יאללה בוא

[תפילה_לאם]

מזה שאני אשתנה ללא היכר
מאיפה הבאת את זה? הגיוני שתשתני, אך את תובילי את השינוי ועדיין תוכלי למצוא בדמותך החדשה את מיכל המוכרת והאהובה, רק משופרת!

ועל כל השאר-
חשבתי אם לענות ומה לענות, אבל נראה לי שהתשובה הנכונה ביותר תהיה - חיבוק גדול.

וגם... ניסיתי לשלוח מייל לכתובת שבראש דף הבית שלך וקיבלתי הודעת שגיאה.

[רק_מה*]

מיכל המוכרת והאהובה
|l|

האימהות תעשה לך היכרות עמוקה עם עצמך. הפחד, האימה מובנים כל כך (גם ללא מילים)

האימה הזו היא הזמנה לעוצמות אהבה וחמלה סוחפות.

לשחרור והשתעבדות לעצמי שנהיה אחר.

קסם

[דרדרית_בין_החוחים*]

באמת מפחיד להיות אמא
מי בכלל נתן לי רשיון
להאמין שאני מסוגלת לזה?

עדיין מרגישה ככה לעיתים
<הגדולה שלי בת 10. החמישי/ת בדרך...>

ואויש כמה קשה לי תמיד הסוף שכל יום יכול, אבל לא, אבל למה לא...
לידה קלה ובזמנה המדויק!!!

[רסיסים_של_אור*]

וגם אני במחבקות קראתי את החרדות שלך והרגשתי הזדהות מאד גדולה לאותם ימים מוטרפים של סוף ההריון הנוכחי... זה כנראה באמת באמת טבעי וגם עוד סימן שהלידה קרובה ... ובעזרת ה' שתהיה טובה טובה

[בשמת_א*]

_למי שאוהב אותנו מאד קשה לראות אותנו בכאב ללא יכולת לעזור.
וגם התרבות המערבית מעודדת להשתיק, למסך ולהעלים כאב במהירות הכי גדולה שאפשר ולא לחוות אותו.

הוא עושה את זה מדאגה ומאהבה. זה שלו, זה לא קשור אליך_
אמא נמרה כרגיל דייקה בכל מלה.

[ציל_צול*]

מיכל אהובה, באתי לקרוא אותך.
מחבקת אותך ממש ממש חזק.
כל מה שעובר עליך טבעי כל כך, מוכר כל כך...

ובכל זאת, אני מכירה אותך. את תהיי אמא כזו נהדרת. והאיש שאיתך יהיה כזה אבא אלוף.
שניכם רגישים ומתוקים ואוהבים ומצפים ויש לכם כל כך הרבה לתת.
תני לחרדות להיות. הן שומרות עליך. רק שימי לב שלא יצבעו לך בצבעים שלהן את כל החוויה. יש להן מקום של כבוד וכדאי לקבל אותן באהבה כי יש להן תפקיד, ובמקביל לזכור שהן רק מלוות אותך. הן לא את. הן לא הכל. לצדן יש שמחה והתרגשות וציפייה ויכולת ומוכנות ומה לא...
יש אותך. על כל הגוונים הנהדרים שלך.

[אורי*]

מיכל
קבלי חיבוק גם ממני
אני רואה משהו טוב במוכנות שלך לקראת זה שתבוא תינוקת וזה יהיה שונה. את באמת מקשיבה למה שכולם אומרים סביבך שהחיים הולכים להשתנות ואת הולכת להשתנות (אני לא הקשבתי ובאמת הייתי בשוק). אבל יכול להיות שאת לוקחת את זה קצת יותר מדי רחוק, זה לא שהכל ישתנה לבלי הכר,למרות שזה ביטוי שגור לאישה אחרי לידה ראשונה, זה לא עד כדי כך לבלי הכר,בודאי לא כשאת מוכנה לזה כל כך,וגם רוצה בזה כל כך. זה יהיה קשה,זה מתיש, בהחלט, זה שונה מקודם. אבל כן את עדיין את ובנז עדיין בנז,והעולם עדיין העולם. האדמה לא רועדת והעולם לא מתהפך,לא עד כדי כך. (ואומרת לך את זה מי שחוותה את הלידה הראשונה שלה כקשה מאוד מהבחינה הנפשית-אבל בעיקר גם כי לא הכנתי את עצמי לזה שדברים הולכים להשתנות)
מאחלת לך לידה קלה וטובה והתאוששות טובה
ובעיקר הרבה שמחה עם הקטנה
{{}}

[בשמת_א*]

מיכל בז, את שמה לב שאנחנו עושות לך פה בדף מסיבת לידה? (-:
כזאתי מסיבה שכולן באות ומביאות מתנות לאמא המצפה לכבוד ולקראת הלידה?
המלים, הברכות והאיחולים הם המתנות שלנו לקראת התינוקת

[גוונים*]

האדמה לא רועדת והעולם לא מתהפך,לא עד כדי כך
זו באמת גם היתה החוויה שלי, העולם לא התהפך לי והאדמה לא רעדה לי, למרות שאני מכירה כאלה שכן חוו את זה כך.
הכל השתנה אין ספק, ונראה לי ממש טוב שאת מודעת ומכירה בשינוי שהולך להיות (גם אני שקשקתי מזה, ממש ברמה של חרדה, אם הייתי חושבת על זה יותר מדי, הייתי מרגישה לחץ בחזה...)
אבל אני אישית הרגשתי שדווקא אחרי הלידה חזרתי לעצמי, אחרי שבהריון חוויתי את עצמי אחרת ושונה והיה לי כל כך קשה (התגעגעתי לעצמי הקודמת).
דווקא אחרי הלידה הרגשתי שאני חוזרת להיות אני, אני כמו שאני מכירה את עצמי, כמו שהייתי לפני ההריון, שחששתי שנעלמה ולא תשוב יותר, זו היתה ממש הקלה. רק שעכשיו זו אני שהיא גם אמא (מהות ענקית ועצומה שאני עוד בקושי מתחילה להבין) ושיש יצור קטן ומופלא שקיומו בלתי נתפס (ועדיין בלתי נתפס עבורי, אפילו שכבר עברו שלושה חודשים, אני פשוט מסתכלת עליה בפליאה כל הזמן, לא מאמינה שהיא אמתית ונוכחת וכאן ושלנו וגדלה ומדהימה, בלתי נתפס!) שאיכשהו באופן אוטומטי (לפחות כך היה אצלי) הפך למרכז עולמי.

המלים, הברכות והאיחולים הם המתנות שלנו לקראת התינוקת
לגמרי!

חיבוק גדול גדול!

[מיכל_בז*]

תודה רבה לכן יקירותיי! אתן נווה מדבר ביום מגעיל במיוחד. יום שבו, שוב, מצאתי את עצמי במעמקי הכסת"ח של המערכת, נלחמת ברגולציות מטופשות, מתוזזת ומולחצת כמו כ-ל פעם שאני מתמודדת עם המערכת הרפואית.
אני לא אלאה אתכן בפרטים. הצ'ופון הייתה ישנונית מדי בקופת חולים והם, למען הכסת"ח, כמובן, הפנו אותי לבית חולים. שם הצ'ופון הייתה ערנית מדי, כנראה נעלבה מזה שכולם אמרו שהיא לא מספיק פעילה. ואז, למען הכסת"ח המפורסם, הייתי במוניטור יותר משעתיים. בסוף הצלחתי להרגיע אותה בעזרת אחות חכמה שכיבתה לי את האור ואמרה לי לדבר איתה וללטף אותה וכך עשיתי. זה הרגיע אותה להפליא, אגב. היא גם מבינה עניין, הקטנה, כי הסברתי לה שאמא ממש רוצה כבר ללכת הביתה רבאק.

אחרי שהצלחתי להשיג מוניטור טוב (אגב, אותה אחות מגניבה שגם הייתה עצבנית נורא בו"ז אמרה שאין להשתוללות שלה שום משמעות רפואית מלבד בזבוז הזמן המוחלט. שלי.), כדי שתהיה להם תמונה יפה, למען הכסת"ח, כמובן, הרופא הסביר לי בחומרה שבעוד יומיים, כשאבוא לביקורת, יאשפזו אותי ויעשו לי זירוז. שימו לב למשפט המדהים הזה, כמה הם אקטיביים ואני פאסיבית. הוא גם הסביר לי שבשבוע 42 יש קפיצה אדירה בתמותת תינוקות פתאומית והיה נורא מעוצבן ומאוכזב מזה שפשוט לא רציתי לעשות סטריפינג כי נראה לי שאפשר לחכות עם זה. הוא גם לא קיבל את העדות שלי שנכנסתי להריון שלושה ימים אחרי מה שכתוב לו, לא הסכים לשנות את גיל העובר ובעיקר הלחיץ אותי. אה! וגם נראה נעלב כשאמרתי שאני לא מתכוונת ללדת שם (איכילוב), אלא בלניאדו.

בדרך הביתה הבנתי שאולי הגיע הזמן להיפרד יפה מהלידה הטבעית שרצינו. אני יודעת שאפשר לא להיכנע ללחצים, עשיתי את זה היום ואפילו די בקלות. זה היה קל. עשיתי מוניטור במשך שעתיים, פעמיים בדיקת שתן, פעמיים אולטרסאונד והרגשתי אותה כל היום. הכול תקין. אני כבר אמרתי שהילדה הזאת שופעת תקינות, לא? יש מספיק מי שפיר והעובדה שהיא זזה כמו שהיא זזה מעידה שאין הזדקנות שלייה. היה לי קל להגיד שאני לא רוצה סטריפינג כי משהו בי מאוד התנגד למחשבה שהרופא הזה, דווקא הוא, יכנס לי פנימה ובלי בנזי לידי. אבל, אבל, אבל.

אבל.

צריך המון המון אומץ כדי לא להאמין להם. אני לא חושבת שהם רעים או שקרנים, אלא שאולי הם לא באמת בודקים את הקונבנציות שעליהן הם נשענים. ואולי הם לא מפרטים מספיק, במחקרים שלהם, מה קורה למי שהכול כה תקין אצלה כמו אצלנו? אבל הם נשענים על משהו הרי ואיך אני יכולה לסכן אותה? אני לא יכולה.

הפחדה עובדת, אגב. ודי בקלות.

ביום שלישי אני אלך לביקורת בלניאדו. לא אכפת לי ללכת לביקורת כל יומיים, נחמד לפגוש את צ'ופ וגם מאוד מקל עלי לדעת שהכול בסדר. אני מקווה שהגישה שם באמת תהיה פחות לחוצה. שיתנו עד סוף 42, בחייאת. שיתנו לנשום אלה.
אני מרגישה שמשהו מתקדם, אבל כל כך לאט. הלוואי שהייתי יכולה ליהנות מההתקדמות האיטית הזו, שיש בה משהו כמעט זני. כמו לראות פרח נפתח לאיטו, או משהו כזה.

[בשמת_א*]

הם נשענים על משהו, סטאטיסטי, אבל מה שצריך להתייחס אליו הוא גוף העניין. ואלה למשל הנתונים שמסרת:

שנכנסתי להריון שלושה ימים אחרי מה שכתוב לו
פעמיים בדיקת שתן, פעמיים אולטרסאונד והרגשתי אותה כל היום. הכול תקין. אני כבר אמרתי שהילדה הזאת שופעת תקינות, לא? יש מספיק מי שפיר והעובדה שהיא זזה כמו שהיא זזה מעידה שאין הזדקנות שלייה
במקום להנפיק לך את התסריט הכי גרוע שעלול לקרות במקרים שלא דומים לשלך בגרוש, הוא צריך להתייחס עניינית לנתונים ולפי זה לקבוע.

ביום שלישי אני אלך לביקורת בלניאדו. לא אכפת לי ללכת לביקורת כל יומיים, נחמד לפגוש את צ'ופ וגם מאוד מקל עלי לדעת שהכול בסדר
זה נשמע כמו תוכנית הגיונית וסבירה.

עוד הצעות, מכיוון אחר לגמרי (רק אם מתאים לך!). אם את רוצה לקדם בכל זאת את הלידה, כי את כן דואגת, כי הוא כן הצליח להפחיד אותך עם הסטאטיסטיקה שלו ומכל הסיבות הנוספות האפשריות, אז יש כמה דרכים לזרז את הלידה.
לא סטריפינג (פקיעת קרומים) שהיא פרוצדורה אלימה ולמען האמת מסוכנת: יוצרת צירים חזקים נורא, עלולה לגרום לתינוקת שלך להתקע במקום גבוה מדי וכל הבלגן שמוביל למפל ההתערבויות שסופו קיסרי, והכל בגלל חוסר סבלנות וחוסר קשב ואי התייחסות ליולדת, לעובר/ית, להריון, לנתונים וכל דבר אחר.

מה כן?

• לנשום עמוק ולהזמין אותה לבוא. להגיד לה: את יודעת מה? אמא התחילה לפחד מזה שאת לא יוצאת, שאולי ילחיצו אותנו מדי ויעשו לנו דברים לא נעימים. אז בואי, בואי, אמא כבר מוכנה שתבואי אליה סוף סוף.
• סקס (-: גם ההרפייה, גם ההתכווצויות וגם נוזל הזרע - כולם תורמים ללידה (וכמובן גירוי הפטמות).
• הליכה. במיוחד ללכת יחפה על חוף הים, על החול החם. לא זוכרת למה אבל זה מעודד לידה.
• להכין את התיק סופית, עם כל הניירות והדברים. אם עדיין לא מוכן. איכשהו, הרבה לידות מתחילות רק אחרי שהתיק מוכן לחלוטין. כאילו משהו בגוף עדיין לא מוכן לזוז אם זה לא "סגור".

זה רק מה שחשבתי עליו בשלוף, יש עוד דרכים.

[תפילה_לאם]

בדרך הביתה הבנתי שאולי הגיע הזמן להיפרד יפה מהלידה הטבעית שרצינו.
נראה לי ש{{}}אולי זאת מילת המפתח במשפט.
את צודקת. יכול להיות שהתרחיש יהיה שונה מחלומותייך. אבל יכול להיות שלא ואולי אפילו טוב מהם. בלידה האחרונה למדתי על בשרי כמה אי אפשר לתכנן, ובסופו של דבר הייתי מרוצה מאוד לא רק מהסוף הטוב אלא גם מהדרך אליו.

ובעניין ההתקדמות האטית - קחי בחשבון, שהקצב לא בהכרח קבוע. הוא יכול להיות אטי עכשיו, ופתאום יואץ, ואולי אחר כך ייתקע. ובסוף... בסוף היא תצא.
מאחלת לך לידה מצוינת - ספונטנית או מושרית - בעתה ובזמנה, ושתשובי אלינו מהרה בידיים מלאות.

[שחף_בז*]

ילדה שלי, את יודעת, בשקיפות העורפית, כשראיתי אותך מזיזה את היד ומוצצת אצבע, הלב שלי רקד. אחר כך הלכתי לסוף שבוע של ריקוד ובכל הפסקה הלכתי לטלפון והדלקתי אותו כדי להסתכל שוב על התמונה שלך. תיכף תצאי, ואנחנו נפגש וכבר ברור שתהי נהדרת.
וילדה שלי, כל הכבוד לך. אמא סיפרה לי שהיית חכמה והבנת אותה במוניטור והפסקת להשתולל כדי שהדוקטור הנודניק יתן לכן לחזור הביתה בשקט. ואיך שאת מתקדמת יפה! את במשקל טוב ואת במנח ראש וגם ירדת למטה אחרי ששחינו בים בשבת ולאמא יש כבר צירים לפעמים ובאמת הכל אומר שהנה הנה את יוצאת לעולם, וכמו שהכל היה בסדר איתך עד עכשיו, הכל יהיה בסדר גם כשתצאי. יש לך אמא נהדרת, קטנה שלי, כי היא חכמה ואכפת לה מאוד מאוד ושנינו ממש יכולים לסמוך על זה שהיא תבחין בכל מצוקה שלך עוד לפני שתסבלי ממנה מספיק כדי לבכות. את תראי, היא תבנה תאוריה ואז עוד תאוריה ועוד אחת ותנסה דבר ואז דבר אחר ומשהו שונה לחלוטין גם והיא תבחן שוב ושוב ושוב ותקרא ותכתוב ותחלום חלומות בלילה ותמצא איך לעזור לך בכל מצוקה שתקלעי אליה. אמא מיכל, תשמעי לי, זו בחירה מעולה. והיא גם יודעת איך לאכול טוב, היא אוכלת דברים שיש בהם חיות אמיתית ובשבילך, קטנה שלי, זה אומר חלב טעים טעים לשתות ולגדול איתו.
ואני ואת, אנחנו באמת נעשה כיף חיים יחד. אצל אמא מקבלים אמנם אוכל, קצת קשה להתחרות עם זה, אבל על החזה של אבא יש שערות ואני די משוכנע שתתעניני בהן. מה גם שעל אבא אפשר פשוט לשכב ערומה, אחרי שעושים פיפי בכיור ואחרי האמבטיה. וגם לעשות יוגה אפשר עם אבא, והיפוכים באויר לכל הכיוונים, אפשר לרקוד ריקודים ולשיר שירים, אפשר לבנות מגדלים ולקפוץ על הבטן, לתפוס את האוזן ולקפל כביסה יחד כשאת במנשא. למה לא?
יש לך סבים ויש לך סבתות (3!), יש לך דודים ויש גם דודות, חלקן ממש כמו אחיות גדולות ויש קהילה נהדרת שמצפה לך ומאוד אוהבת את אמא ותעזור לה בשמחה להתמודד. באמת קטנטונת, מעגלים מעגלים של חום ורוך עומדים כבר, בכבוד, בסבלנות, ומחכים לקבל אותך אל העולם.
בואי ילדה שלי, כשיגיע הזמן, בואי.

[גוונים*]

זה אתה בנז?
נעים מאד!
איזה מרגשים אתם שניכם!!
איזה הורים נפלאים אתם כבר לצ'ופה ותהיו בהמשך, כל כך הרבה אהבה עוברת במילים, אז בטוח במציאות זה פי מאה יותר.
שתהיה
לידה מצוינת - ספונטנית או מושרית - בעתה ובזמנה, ושתשובי אלינו מהרה בידיים מלאות.

[ציל_צול*]

כל מה שבשמת אמרה וגם - לשקול מפגש עם מישהי בשביל דמיון מודרך או כל חוויה אחרת שמקדמת פתיחות ורכות לקראת הלידה.
מיכל, כתבת שאת מרגישה שמשהו מתקדם לאטו. סמכי על עצמך - זה כנראה בדיוק מה שקורה. בקצב שלך, בזמן שלך. הכל בסדר.

שחף, כמה נעים לפגוש אותך כאן
עשה לי חשק להיות הילדה שלכם בעצמי.

[פלוניתילה*]

כמה שאתם מרגשים שניכם,
וכמה יפה האהבה שיש ביניכם ובין הקטנטונת,
כיף לה שיש לה כאלו הורים!

[מיכל_בז*]

זה אתה בנז?

כן, כן. זה הוא. אמר שהוא הולך לכתוב, לא ידעתי שהוא הולך להציף אותי פה במחמאות! אני מובכת פה עד שורשי השיער ובחזרה לאצבעות הרגליים. מתוק אחד.
וחוץ מזה, אמן שיעזור.

טוב! קמתי במצב רוח אחר. זה מאוד מאוד עזר:
הם נשענים על משהו, סטאטיסטי, אבל מה שצריך להתייחס אליו הוא גוף העניין.

וזה כל כך נכון. תודה בשמת! הרי באותה מידה הוא היה יכול קודם לבדוק שהכול תקין ואחר כך לדבר איתי על סטטיסטיקה. אני מאוד מבינה לליבם של רופאים, לרצונם לשלוט בסיטואציה. גם אני אוהבת לשלוט בכל סיטואציה ואני לא חשופה לתביעות כמותם.
אני מאמינה לגמרי בכנותם וברצון שלהם להביא לסוף טוב. יחד עם זאת, אנחנו האחראים היחידים פה לשלומה של הילדה. ולשלומי שלי. זאת לא רק הפנטזיה של הלידה הטבעית, אלה גם הסיבות הרציונליות שהביאו אותנו לרצות לידה טבעית. והסיבות האלה עדיין קיימות ושרירות. בעצם, שום דבר מהותי לא השתנה מלבד הזמן.

שום דבר מהותי לא השתנה חוץ מהזמן. אני כותבת לי את זה שוב, רק כדי לזכור.

גם ניסיתי לחשוב מה באמת מטריד אותי בזה שצ'ופון קטון לא יוצאת עדיין. מה באמת באמת יושב עלי. כי אני כבר פחות סמרטוט, במיוחד בימים אלה שנכנסתי לשגרת שנ"צ מענגת. יש כמה גורמים פרקטיים, למשל זה שאמא שלי מורה והתכנית היתה שהיא תעזור לי מאוד בזמן החופש הגדול והנה, אנחנו כבר מתקרבים לאמצע אוגוסט. או זה שחברה טובה שלי שגרה בחו"ל חוזרת הביתה ביום חמישי והיא כנראה כבר לא תראה אותה. אבל מה שבאמת יושב עליי ומטריד אותי נורא זו ההרגשה שהכול חצי אפוי. הבית מוכן, אבל לא ממש עומד. יש לי המון קצוות פתוחים שאני מתקשה לסגור ואני מרגישה מאוד מאוד מבולבלת.

לכן, היום אני מקדישה את היום לסגירת דברים ובירורים, בעיקר עם עצמי. אני הולכת להקדיש את היום לניתוק הרצון שלי והחרדות שלי מהסביבה שלי. זה אחד האתגרים הגדולים שלי, הידועים שלי. וחוץ מזה אני אארגן פה כמיטב יכולתי המבולבלת. הכול הכול יהיה מוכן.
וחוץ מזה, איזה קטע עם הילדה הזאת! התמהמה לבוא, מתמהמהת לצאת. ואיך בכל זאת אני מרגישה אותה כמו מערבולת רכה כזו של נחישות. של רצון לחיות.

[ציל_צול*]

מתמהמהת לצאת
מה פתאום? רק בגלל שמישהו אמר שצריך לצאת בזמן כלשהו שהוא הנכון?
היא תצא בזמנה המתאים.
וגם שלחתי לך מייל עם הצעה.

[יעלפו_מהמושב*]

משתפת אותך בסיפור האישי שלי. (והמרגיעון ההו-כה-הולם: הציפיות רק לכריות). שלוש לידות.
הלידה הראשונה לא הגיעה ולא הגיעה, ממש כמו אצלך עכשיו, בימים אלה בדיוק לפני ארבע שנים (הפלא הבכור נולד ב-16.8). הוא באמת עוד לא רצה לצאת, הפלא הקטן, ורק איזה מוניטור לא תקין (כסת"ח של אחות, שהפך לכסת"ח של רופא) נשלחתי לבית חולים אל הסיסמא השחוקה "מפה תצאו שלושה". שמעי, בסוף הייתה לידה מדהימה, למרות פיטוצין ולמרות תועפות לחץ מיותר עלי, ובסוף הפלא הוא כזה פלא, שבאמת הכל מתגמד (כי הכל גם נגמר טוב, ובלידה טבעית וכו', אז אני כועסת על הלחץ ועל זה שהכריחו אותי ללדת כשהתאים להם, אבל אין לי טראומה גדולה במיוחד).

בלידה השניה, ילד הפלא כבר הבין שאם אתה לא יוצא דוחפים אותך בכח, אז הוא נולד בלידה של שעתיים בשבוע שלושים ושמונה. וילד הפלא השלישי, שנולד אך לפני עשרה חודשים, נולד בלידה קסומה לגמרי, מצחיקה אפילו, שבה הייתי לגמרי נוכחת ובמלואי.

ואם הייתי יכולה לעשות את הדברים מחדש, לא הייתי נותנת לאף רופא להלחיץ אותי. זאת אומרת, הרווח של ללדת בזמן הנכון לתינוק, וההבדל התהומי בין לידה "בכפיה" לבין לידה שמתחילה בזמנה, הוא כל כך גדול. אני מכירה את התחושה של לגמור עם מה שיש עכשיו, ולהתחיל כבר את הדבר החדש. אני מכירה טוב מאוד את התחושה של ללכת לישון בלילה ולתהות- אולי אתעורר מצירים? ואז לגלות ששוב בוקר, והבטן הגדולה שלי עדיין שם. זה זמן מעצבן. אין מה לומר, אוגוסט, חודש תשיעי, זה לא להיט. אבל אם תחכי, רק עוד קצת (כמה זמן זה עוד יכול לקחת? איך שלא תהפכי בזה, זה קצת באופן יחסי), רק עוד קצת, מיכל בז .

(ונו, תשתי מיץ תפוחים סחוט!)
P-:

[מיכל_בז*]

ונו, תשתי מיץ תפוחים סחוט!

שתיתי. לא ידעתי אם לספר כדי לא לשבור לך את הסטטיסטיקה. מסתבר שזה יעיל רק ב-66% מהמקרים. (N=3)

[יעלפו_מהמושב*]

_ונו, תשתי מיץ תפוחים סחוט!
שתיתי. לא ידעתי אם לספר כדי לא לשבור לך את הסטטיסטיקה. מסתבר שזה יעיל רק ב-66% מהמקרים. (N=3)_

LOL


טוב, את בהחלט עשית את שלך. צ'ופה, את מתבקשת לצאת!

[פלוני_אלמונית*]

הפוסט האחרון שלך כל כך מזכיר לי את עצמי, ממש ממש בדיוק לפני שנה (גם שלי נולדה ב 16.08!).
הקצוות הפתוחים, הבלבול, הנחישות.
מיכל בז , צ'ופה שלך תצא ממש בקרוב.

חוצמזה, "לידה טבעית" לא תלויה באיזה חדר בלניאדו או איכילוב. יש אותך ויש את צ'ופה, וביחד אתן הולכות ללדת ולהיוולד. פשוט כך.

[אינדי_אנית*]

היי מיכל, העצות של בשמת ממש טובות לפיתוח צירים.
את גרה ליד הים נכון? אני ממליצה לך הערב כשיהיה נעים ללכת ולעשות טיול ממושך בים, אפילו שיהיה קצת קשה,
גם להנות מהזמן הזוגי לבד האחרון עם בנז, וגם באמת לעשות לעצמך רק דברים מפנקים...
בא לך לספר מה את מתכננת ללידה שלך בלניאדו? (בטח כבר סיפרת אבל למרות שאני עוקבת הדוקה ושקטה של הדף כבר שכחתי)

[בשמת_א*]

איזה כיף לקרוא את בנז שלך נמסתי פה.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

אהלן!
מגיחה כדי לחזק אותך בדרכך הצודקת!
לידה ראשונה בשבוע 41+5. ללא כל זירוז. גם בסוף אוגוסט. אני זוכרת את חווית הציפייה ואי-הוודאות המעצבנת כאילו זה היה אתמול (ולא לפני ארבע שנים) אבל כל כך שמחה שזה יצא באופן טבעי.
מוסיפה על קודמותי שגם דיקור סיני בנקודות מסויימות יכול לעזור לזירוז, אפילו בלי מחטים, רק לחיצות (את את רוצה המלצה על מטפלת ברפואה סינית שמתמחה בגניקולוגיה תאותתי לי).
ותזכרי, אף על פי שתתמהמה - צ'ופ בו תבוא.

[תפילה_לאם]

אתן שמות לב שמיכל כתבה פה לאחרונה אתמול בצהריים?

[שחף_בז*]

נודיע. בחיי שנודיע. ניקח אייפד ללניאדו. ותודה, גם לי נעים לקרוא אתכן.

[פלוני_אלמונית*]

איזה כיף לקרוא את בנז שלך @} נמסתי פה.

לגמרי.
נשמע לי לגמרי כמו ממיס חסמי לידה .
כיף לכם.
בהצלחה!

[טנא_מלא_כוכבים*]

זאת הייתי אני.

אה, בנז, יופי שתודיעו. אני במתח.

[גם_מיכל*]

גמני כמעט העליתי ספקולצות. אבל אז נזכרתי כמה זה יכול לעצבן ..
שחף, בנז היקר, משמח לקרוא אותך ונעים להכיר. יופי שתודיע, כי כולנו במתח.
ד"ש וחיבוק גדול למיכל לצ'ופה.

[מיכל_בז*]

עוד לא, עוד לא, עוד לא...

אבל היה לילה קשה וארוך. הבטן שלי כל הזמן התקשתה והיה לי קשה להרגיש את מותק-צ'ו אז קמתי מדי פעם, מלאת חרדה ושטופת זיעה כי איזה חום היה, אלוהים!
נראה לי היום. ואם לא היום, אז מחר. ואם לא מחר....

אתמול הייתי בביקרות בלניאדו. שווה להרחיק מהמרכז בשביל טיפה של שפיות. אם כי בניגוד לאיכילוב הרופאים לא חתיכים, אבל איכשהו עמדתי בזה, אפילו בגבורה. פעמיים באיכילוב קיבלתי את אותו רופא בעל עיניים ירוקות חודרות ושפתיים לא רעות בכלל ופעמיים הוא רק הפחיד אותי, איים עליי ועסק בכיסתוח על חשבון המטופלת, שיטה שכנראה אופיינית לבתי חולים גדולים עם פחד מסטטיסטיקה. הרופא אתמול בלניאדו התקרב לשמונים, היו לו מנהגים מיושנים מאוד וכשעזרתי לו להפשיל את הבד שכיסה אותי הוא אמר בזעם: "אני לא צריך עזרה! ידיים על החזה!" בחיי. נשבעת.

מצד שני, הוא היה רגוע, יסודי, בדק אותי נורא בעדינות וממש הסביר לי כל דבר. יכול להיות שהם היו כה רגועים לא רק בגלל שהמדדים היו כה חיוביים (כי מי העוברית הכי מצטיינת בפלך? בכרך? בארץ? מי?) אלא גם כי החלטתי לשקר במצח נחושה. אני יודעת בדיוק מתי נכנסתי להריון וזה שהם לא מוכנים לשנות את התאריך בגלל שווסת אחרונה מספיק טובה להם, זאת בעיה שלהם. אז הזזתי באלגנטיות את התאריך שלושה ימים קדימה וקניתי לנו עוד קצת זמן של שלווה. בחיים לא היה לי מחזור סדיר, בחיים שלי. אז פתאום אני אמורה ללדת בדיוק של שעון שוויצרי? אני כועסת! זה מרגיז אותי.

עוד מעט אני הולכת לדיקור-שיאצו זירוז. אני חייבת להודות שזה לא לגמרי מרגיש לי נכון, כי אני באמת באמת רוצה שהיא תיוולד בזמן שלה. זה יהיה נכון מאוד לשתינו, אין ספק.
אבל מבין שלל האפשרויות הלא טובות שרובצות לפתחנו, זאת נראית לי הטובה ביותר. לא נורא, זה שיעור לחיים קצת, לא? לבחור את האפשרות הכי טובה בין שלל אפשרויות פחות טובות.

[רסיסים_של_אור*]

אל תדאגי, הדיקור רק עוזר למשהו שמתחיל ממילא, הוא לא יכול לגרום לזה להתחיל !

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהההה..............
בנז ומיכל
מיכל ובנז
אני אוהבת אתכם מאוד, ושוב זה נורא מביך כי אני "מכירה" אתכם בקושי שבוע, אבל זה מה יש.
איזה כיף לצ'ופה.
נראה לי שכבר הספקתם ללמד אותה היטב לעשות רק מה שטוב לה (איזה הישג חינוכי, ועוד בעוברותה!!),
אז כנראה שכך יהיה, והיא תיוולד כשיתאים לה.
ובינתיים תיהנה ממיץ תפוחים ומדיקור ושיאצו... מה רע?

"אני לא צריך עזרה! ידיים על החזה!"
גאוני. אפשר להגיד את זה חזרה לרופאים? או שרק להם מותר?

[מיכל_בז*]

זה בדרך! אולי! צירים! הידד! כואב! לא נורא אבל! בטח יכאב יותר!

נדבר אחר כך! נשיקות!

[פלוני_אלמונית*]

דרך צלחה,
נושמת איתך.

[בשמת_א*]

אח, אני מתרגשת!
ומחכה לעידכונים כמובן

[גם_מיכל*]

יוווווו, איזו התרגשות! כולי צמרמורת ודפיקות לב!! בהצלחה בהצלחה בהצלחה!!
תהנו. מסרי מלא אהבה ומסע מוצלח לצ׳ופה.

[קול_פעמונים*]

מתרגשת גם...
מתפללת שיעבור בשמחה, בבריאות ובידיים מלאות

[יעלפו_מהמושב*]

יש! איזו התרגשות!
הלוואי שהייתי יכולה לעמוד עכשיו במסדרון הזה, שבו בני המשפחה עומדים ומקשיבים ליולדת הצועקת P-:
(חהחה, כמובן שגיליתי שמסדרון כזה קיים אחרי הלידות שלי, וכמובן שאני הודעתי לבני משפחתי רק אחרי שנולדו הבנים, אבל אני ממש שמחה שגילית לנו!)
(הרפרוש משתלם!)

[עדי_א*]

מחכה בקוצר רוח!!

[אינדי_אנית*]

בהצלחה!!!

[תפילה_לאם]

[רסיסים_של_אור*]

"בואי בשלום, עטרת בעלה גם בשמחה, ברינה ובצהלה, תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה בואי כלה... "

[תמרול_ה*]

למיכל ובנז היקרים,
דרך צלחה!

[עולם_חדש_מופלא*]

גם אני פה, מאחלת לידה טובה

[מאי*]

שיהיה בשעה טובה!

[פלוני_אלמונית*]

גם אני פה, מתרגשת מהמחשבה שצ'ופה אולי כבר ישנה לה בחיקה של מיכל...
(כשהתעוררתי להניק בלילה, לא הצלחתי להתאפק ופתחתי את מה חדש... פעם ראשונה שקורה לי כזה דבר, בחיי!)

[מיכל_בז*]

היי היי. מעדכנת שצ׳ופה בז נולדה אתמול בשעה 3:40. היה כואב וקרה בערך כל מה שלא רציתי שיקרה. היא נולדה מאוד ברורה, דומהכרוב במידת מה ומגניבה. היא לא דומה לאף אחד מאיתנו. היא נראית כמו אסקימוסית עם עור לבן ושיער נורא נורא שחור.

שתינו נאבקות בהנקה. כרגע לא הולך אבל נמשיך עד שנצליח!

נשיקות ונתראה בקרוב. (יו כמה שאני רוצה לצאת מבית החולים)

[גוונים*]

יווווווווווווווווווווווווווווווווווווווהווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!!!
מזל טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב !!!! מזל טוב, מזל טוב!! איזה כיף! עשית לי את היום:-)
מיכל אהובה, כל כך מוכרת לי ההרגשה שבסוף שום דבר לא קרה כמו התכנון (מחזיר אותי שלושה חודשים אחורה) אבל אז מה, אז מה, אז מה העיקר שצ'ופה הגיעה!! ושהיא מגניבה!!
מאושרת בשבילכם עד מאד, מחכה לשמוע עוד פרטים.
והמון המון בהצלחה בהנקה, אין לי ספק שתצליחו!!!

[גוונים*]

כן, כן, אין אף לא סימן קריאה מיותר אחד, כך בדיוק אני מרגישה למקרא הדברים:-)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מזל וןב מיכל ובנז! ברוכה הבאה צ'ופה @}

[נוודית*]

מ ז ל ט ו ב!

@}

[רסיסים_של_אור*]

יו !!!!! מרגש לשמוע ומרגש לדעת שהרבה נשים, שבכלל לא מכירות, חשבו עליכן והתפללו עבורכן וחיכו למתנה המופלאה הזו שסופסוף הגיחה לעולם !!!
היו ברוכות, האם, היולדת וגם בן הזוג היקר !

[אישה_במסע*]

מזל טוב!!!

[רותם_סנדק*]

מזל טוב!!!!!!
(מתרגשת, עוקבת בשקט מאחורי הקלעים מתחילת המסע)

[מיקה*]

מזל טוב לצ'ופה ולהורים המוצלחים שבחרה!!!!
בהצלחה בהנקה ובכלל, יומולדת שמח @}

[מאי*]

יופי! מזל טוב! הכל יהיה בסדר - שהרי לצ'ופה יש אותך ולך יש את צ'ופה!

[יעלפו_מהמושב*]

ווהו!!! ברכות. ברוכה הבאה צ׳ופה!

[אנונימיאני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לך כרוב אהוב!
ברוכה הבאה!!!! אני מקווה שאת מתרגשת כמונו!!!

כל הכבוד על היציאה הזריזה (ומיכלי, איזו מסירות, לעדכן על צירים ראשונים ועל לידה בהפרש של 27 שעות!!).
ובמסגרת ההצטיינות הכרונית- קחי כמה שלוקים להרגיע את אמא...

חיבוקים, והרבה, למשפחת בז הנפלאה!

[בשמת_א*]

מזל טוב!
לגבי ההנקה, את מוזמנת לצלצל אלי בכל שעה 0504-364346 כולל בשעות הייאוש של אמצע הלילה ואני גם זמינה לשאלות וגם אתן לך טלפון של יועצת הנקה מעולה מעולה (הלילה הילדים בקמפינג אז אני פה לבד)(כלומר כרגע הילדים וכל החברים שלהם כאן אצלי בסלון אבל בשעות כאלה בטח שאין בעייה להתקשר).

[רק_מה*]

רק תבוא, ילד, תבוא אלינו. אין לך מושג כמה אהבה אנחנו מסוגלים לתת.

איזה יופי.
מזל טוב!!!!!!!

(תינוקות לא תמיד יונקים בשעות הראשונות והנקה לוקחת זמן מה כמעט לכולם אבל מסתדרת. זה הזמן להרים טלפון להדרכה נעימה ונכונה)
ומצד שני לכבות טלפון (ומחשב! מתאזרת בסבלנות). לנוח. להתבשם אחת מהשניה

מאחלת לך החלמה ולצ׳ופילולה נחיתה רכה

[קול_פעמונים*]

מיכל, מזל טוב מכל הלב!

[מישהי*]

מזל טוב!!!
התאוששות קלה ויציאה מהירה מהבי"ח!

[קרן_שמש_מאוחרת*]

מזל טוב!

איזה אקורד סיום מנצח למסע המופלא הזה!

חיבוק ולילה טוב לאמא (את קולטת??!! את אמא!!) ולצ'ופה

[ברבאבא*]

מדהים.
נגעת בי ובכל כך הרבה אנשים עם הכתיבה והכמיהה שלך וההומור שלך.
תבורכו, תראו כמה אנשים שמחים כאן, זה מדהים.
שיהיה לכם מזל טוב, תזכו לגדל ולגדול בבריאות ובאהבה.

[אפרת*]

_מדהים.
נגעת בי ובכל כך הרבה אנשים עם הכתיבה והכמיהה שלך וההומור שלך.
תבורכו, תראו כמה אנשים שמחים כאן, זה מדהים._

מזל טוב!
שיהיה לך, לבנז ולצ'ופה מסע ארוך,
משותף,
נפלא,
מצמיח,
שמח,
ממלא,
מלא גילויים וחידושים,
קרוב ואוהב תמיד.

[פלוני_אלמונית*]

_מדהים.
נגעת בי ובכל כך הרבה אנשים עם הכתיבה והכמיהה שלך וההומור שלך.
תבורכו, תראו כמה אנשים שמחים כאן, זה מדהים._

מזל טוב משפחת בז! בקרוב יעבור ההלם, ותעבור הכרוביות, ותישאר אהבה עצומה שתגדל ותגדל ותגדל...

[אינדי_אנית*]

מזל טוב!!!תרגישי טוב ותתחזקי!!!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מזלטוב לאמא של צ'ופה!!!!
מזל טוב לאבא של צ'ופה!!!
מזל טוב וברוכה הבאה לצ'ופה, האסקימוסית המגניבה שיאללה באה!!!!!
אחחח, איזה נחת. איזו שמחה!

מיכל, צ'ופה ביקשה להקדיש לך שיר
שיואו, איך שהקליפ הזה מסתיים.. לא היה לי מושג. בכ"ז משאירה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יה! מזל טוב!!!
שמחה כל כך לקרוא
(אני בכלל לא ליד מחשב בימים האחרונים אז אני ממש בדיליי)
איזה כיף. ובהצלחה כל כך עם ההנקה.
אבל נמשיך עד שנצליח!
גם הדרכה וגם להרגע, זה בסדר על ההתחלה שלא כל כך הולך אבל מנסים עוד ובסוף לרוב זה מצליח. היא הרי מבושלת היטב הקטנה. וכמובן שמקווה שכבר התקשרת לבשמת להתייעץ.

אורי

[תפילה_לאם]

מיכל,
כמה נפלא!
מזל טוב גדול!
מאחלת לשלושתכם הרבה כוחות והנאה ולימוד מהנה של כל המיומנויות החדשות! @}

[אפרת_ר*]

מזל טוב! שפע נחת וחלב@}

[נטע*]

מתרגשת איתכם. חלום שלכם מתגשם כאן מול העיניים. תהנו ותנוחו, יש פה מצע רך של חיבוקים עבורכם.

[עוברת_אורח*]

מזל טובבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!

[אילנ_ה*]

וואו! איך התרגשתי לשמוע!!
ב"ה שעבר בשלום...
יש יועצת הנקה מעולה בנתניה - קוראים לה חנה לדווין. גרה קרוב ללניאדו.
מניסיון שלי - ממש שווה להזמין אותה.
ועוד כמה מילים - אחרי הלידה הכל כל כך חדש, והקשיים כל כך נוכחים, שנראה בטעות שהם נצח.
להיות בבית החולים זה הרבה פעמים כמו לחיות בבועת חיים שלא קשורה לכלום מחוץ לבית החולים, כמו פלנטה אחרת.
וקשה מאוד לשמור בבועה הזאת על הרצונות שלך.
אני כותבת את זה גם כדי שתדעי את זה, ושלא תשפטי את עצמך (ושתשלימי עם כל מה שהיה),
וגם כדי - כמה שאת יכולה - שתזכירי לעצמך שיש לך רצונות, ולבטא אותם.
וגם כדי להזכיר שזה לא באמת נצח, והבועה הזאת לא אמיתית, את עוד מעט חוזרת הביתה,
ולאט לאט תצליחי לשלב את החיים שהיו והחיים של עכשיו ביחד, כמו שתי שקופיות אחת על השנייה שתצליחי למזג ביניהם.
אני מקווה שמה שכתבבתי מיותר לך, ואם לא - שלפחות יהיה לך לעזר.
מאחלת לכם שתהנו מצ'ופה, ושתרווו ממנה הרבה הרבה נחת!
וכמובן הרבה מזל טוב!!

[איילת*]

קוראת וקוראת כאן בשקט, אבל לא יכולה להכיל את שמחתי. מיכל, מזלטוב!!! כל כך שמחה לקרוא אותך ומאחלת לכם המון המון טוב ואהבה ושמחה.

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב אמא מיכל מקסימה
באהבה
(חני בונה)

[מיכל_בז*]

תודה רבה לכולכם, אתם מתוקים ממש. להפליא להפליא.

אני ממש מקווה שבקרוב אני אכתוב את כל סיפור הלידה. אבל רבאק! פליז שאצליח להניק! פליז פליז פליז. אוי, שמעתי צפצוף צ'ופני חשוד.
אני אחזור.

[רק_מה*]

מיכלללל!!!!

את הראשונה הנקתי ממש בהצלחה רק אחרי 3 שבועות (לפני זה היו פטמות סיליקון ואחיות ביח שרק הלחיצו ושתי פגישות ייעוץ. אפילו להחזיק אותה היה מפחיד)

תעשי פורווארד לעתיד הקרוב ותראי שאת מניקה אותה וביד השניה מקלידה...
אם אין בעיה אורגנית זה אפילו קורה מעצמו. אבל ממליצה מהתחלה להיעזר

השד גדוש, המוח לא מאופס- הניסיונות בביה״ח ובימים הראשונים אינם כמו הניסיונות הרגועים בבית אחר כך. בטוחה שתצליחי להזין אותה.

תניחי אותה עלייך כמה שרק אפשר לפעמים לבדם הם מסתדרים הכי טוב במציאת התנוחה

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב !!!
מוזמנת לדבר איתי. עברתי מסע ארוך ארוך עם ההנקה.
יש לי המלצות חמות ואנסה להפעיל קשר בלניאדו. את שם או שכבר בבית?
יכולה להתקשר או לסמס לי , מה שנוח לך באותו הרגע

יהיה בסדר עם ההנקה ובכלל.. איזה כייף.. הנה זה קרה..קורה..המסע המיוחד שלכם שכ"כ חיכית לו
חיבוק
עדי ל0544415934

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב. בשניים מתוך שלושת ילדיי נעזרתי ביועצת הנקה - ממליצה מאוד וכמה שיותר מהר, יש כאלה שאפשר להתקשר אליהן בשבת. העצה הטובה ביותר שאני קיבלתי היתה להניח אותם עליי עור לעור. כלומר, כששנינו ערומים. לנו זה עשה פלאים מבחינת ההנקה.
אל תתייאשי. זה קשה בהתחלה ואחכ זורם, תרתי משמע

[קרן_שמש_מאוחרת*]

גם אני מחזקת לגבי ההנקה.
עם השניים הפרטיים שלי זה כל כך לא היה קל, ההתחלה.
ובראשונה הייתי ממש בשוק, הרבה היה לי ברור שאני אניק -
איך זה שדבר שאמור להיות כל כך טבעי הוא כל כך כל כך קשה בהתחלה??!!
עם השני כבר ידעתי שזה יכול לקחת זמן עד ששניכם, צוות הההנקה, לומד אחד את השנייה ו
עדיין מודה שהפתיע אותי כמה זה עדיין לקח זמן וכלל בדרך פצעים וכו'.
בסוף, זה מסתדר.
מצטרפת לקודמותי בהמלצה להיעזר כמה שיותר וכמה שיותר מהר.
ולמצוא את היועצת הנקה שאת ממש מתחברת אליה, לא להתבייש להיוועץ בכמה.

[עולם_חדש_מופלא*]

מזל טוב! מקווה שההנקה תסתדר ממש מהר (ומקווה שהתקשרת לבשמת). שיהיה פוסט קל ונעים לכולכם.

[בשמת_א*]

נתתי למיכל טיפים והפניתי אותה ליועצת הנקה מצויינת, אבל הבנתי שהיא היתה כבר תפוסה מאוד ונתנה למיכל שמות אחרים.
מיכל, יש לך הטלפון שלי. תשתמשי בו. ויש לך טלפונים של יועצות הנקה. כדאי להיעזר בהן וגם להתקשר אחרי - כי יש התופעה הזאת שכאשר היועצת נמצאת, מצליחים, ואז היא הולכת ופתאום לא הולך לנו...

אז מיכל:
עור לעור. המון המון.
הנקה איסנטינקטיבית.
לסחוט קולוסטרום לכפית ולטפטף לה מהכפית לתוך הפה. להעיר אותה כדי לטפטף לה שתי כפיות כל פעם.
לא בקבוקים, אם יש בעייה בהנקה. וגם לא מוצצים או כל פטמה מלאכותית אחרת.
כיוון שכבר עברו יומיים, אז לשאוב אם היא לא יונקת.
מה קורה עם הקקי? האם המקוניום כבר יצא?

[טנא_מלא_כוכבים*]

מיכל יקרה,
בשעה טובה וברוכה!
ברוכה הבאה, צ'ופה!
חיבוק גדול וחיזוק - מקוה שההנקה תסתדר לה ותשפע.
@}@}

[מיכל_בז*]

כדאי להיעזר בהן וגם להתקשר אחרי - כי יש התופעה הזאת שכאשר היועצת נמצאת, מצליחים, ואז היא הולכת ופתאום לא הולך לנו...

אוף. זה בדיוק מה שקרה היום. הבעיה היא שכבר היה מאוחר מדי להתקשר וגם, האמת שאני לא בטוחה שהיא הייתה מצליחה לעזור.
יצאנו עם צ'ופ מבית החולים ביום שישי והיא כנראה הייתה מיובשת. אני אומרת את זה בזהירות, אבל לא היה לה פיפי או קקי כל היום והיא נראתה לי חמה ואפטית. לא קמה לבד בכלל לאכילה. התייעצנו עם כל מי שיכולנו לדבר איתו, בינהם היועצת שהייתה אצלנו היום שאמרה לנו חד משמעית להאכיל בתוסף מזון הלילה.

כך עשינו. לא ויתרתי על נסיונות ההנקה וכל פעם גם הנקתי. אבל צ'ופ צ'ופון יפת עיניים פשוט לא מתחברת. (יש לה עיניים מלוכסנות, כחולות עמוקות. היא נורא יפה, רק אומרת.) ברור לי שמשהו בטכניקה לא עובד, אבל למען האמת אפילו כשהיועצת הייתה פה הצלחנו לחבר אותה רק בתנוחה אחת, היא יורקת את הפטמה ונורא נורא בוכה והופכת להיסטרית מהר מאוד. אני חושדת שאולי יש לה כבר עכשיו בלבול פטמות, אבל למעו האמת היא עושה את זה מהרגע הראשון. אין לה לשון קשורה או חיך גבוה. היא יונקת טוב, כשהיא מצליחה להתחבר מה שקורה לעיתים רחוקות.

אני שואבת, התחלתי היום ודווקא יוצא לי. לא כמויות לכתוב עליהן הביתה, אבל יוצא. הצפי של היועצת היה שכנראה לא יהיו לי בעיות של כמות.
אני לא מבינה למה היא לא מתחברת, שחף לא מבין למה היא לא מתחברת, אפילו היועצת לא הבינה למה היא לא מתחברת. או למה היא מתחברת, נותנת כמה יניקות ויוצאת בחמת זעם. אולי זה באמת קשור לכמות החלב שהיא לא רעה אבל כנראה לא מספיקה לה.

ובנימה אישית: מדובר בסיוט! סליחה שאני באה לקטר פה, זאת חוצפה ממדרגה ראשונה. כי היא באמת אחת התינוקות הכי מתוקות שבכלל נולדו אי פעם בהיסטוריה של המין האנושי. אבל, אבל, אבל, קצת בא לי למות. או סתם לבכות בחמת זעם מה שגם אני מקפידה לעשות. היא כל כך מסכנולה ונהיית אדומה כמו סרטן כשאנחנו לא מצליחות. כל הגוף הקטן שלה מתפתל בכעס וברור שהיא כל כך סובלת. והיא צורחת! שתחיה כפרה עליה.

בקיצור, אני לא כל כך יודעת מה לעשות. אני מניחה ומקווה שאדבר עם היועצת מחר ואז הדברים יראו פחות שחורים, אבל כרגע זה קשה ממש. אני לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא מוכנה לא רוצה לא רוצה לוותר על הנקה בשום פנים ואופן.

[ללו*]

אבל כרגע זה קשה ממש נשמע ככה...
אני רק להציע: יש מצב שיש שם איזה ריח שהיא לא אוהבת? קרם גוף, משחה לפטמות, משהו שמרתיע אותה מלהתחבר?
כי ממש ממש לא נשמע לי סביר שזה כמות החלב שהיא לא רעה אבל כנראה לא מספיקה לה{{}}. כנראה יש משהו אחר שמציק ליפהפייה.

[ללו*]

כמות חלב ליילוד - תמונה שמכניסה לפופורציה.

[פלוני_אלמונית*]

מתחברת, נותנת כמה יניקות ויוצאת בחמת זעם
ייתכן שזו זרימה מהיה, שהיא נחנקת מהשפיצים (חושדת גם כי כתבת שאת מצליחה לשאוב ויוצא, וזה ממש יפה בשלב מוקדם כזה, אז אולי יש דווקא הרבה חלב וזה מה שמקשה?)
ניסית להניק שעונה לאחור?
בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם היועצת על האפשרות של עודף חלב וזרימה מהירה.

[שיבולת*]

אצלי מה שעזר במשבר דומה, אצל שתיים מתוך השלוש זה פטמת סיליקון. לא יודעת אם רלוונטי לך אבל שווה לנסות.
מודה שהיה לי נורא קשה שהן לא ינקו ישירות ממני אלא דרך סיליקון, אבל הן ינקו! ממני! ואחרי 3-4 חודשים נפרדנו ממנה לשלום. הגדולה ינקה עד גיל שנתיים ושלושה חודשים, הקטנה רק בת שלושה וחצי חודשים...
בהצלחה והמוני מזל טובים
קוראת שקטה שלך