יום האישה הבינלאומי

שליחה על ידי טמפסט* » 08 מרץ 2006, 08:37

תגידו, יום האישה אומר לכן ולכם משהו?

יש מישהי/וא שיכול להסביר את מטרתו?

כי לי לא מובן בכלל למה יש יום האישה. הרי אנחנו לא מחלה, לא מיעוט ולא בעיה.

הבעיות של נשים הן הבעיות של כל החברה שלנו ויום האישה הבינלאומי לא פותר אותן בשום צורה.

או אולי אני טועה?

אין לי תשובות ממש.
רק רוצה לציין שהיום 8.3 הוא "לזכר" צעדת הנשים פועלות תעשיית הטקסטיל נגד תנאי העסקתן שנערכה ב 8.3.1907.
אפשר לקרוא כאן

כי לי לא מובן בכלל למה יש יום האישה. הרי אנחנו לא מחלה, לא מיעוט ולא בעיה

אז בעניין זה, אני חולקת עליך אנו הנשים מיעוט סוציולוגי מובדל עובדתית מבחינה סטטיסטית, בייצוג בבית הנבחרים, בדירקטוריונים, ברמת השכר וההשכלה, במעמד התעסוקתי וכן הלאה.
הסיכוי של ביתי הקטנה להיות רה"מ בבוא היום שונה מילד הבא מאותו רקע סוציו-אקונומי וזו עובדה.
באשר לטקסיות המאולצת של יום האישה, כמו מרבית הימים הלאומיים, שמהווים כלי ריק ולא נתיב לפעולה, זה חבל. עם זאת לא הייתי מבטלת את היום הזה, שכן גם העלאת המודעות בכלל האוכלוסיה יש בה חשיבות כלשהי.

שליחה על ידי טמפסט* » 08 מרץ 2006, 16:26

אנו הנשים מיעוט סוציולוגי מובדל עובדתית מבחינה סטטיסטית, בייצוג בבית הנבחרים, בדירקטוריונים, ברמת השכר וההשכלה, במעמד התעסוקתי וכן הלאה.

את צודקת, כשכתבתי מיעוט התכוונתי למספרית. ואני לא רואה איך יום האישה יעזור לבעיות שהעלת.

גם העלאת המודעות בכלל האוכלוסיה יש בה חשיבות כלשהי

איזו? יש מי שמתיחס לזה חוץ מלעוד קוריוז? זה משנה משהו למישהו?

אני חושבת שלא. היום הזה הוא מיותר ומוסיף מלח לפצעים המאוד עמוקים של מצבינו היום.

כשכתבתי מיעוט התכוונתי למספרית.
מיעוט מספרי זו לא בעיה..
מיעוט סוציולוגי מוגדר כבעיה(המיעוט השחור באמריקה, הוא סוציולוגי ולכן בעייתי, לעומת זאת המיעוט המיספרי בדרא"פ של הלבנים אינו בעיה סוציולוגית מבחינתם של הלבנים).
ולכן בימנו להיות אשה זו בעיה, שלעניות דעתי יש להתגבר עליה באומץ לב,
יום האשה הוא עלוב אני מסכימה, אבל זה רק בגלל שאנו מאפשרות לו להשאר כזה מן עלה תאנה,
דחוק ולא ממוצה. במקום שיום האישה ישאר מן יום כיף דלוח לנשים אפשר להופכו ליום שיש בו ניצוץ של קריאת תיגר על הסדרים הקיימים,
עיצוב סדר יום נשי ליום אחד, באמצעי התקשורת, בפוליטיקה ברחוב. לא הכנתי מניפסט סדור, אבל נדמה לי שאפשר לצקת תוכן לתוך הקלישאה הזו.

מה למשל?הסבירי למה את מתכוונת.
יש לך 50 נשים לפחות (כאן) מה הן יכולות לעשות?

בברית המועצות חגגו את יום האשה הבינלאומי ברוב פאר והדר, כאשר למעשה הגברים הכי שוביניסטיים היו ועדיין שם. אומנם נשים עבדו בכל המקצועות אבל אף גבר לא שטף אפילו צלחת אחת. לצערנו, התופעה הזאת עדיין קיימת בין העולים מחבר העמים, אבל ברחוב ראיתי בבוקר גברים לא צעירים הולכים הביתה עם זרי פרחים ושמתי לב לכך שאלה היו עולים וכך נזכרתי בתאריך.
החלטת האו"ם להכיר ביום הזה היא אחת הדרכים להתעלם מהבעיות האמיתיות ע"י הצהרה חסרת משמעות.
_מיעוט מספרי זו לא בעיה..
מיעוט סוציולוגי מוגדר כבעיה(המיעוט השחור באמריקה, הוא סוציולוגי ולכן בעייתי, לעומת זאת המיעוט המיספרי בדרא"פ של הלבנים אינו בעיה סוציולוגית מבחינתם של הלבנים)._
המיעוט השחור הוא גם מיעוט וגם מיעוט סוציולוגי - ולמה להרחיק לכת - מה עם המיעוטים אצלנו?
הנשים הם רוב מספרי עם כל המאפיינים של מיעוט סוציולוגי וכבר אמרו חז"ל : "אם אין אני לי מי לי?" רק הנשים עצמן יכולות לעזור לעצמן ואגיד כאן משהו שוודאי יהיה לא פופולרי - אני חוששת שהחינוך הביתי אינו תורם להתקדמות ולשוויון ההזדמנויות של נשים.

שליחה על ידי טמפסט* » 09 מרץ 2006, 09:09

סבתא לשמונה,

אני חושבת שהיו מספר דפים על הבעיה הזו, שוויון לעומת אימהות.

אני חווה את הבעיה בצורה מאוד קשה מאז שנולדה לי האוצר. אני ממש נקרעת בין הרצון להיות אמא טובה והצורך למצות את עצמי וגם להתפרנס. אני לא חושבת שיש אמא ששלמה לחלוטין עם הבחירות שלה, יהיו אשר יהיו.

ואני מסכימה איתך מאוד לגבי העובדה שהחינוך הביתי מזיק למעמד האישה.

עסק נשי,

מצטרפת לפריחה והתחדשות בשאלה

מה למשל?הסבירי למה את מתכוונת

לדעתי חינוך ביתי לא מזיק למעמד האישה.
ראשית מעמד האשה היה גרוע תמיד
שנית אין כמות די גדולה של חינוך ביתי שניתן יהיה לומר שזה מה שמזיק למעמד האשה
שלישית בעיני יותר מזיק למעמד האשה, שהיא עובדת וקורעת את התחת(סליחה) ומרוויחה גרושים יחסית לקולגות שלה
רביעית הכי מזיק זה אשה שלא מחוברת לעצמה. זה הכי הכי מזיק למעמד האשה. בחינוך ביתי יש צוהר לנשים . להיות בבית, לעבוד(כן!) במשהו שיותר מתאים\יותר אוהבת מבלי שרב המשכורת תלך על גן או מטפלת.
יש לא מעט נשים בחינוך הביתי שעובדות, וזו הזדמנות נפלאה בשבילן להתפתח מבלי להעביר כרטיס. מה למשל? ליבא מוצרים, לבשל, לתרגם, וזה רק על קצה המזלג.

שליחה על ידי טמפסט* » 09 מרץ 2006, 11:15

פריחה,

האם אשה באמת יכולה להצליח לפרנס את עצמה בעבודה מהבית?

האם היא לא תלויה תמיד (אפילו אם חלקית) בבן הזוג? ומה אם זה משהו שהיא איננה יכולה לעשות מהבית?

חוץ מזה, איך אשה יכולה גם לחנך מהבית וגם לעבוד? ומה אם ילדיה קטנים מאוד? האם זה לא קריעת תחת באותה מידה ואולי אף יותר גדולה?

האם היא לא תלויה תמיד (אפילו אם חלקית) בבן הזוג?
האם מערכת יחסים אינה תמיד תלות הדדית?
האם האיש אינו תלוי באישתו?

האם היא לא תלויה תמיד (אפילו אם חלקית) בבן הזוג? ומה אם זה משהו שהיא איננה יכולה לעשות מהבית?
האם מערכת יחסים אינה תמיד תלות הדדית?
והילדים- האם הם אינם תלויים בהוריהם? ואנו? הרי תלויים גם ביחסים המשפחתיים המורכבים- אמא, סבתא, חם וחמות.
תלות הינה מילה מקטינה. אולי המילה המתאימה היא הדדיות.
יש זוגיות, יש משפחה, יש קשרים ושיתופיות והדדיות. וגם יש את הדד עליו מתבססת תזונה של התינוק היונק. זה אותו דבר. נתינה מתוך שמחה, מתוך שלווה. אני "נותנת" את "זמן העבודה" שלי- לילדים ולמשפחה ולבית. האיש שלי "נותן" את "זמן העבודה" שלו- לילדים, למשפחה ולבית, דרך רווחה כלכלית. סה טו.

באנגלית אומרים : Charity begins at home , כלומר, צדקה מתחילה מהבית. השיוויון מתחיל קודם כל מהמשפחה - רק כאשר בני הזוג יחלקו ביניהם באופן שווה את עבודות הבית ועבודות החוץ תיפתח הדרך לשיוויון אמיתי.קשה מאוד להרגיל גבר שאימו גידלה אותו בצורה שבה היה פטור מכל עבודות הבית אבל, בהדרגה ובדרכי נועם זה אפשרי. כאשר יהיה ברור גם במקומות העבודה שגם ליום העבודה של גברים, כמו ליום העבודה של נשים, יש מספר שעות מוגבל (לאן נעלם חזון 8 שעות עבודה ביום?) ישתלם גם להעסיק נשים ואז גם ניתן יהיה לחלק את הטיפול בילדים ובבית באופן שיוויוני. הנקה חשובה מאוד ולכן צריך לאפשר במקומות עבודה סידור לתינוקות. כל מה שכתבתי נשמע כמו חזון אחרית הימים, אבל זה חזון שניתן לביצוע. ככל שתהיינה יותר נשים בפוליטיקה, כל אחת לפי השקפתה, יגדל מספרן בכנסת ואפשר יהיה לפעול למען שיוויון אמיתי.
מספר העבודות שאפשר לבצע מהבית הוא מצומצם מאוד וקשה לביצוע אם יש ילדים קטנים ולכן זה פתרון רק לקבוצה קטנה מאוד.
שנית אין כמות די גדולה של חינוך ביתי שניתן יהיה לומר שזה מה שמזיק למעמד האשה
לא אמרתי שהחינוך הביתי הוא המזיק היחידי או אפילו העיקרי למעמד האישה אלא שאינו תורם למעמד האישה.

מספר העבודות שאפשר לבצע מהבית הוא מצומצם מאוד וקשה לביצוע אם יש ילדים קטנים ולכן זה פתרון רק לקבוצה קטנה מאוד
אין כל כך הרבה מחנכים מהבית

תביטו בנשים שאתן מכירות. ממילא המשכורות שלהן הן לא המשכורת העיקרית בבית. קשה להתקבל לעבודה כשאת אמא לקטנים, המשכורת שלך נמוכה יותר ,והכל לרעתך. אז הנה יש אלטרנטיבה. לא שזה מתאים לכל אחת ולא שאני מנסה לשכנע לעשות כך(ממש לא!) פשוט לדעתי זו אלטרנטיבה שבהחלט תורמת למעמד האשה.
אני עבדתי מחוץ לבית ובגלל כל מה שתיארתי, לא הרגשתי שזה תרם למעמד האשה. מעמד שווה אין פירושו זהה. ואם אני מיניקה והרה, בעיני זה הגיוני שבשנים הללו צורת החיים שלי תהייה שונה מ 9-5 שעות משרד.

עבדה איתי מישהי שכל השנים עבדה מהבית או במשרה חלקית ועתה שהילדים גדלו היא יכלה לקדם את הקריירה שלה. זה קשה בארץ, שאנשים מעל גיל 40 לא תמיד מתקבלים בברכה(שלא בצדק) אבל גם רב מנהלי משאבי אנוש הן נשים, נכון?
שוחחתי עם מישהי כזו לא מזמן(היא עובדת בחברת היטק), היא אמרה שאף מתכנתת כמעט לא חזרה אחרי חופשת לידה חוץ משתיים שהסבתא גרה איתם בבית(מודל שקיים במדינות מסויימות). הנה עוד דרך לאפשר לצאת לעבודה.
בעיני מה שמקדם את מעמד האשה זה שנשים תמצאנה פתרונות יצירתיים לעבוד באופן שמתאים לנשים. מה למשל?אני אעשה כאן הכללה גס: עבודה שכוללת תקשורת עם אנשים, שעות נוחות וכדומה. מה יקדם את זה? NETWORKING (שכחתי איך אומרים בעברית,סליחה) , דבקות של נשים למצוא פרנסה באופן שמתאים להן ותמיכה הדדית.
סתם דוגמא: אם אני מייצרת תכשיטים, או בגדים או מנשאים, יהיו אנשים שיעדיפו לקנות ממעשי ידי מוצרים מאשר מוצרים(אולי יותר זולים) ממפעלי יזע במזרח.
דוגמא אחרת: אימהות שמתארגנות עם הילדים כך שיוכלו לבשל\לנקות\לעבוד.
חליפין .

הסבתות הישראליות אינן רוצות, בצדק, להיות השמרטפיות הקבועות של הנכדים, הן גם מעדיפות לגור בנפרד. אצל יוצאי חבר העמים מקובל מאוד שהסבתות מגדלות את הנכדים - כך היה גם בארץ המוצא מפני שגיל הפרישה היה 55 ולכן אין לראות בישראל בסבתא פתרון.
לעומת זאת התארגנות של כמה אמהות לתורנות קבועה ומסודרת של טיפול בילדים יכולה בהחלט להיות דרך יעילה לפתרון בעיית העבודה מחוץ לבית. ולמה לבשל ולנקות צריכה לעשות רק האישה? מה עם בן הזוג? וזה חוזר לנקודת השיוויון האמיתי. כל זמן שההנחה היא שעבודות הבית והטיפול בילדים הוא רק תפקיד האישה לא יהיה שיוויון.
זה גם לא נכון שמשכורת האישה היא לא המשכורת העיקרית, הרבה נשים משתכרות לא פחות ולפעמים יותר מבן הזוג.
) אבל גם רב מנהלי משאבי אנוש הן נשים, נכון?
מאין לקוח הנתון הזה?

עבר זמן אז הנה תזכורת ממה שנכתב כבר:
זה אני כתבתי:
עיצוב סדר יום נשי ליום אחד, באמצעי התקשורת, בפוליטיקה ברחוב. לא הכנתי מניפסט סדור, אבל נדמה לי שאפשר לצקת תוכן לתוך הקלישאה הזו.
זו פריחה והתחדשות כתבה וגם טמפסט:
_מה למשל?הסבירי למה את מתכוונת.
יש לך 50 נשים לפחות (כאן) מה הן יכולות לעשות?_
ותודה לסבתא לשמונה שהסבה את תשומת ליבי חזרה לדף

מבחינתי קשה מאוד לצמצם את התשובה לפיסקה,
אני רואה בתשובה שלי בעניין הזה את דרך חיי ובמובן מסויים אף את ייעודי,
בכלליות אני מאמינה שעל מנת להפוך את הקערה,
קודם כל כל אחת מאיתנו צריכה למצוא את הנוסחה בחיי היומיום ל:
אם לא היו נורמות משתקות ומסרסות שהיו שומרות אותנו קטנות ונעדרות כח מה היינו עושות?
מה היית את עושה מחר אם הפחד להיות שונה ופורצת גבול כאישה, לא היה מגביל אותך?
אם כל אחת מאיתנו, או בשלב ראשון אם עשירית מאיתנו היו נוהגות כך, אט אט השנה הייתה נראית אחרת ולכן גם יום האישה.

ביום האישה הייתי עורכת כנסים של נשים שעשו את זה, שפרצו את תקרת הזכוכית,
בתחומי הכלכלה הפוליטיקה, המחקר, וגם סיפורי גבורה של נשים שדוכאו במסגרת המשפחה שהחליטו
לצאת מהסד ולחרוט על דיגלן לא עוד.אם נשים אלו היו עורכות סדנאות והרצאות על איך הן עשו את זה ומשתפות מעגלי נשים רחבים יותר היכן החבלים בהם אפשר להעזר. הדברים היו גולשים
מסימבוליקה לדרכים מעשיות לצאת ממבוך העולם הפטריאכלי
יותר מכך הייתי מקשרת בין יום האישה לתוכניות שנתיות מעצימות לנשים, חלקן מסובסדות, בעיקר בתחום הפיננסי.אני מאמינה כי התחום הכלכלי בו רוב הנשים מעורפלות עיניים, הוא מפתח לשינוי.
אנו צריכות יחד לאגור ידע מעשי על מנת להוביל לשינוי ואז לחלוק אותו. רבות מאיתנו נותרות אי של כח נשי קטן בתוך יבשות גבריות.

ביום האישה על פי נסיוני ובהכללה, נוגעים בנושאים חשובים ומהותיים למעמד האישה, אבל הגישה היא יותר מדיי מתבכיינת ופחות מדיי מעשית.
הדרך לדעתי צריכה להיות מחר בבוקר מה אנו הנשים עושות אחרת?.

אתמול התפרסם שמונה גבר לעמוד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה, הועדה מורכבת מ שש חברות וחבר אחד, באופן ממש מצחיק נבחר הגבר לנהל את שאר הנשים באתר ולעמוד בראש הועדה, לא ברור איך דבר כזה קורה ב2020 לא יכלו למצוא נשים שיכולות לעבוד בראשות הועדה, לא ברור, מרתיח ומביך מאוד. קרן ברק , יפעת שאשא ביטון , קתי שטרית, ר'דיר כמאל מריח תמר זנדברג, מירב מיכאלי ועאידה תומא סלימאן. יכלו למצוא נשים יותר ראויות או מסוגלות לנהל...........

שליחה על ידי חוה* » 09 יוני 2020, 11:34

ראיתי אתמול שיתוף של זה, נכנסתי לראות אם זה אמיתי, לצערי הרב עם כל הנשים הדעתניות והפמנניסטיות בלוף שם הם נתנו שוב לגבר היחיד בועדה לנהל אותם, פשוט מקומם

באופן טבעי

באופן טבעי