חסך בחשיפה לטבע

ברגע שהשם יוחלף, הדיון בשם יוכל להימחק.

כל עוד מותר להרעיש עם דיוני סרק

, אז שני דברים:
אחד, הקשר ל- ADD מפוקפק בעיני, גם תוכנית וגם ויזואלית: יש עוד לא מעט תסמונות שקיצורן הוא משהו-די-די, ואין להן שום קשר לכאן.
שניים, מאז הדף הזה מצאתי את עצמי פה ושם משתמשת במושג NDD. למשל - הו בעלי אל תשאל באיזה NDD איומה נתקלתי היום...
בקיצור מוצא חן בעיני הקיצור, אבל מסיבות שונות משהוזכרו

לא ברור למה.
כי זה מדמה אצטלה מדעית יוקרתית: זו לא סתם הפרעה שולית, זה משהו שהוסמך רעיונית בשם וקיצור אינטנציונלי. כל כך רציני!

כשהילידם שלי חולים אני ישר שולחת אותם לגינה. אם קר אז עטופים בשמיכת FIR ואם לא אז פשוט לשבת בשמש (בחורף או אחה"צ) או בצל (בקיץ).
להבנתי, חלק מהבעיה היא מיעוט חשיפה לשדה המגנטי לו אנו זקוקים לתפקוד תקין ואשר נחסם כאשר אנו מבלים את רוב זמננו בחללים סגורים ו'ממוסכים'.

בארצות הצפון בהן יש חודשים שלמים של חושך ואנשים סגורים בבתיהם קיים אחוז גבוה בהרבה של דיכאון ומקרי התאבדות יחסית לשאר העולם.

בארצות הצפון בהן יש חודשים שלמים של חושך ואנשים סגורים בבתיהם קיים אחוז גבוה בהרבה של דיכאון ומקרי התאבדות יחסית לשאר העולם.
אני מבינה שלדעתך זה מעיד על חסך בחשיפה לטבע nature deficit disorder.
זה גם עשוי להעיד על ההיפך, את יודעת.
כלומר - הנה העדות להשפעה העצומה שיש לשינויים בטבע גם על החיים כביכול בניתוק ממנו (עם אורות מלאכותיים וחימום מלאכותי וכו').
זה עשוי להעיד גם על כמה אנשים במקומות אחרים בעולם אינם מנותקים מן הטבע - הם מספיק מחוברים אליו כדי לא להתאבד ולהיכנס לדיכאון במספרים סקנדינביים.

בארצות הצפון בהן יש חודשים שלמים של חושך ואנשים סגורים בבתיהם קיים אחוז גבוה בהרבה של דיכאון ומקרי התאבדות יחסית לשאר העולם.
מה שמעניין זה, שזה לא "בארצות הצפון".
זה בעיקר בשבדיה.
כלומר, באיזורים אחרים עם אותה כמות חושך בחורף - אין, או אין כמעט, דיכאון והתאבדות. מכאן, שיש מרכיב נוסף.
כמו כן, הבעיה איננה ש"אנשים סגורים בבתיהם" אלא שיש חושך בחוץ. באמת. נגיד, בסטוקהולם השמש זורחת בתשע בבוקר ושוקעת בשלוש אחה"צ, בנובמבר נגיד.
דווקא ניסוי שנתן לאנשים אורות מלאכותיים (לא טבע...) בתור "תרופה" עזר, כי יש פה גם עניין של ייצור מלטונין-סרוטונין.

לא רק בשוודיה.. האמת לא מבין מה נטפלים לשוודיה (מקום 32).. אבל בהחלט הרבה מדינות קרירות בראש הרשימה:
http://en.wikipedia.org/wiki/[po]List of countries by suicide rate[/po]

דווקא ניסוי שנתן לאנשים אורות מלאכותיים (לא טבע...) בתור "תרופה" עזר, כי יש פה גם עניין של ייצור מלטונין-סרוטונין.
מזכיר לי את הפרק בסדרה הבלתי נשכחת "חשיפה לצפון" שבו ג'ואל מחלק פנסי-כורים כאלה שמרכיבים על המצח לסובלים מדיכאון חורף, ואחד מהזקנים, שכחתי את שמו, מרכיב את זה בלי הפסקה ונהיה מסטול מעודף סרוטונין...

שמתם לב שירדן ומצריים נמצאות בסוף הרשימה של מס' ההתאבדויות? לשם אני נוסע!
(מאד יתכן שהמידע הישן לא מעודכן.. אבל עדיין נחמד לקרוא)

כן אבל איפה הן נמצאות ברצח נשים על רקע של כבוד המשפחה ?
לשם אני לא בטוחה כלל שאני נוסעת .
או לפחות אל תיקח איתך נשים לשם

שמתם לב שירדן ומצריים נמצאות בסוף הרשימה של מס' ההתאבדויות? לשם אני נוסע!
שמת לב איפה יפן ברשימה??p-: דווקא בגלל זה יש לך מה לתרום כאן! אתה מוזמן (באוניה כמובן...)

דף מצויין! איפה אני בעניין הזה? יש לנו חצר אבל משום מה אנחנו לא כל כך שורצים יחד עם זאת מקפידות לנצל כל יום שמשי מכל סוג שהוא (גם שיהיה קפוא, לנו זה לא משנה רק לא רטוב מידי) ענייני חוץ. משום מה הקטנה שלנו לא כל כך אוהבת לשהות בחצר זמן רב, היא נהנת לטייל בחוץ. אם היה מספיק לה בחצר היה לי די וחבל שלא. יש לנו דווקא חצר גדולה ופראית עם המון גרוטאות ועניינים... חבל...
בעניין הקור. לי חם. כמעט תמיד חם. אם קר לי אז או שאני חולה או שבאמת באמת קר. גם לקטנה לא קר. היא יכולה להסתובב עירומה כל היום ולפעמים היא גם עושה את זה. אבל היא מעט מוזרה, לה קר כשלא רק בכלל. פתאום היא מתחילה לילל שקר לה בלי שום סיבה או לפעמים לפני שהיא צריכה לשבת על הסיר. שתינו הולכות יחפות רוב החורף ומסתפקות בגרביים או משהו כזה כשפתאום קר יותר מבדרך כלל. אנחנו משתדלים לפתוח חלונות כמה שיותר בבקרים ולא אחר הצהריים כי אז אנחנו לא לבד בבית... אז מגיע זה שקר לו תמיד, האיש היקר שלי.
עכשיו שיש לנו תינוק קטן בבית אז המזגן דולק שעות נוספות מכיוון שאני לא מספיקה לטפל בקמין בימים קרים וכל הזמן מתעסקת באש כבויה שצריך להדליק אותה, די מטיש.
אם עוברים יומיים שלא יצאנו החוצה (כמו למשל לפני שבוע שהיתה הסערה ההיא והגשם והרוחות המטורפות לא פסקו לרגע) אני מתחילה להרגיש את קצות העצבים שלי מגרדים, חייבת לצאת החוצה... בדרך כלל הדבר הראשון שאנחנו עושות אחרי הגשם זה ללכת לחפש שלוליות וכשהשמש יוצאת מיד יוצאות לשדה ללקט קצת ולראות כמה גדלו העשבים. כשהייתי ילדה אמא שלי נהגה ליזום יציאה שלנו החוצה כל יום אחרי ארוחת הצהריים עד משהו כמו שתיים בצהריים שאז כמובן "לא יוצאים מהבית בין שתיים לארבע" בדרך כלל בזמן הזה היינו יושבים בשמש או משחקים קלאס וגומי עם הילדים של השכנים, זה היה מנהג שכזה של כל תושבי הרחוב ה"נאורים" (חס וחלילה לא של אלו שמגדלים "ילדי רחוב"). בשבתות היינו יוצאים לטייל במדבר שמסביב לחפש איזה מאובנים או פרחים עונתיים תלוי בעונה כמובן. לא מבינה איך אפשר אחרת. אבל האחיות שלי למשל, יכולות להתנייד ברכבים שלהן ולא להוציא את האף החוצה מלבד לחניה וחזרה. קניונים-הטבע האלטרנטיבי...

דף מקסים, כדאי למחוק את הדיון הארוך והמתיש בשם.
אנחנו גרים בבית פרטי עם גינה גדולה אך לא מנוצלת הילדים מאד אוהבים להיות בחוץ.(אם מישהו פותח את הדלת ויוצא החוצה ולא נותן לבן השנה לצאת הוא נורא נעלב).
מדהים איך שוכחים אפילו להסתכל החוצה יש לנו נוף מדהים וכל-כך התרגלתי לזה צריכה לזכור את הקסם שהרגשתי כשהייתי פה פעם ראשונה.
אנחנו מסתובבים די הרבה ברגל אך בת ה3,5 הרבה פעמים מתלונת שהיא רוצה ךסוע באוטו, אין לה כוח ללכת...
בנושא הקור והמחולות: לי בדרך כלל קר ואני בעבודה על זה, משתדלים לא לחמם יותר מדי להוסיף בלילה גם לחות ולאורר את הבית. מחממים בתנור גז אזורנו בהחלט קר מאד, נראה לי שמי שכתב שאין קור קיצוני בארץ הוא מהמרכז...אבל אני מרגישה שאם אנחנו מחממים יותר מדי בעיקר בלילה אח"כ הילדים מצוננים ומשתעלים יותר יש למישהו מידע אמין בנושא הזה?

מחשבה שעברה במוחי בעקבות הקריאה בדף הזה ובעוד דף (ששמו לא יוזכר פה

) בעניין הקור. הזכרתי למעלה שהבת שלי לא רגישה לקור כלל ויכולה להסתובב עירומה כל היום בחורף בלי כל בעיה. גם לי חם. מאז ההריון שלי איתה חם לי. אני מניקה כבר שנתיים וחצי רצוף וכרגע מניקה שניים. חם לי. בדף האחר עלה הדיון על כיוונון התרמוסטט של גוף התינוק, שהרי אומרים תמיד להלביש אותם המון שכבות. הנה, הבת שלי נולדה בקיץ. הוצאנו אותה מבית החולים עם שכבה אחת בלבד בניגוד להוראות (אומרים שתיים ועוד ארוכות) כי היא היתה אדומה וצורחת מחום. במשך שלושת הימים הראשונים קילפנו אותה עד שנשארה עם חולצה קצרה בלבד. היה לה חם. כשטיילתי איתה ברחוב היו נוזפים בי שהיא לא לבושה מספיק. היא היתה צמודה אלי רוב היום, גוף חימום של כמעט 37 מעלות חום ובחוץ מגרד את ה40... אם הייתי מלבישה אותה כל כך הרבה שכבות כמו שמתבקש התרמוסטט שלה היה משתבש והיא היתה אכן רגישה לקור (ככה לפחות ההגיון שלי אומר). מה שמחזיר אותי לעניין שהריוניות ומניקות בדרך כלל חם להן. אולי זו בעצם התחושה נכונה? אולי ככה צריך להיות? אני לא זוכרת קור מילדותי, גם בן זוגי זוכר את עצמו מתרוצץ בבגדים קצרים בגשם (היום קר לו תמיד) אז השאלה היא מתי אנחנו מתקלקלים ואיך הדור הנוכחי הרגיש? אצלי בבית זו לא ממש דוגמא שהרי היא עדיין יונקת, נמצאת צמוד לאמא רוב הזמן ולא שורצת על הספה או כסא המחשב...בדור שלי הטלויזיה לא היתה מציאה גדולה והמחשב גם לא היה בכלל בכל בית, אנחנו שיחקנו בחוץ (גם פעילות גופנית קשורה בזה). כיום האח שלה גם לא לבוש כל כך, שתי שכבות למעלה וכלום למטה (בלי חיתולים) בדרך כלל מאבד את הגרביים בדרך ורוב היום צמוד אלי גם בחוץ וגם בפנים וכשהוא לא עלי אני לא רואה פה תינוק רועד מקור עם שפתיים כחולות (והוא עוד לא בן חודשיים, בגיל שכביכול הם לא אמורים לווסת את החום כמו שצריך בכלל). פעם יחידה שהיה לו באמת קרכשהתארחנו אצל הורי על מזרון מתנפח (המצאה איומה), כשהתעורר בבכי מהקור יחד עם אחותו הקפואה פשוט הרמתי חולצה, הפשטתי תינוק ואחות והצמדתי את שניהם לגוף כששלושתנו עטופים בשמיכת צמר, מיד היה לנו חם. מאוחר יותר הסתבר לי שזו הוראה לטיפול שדה בהיפוטרמיה, עור לעור.

דף מקסים, כדאי למחוק את הדיון הארוך והמתיש בשם.
מסכימה.

ילדת טבע, את שואלת שאלות שגם אני שאלתי את עצמי לאחרונה.. אני לא מרגישה שהתינוק שלי (3 חוד') סובל מקור, כעקרון, להיפך. רוב הזמן הגוף שלו הרבה יותר חם משלי (גם כשלא קר לי, אבל זה נכון גם לגבי אנשים אחרים)
שאלת השאלות שלי היא מהו הגבול, באיזה מזג אויר זה מוגזם להוציא אותו (להתייחס לעצות הסביבה שלי זה אומר לא להוציא אותו מהבית עד מאי, אז אני מעדיפה לשמוע מהדעות כאן (-:)

מבחינתי, ענבל, כל עוד הוא במנשא צמוד אלי הוא יכול לצאת איתי בכל מזג אויר שאני יוצאת אליו. אם רק מידי הוא עטוף איתי תחת הפנצ'ו או המעיל הגדול וזהו. הנה, אתמול, יצאנו לטיול לפני ארוחת הצהריים (אוטוטו יוצאים לעוד אחד כזה, אנחנו קמים בתישע וחצי, עכשיו עוד מוקדם פה... רק סיימנו ארוחת בוקר), לא היה גשם אבל היו רוחות קרות ודי משתוללות, הרחוב היה נטוש. הלכנו ישר לשדות לחפש שלוליות ובוץ. החיפושית קפצה בכל שלולית והיתה רטובה הרבה מעבר לגובה המגפיים (וכמובן שהמגפיים הפכו למאגר מים לא קטן בכלל) ואילו השבלולון היה המנשא עלי עם הפנים כלפי חוץ (כי יצאנו בדיוק אחרי שהתעורר ורצה לראות עולם בעצמו) שנינו היינו ארוזים בפונצ'ו ומלבד המנשא כל מה שהוא לבש היה סווטשירט וחותלות (אפילו גרביים לא היו לו) במהלך הטיול ליטפתי לו את הפנים להרגיש אם הן קרות והן היו חמימות ונעימות. גם הידיים של החיפושית הרטובה היו חמות ונעימות. לאף אחד מאיתנו לא היה קר ולא נגיד שהיינו לבושים יותר מידי...

עוד נקודה של חסך בטבע שעלתה לי היא למשל השכנים שלנו, זוג עם שני ילדים, גרים בבית קרקע, מלבד העובדה שהמזגן שלהם עובד 24X7X365 אז יש להם חצר ענקית, כזו שאפשר היה לגדל בה כמה עצי פרי יפים ואיזה גינת ירק חביבה אבל במקום זה החצר כולה מרוצפת למשעי למבד החלק שגובל החצר שלנו, בכל פעם שהילדים היו מגיעים לחלק הזה כדי להציץ בחצר שלנו ההורים היו מזדעקים שיש שם פרעושים (הם קוראים לזה פשפשים אבל להבדיל בין אחד לשני זה באמת מוגזם לבקש מהם) מיותר לציין שמאז החורף לא ראיתי אף אחד מהם? מה עושים עם ילדים בבית כל היום?

אני מתחילה ליישם. יצאנו לינוק בחוץ עכשיו למרות הקור.. והאמת, לא היה כזה קר כמו שחשבתי.

החויה שלי: להוציא את הילדים החוצה, ולהקשיב להם. לתינוקות - למשש פעם בכמה דקות את האצבעות והאוזניים, לראות שלא קרים. בקור קיצוני (מינוס הרבה מעלות), ההמלצה של משרד הבריאות האמריקאי (או משהו כזה) היא להוציא את הילדים לפרקי זמן של עשרים דקות בכל פעם, כמובן לבושים היטב, ולחמם אותם היטב לפני לפני ואחרי, עד שהגוף יירגע מהקור. למרות שיש אנשים שחושבים שיותר בריא להישאר בבית כשקר, ברור לגמרי שעל זה בדיוק פורחות להן רבות ממחלות החורף - על הסגירות ה"מגוננת" הזו.

העניין שאני חשבתי עליו הוא ההמוצא של אותו תינוק. אני אבהיר- האם תינוק שמוצא הוריו או סביו וכו' הוא מארצות הקור, יהיה 'עמיד' יותר לקור? נראה לי שכן. וכמה משקל יש להסתגלות שלו למקום בו הוא חי. כי אם נניח התינוק שלי מבחינה נטית מתוכנת לחיות בחום, ואני חושפת אותו לארבע מעלות, אני אולי גורמת לו להתמודד עם משהו שהוא לא אמור להתמודד איתו?

זה קצת בעייתי כי השאלה כמה דורות את מסתכלת אחורה. אני למשל אין לי מושג מאיפה לספור ובסופו של דבר שני אילנות היוחסין מגיעים חזרה לפה. בכל אופן גם רגישות לחום או לקור לדעתי יכולה להיות תכונה נרכשת ובכלל להיות תלויה במצב פיזי. מכירה תינוק אחד חצי אתיופי שסבל הקור באופן קיצוני, גם בחימום הביתי היה כחול שפתיים ורועד, אמא שלו היתה בטוחה שזה כך בשל גנטיקה אפריקנית עד שביצעה משום מה בדיקת דם והסתבר שהילד אנמי באופן חמור ביותר והיה אפילו חשש לטלסמיה (שנתבדה). אחרי שאיזנו את מצב הברזל שלו הוא הפסיק לסבול מקור ולהפך, אימץ את התרמוסטט של אמו שחם לה באופן תמידי.

מצטערת שאני שוב נכנסת עם עניין השם. לא עקבתי אחרי הדיונים בעניין, אבל נדמה לי שכבר השם שו?נה לשם בעברית בלבד, ועכשיו שו?נה בחזרה לשם עם אנגלית?

אולי בבקשה די עם האנגלית?
זה מאוד מבלבל ומפריע, ומקשה על איזכור הדף בדפים אחרים. (אין סיכוי שאני אכתוב כזה שם ארוך ומסובך כשאני ארצה לתת הפניה לדף הזה !)

חוצמזה, עד כמה שהספקתי לקרוא בדף הזה בעבר וגם טיפה רפרפתי עכשיו, נדמה לי שכמעט כל הדיון נסב על חשיפה לקור דווקא, למרות שהוא רוצה לדבר על חשיפה לטבע בכלל. בסופו של דבר נושא הקור תופס כאן מקום מרכזי.

לכן, אני חושבת שבכלל צריך שם ברור יותר.
כי אם מישהו מתעניין בנושא הזה של התמודדות עם קור, הוא לא יידע שזה מופיע בדף הזה.

אולי:
חשיפה לקור
חסך בחשיפה למזג אוויר קר
התמודדות עם קור
חסך בחשיפה לטבע ולקור
חסך בחשיפה לטבע והתמודדות עם קור
חסך בחשיפה לטבע ולמזג אוויר קר
חשיפה לטבע והתמודדות עם קור
וכו'.

אתם מוזמנים לבחור אחד מהשמות שהצעתי, או לתת רעיון חדש.

(בבקשה לא למחוק הודעתי זו, עד שיימצא מענה על הסוגיות שהעליתי. תודה.)

אני תומכת ב- חסך בחשיפה לטבע והתמודדות עם קור.

מסכימה עם עניין ההפניה לדף.

מערוך יקרה,
ראשית -
אני בעד רעיון חדש: האופציה הקיימת
חסך בחשיפה לטבע nature deficit disorder

נכון, אופק נתן בפתיחה דוגמא הקשורה בקור. אולי אחרי שימצו את עניין הקור, ידברו על עוד היבטים של חסך בחשיפה לטבע?
בעצם יש פה כבר דיבורים אחרים. הקור הוא חלק מסיעור מוחות שהתפתח באופן טבעי, לא?

שנית -
אולי בגלל הקור השנה - אנשים בחרו להתחמם בדיונים על השם והאנגלית ?
מה שדחה הוספת הודעות בנושא עצמו (אולי רק אצלי - על פי אי רציונאלי )

שלישית -
מי שמחפש חומר וגו' - נניח היום או מחר או בעוד שבוע - יש מי שיזכור להפנות אותו לכאן. ואם לא - אז לא.
הדף כל כך צעיר, עם נושא רחב ומעניין - כדאי לדעתי לחכות. שיממש את הפוטנציאל שלו (-;

הי מערוך יקרה,
דיונים מטבעם להתפתח וליטול כיוון משלהם עם הזמן. האם על כל התפתחות ראוי לשנות את שם הדף, ולקדש את הדיוק עד המילה האחרונה? הרי תוך הצמדות לתוכן העדכני, נפסיד את אלו שלקחו חלק בשלבים אחרים, ושאולי לא ימצאו את דרכם בחזרה עם הדינמיקה המשתנה.
הניחי, אין צורך. מי שחשוב לו מספיק לפתוח דף על תת נושא שעלה כאן, כבר יעשה זאת.
הדף בסדר ככה. וגם אחרת. אי אפשר לרצות את כולם, וחבל על האנרגיות.
בואו נניח לו ככה.
סלאמאת.

תראו מה מצאתי, לגבי קור ובכלל טיולים בטבע
אוויר צח וטיולים בלי מנשא

אתר חביב שהתגלה לי היום - קוראים לו שעה ירוקה והוא מעודד משפחות לתת שעה אחת כל יום לבילוי בלתי אמצעי בטבע!
כדאי גם לקרוא את החוברת הזו

articles]למה ילדים הופכים לפדלאות item[/po],427,209,25192,.aspx

with passion , בתחילת הדף כתבת על שינה בחוץ במשך כל ימות השנה. האם מתאים לך קצת לפרט?אשמח מאוד

לא רציתי לפתוח דף חדש,אז אני מתנחלת לי פה.
מקווה שזה בסדר.
וגם אם לא...

האביב פה.
אחרי החורף.ועוד איזה חורף.ואני עוד מאלו שאוהבים חורף ומברכת,גם אם היתה לנו השנה נזילה מהרעפים ומחיר הגז לחימום עלה.
וגם אתמול היה כזה אובך מגעיל.

והשמש יצאה לה והרבה דברים פורחים.
אני רואה שהכל ירוק -כיף, כי אני גרה במקום שבו רואים את זה מיד ולא אחרי שעה נסיעה .

השפע הזה שמזדמן לנו ואין לי שום חשק להיות עבד נרצע של העבודות לפסח.או לבית באופן כללי.
אני יוצאת מהבית כאילו שחיי תלויים בכך.
או שפיותי.
צריכה להרגיש את עצמי זזה,ונושמת.
בלי ניג'וסים עד שמישהי תקום מהמיטה,עד שמישהו יחליט לעזוב את הספר שלו.
הדבר היחידי שאני מבטיחה-בזמן שאני בחוץ,אני אולי טיפה יותר סבלנית .אולי כי יש לי יותר אויר.

יו איך הארת לי את הלילה פתאום
בתוך כל הסידורים הביורוקרטיים המעצבנים בהם אני עוסקת עכשיו (ותודו שאין עבודה יותר מעצבנת מסידורים), כשלפניי עוד לילה ארוך של מחקר (אם לא אשבר קודם) ואחריי יום מתיש במיוחד
הזכרת לי את השמש, הטבע, האור
אז מחר קודם כל אצא קצת לתפוס שמש, זה הכי חשוב, גם הילדים ישמחו בכך כמובן.
העבודות יחכו קצת (לא הרבה, מבטיחה).
תודה על הגשם, שמחנו שבא, אבל הגיע הזמן לתפוס קצת שמש
ותודה לך, שהזכרת לי

כייף לקרוא אותך איילה@}