חינוך ביתי לא מה שחשבתם

[בוקר_טוב*]

_נשאלת השאלה:
א. האם לשכנים אכפת שהילדים מלוכלכלים (לא העסק שלהם) או שהם כועסים שהילדים מלכלכים את הרצפה בחדר המדרגות בבוץ ובחול וגם מלכלכים את הקירות של חדר המדרגות (זה כן העסק שלהם)
ב. בקשר לשכנים שמתלוננים שהילדים מרעישים: האם יש גינת משחקים בקרבת מקום המיועדת למשחקים והילדים יכולים לשחק שם ולא מתחת לבית ולהפריע לשכנים? האם מדובר במעט ילדים שקטים שמשחקים מתחת לבית או בחבורה גדולה ורעשנית?_

ברור שלא מדובר במקרים של טינופת שהילדים מייצרים ואני אגיד לך משהו, אפילו אם היו נשארים לכלוכים מדי פעם (כי מה לעשות,זה ילדים,הם מלכלכים ולא בכוונה)-אז מה?
אנחנו לא חיים בעולם סטרילי ונדמה לי שכתבתי על זה כאן מזמן,שהלכתי עם חברה לאיקאה וראינו כל מיני פינות כאלה יפות ומצוחצחות
והסתכלנו ככה בערגה והשתררה שתיקה ביננו
ואז פלטתי מן "וואוו" כזה
והיא ענתה: כן,נחמד. אבל בית שלא חיים בו

בקשר לילדים שמשחקים למטה: למה שהם ילכו לשחק בגינת שעשועים שצריך לחצות כביש בשביל להגיע אליה כשהם יכולים לשחק בדשא שמתחת לבית
מבלי לחצות כביש? למי מיועד הדשא בדיוק?

אנחנו חיים בחברה הומוגנית,אם למישהו לא מתאימים דברים מהסוג הזה: ילדים,על כל סוגיהם-שילך לחיות על אי בודד

[פלונית*]

כל הכבוד למשינה! ושיבוא במהרה אוטו חדש לצביקי

[בוקר_טוב*]

_אילו הציפייה החברתית היא פשוט לאדות אותם מהחיים שלנו רוב היום.

לפני יומיים בגינה הציבורית היינו אני, ילדיי ועוד חברים מהגן ולקחתי איתי את הכלבה החדשה שלנו.
את לא מבינה לאיזה פרצופים זכיתי כשהיא ליקקה את הילדים (שלי!!) והיא הייתה קשורה ולידי, כמובן._

ממש אבל ממש ככה: לאדות אותם מהחיים
אני מוצאת את עצמי
על אף שאני עם הילדים בבית
חוטאת בזה ביני לבין עצמי במשך היום ועוצרת מדי פעם ואומרת:
רגע אחד! בשביל מה את כאן, בעצם?
הרי הרבה פעמים במשך היום אני חושבת לי :איזו פעילות אעשה להם
ואני מוצאת שמטרת הפעילות היא בעצם שקט שאני מנסה לרכוש לעצמי לזמן מסוים
<ככה כשאני חופרת פנימה, כן?>
או למשל כשאני שומעת איזו אינטראקציה בין שניים-שלושה ילדים
ומתחיל להתפתח ויכוח שנראה לי שהולך להתפתח לריב שיתפתח לקולות רמים
ובדיוק יש לי שקט תעשייתי מיתר הילדים בבית
אז אני מוצאת את עצמי מדלגת למקום בו אני חשה שמתפתחת מריבה
כדי להתערב ולדחוף את האף בעניינים לא שלי שאולי וסביר להניח יסתדרו מאליהם
רק כדי למנוע מראש, את מה שחלילה אולי יקרה עוד מעט,
כמה טיפשי מצידי - הרי אם יקרה אז ממילא אני אצטרך להתערב ואם לא אתערב ולא קרה אז מה נדחפתי?!
היום תפסתי את עצמי בכמה מקרים עושה את זה...אבל תפסתי את עצמי גם ברגע האחרון לפני שזה קרה
ולפני שהתנפלתי על הסיטואציה עם מניעים מחתרתיים שכאלה..

אגב כלבה..פעם עשו עלינו חרם סמוי ביישוב בגלל אחד הכלבים ז"ל
הפיצו עלינו שהוא חולה ושהוא לא מטופל אצל וטרינר (מסכן,לך תוכיח שאחותך לא זונה,אם יש כלב שהיה כאן אי פעם
או ממי שנמצא-עליו הוצאנו אלפי שקלים בזמנו על וטרינר,שייסה) והיו מסתכלים על הילדים שהיו מתחבקים איתו בגינה
במבטים עויינים ביותר,אט-אט החלו להתרחק מאתנו וזה הגיע למצב שהיינו נגיד מגיעים לגינה,
הילדים היו בורחים בריצה,כולל ההורים,כאילו שהגיע מחבל
אח,עכשיו,בדיעבד,אני יכולה לכתוב את זה ובאמת להקרע מצחוק

[בוקר_טוב*]

יש אנשים שרואים ילדים כמטרד, שלא יכולים לסבול נוכחות של ילדים בסביבתם. זה עצוב. למה זה, מישהו יודע?
שאלה גדולה שאלת
ממש שאלה גדולה
אני יכולה להבין על עצמי למה אני רוצה שהם ילכו כבר לישון לפעמים
כי אני רוצה שקט
כי אני נמצאת איתם כל היום ואני לפעמים צריכה לחשוב את המחשבות העצמאיות שלי,אוקיי?
אבל לא ברור לי למה אנשים אחרים נבהלים מקולות של ילדים
גם אני התגוררתי בסמוך לגני ילדים בעבר וזה מעולם לא הפריע לי, להפך
מה שהפריע לי זה לשמוע איך הגננות מדברות

[בוקר_טוב*]

מי שסובל כל כך מקולות של ילדים שהוא שומע מחוץ לארבע קירות ביתו הוא אדם שזקוק לטיפול ועזרה מקצועית, גם כדי לא להזניח את עצמו וגם כי הוא מהווה מטרד לסביבה.
גריינתי


ואם מדובר בחבורה גדולה ורעשנית אבל הם משחקים בשעות מקובלות (לא בלילה, לפנות בוקר או בין שתיים לארבע), מה לא בסדר בזה? יש דברים בשכונה שלנו, לדוגמא, שעושים רעש פי אלף יותר גדול מחבורת ילדים רעשנית ואף אחד לא מתלונן עליהם: משאיות ואוטובוסים, אתר בניה בסביבה, שכנים שמשפצים, כיסוח דשא, עבודות גינה ציבוריות עם מסור חשמלי ומפוח (מיותר ומזהם), אנשים ששומעים מוסיקה בקולי קולות, גם בשעות לא מקובלות (איתם לא כל כך מתעסקים, כי הם לא ילדים) ועוד ועוד. אולי תגידו שחלק מהדברים שציינתי הם הכרחיים ואני חושבת שגם לאפשר לילדים לשחק ליד ביתם ללא פחד זה הכרחי להתפתחותם ואין הצדקה למנוע מהם את זה או לשלוח אותם למקום ש"מיועד לכך".
אני הולכת להשתמש בזה כשיתקשרו אליי מה-מה שמו של היישוב
תודה רבה
אם יש לך עוד דברים כאלה הגיוניים שיעזרו לי לשמור על אורך רוח אל מול אותם אנשים,אשמח לשמוע

[בוקר_טוב*]

על אף שחשבתי שעם שמעון הצדיק לא אצליח לעשות בלי חיתולים כמו עם אחיו
צדקתי חלקית
כי אני מצליחה שהוא יהיה רוב היום ללא חיתול בזמן האחרון
בגלל הקיץ,נו
אי אפשר לקרוא לזה ממש קשב
היום למשל הוא פשפש רוב הזמן במכנסיים/תחתונים
ואני פשוט החלפתי
לא נורא אמרתי לעצמי בלב
העיקר שהוא קולט שזה רטוב ומיד מחליפים לו
יצאתי החוצה כשצביקי יצא לרכוב על אופניים והשכנה פגשה אותי ושמעון הצדיק בדיוק הרטיב אז הורדתי את מכנסיו
מה קרה? היא שאלה
אין טיטול?
לא, אמרתי,מנסה להסתיר איזו אג'נדה או אידיאולוגיה כי זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו..
אני פשוט מרחמת עליו בחום הזה עם טיטול אז קצת הורדתי לו
ואז היא הסתכלה על הפעוט בן השנתיים שלה במן מבט כזה
ואני הסתכלתי ישר על הטוסיק שלו כי הוא היה עם אחוריו אליי וקלטתי שהוא עם טיטול
ואמרתי לעצמי בלב: אוי שיט
נראה לי שעשיתי יותר גרוע בזה שאמרתי את זה ככה

[בוקר_טוב*]

אוקיי לגבי תקשורת חליפית
ניסיתי להתבונן בימים האחרונים
וניסיתי למקד את מה שצביקי בעצם צריך
אז ככה
זה לא שלא ניסינו כרטיסיות בעבר-כן עשינו
אפילו עוד לפני שצביקי הראה סימנים של הספקטרום
יש לי עוד כרטיסים שעשיתי לכל הילדים וגם לו כשהיה פיצי
עם תמונות של בעלי חיים,רגשות וכל מיני חפצים שכתובים עליהם שמות התואר
זה משהו שצביקי לא מתחבר אליו
ללמוד לדבר וללמוד מילים הוא אוהב לבד
הוא אוהב לשאול כל הזמן "מה זה?" על דברים וללמוד אותם בעצמו
מה שהוא כן מאוד מתחבר אליו זה כרטיסיות של משימות שעל הילדים לעשות
נגיד לפני הארוחה אז יש איזה 4 משימות שכל אחד צריך לעשות לפני
או כשקמים בבוקר
אז צביקי מאוד מתחבר למשימות האלה

[בוקר_טוב*]

כשהייתי צעירה מאוד מאוד
עבדתי במלצרות במקום בו ישבו כל מיני
ברנז'ה מהעבר, שנות ה - 60-70 כאלה..
חלק מהאנשים הזויים מאוד
חלקם כבר לא בחיים
נהג לשבת שם איש אחד,מבוגר,גדול מאוד במימדים-ממש ענק בגובהו!
חביב,חביב,חביב! מתוק מדבש! הוא אהב להזמין עוגה מסוימת ממש לא טובה לרמות הסוכר שלו
ולשתות קפה חזק מאוד..ריח הקפה מפיו היה כל כך חזק שהרחתי אותו כשהוא דיבר אליי
למרות שלא הייתי קרובה אליו כל כך
הוא דיבר בקול גבוה, כמעט בצעקות
ותמיד הוא היה מסיים את העניינים שלו במקום הזה, משאיר טיפ ענק
נעמד במרחק מה ממני ולפני שהיה הולך, היה סופק כפיו ואומר בצעקה:
דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת
ואני הייתי מסתכלת עליו בהערצה וחושבת לעצמי: חיים שלמים הבן אדם עבר
ומאז אני נזכרת בו מדי פעם
באיך שהוא היה עומד ככה
וצועק את המשפט הזה
ואז מנופף לי לשלום ואומר: להתראות בוקר טוב

[אהבת_עולם*]

_צביקי ראה שאבא חזר ללא מכונית והשמיים מבחינתו נפלו
הצרחות הרימו לנו את הבית
ברגע הבזיק לי רעיון
אוי, משינה, אתם הייתם נס עבורי היום
כשצביקי צרח שהוא רוצה לקנות מכונית
פשוט העברתי את זה
למוד אחר באמצעות
עוד נס שבורא עולם שלח לנו: היו טיוב.
צביקי השתולל פה בהנאה עם השיר "אני רוצה לקנות מכונית"_

וואו. אני קודם כל מעריצה אותך על היצירתיות שלך.

וגם, רציתי להוסיף שנראה לי שמה שעזר כששמת לו את השיר הזה (ונדמה לי שגם במקרים אחרים שכתבת, לא זוכרת בדיוק את המקרים) - זה שזה נותן לו הכרה למה שהוא מבקש.
כלומר, לפעמים פחות חשוב לנו לקבל את מה שאנחנו רוצים, כמו לקבל הכרה לכך שאנחנו רוצים את זה ושזה חשוב לנו.
יש דברים שאנחנו רוצים ויודעים שאי אפשר - אבל הרצון עדיין קיים, ואנחנו כן רוצים שיתייחסו לרצון שלנו, ויש בזה מן הסיפוק.

אני זוכרת דוגמא טובה לזה שקראתי בספר 'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו' - אני מצטטת:
_בעלי ואני יצאנו עם אמיר ועם אחותו הגדולה למוזיאון. [...] אח"כ הוא התחיל לייבב שהוא רוצה שנקנה לו דינוזאור. ניסיתי להסביר לו שכבר בזבזנו יותר כסף ממה שתכננו [...], אמיר השתטח על הרצפה בחנות והשתולל ובכיו גבר.
כולם הביטו בנו. הייתי כלכך נבוכה [...]. ואז עלה בי רעיון. הוצאתי מהכיס דף ועיפרון והתחלתי לכתוב. אמיר שאל מה אני עושה. אמרתי 'אני כותבת שאמיר היה רוצה שיהיה לו דינוזאור.' הוא התבונן בי והוסיף 'וגם פריזמה'. כתבתי 'וגם פריזמה'.
[...] ולמרבה הפלא זה פתר את הבעיה. הוא חזר איתנו הביתה רגוע לחלוטין.
השתמשתי מאז בגישה זו לא מעט פעמים. כל אימת שאני נמצאת עם אמיר בחנות צעצועים והוא מתחיל לרוץ בטירוף ממדף למדף ולהצביע על כל הדברים שהוא רוצה שנקנה לו, אני מוציאה דף מהכיס ורושמת את 'רשימת המשאלות' שלו. וזה משום מה מספק אותו.
אין זה אומר שאני חייבת לרוץ אחר כך ולקנות לו דבר כלשהו מהדברים שרשמתי - אלא אם מדובר בחגים או באירועים אחרים.
אני מניחה שאמיר אוהבת את 'רשימת המשאלות' משום שהיא מוכיחה שלא זאת בלבד שאני יודעת מה הוא רוצה, אלא גם אכפת לי מספיק כדי לרשום את זה._

האם יש מצב שאת יכולה לנסות להשתמש במשהו דומה?
אני לא זוכרת אם צביקי יודע לקרוא, או מבין מה זה לכתוב, אבל אולי אפשר בכל מקרה לעשות משהו דומה שיתן לו הכרה לרצון שלו? בין שזה אומר לכתוב את הרצונות שלו כמו בדוגמא לעיל, ובין שזה אומר לתת הכרה בצורה אחרת.
כמו שעשיתלמשל באופן אינטואיטיבי עם השיר. אבל אולי למצוא איזו שיטה קבועה שתראו שהיא עובדת.
נגיד, כל פעם שהוא רוצה משהו בטירוף - אולי אפשר לחבר על זה שיר קצר עם כמה מילים שחוזרות על עצמן ולשיר ביחד איתו (כמו שיש כמה מילים ברורות שחוזרות על עצמן בשיר הנ"ל: 'אני רוצה, אני רוצה מכונית' - שדרך מנגינה, וכמה מילים קצרות וברורות, מתקבל ייצוג לרצון של צביקי).
נגיד למקרה שסיפרת לא מזמן (גם שם הייתה מעורבת מכונית) - שצביקי רצה לקנות מכונית לחדוה. לעשות מזה שיר 'צביקי רוצה לקנות לחדוה מכונית' (ואולי לחרוז את זה במשהו או להוסיף עוד כמה מילים).

מה דעתך? זה יכול לעבוד?

**************

_גם אני התגוררתי בסמוך לגני ילדים בעבר וזה מעולם לא הפריע לי, להפך
מה שהפריע לי זה לשמוע איך הגננות מדברות :(_

בדיוק !

[לימור*]

(ונדמה לי שגם במקרים אחרים שכתבת, לא זוכרת בדיוק את המקרים)
נדמה לי שגם המקרה של הבלנדר והמדיח דומה.
התקבל ייצוג לרצון של צביקי

[בוקר_טוב*]

האם יש מצב שאת יכולה לנסות להשתמש במשהו דומה?
א-ו-ק-י-י
אני לא מתארת כאן את הסאגה שקודמת ל-עד שמצאתי את הייצוג הנכון-
אבל אני תמיד מנסה למצוא ייצוג לרצון <לא רק של צביקי,של כולם כאן>
אז אצל צביקי לפני שיר המכונית של משינה ניסיתי לצייר לו מכונית
ניסיתי לצייר לו כביש ועליו מכונית
מפתחות של מכונית
וכל הזמן זה מלווה באמירות :
אתה רוצה מכונית
אתה מאוד מאוד רוצה מכונית
אתה רוצה לקנות מכונית
ואתה עצוב מאוד שאין לנו מכונית עכשיו
כל זה רק מגביר אצלו את העצבים
והזעם
ואת ה"הברקות" האלה אני מוצאת ברגע,כשהמוח שלי קודח ממחשבות מה יכול לעזור לו
תוך כדי שהוא צורח ולעתים מכה אותי
אני מנסה להתגלגל איתו תוך כדי,
לעבור על הגוף שלו עם הפה שלי ולהחדיר לשם קולות
יש פעמים שהדברים הרגילים האלה עוזרים ויש פעמים שלא
ואז אני נאלצת להשתמש ב"הברקות"
אני מנסה גם לשיר לו לפעמים אלא שחוש ההמצאה שלי בשירה מה זה גרוע
או שלא-בעצם אני אלופת החמשירים והשירים הקצרים כאן בכלל
הרי אני ממציאה לכל ילד שיר..
אלא שברגע של לחץ קשה לי לעשות את זה עם מנגינה והכל
וזה יוצא לי מזויף ונשמע נורא

[בשמת_א*]

_כשצביקי צרח שהוא רוצה לקנות מכונית
פשוט העברתי את זה
למוד אחר באמצעות
עוד נס שבורא עולם שלח לנו: היו טיוב.
צביקי השתולל פה בהנאה עם השיר "אני רוצה לקנות מכונית"
וכולנו רקדנו בטירוף חושים מסביב,כולל שמעון הצדיק על הידיים_

וואו ההברקות והיצירתיות שלך...
וגם היתה לי אסוציאציה ל"פלפלים צהובים": המוסיקה היא חלון אל הנפש שלו. דרך לקשר, ליחס, לתקשורת.


_גם אני התגוררתי בסמוך לגני ילדים בעבר וזה מעולם לא הפריע לי, להפך
מה שהפריע לי זה לשמוע איך הגננות מדברות :(_
אני גרה כרגע ליד גן ילדים.
בדיוק.

_לא נורא אמרתי לעצמי בלב
העיקר שהוא קולט שזה רטוב ומיד מחליפים לו_
ואם כבר, תרשי לי להתערב ולהציע תוספת קטנה: להגיד לו במעין התנצלות ללא רגשי אשמה: אופס, סליחה, לא קלטתי שהיית צריך פיפי.
המסר עובר.
יש סיכוי שהוא יסמן לך יותר ברור... שתקלטי...

[לי_אורה*]

_מי שסובל כל כך מקולות של ילדים שהוא שומע מחוץ לארבע קירות ביתו הוא אדם שזקוק לטיפול ועזרה מקצועית, גם כדי לא להזניח את עצמו וגם כי הוא מהווה מטרד לסביבה.
גריינתי_

ואם מדובר בחבורה גדולה ורעשנית אבל הם משחקים בשעות מקובלות (לא בלילה, לפנות בוקר או בין שתיים לארבע), מה לא בסדר בזה? יש דברים בשכונה שלנו, לדוגמא, שעושים רעש פי אלף יותר גדול מחבורת ילדים

_אני הולכת להשתמש בזה כשיתקשרו אליי מה-מה שמו של היישוב
תודה רבה
אם יש לך עוד דברים כאלה הגיוניים שיעזרו לי לשמור על אורך רוח אל מול אותם אנשים,אשמח לשמוע_

השאלה היא, ורק את יודעת את התשובה לה: מה מטרת השיחה? כלומר, מה מטרתך בשיחה זו?
האם את רוצה להעביר מסר אידיאולוגי כללי או לאפשר את המשך החיים ביישוב?
לפי המטרה שאת שמה לך בשיחה זו תוכלי להחליט מה עדיף לומר ומה עדיף לא לומר.
שיהיה בהצלחה.

[לי_אורה*]

ואגב, לא כל אדם שסובל מרעש - כולל רעש של ילדים - הוא פסיכופט מסוכן ושונא אדם שצריך טיפול ואשפוז. וזו גם לא גישה יעילה במקרה הזה

[בשמת_א*]

לא כל אדם שסובל מרעש - כולל רעש של ילדים
למעשה היה צריך לדייק. ברור שהכוונה היתה לא סתם "סובל" אלא גם חושב שזו בעיה של אחרים, מתלונן, רוצה להשתיק/לכלוא/להרחיק את הילדים מסביבתו.

[פלונית_אלמונית*]

ואגב, לא כל אדם שסובל מרעש - כולל רעש של ילדים - הוא פסיכופט מסוכן ושונא אדם שצריך טיפול ואשפוז. וזו גם לא גישה יעילה במקרה הזה[
אדם שצריך טיפול מקצועי (לא זוכרת שהזכרתי אישפוז, עד כמה שידוע לי רוב הטיפולים המקצועיים אינם כוללים אישפוז), ודאי שאינו בהכרח פסיכופט מסוכן (רוב האנשים שזקוקים לטיפול מקצועי, גם אלו מביניהם שבנוסף גם מהווים מטרד לסביבתם, אינם פסיכופטים אלא אנשים שפשוט מאוד קשה להם לחיות עם דברים רגילים ולא מזיקים בסביבתם ולכן טיפול יכול לעזור).
הבעיה היא עם כאלה שאינם מודעים לכך שזאת בעיה שלהם ולא בעיה בסביבה שלהם, ולכן ממררים את חיי הסובבים אותם. אין קשר בין אלה לבין לפסיכופטים ואנשים מסוכנים (למרות שכשאני חושבת על זה עכשיו, כנראה שאחוז קטן מאוד, אולי מזערי מהם עלול כנראה להיות מסוכן אם לא תוגש לו עזרה, אבל לא על אלה דיברתי).

[לי_אורה*]

יש כאן 2 נושאים שונים (למרות שיש קשר ביניהם):
א. התלונות, האיום על המשך החיים ביישוב וכו':
_קיבלתי הודעה מבעלת הבית בו אנו גרים
כי היא קיבלה שיחת טלפון לגבי התנהגות הילדים שלנו...
...היא מתקשרת למזכירות היישוב שמתקשרים לבעלת הבית בו אנו גרים.
תלונה נוספת של שכנים בהמשך הרחוב...
מה מעצבן? שבעלת הדירה אמרה לי שיישוב יכול להציב לה אולטימטום לסיום החוזה איתנו ...
אם הטלפון אליה הגיע מדמות רשמית מהמזכירות ואותה דמות היא גם הבוחשת...
בכל אופן היא אמרה לי שרכזת הקהילה תתקשר אלינו בעניין הזה_

ב. דיון כללי על שכנים שמפריע להם רעש של ילדים וכו' בכלל ובהקשר לחינוך הביתי בפרט..

לי נראה שהנושא הראשון הרבה יותר משמעותי ברגע זה ושכדאי לבוקר טוב לחשוב טוב טוב איך היא מתכוונת להגיב בשיחה עם רכזת הקהילה. כלומר, אם בוקר טוב מעוניינת להמשיך לגור ביישוב הזה.

ולכן נראה לי שכל הדיונים של האנשים הנוראים ששונאים רעש של ילדים וכו' - אינו נכון ואינו יעיל ברגע זה עבור בוקר טוב. נראה לי שמאוד לא כדאי לה לבוא לפגישה עם גישה של: כל אלו שהתלוננו הם פסיכופטים שונאי ילדים ושונאי החינוך הביתי וגם כל החברות שלי באתר של חינוך ביתי הסכימו איתי. נראה לי שעדיף ללכת לפגישה עם גישה אחרת לגמרי. אבל שוב, זה נכון רק אם רוצים להמשיך לחיות ביישוב הזה. אם לא - אפשר לבוא ולומר מה שמתחשק.

ולדעתי, תמיכה אמיתית היא לא רק לומר: את צודקת! הם פסיכופטים שונאי אדם ושונאי ילדים וזו הבעיה שלהם.
משום שעכשיו הבעיה היא לא שלהם. הם מוגנים בבתיהם.
הבעיה היא של בוקר טוב ושל משפחתה. כפי שמתואר בכל הציטוטים שהבאתי למעלה.

בוקר טוב., אני מתכוונת לטוב. אם כל הגישה שלי לא נראית לך נכונה או רלוונטית או חס וחלילה פוגעת במשהו - בבקשה למחוק ולהתעלם.

[בוקר_טוב*]

צביקי צביקי
איך שאתה שובר את הלב
אם רק היית יכול לדבר..

צביקי היה היום מתוסכל
הוא מתוסכל בזמן האחרון,כן
וכל דבר קטן זה כמו קש ששובר את גב הגמל
הוא החזיק את האוזן ואמר שכואב
התעסק כל הזמן עם האצבעות בפה והתלונן
כשהשמש מתחילה לרדת לכיוון הים צביקי בד"כ נרגע
וכך היה גם היום
אבל לפני שעתיים זה שוב התעורר אצלו
הוא התעסק בשקט בענייניו
ואז נזכר שוב במכונית החסרה
חיבקתי אותו
שכבתי על השטיח והוא שכב עליי ובכה
וצרח
ואני תימללתי אותו ולא הפסקתי
אתה עצוב
וקשה לך
והוא חזר אחריי
אמא קשה לי
אתה עצוב שאין לנו מכונית
וקשה לך לראות את החניה ריקה
ואתה רוצה שנקנה כבר מכונית
וזה לוקח זמן
וקשה לך ואתה עצוב ומתוסכל
והוא בכה וצרח
ושכב עליי והקשיב ללב שלי
וחיבק אותי
ואני ליטפתי את ראשו
ועשיתי לו מטמורפיה בראש
והוא נרגע
ואז (הו,חסדי הטכנולוגיה)
הפעלתי את האייפון שהיה לידי
פתחתי יו טיוב ושמתי לו שיר שהוא אהב לפני כמה שנים
מה זה אהב..
היה מכור אליו
היה שר אותו בקולי קולות וקולי צרחות (בקטע שהסולן צורח..)
והיה מצחיק אותנו בלי סוף
איך ששמתי את Q2Oy]השיר WOVPMY[/po]
צביקי קם,חייך,הסתכל עליי במבט עמוק וארוך
והתמסר לשיר
ואז הביא את הגיטרה
וביקש לשים את השיר שוב
וניסה לנגן
וראיתי על הפנים שלו שקשה לו שהוא לא יודע לנגן כמו בשירים שהוא אוהב
והתמלאתי חמלה,תסכול,עצב ותוגה
איפה משיגים מורה לגיטרה לילדים על הספקטרום, תגידו?

[בוקר_טוב*]

_להגיד לו במעין התנצלות ללא רגשי אשמה: אופס, סליחה, לא קלטתי שהיית צריך פיפי.
המסר עובר.
יש סיכוי שהוא יסמן לך יותר ברור... שתקלטי..._
תודה רבה
אמרתי לו היום
וגם הוספתי
שאני מאוד רוצה לתת לו קשב בנושא ההפרשות
אבל נורא קשה לי ואני אשמח אם הוא יאותת לי ואם אני מפספסת שיסלח
ויכול להיות שיהיו לי כל מיני פספוסים
אז כשהוא הלך לישון בערב לשנת לילה
בה הוא מתעורר להנקות
בהתעוררות הראשונה חששתי להרים אותו לשירותים שמא יתעורר משינה
ואין לי כוח להתארגן על גיגיות ליד המיטה כמו פעם
זה קצת מסובך לי עכשיו עם כל הג'מעה שמסתובבת כאן
אז מה שעשיתי,נשכבתי לידו,ראיתי שהוא יבש,שמתי עליו חולצה שלי ואמרתי לו
עשה בחולצה
והוא,מתוך שינה,מיד עשה בחולצה ואני-איך לא-עם רגשות האשם של למה עשיתי לו את זה
הנקתי אותו והוא חזר לישון והבטחתי לעצמי שבהתעוררות הבאה להנקה אני מרימה אותו לפיפי
הוא התעורר,ניגשתי,הרמתי לכיור,הסתכל מסביב אפוף שינה,אמרתי לו: עשה פיפי
פתחתי זרם מים חלש בברז והוא מיד עשה,התרגשתי מאוד..
אחד הדברים המרגשים בגילאים האלה זו שיטת הקשב וזו ההזדמנות להודות לך בשמת
על שבזכותך הילדים שלנו גדלו כמעט ללא חיתולים
<אפילו צביקי,שכן היה עם חיתולים נגיד ביחס ליתר אחיו-הרבה יותר,היה מעט מאוד עם חיתולים,
עזב את החיתולים בגיל צעיר ויחסית לילדים על הספקטרום שמאוד מתקשים בגמילה,
הוא הצליח יפה מאוד-שוב-ביחס לילדים על הספקטרום>
נחזור לשמעון הצדיק שהשתין בשירותים מתוך שינה היום בפעם הראשונה
<כי מתוך ערות הוא כבר ברוך ה' עושה את זה>-
חזרנו למיטה, שמעון הצדיק ינק וכשסיים הלכתי לספר את זה בהתרגשות לאבא

[בוקר_טוב*]

_השאלה היא, ורק את יודעת את התשובה לה: מה מטרת השיחה? כלומר, מה מטרתך בשיחה זו?
האם את רוצה להעביר מסר אידיאולוגי כללי או לאפשר את המשך החיים ביישוב?_
אני רוצה להוריד מהגב שלי אנשים שמשעמם להם ומחפשים איך להטריד אנשים אחרים

[לי_אורה*]

[לי_אורה*]

<כהחלטתי שכאשר לא מוצאת מילים מתאימות ובעיקר רוצה לומר לך שקראתי וזה נגע בי - אקשט לך את הדף בפרחים במקום מילים>

[בשמת_א*]

(-:
ממש התרגשתי לקרוא מה שסיפרת כאן (-:

לגבי מורה לגיטרה: פשוט תשאלי? לאו דווקא ל"ילד בספקטרום". דווקא במוסיקה יש המון אנשים ששמחים ללמד עם סבלנות ואהבה. במיוחד לילד שאוהב מוסיקה.

[בשמת_א*]

ואיזה שיר. איזה שיר.

[בוקר_טוב*]

ולכן נראה לי שכל הדיונים של האנשים הנוראים ששונאים רעש של ילדים וכו' - אינו נכון ואינו יעיל ברגע זה עבור בוקר טוב. נראה לי שמאוד לא כדאי לה לבוא לפגישה עם גישה של: כל אלו שהתלוננו הם פסיכופטים שונאי ילדים ושונאי החינוך הביתי וגם כל החברות שלי באתר של חינוך ביתי הסכימו איתי. נראה לי שעדיף ללכת לפגישה עם גישה אחרת לגמרי. אבל שוב, זה נכון רק אם רוצים להמשיך לחיות ביישוב הזה. אם לא - אפשר לבוא ולומר מה שמתחשק.
ברור שלא אני זו שצריכה לדבר איתה
ברור לחלוטין
כי כמה שאנסה לשמור על איפוק
נראה לי שיתפלק לי פה ושם
במקרה הטוב
ובמקרה הרע
אני אקיא הכל החוצה
במידה והיא אכן תתקשר-אני אפנה אותה מיד לבעלי

[בוקר_טוב*]

בוקר טוב., אני מתכוונת לטוב. אם כל הגישה שלי לא נראית לך נכונה או רלוונטית או חס וחלילה פוגעת במשהו - בבקשה למחוק ולהתעלם.
אני יודעת שאת מתכוונת לטוב

לא פגעת בי בכלל בכלל,להפך

[בוקר_טוב*]

<כהחלטתי שכאשר לא מוצאת מילים מתאימות ובעיקר רוצה לומר לך שקראתי וזה נגע בי - אקשט לך את הדף בפרחים במקום מילים>
תודה רבה

[בוקר_טוב*]

לגבי מורה לגיטרה: פשוט תשאלי? לאו דווקא ל"ילד בספקטרום". דווקא במוסיקה יש המון אנשים ששמחים ללמד עם סבלנות ואהבה. במיוחד לילד שאוהב מוסיקה.
ניסינו לפני כמה שנים תופים אבל כנראה שצביקי היה קטן מדי ולא בשל
הוא כל כך אהב לתופף והיו לו תופים קטנים ניידים כאלה שהוא לקח לכל מיני מקומות ותיפף בהם עם מקלות
המורה היה קצת המום מצביקי ואמר לי ככה:
תראי,אני יכול לתת לו לשבת כאן ולהשתולל ולהתחרע על התופים,השאלה אם זה מה שאת רוצה?

[בוקר_טוב*]

כבר מזמן אמרתי שבקיץ צריך לעבור לחיות בלילה
וכל קיץ זה מוכיח את עצמו אצלנו מחדש
אנחנו פשוט פורחים איך שהשמש יורדת <וככה ממש מסתנכרנים עם צביקי>
וכך,בלילות הקיץ,אנחנו מפסלים בדאס סביב השולחן,מציירים,גוזרים
או מנגנים בסלון או סתם שוכבים וקוראים ספרים או משחקים

[בוקר_טוב*]

היום שמוליק אמר לי
אמא,אני אוהב אותך ואת האמא הכי בעולם וכיף לי להיות איתך ולבלות איתך את הזמן שלי
פשוט כיף איתך,אמא,אני לא יודע איך מילים יכולות להסביר כמה זה כיף איתך

[בוקר_טוב*]

מנגד... אבריימי,זה עם האגו הנפוח (כמו שאמא שלי אוהבת להגיד עליו ועל הבן של אחותי שקצת קטן ממנו בגיל)
אומר לי: אמא,כשתזדקני,אני אקח לך את כל הכסף ואני לא אבוא לבקר אותך D-:

[בשמת_א*]

איזה דבר מתוק זה לשמוע ככה את הילדים שלנו, אה?
(גם הבן שלי אמר לי היום משהו מתוק להתעלף)

[בוקר_טוב*]

היום הוא אמר את זה לאבא שלו: אבא,כשתזדקן אני אקח לך את כל הכסף מהבית
אבא שלו היה די המום מזה
נראה לי שהוא ראה את זה ב"בוב-ספוג" שזו ה-סדרה החביבה עליו,או מ"חיות בחווה"

[בשמת_א*]

אני כמובן הגבתי על שמוליק.
אבריימי הזה שייגץ D-:

[בוקר_טוב*]

_אני כמובן הגבתי על שמוליק.
אבריימי הזה שייגץ hilarious_
ברור שהגבת על שמוליק
אבריימי ממש שייגץ!
מה הבן שלך אמר לך?

[בוקר_טוב*]

מישהו מכיר אתרים שווים שאפשר לעשות עליהם מנוי חוץ מבריינפופ ואתר גלים?

[בשמת_א*]

מה הבן שלך אמר לך?
כשחיבק אותי אמר שאני כזאת רכה ונעימה וחבקנית-בחזרה (-: (הכי אהבתי את מטבע הלשון "חבקנית בחזרה").

[ענבלולי*]

_ואני תימללתי אותו ולא הפסקתי
אתה עצוב
וקשה לך
והוא חזר אחריי
אמא קשה לי
אתה עצוב שאין לנו מכונית
וקשה לך לראות את החניה ריקה
ואתה רוצה שנקנה כבר מכונית
וזה לוקח זמן
וקשה לך ואתה עצוב ומתוסכל
והוא בכה וצרח_

ביחד עם זה שנותנים מקום לעצב שלו, אצלנו לפחות הבנו שחשוב גם לעזור לו לשים את זה בפרופורציות. להגיד גם - אבל זה לא כל כך נורא וזה בסדר שאין זה וזה. ואם הוא ממשיך ןצורח גם להגיד באסרטיביות - אתה מגזים. נכון שזה עצוב ומרגיז אבל זה לא כל כך נורא וזה בסדר שלפעמים זה וזה והנה תראה שאפשר גם אחרת, ועכשיו בוא נמצא דרך להתגבר. ואז להפסיק עם ההזדהות ולקחת מקום של המבוגר שמעמיד אותו בפרופורציות ומשדר שלא נפלו השמיים, והכוונה שלי לא רק בניחום ומציאת אלטרנטיבות אלא ממש בלהגיד דיי בקשיחות - בסדר הבנו שזה מרגיז ודיברנו ועכשיו אני מצפה שתתגבר כי זה בסדר שהמצב ככה.

[ענבלולי*]

וזו ההזדמנות להודות לך בשמת
מצטרפת לתודה.
גם אצלי בזכות בלי חיתולים חלקי ביותר
_ויחסית לילדים על הספקטרום שמאוד מתקשים בגמילה,
הוא הצליח יפה מאוד-שוב-ביחס לילדים על הספקטרום_

[ללו*]

בדיוק קיבלתי המלצה חמה על תוכנת GCompris (לא ניסיתי בעצמי).

[לי_אורה*]

_אני יודעת שאת מתכוונת לטוב
happy_
תודה!!

[בוקר_טוב*]

כשחיבק אותי אמר שאני כזאת רכה ונעימה וחבקנית-בחזרה happy (הכי אהבתי את מטבע הלשון "חבקנית בחזרה").
איזה מתוק! מעניין שהוא מבחין בהדדיות בחיבוק ולדעתי הוא המציא כאן ביטוי/תמלול למשהו שכולנו חשים ולא מבטאים:
יש אנשים שהם חבקנים בחזרה ויש כאלה שלא!
זה כמו לחיצת יד-יש לחיצות יד של דג מת ויש לחיצות יד שהן אחלה-גבר כאלה..

[בוקר_טוב*]

ביחד עם זה שנותנים מקום לעצב שלו, אצלנו לפחות הבנו שחשוב גם לעזור לו לשים את זה בפרופורציות.
כן, אמרתי גם את זה.. לא אמרתי אתה מגזים כי בכל זאת..הוא היה כל כך נסער..
יש לי רגישות למילה אתה מגזים כי חמותי אומרת את לי את זה כל שניה..
"את מגזימה!!!"
<אין לי רגישות לחמותי,רק לדבר הזה שהיא אומרת לי כל הזמן בלי קשר לכלום ובלי להתחשב ברגשות שלי>
אמרתי לו שזה לא נורא ושאנחנו נקנה רכב,זה יקח קצת זמן ובינתיים נגלה דברים חדשים על עצמנו כמשפחה ללא רכב

[בוקר_טוב*]

בדיוק קיבלתי המלצה חמה על תוכנת GCompris (לא ניסיתי בעצמי).
הורדתי והתקנתי היום
תוכנה חביבה מאוד
הרבה מהפיצ'רים שם לא פעילים (אני חושבת ש-50% מהם) כי צריך לשלם עליהם סכום סימלי
לפי מה שהם כותבים, לא בדקתי מה הסכום,אני בודקת מה הנכונות של הילדים לתוכנה
מה שמעולה בתוכנה הזו שהיא טובה לי לצביקי!!!!!!!
היא פשוטה ועניינית והיא מעולה בשבילו לתרגול
תודה רבה רבה!!!!

[לי_אורה*]

איזה תוכנות ומשחקים צביקי אוהב?
האינטרנט מללללללא בתוכנות ובמשחקים מקטגוריות שונות.
אם תכתבי מה בדיוק, אשמח לחפש עבורו.

[בוקר_טוב*]

_איזה תוכנות ומשחקים צביקי אוהב?
האינטרנט מללללללא בתוכנות ובמשחקים מקטגוריות שונות.
אם תכתבי מה בדיוק, אשמח לחפש עבורו._
הוא לא ממש אוהב
ואנחנו מאוד רוצים לעניין אותו בזה
מה שכן מענין אותו - הוא מנסה לגעת במסך המחשב כדי להפעיל במקום עם העכבר
מעניין שעכבר זו אחת המיומנויות שהוא רכש בגיל של פחות משנתיים
וידע להפעיל אותו בדיוק רב ואיכשהו עם השנים איבד את זה..
הוא מפעיל מעט מאוד את העכבר לדברים לא מורכבים כמו ללחוץ שוב פליי ביו טיוב
אבל למשחקים וכו' ממש לא

[בוקר_טוב*]

איזה חום,אה?
הכי כיף שיורד הערב
ואז כולנו מתכנסים סביב השולחן הגדול
מדברים ועוסקים בפעילות יוצרת-נגיד גזירה,ציור,פיסול,הכנת מוביילים

מה שאבריימי אומר לי בזמן האחרון הצילו
כשהוא מתחיל עם זה אני שותקת
כי מה את יכולה כבר להגיד לילד שאומר דבר כזה? -
כשתזדקני אני לא אבקר אותך
כשתמותי אקח לך את כל הכסף
את ואבא זקנים ומגעילים
כשתהיו מבוגרים אני אקרא לכם להיות משרתים שלי וכשאני אתקשר
אתם תצטרכו לבוא אליי ולנקות לי הבית ואני אתן לכם כסף על זה
(כאן כבר לא יכולתי לשתוק בעצם. אמרתי: ה' ירחם עליי אם אזדקק לך..)

מה עובר על אבריימי שלי?
מאז שהוא נולד הוא טיפוס תחרותי בט-י-ר-ו-ף
הוא התפתח בצורה מטאורית מכל הבחינות-
בגיל צעיר כבר זחל,עבר לזחילת שש,ישיבה,עמידה דיבור שוטף מגיל מאוד צעיר,
תחרותיות מטורפת עם האחים שלו ואתנו-ההורים
מבחינתו אנחנו שווים,אין היררכיה ומתוך כך יש לו המון תסכולים
וגם חוש הצדק שלו איך לומר..לא מי יודע מה מפותח..

[בוקר_טוב*]

הקטע הכי מצחיק שאבריימי יש לו כל מיני בקשות חמודות כאלה שדורשות המון התעסקות
ואני תמיד מכינה לו בשמחה (בתחום המזון למשל)
הוא אוהב פירות אקזוטיים ומיוחדים אז אנחנו מקפידים לקנות לו
הוא אוהב הרבה סוגים של מזון אבל יש לו חשקים כאלה של למשל: אמא תכיני לי מרק
אז אני מכינה לו סיר קטן של מרק
הוא מקבל מחמאות וכאלה
אבל תמיד טורח לציין בפנינו מה הוא לא קיבל ומה אחים שלו מקבלים מנגד..

[ממ*]

_מה שאבריימי אומר לי בזמן האחרון הצילו
כשהוא מתחיל עם זה אני שותקת_

אני סבורה שאת לא צריכה לשתוק.

נהפוך הוא. לא כל מילה ראויה להיאמר, ולא כל ביטוי ראוי להיכלל באוצר המלים של הבית. את המנהיגה ואת המחנכת, ועלייך לומר שאלה ביטויים שלא מקובלים בבית.
למילים חיים משלהן, ואין סיבה לתת למילים לא טובות כאלה להסתובב בחלל הבית ולהשפיע על סביבותיהן.

בנוסף, הוא אמנם ילד ואת האמא, אבל יש פה התעללות מצידו (סליחה על המלים, אתם יושבים בקבוצה וילד אחד מכסח אותך במילותיו). וזה לא כדאי שאת ושאר הילדים ייראו שאת יושבת כמו ספוג וסופגת כל דבר שמטיחים בך. זה בוודאי לא מחזק אותו שהוא יודע שמותר לו להגיד לאמא שלו כל דבר.

[בשמת_א*]

קודם כל ולפני הכל הסתייגות: כל מה שאני עומדת לכתוב הוא במגבלות של קריאת תיאורים באינטרנט, אני לא איש מקצוע ולא מאבחנת, וכל מה שאני הולכת לכתוב לך מבוסס על הבנתי ונסיוני ומחקרי אבל בלי תעודות, אוקיי?
תזכרי שמה שעוזר לך את יכולה לקחת, ומה שלא מתאים את יכולה לזרוק לקומפוסט (-;
רק את יודעת באמת מה קורה, ורק את השופטת של ההתאמה והיישום של כל דבר שאכתוב.
סיכמנו?

דעתי היא, שמה שאת מתארת על אבריימי, אלה קטעים נרקיסיסטיים.
זה מסוכן, אבל אני לא יודעת איך לעצור את זה.
הבעיה שקשה לי להפנות אותך להתייעץ עם פסיכיאטר, כי לצערי הם יודעים עוד פחות ממני )-: (זה משהו ל מעצבן לראות מסביב). התיאוריות שלהם על הנפש מוגבלות ורצופות עיוותים. כבר עדיף ללכת להומיאופתית טובה ורגישה, יסודית ומעמיקה או להתייעץ עם מיכל בן אריה (הא, רק כתבתי שאני לא יודעת וכבר נזכרתי בכתובת להפנייה).

אני כן חושבת כמו ממ שאת לא צריכה לשתוק, ואת צריכה להגיד שככה לא מדברים בבית הזה, לאף אחד, ובמיוחד לעולם לא לאבא ואמא.

יש טריק מעניין למקרים כאלה:
את יכולה להגיד לו שאם עולות אצלו מחשבות ומלים שליליות ורעות, הוא יכול לכתוב אותן במחברת. תני לו מחברת מיוחדת לצורך הזה.
או תגידי לו שהוא יכול ללכת ללחוש אותן לקני הסוף P-:
אני מתלוצצת. אבל אם יש לו בעיה עם כתיבה - אני פשוט לא מכירה אותו אז לא יודעת - אפשר להשתמש במוטיב מהסיפור על אוזני החמור של המלך מידס: או לקנות לו עציץ עם צמח במיוחד לזה, או לשלוח אותו לצמח ספציפי בקצה הגינה ולהגיד לו שכל פעם שיש לו דחף להגיד מלים מכוערות ורעות, שיקום ללחוש אותן לצמח הזה, ורק לו.
אישית אני בעד עציץ מיוחד שיישב מחוץ לבית כמובן, כי הניחוש שלי הוא שהצמח יינזק מהמלים הרעות. צמחים מגיבים מאוד חזק לאנרגיות. אפשר לצלם את הצמח כל כמה ימים, ואם אבריימי שואל, אפשר להגיד לו שאת/ם יודעת/ים שגם צמחים, כמו בני אדם, מושפעים ממלים ואתם רוצים למדוד את ההשפעה של המלים שלו.

זה פיתרון טכני וחיצוני לחלק מהבעיה. הוא מטפל בחלקים הבאים:

1. בזה שהוא מבטא כלפיכם שליליות קשה ובוטה בגלוי.
2. בזה שהילדים האחרים שומעים.
3. בצורך שיש לו לבטא רגשות שליליים חזקים.
4. בלגיטימציה להתבטא לעומת חוסר הלגיטימציה לפגוע באנשים.
5. ללמוד לכבד את ההורים פשוט בעצם זה שהוא לא יכול להטיח בכם את הרשעות.
6. כשאת אומרת לכתוב במחברת וגם נותנת לו אותה, או כשאת אומרת ללחוש לצמח ומכוונת אותו לצמח (אם על ידי מתן עציץ ואם על ידי הבאתו לאיזה שיח), יש פה מסר גלוי ומסר נסתר. המסר הגלוי הוא שמותר לו להתבטא אבל לא נגדכם. המסר הנסתר, שהוא חזק יותר, בעצם אומר לו: יש אצלך משהו שלילי שמבקש לפרוץ. זה לא קשור אלינו ולא אמור לגעת בנו. הנה שיטה לטפל במשהו שלך, שעולה אצלך, שמציק לך. המסר הנסתר אומר לו חזק, שזה אישו שלו והוא צריך לטפל בו ולהתמודד איתו ולקחת עליו אחריות.

באיזה חלק הפיתרון הזה לא מטפל?
הוא לא מטפל במה שגורם לזה.

אם כן, על מה מעידים הסימפטומים הנרקיסיסטיים? מה מרגיש ילד שכל הזמן מתחשבן איתכם ומרגיש שאחיו מקבלים יותר? מה מרגיש ילד שיוצא בהצהרות שנאה מרושעות ומתחשבנות? מה מרגיש ילד שיש לו דחף חזק לנצל, להשתמש בכם, לשעבד, לשלוט ולתקוף?
זה ילד שמרגיש אפס.
זה ילד שמרגיש מנוצל, פחות ערך, לא אהוב באופן קיצוני.
הוא מלא רגשות שליליים כי הוא רוצה לנקום.
מכאן עולה המסקנה, שהדרך הטובה ביותר לעזור לו היא לתת לו המון אהבה, אבל לא באופן חומרי בשום פנים ואופן, ולא על ידי היענות לגחמות, בשום פנים ואופן.

מה שאני אומרת הוא לא להפסיק להיענות לגחמות שלו (שכרגע הן הדבר היחידי שמוכיח לילד הזה שאוהבים אותו אבל הוא בור ללא תחתית והוא לא באמת מאמין).
אני רק אומרת, ש זה לא מה שיוכיח לו שאוהבים אותו.
את לא יכולה לעשות את החשבון "איך זה שהוא מרגיש כל כך מקופח כשנותנים לו כל כך הרבה?" או "למה הוא לא רואה כמה אוהבים אותו וכמה נותנים לו?"
הרי זאת בדיוק המחלה. הוא לא רואה מה הוא מקבל. רק מה הוא מפסיד.
הוא יבקש וידרוש חפצים, יחס מיוחד, אוכל מיוחד וכיוצא באלה "הוכחות" לאהבה שלכם אליו. אבל אלה בדיוק הדברים שלא ישכנעו אותו לעולם. אם רק זה מה שיקבל, זה לעולם לא יענה על הצורך. זה רק לשתף פעולה עם הנרקיסיזם ולחזק אותו. הוא יבין שזו הדרך היחידה לתקשר עם אנשים וייכלא בהפרעה הזאת כל החיים. הבעיה הכי גדולה עם הנרקיסיזם היא גם שאנשים שלוקים בזה לא מבקשים אף פעם עזרה. כל מי שמסביבם סובל, אבל הם לעולם לא יקחו אחריות. מבחינתם תמיד האחרים אשמים ובאחרים צריך להתעלל (ולדרוש מהם גם להגיד תודה, כאילו ההתעללות בהם היא חסד!). נרקיסיזם צריך לרפא כשהוא קטן או שהילד אבוד לעולמים.

נו, מה אפשר לעשות שכל ילד הוא אתגר. יש לך לפחות שני ילדים עם צרכים מיוחדים, והם שונים לחלוטין זה מזה. יש נקודות דימיון בין אוטיזם לנרקיסיזם אבל בגדול, הפגיעה היא במקום אחר.

כל ילד עם צרכים מיוחדים זה "פול טיים ג'וב". עסק במשרה מלאה. וזו צרה צרורה לאמא אוהבת )-:

אבל מה שצריך לעשות הוא לחפש דרכים להתייחס לאבריימי באהבה בלי תשבוחות.
בלי להתייחס להישגים.
להגביר פי שתיים ומתוך מודעות וכוונה מלאה את כמות החיבה הפיזית (לחשוב מה הוא אוהב ולהגביר שם: חיבוקים? נשיקות? עיסוי? דגדוגים? הקפצות באוויר?), ולהגביר את השיחות איתו. על החלומות שלו, כמו מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, על מה שמעניין אותו, על האישיות שלו, המחשבות שלו. דברים שלא נוגעים בהישגים, בתחרות, במעמד, בכסף. אם הוא מביא את השיחה לשם, לקחת משהו מדבריו ולהוביל בעדינות לכיוונים אחרים. אילו הוא היה חיה, איזו חיה הוא היה? למה? מה הוא אוהב ב... ("הנה תמונה של חתול. אני אוהבת באריה שהפרווה שלו נעימה לליטוף. מה אתה אוהב בחתול?") כל דבר שאת יכולה לחשוב עליו, ואני יודעת שאת יצירתית.
המטרה היא לאפשר לאבריימי להרגיש שהוא יכול לשתף אותך במי שהוא ולהרגיש אהוב ושמקבלים אותו כפי שהוא. ולא בזכות שום הישג או פעולה. רק שאת נהנית לשמוע אותו, לדבר איתו על עצמו או על נושאים כלליים שבהם את מתעניינת בדעתו. זה מחזק את הצד שחלש בנטייה הנרקיסיסטית, ומשאיר בצד את התחומים שהוא רגיל לחפש בהם חיזוקים.

כמובן אני מקווה שאבריימי עדיין ילד קטן מאוד, ושהקוים הנרקיסיסטיים עדיין קטנים ובראשית התהוותם כך שיכול להיות קל מאוד לכוון את השתיל הרך לגדול ישר. פשוט לסדר קצת את המוטות התומכים וטיפה להשקות ונקווה שבשנה הקרובה הצמיחה תתיישר.

[בוקר_טוב*]

וואוו
קיבלתי בומבה
כלומר אני מוטרדת מאוד מאבריימי וזו בהחלט התנהגות ואמירות
מאוד חריגות מצד ילד
אבל ככה לקרוא את זה על הדף זו בומבה גדולה יותר
זה כמו לקרוא על הדף שצביקי לוקה באוטיזם

אני צריכה לחשוב על זה,כואבת לי הבטן

[בוקר_טוב*]

חמותי מתה על אבריימי והיא נופלת למניפולציות שלו בצורה דוחה
היא תשפיט את כל הילדים כדי לרצות את אבריימי
וכמובן שהיא גם תשפיט אותי.. אין לה טאקט בעניין הזה
היא מסוגלת להעיר לי על החלטות שאני מקבלת בדיונים בין הילדים
על זה שטעיתי ועל זה שאני מקפחת את איקס וואי זד
בקיצור
אבריימי שהוא ילד סופר פיקח קולט את זה גם כשזה בוטה
וגם כשזה תחת פני השטח ומנצל את זה מאוד חזק
אני ממש שונאת ללכת לשם בתקופה האחרונה בגלל זה
הוא עושה מניפולציות ומקבל ממנה מה שהוא רוצה וגם אם אין פה צדק בכלל,
יתר הילדים נפגעים מההחלטה שלה
אז לפני כמה שבועות היא אמרה לי:
אתם צריכים לשמור על הכבוד של הילד הזה אחרת אוי ואבוי לכם
<וכש/חמותי אומרת כבוד היא לא מתכוונת לכבוד כלפי ילדים כמו שאנחנו מתכוונים לזה-
היא מתכוונת לכבוד כוחני, כזה שנותנים למאפיונרים כי הם כאלה>

[בוקר_טוב*]

יש לי בחילה אני חושבת שקשה לי לעכל את זה
הולכת לחשוב

[בשמת_א*]

סליחה בוקר טוב )-:

אבל תזכרי שזה יכול להיות לגמרי טעות, במיוחד שאני לא יודעת בן כמה הוא.
מצד שני, מה שאת מצטטת מחמותך אומר שהיא קלטה אותו דבר עליו, אבל היא מזדהה איתו לחלוטין. )-: )-:

[אבישג_א*]

חתיכת התמודדות
את יודעת מה תמיד אומרים, שאלוהים מנסה רק את החזקים (ומוסיפים בשקט "אז אנחנו מעדיפים להשאר חלשים").
בהצלחה

[בוקר_טוב*]

אני עושה התבוננות מממוקדת באבריימיל'ה

[בוקר_טוב*]

אתמול ישבנו בפינת האוכל/יצירה/השראה
והוא צייר מערה
אמר לי: אמא,תראי,הנה מערה
שאלתי אותו: מה יש בתוך המערה?
ענה: חושך גדול!!!
שאלתי: ומי גר במערה?
ענה: דובי דוב (תודו שזה כמו מיני צ'יזבט כי אני חשבתי שהוא יגיד שאני או הוא גרים שם בסוף זה בסך הכל דובי-דוב)

[בוקר_טוב*]

לאבריימי יש תולעים במעיים
וזה מעלה אצלו את רמת העצבים
הוא נוטה לכעוס מאוד בקלות ולצאת מכליו

[בשמת_א*]

הו הו, תולעים זו צרה צרורה.
איך את מטפלת? זה באמת יכול ליצור זעם אדיר שמושפרץ על ההורים ואין לו קשר לכלום (חוץ מלתולעים).

[בוקר_טוב*]

_הו הו, תולעים זו צרה צרורה.
איך את מטפלת? זה באמת יכול ליצור זעם אדיר שמושפרץ על ההורים ואין לו קשר לכלום (חוץ מלתולעים)._
איך אני מטפלת? איך לא! חוץ מהורמוקס הזה (ככה קוראים לו?) שאני פשוט מפחדת פחד מוות לתת
אני עושה כמעט הכל
אה וגם המנעות מסוכר לא אפשרית כי זה פשוט לא אפשרי כאן בבית במיוחד לא בקיץ
ואם הם הולכים לחמותי אז יש שם ארטיקים
ובכלל.. קשה להמנע מסוכר
תזונה מבוססת שום-גורמת לתולעים לצאת בהמוניהם (במידה ויש המונים,כי לעתים אין הרבה)
אבל אם לא מתתמידים במבוססת שום הזו הם חוזרים בצ'יק,
במיוחד כשיש מעגל הדבקה ולא בהכרח מהילדים הפרטיים שלנו
אלא אפילו של החברים שלהם ובחוגים וכאלה
גרעיני דלעת כתושים ניסינו בעבר אבל הם לא מוכנים לעשות את זה יום יום
גיגית עם מי סוכר לבן מאוד עוזרת במצב שיש הרבה
אני מקפידה שישטפו ידיים כל שניה בערך
ומבחינת בגדים ומצעים-אין לי אפשרות לאסוף למכונה שלמה כי פשוט לא יהיו תחתונים ללבוש
אבל כל הכביסות כאן הן על 60 מעלות גם ככה
מה הכי עובד?
האמת שאבריימי,שהכי סובל כאן מתולעים כשהם נמצאים ובדרך כלל יש לו בכמויות כשיש
הוא גם היחיד כאן שמסוגל לאכול חריף
ולפני כמה חודשים הוא החליט שהוא אוכל חריף (כזה שעשוי מצ'ילי,כן?)
והוא אכל כמה פרוסות לחם מחיטה מלאה עם טחינה ועל זה חריף מצ'ילי
לא יאומן איך רמת העצבים שלו ירדה וגם התולעים
אבל בלי קשר ל תולעים במעיים-המזג של אבריימי הוא המזג שלו
וכמובן שכאשר יש משהו שמשבש לך את החיים ומציק כמו תולעים המזג שלך ישתקף בתגובות
יש כאן ילדה ועוד ילד שכאשר יש להם תולעים במעיים אני בכלל לא יכולה לדעת על זה מרוב שהם פשוט לא מתלוננים!
ושום דבר לא ניכר במזג שלהם...

אז אני בהתבוננות על אבריימל'ה
והיום קלטתי משהו מאוד חריג אצלו-
ראיתי אותו נעלב אבל על אמת
כי אבריימל'ה יש לו אגו מאוד גבוה (או איך שאמא שלי אוהבת לקרוא לזה: מנופח)
ולא רק שהוא לא יראה שהוא נעלב,הוא גם ישפיל אותך וירים את האף כך שאתה עוד תתעצבן עליו איך הוא מעז
ככה הוא מצליח להסוות את זה שהוא נפגע
והקטע שאם אתה מנסה ללכת לקראתו ולדבר על זה הוא מטפס על העץ גבוה יותר וממשיך להתעמר בך

אז מה קרה היום?

אבא היה עצבני היום בגלל עומס מאוד רציני של הזמן האחרון
ואני הנקתי את שמעון הצדיק בחדר ולא הייתי קשובה למה שהיה מחוץ לחדר
שמעתי את הקולות אבל הם כאילו היו רחוקים ממני,מכירות את זה?
יצאתי מהחדר בסיום ההנקה
אבא ישב עם הניירת שלו בחדר אחר
והילדים אכלו במטבח ואז אבריימיל'ה,שהיה נראה 'עסקים כרגיל', קם מהכסא,
שוטף ידיים ותוך כדי אני שומעת אותו נאנק בבכי
אבל נאנק כי הוא מנסה להסתיר את זה
וזה לא שאבריימי לא בוכה ברגיל
אבריימי בוכה,צורח משתגע-אבל רק כחלק ממניפולציה או עצבים על זה שלא נעשה עמו צדק (להבנתו)
הפעם הוא ממש נעלב

מה קרה אבריימילי'ה?? חיבקתי אותו וליטפתי את הראש המתולתל שלו והוא לא התאפק ותוך כדי שהוא נחנק
מילמל כמה דברים וכך הדמעות פרצו יותר ויותר כאילו הסכר נפתח
מה קרה, חמוד? זה היה כל כך מוזר לראות את אבריימי כזה פגיע..
"אבא צעק עליי ואני לא מבין למה הוא צעק עליי? זה לא יפה לצעוק ככה הוא יכול פשוט להגיד לי"
<אבריימי מאוד מאוד רגיש לאבא שלו ואוהב אותו וקשור אליו>
חיבקתי אותו חזק
הוא היה כל כך פגיע ופחות נוקשה אפילו בחיבוק
אמרתי לו: אבריימי,אבא עצבני וכשאבא עצבני עוזבים אותו בשקט עד שירגע
זה לא קשור אליך בכלל זה קשור לרמת עומס בחיים שכרגע לא מאפשרת לו להיות סובלני

בלילה היה עוד משו

[בוקר_טוב*]

בלילה אבא יצא לסידורים של ניירת מול אנשים שיכולים להפ]גש גם בשעות כאלה
ואני נשארתי איתם,אז היינו בחדר ילדים כולם ואני ישבתי על כדור פיזיו להניק את שמעון הצדיק שכבר ישן
ונתתי להם מה שנקרא "שטיפה"
זה התחיל מזה ששמוליק התלונן שיש אצלנו בחדר כריות ענקיות כאלה שיש גם בסלון ולמה אני לא מביאה להם כאלה לחדר
ואני פשוט שפכתי שם את קירות ליבי
דיברתי איתם על חוסר הנכונות לבצע משימות והקלות ביותר
על הקושי בזה שאבא ואנוכי,שני אנשים, צריכים לנהל פה את הבית בחוסר משמעת שכזה
ושקשה לנו עם זה מאוד
שמעבר לגחמות שלהם יש לנו עוד המון דברים נסתרים מעיניהם לטפל בהם
דיברתי על הטיפול בצביקי (כן,לידו),דיברתי לכל ילד על מה הוא קיבל מאתנו,חומרית,רגישת, מנטלית ובכלל מבחינת פניות
בזמן האחרון ושאלתי כל ילד מה הוא היה עושה במקומי במצב כזה. למשל:
אבריימי, כמה רצנו בשבילך בימים האחרונים בגלל אותו עניין שהיה חשוב לך,
ואבא רץ כמה פעמים לחנות ותכננו את זה במשך שבועות ודיברנו על זה
והקפדנו שהכל יעשה עבורך בצורה שתספק אותך והתרוצצנו ואז אנחנו מבקשים שתאסוף
את כל הניירות שחתכת ופיזרת בדשא בגינה ומה אתה אומר לנו? אין לי כוח, לא רוצה, תאספו אתם בלה בלה
ואבא שלך,שהוא לא איש צעיר, מתכופף על הדשא עם שקית ואוסף את כל הניירות שחתכת לגזרים בכמויות ופיזרת
מה אתה היית עושה במקומי,אבריימי? אם אתה היית אמא שלי ואני הייתי אתה, מה היית עושה?
ולחדוה אמרתי: תגידי, חדוה, איך זה שתמיד כשמבקשים ממך לעשות משהו,הקטן ביותר, את תמיד עייפה פתאום וחייבת לשכב?
ולא רצנו בשבילך והבאנו לך ככה וככה וכשרצית ללמוד על נחשים איך מיד ישבנו מול המחשב וחיפשנו תמונות ומידע על כל מיני נחשים,
ארסיים ולא ארסיים וצלצלתי לחוות החיות וביקשתי שיעדכנו אותנו אם יהיה חוג קצר על נחשים כדי שנרשום אותך
וישבתי איתך לפני יומיים וביקשת שנשאר עד מאוחר כי רצית להיות איתי לבד והכנו מוביילים ופיסלנו בפימו
ודיברנו והכל
וככה המשכתי...
שפרה, תגידי, למה צריך להתחנן שתצחצחי שיניים בבוקר ובערב?
הרי כשאת קטנה נכון שחורים בשיניים זו גם בעיה שלנו-אנחנו צריכים להתרוצץ אצל רופאי שיניים וביקורות ולשאת
את הכאבים שלכם בנפשנו אם יש,אבל כשתגדלי ותהיי לגמרי ברשות עצמך-מי יסבול מהזנחת השיניים שלו, אני או את?
וככה המשכתי והמשכתי
שמוליק ושפרה בכו ואמרו שהם ממש מצטערים ושהם מאוד אוהבים לעזור
אבריימי בהתחלה ניסה לנפח את החזה,כהרגלו, ואמר: מי בכלל עושה את הקניות,אתם או אנחנו? הרי אנחנו
(הם הרי בסך הכל מצטרפים אלינו לקניות..)
ועשה פרצוף כזה של זלזול
אמרתי לו : שלא תעז לדבר אליי בצורה כזו,עכשיו אתה תקשיב בלי לדבר
בהמשך הוא גלגל עיני תם ושאל: אז למה אתם לא מבקשים מאתנו לעזור לכם?
באמת, אבריימי, אנחנו כל הזמן מבקשים..

הסברתי להם שאנחנו לא מסוגלים לנהל את הבית ככה ושאלתי האם הם מסוגלים לראות
שאנחנו בעצם כל הזמן מתרוצצים סביבם או בדברים הקשורים אליהם
האם הם מסוגלים להבין שאבא ואני אנשים מבוגרים? שיש לנו גם צרכים של אנשים מבוגרים?
האם הם מסוגלים לראות שבעצם כל אחד מנסה למשוך חזק יותר לכיוון שלו
בבחינת "מי שיצעק הכי חזק יקבל ראשון/הכי הרבה" (וזה לא בהכרח בצעקות, אלא כמטפורה)
ושזה פשוט מתיש אותנו, ההורים שלהם?
כולם היו קשובים
כאמור שמוליק ושפרה בכו
אבל מה? כולם מיד נרדמו אחרי זה
חוץ מצביקי
שהלך אחרי עד שעה מאוחרת ועשה אקולליה

[בשמת_א*]

וואו, את משהו את.

[קוראת*]

וואו, את משהו את.
לגמרי

[בוקר_טוב*]

וואו, את משהו את.
מה משהו? אין הערות/הארות?

[אינדי_אנית*]

לדעתי זה חשוב להראות לילדים מה אתה עושה בשבילם. אחרת זה שקוף להם. אני אומרת את זה מהמקום של הילדה שלא הסבירו לה ולא ראתה ..
אני גם לילדים שלי אומרת את הדברים האלה.
בכלל הגעתי למסקנה שאם אני רוצה שמישהו ידע שעשיתי משהו ( בוס עמיתים לעבודה, בעל, ילדים) אני חייבת להגיד את הדברים אחרת אף אחד לא ידע.. אולי אפילו לא אני

[בוקר_טוב*]

בכלל הגעתי למסקנה שאם אני רוצה שמישהו ידע שעשיתי משהו ( בוס עמיתים לעבודה, בעל, ילדים) אני חייבת להגיד את הדברים אחרת אף אחד לא ידע.. אולי אפילו לא אני happy
הבוקר צלצלה אליי חברה (פשוט הסיפור שלך מזכיר לי משהו שנושא זוגיות שהיא דיברה עליו)
שכל הזמן מבקשת מבעלה שיחמיא לה.
זה חשוב לי,היא אומרת לו,זה משמח אותי ואני רוצה להיות שמחה
זה נותן לי כוחות לעשייה,אני עוברת כאן בגידול הילדים המון דברים ולא רק פיזית-נפשית,רוחנית, מנטלית
וחשוב לי שתחמיא לי
אמרתי לה שכל הכבוד לה שהיא יודעת לשים את האצבע בדיוק על מה שהיא צריכה ממנו
כי הרבה נשים היו הולכות מסביב משום שלא היו מאבחנות שזה מה שהן בסך הכל זקוקות לו
או שהיו מצליחות לאבחן אבל היו מתביישות להגיד את זה אז שוב היו הולכות סחור סחור

כן, היא אמרה,
זה כאילו די משפיל ומבייש לבקש את זה-כאילו מה-זה מה שאת צריכה בסך הכל? סביב זה סובב עולמך? מחמאות?!
כן! זה מה שאני רוצה,היא אמרה,אני רוצה שהוא יחמיא לי כל הזמן ואני אהיה כמו אריה

[לי_אורה*]

אין הערות/הארות?
אז אחרי שנתת להם שטיפה, עכשיו מגיע תור הגזר
כלומר, על כל פעולה שהם עושים - שבחים.
ובייחוד לשפרה ולשמוליק שבכו והראו שאכפת להם.
לדוגמה: שפרת מצחצחת שיניים, אז את יכולה לומר לה: יפה מאוד שאת דואגת לבריאות שלך ולשיניים שלך. ככה יהיו לך שיניים יפות, לבנות ובריאות. את באמת ילדה בוגרת שאת דואגת לעצמך.
(כמובן את יכולה לומר שבח קצר יותר ובסגנון שלך).
וטוב מאוד שאמרת לאברימלה שלא לדבר אליך ככה. לדעתי כדאי מאוד שתקפידי אף פעם לא לתת לו לדבר אלייך לא יפה בלי תגובה ממך. זה חשוב עבורו ועבור כל המשפחה.

שבת שלום והרבה שקט ושלווה ונחת ושמחה {@{@

[או_רורה*]

נראה לי שבאת משהו את - הכוונה היא לזה שאת מדהימה. אני חוזרת על זה ואני יודעת שאת לא מרגישה ככה אבל באמת, יקירתי, את מדהימה.

[או_רורה*]

ומצטרפת לדברים החכמים שכתבו כאן קודמותיי.

[בוקר_טוב*]

שכחתי לספר עוד כל מיני דברים שאמרתי לילדים אמש
אבל החשוב ביותר-לאבריימי
מאז שכתבתי עליו והתחלתי לעשות התבוננות ממוקדת, חיכיתי שהוא יגיד לנו שוב את העניין הזה
עם "כשאתם תזדקנו ותהיו זקניםפ ומגעילים אני אקח לכם את כל הכסף ולא אבוא לבקר אתכם" וכל הפנינים שלו מהסוג הזה
אבל הוא לא אמר
אז אני אמרתי לו אמש:
אבריימי,אני רוצה שתגיד לי מה אתה חושב:
אתה זוכר את אמא בהריון,נכון? אתה זוכר כמה היה קשה לה ללכת ולנוע ואיך היתה מתעוררת בלילות
וכמה היה קשה לה לישון,לנשום,להתכופף ומה לא?
אתה יודע שככה גם סחבתי אותך בבטן שלי,אבריימי?
וכל ההריון דיברתי אליך וחיכיתי לפגוש אותך ולהכיר אותך וייחלתי לך ורציתי אותך
וילדתי אותך בלידה עם ייסורי כאב אבל עם שמחה גדולה מאוד
והנקתי אותך כל כך הרבה שנים שאתה זוכר את ריח בתי השחי שלי ומדבר על טעם החלב
וסחבתי אותך במנשא עד שגדלת
וישנת איתי וחיבקתי אותך ומישמשתי אותך ועיסיתי אותך והרחתי אותך והתרחצתי איתך ודאגתי לך בכל ליבי ומאודי
וכשהתחלת לאכול עשינו את זה לאט לאט ובדקתי כל פעם איך משפיע עליך כל מזון ועקבתי אחר התגובות שלך
ופישפשתי אותך בשירותים ודאגתי לקנות לך סיר מיוחד משלך כשכבר יכולת לעשות לבד
וקניתי לך בגדים שיהיו לך נוחים ונעימים ולא יציקו לך והלכתי לבחור והוצאתי כספים
וצחקתי איתך ושמחתי בכל התקדמות שלך בהתפתחות והייתי שם בשבילך (את כל זה ציינתי בנוסף כי לאבריימי יש בעיה עם שמעון הצדיק-
אמא למה את כל כך דואגת לו ורק את מניקה אותו ולוקחת אותו במנשא כל הזמן וכו' וכו' וגם אבריימי התחיל להשתין לנו בסתר על השטיח)
אז היום, המשכתי, אני שם בשבילך בדיוק אותו הדבר רק אחרת
כי היום אתה כבר לא תינוק ויש לך צרכים אחרים ואני כאן, מלווה אותך ואוהבת אותך בדיוק כמו שהיית תינוק ופעוט-רק אחרת
ואבא עובד כל כך קשה כל השנים האלו-כל יום הולך לאותה עבודה,פוגש את אותם אנשים, גם אם מתחשק לו וגם אם לא,
מתמודד עם קשיים ומשברים ופרוייקטים בעבודה שאתם אפילו לא מודעים להם, נלחם שם בחוץ על הפרנסה כדי שאתם תוכלו לשכב כאן בנחת,
לאכול,להתרחץ,להתלבש,לשחק ולהנות מהחיים ומהדברים היפים שיש בהם
תגיד לי, אבריימי, זה נראה לך הגיוני או מוסרי להגיד להורים שלך "כשאתם תזדקנו אקח לכם את כל הכסף ולא אבוא לבקר אתכם" ולהגיד לנו
שאנחנו משרתים וכו'?
הוא התבייש.
ואז המשכתי עם ההצעה של בשמת, רק לא את החלק של העציץ כי אני מרחמת על הצמחים האומללים שיצטרכו לקבל את זה:
אבריימי, אם אתה עצבני וכועס ואתה רוצה להגיד מילים מסוימות שאסור להגיד לבני אדם ובטח שלא להורים שלך,
אתה יכול לצאת החוצה למסלעה (יש לנו מסלעה בחלק מהגינה), לבחור סלע או אבן ולהגיד להם את זה.
הוא שתק.

[בוקר_טוב*]

אגב פשפושים
מה שהיה עם כל הילדים שקדמו לשמעון הצדיק-
בכל הנוגע לקקי בגילאים האלה כמעט לא היו לי פספוסים,תמיד זיהיתי
הבעיה אצלי היתה עם הפשפושים שגם אם הייתי בקשב מלא (נגיד,בילד הראשון)
לא הצלחתי לזהות מה שנקרא "עיניים של פיפי"
ומה קורה עם שמעון הצדיק?
בדיוק ההפך! בפיפי אנחנו אלופים אני מרגישה שהוא מתקשר לי את זה נפלא
אלא שקקי..הוא פשוט לא מאותת לי עליו בכלל, הוא יכול לשכב עליי ולשחק והכל והקקי החרדלי
פשוט נוזל בלי שום התרעה, אין מאמץ של פני או התקשות שרירי הבטן או קול של קקי-כלום!

עם פיפי הוא ישר מראה סימנים של אי נוחות והופ-אנחנו הולכים להשתין,הוא מחייך אליי לפני זה ואז מזרים שתן החוצה ובסוף נותן אנחה קטנה של עונג
וגם אם אני חושבת שהוא צריך להטיל שתן ואין לו, אז אני לוקחת אותו לפשפוש הוא מתאמץ ומפעיל שרירי בטן ויוצא זרזיפון קטן בקושי או טיפה מהקצה
שזה כזה חמוד !!! רק עם הקקי... איזה קטע מעניין שזה פשוט הפוך לגמרי לכל מה שאני רגילה..

[בוקר_טוב*]

תזונה מבוססת שום אמרנו?
אז אצלנו בבית רוב התזונה מבוססת שום אנחנו פשוט אוהבים..
כשיש מודעות לעניין התולעים אני מתגברת בשום גם במקומות שאני נוהגת לשים שום רק מדי פעם
למשל לשבת הכנתי: עוף וכנפיים בתנור ברוטב סויה,שמן זית ושני ראשי שום חתוכים
אורז מלא עם שני ראשי שום כתושים ומלח
זיתים ברוטב עגבניות עם 2ראשי שום כתושים
דג בשום
תפוחי אדמה בתנור-בשום
כך שאם יהיה ילד שלא ירצה לאכול משהו
שלא יהיה כאן פספוס של השום..
רק השניצלים לא בשום חי אלא הוספתי אבקת שום לפירורי הלחם..
אגב,לצביקי היו תולעים פעם אחת רק כשהיה קטן מאוד וזאת למה?
כי צביקי אוהב שום וצורך אותו די הרבה
הוא אוהב שום אפוי בקליפה ושולק אותו מהקליפה
אם אני מכינה רוטב וחותכת שום הוא שולה את השום מתוך הסיר תוך כדי שהרוטב מתבשל
ואוכל אותו לעתים בעודו חצי מבושל

[לי_אורה*]

נראה לי שהשיחה עם אבריימלה הייתה מאוד חשובה. מאוד ונראה לי שכדאי מדי פעם לפי הצורך לומר לו דברים כאלה: גם להדגיש את כל הטוב שאת נתת וממשיכה לתת לו וגם לא להסכים בשום פנים ואופן שידבר אלייך ככה.

[בשמת_א*]

אני פשוט מעוכה מכדי לפרט (סתם עניינים אישיים שלי).
אבל בעיקרון:
יכולת החשיבה, ההטמעה, ההפנמה והיישום שלך מדהימה ברמות על. מין גאונות כזאת.
חטפת זעזוע כזה, ומה את עושה תוך שלושה ימים?
מוצאת דרך חדשה ויצירתית לפנות ללב של הילדים, ביושר, בכנות, בהגינות, עם הלב שלך, בשילוב של הבנה עם חוכמה עם חוש צדק חריף ומפותח עם אוף לא יכולה לפרט יותר.
את זוכרת בצלילי המוסיקה את הסצינה בארוחת הערב איך שהילדים שמו לה איצטרובל על הכסא והיא התיישבה עליו ונבהלה לרגע כי פחדה שזה עוד איזה נחש/צפרדע/משהו נורא? ואיך היא לא הלשינה עליהם לאבא שלהם אלא במקום זה נאמה להם נאום תודה מרגש על קבלת הפנים היפה שלהם? (-:
כזה סוג של גאונות. הברקה, יצירתיות, חוכמה, שליטה מופלאה במלים, חוש צדק מפותח, יכולת לגייס את הרטוריקה, ההיסטוריה וההבנה, דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
את צדיקה את.

[אין_ייאוש*]

בוקר טוב,
ברשותך אני מנסה לפצל את הדף ולפתוח חדש.
חינוך ביתי לא מה שחשבתם 2

[טול_טול*]

בגלל האורך הדף לא עולה לפעמים, לכן נפתח דף ההמשך, ההודעות החל מחודש יולי הועברו לשם.