חינוך ביתי לא מה שחשבתם 2

[בוקר_טוב*]

תודה תודה תודה לכולכן

[בוקר_טוב*]

עברנו עם צביקי הרבה מאוד בתקופה בה לא כתבתי
נענו מייאוש לשמחה אבל בעיקר הייאוש היה כאן
הימים הקשים השתלטו עלינו ורגע אחרי רגע היה נראה שהכל שחור משחור
וזה לא נגמר, פשוט לא נגמר
יום ועוד יום
בלילות הייתי הולכת לישון בפחד מהיום הבא
בבקרים הייתי מתעוררת אל תוך סיוט
הרגשתי רדופה בצרחות שלו ובאימה מהימים הבאים ומה שהם צופנים לנו
והייתי מתעוררת בלילות שומעת את קול צרחותיו.. בדימיוני.. כי הוא (למזלנו) ישן.

כמובן שכל המצב הזה פלוס עוד מצבים אחרים שנלוו למה שעברנו עם צביקי
השפיעו מאוד על כל בני הבית והימים היו ימים טרופים וקשים
לא שעכשיו קל
אבל הקושי הוא מהיבטים אחרים, כלכליים מאוד מאוד לחוצים בעיקר
וצביקי חווה בעקבותיהם קשיים איתם הוא נאלץ להתמודד ויחסית יחסית עושה את זה טוב

[בוקר_טוב*]

יש במקום מגורינו כמה אנשים מאוד דינמיים שחושבים שאוטיסטים צריכים להיות
בטיפול המדינה וזרוקים באיזה הוסטל ולא משנה איפה הם נמצאים בצד של הספקטרום -
בין אם בצד הלא-מילולי ופאסיבי ובין אם בצד השני, מקומם לא עמנו, בחברה ה"תקינה" לכאורה
אותם אנשים הזרימו דיווחים לפקידת סעד לחוק נוער
כולל מכתבים ואפילו צילמו את צביקי שלי - הידד איזה שעמום! בוא נעקוב אחרי אנשים ביישוב ונצלם אותם
היו דיווחים מופרכים מהמציאות ומומצאים לגמרי, היו דיווחים אמיתיים (שכוללים התנהגות שכל ילד, בין אם אוטיסט או נורמטיבי)
והיו דיווחים שנשענים על פתיתי אמת וכל השאר - שקר, סילוף והמצאות
ברור שאותם אנשים לא עושים את הדברים בתום לב ומתוך דאגה
וזה היה ברור גם לפקידת הסעד וחשבנו שגמרנו איתם את העניין לאחר שני ביקורים שלה אצלנו

אבל לבולשביקים המדווחים זה לא הספיק.

[בוקר_טוב*]

ואז קיבלתי ממנה שוב טלפון
והיא רצתה להפגש
ומרוב שנמאס לי, הפסקתי להיות נחמדה אליה
למרות שאני יודעת שהיא נציגה של המדינה ויש לה הרבה כוח בידיים
ולא כדאי להגיד לה בדיוק מה אני חושבת,
אבל כל כך נמאס לי.. כל כך נמאס לי

הפעם היה ברור לחלוטין שהדיווחים שקריים. למה?
כי צביקי לא יצא מהבית.. סיפרו שהוא עשה דברים בחוץ כשהוא בעצם לא יצא מהבית..
סיפרו דברים מופרכים כמו "זורק אבנים על בעלי חיים בפינת החי",
כשאין בעלי חיים בפינת החי כבר זמן רב, כי היא בשיפוצים. פשוט פינו אותם משם
וגם - צביקי לא יוצא מהבית
ועוד שלל דיווחים שאינם יכולים להיות אמיתיים כי הוא לא יצא מהבית

אז אמרתי לה את זה
אז היא כבר לא רצתה להפגש
אבל היא החליטה שמהיום הוא צריך לצאת בהשגחת מבוגר
ואז לא יכולתי לשתוק
כי רוב ילדיי היישוב הולכים כאן ממקום למקום ללא השגחה,
אז למה דוקא צביקי?
אני צריכה ללוות אותו עכשיו לכל חוג שהוא הולך כאן? בכל פעם שבא לו לצאת עם הכלבה או לשאוף אויר
אני צריכה להתלוות אליו?

שאלתי אותה- איפה נכנס שיקול הדעת שלכם במקרה הספציפי שלנו?
עד מתי תשמשו ככלי לניגוח בין בני זוג מסוכסכים, בין שכנים רעים, בין משפחות מסוכסכות?
האם את רובוט? האם את בובה שמפעילים אותה בלחיצת כפתור?
האם אנשים רעים יכולים להוכיח שהם שולטים בחיי באמצעותך, רק כי החוק מאפשר להם?

היא כמובן לא אהבה את זה.

בכל אופן, השיחה זרמה ובנקודה מסוימת הבנתי משהו.
היא נתנה לי דוגמא ל"שיקול הדעת" אותו היא מפעילה, אבל מבני זוג וכך אמרה:

נגיד בין בני זוג מסוכסכים, ששם זה קורה הרבה, הילד חוזר מהאבא והאמא מתקשרת
אליי ואומרת לי "הילד חזר עם סימן של כאפה על הפנים", אני (הפקידת סעד) בודקת עם המסגרות החינוכיות והם אומרים שאין שום דבר,
אני בודקת את הילד ואין שום דבר, אני שואלת את האבא והוא טוען שהוא לא הרביץ לילד ובכל זאת, אני אומרת לו:
עכשיו אתה לא נפגש עם הילד במשך שבועיים כדי להרגיע את הרוחות.

אז מה את אומרת לי? שאלתיא ת עצמי בלב (כי לא מצאתי לנכון לשאול אותה אם זה לא ברור לה כשמש מתוך הדברים)-
את מענישה את האבא ואת הילד על רשעותה ושקרנותה של האמא?

וזו היתה הדוגמא שלה לזה שלא הבנתי למה אם אנשים מספרים על צביקי סיפורים שאפשר להפריך
היא אומרת לי לצאת איתו מושגח.

הבנתי הכל באותו רגע ומאז כל הילדים ולא רק צביקי,
לא יוצאים את פתח הבית לשום מקום, גם לא כדי לשחק פה בחוץ בתחום שהוא שלנו מקדימה אבל לא מגודר
ללא נוכחות של אחד מאתנו.

[בוקר_טוב*]

זה נורא להרגיש נרדף

[בוקר_טוב*]

היא אפילו רמזה לי רמיזה:
אני לא מבינה מה את רוצה? אני מטפלת בכם טיפול נורא עדין
אני אסביר לך מה זה טיפול עדין ומה זה טיפול פולשני:
טיפול עדין זה מה שאני עושה איתכם ופולשני זה הוצאת ילד מהבית

אז אוקיי, הבנתי את הרמז, שמת לי חרב על הצואר
אני לא אנסה להיות צודקת
וזהו
אנחנו חיים ביישוב פסטורלי, קטן מאוד
אבל כמו בעיר

[בוקר_טוב*]

צביקי הולך לחוגים של ילדים נורמטיביים לחלוטין
מעבר לטיפולים שהוא מקבל
הוא אפילו הולך לחוג עם עוד עשרה ילדים נורמטיביים לחלוטין
ומתמיד שבוע אחר שבוע במשך שנה שלמה! (עכשיו חופש)

[בוקר_טוב*]

הוא בנה לעצמו מן סדר יום כזה..
הוא כזה איש..פשוט איש בגוף של ילד

[בוקר_טוב*]

הוא ילד מאוד אחראי

[בוקר_טוב*]

יש לו עדיין את עניין הצרחות
פתאום עובר עליו משהו
והוא נכנס לזה
ולא משנה מה אגיד או אעשה
הוא כאילו צריך לתת את מנת הצרחות האלה עכשיו ויהי מה

הלוואי שזה ייגמר בקרוב לתמיד, הצרחות

[קוראת_נאמנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך נורא מה שאת מספרת לקרוא ולבכות, ממש.

[בשמת_א*]

אנשים כמו הפקידה הזאת, בחיי, מעלים לי את הסעיף.
נבזות. חוסר מוסריות. חוסר אתיקה. אכזריות. הענשת הקורבן. התעלמות מהפושעים.
תיכף אלך לקרוא, כרם היה לידידי בקרן בן שמן.

[לי_אורה*]

_שמחה שחזרת
תענוג לקרוא מה שכתבת על ההתקדמות של צביקי._
מחכה לקרוא עוד

[פלוני_אלמונית*]

האנשים שהתלוננו ניסו בכלל לדבר אִתכם לפני כן?

<תפילה ממחשב אחר>

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האנשים שהתלוננו ניסו בכלל לדבר אִתכם לפני כן?

לא והם דיווחו שכן ניסו ושדיברו איתנו והאמא היא "אין עם מי לדבר"
וזה שקר מוחלט מפני שלא פנו אלינו בכלל

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחכה לקרוא עוד
זהו, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל.. יש פשוט כל כך הרבה

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_אנשים כמו הפקידה הזאת, בחיי, מעלים לי את הסעיף.
נבזות. חוסר מוסריות. חוסר אתיקה. אכזריות. הענשת הקורבן. התעלמות מהפושעים._

אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה לגבי האנשים האלה, הפקידה הזו, משרד הרווחה
רובוטים, אני מרגישה שאני מדברת עם רובוטים

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תיכף אלך לקרוא, כרם היה לידידי בקרן בן שמן.
מה זה כרם היה לידידי בקרן בן שמן?

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך נורא מה שאת מספרת לקרוא ולבכות, ממש.
אין לך מושג כמה שאני בכיתי
דם בכיתי. דם

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עברנו הרבה מאוד בתקופה הזו
הרבה
כמו שכתבתי לליאורה,אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל
אני אתחיל מהסוף?
היתה לנו ועדת שילוב
הרגשתי נורא
רובוטים שהולכים לפי נהלים וחוקים שמטרתם רובם היא לטרטר אותך
ישבתי מולכעשרה אנשים
ולא הרגשתי מרובם איזו השתתפות אלא דוקא ניסיון לעשות דוקא והתעמרות
למשל
האבחון של האוטיזם לא מספיק לגברת משרד החינוך כי הוא נעשה בסוף שנת 2011
היא רוצה שוב אבחון
ניסתה לדקדק איתי ולשלוח אותי גם לאבחון נוירולוגי, גנטי,פסיכיאטרי
ובכל מקרה קיבלנו אישור לסייעת צמודה רק ל-24 שעות שבועיות למשך חודשיים
כשבזמן הזה נמציא את האבחון המחודש שהיא ומר קב"ס רוצים כדי לחדש סייעת ולקבל (אולי) את מלוא השעות
היא התייחסה אליי כמו אל איזו גנבת
"לא מופיעה פה חתימה של פסיכולוגית התפתחותית, רק של מרפאה בעיסוק" היא אומרת תוך כדי שהיא מעיינת במסמכים
במבט חשדני ומתעלמת לחלוטין מחתימת הפסיכולוגית ההתפתחותית
לשמחתי פסיכולוגית בית הספר שישבה לידה הראתה לה שאכן יש שם חתימה
אני לא הבנתי למה צריך שוב אבחון והיא הראתה לי מסמך של חוזר מנכל, הנה הוא להלן:

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נספח 3 הגורמים שאבחנתם קבילה בוועדות מתוקף חוק החינוך המיוחד: שילוב, השמה, ערר

אפיון החריגות הגורם המקצועי שאבחנתו קבילה לצורך אפיון חריגותו של התלמיד
משכל גבולי פסיכולוג חינוכי/פסיכולוג התפתחותי
פיגור קל-סיעודי ועדת האבחון של השירות למפגר
– הפרעות התנהגותיות
– הפרעות רגשיות
– AD(H)D – פסיכולוג חינוכי/התפתחותי/קליני/פסיכיאטר לילד ולנוער
– פסיכולוג חינוכי/התפתחותי/קליני/פסיכיאטר לילד ולנוער
– פסיכולוג חינוכי + נוירולוג ילדים/פסיכולוג חינוכי + רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד/פסיכיאטר לילד ולנוער

אוטיזם/PDD פסיכיאטר לילד ולנוער/פסיכולוג קליני/מנהל מכון להתפתחות הילד המוכר ע"י משרד הבריאות/רופא מומחה בנוירולוגיית ילדים

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז מה אתם מבינים מהמשפט הזה המתייחס לאוטיזם? -->

אוטיזם/PDD פסיכיאטר לילד ולנוער/פסיכולוג קליני/מנהל מכון להתפתחות הילד המוכר ע"י משרד הבריאות/רופא מומחה בנוירולוגיית ילדים

האם אבחון של רופאה התפתחותית ופסיכולוגית התפתחותית ומרפאה בעיסוק לא מתאים להם? (שימו לב שיש סלאשים, כאלה של או זה, או זה, או זה ולנו יש שניים מתוך האפשרויות המוצעות)

והאם משתמע מהמשפט הזה לגבי אוטיזם שהאבחון מוגבל בזמן? כי לי לא וכששאלתי אותה היא אמרה שזה לא מופיע כאן
אבל איפושהו בחוזר מנכל באינרנט זה מופיע. אני לא מצאתי את זה
וגם דיברתי עם התרפיסטיות שלו והן אמרו שזה לא צריך להיות מוגבל בזמן ואם כבר מוגבל בזמן במקרים מסוימים אז זה עד שלוש שנים
ואנחנו עומדים בקריטריון הזה כי האבחון מלפני שנתיים.

אז מה האשה הזו ממשרד החינוך רוצה ממני? סתם להרגיש שהיא שולטת בחיי?

[תפילה_לאם*]

אני יודעת שהשנה החלו לדקדק יותר בהקפדה על נהלים, אבל זה באמת מוזר ומקומם
זה לא צריך להיות מוגבל בזמן

מה הם חושבים? שהוא נרפא מהאוטיזם תוך זמן קצוב???


אז מה היה אחר כך?

[בשמת_א*]

כרם היה לידידי בקרן בן שמן - הייאוש והתיסכול מהפקידים, העו"סיות, השופטים, לוקחי השוחד, המתעללים, המטרטרים, הפוגעים באזרח הקטן. השוועה לצדק. טוב, זה יותר מדי פשטני ומקוצר. נו בקיצור ישעיהו.

ישעיהו פרק ה

א אשירה נא לידידי, שירת דודי לכרמו: כרם היה לידידי, בקרן בן-שמן. ב ויעזקהו ויסקלהו, וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו, וגם-יקב חצב בו; ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים. ג ועתה יושב ירושלים, ואיש יהודה--שפטו-נא, ביני ובין כרמי. ד מה-לעשות עוד לכרמי, ולא עשיתי בו: מדוע קיוויתי לעשות ענבים, ויעש באושים. ה ועתה אודיעה-נא אתכם, את אשר-אני עושה לכרמי: הסר משוכתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס. ו ואשיתהו בתה, לא ייזמר ולא ייעדר, ועלה שמיר, ושית; ועל העבים אצווה, מהמטיר עליו מטר. ז כי כרם יהוה צבאות, בית ישראל, ואיש יהודה, נטע שעשועיו; ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה.

[בוקר_טוב*]

בשמת, חידשת לי והפתעת אותי! אני לא מכירה את זה! תודה רבה! איזה חור בהשכלה..


_מה הם חושבים? שהוא נרפא מהאוטיזם תוך זמן קצוב???

היא חושבת שאנחנו פצצה מתקתקת כי באנו מחינוך ביתי ואנחנו מתנגדים לשיטה ההתנהגותית
ממש כמו שחושבים שילדים לא מחוסנים הם פצצה מתקתקת וילדים שנולדו בבית עומדים עוד שניה להתפוצץ


אז מה היה אחר כך?_

[בוקר_טוב*]

מה שהיה אחר כך שהיא ניסתה שוב ושוב להתעמר בי
הו, ה'. אני כל היום נזכרת ומשחזרת את הסיטואציה והידיים רועדות לי והלב מתפוצץ
הרובוטיות, הו, הרובוטיות.. זה הולך ומחמיר אני רואה את זה
יותר ויותר אנשים סביבי מתנהגים כמו רובוטים נטולי רגש וחשיבה עצמאית

[בוקר_טוב*]

היא שאולת אותי בהתנשאות: תגידי, אתם יודעים בכלל מה זה PDD? קיבלתם פעם איזו הדרכה? איזו תכנית בייתית?
אני מבינה שהילד לא טופל
(מאיפה הבנת את זה, יא סתומה?!)

[בוקר_טוב*]

היא חוזרת ואומרת שהיא רוצה שהאחראית מהמתי"א תדריך את הסייעת ואני חוזרת
ומדגישה שאיננו מעוניינים בהדרכה מהמתי"א אלא בהדרכה על חשבוננו מהתרפיסטיות שמטפלות בו
היא חוזרת ומבטלת אותי עם היד וב"טוב טוב הבנתי לא שיטה התנהגותית" (כאילו לסתום לי את הפה מבלי להתייחס באמת למהות הדברים)
ומדברת אל יתר הנוכחים בחדר ולא אליי: זו הדרכה, בחינם, הדרכה טובה ממומחית, אשה מאוד דינמית" היא מדגישה בלעג את הדינמית

[בוקר_טוב*]

כששואלים אותי איזה סוג של תיווך הוא יצטרך ואיזו מן סייעת ואני אומרת שהיא תצטרך להיות עדינה ומכילה ורגישה, אינטיליגנטית ועם כבוד לילד
(מכירות את הסייעות שמושכות את הילדים מהזרוע כזה בחצי עצבים? אז לא כזו)
ואז היא ממש מפנה לי את הגב ופונה אל מנהלת בית הספר ואומרת בהטעמה והדגשה:
הדגש על סייעת הוא לא מכילה ורכה אלא כזו שיודעת להציב גבולות ומאוד ברורה"

זה יהיה מוגזם להגיד שהרגשתי תחושות מאוד אלימות כלפיה? יצאתי מהחדר להרגע
כי כמעט פרצתי שם בבכי

[בוקר_טוב*]

אני כל הזמן אמרתי ואני ממשיכה להגיד לעצמי: למה הייתי צריכה את זה? למה הלכתי על בית ספר?
למה מה היה רע בחינוך הביתי חוץ מזה שהייתי צריכה קצת שקט לפעמים והיה לי קצת קשה?
טוב נו, העניין החברתי
אני באמת לא יכולה לספק להם את הצורך החברתי שהם כל כך משוועים לו
ברור שבבית הכל יותר טוב מבית ספר
אבל חברה זו המגבלה שלי
אני לא ילדה ואני לא מספקת את הצורך הזה שלהם
ולצערנו 99.9 אחוז מהילדים נמצאים בבית ספר שהופך אותם למן עדר חברתי
שרוב הזמן (דגש על רוב ועל רובם, לא כולם) לא פנויים ליצור קשרים חברתיים עם מי שנמצא מחוץ לעדר הזה

[בוקר_טוב*]

מחר 2 ילדים מהבית הזה הולכים לבית ספר
כי הם רצו
כי הם בכו שהם זקוקים לחברה
שאותה הם יכולים למצוא רק בבית ספר ולכן הם מבקשים שאעתר לבקשתם לנסות
נעתרתי
גם צביקי רצה ומעבר לזה הוא עבר שינויים גדולים
צביקי לא יכנס מחר לבית הספר כי טרם נמצאה לו סייעת
אבל עקרונית הוא אמור להיות עם אחיו באותו בית ספר בכיתות רודפות מבחינה כרונולוגית

[תפילה_לאם*]

לא פנויים ליצור קשרים חברתיים עם מי שנמצא מחוץ לעדר הזה
בייחוד אם ההורים שלהם הם אלה ש דיווחו שכן ניסו ושדיברו איתנו והאמא היא "אין עם מי לדבר"
וזה שקר מוחלט מפני שלא פנו אלינו בכלל_

[בוקר_טוב*]

המערכת היא כל כך בירוקרטית כל כך קומוניסטית בגישתה
כמה לגן וכאב ראש נחסך ממני כל השנים הללו שילדיי היו בחינוך ביתי
(וחלק עדיין)? רק עכשיו אני מבינה
וגם ההוצאות המטורפות
אל תגידו לי שחינוך ביתי זה יקר
בונה.. הוצאות בית ספר זה משהו מטורף ..
יכולתי לקנות עם זה ציוד משרדי וליצירות ולהתפרע עם חומרים באמת יקרים שיספיק לי לפחות לשנה שלמה
ואני מדברת על הכל - תלבושת, תיקים ציוד משרדי, קלמר, תשלומים לבית ספר, חוברות, ספרים ואת אלו שקונים במרוכז דרך בית הספר
ולכו תדעו אילו עוד הפתעות נכונות לנו מבחינה כספית..
קנינו את המינימום הנדרש וכמובן לא מותגים ודברים באמת פשוטים ויצא לנו כמה אלפי שקלים

[תפילה_לאם*]

ילדים מהבית הזה הולכים לבית ספר
וואו!
שיהיה לכם בהצלחה רבה!

[בוקר_טוב*]

_בייחוד אם ההורים שלהם הם אלה ש דיווחו? שכן ניסו ושדיברו איתנו והאמא היא "אין עם מי לדבר"
וזה שקר מוחלט מפני שלא פנו אלינו בכלל

אלה לא הורים, על אחת אני יודעת בודאות כי היא הוסגרה 3 פעמים בידי עדים שהיו לידה.. היא רכזת הקהילה של היישוב
עוד אחד שאני יודעת עליו..
שניהם אנשים מבוגרים
רכזת הקהילה כנראה גייסה או את הבת שלה שגרה ביישוב ובטח עוד איזה שני מבוגרים שיכתבו גם מכתבים לרווחה
(פקידת הסעד אמרה שהדיווחים היו מכמה אנשים)

[בוקר_טוב*]

שיהיה לכם בהצלחה רבה!

תודה רבה האמת שמצאנו בית ספר מאוד נחמד עם מנהלת מאוד נעימה וטובה
שתפרה לנו תכנית לפי צרכינו- הילדים יוכלו לבוא לאיזה שעורים שהם רוצים ואם הם מגיעים לבית ספר
ורוצים ללכת באמצע היום - רשאים, הכל בתנאי כמובן שאבוא לאסוף אותם

[תפילה_לאם*]

היום שמעתי הרצאה במתי"א "שלי" מפי פסיכולוג על השינוי בהגדרות האבחוניות של האוטיזם מה-DSM IV ל-DSM .
מה שרלוונטי הנה הוא ציטוט שלו של חוזר מנכ"ל משרד החינוך מלפני כשבע שנים, שלפיו האבחון חייב להיות חתום על ידי שניים רופא ופסיכולוג.
השנה נתקלתי בוועדות, שזימנו הורים וביקשו מהם לחזור למכוני אבחון ולהחתים את הגורמים הרלוונטיים על מסמכי האבחון, שעד כה שרתו את הילדים. יש הקפדה הדוקה יותר.
עוד אמר הפסיכולוג, שעל אף שקופות החולים מנסות להתנער מכך, באחריותן לדאוג לאבחון הילדים ולאחר האבחון לספק טיפולים מטעם הקופה, גם אם הילדים לומדים במסגרות חינוך מיוחד.

[בוקר_טוב*]

מה שאמר חבר שלנו לפני כמה ימים הוא
כשאזרחים במדינה מתחילים לפחד מהממשלה או מזרועותיה (משרד הרווחה, החינוך וכו')
עקב אזרחים אחרים שמפעילים אותם ומוגנים על פי חוק (חוק חיסיון מדווחים),
זו כבר לא דמוקרטיה, זו דיקטטורה
ככה בדיוק אני מרגישה
מאז הדיווחים חיינו מתנהלים בפחד
הדלתות נעולות כל הזמן
אין ילד שיוצא מכאן ללא ליווי, לכל מקום
נאלצתי להתפשר, בלשון המעטה, על האג'נדות החינוכיות שלי
(לא מסיעה במכונית לחוג שנמצא מרחק
של עשר דקות הליכה מהבית, היום כן וגם לחברה מעבר לרחוב <מזכירה שזו לא עיר,
זה יישוב קטן עם כבישים קטנים תנועת מכוניות מאוד עדינה ולעתים נדירה בשעות מסוימות)

[בוקר_טוב*]

_היום שמעתי הרצאה במתי"א "שלי" מפי פסיכולוג על השינוי בהגדרות האבחוניות של האוטיזם מה-DSM IV ל-DSM .
מה שרלוונטי הנה הוא ציטוט שלו של חוזר מנכ"ל משרד החינוך מלפני כשבע שנים, שלפיו האבחון חייב להיות חתום על ידי שניים רופא ופסיכולוג.
השנה נתקלתי בוועדות, שזימנו הורים וביקשו מהם לחזור למכוני אבחון ולהחתים את הגורמים הרלוונטיים על מסמכי האבחון, שעד כה שרתו את הילדים. יש הקפדה הדוקה יותר.
עוד אמר הפסיכולוג, שעל אף שקופות החולים מנסות להתנער מכך, באחריותן לדאוג לאבחון הילדים ולאחר האבחון לספק טיפולים מטעם הקופה, גם אם הילדים לומדים במסגרות חינוך מיוחד._

יש לנו אבחון חתום בידי פסיכולוגית התפתחותית מטעם המכון להתפתחות הילד
אבחון רפואי התפתחותי חתום בידי רופאה התפתחותית מטעם המכון להתפתחות הילד
אבחון קוגנטיבי בידי פסיכולוגית התפתחותית מטעם המכון להתפתחות הילד
אבחון של ריפווי בעיסוק חתום בידי מרפאה בעיסוק מטעם המכון להתפתחות הילד

אני חושבת שזה עונה על הדרישות, לא?

[תפילה_לאם*]

אלה לא הורים
טוב, אני לא רוצה להשמיץ סתם כשאני לא יודעת במה מדובר.
סתם חשבתי שאם יש איזה שיח אנטי סביבכם, זה משפיע על הורים שישפיעו על ילדיהם לא להתיידד עםם המשפחה המוזרה הזאת.


_מצאנו בית ספר מאוד נחמד עם מנהלת מאוד נעימה וטובה
שתפרה לנו תכנית לפי צרכינו_
יו!
אני לא מאמינה!
אפשר גם?
אצלנו בית הספר הביע נכונות לבוא לקראתנו ולאפשר לילדות להגיע ליומיים בשבוע, שזה היה התנאי של בעלי עבורי למימוש החינוך הביתי.
אבל היה חשוב לבית הספר להבין איך יתנהל ההיבט הביטוחי, וכשפניתי ללשכה המשפטית של משה"ח לברר זאת, קיבלתי תשובה שאין אפשרות לשילוב כזה ששאפנו אליו אלא רק אפשרות לצאת להצגות, להשתמש בספרייה וכיו"ב.
מאז פניתי לשר החינוך כדי לבקש לאפשר לנו את בקשתנו, בייחוד לאור נכונות בית הספר. התשובה שקיבלתי היא שהטיפול בשאלתי הועבר למנהלת מחוז מרכז. ואני עדיין ממתינה לתגובתה...
מחר הילדות מתחילות את השנה.
(וגם הבנים אבל בגן, שזה הרע במיעוטו.)

[בוקר_טוב*]

אני מרחמת על פקידת סעד שיוצאת יום יום את ביתה להביא פרנסה לילדיה
והפרנסה שלה היא הוצאת ילדים מהבית או התערבות גסה, משפילה ומבזה
במרקם משפחתי והורי, תוך הטלת דופי בשיקול הדעת ההורי וביכולת ההורית
כאילו היא יותר טובה מהם
גרוע מכך
שלמרות שהנתונים והעובדות נמצאים בפניה,
היא נוקטת בעמדה מעוותת ואבסורדית, של הענשת הקרבן ונתינת כוח ושליטה על חיי הקרבן בידיו של המתעלל (המדווחים)
והיא בעצם הופכת להיות זרוע ביצועית של אנשים רעים, וגם זרוע שממשיכה את ההתעללות
איזה מן אדם אתה צריך להיות כדי לעשות דבר כזה?

[בוקר_טוב*]

מאז פניתי לשר החינוך כדי לבקש לאפשר לנו את בקשתנו, בייחוד לאור נכונות בית הספר. התשובה שקיבלתי היא שהטיפול בשאלתי הועבר למנהלת מחוז מרכז. ואני עדיין ממתינה לתגובתה...אני אשמח לשמוע את ההתפתחויות!!!

[תפילה_לאם*]

_כשאזרחים במדינה מתחילים לפחד מהממשלה או מזרועותיה (משרד הרווחה, החינוך וכו')
עקב אזרחים אחרים שמפעילים אותם ומוגנים על פי חוק_
זה נראה תרחיש שלקוח מסרט אימה!


אני חושבת שזה עונה על הדרישות, לא?
הה! לגמרי.

[תפילה_לאם*]

אני אשמח לשמוע את ההתפתחויות!!!
חוששתני שאני לא.

[בוקר_טוב*]

זה נראה תרחיש שלקוח מסרט אימה!
זהו אכן סרט אימה ולצערי זו מציאות
לפני המקרה שלי נחשפתי להמון סיפורי רווחה עם כל מיני משפחות
גם ברשת ויצא לי גם בחיים האמיתיים
ותמיד בלב מתגנבת לליבך התחושה ולמוחך המחשבה שאם זה קרה אולי היו דברים בגו ואין עשן בלי אש וכאלה
ואולי זה גם קצת מוגזם וכאלה,
אבל...
זה אמיתי לגמרי

[תפילה_לאם*]

[בשמת_א*]

זהו אכן סרט אימה ולצערי זו מציאות
ומצבה של בוקר טוב אפילו טוב... )-:
(למשל לא לקחו ממנה את הילדים ולא נתנו לה אפילו לראות אותם במשך שנתיים שבהן הם כלואים באיזה מוסד שבו אוסרים עליהם לראות את אמא, וכשהם בוכים ומתחננים אז אומרים להם שהיא לא רוצה שום קשר איתם, כאשר היא מתקשרת יום יום וסוגרים לה את הטלפון בפרצוף ומשסים בה משטרה אם היא מנסה להגיע למוסד).

[לי_אורה*]

מהרבה נתונים וסיפורים אישיים ששמעתי ושקראתי במהלך הרבה שנים אפשר להסיק שיש אג'נדה ברורה לכל הגופים שאמורים לתת לנו שירותים שונים בתוקף היותנו אזרחיות/ים שמשלמות/ים מיסים לאורך שנים רבות: לא לתת לנו את מה שמגיע לנו... לעשות הכל הכל הכל כדי לא לתת לנו מה שמגיע לנו. וזה נכון לגבי גופים כמו הביטוח הלאומי, שירותי הבריאות, ועדות רפואיות שונות ועוד ועוד. זה נכון גם כשזה נוגע לפנסיות וכו' וכו'.

אם מבינים זאת, אפשר לנסות (לפחות לנסות) לא לקחת באופן אישי שום דבר שנאמר במקומות כאלו. הפקידות/ים האלה שתיארת פשוט עובדים בשביל הבוס שלהם ולא עבורנו האזרחיות/ים. יש להם אג'נדה.

בוקר טוב, את ובנך פשוט לא מעניינים אותם. לא באמת מעניין אותם מצבו האמיתי, מה שמתאים לו, מה שמגיע לו, איך אפשר לסייע לו. ולכן באמת לא חשוב להתעמק במה שנאמר לך שם. לא נאמרו לך דברי אמת. פשוט כך. לא מכירים אותך ואת בנך ואת משפחתך וגם לא באמת רוצים להכיר ולהבין. מה שרוצים: לחסוך כסף לבוס... לא לתת לך ולבנך מה שמגיע לכם. זה הכל.

זה כמובן מאווווד מקומם. אבל אם רואים את הדברים כך, לפחות זה מנטרל את הנזק הרגשי שעלול להיווצר בעקבות מפגשים מסוג כזה (תחושות העלבון, ההשפלה, שמדברים עליך מעל הראש כאילו את לא בחדר וכו'). מקווה שעזרתי ולו במעט.

[רסיסים_של_אור*]

בדיוק היום, בתכנית הרדיו "המילה האחרונה" בקשו מהמאזינים לנזח הלכות אמון במערכת... אחד המאזינים הציע שכולנו נזוכר שאנשי המערכת הם אנשים בדיוק כמונו ועוד יותר יעזור אם אנשי המערכת יזכרו שאנחנו, האנשים שמולם, אנשים בדיוק כמוהם... .הלוואי אמן

[לי_אורה*]

אנשי המערכת הם אנשים בדיוק כמונו
בוודאי. וגם ביניהם יש טובים יותר ופחות. העניין הוא שיש להם/ן בוס ואג'נדה, והאזרחים אינם תמיד בראש מעייניהם... לדוגמה: רופאים בוועדות רפואיות של הביטוח הלאומי מקבלים משכורת מהביטוח הלאומי. הן עובדים עבור הביטוח הלאומי, לא עבור האנשים שהם בודקים. אם לא ינהגו לפי מה שהבוס רוצה - הם יפוטרו. צריך להוסיף?

[דגנית_ב*]

יחס מחריד קיבלת בועדה. פשוט מחריד. בורות והתעמרות.
ועדות ההשמה והשילוב מתוארות הרבה פעמים על ידי החברים בהן כמקום שבו ההורים קובעים וטובת הילד מעל הכל.
אנחנו פגשנו באנשים המשוכנעים שהם לטובתנו, בנחמדות ורגישות ורצון אמיתי לתת. מאידך, רצון יותר קטן לעשות משהו שונה.
יותר עריצות הנאורה מאשר לעשות הכל הכל הכל כדי לא לתת לנו מה שמגיע לנו
בפועל, מנסיוני ומעדויות בקבוצות הורים, מימוש זכאויות בבט"ל (קצבת נכות), משרד הרווחה/האגף לאוטיסט (חונך למשל), משרד החינוך (השמה, הסעות), מתי"א (שיבוץ) משול להליכה בארץ לא נודעת בדרך חתחתים אל בור ללא תחתית (-; אבל הם עוזרים. לנו בכל אופן עזרו לא מעט.

[בוקר_טוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הרשו לי לנשוף לאט לאט ובתסכול: אוף.

[פלוני_אלמונית*]

[תפילה_לאם*]

הרשו לי
מרשות, מרשות...

[בשמת_א*]

מרשות, מרשות...

[אהבת_עולם*]

מזמן לא כתבת. אשמח לקרוא אותך...

[בוקר_טוב*]

"הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות"

[בוקר_טוב*]

יש אנשים רעים בעולם. יש אנשים רעים מאוד. ה' ירחם, איזה אנשים רעים יש בעולם.
ברור לי שהם יתנו את הדין, למעלה בשמיים. אבל למי יש כוח לחכות לזה?!

[בוקר_טוב*]

עברנו תקופה אימתנית. אימתנית מאוד מאוד, עם קומץ אנשים שהתעללו בנו באמצעות גורמי הממשל.
מה המניע? אנחנו עדיין שואלים את עצמנו. ברור שהמניע נטול היגיון, שכן, מדובר בדיעות קדומות על אוטיזם.

[בוקר_טוב*]

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. תקופה שבה הייתי רדופה -
רדופת פחדים, מחשבות, חלומות וחרדות ורדופה על ידי אנשים רעים ומשרד הרווחה.
סירסו לי את ההורות, את החופש ואת הנשמה.

[בוקר_טוב*]

אני כל כך רוצה לכתוב על מה שעברנו, אבל זה כמו פצע שעוד לא הגליד
והוא שחור ומאיים וקליפת הגלד הקשה שהתהוותה עליו עוד נראית לי פריכה מדי.

[בוקר_טוב*]

אולי אתחיל עם דברים טובים, שירגיעו אותי קצת.
צביקי.
צביקי זה משהו טוב מאוד להתחיל איתו.

[בוקר_טוב*]

צביקי המתוק מדבש, הממתק, האוצר החכם והמקסים מדבר ופועל ועושה המון דברים משמעותיים בעולם.

[בוקר_טוב*]

אני כל הזמן מנסה לחזור אחורה והאחורה הזה היה יחסית לא מזמן ואפילו עוד נשארו ממנו כמה דברים ובכל זאת -
הוא נראה לי כמו משהו רחוק וקשה מאוד. טעון ומאיים שאני לא יודעת איך הייתי בתוכו. איך הייתי שם?
איך נשארתי בחיים?

[תפילה_לאם*]

אני שמחה שאת מוצאת את הזמן וגם איזו מידה של כוח לכתוב כאן.
נהניתי לשוחח אתך. את כותבת ומתארת כמה שאת מבולבלת ופגועה, אבל הרושם שלי משיחתנו היה שעם זאת את ממוקדת וחזקה מאוד (וגם הייתה בך די פניות להאזין לחלק ממה שאני רציתי לשתף בו, ונעמה לי מאוד האוזן הקשבת הזאת).
שתהיה לכם שבת שלום ושתצליחו לארגן את המחשבות ולהתמודד בעז"ה בדרך הנכונה ביותר עם מה שעובר עליכם.

<נעלם לי הקישור לאייקונים. כאן אמור לבוא חיבוק!>

[בוקר_טוב*]

תפילה לאם נעמת לי מאוד גם כן
אני לא מבינה איך אני נשמעת חזקה וממוקדת..
יש כאן עוד משפחה איתנו ביישוב שחלק מהאנשים שהתעללו בנו באמצעות משרד הרווחה,
עשו את זה גם למשפחה הזו. אמנם יותר בקטן מאשר לנו, אבל משרד רווחה זה משרד רווחה.
מספיק להקיש בגוגל משרד רווחה או פקידת סעד כדי להבין שצדק, הגינות, יושרה או רווחה זה לא.
אז אם המשפחה הזו שעברה איתי את תהליך ההתעללות שעברנו, אמרה לי כל הזמן:
את לוחמת, את היית ממוקדת, את הלכת על מלחמה כוללת ובירור, היה לך אומץ לצאת החוצה ולא לפחד..

העניין שזה לא מה שהרגשתי בכלל. ניסיתי כמה פעמים להסביר לה שאני חלשה, שאני ממוטטת,
שפיזית נהייתי חולה מאוד ונזקקתי לטיפולים, שהרגשתי שאני עוד שניה מוסרת את נשמתי לבורא,
שהייתי עלה נידף ברוח והיא כל הזמן חוזרת ואומרת לי עד היום: "אני לא חזקה כמוך.

אני לא יודעת מה עושה בן אדם לחזק. אני לא חושבת שאני חזקה. אני פשוט פועלת. כמו חיה, אפשר להגיד.

בפנים הרגשתי כמו ערימה של זכוכיות שבורות לרסיסים.

[בוקר_טוב*]

המקום בו אני מתגוררת הוא קטן וכמו רוב המקומות הקטנים - יש בו רכילות.
המבדיל את המקום בו אני גרה למקומות אחרים בהם יש רכילות,
שבמקומות אחרים אנשים מרכלים עליך בגינת השעשועים האם בנית בחריגות בניה וכמה,
איזה מן הורה אתה והאם אתה "מציב גבולות" (מתה על השיחות האלה, של הורים שמשוכנעים
שכשהם מדברים על "גבולות" ואומרים את זה שוב ושוב הם הורים טובים יותר ומרגישים שהם מעצימים
את עצמם לעומת הורים אחרים), האם הילדים של השכן מסורקים אם לא וכמה כסף יש להם ואיך הזוגיות שלהם
ועוד כיד הדימיון.
אז פה השיחות הן גם כאלה בליווי: "חייבים לדווח לרווחה" ו"זו משפחה של רווחה" פלוס
כמה אקטיביסטים שמוכרחים לעשות את זה בפועל.

[בוקר_טוב*]

זו בעיה שאנשים חושבים שחינוך ביתי הוא הזנחה.
יש כאן מישהו ביישוב שחושב ומצהיר שחינוך ביתי הוא פשע בגינו צריכים ההורים לשבת בכלא.

[בוקר_טוב*]

"זו משפחה שחיה בסגנון טבעי, הם לא שולחים את הילדים לביצפר, הם מורידים מערך היישוב, הבן שלה מדבר לעצים"

נו, לך תחיה לך חיים בשקט במדינה..גם חינוך ביתי, גם ילד אוטיסט, גם קצב ילודה של דוסים..
זה טו מאצ' בשביל אנשים מרושעים.
אנטרטיימנט, רבותיי! סיפקנו לכם וואחד אנטרטיימנט.

כל הזמן שאלתי את עצמי: איפה המצלמה? זו מצלמה נסתרת, נכון? עוד שניה כולם יצאו מהמחבוא שלהם וזה ייגמר.

[בוקר_טוב*]

וברקע היו קשיים אדירים מאוד עם צביקי וכמו בדומינו, גם עם יתר הילדים,
גם בזוגיות, גם כספית, גם בריאותית..הקשיים נערמו ונערמו ועדיין חלקם בערימה גבוהה.

[תפילה_לאם*]

לעבור לגור במקום אחר זאת אופציה שבאה בחשבון?

[בשמת_א*]

תגידי, לא אפשרי לכם לעבור דירה ולהתפטר מהיישוב המגעיל הזה?

[בשמת_א*]

כתבנו יחד...

[תפילה_לאם*]

עכשיו נשאר לבוקר להחליט אם היא באה לגור לידך או לידי.

[בשמת_א*]

(-:

[אחת*]

[תפוח_אדמה*]

גם אני תהיתי אם לא עדיף כבר לעבור. יש ישובים ידידותיים בהרבה.

[עולם_חדש_מופלא*]

[אביבה123*]

• מתה על השיחות האלה, של הורים שמשוכנעים

שכשהם מדברים על "גבולות" ואומרים את זה שוב ושוב הם הורים טובים יותר ומרגישים שהם מעצימים
את עצמם לעומת הורים אחרים*

אוי ניסחת את זה כל כך טוב

[בוקר_טוב*]

שבוע טוב

איזה כיף לפתוח ולראות את כל הפידבקים אחרי שבת.
אני במצב רוח מרומם וקיטשי, עמכן הסליחה. אתן עוטפות אותי ברחמים (טוב, הזהרתי מראש שאני בקיטש. מרשה לכן לצחוק עליי).

נכון לשעות האחרונות אני בכזה מצב רוח ולא ברור לי ממה הוא נגרם
לא עשיתי שום דבר חריג. אני מתבוננת על הבית בעיניים כלות לאחר שכל בני הבית (בואו נדייק: כל מי שעושה כאן בלגן) נרדמו
ואני אמורה להיות בייאוש: איזה בלגן! שוב העבודה הסיזיפית הזו ובמיוחד אחרי שבת. אני מונה במהירות את כל מה שעליי לעשות
על מנת לתת תחושה של סדר: לאסוף בגדים מטיילים, צעצועים סוררים, גדמי פירות ומזון זרוקים, דרוכים ומעוכים,
איסוף כריות למקומן בספות, טושים פזורים, ניירות, דפים וקרטונים חלקם קרועים ומפוזרים בכל מקום, שלא לדבר על המטבח
שנשאר מיותם לאחר ארוחת הערב, על כמויות הכביסה האדירות והבלתי נגמרות, במיוחד לאחר שאי אילו ילדים חביבים החליפו את האסלה
כאופציה למתן שתן במיטה שלהם וכידוע, מצעי ושמיכות חורף מאתגרים יותר מבחינת כביסה.

לכאורה הייתי אמורה להיות מיואשת ולא להתיישב אל מול המחשב ולהכנס לבלוג הנטוש שלי, אלא להסתער על העבודה במלוא המרץ.

אבל לא. אני כאן ואני בהיי וכל מילים ומשפטים שבמצב הרגיל נשמעים לי כמו ממבו-ג'מבו כרגע רק מכניסים בי יותר אדרנלין ואהבה.
הנה קטע מטורף. בעודי כותבת על מילים ומשפטי ממבו-ג'מבו-ניו-אייג'יות שברגיל יכולים לאמלל אותי אני קוראת את המרגיעון:
"שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו".

זה יהיה מטורף אם אספר לכן שבניסיונותיי להבין מאיפה צץ לי מצב הרוח הזה בשעות האחרונות, בעודי מניקה לפני כשעה את שמעון הצדיק,
הרך, הענוג, התמים, החסוד והמנומנם, חשבתי לעצמי: אני חושבת שפשוט הפסקתי לפחד.

[תפילה_לאם*]

"שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו".
ואם גם אדי שתן העולים מ מצעי ושמיכות חורף יועילו בטובם להתפוגג - מה עוד אפשר יהיה לבקש?

שיהיה שבוע טוב מאוד!

[בוקר_טוב*]

_ואם גם אדי שתן העולים מ מצעי ושמיכות חורף יועילו בטובם להתפוגג - מה עוד אפשר יהיה לבקש?
שיהיה שבוע טוב מאוד!_

אוהו! שבוע מצוין!

[ב_עילום*]

הי בוקר. אני מהעוקבות

[בוקר_טוב*]

מכירות את זה שהבית נמצא בטרום-בלגן? זה לא בדיוק בלגן, אבל את רואה את זה מתחיל ואת נוטה להיות סלחנית (וזו האשליה),
כלפי אותם סימני טרום-בלגן שהופכים במהירה לבלגן לא נורמלי.

[בוקר_טוב*]

הי בוקר. אני מהעוקבות

תודה רבה, עילום כיף לי לקבל את האיתות הזה ממך :-)

[בוקר_טוב*]

כבר סיפרתי לכן שחלק מהילידים מבקרים בבית ספר?
כל מה שידעתי על מערכת החינוך בתיאוריה - התברר כנכון ויותר.

[אביבה123*]

למה?

[תפוח_אדמה*]

לא סיפרת. מדוע שלחתם ומה גילית?

[בוקר_טוב*]

למה?

מפני שהם רצו. הם השתוקקו לחברה.
גם היום הם אומרים: בית ספר זה משעמם, זה לא כיף, אבל ככה מכירים ילדים ומבלים עם ילדים.
זה כבר היה מכמיר לב לחזות בהשתוקקות ובייאוש. לא שבית ספר זו ערבות לחברות טובה ועמוקה,
אבל עצם החיכוך עם ילדים אחרים מרגיע אותם (ולעתים מעצבן אותם, אם להודות על האמת).
מצד אחד הם מאוד מתגעגעים לחינוך ביתי ומדברים על זה ואף נעדרים לא מעט ממערכת החינוך,
מצד שני, לאחר העדרות ממושכת של חלקם (שנפרשה על פני שלושה שובועות-חודש פחות או יותר,
כל אחד משהו אחר) עקב התשוקה לחזור ולהיות בבית, הם שוב חזרו לאותה מסקנה שקשה לא להיות בבית ספר
בגלל העניין החברתי. זה לא שהם רכשו חברים שבאים אליהם אחרי בית הספר גם כשהם לא הולכים לבית הספר.
העדר הולך לבית ספר והעדר לא מסוגל לשחק ולהמשיך את היום בתום בית הספר עם ילדים אחרים שאינם נמצאים איתו במערכת החינוך
(למעט יוצאים מן הכלל שכנראה לא נמצאים באזור שלנו). ככה זה וזהו.

[בוקר_טוב*]

לא סיפרת. מדוע שלחתם ומה גילית?
\
מה גיליתי?
גילתי שמערכת החינוך זו מערכת באמת ועל אמת בינונית ומטה. מתוקף היותה מערכת כל כך מסואבת היא לא יכולה להיות איכותית.
יכולים להיות שם אנשים באמת טובים, אבל המערכת בנויה באופן כזה שמשאירה אותם ואת התלמידים במקום בינוני מאוד.
ההתנהלות תקועה. אני יודעת שזה כמו להגיד דבר והיפוכו: התנהלות ומצד שני תקועה, אבל ככה זה.
הם לא מתייחסים לדינמיות של הילדים. הם מתייחסים למערכת החוקים והכללים והמחוייבויות שיש להם כלפי משרד החינוך
והילדים הם האחרונים וכמובן שהאבסורד הוא שמערכת החינוך היא לכאורה בשביל הילדים.

מה עוד גיליתי? שילדים שהולכים לבית ספר הם לא ילדים של חינוך ביתי. יש הבדל משמעותי בנינוחות,
בפתיחות, באופן המחשבה והלמידה. הבדל שהוא באמת שמיים וארץ.

בוא נגיד ככה: כשהיתה העדרות רציפה ממושכת ממערכת החינוך לאחרונה נשמתי לרווחה אחרי זמן ואמרתי:
איזה כיף, חזרו לי הילדים שאני מכירה.. כאילו לקח להם איזה שבוע של העדרות ממושכת להתיישב בתוך עצמם שוב ואז להיות מי שאני מכירה שהם..