חינוך ביתי לא מה שחשבתם

ויש לזה גם קונטרה: הבן יקיר לי-קובץ וורד

אפשר בבקשה הסבר לסיפור עם היניקה בקישור השני?

אני יכולה להגיד לו הוא יביט בי בתמיהה הוא לא יבין מה אני מדברת
בוקר טוב, קראתי את הקישורים ששמת (טוב, את הרוב) וגם ראיתי את הסרט שקישרה אליו תמי גלילי למעלה.
עלה לי רק דבר אחד מכל הדברים, חוט מקשר, שכל היתר נראה לי כתילי תילים של פרשנות: כולם מאמינים בילדים, מאמינים שהם יכולים. יכולים להתמודד, להבין, לעשות את מה שמצופה מהם.
אני חושבת שזה בלט לי כי ראיתי את הסרט על סומה דבר ראשון. זה הדבר הכי בולט אצלה - לא אמרו לה שהילד שלה לא יכול, אז היא הניחה שאין סיבה שהוא לא יוכל. היא גם מדברת אליו ללא הרף גם אם נראה שהוא לא מגיב.

אני יכולה להגיד לו הוא יביט בי בתמיהה הוא לא יבין מה אני מדברת

אבל הרי כבר כמה פעמים ציטטת משפטים שהוא אומר, ונראה שהוא דווקא מבין דברים נפלא !
והנה גם תמי כבר כתבה:
_יש סיסמה של אוטיסטים מבוגרים שאומרת בערך כך
not being able to speak does not mean I have nothing to say_

וגם בקישורים שתמי הביאה מתברר שזה שהם לא מדברים או לא מגיבים - זה לא אומר שהם לא מבינים !
והילד בסרטון על סומה שלמד לכתוב כדי לבטא את עצמו, שאלו אותו מאיפה הוא יודע חשבון ולאיית את כל המילים נכון - אז כתב להם שכל השנים שחשבו שהוא שקוע בתוך עצמו - הוא קלט הכל מהסביבה.

לכן זה מאוד מוזר לי שאת ממשיכה לומר לעצמך ולאחרים שהוא לא מבין.
במיוחד שבפעמים שהוא כן אמר משהו פתאום - ראית שהוא מבין ועוד איך.

אני חושבת ששווה להגיד לו דברים, גם אם הוא לא מגיב אליהם כמו שבן אדם/ילד אחר מגיב.
כי את לא יכולה לדעת מה באמת נכנס פנימה. וקרוב לוודאי שנכנס הרבה יותר ממה שאת חושבת.

ואת יודעת מה היא אמרה לי? אין לך ברירה או אפשרות החלטה
אויש !

זה הזכיר לי שהלכתי לא מזמן לאבחון אצל איזה פסיכיאטר 'נחשב' -
והוא אמר שיהיה מוכן לתת לי את המסמך רק אם אלך לטיפול מסוים (שהוא כמובן חושב שזה הטיפול הנכון היחיד), כולל תרופות, ושאופיע אצלו כל חצי שנה להוכיח לו שאני עדיין בטיפול הזה.
כלכך נפלתי אחרי הפגישה איתו. הרגשתי חוסר אונים ויאוש גדול.
בסוף הזכרתי לעצמי את הכוח שלי, ושהוא לא הכתובת היחידה בעולם, גם אם יש כאן הרבה כאלה אטומים.
לפעמים כאלה מהממסד מתייחסים לאנשים עם קשיים בעליונות. וכאילו הם בידיים שלהם. זה פשוט מגעיל.
גם אם יש לי קשיים - יש לי כוח, ואני יודעת מה אני רוצה, ואני אלך בדרך שלי.

***********

ודרך אגב, רציתי לשאול - למה את חייבת ללכת לאבחון דווקא אצלה?
מה, חסרים כאלה שאפשר ללכת לאבחון אצלם?
יש כאלה שהם טובים והרבה יותר רגישים. וגם מוכרים ע"י ביטוח לאומי.
וגם אם זה פרטי - זה עדיין משתלם.

ויש כמובן את בית אקשטיין, ואת 'בית אחד' ועוד הרבה. (ול'בית אחד' גם יש קרן שעוזרת בסבסוד למי שקשה לו לשלם).
את לא יכולה לוותר על ההיא וללכת למקום אחר?

_לכן זה מאוד מוזר לי שאת ממשיכה לומר לעצמך ולאחרים שהוא לא מבין.
במיוחד שבפעמים שהוא כן אמר משהו פתאום - ראית שהוא מבין ועוד איך._

_לכן זה מאוד מוזר לי שאת ממשיכה לומר לעצמך ולאחרים שהוא לא מבין.
במיוחד שבפעמים שהוא כן אמר משהו פתאום - ראית שהוא מבין ועוד איך._
ואולי מתוך זה שהיא אמא שלו היא יודעת מה הוא מבין ומה לא ומה היכולות שלו.
ואולי היא יודעת שלא כל מה שילד אומר הוא בהכרח מבין.
יש אוטיסטים שיכולים לצטט ספרים וסרטים שלמים זה אומר שהם מבינים כל מה שהם אומרים?

גם אם יש לי קשיים - יש לי כוח, ואני יודעת מה אני רוצה, ואני אלך בדרך שלי.
אז למה את צריכה אבחון רשמי מהממסד המגעיל?

ולגבי ההמלצות לפנות לאבחון פרטי? את יודעת כמה זה עולה? את בטוחה שיש כסף לזה?
ואיך המשתלם נכנס כאן לשיקולים? בגלל זה עושים אבחון כי זה משתלם? משתלם מאיזו בחינה?
בית אקשטיין לא עושים אבחונים לדעתי..
ובית אחד הוא לגדולים לא לילדים קטנים.

ומה המחיר הנפשי שמשלמת המשפחה והילד עצמו על זה שמעבירים אותו עוד אבחונים? עוד מקום חדש להתמודד איתו. עוד אנשים חדשים להתמודד איתם.
עוד פעם התחושה הזו שכל דבר שאתה מאמין בו ואתה עושה/לא עושה עומד למבחן וציונים.
אולי לפעמים עדיף לנסות לרתום את הממסד ולא לברוח ממנו ולחשוב עליו כרע מכל?

מסתבר שיצאתי לא מי יודע מה ברורה
בחלק מהדברים
מטבע הדברים אין לי הרבה זמן להיות כאן
אבל יש לי מה להגיד

ואולי מתוך זה שהיא אמא שלו היא יודעת מה הוא מבין ומה לא ומה היכולות שלו.
עובדה שהוא הפתיע אותה כמה פעמים.
בדוגמאות שהביאה היה ברור שהוא מבין מה מדברים אליו והגיב בהתאם. אז במכונית, או לגבי החתול ועוד כמה דוגמאות שציטטה כאן.
לומר 'שיספרו בעצמם כמה רגליים יש לחתול' או 'מי שישלם יותר יגור שם' - זה נשמע כמו ילד שמדקלם???

זה אומר שלמרות שהיא אמא שלו - היא לא באמת יודעת מה קורה לו בתוך הראש, ויש הרבה דברים שהיא לא יודעת עליו.
כמו שהרבה הורים לאוטיסטים לא ידעו וחשבו שהם מפגרים עד שהם גילו איזשהו ערוץ פנימה לנפש של הילדים שלהם. (כמו בסרטים של תמי).

אז למה את צריכה אבחון רשמי מהממסד המגעיל?
כי אני צריכה. מה אכפת לך למה אני צריכה?

ולגבי ההמלצות לפנות לאבחון פרטי? את יודעת כמה זה עולה? את בטוחה שיש כסף לזה?
כן, אני יודעת כמה זה עולה.
אני לא בטוחה שיש כסף לזה.
אבל כפי שכתבתי - זה משתלם.

ואיך המשתלם נכנס כאן לשיקולים? בגלל זה עושים אבחון כי זה משתלם? משתלם מאיזו בחינה?
כן, אחת הסיבות שעושים אבחון היא כדי לקבל קצבת נכות פלוס הרבה עזרה שהם יכולים לקבל מהמדינה והטבות נוספות.
העזרה היא משמעותית גם למשפחה וגם לילד. לכן זה משתלם.
במיוחד אם ברור שיש לו בעיה שמגיע לו לקבל עליה את העזרה הזו.

_בית אקשטיין לא עושים אבחונים לדעתי..
ובית אחד הוא לגדולים לא לילדים קטנים._

בית אקשטיין כן עושים אבחונים. אני לא יודעת אם לילדים. אני כמעט בטוחה שכן.
בית אחד הוא קודם כל לילדים (הוא שייך ל'עמותה לילדים בסיכון') ורק אח"כ למבוגרים.

מאחותי שעוסקת בתחום אני יודעת שיש גם את ענת צחור, שלדברי אחותי היא הכי טובה שיש. אבל זה לא זול ומחכים הרבה זמן בתור.
ויש עוד הרבה, וכדאי לבדוק....

דיצה צחור
ענת צחור היא מורה ליוגה, אחות של עטרה צחור (אשתו של איגי דיין ממשינה

)

מהסרטון עם סומה אני לקחתי מסר אחד חזק:
לאמא יש את הפוטנציאל הגבוה ביותר להביא את הילד שלה למיצוי הגבוה ביותר של הפוטנציאל שלו.

אז ככה
אני תמיד מדברת אל צביקי
תמיד תמיד
מתארת לו את מה שאני עושה כשהוא עומד לידי
מסבירה לו דברים (גם מורכבים)
ואפילו כשהוא חוזר על עצמו במשך שעה
(אבא יצא לקניות, אבא יצא לקניות, אבא יצא לקניות, אבא יצא לקניות, אבא יצא לקניות, אבא יצא לקניות, אבא יצא לקניות)
כשהוא הולך שוב ושוב סביבי
אני ממשיכה לדבר אליו בשפה רגילה מדי פעם מאשרת שאבא אכן יצא לקניות
ומתארת לו מה אבא עומד לקנות ומתי הוא ישוב ומה אני עושה תוך כדי שאנחנו עומדים כאן
אפילו שעל פניו נראה שצביקי בכלל לא מבין אותי ושקוע בעולמו
לפעמים אין לי כוח להסביר לו כלום ממש כמו לכל ילד בבית ואני פשוט שותקת או אומרת
נכון

יש לו הבלחות של משפטים שמשתמע מתוכם שהוא מאוד חכם ומבין עניין ואולי אפילו נורמטיבי
וזה מה שמוזר לא הכל ברור לנו אצל צביקי
ולא הכל ברור אצל אוטיסטים לא רק עבורנו אלא גם עבור המערכת הגדולה
באוטיזם
רב הנסתר על הגלוי

למה אבחון? ממש כמו שאהבת עולם כתבה
האבחון לא נעשה מצידנו על מנת להשתעשע או לחילופין-
לסבול (כי זה סבל עבורנו, לצביקי אני לא יודעת אם זה סבל זה בסך הכל אמור להיות סוג של כיף,
אז מה אם הוא התרגז ששאלו אותו כמה רגליים יש לחתול הוא גם מתרגז כשאומרים לו לא)
אין לנו עניין להטריח עצמנו ולכתת רגלינו ולמרוט עצבינו ולהפעים פעימות ליבנו באופן מיותר
סתם כדי להגיד
אבחון
יש לזה משמעות והיא כספית

תגידו למה שולחים לי הזמנות לשיט בדוא"ל?

כשילד מאובחן כילד מיוחד גם יתר האחים שלו מאובחנים כ"ילדים בסיכון"
כי המשמעות של ילד מיוחד היא שאין לך את הזמן להקדיש ליתר הילדים כמו שיש לך כשכולם נורמטיביים
והמשמעות של זה שוב-
היא כספית
אני יכולה להעזר
כדי שיהיה לי את הזמן להקדיש ליתר הילדים
אני יכולה לעזור לצביקי יותר בטיפולים

בבית אקשטיין הילדים האוטיסטים הם תחת מסגרת של הוסטל
כל היתר שהם סמגרת שנקרא לה אקסטרנית הם ילדים עם הפרעות קשב
בכל אופן לא חשבתי לעשות את האבחון דרך בית אקשטיין אני באמת לא יודעת אם הם עושים אבחונים
אם כבר אבחון פרטי אז אכן אצל דיצה

הבעיה היא של - DSM יש רעיונות חדשים כדי לחסוך בעלויות למדינה
והרעיון המהפכני של ה - DSM הוא להכניס את רוב הילדים האלה תחת תיוג של
הפרעת תקשורת חברתית מחוץ לאוטיזם (שמה ההבדל בעצם? הסימפטומים שונים? הטיפול שונה?)
כדי שהורי הילדים האלה לא יקבלו את מה שהם זכאים לו מהמדינה שזה תכל'ס
כסף

לגבי השיחה שלי עם בשמת על עניין הכסף
אז מה שעשיתי מאז הדברים האחרונים שכתבת (בשמת)
החבאתי את הטושים בתור התחלה
זה היה ניסוי בשבילי לבדוק את התחשות שלי
מבחינת מצב הטושים הגענו למצב שחסרים כל מיני צבעים ואני עומדת מבחינתי במשברה
לפני קניית טושים
אז החבאתי אותם
הילדים שאלו איפה הטושים אמרתי שהם למעלה כרגע
והם הסתדרו יפה מאוד עם עפרונות ועטים שנשארו כאן ולא בכמות מזהרת
גם את הדפים החבאתי
וראיתי שהם מאלתרים
אתמול הוצאתי את הטושים וחדוה שאלה
איפה יש טוש אדום
ולא היתה בי טיפת רגש אשמה על כך שלא דאגתי שיהיו כאן כל הצבעים עובדים
ופשוט אמרתי
אין אדום
הסתדרתי עם מה שיש
ואז קרה משהו מעניין
אחרי חצי שעה היא ניגשת אליי ושואלת אותי ממה מרכיבים אדום
מוזר כי חדוה יודעת שאדום זה צבע יסוד
אז הסברתי לה שוב שזה צבע יסוד אבל אהבתי את הנסיון שלה לחקור ולהגיד לפתרון האדום באופן יצירתי

זה שאין כאן טושים מביא אותם באופן מוזר יותר לכתוב מילים ואותיות מאשר לצייר

וגם יצאו לי מהראש המחשבות המנקרות שצריך לקנות להם את זה ואת זה
וצריך לחדש להם את הצעצועים וזה כבר משמעמם וכו' וכו'

עלות האוכל זה החלק המטורף
הכל עולה כל כך הרבה כסף איך אפשר לחיות ככה???
אתה נכנס לסופר לקנות כמה מוצרים מסריחים שמספיקים לך לארוחת בוקר ואולי קצת מהערב
ושילמת 200-300 ש"ח ואתה שואל
על מה??? על מה הוצאתי עכשיו תועפות כסף? זה לא אמור לעלות יותר בזול?

שליחה על ידי נעה* » 05 דצמבר 2011, 07:26

אני יכולה לספק לך (הרבה!) דפים אם את מעוניינת. מודפסים על צד אחד. "נעה" [email protected]

תודה נעה אני לוקחת אותך בחשבון

האמת שכל העניין עם הטושים והדפים חוסך לי פה ים בלגן
במקום שיהיו מפוזרים כאן ניירות וגזרי ניירות וכל מיני דפים שעשו עליהם קו וזרקו
הם משתמשים במה שיש שזה בחלקים של עיתונים מהשירותים (אבא שלהם דוס שמנוי לעתון הארץ אל תשאלו אותי למה ההוצאה הזו הכרחית
אבל גם לו מגיע שיהיה לו משהו משלו)
או בכל מיני דפים מודפסים בצד אחד שהיו שלנו ואנחנו לא צריכים ואין לי כאן מיליונים טושים מפוזרים וחלק עם פקקים פתוחים
שאני צריכה לרוץ אחריהם ולסגור

יש כאן את האיש המבוגר הזה שמת על צביקי זה ששאל אותו איפה חתול
הוא אמר לי אתמול שצביקי שלי מלאך והוא מתנה שה' נתן לי
לשמור עליו לעזור לו להתפתח להיות בן אדם להשתלב במקום הזה שהוא הגיע אליו

צביקי למשל נמצא לידי כעת בחוסר שקט
מטפס עולה יורד מתעסק במנורת הלילה ותוך כדי חוזר על
אה אה אה אה אה אה אה אה אה (המשיכו עד אין סוף או לפחות שעה) בניקוד סגול

ההיא מהאבחון כתבה שאין לו תנועות סטריאוטיפיות
מה אני יכולה לעשות שבדיוק צביקי החליט שהוא לא מפעיל את הפלופלו שלו וממריא?

לכי תסבירי לה שיש לו תנועות סטריאוטיפיות
וכן-צביקי כנראה ילד מאוד רגיש וחכם אחד הדברים שמאפיינים אותו
שהוא קולט מה רוצים ממנו
ועושה ההפך
וזה בא לידי ביטוי בניואנסים שלא חשבת עליהם בחיים!!!

זה סוג תקשורת מאוד מיוחדת לדעתי

מיוחד

סלחו לי על כל הטעויות אה? אני מקלידה מהר ומעיפה את זה לדף
חוצמזה שאני משתדלת להמעיט ולהפחית מעצמי גם בסגנון הכתיבה

כדי שלא תזהו אותי כמובן

ואם נזהה אותך אז מה כבר יקרה?

את כותבת יפה.
בוקר טוב !

_אבא שלהם דוס שמנוי לעתון הארץ אל תשאלו אותי למה ההוצאה הזו הכרחית
אבל גם לו מגיע שיהיה לו משהו משלו)_
יש "הארץ" באינטרנט.

את משהו את. כבר אמרתי את זה ואגיד שנית: מהירות היישום שלך אסטרונומית. כיף לתת טיפים לאחת כמוך!

אתם יודעים, יש כאלה דברים שאתה קורא, שנותנים לך השראה?
למשל, אני קוראת עכשיו ספר Getting Things Done. בקובץ PDF. אני משאירה את המחשב פתוח וכל הזמן קוראת קצת ומקבלת השראה לארגן עוד משהו.
דג חתול נותן לי השראה לבשל.
הדף שלך נותן לי השראה להתארגן. לטפל בכספים. לנקות את הבית.
ויותר מכל, לטפל בילדים שלי (-:

(כשהם גדלים רק נדמה שהם צריכים אותי פחות. זה רק נדמה. צריכים באותה מידה, רק אחרת... )

(כשהם גדלים רק נדמה שהם צריכים אותי פחות. זה רק נדמה. צריכים באותה מידה, רק אחרת... )
זה באמת לא קשור לדף, אבל זה אחד המשפטים היותר מעניינים ואחת המחשבות שמתרוצצות לי בראש המון לאחרונה (כי תמיד הדברים הכי מעניינים נכתבים דווקא בסוגריים).

כשהם גדלים רק נדמה שהם צריכים אותי פחות. זה רק נדמה. צריכים באותה מידה, רק אחרת... )
מסכימה באלפי אחוזים!
לצערי, אני נשאבת לאלה שניכר בוודאות שהם צריכים אותי, ולא מוצאת את הזמן לגדולה.

חוצמזה שאני משתדלת להמעיט ולהפחית מעצמי גם בסגנון הכתיבה
אם הסגנון הזה הוא המעטה, מעניין מה הסגנון המלא שלך...
את כותבת בצורה כל כך חיה ועשירה!

_עלות האוכל זה החלק המטורף
הכל עולה כל כך הרבה כסף איך אפשר לחיות ככה???_
נכון!!!
ולמה לא מוזילים את מוצרי החיטה המלאה?

_אז אני רואה אותה ככה מהמיטה שלי פותחת את המגירה ועוברת על המכנסיים כי היא ל מוצאת משהו שמתאים לעכשיו
וידעתי שהיא לא תמצא כי הכל בכביסה והייתי מה זה גאה בה שהיא לא פשוט שלפה מה שיש וזהו
כמו אמא קטנה היא עברה ככה על המכנסיים בנסיון לחפש משהו הולם
ראיתי אותה עוברת על מגירת התחתונים שלו ואומרת לעצמה זה נראה לי גדול מדי בשבילו
ארגנה לו בגדים והלכה כמו כמעט בכל בוקר לעזור לו להתלבש
היא בת שלוש
צביקי הרבה הרבה יותר גדול ממנה_

וואו איזו מדהימה הקטנה הזו!
חמודה, אלוהים נותן אגוזים למי שיש לו שיניים והאלוהים הזה דואג לכם ושומר עליכם. את צריכה לעזור לו ולשמור על עצמך. הריון, לידה, לא מובן מאליו להיות מטופלת בהמון ילדים וללדת כאילו כלום. צביקי שלך גדל לתפארת וימשיך לגדול כך לא משנה מה יהיה. הבסיס מוצק, והתמיכה מהאחים, והאהבה הגדולה, כל אלו הם בסיס ועוגן ושורשים עמוקים במציאות שגם אם מדי פעם יש כעסים ועצבנות וחוסר סבלנות או בלבול וכאב - הם מלטפים, לא ממש שורטים.

רק טוב שיהיה לכם

וואו, עוברת!
קודם כל, כל מילה של עוברת.
ובכלל, איזה דברים מחזקים!

אני חושבת שאחד הסיוטים של כל אמא הוא לתפקד כשהיא חולה
אבל חולה חולה
עם כאבים ודקירות וחולשה ושורף ולוחץ והרגשת טשטוש, חוסר יכולת
וחוסר אונים פשוט חוסר אונים
ומה הצ'ופר שמגיע אחרי זה? שפתאום את מרגישה שיש לך בערך טון כוח כשאת חוזרת לעצמך מהמצב הנוראי, הסיוטי, המתמשך
והנראה כנצח נצחים הזה
אני מחכה לצ'ופר הזה
בינתיים-
אני סובלת גיהינום
צפצופים קושי בנשימה הקאות בחילות התכווצות שרירים בבטן (WTF?!?!?) בגלל השיעולים הנוראים ששורפים בגרון
האוזניים כואבות דוקר לי בריאות כמו סכין הפרקים שלי כואבים ואני בקושי זזה
שלא לדבר על כאבי הראש
במילה אחת כפול 3 + מילת שייכות:
חרא לי חרא לי חרא לי (בפראפרזה על FUN לי FUN לי FUN לי של לאה שנירר-ראה במעלה הדף איפושהו)
איך אומרים אצלנו?
כפרת עוונות

אני מסתובבת כאן כמו איזו גריאטרית ונאנחת בקולי קולות וכל שיעול שלי
זה כמו שיעול של סבאל'ה עיראקי שמעשן כבר 50 שנה אסקוט בלנד
ובדיוק לקה בשפעת
במיטה זה בכלל סיוט הלילות קשים
קשים מאוד
ה' יעזור

גם צביקי חולה באופן דומה רק שהוא יותר חיוני ממני
הרבה יותר חייוני הוא גם למד להקיא במקצועיות בכמה ימים האחרונים
הוא פשוט רץ למקום בלי שטיח או לשירותים ומקיא זרנוק עושה כמה בללללעעעעע של הקאה
משחרר עוד כמה כאלה על הרצפה וממשיך הלאה
גם הוא משתעל את השיעול הטורדני המעצבן הזה שמכאיב בגרון
יתר הילדים פשוט משתעלים ומצוננים
וכולנו עם כוויות קור על הידיים

בקיצור
החיים הם לא הגן של שושנה אצלנו בימים האחרונים
אבל מתגברים
בדיוק חשבתי לי איפה אני איפה
איפה הגוף הצעיר והרענן שלי שכל כולו אומר קדימה
מוצק ונמרץ
טחורים זה מה שלידות מביאות איתן
מי חשב על זה בפאקינג גיל 16 או 20?
חריצים בבטן ובציצי
מיחושים שונים הקשורים לגיל ההתבגרות או לעצם היותי אמא
שנשאה ברחמה אי אילו עוברים והניקה אותם
הזדקנות
פשוט תהליך של הזדקנות
הכוחות כבר לא מה שהיו פעם והנה אני נשמעת כמו סבתא שלי
זה החיים
דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת

אפילו המשפטים שלי נהיו של זקנת השבט

הולכת להתאדות באמבטיה אולי זה יקל עליי

מאחלת לך רפואה שלמה

. מאז שקראתי את הבלוג שלך אני חושבת עלייך ורואה רק את החלקים המאירים ומלאי ההשראה של חייך. מה לעשות שאת נאלצת לראות גם את החלקים האחרים. @}

_ואם נזהה אותך אז מה כבר יקרה? happy

את כותבת יפה.
בוקר טוב !_

חן חן על המחמאה
למה שלא תזהו אותי? בגלל שאני חושפת כאן את המשפחה שלי
אחרת מה 'כפת לי? אם זו הייתי רק אני בכיף הייתי מתחבקת עם כולכן מחוץ לכותלי הדף
אבל הילדים.. זכותם להשאר אנונימיים (וגם לבעלי כמובן)

מאחלת לך רפואה שלמה . מאז שקראתי את הבלוג שלך אני חושבת עלייך ורואה רק את החלקים המאירים ומלאי ההשראה של חייך
והחלמה מהירה

רפואה שלמה!

יש "הארץ" באינטרנט.
באופן מעניין הוא באמת ביטל את המנוי
אולי קרא בדף?

הוא אוהב לקרוא בשירותים זה העניין אז יש שם המון ספרים (לא קודש חס וחלילה) ועיתוני הארץ
עכשיו בטח נעבור לישראל היום, מחלקים את זה בחינם לא?

את משהו את. כבר אמרתי את זה ואגיד שנית: מהירות היישום שלך אסטרונומית. כיף לתת טיפים לאחת כמוך!
כן, אה, תודה (מעפעפת בביישנות)
זה אחד מהקוים המשותפים למשפחה שלנו
אני קוראת לזה בולדוזורי יישום
גם אחים שלי כאלה לומדים משהו חדש ומיישמים מיד ללא כחל וסרק!
יש לזה גם חסרונות כמובן לפעמים היישום כל כך מתלהב ש/זה כמו פיל בחנות חרסינה
אז לומדים עם השנים להזהר..

בדיוק בעלי סיפר לי היום שקרא כאן קצת בדף ולא הבין מה היה מהפכני כל כך במה שבשמת כתבה לי?
הוא לא הבין מה פתאום עשה לי את זה אחרי שנתיים של ליווי פעמונים שעבורי הוא תהליך מאוד קשה
הוא פשוט לא הבין איך כתבת לי משהו שהקל עליי כל כך ליישם ולחשוב אחרת
הוא קרא את זה שוב וביקש שאסביר לו
באמת שלא ידעתי מה לומר חוץ מזה ש"היא טיפלה לי בנושא הרגשי של העניין וזה לא היה כמו סכין המנתחים הקר של המלווה שלנו"

_אתם יודעים, יש כאלה דברים שאתה קורא, שנותנים לך השראה?
למשל, אני קוראת עכשיו ספר Getting Things Done. בקובץ PDF. אני משאירה את המחשב פתוח וכל הזמן קוראת קצת ומקבלת השראה לארגן עוד משהו.
דג חתול נותן לי השראה לבשל.
הדף שלך נותן לי השראה להתארגן. לטפל בכספים. לנקות את הבית.
ויותר מכל, לטפל בילדים שלי happy

(כשהם גדלים רק נדמה שהם צריכים אותי פחות. זה רק נדמה. צריכים באותה מידה, רק אחרת... )_

איזה כיף לי שהדף שלי נותן השראה
זה הדדי גם אתן נותנות לי השראה ברגעים הקשים במשך היום אני חושבת על כל מה שאתן כותבות לי וזה נותן לי כוח

עכשיו מה זה Getting Things Done?

אחרי שכתבת את זה על הילדים גם אני קיבלתי השראה והלכתי לטפל בגדולים כאן
נתתי להם תשומת לב מיוחדת ואני משתדלת להקדיש להם קצת יותר ממה שהיה עד כה
הם איכשהו הופכים להיות בוגרים מובנים מאליהם כי הצרכים הבסיסייים שלהם והתלות הזו הולכת ופוחתת
יותר הקשבה יותר שיחות משותפות פחות עצבים ונפנוף נתתי להם בימים האחרונים

זה באמת לא קשור לדף, אבל זה אחד המשפטים היותר מעניינים ואחת המחשבות שמתרוצצות לי בראש המון לאחרונה (כי תמיד הדברים הכי מעניינים נכתבים דווקא בסוגריים).
קדימה שתפי במחשבות האלה שמתרוצצות לך בראש לאחרונה בעניין הזה
זה באמת משפט מאוד מעניין מה שבשמת כתבה
אין ייאוש כתבה

לצערי, אני נשאבת לאלה שניכר בוודאות שהם צריכים אותי, ולא מוצאת את הזמן לגדולה.

וזה הצרכים הבסיסיים והתלות (לזה התכוונת אין ייאוש?)

השאלה מה הם באמת צריכים כשהם גדלים? זה פילוסופי יותר
זה טריקי ואני אישית מרגישה שזה מאוד חמקמק
כי כשאת מאכילה מחבקת רוחצת מנקה או מפעילה ילדים קטנים את מרגישה שעשית את שלך
ואצל הילדים הגדולים זה קצת כמו חידה

את כותבת בצורה כל כך חיה ועשירה!
ווואייי תודה!

_נכון!!!
ולמה לא מוזילים את מוצרי החיטה המלאה?_
שאלה טובה
ומה עם הפירות והירקות?
אגב עשיתי בירור לגבי מחירי השוק
דיברתי עם מישהי שנמצאת כל יום בשוק ועובדת באחת הרשתות הגדולות והזולות של המזון
היא נוסעת לעבודה ב-2 אוטובוסים כשאחד מהם עוצר בשוק אז היא מסתובבת שם קצת
והיא אמרה לי שהפערים לא גדולים-של שקל אולי שניים
משהו שמחיר החניה משאיר לי פער כל כך קטן במחיר בין הרשת הזולה לשוק שאולי לא שווה ללכת לקנות שם
אבל איך אמרה לי?
לכי עשי שם סיבוב וראי בעצמך

_וואו איזו מדהימה הקטנה הזו!
חמודה, אלוהים נותן אגוזים למי שיש לו שיניים והאלוהים הזה דואג לכם ושומר עליכם. את צריכה לעזור לו ולשמור על עצמך. הריון, לידה, לא מובן מאליו להיות מטופלת בהמון ילדים וללדת כאילו כלום. צביקי שלך גדל לתפארת וימשיך לגדול כך לא משנה מה יהיה. הבסיס מוצק, והתמיכה מהאחים, והאהבה הגדולה, כל אלו הם בסיס ועוגן ושורשים עמוקים במציאות שגם אם מדי פעם יש כעסים ועצבנות וחוסר סבלנות או בלבול וכאב - הם מלטפים, לא ממש שורטים.

רק טוב שיהיה לכם happy_

תודה רבה לך על המילים
קודם כל הקטנה הזו באותו יום שכתבת את הדברים קיבלה ממני המון חום ואהבה ותשומת לב
כי באמת מגיע לה ואפילו שהיא קטנה בגלל שהיא כל כך בוגרת ואימהית (וגם מעצבנת מאוד לעתים)
היא לא מקבלת את הראוי לה
אז תודה לך על זה ועל החיזוק בכלל

_לפעמים כאלה מהממסד מתייחסים לאנשים עם קשיים בעליונות. וכאילו הם בידיים שלהם. זה פשוט מגעיל.
גם אם יש לי קשיים - יש לי כוח, ואני יודעת מה אני רוצה, ואני אלך בדרך שלי._
זה לא רק מהממסד
מפליא אבל שמתי לב שגם האנשים הקרובים אלינו לא סובלים אנשים במצב של חולשה
יש לאנשים מן גועל כזה כשאנשים אחרים חלשים
ואז מגיעה הנטיה להתעמר בהם
מצד הממסד זה חזק יותר כמובן כי יש לממסד כוח

_בדיוק בעלי סיפר לי היום שקרא כאן קצת בדף ולא הבין מה היה מהפכני כל כך במה שבשמת כתבה לי?
[...] הוא פשוט לא הבין איך כתבת לי משהו שהקל עליי כל כך ליישם ולחשוב אחרת_
זהו, שגם אני לא הבנתי מה היה כל כך מהפכני במה שכתבתי... אבל גם לי לא הצלחת להסביר (-:

http://he.wikipedia.org/wiki/[po]Getting Things Done [/po]-_GTD

תמי גלילי ראיתי עכשיו את הסרטון על סומא וזה מדהים!
קודם כל זה מחזק אותי במשו שאני עשוה עם צביקי משהו דומה
שכל פעם שאני עושה את זה איתו (מה זה כל פעם? אנחנו עושים את זה קבוע ערב ובוקר)
אני ככה חושבת לעצמי אם זו לא עבודה לשווא והסרט הזה חיזק אצלי שצריך להמשיך ככה
אני או אבא שלו עוברים איתו על כל אותיות ה - א'-ב'
ואחר כך על האותיות בניקוד כולל הגיה
בלילה במיטה זה יותר קל כי צביקי שוכב ופשוט אומר את זה קפוא
אבל כשאני עושה את זה איתו בבוקר
זה הזכיר לי את התמונות מהסרטון
הוא קופץ הוא זז העיניים שלו מתרוצצות הוא קם פתאום הוא ממלמל מצביע פתאום על דברים אחרים
(כי אני רוצה שהוא יצביע איתי על האותיות)
ואז הספק הכי גדול שלי
אבל בעקבות הסרטון הזה אני אמשיך עם זה בלי ספק
כל כך התחברתי לאמא הזו שאמרה שפתאום היא שאלה את הילד שלה את כל השאלות
שאתה שואל ילד איזה צבע אתה אוהב מה תרצה להיות כשתהיה גדול וכו'

זהו, שגם אני לא הבנתי מה היה כל כך מהפכני במה שכתבתי... אבל גם לי לא הצלחת להסביר happy
אולי הדוגמאות שנתת? לא יודעת!
למשל מה שכתבת על אמא שלך שידעה להכין מכלום אוכל
נתן לי השראה באיזשהו יום שהיה לי כאן ביקור של אמא עם שלושה ילדים שבאו מרחוק
ובדיוק נפל עליי יום שלא היו לי כאן הרבה חומרי גלם
ברגיל הייתי קופצת למכולת לקנות כדי להכין אבל הצלחתי להרים כאן 3 סירים של תבשילים שונים
מכלום, באמת כלום!!! וזה היה בזכות מה שכתבת

מאז שקראתי את הבלוג שלך אני חושבת עלייך ורואה רק את החלקים המאירים ומלאי ההשראה של חייך. מה לעשות שאת נאלצת לראות גם את החלקים האחרים.
תודה רבה! זה מעורר בי השראה לראות בעצמי כמה דברים על עצמי ועל חיי..

_זהו, שגם אני לא הבנתי מה היה כל כך מהפכני במה שכתבתי... אבל גם לי לא הצלחת להסביר happy

אולי הדוגמאות שנתת? לא יודעת!
למשל מה שכתבת על אמא שלך שידעה להכין מכלום אוכל_
ובכלל מאז אני כל הזמן מנסה למצוא פתרונות יצירתיים בעניין האוכל ולא בהכרח יצירתיים במובן
הגורמה, כלומר, בהכרח לא יצירתיים במובן הגורמה אלא להשתמש בחומרי גלם יחסית פשוטים או ממש עם מה שיש בבית
ולא להתקבע על חומרים מסוימים שישפרו לנו את הארוחה

אפילו הורדתי (לשם הניסוי, לעצמי לעצמי כמו עם הטושים)
כמה מצרכים שהיו כאן ממש הכרח אבל היו יקרים לצריכה וזה כאילו בלעדיהם הילדים לא מתפקדים
ואמרתי לעצמי
נסתדר בלי ונראה מה יהיה
ואנחנו מסתדרים עם זה יופי
בדיוק היום היתה דרישה לאחד מהמצרכים האלו ופשוט אמרתי שאין מזה יותר בשלב זה וזהו
עבר בשלום

תודה על איחולי ההחלמה אני מקוה שמחר אקום במצב טוב יותר מהיום אני באמת עומדת כבר להתעלף כאן מול המחשב
לילה טוב ונקוה שבאמת יהיה בוקר טוב

וזה הצרכים הבסיסיים והתלות (לזה התכוונת אין ייאוש?)

כן!
להיניק, להחליף חיתול, לנגב את הטוסיק לקטן, לעזור בש"ב לתאומות שהתחילו א'...

_הם איכשהו הופכים להיות בוגרים מובנים מאליהם כי הצרכים הבסיסייים שלהם והתלות הזו הולכת ופוחתת
יותר הקשבה יותר שיחות משותפות פחות עצבים ונפנוף נתתי להם בימים האחרונים_

אוי. הלוואי עלי. היא מסתגרת בחדר שלה או מתמגנטת למחשב, כלומר, בקושי ניגשת אלי, ואני לא מוצאת את הזמן לגשת אליה.

כל הכבוד לך שהצלחת להגיע לזה. לפעמים זה נופל בגלל חוסר פניות נפשית שלי.

את יודעת מה, אני חושבת שיש איזו אנרגיה של פשטות שאני שולחת אלייך דרך המלים שלי, שמגיעה אלייך.
מין מסר כזה: "אפשר".
לא: את חייבת. לא: את לא בסדר. פשוט: אפשר, ככה זה נראה, אנשים עושים את זה.
ואז זה פתאום נכנס אצלך ללב בחדר הנכון, החדר של: הי, בעצם גם אני יכולה! אני יכולה לתפוס אומץ ופשוט ללכת על זה.

_אני סובלת גיהינום
צפצופים קושי בנשימה הקאות בחילות התכווצות שרירים בבטן (WTF?!?!?) בגלל השיעולים הנוראים ששורפים בגרון
האוזניים כואבות דוקר לי בריאות כמו סכין הפרקים שלי כואבים ואני בקושי זזה
שלא לדבר על כאבי הראש_
שולחת לך סיר מרק עוף וירטואלי, יחד עם כוס תה שלעולם לא מתרוקנת.
תרגישו טוב, ושיעבור מהר.

את זוכרת שאת אחרי לידה ?

אוי אני מה זה מזדהה איתך
איפה הימים שיכולתי להיות חולה ולהתחפר במיטה יום שלם...
עכשו אני בדיוק מסיימת מחלה קצרה של חום גבוה וצמרמורות והיה סיוט
אבל לפחות לא מאוד ארוך.
זה כל כך קשה שכולם תלויים בך!!!

_אוי. הלוואי עלי. היא מסתגרת בחדר שלה או מתמגנטת למחשב, כלומר, בקושי ניגשת אלי, ואני לא מוצאת את הזמן לגשת אליה.
sad
כל הכבוד לך שהצלחת להגיע לזה. לפעמים זה נופל בגלל חוסר פניות נפשית שלי._

בת כמה היא?

אני מכירה את הקטע הזה עם המיגנוט למחשב. עכשיו אין להם מחשב אבל כשהיה אם לא היו גבולות ברורים היה מאוד נוח שהם מתמגנטים לשם
זה נתן לי לעתים המון שקט אבל ילדים חסרי סבלנות שלא משתפים פעולה ומתקשים בדחיית סיפוקיהם..
היום אנחנו נונתנים להם להשתמש במחשב שלנו באופן מאוד מוגבל (במחשב של אבא יותר נכון)בהתחלה היה לי מאוד קשה שאין מחשב
שמשמש לי מפלט מדי פעם אבל אני חושבת שהתרגלתי

עשינו משהו מעניין עם הילדים
אנחנו אמנם רק בהתחלה אבל זה נראה טוב-
כל ילד כותב ספר משלו ואנחנו כורכים אותו
הילד ממציא סיפור כשכל דף יש ציור קטן שמתארות אותו כמה מילים
והרעיון הוא שתהיה המשכיות ואיזשהו תהליך בסיפור
זה מחלץ מהם המון יצירתיות ובהרגשה שלי תחושה שמקשיבים להם ונותנים להם משקל

מכירה את חוסר הפניות הנפשית הזה הכי מגעיל אותי שזה נמשך ונמשך ונכנס למן מעגל שקשה לי לצאת ממנו זמן ממושך

_את יודעת מה, אני חושבת שיש איזו אנרגיה של פשטות שאני שולחת אלייך דרך המלים שלי, שמגיעה אלייך.
מין מסר כזה: "אפשר".
לא: את חייבת. לא: את לא בסדר. פשוט: אפשר, ככה זה נראה, אנשים עושים את זה.
ואז זה פתאום נכנס אצלך ללב בחדר הנכון, החדר של: הי, בעצם גם אני יכולה! אני יכולה לתפוס אומץ ופשוט ללכת על זה.
flower_

בדיוק זה
לא: את חייבת. לא: את לא בסדר. פשוט: אפשר, ככה זה נראה, אנשים עושים את זה.

_שולחת לך סיר מרק עוף וירטואלי, יחד עם כוס תה שלעולם לא מתרוקנת.
תרגישו טוב, ושיעבור מהר._
יש שיפור, תודה

את זוכרת שאת אחרי לידה ?
מה זה לא... למי יש זמן?!
או איך אמרתי לחמותי היום כשצלצלה ושאלה בדאגה מה יהיה ומי ידאג לך ואיך את לא דואגת לעצמך אף פעם ואיך תסתדרי מחר?
(היא לקחה חלק נכבד מהילדים אליה לשבת כי לא הרגשתי טוב מה חלק נכבד? נשאר כאן עולל וצביקי)
אז אמרתי לה: זה החיים אין זמן ופריבילגיה להתפנק כשיש ילדים

זה כל כך קשה שכולם תלויים בך!!!
ממש ככה כ-ו-ל-ם כולל הבעל שאם אני לא מתפקדת הוא בחרדות

אמא לא מתפקדת זה אומר בית מלוכלך ומבורדק
המטבח קטסטרופה הכביסות אלללה איסטור
המצעים יבשים אמנם אבל מסריחים מפיפי
הרצפה מלאה חול הכל בלגן בלגן בלגן
וזה שצריך לקום ולעשות דברים הכרחיים ועוד בכל הבלגן הזה במצב הפיזי הזה עוד יותר קשה
כאילו שלא קשה מספיק
לפעמים אני אומרת לעצמי במקום להסתכל על חצי הכוס הריקה הסתכלי על החצי המלא למשל עכשיו יש לך הזדמנות
לעבוד על המידות שלך ועל הסגפנות למה את רואה רק שחורות?

אמש פתאום נפל עליי פחד זקנה אתן יודעות? מעולם לא חשבתי שזה יקרה לי
אבל פשוט פחדתי פתאום להזדקן

איזה נורא זה שאתה מאבד מהיכולת שלך
היכולת הפיזית ואוי ואבוי כשהיכולת השכלית הולכת קאפוט
ואתה תלוי באחרים
שאתה סובל כאבים פיזיים וחולשה של זקנה
וחוסר יכולת זה פחד פחדים הדבר הזה

ואין מי שידאג לך שיערסל אותך שיגיד לך שהכל בסדר
כי מה כבר יכול להיות הכל בסדר כשאתה זקן?
הרי הכיוון הוא אחד והוא ברור
איך אומרים המזדקנים? אנחנו מתחילים להזדכות על חלקים..
הילדים שלך כבר גדולים איש איש עסוק בענייניו/משפחתו
אף אחד לא באמת יכול לדאוג לך כמו שהורה דואג לילד שלו במחוייבות מוחלטת
ואין גם ציפיה כזו מהילדים שלך..
זו מן אכזריות כזו להיות זקן

לא שמישו מערסל אותי עכשיו כן?
אבל לפחות אני לא מחוברת לקטטר ולא יכולה לזוז

ביום רביעי היינו עם הרכב שוב במוסך והילדים מה אגיד לכם היו קטסטרופה!
איזה מריבות איזה בלגן מזל שהמוסכניק שטיפל לנו באוטו צחק כל הזמן הוא לא מאלה שזה מפריע להם
זה הקל עליי מאוד את ההתנהלות מולם
הוא אמר לי כל הזמן
זה לא יעזור לך זה לא יעזור לך זה התפקיד שלהם לשגע אותנו ולהתיש אותנו ואני מבטיח לך שעוד נתגעגע לזה
ואז הוא אמר: אני לא מכיר הורה שלא שם את הילדים שלו בבוקר בגן ובביצפר ויוצא משם ואז נושם לרווחה
נשימה של: הנה נגמר הבוקר עם הילדים עד הערב
צחקתי בליבי
הוא לא יודע שאנחנו בחנב המוסכניקים האחרים כן
וככה התגלגלה שיחה ואז הוא שאל
מה, אין היום גן/ביצפר?
אז אמרתי חנ"ב
הוא השתנק

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_אמש פתאום נפל עליי פחד זקנה אתן יודעות? מעולם לא חשבתי שזה יקרה לי
אבל פשוט פחדתי פתאום להזדקן_

פחד מזיקנה היה לי מילדות, בגיל עשר חוויתי את משבר הגיל הדו ספרתי (-: המהווה בעצם את השלב האחרון בחיים (כי מי מגיע לגיל 100?)
בגלל זה תכננתי להתאבד בגיל 18 - כדי לא להזדקן, אלא שבגיל 18 גיליתי שרק מתחילים לחיות... (-:
בטח בגיל 80 אני לא אבין למה פחדתי להגיע לגיל הזה, ואחשוב כמה הייתי סתומה כי רק עכשיו אני באמת מתחילה לחיות (-:

חוץ מזה, קחי בחשבון שאחרי לידה הרבה פעמים חווית המוות מאוד מתעצמת. יש קשר בין הגעה לעולם ופרידה ממנו.
הפתרון שלי לעניין זה חיים במשמעות, כשאני בתוך עשייה שממלאת אותי אני מצליחה להתנתק מהחרדות.

אהבתי את סיפורי המוסכניק (-:

בת כמה היא?
בת תשע ורבע.

מכירה את חוסר הפניות הנפשית הזה הכי מגעיל אותי שזה נמשך ונמשך ונכנס למן מעגל שקשה לי לצאת ממנו זמן ממושך
אוי, זה בדיוק זה!

מה שסיפרת על הכנת הספרים הוא רעיון לזמן איכות עם הילדים או לתעסוקה חוץ-מחשבית?
אני מרגישה, שקשה לי למצוא פעילויות שמתאימות לכולם מבחינת הרמה והעניין.
ונוסף לזה אנחנו בתקופה כל-כך חונקת של עומס שיעורי בית אדיר (לאומות שבכיתה א') בצירוף הכניסה שלי ל"אופק חדש", שהרחיבה את היקף שעות העבודה שלי הרבה מעבר לגבול היכולת...
שנה קשה!
כרגע אני מתלבטת ובוחנת אפשרויות לשינוי עוד במהלך שנת הלימודים הזאת, כי אני מרגישה שאמנם אני אוכל לעמוד בזה, אבל הבית שלי ניזוק!!!

מחר אני הולכת להישאר פה עם שניים חולים.
איך את מרגישה עכשיו? מקווה שכבר בדרך להחלמה.

בחופש הגדול לפני שלוש שנים נפל לשכנה כיסא אוכל של תינוק על השמשה האחורית של האוטו שלנו.
הבנתי שהתקנת השמשה החדשה תיארך שעות, ולכן הצטיידתי בגרבר לתינוק דאז, בבלונים, במדבקות וכו' ונסעתי למוסך עם החבורה.
דווקא לא התחרפנתי מהם במיוחד, אבל כנראה שהנוכחות המורגשת למדי עזרה לקצר תהליכים...

בטח בגיל 80 אני לא אבין למה פחדתי להגיע לגיל הזה, ואחשוב כמה הייתי סתומה כי רק עכשיו אני באמת מתחילה לחיות

אם זה בשיבה טובה זה אחלה, אבל היום זה נדיר למות בשיבה טובה
גם למשקיענים בתזונה לעילא ולעילא ובספורט

_חוץ מזה, קחי בחשבון שאחרי לידה הרבה פעמים חווית המוות מאוד מתעצמת. יש קשר בין הגעה לעולם ופרידה ממנו.
הפתרון שלי לעניין זה חיים במשמעות, כשאני בתוך עשייה שממלאת אותי אני מצליחה להתנתק מהחרדות._

אני כל כך שקועה בעשייה שקשה לפנות זמן לחרדות מהסוג הזה
אני חשבת שזה בגלל שאני חולה ולא מסוגלת לעשות דברים בסיסיים עלו בי חרדות הזקנה
אמאלה איזה פחד

ובנוסף הקשבתית ברדיו להספדים על מותו של נקדימון
וזה עשה לי רע משום מה

זה קטע כשאני חולה ואני נרדמת יש את הציפייה הזו להתעורר בסדר יותר
ואז אני פוקחת את העיניים ובודקת כזה עם עצמי
אני בסדר? המצב השתפר? וכשאני מגלה שלא זה כזה ייאוש
אבל אחרי שעוברים את הימים הקשים יש את היום הזה שהוא תחילתו של דעיכת
הגועל הזה ואז אני פוקחת את העיניים ובודקת והיייי...
יש שיפור!
אני לא מחוקה לגמרי

מה שסיפרת על הכנת הספרים הוא רעיון לזמן איכות עם הילדים או לתעסוקה חוץ-מחשבית?
לתעסוקה

אני מרגישה, שקשה לי למצוא פעילויות שמתאימות לכולם מבחינת הרמה והעניין.
בעיה מוכרת
אני חושבת שכתיבת הספר עונה על זה אבל זה רק פתרון אחד

_ונוסף לזה אנחנו בתקופה כל-כך חונקת של עומס שיעורי בית אדיר (לאומות שבכיתה א') בצירוף הכניסה שלי ל"אופק חדש", שהרחיבה את היקף שעות העבודה שלי הרבה מעבר לגבול היכולת...
שנה קשה!
כרגע אני מתלבטת ובוחנת אפשרויות לשינוי עוד במהלך שנת הלימודים הזאת, כי אני מרגישה שאמנם אני אוכל לעמוד בזה, אבל הבית שלי ניזוק!!!_
אני רואה אצל המשפחה והשכנים בונ'ה יש עומס שעורי בית עצום לילדי כתה א', מה?
ומה שמצחיק שההורים צריכים לשבת איתם זה ממש קשה לשבת אחה"צ על שיעורי בית עם הילדים לא מספיקים הרבה חוצמזה
מה הקטע של האופק החדש הזה? עד איזו שעה זה?

_מחר אני הולכת להישאר פה עם שניים חולים.
איך את מרגישה עכשיו? מקווה שכבר בדרך להחלמה._
החלמה מהירה!!
אני במגמת שיפור..

אבל כנראה שהנוכחות המורגשת למדי עזרה לקצר תהליכים... happy
יש מקומות שאחנו משתמשים בזה
אנחנו צריכים ללכת לחתום על משהו וברגיל כשאנחנו הולכים לעו"ד הזה אנחנו הולכים לבד
אבל כל כך מבלבלים לנו שם את המח ומעכבים אותנו ובעלי אמר הפעם
יו את לא מבינה איך אין לי כוח לזה (זה גם בשעות הערב במיוחד בשבילנו בגלל הקטע עם הילדים)
אז אמרתי לו
מה הבעיה? נבוא עם הילדים נחתום ונלך אפחד לא יעכב אותתנו

פגשתי היום מורה לילדים בכתה בביצפר יסודי כתה ג'-ד בביצפר נחשב בשרון..
איזה פרגון קיבלתי ממנה
וכמה ביקורת על המערכת
מעניין מה מזמנת לי הפגישה איתה
וזו לא תהיה הראשונה

_אני רואה אצל המשפחה והשכנים בונ'ה יש עומס שעורי בית עצום לילדי כתה א', מה?
ומה שמצחיק שההורים צריכים לשבת איתם זה ממש קשה לשבת אחה"צ על שיעורי בית עם הילדים לא מספיקים הרבה חוצמזה
מה הקטע של האופק החדש הזה? עד איזו שעה זה?_

אוי אוי אוי!
אני יכולה לשפוך פה את כל הקישקעס בתשובה.
לא נראה לי שזה הכיוון של הדף.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל היום זה נדיר למות בשיבה טובה

היום נדיר למות בשיבה התכוונת (-:
גם אם יש תקופה קצרה של סבל, לראות את כל המשפחה שבנית ויצרת בשנים אלו זו ברכה גדולה, גם הסבל של הזקנה נגמר מתישהו ואז נשאר רק אור גדול
או שנפגש בגיהנום (-: