקר עבורי, והשני- בשנה זו בחרתי לא לעשות חינוך ביתי- ההתחייבויות שלי הן עניין של בחירה, בחירה שלי לעשות עוד דברים, בחירה שלי לעשות פרוייקט וסטא'ז רציניים. זה גם עניין של אופי אני מניחה וגם של תהליך שאני במהלכו. אבל המורכבות הזו של החיים שלי, מאפשרת עם חשיבה יצירתית, ויתורים, וגם כסף (שזו הפריווילגיה של שני בני זוג שמרוויחים טוב), ליצור מציאות שתאפשר את הכי טוב לנו במצב הנוכחי. נראה לי באמת שזה יהייה בבית.

[נועה_בר*]

ליצור מציאות שתאפשר את הכי טוב לנו במצב הנוכחי.
יופי לכם!
בהצלחה @}

[סלעית*]

ובהחלט יש יתרון לזה שהילדים יחד. זה משהו שקשה לי להסביר, אז אני רק אגיד בצורה לאקונית, שאני מתבוננת בילדי החינוך הביתי וביחסים ההרמוניים שיש להם עם האחים והאחיות שלהם (ברור שגם הם רבים מדי פעם, אבל באופן כללי הם "ביחד" בצורה שקשה לי להסביר, צריך לראות) ולעומתם אני רואה כיצד אלה שהולכים למוסדות חינוך (נגיד, אח אחד לגן, השני לבית הספר) יש ביניהם איזו זרות, שאני לא יכולה להסביר.

בשמת, אני כל כך מסכימה איתך. אני רואה איך לצעיר בילדיי יש חרדת נטישה כוללת - לא רק לאמא, אלא גם לאבא (שעובד מהבית ולכן מאוד נוכח) וגם לאחים הגדולים יותר! זה מדהים.
והקשר ביניהם באמת מיוחד.
כל כך שונה ממה שרואים אצל משפחות (סליחה על ההכללה) שבהן האחים נפגשים לחצי שעה לחוצה בבוקר, ועוד כמה שעות בערב (במקרה הטוב, אם אף אחד לא הולך לחברים או לחוג) שבהן רוצים גם להיות עם ההורים.

חשבתי שאולי אני רק מדמיינת מהרהורי לבי. שמחה לראות שעוד מישהו שם לב לזה. זה מרתק.

[ב_דחילו*]

שבהן האחים נפגשים לחצי שעה לחוצה בבוקר, ועוד כמה שעות בערב גם אני מרגישה שיחסים בין אחים קשורים למידת הנוכחות של הוריהם. אם ההורים לחוצים וכמעט לא נמצאים יכולה להיווצר 'תחרות סמויה' על תשומת הלב, מעין קרב הישרדות אשר כמובן בחנוך הביתי (כך אני מבינה) לא מתקיים.

זה לא חייב להיות ככה.

[עזי*]

לילית,
האמת התלבטתי אם לכתוב לך כאן או במייל אישי או אולי בפגישתינו הקרובה. בכל אופן הנה אני כאן. אני מאוד מזדהה עם הדברים שנכתבו כאן.
על הקשר בין אחים (אם כי אני ואחיי גדלנו רחוקים ומפוזרים והקשר שלנו טוב) נראה לי נכון היחד שלהם.
אני יכול להעיד על הגר (מה שאולי אי אפשר על ילדים אחרים), שהגן עשה לה טוב מאוד.
היא מתקשרת יותר טוב עם אחרים, עולמה הועשר בעוד נקודות מבט וגישות של אחרים (גננות נפלאות), ונוצרו לה קשרים מאוד איכותיים עם
בנות בגן. למרות זאת האתר מציף בתחושות אשמה רבות וחלקן בצדק.... על המרוץ, הקורבנות, המחירים, האלטרנטיבות, סדרי עדיפויות
ועוד מילים יפות,
אוהב אותך ונמשיך

[יעל_צ*]

ולעומתם אני רואה כיצד אלה שהולכים למוסדות חינוך (נגיד, אח אחד לגן, השני לבית הספר) יש ביניהם איזו זרות, שאני לא יכולה להסביר. טוב, לפחות הילדים ה"מוסדיים" שלי לא מתאימים לתזה הזאת. אפשר להגיד הרבה דברים על היחסים ביניהם, אבל "זרות" היא לא אחד מהם.

[פלוני_אלמונית*]

_'תחרות סמויה' על תשומת הלב, מעין קרב הישרדות אשר כמובן בחנוך הביתי (כך אני מבינה) לא מתקיים.
זה לא חייב להיות ככה._
רק רציתי להתוודות: גם בחינוך הביתי התחרות על תשומת הלב קיימת, ועוד איך.

[בשמת_א*]

גם בחינוך הביתי התחרות על תשומת הלב קיימת
גם אני מסכימה.
זאת נקודה אחרת. ולמעשה מה שאמרתי אפשר גם להגיד ככה: חלק מהיחסים המיוחדים בין אחים בחינוך הביתי נובעים מעצם העובדה שיש תחרות על תשומת לב!
ויש הכרה בעובדה שיש תחרות על תשומת לב!
ויש הבנה לתחרות על תשומת לב!
ויש הכרה בעובדה שתשומת הלב ניתנת לפעמים לזה ולפעמים לזה, ואין אשליה שכולם יכולים תמיד לקבל בדיוק אותה מנה. צריך ללמוד גמישות, התחשבות, התייחסות, סדר עדיפויות.
לא רק הילדים צריכים ללמוד, גם ההורים... (חינוך ביתי, לא?)

[ב_דחילו*]

ויש הכרה בעובדה שיש תחרות על תשומת לב!_ אאה, אם כך התחרות לא _סמויה
אולי ההבדל הוא בין תחרות, שיש לה (כנראה) מקום ביחסים בין אחים, לבין חסך בקשר עם ההורים (ובטח עוד דברים), שמתבטא במתח, כעסים ותסכול גם כלפי האחים.

האוירה בבית מנתבת (לדעתי) את היחסים. כשאחים נמצאים ביחד חלק גדול מהזמן (ומהווים חברים למשחק בהרבה פעמים), עם הורים קשובים, תחומי הענין והעיסוקים שלהם זוכים לכבוד ועם פחות 'תחליפים' ו'חובות' חיצוניים, כמו שכנראה קורה במשפחות של חינוך ביתי, הקשר כנראה עמוק ומיוחד.

יש באמת אתגר ליצור את האוירה הזו ב חינוך ביתי חלקי , אבל זה אפשרי. ומחשבה נוספת - זה תלוי גם במזג של הילדים. יש בכורים שאוהבים לשתף את אחיהם ויש שפחות. יש אנשים תחרותיים יותר ופחות. יש בנות שאוהבות להיות אמהות קטנות, ויש כאלו שלא. קצת קשה לחזות כל דבר ולכן כדאי (לדעתי) להתמקד בהווה שלכם.

[בשמת_א*]

יש באמת אתגר ליצור את האוירה הזו ב חינוך ביתי חלקי , אבל זה אפשרי
אני מסכימה לגמרי.

[לילך_מ*]

מדהים אותי איך לדפים פה יש כח משלהם, ופתאום משפט אחד משנה כיוון והופך למרכז ומתפתח- מעניין!

יצרנו ליהלי לו"ז שנראה לי יכול לענות על צרכיו וצרכינו, אני מנסה לארגן קבוצת ילדים קטנה בני שנתיים + כדיי לתת מענה לצורך החברתי שלו- שאני חושבת שקיים לא מספיק על מנת להצדיק שהות בגן, אבל מספיק על מנת לתת לו מענה מסודר שמעבר למרחב הביתי (זו תחושתי, אני יודעת שיש החושבים שהבית עונה על סה"כ כל הצרכים בגיל הזה).
אני אנסה לצרף אותו כאן, זה דרש הרבה מחשבה יצירתית.....
הצילו- איך מצרפים טבלה בלי שתצטקמק?

[גלית_ועמרי*]

לילך, תתחילי בגני השעשועים השכונתיים
היינו במצב הזה עם עמרי כשהיה בגיל דומה ואיכשהו נוצרה בגינה קבוצת אמהות שנפגשו כמעט כל יום ואז הגיעה מישהי עם יוזמה ואירגנה מפגשים שבועיים אצלה בבית , כדי להוסיף תחושה של מסגרת היא יצרה קשר עם מנגנת מגן הילדים וכך זה הוגדר כחוג מוזיקה לילדים אבל למעשה זה היה בעיקר מפגש חברתי עם צימוק של הפעלה מוזיקלית מקסימה
הקבוצה לצערנו התפרקה בספטמבר כשרוב הילדים הגיעו לגיל 3 והלכו לגן.
ד"א בשאר ימי השבוע לרוב נפגשנו עם אותם ילדים בגן השעשועים ולפעמים הלכנו גם למפגשי לה לצה או למשחקיות מסודרות אלא ששם לרוב היו ילדים יותר קטנים.

[גלית_ועמרי*]

לגבי טבלה, תעלי אותה באקסל
תעשי printscreen
תפתחי את הצייר ותעשי paste
תשמרי בתור תמונה ותצרפי לכאן כתמונה

[אם_פי_4*]

אני מזדהה עם העקרונות של חינוך ביתי, אבל בשל הנסיבות הספציפיות שכרוכות במקום מגורינו, נאלצת לשלוח לבי"ס (אחרת תימנע מהילדים חברת בני גילם). לצערי, נוהג אצלנו יום לימודים ארוך. בשנה הבאה הבכור יתחיל ללמוד יום בשבוע בבי"ס למחוננים, ובמקביל חשבתי לנסות להשאיר את הילדים פעם בשבוע בבית.

האם יש למישהו נסיון בכך?
האם יש קשיים חוקיים- חברתיים - לימודיים - נפשיים שיכולים לנבוע ממהלך כזה?

[עודד_המחפש*]

אשמח לשמוע מאנשים שילדיהם הלכו לבית-ספר באופן חלקי (רק חלק מימות השבוע).
אפשר לכתוב כאן אבל אשמח גם לשוחח. יש פרטים שלי בדף הבית.
תודה.

[תפילה_לאם]

היי עודד,

לפני שנתיים התכוונו להיכנס למתכונת כזאת.
בפגישה עם צוות ביה"ס נאמר לי, שהם מוכנים להתחיל כך את השנה, ומתוך מודעות לבעייתיות שמצב כזה יכול לעורר, הם מגדירים מראש שמדובר בתקופת ניסיון.
זה היה הוגן ויפה בעיניי.
ואז שאל המנהל על הצד הביטוחי. אמרתי שאברר ופניתי למשרד החינוך.
קיבלתי תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאפשר לבחור בחינוך ביתי וליישמו במלואו או ללכת לביה"ס לאורך כל השבוע.
כלומר, אם תצליחו להגיע להסדר מול ביה"ס - מומלץ שלא לערב בזה רשויות גבוהות ממנו.

בכל מקרה, אשמח גם אני לקרוא מאנשים שילדיהם הלכו לבית-ספר באופן חלקי (רק חלק מימות השבוע).

[שמנדובה*]

אולי מסגרת פרטית ולא בית ספר ציבורי?
בעבר הילדות שלי ביקרו יום בשבוע במקום כזה, פרטי (פתוח). התמדנו בכך במשך שנה והיינו ממשיכים אלמלא עברנו דירה לאיזור מרוחק, אבל זה היה סידור מוצלח מכל הבחינות.

[רסיסים_של_אור*]

אצלנו שני הגדולים הולכים אמנם לבית ספר לפי בחירתם, אבל בשל העובדה שכל שאר האחים שלהם ואני בבית, הם לוקחים לא מעט ימי בית. לא בדיוק חינוך ביתי חלקי במובן שהתכוונתי אבל אולי יכול לעזור...

[עודד_המחפש*]

אולי מסגרת פרטית ולא בית ספר ציבורי?
בגילאים שלהם (14,12) אני לא חושב שיש מסגרת מתאימה.
בי"ס דמוקרטי היה מתאים לנו, אבל אין שם מקום.

[עודד_המחפש*]

אצלנו שני הגדולים הולכים אמנם לבית ספר לפי בחירתם,
זה דווקא כן נשמע לי מה שאנחנו מתכוונים.
ואיך הגעתם למצב הזה? איך בית הספר והרשויות הסכימו והתמודדו? ואיך לילדים עם זה שהם חריגים?

[רסיסים_של_אור*]

זה לא שהם בוחרים למה ללכת ולמה לא, עקרונית הם לגמרי תלמידים מין המניין, אבל שמתי לב גם אצל הראשון וגם אצל השני שבשנה הראשונה שלהם ( הראשון נכנס לפני שלוש שנים כשהיה בן 12, השני נכנס השנה כשהיה בן 12.5) והאמת גם השנה הם לא תמיד מגיעים בזמן ( נעשנו מומחים בפתקי איחור...) ולרוב לוקחים יום חופש אחד בשבוע...
אולי זה בזכות הגישה הגמישה יחסית של בית הספר שהם נכנסו אליו ( פוקס מוחלט)

[רוצה_לעוף*]

מכירה משפחה שעלתה ארצה, שם היו בחנ"ב וכאן רצו שהילדים יחשפו לחברה, לעברית, לישראל.. והם דיברו עם ביה"ס והחליטו על לימודים 3 ימים בשבוע. המנהל החליט לפי תכנית הלימודים אלו ימים חשובים לו.
אין לי פרטים, רק יודעת שזה הולך טוב.
וזה בי"ס מאוד מרובע!! אז שווה לנסות.

[גלי*]

אנחנו לא בחנ"ב, אבל כשהילדים רוצים הם נשארים בבית.
אנחנו לא מסבירים למורים למה הם לא מגיעים. הם פשוט מדלגים על ימים.

הבכור מנצל יותר את ימי הבית, הצעיר מאד אוהב ללכת לבית הספר.
לצערנו הרמה האקדמית, אף שנחשבת גבוהה, היא כזו שגם אם הם מחסירים,הם לא באמת מפספסים ידע...מקסימום כמה חוויות חברתיות בהפסקה.

איך בית הספר והרשויות הסכימו והתמודדו? ואיך לילדים עם זה שהם חריגים?
כאמור, לא הודענו ולא שאלנו. כל עוד הם מופיעים פעם בעשרה ימים, המורה לא צריכה לדווח שהם נעדרים.

הילדים שלנו לא חריגים - הם עצמאיים, וההורים שלהם מאפשרים להם יותר חופש והזדמנויות. אני אף פעם לא מבינה את ענין ה"חריגות".
בעיני זה שילד יכול לצאת יותר מוקדם מבית הספר כדי שיאכל ארוחת צהרים בשעה סבירה עם שאר האחים שלו, זה (לצערי) "מיוחד" ומעורר קנאה ולא "חריג".
אם אני מתייחסת לזה כך, זה גם מה שהילד מבין.

[תפילה_לאם]

כל עוד הם מופיעים פעם בעשרה ימים, המורה לא צריכה לדווח שהם נעדרים.
לי זכור כלל אחר: היעדרות שמעל שלושה ימים מצריכה דיווח. אולי זה השתנה?

[יעלי_לה]

לי זכור כלל אחר: היעדרות שמעל שלושה ימים מצריכה דיווח.

למיטב ידיעתי, העדרות מעל 3 ימים מצריכה פתק מרופא... (כבר בגן חובה דרשו מאתנו )