יאללה בוא

[תפילה_לאם*]

בטח שמגניב.
יופי שזה מאחורייך.

[שיחות*]

מגניב לגמרי. כיף שעבר.

[גוונים*]

הכי חשוב שהכל תקין!!
מגניב לגמרי ואת אמיצה

[קרן_שמש_מאוחרת*]

אילו חדשות משמחות לפתוח איתן את הסופ"ש @}

[בשמת_א*]

(-:

[אישה_במסע*]

[מיכל_בז*]

אולי אני אעדכן פה: התחלתי לקחת הורמונים אז אם אני קצת עצבנית, זה לא אני - זה המפחידולים האלה.
ואולי גם אוגוסט.
אגב, אני חושבת שכל אישה שנכנסת לטיפולי פוריות צריכה להיות בחופש מוחלט מחובות העולם הזה כי כל כך כל כך קשה להתרכז כמעט בכל דבר. ואישה כזו גם צריכה לקבל ים של הבנה והכלה מהסביבה ואם למשל יש בה צורך להבריז מהחג ולנסוע לחו״ל, אז אמא של אותה אישה תאורטית צריכה לקבל את זה בהבנה מושלמת.

אבל האמת שקשה לקבל פטור מהעולם עקב טיפולי פוריות כי זה פשוט לא משהו שבא לנפנף בו כל הזמן כי הסביבה מיד נהיית מלאת רחמים ונבוכה בו״ז. אז האישה התאורטית שלנו פשוט מושכת בעול משל הייתה שור טיפש ורק לפעמים (פעמיים ביום) מתפרצת על כולם בעצבים, רבה עם העולם ומטפסת על עצים גבוהים במיוחד שמהם אין לה ממש איך לרדת.

[גוגוס*]

הנה סולם. ובקצה שלו למטה אני מחכה לך. עם חיבוק.

[מנגו*]

גם אני מתחת לסולם, עם חיבוק.

[מיכל_בז*]

חמודות שתיכן. תודה רבה, זה עוזר.

[מישהי*]

עוד חיבוק ממני, וגם ים של הבנה

שנה טובה!!!

[תפילה_לאם*]

אוי, איזו חמודה את.
מקווה שהתקופה הזאת תהיה קצרה ככל שאפשר ותביא במהרה לתוצאה המיוחלת.
אפילו חיברתי מילים לראשי התיבות של השנה הבאה עלינו לטובה: תשע"ד = תהא שנת עיבור דגול!

[אבישג_א*]

מיכל זה נשמע מאוד קשה, קראתי לאחרונה ספר בנושא (לא זוכרת את השם, משהו עם ילד אתיופי) זה נתן לי קצת פרופורציה על החיים וכמה אנחנו נוטים לקבל את הטבעי ולקטר על מה שחסר וכמה הטבעי הוא לא מובן מאליו בכלל אצל אחרים.

ורציתי לרשום לך בדף רמת חיים אבל נהיה שם קצת פחות נעים אז באתי לכאן, שאולי זה לא ממש זמן טוב לקיצוצים ואולי כדאי שתפרגני לעצמך במה שאפשר. בתקופות שקשה לי לא ממש מתאים לי לקחת פרויקטים מכבידים, והאמת טיפולי פוריות נשמעים לי קשים יותר מלגדל עשרה ילדים. אז כל אחד וההתמודדויות שלו ואולי באמת אפשר לחיות יותר בצמצום ולוותר על חו"ל ודברים אחרים אבל אם זה לא קריטי (ונשמע שלא) אז למה עכשיו ? יאללה תפרגני לעצמך במה שאת יכולה, מגיע לך.

ושבוע טוב, שנשמע בשורות טובות ( עדי א התפללה עלייך ועלי בדף שלה על לידת בית שיהיה לנו ילדים - אז כרגע אני מעבירה אלייך גם את שלי, תנו לי קצת לנוח בסדר ? (-8 )

[מיכל_בז*]

תשע"ד = תהא שנת עיבור דגול!

גדולה תפילה, הצחקת אותי נורא!

רציתי לרשום לך בדף רמת חיים אבל נהיה שם קצת פחות נעים אז באתי לכאן, שאולי זה לא ממש זמן טוב לקיצוצים ואולי כדאי שתפרגני לעצמך במה שאפשר. בתקופות שקשה לי לא ממש מתאים לי לקחת פרויקטים מכבידים, והאמת טיפולי פוריות נשמעים לי קשים יותר מלגדל עשרה ילדים. אז כל אחד וההתמודדויות שלו ואולי באמת אפשר לחיות יותר בצמצום ולוותר על חו"ל ודברים אחרים אבל אם זה לא קריטי (ונשמע שלא) אז למה עכשיו ? יאללה תפרגני לעצמך במה שאת יכולה, מגיע לך.

צודקת! באמת יש לי נטייה לקחת עוד ועוד ועוד וגם לבעלי. עכשיו מתעברים!

שנה טובה לכולנו.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_עכשיו מתעברים!

שנה טובה לכולנו._

אמן.
<תפילה מהעבודה>

[מיכל_בז*]

זה מרגיש לפעמים כמו עונש משמיים, כמו לחיות בתוך סיוט שלא מצליחים להתעורר ממנו.
כן. זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי בעיקר כי אי אפשר לדעת אם יהיה לזה אי פעם סוף.

ראש השנה - אני כבר כמה ימים מזריקה גונאל-אפ. זה עט מזרק ואני מזריקה לעצמי בבטן כל יום. לא הגבתי טוב לאיקקלומין אז קיבלתי את המנה היומית של הורמונים מלאכותיים. תופעות הלוואי זניחות וזגם ההזרקה לא באמת ביג דיל ויחד עם זאת, אני שונאת את זה, ממש שונאת את זה. אבל אין לי זמן לשנוא את זה, להיפך. אני עליזה. עליזה כמו מרמיטה ביום חג המרמיטות, ככה עליזות יש בי. מלבד זאת, יש לי קצת כאבי בטן ואני עייפה. אבל אני עייפה גם כי זה החגים ובערב חג היינו אצל אמא שלי, בחג אצל אבא שלי ובחג השני אצל המשפחה שלו. פלא שאני עייפה? בכלל, החודש הזה קשה. הכול התערבב לו: חגים עם הזרעה, עם הורמונים.
וביום ראשון אחרי החג אני רצה למעקב זקיקים, זה לי השלישי בחודש זה ובערב אני מקבלת טלפון בהול מהרופאה: את מבייצת, תזריקי את תרופת השטן אוביטרול (אולי היא לא ניסחה את זה ממש ככה) ומחר תרוצי לחפש רופא שיזריע אותך כמו פרה על כסא הגניקולוג. (גם את זה היא לא בדיוק אמרה.) אה, ותקיימו!"

כל כך ארוכה ומתישה הייתה סאגת ההזרעה. כשבנז הלך לקחת את הזרע המושבח שלו קיבלתי טלפון מהקופה שהרופא ביטל את התור שלי כי אשתו בבית החולים ועליי לרוץ לקחת טופס 17 וללכת לבית החולים. למזלי הייתה בי מספיק תושיה למצוא מוקדנית עם אמבציה במוקד של קופ"ח וביחד מצאנו רופא אחר,ברמת גן שאותו הכרתי כדי שיזריע אותי. עם הזרע בתיק נלחמנו בכל הפקקים של איילון כדי להגיע אליו ולגלות שאמנם יש לו המון רצון טוב, אבל אין לו ציוד מתאים. הוא שלח אותנו למכון זרע בבני ברק, מה שהתברר כהרפתקה בפני עצמה בארץ לא נודעת ובנז נשבר ואני מאוד כעסתי עליו כי חשבתי שהוא צריך להיות קצת יותר מסוגל ברגעים כאלה והכול הכול היה ארוך ומזיע ומעייף חוץ מהרופא עצמו שהיה נורא מתוק, אבל כל זה בכלל לא משנה כי אני במחזור.

קיבלתי היום. בהתחלה חשבתי שאולי זה הדימום של ההשתרשות. לקחתי השראה מהדף המופלא אותו אני קוראת בשקיקה רוצה וחייבת להיות בהריון. זה דף קצת מתסכל כי כל הנשים שם הן בערך בנות 25 וכולן נכנסות להריון אחרי ארבעה חודשים. אני מרגישה כמו האסירה הכי ותיקה בכלא שמסתכלת בעיניים כלות ומרירות על האסירות האלה שנכנסות ויוצאות אחרי כמה חודשים אחרי שאני נשארת שם ונמקה. נמקה. נמקה. לא מקבלת אפילו שליש על התנהגות טובה.

בקיצור, לא נראה לי שזה דימום של השתרשות ולא נעליים ובכלל המונח הזה "דימום של השתרשות" מתחיל להישמע לי כמו אגדה אורבנית. אבל אני חייבת להודות שיש איזה שלב שבו כל המושגים מתחילים כולם להישמע כמו מריחה אחת גדולה וארוכה ואיומה אחת. כמו קריינות בסלואו מושן. לפעמים אני מרגישה כמו מסוממת.

ודווקא הייתה לי (לנו) הרגשה טובה. אבל בלילה הזה חלמתי שכל הנשים סביבי בהריון. כולן כולן, חוץ ממני. אבל היה משהו מעורפל בחלום הזה, כאילו לא היה לגמרי ברור אם גם אני או לא ואם לא, אז בקורב. ככה אמר החלום.
אבל רוצות לדעת משהו? סמלים מיסטיים כבר לא מזיזים לי כלום. אני רוצה לראות פה תוצאות! זה לא עסק מה שקורה פה. לא עסק בכלל.

וזריקת השטן - היא זו שגורמת לזקיקים להתפוצץ או להתפצח או לבקוע או מה שזה לא יהיה שהם עושים. ואחר כך היא גורמת לך לתופעות לוואי של הריון בעוד אינך בהריון! זו אכזריות לשמה. ולי היא גם גרמה לפטריה מהסוג הזה שגורם לך לרצות לוותר על איברים גניטליים מעכשיו עד לנצח. והמחשבה שאני אצטרך לעשות את זה שוב ואולי חמור מזה - מדכאת אותי עד עפר. אבל זה לא מה שנורא. מה שבאמת נורא זאת החרדה הזו : אולי זה לא יצליח? אולי לתמיד כך נהיה, חשוכי ילדים?

[מיכל_בז*]

(וככל שהמצב הזה מתמשך ככה אני פוחדת שאולי בסוף נהפוך לילדים בעצמנו.)

[פלוני_אלמונית*]

הי מיכל,
אני עוקבת מאוד בשקט אחרי הדף שלך.
אין לי עיצות בשבילך, וגם מילים מעודדות קשה לי למצוא.
האמת היא, שאין לי בכלל מה לכתוב.
הנושא לא כל כך קרוב לליבי, ובדר"כ אני לא מתחברת לדמויות אינטרנטיות ובטח שלא רושמת את דברי בפורומים.
פשוט אני ממש ממש מקווה שזה יקרה כבר, שתיהיי כבר בהריון.
אוף! יאללה.
זהו, הוצאתי את זה.
ליאור

[גוונים*]

זה נשמע סיפור פשוט מזעזע, סיפור ההזרעה הזה. בדיוק מסוג הסיוטים שככל הנראה נדירים, אבל הנה עובדה הם קורים.
איזו התמודדות קשה ומתסכלת!
מיכל, אפשר לשאול דוגרי בת כמה את? אני גם מבלה חלקים ניכרים מחיי כרגע בחרדות אולי זה לא יצליח? אולי לא יהיו לי ילדים משלי (כי ילדים יהיו לי, זה ברור, אני פשוט נורא רוצה גם ילדים משלי) אבל אני בת 38! את צעירה יותר, לא?
למען האמת רגשית אני מפוחדת, מרוסקת, חוששת ולחוצה כל כך (אני כל כך מזדהה אתך!) אבל דווקא מצליחה להיעזר לפעמים ברציונל שמזכיר לי שבימינו זה כמעט תמיד מצליח, פשוט לפעמים לוקח זמן, אבל סטטיסטית הסיכויים שלי עדיין גבוהים (למרות הגיל!) ואת צעירה יותר אז בכלל.... לא? אותי המחשבה הרציונלית הזו מצליחה (קצת) להרגיע לפעמים...
ועוד משהו, אולי זה לא פופולרי כאן אבל לי מאד עוזר לקרוא בפורום לקראת הריון בתפוז, פתאום רואים שיש כל כך הרבה שמתמודדות עם אותם דברים, איכשהו יש נחמה לדעת שאני לא לבד בזה.. (גם שם ממוצע הגיל הוא 10 שנים פחות מהגיל שלי והרוב מצליחות תוך כמה חודשים, אבל יש גם עוד כל מיני ויש בעיקר מקום שבו אני לא מרגישה חריגה כל כך).

[מיכל_בז*]

מיכל, אפשר לשאול דוגרי בת כמה את?

33 וחצי. גוונים, אפשר לשאול דוגרי מה מצבך? את בטיפולים וזה?

מפלס החרדה שלי גבוה אבל אני גם מנסה באמת הרבה זמן. אם כי במשך הרבה זמן לא באמת היה לי מושג מתי אני מבייצת, אז לא יודעת כמה זה היה אפקטיבי. ויש נתונים ניטרליים: אני עם השחלות הפוליצסטיות ובנז עם זרע בינוני ומטה כזה.
אבל עכשיו כשאני מנתחת את זה אני חושבת שמפלס החרדה שלי גבוה בעיקר כי אני מרגישה שאני לא עומדת במטרות שהצבתי לי כדי לעזור לי להיכנס להריון. בעיקר לרזות (כידע, כאמור, כ-אפשר להשתגע כבר) ולעשות פעילות גופנית. וחוץ מזה אני פשוט כבר כל כך משתוקקת, אני מרגישה שאני אשכרה מתגעגעת.

גם לך חיבוק.

[מישהי*]

חיבוק גדול
ותודה שאת כותבת
ושתהיה שנה טובה!

[מיכל_בז*]

זה נשמע סיפור פשוט מזעזע, סיפור ההזרעה הזה. בדיוק מסוג הסיוטים שככל הנראה נדירים, אבל הנה עובדה הם קורים.

כבר פעם שנייה שזה קורה. טיפ לקוראות: תהיו באותה קופת חולים! כבר אמרתי את זה אבל אז מצאתי אחלה רופאה בקופה וגם בירוקרטיה זה לא הצד החזק שלי, אז נשארתי.

שתהיה שנה טובה!

שנה טובה מישהי. טוב שאת פה.

[אילת_מ*]

מיכל את כזאת מדהימה. האתגר הזה מוציא ממך את כל המדהימות שלך. זה לא יאמן מה שאת עוברת,
נפשית ופיזית ,וכל מה שאני רוצה לעשות לנוכח מה שאני קוראת זה להוריד בפנייך את הכובע.
ואגב, תסעי לחופש! אין מישהו שהרויח אותו יותר ממך.

[גוונים*]

אם כי במשך הרבה זמן לא באמת היה לי מושג מתי אני מבייצת
אז זה לא נחשב מיכל, אני לא מחשיבה את כל החודשים והיו הרבה כאלה (אצלנו זה היה לא רצוף, כי היו גם משברים זוגיים תוך כדי) שסתם שכבנו בלי אמצעי מניעה בלי שיהיה לי מושג מתי הביוץ שלי וגם לא מחשיבה את התקופה שבה זיהיתי ביוץ רק לפי סימנים פיזיים כי בדיעבד אני יודעת שהיתה לי שם טעות וחשבתי שהביוץ (קצת) יותר מוקדם ממה שהוא באמת. אני סופרת רק מהחודש הראשון שבו זיהינו ביוץ בוודאות וריכזנו מאמצים בזמן הזה...
אז נכון יש נשים, אולי אפילו רובן, שנכנסות להריון בלי לדעת מתי הביוץ אבל יש כאלה שלא וזה לא הוגן (כלפי עצמך) לחשב ככה, בעיקר שאת פוליציסטית!

אפשר לשאול דוגרי מה מצבך?
בת 38
חודש שביעי לניסיונות (כאמור מחשיבה רק חודשים שבהם זיהינו ביוץ בוודאות, אם לא, אז הרבה יותר אבל לא ברצף)
4 התחלות - הייתה הפריה, היה פס חלש בבדיקת הריון, היו יומיים איחור בערך אבל אז התחיל דימום (מה שנקרא הריונות כימיים אבל שהסתיימו בשלב מוקדם מאד).
בדיקות בסיסיות תקינות.
לא התחלתי עדיין בדיקות מעמיקות יותר וגם לא טיפולים כי:
ביוני נפלתי כנראה על הרופאה השאנטי ביותר במזרח התיכון, בגלל שהצגתי לה את זה שאנחנו מנסים 3 חודשים עם זיהוי מדויק של ביוץ ולפני כן כשניסינו לא זיהינו את הביוץ, היא התייחסה רק לשלושה חודשים האלה ושלחה אותי הביתה להמשך ניסיונות טבעיים עד שיעברו שישה חודשים (התעלמה לגמרי מסיפור ההריונות הכימיים, אז היו רק 2 ברזומה והיא טענה שזה שכיח לגמרי בעיקר בגיל הזה) אני, אחרי התלבטויות, החלטתי לא ללכת לרופא עם גישה אחרת שיפנה אותי ישר להמשך בדיקות בגלל הגיל, אלא ללכת בקו שלה ולהמשיך לנסות טבעי כי באמת שקיוויתי שנצליח אבל כן הכרחתי אותה (!!) לתת לי הפניה לפרופיל הורמונלי, היא אכן נתנה לי אבל רק את זה שעושים ביום השלישי של המחזור, הכל יצא תקין אבל אני חוששת (בדיעבד) שאצלי הבעיה היא בכלל בפרוגסטרון אחרי הביוץ (בגלל ההריונות שהתחילו ולא המשיכו...) ואת זה היא דווקא לא נתנה.
חזרתי אליה לפני שבוע (עברו השלושה חודשים..) רק כדי לגלות שהיא בכלל לא ממשיכה לטפל בי אלא מעבירה אותי למומחה פוריות (תורים רק עוד חודשיים) התעצבנתי, והחלטתי שאני עוזבת את המקום הזה (מרכז לבריאות האישה של הכללית) קבעתי תור לעוד שבוע וחצי למומחה פוריות אחר ששמעתי עליו טובות, להמשך בדיקות והתחלת טיפולים.
אבל! אני היום ביומיים איחור, 3 פעמים קודמות לא הצלחתי לעבור את הגג שלושה ימי איחור.. בגלל החג החלטתי לא לבדוק עם בדיקה ביתית כי גם ככה אי אפשר ללכת לבדוק בטא, אז למה להתחרפן סתם... אם לא יתחיל דימום עד מחר אני אלך לבדיקת דם ונראה... (איך החג הזה עובר עלי, לא יכולה לתאר את המערבולת הרגשית שאני מצויה בה...)
אז זהו מצבי דוגרי, מדי פעם אני תוהה מה עדיף, לדעת מה הבעיה ולטפל בה עד שמצליח או לא לדעת מה הבעיה ופשוט להמשיך לנסות עד שזה מצליח... אני במשך הקיץ הארוך הזה ייחלתי כבר שתתגלה בעיה (וגם המצאתי לעצמי כמה כאלה) רק כדי לא להיות כל כך באפילה, מצד שני ברור שאין תסכול גדול מלדעת מה הבעיה, לעשות כל מה שצריך כדי להתגבר ולעקוף אותה וגם אז לא להצליח. לא יודעת כבר, כלום אני לא יודעת כבר... איזו התמודדות פסיכית, באמת...

אני פשוט כבר כל כך משתוקקת, אני מרגישה שאני אשכרה מתגעגעת.
גם אני. אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם הרגש הזה שעולה על גדותיו ואין לו פורקן אלא להיפך הוא רק מתגבר ומתגבר. אני כבר שנים מרגישה ככה, אין מילים לתאר כמה אנרגיות נדרשות רק כדי להתמודד עם זה, לפעמים אני בכלל לא מבינה איך אפשר לצפות ממני לכל התמודדות רגשית נורמלית אחרת, זה הרי שואב ממני הכל ה-כ-ל, אז גם להישאר שפויה?

[גוונים*]

ובנז עם זרע בינוני ומטה כזה
מיכל, דיברתי אישית עם מישהי שעבדה תקופה ארוכה באחת ממעבדות הזרע, אלה שבודקות את מצב הזרע כשיש בעיות בכניסה להריון.
היא אמרה כל מיני דברים מעניינים (זה היה מזמן, בתקופה שחשבנו שפשוט נכנס להריון בלי יותר מדי מאמץ ובדיקות אבל התחיל לעבור זמן וזה לא קרה ואני התחלתי לפתח תיאוריה שהזרע של האיש לא משהו, תודה לאל שפגשתי אותה והיא הרגיעה אותי ואמרה שאני מדברת שטויות ) אבל הדבר הכי אפקטיבי שהיא אמרה היה - לאכול שקדים! והרבה! (טבעיים כמובן)
היא אמרה שהיא דווקא לא במיוחד מאמינה בתזונה וכאלה אבל שבאופן עקבי היא ראתה שיפור באיכות הזרע אצל גברים שדיווחו שהתחילו לאכול הרבה שקדים, ושיפור משמעותי! שאפילו לה ה'מדענית' היה נראה מפתיע, אבל היא אמרה שזה ככה ואין להתווכח עם עובדות.
מאז האיש שלי טוחן שקדים, ליתר בטחון, ואני החלטתי שנורא חשוב להפיץ את המידע הזה.

[גוונים*]

ואגב, תסעי לחופש! אין מישהו שהרויח אותו יותר ממך.
לגמרי!

[מיכל_בז*]

גם אני. אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם הרגש הזה שעולה על גדותיו ואין לו פורקן אלא להיפך הוא רק מתגבר ומתגבר. אני כבר שנים מרגישה ככה, אין מילים לתאר כמה אנרגיות נדרשות רק כדי להתמודד עם זה, לפעמים אני בכלל לא מבינה איך אפשר לצפות ממני לכל התמודדות רגשית נורמלית אחרת, זה הרי שואב ממני הכל ה-כ-ל, אז גם להישאר שפויה?

וגם נורא קשה להתרכז, נכון? אני מרגישה כאילו ממש אין לי פוקוס לשום דבר אחר. אז כהקדמת תרופה למכה הודעתי גם במזכירות באוניברסיטה וגם לבוסית שלי שאני עוברת טיפולי פוריות. בתקווה שה יעזור.

וגוונים, אני מחזיקה לך את כל האצבעות שלי. שיהיו בשורות טובות! אמן אמן אמן אמן

[גוונים*]

וגם נורא קשה להתרכז, נכון?
מאד. התפקוד שלי בעבודה כל כך מקרטע, לא אמרתי עדיין כלום לאף אחד (למרות שאני רואה את סימני השאלה המרחפים מעל ראשיהם של חלק מהאנשים ברגע שאני נכנסת לחדר, מה איך יכול להיות נשואה כבר שנתיים ובגיל הזה ועדיין לא בהריון, יש גם כאלה ששואלות (תמיד נשים) בינתיים הדפתי הכל והלכתי הביתה לבכות). יש לי הרגשה שהבוסית הישירה שלי, שהיא האדם המקסים בעולם, קולטת משהו ולכן גם לא יותר מדי דורשת. החלטתי להגיד לה בשבוע הבא כשאנחנו עוברים לשלב הטיפולים, ואני מקווה עכשיו לא להצטרך את זה!

תודה מיכל, גם אני מחזיקה לך אצבעות וחושבת עליך המון, מקווה לשמוע בשורות טובות מכיוונך בקרוב. יש לך עוד זמן ויש פתרונות, זו רק שאלה של זמן, אבל זה יגיע!!

[תפילה_לאם*]

יש הרבה מה להגיב על מה שנכתב פה. הזדהיתי עם הרבה מהמשפטים המדויקים שלך, מיכל. (מה שכתבת בקשר לקושי להתמודד עם אי הוודאות ומה שכתת על הרעיון נוסך תקוות השווא של "דימום של השתרשות" ועוד.)
בכל זאת, לא אכתוב באריכות, כי זמני קצר כרגע, אבל רציתי לכתוב שחשבתי עלייך הרבה לאחרונה, ובחג האחרון ביקשתי בשבילכם תינוק (או תינוקת, או... תינוקות!!!!) בריא ושמח בקרוב.
שולחת חיבוק חם וחושבת שעשית ממש בשכל כש הודעתי גם במזכירות באוניברסיטה וגם לבוסית שלי שאני עוברת טיפולי פוריות.

שיהיו בשורות טובות! אמן אמן אמן אמן

[אישה_במסע*]

שיהיו בשורות טובות! אמן אמן אמן אמן

[מיכל_בז*]

בכל זאת, לא אכתוב באריכות, כי זמני קצר כרגע, אבל רציתי לכתוב שחשבתי עלייך הרבה לאחרונה, ובחג האחרון ביקשתי בשבילכם תינוק (או תינוקת, או... תינוקות!!!!) בריא ושמח בקרוב.

את חמודה להפליא, תודה רבה.

[מיכל_בז*]

שיהיו בשורות טובות! אמן אמן אמן אמן

וגם את

[עולם_חדש_מופלא*]

גם אני חשבתי עלייך המון, ומקווה שהכול יסתדר במהרה.
כ"כ לא פשוט מה שאת עוברת, מאחלת שהתינוקות המתוקים שיבואו יהיו שווים את זה לחלוטין.

[פלוני_אלמונית*]

אני גם עוקבת אחר מה שאת כותבת

מאד מזדהה איתך. מאד מאד. הייתי שם גם כן.
זה מתסכל ומייאש

מאחלת לך שנה חדשה וטובה ובשורות טובות

[תפילה_לאם*]

מאחלת שהתינוקות המתוקים שיבואו יהיו שווים את זה לחלוטין.
עולם, נראה לי שזה לא איחול. זו אקסיומה!

ומיכל, שכחתי לכתוב לך קודם בקשר לזה: גרמה לפטריה מהסוג הזה שגורם לך לרצות לוותר על איברים גניטליים מעכשיו עד לנצח.
את יודעת שיוגורט ביו מחולל פלאים במקרים של צרות צרורות מעין אלה? (אם לא - אפרט.)

[מסתגלת*]

היי מיכל,
שלחתי לך אימייל לפני כמה זמן, ועכשיו אני עומדת לשלוח אותו שוב. תוכלי לבדוק ולהגיד לי אם קבלת אותו? לא מכירה אותך, אבל חושבת עליך בהזדהות.

[מיכל_בז*]

איך זה שכולם? כולם! כולם!

ורק אני לא.

[תפילה_לאם*]

אוי, הרבה זמן חיכיתי שתכתבי כאן, וכשלא כתבת קיוויתי שזה אומר, שיש לך עדכונים טובים שמוקדם מדי לחשוף אותם לציבור.


את רוצה לשתף מה אתם עושים בימים אלה מבחינה רפואית-פרוצדורלית?
ואיך את מרגישה? עד כמה את מרוכזת בציפייה?
אולי כל ההמתנה הזאת היא על חשבון דאגות למיניהן שתיחסכנה ממך, כשההריון המיוחל בוא יבוא? מי יידע לחשב את החשבונות האלה...
כל כך מבינה את התחושה הזאת, את הקושי להתמודד עם אי הוודאות של "מתי כבר...?" ואפילו "האם בכלל...?".
בעז"ה!

[אישה_במסע*]

[מנגו*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חיבוק גם ממני.

[מיכל_בז*]

_את רוצה לשתף מה אתם עושים בימים אלה מבחינה רפואית-פרוצדורלית?
ואיך את מרגישה? עד כמה את מרוכזת בציפייה?_

אז מבחינה רפואית אנחנו שוב בהפסקה. תכל'ס אנחנו לוקחים יותר הפסקות מממש עושים דברים. אבל אני עובדת עם ציל צול על תזונה ועוד דברים וזה בהחלט תהליך תהליכי ביותר. רוצה לומר: אנחנו עובדות ממש ברצינות.
יש לי חלום. ובחלומי אני מרזה מספיק כדי שהמחזור שלי יסתדר (מה שכבר מתחיל לקרות) ואני לא צריכה לקחת הורמונים בכלל. אבל החלום השני שלי זה להצליח כבר צ'יק צ'ק להתעבר, אז אני מניחה שזה מתנגש.

ואיך אני מרגישה? נופלת וקמה. ממש ככה. עכשיו גיסתי בהריון והיא כל הזמן שולחת כל מיני אולטרסאונדים וכאלה לקבוצת הוואטס אפ המשפחתית וזה פשוט בכלל לא קל לי.
נשים כמוני נמצאות במלכוד: מצד אחד, אני לא צרת עין באושרה של אף אחת, מצד שני נורא קשה לי להיות בודדה בכמיהה האינסופית לא נגמרת הזו ומצד אחר, אני לא מאחלת לאף אחת להיות יחד איתי בסירה המסריחה הזאתי.

[בשמת_א*]

מצד שני נורא קשה לי להיות בודדה בכמיהה האינסופית לא נגמרת הזו ומצד אחר, אני לא מאחלת לאף אחת להיות יחד איתי בסירה המסריחה הזאתי.

הייתי שם. מבינה אותך

[תפילה_לאם*]

נשים כמוני נמצאות במלכוד:
נשים כמוך, הייתי מתארת אותן כבעלות גדלוּת נפש.

אז אני מניחה שזה מתנגש.
לא, לא נראה לי שזה מתנגש. שיתגשמו כל חלומותייך לטובה, מיכל.
וכנראה שתהליך התזונה שלך בלוויית צילי, שאת כבר מבחינה שנותן את אותותיו, כן נחשב עושים דברים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמעתי על נשים שהצליחו להרות דווקא בהפסקה, ניסים קורים!
אני מאחלת לך שיתגשמו משאלותייך לטובה , ושתהני מכל רגע וכל פיתול בדרך

[תפילה_לאם*]

שמעתי על נשים שהצליחו להרות דווקא בהפסקה, ניסים קורים!
אה, זה ידוע מאוד!
(למשל, אצל בת-דודה שלי.)

[אבישג_א*]

אה, אמורים להרות מהטיפולים ? כי כל הסיפורים שאני מכירה כמעט זה מההפסקות שבין הטיפולים או כשהתייאשו ולא ניסו יותר , שכבר התרגלתי לחשוב שלא הרים מהטיפול אלא מהיאוש שבא אחריו (-:

מיכל היקרה, קראתי ועקבתי זה ימים מספר והצטערתי בשבילך ופשוט לא היה לי מה לומר אז לא כתבתי דבר, כי בכאב הזה אין לי נגיעה או הבנה, שולחת רק חיבוק וירטואלי, לא יודעת מה הוא שווה, אבל אין לי דבר לתת, אולי תפילה (מיכל בת?)

[אישה_במסע*]

נשים כמוך, הייתי מתארת אותן כבעלות גדלוּת נפש.

[מישהי*]

_מצד שני נורא קשה לי להיות בודדה בכמיהה האינסופית לא נגמרת הזו ומצד אחר, אני לא מאחלת לאף אחת להיות יחד איתי בסירה המסריחה הזאתי.

הייתי שם. מבינה אותך_

[פלוני_אלמונית*]

אני שם ממש עכשיו. אז גם מבינה אותך.

_איך זה שכולם? כולם! כולם!
ורק אני לא._

אז לא רק את לא.. גם אני לא.

[אחת*]

שיהיה לך שבוע נפלא ובשורות טובות במהרה!
וטיפ קטן, אני הייתי ממש על סף דיכאון בתקופה האחרונה ויציאה סדירה להליכה של כשעה ביום מאוד עוזרת לי להעלות את מצב הרוח.

[ב_עילום*]

הייתי שם. או הו הייתי שם.... וזה מקום קשה נורא

לקח לי כמעט 5 שנים .

רק רציתי לאמר לך שהיה זמן שחשבתי שהסיוט כל כך גדול שאפילו תינוק כבר לא יוכל לרפא את הצלקות... אבל זה לא נכון... ממש לא נכון...

תחזיקי מעמד ותישארי נחמדה לעצמך... בכל מצב...

[נועה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות
אני מקווה שלא תכעסו שאני משתפת..אני פשוט מרגישה שאני עומדת לקרוס...וחשבתי שאולי זה המקום לפרוק.
אני עוד 5 ימים אמורה לקבל מחזור וכבר מרגישה את הסימנים שלו...הנפיחות הדיכאון וההרגשה הכללית הגרועה.
אני כבר שבר כלי...מנסה כבר כמה שנים טובות להיקלט להריון בלא הצלחה.
עשינו בדיקת זרע. צילום רחם.סיטי רחם. פרופיל הורמונלי. הכל יצא תקין.דיקור סיני אצל אחד הטובים. שיח אברהם.תפילות בקברי צדיקים .ברכות מרבנים שהבטיחו הבטחות...טבילה במקווה כל חודש.
עוד מעט זה גולש לשנה השלישית...כבר 3 שנים של ניסיונות כושלים. ואני כבר בת 36.
יש בי עצבות תהומית. בא לי לצרוח בא לי לבכות.אבל אין לי כבר למי. הנישואים שלי מתפוררים..הכל אצלי שבור בחיים. אני יודעת בתוך תוכי שזה בחיים לא יצליח לי...תמיד שרציתי משהו כל כך הוא לא בא.אצלי זה חוק מרפי. אם אני רוצה משהו-היקום לא יתן לי.
אני חברה בדף אחר שניקרא רוצה וחייבת להיות בהריון..ושם הבנות המקסימות מבשרות הריון...ואני שמחה בשבילם. באמת שאני שמחה. אבל אני כל כך מרחמת על עצמי. אני שונאת את עצמי. את הגוף הדפוק שלי..משהו לא בסדר איתו...אני אישה פגומה . עקרה. יש בי שינאה עצמית. כלום לא הולך לי...חשבתי חודש הבא להתחיל טיפולים אבל כמו שכבר אמרתי הנישואים שלי מתפוררים כך שאין מצב.
אני לא יכולה להשלים עם העובדה שלי לא יהיו ילדים. לא יכולה . עדיף לי למות ולהיפטר מן העולם הזה. אין לי כח יותר.אין בי כח.

[נועה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נ.ב
מיכל תסלחי לי שהיתפרצתי ככה לדף שלך..

[מיכל_בז*]

נועה, אתמול פגשתי מישהי בתור לרופאה שלי שבאה לבדיקה גניקולוגית עם הבת שלה, היום בת 15. יש לה שתי בנות מקסימות והיא עברה גיהנום בשביל כל אחת מהן.
אבל את יודעת מה, היום היא מספרת את זה כמו מורשת קרב ויש לה חיוך עצום על הפנים כי מבחינתה מדובר בנס.

כל אחת מהבנות היא תוצר של טיפולים וכל אחת מהן לקחה כמה שנים טובות. אותי זה מאוד עודד. יש תקווה, יש דרך.

וחוץ מזה הדף רוצה וחייבת להיכנס להריון הוא אמנם דף מקסים ומלא תמיכה אבל הנשים שם צעירות בכמה שנים טובות ממני וממך, לפעמים זה מתסכל.

[קול_פעמונים*]

נועה יקרה,
גם אני הייתי במצב של יאוש, ובתוך תוכי, בדיוק כמוך, הייתי בטוחה שאף פעם לא יהיה לי.
כשזה קרה אחרי 9 שנים, הייתי בהלם טוטאלי.
הבעיה היחודית שלנו (שלא אפרטה כאן) לא נפתרה עדיין וספק אם תיפתר
אבל קרה לנו נס...
ספיציפית במקרה שלנו זה היה כשלוש שעות אחרי תפילה בקבר רחל, אבל לא בפעם הראשונה שהיינו שם...
אני לא מכירה את הסבל שלך, אבל יש לי את שלי, ובשבילך יש לי רק תפילה שתצליחו
שתדעי שגם אם את בטוחה שזה לא יגיע, עדיין זה יכול להפתיע אותך
אולי המחשבה הפטאלית הזו שלא יהיה לך, רק באה להגן עליך מהפחד ומאכזבה מרה של חיים עריריים
היום אני חושבת, שגם אם בסוף מחכה לי משהו רע חלילה, אין טעם שאתאבל עליו כבר מעכשיו כשיש עוד סיכוי לתקן
מקווה שהמשפט הנ"ל לא פוגע, זה בא לי מהלב וללא ביקורת
מאחלת לך ישועה ושמחה בקרוב ממש
חיבוק

[נועה*]

קול פעמונים יקרה. תודה רבה.

[מיכל_בז*]

אז אתמול הייתי אצל הרופאה שלי שוב. אני מאוד מאוד אוהבת את הרופאה שלי, אני חושבת שהיא משלנו. קודם כל, היא חופרת רבות וארוכות על תזונה. לא תמיד אני מסכימה איתה, אבל זה נורא מרענן. וחוץ מזה, היא מאוד מוכוונת אשה ולא מוכוונת מטרה. איכשהו זה מרגיע אותי, כי אצל הרופאים האחרים שביקרתי דומה היה שכל מה שחשוב זה לראות כבר הריון ולא משנה מה אני אעבור בדרך.

אני חייבת לתהות, עד כמה זה אנוכי שאני כה דואגת לעצמי? נשים אחרות נראות לי מוכנות ממש להתאבד על זה ואני כולי כזה "אוי, ההורמונים עושים לי גלי חום ומצבי רוח. כה מסכנה אני! הכי אומללה בקרת!"
אבל האמת שאני גם פוחדת מסרטן. מותר לומר את זה? מותר לומר שאני מעדיפה למנן את כמות ההורמונים שנכנסת לי לגוף מפחד מתוצאות מאוחרות יותר? האם זה הופך אותי לאמא-וונאבי שווה פחות? (אני סתם שואלת האמת, נראה לי שזה הופך אותי למאוד חכמה ואני די עפה על חכמתי הרבה.)

עכשיו ישנתי וחלמתי שאני מקבלת מחזור עצום. כמויות של דם זורמות מתוכי ואיכשהו אני הופכת לרזה יותר ויותר כשנהר שלם של וסת פשוט מבעבע מתוכי ואני לא יודעת מה לעשות איתו. כן. אלה ימים של לפני מחזור ואני רגועה מאוד. ברור לי שאני הולכת לקבל מחזור ויופי, זה טוב. הגוף צריך את זה.

וחודש הבא אני שוב חוזרת להזריק לעצמי בבטן. זה לא כל כך נורא, תופעת הלוואי היחידה הרצינית באמת שנרשמה עד כה זה כמות עצומה של רחמים על עצמי בכל פעם שאני מזריקה לעצמי בבטן. כי! מה! זה! זה! זה נשמע נורא, נכון? האמת שזה לא נורא בכלל. כלום לא כזה נורא לי. בנז, לעומת זאת, לוקח הכל נורא נורא קשה ואני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה. משונה בעיניי שהוא לוקח משהו שאני עוברת כל כך קשה, עם כל הכבוד לאמפטיה וזה. אני תוהה על מה זה יושב אצלו ואיך אפשר לפרק את זה בלי שדווקא אני אהיה זאת שמכילה. יש בזה תחושה משונה של בדידות בסופו של יום, כי למרות שאנחנו כל כך ביחד בזה אני זאת שמחליטה על הנתיב ומכיוון שהגוף הוא שלי אני משרטטת את הגבולות. אולי זה מה שקשה לו? אולי בעצם גם הוא מאוד בודד בתפקיד האממממ... חדגוני למדי שלו?

אז אני חוזרת להורמונים ולהזרעות לכמה חודשים טובים. אין טעם לעבור לIVF במהירות במקרה שלנו, כך אמרה רופאתי החכמה וזה נראה לי מאוד בריא והגיוני. אני גם אשתדל להימנע מהזריקה שגורמת ביוץ בתקווה שהגוף שלי יכנס לבדו לביוץ מה שלמען האמת הוא פשוט עשה בהצלחה עד כה מאוד יפה. כל הכבוד גוף! go guf! יישר כוח, תמשיך ככה! הזריקה שגורמת ביוץ היא הדבר הכי אכזרי שחוויתי. כאבי בטן איומים (שתוך כדי שאת עוברת אותם את אמורה לשכב, כמובן. ) ושלל תופעות הורמונליות מדכאות. אז אני די מבסוטה שהיה בי האומץ לבקש להוריד אותה ולהתעקש בעדינות על מה שאני רוצה.

אם זה נקרא לכן מעט מנותק רגשית, אז יש בזה משהו. פשוט אי אפשר כל הזמן לחוות את זה, אתן מבינות? צריך לנוח גם. אז אני קצת מתנתקת, מתווה לעצמי מסלולים טכניים, אוזרת אומץ וכוח לחודש הבא שיהיה כולו סביב זה, כמו שאני זוכרת: מעקבי זקיקים, זריקות דם, הזרעה. כמו כיור שמוציאים בו את הפקק: אני אזרום כולי לאותה נקודה.

[זאת_מהיציע*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משונה בעיניי שהוא לוקח משהו שאני עוברת כל כך קשה, עם כל הכבוד לאמפטיה וזה.

קשה גם להיות זה שבצד, חסר אונים. צופה בך מתקשה ולא מסוגל לעזור או לקחת חלק מזה על עצמו.

בעזרת השם תיתקלו באותה בעיה בלידה (-:
(מבינה שלא באמת אני מאחלת לכם שום קושי, נכון?)

[מיכל_בז*]

מבחינתם של הסובבים אותי, כך נדמה, אני אמורה להיות עכשיו בעיצומו של מירוץ כשכל מה שאני רואה מולי זה את קו המטרה. כמו כל משתתפת (טובה, מוצלחת) בריאלטי, אני אמורה להיות אופטימית, חזקה ורואה את המטרה מול עיניי. כמו שאומרים בשנים האחרונות בריאלטי, במיוחד כשמועמדים להדחה, עכשיו זה ה"מניטיים", עכשיו עכשיו. ותמיד יהיו את אלה שילחשו: "הזמן לא לטובתך".

מבחינתם של הסובבים אותי אני אמורה לרוץ מהזרעה להזרעה ואז, אם זה לא עובד, לרוץ להפריית מבחנה. זה בכלל לא משנה שהבעיות נמצאות במקום אחר. זה בכלל לא משנה שכל הפרייה כזו משמעותה המון הורמונים. זה בכלל לא משנה איפה אני בכל זה. זה מוזר, אבל אני מרגישה נרמסת לחלוטין על ידי התינוק שעדיין איננו קיים. הוא הרבה הרבה הרבה יותר חשוב ממני. ובפעמים המעטות שבהן אני מעיזה לחשוב או לומר שאני, הממשית, הקיימת ממש פה, דווקא לא פחות חשובה, אני מרגישה כאילו אני לגמרי פוסעת בתוך המרחב של הדברים שאסור להגיד.

וכך, משהו שהוא אישי ופרטי לחלוטין, הכמיהה שלי שנמצאת ביני לבין עצמי, בעומק היותי, בשיפולי הבטן, הופכת למשהו כללי כשעל הרצון הזה מושלכים כל כך הרבה רצונות. בעיקר הרצון של ההורים לנכד, הרצון של האחים לאחיין, הרצון של העולם, כך נראה, לחיים חדשים. וככל שהרצון של הסובבים אותי גדל כך הם הופכים לעדינים פחות, בוטים יותר, דוחפים יותר. ואני מאמינה להם כשהם אומרים שהם דואגים לי, לאושר שלי. אבל אני גם לא מאמינה, סתם מכחישנים. שיהיו כנים, לעזאזל, שיגידו שזה שלהם בחייאת. זה היה כל כך הרבה יותר קל ככה.

[בשמת_א*]

וככל שהרצון של הסובבים אותי גדל כך הם הופכים לעדינים פחות, בוטים יותר, דוחפים יותר
הלחץ הזה היה הרסני מבחינתי.
שתדעי לך, שאני הצלחתי להיכנס להריון ברגע שהפסקתי לענות לטלפון. אני רצינית. כשהייתי לבד לא עניתי. כשהיה בן הזוג אמרתי לו להגיד שאני לא בבית. לא הגעתי להורים. דממת קשר מוחלטת.
כמויות הלחץ שאלה מסוגלים לייצר - אסטרונומיות,
וההשפעה של זה עלינו - קשה קשה )-:

[חני_בונה*]

תופעת הלוואי היחידה הרצינית באמת שנרשמה עד כה זה כמות עצומה של רחמים על עצמי בכל פעם שאני מזריקה לעצמי בבטן
איך את בלדמיין (לפני הזריקה ובמהלכה) שבמזרק הזה יש אור עם צבע שמסמל עבורך את המילה א.ה.ב.ה ?

בנז, לעומת זאת, לוקח הכל נורא נורא קשה ואני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה
מה את יכולה לעשות בבית כדי "להחליף" מידי פעם את האוירה? שתהיה אוירה "חדשה"? זה יכול לעזור גם לו.
למשל: לפתוח חלונות או להכניס ירוק מהטבע.
אפשר גם בתחילתו של יום להגיד: "אני נותנת כוונה לאנרגיות של היום החדש להיכנס" , ובסופו של יום "אני נותנת כוונה לאנרגיות של היום הזה לעזוב" ולא לשכוח להגיד תודה.

[עוד_מיכל*]

נשים אחרות נראות לי מוכנות ממש להתאבד על זה ואני כולי כזה "אוי, ההורמונים עושים לי גלי חום ומצבי רוח. כה מסכנה אני! הכי אומללה בקרת!"

ואני הרגשתי זוועה, אומללה, בלי שום הורמונים, רק מבדיקות דם כל יומיים ומעקבי ביוץ באולטרסאונד (גם כל יומיים) וקצת דיקור סיני והזרעות. די התפרקתי. שום הורמונים, כאמור, חוץ מאלו הטבעיים... וכמובן שגם הרגשתי אשמה על זה שאני מתפרקת מכל כך מעט, כשיש נשים שעוברות דברים כל כך הרבה יותר...
רק שתדעי...

[עוד_מיכל*]

ובקשר לכל השאר, תעיפי את כל האינטרסים וכל הרצונות של כולם וכל המחשבות של כולם או כל המחשבות שאת חושבת שיש לכולם לקי-בי-ני-מט, ותעשי רק רק רק רק רק מה שמתאים לך

אצלי חלק גדול מהתהליך היה להעיף, להתנתק, להתחבר למה באמת באמת אני מרגישה ורוצה (זה לא היה פשוט. וזה עדיין נמשך, למרות שילדים כבר יש). אה, וגם להכיר בזה שמותר (לרצות ולהרגיש את זה)

[תפילה_לאם*]

מיכל, אני לא יודעת בכלל איך להתחיל להגיב לדברים שלך.
את מדהימה והכתיבה שלך מדהימה והמודעות שלך מדהימה ובריאה.
כשההריון האחרון התעכב, הלכתי לרופאה לקבל מה שאפשר, וקיבלתי הפניה למכון פוריות. דובר על הזרעה. דובר על טיפול הורמונלי. ואז אמרתי לעצמי: "רגע, ב"ה יש לי ילדים בבית. למה זה כל כך מובן מאליו, שאכנס עכשיו ללחץ הזה של מעקבי זקיקים יום אחר יום בשעות מוטרפות, להכניס לגוף שלי כל מיני חומרים שאני לא יודעת איך ישפיעו עליו וכו' וכו'?" ובעצם, זה נכון מאוד גם אם עדיין אין ילדים בבית! הרי את לא אדישה ואת לא עומדת בחיבוק ידיים. את פועלת בתבונה.

כן. אלה ימים של לפני מחזור ואני רגועה מאוד. ברור לי שאני הולכת לקבל מחזור ויופי, זה טוב. הגוף צריך את זה.
בסדנה, שהשתתפתי בה לפני שבוע, הוזכר שבעצם מועד קבלת הווסת הוא מועד תחילת ההתפתחות של הזקיק החדש. וגם התאריך שממנו סופרים את הכניסה להריון הוא תאריך הווסת האחרונה. כך שנקודת המבט שלך נכונה ובריאה וטובה, ואני מוסיפה לה עוד רובד.
הרבה הרבה חיבוקים, שבוע טוב וחנוכה שמח!

[מצ'רה*]

הרצון של העולם, כך נראה, לחיים חדשים.
כן, זה כוח עצום (של החיים. שעובד דרך בני אדם, ומשתלט עליהם.) והוא באמת דורסני באופיו, או יכול להיות.
את פועלת בתבונה.
ממש.
תומכת בך מרחוק עם מה שאתם עוברים.

[נעמה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל האמת שאני גם פוחדת מסרטן.
גם אני מאוד מאוד פחדתי מסרטן (עדיין מפחדת, בעצם...). הרופאים מתעקשים שלא הוכח קשר סיבתי, אולי רק קלוש במקרה של אחד הסרטנים הנשיים (לא זוכרת אם שד או צוואר הרחם, שלא נדע). יש כבר די הרבה היסטוריה של טיפולי IVF וכבר יש פרספקטיבה מחקרית. אני לא יודעת אם זה נכון או לא - אין לי כלים לבדוק את זה - אבל זה בטוח משהו שווה לך לשאול את הרופאה שלך.
בדיעבד, אצלנו (ההיריון הראשון הצליח אחרי שלוש שנים של ניסיונות) דווקא ההשהייה עם ה-IVF (גם לי לקח המון זמן להסכים) הגדילה את כמויות ההורמונים, כי גם עשיתי המון מחזורי הזרעות מלווים בהורמונים ובסוף גם IVF, שהצליח על הפעם הראשונה. כך שקשה לדעת מה עדיף. IVF זו פרוצדורה יותר אגרסיבית אבל גם הסיכויים להצלחה עולים בהתאמה. יש היום פרוצדורה שנקראת IVM שבה שואבים רק את הביצית האחת שיש באותו חודש. כרגע הטיפול מיועד רק לנשים עם בעיות מסוימות, אבל אולי את נופלת בקטגוריה הזו. שווה לך לברר. נדמה לי שעושים את זה בהלל יפה. תגגלי ותמצאי או שאלי את הרופאה שלך.

אני יודעת שאצלי זה הצליח כשהרמתי ידיים והייתי בשיא של ייאוש. אבל אמיתי. הגעתי למקום כל כך חלש שכבר לא היה לי כח להיאבק ולהילחם ודווקא אז זה הצליח. במקביל גם נגמר אצלי פרק מאוד משמעותי בלימודים והרגשתי שיש לי מקום בגוף. זה נשמע מיסטי ומטופש, אבל זה באמת הרגיש כך. זו היתה תחושה של שחרור פנימי אמיתי שנבעה מהשלמה עם חוסר שליטה מוחלט, כך נדמה לי. מה אני רוצה להגיד בזה? שכמה שחיכיתי, והו הו כמה שחיכיתי, בסוף זה הגיע ברגע הכי לא צפוי. זה היה כל כך לא צפוי שאפילו לא הסכמתי להתקשר לבי"ח לקבל את תשובת הדם. אמרתי לבעלי שאני לא מסוגלת לשמוע יותר "לא" ושהוא יתקשר. אז הוא התקשר ואמרו לו "כן". והוא כל כך לא האמין שהוא התקשר שוב כעבור 10 דקות לוודא שאין טעות.
בקיצור (גם כן קיצור...), מזדהה לגמרי. ויודעת שזה יקרה. רק לא יודעת מתי...וזו בעצם השאלה המטרידה מכולן.

[מיכל_בז*]

4 בדיקות הריון, 8 קווים חיוביים. אומרים שאסור לספר בשלב כל כך מוקדם, אז אומרים. שיגידו!
אני חייבת לספר אני!

[קוראת_קבועה*]

וואו! מחייכת ומחזיקה אצבעות

[ציל_צול*]

גם כאן, מחבקת אותך, מחבקת אותך, מחבקת אותך.
תמיד תעשי מה שאת חייבת לעשות. את יודעת הכי טוב.
עובדה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמן אמן אמן ואמן

[גוונים*]

מיכלללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל!!!!
איזה אושר! חשבתי עליך המון בשבועות האחרונים (למרות שלא כתבתי לך כלום) כל הזמן אמרתי לך בלב שלי - 'אל תפסיקי להאמין - זה יקרה, אל תפסיקי להאמין - זה יקרה' שוב ושוב ושוב (לא יודעת למה לא הצלחתי לכתוב את זה).
עשית לי את היום, ממש!
גם אני ישר סיפרתי לכל כך הרבה אנשים, אי אפשר לא לספר כשזה מגיע אחרי שמחכים לזה כל כך.
בסוף בסבב טבעי נכון??

מחזיקה לך אצבעות מאד מאד מאד, תמשיכי לעדכן!

[גוונים*]

אז את לא הולכת לבדוק בטא? (ראיתי את השאלה שלך בדף ההוא)
אני לא הייתי מסוגלת להניח לזה (בדקתי וגם אחרי יומיים הכפלה...) אבל בהחלט נראה לי שזה הדבר הבריא יותר לעשות.

[מנגו*]

_בדיקות הריון, 8 קווים חיוביים. אומרים שאסור לספר בשלב כל כך מוקדם, אז אומרים. שיגידו!
אני חייבת לספר אני_
@}

[יעלפו_מהמושב*]

וואו!!!!!!! יששששששששששששש!
(יוצאת מארון הקוראות כאן לרגל המאורע)

בשעה הכי טובה שיש!!!!

[עננים_בקפה*]

על הניסים ועל הניפלאות

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מיכל , יוהוו!!! כולי צמרמורת ,ושמחה ענקית מתפשטת בלב! שיהיה במזל!!

[אישה_במסע*]

@}

[מיכל_פלונית*]

שמחהשמחהשמחה. מרוב שמחה אין מילים. דמעות יש. מזל טוב. מרגששששש.

[לימונדה*]

מיכל!!!! מאד מתרגשת בשבילך, בשבילכם, בשבילו, בשבלינו...
הלב שלי דופק בהתרגשויות. איזה יופי!
חיכינו יחד איתך
הרבה אהבה וחיבוקים (חוזרת ליציע להריע)

[אינדי_אנית*]

איזה התרגשות כל כך שמחה בשבילך!!!@}

[טלי_ב*]

_וואו!!!!!!! יששששששששששששש!
(יוצאת מארון הקוראות כאן לרגל המאורע)
בשעה הכי טובה שיש!!!!_

[אבישג_א*]

איזו בשורה משמחת

ממש שמחה לשמוע

[מישהי*]

נפלא
תודה
ותמשיכי לעשות בדיוק מה שבא לך

[עדי_א*]

בשעה טובה!
שמחה באמת מעומק ליבי!

[תפילה_לאם*]

מיכל! מיכל? מיכל!!!! מי-כ-אאאא-ל!
יו! איזה יופי!
אלמלא הייתי כבדה ומתעצלת הייתי קופצת במקום בלי הפסקה מרוב התרגשות.
תודה רבה שסיפרת לנו מוקדם!
שיהיה המשך מוצלח.

[תפילה_לאם*]

כן. אלה ימים של לפני מחזור ואני רגועה מאוד. ברור לי שאני הולכת לקבל מחזור ויופי, זה טוב. הגוף צריך את זה.
משעשע.
הגוף צריך את זה? יופי לו. שיחכה תשעה חודשים.

[מיכל_בז*]

תודה רבה לכולכן נשים יקרות! חיממתן את לבי.
האמת שמיד אחרי שכתבתי את זה חטפתי מיגרנה ובחילה שהיו פחות כיפיות והלכתי למיטה. אבל יאללללללללללה, למי אכפת. באמת למי אכפת? שיעביר אותי ההריון הזה מה שהוא רוצה, אני פה, ערוכה.

_גם אני ישר סיפרתי לכל כך הרבה אנשים, אי אפשר לא לספר כשזה מגיע אחרי שמחכים לזה כל כך.
בסוף בסבב טבעי נכון??_

נכון נכון נכון נכון! בזכות העבודה עם ציל צול רזיתי היטב ולפי הגניקולוגית שלי זה כל מה שהיה בעצם צריך. מוזר ומהמם לא? כולה ירדתי חמישה קילו. אני גם חושבת שזאת הייתה כ-ל העבודה שעשיתי עם צילי, אבל מי יודע?
מדהים עד כמה אין לי ממש קשר לזה, למרות שיש לי גם המון קשר. לא באמת ידעתי שאני נכנסת להריון, לא הרגשתי את זה ופחדתי פחד מוות לעשות בדיקה, ממש היו לי כאלה סיוטים במשך הלילה שהחלטתי לא לעשות ולדחות לערב. בערב עשיתי בדיקה ומיד הלכנו לסופר פארם לקנות עוד 3 בדיקות. התמונה האהובה עליי היא 4 הבדיקות זו לצד זו על דופן האמבטיה.

_אז את לא הולכת לבדוק בטא? (ראיתי את השאלה שלך בדף ההוא)
אני לא הייתי מסוגלת להניח לזה (בדקתי וגם אחרי יומיים הכפלה...) אבל בהחלט נראה לי שזה הדבר הבריא יותר לעשות._

אני אלך כי הגניקולוגית שלי אמרה שנוכל להעריך ככה את גיל ההריון וזה מעניין אותי. למרות שזה גם נורא מפחיד אותי. אבל אני לא אבדוק הכפלה, לא רוצה. אני אחכה לאולטרסאונד ומה שיהיה - יהיה.
אני קצת פסיכית מאז שגילינו. מתה מפחד לחלוטין, אוכלת סרטים מפה עד להודעה חדשה. שלא יצליח, שלא יתפתח. הלוואי שהייתי אישה מאמינה עכשיו, לפחות היה לי למי להתפלל.
אני כל הזמן צובטת את הציצים כדי לוודא שהם עדיין ממש כואבים כשאני צובטת ומחפשת שיטות חדשות להכאיב לעצמי מספיק כדי להיות בטוחה. אני לא יכולה להגיד שאני עולזת בכאבי ראש כי זה באמת מאוד קשה לתפקד איתם, אבל יש לי בחילות קלות וזה נחמד. הן קלות כאלה, כאילו רק להזכיר לי שאני בהריון. חמדמדות.
אני מעריכה שאני בשבוע שישי ובשבוע תשיעי אני אלך לעשות אולטראסאונד ואני ממש מקווה להצליח להתרכז במשהו נוסף על מה שעובר עליי. אבל כרגע זה פשוט בולע את כולי ואני נעה מרגעים של: הידד, הידד, הידד! לרגעים של: טפו טפו טפו, טפו טפו טפו, טפו טפו טפו. טוב נו, אפשר להבין אותי.

גוונים שתדעי לך שקראתי בדף שלך אחורה כי אני מרגישה ממש ממש כמו שאת הרגשת. רק שלך היה את השכל לספר יותר מאוחר ואני אין לי שום עכבות, זה משהו. עכשיו יותר טוב, נכון? החרדות שככו?


_כן. אלה ימים של לפני מחזור ואני רגועה מאוד. ברור לי שאני הולכת לקבל מחזור ויופי, זה טוב. הגוף צריך את זה.
משעשע.
הגוף צריך את זה? יופי לו. שיחכה תשעה חודשים._

טפו טפו טפו, טפו טפו טפו, טפו טפו טפו! אבל זה באמת משעשע ומגניב מאוד. מגניב מאוד מאוד. עכשיו אני שמחה שכתבתי ותיעדתי את כל הנס הזה.
לפני כמה זמן דיברתי עם חברה שגם מנסה להיכנס להריון והיא אמרה שאיך שלא נסתכל על זה יש פה אלמנט של קסם. וזה מה זה נכון. בסוף זה בא ובהפתעה כמעט מוחלטת ופתאום בכלל לא משנה כל הזמן שלפני, ממש לא רלוונטי.

(ועוד טפו טפו טפו לסיום.)

[אמא_נמרה*]

איזה יופי, מיכל. שיהיה בשעה טובה. מאחלת שמכאן והלאה זה יהיה דף משעמם מאד

[תפילה_לאם*]

הלוואי שהייתי אישה מאמינה עכשיו, לפחות היה לי למי להתפלל.
גם אם את לא מאמינה - יש לך למי להתפלל .
מתפללת בשבילך.

[ביישניתית*]

_וואו!!!!!!! יששששששששששששש!
(יוצאת מארון הקוראות כאן לרגל המאורע)_