יומן כתיבת עבודה על אנסקולינג

היי! מנסה בימים אלה לסיים את התואר השני בחינוך בכתיבת עבודת גמר קצרה על אנסקולינג. פותחת את הדף הזה כדי:

לדרבן את עצמי לכתוב ולהתקדם אפילו קצת כל יום
לקבל משוב ואולי לפתח דיון שעשויים לעזור לי בהבנה ובכתיבה
לחלוק את התובנות שלי עם בערך הא.נשים היחידות בעולם שזה עשוי לעניין אותן

אחלו לי בהצלחה

וגם, האם הייתן קוראות לזה דף בלוג ?

שכחתי לציין שאני אמא בחינוך ביתי כך שהנושא קרוב ללבי. הבנות עוד קטנות אבל כבר רואה כמה מה שאני קוראת וכותבת רלוונטי למה שקורה בבית שלנו.

כרגע אני כותבת סעיף שמנסה לאפיין אנסקולינג.
ציינתי שיש קושי להגדיר אנסקולינג בגלל טבעו המשתנה בין משפחה למשפחה ומעצם היותו בלתי רשמי, בלתי מובנה וחופשי במידה רבה.
כתבתי שחלק מההגדרות לאנסקולינג, כולל המילה עצמה באנגלית unschooling, מסבירות אותו בעצם על דרך השלילה, מה הוא לא, כיצד הוא שונה מחינוך בית ספרי, מהנעשה בבית הספר, ומחינוך ביתי מובנה שאצל חלק מהמשפחות המקיימות אותו נראה כמו סוג של בית ספר בבית.
מפה אני חושבת לעבור לדבר על הנחות היסוד שעומדות בבסיס האנסקולינג, וכאן התחלתי קצת להתבלבל. אני לא בטוחה איך לעשות את המעבר הזה. חסר לי משפט מקשר.
[שאלה לקהל: הייתן אומרות שיש הנחות יסוד כאלה?]
ההנחות שכתבתי בקטע הזה מתחילות בכתיבה של ג'ון הולט ומופיעות גם במאמרים ובספרות עדכנית על אנסקולינג והן:

ילדים לומדים כל הזמן, מכל דבר, באופן טבעי ובלתי נמנע.
ילדים טובים בללמוד, הם סקרנים מטבעם, אוהבים ללמוד ולמידה היא צורך ממשי שלהם.
ילדים שונים אחד מהשני בנטיות, בתחומי העניין, ביכולות ובקצב הלמידה שלהם.

[משפט מקשר] למרות שהלמידה טבעית וכו' (כל מה שכתבתי למעלה) היא יכולה להיות מושפעת באופן שלילי או חיובי מהסביבה. גורמים שעלולים להשפיע באופן שלילי על הלמידה:

הפיכת הלמידה להכרח
הסטת הלמידה לנושאים שאין להם נגיעה לתחומי העניין והרצון של הילד
התעלמות מהשוני הטבעי בין ילדים ודרישה לעמוד בקצב אחיד ובסטנדרטים זהים

אחרי הקטע הזה אעבור לתאר תנאים שעשויים לתמוך בלמידה של ילדים.

אשמח לשמוע מה דעתכן עד כאן (-:

לי זה נשמע מאוד מעניין וגם מאוד מובנה.

אותי מאוד היה מעניין פרק שידון בשאלה האם ישנם מבנים חינוכיים או תפיסות חינוכיות שניתן לזהות בהם אלמנטים מסויימים, גם אם בודדים, של תפיסות של אנסקולינג.
אני מתכוונת - האם אנסקולינג הוא משהו שיכול להיות רלבנטי רק במסגרת התא המשפחתי ושם בלבד, או שבאופן היפותטי רכיבים מסויימים שלו ומשהו מהרוח הכללית יכול להיות מיושם גם במסגרות.
ואולי בהיסטוריה ובתיאוריה של מערכות חינוך היו נסיונות שכאלה.

לא יודעת האם זה מעניין אותך. (:
וגם - אם המטרה היא פשוט לסיים - יתכן שזו התפרסות מיותרת. (:

אותי מאוד היה מעניין פרק שידון בשאלה האם ישנם מבנים חינוכיים או תפיסות חינוכיות שניתן לזהות בהם אלמנטים מסויימים, גם אם בודדים, של תפיסות של אנסקולינג.
לא יודעת האם זה מעניין אותך. (:

כן!!! איזה כיף שזה מעניין אותך!! שכחתי לכתוב את מבנה העבודה כולה ואת הכותרת שלה

העבודה נכתבת במסגרת תואר בתכנון לימודים והרעיון הוא לבדוק איזה גישות קוריקולריות באות לידי ביטוי במעשה החינוך הביתי החופשי, ויכולות לחיות איתו בשלום מבלי לנסות לשנות אותו למשהו שהוא לא.
אני רוצה להראות שבאנסקולינג בעצם מיושמות הרבה תיאוריות חינוכיות שמסגרות היו רוצות ליישם, וחלקן אפילו מצליחות קצת. לפעמים

אני מאמינה שאם אצליח להדגים את זה זה יכול לעזור לי (ולמשפחות אחרות) לכתוב תוכנית לימודים למשרד החינוך (במסגרת הבקשה לאישור חנ"ב) שתכיל מושגים שהמשרד יכול להבין ושמשקפים באמת את מה שקורה בבית. וגם, מכיוון שאני מרגישה שההיכרות שלי עם הגישות האלה עוזרת לי בגיבוש התפיסה החינוכית שלי, יתכן שהיא עשויה לעניין הורי חנ"ב נוספים.

אם המטרה היא פשוט לסיים
ככה שלצערי אני לא מצליחה להשאיר את המטרה בפשוט לסיים

_האם אנסקולינג הוא משהו שיכול להיות רלבנטי רק במסגרת התא המשפחתי ושם בלבד, או שבאופן היפותטי רכיבים מסויימים שלו ומשהו מהרוח הכללית יכול להיות מיושם גם במסגרות.
ואולי בהיסטוריה ובתיאוריה של מערכות חינוך היו נסיונות שכאלה._

אני חושבת שאת זה אזכיר רק כמשפט בסוף. וגם קראתי על זה קצת בספרות, על מה חינוך מערכתי יכול לאמץ וללמוד מחינוך ביתי חופשי. מה שיותר מעניין אותי בעבודה הזאת זה להראות שדברים שקורים בפועל באנסקולינג (למידה משמעותית, מוטיבציה פנימית וכו' וכו'...) הם אותם דברים שמערכת החינוך היתה רוצה מאוד שיקרו בבתי ספר, לפחות ברמת ההצהרה.

כפי שכתבת, יש הבדלים גדולים בין משפחה למשפחה. לכן הייתי מנסה לצמצם עד כמה שאפשר את העקרונות והערכים שאת מניחה בבסיס האנסקולינג, אחרת יהיו לך עקרונות שלא מתאימים לכל המשפחות.

לטעמי המהות של אנסקולינג היא שאין תוכנית לימודים קבועה מראש.
זה לא אומר שלומדים מכל דבר או בכל רגע (מותר לנוח),
זה לא אומר שלומדים רק מה שהילדים רוצים (מותר ללמוד לנקות בית שימוש),
זה לא אומר שהאף ילד לא יצטרך אף פעם עזרה ממוקדת בלמידה (מותר לעזור ולהיעזר).
זה כן אומר שהמשפחה חופשית לעשות מה שמתאים באותו רגע, חופשית לטעות ולתקן, חופשית להשתנות.

כלומר, האנסקולינג עצמו יכול להיות תהליך של למידה ושינוי לכל המשפחה, ולא תוכנית מקובעת כמו בבי״ס.

אני חושבת שמי שמתאר בצורה מאד טובה הום-סקולינג, אנ-סקולינג ובית ספר רגיל הוא פילוסוף חינוכי בשם לב ויגוצקי.
לדעתי, האדם הזה פיצח כבר לפני מאה שנים בערך את הסוד מה היא למידה. אבל, ממה שקראתי במאמר מסוים, בגלל שהוא היה שייך לגוש הסובייטי לא נחשפנו לעבודות שלו במערב.
הוא ניסה להסביר ברוסיה שלאחר המהפכה למה אזרחים רבים נבערים מדעת בעוד שהאצולה חכמה ומשכילה.

הוא עשה זאת על ידי כל שהחליט לתאר את התהליך החינוכי אחרת. פשוט פרדיגמה אחרת. הוא רואה את התלמיד אחרת ומציין את מה שבעצם אנחנו יודעים. אדם נוצר בתבנית נוף הולדתו.
הסביבה משפיעה על הלומד, בכל גיל, בכל עת. גם אני, עכשיו, מול האתר, לומדת.
בכל זמן, אנחנו נחשפים למציאות מסוימת והמוח שלנו מתאים את עצמו עליה. וזו למידה.
יש כאלו שעושים את זה בצעדים גדולים יותר וכאלו שבקטנים יותר ולזה הוא קורא טווח התפתחות קרוב.

בסיס התיאוריה שלו הוא שחינוך ולמידה הם תוצאה של אינטראקציה חברתית.
זה מסביר למשל למה למידת דף גמרא מפתחת בצורה מאד טובה את הלומד.
זה מתאר את התהליך שאנחנו עוברות עכשיו כאן כקבוצה כאשר הטכנולוגיה של האינטרנט מאפשרת לנו להיות באינטראקציה
זה מסביר למה מערכת החינוך הרגילה כושלת (האינטראקציה אסורה כי היא מפריעה).

בגדול, אנחנו תקועים בפרדיגמה הפבלובית (רוסי אחר מאותה תקופה). היא לא עובדת אבל אנחנו אוהבים אותה.
אנחנו עדיין קוראים לכך שילד מגיב לגירוי - למידה, למרות שכולנו יודעים שלא.
מערכת הבגרות המהוללת שלנו, זו שעולה לנו מיליארד שקל בשנה, מבוססת על פרדיגמת פבלוב ולכן ערכה לילד, למעט כרטיס כניסה להשכלה גבוהה, מוטל בספק.
מכוני בגרות מראים שכדי לעבור בחינת בגרות לא צריך לדעת. צריך מאלף טוב....

אני מאחלת לך המון הצלחה ושמחה שהדיונים באתר הם על הנושאים הללו ולא על השאלה מי צודקת (נו, ברור מי....)
שוב, דוגמה שיוצרת אינטרקציה שיוצרת מוטיבציה ולמידה......

המון בהצלחה לך עם כתיבת העבודה!

עבודת גמר קצרה על אנסקולינג.
ממה שכתבת, נשמע לי חשוב להבהיר על איזה אנסקולינג את מדברת. האם את מתכוונת רק למה שקורה במשפחות שמיישמות חינוך ביתי חופשי (כל אחת לפי דרכה), או גם למה שנעשה במסגרות חינוך ובתי"ס אלטרנטיביים?
אם את מדברת רק על מה שקורה במשפחות, אז צריך להבהיר את זה באיזה משפט-שניים בהתחלה, כדי שלא יהיו בלבולים אחר כך.
עד כמה שהבנתי, העבודה שלך היא על אנסקולינג ביתי ולא על אנסקולינג בכלל (שעשוי להיות מיושם בבית, בבתי ספר, בחוגים, במקומות עבודה ואלוהים יודע איפה עוד).

עכשיו אני נכנסת לאיזה שוונג היפר-ביקורתי... מתחילה לחפש אותך בכל מילה... אז אנא, אם מה שאני כותבת מנקודה זו ואילך מעיק עלייך תתעלמי לגמרי ותמחקי מיד, למען השקט הנפשי שלך

אהבתי את הנחות היסוד של אנסקולינג. אולי בינן לבין ה"גורמים שעשויים להשפיע שלילית על הלמידה" שווה להכניס כקונטרסט הנחות יסוד שעליהן מתבססות תכניות לימוד או משנות חינוכיות נפוצות. נניח, שהוראה ישירה היא הדרך העיקרית ללמוד / ללמד.

- התעלמות מהשוני הטבעי בין ילדים ודרישה לעמוד בקצב אחיד ובסטנדרטים זהים
אני הייתי מעדיפה "קושי להתייחס לשוני" על פני התעלמות. כי עידן ההתעלמות שייך למאה ה- 19 ותחילת המאה העשרים. עכשיו יש בהחלט מודעות לשוני, רק לא תמיד מצליחים לתרגם את המודעות למשהו שעובד בשטח.

בסיס התיאוריה שלו הוא שחינוך ולמידה הם תוצאה של אינטראקציה חברתית.
פלונית, מסכימה לגמרי. זה מתחבר נהדר עם התיאוריות על התפתחות שפה, וגם על מוטיבציה ולמידה: ההנחה שלמידה היא ארוע רגשי לא פחות מאשר אינטלקטואלי.

לבדוק איזה גישות קוריקולריות באות לידי ביטוי במעשה החינוך הביתי החופשי, ויכולות לחיות איתו בשלום מבלי לנסות לשנות אותו למשהו שהוא לא.
מזכיר לי עבודה מגניבה לגמרי שחברה שלי כתבה בגמר הלימודים בריפוי בעיסוק. היא עבדה אז עם חולי נפש מהזן הכי כרוני שאפשר, באופן אינטואיטיבי לחלוטין, והתלוננה לפני שהיא לא יכולה לכתוב את העבודה, כי היא מחייבת התייחסות לתיאוריות ומודלים בריפוי בעיסוק, ו"אין בכלל מודלים ותיאוריות שמתייחסות לאוכלוסיה הזאת!". אבל מה, אחרי שבדקנו מקרוב את כל הדברים שהיא עשתה, וחיטטנו קצת בספרות המקצועית, גילינו שלכל מעשה ומעשה שלה היה אפשר למצוא חיזוק ותימוכין תיאורטיים. זה היה תהליך כל כך מגניב!!

אפרת, לא מגיבה וגם לא קוראת הכל מפאת קוצר זמן, אבל כן מפרגנת ושמחה על פתיחת הדף הזה ומעודדת אותך בחום רב להמשיך ולשתף. רק מלראות את שם הדף במה חדש נהיה לי טוב.
בהצלחה רבה בכתיבה.

כפי שכתבת, יש הבדלים גדולים בין משפחה למשפחה. לכן הייתי מנסה לצמצם עד כמה שאפשר את העקרונות והערכים שאת מניחה בבסיס האנסקולינג, אחרת יהיו לך עקרונות שלא מתאימים לכל המשפחות.
תודה יונת, אני אכן נזהרת בכתיבה ומציינת שוב ושוב במהלך העבודה שאנסקולינג יכול להיות שונה לחלוטין בין משפחות שונות, בין ילדים שונים באותה משפחה ובתקופות שונות באותה משפחה. לכן אני גם לא כותבת עקרונות והגדרות. אני כן מחפשת אפיונים שעולים שוב ושוב גם בספרות וגם בסיפורי הורים (בספרים, ובאינטרנט, כולל כמובן כאן בבאופן). גם על המאפיינים האלה אני כותבת בדיוק כך, שהם מופיעים מספר פעמים בספרות ובעדויות של הורים ומכך אני מסיקה שהם רלוונטיים ליותר ממשפחה אחת, אבל בוודאות לא לכל המשפחות כל הזמן. אני שמחה שכתבת את זה כי עכשיו אשים לכך לב עוד יותר.

לטעמי המהות של אנסקולינג היא שאין תוכנית לימודים קבועה מראש.
זה בהחלט משהו שאני כותבת עליו, מכיוון שהעבודה עוסקת בנושא תכנון לימודים. בעיני אחד הדברים המעניינים הוא שיש כתיבה תיאורטית (וגם עשיה חינוכית במקומות מסוימים) שמתייחסת לתכנון לימודים בצורה גמישה ולא מובנית. זה נשמע כמו דבר והיפוכו, ולכן זה מרתק אותי, אבל קוריקולום הוא לא בהכרח דבר קבוע ומקובע, ואני כן רואה איך הגישות האלה רלוונטיות למה שקורה בבית. לא אומרת כמובן שהורים צריכים לתכנן או להכיר את הגישות כדי לעשות אנסקולינג, רק אומרת שיוצא שבין מה שאני מבינה כאנסקולינג (מהניסיון הקצר שלי ומסיפורים של הורים אחרים) ובין מה שכתוב בספרות על קוריקולום יש לפעמים הרבה דמיון שמעניין לי להצביע עליו.

זה לא אומר שלומדים רק מה שהילדים רוצים (מותר ללמוד לנקות בית שימוש),
זה לא אומר שהאף ילד לא יצטרך אף פעם עזרה ממוקדת בלמידה (מותר לעזור ולהיעזר).
זה כן אומר שהמשפחה חופשית לעשות מה שמתאים באותו רגע, חופשית לטעות ולתקן, חופשית להשתנות.
מבינה את זה לגמרי. תודה שציינת.

כלומר, האנסקולינג עצמו יכול להיות תהליך של למידה ושינוי לכל המשפחה, ולא תוכנית מקובעת כמו בבי״ס.
גם על זה אני כותבת, שהלמידה היא למידה לאורך החיים (LLL), של כל המשפחה.

אוהבת משפט שקראתי של סנדרה דוד (?) צריכה לבדוק אם זה היה אכן שלה ולצטט במדויק (זה לא מולי), שאומרת שאנסקולינג היא דרך לחיות עם ילדים. מצטטת גם אמירות דומות של אחרים שאומרים שאנסקולינג הוא סגנון חיים ולא תיאוריה חינוכית, תפיסת עולם ולא מתכון (שוב, לא זוכרת את המילים המדויקות, ואת המקורות, זה לא מולי כרגע).

אהה וגם בעניין הזה
זה לא אומר שלומדים רק מה שהילדים רוצים (מותר ללמוד לנקות בית שימוש)
חיפשתי לאחרונה קבוצות פייסבוק של אנסקולרים בארה"ב (אנחנו נוסעים לטיול בקרוב ומעניין אותי לפגוש שם משפחות), ומצאתי מושג שלא הכרתי, Whole life unschooling או Radical unschooling. מעתיקה את הפסקה הראשונה מתיאור אחת הקבוצות:
Radical Unschooling and Unschooling are two different philosophies. Unschooling is living without school and trusting your children with their education. Radical, or Whole Life Unschooling is trusting your children in every area of their lives, not just education.
אני עוד לא מכירה את הגישה שלהם לעומק מעבר למה שכתבתי כאן, אבל מעניין אותי מה זה אומר בעניין דברים כמו לנקות בית שימוש למשל

לא יודעת אם מתאים ששמתי את זה פה כי זה לא ממש קשור לנושא העבודה שלי ולא הייתי רוצה להסיט את עצמי מהעניין אבל פתאום נזכרתי בזה והייתי רוצה להבין בהזדמנות מה הם אומרים אז זאת תזכורת לעצמי.

תודה פלונית. אני מכירה את ויגוצקי היכרות שטחית מעבודת סמינריון שכתבתי בתחילת התואר (וואו, התואר הזה מסרב להגמר זה היה לפני 7 שנים!!!) ולא זוכרת את כל מה שלמדתי עליו אז, אז תודה שהזכרת אותו.

אני מאוד מסכימה ש הסביבה משפיעה על הלומד, בכל גיל, בכל עת.
זה גם מאוד מתקשר להנחות היסוד שכתבתי, שגורמים סביבתיים (אנושיים ואחרים) משפיעים על הלמידה.
קיימות גישות קוריקולריות שמדברות על המפגש בין אדם לסביבה, בין אדם לעולם, וכו', ואני בהחלט מתכננת להתייחס אליהן בעבודה. עכשיו בזכותך אוכל אולי גם להזכיר את ויגוצקי בהקשר הזה, אם אצליח למצוא את הציטוט הנכון ואת המקום הנכון.

בקשר ל טווח התפתחות קרוב או The zone of proximal development, יש לי סיפור חמוד מהבת שלי כשהיתה בת 5 חודשים. היא ממש לא אהבה אז להיות על הבטן וכל פעם שהשכבנו אותה על הבטן היא היתה עושה סופרמן (ידיים קדימה באויר) ומתלוננת עד שעזרנו לה לשנות תנוחה. כשהיתה בת 5 חודשים היא פגשה בן של חברה, גדול ממנה בחודש וחצי שכבר ידע איך להסתובב סביב עצמו (לא גב בטן אלא כמו מחוגה. נדמה לי שגם ידע להתהפך אבל היא לא ראתה את זה). באותו יום כשחזרנו הביתה היא הניחה את הידיים על הרצפה והתחילה לזוז. למחרת היא התהפכה מהגב לבטן ושבוע אחרי התהפכה מהבטן לגב.
בעיני המקרה הזה הוא ממש דוגמא ללמידה שהיתה תוצאה של אינטראקציה חברתית. חייבת לתת את הקרדיט לחברה אחרת שסיפרתי לה על זה ועשתה את הקישור לויגוצקי

זה מתאר את התהליך שאנחנו עוברות עכשיו כאן כקבוצה כאשר הטכנולוגיה של האינטרנט מאפשרת לנו להיות באינטראקציה
זה מסביר למה מערכת החינוך הרגילה כושלת (האינטראקציה אסורה כי היא מפריעה).
ממש מעניין לחשוב על זה ככה

בגדול, אנחנו תקועים בפרדיגמה הפבלובית (רוסי אחר מאותה תקופה). היא לא עובדת אבל אנחנו אוהבים אותה.
בקשר לכל מה שכתבת על פבלוב, אני מסכימה שהרבה מהפרקטיקה החינוכית עדיין תקועה בביהביוריזם אבל נראה לי שלפחות במחקר החינוכי כבר התקדמו למחשבה אחרת (קונסטרוקטיביזם וכו'). אגב, אם מדברים על תכנון לימודים, האגף לתכנון לימודים, לפני שנסגר (או צומצם למוות) הוציא מסמך מעניין על אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. לדעתי אחת הבעיות היא שהמערכת כל כך כבדה שלמרות ההבנה התאורטית קשה מאוד לעשות בה שינוי משמעותי כזה בפועל. כמובן שיש עוד המון בעיות אחרות.

אני מאחלת לך המון הצלחה ושמחה שהדיונים באתר הם על הנושאים הללו
תודה!! איזה כיף

אמשיך להגיב ולכתוב מחר, הילדות מתעוררות כל הערב

לגבי ויגוצקי (המעולה):
אני לא זוכרת שהוא אמר שלמידה היא תמיד חברתית. מה שאני זוכרת הוא טיפה שונה, שהוא דיבר על חשיבות משחקי הדמיון בלמידה.
בעיני די ברור שלא כל למידה היא חברתית. חברותא זה נהדר, אבל לא כדאי להגביל אף אחד ללמוד רק ככה.

ויגוצקי העלה על נס את האינטראקציה. זו לעולם מושגת בעזרת כלים שהבסיסי בהם הוא השפה.
למעשה אנחנו חווים את העולם דרך ממשקים שהם טכנולוגיים (ובכללם שפה המוגדרת כטכנולוגיה)
השפה באמצעות התודעה יוצרת את המציאות. זה גם דיון מרתק האם המציאות יוצרת את התודעה או התודעה את המציאות.
ויגוצקי (וגם אני...) מאמינים שהמציאות נוצרת בתוך התודעה. האינטראקציה מעצבת את התודעה אבל את המציאות אנחנו חווים דרך התודעה ולכן כל המציאות היא משחק של התודעה עם עצמה.

ולצורך העניין. אנסקולינג זו מילה. מילה שמתארת משהו שונה לכל אדם. יש כאלו שמרגישים מאוימים, יש כאלו שמרגישים שהיו רוצים גם. יש כאלו שלא יודעים שיש מילה כזאת או דבר כזה. וחלק מאלו שאני מכירה שיודעים, ישר צף בעיני רוחם, סיפורים על רוחניים בגליל שרוצים להיות מנותקים מהחיים.

המון בהצלחה לך עם כתיבת העבודה!
תודה תמרוש!!

אם את מדברת רק על מה שקורה במשפחות, אז צריך להבהיר את זה באיזה משפט-שניים בהתחלה, כדי שלא יהיו בלבולים אחר כך.
צודקת מאוד. הבהרתי בעבודה עצמה, בחלק של המבוא ובסקירת הספרות שעוסקת בין היתר בחינוך ביתי בכלל, בחנ"ב בישראל ובחינוך ביתי חופשי.

עכשיו אני נכנסת לאיזה שוונג היפר-ביקורתי... מתחילה לחפש אותך בכל מילה... אז אנא, אם מה שאני כותבת מנקודה זו ואילך מעיק עלייך תתעלמי לגמרי ותמחקי מיד, למען השקט הנפשי שלך
מעולה, אני די חסינה לביקורת בונה או לפחות כזאת שבאה מכוונה טובה, ובכל זאת תודה גם על החצי השני של המשפט

אהבתי את הנחות היסוד של אנסקולינג. אולי בינן לבין ה"גורמים שעשויים להשפיע שלילית על הלמידה" שווה להכניס כקונטרסט הנחות יסוד שעליהן מתבססות תכניות לימוד או משנות חינוכיות נפוצות. נניח, שהוראה ישירה היא הדרך העיקרית ללמוד / ללמד.
תודה על ההצעה. אני קצת עושה את זה בכל נקודה של הגורמים המפריעים, לא כתבתי כאן את כל מה שכתבתי בעבודה, אולי כדאי שאתחיל להעלות טקסטים יותר מלאים. אני חושבת שלא הייתי רוצה להרחיב בעניין הזה יותר מדי כי העבודה קצרה, אבל כן להוסיף דווקא כמה משפטים שמצאתי מהכיוון האנסקולי שמביעים ביקורת כלפי המצב הקיים ברוב בתי הספר, למשל למידה היא לא תוצאה של הוראה (נדמה לי שמצאתי אצל ג'ון הולט) ולבתי הספר אין בעלות על למידה (לא זוכרת כרגע מאיפה). מה דעתך? אני כן חושבת שאני צריכה להוסיף אולי משפט או שניים על הנושא במקום מוקדם יותר בסקירת הספרות.

התעלמות מהשוני הטבעי בין ילדים ודרישה לעמוד בקצב אחיד ובסטנדרטים זהים
אני הייתי מעדיפה "קושי להתייחס לשוני" על פני התעלמות. כי עידן ההתעלמות שייך למאה ה- 19 ותחילת המאה העשרים. עכשיו יש בהחלט מודעות לשוני, רק לא תמיד מצליחים לתרגם את המודעות למשהו שעובד בשטח.
מקבלת בתודה את הדיוק

הביקורת שיש לי כלפי המערכת קצת מוציאה את הקוצים שבי לפעמים.

ההנחה שלמידה היא ארוע רגשי לא פחות מאשר אינטלקטואלי.
על הרעיון שהלמידה היא הוליסטית ולא מתרחשת רק בראש אני גם מתכננת לכתוב, זה אחד החלקים האהובים עלי. מחכה שאגיע לזה כדי לשתף אתכן.

אחרי שבדקנו מקרוב את כל הדברים שהיא עשתה, וחיטטנו קצת בספרות המקצועית, גילינו שלכל מעשה ומעשה שלה היה אפשר למצוא חיזוק ותימוכין תיאורטיים. זה היה תהליך כל כך מגניב!!
איזה כיף! זה באמת מזכיר!! ומה שהיא עשתה נשמע מאוד מאוד מגניב, אז זה מזכיר לי שוב את המגניבות שיכולה לקרות גם פה. תודה גם על זה

מפרגנת ושמחה על פתיחת הדף הזה ומעודדת אותך בחום רב להמשיך ולשתף. רק מלראות את שם הדף במה חדש נהיה לי טוב.
איזה כיף, ממש שימחת אותי.

בהצלחה רבה בכתיבה.
תודה!!

אני לא זוכרת שהוא אמר שלמידה היא תמיד חברתית. מה שאני זוכרת הוא טיפה שונה, שהוא דיבר על חשיבות משחקי הדמיון בלמידה.
אני באמת לא מכירה אותו מספיק

בעיני די ברור שלא כל למידה היא חברתית. חברותא זה נהדר, אבל לא כדאי להגביל אף אחד ללמוד רק ככה.
גם בעיני

האינטראקציה מעצבת את התודעה אבל את המציאות אנחנו חווים דרך התודעה ולכן כל המציאות היא משחק של התודעה עם עצמה.
את מתכוונת שהאינטראקציות שהוא דיבר עליהן כוללות אינטראקציות פנימיות?

ישר צף בעיני רוחם, סיפורים על רוחניים בגליל שרוצים להיות מנותקים מהחיים.

מסכימה עם כל מה שכתבת

הי, מה ההבדל בין אןסקולינג להוםסקולינג? האם את שמה על כך דגש העבודה?

היי אלאן!
העבודה שלי לא שמה דגש על ההבדל בין אנסקולינג להומסקולינג, אבל היא מסבירה אותו על קצה המזלג כחלק מסקירת הספרות. בקצרה ולהבנתי הומסקולינג, בהגדרה, הוא חינוך ביתי שמקיים סוג של בית ספר בבית. ב"בית ספר" כזה יכולה להיות תוכנית לימודים קבועה מראש, חומרי לימודים שמתכננים להספיק אותם ולפעמים מקום קבוע ושעות קבועות ללמידה, ההורים יכולים לתפקד חלק מהזמן כמורים והילדים כתלמידים, במובן שלהורים "יש" ידע שהם חושבים שניתן וחשוב "להעביר" לילדים. אנסקולינג, כפי שמעיד עליו שמו, הוא חינוך ביתי שמבקש להתנער מ"בית ספריות" ומוותר על מאפיינים בית ספריים כמו תוכנית לימודים קבועה, צורך להספיק חומר מסוים, הגבלת הלימוד למקום וזמן מסוים, ויתור על האמונה שהידע נמצא רק בידי ההורה (או אצל מורים אחרים, אנושיים או בדמות חומר לימודי) וצריך לעבור ממנו אל הילד. אלה חלק מההבדלים שאני יכולה לחשוב עליהם, ולצערי אני לא מספיקה להקדיש מספיק זמן לניסוח של כולם.
וגם, לפי מיטב הבנתי חינוך ביתי (חופשי או מובנה) נראה שונה מאוד בין משפחה למשפחה, והרבה משפחות נמצאות איפשהו על הרצף שבין הומסקולינג לאנסקולינג. אחד המאמרים שקראתי הזכיר מחקר (אמריקאי?) מעניין שמצא שבשנתיים הראשונות לחינוך הביתי משפחות רבות שמתחילות בהומסקולינג נעות מגישה מובנית יותר לגישה יותר חופשית, כך שיש גם ניידות ותנועתיות ומציאת איזונים בין שני הקצוות.

לא כתבתי פה בימים האחרונים, והסיבה המצערת לכך היא שנתקעתי :/ ודווקא בגלל זה חוזרת.

עוברת לחלק אחר של העבודה כדי להתרענן ולצאת מהתקיעות.

בינתיים כתבתי את סקירת הספרות שבגדול נראית ככה:

מה זה חינוך ביתי, התפתחותה וגדילתה של תנועת החינוך הביתי בארצות הברית מתחילתה ועד היום.
מוטיבציות הורים לבחירה בחינוך הביתי ודרכים שונות ליישומו, פסקה על חינוך ביתי חופשי.
כמה מילים על חינוך ביתי בעולם, וכעמוד על חינוך ביתי בישראל, הפער שבין דרישות משרד החינוך לתכנון, הערכה ופיקוח הלמידה, לבין גישת החינוך הביתי החופשי.

עכשיו אמור להגיע קטע בסקירת הספרות שעוסק בתכנון לימודים. בימים האחרונים קראתי קצת בנושא ועלו לי כמה מחשבות שאני רוצה לפתח אותן.
תכנון לימודים הוא לא מושג חד משמעי. קיימות הרבה הגדרות לתכנון לימודים וקראתי מאמר מעניין שמציע להתייחס לתכנון לימודים באופן רב מוקדי וקונטקסטואלי, תלוי הקשר.
אותו מאמר (של שרמר, תשנ"ג אם מעניין מישהי) מזכיר את המונח הלועזי, קוריקולום ומתרגם אותו בהקשרו החינוכי כ"רצף ההתקדמות של התחנכות הצעיר בבית הספר".
רצף, מממ... מוכר לי מאיפשהו. קליק.
מאז שקראתי את זה אני מנסה לחשוב על קוריקולום של חינוך ביתי חופשי במובן של רצף, רצף חיים, רצף למידה, רצף התפתחות, של ילדה, ילדים, הורים, משפחה.
אני יודעת שזה נשמע עמום, בינתיים זה נשאר בגדר תחושה. אשמח לשמוע אם זה עושה לכן משהו. ומה.

קופצת חזרה לניסיון לנסח מאפיינים של חינוך ביתי חופשי. את הקטע הזה מאוד קשה לי לנסח, חשוב לי שכל מאפיין ינוסח בצורה מדויקת ומצד שני חשוב לי להבהיר שהמאפיינים האלה לא מתקיימים אצל כל המשפחות ובוודאי גם משתנים בין המשפחות. אני כותבת כל סעיף בקווים כלליים וגולמיים מאוד עם הקשיים וההתלבטויות שלי. קשה לי מאוד להעלות את הטקסט הזה במצבו הנוכחי אבל עושה את זה בכל זאת

ואשמח מאוד לשמוע את דעתכן.

אני רוצה לכתוב משהו על מקום הילד או ההתייחסות לילד. בהתחלה כתבתי שהילד במרכז, כך כותבים הרבה בכתיבה חינוכית כשרוצים להגיד שלא המורה במרכז ולא חומר הלימוד במרכז, שמתייחסים לילד כאל אדם, אינדיבידואל, לרצונות שלו, נותנים לו אפשרות בחירה, משאירים בידיו אחריות על הלמידה וכו'. אחרי שכתבתי את זה משהו התחיל לצרום לי, בעיקר כשחשבתי על עקרון הרצף, ועל רעיון האי-מרכוז. תקועה פה.
אנסקולינג כחינוך חופשי, משתנה, ספונטני, גמיש, לא מתוכנן או מוכתב מראש, זורם, מתהווה. החופש גולש גם לחיים בבית, המשפחה לא תלויה שבגורמים חיצוניים בתכנון לוח הזמנים וכו'. החופש הוא גם מהכרח ללמוד, יש זמן למנוחה, להוויה.
למידה מהחיים, ממשחק, מעבודה. הלמידה=חיים=למידה. החינוך לא מנסה להכין לחיים אלא מאפשר ללמוד את החיים בהווה מתמשך.
אין הפרדה- בין נושאים, בין לימודים לבין החיים, בין הילד למשפחתו, לאחיו ולהוריו, בתוך הילד עצמו. בין הילד לקהילה.
הערכה- לא מתבצעת הערכה לפי סטנדרטים חיצוניים, בחינה ומדידה של הישגים. הורים וילדים יכולים להיות עדים להתפתחות והתקדמות שלהם מתוך החוויה, ההוויה, התבוננות, לפעמים תיעוד.
קשרים משמעותיים בין ילדים למבוגרים (הורים ואחרים) ובין ילדים לילדים אחרים, שמתאפיינים גם באהבה, אכפתיות (caring), מנטורינג, שולייתיות, שותפות בלמידה, רב גילאיות
לומדים ללמוד, לחשוב, לשאול, לחקור, לעבוד בפרויקט, למידה לאורך החיים.

בסך הכל מצוין!
מוסיפה כמה הערות קטנות.

לגבי הילד במרכז:
יש משפחות שזה ככה. אבל אני חושבת שאצל רבים מאיתנו המרכז הוא לא אף ילד ספציפי אלא המשפחה כמכלול. וזה אומר שילדים לא תמיד יכולים לעשות מה שהם רוצים או מה שבא להם באותו רגע, כי יש עוד אנשים בתמונה.
כמו שבבי״ס הילדים לומדים לנהוג לפי החוקים של המערכת, בחינוך הביתי הילדים לומדים את ההליכות של המשפחה, החברים, והקהילה.

לגבי הערכה וערכים:
בפרספקטיבה של אמא לילדים גדולים, אחד הדברים המעניינים הוא הערכים שהם לא לומדים. כל מיני דברים שאנחנו אפילו לא סופרים, דעות קדומות שאפילו לא שמנו לב שיש לנו, שמתגלות כשהילדים עושים דברים מנוגדים למקובל בפשטות ובטבעיות, בלי שום דווקאיות. אני לא רוצה לתת כאן דוגמאות מהילדים הפרטיים שלי, אבל כתוב על זה קצת בדף תפישות שבי.

תודה יונת!

יש משפחות שזה ככה. אבל אני חושבת שאצל רבים מאיתנו המרכז הוא לא אף ילד ספציפי אלא המשפחה כמכלול. וזה אומר שילדים לא תמיד יכולים לעשות מה שהם רוצים או מה שבא להם באותו רגע, כי יש עוד אנשים בתמונה.
כמו שבבי״ס הילדים לומדים לנהוג לפי החוקים של המערכת, בחינוך הביתי הילדים לומדים את ההליכות של המשפחה, החברים, והקהילה.
זה בהחלט יעזור לי לנסח את זה יותר מדויק.

בפרספקטיבה של אמא לילדים גדולים, אחד הדברים המעניינים הוא הערכים שהם לא לומדים. כל מיני דברים שאנחנו אפילו לא סופרים, דעות קדומות שאפילו לא שמנו לב שיש לנו, שמתגלות כשהילדים עושים דברים מנוגדים למקובל בפשטות ובטבעיות, בלי שום דווקאיות.
מה שכתבת נשמע לי מאוד רלוונטי. זה מזכיר לי שבספרות על תוכנית לימודים קיים המושג קוריקולום סמוי, שמדבר על מה שלא מופיע בתוכנית הלימודים אך נלמד בכל מקרה, כדרך אגב, למשל מה שלומדים התלמידים מעצם תפיסת העולם של המורים, הגישה שלהם, ההתנהגות שלהם, מה שהם לומדים מהסביבה וכו'. מושג מעניין נוסף הוא קוריקולום האין, שמדבר על הדברים שנשארו מחוץ לתוכנית הלימודים, באופן מכוון (מטעמים אידיאולוגיים או פרקטיים למשל), ובאופן לא מודע ולא מכוון. נראה לי שהעמוד שהפנית אותי אליו יכול להתקשר לשני המושגים האלה. הולכת לקרוא.

סליחה שחזרתי רק עכשיו. אני אישית מעדיפה את הביטוי הוםסקולינג,, על פני אן סקולינג...
עוד היה מעניין אותי- מאיזה גיל הורה מחשיב את שיטת החינוך שלו הומסקולינג. האם את מתייחסת לחווייתו של ההורה כילד בבית הספר שלו?
את ילדיי אני שולחת לבית הספר מגיל שלוש למערכת החינוך , אבל עד אז מקפידה להניק, ולטייל בשכונה מידיי יום.
חשוב לי למשל ללמד את ילדיי שחייה בעצמי. (הומסקולינג, בים ובבריכה)
ועוד חשוב בשבילי להפגיש אותם בעצמי עם ראשית כתיבה. עד כדי כך זה חשוב לי, שהוצאתי חוברת הכנה לכיתה א', שמיועדת להורה וילד שרוצים להתכונן לקראת כיתה א' בעצמם. והיא כמובן גם שימושית להורים שכיתה א' מתנהלת אצלם במטבח... אם בא לך להציץ בה תוכלי כאן

היי אלאן,
לי אין העדפה לאחד המושגים על פני השני, הם פשוט בעלי משמעויות שונות.
בקשר למאיזה גיל הורה מחשיב את שיטת החינוך כהומסקולינג, זאת באמת שאלה מעניינת. העבודה שלי לא עוסקת בה. באופן אישי אני חושבת שמרגע שהבנו שאנחנו בבית ולא מתכננים לשלוח את הילדות לגן אנחנו בחנב. ההחלטה כוללת את שתי הילדות שלנו שהן בגילאים שונים, אני לא חושבת על אחת כעל ילדת בחנב ועל השניה כטרום חנב בגלל הגיל

בכלל אני לא ממש חושבת עליהן במונחים כאלה. אנחנו כמשפחה עושים חינוך ביתי.
העבודה שלי קצרה ולכן מתמקדת בנושא צר יחסית, אני לא בודקת חוויות של הורים מבית הספר.
תודה על השיתוף במה שקורה במשפחה שלכם ועל הקישור לחוברת, אלך להציץ בה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצטרפת לקוראות המתעניינות. גם אמא עם ילדים קטנים בבית.
אני מאמינה שאם אצליח להדגים את זה זה יכול לעזור לי (ולמשפחות אחרות) לכתוב תוכנית לימודים למשרד החינוך (במסגרת הבקשה לאישור חנ"ב) שתכיל מושגים שהמשרד יכול להבין ושמשקפים באמת את מה שקורה בבית. וגם, מכיוון שאני מרגישה שההיכרות שלי עם הגישות האלה עוזרת לי בגיבוש התפיסה החינוכית שלי, יתכן שהיא עשויה לעניין הורי חנ"ב נוספים.
אני חושבת שזה באמת יכול לעזור להמון משפחות שנדרשות לתוכנית לימודים, אבל בלי קשר זה נראה לי תהליך מעניין בפני עצמו. הרי תוכנית לימוד נוגד את המהות של האנסקולינג, איך שאני רואה אותו בכל אופן.

אני לקחתי המון מהדף של אמנות ילדים ועקרון הרצף או משהו כזה. דף ארוך בטירוף, אבל שווה ביותר בעיני.
אני חושבת שזה נותן רעיון די בסיסי על אנסקולינג דרך הציורים.

אני אישית מעדיפה את הביטוי הוםסקולינג,, על פני אן סקולינג...
למיטב הבנתי הום סקולינג זה מושג כולל, שאנ סקולינג הוא אחד מהאפשרויות שלו. יש מלא סגנונות של הום סקולינג כמו שיש הרבה סגנונות של בתי ספר.
וכן נראה לי שיש כבר ממסדים שמישמים אנסקולינג. נתקלתי לפני שנים באתר של אחד בארה"ב. ניסיתי לחפש בשבילך, אבל לא הצלחתי.

אני עוד לא מכירה את הגישה שלהם לעומק מעבר למה שכתבתי כאן, אבל מעניין אותי מה זה אומר בעניין דברים כמו לנקות בית שימוש למשל

לגבי הרדיקל אנסקולינג. גם לי יצא להתקל בזה. אני גם לא מצליחה להבין על מה בדיוק מדובר. אני לא רואה שום דבר שונה לגבי מה שאני עושה.
לגבי השירותים לי נראה שהקטע הוא לא להגיד לילד עכשיו אתה לומד איך מנקים את השירותים ולסמוך על החיים שיתנו לו הזדמנות (אולי אפילו לרצות) ללמוד.

חשוב לי למשל ללמד את ילדיי שחייה בעצמי. (הומסקולינג, בים ובבריכה)
הגדולה שלי לימדה את עצמה לשחות. מסתבר שגם את זה לא צריך ללמד אותם, רק לתת להם זמן בריכה, ויד לתמיכה כשהם רוצים או צריך (בעצם כמו הליכה).
עכשיו אני צופה בתהליך של הוספת אותיות לציורים שלה.
כמו שבתחילת חייה היא המציאה מילים ויצרה תנועות שיעזרו לה לתקשר איתי. עכשיו מתחיל תהליך בערך דומה עם הכתיבה.
זה מדהים, היא מסרבת ללמוד איך לכתוב את השם שלה. יש לה את הדרך שלה.
לי יש ילדה שהיא אנסקולינג בנשימתה.
ואני רואה תהליך מדהים בלמידה שלה.
יש לי כמה מחשבות איך לקחת את זה מכאן. למשל חוגים. המהות שלהם תואמת יותר לסגנון הבית ספרי. יש תוכנית מסוימת שרוצים או צריך להעביר.
עלה לי למשל רעיון שיגיע השלב, אולי למשל במקום לשלוח אותה לחוג ציור, לחבר אותה לצייר, ולבקש ממנו לצייר לידה/איתה. מה שחסר ברעיון הזה זה חברת ילדים, שקיוותי שחוגים יעזרו לי עם לי זה. טוב רואה שנסחפתי עם אישי ולא נראה לי שזאת הכוונה פה.

תודה על הדף המעניין @}
(והמעורר מחשבות (-: )

תודה אם ילדה! שמחתי מאוד לקרוא את מה שכתבת. אני לא מספיקה לענות לך, מקווה שממש בקרוב.
ופתאום כשעברתי שוב על הדף ראיתי שגם תמרוש כתבה לי משפט שלא ראיתי קודם.

אני עובדת ממש קשה על הכתיבה, טסים לטיול די ארוך עוד כמה ימים ואני רוצה להספיק כמה שיותר בזמן שנשאר לי כי כשנחזור לא ישאר לי כמעט זמן עד ההגשה.
בימים האחרונים אני כמעט מרגישה שהעבודה מתחילה לקבל צורה. לפני כן ממש נאבקתי. אני לא יודעת למה כל כך קשה לי לכתוב עכשיו, אני פחות או יותר כבר יודעת מה אני רוצה להגיד, לפחות בחלק גדול מהמקומות. ובכל זאת הניסוחים מאוד לא זורמים. אוף. הכתיבה לא יוצאת קלילה ומדויקת כמו שאני אוהבת לקרוא ולפעמים מצליחה גם לכתוב, והיא גם לא יוצאת אקדמית רשמית. יותר מין גיבוב מסורבל של הכל. אולי בגלל שהנושא כל כך קרוב אלי אני מרגישה שקשה לי לכתוב עליו מבחוץ, ואני גם לא רוצה לפספס שום דבר.

מקווה בימים הקרובים לחזור לעדכן

תפילה_לאם

היי אפרת,

מציעה לך לכתוב איך שיוצא לך בלי להתעקש על הניסוחים.
אחר כך תוכלי לחזור ולערוך. אולי העלאת הדברים על הכתב תארגן את מחשבותייך ומתוך הבסיס הזה יהיה לך קל יותר ללטש את המסרים.
בהצלחה!

אני רואה שעדיין לא חזרת, אבל הדף הזה בראש שלי, במיוחד משפט שכתבתי פה.
לי יש ילדה שהיא אנסקולינג בנשימתה.
מהרגע שניתקלתי במושג אנסקולינג היה לי ברור שזאת הדרך שלי, אבל המילה עצמה הרגישה כהתפשרות, לא מילה בפני עצמה.
הגרסה העברית, חינוך חופשי, גם לא עושה לי את זה. המילה חינוך בקטע מסוים מרגיש לי גם מנוגדת לרעיון של האנסקולינג/חינוך חופשי.
כשכתבתי את זה על הילדה שלי, זה היה כמו בדרך אגב, אבל התוצר המוגמר יצר לי חוסר נחת.
קודם כל לא אוהבת השליליות. דבר שני מבחינה עקרונית בית ספר בא לבטל חינוך ביתי ולא להפך.
ואז זה עלה לי. ניסוח שיותר קל להשתמש בו.
ילדתי היא אוטודידקטית בנשמתה.
אוטודידקטיות. לימוד עצמי. מה יותר פשוט מזה.

אני רואה שעדיין לא חזרת, אבל הדף הזה בראש שלי, במיוחד משפט שכתבתי פה.
נכון, סליחה שעוד לא כתבתי, אני בקושי מגיעה לפה, צריכה להגיש עד סוף החודש ועוד יש לי הרבה עבודה, אבל מחכה כבר להגשה שאוכל לחזור לכאן ולחלוק ולהמשיך לדון בנושא הזה שמאוד מעניין אותי. ומגניב שהוא נשאר גם איתך 3>

קודם כל לא אוהבת השליליות. דבר שני מבחינה עקרונית בית ספר בא לבטל חינוך ביתי ולא להפך.
גם לי יש קושי עם השליליות, וגם תהיות בעניין חינוך.

ילדתי היא אוטודידקטית בנשמתה.
אוטודידקטיות. לימוד עצמי. מה יותר פשוט מזה.
נהדר!

מתכננת לחזור בעוד כמה ימים

תודה תפילה 3> עצה מצוינת